שיעור ערב 31.07.19 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תיקוני הזוהר"

קריין: ספר "תיקוני הזוהר", עמ' 98, תיקון מס עשרים וחמש.

תיקון עשרים וחמש

"בראשית זו התורה, כמ"ש ה' קָנָני ראשית דרכו, קֶדם מפעליו מאז. מאותו מקום שנאמר בו נכון כיסאך מאז. והתורה שתי מצוות יש בה. אחת, והגית בו יומם ולילה. שנייה, להיות למלך ספר תורה, שהולך עימו בכל מקום, כמ"ש והייתה עימו וקרא בו כל ימי חייו. ספר תורה מדוע למלך. מפני שאין הוא מלך אלא מצד המלכות, וצריך להיות לו עימו בכל מקום ספר תורה שהוא עמוד האמצעי, להתקשר בו הקב"ה עם שכינתו. וספר תורה הוא דרגת יעקב, שכתוב ויעקב איש תם. וספר תורה כך צריך להיות תם בלי פסולת. ואם ספר תורה הוא חסר במקום שמלא או מלא במקום שחסר או אות אחת חסרה או יתירה או מוחלפת, ספר תורה פסול. אין הוא כצורת דמות ספר התורה שלמעלה.

כמו כן הן חמש כנפי ריאה, כמו חמישה חומשי תורה. והוַרדא [חלק קטן מהריאה] כמו שזה הספר שהוא ספר ישרים. אם אוּנוֹת חסרות או יתרות או מוחלפות, הוא שֶׂה פסול, ומי שעובר עליהם כאילו עובר על התורה וחמישה חומשים שלה. שחמש כנפי ריאה והוַרדא הם שש. זו ו'. כל מי שעובר על זו, כאילו עובר על זו.

וחמישה דברים המפסידים את השחיטה, כל מי שעובר עליהם כאילו עבר בה' מן יהו''ה. כנפי ריאה צריך שלא יהיה בהם סִרְכות [חוטי ריאה]. שמונה עשר סרכות הם. מי שעובר עליהם כאילו עבר ברית שהוא ח''י עולמים. וסִרכא הוא סם המוות. סם של אל אחר, שהוא ס"מ. עליו נאמר רגליה יורדות מוות. בכל מקום שנדבק הורג. וכנפי ריאה הן כנפי חיות, וצריכים להיות פרודות מלמעלה. כמ"ש ופניהם וכנפיהם פרודות מלמעלה. אם הם בחיבור, טריפה. ושתי אונות הן ברֵיאה, ובהן שש כנפיים. חמש אונות והוַרדא. ועליהם נאמר שרפים עומדים ממעל לו שש כנפיים שש כנפיים לאחד. שש הן מצד האות ו' שהוא ספר תורה.

הארון של ספר תורה זה כיס הלב. והוא אש דולקת. ואם לא כנפי ריאה שהן נושבות עליו, היה הלב שורף כל הגוף. ואותה אש שהיא של דם עורקי הלב, רוח נושב אחריה בעורקי הדם. וכולם מתנהגים אחריו. וכמ"ש אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו. והלב כאשר עולה ממנו הרוח ופורשת מהנפש, שהיא ו', על הדם אש דולקת, נאמר בנפש אני יְשֵנָה. וכאשר יבוא רוח אצלו נאמר ולבי ער. וזה הוא נפשי איוויתיךָ בלילה אף רוחי בקרבי אֲשַחֲרֶךָּ. וכאשר יבוא הרוח אצל הלב ששם הנפש, נאמר בו קול דודי דופק. דופק על שער הלב שש דפיקות, להכיר שהוא ו', שיבוא אצל ה' שהיא נפש. ובה הם עשרה. וכולם בפיוס. כמ"ש פתחי לי אחותי רעייתי יונתי תמתי שראשי נִמְלָא טל.

ובתיקון שמונה עשרה, ובתיקון זה שש אותיות שהוא בר''א שי''ת הן רמוזות כמו זה. פתחי לי באות ב' שהיא שער, אחותי באות א', רעייתי באות ר', יונתי באות י', תמתי באות ת', שראשי נמלא טל זו יו''ד נקודת האות ב', קווצותיו אלו שישה צדדים, שנאמר בהם שוקיו עמודי שש. והן דְפָקים, כמוליך ומביא למי שארבעה צדדים שלו, ומעלה ומוריד למי ששמים וארץ שלו. ושישה צדדים הם שש ספירות. ודופק עולה ויורד בהם. באריכות החסד כמו כן תקיעות, בשבר הגבורה שהם שברים, במהירות של עמוד האמצעי שהוא תרועה. בחג"ת עולים, בנה"י יורדים.

