שיעור צהריים 09.04.22 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

פסח - קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא - פסח, קטעים נבחרים מן המקורות, כותרת "מגלות לגאולה"

קטע מספר 130.

אנחנו צריכים שוב ושוב להבין שפסח זו התקופה הכי חשובה בהתפתחות הרוחנית שלנו. האדם מגלה עד כמה הוא נמצא בשליטת האגו שלו ולא מסוגל לעשות עם הטבע הזה כלום. זה ממש כוח מלמעלה שרוכב על האדם ושולט עליו, ואדם נמצא בעצם בגלות מהחופש שלו. אם הוא רוצה לצאת מהאגו שלו אז הוא מרגיש את עצמו שהוא נמצא בגלות. אבל אם לא רוצה לצאת מתחת שליטת האגו שלו, אלא חי כמו כל בני האדם בעולם הזה, אז אין לו שום הרגשה שהוא נמצא באזיקים, שהוא נמצא בגלות מהחופש תחת איזו שליטה ששולטת עליו, אלא חי טוב, נורמאלי, אפילו לא מבין על מה מדובר.

זאת אומרת, להגיע להרגשת הגלות, הרגשת בית הסוהר, הרגשת השליטה שלא נותנת לך לעשות פעולות השפעה, פעולות אהבה, פעולות חיבור, זה לא ניתן לכל אחד. אלא צריך להיות אדם מיוחד שיגלה את הנטייה שלו להיות חופשי מהטבע שלו, להתעלות לקראת הבורא ואז הוא מרגיש שהוא רוצה בעצם להתעלות למעלה - למשהו שלא קשור לעולם הזה, אבל משהו מחזיק אותו ברגליים ולא נותן לו לעלות.

הכוח הזה שמחזיק אותו ולא נותן לו לעלות, נקרא "פרעה מלך מצרים". לכן כשאנחנו מתחילים לגלות שאנחנו לא מסוגלים להיות בטבע על מנת להשפיע, בטבע הרוחני, אז כל העבודה שלנו זה לעשות כל מיני פעולות ולגלות באיזו מידה אנחנו נמצאים בעבדות, תחת שליטת האגו שלנו. לא לפחד ממנו אלא להשתדל להתעלות מעליו יותר ויותר. אפילו שלא מסוגלים אבל לנסות כל פעם בכל מיני אפשרויות.

לכן אנחנו נמצאים בתקופה מיוחדת שאנחנו מארגנים את עצמנו בקבוצה, על ידי שעוזרים אחד לשני, אנחנו מעלים את עצמנו להתכללות, לחיבור, לערבות, עזרה הדדית, תמיכה הדדית - בצורה כזאת אנחנו מגלים באמת עד כמה אנחנו לא מסוגלים לצאת משליטת הרצון לקבל שלנו, משליטת האגו שלנו. מה עושים? כשמשתדלים לבצע כל מיני פעולות חיבור בינינו ככל האפשר יותר אמיתיים, אז אנחנו מגלים כמה אנחנו חלשים ולא מסוגלים לשום דבר.

למה? פשוט כי מלכתחילה לא נמצא בנו כוח להשפיע, לאהוב את הזולת, אין דבר כזה. אנחנו לפי הטבע שלנו רק רצון לקבל, רצון ליהנות מהחיים, מהזולת, שישרתו אותי כולם, זה מה שהרצון לקבל שלי רוצה. לכן כל העבודה שלנו היא לגלות באיזו מידה אנחנו נמצאים בשליטת הרצון לקבל וכמה פעולות אנחנו חייבים לעשות כדי לצאת מתחת שליטתו. בסופו של דבר לא מסוגלים וצועקים שלא מסוגלים, ורוצים בכל הידיים והרגליים לעשות כל מה שאפשר, כמו שכתוב "כל מה שבידך ובכוחך לעשות עשה". ואז אנחנו מרימים את הידיים באפס כוחות וצועקים "הצילו" - לבורא שיציל אותנו, רק הוא כנראה יכול להציל אותנו.

ובזה נגמרת תקופת מצרים. כשאנחנו צועקים נכון מכל הלב, מכל הריאות, מכל המאמץ הפנימי שלא יכולים להתחבר, לא יכולים להתקרב לבורא, לא יכולים להתקרב לפעולת השפעה הדדית, לחיבור, לחיבוק הדדי, על זה אנחנו צועקים, זה נקרא בשבילנו "יציאת מצרים". דווקא מפירוד לחיבור, משנאה-דחייה לאהבה, לזה אנחנו חייבים להגיע. על זה צועקים, מבקשים, בוכים ואז מקבלים כוח עליון שיורד אלינו, מחבק אותנו, ומעלה אותנו לדרגת השפעה, לעולם הרוחני.

זה מה שמעביר אותנו מלהיות עבדים לרצון לקבל, ל-להיות חופשיים מהאגו שלנו וכך אנחנו מתחילים לעלות בדרגות של השפעה, אהבה וחיבור. אנחנו לומדים זאת במעבר של יציאת מצרים. אבל לפני שאנחנו יוצאים יש לנו תקופה לא נעימה, אנחנו רוצים לצאת ולא יכולים ומרגישים עד כמה האגו שלנו מחזיק אותנו ברגליים ולא נותן לנו להתרומם. כך אנחנו מתקדמים ומשקיעים כוחות, ושוב אנחנו רואים שאנחנו לא מסוגלים לעשות שום דבר, אלא הכול יוצא בעל מנת לקבל.

כל פעם כשאנחנו רוצים לעשות איזושהי פעולה כדי להשפיע, זה שוב נופל לים הגדול של סטרא אחרא ונבלע שם. לכן אנחנו מגיעים רק ליותר ייאוש, עד כמו שכתוב "ויאנחו בני ישראל מן העבודה ותעל שועתם". ואז אנחנו באמת צועקים לבורא, ותעל שועתם לאלהים, והאלהים שומע ומציל אותנו. זה התהליך שאנחנו צריכים לעבור, זוהי יציאת מצרים.

התהליך הוא מאוד מיוחד, יכולים לקצר אותו, יכולים לחזק אותו על ידי המאמצים שלנו, ובכך שכל אחד ואחד מתייחס ברצינות, וכך אנחנו מתעלים למעלה מהאגו שלנו, למעלה מהטבע שלנו ונכללים ברצון להשפיע ביננו.

שאלה: מעת לעת אני מצליח להתכלל בחברים, ברצון הכולל להשפעה, ואמרת שכתוצאה מכל הכישלונות שמלווים אותנו אנחנו פונים לבורא והוא זה שמציל אותנו. לאיזו הצלה לצפות ממנו? מה בדיוק צריך לקרות?

אני פונה לבורא ומבקש משהו, ואם הבורא עונה לי לפי הבקשה שלי, אז זה נקרא שהוא עוזר לי ומציל אותי. אם אני מבקש מהבורא להרוויח באיזה משחק, זה דבר אחד, אבל אם אני מבקש מהבורא שיעזור לי להתעלות למעלה מהאגו שלי ולהיות מחובר עם החברים ולהכין לו מקום שיתגלה וייהנה מאיתנו, זה דבר אחר.

תלמיד: אם כך, ההצלה של הבורא היא כשהוא נותן לנו את היכולת להשפיע לו.

