שיעור ערב 21.07.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור בנושא: מתחתית הסולם לדבקות תמידית

רציתי קודם להוסיף, מה הייתה השאלה שלכם עכשיו בהכנה?

תלמיד: איך נראה ונרגיש שהבורא מנהיג את כל העולם כולו בבחינת טוב ומיטיב?

איך נראה ונרגיש, זאת אומרת גם נראה במוח וגם נרגיש בלב, שהבורא מנהיג את הכול בטוב ומיטיב? אי אפשר להרגיש את זה בכלים שלנו. אף פעם זה לא יקרה, כי על הרצון לקבל על מנת לקבל היה צמצום, פשוט מאוד. ואדם יכול להסתובב סביב העניין הזה כל החיים ושום דבר לא יעזור לו.

גלגולים אנחנו עושים ועיגולים אנחנו עושים סביב העניין הזה, מגלגול לגלגול כך מסתובבים בעיגולים, שאנחנו רוצים לנצח. מה זה "לנצח"? שהבורא יסכים לתת לנו ברצון לקבל שלנו בתוך הדעת, הרגשה שהוא מנהל את הכול בטוב ומיטיב. אף פעם זה לא קרה, לא קורה ולא יקרה, כי על הקבלה על מנת לקבל היה צמצום, והצמצום הזה הוא מאין סוף. לכן חבל על הזמן, חבל על המאמצים, חבל על הגלגולים הרבים.

אנחנו שמקבלים איזה קשר, איזה יחס להנהגת הבורא, צריכים להבין שזה לא ילך. אמנם אנחנו מתקשים ורוצים להראות שכן, אנחנו רוצים לנצח אותו, וכן אנחנו נקבל סוף סוף את מה שאנחנו רוצים ואיך שאנחנו רוצים, אבל בסופו של דבר, "אין אדם מת וחצי תאוותו בידו"¹.

מה שאין כן, ניתנה לנו אמונה למעלה מהדעת, שבה אנחנו כן יכולים לגלות איך שהבורא פועל בטוב ומיטיב.

סדנה

איך אנחנו יכולים לתאר מה זו אמונה למעלה מהדעת?

*

אם נתאר לעצמנו איך היינו מתנהגים אם הבורא היה גלוי, איך היינו מתנהגים? בואו נתאר לעצמנו, הבורא גלוי, מה השתנה?

*

אנחנו מבינים שאם הבורא היה גלוי, אז כולם היו ממש דבוקים בו כמו מלאכים, כוחות שנמצאים ברשותו השלמה ולא הייתה שום אפשרות לעשות משהו נגד רצונו.

כדי לתת לנו בחירה חופשית שנהיה בני אדם ולא מלאכים, אז מה שאנחנו יכולים לעשות כשאנחנו נמצאים ברצון לקבל שלנו שהוא הפוך מהבורא, זה להתנהג כאילו הבורא מגולה, זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת". זו לא התנהגות לפי דעת העליון, אלא לפי המאמץ שלנו להתעלות למעלה מדעתנו לכוח ההשפעה, לכוח הבינה, האמונה. אז בסך הכול אם אנחנו עכשיו נתנהג כאילו הבורא מגולה, לפי הבנתנו, זה נקרא שאנחנו נמצאים ב"אמונה למעלה מהדעת".

איך נתנהג באמונה למעלה מהדעת? זאת אומרת יש לנו שתי קומות, קומה א' זו דעתנו ולמרות זאת אנחנו בונים את קומה ב' כדי לתאר לעצמנו כביכול שהבורא מגולה ונמצאים איתו בדבקות, כביכול בדבקות, ומתוך זה פועלים, נפעלים.

*

אנחנו צריכים להיות כל הזמן בחיבור בינינו, שכביכול זה כבר קורה ונמצאים בגילוי הבורא, זאת אומרת שבינינו ועם הבורא אנחנו נמצאים בחיבור, וכל הזמן כל הזמן רק מגדילים, מגדילים ומגדילים את המצב הזה. וכמו שאומר בעל הסולם, חצי שעה ביום אנחנו יכולים להרשות לעצמינו לעשות ביקורת, כדי לחדש מדרגה למעלה מהדעת שוב. היא מתחדשת גם כך על ידי הבורא, אבל על ידינו זה חצי שעה ביום מקסימום. עם כל יתר השעות אנחנו נמצאים בדבקות למעלה מהדעת.

זאת אומרת אנחנו כאילו נמצאים בדבקות, כאילו נמצאים בגילוי הבורא, בחיבור בינינו ובחיבור עימו. אם כך אנחנו מתנהגים אז אנחנו נמצאים באמונה למעלה מהדעת.

שאלה: בעצם מקובל לא משיג אף פעם כלום, בצורה הזאת שאנחנו מתארים בהתחלה.

מקובל ובכלל אף אחד לא משיג כלום בכלים הרגילים שלו. כי עליהם היה צמצום, מה חשבת?

