שיעור בוקר 05.06.22 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 464, מאמר "השלום בעולם"

אנחנו צריכים לגלות בנו, כל אחד בתוך עצמו, וגם בחיבור, בחיים החברתיים שלנו, את ארבע המידות האלו, ואחרי זה לראות עד כמה אם אנחנו מצרפים אותן יחד, אנחנו מגיעים למצב חדש ולחברה חדשה, לחיבור חדש בינינו, והיחסים האלה כבר יהיו יחסים רוחניים.

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 464, טור ב'.

"ועל כן בדורינו זה, כשכל יחיד מסתייע באושר החיים שלו, מכל מדינות העולם, הנה הכרח הוא, שהיחיד נעשה בשיעור הזה משועבד לכל העולם כולו, כמו הגלגל בתוך המכונה".

זה מה שמתגלה היום בעולם יותר ויותר. בפעם הראשונה מתגלה לנו דרך המשבר שקיים עכשיו בחברה האנושית במיוחד, במלחמה הזאת בין רוסיה לאוקראינה, עד כמה כולנו שייכים למצב הזה, עד כמה כל המדינות תלויות בו, ושהוא נוגע לכולם.

ולכן אם אנחנו רוצים להגיע לחיים טובים ובטוחים אנחנו צריכים למצוא אותו מפתח, אותו קשר נכון שצריך להיות בין כולם, כדי שהחיים שלנו יהיו טובים, מלאים ובטוחים.

"ולפיכך אין להעלות על הדעת את האפשרות לעשות סדרים טובים ומאושרים בדרכי שלום במדינה אחת, כאשר לא יהיה כן בכל מדינות העולם, וכן להיפך. כי בתקופתנו אנו, כבר מקושרות המדינות בהספקת משאלות החיים, כמו היחידים במשפחתם בתקופות הקדמוניות, ולפיכך אין לדבר ולעסוק עוד, מסדרים צודקים המבטיחים שלום מדינה או אומה אחת. אלא רק משלום העולם כולו. כי טובתו ורעתו של כל יחיד ויחיד בעולם תלוי ומדוד במדת טובת היחידים שבכל העולם כולו".

אנחנו צריכים לראות שמגמת ההתפתחות הכלל עולמית מראה לנו עד כמה כולנו תלויים זה בזה. שלא יהיו לאדם דברים הכרחיים, הוא לא יוכל לקיים אפילו את החיים שלו, אם הוא לא יימצא בקשר הנכון עם כל באי העולם.

"ואע"פ שדבר זה למעשה ידוע ומורגש למדי", בצורה פילוסופית, אם אפשר כך לדבר, להסתכל מבחוץ, "עם כל זה בני העולם עדיין לא תפסו את זאת להלכה כראוי". בצורה פרקטית אנחנו עדיין לא מקבלים את זה. אנחנו יכולים לבטא את זה בצורה שכלית, אבל זה לא שאנחנו רוצים שכך יקרה, אנחנו לא מכירים בזה, אנחנו לא מברכים את החיבור בינינו, שמצד הטבע מתגלה שאנחנו תלויים זה בזה.

מהטבע מתגלות דרגות דומם, צומח, חי ומדבר, וככל שאנחנו מתפתחים, כך אנחנו רואים עד כמה אנחנו יותר ויותר תלויים זה בזה. והתלות הזאת רק גדלה מיום ליום, במיוחד בזמן האחרון כי אנחנו מתחילים להתקדם בצורה יותר איכותית זה כלפי זה. ולכן נגיע עוד מעט למצבים שאחד עושה משהו, והאחר מרגיש עד כמה זה טוב לו, רע לו, עד כמה זה מזיק או תומך בו וכן הלאה. ממש כל אחד יראה כך באחר, אפילו שהוא רחוק, נמצא אי שם בקצה העולם. אנחנו נרגיש את זה בתוך המערכת, כי המערכת מתגלה, ולכן המרחקים בינינו לא חשובים, אנחנו נגלה את מערכת הקשר בינינו בצורה כזאת שאין לאן לברוח. לכן אנחנו חייבים לדבר על החיבור הנכון בינינו, כי אחרת האנושות תיכנס לתסכולים גדולים עד לכדי מלחמות העולם, ואולי אפילו עד סכנת השמדה.

שאלה: בעל הסולם אומר שהמדינות תלויות זו בזו, אבל בפועל אנחנו רואים שיש מדינות שמשפיעות יותר על העולם. למשל אוקראינה משפיעה יותר מאשר תימן, שבה גם יש מלחמה כבר הרבה זמן.

ההתגלות בפועל היא במידה שהמערכת צריכה להתגלות. ודאי שלא כולם שווים, כמו שיש הרבה חלקים בגוף ולא כל החלקים חשובים במידה שווה. יש חלקים חשובים יותר וחשובים פחות כלפי כל מיני תפקידים ופונקציות שהגוף צריך לבצע. אנחנו לא כל כך מרגישים את הדברים האלה באנושות, אבל כך זה יתגלה.

אבל זה לא חשוב, אם אנחנו מתקרבים לאיחוד, לחיבור, לזה שאנחנו צריכים להקים ולראות שכולנו שייכים לגוף השלם, אז נגלה הכרחיות, צורך בכל דבר ודבר, בכל אחד ואחד. עד כדי כך שלקראת גמר התיקון נראה שאין אחד יותר מהאחר או פחות מהאחר, אלא כולנו חשובים כאחד.

שאלה: זה נכון גם לגבי חברים בעשירייה? זאת אומרת יש חברים שמשפיעים יותר, ויש חברים שמשפיעים פחות? כי בגוף יש מערכות שאם הן לא עובדות אתה יכול לשרוד, אבל אם הלב או המוח נניח מפסיקים לעבוד אתה לא תשרוד.

נכון, אותו דבר קיים בחברה האנושית. אבל בסופו של דבר כל אחד מאיתנו יצטרך למלא את התפקיד שלו בצורה השלמה.

שאלה: בעל הסולם כותב כאן שהעקרונות הללו ידועים לאנשים ועם זאת אנשים לא מפנימים אותם. אבל בכל זאת עברנו מלחמות עולם, אז די מובן שכולם תלויים זה בזה.

תסתכל על עצמך עד כמה בכל שעות היום והלילה אתה חושב על עצמך בצורה אינסטינקטיבית ועושה חשבון אך ורק לטובתך האישית, ואתה רחוק מלעשות חשבון ולהיות קרוב לכל העולם. יש כאן עוד דברים שצריכים להתגלות, קשר בינינו וקשר בין כל בני האדם כמערכת אחת, כך שבמקום לחשוב על עצמנו נחשוב על כל המערכת, כי האמת היא שבה אנחנו תלויים. ולכן בצורה שכלית אנחנו יכולים לדבר על זה, וגם זה לא פשוט, גם זו זכייה גדולה שאנחנו קוראים, מדברים, דנים על הקשר של כל באי עולם במערכת אחת, אבל זה עדיין לא בפועל, ואם כך זה בינינו אז זה רחוק מאוד מכל בני האדם.

לכן נצטרך עוד ועוד לפרסם את הדברים ולדבר עליהם. אבל אל תחשבו שזה רחוק מאיתנו ומכל האנושות, הדברים האלה מתגלים בצורת גרף אקספוננציאלי, ולכן מה שלא חשבנו שיתגלה לפני שנה שנתיים, היום אנחנו רואים שכבר מתחיל להתגלות בפועל. ובכמה שנים ספורות אנחנו ממש נוכל לראות אנושות מקושרת שמרגישה שהיא נמצאת ממש במערכת אחת, ושאין ברירה, אנחנו חייבים אנחנו להודות בקשר הזה ולפי זה להתקיים.

כך הבורא מחייב אותנו לערבות הדדית, זאת צורת הקשר שאנחנו צריכים לקיים בינינו. היא כבר קיימת בתוך הטבע, אבל בתוך הטבע הנסתר, שלאט לאט מתגלה ואנחנו נראה את זה בפועל, איך בטוב או ברע אנחנו נמצאים בכאלה קשרים בינינו שאנחנו מחויבים לקיים את חוק הערבות. ומזה מגיע השלום, השלמה הדדית.

שאלה: אנחנו רואים כמה זמן לוקח לנו לעשות את זה בעשירייה, אנחנו מנסים לממש את זה בעשירייה וגם בכלי העולמי, ואתה אומר שאנחנו אפילו לא מסוגלים להרגיש את העבודה הזאת כלפי הכלי העולמי. אז איך זה יתרחב לכל העולם, לכל הקהל העצום?

אנחנו לא נחשוב על כל העולם כמו על העשירייה, זה יתפתח בצורה אחרת לגמרי, מכל החוקים שקיימים במערכת הכללית שהבורא ברא. ולכן זה לא יקרה בצורה ליניארית, שבמידה שאנחנו משקיעים את עצמנו בעשירייה, במידה הזאת אנחנו צריכים להשקיע את עצמנו בעשירייה של כל האנושות. זה לא הולך כך. מספיק לנו לעשות איזו תנועה קטנה בחיבור בינינו, וכל העולם יעשה אחרינו שינויים גדולים מאוד.

ודווקא השינויים שהעולם יעשה בצורה חיצונית ישפיעו עלינו וידחפו אותנו לעשות חיבור בינינו עוד יותר גדול. כמו שאנחנו רואים עכשיו, שדווקא צורות הקשר החיוביות או השליליות שמתגלות בין כל העמים בעולם, הצורות האלה מקדמות מאוד את האנושות לתיקון. נראה את זה יחד, זה יקרה בקרוב, ממש מול עינינו.

תלמיד: הקשרים בין המדינות הם די מפותחים ברמת העסקים רק כדי שמדינה אחת תוכל לנצל בצורה מקסימאלית מדינה אחרת.

לפי חוק הטבע, לפי חוק הרצון לקבל שבינתיים מתגלה. עד שנגיע להכרת הרע ואז מתוכו אנחנו נלמד מה זה נקרא להיות בקשר טוב.

שאלה: איך תיראה הערבות?

אנחנו כבר לומדים את הערבות בינינו מתוך זה שכולנו מגלים תלות הדדית זה בזה. נניח שיש לך עודף תבואה ולי חוסר בזה, ויש עוד כמה מדינות ומקרים שלא נותנים לנו להתקשר נכון וליהנות ממה שיש לך ומה שאין לי, וכך אנחנו לומדים עד כמה אנחנו תלויים זה בזה ועד כמה צריכה להיות הערבות.

והאמת, מה הבורא רוצה מכל הדברים האלה? הוא רוצה שאנחנו נקיים את הקשר לא מתוך זה שכל אחד רוצה להרוויח מהמצב, אלא שאנחנו נקיים את הקשר מתוך זה שכל אחד ירצה להיות מחובר לחברו. זאת אומרת, שנהיה מקושרים בכוונה ולא כל כך במעשה עצמו. כי המעשה ודאי חשוב אבל מעליו אנחנו צריכים לבנות את הכוונה.

בואו נגיד כך, יש לי משהו שאני רוצה לתת לך ויש לך משהו שאתה רוצה לתת לי, והבורא רוצה שאנחנו נתכוון זה אל זה, שכל אחד מספק לחברו משהו חשוב, משהו טוב. והכוונה הזאת היא בעצם קובעת את הקשר בינינו. ואז, כשנתקרב באיזו מידה לקיים את הכוונה הזאת, שאני אהיה לטובתך ואתה תחשוב לטובתי, אז הבורא ייתן לזה אישור וזה יתקיים.

