שיעור הקבלה היומי15 de abr. de 2021(בוקר)
שיעור בוקר 15.04.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
יום העצמאות תשפ"א
"אוכלי המן והעלאת מ"ן" - קטעים נבחרים מהמקורות
אנחנו לומדים לפי איך שהתורה מספרת לנו על העלאת האדם מדרגת בהמה לדרגת האדם. הגענו למצב שלמדנו מה זה נקרא "מצרים", שליטת האגו על האדם, שהוא מגלה את זה ולא מסכים עם זה, ורוצה לברוח מזה בסופו של דבר. וכן, על ידי צעקה גדולה, כמו שכתוב "וייאנחו בני ישראל מהעבודה", על ידי תפילה, בקשה, צעקה לבורא, הם יוצאים ממצרים. בורחים בחושך מהרצון לקבל שלהם, בכמה שאפשר כל אחד ואחד, וזה ממש כמו עדר שבורח מהזאבים. אחרי שיוצאים ממצרים הם נמצאים במצב שנקרא "מתן תורה", הם מקבלים כבר איזה קשר למאור העליון. אחרי חמישים יום שהם מגיעים לקבלת התורה, אחרי זה הם הולכים במדבר.
ודאי שלא בקצב כמו שלומדים בימים הסמוכים מאתמול להיום אנחנו יכולים לעבור את התהליך הזה בצורה רוחנית, זה לוקח הרבה זמן, אבל אנחנו צריכים בכל זאת לדעת מהו התהליך שנמצא לפנינו עד גמר התיקון. זה מה שהתורה מספרת לנו. מבריאת העולם, מתחילת יצירת הרצון לקבל ועד גמר התיקון שלו, זה בעצם התוכן של התורה.
כשמקבלים תורה ומתחילים לעבוד לפי האור העליון עם הרצון לקבל המקולקל עדיין שנמצא במלכות, כשהם רוצים להעלות את כל חלקי המלכות לדרגת הבינה, הם לא הופכים מלכות לבינה. אלא כל רצון שבמלכות שהוא מלכתחילה לקבל על מנת לקבל, הם רוצים לתקן את הכוונה שלו, לצרף אליו כוונה על מנת להשפיע, זאת אומרת שיהיה להשפיע על מנת להשפיע. בהתחלה לא עובדים עם הרצון לקבל בעצמו בכלל, אלא רק להתעלות ממנו לדרגת הבינה.
התיקונים האלה הם נעשים על ידי תפילה, כמו שאנחנו לומדים תמיד, שהכול מתוקן ומושג רק על ידי התפילה. זה מה שהם עושים במשך ארבעים מדרגות, זה נקרא ארבעים שנה, ארבעים שנות המדבר. עד שנכנסים למה שנקרא "ארץ ישראל" שזה כבר דרגת הבינה. אז עלייה ממלכות לבינה בהדרגה, בכל רצון ורצון שמתגלה, שהם עושים עליו תיקון בעל מנת להשפיע, להשפיע בעל מנת להשפיע, כי ברצון עצמו לא יכולים להשתמש כמו שהוא, אלא רק בלצמצם אותו ולהשתמש רק בכוונה על מנת להשפיע, זה נקרא שהם מעלים מלכות לבינה. או יותר נכון מעלים את עצמם מדרגת המלכות, מרצון לקבל, לכוונה על מנת להשפיע, וככה הם מתקדמים.
זה תהליך שאנחנו נצטרך ללמוד קצת יותר, יש לפנינו כאן פסוקים שבחרנו ואנחנו נלמד. אחרי שאנחנו נלמד יהיה לנו עוד יותר מובן שכל העבודה שלנו היא רק בחיבור בינינו ותפילה ובקשה לבורא. הבקשה הנכונה שלנו לבורא, כשאנחנו מעלים את החיסרון שלנו לבורא, לכוח עליון, לבינה בעצם, היא נקראת העלאת מ"ן. מ"ן זה נקרא "מי נוקבין". מים זה בינה, נוקבא זו מלכות. העלאת רצונות מלכות לבינה, שאנחנו רוצים שהיא תעלה בשימוש שבה, שתהיה כולה כמו בינה, שהיא תתכלל בבינה, זה נקרא העלאת מ"ן וזו העבודה שלנו. בעצם כל החיים שלנו הם להגיע להעלאת מ"ן, שאנחנו נרצה כל הזמן רק דבר אחד, להתכלל בבינה, להתכלל בהשפעה, לבטל את עצמנו ולהתכלל בחברים. כל הזמן להיות בדרגת בינה, השפעה השפעה השפעה. זה השלב הראשון של התיקון. וכשמגיעים לדרגת הבינה זה נקרא שאנחנו עברנו ארבעים שנות המדבר. ארבעים כי זו דרגת הבינה לעומת המלכות, מספר ארבעים.
כשאנחנו עושים את זה ונכללים בדרגת הבינה, נקרא שאנחנו רכשנו על כל הרצונות שלנו כוונה על מנת להשפיע. ואז אנחנו יכולים עם הכוונה הזאת בעל מנת להשפיע שנקראת בינה, לעבוד עם הרצון לקבל שלנו שהוא המלכות, וזה נקרא שאנחנו מתקנים את הרצון לקבל שלנו בפועל בעל מנת להשפיע. ואז אנחנו כבר לא משתמשים במ"ן, אין לנו לאן להעלות את המ"ן, אנחנו כבר נמצאים כביכול בדרגת הבינה, אלא אנחנו מתחילים ליישם את דרגת הבינה עם המלכות, שמחברים אותם יחד. זה נקרא שאנחנו כבר נמצאים בארץ ישראל. ארץ זה רצון, מלכות, וישראל זה ישר-אל, כיוון לבורא, על מנת להשפיע, שאנחנו מתחילים לתקן כל חלקי המלכות מקל לכבד בהדרגה בשימוש בה בעל מנת להשפיע. זה כבר נקרא שאנחנו נמצאים בארץ ישראל.
לכן אנחנו אוכלים מן רק מתפילה, רק מההשתוקקות לרוחניות אנחנו חיים. בתקופה הזאת שאנחנו מעלים את עצמנו ממלכות לבינה, זה נקרא שאנחנו הולכים במדבר, שאין לנו עדיין שום דבר. עד שמגיעים לארץ ישראל, שאנחנו עלינו לבינה, ואז מתחילים להתיישב בבינה. ארץ ישראל זה נקרא דרגת הבינה, ישר-אל, שכולנו מכוונים לזה, ואז אנחנו משתמשים כבר במלכות שעלתה לבינה.
לפני שמלכות עלתה לבינה אנחנו רק נהנים מאותם האורות הקטנים שמגיעים לנו מבינה ומתקנים אותנו, שאנחנו יכולים על ידה, על ידי האורות האלה להתנתק ממלכות ולהתקשר לבינה. זה נקרא שאנחנו "אוכלים לחם מהשמים". מן זה נקרא מה שמקבלים מהבינה, ממלאים את עצמנו עם הבינה, מקבלים מזה כוחות. ודאי שהכוחות האלה הם כוחות קטנים, כי הם עדיין לא מתקשרים לרצון לקבל שלנו, הרצון לקבל מצומצם, לכן נקרא שאנחנו נמצאים במדבר, ואנחנו משתמשים רק באותו האור הקטן שמאיר אלינו מהבינה. לכן התקופה הזאת שאנחנו נמצאים בהעלאת מלכות לבינה היא גם תקופה שנקראת "מדבר". אין לנו שם לא בתים ולא חיים ולא מזון ולא כלום, אלא מה שאנחנו אוספים מהקצת שנופל לנו מהבינה, מהשמיים. לכן כתוב בצורה אלגורית שבני ישראל היו יוצאים בבוקר ואוספים את המן שהיה נופל מהשמים על הקרקע, במדבר, היו אוספים אותו ואוכלים אותו. כל אחד היה טועם בו טעם שהיה רוצה לטעות. המן בעצמו היה ללא שום טעם כמו האורות שמגיעים מלמעלה, אלא כל אחד לפי החיסרון שלו היה טועם את הטעם שלזה הוא היה מכוון.
זאת אומרת, באיזו צורה שהוא היה רוצה [להיות] דבוק עם החברים ועם הבורא, לפי אותו טעם הוא הרגיש את המילוי, את האור העליון שהיה ממלא אותו. וזאת התקופה שנקראת "ארבעים שנות המדבר". ודאי שבדרך, כמו שכתוב לנו בתורה, יש לנו הרבה מאוד אירועים. כל התורה בעצם כותבת לנו על התקופה הזאת במיוחד, אחרי יציאת מצרים וכניסה לארץ ישראל. ואחרי זה לא כותבת, כי אחרי זה אנחנו נמצאים כבר ברצון לקבל על מנת להשפיע, בארץ ישראל, ואז אנחנו צריכים להמשיך תיקונים שקיבלנו.
ולכן בזה התורה יותר לא מדברת, כי הלאה אנחנו צריכים להמשיך באותו הסדר, שאין שם בעצם חידושים אלא מה שאנחנו כבר מגלים בזה, ייקרא "סתרי תורה" שאסור לכתוב על זה, אלא כל אחד שמגיע לזה, הוא מגלה ורואה את כל המערכת העליונה שהיא מפעילה את כל המציאות, והוא מתחיל לראות ממש יותר מסוף העולם עד סופו עד כמה שהכול מסודר בצורה אידיאלית, עגולה וכך אנחנו מתקדמים.
אבל בינתיים אנחנו עכשיו לומדים איתכם על תקופת אוכלי מן, או יתר נכון על תקופת עליית המ"ן. שבמידה שאנחנו מעלים את עצמנו לבורא, שנקרא "העלאת מ"ן", "מי נוקבין", שמלכות משתוקקת להיות כמו בינה, במידה הזאת אנחנו מקבלים מלמעלה, מהבינה לתוך מלכות שנמצאים בה אורות, והאורות האלה מתקנים אותנו, ממלאים אותנו ומעלים אותנו יותר ויותר לדרגת הבינה.
הנושא מאוד מאוד חשוב, כי זה בעצם התיקון העיקרי שמוציא אותנו סופית מדרגת הרצון לקבל על מנת לקבל, לרצון לקבל על מנת להשפיע, ממלכות לבינה. זה בעצם כל הסיפור העיקרי של התורה. וכשנכנסים לארץ ישראל, אז כבר אנחנו שם צריכים להתקיים לפי המשך של אותם החוקים שרכשנו ביציאה ממצרים ובתקופת קבלת מתן תורה ובתקופת המדבר. ההמשך לזה, זה כבר עבודה בארץ ישראל, שזה נקרא "לקבל בעל מנת להשפיע".
יש בזה בטח הרבה שאלות, אני מוכן לענות עליהן ובכלל על כל מה שאנחנו עוברים עד כה, כי על העבודה של הכניסה לארץ ישראל אנחנו עכשיו לא יכולים לדבר, עוד אין לנו אותן ההבחנות, גם התורה לא מספרת על זה, רק על הכניסה לארץ ישראל, זאת אומרת כניסה לדרגת הבינה בפועל, ולא יותר.
שאלה: אני חושב ששמעתי אותך אומר שהמן אין לו טעם ושזה תלוי במלכות ובינה. איך זה עובד?
