שיעור בוקר 25.07.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" כרך א', עמ' 763,

מאמר "מהו ההבדל בעבודת ה' בין כללי לפרטי"

מהו ההבדל בעבודת ה' בין כללי לפרטי

תשמ"ח - מאמר ל"ג
1987/88 - מאמר 33

"חז"ל (מכות כ"ד) אמרו וזה לשונם "בא חבקוק והעמידן על אחת, שנאמר, וצדיק באמונתו יחיה". שהמשמעות היא, שזה שצריכים לקיים כל התורה ומצות, הוא בכדי להגיע להפרט הזה, שהוא אמונה. כלומר, מה שדורשים מהאדם, שהוא צריך להגיע לשלימותו, הוא צריך להגיע לאמונת ה'. זאת אומרת, לאחר שהגיע לאמונה, הוא כבר אדם מושלם.

ויש להבין ענין זה. הלא יש ענין, שהאדם צריך לעבוד בתיקון הבריאה, מטעם שהיות שהאדם נברא בטבע של רצון לקבל לעצמו, שהוא בהפכיות הצורה להבורא, שהבורא הוא המשפיע, וע"י שינוי צורה, האדם נעשה נפרד מהבורא, אם כן מה מועיל שיש לו אמונה, אם עדיין הוא נמצא בפרודא מה'. ואיך אמרו "בא חבקוק והעמידן על אחת, וצדיק באמונתו יחיה". שמשמע, שאם יש לו אמונה, כבר יש לו שלימות.

והתשובה היא, כי יש לדעת, שיש כאן ענין חשוב, שזהו עיקר גדול, שצריכים לתשומת לב יתירה, שנוכל לקבל זה, שזהו השער שע"י האדם יכול לזכות לבחינת אמונה שלימה. אחרת אין להאדם רק אמונה חלקית. כמו שכתוב בהקדמה לתע"ס (אות י"ד) וזה לשונו "אלא שהיא אמונה חלקית, וכך אדם אחד מקצה לו מתוך שיעור אמונתו בה' רק שעה אחת מיומו, לעסוק בתורה ועבודה, השלישי אינו מזניח אפילו רגע אחד, שרק האחרון אמונתו שלימה".

ובכדי שיזכה האדם לאמונה שלימה, מוכרח האדם מקודם לצאת מאהבה עצמית, אחרת הוא לא יכול לזכות לבחינת אמונה שלימה. אחרת לא נותנים לו מלמעלה האפשרות, שתהיה לו אמונה שלימה. אולם זהו לטובת האדם. וזהו כמו שכתוב בהסולם (הקדמת ספר הזהר דף קל"ח, ד"ה "כי ...") וזה לשונו "כי חוק הוא זה, שלא יוכל הנברא לקבל רע מאתו יתברך בגלוי, כי הוא פגם חס ושלום בכבודו יתברך, שהנברא ישיגו כפועל רעות, כי אין זה מתאים לפועל השלם. ועל כן, בעת שהאדם מרגיש רע, הנה באותו שיעור שורה עליו כפירה על השגחתו חס ושלום, ונעלם ממנו הפועל יתברך".

לכן מטרם שהאדם מסוגל לקבל מהבורא את הטוב והעונג, אינו יכול להגיע לבחינת אמונה. והתנאי שיש למלאות, בכדי שיתנו לו טוב ועונג, הוא כלים דהשפעה. מה שאין כן בכלים דקבלה היה תיקון, שלא לשמש עמהם, היות שעל ידם מתרחקים מהבורא, מסיבת שינוי צורה שיש ביניהם. נמצא, שלפני אמונה, האדם צריך לזכות לבחינת תיקון הכלים, המכונה "תיקון הבריאה".

וכמו שכתוב שם בהסולם וזה לשונו "ודע שזה כל ההפרש שיש בין עולם הזה, שמלפני התיקון, אל גמר התיקון. כי מטרם גמר התיקון נקראת המלכות בשם "אילנא טוב ורע" כנ"ל, שפירושו, כי המלכות היא סוד הנהגתו יתברך שבעולם הזה, וכל עוד שהמקבלים לא באו לידי השלמה, שיוכלו לקבל שלימות הטבתו, שחשב עלינו במחשבת הבריאה (כלומר שעדיין לא נתקנו הכלים דקבלה שלנו, שיהיו בעמ"נ להשפיע, אין הוא יכול לתת לנו את הטוב והעונג, מטעם שהכל ילך להקליפות), מוכרחה הנהגה להיות בדרך טוב ורע ושכר ועונש. כי כלי קבלה שלנו מלוכלכים עוד בקבלה עצמית, המצמצמת מאוד במידתה. וגם מפרידה אותנו מהבורא יתברך, והטבה שלימה, בשיעור הגדול שחשב עלינו איננה".

ובהאמור אנו רואים, שבאמת העיקר הוא הפרט הזה, שהיא אמונה. וזה ששאלנו, איך אנו יכולים לומר, שאמונה היא השלימות. הלא צריכים גם כן לתיקון הבריאה, המכונה "להשיג כלים דהשפעה". אחרת אין השפע יכול לבוא לתחתונים, מסיבת שינוי צורה. והתשובה היא, שבאופן כללי מוכרחים לקיים תו"מ, בכדי להגיע לכלים דהשפעה. וזהו כמו שאמרו חז"ל "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין, משום שהמאור שבה מחזירו למוטב".

נמצא, שבחינה א' בסדר העבודה היא להגיע שהרע, הנקרא "רצון לקבל לעצמו", יחזור למוטב, כלומר שיהיה לו כח להשתמש הכל בעל מנת להשפיע. אולם יש להבחין בזה, שצריכים בחינת תו"מ, להגיע לידי ידיעה, שהרצון לקבל נקרא "רע". ומטרם שהאדם בא לידי ידיעה זו, שהמקבל נקרא "רע", איך אפשר להחזירו למוטב. וזהו כמו שדברנו מזה במאמרים הקודמים, שחז"ל אמרו "למה נקראת התורה "תושיה", משום שמתשת כוחו של אדם". ושאלנו, הלא אמרו "חש בראשו, יעסוק בתורה. חש במעיו, יעסוק בתורה. שנאמר, ולכל בשרו מרפא" (עירובין נ"ד).

ולפי מה שאמר אאמו"ר זצ"ל, התורה נקראת "סם". כלומר, שלפעמים היא סמא דחיי (סם החיים) ולפעמים היא סמא דמותא (סם המוות). ואמר, שענין סם רפואה, הוא רפואה למי שהוא חולה. מה שאין כן אדם בריא, שיקח סמי רפואה, הוא יחלה. זאת אומרת, שהתורה, שבאה למי שיש לו חסרון, הוא יכול להתרפאות מהתורה. נמצא, לפי זה יש לפרש, שקודם כל האדם צריך ללמוד תורה, בכדי שיראה שהוא חולה.

לכן אמרו, התורה מתשת כוחו של אדם. פירוש, שע"י התורה הוא יכול להגיע ולראות, שבחינת אדם שבו, הוא חלש, שאין לו שום כח התגברות. ואז הוא רואה, שהוא חולה ברוחניות. וע"י התורה הוא בא לידי הכרת הרע, כמו שאומר הזה"ק על פסוק "או הודע לו חטאתו", שפירושו, שהתורה מודיעה לו, שהוא חטא. ואם אין התורה מודיעה לו, אין האדם יכול לדעת ולהרגיש, שהמקבל לעצמו נקרא "רע", מסיבת השינוי צורה שיש בינו לבין הבורא. כי הידיעה, ששינוי הצורה גורם פירוד, זה צריכים להודיע לו מלמעלה, ע"י התורה. לכן צריכים לומר, שהסדר הוא:

א. שמקיים תו"מ, בכדי להגיע להכרת הרע.

