שיעור בוקר 23.08.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק "אגרות",

עמ' 754. אגרת נ"ג, עמ' 713. אגרת כ"ד

קריין: "כתבי בעל הסולם", חלק "אגרות", אגרת נ"ג, עמ' 754.

אגרת נ"ג

שנת תרפ"ח (1928)

"ב"ה א' נח תפר"ח לונדון יצ"ו

כבוד ידי"נ מוהר"ר. .. נ"י לעד ולנצח.

...אמנם כן, הסיבותם לי עבודה רבה בענין הפירוד והשנאה אשר נזרע וגדל ביניכם, בשיעור אשר לא שערתי מראש, כי כל אחד מהתלמידים שיחי' נצח, הוא כמו אבר שלי עצמי, והנה אין שלום בעצמי מפני חטאתי, וע"כ, אני מוכרח להתחיל ולזכך את עצמי, כמו תינוק שנולד, עד שאזכה לעשות שלום בין התלמידים שיחי' נצח.

והאמת אכתוב לכם כי קויתי בטרם נסיעתי מביתי, אשר כל הגדיים שהנחתי אזכה בשובי לביתי לראות אותם תיישים, אשר ע"כ לקחתי על עצמי, כולי האי טלטולא דגברא [כל אלה טלטולי הגבר], וטרדות עצומות, אשר מעודי לא טעמתי אותם, גם אפס קציהם. ובגלל הדבר הזה זכיתי באמת לישועה גדולה ונפלאה בעד כולכם, ונפתחו שערי שמים עלינו בעז"ה.

אולם הפירוד והשנאה, שאין להם שום שורש, זולת בקליפות ושמרי הקליפות המה הי' בעכרנו ועשו הפרעות על דרכינו כי דרך שם מצאו הקליפות מקום להתגנב בגופות, ולעקם את הצינורות הקדושים.

למותר לפרש לכם גודל הגעגועים והצער, אשר הסבותם לי בדבר הזה. אודה ולא אבוש, שעד עתה לא הבנתי את נ"ע ענין האר"י ז"ל, אשר הצטער כל כך מסיבת המחלוקת שנעשה בין החבריא שלו עד נכ"י ח"י. עתה ראיתי "כי אין חכם כבעל הנסיון" וד"ל. אמנם אקוה לתקן הכל בעזה"י בשובי לביתי עצהיו"ט.

הנביא שואל ומשיב "ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלוקיך", והדברים עמוקים מאד מי ימצאם.

והענין שאיתא [שמובא] בזוהר: "ג' עלמין לו לקב"ה וכו' וז"ס קדוש קדוש קדוש, דסובב על ג' עלמין הנ"ל אשר בכל אחד ואחד מלא כל הארץ כבודו", פי' עד"ה: "צדק ומשפט מכון כסאך" וכתוב "פתחו לי שערי צדק", ונודע שצדק הוא נעשה לך אלהות, כמו דבר אלקות וד"ל וכו'.

יהודה ליב"

שאלה: בתחילת המכתב, בעל הסולם כותב שהוא מצטער על מה שקורה בין התלמידים, "אני מוכרח להתחיל ולזכך את עצמי, כמו תינוק שנולד, עד שאזכה לעשות שלום בין התלמידים שיחי' נצח." האם מקובל יכול למלא את תלמידיו בלי שהם יעשו את העבודה, והאם זה אפשרי בין החברים?

אלו דברים לא פשוטים, כי כל אחד מאיתנו משפיע על האחרים, לאו דווקא בתוך העשירייה, אלא בכלל על קבוצת הלומדים. לכן כל אחד צריך להבין שאם הוא עושה משהו, הוא גורם בזה לרע או לטוב, ולשינויים בכולם. במיוחד בעשירייה שלו, בקבוצה הגדולה שבה הוא לומד, ובכל העולם על אותם האנשים שבצורה כלשהיא קשורים אליו.

לכן זה לא פשוט, וככל שהאדם גדל, הוא לאט לאט מקבל על עצמו יותר ויותר הגבלות, במיוחד ביחס בין החברים שאיתם הוא מתכוון לבנות את אותו כלי שהבורא ימלא אותם. לכן הוא מצטער כל כך.

שאלה: הוא מדבר על הפירוד והשנאה שהופיעו בין החברים, והתיקון בפסקה האחרונה כאילו מדבר על משפט וצדק. מה הקשר?

כנראה שהוא לא רוצה לגלות את הכול, להסביר את הכול, אבל כך כותב.

תלמיד: אם המחלה זה פירוד ושנאה היית מצפה שהתרופה תהיה אהבה, אבל הוא לא מדבר על אהבה, אלא דווקא על משפט וצדק.

כן, כנראה שעל זה מדובר כסיבה. כנראה שיש ביניהם הפרדה והתרחקות, וכדי לתקן את זה צריכים להשתדל להתקרב, ולהתחבר.

תלמיד: אז למה הוא מדבר על משפט וצדק, מה הדברים האלה?

כי צדק נקרא אותו כוח שמחבר את כולם יחד.

תלמיד: הוא מדבר בפסקה אחרונה על ג' עלמין, קדוש קדוש קדוש. למה הכוונה?

ג' עלמין זה בריאה, יצירה, עשיה, עולמות דפרודא.

