שיעור צוהריים 29.08.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך ג', אסופת "דרגות הסולם", עמ' 1889,

מאמר 552 "הבא לטהר מסייעים אותו (א')"

קריין: "כתבי רב"ש" ג', עמוד 1889, מאמר 552, "הבא לטהר מסייעים אותו (א')".

הבא לטהר מסייעים אותו (א')

מוצש"ק נח

""הבא לטהר מסייעים אותו". עיקר הכוונה, הבא לטהר, הוא במעשה. ומסייעים אותו, על המחשבה. כי רק על בחינת מעשה יש ביד האדם להתגבר, אבל לא על הכוונה.

וזה פירוש, "וברכתיך בכל אשר תעשה", כי רק על העשיה שייך צווי, מה שאין כן על הכוונה אינו ברשותו של האדם. וזהו רק ביד הקב"ה, שהוא נותן את הכוונה האמיתית לאדם. לכן נקרא זה שמסייעים אותו, היינו שהבחירה, שניתן לאדם, נאמר רק על המעשה ולא על הכוונה.

וזה ענין "נעשה ונשמע". שבזמן שהאדם מקיים את המעשה, אז הקדוש ברוך הוא נותן את הכוונה, שהוא בחינת נשמע. וזה ענין, שתפילה בלא כוונה כגוף בלי נשמה.

וזה ענין ג' שותפין באדם, הקדוש ברוך הוא ואביו ואמו, הקדוש ברוך הוא נותן הנשמה, היינו הכוונה, ואבא ואמא נקרא כוח המשפיע וכוח המקבל, שעל ידי שני כוחות אלו נולד מעשה. היינו, שכח המשפיע הוא העושה את המעשה, וכוח המקבל לא נותן לו לעשות את הדבר דלהשפיע. לכן יש לו אז מקום בחירה.

וצריך להגביר את הימין על השמאל, היינו את כוח המשפיע על הכוח דלקבל. אבל זה נקרא רק מעשה, שהוא בחינת תפילה בלי כוונה. וכוונה נקרא הנשמה, זה נותן הקדוש ברוך הוא.

ועל ידי ג' כוחות אלו נולד האדם. מה שאין כן במקום שאין לו מקום לבחירה, אז אין הוא זקוק לסיוע מהקדוש ברוך הוא, לכן אין לו נשמה. נמצא שאי אפשר שנברא אדם, רק על ידי ג' כוחות אלו.

וזה, אבא נותן את הלובן והאמא האודם. דענין לובן כמו שכתוב "אם יהיו חטאיכם כשני, כשלג ילבינו", ד"לובן" שייך בזמן שיש לו תשוקה לתורה ומצוות. ו"אודם" הוא כינוי לחטאים כנ"ל, "אם יהיה חטאיכם כשני" דבחינת אמא, שהיא בחינת נקבה, היינו הרצון לקבל, אין לו צורך וחשק בעשיית מצוות.

ודווקא על ידי ב' כוחות אלו יוצא בחינת אדם, ואז הקדוש ברוך הוא נותן לו בחינת נשמה, היינו הכוונה הנקרא בחינת שמיעה. כמו שכתוב "סוף דבר הכל נשמע, את אלקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם", ודרשו חז"ל כל העולם לא נצטווה אלא לזו.

ויש להבין את המשמעות של "הכל נשמע". ויש לפרש, שענין שמיעה נקרא בחינת טעמי תורה וטעמי המצוות, וזה זוכין דווקא על ידי עשיה שזה ענין "נעשה ונשמע". וזה פירוש "סוף דבר", היינו שבסופו של דבר זכה לבחינת "נשמע". ואנו צריכים לעסוק כך ב"את אלקים ירא" וכו', היינו בבחינת עשיה שנקרא יראת שמים."

שאלה: כתוב שרק במעשה יש לאדם אפשרות להתגבר אבל לא בכוונה. לאילו פעולות הכוונה? תמיד חשבתי שהכי קשה זה להחזיק בכוונה נכונה.

כן, הכי קשה זה להחזיק את הכוונה הנכונה, ואת הפעולה האדם יכול לעשות, לתת למישהו משהו, לעזור למישהו במשהו. אבל את כל זה, הוא יכול לעשות רק כשהוא רואה לעצמו איזה רווח. כשהוא לא רואה לעצמו שום רווח או תועלת, הוא לא יכול לעשות כלום. ואצלנו זה בדיוק הפוך. האדם צריך לקיים את פעולת ההשפעה בכל מה שאפשר, שצריך, למרות שהוא מרגיש או לא מרגיש בכך רווח.

