שיעור צהריים 05.07.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

לקבל ולתת מתנה – קטעים נבחרים מן המקורות

לקבל ולתת מתנה, זה מה שאנחנו צריכים כדי להיות בקשר עם הבורא בצורה הדדית. אנחנו כל הזמן מקבלים ממנו מתנות ומשתדלים לפחות במשהו, במידה שמסוגלים, גם לסדר לו מתנות משלנו. לכן בואו נלמד מה יש לנו עם הבורא, איזה מתנות אנחנו יכולים לתת לו, איזה מתנות מהבורא אנחנו יכולים לקבל, ונראה איך נרבה במתנות.

קריין: קטע מספר 13, כותב לנו הרב"ש.

"כשזוכה לתורה, אז התורה נקראת "מתנה", כמו שאמרו חז"ל על פסוק "ממתנה נחליאל" (עירובין נ"ד ע"א). "תורה" דווקא שזכה להנותן התורה. אם כן הקדוש ברוך הוא מודיע לו, שהוא הוא הנותן לו את המתנה."

(הרב"ש. 334 "הבדל בין צדקה למתנה")

זאת אומרת, המתנה הזאת באה ממש מהבורא. במתנה הזאת אנחנו רואים את הטבע הנכון של הבריאה ושהוא מגיע מהבורא, שהבורא הוא שנותן לנו את התורה, ולכן התורה נקראת במקרה זה "מתנה".

שוב, "כשזוכה לתורה, אז התורה נקראת "מתנה", כמו שאמרו חז"ל על פסוק "ממתנה נחליאל" (עירובין נ"ד ע"א). "תורה" דווקא שזכה להנותן התורה." זאת אומרת, על ידי זה שהוא מגלה את המתנה, אז הוא זוכה להרגיש את נותן המתנה, את נותן התורה. "אם כן הקדוש ברוך הוא מודיע לו, שהוא הוא הנותן לו את המתנה." זה מה שאנחנו רוצים לראות בתורה ובמתנה, וכך אנחנו מתחילים להכיר את הבורא ואת המתנות שלו.

שאלה: מה זה אומר לזכות לתורה?

לזכות לתורה פירושו שאנחנו מתחילים לקבל מהבורא התגלות שלו ומה שהוא מעביר לנו.

תלמיד: אז המתנה היא לקבל מהבורא?

כשמתחילים לקבל אנחנו מרגישים שהמתנה מגיעה מהבורא, ואז גם היחס שלנו למתנה משתנה. כי אנחנו מגלים את הערך של המתנה לפי ערך הנותן, וערך הנותן תלוי בערך המקבל, עד כמה המקבל, זאת אומרת האדם, יכול לגלות ולהעריך אותו.

תלמיד: כדי לקבל את התורה אנחנו מתייגעים ועובדים.

כן.

תלמיד: אז למה זו מתנה ולא שכר?

אנחנו לא עובדים, אי אפשר להגיד שאנחנו עובדים לקבל את המתנה. אנחנו משתדלים להתקרב לבורא לפי כוח הנתינה שרוצים לגדול בו, אבל בעצם אין לנו שום אפשרות ללכת ולהתקרב לבורא לפי הכוח הנותן שבנו.

שאלה: לגבי הערכה של המתנה, אנחנו רוצים להזמין אותך לכנס אצלנו, ואני לא יודע אם השמחה מכך היא נכונה.

אני אשמח לקבל הזמנה ואז נראה אם אני אוכל לבוא או לא.

שאלה: נאמר שאתה מתחיל לעשות משהו וכאילו עושה את זה בהשפעה, אבל כשאתה מסיים את הפעולה מלמעלה מודיעים לך שעשית אותה בשביל עצמך. איך להיות בין שני המצבים האלה, בהתחלה נותנים לך הזדמנות להשפיע ואז אתה מגלה שעשית את זה בשביל עצמך. מה אני אמורה לעשות במצב כזה?

ממש מתעללים בך.

תלמידה: כן.

