שיעור בוקר 22.08.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" כרך א', עמ' 485,

מאמר: "ההבדל בין עבודת הכלל והפרט"

קריין: ספר "כתבי רב"ש", כרך א', עמ' 485, מאמר "ההבדל בין עבודת הכלל והפרט".

ההבדל בין עבודת הכלל והפרט

תשמ"ז - מאמר ט"ז
1986/87 - מאמר 16

"בזה"ק (אמור דף כ' ובהסולם אות נ"ח) וזו לשונו "תא חזי, בוא וראה, אדם שנולד, לא נתמנה עליו כח מלמעלה עד שנמול. כיון שנמול, נתעורר עליו התעוררות הרוח, דהיינו אור הנפש שלמעלה. זכה לעסוק בתורה, הנה אז הוא אדם שלם, שלם בכל, כי זכה לאור החיה, אבל בהמה שנולדה, באותה שעה שנולדה, הנה אותו הכח שיש לה בסוף יש לה בשעה שנולדה, ומשום זה כתוב, שור או כשב או עז כי יולד".

ויש להבין החילוק הזה בין בהמה לאדם, מה זה בא ללמדינו בעבודה. קודם כל עלינו להבין, מהי בחינת "אדם" בעבודה ומהי בחינת "בהמה" בעבודה. אדם מהו. הנה חז"ל דרשו (ברכות ו') על מה שנאמר "סוף דבר הכל נשמע, את האלקים ירא ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם". מאי כי זה כל האדם. אמר רבי אלעזר, אמר הקב"ה, כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל זה", עד כאן לשונו.

פירוש, שבשביל יראת ה' נברא כל העולם. וזהו שאמר "מהו כי זה כל האדם". נשמע מכאן, שאדם נקרא מי שיש לו יראת ה'. מה שאין כן מי שאין לו יראת ה', אינו נקרא אדם.

ובזה יתבאר גם כן מה שאמרו (יבמות ס"א) וזו לשונם "וכן היה רבי שמעון בן יוחאי אומר, שנאמר ואתן צאני צאן מרעיתי, אדם אתם, אתם קרויין אדם ואין העובדי כוכבים קרויין אדם". גם כן יש לפרש, שכוונתו על אדם, שיש לו יראת שמים (והגם שבבחינת הדין לא חשוב אלא הוא מטמא, אף על פי שאין להאדם אלא דרגת בהמה, מכל מקום הוא מטמא באוהל, מכל מקום בעניני עבודה לומדים באיש אחד בחינת ישראל ובחינת שבעים אומות, כמו שאומר הזה"ק ש"כל אדם הוא עולם קטן". לכן בבחינת מצות מעשיות, שנקרא "חלק הנגלה", לומדים כל דבר בפני עצמו. זאת אומרת, גוי לחוד וישראל לחוד, היינו שלומדים הכל בגופים נפרדים. לכן הדין הוא, שקברי עכו"ם אינן מטמאים באוהל, היות שכתוב "בטומאה אדם כי ימות באוהל". לכן עכו"ם אינן מטמאין באוהל.)

ובהאמור יוצא, שמי שיש לו יראת ה' הוא נקרא אדם, מה שאין כן מי שאין לו יראת ה' הוא נחשב לבחינת בהמה ולא אדם. אולם יש להבין מהו השיעור של יראת ה', הלא יש הרבה בחינות בזה.

הנה הזה"ק (בהקדמת ספר הזהר דף קפ"ה ובהסולם אות ק"צ) וזו לשונו "היראה מפורשת לשלש בחינות. שתים מהן, אין בהן שורש כראוי. ואחת היא שורש היראה. יש אדם שירא מהקב"ה בשביל שיחיו בניו ולא ימותו, או ירא מעונש גופו או מעונש כספו. ועל כן הוא ירא אותו תמיד. נמצא, שהיראה שהוא ירא מהקב"ה, לא שם אותה לשורש, כי תועלת עצמו היא השורש, והיראה היא תולדה ממנה. ויש אדם הירא מפני הקב"ה, משום שירא מעונש העולם ההוא ומעונש של הגיהנום. שתי מיני יראות האלו, דהיינו היראה מעונש עולם הזה, והיראה מעונש עולם הבא, אינן עיקר היראה ושורשה. היראה שהיא עיקר הוא, שאדם יירא מפני אדונו, משום שהוא רב ושליט".

ולפי דברי הזה"ק הנ"ל משמע, שעיקר יראת ה' היא מסיבת שהקב"ה הוא רב ושליט. זהו המחייב אותנו לקיים מצוותיו, כי זהו נקרא שהוא עובד שלא על מנת לקבל פרס. כלומר, לא בשביל תועלת עצמו, היינו שהוא יקבל איזו תמורה עבור עבודתו, אלא העבודה בעצמה היא השכר, משום שלזכיה גדולה הוא מרגיש שיש לו, בזה שהוא רואה שנתנו לו מחשבה ורצון לשמש את המלך, ולהון תועפות תחשב המתנה הגדולה שזיכהו מן השמים.

ובהאמור יוצא, ש"אדם" נקרא זה שהולך בדרך להגיע לבחינת שכל מעשיו יהיו על הכוונה לשם שמים ולא לתועלת עצמו. מה שאין כן אם אין לו הכוונה, רק מעשה לבד, הגם שזהו דבר גדול, אבל בלי כוונה נקרא בחינת "בהמה", כמו שכתוב (משלי י"ט, ב'): גם בלא דעת נפש לא טוב. פירוש "בלא דעת", ש"דעת" נקרא כוונה, כמו שכתוב "אתה חונן לאדם דעת".

וקשה, הלא הדרך של אמת הוא ללכת למעלה מהדעת, אם כן (מהו) מדוע אנו מתפללים שיתן לנו דעת. ואמר אאמו"ר זצ"ל, שדעת דקדושה נקרא "דביקות", "השתוות הצורה". ולפי זה יש לפרש "גם בלא דעת", היינו נפש בלא דביקות, אלא הוא בבחינת בהמה, שאינו הולך בדרך שיזכה על ידי סגולת תורה ומצות להגיע שיוכל לכוון בעמ"נ להשפיע. הוא נקרא "בהמה בלי דעת", בלי השתוות הצורה. זאת אומרת, שכל מעשיו מה שהוא עושה, אין לו כוונה אחרת אלא לתועלת עצמו, שזה נקרא בחינת "בהמה", ואינו שייך לבחינת "אתם קרויין אדם ולא עכו"ם", כנ"ל.