תלמידה: אנחנו בוחרים בפעולות השפעה ומבקשים מהבורא שייתן לנו כוונה?

כן. והפעולה לא בהכרח צריכה להיות של השפעה, היא יכולה להיות גם בקבלה, העיקר שהכוונה תהיה בהשפעה.

שאלה: איך עלינו להכין את ליבנו בצורה הטובה ביותר כדי לקבל את הכוונה הנכונה לביצוע הפעולה?

זה מה שנלמד. אנחנו צריכים בעיקר שתהיה לנו כוונה, אבל כוונה אנחנו יכולים לקבל על ידי המעשים. אם אנחנו מתחברים יחד בקבוצה, בעשירייה, כל אחד בעשירייה שלו ועושה פעולות כדי למשוך עליו את המאור המחזיר למוטב, אז אנחנו מקבלים מזה כוונות נכונות, טובות, כוונות כדי להשפיע וכך מתקרבים לבורא.

שאלה: במה צריכה לבוא לידי ביטוי הפעולה הרוחנית המשותפת שלנו ביחס לבורא כעשירייה מאוחדת?

בזה שנרצה להשפיע לו. אז נוכל לקבל בעל מנת להשפיע כיוון שהבורא רוצה לתת לנו. אם יש לנו רצון לקבל בשבילו, אז יש לנו קשר אתו ואנחנו מקבלים כדי לעשות לו נחת רוח. זו הפעולה שלנו. כלומר הפעולה שלנו מסתכמת בזה שתהיה לנו הכוונה דלהשפיע.

תלמידה: מה הן הפעולות שלו ביחס אלינו?

הבורא רוצה לתת לנו את הכול, את כל האור העליון, לחלוטין הכול. ואנחנו צריכים לעשות כך שנוכל לקבל אותו בעל מנת להשפיע ואז יהיה לנו קשר מלא עם הבורא.

תלמידה: במה הפעולה המשותפת שלנו?

בזה שננסה להתחבר בינינו כדי לקבל בעל מנת להשפיע.

תלמידה: התכוונתי לפעולה של הכלי המשותף עם הבורא.

הכלי המשותף הוא בכך שצריכים להתאסף כולם יחד בינינו כדי לדעת להשפיע לבורא. הבורא יאיר לנו באורו ואנחנו נאיר לו באור חוזר. כלומר אנחנו לא מקור של אור, אנחנו יכולים רק לקבל בעל מנת להשפיע לו.

שאלה: מה עוזר לנו לפתח את היראה מהרצון לקבל לעצמנו?

שאנחנו חייבים להגיע להשתוות הצורה עם הבורא.

תלמיד: למה?

כי אחרת אנחנו נישאר בדרגה הגרועה ביותר, המושפלת מכל הבריאה.

תלמיד: אז קודם צריך להרגיש את הדרגה המושפלת הזו?

לא. אתה יכול להרגיש אותה רק בתנאי שאתה משתדל להתעלות ממנה. דווקא אנשים שרוצים להיות יותר טובים, מרגישים אז, מפעולות הבורא אליהם, שהם הכי גרועים.

שאלה: כתוב "ואז הקדוש ברוך הוא נותן לו בחינת נשמה, היינו הכוונה הנקרא בחינת שמיעה. כמו שכתוב "סוף דבר הכל נשמע, את אלקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם". למה אנחנו צריכים להיות ביראה אחרי שמקבלים את כל התכונות הללו?

איזה תכונות אנחנו מקבלים? אין לי תכונות השפעה, אין לי כוונות על מנת להשפיע. כשאני מתחיל לעבוד על השפעה לבורא, אני מיד רואה שאני לא מסוגל לכלום. לכן אני מתפלל שהבורא יאיר עליי באור שלו ואז ארצה להשפיע, במידה שהוא משפיע לי. כך נתקדם, זה נקרא תעשה רצונך כרצונו.

שאלה: אם אנחנו עושים חשבון בכוונה להשפיע לחברות, אבל מפספסים את ההשפעה לבורא. האם הכוונה הזו עדיין נחשבת לטהורה ונכונה?