נגיד שכך. הבורא נותן לנו את האפשרות להתקשר בינינו בכוחות ההשפעה ולהתקשר אליו, להגיש לו את כוחות ההשפעה האלה, את רצונות ההשפעה, כדי שהוא יוכל להתלבש בנו ברצון להשפיע שלו, ואז יהיה גילוי הבורא בתוך האדם.

קריין: קטע 130.

""עבדים היינו... ויוציאנו". זאת אומרת שדווקא על ידי ההגבלות האלו נוכל לצאת מהגלות. רוצה לומר, שדווקא על ידי זה שאנו רואים כל פעם השינויים והעליות והירידות, אז על ידי ההתאבקות נתעורר מקום לתפילה. ואז יקוים, "ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ותעל שוועתם". שדווקא אם הגלות מגולה בכל שיעורו, אז מתחיל הגאולה."

(הרב"ש. 933. "ענין יציאת מצרים")

זה העיקר, שהגאולה לא מתחילה עד שאדם רואה בכל החושים, בכל הרצונות, בכל המחשבות ובכל ההבנות שלו, שהוא נמצא ממש בתוך הרצון לקבל במאה אחוז, ואין לו לאן להסתובב, הוא לא יכול לצאת מהרצון לקבל והוא ממש נמצא בבית סוהר. עד שהוא לא מגלה זאת במלואו, אין לו שום אפשרות להתחיל את היציאה מהגלות.

קריין: קטע 131

"ידוע, שאין אור בלי כלי. כלומר, שלא יכולים לתת לאדם דבר בכפיה, כידוע, אין כפיה ברוחניות. אי לזאת, כשהאדם מצטער וסובל כאב ויסורים, מזה שלא יכול לצאת מאהבה עצמית, ולעבוד רק לתועלת ה', והוא צועק לה', לעזור ולתת לו את מבוקשו. זאת אומרת, שאם הקב"ה יתן לו זה, שתהיה לו היכולת לבטל את רשותו ולהיבטל לרשותו של הקב"ה, שהוא רוצה, שתהיה רק רשות היחיד בעולם, היינו רשותו של הקב"ה, שזו כל ישועתו, זה נקרא שיש לו כלי וצורך שהקב"ה יעזור לו.

וזה שכתוב "וישמע אלקים את נאקתם". פירוש, לאחר שהיה להם כלי, שהוא רצון וחסרון שתהיה להם היכולת לעבוד לתועלת ה', אז בא הזמן של "וישמע אלקים את נאקתם". כלומר, שאז התחילה הגאולה, להוציא אותם מתחת סבלות מצרים."

(הרב"ש. מאמר 11 "מהו הב' הבחנות שלפני לשמה" 1988)

מתי מגיעה הגאולה? כשאדם רואה שהוא נמצא בכל הכוחות שלו בשליטת הרצון לקבל ולא יכול לצאת ממנו. הוא מאוד רוצה ומאוד משתדל, אבל אין לו שום סיכוי להיפטר משליטת האגו שלו, והרצון לקבל, האגו שלו מסובב אותו מכל הצדדים. כשהוא כבר רואה שהרצון לקבל שולט עליו, ולעומת זאת הוא לא יכול להיפטר מהשליטה הזאת, והוא גם יודע שהבורא הוא שיכול להציל אותו, אז כשהוא אוסף את כל הנתונים האלה כתוצאה מהיגיעה שלו וצועק, הוא מגיע לאפשרות לצאת משליטת פרעה, לצאת מהרצון לקבל שלו, וכבר יוצא לחופש מהאגו שלו. עכשיו הוא חופשי לעשות את כל פעולות ההשפעה שהוא רוצה. זה נקרא לצאת ממצרים, זה נקרא שהוא יוצא משליטת פרעה לשליטת הבורא - זהו החופש.

שאלה: איזה סוג של תפילות לבורא יש לנו לפני שאנחנו משיגים את הגלות ברמה הסופית שיוצאים כבר ממנה?

תלוי איזה מצבים אתה עובר.

תלמיד: האם יש בכלל תפילות לבורא לפני שמשיגים את התפילה הסופית?

ודאי שכן. כי בכל שלב ושלב אתה עושה איזושהי עבודה ורואה עד כמה אתה לא מסוגל להצליח. כל העבודות שאתה עושה הן כדי להגיע לעל מנת להשפיע, אחרת זה לא נקרא שאתה משתדל לצאת מגלות מצרים. אתה חייב לדעת שכל העבודה שלך היא בכך שאתה משתוקק לברוח ממצרים, לברוח מעל מנת לקבל, לברוח מהאגו שלך, ואתה לא מסוגל, וככל שאתה עושה מאמצים, אתה לא מסוגל. אז אתה צועק לבורא שיעזור לך, הוא עוזר לך חלקית, ואתה ממשיך ולא מסוגל, ושוב פונה - זאת העבודה.

על כך כתוב "ויאנחו בני ישראל מן העבודה". יש הרבה פניות לבורא והפניות האלה מגלות במשהו לאדם איפה הוא נמצא, אבל הן לא מצילות אותו מכך שהוא נמצא בתוך האגו שלו. וכך הוא עושה עוד ועוד פעולות עד שהוא מגיע למצב שהבורא שומע. זה נקרא "שבע שנות רעב", שכל העבודה שלו היא לרצות להגיע לעל מנת להשפיע והוא לא מסוגל, לכן זה נקרא "רעב".

תלמיד: איך לזהות בין המקום שבו אני צריך לתת את היגיעה, לבין המקום שבו נגמרה העבודה שלי ואני כבר יכול לפנות לבורא שיקדם אותי יותר לעבר ההשפעה?

אתה תראה זאת אחר כך, אתה צריך להרגיל את עצמך כל הזמן לפנות לבורא.

תלמיד: איך לא לפנות לבורא לפני שהתחלתי בעבודה?

גם תפנה, כמו תינוק שבוכה. אנחנו צריכים להתרגל כל הזמן לפנות לבורא, ולאט לאט אנחנו גם נתחיל לראות שזה לא נותן תוצאות. למה? כנראה שאנחנו לא עושים עבודה. אז נצרף לבקשות שלנו, לתפילות שלנו מאמצים בחיבור, בבירור וכך נתקדם.

לפנות לבורא תמיד כדאי, רק לא סתם לצעוק אלא גם לברר ולבדוק מה אתה יכול להוסיף לפנייה שלך.

שאלה: מהי הדרך המהירה לצאת ממצרים?

על זה אנחנו מדברים עכשיו, אין דרך מהירה יותר. אם היא תהיה מהירה זה כבר תלוי במאמץ של האדם והקבוצה שלו, בעזרה הדדית זה לזה, להעביר את הרצון שלהם כרצון אחד מכולם, ואז זה פועל על הבורא בצורה שהם הופכים לכלי רוחני.

תלמיד: אבל מה נותן לאדם את הכוח לא להפסיק להתפלל לבורא?

העלאת חשיבות לזה שאנחנו צריכים להיות קשורים בינינו בעשירייה כך שכל אחד ירצה להשפיע לאחרים, וכך כולם לכולם, ובזה אנחנו מגלים את הרצון שלנו להיות קשורים בכוחות השפעה. ודאי שכוחות ההשפעה שלנו הם קטנים וגם לא אמיתיים, אבל כשאנחנו פונים בכל זאת מתוך כאלה נטיות שלנו לבורא, אז הבורא מוסיף את הכוח שלו ומלבן את הרצונות שלנו, וכך אנחנו מתחילים לראות את עצמנו עולים בסולם ההשפעה.

