שיעור בוקר 24.08.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך ג', עמ' 2099,

"ביאור ל"פתיחה לחכמת הקבלה""

קריין: ספר "כתבי רב"ש" כרך ג', עמוד 2099, "ביאור למאמר "פתיחה לחכמת הקבלה"". אנחנו בכותרת "עשר ספירות דעיגולים וקו אין סוף הממלא אותם."

עשר ספירות דעיגולים וקו אין סוף הממלא אותם.

"לאחר הצמצום נשארו כלים ריקניים ובתוכם רשימות מהאור שהיה להם. ומכונים ע"ס דעיגולים הנמצאים בעולם הצמצום. ונקראים עיגולים, להורות שאין בהם ענין מעלה ומטה כנ"ל, כפי שהוא בעיגול הגשמי.

והיות ומלכות היא הפועלת משום שהיא הכלי האמיתי, לכן מלכות דעיגולים חזרה והמשיכה את האור בכדי לקבלו בעל"ה כנ"ל. כאן לומדים כלל חדש: מה שהיה רצון בעליון, נעשה חוק מחויב בתחתון. א"כ כעת אסור לה לקבל.

אמרתי פעם משל ע"ז: ערב ראש חודש הוא זמן שאומרים תפילת יום כיפור קטן, ומתעוררים לתשובה. לפעמים אדם מהרהר אולי כדאי לצום גם ביום זה. חובה לצום - אין, ואיסור על האוכל עצמו - גם כן אין. אם כן הבחירה בידו. בסופו של דבר האדם מכריע ומחליט שאכן יצום. אם אחר כך רוצה לחזור בו ולאכול, הדין הוא: שכבר שורה איסור על האוכל משום "בל יחל דברו" שהוא ענין נדר. רואים אנו שבתחילה לא היה שורה שום איסור על האוכל, ולאחר שבחר והחליט לא לאכול, כבר שורה איסור על האוכל.

נמשל: בתחילה מלכות לא רצתה לקבל מחמת בחירה, אולם כעת כאשר ממשיכה את האור בחזרה, כבר יש איסור על קבלת האור. ואם יש איסור כבר יש בחי' מעלה ומטה בחשיבות. ולכן המשכה זו מכונה בשם "קו שנמשך מא"ס ממעלה למטה".

עוד למדנו שהעיגולים למרות שהמשיכו את האור, אינם מקבלים אותו אלא מהקו. וצריכים להבין סבת הדבר: כל צורה חדשה ברוחניות היא בחי' חדשה. לכן ישנם ב' מיני כלים:

א. כלים שאין בהם איסור לקבל.

ב. כלים שנמשכו כעת עם המשכת האור, ומלכות שלהם נקראת מלכות דיושר שעליה כבר שורה איסור לקבל, משום הכלל: מה שרצון בעליון נעשה חוק מחויב בתחתון.

ולומדים שהעיגולים צריכים לקבל אור ממה שהמשיכו כעת בחזרה, אור הזה כבר נק' קו, כבר יש בו מעלה ומטה בחשיבות, ואור אחר - אין. וזה"פ שהעיגולים אין להם אור אלא מהקו.

אולם יחד עם זה ההבדל בין מלכות דעיגולים לבין מלכות דקו הוא גדול: מלכות דעיגולים היה לה האור מבחינת "ממלא כל המציאות", ואילו מלכות דיושר אף פעם לא היה לה אור, ואף פעם לא יהיה לה אור, בכלי שלה שנק' מקבל עמ"נ לקבל."

מה ההתרשמות מהקטע?

שאלה: קודם כל רב"ש באמת פותח פה בצורה אחרת לגמרי מהפתיחה. כשהוא מדבר על הקו הוא אומר "כלים שנמשכו כעת עם המשכת האור". מה זאת אומרת כלים שנמשכים עם המשכת האור?

בוא נגיד כך, האור הוא הראשון, ואחרי האור בא קו, אז הקו ממשיך את האור. זאת אומרת הוא הראשון ואחר כך בא האור שמלובש בתוך הקו.

