שיעור הקבלה היומי29 דצמ׳ 2020(בוקר)
שיעור בוקר 29.12.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה
נושא: עבודה בהסתרה
ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 766,
"הסתר וגילוי של השי"ת – א'", "הסתר וגילוי השי"ת – ב'"
במסגרת נושא ה"הסתרה", שזה הנושא העיקרי, כי דרך הסתרה מגיעים לגילוי וזהו תהליך הכרחי כדי להביא אותנו להרגיש את הבורא, לגלות אותו, להבין אותו, לתפוס אותו בכל אותן ההבחנות שהוא רוצה שאנחנו נגלה אותו. יוצא שהנושא באמת רחב ועדין.
אנחנו נמצאים במציאות מיוחדת שכל המציאות הזאת כביכול מסתירה את הבורא. ואם אנחנו מתייחסים למציאות הזאת בצורה נכונה דרך דצח"מ, דומם, צומח, חי, מדבר אז אנחנו נגלה לאט לאט, בהדרגה עד כמה הבורא אמנם מסתיר אותו אבל לא כך רצונו להישאר בהסתר אלא הוא רוצה שאנחנו נגלה אותו וההסתרה הזאת רק מלמדת אותנו איך להשתפר כדי לגלות אותו בצורה נכונה ולא להישאר באיזו אמונה עיוורת אלא שאנחנו נשיג אותו בצורה ברורה, גלויה, מהסתר לגילוי.
ולכן אנחנו צריכים לראות את העולם הזה שניתן לנו כהזדמנות, שאחרי העולם הגשמי אנחנו נתחיל לגלות את העולם הרוחני, עד כמה יש בו עוד מדרגות של הסתרה וגילוי, הסתר וגילוי וכך אנחנו נעלה בכל מדרגה ומדרגה מההסתר שלה לגילוי על ידה. וכך דווקא על ידי כאלו תרגילים שהבורא ייצב לנו מתחילת הבריאה ועד סוף הבריאה אנחנו נרכוש שכל, רגש, אנחנו נבין איך הבורא מסתתר ואיך אנחנו צריכים לגלות אותו, איך אנחנו צריכים לראות דווקא מתוך הסתר ומתוך גילוי מה היה רוצה להגיד לנו בזה.
אמנם שיתרון האור על פני החושך ומתוך החושך. אבל החושך הוא ההשגה הראשונה שרק מתוכה אנחנו מתחילים לגלות את האור, את מה שהבורא רוצה להגיד לנו. זו השפה שלו, נקודה, קו, עיגול, משולש, אלכסון, אחר כך מיני חושך ומיני אור שמתגלים זה לעומת זה או זה לאחר זה. וכך אנחנו לאט לאט מתחילים להיות בעלי השגה שרוכשים בזה אותה שפה, אותה תוכנה שהבורא רוצה שכך אנחנו נבנה את עצמנו ועל ידי זה נבין ונרגיש אותו ונהיה שותפים שלו, הבנים שלו בכל המציאות, בכל הצורות שהוא הסתתר ויתגלה. עד שמגיעים למצב שכל הסתרה רק תומכת בגילוי ודווקא כשהיא לא נעלמת אלא היא הופכת להיות כרקע, על פני זה אנחנו נגלה את הכוח העליון ונתכלל בעצמנו מחושך ואור ואז נגיע לגילוי השלם, לגמר התיקון שלנו.
לכן ללמוד הסתר וגילוי גם בצורה תאורטית, שעדיין אנחנו לא יכולים לראות הסתר כנגד גילוי וגילוי כנגד הסתר, שהעיקר זה אם אנחנו נמצאים בשניהם ויכולים לעבור בכוחות שלנו מאחד לשני וכך לראות את יחס הבורא, השפה שלו, מה הוא רוצה להגיד לנו בזה וכך נתקדם. כל הבריאה כוללת בתוכה, נגיד דבר חיובי ושלילי, אור וחושך וכלפינו זה בסך הכול בצורה הכללית מתגלה כהסתר וגילוי.
ולכן מאוד חשוב לנו בכל המצבים שאנחנו עוברים יום יום, בכל רגע ורגע, להחזיק את עצמנו בצורה הנכונה עם הפנים למה שקורה ולראות מה יש כאן ממידת ההסתר ומה יש כאן ממידת הגילוי. והעיקר לא לברוח מזה שאנחנו עומדים מול הבורא שתמיד מייצב לנו את המציאות כמורכבת מהסתר וגילוי. וכך כמו שאנחנו כותבים את האותיות על הרקע הלבן, כך הוא בעצם פותח לנו את היחס שלו, את הטבע שלו שאנחנו נלמד אותו ונבין אותו, נזדהה עימו וכך נגיע לדבקות בו. זה הכול נמצא לפנינו ודווקא בהסתר וגילוי.
לכן אם אנחנו נשתדל במשך כל החיים שלנו, לא חשוב איפה אנחנו נמצאים, בכל זאת להחזיק את עצמנו שאנחנו נמצאים במידה מסוימת של הסתר ובמידה מסוימת של גילוי הבורא, שסך הכול מתוך שני אלו, הסתר וגילוי בכל מיני האופנים, הוא מצייר לנו את המציאות ואת עצמנו, את הרגשתנו, אז תהיה לנו דרך נכונה לגשת יותר פנימה אליו ולהתחיל לא להרגיש את עצמנו בעולמנו, אלא להרגיש אותו איך שהוא מייצב אותנו ואת עולמנו.
שאלה: העניין הזה שדיברת עליו כרגע נגע בי עמוק. הראיה מעל מהדעת זה כמו אוניה ששטה בחושך. מה עוד חסר לנו מאמונה מעל מהדעת עד להגיע לגילוי המוחלט?
כן, נכון, באמונה למעלה מהדעת אנחנו דווקא מחזיקים בזה שמה שקורה לנו זה הכול קורה מהבורא ואפילו החושך בא ממנו והאור גם בא ממנו. ואנחנו צריכים תמיד להבחין מה שייך לחושך אמיתי ולאור האמיתי, והבחירה שלנו היא דרך זה שאנחנו משתדלים כמה שאנחנו נהיה בהשפעה כך אנחנו נראה איך הבורא מתייחס בהשפעה. כמה שאנחנו נהיה בקבלה אנחנו גם נראה שכל העולם נמצא בקבלה. על זה כתוב בכללות "כל הפוסל במומו פוסל". ולכן באמונה למעלה מהדעת אנחנו משתדלים לבנות את עצמנו בתכונת ההשפעה למעלה מתכונת הקבלה עד שאנחנו בזה מתחילים לגלות את יחס הבורא אלינו לפי השתוות הצורה, כך אנחנו לומדים.
שאלה: הזכרת את האותיות על הרקע הלבן. גם אנחנו נצטרך להדמות להסתרה הזאת, להסתיר כך את האור?
בהתחלה אין אותיות. בתחילת הבריאה יש אור עליון ממלא את כל המציאות כמו שלמדנו. מזה מתחיל ספר "עץ חיים" או "תלמוד עשר הספירות", "דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים, היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות". ולא היה לו לא סוף ולא תוך, אלא הכל היה אור אחד גדול ממלא כל המציאות, וכן הלאה. ואחר כך שעלה ברצונו לברוא הנבראים, אז נעשתה נקודת החושך, שהאור כאילו מזיז את עצמו, נותן לבריאה מקום, זה נקרא שנקודה שחורה נעשתה באמצע האור ממש ואז מתוך זה מתחיל קשר בין הנברא לבין הבורא, בין נקודת החושך, שזו נקודת הרצון לקבל לבין האור שזו נקודת הרצון להשפיע.
ואז מנקודה מתחיל להיות קו, עיגול וכל מיני יחסים בינינו. בסופו של דבר סכום היחסים האלו הופכים להיות אחרי שורש, א', תכונות של שורש זה מחשבת הבריאה, א' זה ההשפעה עצמה, וב' זה דרגת הבינה שהיא כבר מתחילה להגיב, תגובת הנברא על האור העליון שהוא רוצה להיות כמוהו, להידמות במשהו וכן הלאה, תגובה טבעית שנמצאת גם באור העליון, אחרת מאיפה שיהיה? ואז מבינה מתחילות להיות אותיות. זאת אומרת צורות היחסים בין מלמעלה למטה, מהבורא לנברא, לבין ממטה למעלה תגובה מהנברא לבורא. ולכן מבינה מתחילות האותיות.
גם לא מג"ר דבינה, איפה שזה עדיין האור העליון. אלא מז"ת דבינה, מאיפה שהנברא מתחיל להרגיש שהוא נמצא באור העליון ושהוא לא יכול להשאר כך, הוא חייב להגיב, יש לו נטייה מבפנים, טבעית שהוא מגיב. ואז יש לנו האותיות הראשונות מא' עד ט'. א' ב' ג' ד' ה' ו' ז' ח' ט', תשע אותיות ראשונות. זאת אומרת, תשע תכונות בז"ת דבינה, בחצי התחתון של הבינה, שהרצון להשפיע שמתעורר בבינה רוצה להדמות לאור העליון. ולכן הוא עושה מעצמו כאלה צורות כמו אות א', ב', ג', ד', אלה הצורות שלא באו מאף מקום אלא מתוך שילוב של תכונות האור ותכונות החושך.
ולכן מצויירים לנו אותיות שחורות על רקע לבן. האור הלבן זה הרקע, שזה אור אין סוף, ועליו יש לנו כל מיני צורות שזה הכלי, הרצון לקבל איך שהוא מסוגל להשתוות עם האור העליון. אבל להראות את עצמו שהוא משתווה, שהוא נמצא בנטייה לאור העליון, בלהדמות לו, בלהיות כמוהו וכן הלאה, אלה תשע האותיות הראשונות. אחר כך בא לנו זעיר אנפין, בחינה ג', שיש בו גם תשע תכונות מהאות י', עד האות צ', והן מסמלות לנו את זעיר אנפין, שזו שליטה של בינה בתוך הרצון לקבל, ואלו עדיין תכונות שמגיעות לנו מלמעלה. אחרי זה באות לנו ארבע האותיות האחרונות של האלף בית שהן ק' ר' ש' ת', שהן אותיות של המלכות. לכן יש לנו באלף בית 22 אותיות. יש עוד חמש אותיות סופיות שכותבים אותן בסוף המילים, הן מנצפ"ך. אם האותיות האלה הן באמצע המילה, יש להן כתיבה אחרת ממה שבסוף המילה. את זה אנחנו נלמד פעם. סך הכול 22 אותיות, זאת אומרת 22 צורות שהרצון לקבל מגלה בהתאם לאור העליון שפועל עליו, ומזה יש לנו את האלף בית העברי. זאת אומרת אם אנחנו רוצים באמת "עברי", לעבור לצד האור, להידמות לאור, אז רק בצורה כזאת אנחנו יכולים להביע את היחס של הרצון לקבל שלנו לאור, כצורת האותיות.
לכן יש חלק גדול מאוד ומכובד מאוד גם בזוהר, גם בכלל בחכמת הקבלה שמדובר על האותיות. ולכן צורתן לא משתנה במשך כל אלפי השנים, והדקדוק בעברית, זאת אומרת החיבור בין האותיות גם הוא לא משתנה במשך אלפי שנים, כי זה נובע מהיחסים של האור והכלי. פשוט מאוד. אם היינו היום פוגשים את משה, דוד, מי שאתם רוצים מאלו שחיו לפני 3000, 4000, 5000 שנה, מאדם הראשון בעצם, כי אדם הראשון הוא שגילה את היחס בין האורות והכלים וסידר את האותיות האלה. זה מה שלמדו ב"שם ועבר", בחדר שלהם, בבית ספר שלהם, ולכן משם יש לנו את כל היחס הזה בין אורות וכלים, בין הסתר לגילוי. זה מה ששייך לאותיות.
לחיים שלנו, כשאנחנו עוד לא מלובשים בתוך האותיות, אנחנו עוד לא חיים בתוך אותן התבניות של יחס הרצון לקבל והרצון להשפיע והקשר ביניהם, שכל האותיות מתארות לנו, לכן אנחנו נלמד על היחס בין הסתר לגילוי לפי מה שכותב לנו בעל הסולם, שזה יותר פרקטי ויותר קרוב לנו בינתיים.
שאלה: אמרת שבכוחותינו האישיים נוכל לעבור מהסתר לגילוי וכנראה גם להיפך. איך עושים את זה? מה נדרש לשם כך?
