שיעור הקבלה היומי30 de dez de 2024(בוקר)
שיעור בוקר 30.12.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ערבות בדרך ללשמה - קטעים נבחרים מן המקורות
קריין: קטעים מתוך ליקוטי מקובלים בנושא: ערבות בדרך ללשמה. קטע מספר 1.
"אמרו ז"ל: כל מעשיך יהיו לשם שמים, כלומר דביקות בשמים, לא תעשה שום דבר, שאינו מביא מטרה זו של הדביקות. דהיינו, שכל מעשיך יהיו להשפיע ולהועיל לזולתך. שאז תבוא להשואת הצורה עם השמים: מה הוא יתברך, כל מעשיו להשפיע ולהועיל לזולתו, אף אתה, כל מעשיך יהיו רק להשפיע ולהועיל לזולתך, שזו היא הדביקות השלימה."
(בעל הסולם. "מאמר לסיום הזוהר")
קריין: קטע מספר 2.
"אם מקיימים הערבות, עד שכל אחד דואג וממלא לכל מחסוריו של חבריו, הנה נמצאים משום זה, שיכולים לקיים התורה והמצות בשלימות, דהיינו לעשות נחת רוח ליוצרו."
(בעל הסולם. "הערבות", אות י"ז)
סדנה
מה זה התנאי הזה: ערבות בדרך ללשמה. נדבר על בסיס המקורות שקראנו.
*
קריין: אנחנו מתחילים ללמוד את נושא הערבות לקראת הכנס בחודש פברואר שהנושא שלו "מתחברים ללשמה". נתחיל את ההכנות שלו דווקא בנושא המרכזי שנקרא "ערבות". קטע מספר 1.
"אמרו ז"ל: כל מעשיך יהיו לשם שמים, כלומר דביקות בשמים, לא תעשה שום דבר, שאינו מביא מטרה זו של הדביקות. דהיינו, שכל מעשיך יהיו להשפיע ולהועיל לזולתך. שאז תבוא להשואת הצורה עם השמים: מה הוא יתברך, כל מעשיו להשפיע ולהועיל לזולתו, אף אתה, כל מעשיך יהיו רק להשפיע ולהועיל לזולתך, שזו היא הדביקות השלימה."
(בעל הסולם. "מאמר לסיום הזוהר")
סך הכול מה שאנחנו צריכים זה לכוון את עצמנו בכל מעשה, בכל מחשבה, בכל כוונה, כדי לעשות נחת רוח לבורא, זאת אומרת בשבילו, לו. ואז, כמו שמבטיח לנו רב"ש, בזמן הקצר אנחנו יכולים להגיע לקשר בינינו שנקרא "לשמה" וכך גם עם הבורא.
תלמיד: בעל הסולם אומר שכל מעשיי יהיו להשפיע ולהועיל לזולת. איך אני מברר שבאמת כל הפעולות שאני עושה בשביל החברים מועילות לו? מה זה להועיל לזולת?
באמת כתוב שאנחנו יכולים רק לעשות את המעשה ולצרף אליו ככל האפשר כוונה ולבדוק עד כמה, באיזה אחוז או באיזו מידה אנחנו עושים את זה בלשמה, או שליש, או רבע, אנחנו לא מסוגלים למדוד. רק אחר כך, כמו שאנחנו קוראים מכמה מקומות, אם באמת המעשים שלנו יהיו לשמה, אנחנו נרגיש את זה לפי התוצאה, שאנחנו נתקרב לבורא, וניכנס עימו להשפעה הדדית, אני לבורא והבורא לי, כך.
אז בואו נעשה מאמצים ככל האפשר ונבדוק האם אנחנו יכולים מהמעשים שלנו במצוות, בברכות, בכל המעשים שאנחנו חושבים על הבורא, לעשות לו בזה באמת נחת רוח ונרגיש את זה בחזרה ביחס שלו אלינו.
תלמיד: מה ההרגשה שאני צריך לקבל בחזרה? שאני מקבל את הפידבק הזה וזה גם איזה חומר דלק כדי להמשיך הלאה ולהניע את המערכת הזאת? מה זה הפידבק שאני אמור להרגיש בלקבל?
אתה צריך לכוון את עצמך לבורא, שרק אליו אתה רוצה לשלוח את המחשבות, הרצונות, הפעולות, כל מה שיש בליבך, שזה יהיה רק כלפיו, וזה נקרא שאתה הולך לקבל ערבות. לבד אתה לא יכול לעשות זאת, לכן אנחנו מיד רואים בפסוק הבא, "אם מקיימים הערבות, עד שכל אחד דואג וממלא לכל מחסוריו של חבריו, הנה נמצאים משום זה, שיכולים לקיים התורה והמצות [בשלימות]," בלשמה "דהיינו לעשות נחת רוח ליוצרו."1
זאת אומרת, שכל ההכנה שלנו, כל המאמצים שלנו שאנחנו רוצים לעשות עם כל חבר, זה יהיה בכוונה שביחס שלי לחבר, אני מגיע ליחס שלי לבורא.
תלמיד: הוא כותב כאן "כל מעשיך יהיו לשם שמים, כלומר דביקות בשמים, לא תעשה שום דבר, שאינו מביא מטרה זו של הדביקות."2 כל פעולה שלי, שלנו, בסופו של דבר מובילה לדביקות. יש משהו במציאות שלא מוביל אותנו לדביקות?
