שיעור בוקר 07.09.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 50 "סוד העיבור - לידה"

קריין: שלום. אנחנו לומדים את המאמר "סוד העיבור - לידה" של בעל הסולם, בספר כתבי בעל הסולם. זה נמצא בעמוד 50. אתם מוזמנים להיכנס לאתר שלנו, קבלה, לעם kab.co.il, שם תוכלו גם למצוא את המאמר וגם לשלוח אלינו שאלות. שאלות נבחרות בנושאים המדוברים בשיעור תישאלנה כאן . אנחנו נמצאים בכותרת "לידה ברוחניות", טור א' למטה.

לידה ברוחניות

"לפיכך, כמו שיש לידה לפרט, מצד בנין הגופים - כן יש לידה לכלל, והיא, על-ידי חידוש כח רוחני, דהיינו, התפתחות השכליים היא לידה לכלל, כי ברוחני שינוי הצורה יחלק העולמות זה מזה, ולידה זו פירושה, לבוא בעולם התיקון."

עולם, זה מה שאנחנו מתארים לעצמנו בְמה שאנחנו נמצאים. אז אם אנחנו עכשיו מרגישים את העולם הגשמי שלנו, אם אנחנו מגיעים למצב שאנחנו יכולים לתאר את המצב שהוא תוצאה מהתיקון שלנו, אז אנחנו נראה את עולם התיקון, את העולם הרוחני.

וכך נתקדם יותר ויותר בזה שאנחנו בונים אותו, אנחנו בעצמנו מעצבים אותו ונמצאים בו. זאת אומרת, בונים לעצמנו. העולם או נשמה, אחר כך נברר מה ההבדל ביניהם, אבל בעצם זה אותו דבר.

שאלה: למה הוא מתכוון שהוא אומר, "התפתחות השכליים היא לידה לכלל"?

אתה יכול להתפתח בשכל והעולם שלך משתנה, כי השכל מנפח את הרצון לקבל, נותן לו הבחנות רבות נוספות, ואז נראה לך שהעולם משתנה. ואתה יכול לפתח את עצמך על ידי שינוי עקרונות הטבע, שהם רצון לקבל ורצון להשפיע, וכשאתה בונה מהם הבחנות חדשות, תכונות חדשות, אתה מזה מייצב את העולם החדש, אתה מתחיל לגלות כוחות חדשים בעולמך, ומזה בא לעולם התיקון.

תלמיד: ואז הוא אומר "כי ברוחני שינוי הצורה יחלק העולמות זה מזה", מה זאת אומרת?

שינוי צורה זה נקרא, לא שינוי רצון כמו שאצלנו, שזה אותו רצון לקבל, רק יותר גדול או פחות גדול. אלא שינוי הצורה זה נקרא ההשתוות שלי עם הבורא יותר או פחות. זה מחלק את העולם שלי למדרגות, ואז אני עד כמה שאני מקבל צורות חדשות בהשתוות עם הבורא, אז נקרא שאני עולה במדרגות האלה, עולה בעולמות.

תלמיד: מה זה נקרא שיווי צורה עם הבורא? מה זה הבורא ומה זה אני?

השתוות הצורה עם הבורא, זה נקרא שהוא רחום, אף אתה רחום, הוא חנון, אף אתה חנון, כך כתוב. מה זה? שהוא כולו נמצא בפעולות ההשפעה, כי אין לו רצון לקבל, ולכן אין לו שום דחף לגרום למישהו רע. ואתה, למרות שיש לך רצון לקבל, אתה חייב להשתדל לעשות כמוהו, לגרום רק טוב לזולת.

שאלה: מה התהליך, לְמה אני צריך להגיע, מהי עבודה רוחנית? ומה זה נקרא תיקון בכלל?