תמיד אנחנו מתחילים ממצב ההסתרה, כי היא מגיעה מזה שהבורא פותח לנו עוד קצת רוחניות, אור, אבל אנחנו מרגישים אותו כחושך, חוסר הבנה, חוסר הרגשה, חוסר התמצאות. אנחנו צריכים להשתדל להזדהות עם הצורה שמקבלים, כי מקבלים וודאי רק מהבורא. במידה שאנחנו רוצים לקבל את החושך הזה כמו את האור, אנחנו מתחילים לגלות את התכונות הפנימיות, שבחושך הזה הוא הופך להיות לאור, ובא להאיר לנו בכל מיני צורות הפנימיות שלו. וכך אנחנו מתחילים לגלות את צורת הבורא, שפת הבורא, את היחס שלו אלינו, מה הוא רוצה להגיד, אבל זה הכול לפי מידת ההשתוות שלנו אליו. כי אז בצורה כזאת אנחנו במקום חושך רואים כבר אותיות, אורות, אור פנימי, מקיף, עם כל הרשימות, עם כל הדברים. זו בעצם השפה, היא רק יותר מפורטת, יותר מגולה. כך אנחנו נתקדם ונלמד.
אבל הכול תלוי עד כמה אנחנו מתייחסים לחיים שלנו שכל החיים הם הסתרת הבורא וכל העולם זה הסתרת הבורא, וכל החברים במיוחד, זה הבורא שעומד אחריהם. ואני צריך לגלות את השפה שלו, את היחס שלו אליי, כך שאני אבין את היחס הזה ואגיב אליו בצורה נכונה, ואז יהיה בינינו דיאלוג, שפה, שיחה.
שאלה: כעשירייה, באיזו דרך עלינו לפעול כדי לשמור על עצמנו בצורה נכונה כדי שנוכל להרגיש אותה ברמה של הסתרה וגילוי ולהרגיש אותו?
הדרך הנכונה והקצרה ביותר היא שאנחנו מתקשרים בינינו בלב ונפש, ורוצים מתוך החיבור הפנימי בינינו לפנות לבורא כדי לעשות לו נחת רוח. אז אנחנו מבינים שהיחס בינינו עד כמה שהוא יהיה חם, סגור, זה בעצם כבר מביא יחס טוב לבורא, עד שנרגיש שהוא מרוצה מאיתנו. ואם מרגישים עדיין שלא כל כך מגלים את היחס הטוב ממנו, אנחנו מקבלים זאת גם בצורה טובה ויפה, מפני שאנחנו מבינים שרק על ידי הסתר וגילוי הבורא הולך לייצב אותנו נכון ביחס אליו כדי להגיע לדבקות השלמה.
שאלה: לגבי זה שאנחנו משנים את המצבים, אפשר לומר שאנחנו כמו כותבים את הרוחניות, אנחנו מתאחדים בעשירייה, אנחנו כמו כותבים מילים או אותיות, האם זה נכון להרגיש ולראות את זה כך?
זה רק בתנאי שאנחנו מתאחדים לנקודה אחת שהיא כנקודה השחורה על רקע האור הלבן, ואנחנו מתחילים להגיב ביחסים בינינו ככל שהם קשורים יותר, אז אנחנו מתחילים לכתוב על רקע האור הלבן אותיות שחורות.
האותיות האלה הן הרצון לקבל שלנו שאנחנו מייצבים אותו כרצון להשפיע בינינו לבורא. אנחנו מגיעים לערבות בינינו, ובמידת הערבות בינינו יכולים להשפיע לבורא, ומזה אנחנו מייצבים את הקווים והעיגולים למיניהם השחורים על רקע האור הלבן. אבל הם שחורים כי כך נראה לנו, כי זה בא מאיתנו, אבל באמת זו השפעה ממטה למעלה כלפי הבורא.
שאלה: האם אפשר להגיע למצב שנוכל להעריך את ההסתרה לפני שהיא הראתה את הגילוי שטמון בה?
אפשר לכבד את ההסתרה במידה שהסביבה שלי מכבדת אותה. אחר כך אני מתחיל לדאוג להסתרה, אני לא רוצה שההסתרה תיעלם, אני רוצה שהיא דווקא תהייה, כי מתוך ההסתרה אני יכול להביע את עצמי עד כמה אני נאמן לבורא, עד כמה אני אוהב אותו, עד כמה בלי לקבל ממנו טובות אני רוצה לתת לו, ושהנטייה שלי אליו היא תהייה קודמת למה שהוא רוצה לתת לי. אני קודם כל רוצה צמצום, מסך, אור חוזר, ובמידה שאני כך מחזיר לו את היחס שלי היפה, בתוך היחס הזה ולא יותר, לפי כמות ואיכות, אני מוכן לקבל אותו שאנחנו באמת נזדהה.
הבורא הוא אין סוף, אני לא מסוגל להיות ביחס כזה אליו, אבל אני דואג, וגם מבקש שהוא יתייחס אליי בצורה כזאת, שישמור עליי, שלא ייתן לי יותר מדי. אני מבקש ממנו שייתן לי אפשרות להשפיע לפי כוחותיי, ושלא יגלה את עצמו יותר ממה שאני מסוגל לקבל את הגילוי שלו, שיהיו לנו יחסים כאלה פנים אל פנים. כאן מתחיל להתגלות היחס ההדדי בין נברא לבורא, כשהנברא מתחיל להיקרא אדם, הדומה לבורא. סך הכול שנהייה העתקה ממנו בצורה נכונה.
שאלה: השאלה היא ביחס לשפה. איך השפה העליונה הזאת תתגלה בינינו?
בקשר ליחסים שבינינו. עד כמה שהיחסים בינינו בתוך העשירייה הם יהיו דומים ליחסים שלנו לבורא, אנחנו נתחיל לגלות שאנחנו בינינו מגיעים לכל מיני צורות קשר נכונות, וכך אנחנו נגלה שהבורא ממלא את האותיות שלנו, את צורות היחסים בינינו. ככה זה קורה.
שאלה: אתמול בערב קראנו בעשירייה את המאמר הזה של בעל הסולם, הסתר וגילוי. ואחרי קריאת המאמר הגיעה כזאת הרגשה שהדבר החשוב ביותר בחיים הוא דווקא ההסתר הכפול והרגיל, ולגבי היתר נוצרה ריקנות מאוד גדולה, כאילו זה כלל לא חשוב. איך למלא נכון את הריקנות הזאת?
אנחנו נלמד את כל הדברים האלה קצת יותר בסבלנות ולא נקפוץ. לא לחשוב שאנחנו כבר מבינים את החצי הראשון. אנחנו נלמד. נגיע לזה.
שאלה: האם כדי לפנות לבורא אנחנו קודם צריכים להשתדל בעצמנו לתקן את היחסים בינינו?
בטח שכן. מקובלים כותבים ומסבירים לנו מה יחס הבורא לנבראים, מה זה נקרא תכונת ההשפעה, רב"ש כותב לנו איך אנחנו צריכים להתחיל לייצב את היחסים בינינו, כל זה כדי שאנחנו מתוכנו, מהקשר בינינו, נתייחס לבורא. בסך הכול מה אנחנו עושים? אנחנו בונים קבוצה שבחיבור הנכון בה, בין החברים, ביתר קפדנות, בדיוק יותר ויותר, בונה את עצמה יותר ויותר להתאים את עצמה לבורא. ובמידה שאנחנו מתחילים להידמות לבורא, במידה הזאת הוא מתחיל להתגלות בנו. זה הכול. זו המטרה שלנו.
שאלה: דיברת מספר פעמים על זיהוי השפה של הבורא, ברמה הפרקטית ביחס לעשירייה איך אנחנו יכולים לזהות את השפה של הבורא, איך אפשר להיות איתה בהתאמה?
השפה של הבורא היא שפת ההשפעה, במידה שנגיע למידות ההשפעה בינינו נתחיל לזהות שהבורא פונה אלינו. לפני זה הוא גם מנהל אותנו כל הזמן, אבל בהסתרה. וכשנתחיל להידמות לתכונות שלנו, זאת אומרת לא לתכונות של כל אחד אלא לתכונות בינינו, כי כל אחד בתוך עצמו הוא דרגת חי וכל אחד כלפי הזולת במיוחד כלפי החבר שלו בעשירייה, יכול כבר להיות בדרגת המדבר, ולכן עד כמה שנגיע לדרגת המדבר בהשפעה הדדית בינינו אז נהייה מוכנים מהיחסים המשותפים בינינו לפנות לבורא. ואז נלמד מה זה נקרא חברים, מהו הקשר ביניהם, שאחרי התקשרות זו או אחרת אנחנו נבנה בינינו כל מיני צורות יחסים, היינו צורות אותיות, וכך ניתן לבורא אפשרות להתגלות. וכל אות ואות שאותה נייצב בינינו בכל מיני קווים, תאיר בנו ותביא לנו את גילוי הבורא.
שאלה: התחלנו לדבר על שפת הבורא סביב גילוי והסתרה וגם לגבי האותיות, אבל אני רוצה להימנע מכל מיני התרגשויות סביב הגילוי וההסתרה, סביב עבודת הלב. במה ההשתתפות של המורה בתהליך הזה?
כל חכמת הקבלה היא חכמה שמתגלה בתוך הרצונות שלנו שמשתדלים ומגיעים להזדהות עם הבורא. רצונות. ברצונות שלנו אנחנו מרגישים במיוחד, בעיקר, שני רגשות, טוב ורע. ומייחסים לזה כל מיני צורות יחס בינינו ועם הבורא. כל חכמת הקבלה מתגלה רק ברגש, כי הבורא ברא רצון לקבל, לא יעזור לך להביא את זה לשכל, אתה לא תוכל לתכנת את האדם כמו דרגת חי ולהביא את חכמת הקבלה לאיזה מדע יבש, זו חכמה שכולה רגשית. והיא מפתחת את הרגשות של האדם ודורשת ממנו את פתיחת הלב.
ולכן כשאתה אומר ההיפך, איך לסגור את הלב, את הרגשות ואת הכול לבדוק, לבחון בשכל בלבד, זה לא ילך מפני שהשכל הולך אחרי הרגש, אתה קודם מרגיש את הדברים. אפילו אם אתה איש שמאוד רוצה לפעול ולהתייחס בצורה סכמתית ועניינית בלבד לחיים, אתה בכל זאת קודם מרגיש ואחר כך משתדל להעביר את זה לשכל, וכמה שאתה יכול להעביר לשכל, בזה יש לך את הבנת החיים ולא אחרת. אחרת אתה פשוט מחשב מוגבל. ולכן אנחנו צריכים לפתח את הרגשות בינינו, דווקא, לפתוח לבבות, במידה שאני מסוגל לכך, וזה לוקח שנים עד שמבינים שאין ברירה, אני בכוח חייב להפעיל את הרגש שלי כלפי הזולת. ואז במידת הגילוי וההסתר אוכל ברגש שלי להתחיל לזהות את הבורא, את השורש העליון שנמצא אחרי ההרגשה שלי. וכשאני מתחיל לקבל את צורות ההרגשה האלו אתחיל להבין ממה ומאיפה זה נובע, למה הבורא עושה כך ואז מתוך זה תהיה לי ידיעת הבורא, לימוד למה הוא מתייחס כך.
אבל הבורא ברא רצון ומה שמורגש בתוך הרצון מורגש, זאת הרגשה. והשכל עומד אך ורק ליד הרצון, כמעין מערכת קטנה שעוזרת לנו וגם בצורה מאוד מוגבלת. לכן מי שחושב שעל ידי השכל הוא יוכל ללכת קדימה, [להיפך] הוא ייכנס לפילוסופיה, לפסיכולוגיה ולכל מיני דברים, אבל לא לחכמת הקבלה, הוא לא יקבל את גילוי הבורא. וזה ייקח לו שנים ויכול להיות כל החיים, אבל בסופו של דבר, מי שמגיע לגילוי הבורא, כולם מגיעים לרגש. ובתוך הרגש, בתוך הלב, זה נקרא חכמת הלב, רק בצורה כזאת אנחנו עוסקים בחכמת הקבלה ומגלים את הכוח העליון.
ולכן אם אתה רואה אדם שיושב ולומד מהבוקר עד הלילה כל מיני דברים שמהם הוא לא מוציא שום דבר חוץ מחכמה יבשה, תדע שזו לא חכמת הקבלה והוא רחוק מאוד ממנה. העיקר שאנחנו צריכים, הוא לפתח את הלב. על כך יש המון פסוקים ומקובלים כותבים על זה בכל מקום. זה בעיקר בוא נגיד, ההבדל בין חכמת הקבלה לדת. כל הדת מדברת על קיום פעולות גשמיות ולא בכוונות, העיקר הקיום הפיזי, בעל פה או בידיים, ברגליים, בכל דבר, וחכמת הקבלה מדברת רק על פעולות שבלב, כי זה העיקר. ולכן היא מדברת גם על העולם הזה וגם על העולם הבא, לא חשוב איפה, אבל על הרגש שבו האדם מביא את עצמו למצב שהוא רוצה להרגיש את הבורא, זאת אומרת רוצה שהלב שלו, הרצון שלו, יתמלא בפעולות ההשפעה.
