שיעור בוקר 27.10.2025 – הרב מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 03.12.2021

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/series/cu/jybVkI03?activeTab=downloads&mediaType=video

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 652

מאמר ר"ט "ג' תנאים בתפילה"

קריין: "ג' תנאים בתפילה". אנחנו בעמוד 652.

רט. ג' תנאים בתפילה

שמעתי

"יש ג' תנאים בתפילה:" אומר בעל הסולם,

"א. להאמין, ש[הוא]" שהבורא "יכול להושיע לו, אף על פי שיש לו תנאים הכי הגרועים מכל בני דורו, מכל מקום "היד ה' תקצר מלהושיע לו". שאם לא כן, הרי, [חס ושלום], "אין בעל הבית יכול להציל את כליו"." בטוח שאם אדם מבקש מהבורא והבקשה היא בקשה נכונה, אז הבורא עונה ללא שום חשבונות, רק כלפי טובת האדם. עלינו להאמין שהבורא עומד ומצפה לבקשה ועל בקשה נכונה הוא עונה.

מה היא בקשה נכונה? יכול להיות שהבורא עונה לאדם, אבל האדם בכלל לא חושב שזה מה שהוא צריך לקבל מהבורא והוא מצפה למשהו אחר, ואז יוצא שכאילו הוא לא קיבל. מצד הבורא הוא כאילו נתן ומצד האדם הוא כאילו לא קיבל. לכן אנחנו צריכים לסדר את הקשר כמו שכתוב, "תעשה רצונך כרצונו", אז יהיה קשר ובטוח שהאדם ירגיש שהוא מקבל. התנאי הראשון, להאמין שהבורא יכול להושיע לו.

"ב. שכבר אין לו שום עצה. שמאי שהיה אפשר בכוחו לעשות, כבר עשה, ולא העלתה רפואה למכתו." האדם ביקש פעמים רבות, בירר את הבקשה וממש כבר לא יודע מה עוד עליו לעשות. כל מה שהיה בכוחו לעשות עשה, ובכל זאת נשאר עם הפגם שחשב לתקן וגם לא יודע מה לעשות יותר. זה התנאי השני לתפילה אמיתית.

התנאי הראשון, בטוח שהבורא יכול לעזור לו, בתנאי שהוא מבקש. התנאי השני, מה שהיה אפשר לעשות בכוחו, עשה ולא הגיע לכלום.

תנאי שלישי, "ג. שאם לא יעזור לו," הבורא, "טוב לו מותו מחייו. שענין תפילה הוא אבודה שבלב. שעד כמה שהוא בבחינת אבוד" שהוא רואה שכלום לא יכול לעזור לו ושום דבר לא בכוחו, הוא לא מסוגל לכלום ומוכן לגמור את החיים, "כך" לפי ההרגשה הזאת "גודל התפילה." שמיואש מכוחותיו עצמו. "שבטח, שאין דומה למי שחסר לו מותרות, או למי שיצא פסק דינו למות, וחסר רק הוצאה לפועל. והוא כבר כבול בכבלי ברזל, ו[הוא] עומד ומתחנן לבקש על נפשו." ברגע האחרון, בכל זאת יכול להיות שזה יעזור לו. "שבטח לא ינום, ולא ישן, ולא מסיח דעת, אף רגע מלהתפלל על נפשו."

אם אנחנו מחברים את התנאים האלה יחד, אתם מבינים שזה לא כל כך פשוט, אבל אנחנו יכולים להבין שהם בונים לנו את הכלי לקבלת עזרה מהבורא, מלמעלה. תדונו במשך היום, האם אנחנו נמצאים בתנאים האלה, במה כן ובמה לא. איך להתקדם לקיום התנאים האלו, כלומר להעלאת מ"ן מלמטה למעלה, לבורא, לבקשה. האם אנחנו נמצאים בתנאים האלו כדי שהבקשה שלנו תהיה נכונה, שאנחנו נבקש והוא יקיים? אולי אנחנו חושבים שנבקש מהבורא בדרך אגב, "תביא" והוא יביא. לא, זה חייב להיות בביטחון וזה בא דרך הקבוצה כי אדם לבד לא יכול להשיג. ביטחון שהבורא יכול להושיע, שכבר אין לנו עצה אחרת, אלא רק לבקש ממנו, כי אנחנו כבר עשינו את כול מה שהיה אפשר לעשות.