הכוונה לא נכונה, אנחנו צריכים להגיע לכך שנשפיע לבורא, שיהיה לנו רצון כזה. את הרצון להשפיע לבורא אנחנו יכולים לממש, רק בכך שאנחנו משפיעים לחברים שלנו ואז מה שאנחנו משפיעים להם, את זה מרגיש הבורא.

תלמידה: איך עלינו לכלול ברצון להשפיע לחברים, את הרצון להשפיע לבורא?

את צריכה קודם כול להשיג, להגיע למצב של להשפיע לבורא ואז לשם כך אנחנו יכולים גם להשפיע לחברים.

שאלה: כתוב "וצריך להגביר את הימין על השמאל, היינו את כוח המשפיע על הכוח דלקבל. אבל זה נקרא רק מעשה, שהוא בחינת תפילה בלי כוונה. וכוונה נקרא הנשמה, זה נותן הקדוש ברוך הוא." האם אפשר להשפיע בלי כוונה?

לא, אבל להשתדל אפשר. נאמר שאתה נותן משהו לחבר, אז אתה משפיע לו במעשה. אבל היית רוצה להשפיע גם בכוונה, או בכלל להשפיע בכוונה בלי מעשה. לכן כך הוא כותב, שאנחנו צריכים קודם כל לעשות מעשה דלהשפיע ואחר כך על ידי זה, אנחנו מקבלים מלמעלה את השפעת האור המחזיר למוטב, שתהיה לנו תפילה, שאנחנו נרצה לקבל את כוח ההשפעה, שנקרא נשמה.

שאלה: כוונה אמתית היא תמיד כלפי הבורא?

כן.

שאלה: האם האור מגיע מהבורא רק בצורה של ייסורים?

האור מהבורא לא מגיע בצורה של ייסורים. אין דבר טוב יותר מהאור. כל הייסורים הם כתוצאה מהיעדר האור.

תלמידה: עשינו סדנה בעשירייה וחשבנו הפוך, חשבנו שרק כשיש אור, כולנו סובלות.

לא, דבר כזה לא יכול להיות, מצבים כאלה נקראים עיוות.

שאלה: נעשה ונשמע. נשמע לאחר המעשה? או שנעשה ונשמע הן פעולה אחת, מה העבודה הנכונה?

"נעשה ונשמע", אם הפעולה שלי תהיה פעולה בהשפעה או בקשה לבורא להשפעה, אז נקבל את תכונת ההשפעה וכבר נעבוד אתה, נקיים את הפעולה.

תלמידה: נעשה ואז נשמע, זו פעולה פסיבית והתוצאה מתוכה. נעשה ונשמע באותו רגע, זו פעולה אקטיבית, מקבלים את התוצאה, את כוח ההשפעה.

נעשה את הפעולה הזאת, זאת הפעולה. ונשמע, זה הפועל היוצא, התוצאה.

שאלה: מה הקשר בין להשפיע על מנת להשפיע לאור חוזר?

אולי אין. כל השפעה, השפעה בעל מנת להשפיע, קבלה בעל מנת להשפיע, זה כבר שייך לאור חוזר.

תלמידה: יש לנו רצון להבין יותר לעומק מה זה אור חוזר.

אתם תבינו, אל תמהרו. אתם רק מתחילים להיכנס לפעולות של השפעה למען הבורא, להשפיע לבורא, כל מה שקשור להשפעה.

שאלה: מה ההבדל בין כוונה למחשבה?

מחשבה יכולה להיות על כל דבר שנרצה. מחשבות יכולות להיות של קדושה ושל טומאה, והמעשה יכול להיות מה שהאדם רוצה להשיג כשהוא מבקש כוח השפעה, כשהוא מפעיל כוח השפעה, וזו התוצאה שהוא רוצה שתהיה.

שאלה: הבורא נותן נשמה כלומר כוונה, האם הכוונה שנמצאת זאת הנשמה שנמצאת?

נשמה יכולה להיות רק אם הכוונה היא בעל מנת להשפיע. במידת אותה הכוונה, מגיע לאדם אור עליון ומפרמט אותו שיהיה בתכונת ההשפעה, והכוונה הזאת בעל מנת להשפיע שכבר נמצאת באדם נקראת נשמה. זה כתוב בטקסט.

שאלה: כתוב, "את האלקים ירא, ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם". מה זו התכונה "את האלקים ירא"? מה זה מוסיף למערכת האדם, להשפעה?