שאלה: בעל סולם אומר שהיה לו צער גדול על כך שהייתה מחלוקת בין התלמידים. והבקר הייתה פה הכנה מאוד חזקה, ודיברנו בה על משפט שרב"ש כתב "באהבת חברים מסתלקים הדינים וזה גורם כל הישועות והמתקת הדינים". כאילו יש באהבת חברים דבר מאוד מאוד גדול. מדוע אנחנו מרגישים באהבת חברים הסתרה כזו אדירה, מדוע יש את ההסתרה הזו?

זאת לא הסתרה, אתה זה שמסתיר עם האגו שלך, ברצון לקבל לעצמו. ככה זה לא נסתר, זה דווקא יחסית נגלה. אנחנו גם יכולים להגיד שזה דבר טוב, חיבור בקבוצה שלומדים וכולי, ושזה אפילו דבר טבעי. אבל אצלנו, בינינו, בין כולנו לבורא כאן יש כוח הרע, שאותו אנחנו צריכים למחוק, לדלג עליו, וזו העבודה שלנו.

תלמיד: כן, זה מתחלק לשניים, כמו שאמרת, התחושה הטובה מחיבור לא נסתרת, היא באמת גלויה, אבל הקשר בין אותו חיבור לקשר לבורא, זה נסתר.

כן.

תלמיד: איך מגלים את זה, מתי זה מתגלה?

מתי שיהיה על מנת להשפיע שנקרא "לשמה".

תלמיד: אז כל עוד זה לא מתגלה צריך לבצע ולפעול באהבת חברים גם אם זה מתוך כפייה, אבל כל הזמן להתרכז רק בזה?

כן.

שאלה: בקשר לכל מה שכתוב על החברים, ועל פירוד ושנאה בעשירייה. אם יש מחלוקת בין חברים, אחד החליט שהשני לא בסדר, והשני שדווקא לא עשה משהו לא בסדר, שולח לו מכתב אפילו עם התנצלות, אפילו שהוא לא צריך להתנצל, והראשון לא מגיב. הוא פונה לתורני חיבור, מבקש התערבותם כדי לעשות חיבור, הם לא מגיבים. אז הוא פונה לעשירייה, מבקש את העזרה של העשירייה, הם לא מגיבים, כלום, שקט.

אחר כך הוא שומע שגם בעשירייה אחרת יש כמה חברים שלא מדברים ביניהם. מה עושה אותו חבר שרוצה להשלים, ובתוך העשירייה שלו אף אחד לא מגיב?

צריך לבקש אספת העשירייה, אם זה בתוך העשירייה, ולהסביר להם מה קורה לו עם חבר אחד או עם כמה חברים, ושהוא משתדל להיכנס לקשר איתם, אבל הם לא מגיבים, ולשאול למה, מה הסיבה?

שאלה: אני מבקש להמשיך את החבר, בעל הסולם אומר פה שהדבר הזה יכול לעקם את הצינורות.

כן, ודאי.

תלמיד: מה זה לעקם את הצינורות?

אנחנו מקבלים מהבורא דרך מערכת מאוד גדולה, שמאפשרת לאור העליון להגיע גם אלינו במקצת. נניח כמו באינסטלציה שמגיעים אליך מים, ואנחנו יכולים לסתום את הצינורות האלה או לפתוח אותם, הכול תלוי בהשתתפות שלנו.

תלמיד: קודם אמרת כמה אנחנו משפיעים אחד על השני, ועל החברה כולה. כשאנחנו באים לפה כל פעם, בכלל למפגשים של עשירייה, למפגש שלנו בשיעורים פה, כמה חשוב שנחשוב בעומק ליבנו על כל השדה הזה, על כל המעברים, הצינורות האלה, כי באמת לכל דבר הכי קטן יש פה השפעה על הצינור שעובר בו בינינו המאור. כמה זה חשוב?

חשוב מאוד, כדאי לחשוב על זה כל הזמן.

תלמיד: מה זה לחשוב כל הזמן? אנחנו אומרים שהכול מתברר במחשבה, איך אנחנו צריכים לבוא ולהביא את עצמנו למחשבה הזאת, שהצינורות בינינו יהיו כל הזמן בזרימה שלא תפסיק לרגע?

זה מה שאנחנו צריכים לחשוב ולהשתדל לפתוח, כל התורה היא רק לזה, כי אז יהיה לנו קשר עם הבורא, והשפעת הבורא תבוא אלינו בצורה יותר ויותר גלויה, ברורה, חזקה, ואנחנו נוכל להתקשר אליו בחזרה.

תלמיד: הייתה לי קליטה מאוד קשה בחיפה, והייתי לוקח את אחד החברים טרמפ, כי לא היה לו רכב, ובדרך רציתי קצת לשתף אותו, אמרו לי, לקחו לי, עשו לי, והוא לא רצה לשמוע. הוא אמר לי, "אמרת תודה לבורא"?

אמרת תודה לבורא? כן, צריכים חבר כזה שלא אומר לך את מה שאתה רוצה לשמוע, זה חבר אמיתי, חבר שאומר לך את מה שאתה צריך לשמוע. תודה לחבר.

כן.

שאלה: אנחנו רואים פה שבעל הסולם מרגיש כאחראי, ושיש בכוחו לתקן את הפירוד שהוא רואה אצל אחרים. ככה הוא כותב, "אם אני אזכך את עצמי עד שזה ישכין שלום".

כן.