מה לעשות, זה אומר שיש אפשרות להתייחס אליך בצורה כזאת. אם היית עושה מכל הלב בצורה פתוחה בלב ובנפש, אז הבורא לא היה יכול לעשות את זה, הוא לא היה יכול. אבל היות ואת עדיין עושה כמו ילד, אז הוא מראה לך איפה טעית וזה ימשך עוד הרבה זמן, וכל פעם תצטרכי להיות תשומת לב עד שתלמדי להשפיע בצורה כזאת שלא תחשב כקבלה.

תלמידה: אני צריכה לבקש את זה?

תבקשי הכול, תעשי כל מה שאת יכולה לעשות, העיקר להתקרב לבורא, ומשם כבר השביל אליו יביא אותך לחשבון הנכון ולבקשה הנכונה.

שאלה: מה זו התורה, זה לשמה, זאת אהבה, תכונת האהבה, מה זה?

תורה זה האור העליון שפועל על האדם, משנה אותו ומקרב אותו לבורא.

תלמידה: זאת אהבה בכל זאת? זאת אומרת אם יש אהבה אז ההשפעה באה בהתאם, היא הולכת איתה יחד. אז השאלה שלי, האם אנחנו מגיעים לאהבה הזאת דרך זה שאנחנו משתדלים לעשות כל מה שאנחנו יכולים לקראת תכונת ההשפעה? כי שני הדברים כל כך קשורים שאי אפשר לנתק ביניהם. כי כמו שאני מבינה לא יכולה להיות אהבה בלי השפעה, אבל האם יכולה להיות השפעה בלי אהבה?

תלוי למה את קוראת השפעה. כשאת מקבלת איזו מלגה נאמר מהממשלה, גם אפשר לקרוא לזה השפעה, אבל האם את מרגישה בזה איזו אהבה? לא, זו מחויבות. לכן לא כל השפעה או לא כל נתינה תיקרא אהבה, אלא יש צורך בתכונה מסוימת שתתגלה בך תחת השפעת האהבה ולה תקראי השפעה, אהבה שלמה רוחנית, ואז בעזרת התכונה הזאת, ההרגשה הזאת, אפשר להתכוון בצורה נכונה להשפעה לבורא.

שאלה: המתנה האמיתית היא להכיר את מי שנתן את המתנה?

כן, קודם כל אנחנו צריכים להכיר את נותן המתנה.

תלמידה: אם אני מצליחה לקשור את כל מה שאני מקבלת לבורא, אז זה עוזר לי להבין את הסיבה למה הוא שלח לי את המתנה ואת הערך שלה?

ודאי שכן. אבל איך את קושרת את זה לבורא? את מכירה את הבורא, מגלה אותו, איך את יכולה לקשור איזו מתנה או משהו אליו?

תלמידה: איך אני יכולה לקשור אליו?

כן.

תלמידה: אני מרגישה שזה מה שאנחנו לומדים. אנחנו לומדים שהכול זה "אין עוד מלבדו".

אני מבין אותך, תמשיכי כך, זה יביא לך תשובה נכונה, רק לא לשכוח.

שאלה: כתוב "הקב"ה מודיע לו שהוא הוא הנותן לו את המתנה". מה זה אומר "מודיע לו"? כי הרי הרגשת האדם יכולה להטעות אותו, איך הוא יודע שזה ממש מהבורא?

הבורא פונה לאדם בצורה כזאת שאדם מקבל את זה ללא ספק, שזה מגיע לו ישירות מהבורא.

שאלה: אנחנו מקבלים את המתנה מלמעלה בדרך כלל או הרבה פעמים בצורה קונקרטית דרך חבר, חברה. על מה לפקס את ההודיה, על המתנה, על האדם שנתן לי אותה, על הבורא?

בעיקר על הבורא.

תלמידה: לא יכול להיות דבר כזה שאם אנחנו משתוקקים מעלה עם כל ההודיה והחשיבות שלנו, אז אנחנו כאילו מזלזלים בנותן המתנה, באדם עצמו שנתן?

כמובן שאנחנו צריכים להביע גם איזושהי הודיה לאדם עצמו, אבל בעיקרון אנחנו צריכים לברר שזה מגיע מהבורא.

שאלה: התורה זאת מתנה, אם אנחנו לא עובדים בשביל לקבל את המתנה, אז בשביל מה אנחנו עובדים, כדי לגלות את המתנה?

