שיעור הקבלה היומי1 יולי 2021(בוקר)
שיעור בוקר 01.07.21 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
לרומם את עצמו – קטעים נבחרים מהמקורות
שיעור בנושא "לרומם את עצמו", קטעים נבחרים מן המקורות, מקטע מס' 19.
אנחנו מדברים על הנושא "לרומם את עצמו", כי כל פעם ופעם שמתגלים לנו רשימות חדשות מהשבירה, אז אנחנו מרגישים את עצמנו בתחילה בחוסר, בחושך, בחוסר אונים, בחוסר רצון, מרץ, דחף קדימה ואנחנו צריכים כל הזמן לחפש איזה מקור אנרגיה שנוכל להתקדם.
חוץ מזה מקור האנרגיה הוא צריך להיות איכותי, שאנחנו קודם כל נרצה להתקדם לצורת ההשפעה, לצורת חיבור יותר ויותר ושתהיה לנו בזה יותר הרגשה איפה אנחנו נמצאים, עד כמה ההתקרבות שלנו לבורא היא תהיה תלויה ונקבעת על ידי מידת החיבור שבינינו ושזו האמת.
ולכן, לרומם את עצמו נקרא שאנחנו מתרוממים מעל האגו שלנו שמרחיק בינינו, כל פעם יותר ויותר, כגילוי מידות השבירה שעברנו מלכתחילה ביסוד שלנו, בכלי האדם הראשון שנשבר, ואנחנו צריכים דווקא על פני כל גילוי הרשימות האלו השבורות, להשתדל איכשהו לפתח בנו נטייה לחיבור.
בנטייה לחיבור יש לנו כמה מדרגות, שההבדל ביניהן גם מהותי וגם איכותי, וכל מדרגה ומדרגה היא יכולה להיות מורגשת אצלנו כמשהו חדש, שלא היה קודם, ולא כך חשבתי מה זה נקרא התקרבות לבורא, תיקון. וגם זה במצב האיכותי ובמצב הכמותי, שלא עד כדי כך. כאן יש לעבוד גם על הכמות וגם על האיכות, עד שאנחנו מגלים יותר ויותר נכון מה אנחנו רוצים אבל לא מסוגלים.
וכאן אנחנו כבר מתחילים יותר ויותר לגלות עד כמה אנחנו תלויים בכוח העליון. את החיסרון אנחנו איכשהו יכולים להשיג בעצמנו מתוך השבירה, גם זה לא מתוך עצמנו, אלא מתוך המאמצים שאנחנו עושים ואז אנחנו מגלים את המצב ההפוך, עד כמה אנחנו לא רוצים ולא מסוגלים.
ויחד עם זה יש לנו מכאן כבר גילוי, שהתיקון יכול להיות רק על ידי כוח עליון ולא בפעם אחת אנחנו עולים לתפילה כזאת לבורא. עד שאנחנו ממש מתכופפים, עד שאנחנו מוכנים להרכין את הראש ולבקש ממנו בכל לשון של בקשה שהוא יעזור לנו, ילמד אותנו מה זה נקרא חיבור, מה זה נקרא השפעה, איך אנחנו צריכים להתעלות למעלה מהרצון לקבל שלנו.
את כל הדברים האלה אנחנו צריכים להכין ואם אנחנו מגיעים לבורא כשבורים, תלמידים, שמוכנים לקבל כל מה שהוא יוכל לתת לנו, ללמד אותנו, אז זה יקרה.
לכן לרומם את עצמו זה נקרא, שאני לא בעצמי מרומם את עצמי, אלא אני מעלה תפילה ומתחנן שהבורא ייתן לי כוחות, ימשוך אותי, יראה לי את הדרך, ידחוף אותי קדימה וכן הלאה. זאת אומרת, אומנם יש בזה כל הזמן חיפוש החיסרון ממני, עם מה אני פונה לבורא, איך אני פונה אליו, כשאני מברר כל פעם אותו החיסרון, אותו המ"ן שאני צריך להעלות אותו. אבל בסופו של דבר, ודאי שהפעולה עצמה היא מגיעה מלמעלה. זה מה שאנחנו צריכים לברר.