תלמיד: אבל מה הכוונה כלים שנמשכים עם המשכת האור?

כלים, קו שנמשך עם המשכת האור. שהאור בונה את הקו, את הכלים, וכך הם נעשים בנויים, מכונסים בתוך הקו.

תלמיד: גם בכלים של אור ישר נבנה כלי על ידי האור, יש ד' בחינות דאור ישר שבונה את הכלים, את העיגולים. רב"ש אומר שיש פה שני סוגים, א', כלים שאין בהם איסור לקבל. וב', כלים שנמשכו כעת עם המשכת האור.

כן.

תלמיד: יש פה משהו חדש שנמשך עם המשכת האור. מה הם הכלים האלה?

מצד הקו יש כאן פעולה, שהוא מושך את האור בתוך הקו.

תלמיד: ובזה הוא בונה כלים חדשים?

כן. הם כבר כלים שהם כלים דיושר, ואורות דיושר. כי לפניהם יש רצון מצד הכלי שהאור ימלא את הרצון וכך יממש את הרצון.

שאלה: איפה ב"פתיחה" בעל הסולם כותב על עשר ספירות דעיגולים וקו אין סוף הממלא אותם?

הוא לא כותב.

תלמיד: אז איפה זה במבנה? מה זה עשר ספירות דעיגולים?

עיגולים הם לפני הקו. עיגולים הם באמת כלים שהם כלים טבעיים. האור שבונה את הכלי לעצמו בונה אותו לפי מידתו שהיא עיגול.

תלמיד: זה מקביל לבחינות? ד' בחינות דאור ישר זה ספירות דעיגולים?

ד' בחינות דאור ישר הן עדיין בחינות, הן לא ספירות.

תלמיד: אז מה זה עשר ספירות דעיגולים בהשתלשלות ממעלה למטה?

אחר כך בא האור ומתפשט בתוך הכלי, האור והכלי זה נקרא עיגולים, וכך הם מתפשטים.

תלמיד: מתי, מה קודם לעשר ספירות דעיגולים?

קודם לעשר ספירות דעיגולים אנחנו לומדים שיש ד' בחינות דאור ישר.

תלמיד: אז אחרי ד' בחינות דאור ישר באות עשר ספירות דעיגולים?

כן.

תלמיד: למה?

אני לא מבין למה.

שאלה: אחרי ד' בחינות דאור ישר באה הבושה צמצום ואור חוזר ומתחילים ה' פרצופי א"ק לפי הפתיחה.

כן. והכול קרה בכלים דעיגולים.

תלמיד: מה זאת אומרת?

שלא היה שם מעלה מטה, אפילו גדול וקטן.

תלמיד: איפה?

בכלים האלו.

תלמיד: של העיגולים?

כן.

תלמיד: אבל מה המצב שקדם להם? אמרנו ד' בחינות דאור ישר.

כלים דעיגולים שקדמו להם ובכלים דעיגולים אין לנו גדול וקטן, יש רק קודם ואחר כך.

תלמיד: אז יש מצב בין ד' בחינות דאור ישר לבין הבושה, הצמצום והאור חוזר והתפשטות ה' פרצופי א"ק שנקרא כלים דעיגולים?

כן.

תלמיד: איך הוא יוצא? אלו בחינות חדשות, זה אותו דבר רק שם אחר?

יוצאים לנו רצונות - שורש, א', ב', ג', ד'. הרצונות האלו מלאים באור העליון, ומתפשטים כסיבה ומסובב.

תלמיד: ואז מה קורה? אלה הבחינות שאתה מדבר עליהן עכשיו?

כן. אלה עדיין בחינות.

תלמיד: אז יצאו ד' בחינות דאור ישר, ואחריהן יש בושה, צמצום ואור חוזר.

נגיד.

תלמיד: זה לא ברור, כי פה רב"ש מכניס עשר ספירות דעיגולים ובעל הסולם לא כותב על זה.

אבל אין ספירות אחרות, רק עיגולים.

תלמיד: זאת אומרת ד' בחינות דאור ישר, מלכות דאין סוף, זה עשר ספירות ד' עיגולים?

כן.