לגלות ולקבל. אנחנו חייבים הרבה לעבוד כדי להיות מוכנים לקבל את המתנה הזאת שישנה בטבע, שהבורא ימסור לנו מה שהוא כבר חשב מראש. איך הוא ייתן לנו מתנה, איך אנחנו נתמלא מהמתנה שלו, איך זה ישפיע עלינו, איך אנחנו מתוך כך כשקיבלנו את המתנה. אנחנו נתחיל להיות גם משפיעים כמוהו, ושאנחנו בצורה כזאת נתעלה למעלה ממש לשורש שלנו. זה הכול תכלס בקשר בינינו לבורא. אין כאן הרבה דרגות, תחנות, אין כאן משהו שאנחנו יכולים להתבלבל כל כך. אם אדם כל הזמן מכוּון לבורא דרך חברים, דרך קבוצה, אז הוא רק ילך קדימה.

שאלה: מהו ההבדל בין השפעה ואהבה?

השפעה זו נתינה, ואהבה זה היחס. יכול להיות שהם קשורים מאוד זה לזה אבל אנחנו צריכים לדאוג גם לזה וגם לזה. אני צריך להשפיע ביחס טוב, חם, מתוך האהבה שלי למי שאני משפיע, כך שהמקבל ממני הוא ירגיש איך אני מתייחס אליו וירצה לקבל את המתנה ממני. ואז לא חשוב מה גודל המתנה, אנחנו מודדים אותה לפי היחס. יכול להיות משהו קטן אבל מאדם חשוב, מאדם קרוב, מתינוק שלי, ואז אני מעריך את זה לפי הנושא.

שאלה: האם הבורא הוא בררן ביחס למתנות?

כן, הבורא הוא מאוד בררן לגבי המתנות, מי נתן לו, למה, בשביל מה, מה ידרוש עבור זה, מה הבורא צריך לעשות כדי לקבל מהאדם ומה לתת לו בחזרה. זאת אומרת, יש כאן הרבה תנאים, אבל כל זה בסופו של דבר מתחבר יחד ביחסים בין האדם לבורא לבין הבורא לאדם. לכן כדאי לנו כל הזמן לשים לב, איך אנחנו מהלב שלנו מעבירים לבורא את ההרגשה שלנו. ומה אנחנו מקבלים מהבורא בתוך הלב שלנו. הכול נמדד בתוך הלב.

תלמידה: האם הבורא מפלה, האם יש אפליה במתנות בין אחד לשני?

הכול ישנו. זה כמו בעולם שלנו והרבה יותר, כי הדיפרנציאציה בין המתנות היא מאוד מאוד גדולה ברוחניות.

שאלה: מה זה אומר "צדקה" ואיזה יחס יש לפתח כלפי זה?

אנחנו צריכים להתייחס לזה רק במקרה שזה עוזר לנו להתקרב לבורא. אז אנחנו צריכים לקבל את הנתינה ולהודות לבורא.

שאלה: איך אנחנו יכולים להפנים, לספוג בעשירייה את המתנה שהבורא נתן לנו?

אנחנו מקבלים אותן המתנות שמקבלים מהבורא, ומשתדלים לעכל אותן, לבלוע אותן יחד. ומה שמקבלים יעזור לנו לספוג את יחס הבורא אלינו בצורה נכונה, כללית. זה מה שאנחנו צריכים להשתדל לעשות.

שאלה: הבורא נותן לנו מתנה כזאת, אבל איזה חשבון הבורא עושה, כשהוא נותן מתנה כזאת? מה החשבון של הבורא?

הבורא עושה חשבון לעתיד. זאת אומרת שאנחנו על ידי זה שמקבלים מתנה יכולים לגדול על ידה, ולהשתדל לתת לבורא בחזרה תשובה נכונה. זה מה שאנחנו צריכים לראות, איך אנחנו נעשה את זה.

שאלה: מה ההבדל בין התורה לבין נותן התורה, אם יש כזה הבדל?

