שיעור בוקר 02.02.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

אמונה למעלה מהדעת – קטעים נבחרים מן המקורות

שמעתי עכשיו את החברים מדברים על אהבת חברים, ואני ממש מקנא באותם הרגשות שהם הביעו בפני כולם, לכן גם אני רוצה להביע משהו. לא סתם כתוב שהחוק העיקרי של התורה הוא אהבת הזולת. בהחלט זה חוק הטבע העיקרי, זאת אומרת כל יתר החוקים, אולי נראה לנו שהם לא כל כך מסודרים כלפי אהבת הזולת, אפילו מנוגדים לאהבת הזולת, אבל זה רק נראה לנו מפני שאנחנו עדיין לא נמצאים בתוך החוק הזה, לא מקיימים אותו. את כל יתר חוקי הטבע אנחנו מקיימים, רוצים או לא רוצים, הטבע לוחץ עלינו, מחייב אותנו ואנחנו עושים משהו. ולאהבת הזולת אנחנו צריכים להגיע בהכרה שלנו, בהבנה שלנו, ברצון שלנו, על אף שכל התכונות שלנו הן נגד זה. והן דווקא נגד זה מפני שאז אנחנו יכולים להבין, להרגיש ולקיים את החוק הזה מתוך בחירה, מתוך לחץ שלנו, מתוך דרישה שזה יקרה, שהחוק הזה יתקיים בנו, ובמידה שהוא מופיע בנו ומתקיים, במידה הזאת אנחנו נעשים דומים לבורא.

לכן הדבר היחידי שאנחנו צריכים לעשות בחיים שלנו זה להגיע לקיום התנאי הזה, "ואהבת לרעך כמוך", וזו פסגת ההתפתחות של כל אדם ואדם. כי במידה שאדם נכלל ב"ואהבת לרעך כמוך", אז כל הטבע, דומם צומח וחי, כל החלקים האלה, כל המדרגות האלה מצטרפות לאדם וכולם כלולים בו. וכך כל הטבע חוזר להיות באהבה השלמה, שזו בעצם תכונת הבורא, וכך אנחנו מגיעים לדבקות.

לכן הדבר היחידי שעל ידו אנחנו יכולים לעשות נחת רוח לבורא הוא לאהוב, דווקא בשביל זה, כדי לעשות נחת רוח לבורא, את החברים שלנו. זאת אומרת, במידה שאתה מתקרב לחבר, לחברים בפנימיות ליבך, ורוצה באמת להתקרב אל החבר ולהיות עימו בכל לב ונפש, זו הפעולה היחידה שעל ידה אתה עושה נחת רוח לבורא. אנחנו צריכים שכל אחד ידבר כך לעצמו וישכנע את עצמו שזאת הפעולה היחידה.

הפעולה הזו מגיעה לאדם רק על גבי זה שהוא לא מסכים עם זה ודוחה את זה בידיים וברגליים ובכל לב ונפש, ומגלה עד כמה הוא הפוך, עד כמה הוא נמצא בתוך האגו שלו בפנימיותו, ודווקא על פני גילוי הרצון לקבל שבו, האגואיסטי, השונא את הזולת, שממש מגיע למצב שמרגיש עד כמה הוא שונא ולא מקבל ולא רוצה להכיר באף זולת כחבר, מתוך זה, מאין ברירה, על ידי המאור שמאיר אליו, על ידי הרשימות השבורות שמתעוררות בו, הוא לאט לאט מגיע למצב שהוא מתחיל להבין שלהתקרב לבורא זה אך ורק להתקרב לחברים.

שהבורא לא נמצא בפני עצמו, אלא סך כול פנימיות החברים זה הבורא. שככל שמתקרב לאהוב אותם, כך הוא יכול להבין מה זה נקרא לאהוב את הבורא, ושאין הבדל בין שניהם, רק אהבת החברים זה הכלי, ואהבת הבורא זה האור. שהחברים, אהבת חברים, הקשר בין החברים, הקשר שלו לחברים, כל זה הכלי שבו הוא מגלה את הכוח הפנימי של החיבור ביניהם, שזה הבורא, כמו שכתוב, "מאהבת חברים לאהבת הבורא".

מזה מובן לנו שכלפי הבורא אנחנו לא יכולים לעשות בצורה ישירה שום דבר, כי הוא לא נמצא, אנחנו צריכים לבנות אותו, "אתם עשיתם אותי", כמו שהבורא אומר. לכן אנחנו צריכים להבין שכלפי הבורא אנחנו לא מסוגלים לא לתת ולא לקבל, אלא רק דרך אותו המכשיר, אותו הכלי, אותו האמצעי שהוא הקשר בינינו.

לכן אנחנו צריכים לראות לפנינו שני דברים. המטרה האמיתית היא הבורא, האמצעי לזה הוא הקשר בינינו, ולכן "ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה". כי כל התורה, כל המאור המחזיר למוטב, כל התיקון הוא רק בזה שאני צריך את האור העליון כדי להתחבר עם הזולת, אבל הכוונה שלי היא לגרום בזה נחת רוח לבורא. אז יש לי אמצעי, כלי, שהוא הקשר בינינו, והמטרה היא לגרום נחת רוח לבורא, לכוח האהבה שיתגלה בינינו.

את זה בעצם רציתי להוסיף למה שדיברו החברים לפני השיעור, בהכנה לשיעור.

שאלה: בתחילת דבריך אמרת ששמעת אותנו מדברים ואתה מקנא. והתחושה שלי שאנחנו כולנו מקנאים בך. מה כדאי לנו להעריך במצבנו עכשיו, שגורם לך לקנא בנו?

כלי גדול, רחב, אפשר להגיד שלא היה בעוצמתו אף פעם בהיסטוריה. זה לא שאנחנו עשינו את זה אבל קיבלנו את זה, שכך זה התייצב במשך הדורות כתוצאה מעבודת המון מקובלים, שאנחנו הקטנטנים דווקא יכולים להתחיל בעבודה בדרגה הנמוכה ביותר, ואבל בזה שאנחנו עושים אפילו משהו, מזמינים את האור הגדול ביותר.

לכן אני שמח מאוד ומקנא.

שאלה: כשאנחנו אומרים ש"אני רוצה להשיג חיבור, שאני רוצה להשיג השתוות הצורה עם הבורא, שאני רוצה להשפיע לחברים שלי", מי אומר את זה, אם אני לא באמת רוצה את זה?

מי זה? הסביבה שלך, שפועלת דרכך. לפעמים אתה אומר כמו שהם אומרים, לפעמים יש לך אפשרות להגיד מה שהיצר הרע אומר. וכך אתה עובר מזה לזה.

קריין: אנחנו בקטע מס' 60, של הרב"ש.

"על ידי שהחברים מדברים מרוממות ה', התעורר על ידי זה חשק ורצון להתבטל לפני הבורא, כי מתחיל להרגיש עניין תשוקה וכיסופין להתחבר להבורא. וגם יש לזכור, שעד כמה שהחברים יכולים להעריך את חשיבות וגדלות ה', מכל מקום, צריכים עוד ללכת למעלה מהדעת.