וכולם דופקים לגבי השכינה שהיא סולם שבו שש דרגות. וזה הלב. ובו מלאכי אלקים עולים ויורדים, שהם דופקי הרוח. ואלו השש עולות לעשר, וזה י'. והן קשר''ק קש''ק קר''ק. עד שנכללים בעשרה זיכרונות ובעשר מלכויות ובעשרה שופרות. שלושים עולים ממטה למעלה, ושלושים יורדים ממעלה למטה. ועולים כולם לשישים, שש פעמים עשר. כאשר עולה הדופק בחוזק הגבורה בגבורה הוא דין חזק. כאשר עולה הדופק ומתארך, חולי מתארך שהרי מַטֶה כלפי חסד.

קם הזקן מאלו בעלי הישיבה, ואמר, רבי שמעון, הרי סימנים אלו הם של חולי בגלות. כאשר הדופק מתקצר והגלות מתקצרת, הרי מטה כלפי גבורה ב"ד הגדול, ומוות מראה למשיח ושבטים. ומפני זה מַשְביעה אותה חולה בגלות לישראל אם תעירו ואם תעוררו. שלא יהיה במהירות, אלא עד שתֶחְפָּץ.

ואם הדופק מתארך, הרי מטה כלפי חסד. ועם כל זה החולי בגלות מתארך. ואם הדופק הוא לא ארוך ולא קצר, הרי מתעורר רחמים לגבי חולה בגלות שהיא הלב, ולגבי עורקים שלה שהם בניה ישראל, וזה הוא עמוד האמצעי, עליו נאמר וברחמים גדולים אֲקַבצך.

כאשר הדופק הוא בתרועה במהירות, דוחַק אחַר דוחַק, מיד תבוא הגאולה. אותה חולה שהוא הלב, כאשר רוח לא נושב אצלה, שנאמר בו ורוח אלקים מרחפת על פני המים. היא לא דופקת בעורקים שלה. וכולם חשובים בגלות כמתים. ונאמר בהם במחֲשַכִּים הושיבַני כמֵתֵי עולם. ומפני זה בגלות אני ישנה. והיא חולה בגלות, וכמה רופאים תלמידי חכמים מתעסקים אצלה, בכמה בשמים וריחות של שושנים תפוחים ואגוזים ורימונים. ולא חוזרת הרוח אצלה בהם בגלות בחולי שלה. ולא הדופק חוזר אצלה. עד שיבוא משה אהוב שלה, שנאמר בו הרועה בשושנים. ומביא לה תפוח, ושם לחוטם ומריחה בו, וניכרת אצלו. כמ"ש מנחם מֵשיב נפשי, מיד חוזר הרוח והדופק אצלה.

באותו זמן משבחת אותו כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים, ואח"כ ייכנס לגן ומוציא משם רימונים, ונותן לה מעסיס רימונים. ולוקט אגוז ושובר קליפות, ונותן לה המוח מבפנים. והיא אוכלת. ושותה מעסיס הרימונים, ונרפאת. כמ"ש אל גינת אגוז ירדתי. בינתיים הרי נשר בא, הנשר הגדול בעל הכנפיים, ונתן שלושה קולות ועלה להרים. אמר רבי שמעון לחבריו, בוודאי רצון נמצא למעלה, ורחמים נמצאים לגבי השכינה וישראל בגלות. שוודאי שלוש חיות הן במרכבה, אריה שור נשר. ובכולם אין רחמים כנשר. ומפני זה אמר לישראל ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אליי. בינתיים הרי הנשר בא אצלם פעם אחרת, והיכה בכנפיו עליהם והֵרים קולות ועלה להר. אמר רבי שמעון, בוודאי היא אשר מכה בכנפיה עלינו ועולה שם. אמרו לו, עלֵה והרי אנחנו אחריך. עלו כולם אחריו להר, והוא עלה למעלה עד שלא נראה.