בכלל לא. לדבקות בבורא אנחנו יכולים להגיע אך ורק בתנאי שאנחנו כולנו מכווָנים אליו ורוצים שעל ידי הכוונה שלנו אליו אנחנו דרכו נשפיע נחת רוח לבורא.
תלמיד: כל הבריאה כולה לא נעה, מתקדמת, מתחילת הבריאה ועד לגמר התיקון לדביקות?
לא.
תלמיד: מה כן מתקדם לדביקות?
רק הנבראים שמסוגלים להיות מקושרים ביניהם ובנטייתם לבורא להשפיע לו נחת רוח.
תלמיד: מה זה ש"כל מעשיך יהיו לשם שמים"?
זה לשם ה'.
תלמיד: איך אני בודק שהמעשים שלי הם לשם ה'?
על ידי כל מיני כאלו תרגילים, פעולות שעליהם כבר דיברנו עכשיו, אתה צריך לקחת את כל הפסוקים של התורה ולהרגיש איך על ידי שאתה מדבר עליהם, מקיים אותם ככל שאתה יכול, מתקרב לבורא בכוונה לעשות לו נחת רוח ולהיות בערבות עם כל באי עולם, מי שמכווָן כך לבורא, בצורה כזאת יכול להצליח.
תלמיד: לא ברור עדיין הקשר בין ערבות ללשמה.
לשמה וערבות זה אותו דבר, נגיד, בינתיים.
תלמיד: זה לא תנאי קודם לזה? מה קודם למה?
אם כבר, אז קודם זה חיבור, הכוונה עד לחיבור של ערבות, ואחר כך מתקרבים בינינו עד כדי כך שנכנסים בקשר ללשמה.
תלמיד: מנקודת הלשמה, איפה כאן הדביקות?
מנקודת הלשמה אנחנו מגיעים לדבקות.
תלמיד: הפעולה הזאת היא בעצם תפילה שלמה? היא תפילה שאתה 24 שעות עושה את הפעולות האלה?
פעולות שעל ידן אנחנו רוצים להשיג דבקות הן כולן פעולות משלימות זו את זו ומביאות אותנו לדבקות בבורא
תלמיד: אז ההכנה שלנו לפעולה עבור חבר או עבור עשירייה מתחילה בהודיה על הזכות לעשות את זה?
גם.
תלמיד: יש מה להסתכל על ערבות ולשמה אם זה לא כעשירייה, אם זה כאדם פרטי?
גם כעשירייה, גם כאדם הפרטי.
תלמיד: הערבות שאדם פרטי יכול לעשות זה כלפי העשירייה, אבל כמו שהוא כותב "כל מעשיך יהיו לשם שמים" זה מה שאדם עושה, הוא לא מודד עכשיו כמה העשירייה משפיעה בערבות. כי אז לא ברור אם זו עבודה פרטית או עבודה כקבוצה שאנחנו יכולים להגיע ללשמה.
כשאדם מכוון את עצמו לבורא, הוא מכוון את עצמו קודם כל לקשר עם החברים שלו שנמצאים באותה הכוונה, באותו המעשה, והוא רוצה שכולם יגיעו לקשר עם הבורא בעשיית נחת רוח לו.
תלמיד: אני שואל על הערבות. הערבות זה עניין הדדי?
כן.
תלמיד: ככל שאני אהיה ערב או איך אני ערב לעשירייה אני יכול עוד איכשהו לבדוק. אני צריך לבדוק איך העשירייה ערבה כלפיי?
כן.
תלמיד: איך אני עושה את הבדיקה הזאת, או שצריך להאמין שזה כך?
באותה הכוונה שלו, שלך, דרך העשירייה לבורא אתה יכול להרגיש שאתה מקבל דרכם אליך מהבורא, אותה הכוונה, אותו כוח.
תלמיד: אז זה גם עבודה שלי לראות כמה הם ערבים עליי?
כן.
תלמיד: לא משנה מה הם יעשו מצידם, העשירייה יכולה לפעול כלפיי באותה צורה היום ומחר, ואני יכול מחר להרגיש שהם יותר ערבים כלפיי. זה תלוי בעבודה שלי ביחס אליהם?
זה תלוי זה בזה, עד כמה אתם מתלבשים אלו באלו.
תלמיד: אני רוצה לדבר על הפרופורציה בין ההשקעה לבין התוצאה. יש איזו הרגשה, אחרי ערב האיחוד, שההשקעה של האדם בערבות יכולה להיות יחסית קטנה אבל הכוח שהוא מקבל מהסביבה ומהחברה, הוא הרבה יותר גדול ממה שהוא השקיע.
רציתי שתדבר על זה, כי בשבילי ערב האיחוד אתמול היה משהו חדש שהרגשתי. תמיד הערבות נראתה כמו מין תנאי מאד כבד ומסובך, נורא קשה, אבל באיזה שלב אתה רואה שאתה לא צריך לעשות הרבה, מספיק שאתה מכניס את עצמך לתוך העסק, שם את האנרגיה שלך, פתאום אתה מקבל כוח מהסביבה, כזה, שהיית בטוח שפשוט אין לך אותו. ואתמול בכל מיני מצבים שעברנו יחד בכנס, הייתה פתאום הרגשה שאם רק תכניס את עצמך לתוך החברים, תיתן להם את מה שהם צריכים, הכוח שתקבל מהסביבה הוא פי אלף יותר גדול ממה שאתה השקעת. זה עובד כך?