כלומר, שהבורא יותר גבוה ממה שהאדם יכול לצייר גדלות ה' בתוך השכל. ולומר, שאנו צריכים להאמין למעלה מהדעת, שהוא מנהיג את העולם בהנהגה של טוב ומיטיב. שאם האדם מאמין, שהבורא רוצה אך ורק לטובת האדם, זה מביא להאדם, שיאהב את ה'. עד שיזכה לבחינת "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך". ואת זה האדם צריך לקבל מהחברים."

(הרב"ש. מאמר 30 "מה לדרוש מאסיפת חברים" 1988)

יש כאן קושי להביע את המצב, אבל ההתרשמות שאני מקבל מהקבוצה, זה מה שאני מקבל מהבורא. על זה אנחנו דיברנו ולמדנו ושמענו הרבה פסוקים כמו "בתוך עמי אני יושבת", הבורא נמצא בתוך הנבראים, והקול של הכלל זה הקול של הבורא, וכן הלאה.

רב"ש רצה להגיד כאן שאם אני משתוקק להגיע לחיבור עם החברים כדי לשמוע על רוממות הבורא, אז זה מספיק לי, זה אותו הכוח שעוזר לי להתעלות למעלה מהאגו שלי ולשלוט עליו בכל מה שאני צריך. זאת אומרת שבתוך החברים נמצא אותו כוח שאיתו אני מנצח את הרצון לקבל שלי ועימו אני מגיע לעל מנת להשפיע, להזדהות עם הבורא.

לכן העבודה שלנו היא להתקשר בינינו ולהתקשר לבורא ולהחזיק בזה ממש למעלה מהדעת, כלומר בלב ונפש, יהיה אשר יהיה, וכך נצליח.

למשל כמו ילד קטן שמחזיק את אימא, הוא דבוק בה ולא רוצה לעזוב אותה כי היא בשבילו כל מקור החיים. ואילו כשגדל, הוא כבר יורד ממנה ובעצמו מתחיל להסתובב, לזוז, לעבוד ולשחק עם עצמו, אבל כשהוא ממש קטן, כל מה שיש לו בחיים זה את אימא.

וכך אנחנו צריכים להבין, זאת הגישה שצריכה להיות לנו בקבוצה, להיות דבוקים בעשירייה כמו התינוק שדבוק באימא. ורק על ידי הקבוצה אנחנו יכולים לקבל אותם הכוחות שנוכל איתם לייצב את עצמנו נכון ביצר הטוב כנגד יצר הרע, כדי לכלול את שני היצרים האלו, שני הכוחות האלו בצורה נכונה ולהתחיל לגדול נכון. כי תמיד יש לנו בפנים יותר ויותר יצר הרע ועליו הצורה הנכונה שלו ביצר הטוב. ולכן כל יום ויום יהיו לנו הרגשות שאנחנו מתרחקים מהסביבה, מהקבוצה שלנו, וכל יום ויום אנחנו צריכים להשתדל למצוא כוחות, אופנים שאנחנו שוב ושוב דבוקים בחברה שלנו. כך אנחנו גדלים.

קריין: קטע מס' 61.

"בזמן שהאדם עוסק בימין, הזמן מוכשר אז להמשיך שפע עליון, מטעם שברוך מתדבק בברוך. כלומר היות שהאדם הוא במצב השלימות הנקרא ברוך, מבחינה זו יש לו עכשיו השתוות הצורה. היות סימן לשלימות הוא, אם האדם הוא בשמחה. אחרת אין שלימות. וזהו כמו שאמרו חז"ל "אין השכינה שורה, אלא מתוך שמחה של מצווה".

והפירוש הוא, כי הסיבה שהיא גורמת לו השמחה, הוא המצווה. כלומר, זה שהרב ציווה לו ללכת בקו ימין, זאת אומרת שהוא מקיים מצוות הרב, מה שקבעו לו זמן מיוחד ללכת בימין וזמן מיוחד ללכת בשמאל, והיות השמאל הוא בסתירה להימין, כי שמאל נקרא בזמן שעושה חשבון לעצמו, ומתחיל להסתכל מה שכבר רכש בעבודת ה', והוא רואה שהוא בעירום וחוסר כל, איך הוא יכול להיות בשלימות - מכל מקום מטעם מצוות הרב, הוא הולך למעלה מהדעת. נמצא, שכל השלימות שלו נבנה על למעלה מהדעת. וזהו נקרא אמונה."

(בעל הסולם. "שמעתי". מ'. "אמונת רבו, מהו השיעור")

זה כלל מאוד גדול, מאוד חשוב, שדווקא בלאחוז בו אנחנו מתקדמים. זאת אומרת, ככל שאנחנו רואים כל יום ויום עד כמה אנחנו בחוסר כוחות, בחוסר הצלחה, בשום דבר בעצם, אין לנו כלום, לא השגנו, לא הרווחנו, לא הצלחנו ומה יהיה? כאלו מצבים יש לכולם ובינתיים כל אחד איכשהו משתדל לענות על זה, אבל באמת אנחנו צריכים לראות את הדברים אלה בצורה אחרת, לראות שמה שקורה לי ומה שמתעורר בי, כל השאלות האלו, "מי אני, מה אני, בשביל מה ומה יש לי, ומה השגתי, מה הרווחתי, מה הצלחתי", את כל זה הבורא מעורר בי כדי שאני אתעלה למעלה מהדעת הזאת ואקבל את הדברים שהם בכוח האמונה למעלה מהדעת.

ואם אני מרגיש בכל יום שאני לא מתקדם אלא ואפילו נופל, ומרגיש יותר גרוע מקודם, אז אני צריך להבין שזו הזדמנות בעצם עוד ועוד להתעלות למעלה מהאגו שלי שמראה לי ציורים כאלה, ושאני אשתדל ללכת במצבים האלו בשמחה כאילו הרווחתי, הצלחתי, השגתי הכול. בצורה כזאת אני נקשר לאמונה ומתעלה למעלה מהאגו שלי, למעלה מהדעת. וכך אני הולך על שתי רגליים, שמאל ימין, שמאל ימין. ותמיד מתחילים משמאל.

בעל הסולם מדבר על שתי דעות, דעה של האדם ודעה של הרב, או כמו שאנחנו לומדים, מה זה נקרא "רב", רב זה גדול, זאת אומרת את מי אנחנו מקבלים כגדול? את רב"ש ובעל הסולם. אם אנחנו מקבלים את זה מה שהם כותבים למעלה מדעתנו, בהתאם להרגשתנו, אומנם זה נמצא לפנינו כעובדה גשמית אבל אנחנו רוצים ללכת לפי מה שאנחנו מבינים מהם, איך שהם אומרים לנו, כלומר "ללכת באמונה למעלה מהדעת", למרות שאני מרגיש כל מיני בעיות, קושי, דברים שלא נסגרים נכון, אני צריך להגיד עליהם "עיניים להם ולא יראו" ואני הולך באמונה למעלה מהדעת, לפי מה שאומרים לי המורים שלי. וכך דווקא אני מבין שאני צריך להיות שמח ככל שאני מתעלה למעלה מהחשבונות האגואיסטים שלי שנראים לי ברורים ועמידים, ומתעלה לאמונה, לדרגה שהכול בא מהבורא.