תלמיד: אני רק מנסה להבין אם יש לו כלים אחרים, במה הוא כן משיג?

הוא משיג. זה שאנחנו עכשיו מדברים, אנחנו מדברים רק על תרגיל, על המאמץ להתעלות לדרגה השנייה, לאמונה למעלה מהדעת. ואנחנו מקבלים את הכלים האלו לפי המאמץ. אנחנו מקבלים כלים של בינה, השפעה, ובהם אנחנו מקבלים הכול. כמו שהבורא גם אנחנו.

תלמיד: כשאני מתאר את המצב שכולנו מחוברים לדבקות עם הבורא, זה גם בתוך הדעת שלי. למה זה למעלה מהדעת?

כי אתה מתאר שזה כבר קורה ואתה מתנהג לפי איך שאתה יכול לתאר שזה כבר קורה. ובזה אתה מעורר את הבורא להביא לך את הכלים האלה במציאות, בפועל, כלים דהשפעה.

תלמיד: ואז המצב שהוא נותן, זה נקרא למעלה מהדעת? או שעצם המשחק שלי הוא למעלה מהדעת?

המשחק שלך זה אמונה למעלה מהדעת, ומה שתקבל יהיה כלים דאמונה, כלים דבינה. ומה שתגלה אתה תגלה, "עיניכם תראנה ולא זר", אבל זה לא יכול להיות ללא מאמץ בתרגיל שאני עכשיו מתאר לכם.

שאלה: כשאתה אומר "מתנהגים", למה אתה מתכוון?

אנחנו מתנהגים בינינו ועם הבורא כאילו שהוא מגולה. כאילו. ברור שזה כאילו, אנחנו לא נמצאים באיזו אשליה, אנחנו נמצאים בעבודת ה'.

תלמיד: וההתנהגות היא לאו דווקא פיזית. היא התנהגות נפשית, במחשבה?

נפשית ופיזית. ואני מודע לזה שאני כביכול משקר לעצמי.

שאלה: איך לסבול את המשחק הזה?

אתה צודק שזה נראה כסבל. אנחנו צריכים לחזק זה את זה ולהשתדל בכל פעם לעלות את עצמנו לדרגה שנקראת "אמונה למעלה מהדעת", בה אני מתנהג כאילו הבורא מגולה, זה הכול.

אתה כל הזמן מתאר לעצמך כאילו, אבל כאילו, לא סתם שזה כבר, אני לא נמצא באיזו אשליה, באיזה דמיון, אלא כאילו שהבורא מגולה. והפער בין רצוי ומצוי זאת התפילה שלי. על ידי זה אני מעורר את הבורא באמת להתגלות, אבל להתגלות בכוח האמונה. אנחנו עוד לא יודעים מה זה, נדבר על זה אחר כך. אבל כבר אני מתקדם למצב שהוא יהיה חייב לתת לי את כוח הבינה.

תלמיד: עכשיו אמרת שזה כן סבל, שאתה משקר.

סבל, אז מה? מה יש לך מהסבל. מה אתה כל הזמן מפחד לסבול?

לשקר, זאת אומרת שאני מסתכל בארבע עיניים. שתי עיניים על הרצון לקבל שלי ושתי עיניים על ''האמונה למעלה מהדעת'', כאילו שהבורא מגולה. כאן הוא נסתר וכאן כאילו שהוא מגולה. אני לא משקר לעצמי, רק כדי לבצע את הפעולות האלו, אני אומר כאילו שהבורא מגולה.

תלמיד: איך אתה מתגבר על הטבע שלך?

אני לא צריך להתגבר. אני נשאר עם הטבע שלי ויחד עם זה עובד כאילו שהבורא מגולה.

תלמיד: הטבע שלי רוצה להגיד איך אני באמת מרגיש.

אז תישאר עם הטבע שלך. אם אתה לא רוצה לשמוע, אין מה לעשות.

תלמיד: אני מנסה לשמוע.

תלמיד נכון הוא פשוט מבצע מה שאומרים לו, כי "אין חכם כבעל ניסיון". תעשה את זה, כמה שנים, אחר כך נדבר. בלי כל מיני תירוצים.

תלמיד: איך?

תשמע מה שאנחנו מדברים, זה יהיה איך.

שאלה: מה זו מציאות שהבורא מגולה?

מהי המציאות שהבורא מגולה? תתאר לעצמך, תדבר עם החברים שהוא טוב ומיטיב, שהכול ממנו, שאין עוד מלבדו, שכך אנחנו צריכים לחיות, בעולם שכולו טוב. ואז אני אראה ההפך. עכשיו אני מנסה להתנהג כאילו שהוא מגולה, אחר כך אני פתאום מתחיל להרגיש אחרת. לאט לאט אני מרגיש שהבורא באמת פועל בכל המציאות, רק אני נמצא בהסתרה. ממצב שאני הולך לגלות אותו, אולי כך וכך, פתאום אני רואה, לא, הוא מגולה, רק אני נמצא בהסתרה. זאת אומרת אני מתחיל לראות את הצורה ההפוכה. ואז לאט לאט מתחילים לעבוד בין זה לזה. זה כבר תשאיר לו.