האור העליון שברא אותנו, ברא אותנו בכל מיני אופנים שונים כדי שאנחנו בחיבור בינינו אחרי השבירה, שמגיעים לחיבור, נרכיב את עצמנו בצורה שלמה. כל אחד מאיתנו הוא מקולקל, נבזה, שפל ואגואיסט ואין יותר גרוע מזה, אבל כשאנחנו רוצים להתחבר בינינו ומחפשים איך להתחבר, אנחנו רואים שאנחנו שונים ולא מסוגלים להתחבר. וזה מצב שמביא לנו מרירות, שאנחנו לא מסוגלים להתחבר ולייצב מעצמנו את צורת הבורא, צורה שלמה של אדם.
ואז אנחנו בכל זאת משתוקקים לצורה הזאת איך לממש אותה בינינו, ומתוך ההשתוקקות הזאת, מתוך הערגה הזאת, אנחנו מתפללים שרוצים להיות דומים לבורא, בהתקשרות בינינו, לבד כל אחד לא מסוגל, אבל בהתקשרות בינינו. אם אנחנו נמצאים בקבוצה קטנה, אנחנו כן יכולים לעשות את זה, ולהביא את עצמנו למצב שאיזשהו מצב חיבור שיקרה בנו. וודאי שזה יקרה על ידי האור העליון שיאיר עלינו, ואנחנו בזה נקבל את צורת הבורא, בחומר, ברצונות שלנו, יותר נכון, בכוונות ההדדיות שבינינו להשפיע זה אל זה, ומתוך השפעה הדדית זה אל זה לבורא, שהוא בעצם המטרה הסופית מהמאמצים שלנו.
אנחנו מעלים מ"ן, בקשה אליו, שהוא ישמע אותנו, את הבקשה שלנו ויענה על זה. אם הוא עונה על זה ונותן לנו מ"ד, מ"ד זה נקרא כוח מלמעלה שאנחנו מקבלים, זה סימן שהבקשה שלנו הייתה נכונה. וכך אנחנו מתקדמים. כל פעם מבררים מה החסרונות בהתקשרויות בינינו, שאנחנו נהיה כאיש אחד בלב אחד, זאת אומרת ברצון אחד שייקרא "מלכות מתוקנת", והבורא הוא שיעשה לנו את החיבור הזה ואנחנו נשיג מזה את עבודת ה'. העבודה שלו איך לחבר את הפאזל הזה שלנו לתמונה של "אדם", מערכת אדם הדומה לו בכל וכל. זו העבודה שלנו.
זה שאנחנו מגלים שיכולים להתחבר בינינו לתמונה אחת, לפאזל אחד, זה נקרא "ארבעים שנות המדבר". שאנחנו לא מנוגדים זה לזה, לא דוחים זה את זה, שבינינו פועל כוח הבינה, השפעה הדדית, ניטרלי, שיכולים להתחיל להיות בחיבור. ואחר כך נכנסים "לארץ ישראל", זה נקרא לרצון, שמתחילים לעבד אותו בעל מנת להשפיע בעצמו, וזה כבר נקרא עבודה בשטח, בקרקע, באדמה. ולכן "ארבעים שנות המדבר" אנחנו מסמלים בזה שאנחנו רק מתפללים, אין לנו מה לעשות חוץ מהעבודה הרוחנית הזאת, מתפללים שהבורא ישלח לנו כוחות חיבור, ואז אנחנו איכשהו מתקרבים זה לזה.
יש בטח הרבה מריבות, הרבה בעיות, אנחנו מגלים עד כמה לפי הטבע שלנו אנחנו אגואיסטים, ומתקנים את עצמנו למעלה מהטבע שלנו ומתחילים לחבר את עצמנו. אבל זה עדיין בחיבור כמו שמחברים נגיד חלקי מנוע, שמחברים אותם יחד ועוד לא יכולים להפעיל, רק מחברים שיהיו מתאימים זה לזה כל החלקים. וכשאנחנו גומרים לסדר את כל החלקים האלה, אנחנו יכולים להתחיל להפעיל את המנוע הזה, להפעיל את הקשר בינינו, שזה כבר נקרא עבודה עם עצמנו ממש, עם הקרקע, עם ארץ ישראל, זאת אומרת עם רצון שהוא כבר כולו מעובד עם כוונה על מנת להשפיע ומוכן לשימוש בפועל, הרצון בעצמו אנחנו יכולים להשתמש בו בעל מנת להשפיע.
ואז אנחנו מגלים בזה בפועל מה זה נקרא עבודה על מנת להשפיע ברצון, ומה זה נקרא לקבל באותו רצון התרשמות מכוח ההשפעה. שהבורא מתיישב בינינו, מתגלה בינינו בפועל, ואנחנו מתחילים לפי זה להיקרא "ישראל", זאת אומרת ישר-אל. שהכוונות שלנו הן על פני הרצונות האגואיסטיים, יש לנו צמצום, מסך, אור חוזר, ואנחנו מתחילים בפועל לממש את עצמנו בעל מנת להשפיע בצורה הדדית ומאיתנו לבורא. זה כבר נקרא "עבודה בארץ ישראל". וודאי שכל הדברים האלה הם לא גיאוגרפיה ולא היסטוריה, אלא מה שאנחנו צריכים בינינו לעשות, גם אנחנו וגם כל האנושות.
לכן הסמל לעבודה במדבר זה "אוכלי מן", שאנחנו יכולים לקבל רק עזרה מהשמיים, יחסית קטנה. זה העלאת מ"ן שהכול מגיע לנו מדרגת בינה, מלמעלה למטה, לדרגת המלכות. כשאנחנו גומרים להעלות את המלכות לבינה, אז אנחנו יכולים לעבד את המלכות בצורה נכונה ואז אנחנו כבר לא זקוקים לאוכל שבא לנו מהשמיים, מן, אלא אנחנו כבר יכולים לעבד את הקרקע, את האדמה, ומזה להאכיל את עצמנו. בזה אנחנו כבר דומים לבורא, "מקדשים גם את הארץ", מתקנים את הרצון עצמו.
שאלה: למה אנחנו יכולים רק לקבל מן מלמעלה, ואף עבודה אחרת לא נלקחת בחשבון ומהאגו שלנו לא יכולים לקבל כוח, ובמצב של המדבר רק על ידי המן יכלו להתקדם קדימה. האם זה הדבר היחיד שהם יכלו לעשות? למה זה מובא בצורה כזאת?
היה רצון לקבל בדרגת בינה מלכתחילה, זה היה נקרא שאדם וחווה היו נמצאים ב''גן עדן''. הבורא ברא מצב כזה של הרצון לקבל, שהוא היה בדרגת בינה, אבל דרגת הבינה הזאת היא לא שהם רכשו אותה, אלא הם היו נמצאים בה, הרצונות האלה, בצורה פסיבית, ללא הכרה. כמו נניח תינוק שנמצא בתוך רחם של אימא, מה הוא מבין, מה הוא מרגיש, מה הוא יכול לעשות, על כל מה שיש לו, על כל המערכות שלו שולטת האימא. כך גם אנחנו היינו, במצב שנקרא "אדם וחוה בגן עדן".
אחר כך, כדי שנהיה עצמאים, נבראים, אנחנו צריכים להתנתק מהבורא, מהכוח העליון, ולכן אנחנו עוברים העלאת הרצון לקבל האגואיסטי שגדל, זה נקרא שנכנס בנו ''נחש''. הכוונה על מנת לקבל שהבורא ברא אותה גם, אין עוד מלבדו, ''הנחש'' הזה הוא מוסיף לרצון לקבל שלנו כוונה על מנת לקבל.
לפני שבא הנחש, הרצונות האלה הם היו כולם בשליטת הכוח העליון. זה נקרא שאדם וחוה היו נמצאים בגן עדן והיה להם טוב, מה שבתורה מסופר שהם היו כאלה לבנים, נקיים, בצורה אלגורית כך מדובר על הרצון לקבל שהבורא ברא.
ואחר כך כדי להגדיל אותו ולהרחיק אותו מעצמו, לתת לו עצמאות, הרצון לקבל התחיל להתקלקל. ודאי שזה על ידי הבורא, על ידי מאור העליון שהשפיע עליו ואז הוא עובר ''שבירה וירידה''. עד שנופל מדרגת הבינה לדרגת המלכות, בלקבל על מנת לקבל. זה נקרא שהבורא גירש אותם מגן עדן.
הדברים האלה לא כל כך מובאים בכל מיני סיפורי מקובלים, הסברי מקובלים, כי אנחנו מרגישים אותם מתוך העבודה שלנו, איך זה באמת קרה. שזו עבודה עם הרצון לקבל על ידי המאור, על ידי האור העליון. ואנחנו כשמגלים את עצמנו במציאות הנוכחית, אנחנו מגלים כבר את עצמנו ''אחרי שבירה'', אחרי "חטא עץ הדעת" מה שנקרא, אחרי נפילת אדם הראשון מדרגת ''בינה'' לדרגת ה''מלכות''.
וכאן בגלל שהרצון לקבל שלנו כבר התרסק להרבה חלקים, הוא קיבל בזה את כוח הבינה בצורה הפוכה, ששונאים זה את זה, לא יכולים להתחבר, לא יכולים לסבול זה את זה, אלה הרצונות לקבל האגואיסטיים שאין להם כוח הבינה. כוח הבינה היה מחזיק אותם בגן עדן ועכשיו הרצון לקבל גדל ולכן כוח הבינה כביכול הסתלק ואנחנו נמצאים בשליטת הרצון לקבל.
ואז אנחנו נכנסים לתהליך שכבר מדובר עליו בפרוטרוט בתורה, שנכנסים למצרים, הבעיה עם הפרעה, וכן הלאה. ואחר כך בורחים ממצרים ומשתדלים להשתמש ברצון לקבל, עד שרואים שהרצון לקבל הוא לרעתנו, זה מה שאנחנו צריכים לגלות בזמננו, כל האנושות, שהרצון לקבל האגואיסטי הזה הוא באמת לרעתנו עד כדי כך שאנחנו רואים בו את השונא שלנו, האויב שלנו, ורוצים לברוח ממנו, להינצל ממנו איכשהו.
לנצח אותו אנחנו לא מסוגלים, רק לברוח, והבריחה הזאת מהרצון לקבל, התרחקות פנימית כזאת של כל אחד ממנו, זה נקרא "יציאת מצרים".
שאלה: למה אי אפשר להישאר רק באכילת המן וצריך להגיע למצב שאנחנו כובשים את ארץ ישראל?
זה לא תלוי בנו, יש תוכנית הבריאה שהיא מתממשת מיום ליום, מרגע לרגע, ואנחנו לא קובעים איפה אנחנו יכולים להיות, מה אנחנו צריכים להיות. אלא התוכנית הזאת היא עוברת עלינו ומחייבת אותנו להתקדם.
