שיעור בוקר 31.08.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

חוק הערבות – קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: קטעים נבחרים מהמקורות בנושא "חוק הערבות".

אנחנו נמצאים בקטע מספר 13. מתוך מאמר של הרב"ש. "הכנה לקבלת התורה מהו - א'".

"כתוב "ויתייצבו בתחתית ההר". וצריכים להבין מה זה "ההר". הנה הר הוא מלשון הרהורים, שהוא, שכל האדם, ומה שהוא בשכל הנקרא בכח, יכול אח"כ להתפשט בפועל ממש, ולפי זה יכולים לפרש, "וירד ה' על הר סיני אל ראש ההר", שהוא המחשבה והשכל של האדם, כלומר, שה' הודיע לכל העם, שידעו כי יצר לב האדם רע מנעוריו, ולאחר שה' הודיע להם בכח, היינו בראש ההר, אח"כ מה שהיה בכח מתפשט אח"כ בפועל. ומשום זה בא העם לידי הרגשה בפועל, וכולם הרגישו עכשיו את הצורך לתורה, כמ"ש "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין", ואמרו עכשיו, ע"י הרגשה בפועל שהם נאלצים לקבל את התורה, היינו אין בחירה, כי ראו אם יקבלו את התורה יהיה להם טוב ועונג, "ואם לאו פה תהא קבורתכם"."

(הרב"ש. מאמר 18 "הכנה לקבלת התורה מהו - א'" 1987)

שאלה: בסוף הציטוט רב"ש כותב "ואמרו עכשיו, ע"י הרגשה בפועל שהם נאלצים לקבל את התורה," האם גם אנחנו צריכים להביא את עצמנו למצב שאנחנו מחויבים לקבל את התורה או שאנחנו לא צריכים לאלץ את עצמנו אלא יותר לרצות?

מתוך זה שאתה מאוד רוצה להשיג את מטרת החיים, מהות החיים, אתה רוצה להשיג את האור העליון שיטפל בך, שישנה אותך, כל זה מביא אותך למצב שאין לך ברירה, אתה חייב להמית את הרצון לקבל, זאת אומרת הוא נשאר אבל הוא נשאר בבחינת מיתה. מה זה מיתה? אתה מצמצם אותו כאילו שלא קיים, עושה צמצום א'. ובכל דרגה ודרגה אתה עושה קודם צמצום ואחר כך מסך, זאת אומרת איך להשתמש בו בצורה הפוכה כי חוץ מרצון לקבל אין אצלך שום דבר, ואז בעל מנת להשפיע.

אז כל פעם אתה הולך והופך אותו ממש לההיפך, "ויהפוכו" מה שנקרא. וזה נקרא שאדם שחי ברוחניות, הולך לחיות ברוחניות, הוא צריך להמית את עצמו. להמית את הרצון לקבל בצורה אגואיסטית, בשימוש אגואיסטי ואז הוא מגיע לחיים רוחניים, משתמש בו כבר בעל מנת להשפיע, בלמעלה ממנו בצורה הפוכה. לא בתוך הרצון לקבל הוא בונה את המילוי שלו אלא למעלה מהרצון לקבל, דרך הזולת לבורא.

ולכן הבורא שבר את הכלי, שיהיה לאדם משהו מחוצה לו, כלי חיצון, אחרים, ולכן אדם עושה על עצמו צמצום וכאילו מוסר לאחרים ועושה בזה נחת רוח לבורא. ואז יוצאת לך מערכת שלמה רוחנית למעלה מהדעת שאתה יכול בזה כך להשתמש. הכול מוכן, מסודר ממש מלמעלה.

שאלה: מה זו ההרגשה שמתאר פה הרב"ש וגם בתורה כתוב שאם לא, פה יהיה מקום קבורתכם? מה זאת ההרגשה הזאת שעם ישראל מרגיש?

אין לך אפילו במקצת את ההרגשה הזאת שאם אתה לא משיג את מטרת הבריאה, חיים רוחניים, אז אתה מת, מה יש לך בחיים האלו?

תלמיד: אז מה מיוחד במעמד הר סיני, הרי עוד לפני כן הם הרגישו את זה? מה מיוחד בהרגשה הזו לעומת ההרגשה שהם הרגישו עוד לפני זה שהניעה אותם לצאת ממצרים וכן הלאה?

הרגשה בהר סיני זו כבר הרגשה החלטית, שמתגלה להם כל האגו, הר סיני מתגלה, ומתגלה צורת העבודה שהיא כולה בעל מנת להשפיע, ושחייבים לעשות צמצום על הרצון לקבל שלהם מלהשתמש לעצמו, ולמעלה מזה, ההפך, לבנות כוונה בעל מנת להשפיע, שהכוונה הזאת על מנת להשפיע היא תכסה את כל ההר, את כל האגו שהבורא ברא, והוא בעצמו נמצא בפסגת ההר, ואנחנו צריכים לאט לאט לעלות למצב כזה וכך לקבוע שימוש על ידי האגו לכולנו.

תלמיד: אם באמת בתוך הדעת התגלה כל העניין הזה לכל העם במעמד הר סיני, איך זה שהאדם אחרי זה רוצה שוב לחזור למצרים? איך אחרי זה היו עוד כאלה תופעות שכאילו הפחד הזה שכאן יהיה מקום קבורתכם נשכח?

קודם כל זה לא נקרא שמתגלה בתוך הדעת ממש, ושנית להעלות את האנשים ולהוריד אותם כמה פעמים, ממש אין בעיה בזה מצד הבורא. "מלך מחייה וממית ומצמיח ישועה"¹. אז מחייה וממית ומתוך שממית אחרי שמחייה, ממית ומצמיח ישועה. רק על ידי כניסות ויציאות, פעולות כאלה של סטארט סטופ (start stop), מתוך השוואה ביניהן אנחנו מרגישים אבחנות רוחניות.