ב. שמקיים תו"מ, משום ש"המאור שבה מחזירו למוטב". שאז הזמן, שהוא מקבל מלמעלה כח, הנקרא "רצון להשפיע", שזהו בחינת השתוות הצורה.

ג. בחינת אמונה. שזהו הפירוש "בא חבקוק והעמידן על אחת, וצדיק באמונתו יחיה". נמצא, שכל מה שעוסקין בתו"מ באופן כללי, הוא להגיע להפרט הזה, שהוא אמונה, כנ"ל, שאז הוא יכול לקבל אמונה שלימה. נמצא, שכל עבודתו הוא אך להגיע לזה.

אולם לפני ג' בחינות הנ"ל, יש בחינה, הנוהגת באופן כללי אצל כלל ישראל. וזה ממש בחינה ראשונה, שמתחילים לחנך את האדם בתו"מ, שהוא, שכללות העולם צריכים לדעת, בשביל איזה צורך הם צריכים לשמור את התו"מ, והוא בכדי שיקבלו שכר. ואם חס ושלום לא יקיימו את התו"מ, הם יקבלו עונש. וזהו הסדר השוה לכל הנפש. וזהו כמו שאומר הרמב"ם וזה לשונו "לפיכך כשמלמדין את הקטנים, ואת הנשים, וכלל עמי הארץ, אין מלמדין אותן אלא לעבוד מיראה, וכדי לקבל שכר, עד שתרבה דעתן, ויתחכמו חכמה יתירה, מגלים להם רז זה מעט מעט" (רמב"ם הלכות תשובה פרק י').

ובהאמור יוצא, שהסדר של העבודה הוא:

א. כלל ישראל. מלמדין אותן לשמור תורה ומצות בכל פרטיה ודקדוקיה על הכוונה של אהבה עצמית. ואסור לגלות להם, שצריכים לעבוד לשמה, שהוא בעל מנת להשפיע, אלא שיעבדו ויתנו יגיעה הכל בעל מנת לקבל לתועלת עצמו.

ויש לדעת, שהעבודה לשם אהבה עצמית, דהיינו לזכות ע"י קיום תו"מ לבחינת עולם הבא, האדם הזה, אם יש לו מרץ אמיתי לעבוד לתועלת עצמו, הוא מוכן לעשות הכל. כלומר, עבודה שהיא למעלה מהדעת, כלומר שאין דעת האדם יכולה להבין זה, הוא מוכן לעשות, אם הוא בעל מרץ ורוצה לזכות לעולם הבא. כמו שכתוב (ראה, רביעי) "ושמר לך, ופן תדרוש לאלוהיהם, לאמור, איכה יעבדו הגוים האלה את אלוהיהם, ואעשה כן גם אני, לא תעשה כן, כי גם את בניהם ואת בנותיהם ישרפו באש, לאלוהיהם". ומביא רש"י דרשת חז"ל "גם לרבות את אבותיהם ואמותיהם. אמר רבי עקיבא, אני ראיתי נוכרי, שכפתו לאביו לפני כלבו ואכלו. ומפרש המחבר הספר "שפתי חכמים": "רוצה לומר העבודה זרה, ואכלו, רוצה לומר, ששרפו באש".

אולם צריכים לדעת, שהגם שהאדם מוכן לעבוד לתועלת עצמו, היינו שאם הוא מאמין, בזה שיבטיחו לו עולם הבא, לעשות עבודות הכי גדולות. אפילו שאומרים לשרוף את בניהם, ובנותיהם, ואת ההורים שלהם, יש בבעלי מרץ כח לעבודה זו, היות שזהו עדיין בתוך הכלי של אהבה עצמית. נמצא, שזה עוד לא נקרא "למעלה מהדעת". כלומר, שיכולים להבין זה בהטבע, שהאדם מוכן למען הרצון לקבל לעצמו לעשות הכל.

וכמו כן אנו מצינו, שבזמן חורבן בית המקדש, כמו שכתוב (איכה, ד', י') "נשים רחמניות בשלו ילדיהן, היו לברות למו". ומפרש האלשיך הקדוש "לברות למו", שרק הם בעצמם אכלו בשר בניהם. וזהו אמרו "למו", רק האמהות לבדן אכלו, ולא נתנו מזה לבניהם הנותרים, אף שהם היו גם כן רעבים".

זה מראה לנו, כשאין קדושה אלא חורבן הקדושה, שאז אינו שולט אלא הרצון לקבל לעצמם, מה האדם מסוגל לעשות לטובת אהבה עצמית, "נשים רחמניות בשלו ילדיהם". ויש לנו ב' דוגמאות:

א. בשביל רצון לקבל, תמורת שריפת ילדים והורים, עולם הבא, או בכדי לקבל עולם הזה, שמטעם זה "הנשים רחמניות בשלו ילדיהם". נמצא, בכדי למלאות את הרצון לקבל, שהאדם נולד בטבע הזה, הכל האדם מסוגל לעשות.

מה שאין כן כשמתחילים ללכת לעבוד בדרך הפרט, היינו לזכות לדביקות ה', שצריכים לצאת מאהבה עצמית, אין האדם מסוגל לעשות אפילו עבודה קטנה. זאת אומרת, שאם אומרים לאדם, עשה אותו דבר מה שאתה עושה, אלא תן על זה כוונה להשפיע לה', בלי שום תמורה, זה קשה מאוד לעשות, מטעם שזהו נגד הטבע, שנקרא "רצון לקבל לעצמו".

כלומר שאותה עשיה, היינו אותה היגיעה מעשית, שהאדם מתייגע ועושה, ולא צריך להוסיף שום יגיעה, רק לכוון שהוא עושה זה לתועלת ה', כבר אין לו כח. ונדמה בעיניו, כאילו הר גבוה עומד לעיניו, ואין בידו לזוז את ההר כמלוא נימא, ומרגיש עצמו כאילו כל העולם חרב בשבילו. והכל מסיבת שהוא נגד הטבע שלנו.

ובמצב הזה, האדם, כשרוצה להגיע להאמת, לעבודה בבחינת הפרט, כאן הוא המצב שמודיעים לו מלמעלה, איך שהוא נמצא במצב של שפלות. היות שהוא רואה, שאינו מסוגל לעשות משהו לתועלת ה'. והמצב הזה נקרא "הכרת הרע". וזה נקרא "מצב הא' בעבודת הפרט", שהוא הכרת הרע.

ואח"כ מתחיל מצב הב', שהוא צריך לקיים תו"מ, בכדי ש"המאור שבה מחזירו למוטב", שעל ידי המאור יקבל כלים דהשפעה. שפירושו, שתהיה לו תשוקה להשפיע לה', ומזה הוא יהנה.

ולאח"כ הוא בא למצב הג', שהוא בחינת אמונה שלימה, כנ"ל "שבא חבקוק והעמידן על אחת, צדיק באמונתו יחיה". שזהו הפרט שאליו האדם צריך להגיע. ובזמן שתהיה לו אמונה, אז הוא זכה להטוב ועונג שבהשגחתו יתברך, בבחינת טוב ומטיב.