שאלה: על עמלק הוא אומר "אשר קרך בדרך". כלומר כשאנחנו נכנסים למשחק הזה ומתלהבים הוא מצנן אותנו כל הזמן כדי שלא נעשה את זה. איך בעשירייה אנחנו נלחמים בעמלק הזה, מוציאים אותו החוצה, איך אנחנו מנצחים אותו בתוך העשירייה, שההתלהבות הזאת של שמשחק לא תרד אף פעם?

אנחנו נתחיל לעשות את זה ואחר כך נהיה חכמים. תרשמו את לכל הבעיות ואז אנחנו נראה מה לעשות. זה נקרא "חכם בלילה" שעוד לא התחיל ממש לעבוד על זה, זו פילוסופיה. נעשה, אז אני אשמע.

שאלה: אני רוצה לבנות את התמונה שתחייב אותי לעבודה. תמונה חיובית כביכול שהבורא מגולה וזה רק סימן, תמריץ לעבוד בעשירייה. נניח ברמה אישית, יש לי חבר ואני מזהה שהוא מסדר אותי, ויש חבר שעושה לי דברים טובים. האם בשני המקרים אני חייב להמשיך בעבודה?

אתה עובד בצורת "עיניים להם ולא ייראו".

תלמיד: כן, אבל איך אני בונה תמונה בשני מקרים האלה, בשני יחסים שונים חיובי ושלילי איך אני ממשיך אותה עבודה?

אתה מקבל אותו כמו שהוא ואומר "אני לא רואה אותו נכון". אתה לא מוחק, אתה לא מוחק את ההתנהגות שלו איך שאתה רואה, אתה רק אומר "יש לי עיניים ובעיניים שלי אני לא רואה נכון, הוא אוהב אותי". אתה צריך לקבל את זה ''למעלה מהדעת'', זה נקרא.

וכך אנחנו גם נגלה את הבורא, למעלה מהדעת. ואז נראה שהוא נסתר באותה מידה כמו שהחבר נסתר ממני. ממש. וכל התרגילים שיש בינינו, שכל אחד רואה שהכול הפוך, זה רק כדי שאנחנו נגלה את המדרגה הזאת "אמונה למעלה מהדעת".

שאלה: האם המשחק הזה הוא לאורך כל היום כלפי כל המציאות?

עשרים ושלוש וחצי שעות.

תלמיד: לא רק פה בעשירייה אלא בכלל?

לא, אתה לא יכול בעבודה להתנהג כך עם כל אחד ואחד או ברחוב. איכשהו שזה לא ייראה להם הזוי.

תלמיד: אבל לחפש ברמה הפנימית.

ברמה הפנימית אתה חייב. יש מקומות שאתה צריך לעשות משחק אחר, הפוך.

שאלה: החבר אמר שיש לו יחס שלילי מחבר אחד, ויחס חיובי מחבר שני. האם יש לי עבודה גם על החיובי שאני מקבל מהחבר או זה בסדר ואני מסמן וי וממשיך הלאה?

בואו נעשה רק על הביקורת בינתיים. רק על קו הביקורת.

שאלה: בהמשך לדוגמה, אני צריך לחפש את הוכחות שהוא טוב אלי?

איך אתה תמצא הוכחות אם העולם שלנו כולו ברצון לקבל ואני לא רואה שום דבר טוב?

תלמיד: האם יש אפשרות שכאילו הוא עושה כך?

איפה שהוא מפרגן לאגו שלך?

תלמיד: כן, או אני פשוט צריך לסגור את העיניים וזהו.

אותי מעניין להשיג מדרגת "אמונה למעלה מהדעת", ולכן אני מחפש דווקא את כל הבעיות שנראות לי ואני רוצה לעלות למעלה מהן. אני לא מחפש את הבעיות, מחטט בבעיות ממש כך, אבל זה מספיק.

תתנהגו כמו שאתם הייתם מתנהגים בגמר התיקון, בתוך החברה ודאי, לא מבחוץ. רב"ש כותב במאמר "עניין הסביבה", איך להתנהג עם אנשים אחרים, שם צריכים ללימוד גדול. לכן לא בעבודה ולא בכל מקום. אבל בקבוצה כולם נמצאים בצורה המתוקנת ורק אני לא. וזה ניתן לי כך לראות אותם בצורה מקולקלת, כדי לעלות למעלה מהדעת ל''מדרגת הבינה'', לאמונה. אבל אחר כך אחרי שנרכוש את האומנות הזאת, נוכל להגיע כך לראות את העולם. אמנם גם שם יש מדרגות, זה לא פשוט, אבל בקבוצה זה פשוט. 27:20

שאלה: רציתי לשאול על המצב ההפוך. אם מראים נניח לרגע אחד לאדם שבאמת אין עוד מלבדו ושכולם בובות ושגם הוא עצמו בובה אחת גדולה וכולם נשלטים על ידו לחלוטין. האם גם זה שקר?