זה נקרא רשימות. אנחנו לא מבינים מה זה מצב אחד, אנחנו לא מבינים מה המצב השני, אנחנו מרגישים כניסה ויציאה מכל מצב ממטה למעלה ומלמעלה למטה, ומזה יש לנו התרשמויות, גרמוניקות (תדרים קטנים) כאלה מכל המעברים האלו, ומתוך המעברים האלו מתייצבות בנו רשימות שהן בעצם אותם היסודות שאנחנו מבצעים עליהם פעולות שלנו.

רק מתוך השינויים, אי אפשר להרגיש אף מצב בפני עצמו. רק מתוך כניסה ויציאה בו, וגם לא פעם אחת, אלא כמו שהאור נכנס לתוך הפרצוף, נכנס יוצא, נכנס יוצא, עד הצעד האחרון ואחר כך מזדכך ומזדכך, ואז יש את כל הטנת"א, והטנת"א הזאת היא אומרת על הפעולה עצמה, ומהות הפעולה, והבורא, שאתה על ידי הטנת"א יכול לקלוט אותו. אתה לא מתקשר לבורא, אתה מתקשר לרשימות הללו והן נותנות לך הרגשת ההתקשרות. אלה דברים נפלאים, אנחנו נבוא לכולם.

שאלה: למה הבורא ברא את יצר הרע והוא משתמש בחוק הערבות כדי להביא אותנו לקשר? מה המטרה של כל זה?

כי להיות בערבות זה נקרא להיות ברוחניות, בתכונה רוחנית, בהשפעה, ולהיות מחוצה לערבות זה להיות מחוצה לרוחניות, שזה העולם שלנו, האגואיסטי במילים אחרות. ולכן או חיבור או מוות, ברוחניות אין דבר אחר. לכן הבורא ברא את מערכת אדם הראשון, שבר אותה, ונתן את זה לנו כמשחק לחבר אותם החלקים השבורים בחזרה, ואת כל החלקים האלה אנחנו מגלים בנו. אני לא יודע איפה החלק השבור שבי, אלא כשאני מגלה את הרצון לקבל ורוצה להתקשר על ידו לאחרים ורואה שאני לא מסוגל, אז אני מגלה את הרצון לקבל השבור שלי. וכאן אני צריך להעלות את דרגת החשיבות של החיבור ולבקש מהבורא שיעזור לי, כי אני בעצמי לא מסוגל, אני בעצמי כולי שבור. כך מתקדמים, כך מתקנים את עצמנו.

שאלה: האם הערבות היא תנאי כדי לעלות למעלה מהדעת?

זה חובה, אחרת זה לא למעלה מהדעת בצורה אמיתית, רוחנית. לפעמים נותנים כאלו מצבים אבל הם לא שלמים.

תלמיד: איך עשירייה נכנסת לערבות?

על ידי מאמץ פיזי, מאמץ פנימי ותפילה.

תלמיד: כי דיברנו שבדור האחרון למעלה מהדעת הוא דווקא בעשיריות, אז איך מתחילים לממש את כל התנאים האלה?

בינתיים אנחנו עושים את זה לפי מאמרי רב"ש, אחר כך נצטרך לעבור לפעולות כמו שאנחנו לומדים בפרצופים, אחר כך יהיו לנו עליות בפרצופים כמו בעולמות וחלוקות בין גלגלתא עיניים ואח"פ, ונתחיל להרגיש את המצבים שפועלים עלינו כמצבים של ימות השבוע, חגים, כל מיני שינויים בתנאים חיצוניים, אבל זה הכול כלפי החיבור.

לכן מה זה חג? חג זה תנאים מיוחדים לחיבור בין בני אדם במניין. וכך כל החיים שלנו, רק בינתיים אין לנו בזה אבחנות, אבל נדבר אולי בחגים האלו יותר על מה זה נקרא תפילה בציבור, תפילה במניין, מה זה נקרא מניין, מה זה כל חג וחג.

זאת אומרת איזה סוג מניין, איזה סוג חיבור, עוצמה, לא לפי הכמות, אלא לפי עוצמת החיבור ולפי אופן החיבור, איזו עוצמת החיבור בקבוצה אנחנו מכנים בשם מיוחד של החג ובהתאם לזה אנחנו פונים לבורא בבקשה מיוחדת לחיבור, שזה נקרא תפילות של החג ההוא. מאיפה מקובלים הוציאו את זה? זו לא המצאה של בן אדם, זה מתוך ההשגה הרוחנית, לכן הם כתבו.

תלמיד: אתה יכול לתת לנו איזשהו תרגיל שנוכל להתאמן על לבנות קומה של למעלה מהדעת במהלך היום בעשיריות?

היה לנו אתמול, נדמה לי, פסוק באמונה למעלה מהדעת יותר בולט ששם היה מובן יותר מה אנחנו צריכים לעשות.

קריין: אולי ציטוט 8 מ"אמונה למעלה מהדעת"? אני לא בטוח, יש פה הרבה דברים טובים.

כן, כל חכמת הקבלה זה אמונה למעלה מהדעת רק בכל מיני תנאים שונים. כשאנחנו מדברים על סולם המדרגות, פרצופים, עולמות, כל מה שלא תגיד, זה הכול שינויי המצבים באמונה למעלה מהדעת. כי יש לנו כוח מלכות, בינה והתקשרויות שונות ביניהן כדי להשיג את הכתר.

קריין: ציטוט 8 מתוך מסמך אמונה למעלה מהדעת, מתוך "שמעתי" י"ט, "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה".