ועתה נבאר מה ששאלנו, מה מרמז לנו ההבדל בין לידת בהמה ללידת אדם, שהזה"ק מביא לנו ראיה לדבריו במה שאומר "בהמה שנולדה, הנה אותו הכוח שיש לה בסוף, יש לה בשעה שנולדה", ממה שכתוב "שור או כבש או עז כי יולד", ששור בן יומא קרא שור, בזה שלא כתוב עגל כי יולד. ובעניני עבודה זה (מה) בא ללמדינו לדעת את סדר התפתחות של אדם ובהמה.

קודם כל, כשמדברים בעניני עבודה, עלינו לדעת מהי "לידה". כלומר כפי הכלל, שלומדים בין בהמה ובין אדם, הכל נוהג בגוף אחד, היות שאדם הוא נכלל מע' אומות, אם כן הוא נכלל מכל מה שישנו בעולם, היות לפי מה שאמר הזה"ק, שהאדם הוא עולם שלם, אם כן יש לדעת מה זה לידה בכלל.

ידוע, שעיקר מה שמדברים מהאדם הוא מהמוח והלב. זאת אומרת, המחשבות אנו מיחסים להמוח, והרצונות אנו מיחסים להלב. ולכן כשיש לו בהמוח והלב מחשבות ורצונות השייכים לבחינת בהמה, זה נקרא שנולדה בהמה. ואם יש בהמוח והלב מחשבות ורצונות השייכים לאדם, זה נקרא שנולד אדם. ובזה אנו מבחינים בין אדם לבהמה.

אולם בחיצוניות אנו רואים, בגשמיות, שיש הבחן גדול אפילו בבהמה מיום שנולדה, ולאחר זמן יש לה התפתחות בין באורך ובין ברוחב או בגובה, אלא עיקר ההבחן מה שאמרו, שבבהמה אין הבחן מיום שנולדה ועד לבסוף יש לה אותו הכח, הכוונה על פנימיותה. וזה בא לרמז לנו סדר העבודה. ומה שאמרו "בהמה שנולדה" הכוונה שמיסוד הזה הוא מתחיל לבנות את הבנין שלו, ששם יגור כל ימי חייו.

וזהו שאמרו "בהמה שנולדה", עם היסוד שהוא בונה את העבודה שלו בתורה ומצות, הוא על בחינת בהמה, הנקראת בחינת המעשה בלי כוונה. ובזה הוא רוצה להמשיך את כל ימי חייו, היינו שהוא חושב בדעתו, כי זוהי הדרך האמיתית, שאלו אנשים שרוצים ללכת בדרך ה', מספיק אם הוא נותן כל מרצו וכוחו איך לקיים תו"מ בכל פרטיה ודקדוקיה. ומכוון בעת עשייתם, שהוא מקיים מצות ה'. ומה חסר לי עוד.

ובעיקר, האדם שנולד בבחינת בהמה, טוען, כי הוא מביא ראיה לצדקתו מהכלל ישראל, איך הם נוהגים, היינו על איזה יסוד הם הולכים. ובטח תראה שהם הולכים בבחינת בהמה. כלומר, באם שהם מקיימים תו"מ, ועוד מקבלים עליהם עוד איזה חומרות נוספות להמצות שניתן לנו, כבר כולם מרגישים עצמם לשלמים, ואין רואים על עצמם שום חסרון, שיהיה מה לתקן. ומביא ראיה לדבריו מחז"ל שאמרו (ברכות מ"ה) "פוק חזי מאי עמא דבר". פירוש, דבר שהוא ספק, לך צא וראה איך הצבור נוהג.

ובאמת כן הוא צודק, היינו מי שנולד בבחינת בהמה הוא שייך להכלל, וצריך ללכת בדרך הכלל. וזהו כמו שכותב הרמב"ם, כנ"ל, שפירש על מה שאמרו חז"ל "לעולם יעסוק אדם בתורה ואפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה. לפיכך כשמלמדין את הקטנים, ואת הנשים, וכלל עמי הארץ, אין מלמדין אותן אלא לעבוד מיראה וכדי לקבל שכר. עד שתרבה דעתן ויתחכמו חכמה יתירה, מגלים להם רז זה מעט מעט, ומרגילין אותן לענין זה בנחת, עד שישיגוהו וידעוהו ויעבדוהו מאהבה", (הלכות תשובה פרק י').

הרי מבואר, שהצדק הוא, מי שרוצה ללכת לפי דרך של הכלל, הוא מביא לעצמו ראיה מהכלל. וזה נוהג במי שנולד בבחינת בהמה, שאומר הזה"ק, שהכח שיש לו בסוף יש לו תיכף ביום שנולד. וזה שאומר "עגל בן יומו קרא שור", כלומר, שעד הסוף לא יהיה לו יותר דעת דקדושה מה שהיה לו בעת לידתו, היינו מאת שהתחיל ללכת בדרך העבודה מבחינת בהמה.

אולם יש להבין דברי הרמב"ם במה שאומר "עד שתרבה דעתן ויתחכמו חכמה יתירה". ומתעוררת השאלה, איך אנו יכולים לדעת, שכבר הרבה דעתן, וכבר יש להם חכמה יתירה. ועוד, מהו השיעור של הדעת, שכבר נקרא שהרבה דעתן. וכמו כן, מהו השיעור של חכמה יתירה, שמשם ואילך כבר מותר לגלות להם סוד של לשמה, הנקרא "שלא על מנת לקבל פרס".