אתה זוכר מה שאמר הלל הזקן לאותו גר שרצה להתגייר: ואהבת לרעך כמוך, כל היתר זיל גמור. תבוא ותלמד. זה הכול. אז אנחנו מחכים ממך, ממחר בבוקר, שתבוא ותלמד. יש לך שאלה שהיא בדיוק להתחלת חכמת הקבלה. עד עכשיו היית במכינה ועכשיו אתה נכנס ללמוד את חכמת הקבלה.

יציאת מצרים נקראת לידה

"ואם אנו מדברים בסוד הריבוי במהות הרוחני, הריהו בדומה לעניין הגשמי שנולד מבטן אמו, שהוא עולם חשוך ומקולקל בכל מיני לכלוך ואי נעימות, אל עולם הנאור בכל השלימות - עולם התיקון.

ובזה מובן עניין ההכנה, בגדר המובן בממלכת הכהנים, שהגיעו לכך על-ידי נבואת משה רבנו, ומשום זה זכו לחירות ממלאך המות, ולקבלת התורה. ואז היו צריכים ללידה חדשה, לאויר העולם הנאור, המכונה בכתוב: "ארץ חמדה טובה ורחבה"."

ההתפתחות הזאת, היא כמו שהבורא כבר אמר לאברהם, "כי גר יהיה זרעך", צריך לעבור תהליך: התפתחות באדם, התפתחות בקבוצה, התפתחות באומה, חייבים לעבור את הדברים האלה.

פרט וכלל שווים, כל אדם ואדם עובר את אותו תהליך, רק בצורה שהוא לא יכול להבדיל ביניהם, אותן תקופות כמו שעבר כל עם ישראל וגם בכל תקופה ותקופה יש מין התפתחות מזה, רק בזיפ. כך אנחנו צריכים לראות.

אבל אף אחד לא יכול להתחמק מד' דרגות ההתפתחות, שזה עוד נקבע, כמו שאנחנו לומדים, בעולם אין סוף, ואחר כך זה נקבע על כל התפתחות הכלי. והכלי שעובר שינוי ושבירה ותיקונים, בכל זאת ההתפתחויות האלה, לפי ד' דרגות דאור ישר, הן שקובעות את כול הדרך שלנו.

שאלה: מה פירוש פרט וכלל שווים?

שמה שיש בכלל קורה גם בפרט רק במידות שונות, אבל בקני מידה שונים. אבל זה אותם תהליכים. כי סך הכול יש לנו רצון לקבל ורצון להשפיע, וד' בחינות ההתפתחות ביניהם, אין יותר. ד' בחינות ההתפתחות שביניהם, זה יכול להיות בקנה מידה של העולם, כל העולמות, כל המציאות, וחלק קטן ככה וככה. מה שיש בעשר ספירות, יש בכל העולם, שזה חמישה פרצופים. ומה שיש בחמישה פרצופים של העולם, יש בחמישה עולמות.

תלמיד: איך אני בתור פרט מרגיש באמת חלק מהרצף הזה, כי יש תחושה של ניתוק?

אם אתה תהיה חלק מכול התמונה הזאת בהרגשתך, לפי זה תרגיש.

נולד מת

"והנה הולד הזה נולד מת, כי אחר ההריון, שהוא כור הברזל ושעבוד מצרים, באה הלידה, ולא היו מוכשרים עוד לנשום רוח חיים מהעולם הנאור, שהיו מובטחים לבא לשם - עד שהתחילה הספירה ומלחמת עמלק ונסיונות המים וכו' - והגיעו למדבר סיני. וסיני הוראתה שנאה (כמ"ש חז"ל) כי מבטאם שוה. דהיינו, ההתיסרות הנהוג בכל מחלה."