ואנחנו, "בני ברוך", הכוונה היא אותם האנשים שרוצים בעצמם להתקדם למטרת הבריאה, אנחנו רוצים לסייע בזה לבורא, ולכן אנחנו נקראים "עובדי ה'", עובד ה'. זאת אומרת, אני רוצה לסייע לבורא לבצע את תוכנית הבריאה. לא שהוא לוחץ ומפעיל את הבריאה על ידי הייסורים, על ידי חוסר האורות על הרצון לקבל שלנו. אלא אנחנו רוצים ההיפך, אנחנו רוצים לקבל את האורות האלה, ולהתפתח נכון על ידם, לא לקבל אותם ולמלא את עצמנו עם זה, שזה בלתי אפשרי אבל כך זה הרצון הטבעי שלנו, אלא אנחנו רוצים לעשות על הרצון הזה צמצום ולקבל את האור העליון כדי לשייך את עצמנו אליו, להתכלל בו, לקבל אותו בעל מנת להשפיע, להוסיף בו עוד יותר כוחות. את הרצון לקבל שלנו, האגואיסטי, לעשות עליו צמצום בשימוש האגואיסטי הזה ולהעביר אותו בעל מנת להשפיע, שעל ידי זה אנחנו מגבירים את עוצמת האור, מנר דקיק שיש בכל אחד ואחד עד אור אין סוף.
שאלה: האם אפשר לומר שאדם וחווה היו בבינה, וגם זעיר אנפין ונוקבא נמצאים בבינה?
אני לא עונה על דברים כאלו כי הם לא לפי תוכנית הלימוד שלי, וזה שאתה קופץ לדברים האלה אני לא חושב שאתה תצליח. תלמד מה שאנחנו לומדים, תאמין לי שאני כל הזמן מגביל את עצמי בלספר יותר, אלא לתת כל פעם מנה המתאימה להתקדמות, אם תקפוץ אתה לא תתקדם איתנו.
רק לפי מה שאני אומר, לפי אותם דברים תשאלו.
שאלה: אנחנו מתחברים בעשירייה ביחד ומבקשים זה על זה, מה זה אומר שמעלים מ"ן בבקשה הזאת?
בקשה לכוחות ההשפעה שיהיו בינינו. התיקון שלנו הוא רק לבקש שיהיה בינינו כוח השפעה הדדי שנוכל להתחבר ברצון יותר גדול כל פעם, יותר ויותר אחיד, שנתחבר יותר, זו כל הבקשה שלנו. אין לנו יותר מה לעשות, בהתאם לכמה שאנחנו נתחבר בינינו, בהתאם לזה האור העליון יוכל להשפיע בנו ולהתלבש בנו.
תלמיד: מה זה נקרא שאנחנו מגיעים לתכונת הבינה בינינו?
אנחנו רוצים להגיע להשפעה הדדית לכן אנחנו מבקשים כוח השפעה, שזה בינה.
תלמיד: אמרת שכפועל יוצא מהעבודה הזאת, אנחנו מתקנים את כל הרצונות שלנו, ומעליהם אנחנו מגיעים לתכונת הבינה, מה זה נקרא שמעל כל הרצונות שלנו מגיעים אליה?
שאנחנו נוכל לחבר את הרצונות לקבל, שאי אפשר לחבר אותם בעצם כי הם כולם אגואיסטים ודוחים זה את זה, אבל אנחנו מביאים עליהם את הכוח העליון, האור, והאור מחבר אותם יחד, לא ברצונות אלא בכוונות.
ברצונות אנחנו תמיד נשארים על מנת לקבל, אין לנו שום אפשרות לצאת מזה, פרעה נשאר בתוכנו, האגו נשאר בתוכנו, זה לא נעלם. אלא אנחנו עובדים מעליו, מעל האגו, מעל פרעה, אנחנו מחוברים לא ברצונות אלא בכוונות, ואז אנחנו מגיעים למערכת שהיא כולה כלולה מחלקים אגואיסטים שמעליהם אנחנו מכסים אותם בכוונה על מנת להשפיע זה לזה.
וכמה שיש בכל אחד ואחד רצון לקבל יותר גדול, הוא צריך בהתאם לזה להיות בכוונה יותר גדולה, על מנת להשפיע, לכן "כל הגדול מחברו", בהשפעה, "יצרו גדול ממנו", גם הרצון לקבל שלו האגואיסטי הוא גדול בפנים, אבל הוא עשה עליו צמצום, מסך, אור חוזר, ואז מגיע לדרגות גבוהות של השפעה.
מבפנים אנחנו נשארים אגואיסטים, נבראים, ועוד יותר ויותר האגו שלנו מתגלה, זה מבפנים, ועל פני זה אנחנו מכסים את האגו שלנו בכוונה על מנת להשפיע וכך מתחברים בינינו, בכוונות.
ברצונות אנחנו אף פעם לא יכולים להיכנס מרצון אחד לרצון שני. אומנם לשם קיצור אנחנו לפעמים כותבים או מדברים כך, שאנחנו צריכים לחבר את הרצונות, אבל רצונות לא יכולים להתחבר, אנחנו יכולים רק לחבר את הכוונות שלנו.
תלמיד: איך מחברים כוונות?
זה שאנחנו מחברים את הרצונות שלנו, זה נקרא שאנחנו מחברים את הכוונות שלנו שמעל לרצונות, לבורא. למערכת אחת, של השפעה הדדית, ומתוך ההשפעה הזאת לבורא.
בפנים אנחנו נשארים עם פרעה, עם כל מיני הרצונות הגרועים ביותר, והם מתגלים בנו יותר ויותר, והם משמשים כאחוריים של כל פרצוף, אבל למעלה מזה אנחנו בונים את דמות הבורא.
תלמיד: אני והחברים יוצאים מעצמנו בחיבור בינינו. מה אנחנו מחברים בכל זאת? מה היא התכונה שהיא לא אני ולא הם אלא שאנחנו מחברים יחד?
להשפיע ביניכם כדי להגיע לכוונה אחת להשפיע לבורא. אם אתם תחברו ביניכם כוונות הדדיות שלכם אתם תגיעו לכוונה להשפיע לבורא.
תלמיד: חיבור הכוונות הזה הוא שנקרא "תכונת בינה"?
כן. השפעה, חיבור ביניכם שאתם רוצים להשפיע זה אל זה, שאתם מחברים את הכוונות האלו, זה נקרא "תכונת הבינה".
בסופו של דבר, מה צריכים לעשות? צריכים לקחת את כל רצון המלכות, לכסות אותו בכל הכוונות של בינה על מנת להשפיע, ולהגיע לדרגת הכתר כולה לקבל על מנת להשפיע.
שאלה: מה זה נקרא שלוקחים את כל הרצונות של מלכות בעשירייה ומכסים בבינה, בכוונות של בינה?
זאת אומרת שכל מה שיש בינינו, מתגלה בינינו, אנחנו לא יודעים מה צריך להתגלות, אלא כל מה שמתגלה בינינו אנחנו צריכים לכסות בכוונת החיבור בינינו כדי להגיע בחיבור הזה למצב שמתוך החיבור הזה מתחילים להשפיע לבורא. ככה זה.
תלמיד: אמרת שדרך חיבור מגיעים לדרגת בינה ועוד אמרת שבזה שאנחנו מתחברים אנחנו מגיעים למלכות המתוקנת. מה ההבדל בין בינה לבין מלכות המתוקנת?
בינה בעצמה זה כוח להשפיע. מלכות זה רצון לקבל. הכוונה דלהשפיע של בינה שהיא שורה על הרצון לקבל של המלכות היא מתקנת את המלכות, עד כדי כך שמלכות כולה, אם היא מיתקנת והיא מגיעה לכתר, שכולה משפיעה, זה נקרא "מלכות דאור חוזר", היא מגיעה לכתר דאור ישר.
תלמיד: אז מלכות המתוקנת זה השלב הבא אחרי שמגיעים לדרגת בינה?
ודאי. אנחנו קודם כל דואגים להגיע לדרגת הבינה, להתכלל בבינה. לכן אנחנו בורחים קודם ממצרים, רוצים להתעלות מעל הרצון לקבל שלנו ולהגיע לתכונות הבינה, שהן ישלטו בנו. זאת אומרת, הן יהיו למעלה ממלכות.
ואחר כך אנחנו מתחילים לעבד את הקרקע עם הבינה. זה כבר לא העלאת מ"ן, כמו שבמדבר אנחנו אוכלים מן ורק מקבלים אורות הבינה בתוך המלכות ומתקנים אותה, אלא כשאנחנו נכנסים מה שנקרא ל"ארץ ישראל" אנחנו מתחילים לתקן את המלכות עצמה שהיא תהיה בעל מנת להשפיע ,שזה נקרא "ישראל", "ישר אל".
לאט לאט זה יתיישב בראש ובלב. צריכים לחשוב על זה הרבה ודרך בלבולים ודאי, אבל נגיע למצב שזה יסתדר.
שאלה: ארבעים השנים האלה במדבר שזה אומר להתפלל, האם הכוונה היא שאנחנו מתפללים רק כדי לקבל את המן, את כוח הבינה?
כן. בארבעים שנות המדבר אנחנו מקבלים את כוח הבינה והוא שורה על כוח המלכות. אנחנו עוד לא יכולים לעבוד בפועל עם המלכות, אנחנו רק יכולים להעלות את הבקשות שלנו, כאילו מאתנו אנחנו מעלים מ"ן, אבל אנחנו מקבלים את כוח הבינה עלינו ויכולים להיות בלהשפיע על מנת להשפיע. זאת אומרת, להעלות מלכות לבינה.
כשגומרים להעלות מלכות לבינה זה נקרא שהיינו במדבר ארבעים שנה, תיקנו את המלכות בעל מנת להשפיע, לא בלקבל על מנת להשפיע, אלא ברצון להשפיע, לעבוד איתה בהשפעה, ואז אנחנו נכנסים לשלב הבא, שאנחנו אז מתחילים לקבל בעל מנת להשפיע. זה נקרא "לעבד את הקרקע", לא לאכול כבר את המן, לחם מהשמים, אלא לחם מן הארץ.
שאלה: אני מאמין שלפני כן אמרת שהמ"ן זה מי נוקבין? האם תוכל להגיד יותר למה הכוונה ואולי איך זה קשור לחיבור בעשירייה?
מ"ן זאת תפילה לקבל כוחות להתחבר בעשירייה. כשאנחנו מגיעים למצב שיש לנו עשירייה שלימה מחוברת זה נקרא שאנחנו בעשירייה דומים לכוח אחד שזה הבורא, ואנחנו כן מסוגלים להתחיל לעבוד עם העשירייה בפועל להידמות לבורא.
כשאנחנו מגיעים בעשירייה להשפיע על מנת להשפיע בינינו ולבורא, זה נקרא שאנחנו מגיעים ל"דרגת הבינה", וכשאנחנו למעלה מזה כבר מתחילים אפילו לקבל בעל מנת להשפיע, אנחנו עולים מבינה לכתר.
תלמיד: האם אפשר קצת להרחיב למה זה נקרא "מי נוקבין"? זה בכלל חשוב שנדע את זה?
כן. "מי נוקבין", "מ"ן" זה נקרא תפילה, בקשה לבורא. רק היא נקראת "מ"ן" כדי להסביר לנו שזה מים שהם יורדים מבינה, כוחות ההשפעה שהם יורדים מבינה על ידי עבודת המלכות שנקראת "נוקבא". לכן זה נקרא "מי נוקבין".
כשהולכים במדבר ואין במדבר מים, ואז צועקים שיהיו לנו כוחות הבינה, כוחות המים, זה נקרא ש"מעלים מ"ן". וגם אוכלים את המן, זאת אומרת, לפי זה הבורא, הכוח העליון מתלבש בתוך התפילה שלנו ואז נקרא שאנחנו "אוכלי מן".