תלמיד: אז ד' בחינות דאור ישר זה כן עשר ספירות דעיגולים?

כן.

תלמיד: וכל ההשתלשלות של ה' פרצופי א"ק ובכלל כל ההשתלשלות שבעל הסולם כותב עליה ב"פתיחה", קורית בקו?

עוד אין קו. קו זה הגבלה, עדיין אין הגבלה.

תלמיד: כשמתחילה ההגבלה בגלגלתא, כשהוא מתחיל לעשות חשבון, זה נקרא קו?

כן.

תלמיד: גלגלתא, ע"ב, ס"ג, כל ההשתלשלות הזו, הכול קורה בקו?

כן.

תלמיד: והעיגולים מחוץ לתחום הזה?

כן.

שאלה: לפעמים כתוב כמו שנאמר פה שלא היה איסור לקבל, שמלכות דאין סוף עשתה את זה מבחירה, ולפעמים נאמר שהתעוררה בושה והיתה חובה לעשות צמצום. מה ההבדל?

מלכות דאין סוף רצתה להשוות את הצורה שלה עם האור, עם מקור האור, ולכן עשתה צמצום.

תלמיד: מה הסיבה, בושה או קישוט?

עדיין אין בושה, רק רצון להידמות, זאת אומרת קישוט. אבל קישוט לא מתוך הרצון לקבל, אלא מתוך הרצון להידמות בצורה.

תלמיד: אז איפה נכנסת הבושה בתהליך?

הבושה עוד לא נמצאת בתהליך, כי היא עדיין לא עשתה כלום בעצמה.

תלמיד: אז אחרי שבחינה ד' רוצה להידמות מבחירה, מה קורה?

אחרי שבחינה ד' רוצה להידמות היא עושה את הצמצום. היא חוזרת בחזרה לכל הבחינות שלפניה, ועושה צמצום.

תלמיד: אז מה זה שאנחנו אומרים שהצמצום נעשה מפאת הבושה?

היא מגלה אותו לאט לאט, בהדרגה.

תלמיד: את מה?

את הצורך להצטמצם. כי היא מגלה בצורה הדרגתית שלקבל את האור העליון זה פסול.

שאלה: מצד אחד אנחנו לומדים ש"בטרם נאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים היה אור אחד פשוט" ואז הוא צמצם את עצמו בשביל ליצור מקום ששם יבראו כל העולמות.

כן.

תלמיד: ופה רב"ש אומר שהכול התחיל מהצמצום של מלכות דאין סוף, שאז נהיה החלל הפנוי הזה שבו מתממש הכול. הוא אומר "לאחר הצמצום נשארו כלים ריקניים ובתוכם רשימות מהאור שהיה להם. ומכונים ע"ס דעיגולים הנמצאים בעולם הצמצום". איפה מתחיל הכול? איפה מתחילות ארבע בחינות דאור ישר? אחרי שנהיה כבר איזה חלל פנוי, הוא צמצם את עצמו ושם מתחיל התהליך של ארבע בחינות דאור ישר?

נגיד.

תלמיד: ואז מה שהוא מתאר פה על עולם הצמצום, שלאחר הצמצום נשארו כלים ריקניים, זה בתוך אותו חלל פנוי?

כן. לאחר הצמצום שנשארו כלים ריקניים, אז נשאר מקום לבנות שם עולמות.

תלמיד: ואז מתחילות ארבע בחינות דאור ישר? ואחרי זה עניין הצמצום, תחילה קישוט ואחר כך מפאת הבושה.

כן.

תלמיד: מה זאת אומרת מלכות דעיגולים? כי אנחנו תמיד לומדים שמלכות זה הרצון לקבל ובעיגולים אין הגבלות לפי מה שהוא כותב פה?

לא חשוב, אבל הרצון לקבל ישנו?

תלמיד: באור יש רצון לקבל?

לא, אבל אם האור מופיע אז יש בו רצון לקבל שמארגן אותו, מתאר אותו, מחזיק אותו, מצמצם אותו. זה רצון לקבל.