שאלה: האם ניתן לומר שכשאנחנו מתחברים בעשירייה, אנו מחברים את האותיות, כאילו כותבים את האותיות?
זה עוד מוקדם, אבל אחר כך כן, אנחנו מחברים אותיות, כותבים אותיות, על רקע האור הלבן. וכך אנחנו מדברים עם הבורא. יש שפה לעליונים, שפה לתחתונים, יש כאן הרבה דברים בהתקשרות שלנו לבורא. אבל בסך הכול אנחנו צריכים לדעת שההתכתבות שלנו עמו, היא דרך ההתחברות שלנו בעשירייה.
שאלה: בזמן ההסתרה והגילוי של הבורא, בתהליך שני השלבים האלה, האם אפשר להתנתק משני המצבים ופשוט לזרום עם החברים, יהיה מה שיהיה?
כן, ודאי שזה אחד האמצעים שבו אנחנו כך נכללים מהחברים ויכולים כך להתקדם, בטח. אחד מהאמצעים להידבק לחברים, כותב רב"ש, זה להביא את עצמו לנקודת האפס כלפיהם.
שאלה: איך אנחנו עובדים עם הרגשות בעשירייה? כי הרי אנחנו מבינים שהתחושות האנושיות שלנו, מגיעות מהרצון לקבל ויכולות לבלבל אותנו.
בעשירייה אנחנו צריכים לדמיין לעצמנו שכולנו מחוברים ועלינו משפיע כוח עליון, אור עליון, שרוצה להביא אותנו למצב, לדרך, שנרגיש זה את זה ואז גם נגלה ונרגיש אותו, את הכוח העליון. אלה בעצם התרגילים שאנחנו צריכים בינתיים לבצע.
שאלה: האם אני צריך לחכות לתגובה מהעבודה שלי בקבוצה כדי לראות שאני בהסתרה נכונה או שאני לא אמור לצפות לאיזו תגובה?
אני צריך בכל רגע להשתדל לעשות את מה שכותב לי רב"ש על העבודה בקבוצה. זה הכול. יכול להיות שאני לא אראה את זה כדברים נכונים, אבל אני צריך כל פעם לדפדף בדפים האלה שבהם הוא כותב על העבודה שלי בקבוצה ולהשתדל לבצע אותם. ואפילו שאני לא רואה תגובות נכונות, עליי להמשיך לבצע את מה שהרב"ש כותב עד שאראה את זה נכון. והעיקר זאת ההכנעה, שהיא כנגד הצמצום. זו קודם כל הפעולה הראשונה. לראות את עצמו כקטן ביותר, המשרת ולא מתגאה וקופץ מעל כולם. אנשים כאלה בדרך כלל חושבים שהם יכולים לעשות בזה טובה לאחרים, אבל הדוגמה שלהם לא טובה לאחרים, היא לא טובה. העבודה שלנו בדרך כלל צריכה להיות בצניעות, כי חכמת הקבלה מתחילה מספרא דצניעותא, מ"ספר לצנועים", מזה שפותחים את הדרך בצמצומים על עצמנו. על זה רב"ש כותב בדיוק. ולכן אלה שקופצים ומתגאים ורוצים להיות גדולים, וזה קורה, גם אני הרגשתי את זה על עצמי, אבל צריך כמה שיותר מהר להתפטר מזה. הבורא יסדר לנו את הלימוד הזה.
שאלה: האם 22 האותיות הן 22 מצבים, ואם כן איך האדם מגלה אותם?
זה 22 תכונות. ז"ת דבינה, זעיר אנפין ומלכות. תשע, תשע וארבע, סך הכול יוצא לך 22. ועוד חמש אותיות שמסמנות לנו את המסך שעומד בין האצילות לבי"ע, שזו הפרסא, שהיא כוללת חמש הבחנות שנקראות "אותיות סופיות" שכותבים אותן בסוף המילים. זה אותיות, מ', נ', צ', פ', כ', מנצפ"ך. זה סך הכול מה שיש. זה לא יכול להשתנות כי זה נובע מהצורות של האורות והכלים שיכולים להיות, ולכן כמו שהמערכת נבראה על ידי האור כלפי הרצון שהאור ברא, כך זה קיים. ולכן אם אנחנו מבינים אותן, אנחנו יכולים לקרוא את מה שכתבו אנשים לפני אלפי שנים, ואין בזה שום בעיה. זה אף פעם לא יכול להשתנות.
אם בעולם הזה בכל מיני אקדמיות לשפות, היינו מבינים את החוק הנכון בין האור לכלי, אז לא הייתה לנו שום בעיה פשוט להמשיך את השמירה הזאת של היחס בין אורות וכלים. זאת אומרת, גם צורת האותיות, גם החיבורים של האותיות, "בניינים" מה שנקרא, הכול הולך לפי החוק העליון, ולכן לא יכול להיות בזה שום שינוי.
שאלה: איך האדם יכול לזהות אם הוא מוכן להרגשת הבורא? האם אין כאן סכנה של שבירה פעם נוספת בכלי דקבלה?
לא יכולה להיות יותר שבירה. אם אנחנו משתדלים להרכיב בינינו יחסים נכונים בתוך הקבוצה הקטנה, בתוך העשירייה, אז בטוח שאנחנו מגיעים למצב שאנחנו יותר ויותר מבינים, מרגישים, מתקרבים לבורא, עד שמתחילים לזהות אותו. וכשמתחילים לזהות אותו, אז מתחילים להבין את ההסתרה שקיימת, ועד כמה דרך ההסתרה הוא בינתיים מדבר איתנו ואנחנו צריכים להבין את הגילוי שלו דרך ההסתרה. זאת אומרת, לגלות את האותיות השחורות על רקע האור הלבן.
שאלה: איך אנחנו יכולים לבנות את הדרגה הזאת שנקראת "אות" בעשירייה?
היחסים הנכונים שאנחנו משתדלים לייצב בינינו כדי במשהו להידמות לבורא, הם מביאים אותנו להבנת האותיות, על ידי תבניות היחס הנכונות בינינו ומבינינו לבורא.
קריין: "הסתר וגילוי פנים של השי"ת – א'", עמ' ,766 ספר "כתבי בעל הסולם".
הסתר וגילוי פנים של השי"ת – א
הסתר א'
"(ציור) שאין פניו יתברך מגולים, דהיינו שאין השם יתברך מתנהג עמו בהתאם לשמו יתברך הטוב ומטיב, אלא חס ושלום להיפך מזה, כי הוא מקבל ממנו יסורין, או שהוא מחוסר פרנסה, ויש לו בעלי חוב מרובים הממררים לו את חייו, והוא מלא טרדות ודאגות כל היום. או שסובל חס ושלום ממחלות. ואינו מכובד על הבריות. כל תכנית שמתחיל אינה עולה בידו לגומרו. והולך כל היום בלי סיפוק נפשי.
והנה באופן זה אין האדם רואה את פניו הטוב של השם יתברך. כמובן אם הוא מאמין שעל כל פנים השם יתברך סובב לו הדברים הללו, או מחמת עונש על העבירות שעשה או כדי להיטיב באחריתו, כמו שכתוב "את אשר יאהב ה' יוכיח", וכן אשר הצדיקים תחלתן יסורין מחמת שהשם יתברך רוצה ליתן להם בסופם שלוה רבה, אבל אינו נכשל לומר שכל זה הגיע לו מגורל עיור ומטבע חס ושלום בלי חשבון ודעת, אלא מתחזק להאמין שהשם יתברך סובב לו בהשגחתו את כל אלה, נבחן שרואה על כל פנים את האחורים של השם יתברך." 1
כאן אנחנו צריכים לראות איפה אנחנו נמצאים. או בהסתרה טוטאלית שאין לנו שום קשר עם הבורא, או בכל זאת כמו שהוא אומר שאנחנו "אלא מתחזק להאמין שהשם סובב לו" שהבורא סובב לו את זה "בהשגחתו את כל אלה," המצבים שעוברים עליו, ואז "נבחן שרואה" לפחות "על כל פנים את האחורים של השם יתברך." הבורא.
אם יש לנו כזאת הרגשה פנימית שבכל זאת מה שמגיע לי, כל מה שאני מרגיש בחיים שלי זה בכל זאת מגיע לי מהבורא, אז זה נקרא שאני נמצא ב"הסתר אחד". זו כבר דרגה. זה אדם שמשתדל כל הזמן בכל מה שקורה לו בכל ההבחנות, בכל המקרים שלו בחיים, לגלות שזה מגיע לו מהכוח העליון, שזו שפת הבורא, שהבורא מדבר אליו. שהבורא פונה אליו, ודאי שזה דרך האחרים, דרך כל מיני מקרים, קרובים, גדולים, יותר, דרך כל העולם, לא חשוב. אפילו מבפנים, מתוך ההרגשה הפרטית שלו, מתוך הגוף שלו. בסופו של דבר, אם הוא מבין שזה הקשר שלו עם הבורא, אז הוא נמצא ב"הסתר אחד", הסתר א'.
ואם הוא מנותק מזה, שהכול מגיע לו דרך המקרה, הגורל העיוור, דרך כל מיני חברים או רחוקים, אז בהתאם לזה הוא נמצא ב"הסתר כפול" או בכלל בניתוק. כאן אנחנו צריכים לראות איפה אנחנו נמצאים.
שאלה: נראה שעברנו בעבודה בעשירייה שלב שבו אנחנו לא רק עובדים עם החברים ומשתדלים לקיים את כל מה שאנחנו לומדים בכתבים של רב"ש, אלא גם מנסים לעטוף הכול בכוונה נכונה מול הבורא. אנחנו כל הזמן מנסים לכוון אליו. איפה זה נמצא בכלל בתוך הסיפור הזה, או שאנחנו אפילו לא בזה ולא בזה?
אתם צריכים להגיד לעצמכם. אני לא יודע, ולא יכול להגיד לך כך, והאחרים יבינו את זה בצורה אחרת. אי אפשר. אלא אתם צריכים לקבוע באיזה מצב אתם נמצאים.
נקרא שוב.
הסתר א'
"(ציור) שאין פניו יתברך מגולים, דהיינו שאין השם יתברך מתנהג עמו בהתאם לשמו יתברך הטוב ומטיב, אלא חס ושלום להיפך מזה, כי הוא מקבל ממנו יסורין, או שהוא מחוסר פרנסה, ויש לו בעלי חוב מרובים הממררים לו את חייו, והוא מלא טרדות ודאגות כל היום. או שסובל חס ושלום ממחלות. ואינו מכובד על הבריות. כל תכנית שמתחיל אינה עולה בידו לגומרו. והולך כל היום בלי סיפוק נפשי.
והנה באופן זה אין האדם רואה את פניו הטוב של השם יתברך. כמובן אם הוא מאמין שעל כל פנים השם יתברך סובב לו הדברים הללו, או מחמת עונש על העבירות שעשה או כדי להיטיב באחריתו, כמו שכתוב "את אשר יאהב ה' יוכיח", וכן אשר הצדיקים תחלתן יסורין מחמת שהשם יתברך רוצה ליתן להם בסופם שלוה רבה, אבל אינו נכשל לומר שכל זה הגיע לו מגורל עיור ומטבע חס ושלום בלי חשבון ודעת, אלא מתחזק להאמין שהשם יתברך סובב לו בהשגחתו את כל אלה, נבחן שרואה על כל פנים את האחורים של השם יתברך."
שאלה: איך מרגישים בתוכנו את גילוי הבורא?
אני לא יודע. איך אפשר להגיד על הרגשה?
תלמיד: מאיזה כלים להתחבר לגילוי הזה, להרגשה הזאת?
דרך החברים. אתה צריך להגיע למצב כזה שמה שאתה רוצה לקבל מהבורא, להרגיש אותו, אתה כבר נמצא בכאלו רגשות, יחסים, כוונות בתוך הקבוצה.
שאלה: בין גילוי האחוריים שבעל הסולם כותב עליו כאן ובין גילוי הרע, האם יש נקודת חיבור בין השניים?
הכול תלוי באדם איך האדם קובע.
שאלה: זה נשמע שהסתר אחד זה דווקא המצב האידיאלי, שעל כל הייסורים והמצבים שהוא מגלה הוא מתחזק להאמין שה' יתברך סובב לו. אז למה זה נחשב הסתר?
כן. זה בעצם מצב של עבודת האדם, אם כך.