יכול להיות.
תלמיד: האם זו בדיקה, או שקרה מקרה וממשיכים הלאה?
כל פעם שאתה רוצה לפעול במשהו ממך לחברים, לזולת, לבורא, אתה נמצא במצב כזה.
תלמיד: בקטע 2 הוא אומר שהאדם משקיע בערבות ומה שהוא מקבל זה לשמה, זה כאילו אתה משקיע משהו בעולם הזה - ערבות, ומקבל את העולם הבא.
הוא כותב כך,"אם מקיימים הערבות, עד שכל אחד דואג וממלא לכל מחסוריו של חבריו, הנה נמצאים משום זה, שיכולים לקיים התורה והמצות בשלימות, דהיינו לעשות נחת רוח ליוצרו."
תלמיד: זה נשמע נפלא. אני משקיע בחברים ואני מקבל השפעת נחת רוח ליוצרו, אני מקבל את העולם הבא.
ככה אתה מפרש.
תלמיד: אני לא רוצה לפרש, אני שואל אותך איך אני צריך לפרש.
אני לא מפרש, כתוב כמו שכתוב, זה נותן לך אפשרות לקיים את כל המצוות, את כל התורה בשלמות.
תלמיד: האם זאת המטרה שלנו, להגיע לכזה מצב?
כן.
תלמיד: מה מיוחד כל כך בעשיית נחת רוח לבורא? מה משמעות של זה?
אנחנו צריכים לבצע עשיית נחת רוח לבורא, כי זו בעצם חובותינו מזה שאנחנו נבראים וקיבלנו מלמעלה תורה ומצוות. למה קיבלנו תורה ומצוות? כדי לעשות בזה נחת רוח לבורא. איך עושים את זה? על ידי הכוונה.
תלמיד: למה לא מספיק היחס שלי כלפי החבר?
לא, זה לא מספיק, כי הבורא הוא יותר מהיחס שלך לחבר.
תלמיד: מה זה אומר שביחס שלי לחבר אני מגיעה ליחס לבורא?
כך מסודרת כל המערכת בינינו לבין הבורא ולבין העולמות.
תלמיד: אמנם אנחנו לא יודעים בוודאות אם אנחנו מחוברים, אבל האם אנחנו עדיין יכולים לשחק בערבות בעשירייה כל הזמן?
כן, אנחנו צריכים להשתדל להתעסק בערבות עד שנתחיל להרגיש איך אנחנו יכולים לכוון את הערבות לקשר יותר הדוק בינינו, בין החברים.
תלמיד: מה זה אומר לשחק בערבות?
לשחק זאת אומרת לשנות כך או כך, עד שנרגיש בהרגשה הפנימית שלנו מתי אנחנו נמצאים בעשיית נחת רוח.
תלמיד: הוא משווה בין לשם שמים לבין להשפיע ולהועיל לזולתך. מי הוא הזולת, גם החבר וגם הבורא?
כן, אפשר להגיד גם כך.
תלמיד: האם אנחנו אמורים למלא את כל הרצונות של החברים, גם כשבשכל שלי אני משוכנע שזה יזיק לו?
לא, אנחנו יכולים לעזור אחד לשני רק בקיום מצוות.
תלמיד: מה זה אומר להועיל לזולתך, מה אני צריך למלא?
כאילו שאתה עוזר לו לקיים מצוות.
תלמיד: אנחנו צריכים לקיים את הערבות בשלמות. מה נותן לאדם חומר דלק במהלך היום לכוון את עצמו ללשמה?
אנחנו צריכים בכל הפעולות שלנו, בכל הרגעים שלנו בחיים להיות בלשמה.
תלמיד: אתמול היינו בתפקידים במהלך יום איחוד, והרגשתי שאני תלוי בזה שאני אשב יחד עם החברים בשביל להיות ערב להם, בשביל להתכוונן לבורא. איך למלא את הזמן גם כשאנחנו לא ביחד כדי להיות מכוונים לבורא? כי אני מרגיש שזה תנאי למלאות את כל הזמן בכוונה הזאת.
זה שאתה נמצא עם החברים שלך באיזו פעולה, באיזה מעשה, ואתה חושב שאתם נמצאים גם עכשיו בקשר ואתם רוצים על ידי קשר הזה להתקרב לבורא ולגרום לו נחת רוח מכם, אז זה מה שקורה.
תלמיד: שאני בקשר איתם יש לי פידבק - שלילי או חיובי, אבל יש לי פידבק, יש לי עם מה לעבוד. אני לא יודע במהלך היום אם אני ערב להם מספיק, אם אני יכול לקיים את זה?
אתה צריך להשתדל להיות ערב להם עד שתרגיש ברצונות שלך שאתה ממש נמצא עם הבורא ועם החברים יחד כולם בלהשפיע נחת רוח.
תלמיד: ואת זה אפשר לקיים בכל רגע בחיים?
רצוי.
תלמיד: נחת רוח לחבר ונחת רוח לבורא זה אותו דבר או לא?
לא.
