בכחול - עצות פרקטיות מדברי הרב.

*טעימות נבחרות משיעור בוקר 3.9.2022*

מצוות הקלדות וטעימות.

*לחיות בעולם של כוונות*

1. בעולם הרוחני אין פעולות פיזיות, אין עניין של לבושים וכל מיני פעולות שאנחנו יכולים לעשות, אלא אנחנו נמצאים בעולם המעשה, מעשה פיזי, כדי שניכנס מתוך זה גם לעולם המעשים רוחניים, וירטואליים, שהמחשבה שלנו היא זו שתפעל ולא המעשה הפיזי עצמו. לכן אנחנו מתארים לעצמנו העולם שלנו כעולם המעשה, אבל באמת כשגדלים מתחילים לראות כמה אנחנו עוברים למעשים שבמחשבה בכוונה, ברצון.
   
   *כל העבודה שלנו היא ככל האפשר יותר לשים לב על הכוונות שלנו. מה אני מתכוון, מה אני רוצה שיצא, ע"י איזה פעולות שלי אני רוצה להשיג מה שאני רוצה? שהפעולות האלה יהיו כמה שיותר ברצון, בכוונה ולא באיזה מעשה גשמי. כך נתקדם*.

2. קריין: אלא כל דאגותיו יהיו איך לעשות נחת רוח להבורא.
   ר: להתרכז בכך ולעשות רק לשם לזה. לבדוק האם אני מסוגל? לעשות לזה הכנות נכונות, להיות כמה שיותר בטוח שמה שאני עושה, אני לא עושה למען עצמי אלא למען הבורא, נחת רוח לו.. ממה הבורא יכול להיות שמח מאיתנו? מזה שאנחנו מתחברים. הוא שבר אותנו, נתן לנו תנאים התחלתיים שמהם *אנחנו יכולים לעשות לו נחת רוח, להתחבר בחזרה, אין יותר פעולות, אין. לכן אין לנו יותר מה לחפש, מה לעשות, כל העולם נמצא לפנינו ומוכן שאנחנו נעשה פעולות כדי לשמח את הבורא*.

3. אתה צריך לבקש ממנו שיבטל את הגבול הזה, שתוכל להתחבר עם החברים ולהיות עוד יותר צמוד אליהם, כי רק כך אתה עושה לו נחת רוח. *שום פעולה אחרת לא עושה לבורא תענוג, לא משמחת אותו, אלא רק פעולת החיבור בין בני האדם*. לכן אנחנו מתרכזים בחודשים האחרונים בלימוד שלנו רק ב-ואהבת לרעך כמוך.. זאת העבודה שלנו, הכל לפנינו והכל רק בזה שנתקרב עד כדי כך שנתחיל לעבוד זה עם זה ומתוך העבודה הזאת נתחיל לגלות התוצאה ממנה, את הבורא, כך נגלה אותו.
   
   ש: יש פער בין שאני מרגיש או חבר ובורא..?
   ר: אני בעבודה הזאת מרגיש את החברים ואת החיבור שלנו שעומד להתגלות שיקרא בורא, בוא וראה, אתם עשיתם אותי.
   
   ש: הרגשת החיבור צריכה להחליף את הרגשת העצמי?
   ר: זה צריך להיות במקביל. שתראה כל הזמן את ההשתתפות שלך בחברים כדי לבנות את המנגנון הכללי שלכם שנקרא בורא. לכן *בורא נקרא בוא וראה, אנחנו בונים אותו יחד. כך אנחנו מגלים כמה אנחנו משולבים, מחוברים, מוסיפים זה לזה ומאבדים גם את האישיות שלנו, את האינדיבידואליות שלנו, אלא כל הזמן חושבים רק כמה אנחנו מוסיפים למנגנון שעכשיו קם בינינו שנקרא בורא*.

4. ש: ההסכמה שמקבלים מהבורא...?
   ר: כל מה שמקבלים, אנחנו מקבלים מהבורא. כל מה שאנחנו חושבים, מקבלים ממנו. *כל המחשבות, כל הרצונות, הכל מקבלים ממנו, חוץ מהבחן אחד: שבאותו רגע אנחנו צריכים להוסיף כביכול מעצמנו*. כמו שאנחנו מכינים לילד כל מיני דברים ומשאירים לו רק קובייה לשים במקום מיוחד, כך אנחנו בעבודה שלנו.
   