יש כאן עניין, כמו שבעל הסולם מסביר במאמר אחר, שהסטרא אחרא אומרת לאדם, אתה עוד לא עשית את הכול, אתה צריך להוסיף ביגיעה ואחר כך תבקש. אין לך עכשיו עוד מצב לבקש, איך אתה תבקש, מה עשית? לא, בכל מצב ומצב אנחנו יכולים להגיד, עשיתי הכול ואני מאמין שהבורא יכול לעשות, אני עשיתי הכול מעצמי, ואם אני לא מקבל, אז טוב לי מותי מחיי.

אם שלושת הדברים האלה מתקיימים בנו, אז אנחנו מתקדמים לדרישה נכונה, לתפילה והבורא פותח את עצמו ועוזר.

שאלה: איך להישמר שהתפילה לא תהפוך למעשה שגרתי בלי כוונה, אלא תוצאה מהמאמצים שלנו?

עלינו להשתדל לעורר זה את זה, כל אחד מאיתנו יודע שהוא יכול ליפול למרה שחורה, למצב רוח לא טוב, לחולשה, לפסימיות, לכל דבר, זה טבעי לכל אחד ואחד. בפרט בימינו, אנחנו אגואיסטים גדולים, האגואיסטים הגדולים ביותר בכל האנושות, והנשים שלנו אגואיסטיות עוד יותר גדולות מכל הנשים בעולם וגם מאיתנו, וזה טוב.

מה לעשות? עלינו רק להבין את השיטה ולממש אותה, לתאר כמה פעמים במשך היום את עצמי נמצא בתוך הקבוצה, בתוך מסגרת רוחנית ושרק מתוכה אני יכול לפנות לבורא ורק מתוכה אני יכול לקבל מהבורא. ובמידה שאני מבטל את עצמי כלפיהם אני מבטל את עצמי כלפי הבורא שנמצא במרכז.

תלמיד: אמרת שהתפילה צריכה להיות מתוך חיסרון, עוזר שהתפילה תהיה מתוך השכל?

שתהיה מתוך השכל, שתהיה מתוך הרגש, העיקר שאנחנו משתדלים לראות את עצמנו מחוברים ופונים לבורא. והמילים שיהיו שלנו, אנחנו לא צריכים להתפלל מתוך ספרים, מתוך מילים שמישהו הרגיש, אלא אנחנו צריכים לתת את ההרגשה שלנו. לכן דיברנו על כך שאנחנו צריכים יום יום, אולי לא יוצא, אבל אנחנו צריכים לפחות פעם או פעמיים בשבוע להשתדל לחבר תפילה, בקשה קבוצתית לבורא.

שאלה: מתוך הקטע שקראנו, "ענין תפילה הוא אבודה שבלב. שעד כמה שהוא בבחינת אבוד כך גודל התפילה." על מה מדובר?

מה שאני מרגיש בתוך הלב שחסר לי, מתוך החיסרון הזה אני צריך להעלות אותו לבורא ולבקש תיקון ומילוי, זו התפילה. מהי פעולת התפילה? שאני מרגיש שחסר לי תיקון, חסר לי מילוי, חסר לי שהתיקון יהיה בעל מנת להשפיע, שעל ידי הכוח שיהיה לי בעל מנת להשפיע, אני אוכל לעשות פעולת השפעה ואז לעלות לקראת הבורא.

שאלה: אם אדם מחליט שהוא לא דורש עבור עצמו שום דבר, אלא רק עבור חברים, איך ג' התנאים האלה יכולים להתממש בתפילה עבור חברים? איך זה לא יהיה כמו שקר?

זה יהיה אולי כמו שקר, אבל זה לא חשוב, כולנו נמצאים בשקרים. אם אני ארצה להיות נמצא רק בתוך האמת, אני לא אגלה שום דבר, כי אין בי שום דבר ששייך לאמת, אני כולי נמצא בעל מנת לקבל, שזה שקר. שֵם הבורא זה אמת, א' מ' ת', כתר בינה מלכות. כולנו נמצאים בשקר.

תלמיד: רב"ש כותב, שאני צריך להרגיש שטוב לי מותי מחיי, איך לבקש על חברים ובו זמנית להרגיש שאם אני לא מקבל עבור חברים זה מוות?