ובהאמור, כשנולד "אדם", פירושו, שבאות מחשבות ורצונות במוחו וליבו שצריכים להיות אדם, ואדם נקרא, שרוצה ללכת בדרך של ירא ה', זאת אומרת שכל עשיות יהיו לשם שמים בעמ"נ להשפיע ולא לתועלת עצמו, כבהמה, שאין לה הרגש הזולת. אלא רוצה ללכת דוקא בעמ"נ להשפיע, הגם שעדיין לא זכה לזה, אלא "הולדה" נקרא, שהתחיל על יסוד של אדם, היינו שרוצה לבנות את עבודה שלו על יסוד של ירא ה', הנקרא בחינת אדם, כנ"ל. והתחלה נקראת "הולדה".

ואז הוא הזמן, שהאדם הזה בא ואומר, שרוצה להיות אדם, מטעם שהוא נולד עכשיו בבחינת אדם במוחו וליבו. זה נקרא "עד שתרבה דעתן ויתחכמו חכמה יתירה", שהכוונה היא עד שיולד להם במוחם וליבם חכמה ודעת שלא כדאי לחיות בחיים של בהמה, הנקרא "שלא לשמה", כנ"ל "גם בלא דעת נפש לא טוב". אז מותר לו לגלות ענין של לשמה, הנקרא "ירא ה'", ולא שעוסק בתו"מ מטעם שירא מחמת תועלת עצמו. מה שאין כן מטרם שבאה לו בחינת אדם, אסור לגלות לו, כנ"ל בדברי הרמב"ם.

ובזה נפרש, שהזה"ק אומר לנו, שיש הבדל במי שנולד בבחינת בהמה, שאז תיכף כשנולד, היינו בתחילת עבודתו, תיכף יש לו השלימות מה שישיג אח"כ, כלומר אותו השכל שהוא קבל בזמן שנולד. הכוונה על היסוד שהתחיל לעבוד בבחינת בהמה, הנקרא "תועלת עצמו", וכל זה שיבנה אח"כ יהיה על יסוד של אהבה עצמית. שלא ישיג שום תוספת. ואף על פי בבחינת החיצוניות הוא כן מתגדל, כדוגמת הבהמה שמתגדלת לאחר הלידה באורך וברוחב ובגובה וכדומה, אבל אין הבהמה מתגדלת בפנימיותה, כלומר בשכל אין הבדל בין יום שנולדה ליום שנגדלה לאחר כמה שנים, כי באותו שכל הבהמה נשארת.

אותו דבר באדם, שבנין והיסוד של עבודתו נבנה על בחינת בהמה, שהיא "שלא לשמה", גם כן אין הבדל בהפנימיות, שהיא השכל. והגם שבחיצוניות בטח שנתגדל, היינו שבהמשך הזמן, אסף וקבץ הרבה תורה והרבה מצות, אבל בבחינת הפנימיות נשאר באותה דרגה, והשכל, שהיא הפנימיות, לא קבל שום שוני בסופה.

וזה שאומר הזה"ק "אדם שנולד לא נתמנה עליו כח מלמעלה, עד שנמול. כיון שנמול, מקבל אור הנפש, עד שזכה להשיג בחינה חיה, כי זכה לד' מדרגות אלו, שהם מד' עולמות אבי"ע". ובהאמור יוצא לנו, שיש עבודה השייכת להכלל, שהיא שלא לשמה, הנקראת בחינת בהמה, ושאסור לומר לו שצריכים לעבוד לשמה, כי הוא ממילא לא יבין, היות שהוא נולד בבחינת בהמה, כי אין הוא יכול להבין אחרת, לכן צריכים ללמוד עמו רק שלא לשמה.

ולפי הנ"ל יכולים לפרש מה שאמרו חז"ל (ע"ז י"ט) "אמר רבא, לעולם ילמד אדם תורה במקום שלבו חפץ". ופירש רש"י "במקום שלבו חפץ" לא ישנה לו רבו אלא מסכת שהוא מבקש ממנו, שאם ישנה לו מסכת אחרת, אין מתקיימת, לפי שלבו על תאותו.

וזהו מטעם, שאם נולד בבחינת בהמה, כלומר אם המוח והלב מבינים שהם צריכים ללכת לפי הכלל, שכל היסוד הוא בשלא לשמה, אי אפשר לתת לו להבין שצריכים לעבוד להשפיע, כמו שפירש רש"י "שאם ישנה לו מסכת אחרת, אין מתקיימת, לפי שלבו על תאותו". לכן הוא יתן הרבה תירוצים, שהוא אינו מסוגל ללכת בבחינת אדם כנ"ל, הנקרא "ירא ה'", שהיא בעמ"נ להשפיע, כמו שכתוב בהרמב"ם וזו לשונו "אל יאמר אדם, הריני עושה מצות התורה, כדי שאקבל הברכות הכתובות בה או כדי שאזכה לחיי עולם הבא. ואין עובדים ה' על דרך זה אלא עמי הארץ והנשים והקטנים, שמחנכין אותן לעבוד מיראה, עד שתרבה דעתן ויעבדו מאהבה".

והפירוש "עד שתרבה דעתן" הסברנו, הכוונה היא עד שיולד בבחינת "אדם", כלומר עד שיבוא במוחו ולבו מחשבות ורצונות שצריכים לעבוד עבודת אמת, היינו בעמ"נ להשפיע, כמו שכתב הרמב"ם, שצריכים לעבוד את ה' אלא להשפיע לה'. וזו לשונו "אלא עושה האמת מפני שהוא אמת". כי "אמת" נקרא לשמה ולא לתועלת עצמו. והאמת הזאת, אומר, אין לגלות להכלל. והטעם הוא כנ"ל שלא יבינו את זה, כמו שפירש רש"י "לפי שלבו על תאותו", לכן לא יכול להבין אחרת.

אולם בזמן שהוא נולד בבחינת אדם, שפירושו, שבאו לו במוחו ולבו מחשבות ורצונות להיות אדם, כלומר, שהוא מבין שצריכים ללכת בדרך האמת, הגם שעדיין לא יכול ללכת, כי הוא נולד עכשיו, כלומר, שהוא התחיל עכשיו בעבודה זו, ורק שהוא מבין שצריכים להגיע אליה, היינו לעשות הכל בעמ"נ להשפיע, הגם בעת שנולד אין לו כלום, היינו כמו שהזהר הקדוש אומר "אדם שנולד, לא נתמנה עליו כח מלמעלה עד שנמול".