תלמיד: הבוקר אמרת שיוצאים ממצרים כדי לשרת את האחרים, אז מה התפילה עבור החברים?

שאני כן רוצה לעבוד בשבילם. כלפי הבורא אני לא יודע מה לעשות ואיך, וגם העבודה שלי, הצעקה שלי לא כל כך ברורה לי ואם היא אמיתית בכלל, אבל כלפי החברים, ככל שאני משתדל לעבוד בשבילם, בצורה כזאת אני עוד ועוד מקרב את עצמי אליהם וכן מגיע למצב שאני מעלה את עצמי להשפעה.

תלמיד: האם הציור של יציאת מצרים הוא שאני יוצא למענם, הם יוצאים לפני, אנחנו יוצאים יחד, מהי יציאת מצרים פה?

זה לא חשוב, כל אחד דואג לזה שכולם יוצאים, כל החבורה. כי ביחס שלך לחברים אתה דואג להם.

שאלה: על מה אנחנו נלחמים ובאיזו צורה כדי ליצור את המקום לתפילה שעליה דובר בקטע 130?

אני לא יודע מה את שואלת. אנחנו נמצאים במאבק עם עצמנו כדי שהנקודה העיקרית תהיה לא הרצון לקבל שלי אלא החברים שלי, אני רוצה לעשות מעצמי כלי כדי למלאות אותם.

קריין: קטע 132.

"אם האדם מונח תחת שליטה זו כמו אומות העולם, נמצא שהוא בגלות, ואז הוא בבחינת עובדי עבודה זרה - ואז יש מקום לתפילה שהקב"ה יעזור לו לצאת מגלות הזו, ואז שייך לומר: ועכשיו, היינו לאחר שהוא בגלות והוא בבחינת עובדי עבודה זרה, שייך לומר: ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו, שפירושו לעבוד עבודת הקב"ה ולא לעבוד לשליטת עבודה זרה.

וזה נקרא יציאת מצרים, שאז כל המעשים הם להקב"ה. ובשביל זה מיחסים את המצוות - "זכר ליציאת מצרים", שרק אז לאחר שיוצאים מגלות מצרים אפשר לקיים את המצוות מטעם ציווי ה' ולא מטעמים אחרים."

(הרב"ש. אגרת ס"ו)

זאת אומרת, לפני שאנחנו זוכים ליציאת מצרים, אנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו רואים עד כמה כולנו נמצאים דווקא בגלות. כולנו ברצון לקבל שלנו, שאי אפשר בכלל להתרומם ממנו ואנחנו לא מסוגלים לצאת ממנו, המצב הוא ממש אנוש, ואנחנו בטוחים שאנחנו נשארים ולא יוצאים אף פעם מעל מנת לקבל, מהאגו שלנו, אנחנו לא יכולים להשיג שום דבר רוחני. זאת עבודת מצרים שמביאה אותנו להרגשה כזאת, וכשאנחנו באמת נכללים במצב הזה, אז דווקא מתוך המצב הזה מתפתחת הגאולה.

שאלה: איך אפשר לזכור את יציאת מצריים אם עוד לא יצאנו ממצרים?

בזה שאנחנו רוצים בכל רגע ורגע לעשות פעולות השפעה זה לזה, רוצים להתרומם מעל האגו שלנו ולא להיות תחת האגו שלנו שכל הזמן קובע לנו מה אנחנו חושבים ומה אנחנו עושים, זה נקרא שאנחנו משתדלים איכשהו לקרב את עצמנו ליציאה מהגלות, מהאגו, ממצרים, מהשעבוד בתוך הרצון לקבל שלנו. כך אנחנו צריכים לעשות.

כתוצאה מפעולות כאלה אנחנו כן מזמינים מאור המחזיר למוטב, אור עליון שמעלה אותנו, אבל לשם כך אנחנו צריכים לעשות פעולות. כמו חתול שמנסה לטפס, אז הוא קופץ וקופץ, הוא מודד את עוצמת הניתור שהוא צריך, ואחרי שהוא כבר רואה שהוא מסוגל אז הוא קופץ. כך אנחנו צריכים להשתדל להגיע לפעולת השפעה יותר ויותר, וכתוצאה מזה נקבל כוחות ונעלה לדרגה הבאה.

תלמידה: אם אפשר לדייק, חתול שקופץ כבר יודע מניסיון איך לקפוץ, אבל אנחנו לא יודעים, אין לנו את הרגשת יציאת מצריים, איך אנחנו יכולים להיזכר בזה ולקפוץ למצב הזה?

תבקשי כוח מלמעלה, מהבורא. את רוצה לגלות אותו, את רוצה להיות בקשר עימו, אז תבקשי שיעזור לך לקפוץ.

שאלה: טעם היציאה מעצמי, מהאגו שלי זה טעם יותר מתוק מכל טעם אחר, איך אני יכולה לבקש את היציאה הזאת לא עבור עצמי אלא עבור כל הכלי?

על ידי המאמצים שלנו אנחנו מזמינים מאור המחזיר למוטב, והוא מביא לנו דווקא הרגשה טובה בזה שאנחנו רוצים להשפיע.

שאלה: אנחנו צריכים להודות לבורא על כל המצבים שהוא נותן לנו, אבל איך להודות לבורא על רצון להרוג את כולם או על שנאה?

לבקש שיתקן את הרצונות האלה, שבמקום רצונות רעים ייתן לכם רצונות טובים. דווקא בגלל שהבורא מגלה לכם רצונות רעים וגם מגלה לכם בכל מיני צורות שזה מגיע ממנו, זה נותן לכם הזדמנות לפנות אליו, להתפלל ולהשתפר.

שאלה: נאמר כשהאדם סובל מכך שלא מסוגל לצאת מאהבת עצמו ולעבוד רק עבור ה'. השאלה, איך להיות כל הזמן במתח הזה, כל הזמן להרגיש את הכאב והצער הזה ולהעלות תפילה מעומק הלב על יציאה ממצרים?

אין שום בעיה, אם אתם חושבים כך בקבוצה, בקבוצת הגברים או בקבוצת הנשים, אז לא קשה להיות בזה וכל פעם לשפר את המצב.

תלמידה: הודות למה נוצר המתח הזה של השליטה העצמית?

הודות לזה שאני כל הזמן משתדל לנסות להגיע להשפעה, והחברות שלי, החברים שלי גם עושים את אותו דבר. ואז הבעיה היא לא בפעולה עצמה, אנחנו לא צריכים לעשות פעולות קשות, אלא יותר יחד.

שאלה: מה זה אותו חלק בנו שמרגיש שאנחנו בעבודה זרה, האם זה במוח, בלב?

במוח או בלב או בשניהם, אבל זה כאשר אדם מגלה שהוא נמצא בעל מנת לקבל.

שאלה: אנחנו יודעים שהדבר החשוב ביותר הוא החיבור עם החברים. עד כמה אני צריך לקבל את זה וללכת מעל הדעת, מעל כל החושך והבעיות שאני מרגיש בדרך למטרה?

ככל האפשר, אין גבול. אני צריך ללכת לקראת חיבור והשפעה הדדית עם החברים ועם הבורא ללא שום גבול.