דווקא מתוך זה שאתה מרגיש שאתה נמצא במצב של מוות, דווקא במצב כזה אתה יכול לבקש עבור החברים. על עצמך כבר אין לך על מה לדאוג, יהיה מה שיהיה, "אני למטה ממוות, אבל עליהם אני יכול לבקש". וזה באמת נכון ואתה נמצא בנקודת אמת, שאתה כביכול קרוב לזה שאתה לא רוצה להרגיש את הרצון לקבל שלך, ואתה יכול להצטרף לרצון שלהם ולקיים את הרצון שלהם בעל מנת להשפיע להם. זה דווקא טוב, זה דווקא נמצא, העיקר לא לשבת ללא פעולה.

שאלה: אתמול קראנו את המאמר בעשירייה, ולפי המאמר הכנו את עצמנו לשיעור. לי היה מובן שפרקטית אף פעם שלושת התנאים האלה לא מגיעים מעצמם, איך עלינו לכוון את עצמנו להעביר התפעלות אחד לשני או דוגמה כדי שבאמת התנאים האלה יתקיימו בנו?

רק על ידי כך שאתם מדברים ביניכם ודנים על כל התנאים, "איש את רעהו יעזורו". סך הכול שלושה תנאים: רק הבורא יכול לעזור, אני לעצמי לא יכול לעזור בכלום - כבר ניסיתי, ואם הבורא לא יעזור לי אני גמור, "טוב לי מותי מחיי".

הבעיה שלנו שאנחנו לא יכולים להפטר מעבודה הזאת, אפילו שהגוף שלך ימות, אתה תצטרך להמשיך עם הנקודה שבלב עד גמר התיקון והלאה. לכן ג' התנאים שיש כאן, קצר ולעניין, אותם אנחנו חייבים להרגיש. קודם כל על ידי הקבוצה ורק דרך הקבוצה אני צריך לקבל ביטחון שהבורא יכול לעזור לי, כי הבורא, "בתוך עמי אנוכי יושבת", נמצא בקבוצה, ומה שהיה אפשר אני כאילו עשיתי, אז אעשה עוד 1000 שנה, אסתובב ואתבלבל ואעשה כל מיני שטויות כמו שעשיתי משך שנים האחרונות, ומה יהיה? זאת אומרת, מה שיכולתי לעשות, עשיתי וראיתי שדבר אחד בטוח, שזה לא עוזר לי.

ולכן אם הבורא לא יעזור לי, אז "טוב לי מותי מחיי", אני מוכן למות. והרבה אנשים מאיתנו כבר חושבים על זה, "בשביל מה החיים כאלה, יותר טוב למות". לפעמיים מגיעות כאלה מחשבות, ואלה מחשבות נכונות, אתה רואה שכתוב על זה. כי ברצון לקבל שלי אני רואה שאני לא אוכל להשיג כלום. ולעבוד בשבילו, אני אעבוד בשבילו, זה כמו שיכור שמשתכר כדי לא להרגיש את החיים שלו. לסיכום, לעבוד על תיקון יחד.

שאלה: אמרת שהביטחון שרק הבורא יכול לעזור מגיע רק מהקבוצה, איך זה מגיע מהקבוצה? החברים אומרים לי את זה או יש כוח שיוצא מתוך מרכז העשירייה?

אתה קשור לקבוצה, אתה קשור בכלל לכל האנושות, מה שהם ידברו לידך אתה רוצה או לא רוצה, אתה תקבל את זה. אז תשמע את מה שהם אומרים ותנסה להתכלל מזה, תנסה לשמוע וזה יעזור. מה שאתה תשמע מהחברים, האגו שלך יתגרה בך, "למה יש להם ואין לי", זו הפונקציה של האגו, זה מה שהוא צריך לעשות. קנאה תאווה וכבוד מוציאים אדם מהעולם, מהעולם שלנו לעולם יותר עליון.

שאלה: אנחנו משחקים כלפי החברים בעשירייה. איך נכון במשחק הזה לשקר לעצמי ולחברים כדי מזה להגיע לאמת, לבורא?