תלמיד: זאת אומרת, זה כמו דרגות, קודם נחת רוח לחבר ולאחר מכן לבורא?
כנראה.
תלמיד: איך האדם יכול לוותר על הכול עבור דבקות עם הבורא, איך להתגבר?
על ידי הפעולות שלו, איזה תרגילים, ועל ידי זה שהוא יעשה כך כל פעם, יותר ויותר ויותר בכל מיני מצבים אז הוא יראה שבאמת לחשוב על לעשות נחת רוח לבורא זה לא כל כך בעיה.
תלמיד: כתוב כאן לגבי המיקוד, אל תעשה שום דבר שלא מוביל אותך למטרת הדבקות. אז איך לא לעשות שום דבר בחיים חוץ ממה שמוביל לדבקות?
ברור לנו שכל החיים שלנו כאן על פני כדור הארץ הם אך ורק כדי לגרום נחת רוח לבורא מעצם קיומנו, ממעשינו ולכן רק על זה כדאי לחשוב. ולאט לאט אתם תראו כמה ההרגל הזה נעשה כטבע שני ולא יהיה קשה לכוון את עצמו לעשות נחת רוח לבורא. בכלל, זה יהיה טבעי.
תלמיד: מהי התפילה שתוביל אותנו לערבות בדרך לשמה?
התפילה שאנחנו צריכים לגרום נחת רוח לבורא היא מהפעולות ההדדיות שלנו. רק בצורה כזאת, בכיוון הזה, מתוך המחשבה והרצון, אנחנו נעשה את כל המצוות.
בשביל מה הבורא עשה את זה? הוא עשה את זה כמין רשימת פעולות שאנחנו יכולים לעשות אותן כדי שיהיה לנו במה לגרום לו נחת רוח, שלא יהיה באוויר. אלא מתוך הפעולות האלו ולא אחרות, שאנחנו נגרום נחת רוח לו ואז אנחנו בטוח מקבלים ממנו משהו בחזרה.
תלמיד: איזו רשימת פעולות?
כל המצוות שאנחנו עושים, אנחנו יכולים לבצע אותן בכוונה להיות קשורים יחד, ובפעולה הזאת לגרום נחת רוח לבורא ולהיות יותר צמודים זה לזה.
תלמיד: מה זאת אומרת, שלא יהיה לנו משהו באוויר? הרב אמר לפני רגע, "שלא יהיה לנו משהו באוויר, אלא יש רשימה של פעולות".
זאת אומרת, שאנחנו לא נדמיין לעצמנו, אולי כל מיני פעולות שהם בכלל לא שייכות לפעולות שאיתן אפשר להתחבר ולהתקרב לבורא.
תלמיד: שמעתי שהעיקר זה בכל פעולה ומעשה לצרף את הכוונה.
כן.
תלמיד: מהי הפעולה לצרף את הכוונה, איך עושים אותה?
מה אתה רוצה שיהיה כתוצאה מהפעולה.
תלמיד: האם זה מתברר במחשבה?
כן. זה מתברר במחשבה.
תלמיד: ברור שכולנו באותה צרה, באותה בעיה. אז בערבות בינינו אנחנו עוזרים אחד לשני.
כן.
תלמיד: איך מרגישים מה עושה לבורא נחת רוח, מה הוא רוצה?
הוא נתן לנו רשימת מצוות, אז כנראה שבעשייתן אנחנו יכולים לגרום לו נחת רוח.
תלמיד: האם צריכים להאמין בזה?
לא. רק לקבל את זה.
תלמיד: וכשאתה בערבות עם חבר, אפשר לראות שהחברים באותו כיוון, שזה מעודד אותם. נאמר, אתמול היה אירוע שבאמת הורגש שכולם באותה מגמה, אותו כיוון. עוצמה מאוד גדולה.
כן.
תלמיד: איך מזהים אם אנחנו בכלל משפיעים על הבורא?
אני חושב שלהשפיע נחת רוח לבורא זה דבר קל מאוד. כל פעולה שאנחנו עושים יחד, ורוצים לעשות יחד, ורוצים שהתוצאה מהפעולה הזאת תהיה מכוונת לבורא וגורמת לו נחת רוח, זה כבר נקרא "עשיית מצווה".
תלמיד: באיזה חוש מרגישים את זה, או רואים את זה, או בכלל נמצאים בקשר עם הבורא?
מה שהאדם חושב.
תלמיד: אבל קודם שמעתי שלא צריך לדמיין, זה משהו מעשי. איפה המעשיות?
מעשי, אתה עושה את זה במילים, בפה, בלבבות ובמה שאתה.
תלמיד: האם הבורא הוא באותו מצב כמונו, יש לו גם רצון כמו שלנו, להיות בקשר איתנו כמו שלנו להיות בקשר איתו?
נגיד שכן.
תלמיד: זאת השאלה, איך יוצאים מה"נגיד", או לדמיין, או לרצות?
אבל אני לא יכול להגיד לך בצורה אחרת, שאם נעשה את זה וזה, מיד יתקבל כך וכך. אני אלא אתה צריך לנסות לעשות את זה ביחס לבורא, שאתה לוקח את זה מהחברה שלך, וכנציג כלפי הבורא אתה אומר לו את זה, ומקווה שבזה אתה עושה לו נחת רוח.