אני לא יודע אם זה שקר או לא, אנחנו עכשיו נותנים תרגיל. לפי התרגיל הזה מה אתה שואל?

תלמיד: אתה אומר לעצמך שברצון לקבל יש שני מצבים, אחד רצון לקבל שהוא יסבול והמצב השני זה שאין עוד מלבדו טוב ומיטיב וכל הזמן אתה רואה שזה אין עוד מלבדו. זה המצב השני. ואפילו אתה אומר לעצמך שזה מעל הדעת, אמונה למעלה מהדעת.

צורה כזאת, כמו שאתה מתאר אני לא מבין. לא. אתם לא דבוקים במה שאני נותן, אין שפה משותפת, זהו. תצטרכו לחפש איזו שיטה אחרת, מקום אחר, אני לא יודע מה. אתם צריכים להבין, או שנכנסים בדיוק עד המילה, ממש מילה במילה למה שנאמר כאן או שתעזבו. בסופו של דבר אילו שלא מסוגלים ללכת בצורה כזאת בהקפדה ויש להם פילוסופיות מהצד, אם ככה וככה, אז נצטרך להיפרד פעם, אני אומר לכם, כדאי לכם לשים לב. ככה זה ברוחניות, הכול לפי ההשתוות.

שאלה: איך אפשר להחזיק בכאילו הזה שאנחנו אומרים "כאילו", במחשבה, דיבור והמעשה?

הכול.

תלמיד: זה עשרים ושלוש שעות וחצי שאני אמור להתעסק עם זה?

כן.

תלמיד: לא משנה עם כוונה לשמה או לא לשמה?

איזה כוונה לשמה או לא לשמה? אתה פשוט עושה את זה, חושב על זה כך. למרות שבאחורית הראש אתה מרגיש שזה לא כך, כי "עיניים להם ולא ייראו". זאת אומרת זה לא נכון.

תלמיד: ומה ההבדל בין הגשמיות שאתה רוצה עכשיו שיהיה לך מאה מיליון דולר בכאילו וזה לא קורה, זה גם משהו של אמונה?

אני לא מבין מה זה אמונה במאה מיליון דולר. יש לי בכיס או לא?

תלמיד: לא, כאילו בהרגשה. השאלה שלי אם זה רק ההרגשה.

כאן אנחנו צריכים להגיע למצב כאילו שזה קורה באמת, אבל כאילו באמת. אתה מבין?

תלמיד: אבל זה בהרגשה?

כאילו זה נמצא בהרגשה, בעצמות, אבל כל זה קורה כדי לחייב את הבורא להביא לי את המדרגה הזאת, שהוא באמת יתגלה. וכשהוא מתגלה כטוב ומיטיב ובאמת פועל, בדרגה שבה אני נמצא, אני מקבל את זה בכוח האמונה. זאת אומרת לא לתוך כלים דקבלה שלי אלא לתוך כלים דהשפעה שלי. על זה עוד נדבר.

תלמיד: האם לעשות את זה רק בתוך העשירייה או שיכולים להיות מחשבה, דיבור ומעשה גם כשאתה רחק מהחברים.

אנחנו דיברנו על זה עכשיו, רק בתוך הקבוצה. בלבד.

שאלה: אני צריך לגרום לחברים להאמין שאני השגתי את זה? זאת אומרת כשאני פוגש חבר הוא צריך להרגיש ממני שאני נמצא בגילוי הבורא?

קראנו על זה לא פעם.

תלמיד: זה ה"כאילו"?

לא, זה לא כאילו. "כאילו" זה שאתה אומר לעצמך.

תלמיד: כאילו אני השגתי, אבל כלפי החבר אני צריך לגרום לו להאמין שהשגתי.

כן. מתוך זה יבואו קנאה והתקדמות.

שאלה: כדי לא לטעות בתרגיל, כדאי להגדיר את זה בתהליך?

אין תהליך, אני בעיניים הגשמיות שלי רואה את כל העולם מקולקל, כל החברים מקולקלים, אחד נמצא במריבה עם כולם וכן הלאה, זה בעיניים הגשמיות. יחד עם זה, אני רוצה לראות בעיניים הרוחניות שלי שכולם נמצאים באהבה, שהבורא שורה בכולם וטוב ומיטיב ואין עוד מלבדו מתגלה בתוך הקבוצה.

תלמיד: ואז צריך לפעול?

בהתאם לזה אתה פועל. כן. תלמדו מאמא איך שהיא מדברת לילדים שלה. מתוקים, חכמים, משהו משהו. בגלל שהעיניים שלה לא רואות, הן רואות מה שהיא רוצה לראות. אז אצלנו זה תרגיל.