לפי שעה הרי הנשר בא, ושני שושנים בפיו, וזרק אותן על ראשם, מיד שמח רבי שמעון שמחה רבה. אמר להם, חברים בוודאי שמחה מזדמנת לגבי השכינה שהיא חולה. שהרי אם שושנה אחת נתן בינינו, לא הייתה רפואה. מפני ששושנים הן רומזות כנגד בית ראשון ושני, שנשבע הקב"ה שלא יכניס זה בלי זה. ומפני שזרק שתיים, רמז זה, שתי שושנים. עתה היא רפואה שלֵמה. ואז צריך לפתוח עליהם כמו שהיינו.

פתח רבי שמעון ואמר אני לדודי ודודי לי הרועה בשושנים. מהם שושנים, אלא שושנה עליונה שכינה עליונה והיא ק"ש של שחרית. ושושנה שנייה ק"ש של ערבית, שכינה תחתונה. זו לימין וזו לשמאל. הרועה בשושנים זה עמוד האמצעי. ושושנה עליונה ק"ש של שחרית, שהוא בוקר ימין של אברהם, יש לה חמישה טְרָפים והן שמע ישראל ה' אלקינו ה'. ושלושה עשר עלים מבפנים, אח''ד. שישה אדומים, ושישה לבנים, ושושנה שנכללת בהם, הרי שלושה עשר בחשבון אח''ד. וכן שושנה בה כ''ה גרעינים בתפוח שלה, כחשבון כ"ה אותיות הייחוד. וכן בשושנה השנייה כ''ה גרעינים. ועולים כולם לחמישים. שושנה בין החוחים זו בראשית ברא.

תיקון עשרים ושש

בראשית ב' שושנה. חמישה עלים שלה ראשי''ת. בראשי"ת לחשבון קטן של חֲנוֹך שלוש עשרה. חוחים שלה שלוש עשרה מילים מן אלקים ועד אלקים. ואלו הן, את השמים ואת הארץ והארץ הייתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום ורוח אלקים. חמש חוחים אחרים מרחפת על פני המים ויאמר.

מה היא בין החוחים. אלא משחרב ביהמ"ק והארץ הייתה תוהו ובוהו, ונפלה שושנה בין החוחים. כאשר תבוא הגאולה תהיה כשושנה של שחרית, שכתוב הבוקר אור והאנשים שוּלחו. ואלו חמישה אור חמישה עלי השושנה העליונה. אחד ויאמר אלקים יהי אור, שני ויהי אור, שלישי וַיַרְא אלקים את האור, רביעי ויבדל אלקים בין האור, חמישי ויקרא אלקים לאור יום. שלושה עשר עלים מבפנים, ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד. אחד אחד בשני שושנים, זה יהו''ה. עליו נאמר ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. והוא עמוד האמצעי הרועה בשושנים וחשבונו אח''ד. שושנה תחתונה בה יִראָה והוא יראה. שושנה עליונה אהבה של אהבה, ובה נאמר אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

במה יבואו לעורר אותה, בימין. והיא לא רוצה בהם, עד שיבוא משה, שנאמר בו ורוח אלקים מרחפת, שהוא רוח המשיח, שנאמר בו ונחה עליו רוח ה', ברוח זו מריחה אותה חולה ונרפאת. ומפני זה השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות או באיילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ, והוא מריח ריח בשני תפוחים שכתוב וריח אפך כתפוחים. ומה הם, שני עמודי אמת, והם שני רימונים. אגוז זה צדיק, גינת אגוז זו השכינה, וזה הוא שאמר שלמה אל גינת אגוז ירדתי.

גִנ''ת. ג', גי'. אדנ''י ביהו''ה, שהן פרפראות לחכמה. נ', נוטריקון [ראשי תיבות]. ת' תמורה. גי' זה אדנ''י יהו''ה, עולה בחשבון אמ''ן, אהי''ה אדנ''י עולה בחשבון פ''ו, אלקים, שהוא כנו''י. מ''ה מ''ם ה''א מ''ם ה''א בגי' אלקי"ם. יו''ד ה''א וא''ו ה''א בגי' מ''ה. וזה הוא ע"ס בלימה. והוא מעיד על הייחוד הקדוש. ומפני זה מה אֲעִידֵךְ.

א''ב ג''ד ה''ו ז''ח ט''י בגי' שכינ''ה. כמו זה, א’ פעם אחת, ב' שתי פעמים, ג' שלוש פעמים, ד' ארבע פעמים, ה' חמש פעמים, ו' שש פעמים, ז' שבע פעמים, ח' שמונה פעמים, ט' תשע פעמים, י' עשר פעמים. כולן עולות לחשבון שכינ''ה. וסוד החשבון, לקיים שאין שכינה יורדת פחות מעשרה, ולא עולה למעלה מעשר.