ועל מה שכתוב בהסולם "כי חוק הוא זה, שלא יוכל הנברא לקבל רע מאתו יתברך בגלוי, כי הוא פגם חס ושלום בכבודו יתברך, שהנברא ישיגו כפועל רעות, ועל כן בעת שהאדם מרגיש רע, ונעלם ממנו הפועל יתברך", אין לשאול, מה איכפת ליה להבורא שהאדם ירגיש אותו כפועל רע חס ושלום. האם הקב"ה מבקש כבוד מהנבראים, שיכבדו אותו לטובתו חס ושלום. הלא הוא לא נצרך לדברים מה ששייך לבשר ודם.

אלא זהו לטובת האדם. היות שענין פגם, שמדברים ברוחניות, למשל שעושה פגם בקדושה, שם כבר שורה בחינת ס"א בשורש נשמתו של האדם, שגרם את הפגם למעלה. זאת אומרת, אנחנו צריכים להאמין, ששמו של הקב"ה הוא "טוב ומטיב".

נמצא, בו בעת שהאדם מרגיש, שהמצב שבו הוא נמצא, הוא רע, איך יכול להצדיק את ההשגחה עליונה, ולומר, שהקב"ה מתנהג עמו בבחינת טוב ומטיב. נמצא, שהאדם מקבל את הפגם, מה שפגם בשם הקדוש, שהוא שם של טוב ומטיב. ובזמן שהאדם מקבל טוב מלמעלה, אז האדם הוא בשמחה, ויכול לומר בפה מלא "ברוך שאמר והיה העולם".

מה שאין כן בו בזמן שהאדם מרגיש עצמו ברע, אין הוא יכול לומר "ברוך שאמר והיה העולם". אלא האדם אומר, כמו שאמר איוב (איוב, ג') "ויען איוב ויאמר, יאבד יום איולד בו, והלילה אמר הרה גבר, היום ההוא יהי חושך". לכן זהו תיקון, שאין האדם מאמין אז, שה' סיבב לו כל הרעות, ממילא אין הוא מדבר רע על הבורא.

ומזה נמשך בגשמיות, שאנו רואים לפעמים אדם, שבנו עובד ומקבל משכורת שאינה מספיקה לו לפרנסו, הגם בזמן שנכנס לעבוד, עדיין היה רווק, היה אז משכורת טובה. מה שאין כן עכשיו, אין הוא יכול לפרנס עצמו במשכורת זו. והאב מדבר לבנו, היות שאתה רואה, שהבעל בית אינו מוסיף לך, לכן לך ומחפש לך מקום עבודה שנותנים יותר משכורת. והבן משיב לו, כאן אני כבר רגיל עם בעל הבית ועם הפועלים, לכן אינני יכול לעזוב את המקום הזה. מה עשה האב, הלך לבעל הבית, וסיפר לו את המצב של בנו. אמר לו הבעל הבית, אני לא יכול לתת לו יותר, אבל אני שולח אותו למקום, שכן יתנו לו יותר. אז האב ביקש ממנו, תגיד לבני, שאין לך עבודה בשבילו, אז הוא ילך למקום אחר. היות שאני דברתי עמו כמה פעמים, שיעזוב את מקום עבודה, שלא משלמים משכורת טובה, וילך למקום שכן משלמים משכורת יותר גבוהה, ואני אומר לך האמת, שהוא אמר לי, שהוא אוהב אותך ואת הפועלים שלך, לכן הוא לא רוצה לעזוב את המקום הזה. לכן אם אתה תפטר אותו, לא תהיה לו ברירה, אז הוא יהיה נאלץ ללכת למקום אחר. אבל אני מבקש ממך טובה, שאל תגיד לו, שאני הייתי אצלך, ובקשתי ממך, שאתה לא תיתן לו לעבוד אצלך. אחרת מה הוא יגיד, איך אבא יש לו לב אכזרי על בנו. זאת אומרת, שאין הוא יכול להבין, בזה שאני משתדל לפטר אותו מעבודה, שזהו לטובתו. כלומר בשעה שהוא ישמע מבעל הבית שלו, שאני בקשתי לפטר אותו, מה הוא יגיד, שה' יברך את אבא שלי, שהוא משתדל עבורי רק לטובתי, ובטח הוא יתרעם אז על אביו.

וכך הוא ברוחניות, שה' שולח להאדם מצב של ירידה. כלומר מהמצב שהיה מקבל פרנסה, הגם שאביו מבין, שאין זה פרנסה מספקת, אלא הוא מסוגל להרויח יותר, אולם הבן אינו מבין זה. לכן הקב"ה שולח לו ירידה, הנקרא, שזרקו אותו מהעבודה. והוא ברוגז אז, מדוע ה' עשה לו רע. הלא הוא יודע, שהיה מקודם בזמן עליה ברוחניות, וה' זרק אותו, בטח שיהיה ברוגז על הקב"ה. וזה נקרא "המהרהר אחר השכינה, עונשו גדול מאוד". לכן כשיש תיקון, שאינו מוציא אז את הפועל רעות, וממילא אין לו על מי להתרעם. נמצא, זה שנאבד לו "מי הוא הפועל על כל דברים האלה" זהו לטובתו.

וזה לשונו שם "אולם מי שכן מתאמץ, שלא להתפרד מאמונתו יתברך, אף על פי שטועם רע בהשגחה, יש לו שכר. ואם חס ושלום לא יעלה לו להתאמץ, יש לו עונש, כי נפרד מאמונתו יתברך. ונמצא, שאף על פי שהוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים, כולם, מכל מקום נשאר זה נסתר ממרגישי טוב ורע".

רואים אנו, שמי שיכול להתאמץ ולומר, שה' שולח לו את הרע, וזהו לטובתו, הוא נשאר באמונה, בשיעור שיכול לומר, שהמצב שבו הוא נמצא, הקב"ה שלח לו לטובתו. אם כן אין זה נקרא בשם "פועל רעות". ממילא הוא נשאר בהאמונה. מה שאין כן אם הוא לא יכול לומר, שהקב"ה שלח זה לטובתו, אלא שזהו לרעתו, אז המצב הזה נקרא, שהקב"ה "פועל רעות". לכן הוא מוכרח לאבד ממנו את הפועל. וזה נקרא, שנאבדת ממנו את בחינת האמונה, וזה נבחן לבחינת עונש.

ובהאמור יוצא, שלולי העליות וירידות, לא היה בידי האדם להרגיש, שהוא בעל חסרון, כלומר, שלא היה מרגיש, שהוא זקוק לרחמי שמים, שאין זה בידי אדם, היינו בכוחות של אדם, לצאת מאהבה עצמית, ושיהיה כל רצונו, לעשות נחת ליוצרו. אלא כל עשיותיו הם יכולים להיות רק לתועלת עצמו, ובתועלת עצמו יש כח לעשות מעשים, אשר האדם לא יכול לשער. או, כמו שהיה בזמן חורבן הבית, ש"נשים רחמניות בשלו ילדיהם", אז כמו שאלו שהיו עובדות לאלוהיהם, שהיו שורפות את בניהם ובנותיהם.

אבל לעבוד לשם שמים, היינו שלא ירצו שום תמורה עבור עבודתם, אפילו סתם כוונה על מעשים של קבלה, אין האדם מסוגל לעשות. זאת אומרת, שאם האדם רוצה לאכל לשם שמים ולא לתועלת עצמו, הגם בחינת המעשה הוא קבלת הנאה, אבל זה שצריך לכוון, זה אינו בידו, ורק הקב"ה בלבדו הוא יכול לעזור על זה. וזהו ההבדל בין עבודה כללי, השייך להכלל, ולעבודה פרטי."

רוצים לשתף בהתרשמות מהמאמר?