שאלה: כתוב שיציאת מצרים היא כשכל מעשיו למען הבורא. מה אומר המצב הזה בדיוק?

זה מה שנקרא "בעל מנת להשפיע". מגיע כוח מלמעלה, הוא פועל על האדם ומרומם אותו מהרצון לקבל אל למעלה מהרצון לקבל, לתכונת הבינה.

שאלה: אני צריכה לראות את החברות כמתוקנות, אבל איך אני יכולה לבקש על כך שהן יצאו ממצרים אם כולן מתוקנות?

אני מבקשת עבור החברות שהבורא יחבר אותנו יחד ויעלה אותנו לדרגת השפעה הדדית, ואין בזה שום סתירה. יכול להיות שכולן מתוקנות ורק אני רואה שהן לא מתוקנות, אבל אני מבקשת ממה שאני רואה, כי "כל הפוסל במומו פוסל", ואז אני צריכה מהנקודה שלי לבקש. אל תפחדו לפנות לא נכון, העיקר כל הזמן להשתדל לפנות לבורא.

שאלה: האם היציאה ממצרים היא שטח שהוא של נתינה בלבד, של השפעה בלבד, או שאנחנו נשארות גם עם הרצון לקבל שמגביל לנו את הגאולה?

גם רצון לקבל וגם רצון להשפיע משתתפים בפעולה רוחנית.

שאלה: איך לבקש נכון, האם לבקש שהבורא יעזור לנו ליצור כלי או שימלא אותו באור?

בכל דבר אתם יכולים לפנות לבורא.

שאלה: מהי עבודת אלילים במאה ה-21? מתי אנחנו עושים עבודת אלילים ומתי אנחנו פונים לבורא?

אם אתה לא פונה לבורא, אתה עובד בעבודת אלילים.

שאלה: בהמשך לשיעור הנפלא הזה נולדה ההבנה שאנחנו לא יוצאים ממצרים, אנחנו צריכים לברוח ממנו בחושך מוחלט, לא ברור לאן, בגלל שאנחנו כבר לא מסוגלים להימצא במצב הקודם. כלומר אנחנו לא צריכים לדעת לאן אנחנו בורחים.

נכון.

שאלה: כשההשפעה נותנת לי תענוג, איך לקבל את התענוג הזה לא עבור עצמי? איך לעבוד עם המצבים האלה?

בשביל מה לך לקבל תענוג לעצמך? את עוד לא נמצאת במצב כזה. אנחנו מדברים רק על כך שעושים פעולות השפעה, מגלים מכך אור עליון, הרגשה נכונה וטובה, ומשייכים זאת לעשירייה ולבורא ולא לעצמנו. בינתיים זו העבודה שלנו.

שאלה: דיברת בשיעור בוקר שאנחנו יכולים לצאת ממצרים אם אנחנו רוצים להציל את החברים. מה עלינו לעשות כדי להציל את כל החברים?

להתפלל עבורם.

שאלה: האם ככל שאנחנו מתגברים יותר על הפרעות, כך אנחנו מתקרבים ליציאת מצרים, או שלא משנה כמות ההפרעות?

ככל שהולכים יותר נגד ההפרעות, כך מתקדמים ליציאה.

שאלה: המאמץ שאנחנו עושות כדי להחזיק בכוונת ההשפעה, האם אפשר להשוות זאת לבניית שרירים כמו שאנחנו עושים במכון כושר?

כן.

שאלה: איך יודעים שהבורא שמע את הצעקה שלנו?

לפי התגובה. הבורא תמיד שומע, השאלה, האם אנחנו מבינים את התגובה שלו, את מה שהוא מעביר לנו אחרי שהוא שומע. אבל תגובה תמיד נמצאת, בטוח.

תלמיד: איך מזהים את התגובה?

צריכים להיות מוכנים לזה.

שאלה: באילו פעולות בדיוק אנחנו מכוונים את הלב שלנו לבורא? האם כדי לבנות את הכלי חייבים לעשות פעולות מסוימות?

חיבור.

שאלה: איך אנחנו יודעים בעשירייה שאנחנו קרובים לבורא?

כשבתוך החיבור שלנו מתחילים להרגיש תגובה ממנו. אם אין תגובה, אז אין חיבור מספיק כדי לקלוט את התגובה מהבורא.

שאלה: כדי לרצות לצאת ממצרים צריך ממש לרצות להתנתק מהאגו, ונראה ששנים ייקח עד שאדם יגיע לכזה רצון אמיתי. איך לזרז את הנחיצות הזאת?

על ידי עבודה בקבוצה "איש את רעהו יעזורו" ועל ידי פנייה לבורא אנחנו יכולים לעשות את זה מהר.

שאלה: אנחנו מבקשים מה שחסר לנו והבורא נותן מה שנראה לו שנחוץ לנו. איך להגיע לדרגה כזאת שהתפילה שלנו תשתווה לרצון של הבורא?

על זה כתוב "עשה רצונו כרצונך, כדי שיעשה רצונך כרצונו".

שאלה: האם אנחנו מבקשים מהבורא ליצור את הכלי שלנו או למלא אותו באור?

גם זה וגם זה. אלה שני חלקים בפנייה לבורא.

קריין: קטע 133.

"יש לדעת, שענין גלות, מה שהאדם מרגיש, שהוא נמצא בגלות, זה נמדד לא לפי הגלות, אלא לפי הרגשת הרע והיסורים, שסובל מזה שנמצא בגלות. הגלות נמדדת לפי כמה הוא סובל מזה שנמצא בעל מנת לקבל. "ואז, כשיש לו יסורים, בזה שהוא נמצא תחת שליטת המעבידים, שהוא מוכרח לעשות כל מה שהם דורשים ממנו, ואין לו שום זכות לבצע את מה שהוא רוצה, אלא הוא מוכרח לשמש ולהוציא לפועל את כל מה שהאומות העולם, הנמצאים בגופו של אדם, דורשים, ואין לו שום כח לבגוד בהם, לפי שיעור המכאובים שהוא מרגיש ורוצה לברוח מהם, בשיעור הזה הוא יכול להנות מהגאולה."

(הרב"ש. מאמר 15 "מהו הברכה "שעשה לי נס במקום הזה" בעבודה" 1991)

כשאדם סובל מפני שנמצא ברצון לקבל שלו ולא יכול להשפיע לאחרים, לפי זה מודדים את עומק הגלות והנכונות שלו לצאת לגאולה. מתי יוצאים לגאולה? כשבוכים וצועקים ומוכנים לכול, רק כדי לברוח מעל מנת לקבל ממש, זאת אומרת שהפעולות בעל מנת לקבל יהיו בשבילי כחופש, כי זו רוחניות, ללא שום שכר אחר, רק שאני אוכל להשפיע, זה נקרא אצלי "יציאה מהגלות", זה נקרא אצלי רוחניות.

שאלה: באיזה אופן נעזור אחת לשנייה בעשירייה להגיע להרגשה של עמידה שלמה של הרצון לצאת ממצריים, לצעקה הזאת?

כמו שכתוב על ידי קנאה, תאווה וכבוד. זאת אומרת שאתן מדברות ביניכן וכל אחת מעוררת את האחרות ואתן יכולות בזה לעורר את החברות שירצו את זה. ואפילו שאני לא רוצה, אני פועלת עליהן כך שאני מדליקה אותן והן יירצו. ואחרי זה הן משפיעות עלי בחזרה וכך אנחנו עוזרות זו לזו.