ודאי שכן. נותן התורה זה הבורא. הכוח היחיד שקיים במציאות בלבד. אין עוד מלבדו. אין שום דבר חוץ ממנו. והבורא הוא שנותן לנבראים שברא אותם יש מאין, הוא נותן להם את היחס שלהם, את האור שלהם, ואת זה כבר הם מקבלים. ולפי האור הזה הם יכולים להרגיש ממי זה מגיע, למה זה מגיע, בשביל מה, לאיזו מטרה וכן הלאה. זה הבדל בין התורה ונותן התורה.

שאלה: מהי התגובה הנכונה למתנה?

בכל רגע ורגע אני יכול לבדוק את עצמי ולהגיד שאני קיבלתי את המתנה וזו האמת. אבל אחר כך מה אני עושה עם זה, זאת אומרת, מה התגובה שלי הנכונה על המתנה, להגיד סתם תודה, או שאני באמת צריך להעריך את המתנה, כמה שיותר בצורה אמיתית, להתייחס לבורא בהתאם לזה. כאן כבר מתחיל להיות הקשר ביני לבינו.

תלמיד: כשמרגישים כמו בדוגמה שנתת עם חומר הניקוי בכוס קפה, איך בכל זאת מרגישים בלב שזאת מתנה, שזה נעים?

זה לא פשוט. אנחנו מתישהו נצטרך לברר את זה, מה ההבדל בין נעים ללא נעים, מר ומתוק וכן הלאה. ואז אנחנו נראה שבכלל בעולם אין שום דבר שהוא דוחה, מעוות, אלא להיפך, הכול בעולם נפלא. ואנחנו בכוח חוסר התיקון שלנו רואים כל מיני פגמים.

תלמיד: יש כאילו הרגשה בכלים שלי, שזה טוב או זה לא טוב, אבל זאת הרגשה בתוכי. ויש איזה שהוא קשר עם הבורא שבו אני אנסה לברר, להיכנס איתו לקשר. איך לעשות את ההתאמה בין זה לבין הכלים האגואיסטים שלי?

ביחס לבורא לנסות ולהיות במצב של ציפייה לטוב, לנסות ולהתקרב אליו, להודות לו. כל הזמן להתקרב אליו. ולהבין שבכל רגע, מה שהוא שולח לנו זה רק טוב ואיך אנחנו מקבלים את זה, זה כבר תלוי בתכונות שלנו, שבכל רגע נתון יכולים להשתנות.

תלמיד: כשאתה מנסה להתקשר עם הבורא, בשלב מסוים זה לא כל כך חשוב לך מה אתה מרגיש בכלים שלך.

נכון.

תלמיד: אלא מה שחשוב זה להיות בקשר איתו, אתה כששתית אותו הקפה, היית צריך בכל זאת להביא את עצמך למצב שנעים לי הקפה הזה, או הרגשת חשיבות המורה, הבורא זה צריך להיות העיקר?

חשיבות המורה, חשיבות הבורא, זה העיקר והטעם זה כבר פועל יוצא. אם אני רוצה להרגיש טעם מתוק בקפה הזה אז אני ארגיש אותו כמתוק. אגב יש הרבה מאוד דוגמאות בנושא הזה, הכול תלוי אך ורק באדם.

תלמיד: אז אני ארגיש את הטעם הזה כמתוק הודות למה? הודות לחשיבות של המורה או מה?

כן. כי ככה אתה רוצה להרגיש אותו.

תלמיד: אבל זה כמו קסם.

זה לא קסם, זה כל העולם. איך אנחנו מגלים את העולם? היום הוא מתגלה לנו כנוראי, כשבור ואנחנו צריכים לגלות אותו כשלם ונצחי. זה המפתח להרגשה הזאת של השלמות דרך הרגשת חוסר השלמות והשבירה.

תלמיד: אבל איך הם מתלבשים זה על זה, הרגשת חוסר השלמות והשבירה ואיכשהו דרך זה השלמות, איך בכלל זה יכול להשתלב יחד?

אתה עושה את זה, רק היחס שלך לזה.

תלמיד: אבל שתי ההרגשות האלה צריכות להתקיים.

נאמר שקיימות שתי ההרגשות, בעיקרון לא קיימת הרגשה רעה. הכול קיים רק בטוב.