ויש כאן שני דברים, הראשון, מה שאני מרגיש בתוך הרצונות שלי דלקבל כאדם שנמצא בעולם הזה, והשני שאני רוצה לראות את זה כפי שנראה בעיני הבורא, שזה דבר יותר שלם ממה שצריך להיות ואם אני מתחבר לחיבור עם החברים, למדרגה יותר שלמה ומקבל את הדברים האלה בכוח ההשפעה, בכוח האמונה אני מתעלה למעלה מדעתי וכך אני כבר מתחיל להרגיש, לראות איך מתעלים במדרגות ממצב למצב.

שאלה: כתוב בקטע שהשכינה שורה במקום של שמחה. מה היא השמחה הזאת שהשכינה יורדת אליה?

אם אני נמצא בכל מיני בעיות שלוחצות עלי בקשר להתקדמות הרוחנית שלי ואני מתעלה למעלה מהבעיות האלו ואומר שאת זה אני רואה ברצון שלי, אבל אם הייתי ברצון להשפיע כמה הייתי שמח ורואה את הדברים האלה בצורה הפוכה מעכשיו. ושתי המדרגות האלה שאני משתדל לבנות הן אצלי מדרגת דעת ומדרגת למעלה מהדעת, כי לא יכול להיות אחד ללא השני אצלי, אני תמיד בונה.

למה זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת"? אם אין לך דעת אז לא יכולה להיות אמונה. זאת אומרת צריכה להיות ידיעה, הרגשה במה שאני נמצא, במה שיש לי עכשיו ואני מתעלה למעלה מזה. וכך אנחנו בונים את המדרגות ומשתדלים כל פעם לאחוז במדרגה יותר עליונה.

תלמיד: אחרי שאני מנסה להתעלות מעל כל הבעיות האלו, שם אני צריך להרגיש איזושהי שמחה מיוחדת?

השמחה שלי צריכה להיות שמחה של מצווה, שאני עולה למעלה ממה שאני מרגיש ומבין בדעת שלי מפני שאני מקבל בזה ציווי, המלצה של המקובלים, שאומרים שבצורה כזאת אתה תוכל להגיע למדרגה השנייה של הטבע, תוכל לעלות ממלכות לבינה ואז לראות משם את כל המצב.

תלמיד: אז יוצא שאני צריך לעשות כך, לא רק כדי להרגיש שמחה אלא בגלל שזאת מצווה.

ודאי שאני עושה את זה מפני שכך אומרים לי המקובלים לעשות. אם אנחנו לא היינו עושים את זה לפי המלצת המקובלים אז לא היינו בכלל יודעים שכך צריכים לעשות. תראה איך כל האנושות עושה, אנשים חיים בתוך הדעת, במה שיש להם, וסוגרים את עצמם בתוך המדרגה הזאת, ולכן לא עולים ולא יורדים כלפי המדרגה הזאת, כלפי העולם הזה ואין להם שום הרגשה כלפי העולם העליון יותר, כי הוא מוחזק ומורגש רק בכוח האמונה למעלה מהדעת.

תלמיד: אני מתכוון, אם אני סתם מנסה לעלות מעל הבעיות כדי להרגיש שמחה?

לא, את זה אתה עושה בתוך הדעת, זה שאתה בחיים שלך רוצה להסתדר עם הבעיות הגשמיות שלך בצורה הגשמית, לסדר אותן, להתעלות למעלה מהן, במילים נכונות תגיד לשלוט עליהן, אתה רק מעלה את הדעת שלך בצורה יותר ויותר גדולה אבל לא שאתה מעלה את עצמך לדרגת האמונה. אתה לא משתמש בדעת שיש לך כדי להתעלות מעליה, אלא אתה מסתדר בתוך הדעת.

תלמיד: אז איך אני יכול לעלות לשמחה כזאת ואיזו שמחה צריכה להיות כדי שתהיה מצווה?

אך ורק דרך חברים. אתה מבקש מהבורא להידבק לקבוצה, וזאת הפעולה הרוחנית היחידה שאתה יכול לעשות, אז אם אתה משתדל לבצע את הפעולה הזאת בצורה נכונה כמה שאתה מסוגל, אז יש עליך את המאור המחזיר למוטב, כי הוא נמצא במדרגה הזאת העליונה, ואם באמת אתה משתוקק אליה, במקצת, במידה שאתה משתוקק, אז מאיר עליך אותו האור, אותו המילוי שיש לך בכוח האמונה, במדרגה הזאת העליונה יותר, והוא מאיר לך ואתה יכול לעלות. ככה זה עובד, כך אנחנו מזמינים את המאור המחזיר למוטב.

תלמיד: החברים הם האמצעי שדרכו אני מגיע לשמחה וכאן אני בעצם שואל על הכיוון הפנימי שיש לי, בשביל מה אני צריך את השמחה הזאת, למי אני משפיע?

כדי להשפיע לבורא. הפעולה היחידה היא לעשות נחת רוח לבורא, זו בעצם העבודה שלנו והמטרה שלנו וכל תוכן הקיום שלנו הוא לעשות נחת רוח לבורא, כמו שהוא אלינו כך אנחנו אליו. איך אני יכול לעשות נחת רוח לבורא? אם אני אוהב חברים בשביל זה. אני לא מסיים את היחס שלי לחברים בחברים עצמם, זה לא הולך, לא מסתדר, אין שום מטרה לאהוב את הזולת, אלא לאהוב את הזולת כדי להגיע לאהבת הבורא. לכן "ואהבת לרעך כמוך" הוא כלל גדול בתורה. זה כלל, חוק. בשביל מה החוק הזה? כדי שדרכו נגיע להשתוות הצורה עם הבורא. כמו שהוא מלכתחילה מתייחס לכל אחד ולכולנו יחד באהבה, כך אנחנו גם מתייחסים אליו באהבה. אבל מה זאת אומרת אנחנו מתייחסים אליו באהבה? מיהו? איפה הוא? אנחנו בונים את המושג הזה בתוך החברים, בתוך הקבוצה, לכן זה נקרא מאהבת הבריות לאהבת הבורא. צריך לחזור וללעוס את זה עוד ועוד עד שנרגיש את זה מבפנים.

שאלה: הרבה פעמים אני שומע חברים אומרים, "מה שאני מרגיש זה מציאותי ואני חי את זה, אבל לשחק באמונה למעלה הדעת עבור חבר זה כבר מורכב, כאילו לא נוח לי, לשקר את עצמי, לשקר את החברים". איך לעזור לחבר כזה שקשה לו, שהוא לא ירגיש אי נוחות אלא ישחק באהבה?