פירוש, שבזמן שהתחיל ללכת בקו של השפעה, הנקרא "הולדה", אז הוא רואה תמיד ערך הפוך. היינו, שהוא רואה אחרי כל היגיעה שהוא נותן, אין לו שום התקדמות, אלא שרואה תמיד שהולך אחורה. וזה הסדר, היינו המצב של הסתרה מה שהוא מרגיש, נמשך עד שזוכה למול עצמו. ואח"כ הוא הולך קדימה, עד שמשיג את הד' מדרגות, הנקראים "חיה נשמה רוח נפש", כנ"ל. וזהו ההבדל בין הכלל להפרט, היינו כדוגמת ההבדל בגשמיות מאדם לבהמה".

שאלה: הוא כותב, "יעבדו מאהבה", מה זה נקרא לעבוד מאהבה?

לעבוד מאהבה זה כשאתה מרגיש מה שהבורא צריך, רוצה, מתכוון, כמו את עצמך.

תלמיד: אבל איך אפשר לפתח את ההרגשה הזו אם מה שקיים, זה שליבו על תאוותו? איך אפשר להתפטר מתאוותו?

צריכים לעשות מאמצים עד שמגיעים לטבע אחר.

שאלה: לא ברור מה המצב הקודם שמוליד אדם או בהמה.

המצב הקודם שהוא משתדל, לומד, נמצא במסגרת נכונה, ומשתדל להגיע למצב שהוא רוצה לדעת מה הבורא דורש ממנו.

תלמיד: הסביבה היא שמולידה?

בתוך הסביבה הוא צריך לקבץ כוחות שיעזרו לו להבין מיהו, מיהו מהבורא, מה היחס ביניהם, מה הוא צריך לעשות כדי לגלות את דרגתו האמיתית ולהגיע לדרגת הבורא.

תלמיד: אבל הבורא הוא שקובע לו את המחשבות, את המצב הבא?

כן.

שאלה: אז מה ההבדל בין מה שהבורא קובע לו בדרגה הבאה שלו, אם הוא יהיה אדם או בהמה, לבין מה שהסביבה תוליד ממנו אדם או בהמה במצב הבא?

אני לא מבין בדיוק מה אתה שואל, כי רק הבורא הוא הקובע.

תלמיד: אז מה הסביבה עושה כאן?

הסביבה נותנת לאדם אפשרות על ידה להגיע לדרגת הבורא.

תלמיד: את המצב הבא שלי, אם אני אהיה אדם או בהמה הבורא קובע?

נגיד.

תלמיד: ומה התפקיד של הסביבה במצב הבא שלי?

היא תעזור לך להגיע לזה.

תלמיד: אז איפה ההשתתפות שלי, או במה אני יכול לסייע להוליד אדם ולא בהמה ברגע הבא?

כשאתה מכניע את עצמך כלפיי הבורא ועל ידי השתתפות איתם, אתה מגיע לדרישה לבורא שיעזור לך לעלות לדרגה שלו.

תלמיד: הוא גם כותב "עד שזוכה למול עצמו", ממה אדם נימול בעצם?

מהרצון לקבל.

שאלה: מאיזה שלב מתחילים להיות כוונות?

מהרגע הראשון שאתה מתחיל לשאול, מי אני? מה אני? מה איתי? בשביל מה אני?

תלמיד: הוא כותב לאורך המאמר, שאם יש רק מעשה ללא כוונה, זה נקרא בהמה, ומה שמפריד ביניהם ומבדיל ביניהם, זה הכוונות שהוא מתחיל לשים על המעשים. אז איך אתה מתחיל לפתח את היכולת הזאת, להלביש כוונה על המעשה?

אם אני לא מלביש כוונה על מעשה, אז המעשה יוצא איכשהו בצורה טבעית בעל מנת לקבל. ואם אני רוצה לבנות במעשה הזה יחס מיוחד לבורא, אז אני צריך כאן לעבוד, שתהיה לי כוונה על המעשה, נגד מה שהיה קודם, נגד רצוני הטבעי.

שאלה: בחינת בהמה מסתפק רק במעשה, ובזה הוא מסיים את עבודתו?

כן.

תלמיד: אז המעבר מלהיות בהמה להתחיל להיות אדם במה זה תלוי, איך מתחילים להיות אדם?

מזה שרוצים לקבוע לעצמם דבקות בעשירייה ודבקות בבורא.

תלמיד: מזה שרוצים להיות בדבקות, בקשר עם העשירייה, הדבר הזה מתחיל להלביש לך כוונות על המעשים שלך?

זו כבר כוונה, שאני רוצה להיות דבוק בעשירייה.

תלמיד: אני מנסה לשאול, איך להתחיל לפעול עם המנגנון של כוונות במציאות, שאתה עושה פעולות ואתה בהכרה שם עליהן כוונות, ולא עושה רק פעולות?

אם אני על ידי המעשה רוצה להגיע למצב שאני עוד לא נמצא בו, אז התוכנית שלי להגיע למצב אחר ממה שאני נמצא, נקראת כוונה.

תלמיד: מה שאני לא תופס, זה איך אתה מקפיד לשים כוונה על מעשה?

אני חושב על חשיבות הכוונה, שהיא צריכה לתת למעשה שלי צביון, גובה, עוצמה, ולכן אני מתחיל להיות שקוע דווקא בכוונה. ולפני שיש לי כוונה אני לא מבצע שום מעשה, עד שברור לי בשביל מה אני עושה.

תלמיד: אז איך אתה מתחיל לפעול בצורה כזאת, כי כל פעולה שאני עושה ללא כוונה, אני מבין שאני בהמה.

תלוי באיזה מסגרת אתה מדבר.

תלמיד: במסגרת כדי להתפתח רוחנית.

זאת אומרת בקבוצה.