האדם תמיד צריך לראות את עצמו בדרגה יותר גבוהה ממה שהוא. אם היינו נשארים במצב כמות שהוא, אז אני הייתי מת או לפחות זקן. מת, אני בכלל לא מרגיש שינויים. זקן, שאני רוצה להישאר במצב כמו שהוא, ששום דבר לא יקרה, כי יותר טוב כבר לא יכול להיות, ויותר גרוע רק שלא יהיה, זו זקנה. אני לא כזה ואני לא ממליץ לכם להיכנס לכזה מצב. לכן אדם צריך תמיד בכל זאת לגלות את עצמו בעלייה. אני ממליץ לעסוק בהפצה, אם אני לא הייתי עוסק בהפצה, בהוראה, היה לי קשה מאוד. וקבוצה, בקבוצה יש התחדשות.

שאלה: איך אני מגיע למיצוי של תנאי ב', שאני אוכל להגיד בלב שלם שעשיתי את כל מה שהיה בכוחי לעשות?

הקליפה אומרת לך שאתה עוד לא ניסית את הכול ואתה צריך להמשיך. יש מאמר ב"שמעתי" שכתוב, שהקליפה באה ואומרת לאדם, "עוד לא ניסית את זה, עוד לא ניסית את זה, אתה חייב לנסות", אם לא היית שומע את הקליפה הזאת, כבר מזמן היית מגיע למצב שאין לך יותר מה לעשות, אלא אתה חייב לפנות ולצעוק ולדרוש מהבורא בכל כוחך.

תלמיד: אבל כל פעם אני יכול להוסיף בחיבור, להוסיף יגיעה, לעלות מ"ן מחדש?

אבל אין בזה תפילה. תפילה צריכה להיות בחיבור של ג' התנאים האלו, האם אתה נמצא בג' תנאים האלה או לא?

תלמיד: אני מבין שאני לא צריך להתייחס לקליפה הזאת?

אתה לא צריך. אתה לא צריך לחזור שוב ושוב ולעשות את אותו דבר, "אני אלמד עוד משהו, אני אעשה עוד משהו, ואז אני אהיה ראוי". למה לא עכשיו? מי אומר לך שאתה לא ראוי לגילוי הבורא ולגמר התיקון כבר עכשיו? רק חוסר רצון, חוסר דחיפות לזה.

תלמיד: יש דחיפות, אבל יש הרגשה שאני ממלא את הכול ואין שום מקום לשום דבר אחר להתגלות.

על זה נאמר שאין לחץ.

תלמיד: איך אני מייצר את הלחץ הזה?

יחד בקבוצה כמו שאנחנו מדברים, וכל רגע ורגע לחדש. אצלי לדוגמא, אין ברירה, אני יודע שגם מחר יהיה שיעור ואני חייב להיות מוכן. ולא רק להעביר לכם את הנושא לקרוא כמה שורות, אלא אני חייב גם לנענע אתכם ולסדר אתכם בחיבור מסוים יום יום ולתת לכם איזה מילוי פנימי. זה מה שאני חייב לעשות.

תלמיד: אם אני מבין נכון, כל שנייה, כל רגע ורגע, עלי להגיד שעשיתי את כל מה שיכולתי לעשות.

כן. אבל לא רק זאת, למה אתה מתמקד רק בתנאי הזה?

תלמיד: כי קראתי ועצרתי בתנאי זה, אחריו אמשיך הלאה.

תבדוק, מה עשית? האם עשית הכול כדי לברר שבך התוצאה לא תלויה ואתה חייב להגיע לעצה אחרת כפי שהוא כותב, "אין לו עצה. שמה שהיה אפשר בכוחו לעשות, עשה, ולא העלתה רפואה למכתו". זאת אומרת, גמרנו, עשית הכול, אין לך כלום יותר מה לעשות.

ואתה אומר לא, אני ממשיך. אין מה להמשיך, אפס, אתה נתקע בקיר. מה עושים הלאה? אתה רואה שמה שעשית לא עזר, יש קיר לפניך. מה ששאתה יכול לעשות, רק לצעוק לבורא. וזאת עלינו ללמוד לעשות, להתארגן לדעת מהי תפילה אמיתית, שלמה שעליה הבורא עונה - חיבור בינינו, בירור הבקשה, המטרה, הנחיצות, ואז, בצורה כזאת נצליח.