   ודאי שהדברים האלה כל הזמן מתפתחים ומתחילים להיות יותר מורכבים. עוד מעט נעבור למצב שזה לא יהיה פשוט להתחבר ולהגיע לאיזשהו מצב מתוקן, אלא זה יהיה מצב שכולל 2 פעולות, לשים קובייה אחת ואח"כ לשים קובייה שניה ואז להגיע למצב הנכון. כך עוד ועוד, וזה לא עניין של קוביות, אלה כבר שינויים בכוונות. אנחנו גם צריכים ללמוד מכך מהו אופיו של הבורא, למה הוא עושה לנו ומביא אותנו בכאלו פעולות הדרגתיות. זה שלב ב'.
   
   ש: אז צריך להצדיק הבורא ואח"כ..?
   ר: ברור *שאני צריך קודם להבין שאני נמצא בקשר עם הבורא ושהוא שם לפניי את הכל הדברים האלה. אני נמצא בידיים שלו כחומר ביד היוצר. אני מסכים לזה ורוצה זאת. אני מבטל את עצמי לזה וחושב רק על דבר אחד: איך עליי להתבטל כדי לעשות פעולה נכונה כדי שבכך אדמה לבורא*?

5. ש: הכוונה שמשתוקקים לחיבור בעשירייה?
   ר: אני לא חושב שאנחנו צריכים עדיין בדיוק לברר מהי כוונה ומהי פעולה ומהו המעשה, כך או כך. אנחנו צריכים להגיע למצב שכמה שיותר כולנו יחד מתכוונים לפעולת חיבור, כי בחיבור שלנו אנחנו בטוח עושים נחת רוח לבורא. *אם נחשוב רק על נחת רוח לבורא, אני לא חושב שנצליח, כי אין לנו בזה שום הרגשה. אלא כשאנחנו ע"י החיבור שלנו עושים נחת רוח לבורא, אז אנחנו קושרים כבר את המעשה שלנו עם עשיית נחת רוח, עם הבורא. זה יותר מעשי*.

6. ש: מקבלים מהבורא הכל חוץ מהבחן אחד. מהו?
   ר: הכיוון אליו. שום דבר חוץ מזה, לאחד את כל ההשפעות שאנחנו מקבלים בכל מיני צורות, מכל מיני כיוונים, ולכוון אותם למקור אחד, לבורא.
   
   ש: מה זה במשחק הזה להוסיף קוביה מצידו?
   ר: אני קושר את הכל לבורא בלבד, את הכל.
   
   ש: מנסה לקשור ומה הלאה?
   ר: דבקות. אפילו חרב חדה על צווארו, אל תתיאש מהרחמים. הכל לייחד לבורא.

7. ש: במעשים רואה שרוצה נ"ר לעצמי. צריך לעבוד עם בושה וחרטה?
   ר: לא, *אתה רק צריך לראות שבינתיים אתה נמצא בכוונות ע"מ לקבל. אבל אתה מברר איך בכל זאת להתקרב לע"מ להשפיע. זה בדרך, מלא לשמה לשמה. תמשיך ותצליח*.

8. הפעולה עצמה לא אומרת כלום, העיקר הכוונה, מה אנחנו רוצים ע"י הפעולה? אם אנחנו רוצים ע"י הפעולה להגיע לחיבור, אז זאת פעולת חיבור. יכול להיות שאתה דווקא קורע את כל הקשרים שהיו לכם, אבל אם זה ע"מ להגיע לחיבור, אז זו פעולת חיבור. הכל נמדד לפי הכוונה.

9. ש: איך לדעת אם אני נמצא בכוונה נכונה?
   ר: *רק ע"י התחברות לסביבה אתה יכול לברר את עצמך, האם אתה בסדר, לא בסדר, באיזה כיוון יש לך סטייה. אבל לבד אתה לא יכול. אתה חייב להיכנס למערכת ועל ידה אתה יכול לראות לאיזה כיוון סוטה. אם אתה נמצא עם המערכת בצורה מאוזנת, אז מתוך האיזון אתה יכול לראות שאתה מכוון לבורא. כך אדם מכייל את עצמו, מכוון את עצמו למטרה הנכונה, באיזון בין העשירייה ומתוך האיזון הזה, לבורא*.