יש אמצעי. כשאתה אוהב נניח אישה או ילד, אתה מביא להם מתנה כדי להביע את היחס שלך אליהם. כך אותו דבר אנחנו עושים כאן, אני צריך לאהוב חברים כדי להשפיע נחת רוח לבורא. אז מה כאן כל כך לא מובן? אין לי אפשרות להביע משהו לבורא, כי איפה הוא נמצא, אנחנו לא אוחזים בו, אבל ברגע שאני מתייחס לחברים כדי לעשות נחת רוח לו, אז באמת התוצאה מהפעולה שלי, מהמחשבה שלי מגיעה אליו. תחשבו על זה ותראו שיש בזה עמקות.

שאלה: אמרת שככל שאנחנו מתקדמים, ככה הרצונות שלנו גדלים. כאילו אנחנו לא יכולים לשלוט בהם, אלא אם אנחנו משקיעים את עצמנו בעבודה בעשירייה. אבל לרוב העבודה הזו לא נותנת לנו הרגשת שמחה, כי אנחנו מרגישים פחד מזה שהרצונות גדלים, ויכולים גם להגיע רצונות גרועים יותר.

אז מה? קודם כל אתה צריך לסדר במחשבה ובהרגשה שלך קו, הבורא הוא העיקר, אני רוצה להתקרב אליו, רוצה להתקשר אליו. זה אפשרי רק דרך הקבוצה, אין לי אפשרות אחרת, איך שאני מתייחס לקבוצה כך אני מתייחס לבורא. אני אדיש אליהם, את התכונה הזאת קיבלתי מהבורא. אני לא רוצה להתקשר אליהם, גם את התכונה הזאת קיבלתי מהבורא, היא נקראת "יצר הרע". כל מה שמנוגד לחיבור בינינו כדי להתחבר עם הבורא נקרא "יצר הרע". אז מה לעשות? כאן אנחנו צריכים לסדר את העבודה שלנו "איש את רעהו יעזורו", נעשה יחד פעולות כדי להתקרב איכשהו זה אל זה, אבל שוב, כל ההתקרבות היא אך ורק לשם הבורא, כדי לברר אותו, כדי לכוון את עצמנו אליו, עד שנתחיל להגיע למצבים שנרגיש אותו.

וכשנרגיש אותו, לא יהיה לנו יותר קל כמו שאנחנו חושבים, אנחנו חושבים על המחסום, "אני רוצה לראות אותו, אני רוצה לשבור את המחסום, ואז אראה את הבורא והעבודה שלי תהיה יותר קלה", היא לא תהיה יותר קלה נגד הרצון לקבל שלי, לא, היא תהיה כביכול יותר גרועה, כי אז אני אצטרך להתגבר על כך שאני מרגיש את הבורא, אצטרך לעשות פעולות בעל מנת להשפיע ולהתנגד לזה שאני מגלה אותו. זה נקרא צמצום, מסך ואור חוזר, כי אני מרגיש אותו כטוב ומיטיב לכולם ומתגלה ש"אין אכזר בבית המלך" וכן הלאה, אבל למרות זאת אני צריך דווקא לפעול למעלה מזה, אחרת זו לא תהיה השפעה.

נניח שיש אבא שלוחץ על הילד, והילד בהתאם לזה צריך לסדר את עצמו כך שאבא לא ילחץ, לא ירביץ לו. מאין ברירה הילד יעשה כל מיני פעולות נכונות. אחר כך יתחיל להתגלות שהאבא אוהב את הילד יותר ויותר, ולילד יש בעיה איך לסדר את היחסים שלו לאבא, אבא מאפשר לו לעשות הכול, אבל הוא צריך להחזיק את עצמו למעלה מחוסר הדינים שמתגלים מהאבא, להחזיק את עצמו למעלה מהרחמים. מאיפה הוא ייקח כוחות כאלה, הוא צריך להפוך את האור, את היחס היפה שהוא רואה מאבא לחושך, מרחמים להפוך אותם לדין כדי להתנהג נכון לאבא, באותה האהבה, כי יש לו בפנים את היצר הרע שאז כל הזמן מאפשר לו לעשות כל מיני פעולות על סמך "אבא אוהב אותך, הוא סולח, הוא רחמן, תעשה מה שאתה רוצה, הוא בכל זאת יאהב אותך" ואז הילד צריך להחזיק את עצמו בצמצום ובשריון, זאת אומרת במסך ואור חוזר. זה לא פשוט, זה עוד לפנינו. אני רק אומר לכם שצריך להשתדל כבר להתחיל להתייחס לאהבת הזולת ואהבת חברים בצורה שמתוכה נבין איך צריך להיות אצלנו היחס לבורא.

תלמיד: נראה לי שהבנתי שאמונה למעלה מהדעת, היא הפתרון שמעביר אותנו מהרצון לקבל שלנו לרצון להשפיע באופן מוחלט, והיא עוזרת לנו לעבור את המחסום כמו שאתה אומר. למעשה אנחנו צריכים להישאר באמונה למעלה מהדעת תמיד והיא הופכת לחמצן שלנו עבור הרוחניות. האם באופן כלשהו אנחנו יכולים להשתמש בה גם בחיים הגשמיים שלנו?

לא, לא צריך את זה בינתיים, לא כדאי להתבלבל. בחיים הגשמיים אתה צריך פשוט להיות אדיב לכולם. אין עוד המלצה.

שאלה: אם מקולות החברים בעצם מדבר הבורא, אז אני לא יכול להטיל ספק במילות החבר, האם יש רגעים שלא צריך להתבטל בפני חבר?

אנחנו מדברים על כך שאני לא צריך להאמין למה שאני שומע באוזן שהחברים אומרים, אלא להשתדל להרגיש או להאמין לאותה הרגשת אהבה שיש בחברה. כי הבורא סידר לנו את העשיריות, את הקבוצות, אם כי נראה לנו שאנחנו בעצמנו עשינו את זה ולא הוא סידר, כך הוא נסתר, כך הוא פועל. אנחנו צריכים בכל זאת להגיד שכך זה לטובתנו.

שאלה: כתוב שאנחנו צריכים להשקיע כשאנחנו עובדים בקו ימין. אני לא יכול להבחין בזמן אמת האם אני עובד בימין או בשמאל. מה החשיבות להבחין בין ימין לשמאל כדי להשיג למעלה מהדעת?

אני אחשוב איך להסביר את זה. בדרך כלל זה לא ימין ושמאל, למעלה ולמטה, יש הבדלים גדולים ביניהם, אבל אני מפחד לבלבל אנשים. לכן, נחשוב איך להעביר לך את זה. עוד מעט נגיע לזה, אבל בינתיים זה יבלבל. אנחנו עוד לא אוחזים במשהו בבינה, ובמלכות כנגד הבינה כדי להתחיל לעבוד בימין ובשמאל. האמת כאן היא, איך לעלות לדרגת האמונה בימין, ואיך לעלות לדרגת האמונה בשמאל, כמו שאתה עולה במדרגות, אתה יכול לעלות רק ברגל ימין ושרגל שמאל תהיה אחריה, [באותו מקום] ואתה יכול לעלות בימין ושמאל מעליה ושוב ימין מעל שמאל ושוב שמאל אחריה, ואז אתה יכול לעלות ימין ושמאל, ימין ושמאל. אז יש כאן הבדל איך אנחנו מתייחסים לכוחות האלה כדי לא רק לצאת מהמצב הקודם אלא גם להתגבר על המצב הנוכחי. זה עוד לפנינו, אלה דברים יפים והם קרובים אלינו.