שאלה: אני מקבל את כל מה שאתה אומר מעל הדעת, אני מבין שזה בטח יעבוד. מה שמעניין אותי לדעת אם בזה שאני משחק, הבורא "קונה" את המשחק שלי?

ודאי, כי אתה בזה מראה עד כמה שאתה רוצה להיות למעלה מהכלים דקבלה, בכלים דהשפעה.

תלמיד: גם אם אני לא באמת כזה?

ודאי שאתה לא באמת, אבל אתה רוצה. אני לא נמצא בזה, אבל אני רוצה להיות בזה.

33.34

שאלה: למה הבורא לא מראה לנו לא ב"כאילו", אלא חברים כדוגמא אמיתית וחיה?

עולם המתוקן. זאת אומרת, למה הבורא ברא את העולם מקולקל, "בראתי יצר הרע", ומה אנחנו מרוויחים מזה שאנחנו עולים לאמונה למעלה מהדעת? את זה אנחנו נברר קצת יותר מאוחר, כשנתרגל לתרגיל הזה, ואז נתחיל להבין איפה נמצאת כאן הבחירה החופשית שלנו. בינתיים אין.

בינתיים בא המורה ואומר לנו "אתם יודעים מה זה להיות בעולם הזה, לראות את העולם כמו שהוא"? "כן", "העולם טוב?" "לא, מקולקל", "יפה מאוד, זה נכון". "אתם יכולים לתאר לעצמכם, כי קראתם הרבה, מה זה נקרא העולם המתוקן, שהבורא מגולה?" "כן. החברים כולם נמצאים בגמר התיקון, ואני מחובר איתם, ואנחנו גם דבוקים בבורא והוא טוב ומיטיב, ממלא אותנו וכולי. כן?" "כן", "שמענו, אנחנו יכולים לתאר לעצמנו, בסדר.".

אז אתם צריכים לחיות בשני עולמות. אנחנו חיים ברצון המקולקל, ויחד עם זה אנחנו כל הזמן חושבים בכל רגע. הבורא לא ייתן לך להיות באמונה למעלה מהדעת יותר מרגע אחד. אתה בום נופל ושוב אתה מטפס כאילו העולם מתוקן והכול בגמר התיקון, ושוב נופל, אבל הרשימות מתחדשות. וכך אתה עושה כמה פעמים, ונפתח לך.

אתם מסוגלים היום כבר לקלוט את התרגיל הזה? אחרת נחזור שוב למה שהיה קודם.

תלמיד: אני חושב שאתה צריך אולי לחדד את זה.

הסברתי מאוד פשוט. מה שנמצא ברצון לקבל שלנו אנחנו רואים ומרגישים, ובהם יש לנו טענות לכל אחד וטענות לבורא, עלי אני כבר לא מדבר.

אנחנו צריכים לעלות לדרגה, למצב שכאילו הכול מתוקן, כולנו נמצאים באהבה הדדית, גם עם המורה, גם עם הקבוצה, גם עם הבורא. גמר תיקון. ואנחנו צריכים להיות מודעים שאנחנו נמצאים בשתי הרמות האלה יחד, גם בזו וגם בזו. אלה תרגילים, מתרגלים לזה. והעיקר להתנהג כך כלפי החברים, לתת להם דוגמא של התיקון. זה לא שאנחנו בזה משקרים, אלא אנחנו בזה מעוררים את המאור המחזיר למוטב. הוא ייתן לנו כל פעם ירידות ואנחנו נצטרך לעלות למצב המתוקן. שוב ניפול למצב המקולקל ושוב נעלה למצב המתוקן.

העליות והירידות האלה הן גם מ"ן בעצמו. אחרי כמה פעמים כאלה אנחנו מקבלים כבר הרגשה איפה אנחנו נמצאים. הכלים מתחילים להיתקן, להתנקות, הם מתחילים להיות יותר ברורים, "אין חכם כבעל ניסיון", אנחנו מתחילים להרגיש מה זה "למעלה", מה זה "למטה", מה זה "בתוך הדעת", מה זה "למעלה מהדעת". פתאום נתחיל להרגיש, שלמעלה מהדעת זה לא דמיון, זה פשוט אותו עולם רוחני שחשבנו שזה משהו מי יודע איפה, אנחנו נתחיל לקבל כלים של בינה.

שאלה: השאלה אם אין פה איזו התנגשות. מצד אחד, אני מסתכל על חבר שמרכל על חבר שני ואני מצדיק אותו כי כך אני רואה את זה, "כל הפוסל במומו פוסל", זאת אומרת שאני לא בסדר. השאלה היא אם זאת הגישה? או מצד שני, האם אני צריך בכל זאת לפייס ביניהם, או שרק אני עונה לו?