אנחנו רואים שהדרך לא ישרה. מלמעלה היא מאוד, מאוד ברורה ופתוחה, ישרים דרכי ה', אבל צדיקים ילכו בן ורשעים יכשלו בן. צדיק ורשע נמצא בכל אחד ואחד, בהתמזגות, בהתאם למדרגה, בהתאם לשורש נשמה של כל אחד ואחד. ולכן אלו מצבים שהאדם הולך בהם ומצליח ואלו מצבים שהוא נתקע בהם ולא מצליח, כביכול, אבל אי אפשר להצליח, בלי לא להצליח, וההפך. זאת אומרת, אנחנו תמיד צריכים ללכת על שתי רגליים, ולקבוע כך את הקו האמצעי.

לכן מלכתחילה אפילו הובטח את זה לאברהם, ואפילו עוד לפני אברהם, לאדם, לנוח, וכן הלאה, שהדרך היא כך, ואי אפשר אחרת. כי להביא את הנברא שיהיה נברא, זאת אומרת, הפוך מהבורא ביסודו ודומה לבורא בתיקונו, אפשר אך ורק על ידי "סוף מעשה במחשבה תחילה". שאם אנחנו בונים בצורה כזאת, אז נפתחת לפנינו כל הדרך, הבורא בעצם לא עשה כלום. הוא רוצה שהנברא יגיע לדרגה שלו, כי הוא השלם, היחיד. ולכן אם הוא מסתכל בסוף מעשה, אז באה לו את המחשבה תחילה, מה לעשות. וכל הדרך מתחילה לסוף, היא כבר מתבררת מתוך זה.

לכן אין כאן שום מקרה, שגיאה, טעות, או משהו, הכול צריך להיות. ובאמת המקובלים כבר היו מזהים את הדברים האלה מתחילת הדרך לסופה. כמו שכתבו גם על ימות המשיח הרבה דברים, שידוע מה צריך להיות, מתוך התנאים שבהם בריאה התחילה וצריכה להסתיים.

ובאמת, סוף מעשה דווקא הוא קובע את ההתחלה. לכן אין כאן בעניין הזה גורל, שום דבר, אלא הכול רק כלפי האדם, עד כמה שהוא מזרז את עצמו לגלות את יחודיות הבורא בעולם, עד כמה שהוא מגלה את העולם כאחד, כעשר ספירות, שבהם רק האור העליון שולט.

שאלה: בטקסט הוא מדבר על וולד רוחני, והרי אין מה לדבר על כך.

אל תשימו לב מידי לטקסט, כי הוא נכתב כרשימות לבעל הסולם עצמו. ולכן אני לא יכול לסמוך על מה שכתוב כאן. הוא כתב את זה, כמו שאדם כותב לעצמו. אני כותב כאן הרבה פתקים, אם אתה תקרא אותם, אתה תראה משהו, אבל לא כמו שאני יודע על מה אני כותב, מתכוון.

תלמיד: אז לא לשאול?

תשאל, אבל מלכתחילה היחס צריך להיות כזה.

תלמיד: הוא כותב "והנה הולד הזה נולד מת, כי אחר ההריון, שהוא כור הברזל ושעבוד מצרים, באה הלידה,". אז אם הוא נולד רוחנית, ואז הוא ממשיך, "ולא היו מוכשרים עוד לנשום רוח חיים מהעולם הנאור". דווקא בלידה לידה רוחנית?

את זה אתה אומר. לכן אני אומר שזה לא מקום לבירורים. היו ויהיו תקלות בדרך כל הזמן. לא יכול להיות שום צעד ושעל אם לא, כמו שאמרתי, נותנים שקע בתוך רצון לקבל, ממלאים אותה בגדלות הבורא. עוד פעם נותנים בוקס, עושים חלל, כמה שאתה מכניס בפנים, וזה מכה, וזה פגיעה באגו, אבל אותו אתה יכול אחר כך יכול למלאות עם גדלות הבורא. כך מתקדמים.