שאלה: הרבה פעמים אנחנו מדברים על גדלות הקנאה כלפי החברים, כמו שדיברת גם בתחילת השיעור. עד כמה חשובה בעבודה שלנו הקנאה כלפי המורים?

ודאי שכן, אתה יכול לפתח את הקנאה שלך כלפי כל אחד וגם כלפי הבורא, רק שזה יעזור לך להיות יותר ויותר למעלה מהאגו שלך. אתה לא רוצה סתם להיות יותר גדול, אלא רוצה להתעלות מעל האגו שלך. זאת אומרת, יש לך דוגמא, מישהו יותר גדול ממך ואתה, כדי להגיע אליו, צריך לדרוך על האגו שלך כדי להגיע לאותו מצב כמו נניח, החבר. אז אין ברירה, אתה תעשה את זה, כי "קנאה, תאווה וכבוד מוציאים אדם מהעולם", אלו אמצעים מאוד חזקים כדי שנעלה.

שאלה: בתחילת השיעור אמרת שעלינו להגיע לאהבת הבורא בצורה מודעת, ועם זה אמרת שהמטרה היא לא לאהוב את החבר אלא דרך אהבת החבר להסב נחת רוח לבורא. איך לשלב את שני הדברים?

אהבת חברים זה האמצעי ואהבת הבורא זאת המטרה. אבל בסופו של דבר, ואת זה כותב גם בעל הסולם, אנחנו משיגים מדרגה שבה אהבת חברים ואהבת הבורא נכללים כאחד, שהכלי והאור שווים. נגיע לזה.

שאלה: שמעתי שאמרת שאני מתייחס טוב לחברים כדי להסב נחת רוח לבורא, מצד אחד. מצד אחר, דרך אהבת חברים צריך להגיע לעשיית נחת רוח לבורא. יש הבדל בין יחס טוב לחבר לבין אהבה לחבר?

יש מטרה להגיע לאהבת הבורא. כדי להגיע לאהבת הבורא, הבורא שבר את הנברא שנקרא "אדם" להרבה חלקים, וביחסים בין החלקים האלה אפשר לברר מה זה נקרא חיבור, אהבה, שנאה, דחייה וכן הלאה, זאת הסיבה לשבירת האדם הראשון.

ולכן על ידי זה שאנחנו מתחברים בינינו, משתדלים להתחבר, ודאי שכל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו, אנחנו דוחים זה את זה, מדור לדור אנחנו נמצאים יותר בדחייה, בשנאה, בריחוק זה מזה, ואם אנחנו מתחילים להתקרב זה אל זה, אז אנחנו מגיעים למצב שאנחנו מתחילים להבין בשביל מה הבורא ברא את השנאה, הדחייה, לכן הוא שבר את הכלי השלם של אדם הראשון, ולמה אנחנו צריכים להתקרב זה אל זה כדי לאחד את חלקי הכלים האלה, חלקי הכלי האחד הזה לאחד. וזו העבודה שלנו.

תלמיד: האם המקובלים מגיעים לאהבה דרך שנאה, ולא בגלל שהם מתיחסים טוב לאחרים?

כשאנחנו מתאספים בקבוצה אנחנו לא מתייחסים טוב או רע, אבל כשאנחנו מתחילים להתקדם לחיבור אז אנחנו מתחילים להרגיש את הריחוק, הדחייה, השנאה. אנחנו עוד יותר רואים איך שזה קרה לתלמידי רבי שמעון, שהם רצו להרוג זה את זה. ואז, "על כל פשעים תכסה אהבה", אנחנו נצטרך לפתח כוח חיבור שנקרא "אהבה" בינינו, וכך אנחנו נחבר את כל חלקי הכלי השבור של אדם הראשון.

שאלה: הבורא ברא את הנברא, מה הבורא מעריך בנברא שלו?

הבורא אוהב את הנקודה שבלב שיש בתוך האדם, נטייה לחיבור עם החברים כדי להגיע לחיבור עימו, עם הבורא.

שאלה: על פי המאמר השמאל סותר את הימין, למה הימין לא סותר את השמאל?

האמת ששניהם פועלים לכיוון אחד, לחיבור השלם. כמו שאנחנו בחיים שלנו מבינים שאי אפשר שיהיה חיבור בלי דחייה, אהבה בלי שנאה, שהכול צריך להיות מחובר ונכלל זה בזה, כך גם ברוחניות שמשם משתלשל כל העולם שלנו. אנחנו צריכים להגיע למצב שכל התכונות הטובות וכל התכונות הרעות, כולן חייבות להתכלל בחיבור אחד. ואז נבין ששום דבר לא נברא סתם, שיש מטרה לכל נטייה, לכל תכונה שבאדם.

שאלה: ביצוע המצוות מביא לשמחה, אז למה האדם מרגיש שהוא עירום ועני אם הוא עושה את כל המצוות?

כדי שיעלה לדרגה יותר גבוהה.

שאלה: דיברנו אתמול בעשירייה על כך שאנחנו מרגישים תקועים, לא מרגישים התקדמות. אחרי כמה שיחות הגענו למסקנה שכדאי לנו לעשות הפצה ביחד כדי לחבר בינינו וגם לעשות דבר חיובי למען המטרה. האם זו שיטה לצאת ממצב תקוע בעבודה?

זו שיטה מאוד טובה, שאם כולנו יחד מרגישים תקועים בעשירייה, אז שנצא יחד עם העשירייה לאיזו פעולת השפעה. זה יותר טוב מאשר לעשות סעודה בינינו נגיד, כי בסעודה אנחנו נהנים ועושים לעצמנו. וכשאנחנו יוצאים לפעולת הפצה אז בזה אנחנו מרחיבים את הכלי, מחברים לעצמנו עוד כלים, וזה פועל בצורה הכי מועילה להתקדמות שלנו.

קריין: אם מדברים על הפצה, שיעשו את זה בתיאום עם ראש השפה, שעשירייה לא תעשה סתם משהו.

כן, זה נכון. בטוח שחייבים לעשות את זה בתיאום עם ראש השפה שלהם, ולא לעשות פעולות הפצה סתם, כי הם יכולים לגרום במקום תועלת נזק.

שאלה: בפסוק הראשון רב"ש מתאר שהאדם מגיע למצב שבכל לב ונפש הוא מגלה את גדלות וחשיבות הבורא, שהוא טוב ומטיב ונמצא בכל, והוא מצדיק אותו. ובסוף הפסקה הוא אומר שאת זה הוא מקבל מהמאור מהחברים, איך מקבלים מאור מהחברים?