שאלה: אנחנו יכולים לרצות כזאת אווירה בינינו בעשירייה, כדי שהחשיבות תהיה מעל הכול?

את זה אנחנו צריכים לעשות.

שאלה: אתה אומר שאנחנו צריכים לברר את זה ושזה נושא מאוד חשוב, שהודות לזה העולם יהפוך להיות נפלא ויש הרבה דוגמאות וקטעים. אולי אנחנו יכולים איכשהו להתכונן ולהעביר שיעור על זה. כי באמת יש הרגשה של חיסרון גדול, למצוא דווקא אותה החשיבות והנועם בדברים הקשים והלא נעימים.

אתם באמת חושבים שאני לא נותן לכם בדיוק את מה שאתם צריכים? פשוט עוד מוקדם. אתם רוצים להתנפל על זה כי מזה אתם תרגישו טוב, נעים, תראו את האינסופיות את הנצחיות של העולם וכן הלאה, זה יחס לא טוב כלפי זה. כשתרצו להרגיש משהו טוב, כיוון שבזה, והודות לזה תתייחסו אחרת לבורא, זאת תהיה הסיבה, אז נוכל להתקרב לזה.

תלמיד: דווקא לזה יש רצון, שיהיה קשר עם הבורא.

עוד לא, זה מוקדם עוד לא נדבר על זה, תחשוב על זה. אבל זה בקרוב, אני בטוח שאצלכם זה יהיה בקרוב.

שאלה: האם זה נכון שאם אנחנו נעשה איזו מתנה גשמית, חומרית לחברות בעשירייה אז בהכרח יבדקו אותנו, את הכוונה שלנו מלמעלה. האם אנחנו יכולים לאכזב את הבורא?

לא. לא יכולים. אנחנו לא יכולים הלכה למעשה לאכזב את הבורא בשום דרך, כיוון שהוא ברא אותנו ונותן לנו את כל ההרגשות ומביא אותנו לתוצאה הנכונה, שם את ידינו על גורל ההחלטה הנכונה ואומר "זה בחר לך".

שאלה: אז אין מה לפחד שיכולים ככה לדחוף אותנו לתוך האגו אלא לקבל את זה כאמצעי ללימוד?

לא רק. אנחנו צריכים להבין שמלמדים אותנו כדי שאנחנו נבחר את הדרך הנכונה לא בגלל שהיא טובה עבורנו, אלא בגלל שהיא טובה למען כלל העולם והבורא.

שאלה: כדי להיות נותנים טובים עלינו להיות תמיד בקשר עם הנותן, עם הבורא, אז האם יוצא בעצם שהבקשות שלנו הן בעצם מתנות כי הן האמצעי להתקשר אליו, כדי להכיר אותו טוב יותר?

כן.

שאלה: בכנס הקודם, החבר שלי היה בפתח תקווה והביא לי ספרון "שמעתי" ועוד חבר נוסף מאותו הכנס הביא לי את הספר שלך על הרב"ש "תמיד איתי". וכשאני מחזיק את הספרים האלה ביד שלי, אני מרגיש יראה גדולה וכך חושב על החברים. והייתי רוצה להודות לך, לבורא על הדרך הזאת ועל מה שאתה עושה עבורנו. והאם מתנה כזאת כמו שהחברים נתנו לי, זו מתנה מהבורא או ממך?

זה הכול רק בכדי לדחוף אותך לבורא. תחזיר לי מתנה ותשתמש בזה רק כדי להתקרב לבורא, ובהצלחה בזה.

שאלה: האם ניתן להגיד שנקודת המגע של הרצון שלי להטיב לבורא עם אותו רצון של החברות זאת ההשתוקקות שלנו? אפשר לקרוא לזה מתנה לבורא?

כן זה הלב המשותף שלכן.

תלמידה: והמתנה שהבורא נותן לנו בחזרה זה לזכות לתפילה אמיתית שלנו כלפיו?

כן, תבקשו ותראו מה הוא עושה, הוא יעשה למענכם הכול.

שאלה: אם הנברא מרגיש הכול בהתאם לניגוד, מה זה אומר שההרגשה השלילית הופכת לחיובית?