הלידה לאבא ואמא

"ואז נעשו ראויים לשאוף רוח חיים, והתקיימה בהם הנבואה: "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש". מתחילה ממלכת כהנים, לבטל קנינם הפרטי, ואחר כך גוי קדוש, שהוא להשפיע נחת רוח לקונם, על-ידי "ואהבת לרעך כמוך"." שני שלבים, להשפיע על מנת להשפיע, "תהיו לי ממלכת כהנים", ו"גוי קדוש" זה כבר לקבל על מנת להשפיע, שזה השפעה ממש.

"וכמו בגשמיות שהולד נופל לידים אוהבות ונאמנות, שהם, אביו ואמו הדואגים לו ומבטיחים קיומו ובריאותו - כמו-כן, לאחר שלכל אחד הוכן ששים רבוא דואגים לקיומו, נשמו רוח חיים, כמ"ש: "ויחן שם ישראל נגד ההר" ופירש"י "כאיש אחד בלב אחד"." שכבר היו מוכנים לחיבור ותחילת התיקון.

תקרא שוב, לא כל כך שמעו.

הלידה לאבא ואמא

"ואז נעשו ראויים לשאוף רוח חיים, והתקיימה בהם הנבואה: "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש". מתחילה ממלכת כהנים, לבטל קנינם הפרטי," להשפיע על מנת להשפיע, "ואחר כך גוי קדוש, שהוא להשפיע נחת רוח לקונם, על-ידי "ואהבת לרעך כמוך".

וכמו בגשמיות שהולד נופל לידים אוהבות ונאמנות, שהם, אביו ואמו הדואגים לו ומבטיחים קיומו ובריאותו - כמו-כן, לאחר שלכל אחד הוכן ששים רבוא דואגים לקיומו, נשמו רוח חיים, כמ"ש: "ויחן שם ישראל נגד ההר" ופירש"י "כאיש אחד בלב אחד"."

שאלה: בעל הסולם כותב פה ""ויחן שם ישראל נגד ההר" ופירש"י "כאיש אחד בלב אחד"."

"הר" זה הרהורים, "הר סיני", הר של שנאה, ואנחנו צריכים להתגבר על כל השנאה הזאת עד הפסגה, ורק אם אתה מתגבר על כל השנאה שהיא יותר ויותר גדולה, יש שם שוטרים, שממש זורקים אותך ואתה מתגלגל חזרה, ושוב מתחיל לטפס על ההר הזה ושוב מתגלגל, וככה זה, אם אתה כבר לא מסוגל לכלום ואז אתה צועק, ואז אתה בוכה, ואז אתה מתחנן, ואין לך גרם אחד מצידך שאתה יכול לסייע בזה משהו, אתה מרים ידיים שזהו, אז עוזרים לך. מרחמים.

תלמיד: הוא כותב "שלכל אחד הוכן ששים רבוא דואגים לקיומו". במה עוזרים לי שישים ריבוא, ואיך הם דואגים לי?

"שישים ריבוא" זה נקרא שיש כאן פרצוף שהוא מוכן בשבילי, רק אני צריך לגלות שאני יכול להיות ראוי, רצוי, מתאים לו. "שישים ריבוא" זה נקרא זעיר אנפין, שאם מלכות מצטרפת אליו, הם יחד יכולים לעלות כבר לאבא ואמא.

תלמיד: אני מבין שיש לנו המון הרהורים, כל הסיפור שלנו זה הרהורים, אומרים מה כדאי, לא כדאי, צרות, לא צרות, להתעלות מעל עצמנו, זה כל עבודה. מאיפה מגיעה לי עזרה? מי דואג לי, איך אני יוצא מהבוץ הזה, מההרהורים האלה?

"עזרי מאת ה', עושה שמיים וארץ".

תלמיד: אז מי עוזר לי לצאת מכל הבוץ שכאילו אני נמצא בו כל הזמן?

"קוה לה' חזק".

תלמיד: חברים, יש עניין, עשירייה שלי?

מה אני יכול לספר לך שאתה לא יודע?

תלמיד: לָמה הוא כותב "כאיש אחד בלב אחד", איך אפשר בכלל להגיע לדבר כזה?