תלמיד: מתפיסת הנבראים זה כך או שבאמת באור עצמו יש רצון לקבל? כי אנחנו אומרים שהאור הוא רק בהשפעה מוחלטת?

זה לא חשוב. אבל הוא בכל זאת מצומצם או לא?

תלמיד: כן, אנחנו לומדים שהיה צמצום בשביל ליצור את המקום הזה.

לכן אין השתוות האור עם המקום. בכל זאת יש הבדל בין אור ומקום.

תלמיד: כלומר מעצם זה שיתברך צמצם את עצמו הוא כבר יצר באור הבחנות כמו מלכות?

כן.

שאלה: כתוב שמלכות דעיגולים המשיכה את האור בעל מנת להשפיע.

כן.

תלמיד: דיברנו שעל מנת להשפיע זה שיש עניין של מטה ומעלה בחשיבות, שיש את החשבון בגלגלתא ואז היא יכולה להחליט כמה היא מקבלת בעל מנת להשפיע, ופה כתוב שמלכות דעיגולים משפיעה.

איפה זה כתוב?

תלמיד: בפסקה השנייה, "והיות ומלכות היא הפועלת משום שהיא הכלי האמיתי, לכן מלכות דעיגולים חזרה והמשיכה את האור בכדי לקבלו בעל"ה כנ"ל."

אני לא מבין את זה, חסר כאן משהו.

תלמיד: כן, זה מה שהרגשתי, כי כתוב אחר כך "לאחר שהיא ממשיכה את האור כבר יש איסור על קבלת האור". זה בכלים דיושר, נכון?

כן.

תלמיד: ואז יש עניין של מעלה ומטה בחשיבות ואז יש עבודה שלה ביחס למשפיע. לכן לא הבנתי קודם למה כתוב שמלכות דעיגולים כבר ממשיכה את האור בעל מנת להשפיע.

כן, עיגולים לא יכולים להמשיך את האור, האור נמשך רק בקו.

שאלה: התשובה נמצאת בהמשך, בפסקה "עוד למדנו שהעיגולים..".

"כאן למדנו כלל חדש מה שהיה רצון בעליון נעשה חוק מחויב בתחתון"?

קריין: יש פסקה בהמשך, אחרי המשל והנמשל, הוא כותב.

"עוד למדנו שהעיגולים למרות שהמשיכו את האור, אינם מקבלים אותו אלא מהקו. וצריכים להבין סבת הדבר: כל צורה חדשה ברוחניות היא בחי' חדשה. לכן ישנם ב' מיני כלים:

א. כלים שאין בהם איסור לקבל.

ב. כלים שנמשכו כעת עם המשכת האור, ומלכות שלהם נקראת מלכות דיושר שעליה כבר שורה איסור לקבל, משום הכלל: מה שרצון בעליון נעשה חוק מחויב בתחתון."

שאלה: בהתפשטות של ד' בחינות דאור ישר, האור מתפשט מצורת עיגול, האם בחינה א' שאנחנו אומרים "אין סוף", הוא צורה של עיגול?

כן, אם אתה מדבר על תחילת ההתפשטות בכלל, מדובר בעיגול.

תלמיד: אז אולי זה מסביר את הפסקה שלא הבנו קודם. "מלכות דעיגולים חזרה והמשיכה את האור בכדי לקבלו בעל"ה". זה בכלל עוד לפני ד' בחניות דאור ישר?

אני לא חושב שאנחנו יכולים לדבר על משהו לפני ד' בחינות.

תלמיד: אז לא מובן מה היא אותה המלכות דעיגולים שמשפעת בעל מנת להשפיע.

מלכות דעיגולים לא יכולה בעל מנת להשפיע, כי היא דעיגולים.

שאלה: אולי הוא מספר פה מהי המטרה הכללית של אותה מלכות דעיגולים, מלכתחילה המטרה שלה היא להגיע לעל מנת להשפיע, אבל היא לא יכולה, אסור לה, היא מייצרת את הקו, ומלכות דקו כבר יכולה לעשות זאת?

טוב, עוד נגיע לזה, אני לא מסכים, אבל שיהיה בינתיים כך.