תלמיד: קודם כל מעניין לראות איך הוא לוקח, ואיך ניתן לקחת פירוד חיצוני, ולפתור אותו בתוך עצמך. החבר קודם העלה הרגשה שקיימת בעשירייה אחרת. אנחנו רגילים בזמן האחרון מאוד להתרכז בתוך העשירייה שלנו, אבל כשאני שומע על פירוד בעשירייה אחרת, אני מרגיש שזה לא טוב גם לי, זאת אומרת לעשירייה שלנו להיות בכלל, שיכול להיות שיש בו בעיה של פירוד בעשירייה אחרת.

כי אני רואה שיש השפעה בין העשיריות. יש קשר בינינו גם אם הוא סמוי, אבל זה בהחלט משפיע. האם אנחנו יכולים בעבודה בעשירייה שלנו לתקן פירוד בעשירייה אחרת?

לתקן אנחנו בעצמנו לא יכולים, אבל לקרב אותם לפתרון כן יכולים. ככל שאנחנו נהיה עשירייה יותר מתוקנת, כך נשפיע על כל יתר העשיריות שגם הן יתקדמו לפתרון.

תלמיד: אנחנו רגילים לשמוע התפעלויות ודברים טובים שקורים בעשיריות אחרות, ואנחנו מתכללים בזה וסופגים את זה. מה לגבי צורת הפירוד בעשיריות אחרות, כמה אנחנו יכולים או צריכים להתכלל מזה?

כמו בכל דבר שאנחנו משתדלים אצלנו לממש את התיקון, אז התיקון הזה ישפיע על יתר העשיריות, ואנחנו גם יכולים לעשות כאן פעולות גופניות בפועל ולהשפיע עליהם כדוגמה. וחוץ מזה, בזמן שלומדים, שמדברים, אנחנו יכולים להעלות שאלות בלי להצביע על מישהו, על משהו, אבל שיבינו מתוך סך כול הדברים שמדברים עליהם, מה בהם הם יכולים לתקן.

תלמיד: איך אנחנו ככלל מבליטים את זה שאנחנו לא מסכימים לפירוד בתוך העשיריות? איך לתת השפעה כזאת, שאנחנו לא מסכימים עם זה, אומנם לא בלחץ, אבל שאנחנו לא מוכנים לחיות בצורה כזאת?

איזה סימן לתת? אילו פעולות לעשות? יש הרבה דברים קטנים שצריכים לעשות, אבל אני לא יודע בדיוק על מה להצביע. אם תדברו על זה, אז פה ושם אנשים כן יבינו על ידי מה הם יכולים לעורר את הקרבה ביניהם. יותר מזה אני לא יודע.

שאלה: הוא כותב "אמנם כן, הסיבותם לי עבודה רבה בענין הפירוד והשנאה אשר נזרע וגדל ביניכם, בשיעור אשר לא שערתי מראש, כי כל אחד מהתלמידים שיחי' נצח, הוא כמו אבר שלי עצמי, והנה אין שלום בעצמי מפני חטאתי, וע"כ, אני מוכרח להתחיל ולזכך את עצמי, כמו תינוק שנולד, עד שאזכה לעשות שלום בין התלמידים שיחי' נצח." הוא לא מאשים את התלמידים בכלל, הוא מאשים רק את עצמו.

אני מנסה להשליך את תפיסת המציאות לגבי החיים שלנו פה. כשאתה מסתכל ורואה את כל אי הסדר מסביב, אתה צריך בעצם להאשים רק את עצמך. אם אני רואה חטופים, מלחמות, אז אני צריך לשבת עם עצמי ולראות איפה חטאתי. כי כל הבלגן שאני רואה, אני אשם בו, כמו שאתה תמיד אומר, "אתם אשמים". איך אנחנו יכולים לתקן את המציאות הזאת?

אנחנו צריכים, במיוחד לפני הכנס, לסכם בינינו מה יהיו הרצונות, הכוונות, סוג החיבור שאנחנו רוצים להגיע אליו, איך כל אחד ישתתף בזה, שנבין יותר מה מידת הקשר שצריכה להיות בינינו, אופי הקשר, ואיך מתייחסים זה לזה. הכול צריך להיות בצורה ברורה לפני כל אחד.

תלמיד: כלומר באים לכנס, ואם עושים את העבודה כמו שצריך, אז האם נצא מהכנס ופתאום הכול ישתנה, אין חטופים, אין מלחמה, אין כלום?

אני לא יודע, אבל אני צריך לכוון את עצמי לזה.

תלמיד: למה הוא מתכוון פה, "וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלוֹקֶיךָ"? מצד אחד תעשה עבודה, ומצד אחר "הצנעת הלכת עם ה' אלוהיך".

אתה לא צריך לבלוט, אתה צריך להיות "בתוך עמי אנוכי יושבת".

תלמיד: מין עבודה פנימית.

כן.

שאלה: הוא כותב "ומשיב "וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלוֹקֶיךָ," ואז הוא כותב על זה, "והדברים עמוקים מאד מי יִמְצָאֵם". איפה מוצאים? איפה מחפשים?

מחפשים בתוך הלב. בתוך הלב של האדם, שם צריכים למצוא את כל התשובות.

שאלה: כשמתגלה השנאה הזאת, זה אולי הצומת שאם אנחנו מבינים שהבורא מגלה לנו את הפירוד הזה בנו, ועלינו לבקש את ההתבטלות כלפי זה שאנחנו רוצים שהוא יצרף אותנו לכלי אחד מעל כל החשבונות. כי ברור שבתוך הדעת יש לנו אלף ואחת סיבות למה אני שונא אותו. ופה זו עבודה מעל האדם עצמו, שצריך באמת להאמין. והיום אנחנו רואים את זה בעיניים, שאנחנו חייבים להיות בהתבטלות, וכך נעבור את הנקודות האלה שמכריעות אותנו.