תנסה עשר שנים אחר כך נדבר.

תלמיד: לָמה עשר? צריך שלושים אמרת.

לא יודע, אבל תנסה לפחות עשר.

תלמיד: ואז באמת כאיש אחד בלב אחד?

אין לנו ברירה, זה החיים, כל עוד אתה לא מקטין את עצמך למידת הרשימו אתה לא נכנס לעיבור. אתה מבין שאם יש לך גאווה אתה לא יכול שם להתכלל עם העליון, כי אתה מיד, עוד לפניך מכניס לשם רעל, איך אתה יכול להתחיל לקבל ממנו אורות שיגדילו אותך, שיפתחו אותך, אם אתה לא מצטמצם לנקודה. והנקודה הזאת, שאנחנו [קוראים] לה "נקודה שחורה", היא לא שחורה, כי גם עליה אתה מוכן לוותר. וכשאתה מוותר עליה נשאר רק רשימו שהוא מגיע מלמעלה, הוא לא שבור.

תלמיד: מה זה נקרא לידה רוחנית?

לידה אני לא יודע, חכה תשעה ירחי לידה, בוא נעבור אותם.

תלמיד: הוא אומר כאיש אחד בלב אחד, מה זה, תכונה, השפעה, רצון לקבל, רצון להשפיע?

הם בונים ביניהם מערכת של אדם, שיש לו לב, מוח, כול מה שיש באדם יש במערכת הזאת, וכלפי המערכת הם מתייחסים עכשיו כמו לאדם אחד.

תלמיד: כל העולם צריך להיות כאיש אחד בלב אחד?

כל העולם צריך להיות אדם הראשון, מערכת כזאת שאין כלום חוץ מזה.

שאלה: אנחנו בפתח של השנה החדשה ועשיריות חדשות, שכל פעם משתנות, וטבע האדם שכל הזמן הוא מתרגל לכל השינויים וכל הזמן בורח. לפני יומיים דיברנו על הקבר, איך שאנחנו נכנסים, בעיקרון אמורים להיכנס למצב כזה, שפשוט אין מנוס ואתה לא יכול לצאת ממנו אלא רק להתחיל לנשום דרך הזימים. איך יוצרים כזה מצב ולא בורחים ממנו? אני דווקא לא רוצה להיכנס, נוח לי ככה. אולי לא טוב להגיד, אבל עד סוף החיים ככה להמשיך, המאור פועל והוא יתקן. אבל הרי בידינו החיים שלנו, אנחנו מסוגלים לייצר מציאות של אינקובאטור שמסוגל לפרוץ ועם כל מה שלא נוח לי כל כך, להיכנס לתוך הקבר הזה. אבל איך עושים מאמץ כזה ביחד, ולא בורחים ממנו?

ברמה הגשמית זה מורה, קבוצה, ספרים, ברמה הרוחנית זה כוח עליון, אין יותר. אתה צריך לחבר את כל הגורמים האלה יחד ולעשות כך, "ישראל, אורייתא, קודשא בריך הוא", ולראות שאתה מתקדם בזה שמיום ליום נותנים לך תנאים יותר קשים כדי לוותר על עצמך ואז זו התקדמות. שאתה מתקדם בלוותר על עצמך מיום ליום עוד יותר ועוד יותר, בזה אתה מתקדם, זה השלב הראשון של ההתקדמות.

תלמיד: אני יכול להשלות את עצמי, בזה שנראה לי כביכול "פה אספתי וגם פה קצת".

לא, אתה לא יכול לעשות חשבון, כי זה נעלם. זה כמו הסיפור על זה שיצא עם קופסת הכסף מאוצר המלך, אחר כך יגידו לך זה הכול שלך, ביטלת את עצמך תיכנס לעיבור.

תלמיד: איך שורפים את הגשר אחורה?