"אין להאדם להתרעם, בזמן שיש לו עבודה עם הרצון לקבל, בזה שהוא המפריע לו בעבודה. והאדם בטח היה יותר שבע רצון, אם הרצון לקבל היה נעדר מהגוף, היינו, שלא היה מביא להאדם את שאלותיו, להפריע לו מהעבודה של קיום תו"מ. אלא האדם צריך להאמין, שזה שהרצון לקבל מפריע לו מהעבודה, זה באה לו מלמעלה. כי מן השמים נותנים לו כח הגלוי של הרצון לקבל, מטעם שדוקא בזמן שהרצון לקבל מתעורר, יש מקום עבודה, שיהיה להאדם מגע הדוק עם הבורא, שיעזור לו להפוך את הרצון לקבל בעמ"נ להשפיע. והאדם צריך להאמין, כי מזה נמשך נחת רוח להבורא, מזה שהאדם מתפלל אליו, שיקרבהו בבחינת הדביקות, הנקראת "השתוות הצורה", שהיא בחינת ביטול הרצון לקבל, שיהיה בעמ"נ להשפיע. ועל זה אומר הבורא: "נצחוני בני". היינו, אני נתתי לכם רצון לקבל, ואתם מבקשים ממני, שאני אתן לכם במקומו רצון להשפיע".

(בעל הסולם. שמעתי, מאמר י"ט. "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה")

זה די בכללות, לא לזה התכוונתי. יש לך עוד ציטוט?

קריין: חברים כותבים אולי ציטוט 6. מתוך רב"ש "כל התורה היא שם אחד קדוש".

"כל התגברות בעבודה נקראת "בחינת הליכה בעבודות ה'", כי "פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול", היינו שכל ההתגברויות מצטרפות לשיעור מסוים, הנצרך להיות כלי לקבלת השפע. והתגברות פירושו, שלוקחים חלק מכלי קבלה ומכניסים אותו לכלים דהשפעה. וזה כדוגמת "מסך", שצריכים לעשות על "עביות". נמצא, אם אין לו רצון לקבל, אין לו על מה לעשות מסך. לכן משום זה, כשהיצר הרע מביא לו מחשבות זרות, אז הוא הזמן לקחת את המחשבות האלו ולהעלות אותן "למעלה מהדעת". וזה האדם יכול לעשות בכל דבר שנפשו משתוקקת, שאל יגיד שקבל עכשיו דחיה מעבודה, אלא שיגיד, שמהשמיים נתנו לו רצונות ומחשבות, בכדי שיהיה לו מקום להכניס אותם להקדושה."

(הרב"ש. מאמר 22 "כל התורה היא שם אחד קדוש" 1985)

זאת אומרת כל דבר שאנחנו מרגישים בזמן השיעורים, במשך היום, כדחייה מרוחניות, שאנחנו לא רוצים להתעסק בזה, שאנחנו לא רוצים לחשוב, שאנחנו רוצים לברוח, שאנחנו רוצים להפסיק לדבר או לחשוב על הרוחניות, על החברים במשהו, כל זה הזדמנות שנותנים לנו מלמעלה כדי שאנחנו נתגבר על זה, ודווקא נמשך לחיבור בינינו ולבורא שיעשה תיקון בקשר בינינו. בקשר המתוקן נתחיל להרגיש הבחנות רוחניות. בקיצור, לא צריכים הרבה מילים, הרבה פסוקים, יש בזה את כל חכמת הקבלה, כי כולם כותבים, אבל תכלס לראות בכל דבר שדוחה אותנו מהרוחניות, מהחיבור ולהשתדל רק להימשך לזה, עוד יותר ויותר. ואם לא יכולים - תפילה, ואם כן יכולים – לבצע. ולבצע גם בזה שעושים פעולה וגם תפילה ש"ה' יגמור בעדי". ככה זה.

אנחנו עוד לא התחלנו את הנושא הזה, אנחנו רק נמצאים ממש בפתח ואז נגלה איך בנויים בזה כל הפרצופים והעולמות, ואיך מושגים של זמן, עליית העולמות, חגים כפי שאנחנו קוראים לזה, משתתפים בזה. וגם היקום שלנו, שזו הדרגה החומרית, התחתונה, איך הוא גם כמו צל אחרי האדם עושה איזה פעולות בצורה גשמית שלנו בכל החוקים האלו של הטבע הגשמי. נתחיל לראות את הדברים האלה ממש כמנגנון אחד. תודה לאל אנחנו נמצאים בפתח.

שאלה: בציטוט הקודם כשכתוב שהבורא נמצא על הר סיני, האם מדובר על השנאה?

לא. כשהבורא יורד, הוא מסביר לנו שזאת ירידה וכלפיי מה, אחר כך.

תלמיד: השנאה שמתוארת כאן ושהייתה בין התלמידים של רבי שמעון שכתבו את הזוהר, האם אפשר להשוות בין הדברים?

אני לא יכול לדבר על דברים כאלה, אני לא עונה לך על השאלות האלה כי לא נמצאים בזה. מה אתה מבין בשנאה בין אלו לאלו ומה קורה שם ביניהם? אתה נמצא בזה? לא. אל תשאל על דברים שהם לא שייכים בדיוק לעבודה שלנו. אנחנו לא מתעסקים בספרות.

שאלה: בקטע שקראנו כתוב חד משמעית שמגיעה הרגשה בפועל שאין ברירה, איך זה מסתדר עם זה שאין דחייה ברוחניות?

אתה חושב שאם הבורא לא היה משחק איתך בסוכרייה ומקל היית עושה משהו? אני שואל אותך.

תלמיד: ברור שהכל עושה הבורא, אבל איך זה מסתדר ביחד?

זה מסתדר בצורה כזאת שהבחירה החופשית לא נמצאת בכלל בזה.

תלמיד: איפה היא נמצאת?

את זה אתה צריך לגלות, אבל זה לגמרי לא בזה. זה שאתה תתקדם ותשיג את גמר התיקון, בטוח. ואיך אתה משיג את זה? בבחירה חופשית. איפה בהליכה הזאת יש לך בחירה חופשית? כתוב "כי בין כך ובין כך תעבוד", "ולא ידח ממנו נידח", "הכל יחזור לשורשו" וכן הלאה וכן האלה, ובכל זאת אתה תקיים את כל הדברים האלה מבחירה חופשית. אנחנו עוד צריכים לגלות מהם המרכיבים של התנאי הזה של הבחירה החופשית, אין לנו עדיין הרגשה בזה, אין.