שאלה: איך אנחנו יכולים לזרז את התהליך הזה ממלכות לבינה בעשירייה? איזה מצב של חיבור צריך שיהיה בינינו בעשירייה כדי שזה יקרה?
אנחנו צריכים להיות "כאיש אחד בלב אחד" בקבלת התורה. אחרת אנחנו לא מתחילים לקבל את אורות התיקון אם עדיין בדרגה הזאת של מתן תורה אנחנו לא מסוגלים להתחבר יחד. זה תחילת החיבור.
ואחר כך, כשאנחנו מגיעים על ידי קבלת התורה לתפילות, לבירורים, זה נקרא שאנחנו "הולכים במדבר", שאנחנו מחפשים באיזו צורה אנחנו יכולים להתחבר בינינו ולהתקדם.
שאלה: בקשר למה שדברנו על המ"ן, זה שפה נאמר שהם אכלו מן, זאת אומרת שהם קבלו כוחות מלמעלה בשביל להגיע לבקשה? זו הכוונה?
"העלאת מ"ן" זה נקרא העלאת החיסרון ממטה למעלה. אם אנחנו מסוגלים להעלות את החיסרון הזה ממטה למעלה זה כבר ממלא אותנו. שאנחנו יכולים לפנות לבורא, להציג לו את החיסרון שלנו לחיבור ושאנחנו מכוונים לגילוי שלו כדי לעשות לו נחת רוח.
וזה בעצם כבר אוכל במדבר. שברצונות שלנו, שסך הכול מתגלה בהם רק כוח הצמצום, אנחנו עכשיו יכולים להתחיל להתחבר לתפילה, לבקשה, ולקבל לפי הבקשה הזאת את כוח התיקון, שאנחנו מתחברים.
כשאנחנו מתחילים מיציאה מהגלות, ממצרים, אנחנו כמו עדר. על ידי קבלת התורה אנחנו נעשים "כאיש אחד בלב אחד". זאת אומרת, מתחברים. אבל זה לעת עתה, בצורה זמנית. ואחר כך במדבר אנחנו כן מתחברים יותר ויותר עד שמגיעים למצב שאנחנו נקראים "עם".
זה מבנה אחר של אותה מערכת "אדם הראשון", ואז אנחנו נכנסים למצב עם הבורא שזה נקרא שאנחנו נכנסים לארץ ישראל. זה לא גאוגרפיה, זה לא תקופות, אלא זה מצבים פנימיים בחיבורים בינינו. פשוט יש לך רצון לקבל, הוא עובר שבירה ותיקונים, ואותו רצון לקבל שעובר את כל המצבים האלה, אנחנו קוראים לו במונחים היסטוריים, גאוגרפיים וכן הלאה.
תלמיד: אתה אומר שקבלת תורה זה חיבור במדרגה ראשונה, אבל אתמול דיברנו שזה ארבעים ותשעה תיקונים. זאת אומרת, השיגו כבר את מדרגת הבינה.
זה במצב שלהם. בכל מצב יש לך את כל הדרגות האלו. כדי להיות ראויים לקבלת התורה, הם צריכים לעבור את התיקונים האלו, שזה נקרא "ספירת העומר".
תלמיד: וזה במדרגה נמוכה יותר.
כן.
תלמיד: ומה שקורה אחר כך במדבר מתגלות מדרגות יותר גבוהות, רצונות יותר גדולים ושעליהם צריכים להמשיך ולתקן.
נכון.
שאלה: כשאנחנו מדברים לגבי התעוררות מלמטה, כשמדברים על העלאת מ"ן, העלאת מ"ן לתשע הראשונות בעבודה בעשירייה, זה עדיין לא ברור אם מסתכלים מצד המערכת ולא מצד הגופים הגשמיים, למה זה לא נחשב לתפילה כאיש אחד בלב אחד?
זה נחשב לתפילה כשאנחנו מעלים מ"ן, מי נוקבין, ממלכות לבינה, כשאנחנו רוצים להיות מחוברים ומלוכדים בכוחות הבינה. זאת העבודה שלנו ואין לנו כלום אלא רק להשתוקק למצב הזה.
תלמיד: אבל כשיש בקשה כנה, בקשה אמיתית, העלאת מ"ן זו בקשה אמיתית שניתנת מהבורא לאדם כדי שיוכל לבקש באמת והבקשה הזו היא לגבי החברים שלו?
לא, מ"ן זה בקשה מאדם לבורא. "מי נוקבין" זה שאנחנו מבקשים מהבורא ומקבלים בתוך הבקשה שלנו לחם מהשמיים.
תכף אנחנו נלמד, יותר טוב אם אנחנו נלמד את זה מהפסוקים, אחרת אני יכול להיות במשפט אחד ולא יכול לברר את זה. ניגש לפסוקים.
קריין: קטע מספר 1 בנושא אוכלי המן.
"ויאמר ה' אל משה, הנני ממטיר לכם לחם מן השמים."
(תורה. פרשת "שמות". פרק ט"ז, פסוק ד')
זאת אומרת, מגיע לנו מן, לחם מהשמיים מצד אחד. מצד שני, מ"ן אנחנו אומרים שזה מי נוקבין, שזה חסרונות שאנחנו מעלים למעלה לבינה. אז בוא נמשיך ונראה איך זה מסתדר.
קריין: קטע 2.
"שני מיני לחם אכלו ישראל. אחד כשיצאו ממצרים, אכלו מצה, לחם עוני, לחם ממלכות. ואחד במדבר, שאכלו לחם מן השמיים, לחם מז"
טוב, אלה בינתיים הגדרות.
קריין: קטע 3.
"מ' [40] שנה, שהלכו ישראל במדבר, לא הלכו אלא לאורו, היינו שהיה רק אתערותא דלעילא, שנקרא "לחם מן השמים", שהשפע הגיע להם בלי הכנה של מעשה של התחתונים.
ו"לחם מן הארץ" נקרא, שהשפע בא על ידי מעשי התחתונים. וזה נקרא לחם הקלוקל, היינו בלי יגיעה. ו"נפשנו קצה בלחם הזה", מטעם שבדבר הבא בלי יגיעה, אין מרגישים כל כך טעם, כמו בדבר הבא על ידי יגיעה."
(הרב"ש. 500. "בהעלותך את הנרות - ב')
זה עדיין הכנות כדי להבין הלאה את הפסוקים. יש על זה הרבה שאלות אבל זה תיכף יתברר.
קריין: קטע 4.
"לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן (מכילתא בשלח י"ז). הנה תורה נקרא לחם כמו שכתוב (משלי ט', ה') לכו לחמו בלחמי ולכך שייך ללימוד לשון אכילה, ומן ראשי תיבות מסירת נפש, וזה יש לפרש לא ניתנה תורה אלא לאותם שאוכלים מן היינו שלומדים במסירת נפש."
("דגל מחנה אפרים". ליקוטים)
קריין: קטע 5.
"כשאין הכנה מצד התחתונים, אז אין הקדוש ברוך הוא משפיע להם את ההשפעה העליונה. אבל אין להגביל אותו ולומר, שבלי זה אי אפשר שישפיע להם. ומביא ראיה מהמדבר, שהקדוש ברוך הוא היה מאיר להם בלי התעוררות. ומשום זה אכלו לחם מן השמים, היינו בלי עבודה ורק כשבאו לארץ, אז ניתנה להם השלמות, הנקרא "לחם מן הארץ"."
(הרב"ש. 695. "ויקחו אליך שמן זית זך")
אנחנו צריכים לאט לאט להתכלל עם המושגים האלה.
שאלה: איך הרצונות שלנו יכולים לעזור לכוונה שלנו? כלומר, אם הכוונה שלנו היא להתחבר עם אחרים, מה התפקיד שהרצונות שלנו לוקחים על עצמם במצב כזה? אם אפשר לברר את זה.
אנחנו לא צריכים לדאוג לרצונות אלא רק לכוונות. הרצונות כולם מתגלים מתוך הכלים שלנו השבורים מלכתחילה, והתיקון על הרצונות האלה זה רק להרכיב עליהם כוונה בעל מנת להשפיע דרך חברים לבורא. זה סך הכול התיקון שלנו. ולכן מתעלים בי לפעמים כאלה רצונות שאני מתבייש מהם ואני מרגיש שאני לא חושב שכבר יש להם מקום לעלות ולהתגלות, זה מצד אחד, ומצד שני אני צריך להגיד שהכול בא מהכלי השבור ואין לי מה להתבייש בזה, זה הכול בא מלכתחילה משבירת הכלי שהבורא ברא ושבר, ועלי רק לעשות כוונות נכונות על כל הרצונות שמתגלים.
ואם הכוונות שלי עליהם הם יהיו לטובת החברה, לטובת הבורא, לחיבור זאת אומרת, אז אין רצונות רעים או טובים. אני פתאום אראה כשהכוונה מתהפכת מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע עד כמה כל דבר ודבר נכנס מגשמיות לרוחניות בצורה השלמה. ככה זה. לכן כמו שכתוב "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא"1. קודם צריכים להתגלות חטאים, בהתאם לזה אנחנו מתקנים אותם.
שאלה: בדרך כלל אנחנו מדברים על זה שאנחנו צריכים להתכלל בחברים ולהעלות את הרצון שלהם לבורא, והיום שמעתי ממך שאנחנו מעלים מ"ן מאיזו הרגשה אינדיבידואלית של כל המציאות. האם יש כאן משהו משותף בין העלאת הרצון של החברים ובין מה שאנחנו עושים היום?
פשוט מאוד. כל הרצונות שמתגלים בי אני רוצה לקבל עליהם כוונה בעל מנת להשפיע. איך אני משתמש בהם בעל מנת להשפיע, זה מה שאני רוצה לברר ועל זה אני מבקש ורוצה לקבל כוחות מלמעלה, ואז ברצונות האלו שאני כך מכוון אותם אני מתחיל לגלות את הבורא, כוח ההשפעה הכללי.
תלמיד: אפשר לומר שהכוונה זו הסכמה?
כוונה זה לא הסכמה אלא כוונה זו עבודה איך אני רוצה להשתמש ברצונות שלי שכך מתגלים בי בהדרגה.
שאלה: מצד אחד נאמר בקטע שמ"ן עולה מהתחתונים, מצד שני מן במדבר זה התעוררות מלמעלה. איך זה מסתדר?
זה יסתדר. השאלה שלך היא נכונה. ככה זה נשמע, זה יסתדר עוד מעט.
שאלה: כתוב שהתורה ניתנה לכל אוכלי המן, שזה ראשי תיבות של מסירות נפש. והשאלה היא, אבל המן ניתן לכל העם, האם יתכן שכל העם היה במסירות נפש?
אנחנו לא לומדים היסטוריה ולא גיאוגרפיה, אנחנו מדברים עלינו. אם הקבוצה נמצאת במסירות נפש באותו רצון שמתגלה בהם פחות או יותר בכולם, נקרא שהם נמצאים במצב שהם מעלים מ"ן ומוכנים לקבל את הכוחות האלה מלמעלה שגם נקראים מן, לפי הבקשה שלהם. הם ממלאים את עצמם על ידי הבקשה שלהם כי זו בינתיים דרגת הבינה. כמה שאני מבקש מהבורא, זה מה שממלא אותי. אני לא צריך כאן שום דבר, רק כוח השפעה, ואם יש לי כוח השפעה, שאני מעלה בקשה לכוח השפעה או שאני מתמלא בכוח השפעה, זה נקרא שאני נמצא במ"ן.