עד כמה אנחנו חושבים על זה יותר ולא עוזבים את הכיוון שלנו מאיתנו לבורא, אז יותר ויותר מתברר לנו דרך מצבי חושך ואור, נפילות וירידות, שמחה ועצבות, כשיש כוח ואין כוח, ככה בשילוב המצבים האלה של כן ולא, אנחנו בסופו של דבר מגלים את החשבון הנכון, לומדים איך הבורא פועל, מה זה נקרא ש"בראתי יצר הרע" בכל מיני האופנים, במוח ולב, ומה זה נקרא שישנו "תורה תבלין, המאור שבה מחזירו למוטב", ואיך אנחנו נמצאים בין גילוי הרע וגילוי הטוב ואנחנו מגלים את החושך ואנחנו מזמינים את האור.
זה הכול תלוי בנו, עד כמה אנחנו לא מרפים ידינו אלא בהחלט כל הזמן נמשכים קדימה ובמשיכה שלנו קדימה, אנחנו נתקעים בתקופות שאנחנו לא יכולים אפילו להרים ידיים בעצמנו ולהתקרב בינינו. וההיפך, ישנם מצבים כאלו שבהם אנחנו כן מרגישים שאנחנו מתקרבים זה לזה ויש מה לבקש ואת מי לבקש.
אז העיקר זה לא להתפעל מכל המצבים האלה שהם יחלישו אותנו, אלא לקבל אותם גם למעלה מהדעת. זאת אומרת שזה הכול נובע מהשבירה, זה הכול הוכן מהבורא. ואם אני מקבל ממנו, אז אין בזה לא טוב ולא רע, אלא הכול מצוין, כי כל הרשימות האלה מתגלות כדי להביא אותי לגמר התיקון וכך אנחנו צריכים להתייחס לזה.
ודאי שקל להגיד, אנחנו מאוד מתפעלים, כי אנחנו כולנו נמצאים כתוצאה מהתפרצות הרגשות הפנימיים שבנו על ידי האור העליון והרשימות, אבל בכל זאת כתוצאה משבירת הכלי, כשאנחנו נמצאים בכל זאת בריחוק זה מזה, אנחנו יכולים במידה הזאת לתמוך זה בזה ולעזור זה לזה.
ואז אנחנו מבינים שהבורא הכין לנו את השבירה הזאת, שבלעדיה לא היינו יכולים לצאת מהמצב שבו אנחנו נמצאים. וכך על ידי זה שבעשירייה כולנו נמצאים במצבים שונים, אז איש את רעהו יעזורו, ואנחנו יכולים להיות במצבים שונים ולתמוך זה בזה ולבקש, ואז מהבקשה המשותפת שלנו, יוצאת לנו בקשה יותר ויותר נכונה. מה שאם כן, אם הכלי לא היה נשבר, אז לא היינו יכולים לשתף את עצמנו וכך להגיע לתפילה.
לכן בדרך אנחנו מגלים עד כמה ההכנה שלנו בשבירה, בריחוק, באגו שלנו, בזה שאנחנו לא סובלים את עצמנו, לא סובלים זה את זה, לא סובלים את הבורא, יש לנו מלא תרעומת על כל מצב ומצב, שדווקא הדברים האלה הרעים שמתגלים, הם הם נותנים לנו טעמים, הבחנות חדות, נקודתיות כאלו, שעל ידן אנחנו מגלים את כל העושר של הבריאה ואת כל הצורה המיוחדת שהיא צריכה לקבל בסופה.
נמשיך בפסוקים שלנו ונתקדם לזה, ויש לפנינו עוד מה להוסיף. רק שוב אני אומר, שהמימוש של מה שדיברנו אתמול הוא צריך להיות בחיבור בקבוצה, בעשירייה. וכמה ששמעתי תגובות מאתמול, שמעתי יותר התפעלות של האדם כיחיד, ורצוי לשמוע איך זה מתממש בעשירייה, בחיבור, בהתקרבות, בתוך העשירייה ולבורא.
