שיעור בוקר 12.03.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם. עמ' 407. מאמר "השלום"

קריין: אנחנו קוראים בספר כתבי בעל הסולם את מאמר השלום, אנחנו ממשיכים מהכותרת "הוכחת עבדותו ית' מפי הנסיון".

הוכחת עבדותו ית' מפי הנסיון

"אולם, המבקר את דברי, יש לו עדיין פתחון פה, לשאול: כי עדיין לא הוכחתי, רק שצריך לעבוד לבני אדם. אולם, מאין ההוכחה המעשית, שצריך לעבוד במצוה זו, לשם השי"ת?

על זה אמנם, הטריחה בעדינו ההסטוריא בעצמה, והכינה לנו עובדה, מליאה לעינינו, שדיה ומספקת לנו, להערכה שלימה, ולמסקנות בלתי מפוקפקות.

כי הכל רואים, איך חברה גדולה, כמדינת רוסיא, בת מאות מליונים, שלרשותה עומד ומשמש שטח אדמה העולה על מדת ארופה כולה, עם רכוש של חמרים גלמיים, שכמעט אין דוגמתו בעולם כולו, אשר המה כבר הסכימו לחיות חיי חברה שתפנית, ובטלו למעשה כל קנין פרטי, וכל אחד אין לו דאגה אחרת, זולת לטובת החברה, שלכאורה כבר רכשו להם, כל המדה טובה של "השפעה לזולתו" במשמעותה המלאה, ככל מה שיעלה השכל האנושי. ועם כל זה, צא ולמד מה עלתה להם?

ובמקום, שהיה להם להתרומם ולהתקדם על המדינות הבורגניות, ירדו מטה מטה הולך ורדת, עד שלא לבד, שאינם מוכשרים, להיטיב את חיי העובדים, ביותר מעט מן פועלי הארצות הבורגניות, הנה אין לאל ידם, אפילו להבטיח להם את לחם חוקם, ולכסות את מערומיהם.

ובאמת, עובדא זו מפליאינו בהרבה. כי לפי עשרה של המדינה הזאת, ומרבית החברים, לא היתה צריכה לכאורה, על פי שכל אנושי, להגיע לידי כך. אולם, חטא אחד חטאה האומה הזאת, והשי"ת לא יסלח להם. והוא, כי כל העבודה הזאת, היקרה והנשאה, שהוא "ההשפעה לזולתו", שהחלו לעבוד בה, צריכה שתהיה לשם השי"ת, ולא לשם האנושיות. ומתוך שעושים עבודתם, שלא לשמו ית', לפיכך, אין להם זכות קיום, מצד הטבע עצמה.

כי נסה נא, ודמה בדעתך, אם כל אחד מהחברה הזאת, היה חרד לקיים מצות השי"ת, בשיעור הכתוב "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך", ובשיעור הזה, היה עומד ודואג, למלאות צרכי חבירו ומשאלותיו, בכל השיעור, המוטבע באדם, למלאות משאלותיו עצמו, ככתוב "ואהבת לרעך כמוך".

והיה השי"ת בעצמו, עומד בהמטרה לכל עובד, בעת עבודתו לאושר החברה. דהיינו, שהעובד היה מצפה, אשר ע"י עבודתו זו להחברה, יזכה להדבק בו ית', אל המקור של כל האמת והטוב וכל נועם ורוך.

הנה, לא יסופק כלל, אשר במשך שנים מועטות, היו עולים בעשרם, על כל ארצות התבל יחד. כי אז, היו לאל ידיהם, לנצל את אוצרות החמרים הגלמיים, אשר באדמתם העשירה, והיו באמת למופת לכל הארצות, וברוכי ד' יקראו.

אולם בעת, אשר כל שיעור העבודה ב"השפעת זולתו", מתבסס על שם החברה לבד, הרי זה יסוד רעוע, כי מי ומה יחייב את היחיד, להרבות תנועותיו, להתייגע לשם החברה? כי מן פרינציפ יבש בלי חיות, אי אפשר לקוות הימנו לעולם, שימציא מוטיב-פאואר [מוטיב-פאואר: כח-מטרה שהוא כח הפועל המניע לכל גוף ומודד לו כח ליגיעה כתפקיד הדלק בהמכונה] לכח התנועה, אפילו לאנשים המפותחים. ואין צריך לומר. לאנשים בלתי מפותחים.