תלמיד: אז למה זה נחשב אחוריים ולא גילוי, גילוי פנים?
כי זה לא גילוי. הוא מקבל מהבורא בינתיים יחס כביכול רע, שהבורא דוחה אותו, דוחף אותו.
תלמיד: אז מה זה המצב שאין עבודה? אנחנו רוצים להשתוקק למצב שאין עבודה, שיש גילוי פשוט כך?
אני לא מבין מה שאתה אומר. אנחנו צריכים להשתוקק לדבקות, קודם כל. "סוף מעשה במחשבה תחילה", לדבקות. ואתה אומר לי למה המצב הזה לא אידיאלי, כשמדובר על הסתרה.
תלמיד: אבל הדבקות היא לא על פני כל מה שהבורא מגלה לאדם, והוא בכל זאת מתחזק להאמין?
כשאני מעל ההסתרה מגיע להזדהות עם הבורא, למרות ההסתרה, זה נקרא "דבקות".
תלמיד: זה לא מה שהוא מתאר כאן בקטע הזה?
לא.
תלמיד: מה ההבדל?
ההבדל הוא שהוא מרגיש רע. הוא מרגיש רע, הוא סובל, התכניות לא מתקיימות, אבל בכל זאת הוא מאמין. יש לו כוח מיוחד שמחזיק אותו בזה שאת הכול הוא מקבל מהבורא, והדברים האלה מביאים אותו למצב הטוב.
תלמיד: אנחנו אומרים תמיד שאין טוב בלי רע.
אתה סתם זורק לי משפטים ולא רוצה לשמוע מה שאני אומר לך. זה כבר בכמה השיעורים האחרונים.
תלמיד: אני מנסה להבין מה המצב הזה של הדבקות שלא כולל את הרע שהוא מתאר בקטע.
הוא מרגיש רע או לא?
תלמיד: הוא מרגיש רע.
זה הכול. אז איזו דבקות יכולה להיות? שאתה מקבל מכות ואתה, ואתה אומר "עד כמה שזה יפה וטוב"? תחשוב. כבר בכמה השיעורים האחרונים אני רואה שיש איזו סטייה במה שאתה שואל. תחשוב.
שאלה: איך אנחנו אמורים להגיב להסתרה הזאת?
אנחנו צריכים בכל צורה שתהיה, להיות למעלה מכל המצבים האלה בחיבור יתר בינינו ועם הבורא. זו התנועה הכללית שחייבת להיות. זה הכול. אם תהיה כך, בטוח שלא תטעה.
שאלה: מצד אחד השיעורים האחרונים כל כך חזקים והיחס להסתר ממש משתנה כאן עכשיו. ומתוך השיעורים האחרונים אנחנו צריכים לא לזרוק החוצה את ההסתרה הזאת אלא לשמור אותה קרוב אלינו. מצד שני, אני מבין שההסתרה זה מצב שפל, שלא טוב לי. אני מרגיש נמוך, כי כאילו אני נסתר מהבורא. אז איך אני צריך לחבר את השמחה והחיבור עם החברים עם ההסתרה?
שאלה טובה. אתה צריך להיות במצב שאתה מרגיש הסתרה, שמח שהבורא נתן לך אפשרות אפילו במצב שאתה מרגיש את היחס שלו אליך הפוך ממה שהוא בעצמו, שאתה צריך להתייחס אליו כמו ואתה מרגיש אותו כטוב ומיטיב כי אתה מבין שכל היחסים האלו מהבורא מגיעים אליך דרך האגו שלך, דרך הרצון לקבל שלך. דרך חוסר החיבור שלך עם העשירייה. והבורא מגלה לך את העלייה לדרגה הבאה. בכל המדרגות ככה, מדרגות, מדרגות. ואז הוא מגלה לך עכשיו את הפער בינך לבין המדרגה הבאה שאתה צריך לעלות עליה. זה נקרא "לעלות באמונה למעלה מהדעת", נגיד.
ולכן, למרות שאתה מרגיש שלא הולך לך, לא טוב לך, ובחיים, ובבריאות, ובמשפחה, ובכל צורה, ובכלל מצב הרוח כך וכך, הכול תלוי איך אתה מקבל את זה. אם אתה מקבל את זה כאחוריים של הבורא, שהוא בזה רוצה למשוך אותך קדימה, אז בהתאם לזה אם אתה תתנהג, אתה תראה עד כמה שהאחוריים האלה הופכים להיות לפנים.
וכך בגילוי והסתר, באחוריים ופנים, אחוריים ופנים, בכזה פליפ פלופ אתה תתקדם ותגדל, כי אתה לוקח את כל האחוריים האלה ומרוצה מהם כדי לבנות עליהם יחס נכון לבורא כאילו שזה פנים. והאחוריים האלה אתה מגלה שזה לא אחוריים. כי ברגע שאתה משנה את היחס שלך אליהם, הם הופכים להיות פנים.
צריכים יותר ויותר להשתדל לעבוד עם זה. והעיקר בזה להצדיק את ההשגחה. להצדיק את ההשגחה. וזה יכול להיות בצורה חריפה וחמורה ביותר. אני רואה כבר הרבה תקלות שמתגלות בזה. וכאן זה חייב להיות יחס לקבוצה, ולמורה, ולבורא בצורה שזו אמת, וזה הקודש, וזו הרוחניות. אם אני לא מתייחס לזה בצורה כזאת אין לי מה לעשות. אני לא מכוון נכון למטרה ואסתובב עוד הרבה הרבה, יכול להיות שנים, אם לא גלגולים, עד שאני אקבל שוב כניסה להתקדמות הרוחנית.
שאלה: בניסיון לגלות מה הבורא אומר לנו דרך כל הדצח"מ, זה נכון לומר שבעצם הנברא מגיב על מקרים שהבורא מסדר לו והוא מגיב?
הנברא מגיב והוא מרגיש את זה כיחס שלו לחיים. אבל אנחנו, אם רוצים להתקדם ולהבין את הבורא, אז אנחנו צריכים לסדר את היחס שלנו בצורה [כזאת] כביכול שאנחנו נמצאים בתכונת ההשפעה. לא בתגובה טבעית, גופנית, גשמית, בהמית, אלא אני רוצה להגיב לבעל הבית בצורה כמו שבעל הבית מגיב אלי. ואני צריך בזה להאמין שהוא מגיב אלי רק בטוב ומיטיב. ואני צריך למעלה מההרגשה שלי להגיב אליו בטוב ומטיב, ואיזה תכונות אני צריך אז לשנות, מה אני יכול לעשות איתן על ידי מאור המחזיר למוטב, איך אני עושה את זה? על ידי זה שאני מתחבר ומתבטל כלפי העשירייה. ואז אני כך כל פעם משדרג את עצמי כלפי הבורא.
תלמיד: אני יכול ליזום שיחה עם הבורא, לא לחכות להגיב?
זה על ידי זה שאתה מתקשר נכון לעשירייה, כי דרך העשירייה יש לך שיחה עם הבורא. איך אתה רוצה לדבר עימו? איך אתה רוצה לגלות אותו? הבורא לא יכול להתגלות אלא בעשרה, בחיבור בין בני אדם, ביחסים בין בני אדם, בכל מיני אירועים שיש ביניהם.
אם הם כולם מכוונים לגילוי האיחוד, שמה שקורה איתם, מה שלא יקרה, לא חשוב מה, זה קורה מהבורא. ולכן אני חייב להשתחוות כלפי זה. אני צריך ממש להקטין את עצמי.
שאלה: מה זה אומר שכל רגע שאני אעשה הכנה לפני שהבורא פונה אלי, אני מכין את עצמי לקרוא את השפה שלו נכון?
כן. אתה הולך בכל מקרה לחיבור עם החברים בזה שאתה הולך להכניע את עצמך כלפיהם. להכניע. ולא לסובב אותם, לא להיות גדול מהם, אלא להכניע את עצמך כלפיהם. יש לנו כמה דוגמאות כאלה בזמן אחרון בקבוצות, שיש ביניהם כאלה שרוצים להנהיג אותם ובזה למשוך אותם לכל מיני כיוונים ולקלקל אותם. והקבוצות בצורה הטיפשית הייתי אומר ממש, הולכות אחרי כאלו "מנהיגים", משיחיסטים. ואז יש כאלה שיודעים לסובב את האנשים, כאילו שהם חברים שלהם ויודעים איך להתקדם ויודעים מה לדבר נגד הרב, כאילו שטועה בהחלטות שלו.
זה הכול צורות ההסתרה שעוברות על הקבוצות, ולא מבינות שאי אפשר כאן לשנות שום דבר, אם אדם עדיין לא בשל לעבודה בקבוצה צריכים לסלק אותו. כן.
יש כאן הרבה שאלות, אבל אני לא רוצה לעבור ליחסים בינינו בעשיריות לבין העשיריות, אני לא הולך על זה. אנחנו נקרא שוב את ההסתר 1 (א') ואחר כך נעבור להסתר ב'.
הסתר וגילוי פנים של השי"ת – א
הסתר א'
"(ציור) שאין פניו יתברך מגולים, דהיינו שאין השם יתברך מתנהג עמו בהתאם לשמו יתברך הטוב ומטיב, אלא חס ושלום להיפך מזה, כי הוא מקבל ממנו יסורין, או שהוא מחוסר פרנסה, ויש לו בעלי חוב מרובים הממררים לו את חייו, והוא מלא טרדות ודאגות כל היום. או שסובל חס ושלום ממחלות. ואינו מכובד על הבריות. כל תכנית שמתחיל אינה עולה בידו לגומרו. והולך כל היום בלי סיפוק נפשי.
והנה באופן זה אין האדם רואה את פניו הטוב של השם יתברך. כמובן אם הוא מאמין שעל כל פנים השם יתברך סובב לו הדברים הללו, או מחמת עונש על העבירות שעשה או כדי להיטיב באחריתו, כמו שכתוב "את אשר יאהב ה' יוכיח", וכן אשר הצדיקים תחלתן יסורין מחמת שהשם יתברך רוצה ליתן להם בסופם שלוה רבה, אבל אינו נכשל לומר שכל זה הגיע לו מגורל עיור ומטבע חס ושלום בלי חשבון ודעת, אלא מתחזק להאמין שהשם יתברך סובב לו בהשגחתו את כל אלה, נבחן שרואה על כל פנים את האחורים של השם יתברך."
אתם יכולים לקרוא את זה עוד כמה פעמים, יכולים לדון על זה בעשיריות. מדובר על הסתר א'. נגיע להסתר ב'.
הסתר ב'
"הסתר ב' דהיינו הנקרא בספרים הסתר תוך הסתר, פירושו, שאינו רואה אפילו את האחורים של השם יתברך, אלא אומר, שהשם יתברך עוזב אותו ואינו משגיח עליו, וכל היסורים שמקבל תולה שקיבלם מתחת ידי הגורל העיור והטבע. והוא, כי דרכי ההשגחה נעשים לו מסובכים ביותר, שמביאים לידי כך עד להתפקר חס ושלום.
דהיינו (ציור) שמתפלל ועושה צדקה על צרותיו ואינו נענה כלל, ודוקא בשעה שפוסק מלהתפלל על צרתו, אז נענה. בכל שעה שמתגבר להאמין בהשגחה, ומטיב מעשיו, פונה לו ההצלחה עורף ויורד אחורנית באכזריות גדולה, ובשעה שמתפקר חס ושלום, ומתחיל להריע מעשיו, אז מתחיל להצליח ביותר, וינשום להרוחה ביותר.
לא יזדמן לו פרנסה בדרך כשרות, אלא דוקא בדרך הונאה להבריות, או על ידי חילול שבת, וכדומה.
או, שכל המכירים שלו שהם בעלי תורה ומצוה, סובלים עניות, ומחלות מרובות, ומבוזים מאד בעיני הבריות, והבעלי מצוה האלו נדמה לו, שהמה חסרי דרך ארץ, וטפשים מלידה, וצבועים גדולים, עד שמאוס לו לישב בחברתם אפילו רגע.
וכל המכירים הרשעים, המתלוצצים על אמונתו, הנה המה המוצלחים ביותר, בריאים ושלימים, לא ידעו מחלה, פקחים, בעלי מדות טובות, וסימפטים בכל דרכיהם, יושבים בלי דאגות, ובבטחון ובשלוה רבה נמצאים כל היום ותמיד.
וכשהשגחה מסתדרת לו להאדם באופן כזה נקרא הסתר תוך הסתר, כי אז חס ושלום רובץ תחת משאו לא יוכל עוד להמשיך בהתחזקות, להאמין שיסוריו באים לו מהשם יתברך מאיזה טעם כמוס, עד שנכשל ומתפקר לומר חס ושלום שהשם יתברך אינו משגיח כלל על בריותיו, וכל מה שבא לו חס ושלום מידי הגורל והטבע, שזהו שאינו רואה אפילו את אחורים."