שאלה: בחג יש תנאים מיוחדים לחיבור, סוג חיבור, עוצמת חיבור, אופן חיבור מיוחד. איזו עצמת חיבור או סוג חיבור מיוחד מצפה לנו בעוד 19 ימים כשמתחילים החגים, ב18 לחודש, למה אנחנו מצפים, לאיזה סוג של מניין, מה מיוחד בו?

קודם כל אנחנו דיברנו על זה, מ-14 לספטמבר עד ה-18 בספטמבר אנחנו עוסקים בסליחות, זה נקרא תקופת הסליחות. זה יותר אבל זה מספיק לנו, אפילו פחות. אז אנחנו נלמד מה זה סליחות, למה מקובלים קבעו את הזמנים האלה לסליחות, מה אנחנו צריכים לעשות, מה אנחנו מתקנים על ידי התקופה הזאת שנקראת תקופת הסליחות.

אחר כך אנחנו צריכים להיכנס מהערב של ה-18 בספטמבר לראש השנה, 19 בספטמבר ו20 לספטמבר זה ראש השנה, יומיים. נדבר ונלמד על ראש השנה. ראש השנה הוא תחילה של השנה, שנה רוחנית, זאת לא שנה גשמית ולא שייך לגשמיות. הכול קבעו המקובלים אך ורק לפי הבחנות רוחניות, לפי כוחות שפועלים על העולם שלנו ואיך האדם צריך בהתאם לזה להתנהג, כדי לקבל את הכוחות האלה ולהתקרב על ידם לגמר התיקון.

כל החגים זה שינוי ההתנהגות מלמעלה, מהבורא כלפיי בני האדם, כדי לתת להם הזדמנות עוד יותר להתחבר ביניהם ולעשות איזו התקדמות יותר מהירה לגמר התיקון. אז בזה אנחנו מסיימים את ראש השנה ב-20 לספטמבר.

אחר כך יש לנו שבוע ימים עד יום הכיפורים. על יום כיפור אנחנו נלמד לפני זה מהו, למה זה דין ורחמים, ואיך אנחנו צריכים לתקן את הדברים האלה. זאת אומרת, אלה ימים מיוחדים בזה שמתגבר רצון לקבל, מתגלה, ומתגלה ההזדמנות לתקן אותו בזמן קצר ובדרגה גבוהה. אז אנחנו צריכים גם כן ללמוד על זה ולהשתמש בזה, להשתתף בזה. זה לא שייך למה שהעמך עושה, אנחנו עושים את הפעולות האלה לא בצורה גשמית אלא בצורה הרוחנית. לכן אני ממליץ לכולם ללמוד איתנו יחד, ואנחנו נלמד איך לקיים אותם בתוך הרצון שלנו, בתוך תיקון הרצון.

אחר כך, שלושה ימים אחרי יום הכיפורים אנחנו נכנסים לשבוע ימים של סוכות. זה בניית המסך, זה כבר בניית המסך על הרצון לקבל. שהרצון לקבל נכנס כבר לצמצום על ידי יום הכיפורים ועליו אפשר לבנות מסך.

כמו שאנחנו תמיד אומרים, לאתר רצון לקבל, לעשות עליו צמצום ואחרי צמצום מסך. ואז אנחנו בונים את המסך ברוחניות על פני הרצון לקבל שלנו, ודרך המסך אנחנו מתחילים לקבל קצת את האור העליון, והוא מתחיל למלא את הכלים שלנו שהם נמצאים בסוכה, במקום שהוא כולו סגור. אנחנו בנינו אותו כרצון לקבל שלנו שכבר מקבל על עצמו הגבלות של לקבל רק בעל מנת להשפיע. וכך אנחנו גומרים את החגים.

תלמיד: השבוע מתחילים לעבוד הצוותים של התוכן החברתי, ישיבות חברים, הפעלות חברתיות. וגם צוות ההכנה שמכין את הכלי העולמי בכל מיני פעולות שעשיריות יעשו כהכנה לתקופה המיוחדת הזאת. שמעתי שעכשיו אפשר לקבל כוחות מיוחדים לחיבור בשינוי היחס של הבורא, איך אנחנו מכינים את עצמנו לקלוט את הכוחות האלו שהבורא רוצה לתת לנו?

הבורא מחלק, אין כאן בעיה, מהשמיים אין שום מניעה. תבואו אליו ותבקשו כמו שצריך. תבקשו כמו שצריך זאת אומרת שאתה לא צריך להתחנן, אתה צריך להראות שיש לך כלי, שאתה רוצה להשתמש נכון בכוח הזה, ואז תקבל. ואם אתה לא יודע לבקש, סימן שאתה לא יודע איך להשתמש במה שתקבל, אז אתה לא מקבל.

תדברו, תחשבו, תקראו איזה מאמר או משהו שבו כתוב על זה יותר, איך אנחנו צריכים להביע בקשה לבורא כדי בטוח לקבל ממנו כוח.

קריין: ציטוט מס' 14 מתוך ליקוטי הלכות, "חשן משפט הלכות ערב".

"אי אפשר לקיים התורה והמצוות, כי אם ע"י הערבות, שכל אחד נעשה ערב בעד חברו. כי עיקר קיום התורה, שהוא בחינת הרצון, הוא ע"י האחדות. ועל כן, כל מי שרוצה לקבל עליו עול תורה ומצוות, שהעיקר ע"י התגברות הרצון, צריך להיכלל בכלליות ישראל באחדות גדול. נמצא שדווקא ע"י הערבות, שזהו בחינת שכולם נחשבין כאחד, ע"י זה דווקא עיקר קיום התורה. כי עיקר האהבה ואחדות, הוא בבחינת הרצון, שכל אחד מרוצה לחברו, ואין שום שינוי רצון ביניהם, ונכללים כולם ברצון אחד, שעל ידי זה נכללין ברצון העליון, שהוא תכלית האחדות." 

שאלה: אפשר לקיים תורה ומצוות בדעת או רק מעל הדעת?