שאלה: אנחנו שומעים שישראל מזרזים את הזמנים, אנחנו יודעים שיצאנו ממצריים לפני הזמן. האם זה משפיע על איכות החיבור בינינו, האם אנחנו לא עושים אילו מאמצים סתם לזירוז הזמנים?

"ישראל" נקרא מי שמשתוקק להיות דומה לבורא, ישר-אל ומי שמשתוקק לזה הוא נקרא "ישראל" ישר-אל. ואם אנחנו לא נשתוקק לזה אנחנו לא נצא ממצריים, מהאגו שלנו, אלא אך ורק אם אנחנו נתקשר בינינו ונרצה להיכנס לתוך על מנת להשפיע בינינו, בכל מחיר, מה שלא יהיה, אז אנחנו נגיע למצב שאותו האור העליון שנמצא בחיבור, הבורא, ישפיע עלינו ויעלה אותנו לדרגת השפעה.

ואז נבין מה זה נקרא "גלות" בתוך הרצון לקבל שלנו ומה זה נקרא "גאולה", שזה הופעת הבורא בתוך הרצונות שלנו, בתוך הכלים שלנו. כמו ההבדל בין גלות לגאולה, יש סך הכול אות אחת, אלף. א' זה סימן של הבורא, שהבורא מתגלה בתוך הכלים שלנו שהם נקראים "מצריים" שהם כולם על מנת לקבל, ושם מתגלה כוח ההשפעה, הבורא, אז אנחנו מגיעים במקום לגלות - לגאולה, במקום למצריים לארץ ישראל, לרצון, "ארץ" זה רצון שכולו מכוון לבורא ישר-אל.

תלמיד: מימוש השיעור בינינו, מימוש העצות שאתה נותן לנו בינינו, זה אומר שזה על מנת להשפיע?

כן. אם אתם משתדלים לממש מה שאתם שומעים בזמן כל שיעור ושיעור, אז אתם מתקדמים לעל מנת להשפיע.

שאלה: כשיש חושך מצריים שמורגש בעת היציאה ממצריים, כשאתה לא יודע איפה ימין, איפה שמאל, תמיד מופיע פחד לא להזיק לחברים, לא להזיק לעשירייה, איך להתמודד עם הפחדים האלו?

רק לעשות פעולות בלב שלם. מהלב באהבה ואז אתה נמצא בזה יחד עם הבורא, והבורא מלווה אותך ומכוון אותך ולא תגרום אף פעם נזק.

תלמיד: ואם הבקשה הזו של מכל הלב, היא סותרת?

את זה כבר אני לא יודע, צריכים קודם לסדר כך שכולם יסכימו.

שאלה: כשיש חומה בינינו, כשאני כביכול רוצה לתת הכול לעשירייה, זה ממש בגדר צעקה, ויש חברות שחושבות שזה לחץ, שזו כפייה, אבל זה בכל זאת מחזיר אותי שוב להשפיע, לתת. ולפעמים אני תופסת את הרגע הזה של החיבור ושוב הוא מתחמק. זאת באמת שאלה ממש כואבת.

זה טוב שהוא כואב לך ותמשיכי, ונקווה שהחברות שלך יבינו אותך, רק אל תלחצי עליהן באגו שלך אלא רק באהבה ותראי עד כמה זה יעזור.

שאלה: בשבוע האחרון אני מרגישה שאין לי חיסרון בכלל, כמו מדבר ואני לא מרגישה שאני נמצאת בסבל, ייסורים. האם זאת באמת הגלות שאני לא מרגישה צורך בבורא?

זו דרגת בהמה.

שאלה: האם אפשר על ידי דאגה יתרה להפריע לחברים לעבור את ה"מצרים" שלהם? איך לדאוג בצורה נכונה לכך?

אם אנחנו מתקדמים, מתקרבים זה אל זה באהבה, אז אנחנו לא יכולים להפריע זה אל זה. אבל זה צריך להיות ממש באהבה, ללא שום התערבות של האגו כי לפעמים האהבה והאגו מגיעים יחד ואז אנחנו כביכול רוצים לחנוק מישהו באהבה שלנו. צריכים להיזהר בזה.

תלמיד: איך אפשר לעשות את זה, אם אין לנו דוגמה לזה?

אי אפשר לתת לזה דוגמה. זה הלב, הלב צריך להגיד איך לעשות. תדברו ביניכם.

שאלה: ההרגשה היא שאנחנו רוצים אותו הדבר אבל אנחנו מפורדים ברצון הזה. האם אפשר לומר שהדבר הראשון שאנחנו צריכים באמת לממש עכשיו זה ההתכללות בינינו ואז לבקשה שלנו יהיה כוח?

בטוח שבתוך העשירייה צריכים לעשות כך.

שאלה: מה זאת אומרת ליהנות מגאולה, מה בסדר ומה לא בסדר בזה?

ליהנות מגאולה, זה אומר שאני נהנה מזה שעכשיו אני יכול להשפיע ללא הגבלה.

שאלה: כל יום אנחנו עובדים, עושים מאמצים, עושים יגיעה וגם אם אנחנו לא עושים את זה למען הבורא, אנחנו בכל זאת מגיעים לעבודת ה' בסוף המאמצים האלה. איך לדייק את הכוונה שלנו על מנת להשפיע?

אני לא יכול להסביר לך את כל הדברים שאת שואלת. אנחנו דיברנו על זה משך הרבה חדשים ופתאום את שואלת. את צריכה לשמוע אולי קצת שיעורים או לקרוא את הקטעים שאנחנו עכשיו עוברים. נגיד 20, 30 קטעים האחרונים ואז יהיה לך יותר ברור.

שאלה: אמרת שבכלים של המצרים, בנטיות האגואיסטיות, בתוכן מתגלה הבורא.

לא יכול להיות. לא יכול להיות שכלי מצרי, זאת אומרת על מנת לקבל, יקבל את גילוי הבורא.

תלמידה: איך הנטיות האגואיסטיות שלנו באות לידי ביטוי בעשירייה?

הן צריכות להיתקן - בעל מנת להשפיע, בין החברות ואז הבורא מתלבש בהם.

תלמידה: אז מה זה הכלים של המצרים?

הכלים של המצרים היו על מנת לקבל ועכשיו הם יתוקנו ויהיו בעל מנת להשפיע. אז לפי התפילות שלנו הבורא מתקן את הכלים האלו מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע ומתלבש בהם.

שאלה: במפגשים האחרונים בעשירייה שלנו הגענו להבנה משותפת שאנחנו רואות שבאמת הכאב שלנו נובע מתוך שאנחנו לא יכולות להתחבר, שאנחנו לא יכולות לעשות נחת רוח לבורא אבל יש לנו תחושה משותפת. איך אנחנו יכולות להגביר את התחושה הזאת או איך אנחנו יכולות להוסיף לתחושה הזאת כדי להגיע לחיסרון יותר גדול?

תפסיקו לשקר לעצמכן וביניכן שאתן רוצות להשפיע. תבדקו יותר נכון מה קורה ביניכן ותבקשו תיקון מלמעלה, מהבורא.