10. ש: אם אני לא מרגיש מה זה להשפיע נר לבורא, זה בסדר שכרגע מתמקדים רק בחיבור עצמו?
    ר: אבל בשביל מה? צריכה להיות מטרה. בשביל מה אתם מתחברים?. . תנסה, תתרכז, תעשה כמה פעולות ותראה שאפשר לסדר דברים האלה כך שהם יהיו מכוונים לבורא.

11. ש: מה זה אומר איזון בחיבור עם העשירייה?
    ר: איזון עם העשירייה זה שאני בכל הכוח שלי גורם לחיבור ביניהם, כדי שחיבור הזה, נקודת החיבור תהיה מכוונת לבורא, או שהיא תהיה כהכנה לגילוי הבורא כדי לעשות לו נחת רוח. *בנחת רוח שאני עכשיו רוצה לעשות לחברים אני מכין מקום לעשות נחת רוח לבורא*.
    
    ש: בין מה למה האיזון?
    ר: *במקום לדחות אותם, אני מקרב אותם. במקום להיות אדיש להם, אני רוצה לקשור אותם, לחבק אותם יחד. אני רוצה שהחיבוק שלנו יהיה מתאים לקבלת הבורא. זה נקרא קבלת פני השכינה, ולכך אני מתכוון. אז אני מרגיש איך הלב שלי מתחיל להיות מכוון לגילוי הבורא*.
    
    ש: לאזן את היחס שלנו לבורא עם היחס שלו כלפינו?
    ר: כן, אבל אנחנו לא יכולים למדוד ולהרגיש מקודם את יחס הבורא אלינו, אנחנו צריכים לעשות מעצמנו את כל הפעולות, ואז נרגיש לפי הפעולות שלנו את היחס שלו אלינו. *אנחנו לא יכולים לגלות את הבורא לפני שאנחנו מגלים מקום לגילוי שלו*.

12. ש: אם מתפללת עבור חברה וגם מנסה לכוון לעשות נ"ר. זה לא הופך ל-2 תפילות?
    ר: שיהיו הרבה תפילות, זה לא חשוב. לאט לאט אח"כ אני אראה שאני יכול לצמצם אותה ולהביא אותן לתפילה אחת.

13. אם אנחנו עובדים בתוך העשירייה, אני לא צריך כל כך לעשות ביקורת על החברים, כי כל אחד עושה ממצב שלו ואני לא יכול להתלבש בכל אחד ולהגיד שהוא צריך לעבוד כמוני. אלא ההיפך, אני משאיר לכל אחד לעשות משהו, והכוח העליון, הבורא, כבר יסדר אותו כך שנתקדם בהשלמה הדדית. כך נראה כמה כל אחד ואחד, אפילו שעושה פעולות הפוכות מהשני, אבל בעצם משלים זה את זה.

14. אנחנו עושים את כל הפעולות שלנו, חיבור בינינו, בירורים, עליות, לא חשוב מה, ובסה"כ רוצה לעשות את זה כדי לגרום נחת רוח לבורא, כמו שהוא מלכתחילה רוצה לגרום נחת רוח לנבראים. *ככל שאני חושב לגרום נחת רוח לו, כך אני שוכח על עצמי, לא חשוב לי מי אני, מה אני, איפה אני נמצא, מה יהיה לי, אלא העיקר זה בשבילו*. כך אנחנו צריכים לראות את ההתפתחות שלנו, ואז אנחנו מתפטרים מהרצון לקבל שלנו ועוברים רק לרצון להשפיע.

*חלק 2 - חשיבות ההפצה*

15. אנחנו התלמידים של בעל הסולם ורב"ש בנו הבכור, נמצאים בהרגשת חשיבות ההפצה של חכמת הקבלה האמיתית. זה האמצעי לגילוי הבורא לנברא בעולם הזה.