ככה זה מורגש, כל התחושות השליליות הופכות לחיוביות. מה שלא יהיה, הן הופכות לחיוביות, וזאת פעולה, תהליך של היפוך.

שאלה: לגבי הדוגמה עם כוס הקפה, נראה לי שהכול פה תלוי רק ביחס שלנו. זאת אומרת אם אני מתייחס לעצמי, אז יש פה כוס קפה בטעם מגעיל. אבל אם אני מתייחס בכבוד למורה שלי, אז יש לי כוס עם טעם לא כל כך נעים, אבל הטעם הזה מכוסה ביחס למורה שלי. ואם אני מבין שהבורא עשה את זה, בשביל לתת לי הזדמנות להביע את ההערכה שלי למורה, נראה לי שפה יש משהו אחר לגמרי, ואז בכלל לא אכפת לי מה יש בכוס.

זה מאוד מדויק. כך נאמר, וכך זה מוסבר הרבה פעמים, שכל התהליך שבו האדם מרגיש את החיים כמרים, משהו כמר, זה רק כיוון שהוא לא מאמין בזה שמהבורא לא יכול לבוא שום דבר רע, אלא רק טוב. רק בשביל זה ניתנת לו ההרגשה, ניתן לו להרגיש את הקלקול בעולם שלנו, כדי שהוא יתקן את עצמו, וירגיש את העולם כטוב.

שאלה: הבורא הוא טוב ומיטיב. קשה לחבר את זה עם כל הצער והיסורים שרואים בעולם. מה תוכל לייעץ?

אני יכול לייעץ רק דבר אחד. להשתדל להתחבר עם החברים, ולעשות הכול כדי שבקשר ביניכם תרגישו את הבורא הטוב והמיטיב.

שאלה: השינוי הגמור המלא שאנחנו צריכים לעבור, מכך שאנו רואים הרבה רע בעולם, ולראות את הכול כטוב. האם זה דומה למה שאנחנו אומרים על רבי עקיבא, שסבל בצורה נוראית, ובכל זאת, לא איבד את האמונה שלו, עמד בזה, והצליח לראות את הכול כטוב ומיטיב?

לא. זה לא זה. אבל עוד מעט נגיע לזה. עוד מעט נתחיל ללמוד על המקרים והדוגמאות האלו.

שאלה: בחיים שלנו הכול בא מהבורא, לחלוטין. אני מודה לו על הכול. אם יש מצב שלא נעים לי, ואני מבינה ומודה עליו לבורא בצורה מודעת, האם זו מתנה עבור הבורא?

כן.

שאלה: בקטע 13 קראנו שזוכה לתורה, אז התורה נקראת "מתנה". יש הרבה אנשים שלא יוצא להם, ואין להם הזדמנות לקרוא בתורה. יש כאלה שקוראים, אך לא באופן כל כך עמוק. אז מה הסיבה שהבורא גומל לו או נותן לו שכר בצורת תורה, את התורה האמיתית?

התורה זה אור אין סוף. ואם אדם מקבל כזאת מתנה, זה באמת מביא אותו עד גמר התיקון.

שאלה: האם נכון לומר שאנחנו צריכים להגדיל את החשיבות וההערכה לעובדה שאנחנו משרתים את הבורא, ולא לשכר שאנחנו רוצים להשיג, ואז נקבל מתנה בצורה של שמחה מהבורא, על זה שזכינו למקום עבודה?

את לגמרי צודקת. כל הכבוד.

שאלה: אנחנו לומדים שכל החיים שלנו הם מתנה מהבורא. נניח שהבורא נותן מתנה לחברה, וכמובן דרכה לעשירייה. אבל אני לא מסכימה עם הבורא בשום אופן. אולי ביחס אליה הוא טוב ומיטיב, אבל איך אני יכולה להסכים איתו, איך להתייחס לזה ואיך להתפלל?

רק על זה אנחנו לומדים. לאט לאט, תאספי את התשובות שלי לשאלות שלכם, ותוכלו לחבר ספר מיוחד של עצות בעניין ההתקרבות לבורא, לגבי גילוי העולם העליון. זה יהיה ספר שלא תמצאו בשום מקום אחר.

תלמידה: אני מבינה, אבל מאוד קשה לעשות את זה בפועל, ברגע האמת ההסכמה לא מגיעה.