ולכן אנחנו נצטרך לגלות את צורת הקשר בין אומות העולם, בין המדינות בצורה אחרת ממה שעכשיו. נראה לנו שאלו לא נותנים לאלו להתקשר, לסחור בנפט, גז, תבואה, שמן, ועוד דברים שצריכים להיות במעבר מאחד לאחר. לא, אנחנו צריכים להתקדם למצבים שאנחנו סובלים אבל הסבל מביא אותנו להחלטות הנכונות, שאנחנו רוצים להיות בקשר הדדי זה עם זה, ואז היכולת להיות בקשר הנכון ייפתח. זה הכול.

תלמיד: זאת נוסחה כזאת שבה אנחנו מחוברים, שבה אני תלוי באחרים?

ברור שהכול צומח דרך האגו, הכול תלוי בקשר האגואיסטי, הוא צומח, מ"לא לשמה" "לשמה", מרצון לקבל עד הכוונה דלהשפיע. אתה תראה שאנשים יתחילו לחשוב שהתוצאה הטובה לא תלויה כמה טונות תבואה מעבירים זה לזה, אלא עד כמה רוצים בכוונה להשפיע טוב זה לזה. אתה תראה בקרוב עד כמה המלחמה הזאת תהפוך להתקשרות יותר ויותר רוחנית.

אני לא שולח חס ושלום טילים אליך ואתה אליי, אלא ההיפך אנחנו נראה עד כמה היחס בינינו יקבע את העתיד שלנו. ואחר כך אנחנו נתחיל לחשוב, אבל בשביל מה אנחנו צריכים להיות בקשר? כדי להעלות את עצמנו לדרגת הבורא, להשפיע נחת רוח לו, ופתאום יתחילו להתגלות באנושות בצורה מאוד שקטה, לא כל כך מובנת מאליו מאיפה זה ולמה. זה הבורא עושה את המצבים האלה, הוא מלמד אותנו איך לבנות את הקשר.

שאלה: אז מה זאת הכוונה שכל העמים יתחילו לחשוב זה על זה?

שאני חושב לטובת אחרים, לטובת כולם. זה מ"לא לשמה" "לשמה" לאט לאט מגיעים לזה.

שאלה: בתוך העשירייה לכל אחד יש איכות מסוימת, פונקציה מסוימת, מה חסר לנו כדי להכיר במערכת הזאת ולגרום לה לעבודה בצורה אינטגראלית ביותר?

לחפש קשר יותר הדוק בין החברים. וזה צריך להיות בכל אחד, עד כמה כל אחד רוצה לבנות בתוך הרגש והשכל שלו מערכת קשר קבוצתית, ויחד עם זאת לראות עד כמה הוא תלוי בכולם ועד כמה האגו שלו משחק עימו ודוחף אותו להתקשרות יותר איכותית עם כל החברים. ככה אנחנו מגלים.

תלמיד: קראתי את הספר שלך "תמיד איתי" ונשארתי תחת התפעלות גדולה שאפילו באחת מפגישות הזום בחרתי להקריא קטע מתוך הספר שלך וראיתי איך החברים נשארו תחת התרשמות עמוקה. אני מאוד ממליץ לכולם לקרוא את הספר הזה. זה לא סיפור, לא קלטתי את זה כמו סיפור או ביוגרפיה של החיים שלך איך הגעת לקבלה, אלא זה ממש חומר לימודי.

תודה רבה.

שאלה: לגבי העבודה של החיבור בעשירייה. אמרת שאנחנו מזהים בכל שנייה עד כמה אנחנו מובלים על ידי הרצון לקבל שלנו וחושבים רק על עצמנו ואי יציאה מזה, אז מתי נעשה המהפך ואתה מגיע להחלטה, ואפילו שהגעת להחלטה איך אחר כך זה משתנה שאתה כן מתחיל בפועל לא לחשוב על עצמך? אנחנו כביכול נמצאים בנקודה הזאת כל פעם וזה לא עוברים לשלב הבא?

אתה לא יכול לגרום לזה להתקיים בכוח, אלא רק על ידי התפילה שבה כל פעם שאתה מצטער, שאתה שוב נופל לרצון לקבל, אבל אתה מודה לבורא שאתה נופל לרצון לקבל ויש לך עבודה חדשה שאתה תרצה לצאת ממנו ולהידבק בו עוד יותר, וכל פעם המדרגות מביאות אותך למטרת החיים וככה זה קורה אחד אחד. לכן אין כאן מקום לייאוש, אלא רק לראות עד כמה זאת התקדמות. וזו חייבת להיות הרוח בעשירייה, שכך היא מחזיקה את כולם.

שאלה: וכל שלב ושלב שאתה מגלה שאתה קורא את המקורות, אתה נמצא בכל המערכת שלנו, אתה מבין שצריך כבר לעבור לשלב הבא, וזה לא קורה, גם התפילות שמגיעות הן עד שבלב מסוים ושוב פעם אתה מגלה שאתה באותו המקום ?

יכול להיות שאתה דורש, ואני לא יודע בדיוק איך אתה מתאר לעצמך את השלב הבא. השלב הבא הוא שאני עוד פחות דורש לעצמי ועוד יותר מחויב לעבוד למען החברה, העשירייה, הזולת והבורא בסופו של דבר.

תלמיד: בדיוק על זה אני שואל כי הדאגה הזאת נמחקת שוב על ידי רצון לקבל.

ודאי, כי כל פעם על רשימו חדש אתה צריך לממש את צורת העבודה החדשה, "פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול", את הפרוטות אלה אתה צריך להוסיף, לסדר אותן, לחבר אותן, אין בעיה. אבל לעשות את זה בצורה מהירה, מועילה, בקצב, ובזה אתה עוזר לחברים והם לך.

תלמיד: דווקא על הנקודה הזו אני שואל, כמו שכותבים ב"שמעתי" שאין סוף לדברים כאלו, אתה לא רואה מתי זה יכול להיגמר, וגם התפילות הן כאלו וכאלו אבל אתה לא מגיע לחשוב על הזולת באמת יותר מרגעים ספורים במשך היום.

אני מצטער, אבל אין לי יותר מה לתת לכם חוץ ממה שהמקובלים השאירו לנו בכתבים עד כמה שאנחנו מבינים מה שכתוב שם וממשים את זה. הבעיה כנראה יותר שייכת למימוש, עד כמה במשך 24 שעות ביממה אנחנו מקדישים זמן לבירור ותפילה.

תלמיד: מה זה באמת להקדיש זמן לבירור ותפילה? על המימוש אני שואל.

מימוש זה בעיה. ככל שמתחברים רואים שעוד לא מתחברים ומבקשים מהבורא. כל העבודה שלנו צריכה להסתיים בתפילה עוד ועוד כל פעם. נכנסים לתפילה ורואים שלא, אז שוב כניסה לתפילה עם קצת שינוי, וככה אנחנו מתקנים את המצב עד התפילה השלמה.

שאלה: אמרת שהאגו דוחף אותנו להתחבר, זה אומר שמיום ליום האגו מרחיק אותנו פיזית בשביל שאנחנו נתחבר יותר בלבבות בינינו?

כן, ודאי, זה התפקיד שלו. זה נקרא "בראתי יצר רע בראתי תורה תבלין", שאתה תדרוש את החיבור על פני היצר הרע שמרחיק בינינו ואז הקשר בינינו יהיה קשר שבו יתגלה האור העליון, הבורא.

שאלה: אנחנו צריכים לשמוח על כל ניתוק בינינו שמאפשר לנו לעשות חיבור יותר עמוק?

אם אתה מתאר נכון את רשת הקשר בינינו, שדה העבודה שלנו, אז ודאי שאתה שמח.

קריין: אנחנו בעמוד 645 בפסקה הראשונה.

"ואע"פ שדבר זה למעשה ידוע ומורגש למדי, עם כל זה בני העולם עדיין לא תפסו את זאת להלכה כראוי." על זה עכשיו דיברנו. "ומדוע - כי כן מהלכי ההתפתחות בטבע, אשר המעשה מקדימה את הבנת הענינים. ורק המעשים יוכיחו וידחפו את האנושות קדימה."

זאת אומרת, עלינו להמשיך ועל ידי הדרך עצמה, שאנחנו מתייחסים אליה בכל פעם בצורה יותר נקודתית ומטרתית, יותר יחד, ובכל פעם מדברים ואוספים את עצמנו להיות במערכת אחת, בקבוצה אחת, כך אנחנו מתקדמים ליישום המטרה.

בחיי המעשה סותרות ארבעת המדות זו לזו

"והמעט לנו את הקשיים המעשיים האמורים, המפריעים על דרכנו, חדלי האונים, הנה נוספה לנו עוד ערבוביא ומלחמה גדולה מבחינת הנטיות הפסיכולוגיות. כלומר, המדות עצמם השוררים בכל אחד מאתנו, באופן מיוחד ובסתירה מאיש לרעהו, להיות כי ארבע המדות הנזכרים, חסד ואמת, צדק ושלום, שנתחלקו בטבע בני האדם אם מתוך התפתחות, ואם מתוך החינוך - המה עצמם סותרים זה לזה.

כי כשנקח למשל את מדת החסד, בצורה מופשטת, אנו מוצאים את כח ממשלתה, שסותרת את כל המדות האחרות, - כלומר, שעל פי חוקי ממשלת החסד אין שום מקום להופעת יתר המדות בעולמנו.

מדת החסד מהי - חז"ל גדרו לנו (אבות ה'): "שלי שלך ושלך שלך, חסיד". ואם היו בני העולם כולו מתנהגים במדה זו, הרי בטלה והלכה לה כל התפארת והיקר שבמדת "האמת והדין". כי אילו כל אחד היה מוכן מטבעו לתת כל אשר לו לזולתו, ולא לקחת כלום משל זולתו - כבר בטל והלך לו כל ענין וגורם לשקר בעמיתו".

זאת אומרת, למה לא מספיקה לנו מידת החסד בלבד בקשר בינינו - אם היינו בדרגת בינה.

"וגם אין מקום אז לדבר ממדת האמת כל עיקר, כי האמת והשקר הם יחסיים זה לזה. כי אם לא היה "שקר" בעולם - לא היה קיים מושג של "אמת", ואין צריך לומר שגם שאר המדות שבאו רק לחזק האמת מסיבת חולשתו, היו מתבטלות.

והאמת, המוגדר באמירה: "שלי שלי ושלך שלך", סותר את מדת החסד, ואינו סובל אותו לגמרי, כי אין זה הגון כלל מבחינת האמת לעמול ולהתיגע בשביל זולתו, כי מלבד שמכשיל את חברו, ומרגילו לנצל את זולתו - הנה האמת נותן, שכל אדם חייב לאצור רכושו לשעת הדחק, שלא יצטרך ליפול למעמסה על יגיעת זולתו".

זאת אומרת, אפילו לא מפני שהוא רוצה להבטיח לעצמו את הקיום שלו ואת העתיד שלו, אלא כדי לא ליפול למעמסה על הזולת, כי בזה שהוא לא דואג לעצמו הוא כאילו מחייב את השני לדאוג לו, האם זה נכון, האם זה צדק?