בטח שאנחנו מקבלים את האור העליון שאנחנו מקבלים, אמנם יכול להיות שאנחנו לא מרגישים את זה אבל אנחנו מקבלים אותו גם עכשיו דרך החברים, דרך העשירייה. אתה יכול להגיד, אבל אני לא מרגיש את העשירייה, אנחנו עדיין לא עד כדי כך מחוברים, אנחנו לא נכללים זה בזה, אנחנו לא נמצאים עדיין ברוחניות, זה לא חשוב שכך אתה מרגיש, אבל האמת שאנחנו מקבלים כל מה שאנחנו מקבלים אך ורק דרך העשירייה. אנחנו עוד נדבר על זה, זה לא פשוט. עשירייה זה מבנה רוחני, ואם אתה לא מגלה רוחניות, אז גם המבנה הזה הוא נסתר ממך ואתה חושב עליו רק לפי הגופים.

תלמיד: יש חבר שאני מגיע לשנאה אליו, אני באמת מוכן להרוג אותו, ויש חבר שלא נותן לי כל כך חשיבות גדולה, איך להעלות כל חבר בעשירייה לאותה דרגה?

תחשוב על זה יותר, פשוט תשקיע בזה קצת יותר מחשבה ואתה תוכל לעלות כל חבר וחבר עד לרמה שאתה תבחר.

שאלה: כבר שבועיים אנחנו לומדים את הנושא "אמונה למעלה מהדעת", הרצון גדל יותר והוא למען עצמי, אני רוצה לעצור ופשוט לא לעשות שום דבר מכיוון שנדמה שהכול הולך לא לכיוון הנכון, איך להוסיף לזה גם את עשיית נחת רוח לבורא?

אמונה למעלה מהדעת היא כולה צריכה להיות מחוברת לבורא, כי הבורא הוא דרגת הבינה והקבוצה זה אמצעי. אם הבורא לא היה שובר את המבנה של האדם הראשון, הרצון לקבל לחלקים, לא היתה לנו אפשרות לראות משהו נגד החיבור, נגד הבורא, נגד האהבה, נגד ההשפעה, אז כנבראים לא היינו יכולים להבין מה זה חיבור, כי כל דבר שאנחנו מרגישים אנחנו מרגישים רק מדבר והיפוכו.

ואז במקרה כזה לא יכולים לעשות שום דבר, זה כמו בני האדם שבעולם שלנו שאין להם הרגשה של רוחניות וההיפך מרוחניות. אצלנו יש נקודה שבלב, כשאנחנו רק מגיעים לחכמת הקבלה, לפיתוח הכלי הרוחני, כבר יש נקודה שבלב שהיא כוללת פנים ואחוריים, שתי הבחנות יחד, וזה מגיע לנו מהשבירה. אנחנו צריכים לטפח אותה, להביא אליה את המאור המחזיר למוטב עד שהיא תגדל ואנחנו נעלה איתה יחד.

שאלה: אם לא נשים מולנו את המטרה של להגיע לאהבת הבורא, האם זה יהיה בלתי אפשרי עבורנו להגיע לאהבת החברים למעלה מהדעת?

וודאי שזה לא אפשרי, אז בשביל מה להגיע לאהבת חברים למעלה מהדעת? תבנה פשוט איזה סוציאליזם, או קומוניזם, לא חשוב מה אבל עם יחס כזה בין החברים, ובסופו של דבר הוא לא יתקיים כי הוא נגד מטרת הבריאה. מטרת הבריאה היא להגיע לדרגה, לרמה, של דבקות בבורא. ואם תעשו את זה ההיפך, אז כמו שכותב בעל הסולם במאמר השלום, שחטא גדול עשתה רוסיה כשהיא לקחה את הרעיון של אהבת הזולת, והתחילה להלביש אותו בחיים הגשמיים בלבד. הבורא לא יסלח להם על זה.

לכן עלינו לפרסם לא סתם את "ואהבת לרעך כמוך", שעל ידי זה יהיה יותר טוב. כי על ידי כך שאנו נתחיל לממש את "ואהבת לרעך כמוך" בלי הבורא, נגיע רק לשנאה.

תראו מה קרה להם ברוסיה, עד היום הזה הם נמצאים באותה השבירה שהם גרמו לעצמם. במקום לפתח את עצמם בצורה נכונה כמו יתר המדינות, על ידי אגואיסטיות פשוטה, הם הוסיפו לזה את תכונות ההשפעה וזה מה שקלקל אותם, את החברה האנושית, ובכלל את האופי של העם. עד היום הזה הם לא מצליחים למצוא לעצמם דרך נכונה להתפתחות.

תלמיד: אז הדבר העיקרי שצריך להחזיק כמטרה זה להגיע לאהבת הבורא.

כן. אהבת הבורא צריכה להיות המטרה, ולמענה אנחנו עושים את כל הפעולות האחרות. רק כך אתה נותן הצדקה למה שאתה עושה, אחרת אתה מגיע לקומוניזם, לפשיזם, ולכל מה שאתה רוצה.

שאלה: כשמצב החושך מגיע אלי, האם זה נחשב להשגה שתהפוך אחר כך לאור, או שזה משהו שמגיע אלי מצד שמאל, ואני צריך להתגבר עליו על ידי אמונה למעלה מהדעת?

גם זה וגם זה. תתחיל לעבוד ותראה עד כמה הם משלימים זה את זה. אין אור בלי חושך, ואין עלייה אלא זו שצומחת מהירידה, רק כך אנחנו מגיעים. אנחנו מתחילים מאפס, קצת יורדים, ולפי עומק הירידה, אנו יכולים לעלות. שוב יורדים, למינוס 2, ואז יכולים לעלות לפלוס 2. יורדים למינוס 3, ועולים לפלוס 3. זו העבודה שלנו.

לכן "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", כי כך אנחנו עובדים על הרצון לקבל שלנו. לכן צריכים לשמוח בירידות כמו בעליות. כתוב על זה בזוהר הרבה פעמים, שרבי שמעון לפני שהשיג את גמר התיקון שלו, הבין שעכשיו יש לפניו מדרגה, עלייה גדולה מאוד, מפני שהירידה שלו הייתה כל כך גדולה. שלא יכול להיות שעכשיו יקרה משהו פחות מזה, ואז הגיע אליו האור של גמר התיקון. אחרי שהוא היה בירידה כל כך עמוקה.

שאלה: אני משתדל ללכת באמונה למעלה מהדעת אבל מכיר בכך שאני עושה זאת למען עצמי, איך להעביר את זה לפעולה למעלה מהדעת?

תמשיך את מה שאתה עושה, ולאט לאט תבין איך לעשות את זה גם בעל מנת להשפיע. תמשיך.

שאלה: מה היא תכונת מעל הדעת, מדוע היא נקראת אמונה?

כי דרגת הבינה, כוח הבינה, ההשפעה, נמצאת למעלה מכוח הקבלה, המלכות.