תלמיד: כלומר המ"ן הוא למעשה הבקשה עצמה לקבלת מסירות נפש, זה העלאת מ"ן.
כן.
שאלה: מה התהליך של ההכנה במדבר?
במשך ארבעים שנות המדבר, הקבוצה שקיבלה תורה מגבשת את עצמה על ידי העלאת בקשות, תפילות, והיא מגיעה לחיבור ביניהם שנקרא "עם". ואז הם יוצאים מהמדבר ונכנסים למצב שנקרא "ארץ ישראל". זאת אומרת לדרגה אחרת של המלכות. לאט לאט, אנחנו צריכים לכלול את כל הדברים האלה קצת יחד, לערבב אותם בפנים, גם להתבלבל בהם ודאי ואחר כך זה יתגלה בנו נכון.
שאלה: אני מקווה שזה בסדר לשאול קצת יותר כללי, אבל יש כאלו מצבים שהבורא נותן לפני שהכלי יהיה ראוי ואז אנחנו כאילו בחוב. אתה יכול להסביר על זה?
אני לא יכול להסביר לך על הבורא שרוצה כך לעשות או כך לעשות. אנחנו לומדים כאן את המערכת, את ה"סיסטם" איך אנחנו מגיעים לתיקון, ואם הבורא נותן לפעמים משהו שהוא לא לפי הדרגה שלנו, אנחנו ככה מבינים שזה לא לפי הדרגה שלנו, אבל אנחנו צריכים גם את זה לקבל. לפעמים אדם באמת מקבל איזו הארה, איזו הארת הבינה שנמצאת סביבו ומאירה לו והוא נמצא בזה כמו באיזה ענן גדול ורואה שכל העולם מלא כך באור מיוחד, איזה כוח מיוחד, כוח האהבה. לפעמים ישנם כאלה דברים אבל אנחנו לא לומדים את זה, כי בינתיים אנחנו לומדים איך אנחנו יכולים לפעול כדי להגיע להכרת רוחניות, בריאה, מובנת, ולפי דרגות.
תלמיד: דווקא מצד המערכת זה פחות ברור כי לומדים שאין אור בלי כלי וצריכה להיות בושה וכאן בכל התקופה הזאת במדבר הם מקבלים מהשמיים.
נלמד הלאה ואתה תראה מה אתה שואל. אני לא מבין מה שאתה שואל.
שאלה: לא ברור, לא מובן מהו לחם מקולקל? הלחם שהם מקבלים, המן, הוא עם או בלי יגיעה? כתוב שבלי יגיעה הלחם נקרא מקולקל, אבל כשהלחם מן הארץ כאילו אין לו טעם. אתה יכול להסביר את הקטע הזה קצת יותר?
לחם מן הארץ שאין בו טעם, זאת אומרת שעדיין לא הגענו למצב שיש לנו הנאה מהיגיעה, שזה מה שממלא אותנו, ולכן אנחנו מתמלאים מלחם מן הארץ, לא מתמלאים.
תלמיד: היה ציווי לאכול את המן באותו היום, מה זאת אומרת לאכול באותו יום? ואם משאירים את זה ליום הבא, זה מתקלקל.
אתה צריך לחיות באותם הרצונות שמתעוררים בך, לפי זה להשתוקק להגיע לחיבור ולפי זה להעלות מ"ן.
תלמיד: ואם לא עושים את זה בזמן אז משהו מתקלקל, מה זה נקרא "מתקלקל"?
איך אתה יכול לחיות במערכות שלא פועלות לפי הרצונות, לפי הפקודות? ודאי שרק לפי אותו יום אתה יכול להיות בזה ולא אחרת. ודאי שאם אתה לא חי לפי הרצונות שיש לך עכשיו אלא לפי הרצון שהיה לך אתמול, אז זה מקולקל.
אנחנו לא נעזוב את הנושא הזה, אתם תבינו את הדברים האלה מסך כול מה שאתם עכשיו שומעים. זה יעבור על כל אחד, תדברו, זה ייקח עוד יום עוד יומיים, זה ייקח זמן עד שכולנו נתיישב ונתחיל לגלות את העניין. לפחות כל מה שכתוב בתורה צריך שיהיה ברור לכם, כי תורה היא הוראה, זו ממש תוכנית התיקון והיא צריכה להיות ברורה לכולנו, לפחות בהגדרות הכלליות.
שאלה: ההסבר שקיבלנו את המערכת ממלכות לבינה בצורה סכמטית, מובן. אבל רציתי לשאול על אכילת מן, האם לקבל הנאה מלהשקיע בחיבור בעשירייה ובזה להרגיש דבוק לבורא, זה נקרא "לאכול את המן"? תמיד אותה בקשה ובדבקות? זה האמצעי?
נכון. יפה אמרת. ההנאה ברוחניות היא מהשפעה, ולכן מי הם אוכלי מן? אלה שנהנים מהשפעה, שזה האוכל שלהם. יפה אמרת. אני שמח, אני מרוצה ממך.
שאלה: כדי לקבל את התורה במשך ארבעים ותשעה ימי העומר היו תיקונים, ובקטעים שקראנו עכשיו ראינו שלא היה מאמץ מצד ישראל. איך להבין?
אנחנו עוד נלמד את זה, אתה צודק בשאלה שלך. חכה, עוד מעט תהיה תשובה.
שאלה: מהי השלמות בלחם מן הארץ, האם הוא מכיל שני הפכים?
נכון. יפה שאלת. הוא מכיל את שני ההפכים, כי לחם מן הארץ, זאת אומרת שאני עושה עבודה ברצון לקבל שלי בעל מנת להשפיע, ומזה אני ממלא את עצמי. זאת אומרת ההשפעה שלי הופכת לקבלה.
שאלה: במאמר כתוב "בלי עבודה". הם אכלו את הלחם מהשמים, ההתעוררות מהשמים, היינו, בלי עבודה. מה זה אומר כלפי העשירייה, האם אנחנו לא עושים שום עבודה? או איזו עבודה אנחנו בעצם עושים כדי להיות במצב הזה של בלי עבודה?
"בלי עבודה" זה נקרא בלי עבודה על הרצון לקבל עצמו אלא למעלה ממנו, אנחנו מגיעים לדרגת הבינה, אנחנו רוצים להעלות את כל רצונות המלכות לבינה. ולכן זה נקרא "בלי עבודה", שהולכים בארבעים שנות המדבר, בחול, במדבר, ומקבלים מזה מילוי. והמילוי הזה הוא לא בכך שאנחנו מעבדים את הקרקע ומוציאים לחם משלנו ובזה אנחנו יכולים להידמות לבורא, אלא אנחנו רק מבטאים את התיקונים בשיוך עצמנו לכוח הבינה, וכך אנחנו מקבלים מן השמים. המ"ן בעצמו זה מ"ן שצריך לעלות ממטה למעלה זה מי נוקבין, זו מלכות שמעלה לבינה, וכאן זה הפוך, זה לחם שמגיע, מילוי שמגיע מבינה למלכות. אז אנחנו צריכים להרגיש איך זה קורה, איך אדם מתמלא מזה שהוא מעלה את התפילה שלו וזה כבר המילוי שלו.
תלמיד: האם הכוונה היא פשוט לקבל את המצב הזה, להסכים איתו או לעשות עבודה קבוצתית. מה בפועל צריך לעשות כדי לא לעשות שום דבר?
בפועל אנחנו צריכים להשתדל להתחבר בינינו בכל אותם ארבעים שנות המדבר מה שנקרא. זאת אומרת מלכות שיכולה להידמות לבינה בהשפעה, שזה נקרא עבודת ארבעים שנות המדבר, אנחנו צריכים להתחבר בצורה כזאת שמהחיבור שלנו תתגלה הבינה. זה המצב. ואנחנו רק מזה נהנים, שאנחנו יכולים להשפיע. זה נקרא "אוכלי מן".
שאלה: אמרנו שאנחנו מצמצמים את האני שלנו, את המלכות שלנו, ומתעלים בכוונות לבינה. אחרי זה אמרת שאנחנו צריכים להשתדל לאתר למצוא איך להשתמש ברצונות שלנו כדי להתעלות להשפעה. איך עושים את זה?
תנסה להשתדל בחיבור ותראה איך זה יתגלה. אתם שואלים לפעמים כאלה שאלות שאני לא יכול יותר מאשר להגיד איזה משפט. אבל כשאדם מגלה בתוכו את המשפט הזה, הוא כבר מבין את המהות שלו ואיך זה קורה ומתרחש. אם לא נגיע לחיבורים נכונים בינינו בתוך העשירייה, נלמד את הדברים האלה בצורה תיאורטית, בעלמא. אני לא חושב שנחזיק בזה, זה יהיה מבולבל. אם זה לא מתגלה בתוך הרצון זה לא משמעותי, זה חסר משמעות, לכן, צריך כמה שיותר מהר להגיע לחיבורים.
תלמיד: אנחנו משתדלים. עובדים כל פעם על החיבור. אבל צריך להבין מה עושים עם הרצון האגואיסטי שמתגלה, אחרי שאנחנו משתדלים להתחבר ומתחברים?
אם כבר הגעתם לאיזה חיבור ומתגלים רצונות אגואיסטיים, אז אתם צריכים לצרף אותם לחיבור. זאת אומרת להפוך אותם לכוח חיבור עוד יותר גדול.
תלמיד: מה זה אומר שאנחנו מצרפים אותם לחיבור. הרי לפני זה כל הזמן עבדנו בצמצום. אנחנו מצמצמים ושואפים?
תצמצם את עצמך עוד יותר. נניח הגעת לאיזו מידת חיבור עם חבר, צמצמת את הרצונות שלך וגם הוא, הגעתם לאיזה חיבור ביניכם, ופתאום מתגלים רצונות חדשים מקולקלים ביניכם. אז יש לכם עבודה, עוד יותר לצמצם את הרצונות האלו, להעריך את החבר לא לפי מה שאתה מרגיש אלא לפי מה שאתה מתאר לעצמך שצריך להיות, כמו שרב"ש כותב, וכך לגרום לחיבור יותר ויותר גדול, עד שכך תעביר את כל כוחות הפירוד לכוחות החיבור, שזה לא יפריע לך להיות מחובר עימו. ואז הגעת לדרגת הבינה, ואתה מתחיל לעבוד עם הבורא ביניכם שהוא יתגלה, ואז יש לכם כבר עבודה בחיבור יותר גדולה, כדי לקבל את הבורא שמתגלה ביניכם. זאת אומרת אתם צריכים כבר להתחיל לגלות את הרצון לקבל ביניכם, אחרת איך תגלו את הבורא. ובמידה שאתם יכולים לעורר כוח קבלה על מנת להשפיע ביניכם, הבורא מתגלה ביניכם.
הבעיה שלי שאני אומר מילים, אבל המילים האלה עדיין לא משמעותיות, לא מגיעות מהמעשה. אנחנו עוברים דברים שאנחנו עוד לא יכולים לממש. אבל בכל זאת החלטתי שאנחנו צריכים לעבור את זה, כדי להכיר בכללות את התהליך שאדם עובר מתחילתו עד גמר התיקון. ואחר כך שוב נחזור ושוב נחזור, כמו שאנחנו חוזרים על קריאת התורה כל שנה ושנה, כך נצטרך לעשות את זה, עד שבכל פעם ופעם יהיה לנו יותר ברור מה אנחנו עוברים, איזה תהליך, ותחילתו תהיה מובנת גם מסופו, כי אין מוקדם או מאוחר בתורה, אלא רק מתוך זה שמבינים את כל התהליך ומתעמקים בכל הצורות האלו. בצורה כזאת אנחנו מתחילים להבין על מה מדובר בכלל.