שאלה: זה לא ברור מאליו, מה זו הרגשת קבלה עצמית. לפני שמגיעים להרגשה של קבלה עצמית, למה בכלל קבלה מפרידה אותנו מהבורא? מה הבעיה עם זה? יש נותן, יש מקבל, למה בכלל נמצאים בפירוד, בחוסר השתוות אי אפשר לקבל טוב ועונג? מה בכלל הבעיה?

בהתחלה רשמתי לעצמי שאלות, אבל הרב"ש אם לוקחים משפט משפט, משתדל לענות על כל השאלות ואומר שבאמת בשביל זה אנחנו צריכים לעסוק בתורה ומצוות כדי באמת להגיע להבחנות האלה. ואז הוא מתחיל לדבר על מה זה אמונה, וגם על השלב של לקבל שכר, ואז שאנחנו צריכים לעבור לכך ש"מגלים להם רז זה לאט לאט", פה יש שאלה, האם זה צריך להיות גם משהו מצידנו, שיתחילו לגלות רז זה לאט לאט? האם יכולה להיות מצידנו איזו יוזמה, איזו תפילה על זה? אף על פי שאנחנו נמצאים כאילו במעגל הסגור הזה של לקבל על מנת לקבל כל הזמן.

תודה.

שאלה: שאלה על ההתרשמות. בזמן שאדם מרגיש שהמצב שבו הוא נמצא רע, איך הוא יכול להצדיק את ההשגחה העליונה ולהגיד שהבורא טוב ומטיב?

באמת שאלה. כן. כי יש הבדל בין ההרגשה והיחס לבין גורם ההרגשה, נגיד לרופא. אתה בא לרופא, יש לך איזה פצע על היד, אומרים לך שאת זה אי אפשר להשאיר, חייבים לפתוח. אז פותחים, מוציאים מוגלה. אתה אומר משהו רע על הרופא? לא. אלא דווקא הפוך, אתה אומר עליו משהו טוב, אתה משלם לו והולך הביתה עד שזה יתרפא.

אז אנחנו רואים כאן שהעניין הוא שיש יחס למה שקורה, ויש יחס למי שגרם, ויחס למי שריפא.

אז מה אתה שואל?

תלמיד: בעבודה שלנו כשאני מרגיש רע, במצב שאני מרגיש כרגע רע, איך בכל זאת אני מצדיק אותו, איך אני מצדיק את ההשגחה העליונה ואומר שהבורא פועל איתי עכשיו, הרופא כמו שאתה אומר, פועל איתי בבחינת טוב ומטיב. איך להפריד בין השניים, בין מה שעובר עלי לבין ההבנה שיש משהו עליון שהוא טוב ומיטיב?

לפי החוקים שהבורא שם בבריאה, אני עכשיו מרגיש עד כמה אני קרוב אליו או רחוק ממנו, כי הוא נותן לי על ידי הרגשת יחס קרבה או ריחוק, לקבוע את המצבים הפנימיים שלי.

תלמיד: על המצב הרע שמגיע, אני צריך להגיד שזה מגיע מהבורא?

זה בטוח.

תלמיד: כי במשל של הרופא כמו שאתה אומר, הרופא לא גורם לי את העזרה, אני בא אליו בטוב.

כן. הבורא הוא הגורם לכול.

תלמיד: אז גם ההרגשה הרעה שאני מרגיש באה ממנו, אני צריך להצביע עליו.

בטוח, אין עוד מלבדו.

שאלה: הוא אמר שיש כזה תיקון, שאי אפשר לגלות את הבורא כפועל רעות. אז מה קורה בזמן ההרגשה הרעה? הרי אנחנו צריכים לגלות שזה מהבורא.

בעבודה הרוחנית ודאי שאנחנו יכולים להגיד שאומנם הכול בא מהבורא אבל זה שאני מרגיש רע, הרע הוא בי ותלוי ביחס שלי לבורא.

תלמיד: אז התיקון הוא בזה שאני לוקח את זה על עצמי.

זה לא תיקון, זה רק התחלה. התיקון הוא בכך שאני יכול לשייך אחר כך את היחס שלי לבורא לפי מידת התיקון.

תלמיד: אז איך אנחנו צריכים לגלות את הבורא? הוא כביכול פעל רעות, ואז הסתיר את עצמו כדי שלא נגלה אותו כפועל רעות, אז מה התגובה הנכונה שלנו לכל הרגשה רעה?

שאין עוד מלבדו ואני לא יכול לגלות אותו בינתיים מפני שאין בי כוח לגלות אותו כפועל תמיד רק כטוב ומטיב.

תלמיד: אז איך זה הופך אותו לטוב ומטיב אם הוא פעל להרגשה הרעה?

הוא פעל להרגשה רעה כדי לתת לי ידיעה על המקום שצריך תיקון.

תלמיד: הידיעה הזאת, שאני לא נשאר בהרגשה הרעה ואני צריך לסובב את זה לעצמי לטוב, לתיקון הידיעה הזאת, מאיפה אני מקבל?

מה הידיעה עצמה. איך יכול להיות שאתה משייך לבורא משהו רע?

תלמיד: זה דבר ראשון שאנחנו צריכים לעשות, להגיד "זה קיבלתי מהבורא".

"זה קיבלתי מהבורא כי אין עוד מלבדו", "זה קיבלתי מהבורא שהוא טוב ומטיב". אז איפה כאן קורה חוסר קשר? או שאני מנותק מהבורא או שאני מרגיש לא נכון.

תלמיד: זאת אומרת חייבת להיות ההנחה הזאת של "טוב ומטיב" בהתחלה.

כן.

תלמיד: יש הבחנה שחוזרת במאמר בכמה נקודות, שהוא כותב שבשביל למלא את הרצון לקבל האדם מוכן לעשות הכול, הוא חוזר על זה בכמה מקומות. אז מה זה הדבר הזה, ממקום של, בשביל למלא את הרצון לקבל הוא מוכן לעשות הכול לכך שפתאום הוא ירצה משהו אחר?

מה זה, "ירצה משהו אחר"? על מה אתה מדבר.

תלמיד: ממצב שהרצון לקבל מוכן לעשות הכול כדי למלא את עצמו, אפילו אם מבטיחים לו עולם הבא, גם יעשה הכול כדי למלא את הרצון לקבל, איך קורה פה מצב שהרצון לקבל בכלל חושב לכיוון השפעה, רוצה לכיוון השפעה? הוא כותב, שאת זה אין שום סיכוי בעולם שהוא יוכל לעשות אם לא יתנו לו את זה מלמעלה. אז איך קורה המעבר הזה, מאיפה פתאום יבוא צורך להשפעה?

עתה שואל מתי הוא ירגיש צורך להשפעה?

תלמיד: כן.

כשהוא יהיה בטוח שמהבורא יוצא רק טוב והוא מרגיש את זה כרע, אז הוא כנראה יבקש שיתקנו לו את החוש שלו.

תלמיד: איך קורה השלב הראשון הזה של הכרת הרע על המילוי של הרצון לקבל, שאתה מוכן לעשות הכול רק כדי למלא את הרצון לקבל?

אתה מרגיש יחד עם הטוב או הרע שאתה מקבל את המקור של הטוב והרע. ואז אתה רוצה להבדיל בין הפעולה עצמה להתרשמות מהפעולה.

תלמיד: אבל שהחשבון נמצא כדי למלא את הרצון לקבל, אז אין פה בכלל חשבון על המקור, אתה רוצה למלא את הרצון לקבל, אתה בכלל לא בחשבון על המקור.