תלמיד: אז אני רואה לפי מה שקראנו וגם לפי מה שאני שומע ממך, שכל מעשה שאתה עושה שאין עליו כוונה, אתה בהמה.

כן.

תלמיד: איך אתה כל הזמן מקפיד להלביש כוונות על מעשים בחיי הקבוצה?

היחס שלי לעשירייה צריך להיות כל הזמן מכוון לזה שאשתדל בעשירייה להעלות את החברים שלי לדרגה רוחנית.

שאלה: איך מבהמה נולד אדם?

מהבהמה נולד אדם, רק על ידי התפתחות הכוונה בעל מנת לעשות נחת רוח לבורא, לבצע רצון ה'.

תלמיד: אבל איך זה קורה, הוא הרי בהמה?

אבל יש לו רשימו מדרגת אדם, והרשימו הזה מתחיל להתעורר בו, ואם לא, אז אין מה לעשות, הוא עדיין לא הגיע לתחילת דרכו.

תלמיד: מה הרשימו הזה אומר?

"אדם ובהמת תושיע ה'"¹, הבורא מעורר את האדם על ידי המאור המחזיר למוטב, הוא מאיר עליו והאדם מתחיל להרגיש שהוא מתחיל להתפתח, שיש בכל זאת הבדל בין מה שהוא חשב לפני חודש ועכשיו כלפי עצמו, כלפי האחרים, כלפי הבורא, כלפי דרך הלימוד. הוא מתחיל להבין בשביל מה הביאו אותו לחברה, מה הם לומדים באמת, וכן הלאה.

שאלה: איך נכון למיין כוונה? אני יכול להגיד שאני רוצה להגיע להשפעה לבורא, שאני עושה בשביל חברים שיגיעו לבורא, ואני יכול להגיד שאני עושה את זה לתועלת לבורא בלי שכר. איך למיין נכון?

לומדים לאט לאט. אני לא יכול להגיד, את זה האדם צריך ללמוד בעצמו.

שאלה: רב"ש אומר שרצונות ומחשבות שנולדים בנו, אם הם לא לשמה, זו בהמה ואם זה לשמה, זה אדם. איך זוכים שהרצונות והמחשבות שייוולדו לנו יהיו בבחינת אדם?

זה באמת תלוי בשורש הנשמה. כשהאדם נולד, כבר מובילים אותו בדרך, בצורה גשמית, למקום שבו הוא צריך להתפתח אחר כך גם בצורה רוחנית.

תלמיד: האם אפשר להתפלל לבורא שהתולדות שלנו מהעבודה יהיו תולדות של אדם? זה משהו שאפשר לבקש?

כן, על זה אנחנו רוצים להתפלל, לעשות כל מיני פעולות ולקוות.

תלמיד: אנחנו מרגישים, שלפעמים נולד אדם ולפעמים נולדת בהמה, רצון ומחשבות שהם לתועלת עצמי. מה עושים עם מחשבות ורצונות שהם בבחינת בהמה? איך מטפלים בהם?

יש לנו אדם שיש לו עדיין מחשבות של בהמה.

תלמיד: כן, נאמר שיש לו קצת אדם, קצת בהמה, יש לו מחשבות שונות, גם מאלה וגם מאלה.

אם גם וגם, אז נותנים לו מלמעלה הארה מסוימת, שהוא יוכל להבדיל בסופו של דבר איזה מחשבות שייכות לדרגת אדם ואיזה לדרגת בהמה.

תלמיד: ומה הוא עושה עם אלה שנולדות בו כבהמה? מה עושים עם המחשבות והרצונות האלה?

בהתאם לכמה שהוא משתמש בסביבה שלו, אז הוא ממיין ומתקן את היחס שלו למחשבות.

תלמיד: מה זה מתקן את היחס שלו למחשבות?

מבין יותר ויותר כמה המחשבות שעוברות דרכו, שייכות לדרגות חי, אדם, או לדרגת מדבר.

תלמיד: אבל מעבר לכך שהוא מיין את המחשבות והרצונות, מה הוא עושה עם אותן מחשבות שהן בהמה?

במחשבות של בהמה הוא לא רוצה לחיות ובמחשבות של אדם הוא רוצה לחיות ואחרי המיון שלו, הוא נדבק לאלה ומתרחק מאלה.

תלמיד: הוא אומר, שאדם אמור לגדול מרגע שהוא נולד, עד שהוא מסיים את התיקון שלו כאדם. במה האדם גדל כאדם?

אנחנו מדברים כאן על גדילת האדם שבאדם, הוא צריך לגדול בכוונה שלו על מנת להשפיע.

שאלה: אמרת לחבר, תמיין את המחשבות והרצונות בכוונה של בהמה ושל אדם.

והוא אומר, כשהוא מתחיל להרגיש חשיבות במחשבות ורצונות של אדם, כיוון שהוא רוצה להגיע אליו, הוא חושב שכדאי, זה כמו תינוק, הוא מבין שזה הכיוון אבל עדיין לא יכול ללכת, רק מבין שזה הכיוון, ללכת להשפיע. אז מה עכשיו? מה השלב הבא?

עכשיו יתנו לו אפשרות ללמוד מה זה נקרא להשפיע.

תלמיד: מה הצעד הראשון שהוא עומד, או מתחיל לעשות צעד ראשון?

שיתנו לו מעשים שהוא יכול לבצע, בכוח להשפיע, ואז הוא יבין מה חסר לו.

תלמיד: ומי מחזיק אותו שלא ייפול כמו שמחזיקים ילד ועוזרים לו ללכת?

ודאי שהבורא.

שאלה: כתוב "אדם שנולד, לא נתמנה עליו כוח מלמעלה עד שנמול." מה זה שנימול?

לא מדובר בדרגת אדם שנולד בעולם הזה, זו מדרגת האדם. "עד שנימול" זאת אומרת, עד שהוא מעלה את עצמו למעלה מהרצון לקבל על מנת לקבל.

תלמיד: בעולם הזה, מבצעים על התינוק את המילה, אין לו אמירה בזה. ופה אתה אומר, עד שהוא מעלה את עצמו. איך הוא יודע לעשות דבר כזה?