שאלה: המטרה שלנו היא להחזיק עצמנו בהסתר א'?
לא להחזיק בשום הסתר, אלא להגיע לדבקות השלמה.
שאלה: איך אנחנו יכולים להישאר בסבלנות תחת ההסתרה?
על ידי חיזוק בעשירייה.
שאלה: מתי אדם שנמצא בהסתר א' או בהסתר ב' יודע שהוא בהסתר? אם הוא יודע בכלל.
שהוא נמצא הוא יודע. במיוחד בהסתר א', כי הוא מבין שבהתאם להתחזקות שלו יותר או פחות, הוא נמצא בגילוי ההסתרה קצת פחות או בגילוי ההסתרה יותר. בהסתר ב' שהוא נמצא, אז יש כאן ספקטרום כזה מהאדם שבכלל חי כמו בהמה ועד האדם שנמצא בכל זאת, אמנם היה בחכמת הקבלה ובעשירייה ובכול, אבל נופל בקשר עם החברים לצורה כזאת שהאור העליון כבר לא יכול להגיע אליו ולהחזיק אותו ואז הוא נמצא מנותק מההשגחה, מהרגשה כזאת שהוא נמצא בהשגחה. וכך זה הסתר ב'. זה הסתר בתוך הסתר.
הסתר א' זה לא נורא, כי בכל זאת הוא עדיין יכול לראות איפה הוא נמצא, כן או לא. הסתר ב' כבר מדובר על האדם שהוא בעצמו לא מסוגל לראות שהוא נמצא באיזשהו קשר עם הבורא, ואז רק החברים יכולים לזרוק לו חבל או גלגל הצלחה, אחרת הוא טובע במים זדוניים.
שאלה: הוא כותב פה, בכל המאמר הוא נותן דוגמאות גשמיות, פרנסה, בריאות, כבוד. זה מה שאנחנו צריכים לשאוף אליו? זה הגילוי, שאנחנו מקבלים?
לא, זה סימנים. לא שאתה צריך לראות את זה כמטרה אלא זה סימנים במצבך הרוחני. אם מצבך הרוחני יהיה יותר טוב דרך הקבוצה ולבורא, אז אתה תרגיש גם את המצב שלך הגשמי בהתאם לזה.
שאלה: הסתר ב' מגיע כתוצאה מזה שאנחנו רוצים לקבל את הגילוי של הבורא עבורנו?
גם כן.
שאלה: מדוע בורא נותן לנברא את הסתר ב' אם בהסתר א' הוא עובד בצורה נכונה?
לא, זה לא שהבורא קובע או שהאדם קובע. זה נקבע על ידי המערכת עצמה איך שאדם לפי שורש הנשמה חייב להתגלגל, עד כמה שהוא מממש את זה נכון בבחירה חופשית שלו בקבוצה. ומשני הדברים האלו שורש הנשמה קובע את הנקודה הראשונה והסופית בהתפתחות שלו, וכל היתר בדרך הוא קובע ביחס שלו לעשירייה שנמצא בה, זה סך הכול קובע את כל החיים של האדם, כל הגורל שלו.
שאלה: כתוב, "וכל המכירים הרשעים, המתלוצצים על אמונתו, הנה המה המוצלחים ביותר, בריאים ושלימים, לא ידעו מחלה". כאילו נהפכו היוצרות, בהסתר א' אני רואה שכולם מוצלחים ורק אני לא. מה הסיבה להסתר א'?
בהסתר אחד ובהסתר כפול, מדברים על אנשים שנמצאים בדרך ולא סתם ברחוב. מדובר רק על יחס הבורא אליהם, על ידי הסתרה לקדם אותם למטרת החיים. יוצא, שאלו האמצעים שיש לו כדי לעורר בהם קצת יותר דאגה למצב הרוחני שלהם. גם במצב שהם לא מתעוררים, בכל זאת המצבים האלה הם מצבים שמצטברים, ומתוך זה שעוד ועוד מצטברים ומצטברים המצבים הרעים האלה, כמו שכתוב "לא לנצח יריב", האדם מתחיל להרגיש שהוא חייב לעשות משהו עם החיים, שמשהו משתנה בחיים שלו. זה לפי החוק "מה שלא עושה השכל עושה הזמן".
שאלה: לפי מה שכתוב, ולפי מה שמספרים על הקבוצה של רבי שמעון, הם היו בהסתר כפול כי הם לא סבלו זה את זה, חיו במערה, וגם עם הבריאות היו להם בעיות, איך זה יכול להיות?
בדרך הרוחנית אדם נמצא פעם במצב כזה ופעם במצב כזה. זה האדם נמצא, אתה לא יכול להגיד איך הוא מקבל את זה. יכול להיות שכל המצבים האלה שהם היו חיים במערה, יושבים ומגלים את השכינה, את גילוי הבורא ביניהם, אני הייתי מחליף את כל החיים שלי עם כל מה שיש לי בלהיות שם יושב לידם.
אתה לא יכול עם התכונות שלך עכשיו להכיר, לברר ולשפוט את המצבים האלו, זה המצב הכי טוב שיכול להיות. חוץ מזה אתה לא מבין את המצב הזה, שהם יושבים שם בתוך מערה ולא יוצאים, מסתתרים, יש להם סך הכול נגיד עץ חרובים לאכול ומים מהאדמה לשתות. מה אתה מבין בדברים האלה שאתה אומר שזה לא בסדר, לעומת דירה שיש לך, מטבח, אישה, משכורת, והכול? אתה לא יכול להשוות את הדברים האלה, אני מצטער להגיד, אבל ייקח לך עוד כמה שנים עד שתבין על איזה הבחנות מדובר.
שאלה: הסתר כפול נראה שזה משהו מאוד מפחיד. האם זה קורה עם האדם בגלל שהוא עוצר או מאט את ההתקדמות?
נגיד. אם הוא היה בהסתר אחד ויורד עכשיו להסתר כפול, זה בדרך כלל מתוך זה שהתרשל להוסיף את היגיעה הנדרשת באיזה מצב.
שאלה: האם אנחנו יכולים לעבור מהסתרה ראשונה להסתרה שנייה, או אחרי שעברנו להסתרה שנייה אי אפשר לחזור להסתרה הראשונה?
אנחנו יכולים להיות הרבה פעמים במעבר מהסתר אחד להסתר כפול וההיפך, הרבה פעמים במשך הדרך שלנו. אבל צריכים תמיד להשתוקק, לא חשוב באיזה מצב נמצאים, להיות בגילוי. רק הגילוי השלם הוא רצוי בעיני הבורא וצריך להיות רצוי בנו.
שאלה: האם אפשר לומר שהנפילה היא המעבר מהסתר א' להסתר ב', ולהיפך, העלייה היא מהסתר ב' ל-א'?
כן.
שאלה: אם חבר נמצא בהסתר כפול, איך אנחנו יכולים לעבוד איתו כחברים בעשירייה, איך אנחנו יכולים להחשיב אותו?
קודם כל אנחנו לא יודעים באיזה מצבים נמצאים החברים. אנחנו צריכים לתת בחברה רוח, הרגשה, שאנחנו כולנו נמצאים בעלייה, בהתרוממות רוח, כמו שרב"ש כותב. ואז כל אחד ואחד יוכל לשאוב משם כמה שהוא רוצה, מסוגל, לעלייתו האישית הפרטית, זאת אומרת להתחבר בכמה שאפשר לקבוצה מצדו עצמו.
שאלה: ההסתר הכפול תלוי בחברה שאנחנו צריכים בעשירייה?
כל ההסתרות, וההיפך, הגילויים, הם תלויים אך ורק ביחס שלנו בקבוצה. כי הכול נובע משבירת הכלי דאדם הראשון ועד החיבור לכלי השלם, זו הדרך שאנחנו צריכים לעבור.
שאלה: יש לי למעשה שאלה משולשת, הסתר כפול זה בכל זאת הסתר ולכן במה הסתר ב' עדיף על חוסר הסתר מוחלט, ומה ההבדל בין לא להיות בהסתר בכלל לבין הסתר כפול, ואיפה עדיף להיות, בכלל לא בהסתר או בהסתר כפול?
זה תלוי באדם. יכול להיות שיש כאן גם מצב, כפי ששמעתי כמה פעמים במשך החיים שלי, שהתלמידים מתלוננים למה בכלל הם הגיעו לחכמת הקבלה, היה להם טוב לחיות כמו קודם. "היה לי הכול בחיים, הייתי מוצלח, הייתי נכנס בערב למסעדה, נוסע לחופש ארוך עם המשפחה, היו לי עוד כל מיני מטרות בחיים, היה לי ממה ליהנות. כשנכנסתי לחכמת הקבלה אין לי ממה ליהנות, יש לי רק צרות ובעיות, אני צריך כל הזמן לבדוק ולחטט מה עוד חסר לי כדי להגיע לאיזו מטרה וכולי, וכולי". שמעתי את זה, אז יוצא שאדם משתוקק להתנתק מכל הדברים האלה.
ישנם כאלה שההיפך, הם אומרים "זה החיים? זו הבהמה שהיא נמצאת באיזה דיר, כמו בדיר חזירים שמלא שם בכל מה שחזיר צריך, כולל זבל, כולל כל המצב הזה, הסירחון וכן הלאה, אבל טוב לה ככה." אז תלוי מה האדם בוחר.
בסופו של דבר ודאי שתכנית הבריאה כתובה לכולם, ואי אפשר לברוח ממנה, ובמוקדם או במאוחר כולם מגיעים למצב שהם מרגישים את עצמם שנמצאים בדיר וחייבים לצאת משם, ולא אכפת לאדם מה קורה שם לידו עם עוד חזירים כמוהו, אלא הוא חייב להיות בן אדם, וכך זה.
לכן ההבדל בין הסתר כפול, הסתר אחד וגילוי, ובין החיים שהם לגמרי לא בהסתר ולא בגילוי, הוא גדול. מי שנמצא בהסתר כפול, שאפילו לא רואה אחוריים של הבורא, אבל הוא נמצא בדרך, זה מצבים רוחניים שעוברים עליו שאחד מהמצבים האלה הוא "הסתר כפול". שהוא דווקא לא מבין, ודווקא לא מרגיש עכשיו, ונמצא בניתוק מהבורא, אבל הוא נמצא בניתוק מהבורא, זאת אומרת שיש לו יחס מיוחד מהבורא, שהבורא מנתק אותו. והאנשים שנמצאים ברחוב הם סתם נמצאים כולם "כבהמות נדמו"2, אין להם שום דבר שקושר אותם לבורא, יש הנהגה כללית על דומם, צומח, חי, וגם עליהם כמו על עולם החי. אני לא חושב שזה מצב מכובד.
תלמיד: עוד שאלה לגבי הסתר כפול, האדם אומר שהבורא עזב אותו, כך כותב בעל הסולם, זאת אומרת שהסתר כפול זה מצב שמגיע דווקא אחרי שהאדם היה בהסתר א', כי הוא הרגיש שהבורא עזב אותו?
כן, אבל חוץ מזה אנחנו צריכים להבין שגם בהסתר כפול, גם בהסתר רגיל וגם בגילויים, יש ספקטרום שלם בכל אחד מהמצבים האלו שאדם נמצא בהם, ואנחנו לא יכולים להגיד, "זה הסתר כפול". בהסתר כפול יש לך גם הרבה מצבים משלו, ובהסתר אחד יש לך הרבה מצבים משלו. ובגילוי, שם אנחנו כבר לומדים בחכמת הקבלה איזה מדרגות ואיזה מצבים, איזה עולמות האדם עובר. שכל זה ממידת העלם והסתר ואיך האדם מתעלה מעליהם.
שאלה: קראתי את המאמר הזה הרבה פעמים והיה נראה לי שבעל הסולם כותב באיזו צורה תיאורית לגבי המחלות וכן הלאה. ואחרי זה ראיתי שבפועל ככה זה קורה, דרך אותם הסימנים הברורים הפשוטים של החיים.
אני לא רוצה לקשור אותם יחד כי אתם תתחילו לסובב את הדברים האלה כאילו שבמידת כמה שאנחנו קשורים עם החברים אז תהיה לי הצלחה בביזניס ובעוד כל מיני דברים, בבריאות וכן הלאה. אנחנו לא צריכים כך לשחק עם זה. אנחנו עוד לא מבינים, לא מרגישים וזה עדיין לא בכוחות שלנו. נלמד את זה כמו שנלמד וכל אחד יבין לפי הדרגה שלו.