הקב"ה הוא מְקום העולם, ומלאכים לא יודעים, ושואלים אַיֵה מקום כבודו להעריצו, ומצאנו אותו בגי' מקום נוטריקון כמו זה, י' עשר פעמים, מאה. ה' חמש פעמים, עשרים וחמש. ו' שש פעמים, שלושים ושש. ה' חמש פעמים עשרים וחמש, בגי' מקום. ועליו אומרים המלאכים ברוך כבוד ה' ממקומו. יש בגי' אחרות שאין להן חשבון. מפני שהם פרפראות לחכמה שאין לה סוף. תמורות אלו א"ב כגון כוז''ו במוכס''ז כוז''ו, שהם תמורות יהו''ה אלקינו יהו''ה. ויש תמורות אחרות מכמה מינים.

אמר רבי אלעזר, והרי כתוב אני ה' לא שָניתי. אמר לו, בני, אוי לבנֵי עולם שהם אטומי לב, שחושבים שיודעים ולא יודעים. ודאי, אני היא השכינה, כמ"ש וייסרתי אתכם אף אני. היא לא משתנה ואין היא תמורה ממנו באחר. והוא לא משתנה ולא מסתתר ממנה. אבל לגבי הרשעים משתנה הקב"ה ומסתתר מהם, כמ"ש אסתירה פניי מהם אראה מה אחריתם, ומדוע, מפני כי דור תהפוכות המה, בנים לא אֵמוּן בם.

מיד קמו כל החברים ששמעו דברים אלו, ונישקו אותו על ראשו, ואמרו, אילו לא באנו לעולם אלא לשמוע זה דיינו. שוודאי הקב"ה ושכינתו לא משתנה זה מן זה. אבל לגבי אחרים משתנה, ומסתתר בכמה לבושים ובכמה כיסויים ובכמה קליפות. ומשום זה אמר שלמה, אל גינת אגוז ירדתי, שהוא היה יודע בקליפות כולם. ומפני זה לא עזב אפילו מיני כישוף שלא ידע, מפני שידע בקליפות. ומשה הוא יְשַבֵּר כל קליפות, ויוציא משם המוח שהוא יהו''ה לארבעה צדדי האגוז, ומפרנס ממנו לאותה חולה שהיא אדנ''י. שבאלו קליפות אשר באגוז שהם תוהו ובוהו וחושך ותהום אמר אסתירה פניי מהם. ויש שינוים אחרים לטוב לכל אחד כפי מעשהו. פְּעמים נגלה להם בדמות אריה, כמ"ש אריה שאג מי לא יירא. פעמים בצורת דמות שור, כמ"ש בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו. ולפעמים בצורת דמות של נשר, כמ"ש כנשר יעיר קִנו. ולפעמים בצורת דמות אדם זקן, כמו שנדמה לאלו שאמרו זה אלי ואנווהו. שהוא היה נדמה להם בדמות זקן. וכתוב ויניקֵהו דבש מסלע ושמן מחַלְמיש צוּר. אבל לאלו שתלויים ממנו ומשכינתו לא משתנה לעולם.

ואלו תמורות הן סוד הייבום. שנאמר בה ביְבָמָה על הגאולה ועל התמורה לקיים כל דבר, שלף איש נעלו ונתן לרעהו. באותו נעל שנתן לרעהו יש תמורה ושינוי רצון. ושם צריך שינוי מקום ושינוי השם ושינוי מעשה לקיים כל דבר. נעל הוא הגוף.

ומדוע בחליצת נעל שנתן לרעהו יש תמורה ושינוי. אמר זקן אחד, רבי רבי, אל תאמר כך, אלא מדוע חליצה בנעל, אלא הוא קליפה להסתתר בה להינצל ממנו, ולא ניכר לגבי מקטרגים שלו, ובחליצת הנעל חלץ לו י''ה. ומפני זה שלף איש נעלו ונתן לרעהו. נעל ו'. גן נעול, שהוא בן י''ה להיכנס בין ו''ה. וזה הוא חלץ י''ה.