שאלה: למה לא נאמר על שמחה ביציאה ממצרים, או שזה תמיד הולך בפחד?

ודאי זו שמחה גדולה. אמנם זה מצב מאוד מאוד קשה אבל בכל זאת הוא מצב מאוד שמח כי רוצים בזה, משתוקקים לזה.

שאלה: אני רוצה ממש עם כל הלב להשתחרר מהאגו. אני מתפלל, אני מבקש את עזרת העשירייה אבל אני לא מצליח לראות תוצאות. מה עוד אני יכול לעשות?

להתכלל בחברים, לעזור להם ולהתפלל לבורא. אין יותר. אם אתה נמצא איתנו בשיעורים, בכל מה שהעשירייה עושה, אז אין יותר מה לעשות.

קריין: אנחנו בקטע 134

"בזמן שהיה בגלות, היינו שהיה מרגיש טעם של גלות, בזמן שהיתה באה אליו תמונה של להשפיע רק לשם שמים ולא לתועלת עצמו, היה מרגיש גלות וטעם עפר כנ"ל. ובזמן הגאולה, היינו שיוצא מהגלות, הוא מרגיש טעם בעבודה דלהשפיע טעם של ארץ חמדה טובה ורחבה.

היינו, שארץ הגלות נקרא שמרגישים טעם יסורים, שמסתכלים תמיד איך לברוח מארץ זו. מה שאין כן יציאה מהגלות נקרא, שבא לארץ חמדה טובה ורחבה, שעל ארץ זו אנו אומרים, נודה לך ה' אלקינו. וזה נקרא, ארץ ישר-אל כנ"ל. ולגאולה זו צריכים להשתוקק להגיע אליה."

(הרב"ש. מאמר 6 "ענין ביטחון" 1986)

זאת אומרת, הכול תלוי למה אנחנו משתוקקים.

שאלה: איך לגלות את התמונה להשפיע - בעבודה בינינו?

תתאר לעצמך שאתם כולכם נמצאים ברצון להשפיע וזה נקרא "גאולה".

שאלה: בקטע 133 נאמר - "דורשים ממנו, ואין לו שום זכות לבצע את מה שהוא רוצה, אלא הוא מוכרח לשמש ולהוציא לפועל את כל מה שהאומות העולם, הנמצאים בגופו של אדם, דורשים". האם אני צריכה לברוח מהשרות הזה לאומות העולם?

אל תדברי לפי מה שכתוב. תדברי על מה שאת חושבת. תשאלי מעצמך.

תלמידה: אני חושבת שאנחנו לא בורחים לשום מקום. אנחנו הולכים להפסיק להיות בייסורים ולהתחיל להודות לבורא, נכון?

לא. זה לא מספיק. אנחנו צריכים להגיע לפעולות על מנת להשפיע כדי להידמות לבורא. רק בזה אנחנו עושים לו נחת רוח, במידה שאנחנו דומים לו.

תלמיד: אצלנו בעבודה יש תקווה גדולה למצוא את כוח המשיח שיוציא אותנו ממצרים. איך מגיעים לזה?

משה רבנו הוא כוח שגדל ביניכם ומושך אתכם יחד לבורא. אתם צריכים לבנות אותו.

קריין: קטע 135.

"בזמן שבחינת ישראל היא בגלות, גם הבורא הוא יחד אתם בגלות, זאת אומרת שהרצון להשפיע הוא בגלות, וגם למי שרוצים להשפיע גם הוא בגלות, כמו שכתוב שפרעה אמר "מי ה' אשר אשמע בקולו", שהוא כפר בגדלות ה' ולא נתן להאמין בגדלות ה', וממילא בחינת ישראל היא בגלות אצלם.

ובהאמור יש לפרש מה ששאלנו, מהו שאומר "כביכול ישראל נגאלים וכאלו הוא נגאל", כלומר איזו שייכות יש בין גאולת ישראל לגאולת ה'. ובהנ"ל נמצא, שגלות ישראל וגלות הבורא הם שוים, היות כי בזמן שהאדם משיג ומרגיש גדלות הבורא, כבר אין שום שליטה לאומות העולם, שכולם בטלים נגדו יתברך. לכן יוצא שכל הגלות היא רק שאין מכירים בגדלותו יתברך."

(הרב"ש. מאמר 32 "מהו דגלים בעבודה" 1991)

שאלה: האם עבד פרעה הוא מי שמשתוקק לתענוגים?

כן.

תלמיד: ועבד ה' הוא מי שמשתוקק לחסרונות?

לא לחסרונות אלא לעל מנת להשפיע.

תלמיד: אבל הוא מחפש חסרונות שהוא יכול להשפיע להם.

כן.

שאלה: האם זה נכון לומר שגילוי הבורא הוא הרצון להשפיע שבאדם?

זה גילוי המקור להשפיע שנמצא בטבע. טוב יותר לומר כך כדי לא להתבלבל.

שאלה: אם אין מכירים בגלות בגדלות הבורא, האם זה אומר שבגלות לא מכירים בגדלות החברים?

כן, אבל מתפללים, מבקשים ומגלים.

שאלה: מה מונע מאתנו להכיר בגדלות הבורא?

הגאווה שלנו, אנחנו מרגישים את עצמנו יותר גדולים ממנו.

שאלה: מה הכוונה שפרעה לא הכיר בגדלות הבורא?

כי הוא גדול יותר מהבורא. הרצון לקבל גדול יותר מהרצון להשפיע. אנחנו מעדיפים את הרצון לקבל, למלאות אותו, לטפל בו, מאשר את הרצון להשפיע. זה נקרא שפרעה גדול יותר מהבורא. אנחנו קובעים את המעמדות האלה.

תלמיד: איך זה מתבטא בעבודה שלנו, האם בכך שאנחנו לא משייכים כל דבר לבורא?

אם אתה מברר לעצמך שהבורא הוא הכול, ממלא את הכול ואתה רק רוצה להיות קשור אליו, מחובר אליו ומשפיע לו, אז בהתאם לזה אתה מתקדם אליו. ואם ההפך, אז לפרעה.

תלמיד: זה לא מספיק שאני מכיר בבורא שהוא גדול, אלא הוא בעצם גם תכונת ההשפעה שאני רוצה להתחבר אליה.

כן, ככל שאתה עובד עם תכונת ההשפעה.

שאלה: כדי להשיג את החיסרון השלם ולקרוא לבורא, האם זה מחויב שכל העשירייה תהיה בכאב הגלות?

לא, מספיק שאת מבקשת. העשירייה אחר כך תצטרף איכשהו אבל קודם את.

שאלה: איך להגיע לגדלות הבורא בתוך עשירייה?

תדברו ביניכם עד כמה הבורא הוא גדול, ממלא את הכול וכל הבריאה נמצאת בו, והוא מנהל את הכול, ואל תיפרדו מהתפיסה הזאת שהבורא ממלא את הכול וכולנו נמצאים בו, ומזה תגיעו להרגשת גדלות הבורא.

שאלה: במצב על מנת להשפיע, האם אפשר להיות כולנו יחד או כל אחד?

גם וגם.

שאלה: כשהבורא מתלבש בכלי ההשפעה שלנו, האם במידה הזאת אנחנו נהיים דומים לו?

כן, אנחנו נמצאים בדרגה שלו במידה שהוא נמצא בנו.