תורה ומצוות אפשר לקיים רק בהשפעה, כי כל התורה היא כוח חיבור וכוח השפעה, "ואהבת לרעך כמוך". ולכן כל התורה מתקיימת רק כדי לתת לנו כוח השפעה. ואחר כך להסביר לנו איך בכוח השפעה אנחנו יכולים עוד יותר להתקשר בינינו ולבורא. ואיך שכוח ההשפעה שזה נקרא הבורא בעצמו ישרה בינינו, ימלא אותנו. וכך אנחנו לפי המילוי הזה נקבע שנמצאים באיזה עולם בכל ה-125 מדרגות עד גמר התיקון.

תלמיד: אז מה זה בעצם התורה והמצוות שמדובר פה?

תורה ומצוות זה נקרא אור המחזיר למוטב, זה נקרא "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין, כי המאור שבה מחזירו למוטב". אבל זה רק תורה כמאור המחזיר למוטב, ויש תורה כמילוי, כאור פנימי שנקרא תורה. על זה בעל הסולם כותב בספר "אור הבהיר".

תלמיד: ומה הן המצוות האלה שמדובר עליהן? אנחנו בכלל מסוגלים לבצע מצוות כלשהן בעולם הזה?

בעצם אנחנו מסוגלים לבצע מצוות שזה נקרא שאם אתה יכול לעשות צמצום על הרצון לעצמו ולעבוד למעלה מהרצון לעצמו על מנת להשפיע דרך הזולת, בעיקר זה דרך העשירייה, לבורא, אז אתה בזה מבצע מצוות, היינו פעולת השפעה. זה נקרא מצווה.

תלמיד: זאת אומרת שמה שאנחנו עושים היום זה עדיין לא מצוות כל עוד לא נהיה בהשפעה?

מה שאתה בינתיים עושה זה נקרא עברות.

תלמיד: זה לא מצוות, אין מצוות בזה?

יש מצוות, רק מה שאתה בינתיים עושה זה נקרא שאתה עושה עברות. אבל אתה נמצא בדרך ולכן זה כמו תינוק שעושה כל מיני פעולות, שטויות, בתקווה להגיע לזה.

שאלה: חוק הערבות זה אומר שאני נותן ערבות לקבוצה, חברים מקבלים התחייבות, מתחייבים על דברים, והיות ותשעה חברים זה חלקי הבורא, לא כולם מצליחים לעמוד בזה ואז אני מתחיל להתפלל. זה אומר שהתפילה היא חלק מחוק הערבות, חלק בלתי נפרד עד שנגיע לערבות?

לא שהם לא יכולים לעמוד בזה, בעיניי כך נראה לי שהם לא יכולים לעמוד בזה.

תלמיד: בדיוק מה שאמרת כי אז חלק מהחברים מצליחים לעבוד מעל הדעת ולהשתדל לעמוד במירב המשימות.

ואז כל אחד מתפלל לראות את החברים שלו שלמים, מחוברים, ורק הליקויים שהוא רואה, זה מה שחסר לעשירייה וכלום חוץ מזה. אחרת "עיניים להם ולא יראו".

תלמיד: זאת אומרת, למעשה בלי תפילה אי אפשר להגיע גם למימוש הערבות?

בלבד, יופי.

שאלה: המאמץ הזה להיכנס לערבות בסופו של דבר מביא אותנו לנחיצות, להליכה למעלה מהדעת?

כן. אתם רואים שכמה שאנחנו מדברים ונכללים יחד בזה יש איזשהו רוח ששורה בינינו, שממלאה את כל הכלי העולמי שלנו, מקרבת, אנחנו מתחילים יותר להרגיש אותו דבר, להבין אותו דבר, להסכים לאותו דבר. ככה לאט לאט הכלי מצטייר ומגיע למצב שחד מקבל חד. כשהכלי יהיה יותר באיזו רזולוציה, באיזה הבחן בכל זאת להיות כאחד, אז נתחיל להרגיש שהמושג הזה אחד שזה נקרא בורא, הוא שורש אחד לכולנו.

שאלה: אז יש פה הדדיות בין אמונה למעלה מהדעת לבין ערבות, פעם זה כך פעם כך?

לא פעם כך ופעם כך, בכלי שנקרא ערבות ושהוא עוד מתעלה לאמונה למעלה מהדעת, לפי דרגת האמונה למעלה מהדעת מגלים את הבורא.

שאלה: במהלך היום כל עשירייה נפגשת בזום לשיחה של רבע שעה, לפעמים חצי שעה ויש יותר ממפגש אחד ביום, איך הכי נכון להשתמש במפגשים האלה שבאמת יהיו יעילים ואפקטיביים להתקדמות שלנו?

אתם צריכים להרגיש את הצורך לחיבור הזה פעמיים שלוש ביום שיש לכם, ממש כצמרמורת בעצמות, כמו שכתוב "כל עצמותיי תאמרנה", אתה רוצה להרגיש בעצמות כמו שקר לך ואתה מרגיש צמרמורת, כך אתה רוצה להגיע לחיבור. אמנם שאחר כך הזמן מתקרב ואתה רוצה לדחות אותו, זה גם טוב, מראים לך שני מצבים, מצב רצוי ומצב ומצוי ואז אתה מתפלל.

תלמיד: ובמפגש עצמו מה אנחנו צריכים לעשות?

במפגש עצמו זה קשה, אני לא יכול לקבוע לכם, אתם צריכים לחפש איך אתם מייצבים את עצמיכם להיות ראויים בעיניי הבורא, כמו שהילדים הקטנים שרוצים שאמא תשמח מהם, ככה זה, מה עלינו לעשות כדי שהבורא ישמח.

תלמיד: זה נכון לדבר בסדנה או לקרוא קטעי מקור?

אפשר לדבר על זה, לרכך את הלב אפשר לדבר על זה, לדבר, להתפלל, לבקש ממנו הכוונה.

תלמיד: איך לעבוד על המום ולא לפסול חבר?