"ומלבד כל אלה, אין לך אדם שאין לו קרובים ויורשי רכושו, שעל פי האמת המה מוקדמים מאחרים, כי כן הטבע מחייב, שהנותן רכושו לאחרים נמצא משקר בקרוביו ויורשיו, בזה שאינו משאיר להם כלום." כי הוא מחויב להם, לקרובים שלו.

"וכן השלום סותר לצדק. כי כדי לעשות שלום בציבור, מוכרחים להיות התנאים כמות שהם קיימים, המבטיחים לפי תוכנם לזריזים ולפיקחים, המשקיעים ממרצם ומשכלם - להתעשר, ואילו המתרשלים והתמימים - להיות עניים. כך, שבעל המרץ נוטל חלקו, וחלק חברו המתרשל, ונהנה מחיים טובים ביותר, עד שלא נשאר עוד למתרשלים ולתמימים אפילו כדי חיותם ההכרחית, ונשארים על כן בעירום ובחוסר כל, ובנושאים מרובים". אבל באמת במה הם אשמים אם הבורא ברא בהם כוח רצון חלש כל כך, והם לא תקיפים ומוצלחים?

"וזה ודאי בלתי צודק, להעניש את המתרשלים והתמימים במדה מרובה כל כך, אשר על לא חמס בכפיהם. ומה חטאם ומה פשעם של האומללים הללו, אם ההשגחה לא העניקה להם את הזריזות והפיקחות, להענש ביסורים הקשים ממות. הרי שאין צדק כלל בתנאים של השלום, והשלום סותר לצדק.

וכן הצדק סותר לשלום, כי אם נסדר את חלוקת הרכוש על פי הצדק, דהיינו, לתת למתרשלים ולתמימים חלק חשוב בערכו, עם הזריזים ובעלי המרץ - כי אז בעלי הכח והיזמה הללו, ודאי לא ינוחו ולא ישקוטו, עד שיפילו את ההנהגה הזו, המשעבדת את הגדולים, בעלי המרץ, ומנצלים אותם לטובת החלשים הללו". זה מה שאנחנו רואים בחברה האנושית, שצועדים מיליוני אנשים וצועקים "מגיע לנו". למה מגיע לכם? "אנחנו סובלים". למה אתם סובלים? "ככה זה, אנחנו לא יכולים". אבל יש אנשים אחרים שיכולים להרוויח, להצליח, לסדר את כולם, לשכנע את האחרים לעבוד בשבילם, למה אתה לא יכולים לעשות כך? "אנחנו לא יכולים. זאת אומרת "לך לאומן שעשאני", הבורא אשם שסידר כך את החברה האנושית". נכון, הבורא סידר כך את החברה האנושית כדי שאנחנו, כמו שכתוב "לכו ותתפרנסו זה מזה", שעל ידי הקשר הנכון בתוך החברה אנחנו יכולים להגיע למצב שלא יהיה נחשל ולא יהיה מישהו המצליח יותר מכולם על חשבון כולם, אלא לכולם תהיה חלוקה צודקת. אבל למצוא גישה נכונה מכל אחד ואחד שיסכים לחלוקה הצודקת, זו העבודה שלנו. "ואין על כן שום תקוה לשלום הציבור - הרי שהצדק סותר לשלום".

שאלה: למה בעל הסולם מייחס את מידת האמת ל"שלי שלי ושלך שלך"?

כי זו האמת. מה שמגיע לי לפי מה שאני מרוויח ומצליח זה שלי, ומה שאתה מרוויח, שלך. אני לא מסתכל עליך, אני מסתכל רק על עצמי. וגם אתה כך, תסתכל על עצמך. זה בצדק, זו נטייה טבעית שבכל אדם ואדם ישר, "איש הישר בעיניו יעשה".

אני לא בא אליך לדרוש מה שלא מגיע לי, אני לא בא לגנוב ממה ששייך למישהו, אלא אני רוצה שיהיה לכל אחד מה שמגיע לו מתוך מה שהוא עובד ומרוויח ומצליח, לפי הגורל העליון, לפי התכונות שקיבל מלידה מהבורא ולפי המזל שיש לו יום יום. אני לא נמצא בטענה לאף אחד. כל אחד חי בעולמו של הבורא ומתנהג לפי התכונות שקיבל מהטבע, מהבורא, מהאלוהים, וכל מה שקורה לו.

אנחנו לא מסכימים לזה. כי אחרי כל החשבונות הפילוסופיים האלה, אתה רואה שהעולם נמצא לא רק בחוסר חלוקה צודקת, אלא חסרה חלוקה שאיכשהו מתחשבת בכל אחד. מה לעשות? יש כאלה שגוועים מרעב, יש כאלה שלא יודעים מה לעשות עם האוצר שיש להם.

תלמיד: זה ברור. אני גם התכוונתי לשאול על זה שבעל הסולם כותב שהשלום סותר את הצדק ואז הוא אומר, "כי כדי לעשות שלום בציבור, מוכרחים להיות התנאים כמות שהם קיימים, המבטיחים לפי תוכנם לזריזים ולפיקחים, המשקיעים ממרצם ומשכלם - להתעשר,".

כך עושים שלום?

לא, אנחנו עוד לא הגענו לפתרון. דווקא האגו שמתגלה בכל אחד ואחד הוא שמביא אותנו לשלום ולתיקון.

תלמיד: פשוט לא הבנתי את הפיסקה הזו שבה הוא מסביר שהשלום הוא "שבעל המרץ נוטל חלקו, וחלק חברו המתרשל," לא הבנתי למה השלום סותר את הצדק.

לפי הצדק אנחנו צריכים לחלק לפי מה שכל אחד ואחד. כי מהבורא אנחנו לא שווים, ומתוך התיקון שלנו אנחנו רוצים לקבוע, אנחנו רוצים להשלים את חוסר הצדק וחוסר השוויון שבינינו, ואז אנחנו מתקנים את הבריאה.

שאלה: בקטע מתואר מצב שמידת האמת טוענת שאני צריך לצבור רכוש לעצמי ולקרובים שלי כביטחון לעתיד, אבל קראנו במאמר "הערבות" שנחלת הכוהנים היא רק הבורא בלבד. אני מרגיש שיש תהום בין שני המצבים השונים האלה, חוסר אהבה.

חכה. אנחנו לומדים איך להגיע לתיקון שהוא תיקון שלם, צודק, כללי, והעיקר שמטרת התיקון היא להעלות את עצמנו לדרגת הבורא. אנחנו לא יודעים מה זה, זה לא לחלק לכל אחד את אותה סוכריה, ולא לסדר כך שכולם יהיו מרוצים, לתת להם איזה כדור של שמחה.

אבל אתה צודק. מכאן אנחנו עדיין לא מבינים איך להגיע למצב המושלם. לכן לגבי השלום בעולם, כמו שבעל הסולם אומר לנו במאמר הזה, שלום מהמילה שלימות, שהבורא מתגלה בכולם, עדיין צריכים לברר באיזה תנאים הוא יהיה.

שאלה: מה שנותן לנו ביטחון וודאות בעבודה היום יומית זה שמתחיל היום ויש לי לאן להגיע להשיג מזונות. אני לא חושב על יום המחר כי יהיה עוד יום ואז אני אחשוב. וכשאני אזדקן כל זה יהיה הרבה יותר קשה. מידי יום אני גם צריך להשפיע יותר לעשירייה, לחפש איפה אני יכול לחתוך מעצמי כדי להעניק לעשירייה. מה לעשות עם המחשבות האלה שיש לי כל יום, שאולי אני לא אוכל לספק את עצמי בזקנה כי אני דואג לעשירייה?

אתה לא תוכל להפטר מהמחשבות האלו, הן יבואו אליך בכל מיני צורות. המחשבות האלה באות ישירות מהבורא כי כך הוא מחייב אותך לבדוק את המצב שלך, באיזה מצב אתה נמצא, לאן אתה רוצה להגיע, לאן אתה צריך להגיע, מוכרח להגיע. כלומר אתה תראה שני מצבים - מצוי לעכשיו ורצוי לעוד רגע, שאתה רוצה להחליף אותם, וזה יגרום לך לתפילה נכונה. אבל חוסר ביטחון זה הדבר היסודי שחייב ללוות אותנו, כי אחרת לא נרצה להידבק בבורא. אפשר לקרוא מאמרים על ביטחון, כמו אמונה וביטחון.

אל תפחדו לדבר על זה לפני כולם. כולנו נמצאים באותם המצבים, הרגשות, לכן כל אחד שמדבר עוזר לאחר להבין מה קורה לו בפנים. כי מה שעכשיו אמרת אני רואה שגם בי זה נמצא רק לא כל כך יכולתי לבטא את זה, אבל עכשיו אני מרגיש שגם אני כך חושב.

תלמיד: האם עלינו לראות את התמונה כך שהבורא דואג לנו ונותן לנו מקום להשיג את האמונה?

כן. הוא גם מוסיף לנו כאלו מצבים שדרכם אנחנו יותר ויותר רואים שרק על ידי קשר חברתי אנחנו יכולים להסתכל נכון על החיים, על המצב שלנו. הוא מלמד אותנו עד כמה הערבות היא הכרחית.

שאלה: למדנו שהבורא לא יכול למצוא כלי טוב יותר מאשר להכיל את מידת השלום. אבל עוד לא ברור לי מה הקשר בין שלום לבין צדק?

אנחנו עוד לא למדנו את הדברים האלה, יש לנו עוד כמה דפים ללמוד, ואז תראה איזה קשר יש בין כל ארבע המידות הללו ואיך אנחנו מגיעים מתוך הקשר הנכון ביניהן, קשר מסוים, לשלימות הכלי.

תלמיד: אבל יש פה נקודה שאם אנחנו סולחים למי שהרע לנו, למי שגרם לנו נזק, אז אולי יהיה מזה צדק.

אנחנו צריכים ללמוד איך נכון להתייחס זה לזה, זה נכון. אז נלמד ומזה תראה.

שאלה: בהמשך למה שהחבר סיפר על הפחדים שלו מהכרחיות, אני זוכר שסיפרת פעם על בעל הסולם שהיה מבזבז את הכסף שלו כל יום כדי להתחיל כל יום מחדש, הוא היה מביא את עצמו למצב של חוסר ביטחון. מה אנחנו צריכים ללמוד מהסיפור הזה?

אל תעשו כך, זה לנשמות גבוהות ומיוחדות במצבים מיוחדים שיכולים לעשות כך, אסור לנו לעשות זאת. אנחנו צריכים לחיות כפי שחיים בזמננו, בימינו, בחברות שלנו, כמו כולם ולא אחרת.

שאלה: אמרת שעל ידי הכלל של "לכו ותתפרנסו זה מזה" אפשר להגיע לקשר הנכון בתוך החברה ושלא יחסר דבר לאף אחד. גם אמרת שמה שמפריע זה שאנחנו מתנגדים לחלוקה צודקת. מה בדיוק העבודה שלנו כדי להגיע לנקודה הזו?

אנחנו נלמד את זה עוד מעט, זה בהמשך המאמר. טוב יותר שנלמד מבעל הסולם ולא ממני.

קריין: אנחנו בעמ' 465, בטור ב' למטה.