אני לא יודע, אבל זה משהו אחר ממה שאנחנו רואים בעולם הזה.

תלמיד: אבל ברוחניות זה משהו שהאדם מבצע בעצמו?

כן, ודאי.

שאלה: מה זה ללמד אדם שבא ללמוד את חכמת הקבלה בלא לשמה? יש לימוד כזה?

כן, בלא לשמה, לומדים בינתיים כל מיני חוקים, מה שדורשת התורה, כמו שבעל הסולם כותב על העולם הזה.

תלמיד: חכמת הקבלה יכולה לפנות לכל אדם?

היא יכולה להיות מחוברת אל כל אדם, וכל אדם יכול לקבל ממנה לפי התפתחות הנשמה שלו.

תלמיד: אז כשמלמדים את כולם, הדגש הוא רק על השכר? איך עושים את זה בפועל, כשבא אדם ללמוד?

כשבא אדם ללמוד, זה כמו שיש לפניך עדר, נגיד אלף ראשים, ואתה מלמד אותם. ולאט לאט, על ידי זה שאתה מלמד אותם, הם פה ושם גדלים. וככל שהם גדלים, הם מבינים כבר יותר.

תלמיד: איך המורה יודע לא להכשיל, או להרחיק, כי בא עדר ולכל אחד יש רצון אחר, אחד רוצה להגיע ללשמה ואחר עדיין לא בשל לכך. איך המורה יודע ללמד את כולם, לכוון את ההוראה שלו?

הוא מחלק לכל העדר מה שהעדר צריך לקבל וזהו, כול היתר מגיע מלמעלה.

שאלה: הוא כותב לנו "עד שרבו לא ישנה לו מסכת אחרת" מה זה אומר שרבו לא ישנה לו מסכת אחרת?

ללכת לפי מה שהוא מקבל מרבו.

שאלה: הרב"ש עושה פה סדר מאוד מסודר בתהליך התפתחות האדם. אבל יש מעבר מסוים. הוא אומר כשנולד "אדם", "פירושו, שבאות מחשבות ורצונות במוחו וליבו שצריכים להיות אדם".

כן.

תלמיד: ולפני זה הוא אומר, "עד שתרבה דעתן ויתחכמו חכמה יתירה," מתחיל מנשים, ילדים עד שתרבה דעתן, תהיה לו חכמה יתרה ואז בשלב מסוים פתאום נולד אדם "שבאות מחשבות ורצונות במוחו וליבו". מה חלקנו בעבודה הזאת, מה זה אומר להגיע לחכמה יתרה, מה אנחנו צריכים לעשות?

אנחנו צריכים לעשות כול מה שמקובלים כותבים שצריך. להתחיל מהיום הראשון שאנחנו נכנסנו לחברה כזאת, ולפעול לפי התנאים שמציבים לפנינו אם אנחנו רוצים להתקדם בחברה, זה הכול. ברור לנו שאם אנחנו באים ללמוד אז אנחנו רוצים להגיע לגילוי הבורא, דבקות בבורא, כל אחד איך שיודע לפרש את זה מלכתחילה, זה ההכלה שלנו.

תלמיד: איפה החיבור בינינו בתוך החכמה היתרה, איפה העבודה?

אחרי זמן מה שאנחנו לומדים אנחנו מתחילים לשמוע וללמוד ואפילו ללמוד לבצע איזו התקרבות בינינו, שהיא התקרבות גשמית והתקרבות רוחנית. כמו בכל קבוצה שלומדים יחד יותר מכירים זה את זה, מרגישים זה את זה, יודעים בשביל מה לומדים. רק בניגוד לכל לימוד אחר הלימוד הזה מסביר לנו שאנחנו צריכים - במשך שנות הלימוד - להתקרב זה אל זה, אנחנו צריכים להתחבר זה עם זה עד כדי כך בצורה לבבית, בלבבות, וכך אנחנו צריכים להשתדל להגיע להיות כאיש אחד בלב אחד. בדרך מסבירים לנו.

תלמיד: איך המאמץ וההשתדלות לחיבור בינינו לפתיחת הלבבות, מזמין את הלידה של האדם?

על ידי מאור המחזיר למוטב. זה כל ההבדל בלימוד. כשאנחנו בלימוד שלנו מזמינים את המאור העליון והוא משפיע עלינו, ומוציא מאיתנו, מגלה בכל אחד מאיתנו תכונות רוחניות שהיו רדומות קודם בנו, ועכשיו הן מתחילות להתעורר וכל אחד מתחיל לפתח אותן. מאיפה אנחנו יודעים את זה? לפי החושך שמתחילים לראות בדרכנו.

תלמיד: האם זה חושך ביכולת להתחבר בינינו?

לא, לא ביכולת להתחבר. חושך מתחיל מזה שאני פתאום מרגיש את עצמי שאני לא יודע בשביל מה אני חי, מה אני עושה, מה יש לי בחיים, מכאן והלאה מתחיל להיות בירור בתוך האדם.

תלמיד: האם זו כבר לידה של אדם?

לא, זה עוד לא לידה, רחוק מהלידה. רק מראים לאדם איפה הוא נמצא. זו ההיכרות הראשונה עם הרוחניות, עם האור העליון.

תלמיד: אז אנחנו אומרים שמתוך זה הוא צריך להמשיך ולעבוד על חיבור.

מתוך זה הוא צריך לעבוד על חיבור, נכון.

תלמיד: איך העבודה על החיבור מולידה את האדם?

כי על ידי החיבור הוא מושך יותר ויותר מאור המחזיר למוטב, והאור העליון פותח אותו ומגלה לו את המערכת העליונה.

תלמיד: בסוף המאמר הוא כותב "שבזמן שהתחיל ללכת בקו של השפעה, הנקרא "הולדה", אז הוא רואה תמיד ערך הפוך. היינו, שהוא רואה אחרי כל היגיעה שהוא נותן, אין לו שום התקדמות, אלא שרואה תמיד שהולך אחורה." זה כבר אחרי שנולד.

אחרי שנולד.