שהאדם לא ייפול לרצון לקבל אלא כל הזמן יחזיק את עצמו ברצון להשפיע. שיהיה לו קשר ברור עם הבורא, כמו שהבורא רוצה לפעול למען האדם, כך האדם צריך לפעול למען הבורא.

שאלה: הכוונה להגיע להשפעה לבורא יכולה להיות לגמרי לא נקיה, אולי רק כדי לברוח מהמכות. איך לתקן את זה? באיזה רגע זה מתוקן?

זה מתוקן בו במקום. ברגע שמתעורר בך רצון כלשהו את צריכה לחקור אותו ובכל הרצונות שנמצאים מעל האגו, בהם להשתמש למען הבורא.

תלמידה: אפשר להגיד שאם הבחנתי שהכוונה הזאת לא נקיה, הבורא מיד מתקן אותה? זה נכון?

לא. את צריכה לבקש את זה.

שאלה: מהו אותו אור עליון שהבורא נותן לנו כדי להשפיע?

זה האור העליון או הבורא שמתקן את הכוונה שלנו, ועם הכוונה הזאת אנחנו יכולים לפעול כדי להשפיע לו דרך החברים כמובן.

שאלה: אני לא מבינה איך יכולה להיות פעולה והתגברות, מעשה והתגברות ללא כוונה? למה הכוונה לא קודמת?

כיוון שהכוונה היא העיקר. אנחנו יכולים לעשות פעולות לפי הצורך, כיוון שמאלצים אותנו, מפחידים אותנו. ואת הכוונה אנחנו לא יכולים לתקן, רק אם ישפיע עלינו אור הבורא ויתקן את הכוונה שלנו מקבלה להשפעה.

שאלה: ממתי צריך להדגיש את הכוונה בקבוצה, לבדוק אם היא על מנת להשפיע למען הקבוצה?

מההתחלה.

שאלה: יש בלבול מסוים כל פעם, אנחנו מביעים התנגדות, וההתנגדות הזאת היא התענוג שלנו. האם אפשר להגיד שהאור ברוחניות זו הרגשה של השתוות, וכשאנחנו בדרך לזה המילוי הרוחני שלנו נותן הרגשה של קשר עם הבורא, שהכול מגיע ממנו, ולא משנה לאיזה כיוון נסטה, צריך תמיד לחזור לאותו הכיוון, כלומר ליהנות מכך שאנחנו בקשר עם הבורא?

כן.

שאלה: כתוב, "הבא להיטהר מסייעין אותו". מה זאת אומרת שבאת להיטהר? שאתה מוכן לטהר? איך אפשר לבדוק את זה?

זה אומר שאת רוצה להשפיע ומרגישה שאת לא מסוגלת. שיש לך רצון רק לקבל, להרוויח משהו מההשפעה. זה מה שאת רואה, את הרצונות שלך. ובמקרה כזה את מתחילה לפנות לבורא ולבקש ממנו ולהתחנן אליו שיתקן אותך, ואז הבורא בהדרגה מתקן אותך.

תלמיד: למה זה קורה לעיתים קרובות כל כך?

כיוון שהרצון לקבל או הרצון להשפיע הם מאוד גדולים. הם כוללים בתוכם מלכות שלמה של עולם דאין סוף. ולכן עלינו לנסות הרבה פעמים להשתדל לתקן את הרצונות שלנו מקבלה להשפעה.

שאלה: איך עלי לבדוק דרך העשירייה שאני בונה את הכוונה שלי בצורה נכונה ונמצאת לחלוטין בתוך הכוונה?

לשם כך אתן צריכות להיות קשורות ביניכן ולהרגיש עד כמה אתן רוצות לעזור לחברות ולהשפיע. להתפלל לבורא עבור החברות, ואז תיווכחו לדעת עד כמה אתן באמת רוצות להשפיע.

שאלה: איך אנחנו מקבלים אור חוזר דרך העשירייה? האם זאת פעולה או כוונה?

זאת כוונה.

שאלה: מה הבחירה של האדם? מתוך המאמר יוצא שאת הכוונה להשפיע נותן הבורא. אם הבורא לא נתן לך כוונה להשפיע, אין לך ממה לבחור, אתה פשוט תישאר בתוך הקבלה.

נכון. אז מה השאלה?