מדת היחידיות בתוך האיגואיזים פעולתה הרס וחורבן

"והנך רואה, איך המדות שבנו מנגחות ונלחמות זו בזו, ולא רק בין כתות לכתות, אלא בכל אדם יחיד, נמצאות ד' המדות שולטות בו בבת אחת, או בזה אחר זה, ונלחמות בקרבו, עד שאין מקום לשכל הישר לסדר אותם, ולהביאם לידי הסכמה מוחלטת אחת." ארבע המידות האלה נמצאות בהתנגשות ביניהן, והאדם לא יכול לסדר ביניהן. "והאמת היא, ששורש כל הערבוביא הרבה השוררת בנו, אינו יותר ממדת "היחידיות" הנזכר לעיל, המצויה בכל אחד ואחד מאתנו, אם פחות ואם יותר.

והגם שבארנו בה טעם יפה וגבוה, מאד נעלה, אשר מדה זאת נמשכת לנו ישר מהבורא ית', יחידו של עולם, שהוא שורש כל הבריות, עם כל זה מתוך שהרגשת היחידיות התישבה בתוך האיגואיזם הצר שלנו, נעשתה פעולתה הרס וחורבן, עד שהיתה למקור לכל החורבנות שהיו ויהיו בעולם.

וכאמור, אין לך אף אדם אחד בעולם שיהיה בן חורין ממנה, וכל החילוקים המה רק באופני ההשתמשות עמה, אם לתאות לב, אם לממשלה, אם לכבוד, שבהם נבדלים הבריות זה מזה.

אבל הצד השוה שבכל בריות העולם הוא, שכל אחד מאתנו עומד לנצל לכל הבריות לתועלתו הפרטית, בכל האמצעים שברשותו, ומבלי לקחת בחשבון כלל שהולך להבנות על חורבנו של חברו.

ולא חשוב כאן כלום הוראת ההיתר שכל אחד ממציא לעצמו, על פי כוון המתאים לו, כי "הרצון הוא שורש השכל" ואין "השכל שורש הרצון". והאמת ניתנת להאמר, שככל שהאדם גדול יותר, ומצויין ביותר - באותו השיעור ממש מדת היחידיות שבו, גדול ומצויין ביותר."

זאת אומרת שהוא האגואיסט יותר גדול ולא מסוגל להשוות את עצמו עם אחרים ולהתחשב באחרים, ככה זה. מה לעשות? כנראה שהפתרון יבוא אחר כך, אבל מידת היחידיות שבתוך האגואיזם כמו שנאמר בכותרת פועלת ומייצרת הרס וחורבן. אז ככל שהאדם יותר מיוחד ,הוא יכול יותר להזיק לכולם, וזה מה שאנחנו רואים בעולם שלנו.

לכן יש לנו צורך דווקא באנשים שיהיו קודם כל מחוברים נכון, ורק אחר כך שיגדלו. שכל הצמיחה שלהם תהיה בקשר עם הזולת, למען הזולת, ללא מידת היחידיות.

שאלה: מידת היחידיות שמתיישבת באגואיזם הצר זוהי אותה התכונה שהרב"ש כותב עליה, שעל האדם להכיר מה חסר לכל חבר בנפרד, ולשמור על שאלה הזאת פתוחה?

עוד נברר את זה, זה הרבה יותר רחב ממה שאתה אומר. אבל זה נכון בצורה חלקית.

קריין: כותרת "צורת השימוש בטבע היחידיות כנושא התפתחות בפרט ובכלל".

צורת השימוש בטבע היחידיות כנושא התפתחות בפרט ובכלל

"עתה נחדור להבין התנאים הישרים, שיתקבלו סוף סוף על האנושות, לעת הופעת הזמן של שלום העולם; ולדעת במה כחם של התנאים הללו יפה, להביא את חיי האושר ליחיד ולציבור, וכן את הנכונות שישנה באנושות, לרצות להעמיס על עצמם לבסוף תנאים מיוחדים אלו.

נחזור לדבר היחידיות שבלב כל אדם, העומדת לבלוע להנאתה את כל העולם ומלואו. ושרשה, שהוא נמשך ישר מיחידו של עולם, לבני האדם שהם ענפו כנ"ל.

כאן עומדת השאלה ותובעת לעצמה תשובה, איך יצוייר שתתגלה בתוכנו בצורה מקולקלת כזו, שתעשה לאבי אבות כל מזיקי ומחריבי עולם, ואיך מהמקור של כל בנין, יתמשך ויצא המקור של כל חורבן - ואי אפשר להניח לשאלה כזאת בלי פתרון.

אמנם יש שני צדדים במטבע היחידיות האמורה, כי אם נסתכל בה מצדה הא' העליון, דהיינו, מצד השתוותה עם יחידו של עולם, הרי היא פועלת רק בצורה של "השפעה לזולתו", שהרי הבורא ית' כולו משפיע, ואין בו מצורת הקבלה ולא כלום, כי לא חסר לו מאומה, ואינו צריך לקבל דבר מבריותיו שברא, לכן, גם היחידיות שנמשך אצלנו ממנו ית', מחויבת שתפעל גם כן רק בצורות של "השפעה לזולתו" ולא כלום "לקבל לעצמו".

מצדה הב' של אותה המטבע, דהיינו, מבחינת צורת פעולתה המעשית שפועלת בנו, - נמצא שפועלת בכוון הפוך לגמרי, כי פועלת רק בצורות של "קבלה לעצמו", כגון, הרצון להיות העשיר הגדול היחיד בכל העולם וכדומה, באופן, שב' הצדדים האמורים הן ב' קצוות רחוקים זה מזה בתכלית המרחק, כרחוק מזרח ממערב.

בזה מצאנו הפתרון למה ששאלנו, איך אפשר שאותה היחידיות הנובעת ומגיעה אלינו מיחידו של עולם, שהוא המקור לכל בנין - תהיה משמשת בנו למקור כל חורבן. - והוא, כי זה הגיע לנו מתוך שאנו משמשים בכלי היקר הזה בכוון ההפוך, שהוא קבלה עצמית.

ואיני אומר שהיחידיות שבנו לא יארע לה לעולם שתפעל בנו בצורת השפעה לזולתו. כי אי אפשר להכחיש שנמצא בתוכנו אנשים, שהיחידיות פועלת בהם גם בהשפעה לזולת, כמו המפזרים רכושם לטובת הכלל, וכן המפזרים כל יגיעתם לטובת הכלל, וכדומה.

אלא אותם ב' הצדדים שבמטבע שתיארתי, מדברים רק מב' הנקודות שבהתפתחות הבריאה, המביאה כל דבר לשלמותו. החל מהעדר, ומטפסת ועולה במדרגות ההתפתחות לאט יצויר, ממדרגה למדרגה גבוהה ממנה, ומשם ליותר גבוה, עד הגיעה לתכלית גבוהה, שהיא מדת השלמות הקצובה לה מראש, ושמה תשאר קיימת כן לנצח.

כי סדר ההתפתחות של ב' הנקודות היא:

א. נקודת ההתחלה שהיא הדרגה התחתונה, הקרובה להעדר הגמור, והיא המתוארת בצד הב' שבמטבע.

ב. נקודת תכלית הגובה ששמה תנוח ותשאר קיימת לנצחיות. והיא המתוארת בצד הא' שבמטבע.

אמנם תקופה זו שאנחנו נמצאים בה, כבר התפתחה במדה מרובה, ועלתה כבר מדרגות רבות, והתרוממה למעלה משלבה התחתון שהוא צד הב' הנזכר, והתקרבה במדה נכרת אל צד הא', ועל כן כבר נמצאים בנו אנשים המשמשים עם היחידיות שלהם בצורות של "השפעה לזולתו", אלא שעדיין מועטים המה, להיותנו נמצאים עוד באמצע הדרך של ההתפתחות.

וכשנגיע לנקודת הגובה העליון של המדרגות, נשמש כולנו ביחידיות שלנו רק בצורה של "השפעה לזולתו", ולא יארע אף פעם לשום אדם שישמש עמה בצורות של "קבלה לעצמו".

ועל פי הדברים הללו, מצאנו הזדמנות, להסתכל בתנאי החיים של דור האחרון, הזמן של שלום העולם, בזמן שהאנושות כולה תגיע לנקודת הגובה של צד הא', ויהיו משמשים עם היחידיות שלהם רק בצורה של "השפעה לזולתו" ולא כלל בצורה של "קבלה לעצמו".

וכדאי להעתיק כאן את צורות החיים האמורה, במדה שתשמש לנו לקח ומופת, ולהתיישב בדעתנו תחת שטף גלי החיים שלנו, אולי כדאי ואפשר גם בדורנו לעשות נסיון, להדמות לצורת החיים האמורה".

אפשר להבין מזה משהו, אומנם הוא רוצה לפתוח לנו כאן דברים מאוד רחבים ועמוקים, אבל בכל זאת נוכל במקצת לקחת משהו ולשתות.

שאלה: אנחנו מחולקים ל600 אלף חלקים, אז איך אנחנו יכולים לבנות מערכת של שלום וצדק?

ככל שאנו רוצים להיות מחוברים יחד כאדם הראשון שזו מערכת אחת שאין בה שום חלקים רק מחשבה אחת, רצון אחד, פעולה אחת, שכולה כוללה מהרבה חלקים, אבל כולם מחוברים, כל אחד מתוך עצמו, דרך האחרים לבורא. אז אנחנו מתחברים יחד, ונעשים כאדם אחד, "כאיש אחד בלב אחד", לזה אנו צריכים להגיע.

אז תתאר לעצמך איזה קשר יהיה בין כל בני האדם, אם כולנו בלב ובמוח חושבים על צורת חיים אחת. כל אחד מתוך הטבע שלו, ולא מוחקים את הייחודיות שיש בכל אחד, אלא להיפך, כל אחד רוצה בצורה האישית שלו להשפיע לכולם, וככל שהוא עושה כך, בזה הוא מבטא את עצמו.

ואז אנחנו מגיעים למבנה של אדם הראשון, כשכולנו מתכוונים למטרה אחת, להיות יחד ברצון אחד, "כאיש אחד בלב אחד", במחשבה אחת על מנת להשפיע מבינינו לבורא. והבורא זה מה שאנחנו בונים, המערכת הזאת. יוצא מזה שכל המערכת הזאת שאנו בונים שהקשר בינינו, נקראת הטבע העליון או הבורא או אנחנו. ובה כולנו מגיעים לצורה אחת

שאלה: דרך מידת הייחודיות שהבורא ברא בי, רק דרכה אני אוכל להגיע להשפעה ולאהבה, ומישהו אחר לא יוכל באותה הצורה הייחודית להשפיע. ולכן כדי להגיע לשלמות, כל אחד צריך את הייחודיות שלו?

כן, אתה צודק.

תלמיד: אף אחד אחר לא יוכל להשלים אותי, אם אני לא אהיה בזה.

נכון, אף אחד.

שאלה: כתוב "אלא אותם ב' הצדדים שבמטבע שתיארתי, מדברים רק מב' הנקודות שבהתפתחות הבריאה, המביאה כל דבר לשלמותו." אז לפי מה שהוא אומר, אין צורך לבטל שום צד במטבע?