כן.

אגרת כ"ד

שנת תרפ"ז (1927)

ב"ה ט"ז מרחשון תרפ"ז לאנדאן

כבוד ידי"נ מהר"ר. .. נ"י.

את מכתבך מיום י"ד תשרי קבלתי ונהניתי מאד, ומשובחים מעשיך בדבר התאמצותך בדבקות חברים, יתן השי"ת שתזכה ג"כ לכוונה השלמה.

ונא ידידי, להתחזק מאד בלימוד התורה, הן נגלה והן נסתר, כי לא חסר לך יותר, אלא להתחזק בעול התורה, שאין יצר הרע שורה אלא בלב פנוי מחכמה, ולהשמר מאד מעצלות, כי בעצלתים ימך המקרה, והיא הקליפה היותר קשה בעולם, והכל לפי רוב המעשה, וסימן לעצלים היא העצבות, וסימן לזריזים הוא השמחה.

אם לא קשה לך, הייתי מיעצך, שתלמוד למוד ההוראה, בכדי שתגיע להוראה, שהיא יפה לנשמה. והעיקר להתפלל ולבטוח בה', על כל מה שתרצה לעשות, ויועיל לך לגמור בכי טוב.

כבר ידעת שהתפילה והבטחון, עולים בקנה אחד. וצריכים להאמין באמונה שלמה, שהשי"ת שומע תפילת כל פה, וביחוד מה שנוגע לשכינה הק', ובאמונה זו קונים הבטחון, ואז תהיה תפילתו שלמה, בבטחון שיושע, ואז יזכה להיות בבטחון ובשמחה כל היום, כמו שכבר נושע.

ותזכור מה שאמרתי לך, שהשעה הראשונה אחר הקימה, תשבר את לבך ותעסוק בתיקון חצות דרך מחשבה, ותצער עצמך בצער השכינה, שסובלת בגרם מעשיך. אבל לא תאריך בזה, יותר משעה אחת. ואחר כך תיכף תגביה את לבך, בדרכי השי"ת, באמונה ובטחון כנ"ל בשלימות. ותעסוק כל היום בתורה ועבודה בשמחה. ואם תרצה, תוכל לעסוק בשבירת הלב, גם חצי שעה טרם השינה.

אבל הזהר מתחבולות היצר, שרוצה דוקא להעציב את האדם, בעת עסקו בעבודת השי"ת, ובעת כזאת אומרים ליצר הרע: אף על גב שהצדק אתך, עם כל זה-המתן, כי יש לי שעה קבועה לכך. ואז אחשוב בזה, ולא בעת עמדי לפני המלך, ועל כן היה לכהן בגדים מיוחדים לדשן את המזבח, ובגדים מיוחדים לעבוד עבודה.

וד"ל והזהר בדברי אלה, ואז תזכה לקרב את עצמך לדביקותו ית' וחפץ ה' בידך יצליח.

יהודה ליב במהר"ש אשלאג"

שאלה: העצה שהוא נותן, "תוכל לעסוק בשבירת הלב, גם חצי שעה טרם השינה". זו נשמעת כעצה רלוונטית לעבודה שלנו.

למה?

תלמיד: כי אנחנו עוסקים המון בביקורת שלא בזמן ושלא לצורך. הוא נותן פה עצה איך להתמודד עם זה.

הוא נותן את זה ליחיד שהוא כותב אליו, לא לכל הקבוצה שיעשו עבודה אחרת.

תלמיד: האם זו עצה שהיית ממליץ לתלמיד שנמצא בעצבות כמו שבעל הסולם מתאר?

בעל הסולם מתאר כאן סדר יום לאדם שלומד ורוצה להתקרב לבורא. הוא צריך לחלק את היום שלו לזמן שקם, מה שהוא עושה אחר כך, מה הוא חושב בצהריים, באמצע היום ובזמן העבודה הגשמית שלו, לא הרוחנית. וכשחוזר הביתה, או מכוון את עצמו כבר לסוף היום, אז הוא נכנס בחצי השעה האחרונה לשבירת הלב.

תלמיד: מה זו שבירת הלב?

שירגיש את הלב שלו כשבור, מפני שלא יכול היה להשיג במשך היום את מטרת החיים, מטרת הבריאה.

תלמיד: הוא רושם "שאין יצר הרע שורה אלא בְּלֵב פנוי מחכמה". מה זה "לב פנוי מחכמה"?

לב זה הכלי הכללי של האדם, ואם אין בו חכמה, חכמת התורה, אז הלב עדיין לא נמצא במילוי החסדים ולכן החכמה לא יכולה למלא אותו.

שאלה: מה הכוונה "לשבר את לבו"?

להגיע לשבירת הלב מכל מיני כניסות.

שאלה: איך הוא שובר את הלב שלו בצורה נכונה?

אתם תנסו ותראו.

שאלה: כי הוא אפילו רומז או כותב שיש פה סכנה שיצר הרע יתגנב דווקא למקום הזה. אז איך לשבור את הלב בצורה נכונה ולא ליפול ליצר הרע?

אתה צריך להגיע למצב שמצד אחד יתגלה לך יצר הרע ומצד אחר אתה תראה עד כמה אתה שומר עליו, ואז תרגיש את הלב שבור.