שאלה: משני הקטעים האלה נשמע שהבורא נמצא בתוכי, האם זה נכון?

נכון.

תלמיד: אז למה אמרת שכוח ההשפעה הוא מהטבע הכללי ולא בתוכי?

הבורא כולל את כל המציאות כולה וכולנו גם נמצאים בו. אבל זה לא אומר שאני דומה לו, אני הפוך ממנו אבל אני נמצא בו, כי הוא כל המציאות, זה הבורא, כל הבריאה.

תלמיד: אז מה זה אומר שהבורא נמצא בתוכי?

זה לא מפריע לזה.

שאלה: מה הכוונה גלות ישראל ולא גלות הבורא?

אתה צריך ללמוד את מה שלמדנו כל הזמן. דברנו כל כך הרבה על הגלות, אין לי מה להוסיף.

קריין: 136.

"בזמן שישראל שבו יוצא מהגלות וזוכה לבחינת גאולה, ממילא גם הבורא, שהיה בזמן הגלות מכוסה ממנו, מחמת שליטת העמים, הוא נראה עכשיו ומתגלה גדלותו של הבורא. מטעם שעתה אין עוד צורך להצמצום והסתר, כי כבר עבר ממנו הצמצום, לפי הכלל "בשיעור שהאדם יכול לכוון בעל מנת להשפיע, בשיעור הזה נעבר ממנו הצמצום וההסתר". וזה שכתוב "נרננה בישועתך ויושע ה' ביום ההוא את ישראל. "וישע" כתיב, כביכול ישראל נגאלים וכאלו הוא נגאל"."

(הרב"ש. מאמר 32 "מהו דגלים בעבודה" 1991)

בכך שאנחנו עושים את הפעולות האלה אנחנו כביכול מוציאים את הבורא מהגלות, כי באמת כלפינו הוא נמצא בגלות, הוא נסתר.

שאלה: מדוע למרות המאמצים שלנו בחיבור בעשירייה ובכלי העולמי ההסתרה לא נעלמת, הבורא לא מתגלה ואנחנו רואים שהמצב בעולם רק נהיה גרוע יותר?

ההסתרה נמצאת בנו במידה שאנחנו הפוכים מהבורא. שהוא כולו רצון להשפיע ואנחנו כולנו רצון לקבל. במידה שאנחנו בחלק מהרצונות שלנו יכולים להרכיב כוונה על מנת להשפיע, אז באותם הרצונות המתוקנים בכוונה על מנת להשפיע הבורא מתגלה ובאחרים הוא עדין לא מתגלה. זה מה שקורה. וכל אחד מאתנו נמצא במאה אחוז מנוגד לבורא, היינו בהסתרה וככל שאני יכול לכסות את הרצונות שלי בכוונה על מנת להשפיע אני מרגיש בהם את הבורא.

קריין: קטע 137.

"בגלות מצרים השיגו כלים, היינו רצון שה' יעזור להם לצאת מהגלות כנ"ל, שאין אור בלי כלי, שרק מתי שמתפללים תפלה אמיתית, שהאדם רואה, שאין שום אפשרות להיוושע, אלא הקב"ה הוא יכול לעזור לו, זה נקרא תפלה אמיתית."

(הרב"ש. מאמר 11 "תפלה אמיתית היא על חסרון אמיתי" 1986)

אם הבורא לא נותן לנו תשובה, תגובה, לא נותן בנו שינוי סימן שאנחנו לא בקשנו נכון.

קריין: קטע 138

"בגלות מצרים, שהכתוב אומר "וזכרת, כי עבד היית במצרים", משמע שהעבד הוא כל כך רע, מטעם, היות ששם במצרים הרגישו עם ישראל יסורים. לכן אומר הכתוב "וזכרת", היינו שצריכים לזכור את היסורים שסובלו שם. אז יש מקום להיות בשמחה בגאולת מצרים."

(הרב"ש. מאמר 15 "מהו הברכה "שעשה לי נס במקום הזה" בעבודה" 1991)

שאלה: לגבי הקטע הקודם, מהי התגובה הנכונה מצד הנברא?

שהבורא נותן לי תמיד כל מה שאני צריך. אין כאן שאלה מצד הבורא מה שהוא נותן, כי הוא מעורר בי את השאלות ואת הרצונות ואת הסיבות ואחר כך הוא נותן לי גם תשובות ואני צריך רק לברר האם אני מסכים עם הכול, כל העבודה שלי היא בהסכמה.

תלמיד: האם אני צריך מהבורא רק את ההסכמה שלו או תגובה מסוימת?

את זה אתה צריך לברר.

שאלה: כתוב "וזכרת" למה זה מגיע כציווי? האם האדם לא יכול לזכור בעצמו מתוך כל הניסיון שהוא צבר?

לא. הוא צריך לזכור את כל מה שעבר במצרים וזה צריך להיות בהרגשה אחת ביציאה ממצרים. כן. זה תהליך אקומולטיבי מצטבר.

שאלה: אנחנו לא יכולים לתפוס את הבורא ולצאת ממצרים מכיוון שאנחנו לא יכולים להבין את כל הרע בתוכנו?

כן. נכון.

שאלה: כשהצורך לעזרת הבורא הוא לא שלם, תמיד יש עוד דבר שאולי יש מה לעשות, אולי אני לא מספיק טובה, אולי אני לא ראויה תמיד יש איזה עוד איזה תוספת. מה עושים שם ברגעים האלה?

לומדים מהילדים. איך הילדים מבקשים? הם לא עוצרים עד שהם מקבלים את כל מה שהם חושבים שהם צריכים. וגם בצורה כזאת אנחנו צריכים לגשת לבורא.

שאלה: יש הרגשה כאילו המילה "וזכרת", הזיכרון הזה לא כל כך אקומולטיבי, הבורא משכיח כל פעם מאיתנו. למה זה כך?

מפני שאין בינינו קשר. אם אנחנו בונים את הקשר בינינו בקבוצה, אנחנו בונים את הזיכרון המשותף, ושם שום דבר לא נעלם או נאבד, ואם אנחנו כל אחד לחוד זה לגמרי בורח מאתנו. שימו לב ותראו כמה אפשר לשמוע כל דבר ודבר כשאתם מחוברים.

שאלה: איך לצבור כוחות ועצמה ולחזק את התכונות שלי כדי להפוך אותם לטובת הזולת, ולזכות לעבוד עם התכונות האלה לשם שמיים?

רק על ידי תפילה. איך אני יכול להפוך את כל הרצון לקבל שלי על מנת להשפיע, לטובת הזולת, לטובת הקרוב שלי, רק על ידי תפילה לבורא, ושום דבר לא יעזור לי, אני בעצמי לא מסוגל. אפילו לתאר את הדברים האלו בצורה אמיתית מתוקנת אני לא יכול, לכן התשובה היא פשוטה, תפילה.

שאלה: הבורא מוציא את האדם מהגלות או שהאדם מוציא את הבורא מהגלות על ידי זה שהוא שם את ה' למלך עליו, או שזה דו צדדי?

זה קורה יחד, זה נקרא "אני לדודי ודודי לי".

שאלה: האם המשפט "ואהבת לרעך כמוך" זה הבורא בעצם מוציא אותנו מהגלות?

על ידי קיום "ואהבת לרעך כמוך" אנחנו יוצאים מהגלות, כי אנחנו נותנים לבורא שיתגלה בנו.