תלמידה: מהי הבחירה של האדם, מה אנחנו בוחרים?

לרצות את התיקון מהבורא.

תלמידה: האם בתפילה?

זאת יכולה להיות תפילה, בקשה.

שאלה: הזכרת מצב של להשפיע בכוונה ללא מעשה. מה זה להשפיע בכוונה ללא מעשה והאם צריך להשתדל להגיע למצב כזה?

אנחנו צריכים בעיקר לתקן את הכוונה שלנו, כוונה דלהשפיע. הכוונה דלשהפיע, בדרך כלל, רוכבת על המעשה דלהשפיע, אז גם המעשה עצמו נקרא "מעשה שלם". זה מה שאנחנו צריכים. רק הכוונה זה לא מספיק כי אנחנו לא בטוחים שהכוונה שלנו היא השפעה. אולי אנחנו רק מדמיינים לעצמנו.

שאלה: הרב"ש כותב שצריך להגביר את הימין על השמאל וזה אחרי שהוא כבר נותן יגיעה ומעשה ואז הוא מגלה שהכוח המקבל לא נותן לו לעשות את הדבר דלהשפיע. ואז הוא צריך להגביר את הימין על השמאל?

כן.

תלמידה: מה זה אומר בפועל, בעשירייה?

בעיניים שלי כוחות ההשפעה הם יותר חשובים מכוחות הקבלה. ולכן אני תמיד מעלה כוח ימין על כוח השמאל.

תלמידה: אפשר להגיד שזה כמו צמצום?

זה לא צמצום. ככה אני עושה חשבון כמה כוח השפעה יש לי, רק לפי הכוחות האלו אני יכול לצרף אליהם את כוחות הקבלה. אבל השפעה שתהיה תמיד יותר גבוהה ותמיד שולטת.

שאלה: כתוב במאמר "את האלוהים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם".

האם חייבים לירוא את האלוהים, או אפשר לכבד, להבין, מה יוצא מזה?

זה לא מספיק. צריך דווקא לפחד. צריך להיות פחד שמא את עלולה ליפול לתכונת הקבלה. ושתתחילי להשתמש בכוח הקבלה, כלומר לקבל לעצמך.

תלמידה: האם זה גרוע יותר ממוות?

כן.

שאלה: הכוונה היא הראשונה צריך קודם לבנות אותה. האם השפעה בלי כוונה זו לא השפעה?

נכון.

תלמיד: מה עוזר לנו לבנות את הכוונה הנכונה?

יחס נכון בקבוצה בין החברים. אם אתה רוצה להשפיע להם הכול, אז זה מייצר את הכוונה הנכונה כלפי הבורא.

תלמיד: אם אני לא מבין איך להשפיע להם נכון, זה הרצון עצמו?

כן.

שאלה: האם כוונה זו פעולה אחת או כמה פעולות יחד, כמו ביטול צמצום וכדומה?

זו פעולה אחת. לפעמים יש בזה כמה פעולות - צמצום, מסך, אור חוזר וכן הלאה, יש כמה פעולות. אבל בעצם זה כמו בעולם שלנו השפעה זה השפעה, קבלה זה קבלה.

שאלה: אם הבורא נותן את הכוונה הנכונה, האם זה אומר שהמאמצים הפנימיים שאנו עושים כדי לשמור את הכוונה נכונה, או להיות מחוברים עם החברות, זה נחשב כמעשים?

זה מעשה אבל מעשה הכנה, זה עדיין לא מעשה השפעה. אבל צריכים להמשיך בזה.

תלמידה: אז זה הופך להיות מעשה דהשפעה כשהבורא נותן לנו את הכוונה הנכונה. אבל איך אנו יודעים שהוא נותן לנו את הכוונה?

איך אנחנו יודעים שהוא נתן לנו את הכוונה? במידה שאנחנו באמת רוצים להשפיע. מתייחסים אליו, רוצים למצוא איתו מגע כדי להשפיע לו. לפי אותו כוח שנולד בנו כלפי הבורא, לפי זה אנחנו מרגישים שאנחנו רוצים להשפיע לו.

תלמידה: אז זה הרצון שלנו להשפיע לבורא, שהוא המדד שלנו?

כן.

שאלה: האם יש לנו בחירה בלהצדיק את הבורא או לא, למרות שאנחנו ברצון לקבל?