ואם כן, הועמדה השאלה: מאין יקח הפועל או האכר, מוטיב-פאואר, המספיק להניעהו אל העבודה? כי שיעור לחם חוקו, לא ימעיט ולא ירבה, בסבות פזור כחותיו. ושום מטרה וגמול, אינה עומדת לפניו.

ונודע זה לחכמי הטבע, אשר אפילו תנועה הקטנה ביותר, לא יניע האדם בלי מוטיב-פאואר, כלומר, מבלי להטיב מה את עצמו. למשל, כשאדם מטלטל את ידו מהכסא אל השלחן, הוא משום, שנדמה לו, שבהניח ידו על השלחן, יהנה ביותר. ואם לא היה נדמה לו כזה, היה עוזב את ידו על הכסא, בכל שבעים שנותיו, מבלי להניעה ממקומה. ואין צריך לומר לטרחא גדולה.

ואם תאמר, שיש עצה על זה, להעמיד משגיחים עליהם. באופן, שכל המתעצל בעבודתו, יענש, ויטלו ממנו את לחם חוקו, אכן אשאל: אמור לי, מאין יקחו המשגיחים בעצמם, את המוטיב-פאואר לעבודתם? כי העמידה במקום המיוחד, והשגחה על אנשים, להניע ולייגע אותם, היא גם כן טרחא גדולה, אולי עוד יותר מהעבודה עצמו. ועל כן נדמה הדבר, כמו הרוצה להניע מכונה, בלי תת לה חמרי דלק.

ולפיכך, משפטם חרוץ, להאבד מצד הטבע. כי חוקי הטבע יענישו אותם, משום שאינם מסגלים את עצמם לקיים פקודותיה. דהיינו, שיעשו אלו המעשים, של השפעה לזולתו, מבחינת העבודה להשי"ת, כדי לקיים ולבא מתוכה לתכלית מטרת הבריאה, שהוא הדביקות בו ית', על דרך שנתבאר במאמר "מתן תורה", אות ו', שדביקות הזה, מגיעה להעובד, במדת שפעו הנעים רבת העונג, ההולך ומתרבה אליו, עד שיעור רצוי, להתרומם בהכרת אמתיותו ית', הלוך ומתפתח, עד שזוכה להפלגה הגדולה, שעליה רמזו בסוד הכתוב "עין לא ראתה אלקים זולתיך".

וצייר לעצמך, אם האכר והפועל, היו מרגישים לעיניהם מטרה הזאת, בעת עמלם לאושרם של החברה, בטח, שלא היו צריכים אפילו למשגיחים עומדים עליהם, כי כבר היה מצוי להם מוטיב-פאואר, בסיפוק גמור, ליגיעה גדולה, עד להרים את החברה למרומי האושר.

ואמת הדבר, אשר הבנת הדבר באופי כזה, צריכה לטיפול רב, ובסדרים נאמנים. אולם הכל רואים, שאין להם זכות קיום, זולתו מצד הטבע העקשנית, שלא תדע פשרות. וזהו, שרציתי להוכיח במקום זה.

והנה הוכחתי בעליל לעיניך, מצד התבונה הנסיונית, מתוך הסטוריא המעשיות, המתרקמת לעינינו, אשר אין תרופה לאנושיות, בשום פנים שבעולם, זולת אם יקבלו על עצמיהם, מצות ההשגחה, שהוא "השפעה לזולתו", כדי לעשות נחת רוח להשי"ת, בשיעור ב' הכתובים:

האחד הוא - "ואהבת לרעך כמוך", שהיא תכונת העבודה גופה. דהיינו, ששיעור היגיעה, להשפעת זולתו, לאשרם של החברה, צריכה להיות, לא פחות מזה השיעור, המוטבע באדם, לדאוג לצרכי עצמו. ולא עוד, אלא שצריכים להקדים, צרכי זולתו על צרכי עצמו, כמבואר במאמר "מתן תורה", אות ד'.

וכתוב השני הוא - "ואהבת את ה' אלקיך, בכל לבבך, ובכל נפשך, ובכל מאדך", שזוהו המטרה, המחויבת להמצא לעיני כל, בשעת היגיעה לצרכי חבירו, שהוראתו, שעושה ומתייגע, רק כדי למצוא חן בעיני הבורא ית', שאמר, ועושים רצונו ית'.

"ואם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו". כי יחדל אביון וכל מעונה ומנוצל מן הארץ. ואושרו של כל אחד, יעלה מעלה מעלה, מכל ערך ושיעור.