ודאי שלא. כל מה שהבורא ברא, כל מה שהוא עשה, כל מה שנמצא בכל אחד מאיתנו, אל תמחק שום דבר. כבר למדנו את זה, שעלייך רק להביא דרך החיבור עם כולם, כל תכונה, כל מחשבה, כל רצון שיש לך, להשלמה עם האחרים. כך כולם מגיעים לשלמות אחת, והשלמות הזאת זה הבורא שאנחנו בונים.

תלמיד: איך מטבע עם שני צדדים יכול להגיע לשלמות, כאשר יש יחס ניגוד בין שני הצדדים?

אלא מה?

תלמיד: איך אתה מגיע לשלמות הזאת?

מתוך זה שכולם מבטלים את עצמם, מתחברים לכולם, תומכים זה בזה, אז אנחנו מגיעים למערכת שלמה. אנחנו לא צריכים לברוא שום דבר חוץ מזה שאנחנו מבינים שהחיבור נמצא למעלה מכולנו, ורק אליו אנחנו צריכים להגיע עם כל התכונות השליליות והחיוביות שלנו.

זה העניין, רק תבינו, הבורא לא ברא בנו, לא באף אחד ולא בכולנו יחד, שום דבר מיותר. אלא צריכים לדעת איך לחבר את הדברים. אבל אם אני לוקח מצד אחד מינוס ומצד שני פלוס ועושה ביניהם קצר, לא יצא מזה כלום, אלא להיפך קלקול.

אנחנו צריכים לדעת שאנחנו משתדלים להתחבר, מבינים שלא מסוגלים, מרגישים שלא מסוגלים, ומבקשים מהבורא שיחבר בינינו. זה נקרא עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום, השלמה עלינו. זה מה שאנו צריכים לעשות, וכלום חוץ מזה.

אל תביא לעולם הזה שום חידוש חוץ מהחיבור הנכון שהבורא מסדר. הוא מסדר את זה, ואתה רק מבקש.

תלמיד: אז עכשיו זה משהו חדש, זה חיבור חדש כביכול, פתאום משהו חדש מופיע?

כן, זה חיבור חדש. כמו שהיה באדם הראשון לפני השבירה, אבל עכשיו בנוסף יש בו גם חסרונות שאנחנו מוסיפים, ולכן זה נקרא שהוא יותר גדול פי תר"ך פעמים.

שאלה: בעל הסולם כתב את המאמרים האלה בתקופה שהרעיונות הסוציאליסטים היו פופולריים בעולם וגם האשימו אותו שהוא סוציאליסט. מה השתנה היום? הרי אנשים היום מסתכלים אחרת על החיים והרעיון הזה כבר פשט את הרגל בעולם. איך הרעיונות האלה יכולים איכשהו להתקבל על ידי הקהילה הבינלאומית?

עברו הרבה מאוד שלבים של התפתחות על האנושות - עבדות, מלחמות, מהפכות, וכל מיני צורות של חירות. אבל בסופו של דבר אנחנו צריכים לראות איך האנשים מתרשמים מכל זה, ועד כמה הם מוכנים לקבל את שיטת החיבור כשיטה היחידה, האוניברסלית והנכונה שתביא אותנו להשלמה הדדית. שלום מגיע ממידת השלמה.

לכן לא חשוב שהיו תקופות שהייתה בהן נטייה לסוציאליזם, לקומוניזם, לקפיטליזם, לפיאודליזם ועוד, כי זה לא עניין של ההתפתחות האנושית שעוברת את השלבים האלה. אלא זה עניין של הכרת הרע, על ידי מה אנחנו יכולים להגיע למצבים הנכונים והטובים, עד כמה כל אחד צריך לכופף את עצמו ולהסכים, ואיך מגיעים לעמק השווה.

גם היום כל העולם נגד השיטה הזאת כי היא נגד האגו הכללי ששורה בכולם, אבל הבורא מגלה לנו כאלו מצבים, שאין ברירה, אנחנו מחויבים לקבל את שיטת הערבות שעל ידה מגיעים לשלום ולשלמות. זה יקרה מהר מאוד, אתם תראו.

שאלה: מידת הייחודיות היא הכי חשובה, היא מבטלת את שאר המידות והיא הדבר היחידי שקובע מה יהיה עם האנושות. האם זה נכון?

עם האנושות לא יהיה כלום, היא תעשה מעצמה גוף אחד, כלי אחד, מערכת אחת שבה יתגלה הבורא, הכוח העליון האחד שהוא השורש שלנו, הכוח שברא אותנו, ואנחנו נגיע למצב שנרצה שהוא יתלבש בנו וישלוט בנו.

תלמיד: האם זה תלוי בכמות ובאיכות?

זה תלוי גם בזה וגם בזה.

תלמיד: האיש העשיר ביותר בעולם הוא צעיר בן 29 והוא התורם הכי גדול בעולם. האם אחד כזה מספיק, או שצריך מידת סאה ושיהיו כמה אנשים כאלה?

זה בכלל לא תלוי בעשירים, לגמרי לא, ולא בכמה הם תורמים, זה תלוי במודעות של בני האדם, עד כמה הם מבינים שהקשר ביניהם הוא החשוב. זה לא נובע מזה שאדם הוא תורם גדול, אלא מההתקשרות בין בני אדם שרוצים להגיע לערבות, להדדיות, להשלמה, לעזרה הדדית פנימית ככל האפשר.

שאלה: נראה ששלום הוא מעל הדעת וצדק הוא בדעת. בצדק אני יכול לראות מי צודק ומי טועה בהתאם לרצון לקבל שלי, אבל אם אני מעל עצמי, אז אין אשמה, אין מי שצודק או טועה, יש רק אהבה. האם אפשר לומר כך? כי יש עכשיו משבר בין ואוקראינה ורוסיה ואולי תהיה מלחמה בין יוון וטורקיה, האם צריך לייחס זאת למעל הדעת עם שלום מעבר למי שצודק או טועה?

אנחנו צריכים לראות את הדברים האלה בצורה יותר כללית, ולא שהם מתרחשים במדינות כלשהן כמו רוסיה, אוקראינה, יוון, טורקיה, ויש עוד הרבה מקורות של סכסוך. אנחנו צריכים לראות את הדברים האלה אך ורק מתוך התיקון של העולם.

תלמיד: לגבי הייחודיות, כשאנחנו מנסים לאהוב זה את זה, בעצם אני רואה בזולת את התכונות שלי ואני אוהב אותן. אם אני מסתכל עליך אז אני רואה שאתה חושב כמוני, אתה מרגיש את התחושות שאני מרגיש, ואז אני מרגיש קרבה ביני לבינך, ואני בעצם אוהב את עצמי. האם הייחודיות שלי עובדת על מנת להשפיע?

בינתיים זה כך אבל זה ישתנה. אתה תתחיל להעריך יותר את מה שנמצא בקבוצה ולא בך.

שאלה: מה ההבדל בין ייחודיות לבין אגואיזם?

ייחודיות היא היסוד של האגו שלנו. האדם מרגיש שהוא היחידי שקיים בעולם, ואם קיימים אחרים, אז הם קיימים כדי לשרת את הרצון לקבל שלו. זו צורת הייחודיות שנמצאת בנו מהטבע. מאיפה זה נובע? בעל הסולם מסביר לנו שזה נובע מהבורא שהוא היחיד בעולם, לכן בכל אדם שצריך לפי תכנית הבריאה להגיע להזדהות עמו יש את תכונת הייחודיות, "אני מיוחד, והאחרים גם אולי במשהו, אבל אני המיוחד". זה נמצא בכל אחד.

שאלה: אנחנו בדרך כלל לומדים שברוחניות שום דבר לא נעלם, כל מה שהבורא יצר הוא יצר לטובה, ואילו כאן בעל הסולם כותב שאנשים ישתמשו בייחודיות שלהם רק בבחינת השפעה לזולת ובשום פנים באופן לא למען קבלה לעצמם. האם בעולם המתוקן יש בכלל מקום לתכונה הזאת של קבלה לעצמם?

אין, אלא רק כולם לכולם.

תלמיד: הרי אומרים ששום דבר לא נעלם בעולם, שכל מה שהבורא יצר הוא יצר נכון.

הכוונה על מנת לקבל לא נמצאת בשימוש, כי כולם מגיעים למצב שרואים עד כמה היא מזיקה ולא משתמשים בה. מה זאת אומרת שלא משתמשים בה? היא נשארת בשימוש כאחוריים של הפרצוף העליון הרוחני, כעביות שלו.

קריין: אנחנו בכותרת "תנאי החיים של הדור האחרון".

תנאי החיים של הדור האחרון

..”. ראשית צריך כל אחד להבין היטב, ולהסביר לסביבה שלו, אשר שלום החברה, שהיא שלום המדינה ושלום העולם - תלויים זה בזה לגמרי, כי כל עוד שחוקי החברה אינם משביעים רצון לכל יחיד ויחיד שבמדינה, ומשאירים מיעוט בלתי מרוצה, מהנהגת המדינה, הרי המיעוט הזה חותר תחת הנהגת המדינה ומבקש להפילה". אנחנו רואים זאת טוב מאוד בכל מדינה ומדינה. יש תמיד קבוצות באוכלוסייה שנמצאות בניגוד לממשלה נגיד, ולכן כל עוד כולם לא מרוצים, אז שלום המדינה, שלום החברה ושלום העם נמצא בספק.

"ואם אין כחו מספיק להלחם עם הנהגת המדינה פנים בפנים - הריהו צודה להפילה בדרך עקיפין, כגון לשסות המדינות זו בזו, להביאם לידי מלחמה, כי טבעי הדבר שבעת מלחמה יתוספו עליהם הרבה בלתי מרוצים, אשר אתם יש להם תקוה להשיג רוב מכריע להפיל הנהגת המדינה. ולהקים הנהגה חדשה נוחה להם, הרי ששלום הפרט הוא גורם ישיר לשלום המדינה.

ולא עוד אלא אם ניקח בחשבון את אותו החלק הנמצאים תמיד במדינה אשר המלחמה היא אומנותם, וכל תקוות הצלחתם, כמו מלומדי המלחמה, והעוסקים בהספקת צרכי החימוש - שמבחינת האיכות החברתית הם מיעוט חשוב מאד, ואם עוד נצרף עליהם את המיעוט שאינם מרוצים, מהחוקים הקיימים הרי לפניך בכל שעה רוב בנין גדול המשתוקקים למלחמות ולשפיכות דמים.

הרי ששלום העולם ושלום המדינה תלויים זה בזה. ואם כן נמצא בהכרח, שאפילו אותו החלק שבמדינה אשר מרוצה כעת מהחיים הקיימים שהם הזריזים והפקחים - עדיין לפניהם דאגה רבה לבטחון חייהם מחמת המתיחות מאותם החותרים תחתיהם.

ואם היו מבינים את ערך השלום האמור, היו שמחים לקבל בהחלט סדרי החיים של דור האחרון, כי כל אשר לו יתן בעד נפשו."

אנחנו מתקדמים, מתקרבים למצב שיהיה לנו יותר ויותר ברור שלפי הטבע שלנו אנחנו תמיד נהיה בקטטה, בשנאה, במלחמה ובבעיות. אנחנו לא יכולים לשבת בשקט, אנחנו כמו ילדים קטנים מחפשים תמיד לא במה לשחק יחד, אלא להיות זה כנגד זה כמו שהרצון לקבל האגואיסטי שלנו מחייב אותנו להתנהג.