שאלה: הוא גם כותב "הִזָּהֵר מתחבולות היצר, שרוצה דוקא להעציב את האדם" וכולי. אז האם כביכול יש לאדם יכולת לנהל משא ומתן עם יצר הרע שלו?

בוודאי.

שאלה: איזה כוח יש לאדם לנצח את יצר הרע?

לאדם יש כוח, הוא יכול לעשות, הוא יכול לקבל עזרה מלמעלה, מהבורא, מהקבוצה, מעצמו, מהביקורת על החיים הקודמים שלו ואז יהיה לו כוח.

שאלה: זאת אומרת, שלא תמיד יצר הרע חזק ממנו, ויש לאדם יכולת לעמוד מולו?

בדרך כלל יש לאדם יכולת לכופף את היצר הרע.

שאלה: מה מכריע ומה גורם לאדם לכופף את יצר הרע, מאיפה הכוח פעול בזה?

מכוח עליון, הבורא נותן כוח.

שאלה: בניסיון לבנות כוונה לפני כל פעולה, מורגש שחסר משהו שהכוונה לא שלמה. מהי אותה "כוונה שלמה" עליה כותב בעל הסולם?

כוונה שלמה כוללת בתוכה את כל יצר הרע ויצר הטוב, התופעות שיכולות להתגלות מיצר הרע ומיצר הטוב, ואת כל זה אדם לוקח בחשבון, מעלה לבורא ומבקש ממנו שיעזור לו להחליט נכון.

שאלה: האם אפשר להגיד שכוונה שלמה זה כאשר הפה והלב שווים?

אפשר להגיד. אבל להגיד "פה ולב", או "פה ואוזן", אלה מונחים שיכולים לבלבל.

שאלה: כתוב "ונא ידידי, להתחזק מאד בלימוד התורה, הן נגלה והן נסתר, כי לא חסר לך יותר, אלא להתחזק בעול התורה". מה הכוונה להתחזק בעול התורה?

"להתחזק", זאת אומרת להקדיש לזה זמן יום יום.

שאלה: "שאין יצר הרע שורה אלא בְּלֵב פנוי מחכמה, ולהשמר מאד מעצלות, כִּי בַּעֲצַלְתַּיִם יִמַּךְ הַמְּקָרֶה, והיא הקליפה היותר קשה בעולם, והכל לפי רוב המעשה, וסימן לעצלים היא העצבות, וסימן לזריזים הוא השמחה". זאת אומרת שאם אנחנו רואים פה אנשים עצובים, אז לפי מה שבעל הסולם כותב הם לא עושים עבודה?

כן.

שאלה: ואם אנחנו זריזים כיכול אז יש שמחה רבה?

"מצוה גדולה להיות בשמחה".

שאלה: איך מגיעים למצב שאני מגיע לפה ויש לי מצב רוח טוב?

התורה משמחת.

שאלה: מה זאת אומרת?

התורה גורמת להיות בשמחה.

שאלה: זאת אומרת שכאשר לומדים תורה זה מביא לשמחה?

כן.

שאלה: ואם אני עצוב באותו הזמן?

סימן שחסר לך לימוד תורה.

שאלה: נראה כאילו המצבים הפוכים כשאני בא לפה.

למה?

שאלה: כי אני צריך לבוא לפה בשמחה, אל אין לי שמחה, אני בא לפה עם עייפות גדולה.

תתחיל לקרוא "חומש" בבית.

שאלה: וזה גרום לי שמחה?

כן , ותראה איך זה ישפיע עליך.

שאלה: זאת אומרת שבכל מקרה חייבים להיות פה שמח, צריכים לבוא לפה עם מצב רוח טוב?

כן.

שאלה: לא תמיד זה מצליח אבל צריך להשתדל לעשות את זה.

כן. תנסה ותגיד לנו אחר כך.

שאלה: למה הוא מייעץ להגיד ליצר הרע שהוא צודק? הוא באמת צודק?

זה מין פלירט כזה, זאת אומרת שאדם עושה כך כדי להרגיע את יצר הרע ואחר כך לגבש כוחות ולהתנפל עליו.

שאלה: יצר הרע כל הזמן פועל כלפי חברים, תוקף.

כן.

שאלה: אז איך לאהוב בלב שלם אם היצר הרע בא בטענה צודקת? יש לו טענות צודקות.

איזה טענות צודקות?

שאלה: על חברים, כל פעם זה משתנה אבל הוא משכנע אותך והוא גם צודק, הוא מספק לך הוכחות. אנחנו מכירים את העבודה מולו, אבל איך אפשר לאהוב בלב שלם כשהוא תוקף כל פעם מחדש?

אתה עושה כנגדו מסך, קיר, ועל ידי זה אתה לא רוצה לשמוע מה שהוא אומר לך על החברים.

שאלה: אז בשביל מה הוא אומר לעסוק בביקורת שעה ביום?

כדי לבנות את המסך הזה.

שאלה: הוא נותן עצה לחשוב שאני עומד בפני המלך. אז כשיצר הרע גורם לתקוף חבר אני צריך לחשוב שמאחורי החבר עומד הבורא ואני עומד בפני המלך?

כן.

שאלה: זה שובר את יצר הרע?

לא, זה מביא אותי ליחס הנכון למה שקורה.

שאלה: אבל האם זה מאפשר לאהוב?

זה מקרב.

שאלה: אז את מי האדם אוהב בסוף, את החבר או את הבורא שעומד מאחוריו?