תלמיד: עדיין לא הבנתי מה זה המצוות כאן, שזה דבר יסודי.
כל פעולה ופעולה שאדם יכול לקיים ולגרום בזה נחת רוח לבורא.
תלמיד: אני מבין פעולות שנקרא להן "מצוות" במחשבה, בדיבור כלפי החברים, לתמוך וכולי, אבל על איזה מעשים מדובר פה, איזה רשימת מצוות?
אתה יכול לקחת את רשימת המצוות ולראות מה שיש.
תלמיד: אוקי, אני שואל אותך לא מתוך הרשימה הזאת, כי זאת רשימה שאם אני אקיים אותה בבלבול שלי, אני לא יודע לאן אגיע. אז אני שואל, מה אני צריך לקיים כדי לספק ערבות לחברים ולהגיע לדבקות?
כל דבר שהבורא נתן לנו לקיים, אנחנו יכולים לקיים את אותן הפעולות בכמה דרגות, בכמה כוונות. וזה לעשות נחת רוח לבורא ולא להנאה עצמית ולא לתועלת עצמית, או אחרים.
תלמיד: מה זה לקיים מצווה בצורה פנימית, מה אני צריך לעשות ביחס לחברים שזה ייקרא "עשיתי מצווה"?
עשית מצווה בצורה פנימית, זה כשאתה מדבר בפה פתוח שמכוון אותך, שמה שאתה עכשיו באמת, כמה שאתה מבין, זה צריך לקרות.
תלמיד: אז זה במחשבה, בכוונה, בדיבור כלפי החבר, זה לעשות מצווה?
כלפי הבורא.
תלמיד: כלפי הבורא דרך החבר?
כן.
תלמיד: מה זאת פעולה טובה ונכונה של מצווה שעשיתי, למה היא מובילה?
היא מובילה להתקשרות בינך לבורא ולחבר.
תלמיד: חוץ מהכוונות, יש פעולות שאני צריך לעשות שנקראות "מצוות"?
יש, ודאי.
תלמיד: מה מצופה ונדרש ממני?
מצופה שבעשיית המצווה אתה כביכול רוצה להוכיח שאתה באמת נמצא בכוונה כזאת.
תלמיד: וכשאני מוסיף כוונה לכל מעשה, זה גם נקרא "מצווה"?
אז זה נקרא "מצווה" כי מצווה ללא כוונה זה כגוף בלי לנשמה.
תלמיד: וכוונה בלי מצווה?
אין דבר כזה, אתה צריך להדביק אותה למשהו.
תלמיד: זה חייב לבוא על איזו פעולה, על משהו גשמי בעולם הזה?
זו לא פעולה גשמית, אבל חייבת להיות פעולה.
תלמיד: יכול להיות שאתה עושה פעולה לחברה, והחברה מחזיקה את הכוונה?
אני לא יודע מה זה "מחזיקה".
תלמיד: אתה לא עושה כוונה, אבל אתה עושה פעולה כלפי החברה, ובגלל שעשית פעולה כלפיה היא חושבת עליך, או חושבת על המטרה?
אין דבר כזה, אני לא יודע.
תלמיד: יכול להיות שעושים פעולות, ואתה נמצא בתוך הפעולה, ואין לך זמן להיות במחשבה כי אתה כרגע עסוק בפעולה, ובגלל שהפעולה כלפי החברה, אז היא מחזיקה אותך. יש דבר כזה?
לא.
תלמיד: אתה חייב להיות גם במחשבה?
אני בכלל לא יודע על מה אתה מדבר.
תלמיד: אתן דוגמה, אני עכשיו עובד במחלקת חשמל ואני עושה פעולה לחברה, לכנס, אבל אני כל כך עסוק שאין לי זמן גם להיות במחשבה. השאלה האם החברה יכולה להחזיק את הפעולה הזאת?
לא, לא יכולה.
תלמיד: אם חבר רוצה לעשות איזושהי פעולה והוא נמצא לבד, הוא לא פועל מול החברה. למשל הוא אוכל ומכוון שיהיה מזה נחת רוח לבורא, והוא רוצה לכוון שהפעולה הזאת תרומם את העשירייה, האם בפעולה כזאת הוא תורם גם לחברים?
יכול להיות שיש קשר כזה ביניהם, יכול להיות.
תלמיד: השאלה, איך לכוון נכון כשאתה לא פועל ישירות אל מול החברים בפעולות של היום יום?
מה זה לא ישירות?
תלמיד: יש רשימה ארוכה של מצוות שאנחנו יודעים שאנחנו לא עושים. השאלה אם כשאתה עם עצמך מול הבורא, למשל אוכל, ואתה רוצה לכוון את הפעולה שלך לשם שמיים, האם יש בזה משהו, זה תורם לעשירייה, צריך לחשוב על העשירייה בזמן הזה?
גם כן תחשוב.
תלמידה: מה זאת אומרת שהיחס לבורא גדול יותר מהיחס שלי כלפי החברה? איך זה יכול להיות?
מי ששאל שיברר את זה.
תלמיד: מה ההבדל בין היחס לבורא ליחס לחבר?
תשאל את האדם, הוא יגיד לך אם הוא יכול למדוד.
תלמידה: איך לחבר בין ערבות עם חברים לבין הקשר עם הבורא?
זה באותו שדה שאנחנו רוצים לבצע את כל הפעולות שלנו.