יש כאן בעיה, התנאים בהם אנחנו מתפתחים ובמיוחד בזמננו, הם תנאים מאוד לא טובים. אנחנו רואים מראש שהעולם בצורתו כמו שהוא אף פעם לא יגיע לכך שאנשים יחיו ברוגע, בשקט, ישתמשו נכון באוצרות האדמה ובמה שיש להם לטובת כולם, לטובת כל אחד וכך נתקיים בטוב. זה לא יהיה, ההתפתחות שלנו תמיד תהיה התפתחות לרעה. אומנם נראה לנו שאנחנו מספקים לעצמנו כביכול יותר מילויים בכל מיני צורות אגואיסטיות, אבל בסופו של דבר אם אנחנו לוקחים את כל התקופות שהאנושות עברה ומסתכלים על ההתפתחות שלה כך שמביטים ממרחק לאחור, אז רואים שלא היה בעולם שלנו שום דבר שאפשר להגיד שהוא לטובה, כי כולם ברחו מצרות גדולות לצרות כביכול יותר קטנות, עד שהן גדלו וכך שוב ושוב.

זו בעצם ההתפתחות האנושית, היא אינה משיכה לטוב אלא בריחה מרע, ולא על ידי הכוח הטוב שיחבר אותנו ויביא אותנו למצב יפה וטוב יותר, אלא גם בריחה מרע. לכן ככל שאנחנו מתקדמים ומשתמשים בכל צורות ההתקדמות שלנו כגון טכניקה, טכנולוגיה, רפואה, מה שלא יהיה, אנחנו משתמשים בהן כדי לקלקל את החיים זה לזה, זו בעצם צורת ההתפתחות שלנו, וכך באמת אי אפשר שיקרה טוב.

שאלה: מה הבסיס להסבר ששלום החברה ושלום המדינה ושלום העולם תלויים זה בזה?

זה נובע מהמערכת הכללית עצמה, שכל אחד כלול מכולם, רק אנחנו לא רואים את זה. אתה לא יכול לבוא לכל האנושות ולהגיד שככה זה, כי הם לא רואים את מה שאתה רוצה להסביר להם. ולכן בסופו של דבר אתה רוצה להגיד כך, "אני רוצה שיהיה שלום, זאת אומרת מצב שלם במדינה שלי". אז בעל הסולם אומר לך, "אם אתה רוצה להשיג את זה באמת בפועל, אתה צריך לרצות להביא את כל העולם לאותו מצב ואז גם במדינה שלך יהיה מצב שלם, כי פרט וכלל שווים ואנחנו תלויים זה בזה". ככל שאנחנו מתפתחים, כך נכנסים למערכת הערבות ההדדית יותר ויותר מדינות בעולם, וקבוצות קטנות יותר ממדינות, עד משפחות וכן הלאה, עד כדי כך שכולם תלויים בכולם ולכן אם אתה רוצה לדבר על שלום בעולם, כמו שהמאמר מדבר, זה אפשרי אך ורק אם כל אחד ואחד יבין את ערך השלום וירצה לקיימו.

שאלה: בעל הסולם אומר "והרי ששלום הפרט הוא גורם ישיר לשלום המדינה". מה רע בזה?

זה לא רע, זה רק מחייב אותנו. הוא מדבר על חוקי הטבע, ולכן אי אפשר להגיד עליהם שהם לטובה או לרעה, זה תלוי איך האדם משתמש בהם, לטוב או לרע. כמו בכל תופעה בטבע, הכול תלוי בשימוש שלנו בכל תופעה ותופעה.

תלמיד: השאלה היא אחרת, אם שלום הפרט גורם לשקט ומנוחה במדינות מסוימות כמו רוסיה, ישראל, האם זה הישג שלילי?

ודאי שזה לא שלילי, אלא אנחנו צריכים להבין ששלום הפרט ושלום הכלל תלויים זה בזה, וזה מחייב את זה, ואם לא נגיע לשלום הפרט אז שלום הכלל גם לא יהיה, כי הכלל תלוי בפרטים.

תלמיד: איך אתה גורם לחיבור בין הפרט לבין הכלל?

החיבור בין הפרטים עושה את הכלל.

שאלה: אנחנו שומעים לאחרונה הרבה טענות מכל אחד כלפי כולם. האם נכון לפני כל פעולה שאני עושה לכלול את הבורא, ממש בכל פעולה ופעולה, ולהחזיק את הכוונה הזאת. האם זו גישה נכונה לחיים?

אם אתם לא מחברים את הבורא למה שאתם מבצעים, סימן שאתם לא מבצעים פעולה שלמה, שאתם לא רוצים או לא מתכוונים לבנות מערכת שלמה ולבנות אותה כך שיפעל בה כוח אחד. ואז אתם לא נמצאים בצורה אמיתית של מערכת רוחנית, וגם לא גשמית, ולכן אין שום תועלת מהמאמצים שלכם. כך כל האנשים בעולם, התוצאה הסופית ממה שהם עוסקים, ממה שהם עושים, היא כמעט אפסית.

שאלה: מצד אחד אני החלק הכי מקולקל במערכת, מצד אחר רק בי תלוי השלום בעולם. איך לבנות את עצמי כך שלא אפול לחוסר אונים או לגאווה?

מאיפה אתה יכול להתגאות, אני לא יודע. זה שאתה חלק מהמערכת זה ברור, אבל זה עדיין לא נותן לך כוח להתגאות. כי זה נכון שכולם תלויים בך, אבל בינתיים אתה לא מוסיף להם שום דבר. לכן מה שאתה יכול להוסיף זה רק כוח חיובי, אז תתקשר לחברה ותגרום לה לחיבור ככל האפשר, וזאת תהיה התרומה שלך לחברה.

שאלה: מדהים עד כמה במאמר הזה בעל הסולם ממש מונה כמה נקודות שורשיות באנושות, וזה כל כך כולל שממש קשה להוסיף משהו. קבוצה קטנה יכולה לראות את התלות בין הפרט והכלל, להבין מה הקשר שצריך להיות ולהסכים עם זה. אבל האם בתנאים הנוכחיים בעולם, לנוכח הסוציאליזם והקפיטליזם, והערבוב ביניהם, אפשרי שלפחות ברמה של עם אחד או מדינה אחת אנשים יוכלו להבין את התלות בין הפרט והכלל, להסכים עם זה ולשאוף לשלום העולם, או שזה יקרה רק בדורות הבאים, אצל הילדים או הנכדים שלנו?

לא, אם בעל הסולם כותב שאנחנו נמצאים כבר בתהליך שנקרא "הדור האחרון", שאנחנו כבר נמצאים בהתקרבות לגמר התיקון, אז כנראה שאנחנו צריכים לקבל שזה כך, כי הוא מבין ויודע, הוא רואה את הדברים האלה. ולכן אנחנו חייבים להתנהג כאילו שאנחנו נמצאים בתהליך של גמר תיקון, וכך להתנהג זה עם זה ועם כולם. וכך לפרסם לכל האנושות, איזו צורת קשר צריכה להיות בינינו כדי שנגלה את הטבע האמיתי שבו אנחנו נמצאים.

שאלה: מה הכוונה לקחת על עצמו את צורת החיים של הדור האחרון, אילו שינויים נמצאים לפנינו?

על זה בעל הסולם כותב, על תנאי החיים של הדור האחרון, שנהיה בערבות הדדית ככל שאנחנו יכולים, וממש ניתן כתף כל אחד לאחר. אפשר לקרוא עוד כמה פעמים את כל המאמר הזה, רצוי לחזור עליו שוב ושוב.

קריין: אנחנו בעמוד 467 בכותרת "היסורים לעומת התענוג בקבלה עצמית"

היסורים לעומת התענוג בקבלה עצמית

"והנה, כאשר נסתכל ונתפוס בשכלנו היטב את תכנית הנזכרת - נראה שכל נקודת הקושי הוא בשינוי טבענו, מן הרצון לקבל לעצמו, עד לרצון להשפיע לזולתו. כי המה ב' דברים המכחישים זה את זה.

אמנם בהשקפה ראשונה נראית התכנית דמיונית, כדבר שלמעלה מהטבע האנושי. אבל כאשר נעמיק בדבר נמצא, שכל הסתירה - מקבלה לעצמו להשפעה לזולתו - אינה אלא פסיכולוגית בלבד, כי למעשה בפועל אנו משפיעים לזולתנו בלי טובות הנאה לעצמנו.

כי הקבלה העצמית, אף על פי שמתוארת אצלנו בצורות שונות, כגון רכוש, קנינים מחמדי הלב, העין, והחיך וכדומה, הרי כל אלה מוגדרים רק בשם אחד: "תענוג", באופן שכל עיקר הקבלה לעצמו שאדם מתאוה, אין זה אלא שרוצה להתענג.

ועתה, צא ודמה לך אם נקבץ את כל שיעורי התענוג שמשיג האדם במשך שבעים שנותיו לצד אחד, ונקבץ את כל הצער והיסורים שסובל, לצד השני, עד כדי שאילו היה החשבון לנגד עיניו - היה מעדיף שלא להוולד.

ואם כן הוא הדבר, איזו קבלה לעצמו משיג האדם בעולמנו, אם נניח שמשיג עשרים אחוז של תענוג בחייו, לעומת שמונים אחוז יסורים, הרי, כשנעמיד זה מול זה, ישארו שישים אחוז יסורים ללא שום תמורה.

אמנם, כל האמור הוא חשבון פרטי, כשאדם עובד לשם עצמו, כי בחשבון כלל עולמי, הפרט מייצר יותר ממה שמקבל לקיומו ולהנאתו. אם כן ישתנה הכיוון, מקבלה עצמית להשפעה - או אז יהנה הפרט מכל התפוקה שמייצר, בלי יסורים מרובים".

כדאי לנו אפילו לפי החשבון השכלי, לעבור משירות עצמי לשירות החברה, לזה שנשרת את החברה, כי כך בטוח נגיע למילויים נעלים, נצחיים ושלמים. ולכן אפילו לפי גישה אגואיסטית לחיים שלנו, כדאי לנו לפתח הסתכלות כזאת על ההתפתחות האגואיסטית שלנו, כי נוכל להסביר שזה דווקא לא מנוגד למה שחכמת הקבלה אומרת, היא בסך הכול מסבירה לנו את הצורה הנכונה בלקבל, כדי לקבל באמת, ולא סתם לבזבז את הכוחות שלנו ולמות ללא שום תוצאה יפה ונכונה.

לכן צריכים לחשוב, ושכל אחד ואחד יקלוט את זה נכון, שמה שנמצא לפנינו בחכמת הקבלה זו הדרכה איך להשתמש נכון בכוחות שלנו כדי לנצל את כל העולם לטובתנו. שהאדם בסופו של דבר מגיע לגמר התיקון של הרצון לקבל שלו ולגמר המילוי של הרצון המתוקן שלו. ובאף שיטה אחרת אין לאדם מה לקוות שייצא משהו מהפעולות שלו ומהיגיעה שלו.

שאלה: האם אנחנו נמצאים עכשיו בתקופת ההכנה של הדור האחרון, כי לפני כן אמרת שאנחנו בדור האחרון וחשבתי שאולי אנחנו נמצאים עדיין בתקופת ההכנה?