אולם, כל עוד שתמאנו, ולא תרצו לבא בברית עבדות השי"ת, בכל השיעור המבואר, אז הטבע וחוקיה עומדים הכן, לנקום את נקמתה ממנו, ולא תרפה אותנו, כמו שהוכחנו בעליל, עד שתנצחה אותנו, ונקבל את מרותה, לכל אשר תצוה אותנו, כמבואר.

והנה, נתתי לך מחקר מדעי מעשי, ע"פ בקורת התבונה הנסיונית, בדבר חיוב המחלט, לכל הבריות, לקבל עליהם עבדות השי"ת, בכל לבבם ונפשם ומאודם.

שאלה: למה בעל הסולם בצורה נאיבית עושה רומנטיזציה של הקומוניסטים שהם כביכול עשו איזו טעות קטנה, כשלמעשה הם היו טרוריסטים, רוצחים שחילקו לאנשים נשק.

קודם כל צריכים להבין איך בעל הסולם מדבר, מתי הוא כתב את זה. אלו לא הקומוניזם, הסוציאליזם והקפיטליזם שאתה רואה היום. הוא מדבר על האידיאולוגיה עצמה, שהקומוניזם אומר שכולנו אחים, שכולנו דואגים זה לזה, שכולנו עובדים בצורה כזאת שמוסרים את עצמנו לאושר החברה, רק לא קשורים לבורא ולכן לא מצליחים. זו הכוונה לקומוניזם הטהור, הנקי. אל תשווה אותו למה שיש היום אלא למה שקרל מקס אמר על הקומוניזם. כל הקומוניסטים עוד מהמאה ה-19 דיברו על מה שהם ראו בתוך הטבע, וששלמות הטבע, הקשר בין כל החלקים בטבע מחייב גם אותנו כי אנחנו יוצאים מהטבע, הוא מחייב שנהיה מחוברים וקשורים יחד בצורה הדדית זה אל זה ואז יהיה טוב לכולם. רק במה הם טעו, בכך שאי אפשר לחנך את האדם להיות חלק בלתי נפרד מכולם כי זה נגד טבע האדם. זה הבורא ששם לנו רגל, מפריע לנו כדי שלא נוכל להתחבר יחד כך שנתמוך זה בזה.

זה לא קשור למה שיש עכשיו, למה שמתגלה עכשיו, אלו לא קומוניסטים, לא קפיטליסטים ולא סוציאליסטים, כולם אגואיסטים בלבד. בצורה כזאת עלינו לגשת לפתרון, כשהפתרון הוא חיבור אבל בכך שנמשוך מלמעלה את כוח החיבור. ובמידה שנצליח למשוך אותו מלמעלה ולהתחבר, במידה הזאת נקבל את השפע העליון בקשר בינינו.

שאלה: פעמיים במאמר כתוב שאתה צריך לאהוב את הבורא בכל לבבך, בכל נפשך ובכל מאודך. מהן שלושת הקטגוריות האלה?

לא ניכנס לכל הבירורים הפילוסופיים. עלינו להגיע למצב שהבורא מתלבש בנו בכל תא, בכל כוח, בכל רצון, ומנהל אותנו כך שאנחנו מבטלים את עצמנו כלפיו בכל וכול. כלומר אנחנו מתחברים בינינו, כל אחד מבטל את עצמו כלפי הזולת, ודרך זה כל אחד מבטל את עצמו כלפי הבורא. ואז כשאנחנו מבוטלים כלפי הבורא אנחנו מגיעים למילוי השלם שנקרא גמר תיקון.

שאלה: האם תוכל להסביר למה הוא מציב כאן את ברית המועצות מול המדינות הקפיטליסטיות? הרי גם הקפיטליסטים וגם הקיבוצים כולם לא פועלים למען הבורא, יוצא שרק אלה שעוסקים בקבלה יכולים באמת להתקרב למצב הזה. אם כך, על איזה אושר של החברה הוא מדבר?