שאלה: מהי ההרגשה של המצב להיות חי ברוחניות?
אתה רוצה שאני אספר לך על הרגשה?
תלמיד: אם אפשר.
טוב. זה בסדר?
תלמיד: זה טוב?
כן.
תלמיד: מה זה טוב?
אני לא יודע מה זה חי. אני לא יודע איך להעביר לך את ההרגשה. איך אתה שואל מה זאת הרגשה?
תלמיד: אנחנו כל הזמן מדברים על עבודה שהיא לא דרך השכל אלא בהרגשה. אז מה היא ההרגשה הזאת שנקראת חי?
אתה תגיע לזה ועל זה כתוב "טעמו וראו כי טוב ה'". ומי שלא מגיע ולא טועם הוא לא רואה ולא מבין. "ממעשיך היכרנוך". אתה צריך להגיע לזה, ואז תטעם. לכן זה נקרא "טעמים". טעמי תורה זה האור הפנימי שמתפשט מתוך הפרצוף של הנשמה.
שאלה: האם אכילת מן זו הנאה מהשפעה או מהחיסרון להשפעה?
בינתיים העלאת מ"ן זה מתוך חיסרון כוחות להשפעה, רצונות להשפעה, או יותר נכון לחיבור. כשאני מבקש חסרונות לחיבור, רצונות לחיבור, כוחות לחיבור, כול זה יכול להיות העלאת מ"ן. זו בקשה ממני כלפי הבורא ומזה אני בעצם מתמלא. כשיש לי יחס לבורא, שאני יכול להעלות אליו את הבקשות שלי, להתקרב אליו, על ידי חיבור בחברה, כשאני בזה מסדר מקום לגילוי שלו כדי לעשות לו בזה נחת רוח, זה בשבילי כבר מילוי.
תלמיד: כלומר בהתחלה ההנאה היא מהחיסרון ואחר כך זו תהיה הנאה מהשפעה עצמה?
זה דומה לאדם בעולם הזה. יש כאלה שעובדים כדי לקבל משכורת, אבל עובד אמיתי הוא נהנה מהעבודה עצמה, היא ממלאה אותו. זה נקרא מאסטר, אומן. לא אכפת לו אחר כך להרוויח כסף או לעשות משהו, אלא בעבודה עצמה הוא מוצא את המילוי. למה נקרא שרוחניות היא כולה מילוי? זו עבודה קשה? לא, אלא העבודה הופכת להיות מילוי. זה כמו שתיקח מאישה את היכולת להאכיל את התינוק. בשבילה זו עבודה או בשבילה זו הנאה? כשהיא יושבת עם הבקבוק או עם מה שהיא מאכילה אותו ומסתכלת עליו והוא אוכל, זאת ההנאה, אמנם היא כרוכה בעבודה קשה, בהוצאות וכן הלאה.
זאת אומרת אין עבודה רוחנית. אתה יכול להגיד איך אין עבודה רוחנית? יש צמצום, מסך, אור חוזר, מאמצים גדולים, הכול למעלה מהרצון לקבל, הכול זה בזיעה. נכון, וזאת ההנאה. כי לפי היגיעה הזאת זה הופך להיות להנאה. אתה מזיע ואתה כולך [מתאמץ] אבל זאת הנאה. כמה אנשים יש בעולם שמתעסקים נגיד בספורט בכל מיני כאלה דברים, זו לא עבודה קשה? הם לא מאבדים את הקלוריות? הם מקבלים מזה תענוג. כך אנחנו צריכים להגיע למצב שהעבודה על החיבור בינינו זה התענוג שלנו.
שאלה: קודם נתת הגדרה ל"לחם מן הארץ", ובסוף דבריך אמרת שהשפעה הופכת לקבלה. התכוונת לומר שהקבלה הופכת להשפעה, נכון?
את כוח הקבלה אני מעבד להשפעה, או השפעה הופכת להיות בשבילי לקבלה. אני נהנה מהשפעה, אני מתמלא מהשפעה, אז כביכול כמה שאני משפיע אני מקבל. זאת אומרת, אותה כוונה, אותה פעולה, אותו יחס למישהו שאני משפיע, זה כמו אמא עם התינוק, אין לנו בעולם שלנו משהו ברור יותר, שכמה שהיא משפיעה לתינוק בשבילה זה תענוג, כאילו שהיא אוכלת, היא מתמלאת.
שאלה: האם אפשר לומר שהמ"ן הוא גם השכינה?
אני לא עונה על זה. אל תביא לנו דברים שאנחנו לא למדנו, אלא נדמה לך בפנטזיות שלך שאתה יכול סתם כך לחבר את הדברים. ואפילו שאתה תבין את התשובה, האחרים לא יבינו. לכן אני לא עונה, לא אומר כן, ולא אומר לא, אלא לא עונה, אלא רק במסגרת מה שיהיה מובן לכולם, רק במסגרת שעל ידה אנחנו יכולים להתחבר בינינו. ואתה בשאלות כאלה פועל להבדיל בינינו.
שאלה: אמרת קודם כתשובה, שאין יותר מקום בשביל הרצונות האלה. המשפט הזה היכה בי, והוא גרם לי לחשוב על מ"ד. התהליך שבו אנחנו עושים את השינוי של הרצונות, שאנחנו לא מרגישים אותם חשובים, שאנחנו רוצים להתפטר מהם, התשובה שמגיעה לתפילות שלנו, אתה יכול להסביר איך עובד התהליך הזה של החלפת הרצונות?
הרצונות לא מתחלפים אלא הכוונות, מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע. רצונות נשארים כמו שהם, מתגלים בהדרגה לפי תוכנית הבריאה, ואנחנו צריכים להשתדל בינינו להתחבר ולבקש מאור המחזיר למוטב, כי הכול מושג רק בכוח התפילה, ואז הרצונות שלנו הם יקבלו כוונה בעל מנת להשפיע.
שאלה: אם אין מילוי מעבודת החיבור, אז מה צריך לעשות? כאילו אין מילוי מהמ"ן הזה.
מזה שאני משתוקק, או באיזו צורה רוצה להגיע לחיבור ולא מצליח, אז אין לי מזה סיפוק?
תלמיד: כשעשירייה עובדת בחיבור ואין מזה מילוי, לא רואים את העבודה כשכר, אז מה צריך לעשות?
צריכים להמשיך בחיזוק ההדדי. העבודה ההדדית הזאת שאנחנו עושים כדי להתקרב בינינו, היא מקרבת אותנו לבורא שצריך להתגלות בינינו, ואנחנו, אם כך, צריכים להיות שמחים שאנחנו מתקרבים, שאנחנו עובדים יום יום.
זה שאין שמחה, אין שמחה ברצון לקבל שלך שאתה רוצה לראות בו תוצאות אגואיסטיות. אבל אם אתה תראה יום יום עד כמה אתה משפיע לחברים ודרכם לבורא, אז יכול להיות שאתה תהיה מאוד מרוצה מהפעולה שלך. וזה שאתה משתוקק למילוי, זאת צורה אגואיסטית כזאת, שטוב מאוד שאתה לא מקבל את המילוי ואתה שמח מזה שלא קיבלת, שיסבול הרצון לקבל ויבין שהוא צריך להתעלות מעל עצמו.
תלמיד: תיארת את עבודת האומן, שהוא מקבל הנאה מעצם העבודה. איך אנחנו הופכים לאומנים בחיבור, מה צריך להוסיף?
מכל פרט ופרט שאנחנו משקיעים בחיבור בינינו, אומנם אנחנו לא רואים שום תוצאה, אבל ההשקעה עצמה בחיבור היא כבר המילוי שלנו. כשהבורא נותן לי הזדמנות להיות בחיבור, זה כבר בשבילי שכר.
קטע 3, אני קורא.
"מ' [40] שנה, שהלכו ישראל במדבר," הלכו רק באתערותא דלעילא. "שנקרא "לחם מן השמים"," זה נקרא אתערותא דלעילא, לא שהם בעצמם לא מעלים מ"ן הם רוצים להיתקן, אבל אין להם עדיין ממש את החסרונות האלה בעצמם. "שהשפע הגיע להם בלי הכנה של מעשה של התחתונים." בלי יגיעה. למה זה נקרא ללא יגיעה? הם לא נלחמו ביניהם, הם לא עשו חיבורים להיות מתאימים לארץ ישראל? ככה זה נקרא, למה? "ו"לחם מן הארץ" נקרא, שהשפע בא על ידי מעשי התחתונים. ונפשנו קצה בלחם הזה, מטעם שבדבר הבא בלי יגיעה, אין מרגישים כל כך טעם, כמו בדבר הבא על ידי יגיעה."
(הרב"ש. 500. "בהעלותך את הנרות - ב'")
שאלה: אז בסופו של דבר אנחנו חייבים להתייגע או לא צריכים להתייגע?
אנחנו חייבים לעשות מאמצים בכל מקום, בכל דבר, או במדבר, או לפני המדבר, או בזמן שאנחנו נמצאים במצרים, או אחר כך כשמגיעים לארץ ישראל. עד גמר התיקון אנחנו צריכים לעשות מאמצים, כי בלי מאמץ אנחנו לא משיגים כלום. לא יהיה לנו כלי לקבל את גילוי האלוקות אם אנחנו לא מוסיפים כל יום מאמץ בחיבור.
הייצוב שלנו היום יומי בחיבור בינינו הוא חייב להיות כל יום יותר ויותר ויותר מיוצב, מוכן. ואז אנחנו מגיעים כל פעם לגילוי הבורא יותר ויותר במדרגות, או במדרגות המדבר, או במדרגות כבר בארץ ישראל. אבל יגיעה לחיבור חייבת להיות.
שאלה: מה ההבדל בין מ"ן שזאת בקשה לחיסרון הנכון, למ"ן שזאת בקשה לכוח השפעה וחיבור?
אין הבדל. מה זה החסרון הנכון? החיסרון הנכון לחיבור. אני מצד הכלי פועל, אני לא יכול להגיד לבורא "תתגלה בי", אני יכול לבקש ממנו "תן לי כוחות לגלות את הכלי, את המקום שאתה יכול להתגלות כדי לעשות לך נחת רוח". אנחנו לא מבקשים את האורות, אנחנו מבקשים את התיקונים.
שאלה: אם אני בחושך ודחייה מלאים, מוחלטים, איך אני יכול להעלות מ"ן?
תתחיל להשתדל קצת להיות קרוב לחברים, תשתדל לקנא בהם בכמה שהם כן רוצים בחיבור כדי לגלות בחיבור את הכוח העליון, ואז תרצה להיות כמוהם. ומתוך קנאה בהם, תבקש מהבורא שגם כן יהיה לך כזה רצון לחיבור כמו שיש להם, ושאתם תגיעו למצב שבחיבור ביניכם אתם יכולים לגלות את הכוח העליון. הטבע כולו הוא אחד, ואם אנחנו נעשה בינינו למרות האגו שלנו משהו דומה לאחד הזה, אנחנו נגלה אותו בינינו.