כן, אתה צודק.

שאלה: על רקע הקונפליקט עכשיו בין שתי מדינות קרובות, מצטיירת תמונה עד כמה כל העולם קשור הדדית, הקשרים הכלכליים האלה פשוט בולטים. עוד לא היה דבר כזה אף פעם באף קונפליקט, וממש דווקא בין רוסיה לאוקראינה ניכר עד כמה כל העולם קשור, אפשר לראות את זה ממש. בשטח הזה כבר היה ניסיון לבנות חברה סוציאליסטית כזו אבל לא היה בה בורא. האם יש איזה קשר בין זה לבין העובדה שעכשיו זה מתגלה שוב דרך המדינות האלה, ומה יכול להיבנות כתוצאה מזה, אולי יש איזה קשר לחברת העתיד, איזו מסקנה אפשר להוציא מזה?

לא סתם הקונפליקט מתגלה בין שתי מדינות שהיו קשורות בבניית הסוציאליזם ובכל מיני מאמצים לבנות קשרים מיוחדים סוציאליסטים קומוניסטים בין כל אנשי החברה שלהם. אם נראה את כל ההתפתחות האנושית בכל העולם כלפי רוסיה ואוקראינה, אנחנו נראה שכאן באמת מתרחשים שינויים גדולים במין האנושי, ושלא סתם העמים האלה נמצאים היום בבירור ובוויכוח ביניהם.

אני לא מצדיק ולא מאשים אף אחד מהם, מי אני שאעשה את זה, אני רק חושב שניתנה לנו הזדמנות ללמוד על פני העמים הללו מה קורה לנו, בכל אחד מאיתנו. כשאני מסתכל על כל העולם, אני בעצם רואה העתקה שלי, שאני בפנים כך כלול מכל העולם, שאני כלול נניח מרוסים ואוקראינים ומה אני יכול לעשות עם זה. אז כל אחד ואחד צריך לדאוג עד כמה הוא רוצה בפנים לתקן את עצמו, ובצורה כזאת הוא יתקדם גם לתיקון העולם.

שאלה: הדבר שנשאר עדיין לא ברור זה האם הבורא לא יצר שום דבר רע בעולם?

הבורא עשה את כל הרע שיש בעולם, הוא אמר "בראתי יצר הרע" הבורא עשה. אין שום דבר רע בעולם אלא מה שהבורא עשה.

תלמיד: אני מתכוון לזה שהוא לא יצר שום דבר מיותר בעולם, ורק בשילוב נכון אותם מקובלים שמבינים את כל המערכת יכולים להתנהל עימה נכון ולהשתמש בה נכון. אבל הרי האנשים האלה הם מיעוט, ואותו דור חדש שיבנה על זה האם הם צריכים להבין את המערכת הזו? או שאולי זה יהיה בצורה של חוקים כאלה שנקיים כי רק כך צריכים ליישם אותם, כי כולנו קשורים, וככה יהיה טוב לכולם?

אם נחליט שאנחנו צריכים להתקרב זה אל זה, כי כך בנויה המערכת הכללית, ונפעיל כך את כל המערכות שלנו לקירוב, לחיבור, לעזור זה לזה בצורה הדדית, בזה אנו נגרום לעולם לחזור למערכת אדם הראשון, וזה התיקון שלו. אבל אז העולם חוזר לאותה המערכת שהבורא ברא, לאדם הראשון אבל בצורה חדשה, כשכל הרע שהתגלה גם נכלל באותה המערכת.

ואז על ידי כוח האגו שמצטרף אליה המערכת נעשית הרבה יותר גדולה, עוצמתית, מה שנקרא "פי תר"ך פעמים", פי 620 פעם יותר מאשר קודם. 620 זה סתם מספר, אבל הוא אומר שכל הרצון לקבל עובד בעל מנת להשפיע.

הרצון לקבל שהתגלה באדם הראשון וגרם לשבירה שלו, עכשיו כשהחלקים שלו מתחברים בחזרה, באותה עוצמה שהם התרחקו זה מזה, כשהם שוב מתחברים על ידי העבודה שלנו זה עם זה, כי אנחנו רוצים לגרום לחיבור של כל האנושות יחד, אז אותה עוצמה שתתקבל מהחיבור בינינו, תגלה לנו את הבורא.

הוא היה כנקודה אחת בתחילת הבריאה כלפינו, הוא אפילו לא היה מורגש, ועכשיו הוא התגלה במלואו. לפי המידה בה אנחנו יכולים להצטמצם בינינו, להתחבר בינינו, כך אנחנו נגלה אותו, שדווקא הוא ממלא אותנו ללא שום הגבלות.

תלמיד: האם לכל האנושות צריכה להיות השגה של המערכת הזו, או שבכל זאת יישאר מיעוט בהשגת המערכת הזו, ויתר האנושות רק יקיימו אותה?

כתוב "וכולם ידעו אותי מקטן ועד גדול" כתוב שהבורא יתלבש בכולם, זאת אומרת ימלא את הלב והמוח של כל אחד, של כולם. וכתוב שבאותו יום יהיה בטוח לכולם "יהיה ה' אחד ושמו אחד". זאת אומרת, יתגלה "שם ושמו", שיתגלו גם הכלי בצורה השלמה, וגם האור שממלא את הכלי, 10 ספירות, בצורה השלמה לכולם.

כולנו נהיה מחוברים בפרצוף אחד, בעשר ספירות, כל האנושות, כל הנשמות, וכולנו נהיה מלאים באור העליון. ואז מהתכללות של כולנו האור העליון ימלא את כולנו בצורה שווה. וכשאנחנו מגיעים לשוויון, למילוי שווה, להזדהות שווה ולחיבור, זה נקרא "דבקות הנברא בבורא".

שאלה: עד כמה שאני מבין את החלק הזה במאמר, בעל הסולם כותב בו שאפילו חשבונות אגואיסטיים או חשבון אגואיסטי, מראה שפעולות בערבות הדדית, כלומר בהשפעה, מועילות יותר, כדאיות יותר, מאשר לפעול בקבלה למען עצמי. אם כך בסופו של דבר יהיה גם התיקון? האנושות תבין שפשוט שכדאי לה יותר להשפיע זה לזה ברמה הגשמית? שזה כדאי יותר מאשר להיות ביחסים אגואיסטים.

כן, נכון.

תלמיד: אז ההפצה שלנו יכולה לקחת את זה כבסיס, ולהסביר שכדאי יותר להיות משפיע לזולת, מאשר שכל אחד יחשוב על עצמו?

אני לא חושב שאפשר להסביר את זה לכל אדם בצורה פרטית, אלא שחלקים יותר ויותר גדולים מהאנושות מקבלים את הדברים האלה, שהערבות טובה לכולם כי לנו אין ברירה. אנחנו חייבים להגיע למצב הזה אם אנחנו רוצים לחיות, אין לנו ברירה אחרת.

עוד מעט נרגיש יותר עד כמה החיבור בינינו מקנה לנו פשוט יכולת לחיות, להתקיים, ושבלי ערבות הדדית אנו לא יכולים להתקיים. אנחנו נתחיל לגלות את הקשר הרוחני הנכון בינינו כדבר הכרחי, כמו שאדם מרגיש כשהוא בריא או חולה, וכשיהיה לו קשר עם אחרים הוא ירגיש את עצמו בריא ויכול להתקיים.

שאלה: איך מפצים את האנשים על השקעה בלהשפיע, איפה שלא מרגישים תענוג מידי כמו בקבלה?

את זה נצטרך ללמוד.

שאלה: בעל הסולם כותב על שינוי פסיכולוגי, האם השינוי קורה על ידי המאור המחזיר למוטב?

השינוי הפסיכולוגי הוא שבעצם אנחנו צריכים להבין שהדברים האלה נמצאים קרובים לנו, והם מתרחשים ברצונות שלנו. כל מה שמתרחש ברצונות שלנו זה פסיכולוגיה.

שאלה: מדוע בעל הסולם כותב שניתן להבין בשכל את החישוב של ייסורים מול תענוג לכיוון הייסורים? האם הדבר לא מונע התקרבות באמונה למעלה מהדעת?

אנחנו צריכים לעשות חשבון שאם אנחנו ממשיכים בצורה אגואיסטית, הסבל שלנו יהפוך לבלתי נסבל.

שאלה: האם נכון לומר שמידת הייחודיות בעצם מקבילה לרצון לקבל?

מידת הייחודיות מקבילה לרצון לקבל, כן. אבל תלוי על איזו ייחודיות אתה מדבר. אתה יכול לדבר על הייחודיות שאתה יכול להשפיע לכולם, שאתה יכול לעזור לכולם להתחבר, שאתה מתקרב לאדם, גם זו מידת הייחודיות, שאתה אחד יחיד ומיוחד כמו הבורא, תלוי איך אתה משתמש בזה

שאלה: האם יש צורך לחפש את הייחודיות של כל חבר ולעזור לו לכוון אותה לעבודת החיבור המשותפת?

כן.

שאלה: האם כדי להצליח בהפצה עלינו להגיע לכוונה נקייה למען הזולת, כך שלא תגדל בנו מידת הייחודיות?

ודאי שכן.

שאלה: איך אדם שיש לו הכול מבחינת ההכרחיות, יכול לקדם את העולם במידת הייחודיות שלו?

הוא משתמש בכל הכוחות שלו כדי להביא את עצמו להכרחיות כזאת שרק החיבור עם הזולת נעשה להכרחיות שלו, כי בזה הוא מגלה את הקשר שלו עם הבורא.

שאלה: האם דאגה לזולת ולא לעצמו תופעל מלמעלה בכוח, או שהאנושות צריכה לקבל זאת מרצונה ומדעתה?

גם וגם.

שאלה: נכון להיום החיבור בין האומות נשמע משהו דמיוני. המדינות החזקות שולטות בפועל על המדינות החלשות, משתמשות ומנצלות את המשאבים שלהן. איך בדיוק יקרה חיבור כזה?

אחרי שנכיר את הרע, אחרי הכרת הרע, כשנגלה שאנחנו לא יכולים להגיע לשום סדר נכון בחיים בינינו, ואי אפשר לברוח למצב אחר, אז מחוסר ברירה, ואחר כך מרצון אנחנו נגרום לחיבור בינינו, ובו יתגלה כוח החיבור.

אין ברירה, אתה מבין, בסופו של דבר זה יכול להגיע עד למלחמת עולם שלישית ורביעית. אבל הבורא יחייב אותנו בכל זאת להגיע לחיבור, ולזה שאנחנו נבטא את מידת הערבות בצורה הנכונה. אבל אני חושב שאנחנו כבר מתקרבים למצבים יותר מתקדמים, ושלא נצטרך את המלחמות הבאות אלא נלמד מהדברים הקטנים האלו.

שאלה: האם אפשר לומר ששורש כל הצרות בעולם זה העיקרון שהרצון הוא המקור של השכל ולא להיפך?

לא, השכל לא מפריע לנו. כשאנחנו טועים בדרך כלל אנחנו לא משתמשים בשכל אלא מתוך הרצון.

שאלה: הוא כותב לפני שכבר רואים בעולם כמות קטנה של אנשים שנמצאים בהשפעה, על מי הוא מדבר?