אני מבין. זאת אומרת, או שאני מקבל מצב כמתוקן וכך אני מתייחס לכולם, או שאני צריך כאילו להתאפס מהמצב המקולקל ולעשות תיקונים ולהגיע למצב המתוקן. לא, אנחנו מקבלים את הכול כמצב המתוקן. פשוט תראה את עצמך בקבוצה שכולם נמצאים בגמר התיקון. וגם אתה צריך להתנהג כאילו אתה נמצא בגמר התיקון. והם? והם לא כאילו, הם באמת נמצאים בגמר התיקון. "אבל אני רואה", אתה רואה אותם בראייה המקולקלת שלך, אבל לא שהם ככה. כל הקבוצה, כולם נמצאים בצורה המתוקנת. יש על זה גם הרבה פסוקים.

תלמיד: על היחס הפנימי זה ברור לי. אבל לפעמים אני רואה שהחבר עובר עבירה שהחברָה קבעה, אני רואה בעיניים שלי, אז בגישה הזו אני לא רואה כלום.

כלפי העבודה הרוחנית אתה לא רואה כלום.

תלמיד: אבל הוא כן עובר את העבירה.

וודאי.

תלמיד: אז אני צריך משהו לעשות עם זה, או לא?

כן.

תלמיד: מה?

הוא פגע בחברה?

תלמיד: כן.

אתה צריך לדבר עם החברים. כן, גם לתקן.

תלמיד: לכן אני שואל איך זה יסתדר? אולי אני כך רואה?

אז אתה פועל בשתי רמות. נלמד איך.

תלמיד: אז כן צריך לפעול בשתי רמות?

אם אתה יכול להצדיק אותו, אתה מצדיק אותו. אם הוא פוגע בחברה, אתה צריך להתייעץ עם החברים ולראות איך אתם עושים את זה.

תלמיד: אני כן מצדיק אותו, אבל עדיין בתוך הדעת אני רואה שהוא פגע בחברה. האם אני עושה עם זה משהו או לא? אני מצדיק במשחק, זה ברור.

תתייעץ איתם. תראו איך לעשות. אתם תגלו כאן באמת עבודה אחרת לגמרי, שכבה כזאת שקודם לא חשבתם שהיא קיימת.

שאלה: איך מתנהגים חברים בגמר התיקון? איך מדברים? איך להתנהג לחברים?

שכולם מתוקנים, פשוט מאוד. כולם באהבה, כולם בחיבור.

שאלה: למרות שאני רואה דברים פגומים, האם להסתכל תמיד על חצי הכוס המלאה?

לא חצי כוס, אלא כולה מלאה. אם הוא לא פוגע ממש פיזית בחברה שאני רואה את זה ואני צריך להתייעץ עם החברים, אז היתר זה הכול בגמר התיקון.

תלמיד: אבל אמרת להסתכל על זה בשתי רמות, בעולם הזה ובעולם העליון.

אז בעולם הזה כן, יכול להיות שזה פגם ואנחנו צריכים להתייעץ על זה. אני לא אומר שלא. תתחילו את התרגיל, אתם תראו איפה הגבול הזה, איפה שתי הרמות הללו.

תלמיד: אז תמיד לנסות לחפש משהו טוב כדי להרכיב כוונה גם על פגם?

להצדיק את החבר, בטוח.

שאלה: כדי לעבוד בצורה כזאת אני צריך קודם להרגיש סלידה מהרצון לקבל?

לא, אתה עובד פשוט לרצון להשפיע. אנחנו לא צריכים [להרגיש] סלידה מהרצון לקבל. אנחנו צריכים להידבק לרצון להשפיע.

תלמיד: ואם אני לא יכול לצאת מהרצון לקבל?

אתה לא צריך לצאת ממנו. אתה צריך להרכיב את דרגת האמונה למעלה מהרצון לקבל.

תלמיד: האם אני צריך לסבול מהגישה של הרצון לקבל?

לא, אתה תראה עד כמה אתה צריך אותו. אחרת איך תבנה את דרגת הבינה, בלי מלכות?

תלמיד: אז ממה תבוא התפילה?

תתחיל ותראה איך שזה יסתדר. אלה יהיו חיים אחרים.

שאלה: מצד אחד ברור לגמרי מהו המשחק. מצד שני לא ברור, אם אני מדמיין לעצמי איזה עולם מתוקן, כנראה שהבורא ממלא לחברים את כל החסרונות שלהם. אני צריך לשחק שאני כביכול במקום הזה, אבל בפועל אין לי מה לתת להם, אין לי איך לשחק, אני לא יכול למלא להם, לא רצונות לא בריאות, לא כסף, מה שכל אחד צריך.

רב"ש כותב שאנחנו יכולים תמיד לתת לחברים מצב רוח וביטחון.

תלמיד: זאת אומרת שזה הדבר היחיד שצריך להיות במשחק הזה?

אתה לא מכיר את מאמרי רב"ש הראשונים? כתוב, זו חובה.