תלמיד: באיזה תנאים אנחנו יכולים לעזור אחד לשני להגיע ללשמה?
אם אנחנו מתייחסים לכולם כשכל אחד מאיתנו רוצה להגיע ללשמה, ואנחנו נמצאים בקשר בזה.
"דווקא ע"י הערבות, שזהו בחינת שכולם נחשבין כאחד, ע"י זה דווקא עיקר קיום התורה. כי עיקר האהבה ואחדות, הוא בבחינת הרצון, שכל אחד מרוצה לחברו, ואין שום שינוי רצון ביניהם, ונכללים כולם ברצון אחד, שעל ידי זה נכללין ברצון העליון, שהוא תכלית האחדות."
("ליקוטי הלכות". חשן משפט, הלכות עָרֵב)
תלמיד: מה ההבדל בין שהאדם עושה פעולה לטובת חבר מטעם נחת רוח לבורא, לבין שעושה את זה מטעם הערבות?
אני לא יכול לשקול כמה זה שוקל וכמה זה שוקל.
תלמיד: האם אדם יכול לעשות פעולה למען הבורא לא מטעם הערבות?
יכול להיות.
תלמיד: אני מנסה להבין איפה הערבות נכנסת בתוך הכוונה.
נגיד שאתה יכול לעשות פעולה למען הבורא, אז אני נותן לך אלף שקל ואומר "תעשה משהו כאילו שזה ממני", ואתה עושה.
תלמיד: עצם זה שאנחנו נבראים אנחנו חלק ממערכת, אני לא פרט, אני לא יודע אם יש דבר כזה פרט במערכת רוחנית, אנחנו כלל. האם יכול להיות שאדם מסדר כוונה שהיא לא מטעם הערבות, או שהוא צריך קודם כל לסדר את הקשר שלו עם הנבראים ואז הוא יכול לפנות לבורא?
יש הרבה שאלות על מה שדיברת.
תלמיד: אנחנו אומרים היום הרבה את המילה "בורא", ואחרי יום מאוד אינטנסיבי שעברנו אנחנו יכולים קצת להרגיש את המושג הזה שנקרא "בורא". יש אצלנו חבר בעשירייה שמשקיע הרבה מאוד, והוא תמיד מנסה להבין אם הוא צריך לתת כוונה נוספת בעבודה כלפי חיבור החברה בלתאר את הבורא באיזו צורה.
הוא לא יכול. אפילו אם הוא ירצה מאוד הוא לא יכול. בינתיים אין כאן אנשים שיכולים בכוונות שלהם למשוך את הכוח העליון שיהיה מונח בינינו.
תלמיד: חברים שלנו, אחרי זמן מסוים מאבדים את הבורא שאולי לאנשים אחרים בחוץ יש בצורה טבעית, הם מאבדים את הצורה הקודמת, וצורה חדשה עוד לא קיימת. כשהם שומעים שהם אמורים לעשות נחת רוח לבורא, זה כמו בור אחד מאוד גדול, והם לא יודעים איך לפעול.
אני חושב שזה בגלל שאת הדברים שאנחנו לומדים עכשיו ועומדים על כמה מילים כאלה, הם לא פירשו נכון וברור לפניהם.
תלמיד: איך אתה חושב שאנחנו יכולים להתקרב למונח הזה? מה אנחנו כן יכולים לעשות?
לדבר עם הבורא בצורה פשוטה, כמה שיותר פשוטה. אם אתה לא יודע בדיוק באיזו מילה להשתמש, אז תוריד את עצמך לרמה יותר נמוכה של השימוש במילות.
תלמיד: אז כן להתעקש שתהיה איזו תמונה של בורא, אפילו הפשוטה ביותר, אבל שיהיה משהו.
כן.
תלמידה: מיהו החבר שמממש את הערבות במחשבה טובה?
כל אחד מהחברים שלכם, גברים או נשים, שמסוגלים לעשות חיבור ביניכם לבין הבורא.
תלמידה: מהי המחשבה הממומשת על מנת להועיל לזולת?
למה היא הופכת?
תלמידה: כן. כלומר ממומשת.
זה הרצון הממומש שלך, ייחול. זה נכון.
תלמיד: בדרך ל"לשמה", מתי אדם בעולמו רואה את עולמו הרוחני?
מתי שמשיג לשמה.
תלמיד: האם קיום הערבות זה אחד הדברים?
לא, אל תחליף. לשמה זה לשמה.
תלמיד: אמרת באחד השיעורים האחרונים שערבות לבבית היא היסוד.
כן.
תלמיד: מה זה אומר להיות בערבות לבבית?
שיש בינינו קשר כזה בין הלבבות, שאנחנו לא יכולים לקרוא לו או להחליף אותו למשהו אחר.
תלמיד: ולמה זה היסוד שעליו נבנה הכול?
כי אנחנו עובדים עם הדבר העיקרי שבינינו, עם הרצון הכי פנימי שבנו, שהוא הרצון הפנימי שבלב.