זו בעיה, אני צריך לראות בנטייה שלי לפסול את החבר, ממש קודם כל כעזרה מלמעלה שזה הבורא עושה לי טובה גדולה, מראה לי את האגו שלי האמיתי בצורה אמיתית בצורה בוטה, גסה מאוד, שאני רוצה לפסול אותו, זה מצד אחד. ומצד שני אני צריך להודות שהוא עושה לי את זה כי אני עכשיו רואה מה יש לתקן על מה אפשר לבקש ואז אני מעלה את הבקשה. וכך אני מתקרב.

אני צריך להגיע למצב שבליבי אני ממש מחבק אותם את כולם. זה כמו שכותב רב"ש יכול להיות שהם מתנהגים בקבוצה בצורה כזאת שלא קורה שום דבר ביניהם אבל בלב הם ממש מחובקים ובוכים לחיבור ויש להם התרגשות רבה. ומבחוץ זה תלוי בקבוצה, עד כמה שהקבוצה גדלה היא רוצה יותר להסתיר את הדברים האלה. אבל בינתיים זה כמו ילדים קטנים שהכול אצלם מתפרץ החוצה, זה גם טוב.

שאלה: במפגש העשירייה שלנו אנחנו קוראים קודם כל קטעים מהשיעור, אחרי זה עושים סדנה לפי אותו הקטע ובסוף המפגש אנחנו מתפללים שלוש דקות. כשאנחנו מתפללים בסוף אותו המפגש, האם זאת תפילה שהיא נקראת דרך העשירייה, זה מה שדיברת עליו היום בשיעור שהעיקר זה דרך העשירייה להתפלל?

אני לא יכול להיכנס למצב שלכם, אני מדבר בצורה כללית. תפילה אמיתית זו תפילה במניין. מניין אלה עשרה אנשים, עשרה גברים, גברים זאת אומרת שיש להם כוח התגברות. זה לא מבחינת המין, זה מבחינת הכוח התגברות, אז תשתדלו להתאסף כעשרה שאתם רוצים שכל אחד יתגבר על עצמו ואז הוא נקרא גבר, ולהתחבר ביניכם לכוח אחד כאיש אחד בלב אחד ואז הבורא יקבל את התפילה שלכם.

שאלה: יום אחד העשירייה מסתכלת על חבר ורואה בו גדול הדור ממש שהוא נותן את החיים שלו עבור העשירייה ושהוא עושה חיבור בעשירייה מעל הכוחות האנושיים וממש גם משבחת אותו על זה בסוף היום. יום אחרי זה מגיעים שליחים לעשירייה ומראים לעשירייה איך אותו אדם ספציפי, אותו חבר מטביע את העשירייה והעשירייה במבוכה, האם העשירייה צריכה לשמור על הערבות ולטבוע ביחד כערבים זה לזה או צריכה לעשות איזה מעשה אחר?

חוץ מערבות אין לנו מה לעשות, זאת ההתחלה. יש סדר תיקונים אבל בלי ערבות אנחנו לא יכולים, אתה יכול להגיד מה לעשות קודם הערבות. קודם הערבות להשתדל לצאת ממצרים.

תלמיד: אבל אם מוכיחים שליחים שהעשירייה כרגע טובעת בגלל חבר מסוים. וזה אותו חבר שעשה את החיבור רגע לפני, האם היא צריכה להחזיק בערבות אחד בשני ולטבוע ביחד?

למה לטבוע ביחד, על מה אתה מדבר בכלל אני לא מבין. איפה זה כתוב תגיד לי, תראה לי על מה אתה מסתמך? אצלי המקורות הן הבסיס. מה זה לטבוע יחד עם כולם? עכשיו יבואו אליכם לקבוצה מישהו חדש ויתחיל למשוך אתכם לאיזו דת לאיזה פעולות לא יודע פגניות, ואתם תלכו אחריו? מה זה לטבוע? מה זה להיטבע?

תלמיד: לטבוע זה אומר שיש מצב שכל העשירייה יכולה להיפגע ולעוף מהדרך שירחיקו אותה.

בגלל שאנחנו מחזיקים במישהו שבור במישהו שטועה? איך יכול להיות שכולם הולכים אחרי אחד, יש לכם ללכת יחד עם כל הקבוצות, אחרינו, אחרי רב"ש, אחרי בעל הסולם. מה זאת אומרת שיש מישהו שמתעורר בעשירייה והוא יכול לסחוב את העשירייה החוצה? ועוד אתם נמצאים בשאלה ללכת אחריו או לא? אני לא מבין אתכם. האם יכול להתקיים דבר כזה באיזה מקום? אני לא יודע.

תלמיד: זה לא שהחבר הוא מושך את העשירייה ולא הולך בדרך, אלא זה מין סצנה שהיא בכלל לא טבעית שקורית.

אני לא יודע, אני יודע דבר אחד אתה פילוסוף, זה ידוע, ופסיכולוג גדול ידוע, ואפילו לא פילוסוף אתה פילוסופה, אתה לא יודע אבל זה כמו שבזוהר ככה מכנים חכמי אומות העולם. אז אני מבקש אל תשתמש בשכל שלך, אל תשתמש בהם, תיקח רק מה שכתוב ולפי השכל זה מה שכתוב ותעשה, זהו. יש לך שם מלא חברים שאתה יכול יחד איתם להתקדם, מה זה פתאום יש לך איזה כיוון, זה לא פעם אחת, תיזהר.

יש לך יותר מדי שכל ומחשבות שהם לא נמצאים במערכת הנכונה, בהתקשרות הנכונה. תמשיך בצורה לפי מה שכתוב, אין לך יותר ממה שכתוב. על כל מילה, על כל מילה תבקש פירוש ולפי הפירוש הזה תלך.

שאלה: רב"ש כתב שאם לא תעשו את זה כאן מקום קבורתכם ואני רוצה למקד את זה רק על דבר אחד, איך אנחנו מפתחים, בונים, את מידת הסבלנות על הקשר בינינו בחברים בעשירייה?