תלמיד: זאת בדיוק השאלה, כדי לא להתקשר לאותן צורות חיצוניות שמתוארות פה על ידי בעל הסולם, מה הם בכל זאת הקריטריונים עבורנו של הסתרה או גילוי?
הקריטריון, המדידה היא אך ורק הקשר שלי עם החברים לפי מה שכותב רב"ש. מידת המסירות שלי דרך קבוצה לבורא. שום דבר חוץ מזה. בלי שום חשבונות, הסתר כזה והסתר הפוך כך וכך. אני לא רוצה להבין את זה, אני לא רוצה לקחת את זה בחשבון, באיזו מין הסתרה אני נמצא או באיזה מין גילוי אני נמצא, כי הסתרה וגילוי, את זה כבר הרצון לקבל שלי הולך לבדוק. אני רוצה ברצון להשפיע שלי לבדוק איפה אני נמצא כלפי החברים ודרכם לבורא. ומה שיתגלה לי כמצב הסתר, גילוי, בכל מיני צורות או בכל מיני רמות, מדרגות רוחניות כבר, שהכול גם מחובר מהסתר וגילוי שם, אני לא רוצה על זה לדבר, זה לא חשוב לי.
חשוב לי בכל רגע ורגע בחיי לבצע פעולת השפעה מקסימאלית לחברים ודרכם לבורא. שישמח מאיתנו. ומצב הסתר ומצב גילוי זה כאילו שאני בודק, כאילו שאני בשביל זה עובד. אני לא רוצה את זה. זאת אומרת, מה שאנחנו לומדים, אנחנו לומדים, אנחנו בודקים, אבל להיות שקוע בזה אני לא רוצה. זו לא גישה נקייה.
תלמיד: זאת אומרת כביכול להסתיר מעצמך את כל ההצלחות, התוצאות, ורק היגיעה היא הקריטריון שלנו?
נגיד שכך, זה עוד יבוא לבירור. בואו נסיים את המאמר.
ציור של גילוי פנים
"הביקוש של האדם להתחזק באמונת השגחתו יתברך על העולם בזמן ההסתרה מביאהו להגות בספרים, בתורה, ליקח משם הארה והבנה איך להתחזק באמונת השגחתו יתברך. והנה ההארות וההתבוננות הללו שמקבל על ידי התורה מכונה בשם תורה תבלין, עד שיתקבץ לשעור מסוים והקדוש ברוך הוא מרחם עליו ויערה רוח ממרום זאת אומרת שפע עליונה.
אבל אחר שגילה בשלימות את התבלין, דהיינו האור תורה שהאדם שואף לגופו, מחמת התחזקותו באמונת השם יתברך, כי אז נעשה מוכשר להשגחה בגילוי פניו יתברך, שפירושו, שהשם יתברך מתנהג עמו, בהתאם כשמו הטוב ומטיב יתברך.
שמו יתברך מראה לנו שהוא טוב ומטיב לכל בריותיו, דהיינו בכל דרכי הטבה המספיק לכל מיני המקבלים שבכלל ישראל, שבודאי אין תענוג וטוב של אחד דומה לתענוג וטוב של חבירו. למשל העוסק בחכמה לא יתענג מכבוד ועושר, ושאינו עוסק בחכמה לא יתענג מהשגות והמצאות גדולות שבחכמה, אלא ודאי שלזה נותן עושר וכבוד, ולזה נותן השגות נפלאות בחכמה.
נמצא (ציור) שמקבל מהשם יתברך רוב טוב ושלוה רבה, ומצוי תמיד בסיפוק נפשי. כי משיג פרנסתו בקלות גדול ובמילואו, לא ידע טרדות ודוחק לעולם, לא ידע משום מחלה, מכובד מאד בעיני הבריות, גומר בקלות כל מיני תכניות שעולות על דעתו, ובכל אשר יפנה יצליח.
וכשחסר לו דבר מה, הוא מתפלל ונענה תיכף על המקום. כי עונה לו תמיד בכל מה שידרוש ממנו יתברך, אף תפילה אחת לא שבה ריקם. ובשעה שמתגבר במעשים טובים, הצלחתו עולה במדה מרובה, וכשמתרשל, נמצא שבמדה זו יורד הצלחתו.
כל המכירים שלו הולכי בדרך הישר, המה בעלי פרנסה לא ידעו מחלה. והם המכובדים ביותר בעיני הבריות, ואין להם שום טרדות. והשקט ושלוה רבה להם, כל היום ותמיד. והמה פקחים, אנשי אמת, בעלי צורה, עד שמתברך ומתענג ביותר לישב בחברתם.
וכל המכירים שלו שאינם הולכים בדרך התורה, המה מחוסרי הפרנסה, מוטרדים בחובות מרובים, לא ימצא להם אף רגע אחת לנשום בהרוחה, סובלים מחלות, מלאים מכאובים, ומבוזים ביותר בעיני הבריות, והמה נראים לו חסרי דעת, וחסרי דרך ארץ, רעים ואכזרים עם הבריות, חנפנים מלאים שקרים, עד שמאוס לו לישב בסמוך לחברתם."
שאלה: בעל הסולם מתאר את השלמות העליונה כמו איזו הזמנה לחופשה נהדרת שתהיה עשיר בריא והכול יהיה נפלא. מה זאת הטכניקה הזאת? כי בכל אלפי הדפים האחרים שבעל הסולם כתב הוא לא מתאר את הדברים בצורה כזאת?
הוא מתאר את הדברים האלה איך שהם נראים באדם שנמצא בדבקות בבורא. לפי התפיסה שלו, לפי ההרגשה שלו, כך נמצאים אנשים שדבוקים בבורא. מתוך הדבקות שלו, שלא חסר כלום אם יש לו דבקות בבורא. אבל הם חולים, הם מתים, מה יש להם לכולם? "לא, אין להם כלום." אבל הם חולים, אתה רואה שהם חולים. "לא, אני לא רואה שהם חולים." אבל הם מתים, אתה רואה שהם מתים. "אני לא רואה שהם מתים." מה אתה משוגע, באיזה מצב אתה נמצא, אתה לא מבין שזה ככה? "אני רואה רק דבר אחד, שהם דבוקים לבורא."
זה מה שרואה האדם לפי התיקון שלו באנשים שגם נמצאים בתיקונים, "כל הפוסל במומו פוסל". אין לי כאן מה להסביר. רק אתם צריכים לפי הכללים שלמדנו, כי אנחנו עוד לא מרגישים אותם, אבל לפי הכללים שלמדנו, כך אנחנו צריכים להגיד. שמי שנמצא בגילוי פנים, לפי מה שנמצא בגילוי, הוא רואה את הכול בגילוי.
אבל זה אמת או לא? האמת היא תמיד כלפי האדם המשיג ו"כל הפוסל במומו פוסל". אין להגיד כאן שיש משהו שהוא נכון, אמיתי, כלפי עין בלתי תלויה, אין דבר כזה בעולם, הכול זה רק כלפי אותו רצון לקבל שהבורא ברא, לפי התיקונים שברצון לקבל, זה הכול.
יש כאן הרבה מה לדבר, אבל סך הכול, תאמינו לי, שלקבל את הדברים האלה בצורה הכי פשוטה, זה מה שלא יטעה אותנו בדרך. כי העולם נמצא לפי התכונות שלי, שאני מרגיש, וכל אחד אחר ירגיש את זה לפי התכונות שלו. בינתיים, שאנחנו נמצאים בדרגת הבהמות, אז כולנו מקבלים את העולם הזה כבהמות, אבל אחר כך, כשמתחילים לעלות לפי הסולם הרוחני, אז כל אחד לפי הדרגה שלו בסולם. ואין כאן מה לדבר, אלא הכול מתגלה בצורה אישית, בתוך הרצון לקבל, לפי התיקונים שלו.
שאלה: אם מתבוננים בשלושת המצבים האלה מתוך הרצון לקבל, אז נראה כמובן שהמצב של הגילוי הוא הנעים ביותר עבורנו. אבל אם מסתכלים מצד הדבקות שאנחנו רוצים להשיג, אז אני רואה שיש יתרון בכל אחד מהמצבים. האם יש איזו אמת שצריכה להיות בגילוי או שמי ששואף לדבקות, בכל אחד מהמצבים הוא יכול להיות בדבקות?
מי ששואף לדבקות, אז איפה שהמחשבות של האדם שם הוא נמצא, אז כבר לפי זה הוא בודק, לפי זה הוא שופט. הכול תלוי באדם, בתפיסה שלו, "כל הפוסל במומו פוסל". הוא מחליט, הוא פוסל, הוא כך מרגיש, אז העולם נראה לו כך. לכן אנחנו סך הכול צריכים לתקן את התפיסה שלנו במציאות האינסופית שבה אנחנו נמצאים.
תלמיד: לדוגמה בהסתר הכפול, דווקא נראה שבמצב הזה, התפילה של האדם היא השלמה ביותר, בעוד שבכל שאר המצבים, הרצון לקבל מעורב שם כי הוא מרגיש שיש לו קשר עם הבורא, הוא כאילו נמצא בעזרה. ופה, אין שום עזרה, ובכל זאת אם הוא מצליח להתגבר, אז הוא מצליח לצאת בתפילה שלמה. זאת אומרת, אולי יש מקובלים שמעדיפים להיות במצבים, לעבור את כל המצבים, כדי להיות דבוקים בכל הצורות.
קודם כל ודאי שכל אדם חייב לעבור את כל המצבים. משורש הנשמה שלו לגלות את שני הקצוות שבדרך הרוחנית, מהניתוק הבהמי להסתר טוטאלי ולגילוי טוטאלי, כך אנחנו צריכים לסירוגין להיות כל פעם בהסתר וגילוי, גילוי והסתר, וככה להתקדם.
שאלה: אנחנו עובדים כל הזמן בעשירייה על החיבור. איך אנחנו צריכים לעבוד בהסתר כפול בעשירייה, כדי לקבל את התורה תבלין?
אנחנו לוקחים את מאמרי רב"ש, קוראים אותם בעשירייה ודנים, עד כמה שאנחנו נמצאים בהם ולא נמצאים, ומה לעשות כדי לממש את זה כמו שהרב"ש כותב, זה הכול. ומתוך הקריאה ומתוך ההשתוקקות שלנו להבין, להרגיש, לבצע מה שהוא כותב, מתוך זה אנחנו כבר נמצאים בעשייה, זה הכול. אנחנו עושים את זה בסך הכול בצורה ככה גלובלית, כללית, רק צריכים עוד לשים לזה לב.
שאלה: האם החשיבות והשמחה שאנחנו מקבלים מהסביבה תלויים בקשר שיש בעשירייה ובאמונה בתורה?
כן ודאי, ללא ספק.
שאלה: ברור ממה שבעל הסולם כותב, שכל הרצונות לתענוג של האנשים שיהיו להם חיים טובים, עבודה טובה ויחסים טובים עם החברים, שהמצב הנכון כלפי כל הדברים האלה זה הדבקות עם הבורא. האם זאת מחשבה נכונה?
במידה שאני נמצא בדבקות עם החברים, באותם היחסים, אני נמצא עם הבורא. ואם הקשר שלנו, בינינו בקבוצה, הוא כבר הגיע לאופן רוחני, אז אני מתחיל להרגיש בקשר בינינו את הבורא, שזה הכוח שמחבר אותנו, שליטה עליונה שמחזיקה אותנו, שמלווה אותנו, מנהיגה בנו, אז אנחנו מתחילים לגלות את הכוח הזה בקשר בינינו. אבל זה בתנאי, שאנחנו רוצים להתקשר בינינו פנימית, ואז הכוח הזה, הוא מתגלה. ולפי ההכנעה שלנו אחד כלפי השני, אנחנו אז מסוגלים להכניע את עצמנו כלפיו ואז הוא מתחיל לנהל אותנו.
שאלה: האם התמונה שהמקובלים רואים, זה כמו במשחק וידאו, כאילו הם רואים את המציאות כמו דרך משחק וידאו?
אני לא יודע מה זה משחק וידאו. מקובלים רואים את המציאות, דרך תכונת ההשפעה. עד כמה שהם יכולים להתעלות למעלה מתכונת הקבלה ששורה בהם, שולטת בהם ורוצים להחליף אותה לתכונת ההשפעה, בנטייה הדדית, לבבית ביניהם בעשירייה, אז בזה, הם מפתחים את החוש הזה של השפעה כדי לגלות בו, את הכוח העליון שמייחד אותם, מנהל אותם, שנקרא בורא.
שאלה: בהתחלת העבודה הרוחנית בן אדם מתחיל מהסתר רגיל ורק אחר כך יכול הגיע להסתר כפול. זה נכון?