ומשה נאמר בו שַל נעליך מעל רגליך. זה בהיפוך האחרים, שלא צריך להיראות לפני השכינה בקליפה. וסוד הדבר כי אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק. ולגבי האבות לא נראתה אלא בנעָלִים, כמ"ש מה יפו פעמייך בנעָלִים בת נדיב. אבל לגבי משה בלי כיסוי כלל. וסוד הדבר וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שד''י. ושמי ה' לא נודעתי להם. ומשה נאמר בו ואָמרו לי מה שמו מה אומַר אליהם.

מדוע צריך חליצה בנעל של אשה, מפני שמי שימות בלי בן הוא קשור ברגלו של יָבָם. וסוד הדבר הוא יְשוּפְךָ ראש ואתה תשופֶנוּ עָקב. וכדי שלא ימית אותו הנחש שהוא כרוך על עקבו, צריך לחלוץ לגבי נעל של האשה, ומתפטר אותו נחש ממנו.

והכול על אותה טיפה שהיא י' שפרחה מן יעקב למקומו, ויעקב משום כך קנה ממנו הבכורה להחזיר י' למקומו. שהיא טיפת בכור, שבה חטָא אדם, ופרח ממנו ונשאר יחיד בלי עזר. ומפני זה אמר למה אירא, בימי רע עוון עקביי יסוּבֶּנִי. ומפני זה הביא אותו הקב"ה שלוש פעמים את אדה"ר בגלגול. כמ"ש הן כל אלה יפעל אל פעמיים שלוש עם גבר. וזה הוא שינוי מקום ושינוי השם ושינוי מעשה.

ועל אותה טיפה נאמר בה מה יפו פעמייך בנעלים בת נדיב. ונדבקה ביעקב, והוציאה ממנו י''ב שבטים, כמ"ש שבטי יה עדות לישראל. שנאמר בו אדם ישראל. ובאותו זמן הרוויח יעקב מה שאָבד שהיא י' מיעקב, כמ"ש לא יעקב ייאָמר עוד שִמך כי אם ישראל.

באברהם הציל מסם מוות, החטא של אדם, גיהינום נחש אשת זנונים שנאמר בו לא תנאף. ביצחק הציל מאל אחר שנאמר בו לא תרצח. ביעקב מצא מקום להניק בניו, וזה שינוי מקום. ואין אחד מהם שלא נכלל בשלושה. לקיים הן כל אלה יפעל אל פעמיים שלוש עם גבר.

קם הזקן ואמר רבי רבי במה העמדת סוד ייבום וחליצה שהרי בירור הדבר שמעתי. אמר לו מה ששמעת אֱמוֹר. אמר ודאי בסוד הייבום מצאה מקום אותה נשמה ערומה. כמ"ש גם ציפור מצאה בית, וזו נפש שבאה בגלגול פעם ראשונה. ודרור קן לה, זו הרוח שבאה בגלגול פעם שנייה. אשר שתה אפרוחיה זו הנשמה שבאה בגלגול פעם שלישית, וממנה יוצאים אפרוחים שהם בנים. ובסוד הייבום כל השלוש יורדות בבת אחת, כמ"ש אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסוף. לבו ששם נפש, רוח בכנפי ריאה, נשמה במוח. וכולם אחד בקשר אחד. אבל חליצה היא מצילה אותה נשמה ורוח ונפש שהם קשורים בשלושה קשרי הנחש. וסוד הדבר נפשנו כציפור נמלטה מפח יוֹקְשִים, הפח נשבר ואנחנו נמלטנו. קם רבי שמעון כדי לנשק אותו, פרח מיד ולא נראה."

תיקון עשרים ושמונה

"בראשית בו שלוש מצוות. אחת יראת יהו''ה, כמו זה בראשי''ת יר''א בש"ת. שני ברית, כמו זה בראשי''ת ברי''ת א''ש. שלישי שבת, כמו זה שב''ת יְרָ''א.

מצווה ראשונה יראת ה'. עליה נאמר יראת ה' היא אוצרו. ועוד נאמר בה יראת ה' ראשית דעת. ראשית חכמה יראת ה'. ובוודאי מי שאין בו יראה שהוא אוצר, אין שם חכמה. האוצר של זו החכמה, היא ב'. ובתיקון אחר, בראשית, ב' ראשית. נקודה בהיכלו. עליו נאמר גן נעול אחותי כלה גל נעול מעיין חתום. גן הוא תושב"כ, שהוא ג"ן סדרי התורה. גל הוא תשבע"פ. ושניהם ב' מבראשית. מעיין חתום זו ראשית נקודה בהיכלו.