כן. יש לנו בחירה או רצון לקבל או רצון להשפיע, בין שניהם נמצאת הבחירה שלנו.

תלמיד: בעזרת הקבוצה?

כן ודאי. קבוצה ותפילה.

שאלה: אני רוצה לברר את העניין של הכוונה. נגיד שניים שלושה חברים רואים שיש בעיה בקבוצה, והם מתכננים ביניהם איזו פעולה לעשות להשפיע. זאת הכוונה שלהם, ואז עושים עושים סדנה או משהו. זאת כוונה והשפעה במעשה?

זאת הכוונה, אבל למעשה כשעושים ביניכן סדנה, זה תלוי במהות ההשפעה. מה בדיוק אתן רוצות להשפיע, איך רוצות להשפיע, למי רוצים להשפיע. כל הדברים האלה אתן צריכות לתכנן, לבדוק, לבצע ואז זו תהיה פעולת השפעה.

תלמידה: אז אם יש נגיד יש שלושה שיושבים ומדברים ודנים ואומרים שיש בעיה, ואיזה פעולה עושים, ואחרי זה מתוך החיבור עושים פעולה וגורמים לשינוי. אז זאת השפעה?

עוד לא.

תלמידה: אז מה זאת השפעה?

השפעה זה שאתם, או אפילו אחד או שניים שלוש או אלף, לא חשוב כמה, רוצים לעשות איזו השפעה לבורא, כדי לעשות לו נחת רוח. זה נקרא פעולת השפעה, שהבורא ייהנה מכם.

תלמידה: אז זה בעצם מה שחסר למשוואה, כל הזמן להזכיר את הבורא, לקחת אותו וממנו לצאת לחיבור. ואז זו פעולת השפעה שהבורא נמצא בפנים?

נגיד, כן.

שאלה: בהמשך למה שהחברה אמרה עכשיו, עשינו את כל הפעולות. השפענו לבורא, גרמנו לו נחת רוח, הגענו ביחד בעשירייה לאותה הרגשה. איך אנחנו שומרות על הכוונה הזאת, שתהיה כל הזמן איתנו?

אתן צריכות להיות מחוברות ביניכן. וכל הזמן לשאול את הקבוצה שלכן, על ידי מה אתן מגיעות להשפעה לבורא. מה אתן צריכות לעשות כדי שהבורא ייהנה מכן, כדי שירגיש אתכן.

תלמידה: הבעיה היא שזה הרבה פעמים בורח.

אז צריכים לעבוד על זה. צריכים ממש לרכז על זה את כל הכוונות וכל הזמן לחשוב על זה. אין ברירה.

שאלה: איך אפשר לקבל את הנשמה, אם עדיין לא שילמנו את כל החובות שלנו?

זה לא חשוב. לא לעשות חשבונות, העיקר לרצות להתקרב לנשמה. ולהשתדל למלא את הנשמה בכל מה שאפשר, בכל האור העליון והבורא יעזור לזה. אם אתן באמת רוצות למלא את הנשמה, הבורא עוזר לכן.

שאלה: שמעתי שאם אין קודם רצון להשפיע לבורא, אי אפשר להשפיע לחברים. אבל אנחנו אומרים שמאהבת הבריות מגיעים לאהבת ה'. אז המאמץ לאהוב את החבר בלי רצון מקדים להשפיע לבורא, זה מאמץ לא נכון?

לא נכון, למה אתה מכוון לזה את היגיעה שלך. על זה נאמר "סוף מעשה במחשבה תחילה". ככה שקודם כול אתה צריך לכוון את עצמך, לפעולה כלפי הבורא. ואחרי זה כבר לראות ממה אתה יכול להתחיל את הפעולה הזאת. יתכן מאוד שתאלץ קודם כול לעבוד עם החברים, ואחר כך להתקרב להשפעה לבורא.

שאלה: שמענו מהרב"ש שגם בלי כוונה זה טוב. נאמר אדם בא, זה טוב, אבל אין לו כוונה. מישהו מגיע למפגש עשירייה בלי איזו הכנה, או לשיעור. אבל כשלא הספקנו לבנות את הכוונה להשפיע לבורא מלכתחילה, ושכבר הגענו לשיעור או למפגש, לאן לכוון את המחשבה? להתפעל מהחברים, איך הם רוצים להשפיע לבורא?