שאלה: אני רוצה להביא דוגמה קונקרטית שקרתה לי היום עם חבר. חבר אמר לי שצריך להרוג אותי בגלל מערכת מיזוג האוויר שעשיתי פה. מה אני צריך להבין ממנו? להגיד לו "אתה צודק, בוא תהרוג אותי"? לראות שהקלקול הוא בי?

תגיד ש"מה שנעשה נעשה. אפילו אם תהרוג אותי זה לא יעזור". אבל נראה לי שצריך בכל זאת לעשות כמה תיקונים במערכת מיזוג האוויר.

תלמיד: אבדוק איזה תיקונים עוד אפשר לעשות. השאלה שלי לגבי החבר. מה אני צריך להבין ממנו? אני צריך לקחת את זה כדבר שהקלקול הוא כביכול בי, ולראות את זה מבחינה רוחנית שזה בסדר? איך להתייחס לזה?

כנראה שבכל זאת אתה צריך להשלים את העבודה. זו בעיה לעבוד בחברה, אבל מה שאומרים החברים, חייבים להראות להם שאתה לפחות משתדל.

תלמיד: אני רוצה להתמקד בתרגיל שאתה אומר שצריך לעשות. איך אני צריך להגיב על מה שהחבר אמר?

להצדיק אותם ולהשתדל לעשות מה שהם רוצים. אם זה בפועל, בחומר, אנחנו צריכים בכל זאת להשתדל לעשות משהו. או להראות להם שאנחנו עושים ודואגים. זה מרבה אהבה.

שאלה: במקרה כזה העבודה ברורה עם חבר שמעצבן אותי. אבל יש חבר בקבוצה שבפעם האחרונה דיברתי אתו לפני שלוש שנים, מה העבודה שלי אתו בתרגיל הזה?

העבודה שלך היא להתייחס לכולם כך כדי לעורר בהם אהבה, אחרת לא תגיע אף פעם לאהבת הבורא, לגילוי הבורא. כי מאהבת הבריות מגיעים אליו.

48:29

שאלה: כדאי להתרכז במקרים כאלה מעצבנים, או באחרים?

גם בזה ולא לפחד לפתוח אותם. וגם לצעוק אחד על השני ואחר כך זה מסתדר. זה יותר טוב מאשר לשמור.

שאלה: ועם הוא אדיש, איך עובדים עם אי אכפתיות?

זה הכי קשה. זלזול בכולם זו גאווה. זו בעיה גדולה, אתה לא מרגיש ולא מאמין שאתה תלוי בהם לכן לא אכפת לך.

תלמיד: לא שלא אכפת לי, אבל נגיד חבר מעצבן אותי, אבל אנחנו פה בדרך, אנחנו הולכים אחרי הרב, מתגברים על הכול, אז אני כאילו לא נכנס לזה.

כן. פשוט אתה לא משייך לו חשיבות.

תלמיד: בעשירייה יעצת למישהו, "בואו נתקשר לאחד החברים כי לא שומעים ולא רואים אותו". בפעם שניה אמרת, "בואו נתפלל". ופעם השלישית הם מתחילים לרוץ אחריך לבקש ולשאול "מה לעשות?" ואני רוצה לברוח.

אני לא יודע, אין לי תשובה. אולי אתה מנדנד להם יותר מדי. אולי יש להם חוסר ביטחון אז הם רצים אחריך שתגיד להם מה לעשות.

איפה זה [קורה] בקייב? אני לא יודע, לא מכיר. יכול להיות שהם כבר מתחילים לראות בך ראש הקבוצה, מנהיג, מורה. כשאתה אומר להם, "בואו נתפלל" הם כבר רצים אחריך, איפה הם ראו דוגמה כזאת?

שאלה: כשבעל הסולם אומר, ש"מהותה של חכמת הקבלה זה גילוי א-לוהותו יתברך לנבראיו בעולם הזה", אז מגיע איזה שלב של גילוי?

אחרי תרגילים כאלו מגיע גילוי.

שאלה: באיזה כלים הגילוי, זה לא בכלים דקבלה?

בכלים דבינה לפי השתוות הצורה. ברצון לקבל זה אף פעם לא יכול להיות.[אלא] בכלים של השתוות הצורה.

תלמיד: לפני יומיים, בסוף השיעור לנשים אמרת שלא פונים אחד לשני, רק אם רואים אחרי כל חבר את הבורא וגם בינינו את הבורא.

כן.

תלמיד: זה התרגיל?

במיוחד לנשים.

תלמיד: אבל מה בשבילנו?

כתוב שאנחנו צריכים לראות שאחרי כל חבר עומד הבורא.

תלמיד: אז איך אני צריך לתאר, איך אני פונה לבורא ועם מה אני פונה לבורא?

אני לא יודע. תחשוב. תראה מה שכתוב בספרים, איך אנחנו צריכים לפנות אליו.

תלמיד: אני פונה לחבר כמו לבורא ואם אני לא יודע בדיוק מה לבטא, מה להגיד?