תלמיד: אני מבקש לשאול על הסדר היחסי בין כוונה למעשה. לפעמים יש לאדם כוונה, הוא מתחיל מכוונה, הוא באמת מאחל בלב כל טוב לחבר, לעשירייה, ואז הוא חושב איך הוא יכול לממש את זה במעשה, והוא מוציא את זה לפועל, זה סוג אחד. סוג אחר הוא, שמתעורר באדם רצון דווקא לעשות מעשה, ואז הוא מנסה להצדיק את זה בליבו, הוא מנסה לחשוב איזו כוונה הוא יכול לצרף למעשה. נראה לי שבסוג הזה צריך יותר להיזהר, כי אולי הוא משקר לעצמו, כי המעשה קדם לכוונה. איך אפשר לוודא שבאותו מצב שבו האדם נמצא הוא לא משקר לעצמו, הוא לא סתם מצדיק את המעשה הזה?
שיבקש מהבורא.
תלמיד: מה לבקש?
שיבקש מהבורא שיבדוק לו את הכוונה.
תלמיד: שהבורא יברר לו ויגלה לו מה הכוונה האמיתית שלו?
כן.
תלמיד: מהי הערבות שלנו כקבוצה עולמית כלפי הבורא אחרי שעברנו כנס כל כך עוצמתי ומיוחד?
מהי הערבות שלנו כתוצאה מהכנס? זה תלוי בכוונה של כל אחד ובסכום של כל הכוונות. אני יכול אולי לרשום כמו במתמטיקה גבוהה, שאנחנו צריכים לחבר את עצמנו בכוונה אחת.
תלמיד: מה זה לדבר עם הבורא במילים פשוטות?
במילים פשוטות, כלומר לא כמו שכתוב בספרים אולי, אלא בצורה פשוטה.
תלמיד: מה צריך לדמיין?
אני לא יודע, זה כבר שייך לכוונה שלך.
תלמיד: אני רוצה לחוש את זה.
תלמיד: האם היכולת לממש את הערבות היא דבר שהוא פרטי לאדם או שזה קורה ברמת העשירייה?
זה אפילו בין שני אנשים.
תלמיד: האם חובה שיהיו לפחות שניים בשביל שתהיה ערבות?
אלא עם מי תהיה לך ערבות?
תלמיד: אדם יכול לפעול מתוך כללי הערבות. האם ערבות צריכה להיות הדדית או שזה תלוי רק בך?
ערבות חייבת להיות בין שני בני אדם.
תלמיד: מה זה שעשירייה מתחילה לממש בתוכה ערבות?
זה שכל אחד בעשירייה רוצה לקיים את תנאי הערבות שתהיה בינו לחברים.
תלמיד: אנחנו מדברים על לשמה, האם לשמה זה גם הדדי, זה גם צריך להיות בין שני בני אדם לפחות, או שזה פרטי?
בלשמה אנחנו מדברים לשם מצווה.
תלמיד: כדי לממש את לשמה, האם אתה צריך את העשירייה או שאתה יכול לממש את זה לבד?
לא, לבד אתה לא יכול לקיים את לשמה.
תלמיד: האם לשמה הוא גם מצב שעשירייה נכנסת אליו?
זה יחס האדם לעשירייה.
תלמיד: יחס אדם לעשירייה, זה משהו שהוא משיג, או משהו עושים עליו? איך נוצר השינוי הזה?
זה מה שהוא משיג, זה מה שהוא מקיים.
תלמיד: אם שני חברים יכולים לקיים ערבות ביניהם, מיעוט הרבים שניים, אז בשביל מה צריך את העשירייה?
אתה צודק. רק כדי לקיים קבוצה שתקיים בתוכה בין כולם ערבות, בשביל זה אתה צריך קבוצה, עשירייה.
תלמיד: למה לא כולנו, כל שלוש מאות, ארבע מאות הגברים שיושבים כאן ניכנס בערבות, מיעוט הרבים שניים? מה רע בצורה כזאת של חברה?
לא רע, אבל אתה לא חייב. אבל פחות משניים אי אפשר.
תלמיד: יהיו אינטראקציות שונות בין החברים פה כדי להגיע לערבות. מה החוזק של העשירייה, מה התרומה החזקה שלה, בשונה מעבודה בקבוצה, בכלל החברים שנמצאים כולם לאותה המטרה?
אתה צריך בכל זאת לקבוע שיש לך חברה ובה רובם נגיד מתכוונים לזה.
תלמיד: מה זו חברה, האם חברה של עשרה אנשים?
של עשרה, של מאה, של אלף.
תלמיד: האם אני יכול להגיע לקשר של ערבות עם עוד חבר, יש דבר כזה לפי חוק?
זה מצב לא שלם, אבל יש.
תלמיד: למשל, האם אפשר להתחלק לזוגות ולעשות תרגיל שמגיעים לערבות בינינו?
אתה קראת כמוני, אתה מבין מה שכתוב.
תלמיד: עדיין לא ברור לי. מה הם התנאים לערבות?
התנאים לערבות הם שכולם יהיו קבוצה אחת, גדולה יותר מעשרה, ושינסו להתקשר ביניהם במידה השלמה. ואז יוכלו לקבוע שהם כן יכולים להיות בקשר ביניהם בתנאי שכל אחד דואג לחברו.
תלמיד: מהי התוצאה של ערבות בתוך עשירייה?
תוצאה של ערבות בתוך עשירייה אחת שיש ביניהם קשר ערבות, זה אומר שכל אחד חייב בכל הכוחות לקיים קשרים עם כל העשרה ולעמוד על המשמר הזה.