שאלה: הוא כותב פה שאחרי הצמצום הוא כבר לא יכול למשוך אור חזרה, כמו המשל ביום כיפור, ואז הוא בונה כלי נוסף, כי הוא אומר שנבנה עוד כלי לכאורה, של קו, שדרכו הוא עושה את כל העבודה, כאילו יש לנו שני כלים פה העובדים במקביל.

כלים דעיגולים וכלים דיושר.

תלמיד: ואז הוא יכול לעבוד רק דרך הקו כי העיגולים הם רק רשימות בתוך המלכות.

כן, וממלאים את העיגולים על ידי הקו.

תלמיד: וזו הדרך של העבודה.

כן, כך לומדים.

תלמיד: הרבה מהשאלות שעלו פה הן לגבי הפסקאות הראשונות ובהמשך הוא עונה עליהן, אז אולי אם נקרא את האות מהתחלה עד הסוף שוב, זה יברר לנו.

עשר ספירות דעיגולים וקו אין סוף הממלא אותם.

"לאחר הצמצום נשארו כלים ריקניים ובתוכם רשימות מהאור שהיה להם. ומכונים ע"ס דעיגולים הנמצאים בעולם הצמצום. ונקראים עיגולים, להורות שאין בהם ענין מעלה ומטה כנ"ל, כפי שהוא בעיגול הגשמי.

והיות ומלכות היא הפועלת משום שהיא הכלי האמיתי, לכן מלכות דעיגולים חזרה והמשיכה את האור בכדי לקבלו בעל"ה כנ"ל. כאן לומדים כלל חדש: מה שהיה רצון בעליון, נעשה חוק מחויב בתחתון. א"כ כעת אסור לה לקבל.

אמרתי פעם משל ע"ז: ערב ראש חודש הוא זמן שאומרים תפילת יום כיפור קטן, ומתעוררים לתשובה. לפעמים אדם מהרהר אולי כדאי לצום גם ביום זה. חובה לצום - אין, ואיסור על האוכל עצמו - גם כן אין. אם כן הבחירה בידו. בסופו של דבר האדם מכריע ומחליט שאכן יצום. אם אחר כך רוצה לחזור בו ולאכול, הדין הוא: שכבר שורה איסור על האוכל משום "בל יחל דברו" שהוא ענין נדר. רואים אנו שבתחילה לא היה שורה שום איסור על האוכל, ולאחר שבחר והחליט לא לאכול, כבר שורה איסור על האוכל.

נמשל: בתחילה מלכות לא רצתה לקבל מחמת בחירה, אולם כעת כאשר ממשיכה את האור בחזרה, כבר יש איסור על קבלת האור. ואם יש איסור כבר יש בחי' מעלה ומטה בחשיבות. ולכן המשכה זו מכונה בשם "קו שנמשך מא"ס ממעלה למטה".

עוד למדנו שהעיגולים למרות שהמשיכו את האור, אינם מקבלים אותו אלא מהקו. וצריכים להבין סבת הדבר: כל צורה חדשה ברוחניות היא בחי' חדשה. לכן ישנם ב' מיני כלים:

א. כלים שאין בהם איסור לקבל.

ב. כלים שנמשכו כעת עם המשכת האור, ומלכות שלהם נקראת מלכות דיושר שעליה כבר שורה איסור לקבל, משום הכלל: מה שרצון בעליון נעשה חוק מחויב בתחתון.

ולומדים שהעיגולים צריכים לקבל אור ממה שהמשיכו כעת בחזרה, אור הזה כבר נק' קו, כבר יש בו מעלה ומטה בחשיבות, ואור אחר - אין. וזה"פ שהעיגולים אין להם אור אלא מהקו.

אולם יחד עם זה ההבדל בין מלכות דעיגולים לבין מלכות דקו הוא גדול: מלכות דעיגולים היה לה האור מבחינת "ממלא כל המציאות", ואילו מלכות דיושר אף פעם לא היה לה אור, ואף פעם לא יהיה לה אור, בכלי שלה שנק' מקבל עמ"נ לקבל."

(סוף השיעור)