כן. לפחות חלק מהקבוצה צריכה להיות בכוונה הנכונה ואחרים יכולים להתחבר אליהם. העיקר זה לא להיות פסיבי, אם יש לי אפילו איזשהו קשר עם תכונת ההשפעה, אני צריך איכשהו לפרסם אותה, לגלות אותה בקבוצה.

שאלה: אתה אומר ליהנות לבורא. איך אני יכולה להבין שהבורא נהנה?

מהקשר שלך איתו, את צריכה להרגיש את זה.

תלמידה: כלומר זה דרך רגשות?

כן. כל חכמת הקבלה היא רק רגש.

שאלה: ספיקות בעבודה זה בסדר?

כן.

תלמידה: כל פעולה שלנו צריכה להיות מכוונת לבורא, אמרת. גם התפילה צריכה לעבור דרך הקבוצה?

רצוי.

תלמידה: אבל פרקטית זאת עבודה אינדיבידואלית, כל פניה לבורא דרך הקבוצה?

כן. גם אינדיבידואלית וגם כללית, משותפת.

שאלה: איך אנחנו מבינים שמתקרבים לנשמה?

הקואורדינאטות זה הקשר ביניכן, ומתוך הקשר ביניכן קשר עם הבורא. יש לנו רק שני צעדים כאן, להשיג את תכונת הקשר שבינינו בקבוצה, בעשירייה, ואחרי זה לקשור את העשירייה הזאת עם הבורא. יותר מזה לא צריך כלום.

שאלה: שאלה על כוונה. כל החיים שלי כל היום שלי 85% מוקדש לקבלה, כל המחשבות שלי הכול שם. ואני עושה הכול בצורה מכאנית, אני רוצה לדעת לפני כל פעולה אני צריכה לבנות כוונה. או שאני יודעת בתת מודע בשביל מה אני עושה את זה?

בהכרח. הכוונה חשובה יותר מהפעולה עצמה.

שאלה: למה ההתקרבות בינינו מזמינה את הבורא שיעבוד עלינו, שהקשר יהיה נכון?

כי כך זה מסודר מלמעלה בכל מערכת הבריאה.

שאלה: מהותו של אדם היא קבלה, הוא לא יכול לבנות כוונה שלא על מנת לקבל, יחד עם זאת אומרים, שלרצות לעצמך זה גרוע ממוות. מה לעשות, אני לא יכול שלא לקבל לעצמי?

נכון.

תלמיד: אז יוצא שאתה נמצא בהשפעה למען הבורא כדי ליהנות לו, בכוונה לקבל מהבורא.

לא. אי אפשר ככה. לא, בשום פנים ואופן לא. אתה צריך לפעול בצורה כזאת, שבזה אתה משפיע על הבורא, משפיע לו. לא שאתה מקבל לעצמך, למען עצמך אלא למענו.

שאלה: בזה אני אגרום לו הנאה?

כן.

שאלה: אז אני יכול לקבל לעצמי?

לא, אתה לא יכול לקבל שום דבר. רק להשפיע.

שאלה: אפילו אם הבורא רוצה את זה?

הבורא לא רוצה את זה.

שאלה: בתחילת המאמר כתוב "הבא לטהר מסייעין אותו". ושעיקר הכוונה זה המעשה. למה זה המעשה? נראה לי שזה דומה יותר לכוונה.

לא חשוב, מה זה משנה.

שאלה: "הבא לטהר", זה פעולה חיצונית או פעולה בלב?

זה בלב, זה רצון.

שאלה: אפשר לחשוב שזו כוונה להיטהר, זה כבר השפעה?

כן.

שאלה: בתחילת התפילה בעשירייה אנחנו מתקשרות לבורא, פונות אליו, בונות את הכוונה ואחר כך מושכות זו לזו את חוטי הקשר של ההשתוקקות לבורא. האם כשאנחנו מסיימות את הפעולה הזאת תוך הרגשת אחדות עם הבורא אנחנו צריכות לבנות כוונה שאנחנו עושות את זה למענו, כמשפיעות, או שזו כבר העבודה של הבורא, של גילוי הבורא?

אנחנו תמיד צריכים לראות בכל זה את הפעולות שלנו.

שאלה: אם אדם מבין שהייסורים נשלחים מהבורא במטרה לתקן אותו ועל ידי כך הוא גורם הנאה לבורא למרות שבינתיים אין לו כלים ד'השפעה, אז איך הוא יכול לקבל את אותו התענוג מהדבקות דרך אותם הייסורים שהפכו לתיקון?