מתוך מידת החשיבות שיש לנו במטרה. אין אדם פחות סובלני ממני בעולם, אין. כמה שיש לי סבלנות? אין בכלל. אני מוכן במילה אחת שמישהו אומר משהו, אני כבר רוצה לסתור לו, ומישהו שעושה משהו אני מוכן להרוג אותו. זה משהו, אבל פשוט חשיבות המטרה היא נותנת לי אפשרות לשמוע את כל השטויות שלכם ואת כל הבלבולים שלכם, ואת כל מה שאתם עושים וזה כולנו כולכם. אלא אך ורק חשיבות המטרה ואחר כך מתוך זה מגיעה אהבה כמו לילדים, מה אתה עושה? כך אתה צריך לראות את החברים, פעם אחת שהם כמו הילדים שלך, שאתה אוהב אותם אפילו כמו שהם לא חשוב כמו שהם, ופעם אתה מעלה אותם אפילו כגדולי הדור.

תלמיד: אז לתרגל את חשיבות המטרה זה יתרום לנו לסבלנות ולכל הקשר, זה המיקוד?

כן.

שאלה: האם התפילה עצמה היא מעל הדעת?

התפילה צריכה להיות מתוך הלב, אני לא יודע למעלה מהדעת, למטה מהדעת, מתוך הלב כמה שרק אפשר, אך ורק מתוך הלב, לכן כתוב מהי התפילה? עבודה שבלב. את זה תרשום, זה חייב להיות כך. אחרת זה פילוסופיה ועל זה הבורא לא עונה.

תלמיד: אמרת שחשוב להתמיד בתפילה. זה נכון?

"הלואי שאתפלל כל היום". אתה רואה, אני כל הזמן מדבר דרך הפסוקים.

תתפלל כל היום מתוך הלב בלבד. לא מתוך השכל.

שאלה: מה שכתוב פה שכולם נכללים ברצון אחד ועל ידי זה נכללים ברצון העליון, שזה האחדות, אנחנו מתחברים יחד כדי להתכלל ברצון אחד. כל אחד מאתנו עושה צמצום בשביל זה. זה נכון? וכדי שנוכל מתוך הרצון המשותף הזה להתכלל ברצון העליון אנחנו גם צריכים לעשות את זה לא עבור עצמנו. צריך להיות פה איזה צמצום שני?

אני לא יודע. אתה הכול רוצה להפוך לעניין טכני. את זה לא בונים כמו שבונים בית, [אלא] מצפים שהבורא יבנה. ולכן הגישה היא לא נכונה. הגישה צריכה להיות שוב, דרך חיבור לבורא. כל דבר בצורה כזאת. אתה מזמין את הבניה בלבד. ואתה גם לא יודע בדיוק איך זה ייבנה, באיזו צורה, וגם לא חשוב לך. אתה רוצה שזה יקרה מלמעלה. במיוחד מה שאנחנו עכשיו בונים, בית המקדש השלישי, כתוב שהוא צריך כולו להגיע מלמעלה ובניגוד לכל הדרגות הקודמות של בית המקדש הראשון ושני.

תלמיד: זאת אומרת שאנחנו צריכים להתכלל בתוך הקשר בינינו ולהגיש את הכל לבורא, ולהתנתק מכל הבקשות והניסיונות אישיים שלנו?

לא. אנחנו צריכים כל הזמן להיות בחיבור כלפי החברים ובחיבור כלפי הבורא. נקודה. זהו. אל תכניסו לזה יותר מדי את החכמות שלכם. זה רק מבלבל ולא מביא תוצאות. ככה זה.

שאלה: לפי אותו הפסוק, כולם נכללים ברצון אחד. השאלה אם יש הרגשת של כל חבר וחבר בתוך העשירייה, איך אפשר לעבור מזה להרגשת הרצון של הכלל?

העשירייה זה רצון של הכלל. אל תדאג. אם אתה נמצא בעשירייה אל תחשוב על שום דבר חוץ מזה. בטוח שזה קובע כבר את היחס שלך לכל המציאות. אחר כך אנחנו נדע האם יש לנו עוד משהו להוסיף.

שאלה: איזה קשר יש בין אמונה למעלה מהדעת לכוונה?

אמונה למעלה מהדעת זאת דרגה רוחנית וכוונה נקבעת לפי הדרגה הרוחנית הזאת. זה מה שקורה.

שאלה: ממה שקראנו אפשר להבין שהמסך יאפשר לנו לרכוש רצון להשפיע למעלה מהרצון האגואיסטי שלי?

ודאי. זאת פעולת המסך, לעשות פעולת השפעה מתוך זה שהוא עומד על הרצון לקבל, למעלה מהרצון לקבל. זה נקרא לעשות "צמצום, מסך ואור חוזר" ולפי האור חוזר תהיה לו השגה רוחנית.

מה שאני רוצה במשך השיעור, זה שאתם תרגישו בפנים איך שעוברים בכם כל מיני רגשות, הבחנות, עד שאנחנו מגיעים למצב שזה נעשה לנו יותר ברור, יותר קרוב, יותר מובן, יותר מורגש, וככה נכנסים לאט לאט. בכל זאת, הכלי הוא גדול אז יש מצד אחד אינרציה גדולה, כבדות בלהתקדם אבל מצד שני יש עושר גדול בהתקדמות ובתפיסה. וכך נתקדם.

תלמיד: אנחנו רצינו להגיד שכל קבוצת טביליסי נמצאת בהודיה גדולה לפני הבורא שיש לנו כזה מוליך של אור כמוך. אנחנו מאוד אוהבים אותך.

זה הדדי לחלוטין, אתם יודעים איך אני אוהב אתכם.

שאלה: פתחת את השיעור בתחזית איך שאתה רואה את האנושות, איך היא הולכת להיכנס לסתיו, היא הולכת לצאת ממנו, וזה הבחנות ותובנות, וגם דיברת כל השיעור על אמונה למעלה מהדעת, על השינויים שאנחנו צריכים לעבור. אתה יכול לקשור בין שני השינויים האלה, ב"טנגו" הזה?