תלמיד: יש חיסרון לחיבור, אבל החיסרון הזה הוא מוליד דחייה, וקשה להצדיק, וקשה לפנות לבורא מתוך הדחייה הזאת. מה אני יכול לעשות מתוך המצב הזה?
אתה צריך כמה שיותר להיות עם החברים, שתתחיל לקנא בהם, איך הם ביניהם בכל זאת מחוברים, יש בהם איזו הבנה, הרגשה, ואתה לא כמוהם, וכך תגיע לזה. לא חשוב באיזו צורה אתה נמצא, באיזה מצב אתה נמצא בקבוצה, אלא אם אתה מסתכל עליהם אתה בטוח שתקבל הרגשה כזאת שאתה לא כמוהם, שהם יותר קרובים אחד לשני, הם יותר מתקדמים, הם יותר פשוטים, פתוחים זה לזה, ככה זה יתגלה לך בטוח, כך זה מסודר מלמעלה מהבורא. ואז תהיה לך קנאה בזה שהם מחוברים, זאת אומרת, הם יותר קרובים לגילוי הבורא, הם יותר מתקדמים. ואז בתוך זה אתה תתחיל לבקש שגם לך תהיה אותה נטייה לחיבור איתם. תראה איך שזה יהיה.
שאלה: איזה כלים יש לנו בעשירייה בשביל להגדיל את איך שנראית לנו השפעה, ובכך ליהנות מעבודה לשם עבודה?
אז אנחנו צריכים כבר להיות בתכונות ההשפעה. במידה שאנחנו נמצאים בעצמנו בתכונת ההשפעה אז אנחנו נראה את ההשפעה שהיא נמצאת סביבנו. במידה שאנחנו מתקרבים לתיקונים אנחנו נתחיל להרגיש שכל העולם הוא מתוקן.
אתם חושבים שכשאנחנו מתקדמים לגמר התיקון אז אנחנו נראה שכל העולם מקולקל? לא, אנחנו נראה ש"כל הפוסל במומו פוסל", שאין קלקולים וכולם נמצאים בהשפעה והכול היה תלוי רק בתיקון הראיה האישית שלי. ובכלל אין בעולם שום אדם שסובל, אלא זה הכול נראה לי, אנחנו נגלה את זה בתפיסת המציאות. זה מאוד קשה עכשיו להבין, לתפוס, להסביר, זה מאוד מבלבל אבל בכל זאת אני צריך להגיד את זה, שזה מתקן אותנו.
שאלה: מדוע הבורא אומר, לכו הילחמו על הלחם שלי? מה זאת אומרת לאכול את הלחם בלי להילחם עבורו?
זאת מידת החיבור בין בינה ומלכות, שיש לחם מהשמיים ויש לחם מן הארץ. שעדיין אין כלי קבלה מתוקנים על מנת להשפיע, אז יש לנו להשפיע על מנת להשפיע, אנחנו מקבלים בהם מילוי שנקרא "לחם מן השמיים", "מן". שאנחנו חיים רק מתוך זה שאנחנו יכולים לעלות את הבקשות שלנו לבורא.
אבל כשאנחנו מגיעים למצב שנמצאים כבר בארץ ישראל אז אנחנו יכולים להעלות מ"ן בצורה אחרת, שבתוך המ"ן שלנו יש לנו את חלקי המלכות שאנחנו רוצים לקבל אותה בעל מנת להשפיע. ולכן זה נקרא "לחם מן הארץ", כשאנחנו כבר מביאים תבואה, ירקות, פירות, שזה יכול להיות רק ברצון שנקרא "ישר אל", ישראל, כך אנחנו מתקדמים.
אז יש לנו כאן לכן מ"ן ומ"ד. אם זה תלוי רק בעבודה מלמעלה אז זה נקרא "מ"ן", אם זה תלוי בעבודה מלמטה גם כן, במלכות, זה נקרא "מ"ד". בהתחלה אנחנו לומדים שכאילו הבקשות שלנו ממלכות לבינה זה נקרא מ"ן, ומה שיורד מבינה למלכות זה נקרא מ"ד, אבל זה כבר אחרת. אחרי שמלכות מקבלת את תכונות הבינה אז כבר העבודה שלה בעצמה משתנה. היא רוצה גם כן להביא את הפירות, היא רוצה בעצמה להידמות לבורא, ולכן כבר אותו פירוש של מ"ן ומ"ד הוא משתנה במהות.
שאלה: כשמגיעה הרגשה של השפעה, כשמתקרבים יותר בדרגת החיבור, זה מיד מובן שאין לי בזה שום דבר, אלא זה הכול מהעשירייה ומהקבוצה הגדולה. אז יש בכלל משהו שאני יכול להחזיר לחברה, אם אני מגלה שזה הכול מהחברה עצמה?
לא רק שאתה יכול להחזיר במשהו לחברה, אתה מגלה שכל החברה תלויה בך ב-100%. שכל החברה מתוקנת, ורק בך תלויה השגת המטרה השלמה. לכן אין כאן שום בעיה, אל תדאג, יהיה לפניך תמיד נושא להעלאת מ"ן, עד גמר התיקון.
שאלה: בקטע 3 למה כתוב שלחם מן הארץ זה נקרא לחם הקלקול?
כי אם עדיין אין לנו כוחות לעבוד עם הקרקע בעל מנת להשפיע, זה נקרא לפני הכניסה לארץ ישראל, אין לנו כוח לעבד את הרצונות בעל מנת להשפיע, שהם יהיו ישר אל, אז זה נקרא קלקול. וקלקול גדול מאוד הוא מיד מביא אותנו לשבירה. ולכן אסור להיכנס לארץ ישראל לפני תיקון הכלים דהשפעה במלואם.
ולכן בכניסה לארץ ישראל, זאת אומרת בכניסה לעבוד עם המלכות בעל מנת להשפיע, יש לנו מאבק גדול מאוד. שבתוך המלכות יש שבעה רצונות כאלה יסודיים שאנחנו צריכים להילחם איתם, לגרש אותם מהמלכות. ורק במה שנשאר שזה מלכויות שבמלכות, ורק במה שנשאר אז אנחנו יכולים לעבוד בעל מנת להשפיע עם המלכות בצורה הדרגתית, שאנחנו מתקנים אותה בכיבוש הארץ. את זה עוד נלמד, זה עוד לפנינו.
שאלה: מההסבר שלך אפשר להבין שלקבל על מנת להשפיע זה משהו שאפשר לעשות כשנכנסים לארץ ישראל, במאמר 25 של רב"ש כתוב שלקבל את התורה זה כבר עבודה בלקבל על מנת להשפיע, האם תוכל להסביר?
אתה מתבלבל בין לקבל את התורה ולקבל מלכות לעבודה, אלה שתי מדרגות שונות לגמרי. לקבל תורה זה נקרא להיכנס במגע עם הכוח עליון, ולהתחיל לקבל כוחות לתקן את המלכות לפחות עד לדרגת בינה, זה נקרא "ארבעים שנות המדבר". אחר כך נכנסים לעבודה במלכות עצמה, מתקנים אותה בעל מנת להשפיע בפועל, וזו כבר עבודה מאוד מיוחדת שצריכים לעשות, שנקראת "כניסה לארץ ישראל".
רק צריכים להבין, כשאנחנו מתעלים בצמצום למעלה ממלכות, אנחנו רוצים להתכלל עם בינה, שכוח ההשפעה ישרה בנו, ויהיה למעלה מכוח המלכות. שנהיה כלולים מכוח המלכות בצמצום, בלצמצם אותה, עליה את כוח בינה, ואז יוצאים לנו שני חלקים, כוח המלכות למטה, כוח הבינה למעלה, ואין ביניהן חיבור. מלכות בינתיים נקראת מדבר, ואנחנו לא יכולים להפוך אותה למשהו שאפשר לחיות בו, אלא רק כשבינה נמצאת למעלה ממלכות, היא נותנת לנו מן, אוכל. ולכל התהליך הזה אנחנו מקבלים אורות, הארות קטנות מבינה, כוחות דלהשפיע.
כשאנחנו גומרים ליישב את בינה על מלכות, ויש לנו כבר הכנה לעבוד עם המלכות עצמה, זה נקרא שאנחנו נכנסים לארץ ישראל. לזה שאותה מלכות תתחיל לקבל כוונות על מנת להשפיע. זאת אומרת, תתחיל לקנות, לקבל את בינה לתוכה, זה נקרא שאנחנו נכנסים לארץ ישראל, ואז אנחנו מתחילים לעבוד עם הרצון לקבל על מנת להשפיע.
שאלה: לפי מה שאמרת עכשיו, מה זה אומר שאנחנו מסיימים להציב את בינה מעל מלכות, מהו אותו תהליך, איך הוא מדורג, בנוי?
כבר אמרתי כמה פעמים בכללות מה אנחנו עושים. אנחנו מתנתקים ממלכות, זה נקרא שיוצאים משליטת פרעה, מתחילים להגיע לקשר עם בינה, מתחילים לקבל כוחות מבינה, שיהיו למעלה ממלכות, זה נקרא ארבעים שנות המדבר. אחר כך מתחילים לעבוד בקשר בין בינה ומלכות. לא שבינה למעלה, ומלכות למטה, אלא כמה שאני יכול לקשור כל חלק של בינה וחלק של מלכות, זאת אומרת ממש תיקון השבירה, כך אנחנו מתקדמים.
תלמיד: מה זה אומר כמה שאני יכול לקשור כל חלק של בינה עם חלק של מלכות?
ברגע שאתה רוכש את תכונות בינה, ותכונות מלכות יש לך מלכתחילה, ואתה מצמצם אותם כל פעם כדי לרכוש תכונות בינה, אז יש לך שני חלקים בינה ומלכות. הם לא מחוברים ביניהם, אחד למעלה מהשני. אז אתה מתחיל לעבד את מלכות על ידי בינה, שכל חלק וחלק במלכות יקבל כוונה בעל מנת להשפיע, וזו נקראת כבר עבודה בארץ ישראל, ברצון שיהיה מכוון לבורא.
תלמיד: האם אפשר לומר שכל מה שאנחנו צריכים לעשות זה רק להחזיק בחיבור בהשפעה הדדית בבינה, והבורא כל פעם יגלה לנו חלק חדש של מלכות, ומעליו אנחנו צריכים להחזיק את החיבור, או שזה משהו אחר?
לא אחרת, אלא בדיוק כמו שאמרת. אם אנחנו כל הזמן רק נדאג לחיבור בינינו, ומבינינו אחר כך לבורא, זה יביא אותנו לגמר התיקון בלי כל החכמות ובלי לדעת שום דבר, אלא פשוט זה הכיוון, זו הדרך.
תלמיד: בקטע שקראנו כתוב שהמ"ן מגיע לנו מזעיר אנפין, כאילו הבורא נותן לנו בזה אפשרות לבקש?
ככה זה מגיע, זעיר אנפין הוא המקשר בין מלכות לבינה. וכך המקשר הזה עובד, פעם מקשר מלכות לבינה, פעם בינה למלכות, כל הזמן הוא עומד בדרך, באמצע. כמו שאנחנו למדנו מד' בחינות דאור ישר, איך זעיר אנפין נברא, כשבינה רוצה להוליד את מלכות, כך היא מולידה את זעיר אנפין, בדרך למלכות.