שאלה: מה זה אומר שהרב קובע את הזמן ללכת בקו שמאל או בקו ימין?

הרב בדרך כלל זה הבורא, והוא שקובע לנו איך ללכת. עוד נדבר על זה, אנחנו עדיין לא נמצאים בשני הקווים, אלא לומדים מה לעשות בהתחלת הדרך כדי שהאור העליון פשוט ימלא אותנו, ויקדם אותנו.

שאלה: האם במאמץ שלנו לעלות למעלה מהדעת אנחנו משפיעים לחברים?

כן. וודאי. כל דבר שאנחנו עושים, אפילו בלי שום קשר למעלה מהדעת, למטה מהדעת, אנחנו משפיעים זה על זה מפני שאנחנו נמצאים בקבוצה, לכן כל אחד ואחד חייב להיות אחראי על מה שהוא מבצע, אפילו בחיים הפרטיים שלו.

שאלה: אני לא יכולה להכריח את עצמי להרגיש שמחה אם היא לא מגיעה. למה צריכים להיות בשמחה כדי להביא נחת רוח לבורא?

השמחה מגיעה מתוך זה שאני מעריך את מטרת הבריאה, את הבורא, והקבוצה. מהמקום שאני נמצא, שיש לי באמת הזדמנות לעלות לפסגת הקיום של כל המציאות. לכן אני צריך להיות בשמחה, ולפתח בי את היחס הזה.

שאלה: איך במצב של "דל ועני" להיות באמת בשמחה כנה כדי לשדר שמחה זו לחברים, ושהיא תתקבל אצלם.

דוגמה. אני צריך לתת דוגמה לכל החברים.

שאלה: מה הסיבה העיקרית שמקלקלת את אהבת החברים?

הייתי אומר זלזול, זו הסיבה העיקרית. כשאני לא מתייחס בתשומת לב למה שהחברים עושים, למה שהם מדברים, למה שהם מבצעים וכך אני פשוט לא רואה ולא שומע מה נמצא ביניהם. יש גם מקרה אחר, שאני לא רואה ולא שומע אבל אני בכל זאת מעלה אותם למעלה מדעתי, ואומר שהם נמצאים בהשפעה ובחיבור.

שאלה: כאשר אנו מתייחסים לרצון לקבל האם עלינו להבין אותו כרצון לקבל קבוצתי או פרטי?

הדבר החשוב ביותר הוא להיות ברצון לקבל פרטי. אני לא חושב שאנחנו כבר יכולים לעבוד עם הרצון לקבל הקבוצתי. רק אם אנחנו נמצאים בעל מנת להשפיע, אז הרצונות האלו שכבר נמצאים תחת מסכים של בעל מנת להשפיע יכולים להתחבר ולצייר לנו ציור של פרצוף. לפני כן אין דבר כזה.

שאלה: האמונה נהרסת לעיתים קרובות על ידי הספקות. האם יש מצב שבו אמונה הופכת לעובדה וודאית?

לא. אנחנו צריכים כל הזמן להחזיק את האמונה למעלה מהדעת, והיא לא נהרסת אלא אנחנו הורסים אותה. אנחנו צריכים תמיד לקבל זאת כעובדה שיש ויהיו לנו ספקות בהשפעה הדדית. איפה מתבצעת האמונה, מה זה נקרא אמונה? אם אני משפיע לזולת זה ביטוי של האמונה. אחרת זו סתם אמונה כמו שאנחנו אומרים בעולם שלנו, "אני מאמין", כמו שאומרים לי באינטרנט, ברדיו, ברחוב, אין דבר כזה, זו לא אמונה.

אמונה בחכמת הקבלה ובכלל זה נקרא שאני יכול להיות בכוח השפעה, לעבוד בכוח השפעה, אני בעצמי ולא כלפי משהו שאומרים לי. שאני מעלה את עצמי לדרגת האמונה, ואז אני מבצע נניח את מה שהמורה אומר לי. אז אני נמצא בדרגת האמונה, אני מאמין במורה. במה אני מאמין לו? שאני יכול לבצע את אותן פעולות השפעה שהוא אומר לי. ככה זה עובד.

שאלה: נתת דוגמא של אבא שאוהב את הבן, והבן צריך להחזיק את עצמו בצמצום, ושכך עלינו להתייחס לאהבת החברים, כדי שנלמד ממנה את היחס לבורא. איך הדוגמא של הבן מתבטאת באהבת חברים?

אותו הדבר. נניח כמו עם האבא, זה נקרא שאני הולך למעלה מהרצון שלי, אפילו שהאבא מתייחס אליי בכל טוב, ומרשה לי לעשות כל מה שאני רוצה. אני צריך לצמצם את עצמי ולעשות רק את מה שלטובתו. אם יש מלא דינים, ואני דווקא ההיפך, לפי הטבע שלי רוצה להשתמש בכל הרצונות שלי על מנת לקבל, אני מצמצם אותם, ועובד בעל מנת להשפיע. זו הפעולה הרוחנית האמיתית.

שאלה: איך לעלות לאמונה מעל הדעת אם רכישת ידע היא גישה טבעית בכל לימוד, ואמונה מעל הדעת זה דבר שאנחנו לא כל כך מבינים?

זה לא שייך לידע, דווקא מי שהולך באמונה למעלה מהדעת נעשה יותר חכם, הוא רואה יותר, מבין, ומרגיש. זה לא שייך לידע. אדם לא צריך לסגור את העיניים ולא לדעת. זה לגמרי לא נכון.

שאלה: קורה כאשר אני שומע שיעור לבד אז הכול ברור ונהיר, וכאשר אני שומע ומברר יחד עם החברים בעשירייה, אז לא ברור כל כך על מה היה השיעור. מדוע זה קורה ואיך לספוג עוד יותר את השיעור במצב הזה?

רצוי להבין את השיעור יחד עם החברים, ככל שזה מבלבל אותי ומרחיב את שדה הראייה שלי ואני לא מתמצא לולא הייתי סוגר את עצמי ומצמצם את עצמי לפי דעתי בלבד, אבל טוב יותר אם אני נמצא יחד עם כולם. כי כך אני משיג מתוך החיבור בינינו את מהות השיעור וכבר למדתי משהו בכלי הרוחני. מה שאין כן אם אני לבד בשכל הגשמי שלי, זה נקרא "חכם בלילה".

שאלה: אם הקבוצה היא אמצעי, איך אפשר להגן על עצמי מלהשתמש בה בצורה אגואיסטית להשגת הבורא?

בקבוצה אפשר להשתמש גם בצורה אגואיסטית כמו בכל הקבוצות שנמצאות בעולם מחוץ לבני ברוך. העניין הוא המטרה. האם כל מה שאנחנו פועלים פועל לחיבור בינינו.

קריין: קטע 62, של הרב"ש.

"כל הויכוחים שהאדם יכול להסתייע הוא רק מה שהדעת מחייבתו. מה שאין כן למעלה מהדעת הכל יכול להיות, רק שצריכים להתגבר בבחינת אמונה, שהשם יתברך יכול לעזור בבחינת למעלה מהטבע. ובעצם אי אפשר לקבל משהו מלמעלה מהטבע, מטרם שהאדם בא לידי החלטה שאין הדבר יכול להיות בתוך הטבע.