בעצם אנחנו צריכים להגיע לאהבת ה', הסימן והדרך לזה היא אהבת חברים, וכך אנחנו מתקדמים.

שאלה: אם אני עוסק באהבת הבורא שעומד מאחורי החבר שהיצר הרע שלי תקף אותו, זה גם צריך להביא אותי לאהבת החבר?

בטח.

שאלה: שניהם צריכים להתלכד?

כן, אהבת החברים זה חלק מאהבת ה'.

שאלה: לגבי העצלות, הוא אומר שהיא "הקליפה היותר קשה בעולם", שזה גורם לעצבות, למה זה כל כך חמור?

זה אוכל את כל החיים שלך.

שאלה: יש אנשים שמטבעם הם עצלים, אז איך תכונה יכולה להיות קליפה? והאם אלה שנולדו עצלנים יש להם פחות סיכוי להיתקן?

לא, אולי להיפך, הם מרגישים ומגלים מהר יותר שהם עצלים ואז הם גם מבקשים את התיקון מהר יותר. אז אי אפשר להגיד אם צד זה או אחר טוב יותר. לכל צד יש גם אמצעים משלו.

תלמיד: זאת אומרת, אם אדם עצלן בטבעו עובד עם זה, זה רווח גדול בשבילו?

כן.

תלמיד: בדרך כלל העצלות מגיעה מגובה בכל מיני תירוצים מוצדקים, שאדם מתעצל, תמיד יש לו הצדקה.

כן, ודאי.

תלמיד: איך בכלל לזהות שהעצלות הזאת תוקפת אותך ולא באמת אתה כזה צודק, כי אף פעם אתה לא אומר "אני עצל", תמיד יש לך תירוץ.

לעבוד לפי הסדר.

תלמיד: זה הכול?

כן. שיהיה לך יומן, אז בטוח תראה מה אתה צריך לעשות יום יום ואיך אתה מסתדר עם זה.

תלמיד: למה הוא אומר שההוראה יפה לנשמה? מה יפה בהוראה לנשמה?

זה מה שבסופו של דבר מחייב אותך להפעיל את עצמך לפי ההוראות.

תלמיד: גם הוראה לילדים יכולה להיות יפה לנשמה?

יכול להיות גם על ילדים.

תלמיד: הספיקות הם חלק מההסתרה?

כן.

תלמיד: זאת אומרת, הם גורמים לנו לשאלות של מי ומה?

נגיד.

תלמיד: אומרים על ההסתרה שאין שמחה יותר גדולה מהתרת הספקות.

השמחה הכי גדולה היא מהתרת הספקות.

שאלה: בנושא היחס של האדם, כל מה שקוראים ביחס שלו לעשירייה, לשאר הקבוצה, איך לעבוד עם זה נכון. למשל מה שקראנו כאן, העבודה הזאת שהאדם צריך לעשות מהרגע שהוא קם, זאת עבודה שהוא עושה עם עצמו, הוא עושה ביחס לעשירייה. איפה הוא עושה את זה, איפה קורית כל העבודה הזאת?

ברגע שהוא קם, הוא קודם כל רוחץ את עצמו, מתלבש, ואז הוא מוכן לעבודה רוחנית.

תלמיד: בעבודה הזאת איפה החשבון שלי? זה אני מול הבורא, זה אני מול העשירייה, איפה החשבון?

גם וגם.

תלמיד: איפה נכנסת כל שאר הקבוצה העולמית שבה אני נמצא? כל "בני ברוך" העולמי, הם נמצאים בתוך החשבונות או לא?

כן, אתה כמו אחד מהאנושות. כך אתה יכול לראות את עצמך.

תלמיד: כי גם באגרת הקודמת קראנו על זה שאדם ממש מכריע בפעולות שלו גם את העשירייה, וגם את העולם, אז איך אתה הופך להיות חלק שתמיד מכריע לזכות את כולם?

אתה רואה שכל העולם מיום ליום מתקדם וההתקדמות הזאת מתוכננת, מגיעה מהבורא וזה מה שגם משפיע עליך.

תלמיד: בתחילת הדרך אתה פחות בהכרה לזה שאתה משפיע בפעולות שלך הלאה, גם על העשירייה, גם על כללות החברה וכולי, אבל ככל שיש התפתחות מסוימת, זה יותר נפתח לך ואז אתה מפחד לעשות תנועות כדי לא לפגוע בשלמות שמחוץ לך. אז איפה אתה זז? כי נראה מרגע מסוים שאתה רק צריך לשים מגבלות, רק צריך להיכנס לצמצום כל הזמן.

ככל שאתה עושה הגבלה על הרצון לקבל שלך, וככל שאתה מקבל בחשבון את הקשר שלך עם הקבוצה או הקבוצות, בהתאם לזה אתה פועל נכון בכל העולם.

תלמיד: איך אתה הופך להיות חלק שתורם לעשירייה כל הזמן? איך הפעולות שלך מפתחות את העשירייה ולא גורמות להיפך?

אה שואל איך באומות זה ההיפך?

תלמיד: לפי מה שקראנו, אם אתה פועל לא בכיוון, אתה משפיע על כל שאר המעגלים שאחריך. אתה משפיע קודם על העשירייה, אחר כך על כל הקבוצה, אחר כך על כל העולם. במכה הרגת את כולם. איך אתה מזרים אור דרך מה שאתה עושה, ולא עושה בדיוק ההיפך?