כן, יש כל מיני משחקים כאן מצד הבורא כלפי האדם. אבל בדרך כלל כן, בעיקר זה בכל זאת בהסתר וגילוי, בהסתר וגילוי.
שאלה: מה זה אומר, שבזמן של גילוי פנים האדם לא רק מזהה שהכול טוב אצלו ואלה שהולכים בדרך, אלא שהוא מזהה גם שהכול רע אצל אלה שלא הולכים בדרך, שהם סובלים. איך זה ייתכן מתוך "כל הפוסל במומו פוסל"?
הוא לא כל כך מזהה את הרע שבכולם, הוא פשוט מצטער שלא מתגלה להם נצחיות ושלמות שבבריאה, שהם יכולים לדבר סרה על הבורא.
תלמיד: אז זה אומר שזה עדיין לא תיקון השלם נכון?
זה עדיין לא תיקון השלם. אבל בכל זאת, כך מראים לו מפני שהוא עוד לא נמצא בגמר התיקון, שאלה דרגות מאוד מיוחדות, שזה לא תלוי באדם בלבד. יש עוד כמה מצבים של חיבור ששם, אנחנו עוד לא מדברים על זה.
שאלה: מצב של גילוי, האם זה תלוי איכשהו באדם נשמע כמו הצלחה גדולה או שזה מהמאמצים שלו?
גם ההסתרה וגם הגילוי, זה תלוי בשורש הנשמה של האדם, וזה תלוי אחר כך במידת המאמץ שהוא עושה כדי להגיע לחיבור. והמאמץ שלו לחיבור, הוא בעצם קובע את מידת ההסתר והגילוי שהוא עובר והקצב בין הסתר לגילוי שהוא עובר כל פעם וכך מתקדם. הכול תלוי בכמה שמשתדל להגיע לחיבור.
שאלה: האם הבנתי נכון שאדם מפתח את תשומת הלב בעבודה ואז את כל המצבים האלה שאנחנו מתארים פה.
זה נכון שהכול תלוי במאמץ האדם אם הוא רוצה להרגיש, להעביר את זה בהרגשה שלו, זה אתה צודק, אמרת יפה.
שאלה: האם היראה זה כלי למעבר ממצב אחד לשני או שזו כבר תוצאה?
קשה להגיד, גם כך וגם כך, תלוי באיזה מצבים, מאיזה מצב לאיזה מצב אדם עובר. אל תהיו קשוחים כאלה שרק כך ורק אחרת, אלה דברים שכולם מתגלים ברגש שלנו, וברגש אנחנו נמצאים בחליפת מצבים.
שאלה: מה אנחנו אמורים ללמוד מהמאמר של ציור גילוי פנים?
מה שכתוב. בכל זאת מה שכתב בעל הסולם, הוא כתב, אני לא יכול לעשות מזה מה שבא לי. אנחנו צריכים לעבור על כל הקטעים האלו, זאת אומרת, איך שהמאמר מחולק, ולהשתדל להבין כל פעם איך המצב הזה מתבצע בנו. להיות כמה שיותר קשורים למאמר ודרך המאמר לכותב, זו העבודה שלנו.
תלמיד: איך קורה המעבר ממצב למצב, בהסתר ובגילוי יש את המעברים האלו, מה קורה במעבר, מה זה בדיוק?
זה הכול מלמעלה. זה הכול על ידי מאמץ שלנו בחיבור בינינו. על ידי זה אנחנו מזמינים תוספת של האור העליון והוא משנה את המצב בעשירייה, ואת המצב בכל אחד ואחד. רק על ידי החיבור בינינו אנחנו קובעים את ההתקדמות למטרה. לכן כל חכמת הקבלה היא חכמת החיבור של אותם החלקים השבורים בחזרה למערכת אדם הראשון.
שאלה: אפשר להגדיר את התהליך הזה כתהליך של השתוות צורה מתמדת למרכז העשירייה?
כן. ואחר כך כל מרכזי העשירייה יגלו שהם קשורים זה לזה, ושהכוח העליון קושר אותם וממלא אותם, זה הכול בדרך לזה. אנחנו העיקר בתוך העשיריות שלנו צריכים להיות קשורים לבורא, והוא נמצא במרכז העשירייה. זה הכוח המייחד, זה הכוח המנהל, הכול הוא עושה ממרכז הקשר בינינו. וכמה שאנחנו מזהים את הקשר בינינו, את הנקודה הזאת, אנחנו יותר ויותר נמצאים בנטייה לדביקות בו.
אני מאוד מקווה שעד הכנס שלנו בסוף פברואר, אנחנו כן נרגיש עד כמה זה חשוב לנו ושאין לנו יותר אלא להיות מחוברים במרכז המאוחד שלנו. כל עשירייה ועשירייה, ואחר כך בנטייה למרכז המשותף בין העשיריות. אבל אנחנו לא יכולים להרגיש את המרכז המשותף של כולם, כי אנחנו עוד לא גילינו מה זה נקרא "מרכז העשירייה", זאת אומרת ההרגשה הזאת עדיין אינה. אחר כך ממנה נוכל לתאר מה זה המרכז המשותף בינינו.
סיימנו את המאמר הזה, גילוי והסתר, אם אפשר להגיד כך, שסיימנו אותו.
קריין: "הסתר וגילוי פנים של השי"ת – ב'".
אני רק רוצה להגיד שזה לא היה מודפס בימי בעל הסולם ובכלל לא, אלא שזה מצוי בתוך הארכיון, ולכן זה מופיע אצלנו, כי אנחנו רוצים לפרסם את כל מה שיש. לכן יש שם שתי וורסיות. האמת שאני לא יודע למה קרה כך שזה מאמר אחד ואחר כך יש את המאמר השני, בוורסיה השנייה, אבל בכל זאת כדאי לנו לדעת.
הסתר וגילוי פנים של השי"ת – ב
ציור של הסתרת פנים
"א. קבלת יסורין, כגון מחסור בפרנסה או מחסור בבריאות, בזיונות, ואי הצלחה לגמור את תכניותיו, ואי סיפוק נפשי.
ב. מתפלל ואינו נענה. בשעה שמיטיב מעשיו, למשל ששומר את עצמו שלא להונות חבריו, נמצא יורד אחורנית, ובשעה שמריע את מעשיו נמצא מצליח ביותר.
אין מזדמן לו פרנסה בדרך כשרות, זולת בדרך הונאה וגניבה, או בחילול שבת.
ג. כל מכיריו ההולכים בדרך ישר סובלים עניות ומחלות וכל מיני בזיונות. ומכיריו הרשעים מתלוצצים עליו יום יום, מצליחים ועולים בעשירות ובבריאות ויושבים בשלוה בלי דאגות.
ד. כל מכיריו הצדיקים מקיימי תורה ומצווה דומה לו שהמה אכזרים ואגואיסטים משונים או טפשים מלידה וחסר להם דרך ארץ, וצבועים גדולים, עד שמאוס לו לישב עימהם אפילו בגן עדן עד שאינו יכול להיות בחברתם אף רגע."
שאלה: האם ההסתרה והגילוי קשורים לרצון לקבל ולרצון להשפיע?
הכול קשור לרצון לקבל ולרצון להשפיע, אין יותר מזה.
שאלה: מה ההבדל בין מכיריו שהולכים בדרך הישר למכירים הצדיקים שלו?
זה אותו דבר.
שאלה: למדנו שהאדם לא צריך לדרוש את גילוי הבורא אלא רק את העבודה, זאת אומרת הוא לא צריך לדרוש לעבור ממצב הסתר למצב הגילוי שמתואר פה?
זו לא צריכה להיות מטרה ישירה אלא רק כתוצאה, אבל בעצם השפעה לבורא זאת המטרה.
תלמיד: אז מצב הגילוי הזה הוא כתוצאה?
מצב הגילוי זה אינדיקציה, זה קנה מידה עד כמה אני משפיע לבורא. זאת אומרת זו התוצאה ולא המטרה עצמה.
תלמיד: מה צריך לדרוש האדם שנמצא במצב הנורא הזה?
להשפיע נחת רוח לבורא, ואיפה אני בודק את זה? זה יכול להיות בכל מיני צורות, אפילו בזה שאני קרוב אליו או רחוק ממנו. אבל יכול להיות שאני גם אטעה, יכול להיות שאני רחוק אבל נמצא בדבקות, ולאו דווקא הקרבה שלי מביאה לי את ההרגשה שאני קרוב. יש ויש. יש הרבה אופנים.
שאלה: במדרגות רוחניות גבוהות יש מקום להסתרה?
אם הרצון לקבל שלי במשהו עדיין לא מתוקן אז הוא נסתר. הוא מסתיר ממני את הבורא. אם הרצון שלי מתוקן אז הוא מתוקן בצורה כזאת שאני בונה צורות הסתרה כאלה שאני מגלה דווקא בהן את הבורא. אנחנו צריכים עוד להבין איך זה עובד. כי אתה לא יכול לגלות את הבורא, אתה יכול לגלות עד כמה שאתה דומה לו, לכן זה נקרא בורא, בוא וראה, "אתם עשיתם אותי".
שאלה: האם יכולה להיות הסתרה בין שני חברים בעשירייה?
לא, אנחנו לא מדברים על זה בצורה כזאת.
שאלה: מה זה אומר שגילוי והסתרה תלויים בשורש הנשמה של האדם?
כי לפי נקודת היסוד של האדם כך עוברים עליו כל המצבים, ממצב ההתחלה עד המצב הסופי. ודאי שזה בהתאם לאופן שהאדם מתקדם, אבל בעיקר זה באופי של היסוד שלו, הנקודה שבלב.
שאלה: אני מקשיב כל השיעור ונשמע כאילו כל הציורים האלה של בעל הסולם הם לגמרי ברצון לקבל. אני לא מבין איפה המקובל הרוחני הזה, איפה הציורים הרוחניים שאנחנו אמורים לשאוף אליהם?
מידת ההסכמה, מידת קבלת הנהגת הבורא כטוב ומטיב, זה נקרא "רוחניות". במידה שאתה עכשיו תגלה את עצמך שאתה נמצא בהסכמה עם הבורא, לא חשוב מה שעובר עליך, אתה תרגיש שאתה נמצא עמו בצורה הדדית, גלויה.
תלמיד: אבל הציורים שהוא משתמש בהם כל כך קטנים כאלה, ארציים, אנחנו מדברים על שינוי העולם, האנושות.
זה לפי מה שכך נראה לך, אבל תעשה לפי הקטנות הזאת. תנסה, תראה עד כמה שנפתח לך דרך חודו של מחט פתח של עולם.
שאלה: מהו "גן עדן", האם זה גן עדן עם החברים?
"גן עדן" זה נקרא מלכות, הרצון לקבל, שכולה מתוקנת בתכונת ההשפעה של בינה. ויש על זה הרבה הסברים והגדרות יותר טובות ומדויקות, תנסה למצוא אותם, יש אצלנו.
שאלה: הדרך של הסתר ב' להסתר א' ועד לגילוי, האם זאת הדרך של הצדקה יותר ויותר של מעשה הבורא, והאם אפשר פה להצדיק מבחינה לוגית, שכלית, נגיד איזה אירוע שלילי, לשכנע את עצמי שהוא משפיע עליי בצורה חיובית להתפתחות רוחנית. האם האדם יכול להצדיק את הדברים בצורה כזאת או שהוא רק מתחבר בעשירייה וההצדקה היא תוצאה מזה?
מה שעכשיו אמרת תשתדל להבין בעצמך, אני לא רוצה להסתבך ולהתבלבל במה שאתה אומר.
ציור של גילוי פנים
"א. קבלת טובה ורוב שלוה, השגת פרנסתו בקלות גדול ובמילואו, לא ירגיש דוחק לעולם, לא ידע מחלות כלל, ישיג כבוד בכל אשר יפנה, וכל תכניותיו שעולה על דעתו גומר בקלות בהצלחה רבה.
ב. מתפלל ונענה תיכף על המקום. בשעה שמיטיב מעשיו מצליח ביותר ובשעה שמריע את מעשיו מאבד את הצלחתו.
ג. כל מכיריו, ההולכים בדרך הישר, המה בעלי פרנסה ועשירים, בריאים, לא ידעו שום מחלה, ומכובדים ביותר בעיני העולם, יושבים בהשקט ושלוה רבה.
ומכירים שאין הולכים בדרך ישר, המה מחוסרי פרנסה, מלאים טרדות וצער, סובלים מחלות ומבוזים ביותר בעיני הבריות.
כל המכירים הצדיקים, רואה אותם פקחים, בעלי חשבון, בעלי דרך ארץ עם הבריות, אנשי אמת, בעלי צורה, עד שמתענג מאוד להיות בחברתם."