שאלה: מה ההבדל בין מן לתורה?
תורה זה כל האור שמגיע עלינו מלמעלה כדי לתקן את כלי דאדם הראשון השבור.
תלמיד: כשאנחנו נצא ממצרים אנחנו נקבל מן?
אם אתה תכין את עצמך לקבלת התורה, אחרי שתתעלה מעל האגו שלך, תתחיל לקבל מלמעלה אור עליון. האור העליון הזה יתחיל להגיע אליך בהדרגה וזה נקרא מ"ן. לפי ההשתוקקות שלך לתיקון שגם נקראת מ"ן, שאתה מעלה מ"ן.
תלמיד: ועכשיו אנחנו במצרים, ויש את השיעורים האלה, מה אנחנו מקבלים עכשיו מן או תורה? מה אנחנו מקבלים עכשיו?
אנחנו מקבלים עכשיו רק הארה קטנה לפי מאמץ שלנו לחיבור, לתיקון. עד כמה שאנחנו משתוקקים לחיבור בינינו, בזה אנחנו מגלים שאנחנו משתוקקים לתורה, לאור, ובהתאם לזה כל אחד מתקדם בצורה אישית.
שאלה: אמרת שאומן זה מישהו שנהנה מהעבודה שלו, ואנחנו גם אמורים ליהנות מהדרך שלנו, מזה שאנחנו לומדים על השפעה, מזה שאנחנו משתדלים לכוון להשפעה. שצריכים לעבור את הדרך עם כל הקשיים בסוג של תענוג, עם כל זה שזה תהליך. אז איך נפטרים מדאגות לעצמי?
בדרך, אם אתה חושב על אחרים, אתה נפטר מהדאגות על עצמך.
תלמיד: באופן טבעי הדאגות האלה באות, מה יהיה איתי, פרנסה, בריאות, ועוד כל מיני דברים, זה בטבע.
סימן שאתה עוד לא דואג לאחרים. אם היית דואג להם, לא היית מרגיש דאגות על עצמך. במידה שאתה עוד לא דואג לאחרים, מראים לך עד כמה אתה עוד לא נמצא בהשפעה לזולת, ומעוררים בך דאגות לעצמך.
חוץ מזה, ככול שתתקדם לתיקון האמיתי, אתה תשתוקק לאותם מצבים מקולקלים שהרגשת מפני שהיתה לך הזדמנות להראות לבורא שאתה משתוקק אליו למרות הקושיות. זאת אומרת, מי שמגיע לגמר התיקון יש לו מצד שני צער, "איפה כל אותם המצבים שהייתי מזיע ומשתדל להיות בקשר ולא יכול?". הוא משתוקק לזה. וההשתוקקות הזאת מהעבר מצטרפת אליו בגמר התיקון ומוסיפה לו את החסרונות שבהם הוא יכול להרגיש את גמר התיקון. זה נקרא "חשכה כאורה יאיר".
שאלה: האם טעם המן זה אומר ליהנות מהשפעה על ידי עבודה בחיבור בעשירייה?
כן, בדיוק, יפה אמרת. הנאה מהשפעה, מהעלאת מ"ן, מה שאני מבקש, התפילה והעבודה בעצמה הופכת להיות מילוי ותענוג. זה בדיוק האוכל, המן שאנחנו מקבלים מהשמים, כן.
שאלה: אמרת שאנחנו צריכים יגיעה כדי להעלות מ"ן, אז מהי אותה יגיעה נכונה?
שיהיה לנו חיסרון לחיבור ואת אותו חיסרון אנחנו מעלים לבורא, שייתן לנו כוח החיבור. ואם אין לנו חסרון לחיבור, אז אנחנו מעלים לבורא את החיסרון הזה, שנקרא חיסרון לחיסרון וגם זה נקרא מ"ן. אבל בעצם מה שמקבלים על החיסרון הזה, התגובה גם נקראת מ"ן.
טוב, עוד נלמד את זה.
שאלה: מה זה אומר להתעלות מעל מלכות, האם זה לעשות צמצום או משהו אחר?
להתעלות מעל מלכות, זה נקרא להתעלות מעל הכוונות על מנת לקבל לעצמי, ושאני כולי אהיה מכוון לעל מנת להשפיע לחברים ודרכם לבורא. לכן העניין כאן הוא שאני מצמצם את הרצונות לקבל לעצמי, ואם מתגלים רצונות שבהם אני יכול להשפיע לחברים, אותם אני דווקא מרחיב ומגלה.
שאלה: תקופת המדבר זה נראה כמו מסע הישרדות שהרבה לא שורדים, הרבה פורשים באמצע. איזו תכונה או מיומנות אתה חושב שהכי כדאי לפתח כדי שנסיים את התקופה הזאת בהצלחה?
אני לא חושב כך על תקופת המדבר, כמו שאתה מתאר. תקופת המדבר זה שברור לי שאני לא יכול להשתמש ברצון שלי לקבל, אלא שאני אבנה מעליו כוונה על מנת להשפיע, ובצורה כזאת אני יכול להתקיים. מה שאני נהנה, אני נהנה רק בכמה שכולנו נהנים בקבוצה, כולנו משפיעים בצורה הדדית, וזו ההתעלות שלי מהמלכות הפרטית שלי. את המלכות הפרטית שלי אני מצמצם ורוצה להיות כלול רק עם החברים, ורק בקשר איתם אני רוצה להרגיש שיש לי מקום ומזון, קיום, רק בקשר איתם. כמו שבעל הסולם כותב לנו על הדור האחרון. זו תקופת המדבר.
אני לא חושב על תקופת המדבר שהיא תקופה לא טובה, מצומצמת, שאנחנו חיים בצמצום, לא נכון, אנחנו דווקא מתקדמים לדברים טובים. אנחנו נהנים מזה שאנחנו לא צריכים להשתמש ברצון לקבל שלנו על מנת לקבל, ואנחנו מתמלאים מהיחסים שלנו, מהכוונות שלנו בעל מנת להשפיע. לפי זה מאיר עלינו אור הבינה, זה אור הבינה, זה כבר בורא שמאיר עלינו, אבל הוא מתגלה לנו עדיין לא בכלים שלנו, או כאש, או כאור, אבל לא בכלים שלנו, אלא מלמעלה. כך אנחנו מתקדמים.
שאלה: אנחנו דיברנו בשיעור על המצב העתידי שלנו, ואנחנו עכשיו הולכים לכל היום שלנו. על מה כדאי לדבר, על המצב העתידי או על המצב שאנחנו נמצאים בו עכשיו?
אתם צריכים לקרוא פסוקים שקראנו אתמול והיום, ומה משיך מחר לקרוא אפילו. אתם צריכים לקרוא את כולם ואפילו כמה פעמים. ואפילו שתתבלבלו בהם ולא יהיה מובן, ותרגישו שכל פעם אתם מבינים אחרת, זה לא חשוב, אנחנו צריכים להתחבר אליהם, וחיבור לא יכול להיות אלא דווקא דרך הבלבול. אז שיהיה בלבול, העיקר שאנחנו ניכנס בו ונקלוט אותו כמה שאפשר.
תראו איך אנחנו אוכלים. אנחנו מקבלים איזשהן חתיכות לתוך הפה, אנחנו לועסים את זה, אנחנו בולעים את זה, זה אחר כך עובר את כל מערכת העיכול, היא מקבלת את המזון הזה ומפרקת אותו לכל מיני חלקים כימיים, ואנחנו מהם ניזונים. כמה אנחנו צריכים לעבוד כדי לבנות בנו כזאת מערכת רוחנית. לכן אין ברירה, אנחנו צריכים להשקיע את עצמנו בזה יותר ויותר.
לכן לקרוא ולקרוא את כל הפסוקים האלו מאתמול, מהיום וממחר אפילו, לא חשוב. רק לא להתבלבל, תקראו לפי הנושאים שלנו. ואל תביאו לי אחר כך שאלות ממה שאנחנו לא לומדים, מחוצה לפסוקים האלה, אני לא רוצה לשמוע עליהם, כי הם רק יבלבלו אותנו. אני רוצה בלבלול רק בתנאי שהוא מיד פתיר ואנחנו יכולים ממנו ליהנות בהבנות נכונות, והעיקר בהשתוקקות נכונה, חדשה.
שאלה: מקודם ענית לאחד החברים שמתקדמים בצורה אישית בתקופה הזאת, וזה קצת בלבל אותי עם זה שאנחנו מנסים לייצב את העבודה של העשירייה ביחד. אתה יכול להסביר את זה בבקשה?
בצורה אישית אנחנו מתקדמים בחיבור בינינו. מה זה אישית? אין אישי, אני לא קיים ברוחניות. אלא בכמה שכל אחד ואחד הוא משתוקק להבין את העבודה שלו ולהתקרב לשני. מתחילת לימוד חכמת הקבלה ועד עכשיו אנחנו לומדים רק על דבר אחד, שאנחנו צריכים להתחבר כדי להיות מותאמים לאור העליון שהוא יתלבש בנו ויאיר בנו, ונבין ונרגיש איפה אנחנו באמת נמצאים.
תלמיד: אז זה לא סותר אחד את השני?
שום דבר לא סותר, אין לך דבר כזה, חוץ מבלבול ההבנה שלך יכול להיות, אבל לא שיש סתירות. יש רק תוספות זה לזה.
שאלה: כשיש מצב רוח טוב אז בונים מתוך זה את הרגשת ההשפעה. איך אנחנו יכולים להאיץ את התהליך הזה, לבנות מצב רוח טוב?
זה תלוי בקבוצה, כמה שאתם יכולים להעלות מצב רוח כל אחד לאחרים. כך בקבוצה, אין לכם שום בעיה, למדנו על זה הרבה פעמים. אתה שואל עכשיו על זה? אנחנו כבר דברנו, איש את רעהו יעזורו, איך אנחנו מעלים מצב רוח, איך אנחנו נותנים תמיכה זה לזה, איך רב"ש כותב במאמרי החברה שאנחנו צריכים לתמוך זה בזה. על זה עברנו. אתם חושבים שאני יכול בכל שיעור ושיעור לחזור על כל מה שעברנו? זה בלתי אפשרי, אתם צריכים כל פעם בעצם לחזור אבל על כל מיני חלקים אחרים. רצוי שאתם גם תכתבו לפניכם את כל הדברים האלה, סיכומים, כדי שיהיה לכם אחר כך איפה להסתכל ולקרוא בקיצור מה צריכים לעשות, על ידי מה צריכים לעלות, איך להשפיע זה לזה וכן הלאה. דברים כאלה צריכים להיות מוכנים לפני כל אחד.
מחר נמשיך את הקטעים האלה, יכול להיות שגם נחזור על הקטעים הקודמים, וכך נתקדם. ודאי שמה שאנחנו עכשיו לומדים זה עוד לא נמצא בפועל לפנינו, אבל לא חשוב, כי אנחנו כבר מבינים איך אנחנו מגיעים לזה, על ידי חיבור, משיכת האורות מלמעלה שהם יתקנו אותנו ויחברו אותנו ויביאו אותנו לגילוי כוח עליון. לעלות לדרגת הבינה זה כבר לעלות לעולם הבא מה שנקרא, זה לפנינו.
(סוף השיעור)
-
אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא (קהלת ז', כ').↩