שורפים, אין ברירה, אלף פעם להגיד לעצמו שאני לא רואה חיים אחרים, טוב לי מותי מחיי אם אני עוזב את זה, אם אני אחליף את זה במשהו אחר. ויהיו לך ספקות עד סוף החיים.

תלמיד: אחרי שאמרת ככה, מה אז? להיכנס עם כל הראש ומה הלאה?

לא יודע, לפי האופי שלי, אני כותב יומן מה אני צריך לבצע במשך היום, השבוע, אפילו השנה, ואני ממלא את היום, צילומים עם ההוא, ועוד כמה דברים, ישיבה, כתבים, הכול הכול אני כותב, אז אני בזה פחות או יותר ממלא את היום שלי. עכשיו אספתי [חומר] ל"זוהר", אם הייתם יכולים הייתי אוסף עוד, אבל אתם לא מסוגלים. אדם צריך לסדר לעצמו כל הזמן את העסקים הגשמיים המדומים האלה שבתוכם הוא מבין בשביל מה הוא עושה את זה. כל הזמן, אין מה לעשות, דווקא כשאנחנו עוברים מצבים אינטנסיביים טובים, אתה אומר מיום ליום כאילו שאין שום שינוי? זה פלא, ממש מפתיע.

תלמיד: לא שינוי, להיפך, יש המון שינויים, אבל איך לא בורחים מהם, איך ממשיכים אותם הלאה כך שנתחיל לנשום מהזימים?

אז נתתי לכם כמה טיפים, לדבר באמצע יום, כל שעה לרשום משהו, לעבור על מה שלמדנו בבוקר, תראו מה שיש לכם בארכיון, הכול מסודר, הכול מאורגן, תעסקו בהפצה. כמה כתבת אתמול משהו, איפה פיזרת את זה? כלום, אתה רק יושב ובוכה לָמה לא נותנים לי. מה פתאום שיתנו לך משהו, אתה נותן משהו שאתה דורש בחזרה? מה אתם רוצים? אתם לא שומעים, אתם שומעים רק מהצד השני, "איפה מה שמגיע לי". אתה יודע כמה צריכים לתת כדי לקבל משהו?

שאלה: במאמר כתוב שלפני שמגיעים לאהבת לרעך כמוך אנחנו צריכים לוותר על הרכוש הפרטי שלנו. מה זה אומר?

זה נקרא שאתה מוותר על כל הקניין הפרטי, שאתה לא רוצה שום דבר. אחרת איך אתה יכול לאהוב את הזולת? "לאהוב את הזולת" זה נקרא שאתה עובד בשבילו, שיש לך כוח, שכל, כל האמצעים. הרצון לקבל זה שלו, ואתה עובד על הרצון לקבל שלו כדי למלאות אותו, זה נקרא שאתה אוהב אותו.

לאהוב אותו האמת, זה לא כשאתה נותן לו כרית וכיסא כמו שכתוב שם, כרית כיסא גם בדברים ההכרחיים, אלא חוץ מהכרחיות אתה ממלא אותו בהכרחיות הרוחנית. זו נקרא אהבה, אחרת אתה קובר אותו, תביא לו כסף במיליונים ואז מה, אתה קברת אותו עד סוף החיים.

זה לא עניין של הרוחניות שלך לאחרים, לא, אתה צריך לדאוג לגשמיות של החבר, לעזור לו בעבודה הרוחנית שלו, לא לעשות את העבודה הרוחנית שלו בעצמך.

תלמיד: זה נוגע גם לקניין גשמי?

גשמי זה בעיה, צריכים לראות, כן, לא, כאן אתם יכולים לטעות.

קריין: משימה יומית, עד שיעור הצהריים כל חבר דואג לבצע לפחות פעולה אחת שתעלה את גדלות הבורא בעשירייה.

(סוף השיעור)

mlt_o_rav_2018-09-07_lesson_bs-sod-ibur-leida_n1_p2_70dNgjTQ