אם אתה נמצא עדיין בדברים כאלו אז אתה עוד לא שואל, אתה עוד תינוק שבוכה שרע לו וזהו.

תלמיד: אבל אין פה בכי שרע לו, מי שרוצה רק למלא את הרצון לקבל לא בוכה שרע לו. אני שואל, איך הוא קובע מהי הנקודה הראשונה שבה מתחילה הכרת הרע על מילוי הרצון לקבל.

הנקודה הראשונה מתחילה מההכרה שמי שהוא גורם לו הכול הוא טוב, וגורם לו הרע כדי שהוא יתקן את כלי הקליטה שלו.

שאלה: המאמר מרתק וסוחף אותנו להרבה הבחנות כמו, איך אדם מגיע להכרת הרע ולתיקון, במשפט האחרון הוא כותב, "אבל זה שצריך לכוון, זה אינו בידו, ורק הקב"ה בלבדו הוא יכול לעזור על זה." כלומר, בכל מצב שיהיה, אם אדם באמת מבקש עזרה נכונה באותו רגע, הוא עובר את השלב, ואם הוא לא מבקש, הוא פספס.

כלומר, הוא לא הגיע לתיקון. אם הוא לא מבקש אז לא יהיה לו תיקון. מתי הוא לא מבקש? כשהוא לא מרגיש שהרע הזה נמצא בו ותלוי בו.

תלמיד: איך להגיע למצב שבכל רגע נבקש?

אנחנו לא מבקשים עזרה כי אנחנו לא יכולים לקשור את הדברים האלה יחד, לא יכולים להבין איך מהבורא יוצא רע.

תלמיד: הוא אומר שזה אפילו נועד להגן עלינו. האבא מבקש מבעל הבית לפטר את בנו, מבלי לספר לו שהוא ביקש. האם זו שמירה כדי שלא נאשים את הבורא?

נניח.

תלמיד: איך מגיעים למצב שבכל שלב מיד נבקש עזרה?

כנראה שחסרה בנו הכרת הרע, אנחנו מבקשים להיפטר מהמצב ולא מהסיבה.

תלמיד: איך להגיע למצב שרוצים, מבינים, רואים ומרגישים שהכול בא מהבורא ולא מתכחשים לזה?

הבעיה שאנחנו לא פונים לבורא כדי להיפטר מחוסר הקשר בינינו אליו, אלא רוצים רק להיפטר מההרגשה הרעה, וזה לא מספיק.

תלמיד: מה צריך כדי שנרצה להיפטר מחוסר קשר לבורא?

עלינו להבין שההרגשה הרעה לא באה כרעה, אלא מצביעה על הרע האמיתי. הבעיה היא לא שאנחנו מרגישים רע, אלא המקום בו אנחנו מרגישים את הרע. אנחנו מקבלים את ההרגשה הזאת מפני שיש חוסר התאמה בין הכלים שלנו לכלים של הבורא ולכן אנחנו מרגישים רע, בוכים, פונים ומבקשים. כלומר, עלינו לבקש על תיקון הכלים, כי חסר לנו בהבנת המצב להבין במה אנחנו תלויים. נניח שאני מקבל תרופה מרה אז אני בוכה, למה אני צריך לבלוע את הכדור המר הזה, ובעצם לא על זה אני צריך לבכות.

תלמיד: על מה אני צריך לבכות, על כך שאני מאשים את הרופא?

אני צריך להאשים את עצמי שלא ביקשתי הוראות מהרופא ולכן אני עכשיו חולה, זו הסיבה, שלא שמעתי את הרופא ולכן אני חולה ומרגיש עכשיו רע וצריך לקבל כדור מר ורק על ידיו להתרפא.

תלמיד: איך להיות כל הזמן בבקשה לרופא שיגיד לי מה לעשות, אני רוצה להישאר בריא?

התשובה הכללית היא להגיע להכרה אמיתית דרך החברה. יש פה הרבה מה לברר, למה החברה יכולה לסדר לנו תפיסה נכונה? למה דווקא על ידי החברה אנחנו יכולים להתעלות מעל ההרגשה שלנו? במה אנחנו מתעלים ועל ידי מה?

שאלה: הרב"ש כותב שאנחנו צריכים ללמוד כדי להבין שאנחנו חולים, והוא כותב גם שתורה מתשת כוחו של אדם. איך ההתשה מביאה אותנו להכרה שאנחנו חולים?

לא, זו דווקא לא הסיבה. אנחנו לומדים, מתחברים ופועלים בתוך הקבוצה ומהלימוד והחיבור בינינו, מגיעה אלינו בהדרגה הכרת הרע. כי מה שחסר לנו זו הבחנה נכונה, איך להסתכל על המצב, איך לראות מי הפועל ומי הגורם בתוך המצב הזה, במה תלויה הרפואה שלנו.

תלמיד: איך מכך שאנחנו מאבדים כוחות בעבודה המתשת הזאת, לגלות שאנחנו בהכרת הרע, שאנחנו חולים?

אני לא צריך עבודה מיוחדת כדי לגלות שאני חולה, הבורא מגלה לי זאת אפילו בלי מאמץ מצידי. מהי בדיוק הסיבה לכך שאני מרגיש רע? זו דווקא הבעיה, כי היצר הרע המתעורר בי גורם לניתוק שלי ממקור הבריאות, מהבורא ומכך אני מרגיש רע. מה אני צריך לעשות, איך לקרב אותי למקור ההוא, הטוב? עליי לשנות את עצמי ממקבל למשפיע ואז בהתאם אתקרב לבורא וארגיש טוב.

שאלה: האם כל התיקון שלנו הוא לבקש מהבורא לא להרשיע אותו, להסכים עם כל מה שהוא עושה איתנו?

לא.

תלמיד: מה עוד יש?

צריך לברר מה מקור המחלה. מחלה לא מצביעה על כך שאתה חולה אלא על כך שאתה רחוק מהבורא, היא מצביעה על הסיבה. בדומה לרופאים שבכל פעם מגיעים לגילוי חדש כמו, כאן מדובר בחיידקים האלו וכאן בבעיות האלו וזה מה שאנחנו גורמים לגוף שלנו וכן הלאה. זאת אומרת אנחנו מחפשים סיבה.

תלמיד: בכל מצב שאני נמצא אני צריך למצוא מהי הסיבה שהבורא הביא אותי לריחוק הזה?

בכללות הם אומרים לנו מה הסיבה, שאתה מתרחק מהחברה. הבורא רוצה לקדם אותך לתיקון השלם, שתתחבר עם כולם כאיש אחד בלב אחד ללא שום הבדל, אתה ודאי לא מוכן לזה ואז בהרגשה, בכל פעם שאתה לא מוכן לחיבור השלם זה נקרא "מחלה", שאתה חולה. ואז בכל פעם לפי גודל חוסר המוכנות שלך, ככול שאתה רחוק וכן הלאה, נקבעת המחלה, האם זו הצטננות או יותר גרוע או עוד יותר גרוע וכן הלאה.

תלמיד: אז כשיש לי מצב בו אני מרגיש לא טוב או שאני מרוחק מהבורא, אני צריך פשוט לרוץ, להיכנס לתוך החברה?

אבל זו בעיה. יכול להיות שתספיק לך רבע שנייה ולא יותר מזה. אתה צריך הרבה הוכחות פנימיות לעצמך כדי שתהיה ממש עבד מסור לבורא, שתרצה להגיע אליו בהזדהות עם התיקונים וכן הלאה.

תלמיד: האם גם ללכת לחברה וגם לבקש מהבורא שיעזור לי להיכנס לתוכה יותר?