שאלה: מה משמעות הגאולה של ישראל והגאולה של מצרים, איך זה מתבטא בעבודה בעשירייה?

גאולת ישראל וגאולת מצרים זה אותו דבר, הגאולה מהאגו שלנו, התעלות מעל האגו שלנו זה נקרא גאולה, וכך האגו שלנו לא שולט עלינו וזה נקרא גאולה. למה זה נקרא גאולה? כשקודם הייתה גלות אנחנו הרגשנו, בדקנו וקבענו שאנחנו נמצאים בתוך האגו שלנו והוא קובע לנו הכול, זו הגלות. על ידי התקרבות בינינו, התקרבנו לבורא ודרשנו שישפיע עלינו כוח הטוב, השפעה, אז אנחנו בהתאם לכך רוצים לקבל כוח השפעה, מתעלים מעל האגו שלנו וזה נקרא גאולה.

תלמידה: וזה אותו דבר כמו הצמצום?

כן, זו התעלות מעל הצמצום.

שאלה: בעוד 3 שבועות יהיה לנו כנס גורלי עבור הכלי העולמי שנכין אותו יחד ונעביר יחד. יש רושם שכולנו הכלי העולמי, גם נשים וגם גברים צריכים להאמין ולהרגיש ולהכיר בחשיבות של גדלות החברים ורק כשאנחנו נרגיש את זה, נוכל להיות בטוחים שנצליח לעשות את זה כך שניתן תענוג גם לך וגם לבורא. האם זו באמת הנקודה, חשיבות גדלות החברים או יש עוד משהו שיכול לעזור?

לא, רק גדלות החברים מביאה אותנו לגדלות הבורא שיכול להתגלות בין החברים, זה מה שאנחנו צריכים להשיג בכנס שלנו ואז באמת זו תהיה הצלחה גדולה. גם לנו ולכל האנושות, לכל העולם.

שאלה: האם הסדנאות על חשיבות וגדלות החברים יכולות לעזור לנו, אולי נעביר סדנאות כאלה בחלק השני של השיעור או בשבת בצהרים?

אני לא יודע, אני לזה לא שייך ולא יודע, ומה יותר טוב ופחות טוב זו לא עבודה שלי. אני לזה לא נכנס.

שאלה: איך להגיע לתפילה אמיתית אם תמיד נראה לנו שיש עוד משהו שאני והחברים יכולים לעשות עוד ולא עשינו מספיק יגיעה?

אף פעם אין מספיק בהשפעה, תמיד אפשר להוסיף.

שאלה: האם אנחנו יכולות לעזור זו לזו בעשירייה כדי להגדיר את הרגשת הגלות, לברר מהו הסבל שאנחנו מרגישות? האם אלו ייסורים שנובעים מהאגו, או מזה שאנחנו בעבדות של האגו שמוביל בסוף לגאולה?

אני חושב שאתן מבולבלות ועדיף שתבררו את זה בצורה פשוטה ללא פלפולים כאלה בראש, ואז יכול להיות שתבינו יותר. כי אתן מיד רוצות לעלות למעלה ולפתור את הבעיות שלכן בדרגות עליונות, ואנחנו עדיין לא נמצאים שם.

שאלה: אמרת בקטע 135 שאם יש גדלות הבורא אז אנחנו יוצאים מהגלות. אנחנו כל הזמן עובדים על גדלות הבורא, מהי גדלות הבורא בהתייחס ליציאת מצרים?

כשאנחנו משיגים את גדלות הבורא פעם ראשונה בדרגה ראשונה זה נקרא יציאת מצרים.

שאלה: אמרת שהגלות נגמרת כשאנחנו מרגישים את גדלות הבורא. האם אפשר לומר שהיציאה ממצרים היאה מצב דינמי, ושהיציאה הסופית קורית כשהעשירייה מתמלאת בגדלות ה' במידה מלאה?

נכון, אמרת יפה.

קריין: קטע 139.

"היות שהמלכות הזו היתה עדיין בגלות, לכן היתה קצרה ידה מלהושיע לישראל. מה שאין כן בזמן שהיא יוצאת מהגלות, אדרבה, הוא הנותנת את הרוח להאדם, שיהיה במצב רוח מרומם.

לכן, כשבא משה ובישר להם בשורת הגאולה, הם לא היו יכולים להאמין לדבר זה, היינו שיצאו מגלות מצרים, כלומר כמו שכתוב, "והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, והצלתי אתכם מעבודתם". היינו, שלא תהיה להם לאו דוקא עבודה קשה, אלא אפילו סתם עבודה, לא תהיה לכם, את זה לא היו יכולים להאמין, איך יכול להיות דבר זה.

זאת אומרת, אם היו מאמינים בדבר הזה, אז בכח האמונה היו יוצאים מהגלות. היינו, שמלכות, הנקראת רוח, היתה עולה למעלה בחשיבות."

(הרב"ש. מאמר 16 "מהו, מקוצר רוח ומעבודה קשה, בעבודה" 1990)

שאלה: בעשירייה החברים עוברים מצבים שונים לגמרי, האם אנחנו יוצאים ממצרים בלי קשר לאיזה מצב כל אחד עובר העיקר הוא שאנחנו מחזיקים יחד את המטרה, או בכל זאת אני צריכה איכשהו להגיע להרגשה שכולנו באיזושהי עלייה?

אין אחד שדומה לאחר ואנחנו צריכים לעבוד יחד. לכן אף אחד לא מסתכל על האחר בכמה הוא דומה לאחר, אלא העיקר בשבילנו הוא שאני מחובר עם כולם להשגת אותה המטרה. אבל כל אחד עובד לפי הכלים שלו, לפי ההבנה שלו וכך מתקדם.

שאלה: למה רב"ש מתכוון כשהוא אומר "אם היו מאמינים בדבר הזה"? למה הכוונה "מאמינים"?

היו מקבלים את זה שזה קיים לפניהם.

שאלה: ביציאה ממצרים מה יותר חשוב, האם כשאני לא מוכנה לצאת ללא חברות ממצרים מתוך אהבה, או כשאני כן רוצה לצאת ממצרים אבל מתוך התחייבות אני צריכה להתגבר על הרצון הזה וללא חברות אני לא מוכנה לצאת?

שאלה טובה. אני רוצה לצאת ממצרים עם החברות שלי מפני שאני רוצה להגיע לאהבה בינינו ואחר כך מאהבה בינינו לאהבה לבורא.

שאלה: כתוב "אם היו מאמינים בדבר הזה אז בכוח האמונה היו יוצאים מהגלות", איך אנחנו יכולים להוסיף אמונה זה לזה כדי שנזכה לגאולה?

נדבר על זה פעם אחרת.

שאלה: איך להבין ולהכיר את המרחק מהבורא שהוא כתוצאה מרצון לקבל פרס? איך אנחנו רואים את ההתרחקות הנכונה מהבורא?

אני לא מבין את הדברים האלה. איך אני יכול להתרחק מהבורא או להתקרב לבורא כדי לקבל איזה שכר? כל השכר שלי הוא רק כדי לעזור לכולם להתחבר ולהביא אותם לחיבור עם הבורא.

סדנה

האם אנחנו מוכנים ליציאה ממצרים?

*

(סוף השיעור)