לא תוכל לקבל תענוג. דרך ייסורים זה יהיה שקר, רמייה, שקר לבורא.

שאלה: אבל הם הגיעו ממנו, זה הקשר, תמיד שמעתי אותך אומר שכאשר יש קשר עם הבורא הייסורים לא כל כך מרים.

לא, קשר עם הבורא לא יכול להיות מורגש כמר, זה לא יכול להיות.

שאלה: אז איך להפוך את זה לשמחה?

לתקן את עצמך דרך הקשר עם החברים.

שאלה: רב"ש כותב כאן במאמר על מצווה, שציווי משויך רק לעשייה. מה הכוונה כאן, למצווה או לציווי?

על מכניקה, שאנחנו יכולים לעשות פעולה מכנית ללא חשבון, ללא כוונות, שבכוונות אנחנו צריכים רצון וצמצום ואור חוזר, ואז אנחנו יכולים לקבל בעל מנת להשפיע. מה שאין כן בפעולה ללא כוונות אנחנו יכולים רק לקבל או לתת, וזו פעולה בלי כוונה שהיא כגוף בלי נשמה, שאין שום דבר שיכול להעלות אותנו להזדהות עם הבורא.

שאלה: איך אני יכול לטהר את הנשמה שלי ולהיות ברוח אחת עם החברים בכנס הקרוב?

אנחנו רוצים להתחבר בינינו כדי שיהיה לנו רצון גדול, משותף, ואז אנחנו רוצים להרגיש שעל ידי הרצון הזה אנחנו עושים נחת רוח לבורא.

שאלה: אמרת שכאשר מגיעים לישיבת חברים, העיקר זה להתחבר לכוונת החברים. האם כדי להתחבר לכוונת החברים אני בעצמי צריכה להיות כבר בהרגשת גדלות החברים, בהשתוקקות להיות בגדלות החברים? או האם מספיקה רק כוונה לפגישה עם הקבוצה?

כן, את צריכה להשתדל לשאוף לזה ואז תהיה לך הרגשה שבזה את עושה לחברים השפעה גדולה ודרך זה את יכולה לקוות שמתוך כל הפעולה הזאת שלך, גם לבורא תהיה השפעה והוא יחבר את כולכן ויתקן.

שאלה: אם אחד החברים מרגיש קשר להשפעה, איך להביא את הרגשת ההשפעה הזו שלו ליתר החברים?

הם ירגישו את זה בעצמם, והכול בדרגת ההרגשה, ברמת ההרגשה. חוץ מזה הוא יכול להתפלל לבורא שיעזור לו להעביר את ההרגשה לחברים, בלי מילים.

שאלה: איך לפעול כך שהמעשה יתאים בדיוק לכוונה ושהריכוז שלנו יישאר תמיד בכוונה ולא להטות את הריכוז מכוונה למעשה?

לחשוב על הכוונה להשפיע, כי קודם כל זה צריך להיות אצלי בעיקר ואחרי שאני ניגש עם הכוונה הזאת לקראת הבורא אז אני מבצע את החיבור שלי עם כל העשירייה כך שהכוונה שלי הופכת להיות למעשה דלהשפיע.

שאלה: האם כל הזמן עלי להשתדל לשמוע ולהבחין בדברי ובפעולות החברים את רצון הבורא מכוון כלפיי?

כן, במילים ובפעולות שלהם אני צריך להשתדל לראות את פעולות הבורא.

שאלה: במאמר כתוב "נעשה ונשמע", אם כך כל מה שהאדם יכול להשיג זה לשמוע את הבורא. האם אנחנו נזכה פעם לתכונת הראייה?

לא, זה לא חשוב.

שאלה: יש לנו הרבה בקשות מהבורא, להשפעה, לחיבור, לקשר עם הנשמה, לאמונה וכן הלאה. האם יש משהו שמאגד את כל הבקשות האלה יחד?

תהיו ביחד, תדברו ביניכם ותוציאו בקשה אחת שתכלול את הכול.

שאלה: האם את הזמנת הבורא לפני קיום הפעולה ניתן להחשיב ככוונה טובה, כוונה נכונה?

כן.

כל טוב לכם, אני מאוד מרוצה מהשיעור יחד איתכם.

(סוף השיעור)