[הלוואי] שהאנושות הייתה יכולה במשהו לקבל את ההכוונות שלנו לתיקון המצב, לחיבור, כי בסופו של דבר מה אנחנו צריכים? אנחנו רוצים לשכנע את הציבור בעובדה אחת, מאיפה באים לנו הוירוסים? מזה [מפני] שאין חיבור נכון בין כל חלקי הבריאה. בכל הרמות, דומם, צומח, חי, מדבר, איפה שצריך כבר להיות חיבור לפי ההתקדמות הכללית, לפי התכנית הכללית שמקדמת אותנו לגמר התיקון, שצריך להיות חיבור אבל עדיין אין חיבור, מהמקומות האלו שאין חיבור, כמו שיש לך סדקים כאלה בקירות, בכל מיני מקומות, משם יוצאים הווירוסים. כי הווירוסים האלה זה בעצם אותו רצון לקבל שהיה צריך להיות מתוקן, אבל לא תיקנו אותו ואז הם יוצאים. זה הווירוסים האלה.

עכשיו, אנחנו הולכים ומטפלים בהם בכל מיני רמות, בכל מיני הצורות האלו, אבל האמת שאנחנו צריכים לטפל בהם ברמה הגבוהה ביותר שבהם הם מתגלים, וזה ברמה האנושית. הווירוס הזה, חוץ מזה שפוגע בבריאות שלנו בוא נגיד, העיקר זה שהוא פוגע בריחוק בינינו, בשגרת מקומות העבודה, גנים, בתי ספר וכן הלאה.

זאת אומרת, אנחנו צריכים במקומות האלה איפה שהווירוס פועל בצורה שלילית על החברה האנושית, לראות את ההשפעה שלו איך אנחנו יכולים לתקן אותה, וזה על ידי החיבור הנכון בינינו. לא יעזור ללכת עם מסכות, להתרחק זה מזה, לסגור בית ספר, לסגור גני ילדים, בתי קולנוע, תיאטרונים, זה לא צריך להיות. צריכים אנחנו בדרגה הכי גבוהה, ביחס בין בני אדם, בואו אנחנו נתחיל לתקן את עצמנו ביחס נכון זה לזה. אנחנו בזה ננטרל את הווירוס "על כל פשעים", שזה הווירוסים האלה, בדרגה אנושית, "על כל פשעים תכסה אהבה". ואז אנחנו נתחיל לראות איך אנחנו בנשק הכי גבוה, מתחילים לסדר את כל הבריאה מלמעלה למטה. יותר ויותר עד שכל הווירוסים האלה נעלמים גם מכל הרמות התחתונות. גם בבני אדם בגופים שלהם, גם בחיות, בכל [דבר].

זאת היום צריכה להיות רמת הטיפול שלנו בכל דבר ודבר שאנחנו מגלים בטבע, רק על ידי חיבור בינינו. רק על ידי חיבור בינינו, תסתמו, תסגרו את כל הסדקים שמהם יוצאים הווירוסים האלה, הנחשים האלה הקטנים, והכול יעלם. זה מה אנחנו צריכים להסביר לאנושות באיזו צורה שהם איכשהו יבינו, יקלטו או שלא יבינו, ולא יקלטו, אבל שהם יזכרו שדיברנו על זה. ובמכה הבאה ובעוד כמה מכות הם יזכרו שאנחנו דיברנו, ושזאת צורת הטיפול הנכונה.

תלמיד: אם הולכים לצד השני לגמרי למה שאנחנו צריכים לעבור "בני ברוך" הכניסה שלנו לאמונה למעלה מהדעת, איך זה קשור לזה, למצב האנושות, לסדקים שיש באנושות?

אמונה למעלה מהדעת בעיקר דוחפת אותנו לחיבור. כי לגלות אמונה, כוח השפעה, כוח הבינה למעלה מכוח המלכות למעלה מהדעת זה רק בחיבור. בינה על פני מלכות, דיברנו על סנדוויץ, דיברנו על כל דברים האלה, רק בצורה כזאת.

תלמיד: את הסדקים רק אנחנו עושים "בני ברוך" או גם האנושות משתתפת בזה?

סדקים עושים כולם, אבל לתקן זה עלינו. לכסות אותם עם הטיח, עם היחס שלנו, זה עלינו.

תלמיד: ומה אנחנו רוצים מהאנושות בזה, בכיסוי?

לאנושות האמת, רק ידיעה שהתקרבות זה הטיפול הנכון בווירוס הקורונה, ובכלל בכל הבעיות שעוד יבואו בדרך, ושאנחנו על ידי זה יכולים הכול לסדר. באמת ישנה תרופה, והמחלה מתגלה מיום ליום לעיני כולם ואנחנו אותם האנשים שמצביעים על התרופה הנכונה, ונשתדל שהעולם יאמין בנו, בתרופה הזאת.

וקודם כל בואו אנחנו בינינו נקיים את הדברים האלה, שתהיה לנו אפשרות גם להראות שאנחנו זוכים לתיקון. לא סתם ישראל נמצאת במצב מאוד לא טוב מבחינת וירוס הקורונה.

תלמיד: כן, ישראל ממש מתחילה להיות בעליה בנקודה הזאת של הקורונה.

כן, וזה יהיה יותר ויותר גרוע, אנחנו נהיה הכי גרועים. אף אחד לא יקבל אותנו, אף אחד לא ירצה אותנו, כולם יצביעו עלינו "תראו מה שקורה", עד ש"נהפוכו", ואז יגידו "הגדיל ה' לעשות עם אלה, היינו כחולמים².

(סוף השיעור)

---

1. "ממך, מי כמוך בעל גבורות ומי דומה לך ומי דומה לך, מלך ממית ומחיה ומצמיח ישועה" (ליקוטי תפילות א, קכח).↩

2. בְּשׁוּב יְהוָה אֶת-שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה: אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל יְהוָה לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה הִגְדִּיל יְהוָה לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ הָיִינוּ שְׂמֵחִים. (תהילים קכ"ו א-ג)↩