כן. אתם צריכים יותר ויותר לקרוא את המאמרים האלה של רב"ש, באף מקום בכל הספרות שלנו לא מדובר על כך באופן שהוא כתב. אומנם לא מיד אפשר לקפוץ לתוך המאמרים האלה, נראה בהם כאילו הכול פשוט, אבל מדובר בעניין עמוק מאוד שמתבהר רק אם אדם מוכן ללכת באמונה למעלה מהדעת. עוד לא גילינו לעצמנו כמה המאמרים שלו משנים את האדם, כמה הם ממש כתובים לדורנו, דור המשיח, רק אליו. הוא נראה מאוד פשוט, מאוד כזה חלש, מי אני, מה אני, אבל מבפנים הוא עומד בגובה אותם הגדולים שהיו בדורות הראשונים. באמת כך. אתם תראו. מי שיזכה לראות.

שאלה: איך אני מתחיל לקרוא את המאמרים האלה בלמעלה מהדעת, מה אני יכול לעשות? אני רוצה לקיים את מה שאמרת, אני אולי קצת מרגיש אפילו שיש שם הרבה עומק שאני לחלוטין לא מצליח לתפוס אותו, איך אני בכל זאת כן מתקרב לזה, מנסה לעשות משהו כדי קצת להרגיש, לתפוס את מה שהוא מנסה להעביר?

זה לא הולך לפי השכל, יש גם עניין של זמן, צריכות לעבור כמה שנים עד שכל דבר ודבר ייקלט בתוך ההרגשה. אני רוצה להגיד שזה רק על ידי התמדה, "חוץ מצא". אם אנחנו מתייחסים בצורה כזאת לטיפול שרופא כל הרופאים עושה בנו, אז אנחנו מוכנים לכל הטיפולים וזוכים למצב הבריא.

שאלה: אמרת קודם שלפעמים ההתערבות החיצונית יכולה להספיק רק לרבע שנייה ואחר כך אמרת, אם שמעתי נכון, שאני צריך להיות עובד ה' מסור כמו שצריך. אז מה העצה, מה אפשר לעשות כדי להיות עובד ה' מסור אבל שאני לא אצטרך את העזרה החיצונית הזאת?

ביטול, הסכמה, למעלה מהשכל.

שאלה: אמרת שאם הבורא מראה לאדם רע אז במקום הזה האדם צריך לבקש תיקון.

באותה תכונה שהוא רואה רע בבורא, בהשגחת הבורא, אז הוא צריך תיקון.

תלמיד: אם הבורא מראה לאדם שהוא רע ביחס לזולת זה ברור, כי כנראה במקום הזה הוא צריך לתקן את היחס לזולת. אבל בהרבה מקרים בחיים האדם מרגיש רע, כנראה הבורא מראה לו רע, והם לא קשורים ליחס לזולת.

אז הוא צריך לתקן את היחס לבורא. מי עוד גורם לו להרגיש כך?

תלמיד: אז אפילו שאני לא מבין אני צריך לתקן את היחס לבורא?

כן.

תלמיד: אנחנו אומרים שאי אפשר לתקן את היחס לבורא אלא דרך היחס לזולת, אז מה פתאום אני עובד בצורה ישרה מול הבורא? זה לא ברור.

גם לי לא ברור מה אתה שואל.

תלמיד: כשאדם מרגיש רע ביחס לזולת זה אומר שהבורא מראה לו מקום של תיקון, זה מובן. כאשר יש מקרים בחיים שלא קשורים לזולת ואדם עדיין מרגיש רע, אמרת עכשיו שהוא צריך לתקן את היחס לבורא. בדרך כלל אנחנו אומרים שיש חברה, זה האמצעי, זו הזכוכית מגדלת שעל ידה אני יכול לעשות ביקורת ולהבין, וכאן אני פתאום עומד בצורה ישירה מול הבורא. אין לי שום אחיזה, איזה תיקון יכול להיות מול הבורא אם לא דרך החברה?

אנחנו מקבלים את כל ההשפעות שלנו מהבורא כמקור לכל, ומה שאנחנו צריכים זה להשתדל לזהות אותו, מיהו המקור שגורם לנו הרגשה רעה. אז מה הבעיה?

תלמיד: זה מלמעלה למטה. מלמטה למעלה התיקון שלי הוא תמיד דרך העשירייה, אבל יש מקרים בחיים שאדם מרגיש רע וזה בכלל לא קשור לעשירייה, לכן אני לא מבין מהו התיקון, מה הבורא מראה לי?

אבל התיקון בכל זאת יכול לבוא דרך העשירייה. אם אדם מתקן את היחס שלו לעשירייה הוא בסופו של דבר מתקן את היחס שלו לבורא.

תלמיד: זאת אומרת יש תיקון שהוא בצורה ישירה דרך היחס לזולת ויש תיקון שהוא לא בצורה ישירה? למשל, אם אדם אין כסף להאכיל את הילדים שלו, זה קשור לעשירייה? זאת אומרת התיקון הוא עדיין דרך העשירייה, אני מתחבר איתם וכנראה שהדבר הזה יסתדר, או לא יסתדר, אבל זה לא בצורה ישירה?

נגיד.

שאלה: האדם מגיע לשיעור בוקר ומרגיש שהוא מרוחק מה', זה גורם לו ייסורים, הרגשה רעה. מה הוא צריך לעשות עכשיו עם ההרגשה הרעה הזו? הוא מרגיש שהרע הוא בתוכו ואז הוא פונה לבורא ומקבל תשובה שהוא צריך לתת עוד יגיעה. איך להגיב לזה שאני צריך לתת עוד יגיעה? אוטומטית נשמע שאני צריך לתת עוד יגיעה, האם זאת התגובה הנכונה מצידי?

אני צריך לבקש מהבורא דבקות, עוד חיבור ועוד חיבור ועוד חיבור. שבכל הידיים והרגליים, בכל החושים שלי, בכל השכל שלי, בכל הטעמים, בכל אני ארגיש אותו, שהוא מי שממלא אותי.

תלמיד: אבל עדיין מדובר בשלב שהוא מרגיש רחוק מהבורא והבורא מראה לו שהתרופה שלו היא תוספת יגיעה.

כן.

תלמיד: פה הוא צריך להתחיל לבקש דבקות? עכשיו כאילו שלחו אותו לעשות עבודה, הוא עכשיו כאילו מרוחק מה', יש לו את הסיבה, הרע בתוכי, והתשובה היא - אני צריך לתת עכשיו עוד יגיעה.

כן.

תלמיד: השאלה האם התגובה הנכונה היא לעזוב את הבורא, לשים את זה רגע בצד, ולהתחיל לתת יגיעה לפי מה שמצטייר בחושים שלי?

אני לא יודע. אתה יכול להרגיש את עצמך חופשי מהשפעת הבורא?

תלמיד: תחת ההשפעה הזאת אתה מקבל הכוונה ואתה פועל עכשיו מתוך ההכוונה שהבורא נותן לך הבנה שאתה צריך לתת עוד יגיעה כדי לצאת מהמצב שלך. אתה צריך לטהר את הכלים, אתה צריך לתת עוד יגיעה, אתה צריך לתת איזשהו מאמץ מסוים שמצטייר בך.

אבל תיקון הכלים הוא דווקא בזה שאתה משייך את כל החושים שלך לבורא עוד יותר ועוד יותר.

תלמיד: מה זה אומר?