ובמה הוא חתום. באות ו'. ונעשית ב' עם חתימת הו' ם. מה שהייתה ב' נעשית ם. יין סתום וחתום. יין התורה סתום וחתום, שלא ייכנס זר שם. וזה יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית. ולא לחינם תיקנו בעלי המשנה חתימת יין שלא יתנסך ויתערב בצד האחר. ועל זה היין נאמר לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל יְדָעוּם. כ''ן ודאי. יַיִן, שבעים פנים של התורה. ועליהם נאמר סוד ה' ליראיו.

קנקן זה היין זה לב האדם. שאם הוא קנקן חדש ומתנסך ביין נסך שהוא יצה"ר צריך שלוש פעמים הדחה. והן כל אלה יפעל אל פעמיים שלוש עם גבר. ולא לחינם תיקנו בכוס של ברכה גם כן הדחה ושטיפה. הדחה מבפנים שטיפה מבחוץ, להיות תוכו כְּבָרוֹ. וסוד הדבר וטיהֲרוֹ וקידְשוֹ. וכאשר הוא קנקן שהוא הלב, טהור מבפנים ומבחוץ, שורה שם חכמה, שנאמר בה ה' קנני ראשית דרכו. קנני הוא קנקן ודאי. ואם זה הקנקן הוא טהור, נאמר בו וְנַקֵה. ואם לא, לא יְנַקֶה כל הנוגע בה.

וקנקן האדם זו האשה. והיא כוס. כך צריכה שטיפה והדחה, אם היא כוס של ברכה. ועליה נאמר להניח ברכה אל ביתך. ואם לא, נקראת כוס התרעלה. ויין שלה עליו נאמר תנו שֵיכָר לאוֹבֵד ויין למרי נפש. שדיים שלה הן אַשְכְּלוֹת מְרורות. אבל יין של כוס של ברכה עליו נאמר ויין יְשַׂמח לבב אנוש, ששם מצוות ה' ישרים משמחי לב שהם אשכולות שלה.

תיקון עשרים ותשע

בראשית ברא אלקים בּ נקודה בהיכלו, עליו נאמר גן נעול אחותי כלה גל נעול מעיין חתום. מי הוא מעיין חתום, זו נקודה. מי הוא נעול שלה, זו ו', שסותמת את ההיכל ובה נעשה ם סתום. היא ם גדולה מִלְםַרְבֵּה המִשְׂרָה. וזו הנקודה עליה נאמר ונעלמה מעיני כל חי, ומֵעוֹף השמים נסתרה. וזו הנקודה מצד הימין נקראת אהבה, ומצד השמאל נקראת יראה, ומצד עמוד האמצעי נקראת תורה, והיא מצווה. שעמוד האמצעי כולל שניהם, מפני שהוא ו' כולל י''ה שהם לימין ושמאל. והוא ו' באמצע כולל שניהם. והשכינה התחתונה מצווה כלולה מארבע אותיות. היא נקראת י' מצד החכמה, ה' מצד אמא עילאה. ונקראת תורה מצד עמוד האמצעי. כמ"ש ה' קנני ראשית דרכו. דרכו דרך ו'. קנני שהוא קן שלה. ומפני שהיא כלולה מכל ארבע אותיות מצוה, מ''ץ באותיות א''ת ב''ש היא י''ה. י''ם ה''ץ. ובה כלולות מצוות עשה ולא תעשה. מצוות לא תעשה מצד הדין שהוא אלקים ששם י''ה. ועליה נאמר זה שמי. מצוות עשה מצד הימין שהוא רחמים שכלולים באברהם, וכתוב ברוגז, רַחֵם תזכור.

קם זקן אחד מאַחַר הצל ואמר, רבי רבי שמעון, קום הַדְלק נר, שהיא מצווה, השכינה הקדושה. שעליה נאמר אש תמיד תוּקַד על המזבח לא תִכְבה. ועליה נאמר להעלות נר תמיד. נר ה' נקראת ודאי. אור שמאירה בו נשמת אדם. קום הדלק בה.

קם רבי שמעון על רגליו וישב רגע אחד ואמר, ריבון עולמים שאתה הוא אדון המלכים ומגלה סודות, יהיה רצון שלך לסדר דברים בפי, לקיים בי זה הפסוק ואנכי אהיה עם פיך. שלא אכנס בבושה לפניך, פתח ואמר."

(סוף השיעור)