אם שוב ושוב תעברי על השיעורים שלנו, ותוציאי מהם את המסקנות העיקריות, את תראי שתאספי כמות אדירה של שאלות ותשובות, ממש לכל מקרי החיים, ולא תצטרכי שום דבר אחר.

שאלה: האם מכשול זו מתנה מהבורא, ואיך להתייחס לזה?

להתייחס אליו כמו לשיעור בבית הספר, כשנותנים לכם שאלות, בעיות ואתם צריכים לפתור אותן כדי להבין טוב יותר את העולם, את עצמכם, ולעלות למדרגה הבאה.

שאלה: האם הבורא נותן מתנות לעשירייה, ואיך הוא בוחר את המתנה שהוא נותן?

איך הוא בוחר את המתנה, אני לא אגיד לכם. אבל זה שהוא נותן, זה בטוח, ולעשירייה, לא לאדם פרטי. תשתדלו כל הזמן להיות בעשירייה, ואז בכל דקה תרגישו שמגיעה אליכם מתנה מהבורא.

שאלה: הייתי רוצה להרגיש כאן ועכשיו את הקטע שקראנו. האם אפשר להגיד שמה שקבלנו בכנס זו מתנה שהבורא נתן לנו? זאת אומרת, תחילת המדרגה, ועכשיו עלינו להעביר את זה לחוש שלנו?

כן. תנסו לעשות את זה.

תלמידה: בשביל להעביר את זה, האם אנחנו צריכות לרומם בעשירייה דווקא את היחס לנותן ממנו קבלנו את המתנה?

אתם צריכים להבין שדווקא היחסים בינינו, הם הבורא. כלומר, אנחנו בונים את הבורא מהיחסים בינינו. לכן כתוב "אתם בראתם אותי".

תלמידה: בכנס הרגשנו מדרגה חדשה, בזה שהרגשנו שאנחנו לא מחוברות. כלומר, יש שבירה, ואנחנו צריכות לסדר את היחסים בינינו, אבל בו זמנית אנחנו גם צריכות להסתכל על הנותן. האם אנחנו צריכות להתמקד ביחסים בינינו, או על זה שאנחנו צריכות להגדיל את החשיבות של מי שנתן לנו את המצב?

להגדיל את החשיבות של מי שנתן לנו.

שאלה: האם הבורא נותן לנו גם את היחס שלנו למתנות שהוא נותן?

כן.

תלמיד: האם אנחנו יכולים לתת מתנה אמתית רק כשיש לנו אמונה שלמה?

לא, צריכים להשתדל לתת ככל האפשר, בכל רגע להשתדל לתת.

תלמיד: זה ברור, אבל הבורא נותן הכול. את מה שאנחנו נותנים, הבורא כבר נתן. אז כל עוד אין לנו אמונה שלמה אנחנו לא יכולים לתת יחס אמתי, מתנה אמתית לבורא?

לא, אל תעשה על זה חשבון. פשוט תרצה להיות בנתינה.

שאלה: אחרי הכנס יש הרגשה שאנחנו כבר נמצאים ברמה אחרת. השאלות אחרות והכי חשוב שיש הרגשה של חיבור ברצון להשפיע לבורא. האם זה החיבור שאליו אתה מכוון אותנו?

עוד לא, זה עוד לא זה. אבל עוד מעט יהיה, עוד מעט.

שאלה: לפעמים מגיע מצב שאני מתייחסת לבורא כטוב ומיטיב, ואני מרגישה את זה כמתנה. האם מצב כזה הוא תוצאה מחיבור עם העשירייה?

שום דבר לא קורה מעצמו. כנראה עשית איזשהו מאמץ לחיבור עם האחרים, ולכן את מגיעה למדרגה הבאה.

שאלה: האם הבורא מתקן את המצב של עניות או עוני ברוחניות על ידי המתנה?

כן.

שאלה: אם אנחנו מגיעות להכרה שאנחנו רחוקות מהבורא ולא מצליחות להתגבר על מה שהוא נותן לנו, ואפילו מקבלות דחייה ממה שהוא נותן לנו, איך אפשר להרגיש שזו מתנה חשובה?