שוב אני אומר, העניין הוא כמה הוא כתב, מתי הוא כתב ואיך אנחנו מסתכלים על מה שהוא כתב. ודאי ששום חיבור בכל מיני דרגות חוץ מדרגה רוחנית לא יעזור לאנושות להגיע לתיקון ולמילוי. וכל שאר הדברים שהוא כתב הוא כתב לזמנו, הוא לא יכול היה לכתוב את זה בצורה אחרת. אז היו קולחוזים, קיבוצים וכל מיני צורות קשר בין בני אדם שחשבו שעוד אפשר לעשות משהו, זה עוד לפני שהאנושות ירדה מכל השקר הזה שנקרא בניית סוציאליזם וקומוניזם וכן הלאה. עכשיו כבר ברור שלא ייתכן שנקיים את הדברים האלה. לכן לא נשאר לנו היום כלום, גם הקפיטליזם לא נשאר כמו שהיה כי הוא מעורב עם כל מיני צורות סוציאליות, ואין לו אותם פנים כמו שהיו קודם שכל אחד חשב רק עבור עצמו וזלזל באחרים. אלא היום כדי לקבל את התוצאות הנכונות מהפועלים ומהחברה אתה חייב לתת להם ולדאוג להם. הכול משתנה מאוד מהר.

תלמיד: כדי להפיץ בימינו את המאמר הזה, במה היית מחליף את המילים, למען הזולת, למען הבורא, למען טובת כל החברה? איך לעשות את זה נורמלי בלי משהו דתי בזה?

צריכים לחשוב איך עושים זאת. אני עשיתי זאת לפני ארבעים שנה ואיכשהו קיבלו את זה, אבל גם אני הייתי אחר וגם החברה הייתה אחרת. צריכים להשתדל לעבד את זה בצורה כזאת שהקהל הרחב יקבל את זה בצורה נכונה, שירצה להבין על מה מדברת חכמת הקבלה. בוודאי שכל אותן הדוגמאות שבעל הסולם מדבר הן לא ידברו היום לדור הצעיר, הם בכלל לא מרגישים את הדברים האלה.

שאלה: אם לתמצת את מה שהוא אומר בכל הקטע הזה, זה שאי אפשר להיות באהבת הזולת בלי הבורא, נכון?

נכון. מי יספק לך את הכוח הזה, את כוח האהבה?

תלמיד: איך אפשר להעביר מסר כזה? כי אמרת שאנשים צריכים להגיע עד להבנה של הבורא ושממש צריך לפנות אליו. ברגע שמדברים על לפנות אליו זה כבר הופך את ההסבר לדתי.

זה לא הסבר דתי, זה לגמרי לא דתי. למה כולכם חושבים על הדת? האם בדת פונים לכוח העליון הטוב והמיטיב ששורה בכל המציאות ומקדם אותנו לתיקונים? מי פונה בצורה כזאת? פונים לבורא כדי שייתן לכל אחד מה שהוא רוצה, לבורא שמספק לאגו של האדם את מה שהאדם רוצה, זה אצלם הבורא, תן וקח.

תלמיד: זה נכון, אבל איך אפשר להגיד לאדם לפנות לטבע ולבקש ממנו משהו בלי שזה נשמע דתי?

זה הכוח הפועל במציאות. כל המציאות שלנו קשורה, ודווקא המדע מגלה זאת, והכוח הזה מפתח את כולם. לכן נראה אם הוא טוב, או לא, כלפי מה הוא טוב, האם כלפי האגו שלנו, או כדי לחנך אותנו כמו ההורים שרוצים לחנך את הילד העצלן שלהם כדי להביא אותו לטוב. בצורה כזאת אנחנו יכולים להתחבר ולהתקדם.

שאלה: כל עוד מדברים על כוחות כמו כוח הגרביטציה - זה מובן. אבל אני לא פונה לכוח הגרביטציה ומבקש ממנו משהו.

אתה יכול להסביר את זה כמו כוח גרביטציה. אין שום בעיה.

תלמיד: מה זה לפנות לכוח הזה ולבקש ממנו משהו? אם זה כוח אז הוא פועל.

גם אני פועל וגם הפניה שלי אליו זה כוח שאני מפעיל. התפילה נקראת כוח שאני מפעיל. ואני פועל על זה בטבע. והיום זה יותר מוחשי ויותר קרוב לכל אחד ממה שהיה לפני חמישים, או מאה שנה. אז היה באמת במסגרת דתית והיום כבר מתחיל להיות במסגרת מדעית. אם אדם מפעיל את הכוחות שלו הפנימיים זו פיזיקה פנימית שלו, כימיה, ביולוגיה, לא חשוב איך להגיד, לא דת. על ידי המחשבות שלנו אנחנו פועלים בעולם. זה שעדיין אנחנו לא מרגישים את המחשבות עצמן איך הן פועלות ואת התגובה עליהן - לא אומר שזה לא קיים. היום אנחנו יכולים לדבר על זה יותר מאשר לפני מאה שנה.