תלמיד: מה ההבדל בין החושך שתיארת שהוא מתחיל רק את התהליך, לבין החושך שהוא כבר נולד והוא מגלה שממש הולך אחורה?

הוא מתחיל להבין מתוך הלימוד שלו שזה לא כמו שהוא חושב שהוא הולך אחורה, אלא דווקא זו הליכה קדימה.

תלמיד: ואז הוא אומר "מה שהוא מרגיש, נמשך עד שזוכה למול עצמו." מה זה?

עד שמגיע לקשר עם האור העליון שמקבל תיקון שנקרא "מילה".

שאלה: ומכאן הוא כבר ממש בן אדם, כן?

כן.

שאלה: איך נולדת היראה של "בגין דאיהו רב ושליט", שהבורא שולט על הכול?

כבר אחרי זה.

תלמיד: אם הבורא שולט על הכול אז אנחנו פשוט מתבטלים. אם אנחנו לגמרי מבוטלים כי הבורא בשליטה, איך פתאום נובעת יראה מתוך זה?

עוד לא הגענו לזה.

שאלה: גם בעניין היראה, הוא כותב שאם אתה לא עושה את העבודה מהיראה הנכונה שהיא יראת ה', אתה הולך בדרך לגמרי לא נכונה, אתה כל הדרך תישאר בבחינת בהמה. לא תוכל להגיע לדרגת אדם. אבל אז הוא גם אומר לקראת הסוף שלהיות בבחינת בהמה זה להיות בלא לשמה, אז איך זה מסתדר? כי אנחנו יודעים שמלא לשמה מגיעים לשמה.

לא, יש לא לשמה שממנה לא מגיעים ללשמה.

תלמיד: זאת בדיוק השאלה. איך אתה מזהה שאתה ב-לשמה הנכון, או שאתה בלא לשמה הנכון? שאתה צועק בדרך ולא באיזה אשליות שאתה בכלל במקום אחר, אתה פשוט מאושר ואתה אומר "אני לומד חכמת הקבלה, ב"בני ברוך", אני בדרך". יכול להיות שאתה בכלל באשליה.

יכול להיות.

תלמיד: אז איך אתה מברר את זה שאתה בדרך הנכונה?

לפי היחס שלך לאבני הדרך.

תלמיד: ואחת מהן זה להיות ביראה הנכונה, להיות ביראה, שאני משיג מהחברה את החשיבות ליראה מגדלות ה'.

גם זה לא בהתחלה כמו שדיברנו עכשיו, אלא אחר כך זה מתפתח.

שאלה: איך אפשר שבן אדם יבצע ברית מילה לעצמו? זה נגד כל הגוף. להיכנע לעשירייה או לקבוצה, זה עוד בסדר אבל איך למול את עצמי?

תבקש מהבורא.

תלמיד: עם הסכין ביד שלי? הסכין זה המאור המחזיר למוטב?

כן.

תלמיד: ואני רק צריך להבין את זה, לעשות מה שהוא יעשה.

כן.

שאלה: הוא כותב "כשיש לו בהמוח והלב מחשבות ורצונות השייכים לבחינת בהמה, זה נקרא שנולדה בהמה." ועוד הוא כותב "כשנולד "אדם", פירושו, שבאות מחשבות ורצונות במוחו וליבו שצריכים להיות אדם." הוא שם את הרצונות של הלב והמוח ביחד, ואני מרגיש שככל שאנחנו מתקדמים נוצר פער בין מה שבמוח לבין הרצון, ודווקא כאן מורגש שיש עבודה מאוד גדולה. יש הרבה מקומות במאמר שאין הפרדה בין הרצונות והמוח. למה זה ככה?

האדם צריך לברר את זה, וסופו של דבר הוא צריך גם לקשר ביניהם.

שאלה: דיברנו קודם על הפער שיש בין הכוונה למעשה, הבירור היה מהצד של האדם. אדם יכול לעשות מעשים אבל הוא לא מגיע לכוונה הנכונה, יש פער. ואני הייתי דווקא רוצה לשאול על הרבה מצבים שאדם מרגיש שיש לו כוונה, יש לו תשוקה, יש לו רצון די מכוון והוא לא מוציא את זה לפועל, הוא לא מגיע לנקודה שהוא יכול לעשות את המעשה. מישהו לפני כמה ימים נתן דוגמה מאוד יפה של אמן שרוצה לפסל פסל ויוצא לו לגמרי לא כמו שהוא רצה. אני גם מרגיש את זה כששואלים שאלות. יש לך תשוקה, רצון, חיסרון מסוים, וכשאתה שואל את השאלה זה 10% ממה שרצית לבטא. אז פה השאלה שלי, איך לומדים לקרב את התשוקה, את הרצון שהוא ייצא במעשה?

עושים לנו כך בכוונה מלמעלה כדי שאנחנו נלמד לבצע את זה דרך החיבור בינינו.

תלמיד: כי אני שומע שיש חברים שיש להם חיסרון אלף קילו והם אפילו לא מצליחים לשאול שאלה בגרם. איך, דרך החיבור הם יצליחו להוציא את זה?

בטוח. חיבור מתחיל בדרגה גשמית ואחר כך אפשר להעלות אותו לדרגות רוחניות.

שאלה: אני רוצה לברר את העניין של הכוונה במשך היום ואמרת שהמחשבה צריכה להיות איך לקדם את העשירייה.

כן.

תלמיד: אז השכל, הרגש, הלב עובדים איך לקדם את העשירייה, אני חושב מה אני אגיד להם, איך אני אעזור לחבר, בזה נמצאת תשומת הלב. במקביל לזה יש פעולות שאני עושה בידיים וברגליים, תשומת הלב שלי עדיין בעשירייה. אז האם זה נקרא שתוך כדי זה אני עושה גם את הפעולות עם הכוונה הנכונה?

אם אתה עושה פעולות עם כוונה נכונה אז אתה מתבטל כלפי עשירייה וזה נקרא שאתה נימול.

תלמיד: על הפעולות שאנחנו עושים במשך היום, באופן אוטומטי כבר מתלבשת כוונה?