הרגשת אהבה לא דורשת מילים. אפילו בלי מילים.

שאלה: איך להיות דבוקים יותר ברב?

לשמוע מה שהוא אומר ולנסות לממש.

שאלה: בתוך הניסיון להתחיל ולממש את הדברים, יש הרגשה שמזכירה תחושה בחלום, כאילו רודפים אחריך או משהו קורה, ואתה לא מסוגל להזיז את הידיים והרגליים. זאת אומרת, אני רוצה לממש, רוצה נניח להתחיל, ואני מרגיש שברגע שיסתיים השיעור, או אפילו לפני שהסתיים, כבר עכשיו אני לא יכול להזיז את הידיים והרגליים, אפילו שמפלצת באה לטרוף אותי. אני משותק.

מצוין. זה כבר בסדר גמור. מראים לך שבלי חומר דלק אתה לא מסוגל, לא רוצה לעבוד. מה הלאה?

תלמיד: אני בדרך כלל מחפש את הדרך הכי מהירה למיטה, לישון ולהיעלם.

כן וגם להיעלם. זאת אומרת, לא להתעורר, כל הזמן לישון. כן?

תלמיד: כן.

איך יוצאים מזה? מצד אחד מה שלא עושה השכל עושה הזמן. ובכל זאת, האדם יוצא מהדברים האלה, אבל זאת תקופה, שכך מראים לאדם שהוא בעצמו, אין לו מה לחפש בתוכו, אין שום כוחות לצאת מזה. אלא כשהבורא מוציא אותו, או הקבוצה, הבורא דרך הקבוצה משפיע עליו, אז הוא צריך לראות שהוא חייב חגורת ביטחון. הוא חייב לקבוע עם הקבוצה יחסים כאלו, שכל הזמן הוא משפיע עליהם והם משפיעים עליו, ולהיות כמה שיותר בתוך עבודה פנימית ממש. עם הראש כולו.

ובכל זאת, מצבים כאלה יבואו. אחר כך, אחרי איזה תקופה שהאדם מחליט שזו הדרך, זה עוזב אותו. אבל זה שלב שכולם עוברים וההרגשה מאוד יפה, שאפילו שעכשיו יהרגו אותי, אין לי כוח להזיז את האצבע. הכול בסדר, זה בדרך.

מה הייתה השאלה הראשונה בהכנה לשיעור?

שאלה: השאלה הייתה, איך נראה ונרגיש שהבורא מנהיג את כל העולם כולו בבחינת טוב ומיטיב?

אז עכשיו ברור לנו, באמונה למעלה מהדעת.

קריין: "מתחתית הסולם לדבקות תמידית". קטע מספר 36 מתוך רב"ש א' "מהו לא תוסיף ולא תגרע בעבודה".

"צריך להאמין למעלה מהדעת ולצייר לעצמו, כאילו כבר זכה לאמונת ה' בהרגשה באברים שלו, ורואה ומרגיש שהבורא מנהיג את כל העולם כולו בבחינת טוב ומטיב. והגם כשהוא מסתכל בתוך הדעת, הוא רואה להיפך, מכל מקום הוא צריך לעבוד למעלה מהדעת, ושיהיה דומה בעיניו, כאילו זה נמצא כבר בהרגשה באברים, שכך הוא באמת, שהקב"ה מנהיג את העולם בבחינת טוב ומטיב. וכאן הוא קונה חשיבות המטרה, ומכאן הוא מקבל חיים, היינו שמחה מזה שיש התקרבות לה', ויש להאדם מקום לומר, שה' הוא טוב ומטיב, ומרגיש עצמו שיש לו הכח לומר לה' "אתה בחרתנו מכל העמים, אהבת אותנו ורצית בנו", סיבת שיש לו על מה לתת תודה להבורא. ולפי שהוא מרגיש את חשיבות הרוחניות, כך הוא מסדר שבחו של הקב"ה. ולאחר שהאדם כבר בא להרגיש את החשיבות שיש ברוחניות, שזה נקרא "לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה", אז הזמן שהוא צריך לעבור לקו שמאל. כלומר לעשות בקורת איך הוא מרגיש באמת בתוך הדעת את חשיבות המלך, אם באמת הוא מוכן לעבוד רק לתועלת ה'. וכשהוא רואה שבתוך הדעת הוא בעירום וחוסר כל, המצב הזה, שהוא רואה מה היא החשיבות של הרוחניות, אבל כל זה אינו אצלו אלא למעלה מהדעת, החשבון הזה הוא יכול להוליד לו חסרון וכאב, על זה שהוא נמצא בתכלית השפלות, ויש לו היכולת לתת תפלה אמיתית מעומק הלב, על מה שחסר לו."

(רב"ש - א'. מאמר 28 "מהו לא תוסיף ולא תגרע, בעבודה 1987).

(סוף השיעור)

---

1. "אין אדם מת וחצי תאותו בידו". (קהלת רבה א')↩