שאלה: מה אנחנו צריכים לעשות בתור התלמידים שלך בשביל להגיע להרגשה שכל המציאות הזאת היא בשביל האחדות שלנו ואז נוכל להעביר הלאה?

תעשה מה שאנחנו מדברים רק בתוך הקבוצה ואז יהיה לך ברור. אין לי יותר מה לענות. גם מה ששאלת לא מובן לי. אתה לא מברר בשאלה שלך מה אתה רוצה לשאול.

שאלה: האם למילה "אמת" יש שני מובנים? ואני אסביר. אנחנו לומדים על המילה "אמת" ב"ארבע מידות הטרומיות", וזוהי לאו דווקא המידה שהאנושות יכולה להסתדר וללכת לפיה. מידת השלום היא היותר מוצלחת.

ישנה גם האמת האלוהית שכתוב, "אני ה' אלוהיכם אמת". איך המילה – אמת - מסתדרת בשני המובנים האלה?

עוד לא מסתדרת. אנחנו עוד צריכים לפתוח את המושגים האלו ולראות איך הם קשורים לכולנו, איך כולם עוטפים אותנו. אבל יש מושג "אמת", וה"אמת" יש כוח הבורא שכך הוא מתנהג עם המציאות לפי הטבע שברא. ולכן "אמת" כוללת בתוכה את כל המציאות. זה יחס הבורא לנברא שהוא ברא.

שאלה: להשתמש בשם של המאמר הזה להפצה, אולי צריך לדבר על ההכרח שבשרות הבורא ולא הצורך?

כן.

שאלה: הוא אומר, "כי כל העבודה הזאת, היקרה והנשאה, שהוא "ההשפעה לזולתו", שהחלו לעבוד בה, צריכה שתהיה לשם השי"ת". מה זה המושג "העבודה היא בשביל ה' יתברך"?

כדי לקיים את החוק הכללי של המציאות, זו השפעה טהורה לכל חלקי הבריאה מכל אחד ואחד.

שאלה: מתוך מה שבעל הסולם כותב לנו במאמר, אז לא רק מרוסיה ואוקרינה אלא לכולנו יש אחריות על הטעות הקטנה הזאת.

ועכשיו כשכל הקלקולים האלה מתגלים בצורה מאוד חדה, ברור שגם החיסרון של האנשים מתחדד כלפי הכול העליון, כלפי מענה על שאלות מפתח וכולי ובין היתר הם גם מגיעים אלינו.

למרות שברור שכל אחד מבין, מרגיש את זה אחרת, איך אפשר להשתמש בכל מה שקורה כדי לעזור?

להסביר בכל האפשרויות שדווקא חיבור בין כולם למעלה מכל המלחמות, הניגודים, החיבור צריך פשוט להתגלות. אין שום אפשרות לגמור את הדברים האלה בלי להמשיך צרות, אם לא על ידי חיבור שאנחנו מכל מצב צריכים עכשיו לקבוע.

ולא חשוב מי היה צודק לפני רגע ומי לא צודק. פשוט החיבור הוא הפעולה היחידה. אף אחד לא לוחץ על השני, אלא רק עוזר להגיע לחיבור. ולא בצורה שהוא נלחם עם השני כדי להגיע לחיבור, כמו שיש אומרים שאנחנו נחייב אותם לשלום. אי אפשר לחייב לשלום. על זה תכתבו, על זה תדברו.

שאלה: בעל הסולם אומר שדבקות הוא המקור של טוב, אמת ותענוג. מהם התנאים הדרושים כדי שהאנושות תוכל לקבל את שלושת המושגים האלה כמקור של חומר דלק בעבודה?

התנאים הם פשוטים. אנחנו צריכים להסביר בכל השפות, ככל האפשר שהחיבור בין כולם רק הוא תואם לחוקי הטבע ולכן רק הפעולה הזאת תזכה לברכה, זאת אומרת, ליחס יפה ונכון מהטבע.

ממש במוקדם וגם במאוחר החיבור הוא הדבר היחידי שיכול להתקיים. וחיבור יכול להיות רק בתנאי שאני מוותר כלפי הזולת ככל האפשר למען החיבור. וכך אם אנחנו נעשה בצורה הדדית זה יתקיים. ואני צריך בזה לתת דוגמאות לכולם. במיוחד אנחנו, הארגון שלנו צריך לצאת ולהסביר את זה ולתת דוגמה.

אני מקווה שאתם תקראו, אפילו כמה פעמים במשך היום את המאמר הזה ונמשיך בו גם מחר.

(סוף השיעור)