16. ש: במה העבודה בהפצה, להביא את כולם שיאהבו את הבורא או אחד את השני?
    ר: זה אותו דבר. אם האנשים אוהבים זה את זה, אז סה"כ האהבה שלהם מכוונת למקור שלהם, לבורא שברא אותם בצורה כזאת. לכן אהבת הבריות ואהבת ה', בדרגה העליונה, הן שוות.

17. אנחנו מתקדמים לזה מאוד מהר, לכן אסור לנו להישאר אדישים כל אחד נמצא בפינה שלו כמו לפני 50 או 100 שנה. הזמנים מאוד רצים קדימה, ומי שנמצא עם הזמנים האלה, בהתאם לזה הוא דואג לתיקון של עצמו ושל העולם, כך יהיה שכרו. ומי לא? אז שיחכה עד שהכוחות השליליים שבעולם יתגלו ויחייבו אותו לעשות זאת בצורה מאוד לא נעימה. אין מה לעשות.
    
    ש: איפה נקודת המפנה הזאת?
    ר: לא יודע, *אני רק חושב שאנחנו צריכים לפרסם את הדברים האלה ככל האפשר, וכל היתר הכוח העליון עושה. ודאי שאף אחד לא רוצה להתחבר ואף אחד לא מבין שהגאולה השלמה זה חיבור של כל בני האדם לדמות אחת. בלתי אפשרי לתאר את זה, אבל יחד עם זה אין לנו ברירה, אנחנו חייבים ללכת קדימה וזהו, ומה שיהיה, יהיה*.
    
    *אנחנו עכשיו נכנסים לתקופה שכל השלבים יהיו כדי לחבר אותנו בכוח בינינו. ככל שאנחנו נגד זה, כך יהיו החיבורים שלנו מאוד מאוד קשים וכואבים. אבל ככל שנבין שהחיבור שלנו הכרחי ורצוי, כך ניכנס לזה בצורה רצויה וקלה. כל זה תלוי בהפצה, וההפצה כולה עלינו*.

18. ש: עלינו להגיע בדרך קלה ללא ייסורים. אבל רב"ש ענה לך שחסרים ייסורים..?
    ר: לא מדובר עלינו אלא על האנושות, עליה רב"ש אמר שאין להם רצון לדעת על התיקונים, על עתיד העולם, מפני שלא חסר להם, אין להם חסרון, אין להם בעיות מספיקות כדי שהם יחשבו על כך. לא מדובר עלינו. אנחנו משתוקקים, רוצים להגיע. אבל *אנחנו צריכים לא להסתכל, לא לחכות עד שיהיו יותר חסרונות ובעיות בעולם, עד שיהיו ייסורים שירדו על כל אדם ואדם. אנחנו צריכים להקדים תרופה למכה, וככל האפשר בכל זאת לגרום לעולם מצבים יותר טובים ומתקדמים*.

19. ש: תלמיד שלך יכול להתפתח רוחנית בלי לעשות הפצה, רק עי עבודה בעשירייה והשתתפו בשיעורים?
    ר: אני לא יודע, יש אצלנו אנשים שכותבים, יש כאלה שכותבים שירים וניגונים, יש כאלה שמתרגמים, יש כאלה שעושים כל מיני דברים, ויש כאלה שיש להם נטייה להפצה. יש כאלה שאין להם נטייה להפצה אבל יש להם בכל זאת זמן, הם לא עסוקים בכל מיני עבודות שאנחנו כולנו עסוקים בהן בתוך הארגון. לכן אנחנו צריכים לבחור אנשים שיש להם מצד אחד נטייה ויכולת להפצה, שיתעסקו בה ככל האפשר יותר.
    
    *הפצה היא בעצם העיקר. אין לנו יותר מהפצה, הבורא מצפה מאיתנו שנעשה כאן בעולמנו את הפצת שמו הגדול. אנחנו צריכים את זה לבצע, ולכן מכל העבודות שאנחנו עושים, ההפצה היא הפעולה הכי הכי חשובה*.
    
    אבל מפני שבלי לצלם, להסריט, לעשות כל מיני ניגונים, אנחנו חייבים סביב זה לעשות הרבה דברים ואז להפיץ. לכן *אנחנו צריכים לחלק את עצמנו לקבוצות ותפקידים. אבל השפיץ, המטרה של כל הפעולות האלה זאת הפצת החכמת קבלה*, כלומר חיבור של כולם לכל העולם.
    