שכנראה לא קישרת שכל מה שאתה מרגיש מגיע מהבורא. אז אתה צריך עכשיו לבדוק איפה כל המגעים שלך, האם אתה נמצא במגע עימו או לא.

תלמיד: האדם מרגיש שהוא מרוחק, הוא רואה ריחוק מסוים מהבורא, הוא רואה שמה שמפריע לו זה כמה הוא לא בסדר, הוא רואה בעצמו שהוא לא מספיק נותן יגיעה, הוא לא מספיק רציני, כל מה שיכול להצטייר בתוך האדם בזה שהוא חוטא. איך הוא פועל עם זה עכשיו, מה הוא צריך עכשיו לעשות עם זה שהוא רואה שהוא לא בסדר מכל כך הרבה בחינות?

הוא רואה שהוא לא בסדר מפני שלא כל החושים, כל המחשבות, כל הרצונות שלו, כל החשבונות שלו, קשורים לבורא.

תלמיד: נכון. ומה התרופה לזה?

תפילה.

תלמיד: תפילה?

כן.

תלמיד: אבל ההרגשה היא שזורקים אותך מהתפילה ואומרים לך, לך תעשה יגיעה.

יגיעה בתפילה.

תלמיד: ומה אני מבקש?

אין יגיעה אחרת, בסופו של דבר היגיעה היא בתפילה. אני מבקש להיות מחובר לבורא בכל הידיים והרגליים, בכל הרגשות והמחשבות, בכל החשבונות.

תלמיד: אבל כשאדם מרגיש שהוא רוצה להיות מחובר לבורא כמו שאמרת בכל ההרגשות, הוא מרגיש שהוא צריך לעשות את זה דרך החברים, שהוא יכול לתקן ולבטא את היחס שלו דרך היחס שלו לקבוצה. הוא צריך לבנות מערכת כזאת שבה הוא תמיד יכול להיות דבוק בבורא, דרך העשירייה שלו, דרך הקבוצה. והוא מרגיש שזאת יגיעה, שזה מאמץ שהוא צריך לתת עם הלב שלו כלפי החברים ולא כלפי תפילה לבורא.

הוא צריך עכשיו לעשות מאמץ, יגיעה מאוד רחבה כלפי כל הבריאה, אפילו כלפי כל האנשים בעולם והוא צריך לתקן את המערכת בינו לבין הבורא.

זו הרגשה מאוד גדולה. מה הוא צריך לעשות עם זה עכשיו, ללכת לעשות את הפעולה הזו?

כן, פשוט מאוד.

תלמיד: מצטיירת המון עבודה ואת זה צריך לעשות.

לא, זה לא המון עבודה. הבורא עושה את זה בבת אחת. אנחנו צריכים להיות מוכנים למסור את עצמנו אליו, והוא ברגע אחד עושה את כל התיקונים. זה המאור המחזיר למוטב.

שאלה: מה זה לכוון לעשות תענוג לשם שמיים?

שהבורא ייהנה. מצידי זה נקרא שאני פועל על מנת להשפיע.

תלמיד: ואחר כך רב"ש כותב שהאדם צריך להתאמץ. רק מי שמתאמץ בעבודה הזאת, אז הוא נשאר באמונה השלמה. איזה מאמץ נדרש מצידי, אם הכול פועל עליי הבורא?

לא, המאמץ הוא לא שהכול פועל הבורא. מאמץ למה אני רוצה להגיע, אני רוצה להגיע להשפיע לבורא. מה אני משפיע לבורא? אני נגיד מבקש ממנו שיתקן לי את הכלים דהשפעה, שאני אהיה כולי להשפיע.

תלמיד: אז כל הזמן לחזור למצב שאני רוצה רק להיות בהשפעה?

כן, שאני אוכל להשפיע.

תלמיד: האם זה המאמץ?

בינתיים.

שאלה: מה נקרא כאן עבודת הכלל ועבודת הפרט?

זה יכול להשתנות, אבל בדרך כלל "כלל" נקרא שכולנו מכוונים למטרה אחת ורוצים להתחבר בה כדי להשפיע על המקור ו"פרט" זה שכל אחד ואחד כך מבקש.

תלמיד: בתחילת המאמר כתוב שיש אדם שעובד שעה ביום, האחר עובד יותר, ולפי זה נמדדת מידת האמונה של האדם. מהי אמונה שלמה, אמרת שזה לשייך את כל המעשים לבורא?

שכל המחשבות, כל הרצונות, כל התוכניות שלו, כל הסיבות שקורות לו, הכול הוא קושר עם הבורא, עם מקור אחד. זה נקרא "אמונה שלמה".

תלמיד: לזה אנחנו מגיעים דרך עבודה פרטית או דרך עבודת הכלל?

אנחנו באים לזה כתוצאה מהמאמצים הפרטיים שלנו.

שאלה: אנחנו לומדים שאמונה זו השפעה. למה רב"ש מתכוון כשהוא מדבר על אמונה במאמר? האם אנחנו צריכים לרצות השפעה או שאנחנו צריכים לרצות משהו אחר שהוא אמונה, מה ההבדל?

אמונה בשם כללי זה קשר עם הבורא.

שאלה: כתוב בפסקה הראשונה, לאחר שהאדם הגיע לאמונה הוא כבר אדם מושלם. מה עלינו להבין מתוך המשפט הזה?

אמונה נותנת לאדם את הכול. זה הקשר שלו עם הבורא בצורה פתוחה, "אני לדודי ודודי לי" ודבקות ביניהם.

שאלה: במאמר כתוב "אולם מי שכן מתאמץ, שלא להתפרד מאמונתו יתברך, אף על פי שטועם רע בהשגחה, יש לו שכר." האם השכר הוא האפשרות להעלות תפילה על אף שאני מרגיש טעם מר?

גם זה יכול להיות. אבל יכול להיות שכבר תרגיש דבקות, ואז מתוך הדבקות אתה מעלה תפילה.

שאלה: מה זה אומר להתמסר לבורא, האם זה סוג של מסך שאני מאפשר לו לפעול בתוכי?

להתמסר לבורא זה למסור את כל הקצוות, כל המגעים, כל הסיבות והתוצאות לכוח העליון ולהשתתף בזה בצורה לגמרי, לגמרי מסורה. זו דרגה גדולה מאוד, וודאי שהיא כתוצאה מהתיקונים הקודמים לה.

שאלה: במצב של הרגשת מחלה הקבוצה מראה הרבה הוכחות לאותה מחלה והאדם צובר כוחות בקבוצה. איך להתנהל נכון עם הכוחות האלה, נגיד כלפי חברים שעזבו את הקבוצה או רוצים לחזור חזרה או רק להגיע לשיעורים?

השאלה לא ברורה ואני לא יכול לענות עליה. כעיקרון עליכם לבדוק קריטריונים ברורים לפיהם אתם מקבלים חזרה את החברים שלכם שעזבו. הם צריכים להתאים לאותם החוקים שהגדרתם היום בקבוצה ואז הכול יהיה לפי הנורמה.

שאלה: אם אנחנו יודעים מה מקור הרע, אז למה אנחנו עוד לא מסוגלים לקבל את התרופה הזאת מהבורא?

התרופה הזאת נראית לנו מרה מידי, ולכן אנחנו לא יכולים לבלוע אותה.

שאלה: שמעתי שלפעמים הרב"ש הגיע לזהות את עצמו כרשע גמור. אנחנו הרבה פעמים לא מודים בזה, אנחנו חושבים שאנחנו צדיקים ומתנגדים, מתכחשים לזה. מה הצעד הראשון כדי להפסיק להתכחש לרצון לקבל או ליצר הרע?