זה נקרא ציור של גילוי פנים. זאת אומרת שמקבל טוב ושלווה בכל המובנים. אם הוא צריך משהו הוא מתפלל ומקבל במקום, לא צריך לעשות שום דבר אלא ישירות, לפי הרצון שלו הוא כבר מיד מקבל בתוך הרצון מה שהוא רוצה. גם כל העולם מחולק לאנשים שהולכים בדרך הישר ואז מקבלים הכול מידו הרחבה של הבורא עד שרואה את כל העולם שבאמת נמצאים בתיקונים.
שאלה: הסתר וגילוי זה מצד הבורא או מצד האדם?
ודאי שמצד האדם, איך יכול להיות מצד הבורא? הבורא זה "אין עוד מלבדו", ברא את הרצון, מילא את הרצון בכוח שלו ורוצה להביא את הרצון הזה לאותה צורה שהרצון שהפוך מתכונת הבורא שזה הרצון לקבל, יהיה בדיוק באותה הרגשה וצורה ומצב כמו הרצון להשפיע שזה הבורא. על זה אנחנו מדברים.
שאלה: אמרת קודם שההסתרה והגילוי הם לפי שורש הנשמה של האדם. זה אומר שכל אחד בדרך שלו ואנחנו כביכול לא מחוברים בזה, אנחנו לא יכולים להדביק אחד את השני, אם אני נכנס להסתר אז זה לא ישפיע על העשירייה.
מה אני אגיד לכם, אתם חושבים שאתם מתקדמים וככל שתתקדמו זה יהיה יותר קל, יותר פשוט, יותר מובן, ואני חושב שזה אחרת. ולכן אתם צריכים מיום ליום וממצב למצב להגביר את הבדיקה, את הביקורת. אתם צריכים להיות יותר בנויים נכון ולא לחשוב שאתם כבר מבינים מה צריך לעשות.
בזמן האחרון אני מתחיל לגלות שיש אנשים שלא מסכימים איתי, עם ההחלטות שלי, ופשוט זרקתי כמה אנשים מבני ברוך בגלל ההתנהגות הפרועה שלהם ואני חושב שעשיתי את זה גם לטובת בני ברוך ולטובת אותם אנשים. ופתאום אני מגלה שיש כאלה שכותבים לי שמה שעשיתי זה לא בסדר, כביכול זה מה שהם כותבים.
זאת אומרת אתם לא מבינים איפה אתם נמצאים. אני מבין שאין לכם הכנה מהחיים שלכם, אבל אתם לא יודעים איפה אתם נמצאים. בכל דבר אם אתם רוצים להתקדם אתם תצטרכו לקבל את התנאים האלה ולא בשכל שלכם. בחוכמת הקבלה אנחנו לומדים שבשכל שלנו אנחנו לא יכולים להתקדם אלא רק באמונה למעלה מהדעת. מה פתאום אתם מתחילים לעשות ביקורת על מישהו, על משהו. אפילו על החבר אי אפשר לעשות ביקורת, מכל שכן על המורה.
האנשים האלה שזה מתעורר בהם, או שהם מסדרים את עצמם או שהם עוזבים אותנו. ואני מוכן להישאר עם איזו עשירייה קטנה בלבד, רק שאני מוליך אותם איך שצריך ולאן שצריך לפי דעתי. פתאום אני מגלה שיש כאלה שעושים ביקורת עלי. זה לא מובן. אז איך אתם תתקדמו? איך הם יתקדמו? אני לא מבין את הגישה הזאת. איך זה יכול להיות אם אדם לא מבין שום דבר בחיים שלו, אם הוא נמצא בהסתרה, ואפילו את ההסתרה הוא לא מרגיש. אפילו את ההסתרה, למדנו עכשיו על הסתר וגילוי, אז גם הסתר אתם לא לומדים, לא מבינים, לא מרגישים. כי בהסתרה כבר יש משהו מהגילוי, אחרת זו בהמה. ואתם מדברים כמו בהמות, רוצים לפנות אלי, למה אני עשיתי ככה.
איך מתגלית בכם שאלה כזאת בכלל? איך זה? אני לא מבין. פתאום מתגלה שכל בני ברוך לא סופגים שום דבר מהלימוד שלנו, לא מבינים איפה הם נמצאים ובמה הם יכולים להיות. פתאום איזה חכם אחד בלילה, חכם מאודסה, מתחיל לעשות כאן בלגן. אז כמו שזרקתי אותו אני מוכן לזרוק את האחרים, אין לי שום בעיה עם זה. הבירור הוא פשוט. אני בזה בודק אתכם מי התקדם ומי לא.
אתם צריכים לראות את זה בצורה נכונה. אין ברוחניות דבר כזה שאתם לא תשמעו אותי. אין דבר כזה. אני חשבתי, החלטתי, עשיתי תרגיל. אתם מקבלים אותו? בבקשה, אתם מתקדמים הלאה. לא מקבלים? תרדו מהעגלה, לכו. בכל זאת לא חסרים לי אותם אנשים שלא מסכימים עם מה שאני עושה. ברוחניות אני יודע בדיוק מה לעשות, ואתם צריכים לראות לפי השיעורים, לפי המצבים שאנחנו עוברים שישנה תכנית. אז מי שרוצה להיות שייך לתוכנית, בבקשה, נשאר. ומי שלא, אני מבקש שלא יעלה לכם יותר ביוקר ועכשיו תעזבו, תעזבו את בני ברוך. תהיו חסידים של החבר מאודסה.
תלמיד: רצינו להודיע שבתאריכים 26-28 לפברואר, בימים שישי, שבת וראשון, אנחנו נערכים לקיים כנס וירטואלי בינלאומי שהוא בעצם תחליף לכנס הגדול שהיינו עורכים כל שנה ב"גני התערוכה". הכנס יהיה וירטואלי, במקום לטוס אנחנו ניפגש במערכת הערבות, וכמו שאתם רואים יש פה צוות גדול שכבר מנוסה ועשה כנסים כאלו, אבל אנחנו חושבים שהכנס הזה יהיה כנס מיוחד במינו. נתחיל את ההכנות האלו, ורצינו לשאול מספר שאלות וכמו שהבנו מהרב זה יהיה הכי טוב לעשות את זה עם כולם בזמן השיעור בערך רבע שעה, עשרים דקות, כמה שיתאפשר לנו כל יום. יש הרבה שאלות.
שאלה: השאלה הראשונה שמתבקשת היא איך אתה רואה את הכנס הזה? מה הנושא שלו, האופי שלו, הצורה שלו? איך אתה מסתכל על זה?
אני חושב שוודאי שאנחנו צריכים לקיים את הכנס, ובאותם תאריכים פחות או יותר כמו שקיימנו כבר הרבה שנים בצורה פיזית ב"גני התערוכה", ונקווה מאוד שבקרוב נוכל לחזור לאותה צורת קיום, או לעשות את זה לאו דווקא בישראל, זה יכול להיות במקום אחר, אבל כינוס פיזי של התלמידים שלנו, כינוס עולמי, אז ודאי שאני מכבד את זה ומברך על זה.
מה שכן, נושא הכנס זה נושא החיבור שברור שחייב להיות. אנחנו צריכים לגלות עוד ועוד חומרים מיוחדים, מרגשים כאלו, שמרגשים אותנו לחיבור ולערבות, שזה בעצם בעיקר מה שיש לנו לבצע. נחבר שיעורים, סדנאות, שירים, נרצה השתתפות מיוחדת של חברים, גם גברים וגם נשים, ודווקא בזכות זה שאנחנו נמצאים בקשר וירטואלי, נשתדל למשוך עוד ועוד משתתפים מכל כדור הארץ.
שאלה: בתקופה האחרונה אנחנו שומעים ממך שהמיקוד הוא בתוך העשירייה. אז איך צריך להיראות הכנס בתקופה שבה התא של העשירייה הוא העיקרי?
שוב, זה נובע מכל מה שמקובלים עושים. לפי התפתחות הרצון האגואיסטי, אנשים הגיעו למצב שהתחילו להתחבר, קודם כל לקבוצה גדולה כמו קבוצת אברהם, שכתוב שאלפים ורבבות יצאו מבבל לחיבור, ואחר כך כשהתגלה בהם האגו הגדול אז לא הייתה להם ברירה, אלא הם התחילו לחפש באיזו צורה הם יכולים לשמור על החיבור ביניהם, ואז הם התחלקו לעשיריות. והעשירייה המקורית הגדולה ביותר של רבי שמעון הגיעה לגמר התיקון ולכן הם כתבו את ספר הזוהר. כמו שכותב רב"ש על קבוצת רבי שמעון, שהגיעו לכל קכ"ה מדרגות.
ולכן אנחנו צריכים לראות את התהליך הזה, שאנחנו צריכים לבנות קודם כל עשיריות בצורה ממש קבועה ויסודית וכל עשירייה תהיה "כאיש אחד בלב אחד". ומשם אנחנו נתחיל לחבר בין העשיריות, אבל זו כבר עבודה אחרת. נתחיל להרגיש ביניהן שכל עשירייה קיימת בפני עצמה ובכל זאת מתחברת לעשירייה אחרת, שזה כבר מדובר על החיים שיש לא בתוך העשירייה שרק מחברים בינינו, אלא יש שילוב מיוחד בין העשיריות וזה נותן את הרגשת החיים. נדבר על זה אחר כך.
אני חושב שחיבור בעשירייה, עד כמה שהוא כבר נראה לנו מוכר, הוא חייב להיות נושא הכנס. ולא לקפוץ למצב הבא לחיבור בין עשיריות. זה לא טוב. אני שומע פה ושם שעשיריות כבר רוצות לעורר את עצמן לזה. לי לא נראה שזה נכון, אני נגד זה. זה נקרא ממש חיי בוסר.
שאלה: בדרך כלל היינו נפגשים בכנסים עם חברים מכל העולם, והיתה איזו תחושה של התכללות אחת, ותמיד היינו מדברים על זה שיש כלי אחד שהוא כל בני ברוך וכולנו ביחד. ופה יש איזו תחושה שבכנס הזה אנחנו נבדלים אחד מהשני, כל אחד יהיה בתוך הקובייה שלו עם העשירייה שלו ויעשה איזו עבודה. מה זה בדיוק כנס? מה יש בהתכללות שלנו עם כל החברים מהכלי העולמי שייתן איזה כוח נוסף, אקסטרה כוח?
אתם צריכים לחשוב איך לעשות את זה. מה אתם עושים ממני גננת שאני אשחק לפניכם, שאני אארגן? תתחילו לחשוב באיזה מצב אתם נמצאים ולאיזה מצב אתם צריכים להגיע. אתם צריכים להגיע למצב שיש בכם עשיריות גמורות. כל אחת סגורה בתוך עצמה וכל אחת נותנת לאחרים דוגמה איך אתם מחוברים בכל עשירייה ועשירייה, מה ההבדל בין העשיריות? עד כמה הן דומות ועד כמה הן שונות? גם זה וגם זה. ובמה אתם יכולים לסייע כל עשירייה לעשיריות האחרות בלי להתערבב, בלי להתחבר לעשיריות יותר כוללות, אלא במה בכל זאת, באיזו צורה פיזית ורוחנית, אנחנו יכולים לתת דוגמאות ולחזק זה את זה. אבל לחזק זה את זה כמו שאנחנו דואגים לכל עשירייה ועשירייה שתתחזק ושתהיה קיימת בפני עצמה. זה מה שאנחנו צריכים לעשות. זאת אומרת, אנחנו לא מדללים את העשיריות, לא נכנסים בתוכן, רק מבחוץ כדוגמאות.
כמו למשל שני בני אדם. הם לא יכולים להיות אדם אחד אלא כמו אדם אחד, אבל הם שני בני אדם. כך אנחנו צריכים לדאוג לכל העשיריות אבל מבחוץ. עוד לא מתחברים בצורה כזאת שמתערבבים. יש בזה הרבה שאלות אבל יש לנו עוד זמן, בואו נשתדל. זה עוד חודשיים מהיום, אז טוב שאנחנו דנים בזה כי יש לנו זמן להכין את הכול. רצוי לחשוב על אופן הכנס שיהיה מיוחד.
רצוי גם לתת בכנס הזה חלק, זמן לנשים שידברו, שיופיעו בפני כולם או בפני עצמן. תחשבו, אתם צרכים להחליט. אני רק אומר קווים כלליים.
תלמיד: אז כמו ששמענו, יהיו לנו עוד הזדמנויות. אנחנו שמחים מאוד להתחיל את התהליך הזה עכשיו ונמשיך בבירור בעשיריות וגם בשיעורים.
(סוף השיעור)