קודם כל, חשיבות המתנה תלויה בהכרה ממי אני מקבל אותה. לכן כשאני מתאר לעצמי שקיבלתי אותה מהבורא, אז אין שמחה יותר גדולה, אין חשיבות יותר גדולה ממה שאני משייך למתנה.

תלמידה: החשיבות שאנחנו נותנים לבורא היא גם זו שנותנת את המרירות הזאת או העוצמה, כי אנחנו מרגישים שהוא דוחה אותנו.

כן. אנחנו עוד צריכים להתקדם ואז זה יסתדר.

שאלה: כשהרב לא מרוצה מתלמיד, אפשר לראות את זה כמתנה?

לא.

תלמידה: בדוגמה שקבלת את הקפה עם האקונומיקה מהרב"ש, היית יכול להפוך את זה למתנה עבור המורה? או שזו צריכה להיות מתנה לבורא?

לא, לא יכולתי, אי אפשר. אסור על דבר לא נעים, להגיד שהוא נעים. אנחנו עוד נעבור את כל הדברים האלה.

שאלה: איך אתה רואה השתתפות נשים בשיעור צהרים והשתתפות נשים בשיעור בוקר?

אני רואה השתתפות נשים תמיד כדבר מאוד חשוב והכרחי. בשיעור בוקר נראה לי שהשתתפות הנשים פחות חשובה, כי שם אלה לימודי "פתיחה", "תלמוד עשר הספירות", זה יותר לימודי.

אבל בצהריים אני חושב שזה ממש יוצא לנו כשיעור נשים, כי באמת אני נפגש עם קהל גדול של נשים, וכך אני רואה את זה. אבל גם שיעורי בוקר וגם שיעורי צהריים הם חשובים, על אף שבבוקר אני מרגיש את הנשים הרבה פחות מאשר בשיעור הצהריים.

שאלה: איך עלינו להתייחס למתנה שאנחנו נותנים, אם כבר יש חשיבות למי אנחנו נותנים?

ודאי שזה תלוי למי אנחנו נותנים את המתנה, זה חשוב לנו. לפי זה אנחנו גם בוחרים את המתנה, לפי זה אנחנו נותנים. ולכן המתנה שאנחנו מגישים לבורא צריכה להיות בדיוק במידה שאנחנו יכולים להגיש לו. מה אנחנו יכולים לעשות? הבורא מקבל מאתנו מתנות רק בתנאי שהמתנה הזאת שאנחנו רוצים להגיש לו, תהיה בעל מנת להשפיע. לא חשוב מה, אפילו כמעט אפס. אבל אם אנחנו נותנים לו את המתנה כדי להשפיע לו נחת רוח, שייהנה מאתנו, אפילו אם אנחנו סתם נותנים חיוך, זה כבר משפיע עליו טוב. כמו שתינוק מחייך אלינו, ואנחנו נהנים ממנו.

תלמידה: נראה לי שזה משהו לא חשוב, הייתי רוצה באמת לתת לו נחת רוח באופן מלא.

יש לך ילדים?

תלמידה: כן, שני ילדים.

את נהנית מהם, מזה שהם נותנים לך מתנות גדולות?

תלמידה: באופן כללי אני מקבלת הנאה מזה שהם קיימים.

כלומר חשוב לך היחס שלהם אליך. זה אותו דבר עם הבורא. תתייחסו אליו, תפנו אליו ובשבילו זאת כבר מתנה גדולה. מה גם שאתם עצמכם יוצרים את המתנה הזאת, אתם יוצרים אותה מהחומר ההפוך. למעשה מלכתחילה אתם לא מאחלים שום דבר לבורא, לא רוצים לתת לו כלום ואחרי זה אט אט אתם בונים יחס מיוחד אליו, זאת המתנה הגדולה ביותר עבורו.

שאלה: אז מה החיוך שאנחנו יכולים לתת מעצמנו, שיגרום נחת רוח לבורא? מה החיוך הקטן ביותר שיגרום לו נחת רוח, כמתנה מצדנו?

מהלב. לפתוח את הלב ולתת לבורא שימלא את הלב שלנו. בהצלחה.

(סוף השיעור)