להתקשר עם החברים, אחרת לא יהיו לך כלים. לא יהיה לך בסיס שממנו אתה יכול לשנות משהו.

שאלה: איך נוכל להרגיש בצורה פנימית את התורה והמצוות בכדי להתעלות מעל יצר הרע שלי ואיך בדיוק לבקש את זה מהבורא שיעזור לעשות את זה בצורה הנכונה?

להתעלות על ידי תורה ומצוות זה להיות בעל מנת להשפיע. אם אנחנו הופכים את השימוש ביצר הרע לעל מנת להשפיע, אז אנחנו מתעלים מעליו. זה מה שצריכים לעשות. לכן צריכים להשתדל להתקרב לבורא ואז לבקש ממנו שיעזור לנו להיות בהשפעה, באמונה למעלה מהדעת, בחיבור בין החברים, למענם וכך אנחנו מתעלים למעלה מהאגו שלנו. בסך הכול זו התעלות למעלה מהאגו.

שאלה: שמתי לב שהכוונה הפנימית הכי מדויקת, הכי דקה, הכי חדה, היא דווקא בהרגשה הרעה. ברגע שההרגשה הרעה עוברת, נעלמת גם החדות. איך מגיעים לכזאת עבודה שכל הזמן בצורה תמידית יש את המצב הרע, כדי שתמיד אפשר יהיה להוסיף את החדות בתפיסה?

זה תלוי בכלים שלנו. אם הכלים שלי תופסים עד כמה אני שפל ביחס לדרישות של הבורא אז באותה המידה אני מרגיש שאני יוצא מהגבולות של הדרישות האלה וצריך לתקן את עצמי.

שאלה: כתוב במאמר "שמי שיכול להתאמץ ולומר, שה' שולח לו את הרע, וזהו לטובתו, הוא נשאר באמונה, בשיעור שיכול לומר, שהמצב שבו הוא נמצא, הקב"ה שלח לו לטובתו." מה זה אומר שמי שיכול להתאמץ ולומר? האם זה מאמץ שכלי, אני פשוט בשכל מכוון כאילו שזה לטובתי. במה המאמץ שלנו?

המאמץ שלנו הוא להישאר באמונה. הבורא כל הזמן משנה את התנאים, ואנחנו כל פעם על פני התנאים החדשים, צריכים להשתדל להישאר באמונה, זאת אומרת בדבקות בינינו, ומבנינו לבורא.

תלמיד: האם המאמץ הזה שכלי, אני משכנע את עצמי שהבורא הוא טוב? נניח עכשיו הוא הפציץ את הבית שלי, עשה לי רע, ואני פשוט מסובב את הסוויץ' בראש ואומר שזה לטובתנו?

אני בכל ליבי מתאמץ ורוצה להיות קשור לחברים, לקשור את עצמי בצורה כזאת שהבורא יופיע בינינו, לכן כמו שאתה שומע המאמץ כולו רגשי.

שאלה: יש סיפור ידוע על כפר שחיו בו אנשים, כולם היו בריאים, הסתדרו לבד בלי רופאים. יום אחד הגיע לכפר רופא עור, ופתאום נהיה תור ארוך, כולם חלו במחלת עור, ורצו שרופא ירפא אותם.

היום קראנו מאמר של רב"ש שמדובר בו על רפואה שלמה שיכולה לבוא רק דרך התורה, שיש סם מרפא, וסם המוות. היום יש בישראל שביתת רופאים עקב המצב המדינה. מתי אנחנו, עם ישראל נגיע למודעות שרק הבורא יכול לרפא אותנו?

תשאל את עם ישראל, אני לא יודע.

שאלה: מה ההבדל בין עבודת הכלל, לעבודת הפרט?

יש הבדל מהותי בין עבודת הכלל לעבודת הפרט. בעבודת הכלל אנחנו צריכים לחבר את כולם, לעשות בדיקה כנגד כולם, כנגד כלל העם, ובעבודת הפרט אנחנו בודקים רק כלפי הפרט. בנוסף חשוב איך מסתכלים על זה, בעבודת הכלל כולנו מתחברים, ונעשים כאיש אחד בלב אחד, כאדם, הכוונה לאדם הראשון, ובעבודת הפרט כל אדם הוא חלק משישים ריבוא חלקים, וכך הוא חייב לראות את עצמו, ולתקן את עצמו. יש על הנושא הזה הרבה חומר, אבל הוא לא ברור עד הסוף, כי עדיין לא הגענו לזמן המימוש.

שאלה: באיזה מקרה קורה התיקון בזירוז הזמנים, כשאני מנסה לגלות את המחלות בחוסר התיקון בתוכי, או כשאני מבקשת דרך הבורא לתקן את הרצונות האלה דרכם?

מצד אחד אני צריך לתקן את עצמי כדי להיות המקשר הנכון בין הקבוצה לבורא, להתאים את עצמי לבורא, ולקבוצה, ואני באמצע, המתאם ביניהם. זו העבודה שלי, ולהתפלל.

תלמידה: האם אני צריכה לעזור לחברים לתקן את עצמם, או שזאת עבודה בתוכי?

אני צריך לבדוק את עצמי, עד כמה אני מתאים להיות איתם בחיבור. עד כמה אני מתאים להיות בחיבור עם כל הכלי שלנו, ולחבר אותו לבורא.

שאלה: העובדה שהכול הגיע מהבורא, הרבה פעמים גורמת לי להפוך לחסרת רגישות, אדישה, פסיבית, ולא פעילה. אז בהתאם לדוגמה עם האבא שבא לבעל המפעל, איזו פעולה עליי לעשות לפני שאבא שלי הולך למעסיק שלי, ומדבר אתו?

עלי להשתדל להיות המחבר בין הרצון של האבא, לרצון של בעל המפעל, כי בעצם אני בעצמי צריך להיות המקשר. זאת אומרת, אני בעצמי צריך לעשות תיקון על עצמי, ולהביא את החיבור בין הבורא למפעל.

שאלה: האמונה זה קשר עם הבורא בצורה פתוחה. בזכות איזו עבודה אנחנו יכולים באופן פתוח להתקיים אתו בקשר, ושזה יהיה למען הכלל, ולא סתם פנטזיה שלנו?

כשאנחנו עובדים יחד בחיבור בינינו, ואחר כך בהתקשרות לבורא, יוצא לנו שאנחנו מגיעים לעבודה הכללית והנכונה.

שאלה: במאמר מיוחד הזה שרב"ש כתב, הוא מגלה את עומק הרע של הרצון לקבל לעצמו, הוא מספר של נשים רחמניות שבישלו את ילדיהן, אכלו אותם, ולא נתנו לילדים הנותרים שלהם, כדוגמה לכמה הרצון לקבל הוא רע.

ככל שהרצון לקבל סובל יותר, הוא נעשה יותר אכזרי, אבל לא מגיע להכרת הרע. איך מגיעים להכרת הרע? אפילו בלי צרות כאלה, איך לרצות להפטר מהרצון לקבל?

רק על ידי עבודה בקבוצה, ממש אין יותר. אבל שהאדם יראה שהוא צריך להתכלל עם החברים, ברצון אחד, לכלי אחד, למטרה אחת, ולהשתתף איתם.

תלמיד: ואז הוא יוכל לגלות עד כמה הרצון לקבל רע?

כן, כי הוא יגלה כמה הרצון לקבל שלו לא נותן לו להתכלל.

תלמיד: ואז הוא יוכל לפנות לבורא?

כן.

(סוף השיעור)