אני משתדל להגיע לאיזו דרגה ממשית, זאת אומרת, שרוצה לתקן את היצר הרע שלי שיהפוך להיות יצר הטוב, ואז על ידו אני אוכל להתקשר לבורא ולהמשיך ממנו לכל האנושות את האור דרך הנשמה.

תלמיד: וכשאתה עוד לא מתוקן, איך הפעולות משפיעות?

ככל שאני מתוקן, אני אף פעם לא אהיה מתוקן. סך הכול אנחנו, כל אחד מתקשר מהעשירייה והלאה לקבוצה הגדולה, לעם, ולעולם, לכל האנושות, ומשתדל למשוך את האור העליון דרכו לכל האנושות.

תלמיד: כל פעולה של אדם משפיעה הלאה ממנו? זאת אומרת, אם אני פועל כלפי חיבור זה משפיע הלאה ואם אני פועל כלפי פירוד זה משפיע הלאה או שרק משלב מסוים מתחיל להיות איתך כזה חשבון?

לא, אפילו אם אנחנו עדיין לא נמצאים בעבודה כזאת, לא מחוברים עם אומות העולם, כל העולם בכלל, בכל זאת החיבור הזה נמצא רק לא בידינו, ולכן אנחנו משתדלים לפעול בו ולהתחשב.

תלמיד: אפילו עוד לפני להשפיע על העולם, אני מתכוון אפילו ברמת האדם. האם הא משפיע על העשירייה שלו.

כן.

תלמיד: והאדם משפיע על שאר ה"בני ברוך" גם שם? האם מהרגע שמביאים את האדם הוא כבר בפעולות שלו משפיע על המעגלים האלה, או שרק משלב מסוים כבר מתחשבים בפעולות שלו? האם יש לו זמן כזה, זמן צינון שנותנים לו להבין איפה הוא חי, ורק אז אומרים לו, מעכשיו מה שאתה עושה משפיע הלאה, או שמההתחלה כל מה שהוא עושה משפיע עליו?

כל מה שהוא עושה משפיע עליו.

שאלה: כמעט כל העצות שנתת עכשיו זה כמו אלה שכתבו - אם אין נשמה אז תיצמד לשעון, תקרא חומש, או תכתוב איזה יומן. אני בעל ניסיון ואני יודע שאני לא אעשה את הדברים האלה, לא אקרא ולא אכתוב יומנים ולא כלום. אז מה העצה בשביל מישהו שכבר מכיר את עצמו?

העצה בשבילך לעשות מה שצריך, ולא מה שאתה חושב. עצה פשוטה, תעשה מה שצריך. אם אתה רוצה בכלל לקבל משהו, אז אתה צריך לעבוד ולהביא לבעל העסק תוצאות. העסק שלנו הוא עם הבורא, אתה צריך לעשות כלפי הבורא פעולות שעליהן הוא מוכן לשלם לך. זה הכול.

תלמיד: התשלום שלו זה שאתה יותר נכנס לקבר. אני מרגיש כאילו הבורא הזה, זה העבריין הכי גדול שפגשתי.

אתה לא מבין את זה, בסדר.

תלמיד: מה שעושים לך פה זה "קבורה צ'צ'נית", שם אותך בקבר עם צינור אוויר, ואתה אומר לי תשמח מזה. מה יש לשמוח מזה?

על ידי הצינור הזה אתה יכול לצאת מהקבר ולהגיע לאור העולם.

תלמיד: וזה שאתה מרגיש שאתה חי באיזה מטריקס מסריח, והכול חוזר על עצמו כל הזמן?

זה לפי המידות והמדידות שלך, לפי מה שאתה עוסק וחושב.

תלמיד: אני חוזר על אותן תוצאות, ומקבל את אותן תוצאות שוב ושוב.

כי אתה לא יוצא מזה, אתה לא עושה מאמצים כדי לצאת מזה, ונשאר באותה רמה.

תלמיד: איך אתה אומר את זה? אני כן מנסה, אני לא יודע מה צריך לעשות, אבל מה שאני רואה בעיניים אני כן משתדל. לא שאני התלמיד הכי טוב בכיתה, אבל כן משתדל. ואתה רואה שמייבשים אותך, שלוקחים לך את הכוחות, גם את הקצת הזה רק בשביל להגיע לפה, לוקחים לך.

אז תלמד למה מייבשים, זה חלק מהתהליך.

תלמיד: אז כשאתה נותן לנו עצות כאלה כמו תרשום יומן, מה אני אמור לעשות עם זה? אני יודע שאני לא אעשה את זה.

אם אתה לא עושה מה שהמורה אומר לך, זו בעיה. זאת אומרת, אין לך מורה, כי אתה קובע לעצמך מה תעשה וגם קובע מה אתה רוצה לקבל כתוצאה מזה. אתה לא יכול להיות במקום הזה וגם במקום הזה.

תלמיד: אני לא מבין אותך, ואני משתדל לעשות.

לא מבין זה לא תירוץ, באת למקום שבו מסבירים לך את חוקי הטבע הפנימיים. ואם אתה לא מקיים את החוקים האלה, אז אתה לא מגיע לפקיחת עיניים בטבע הזה.

תלמיד: לכתוב יומן או משהו כזה, אלה החוקים?

יומן, א בטוח שזה מה שאתה צריך.

תלמיד: לא משנה, אז כל מה שאמרת קודם, זה נקרא חוק?

כן ודאי, גם זה. למדת בבית הספר, היה לך יומן? לא.

תלמיד: הייתי עסוק בלעבוד, לא הייתי יותר מידי בבית הספר.