הוא מדבר עליך ועל אנשים כמוך, שכבר חושבים, לומדים, מדברים על השפעה הדדית ואיך על ידי פיתוח השפעה הדדית אפשר לבוא למצב שבאמת נשפיע זה לזה ונגלה בהשפעה בינינו את הבורא שיתגלה בינינו לכולנו ודרכנו לכל האנושות.

שאלה: השיטה היחידה לשליטה שהיא ידועה לאנושות זה הפרד ומשול. איך ומהיכן האנושות תגיע לרצון הפוך מזה?

אנחנו כל הזמן מדברים על זה, אם העולם כולו אגואיסטי איך האנשים יגיעו לתיקון? אנחנו על זה מדברים.

שאלה: למה להתפלל לבורא שיעשה בנו שינוי ברצון לקבל מלעצמי לעל מנת להשפיע אם זה הכול פסיכולוגיה?

פסיכולוגיה זה המצב הפנימי של האדם, זה לא מה שאנחנו מבינים או לא מבינים ועושים ממנה כל מיני כאלה צורות, אלא הפסיכולוגיה בעצם זה התרגום שלה, זו הידיעה על המצב הפנימי על הנשמה של האדם. אז אם אנחנו מדברים מתוך חכמת הקבלה ומהניסיון שלנו בחיים בצורה ישירה, בריאה אנחנו כן יכולים להשתמש בה. לכן הוא מתכוון לפסיכולוגיה, הוא קורא לזה פסיכולוגיה מטריאליסטית, שהיא מגיעה מתוך הבירור והבדיקה שלנו בתוך הטבע.

שאלה: קראנו במאמר שרק מעשים יוכיחו וידחפו את האנושות קדימה, עד כה אמרנו שהעיקר תהיה דווקא הכוונה להיות בקשר טוב עם אחרים.

הכוונה זה המעשה, הכוונה נקראת המעשה הרוחני.

שאלה: איך לימוד ודיון על המאמר הזה יכולים לעזור לנו להבין את תהליך ההתפתחות ולבצע פעולות מעשיות מתוך כוונה להשפיע?

כשאנחנו מדברים על זה בינינו ורוצים להתקדם, אפילו רק להבין, או כשרוצים לממש משהו מהתיקונים, אנחנו משפיעים זה על זה ומתוך כך י זה עובד ופועל יחד ברוחניות. צריכים להבין שברוחניות יש רק שני כוחות, כוח אחד זה הבורא, הכוח הכללי, ובתוכו אנחנו, כמה שנוכל לחבר את עצמנו, אפילו שניים שמתחברים הם כבר משפיעים על המערכת.

שאלה: העולם כל כך מפורק, כל כך רחוק מחיבור הדדי, איך לא להתייאש?

הייתי שמח לראות את העולם עוד יותר מחולק, עוד יותר מיואש, עוד יותר נמצא בפירוד, בשבירה. ככל שהפוך יותר מהמטרה הסופית, מהמצב הסופי המתוקן זה יותר טוב, יש סיכוי להכרת הרע עוד ועוד.

שאלה: היום יש לאנשים דחייה מתלות הדדית, איך הם יגיעו למצב שהם מודים על התלות?

כשיש לפניך צרה גדולה ואתה רוצה להרגיש שאתה קשור לאחרים כי בזה יש לך הרגשת הביטחון.

שאלה: איך בני ברוך יכולים לעזור לקדם את ההיפוך הזה, להודות על הדחייה?

ככל שאנחנו נתקדם אנחנו נגלה שהדחייה שמגיעה לנו מצד הטבע, מצד הבורא זו דווקא עזרה שמעוררת אותנו להתקדם.

שאלה: אם האמת היא שלי שלי ושלך שלך, אז מהו חסד?

שלי שלי ושלך שלך היא אמת אגואיסטית גם בצורה ההתחלתית כי אחר כך האמת לאגו שלי שלי ושלך שלי. אין כאן שום צורה אמיתית בכל היחסים בין בני אדם אלא רק במידה שאנחנו מרגישים את עצמנו בערבות שהבורא שורה בינינו, ואז במידה שאנחנו דבוקים בו אנחנו נכללים באמת, לפני זה אנחנו לא יכולים לקבוע את האמת.

שאלה: מהו חסד?

"חסד" זה כל מה שיש לי ואני מוכן להעביר לזולת. זו מידת החסד.

שאלה: האם הרע באנושות צריך להתגלות במלואו והכי חשוב לנו הוא לגלות דווקא את יד הבורא מאחורי כל זה?

זו השאלה מה זה נקרא רע שיתגלה במלואו. אם אני נמצא בחברה ואני רוצה להתחבר איתם אז אני מגלה את הרע שבי בתוך החברה בצורה שהחברה מגבירה לי את הרע, היא מגדילה לי את הרע וכך אני יכול לעשות את גילוי הרע בצורה מהירה וקלה.

שאלה: האם מה שחשוב זה לראות מאחורי זה את יד הבורא?

כן, זה מאוד חשוב שאני אראה שבקשר שלי עם החברה הבורא מתגלה ורוצה לדבר איתי מתוך החברה.

שאלה: למה דווקא מערבות מגיעה השלמה הדדית?

כי בערבות אנחנו רוצים לעזור זה לזה, אנחנו מגלים נכונות להתחבר יחד, ואז מה שיש באחד אנחנו רוצים שיתלבש באחר, וכך זה בזה בצורה הדדית. זה נקרא "איש את רעהו יעזורו", ובצורה כזאת אנחנו מגיעים למצב שכולנו רוצים להיות כלולים בכולם.

שאלה: מהו הניגוד בין שלום וצדק?

שלום הוא מזה שמגיעים להשלמה הדדית דרך החיבור בינינו, לכן שלום זה שם הבורא. צדק - המידה הזאת מופיעה לפני השלום והיא לפי מידת הדין שאנחנו מגלים.

שאלה: בזמנו נהגת להביא כדוגמה שלילית את ההתפתחות של ישראל, אחר כך את אמריקה ועכשיו את רוסיה. מה משותף לדוגמאות האלו? מה המהות של הדוגמאות השליליות האלה?

אני מקבל הרבה אי מיילים מאמריקה, מרוסיה, מישראל, מצרפת, מכל המדינות שלפעמים אני מדבר עליהן לא יפה או מעביר ביקורת, אבל אנשים לא מבינים שאני אף פעם לא מתייחס רע לאף אחד ולאף אומה, אין דבר כזה, אלא גילוי הרע שקורה עכשיו בעולם עוזר לנו להתקדם.

אני מסתכל בצורה לגמרי שונה ממה שמסתכל האדם הרגיל. בעיניי אין רע אלא הכול טוב, כי איך אפשר בלי הרע הזה לגלות את הבורא? אי אפשר. לכן ביחס שלנו לרע אנחנו הופכים אותו לטוב, ובעל הסולם כותב על זה. זה שאנחנו מכירים את הרע, מה שנקרא הכרת הרע, בזה אנחנו מעבירים את הרע לטוב. לכן אין לי שום בעיה לדבר על כל הדברים, וכשאני מדבר על הרע ועל הטוב, נגיד על רוסיה ואוקראינה, אני לא מתכוון חס ושלום לזה שאיזה דבר או מישהו הוא רע או טוב, אני מדבר על כוחות הבורא שמתלבשים באנושות ואיך הוא רוצה ללמד אותנו להתקרב אליו. זה בעצם היחס שלי לכל מה שקורה.

שאלה: מה מאפשר שימוש נכון במידת הייחודיות?

מידת הייחודיות היא דבר מיוחד. ככל שאדם מרגיש מידת ייחודיות, בכך הוא יותר אחראי על תפקידו בעולם.

שאלה: מה זה אומר שהייחודיות שלי נעלמת בקשר עם הזולת?

היא לא נעלמת אלא מקבלת צורה חדשה יותר גבוהה.

שאלה: איך אנחנו בתוך העשיריות יכולים לוודא שאנחנו נבנים לא על החורבן? האם זה אפשרי?

כן. אנחנו מתקדמים למצבים שעל ידם נברר את עצמנו יותר ונגלה את עצמנו מול הבורא.

שאלה: מה הכוונה שהרגשת הייחודיות התיישבה בתוך האגואיזם הצר שלנו? האם זה קשור לנקודה שבלב?

כן, ודאי שהכול נמצא בנקודה שבלב, שם אנחנו מרגישים את האגו שלנו וגם עד כמה אנחנו קרובים לבורא או הפוכים מבורא. הנקודה שבלב היא בעצם אותו מיקרופרוססור רוחני שעל ידו אני מברר מי אני, מה אני.

שאלה: מה ההבדל בין ייחודיות לבין אגואיזם?

אגואיזם זה הטבע, התכונות שבנו. ייחודיות זה כשאנחנו כבר מרגישים על ידי האגו שלנו שאנחנו מיוחדים, שאני לא יכול להרגיש את האחרים, לקבל אותם, לקרב אותם כמו שאני קרוב לעצמי.

שאלה: מה זה אומר להשתמש בייחודיות של האדם לטובת הזולת?

אני מתחיל לראות שאני יכול לשרת את האחרים ובזה אני מיוחד.

שאלה: האם במאמצים שלנו לחיבור ובהעלאת תפילה משותפת על חוסר היכולת להתחבר, אנחנו מכוונים את הבורא להשפעה מלאה עלינו?

כן.

שאלה: שמעתי ממך שמבחינת הבורא אנחנו לא שווים. למה הבורא עושה אותנו כך אם זה מביא כל כך הרבה נזק וסבל לעולם?

דווקא מכך שאנחנו לא שווים אנחנו כן יכולים להשלים זה את זה, להרכיב את הפאזל שבינינו, ואז אותה צורת פאזל שאנחנו מרכיבים תהיה בדיוק הבורא.

שאלה: לכולנו יש תכונות שונות, אנחנו מדמיינים את החיבור הנכון כל אחד בדרכו, אז איך נוכל להתאחד בצורה נכונה אם גם על החיבור עצמו אנחנו מסתכלים מנקודת מבט שונה?

דווקא זה נותן לנו יכולת להתערבב, להתחבר, וכך להגיע למצב השלם.

שאלה: אם אנחנו בני ברוך נימשך לטוב, אז האם גם כל באי העולם יימשכו אחרינו?

בטוח שכן. אם נתחבר בינינו, אז בטוח שכך נעורר את כול השורשים שלנו, כי אנחנו נמצאים בכל אומות העולם ואנחנו נציגים של האומות האלו, לכן נמשוך אותם גם לחיבור בינינו.

שאלה: מהו המסר בהפצה לקהל הרחב בימים שלנו מתוך המאמר הזה?

המסר במאמר הוא שאנחנו על ידי הערבות מגיעים להשלמה הדדית ובזה מביאים את כול העולם למצב של שלום. שלום זה השם הכללי של הבורא, של הכוח העליון, ואנחנו מגלים אותו לכולם.

שאלה: מה הקשר בין להתחבר עם הזולת לבין להשפיע לזולת, למה זה תלוי בזה? למה אי אפשר להשפיע לזולת בלי להתחבר איתו?

איך תשפיע? אתה צריך להיכנס למגע עימו, אתה צריך להתכלל בכל הספירות שלו, הספירות שלך בספירות שלו, אתם צריכים להשלים זה את זה. איך אפשר לעשות זאת אם אתה לא נכלל?

(סוף השיעור)