תלמיד: אם הם מגיעים לערבות ביניהם בעשירייה, אז מה צריך להתגלות שחסר להם? או לא חסר כלום, זה שלם ויפה.
זה מה שחסר להם, שיהיה ביניהם תמיד קשר של ערבות.
תלמיד: מה עם שאר העשיריות סביבם?
הם לא מביאים את זה בחשבון.
תלמיד: למה?
כי הם קבעו רק ביניהם.
תלמיד: אבל הם נמצאים בתוך קבוצה גדולה.
אני לא יודע מה זה נמצאים.
תלמיד: הם נוכחים בעדר שצועד לאותה מטרה. האם להתעלם מזה, וזו רק העשירייה שלהם?
זה אך ורק אם אתם קובעים שזאת העשירייה שלכם וכך אתם מתקיימים.
תלמיד: האם לעשירייה אין דאגה לעשיריות אחרות, אין ערבות בין עשיריות?
זה לא שזה צריך לקרות אוטומטית.
תלמיד: האם זה טבעי?
זה לא טבעי. אלא הם צריכים לקבוע ביניהם שיש כאלה יחסים ביניהם.
תלמיד: האם ערבות מורגשת בגוף הגשמי או שזה משהו חוץ גופי?
ערבות מורגשת בגוף, בכך שיש קשר מיוחד בין כל חלקי הגוף שנמצאים בערבות הדדית.
תלמיד: אני מדבר על הבשר הגשמי.
אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה, אני אומר לך על מה שאפשר.
תלמיד: האם אפשר להגיע לערבות בלי שהבורא ערב לחברים?
זאת אומרת, אנחנו מוציאים את הבורא מהקשר בינינו.
תלמיד: לא שמוציאים, אבל אנחנו לבדנו נותנים ערבות זה לזה.
באיזה חוקים אתה משתמש?
תלמיד: בחוקי הערבות.
חוקי הערבות הם חוקי הטבע, חוקי הבורא.
תלמיד: האם הבורא לא צריך להיות כדבק בערבות בין החברים?
כן.
תלמיד: אז אי אפשר לבד, כביכול שאנחנו מנותקים.
כן.
תלמיד: יש הרגשה שככל שאנחנו מתחברים, כך עולה הרגשת הדבק הזה, הבורא שמחזיק את זה. כשלומדים על עשיית נחת רוח יש כבר ממש הרגשה שיש רצון להשפיע לחברים בעשירייה ויש הרגשת אחריות. יש גם אפשרות לצרף את הבורא, אפשר להרגיש שהבורא נמצא מעל כל זה והוא אחראי, אלו לא סתם מילים זו כבר הרגשה. איך מצרפים עוד חברים מחוץ לעשירייה, חברים שאנחנו באינטראקציה איתם? כי אפשר להרגיש שיש פוטנציאל כבר לגשת אליהם. האם זה לא מסוכן?
שום דבר לא מסוכן. אתה יכול להשתדל לקיים קבוצה מתוך הקבוצה הגדולה הזאת, ואחר כך להביא את המושג אחדות, ערבות, איחוד, על כל בני ברוך העולמי שהם כמה מאות אלפים.
תלמיד: ההרגשה היא שאתה בוחר באיזה רגע אתה יוצא מזה ובאיזה שלב אתה חוזר לזה, זה לא נופל עליך, אלא הכניסה לערבות בינינו שייכת לרצון שלנו. אז יש חלקים ביום שאתה יורד מזה במודע ואתה חוזר לזה במודע.
ככה אני חי, גם בבית, במה שאני עושה בידיים, כותב או עושה משהו.
תלמיד: יש לפעמים הרגשה שאדם או שהוא עובד על גדלות הבורא והוא נמצא ברצון להגיע אליו, או שהוא בקשר עם החברים, ואז הבורא נעלם לו בעבודה. זה מה שמפחיד, שאנחנו נופלים לקשר שהוא לא מטרתי.
זה לא טוב.
תלמיד: איך לדאוג לזה?
לדאוג שהקשר בינינו שעובר דרך הבורא הוא לא ייעלם.
תלמיד: האם אתה יכול לדייק ולהגיד לנו מה זה ש"כל מעשיך יהיו לשם שמיים"?
אני רוצה שכל מעשיי בכל האופנים שאני מסוגל להקים ולקיים יהיו רק לשם שמים.
תלמיד: התחלנו את הלימוד עם המשפט שכל מעשינו יהיו לשם שמים. בכל מילה שבעל הסולם מוסיף אחר כך שם מתחיל הבלבול, שם מתחילות השאלות, מה זו מטרה, איפה הדבקות, מה זה מעשיך. כולנו רוצים להגיע למקום הזה שכל מעשינו יהיו לשם שמים, אבל ברגע שמתחילות כל התוספות האלה, שם נכנסות כל הדעות שלנו.
מה אתה מציע לי?
תלמיד: לכן אני מבקש שתדייק אותנו מה זה "לשם שמים".
לשם שמים, זה אומר לעשות נחת רוח לבורא.
תלמיד: עוד פעם מתבקש שנקום ונשאל איך.
אלף ואחד משפטים אתה יכול לקשור ל-איך.
תלמיד: ושם מתחילות הבעיות שלנו.
(סוף השיעור)