טוב. אז תדע.

שאלה: בהמשך, אמרת שאנחנו מתחילים את העבודה ברגע שאנחנו קמים בלילה.

כן.

תלמיד: מדובר פה על תיקון חצות, מה זה תיקון חצות?

תיקון חצות זה כשאתה קם באמצע לילה ומתחיל את העבודה הרוחנית מאותו רגע.

תלמיד: מה זאת אומרת מתחיל את העבודה הרוחנית? מה אני צריך לעשות באותו רגע? אמרת פעם שאני צריך לקום, להתפלל על זה שהבורא העיר אותי ונתן לי לפתוח את העיניים. זו התפילה שעושים כשקמים בלילה, אני עושה את זה כל בוקר כשאני קם.

כן.

תלמיד: מה עוד אני צריך לעשות? אני שואל את זה לא רק עבורי, אלא עבור כל אחד מאיתנו. מה צריך לעשות ברגע שאני קם בבוקר, איך אני צריך להביא את עצמי לפה בצורה הכי טובה, והכי נכונה?

יש לך ספרים שמסבירים את זה.

תלמיד: ומה זה הצער, שאני צריך לבוא איתו ואז אני צריך להגביה את הלב לא יותר משעה, כמו שהוא אומר, אני צריך לעבוד בצער הלב?

הוא אומר את זה לתלמידים המתקדמים. אתם לא יכולים לקרוא את כל מה שהוא כותב, ולשייך הכול לעצמכם.

שאלה: באגרת כזאת קצרה בעל הסולם נותן לתלמיד שלו המון עצות על דרך העבודה. הוא נותן לתלמיד עצה לשים לב לצער שכינה שהוא הגורם לה, ושולח את התלמיד להתפלל ולבטוח בה'. בתפילה שאדם עומד בפני מצב, בפני איזו בעיה, הוא כאילו רץ לבורא, ומבקש שהבורא יפתור לו את הבעיה, וכאילו שוכח שהבורא שם לו את הבעיה. מה נכון לבקש בזמן התפילה, איפה צריך להיות בזמן התפילה?

קודם כל זה שהבורא נתן לאדם איזו בעיה, פותח לו תנאים כאלה ואחר כך האדם מגיע עם הבעיה הזאת לבורא ומבקש לפתור את הבעיה, זה לא מתנגש. זה מגיע עם הבורא וזה מגיע מהבורא, אבל זה מלמד את האדם עם כל בעיה שמתעוררת להתקרב לבורא.

תלמיד: לפעמים יש הרגשה שאתה מבקש מהבורא, כאילו אתה אומר לו איך לפתור את הבעיה, ואחר כך אתה לא מרגיש עם זה טוב. נניח שבשביל להתקדם האדם צריך שתקרה לו איזו צרה והוא יצטרך להתגבר עליה, ואז יהיה לו שכל ורגש חדשים. אבל אם אתה בא לבורא ואומר לו תעצור עם הצרה הזאת, אולי יש בזה הפסד?

אני לא אומר לעצור עם הצרה, אני אומר שהוא מבקש מהבורא לעזור לו לתקן את המצב, וברור לאדם שמה שהוא קיבל הוא קיבל מהבורא, כי "אין עוד מלבדו". וכשהוא פונה לבורא הבורא, הוא שומע כאילו שזה חידוש אצלו ועוזר לו לאט לאט לצאת מזה.

כך האדם לאט לאט לומד איך להתקשר לבורא, לא שהוא יכול לעשות את זה, כי אז בשביל מה הבורא נותן לו את זה, אלא הוא צריך כל דבר ודבר להביא לבורא ולגרום לאיזה מן קשר.

שאלה: אני צריך להסכים עם כל מה שבורא עושה, או שאני צריך לבקש מעבר לזה? ענית עכשיו לחבר, ואמרת שהוא צריך להסכים לכל מה שהבורא נותן לו ולשמוח בזה. עוד מעט יהיה לנו כנס שבא עלינו לטובה. פעם היית מזמין את החברים מכל העולם להגיע אלינו, והיום הבורא שם לנו תנאים שממש קשה לחברים שלנו להגיע לכאן. אני מאוד משתוקק לזה שיהיו פה כמה שיותר חברים. האם אני צריך להצדיק את הבורא שנותן לחברים להתאחד שם, במקום שהם נמצאים, או לבקש שהם בכל זאת יוכלו להגיע, ולהתאחד איתנו?

אני לא יודע, אני נוכח בכל זה כמוך, וודאי שאנחנו צריכים להראות שאנחנו מוכנים לקבל את כולם. יחד עם זה ברור לנו, ואנחנו גם מקבלים תגובות, שרק חלק קטן מסוגל לבוא, ובאמת יבוא. מה לעשות? נקווה שבקרוב זה ישתנה.

תלמיד: אבל מה הכיוון המחשבה, מה אני צריך לבקש מהבורא עבור החברים? כי אני מדבר אתם, וכולם משתוקקים להגיע אבל לא יכולים, כי יש תנאים.

אני יודע, גם אני מקבל כל מיני תגובות. אנחנו מוכנים לקבל את כולם, לי אין יותר מה להגיד.

תלמיד: צער זה כלי?

כן.

תלמיד: והוא גדל מהניסיונות שלנו לחיבור שלא מצליחים? כלומר הצער הוא כלי שגדל מהניסיונות שלנו להתחבר, ללא הצלחה?

גם כן.

(סוף השיעור)