ורק לאחר שבא לידי יאוש מבחינת הטבע, אז הוא יכול לבקש עזרה מן השמים, שיעזרו לו למעלה מהטבע."

(הרב"ש. 924 "וידבר אלקים אל משה")

רק לאחר שבא לידי יאוש מבחינת הטבע, שלא יכול לפתור את השאלות, הבעיות, להגיע למטרה, אז הוא יכול לבקש עזרה מן השמיים שיעזרו לו למעלה מהטבע, שהוא מבין שבתוך הטבע הוא לא יכול להשיג ולמעלה מהטבע רק הכוח העליון יעשה לו את זה, יעזור לו בתנאי שאדם מבקש. הוא צריך להגיע להחלטה כזאת, לייאוש כזה שמתפרץ ומבקש וכך הוא מקבל עזרה שהיא למעלה מהטבע.

שאלה: איך לקבל דעת בגשמיות שזה לא יפגע בלמעלה מהדעת?

אין שום בעיה ללמוד משהו בגשמיות מהעולם שלנו שיכול לקלקל את הדרך שלנו ברוחניות, אין שום קשר בין זה לזה. זה מה שאנחנו כל הזמן לומדים, שהדרך הרוחנית היא באמונה למעלה מהדעת, בכוח ההשפעה, והדרך הגשמית היא ברצון לקבל שלנו הבהמי, אני אפילו לא אומר חומרי או משהו, אלא בהמי שנמצא בדרגת חי וזה לא מתקשר אחד לשני. אני יכול להיות מדען בעולם שלנו ועם כל זה להיות מקובל, ואני יכול להיות איש פשוט בעולם שלנו ואף על פי כן להיות מקובל גדול. אין שום קשר בין זה לזה, אלה פשוט כלים שונים, כלי בינה וכלי מלכות.

תלמיד: זה שיש לאדם השתוקקות לברוח מהגשמיות זה לא טוב?

לא טוב לברוח מהאגו הגשמי, אנחנו צריכים להתעלות מעליו, ללמוד איך אנחנו עובדים עימו.

שאלה: הקטע הזה דומה מאוד למצב שאנחנו מתאספים להגיע לפנייה משותפת, וכל אחד מגיע עם הגישה שלו, וזה נשבר כחלק מהתהליך בפעולה הזאת. עד כמה זה קשור?

אני לא מבין על מה אתה מדבר, אני לא נמצא בכאלו דברים, אתה לא יכול להגיד לי חצי דבר. אני ממליץ ללמוד יחד ולהפיץ יחד. ההפצה היא דבר מאוד מועיל בהתקדמות שלנו אנחנו נמצאים בתקופה של הדור האחרון ככל שאנשים עוד ועוד ירגישו, יבינו, ישמעו, אפילו בנגיעה קטנה לחומר שלנו, הם כבר נמצאים בקשר אתנו, הקשר הזה נשמר, אי אפשר לצאת ממנו וכבר מה שאנחנו הולכים להשיג הלאה בכל זאת בקשר הקטן ביותר, הדק ביותר, בכל זאת יעבור גם אליהם וגם הם יתקדמו. וכך אנחנו נרכוש מדרגות עוד ועוד עליונות, על ידי כמות האנשים שאנחנו מצרפים להתקרבות לבורא.

קריין: מתוך מאמר "השלום" הקטע של בעל הסולם, שהבורא צריך להיות מטרת החברה.

"חטא אחד חטאה האומה הזאת," זה בעל הסולם מדבר על רוסיה. "חטא אחד חטאה האומה הזאת, והשי"ת לא יסלח להם. והוא, כי כל העבודה הזאת, היקרה והנשאה, שהוא "ההשפעה לזולתו", שהחלו לעבוד בה, צריכה שתהיה לשם השי"ת, ולא לשם האנושיות. ומתוך שעושים עבודתם, שלא לשמו ית', לפיכך, אין להם זכות קיום, מצד הטבע עצמה.

כי נסה נא, ודמה בדעתך, אם כל אחד מהחברה הזאת, היה חרד לקיים מצות השי"ת, בשיעור הכתוב "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך", ובשיעור הזה, היה עומד ודואג, למלאות צרכי חבירו ומשאלותיו, בכל השיעור, המוטבע באדם, למלאות משאלותיו עצמו, ככתוב "ואהבת לרעך כמוך".

והיה השי"ת בעצמו, עומד בהמטרה לכל עובד, בעת עבודתו לאושר החברה. דהיינו, שהעובד היה מצפה, אשר ע"י עבודתו זו להחברה, יזכה להדבק בו ית', אל המקור של כל האמת והטוב וכל נועם ורוך.

(בעל הסולם. "השלום")

זו הבעיה, אנחנו צריכים גם בחיים שלנו, בלימוד שלנו, להבין שכל מה שאנחנו לומדים הכול כדי שאנחנו נתחבר בינינו וניתן לבורא כלי כדי שיוכל להתגלות וליהנות. אחרת לא ייצא לטובתנו כל מה שאנחנו בונים, וזה קרה בדוגמה עם רוסיה ועם כל יתר המדינות, שפחות או יותר הולכות בכיוון אותה טעות.

שאלה: שאלה לגבי הקטע הקודם על הייאוש, לא מעט חברים מתוך מניעים טובים שמבינים שיש להגיע לייאוש, מנסים לעזור לחברה להיכנס למצבי ייאוש, הם מראים לנו כמה אנחנו אגואיסטים גמורים ולא מצליחים להתחבר. כמה תועלת או נזק יש בזה?

יש נטייה ברצון לקבל, באגו של האדם שהוא אוהב להיות מושפל, הוא אוהב לראות את עצמו כמה הוא אפס ונהנה מזה. היו כאלו דתות, אמונות שאנשים היו מכסים את עצמם בצואה, בכל מיני דברים, הקשר הזה נמצא עד היום בקעקוע, בכל מיני דברים, עוד נלמד על זה פעם, אני רק מפחד שלא יבינו אותי נכון.

חכמת הקבלה היא נגד כל דבר רע, אפילו במיעוטו, כי הרע הזה לא נמצא במטרת הבריאה, בתיקונים, ולכן אסור לנו להתקרב לזה. אם אתה רוצה לעשות טוב, תעשה, ואם אתה יכול למנוע את הרע, תעשה, וכך זו הדרך שלנו. ועל ידי זה שאתה תסגור את עצמך בכל מיני ייסורים אתה לא תגיע לכלום. ההיפך, נזיר הוא מישהו שמתנזר ממשהו בעולם הזה, הוא חייב להביא קורבן, אז על ידי מה הוא מתקרב לבורא? אתה לא יכול סתם על ידי צמצומים להתקרב לבורא, אתה צריך לעשות את זה אך ורק כדי לתקן את הכלי למילוי השלם.

(סוף השיעור)