כוונה לא מתלבשת אוטומטית אף פעם, את זה אתה צריך לעשות בכוח.

שאלה: אז במקביל למה שאמרתי, כל פעולה שאני עושה אני צריך לחשוב איך הפעולה הזאת מקרבת אותי יותר לחיבור בעשירייה, לקשור אותה באיזו צורה. אם יש מחשבה על הפעולה למה אני עושה אותה, זה כבר מייצר את הכוונה?

כן.

שאלה: כתוב שיראה זאת תכונת האדם, שבזה "כל האדם". אנחנו יודעים שהאדם זה מלשון דומה לבורא, שהוא שותף, אוהב את הבורא. למה דווקא ביראת כל האדם, בשוויון הזה שאנחנו לפחות רוצים להפוך להיות לשווים לבורא, לאהוב אותו, נמצא הקשר כאן ליראה? איך לשלב את הכול?

יש חרדה פנימית באדם, שדואג לכך שהוא לא יכול לקיים את מה שקבע לעצמו.

שאלה: לא יכול להבין עד הסוף איך אדם יכול לצאת לרוחניות אם הכול תלוי בשורש נשמתו?

שורש נשמתו זה רק ההתחלה ואחר כך באה היגיעה, ואם אדם מתייגע נכון אז הוא מגיע למטרה.

שאלה: האם הבירורים בזמן בניית המסך עוזרים בעיצוב הכוונה הנכונה?

ודאי שכן.

שאלה: כתוב במאמר שכדי להיות אדם אנחנו צריכים להתפתח פנימית. ואז הוא מדבר על אורות שונים שאנחנו צריכים לעורר, נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. איך אנחנו יכולים לדעת שאנחנו הולכים לעורר או להפעיל את כל האורות האלה?

צריכים להוסיף יותר כוחות משלנו, ואז לראות עד כמה שאנחנו מתקדמים. הכול פתוח לפנינו.

שאלה: מה זה נשים וטף ואיך הם יכולים להגיע לחכמה?

אלה בני אדם גדולים שנמצאים בקבוצה, אבל לפי ההתפתחות שלהם הם נקראים גברים, נשים, טף. כך הם נקראים, זה לפי דרגות ההתפתחות.

שאלה: איך אדם בורח מהרצון לקבל ומרגיש שהוא מושך את אור הנפש, מה בדיוק צריך לקרות כאן?

זה עוד לא עכשיו, אני לא יודע איך לענות על זה בקצרה.

שאלה: איך אנחנו יכולים לכייל את הכוונות שלנו, לאזן אותן בין המוח לבין הלב כדי להפוך לאדם?

לחבר אותן ככול האפשר, שאלו יעזרו לאלו, יתמכו באלו.

שאלה: כתוב על הטומאה, "לכן הדין הוא, שקברי עכו"ם אינן מטמאים באוהל, היות שכתוב "בטומאה אדם כי ימות באוהל". לכן עכו"ם אינן מטמאין באוהל)." לְמה הכוונה למות באוהל, ולְמה הוא מתכוון שהוא כותב "עכו"ם אינן מטמאין באוהל"?

זה נקרא שאותו האור שהיה בכלי הוא התהפך לחושך, ולכן הוא טומאה.

שאלה: שאלה כזאת מהעשירייה, מה זה שכל באדם, זה האור שנכנס?

"שכל" באדם זה כוח מיוחד העליון ששייך לאור.

שאלה: איך לפנות לבורא לא מתוך יראה, אלא מתוך אהבה?

זה לפי הרגשת הלב, גם פחד אנחנו מרגישים בלב, גם אהבה אנחנו מרגישים בלב.

שאלה: האם יראה יכולה להיות שונה?

כמובן שכן. ודאי שיש הרבה סוגי חרדה, יראה, פחד.

שאלה: איך ניתן לצאת מהדרגה הזאת של בהמה ולהיכנס לדרגת אדם שלם?

קודם כל צריכים להגיע לעשירייה. ואז להשתדל להיות מחוברים בעשירייה, ומתוך העשירייה להעלות שאלות ופעולות, אז להבין מה זה נקרא עשירייה, ומתוך כך נגיע להרגשת הרוחניות.

שאלה: אז קל להבין שבזמן החושך צריכים לעבוד על חיבור ולמשוך את האור, אבל כשאני ממש מרגיש חושך זה משתק אותי, אז איך להשתמש בחושך למרות השיתוק?

קח את החברים ביד ותעשו יחד, אל תשאר לבד.

שאלה: כתוב לי פה שלמדנו את המאמר ב18/9/2016, לפני שבע שנים בערך. אני מנסה לחבר את המצבים, לא הרגשתי שאני אדם, לא הרגשתי שאני בהמה, נהניתי ללמוד, ועכשיו לקח לי זמן קצת להרגיש שאני על פי הכוונות שלי רוב הזמן בהמה. איך אני עוזר לחברים היקרים שלי מכל הכלי העולמי לחבר את הזמנים האלה ולקצר אותם בצורה כזאת, שהם יתקדמו כדור האחרון?

תלמד בכוונה כזאת ואז תראה כמה שזה מקרב אותך לבורא, למטרת הבריאה, לקבוצה, לחברים, כדי שהכול יתקבץ למקום אחד.

שאלה: איך אפשר לעזור לחבר אם לכל אחד מהחברים יש שורש נשמה משלו?

אנחנו לא עוזרים בשורש נשמה של כל אחד, אנחנו עוזרים למטרה הסופית, שהיא משותפת לכולם, ולכן אנחנו יכולים שם להיות דווקא מחוברים יחד.

שאלה: מי שיש לו יראה בפני ה' נקרא אדם, ומי שאין לו יראה הוא שייך לבחינת בהמה. מי אלו עכו"ם לפי ההגדרה הזאת?

"עובדי אלילים" זה מי שמשתחווה למה שהוא לא בורא, לא מעליו בורא.

תלמידה: זה לא קשור ליראה?

לא.

(סוף השיעור)

---

1. תהלים פרק ל"ו, פסוק ז'.↩