    ש: אם לי לתלמיד אין שום תפקיד במערכת הזאת, אני יכול להיות רגוע שאני מתפתח רוחנית בעשירייה?
    ר: זה לגמרי לא מספיק. *לגמרי לא מספיק רק ללמוד, אלא אתה חייב להתעסק בהפצה, בכל מיני צורות*. יכול להיות שאתה כותב מוסיקה שמפיצים אותה או עוד משהו, אבל אתה חייב להשתתף בהפצה.

20. ש: החיסרון אצלם מתבטא ברצון להיות בדבקות לכוח העליון?
    ר: כן. גם אצלם יהיה בסופו של דבר רצון להידבק לכוח העליון, רק הם יגידו כמו שאמרו למשה: אתה תדבר עם ה' ואנחנו נעמוד כאן ונחכה. הם מבינים שזה יותר מדי בשבילם, הם לא יכולים להיות במקום המתקדמים, הם כולם ידעו את סולם המדרגות ולאט לאט ע"י זה יעלו. בסופו של דבר נהיה כולנו כאיש אחד בלב אחד.

21. ש: האם נתינת מעשר עוזרת להפצה?
    ר: *נתינת מעשר* היא הכרחית מפני שמזה מתקיימת ההפצה. אנחנו מחזיקים באמצעותה את השרתים, את הכל המערכת שלנו. מעשר זו גם מצווה על פי רב"ש, בעל הסולם וכל המקובלים, וגם בכלל אצל כל הדתיים. כולם נותנים מעשר, זה חוק מהתורה. *הנשמה של כל אחד כוללת עשר ספירות. את החלק העשירי ששייך למלכות אי אפשר לתקן, רק לעשות עליו צמצום, וכנגד הצמצום הזה האדם צריך להפריש חלק העשירי מה שהוא מרוויח ולמסור אותו להפצה, לתיקון העולם*. לא בצורה שהוא משתמש בזה אלא שכל העולם ישתמש בזה.

22. תדעו שהשתתפות בהפצה היא ממש השתתפות בתיקון העולם.

23. אינפו: דיווח על הקבוצה האידאולוגית.....
    ר: *אני מקבל מדי יום כל מיני מכתבים, פניות, שאלות. קשה לי להתמודד עם זה, אני אומר לכם ברצינות, בכל זאת אני מזדקן ואני לא נצחי, ברור לכולם. אני רוצה שתהיה במערכת שלנו איזושהי קבוצה שתטפל בכל המערכת במקומי. כך אני רואה את הצוות האידאולוגי הזה* וזהו. לכן ביקשתי לאסוף אנשים, לא חובה שדווקא האנשים האלה יהיו, אלא אתם יכולים אולי לשנות ולקבוע אחרת, אבל בינתיים לי נראה שהצוות הזה הוא צוות טוב.
    
    ודאי שהם צריכים לדעת איך לעבוד זה עם זה, אבל אם הם מגיעים לאיזושהי החלטה, אני מקווה לא בלחץ אלא ביחסים טובים ביניהם, אז ההחלטה הזאת היא תהיה ההחלטה נכונה. אין בצוות הזה יותר גדול או יותר קטן, אלא כולם שווים. המזכיר זה מזכיר, אבל אין מישהו שמנהל את זה, אלא כולם מנהלים את עצמם. *בסופו של דבר בצורה אידאולוגית הם צריכים לנהל את בני ברוך העולמי*.
    
    *עם כל השאלות תפנו בבקשה לצוות הזה, ואם צריך אז אני גם אענה עליהן. בהצלחה לכם, ואל תתביישו, אל תחסכו בפניות. תפנו אליהם, תלחצו עליהם לקבל תשובות, שינויים. הכל בידיים שלכם*.
    
    *אני רוצה דווקא בהקמת הקבוצה אידיאולוגית להחיות יותר, לחדש יותר, לחמם יותר את החיים הפנימיים שלנו, שכולנו נתקשר לכולם וכולנו נקבל את כל השאלות והתשובות. שיהיו חיים קצת יותר בוערים. בהצלחה*.