שאלה: אתה אומר שאנחנו בכל זאת מתפעלים, מתרשמים מגילוי הרשימות מכל מיני מצבים שונים. ממה כן צריכים להתפעל אם לא מזה? אולי מאיזה מצב פנימי בעשירייה?
אחרי שהבורא מגלה בנו כל פעם רשימות חדשות, אנחנו צריכים להשתדל מעל הרשימות האלה כל פעם לראות את עצמנו מתקדמים לחיבור בינינו המתגבר. כי אין בכל רגע ורגע אלא גילוי הרשימות החדשות. אנחנו מרגישים, מודעים לזה או לא כל כך, אבל זה מה שקורה. כי אין רגע דומה לחברתה, אלא כל פעם מתגלות רשימות חדשות. האם אני כל רגע ורגע נמצא בשמירה, האם אני מודע לזה שמתגלים רצונות חדשים ואני את הרצונות האלה חייב לממש בחיבור המתגבר בתוך העשירייה.
תלמיד: איך הרשימו שמתגלה קשור לאפשרות לחזק, להגביר את החיבור?
הרשימו מתגלה מתוך חוסר החיבור בעשירייה. האור העליון פועל על העשירייה ומגלה בה את המצב הנוכחי. את המצב הנוכחי הזה אנחנו צריכים לחקור ולראות מה יש לנו להוסיף מהמצב הנוכחי לחיבור המתגבר, ואז אנחנו נממש את הרשימו בצורה נכונה.
תלמיד: מבחינה חיצונית אנחנו עובדים, יש התקשרויות יומיות, שיעורי בוקר.
אל תגיד לי שיש התקשרות, שאתם מתקשרים, שאתם מדברים, תחשבו איך אתם יכולים להיות מחוברים היום יותר מאתמול לפי המצב הנוכחי. זה שאתם מתקשרים זה לא אומר כלום, אתה לא אומר על הרגש מה שקורה, על זה שאתם משתדלים עכשיו לגלות חיסרון יותר מתקדם ולהעלות אותו לבורא. על זה מדובר, האם אתם יכולים לגלות היום משהו יותר שחסר לכם בקשר ביניכם כדי להתקדם לבורא מאתמול.
תלמיד: אתה מתכוון שזו בעֵרה שצריכה להיות כל הזמן יותר, שאני חושב יותר על החברים?
זו חייבת להיות כל פעם פנייה יותר מדויקת לבורא. יותר מכולם, יותר מהחיבור בינינו ויותר לְמה אנחנו פונים, מה מבקשים. כל פעם זה צריך להיות יותר, יותר מכולנו יחד ויותר למטרה המיוחדת. שאנחנו לא סתם אומרים את זה, אלא אנחנו רוצים לברר מהמצב הנוכחי איך אנחנו נבקש בצורה יותר חדה מאתמול.
שאלה: בתחילת דבריך אמרת להרכין ראש, אין דרך אחרת לעקוף את הרכנת הראש?
לא. "ראש" זה נקרא המחשבות האגואיסטיות, התוכניות האגואיסטיות שלי, שאני צריך להרכין אותו, ואז אני יכול ללכת למעלה מהראש. זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת". ראש זה דעת, וראש זה מחשבות של קבלה, איך אני מממש את עצמי במה שאני, ולמעלה מהדעת [זה] איך אני עושה את זה בצורה הפוכה.
דיברנו אתמול שאנחנו צריכים להשתדל לעבוד בצורה כזאת, שאני עוסק בהשפעה ומשתדל להיות המשפיע, משתדל לבקש כוחות להשפיע. שמעתי שהשפיע על כולם המשפט, שאדם מצפה שהפעולות שלו דלהשפיע זה יהיה השכר, שהוא רוצה להשפיע ולראות בזה שכר. הדבר הזה הוא גם לא כל כך שלם, כי זה יכול להיות להשפיע על מנת לקבל. תבדקו את עצמכם שאתם חושבים על זה, האם זה נכון, שאני נמשך להשפעה ואני רואה בזה גם את השכר, וזה נעים לי, ממלא אותי. יש בזה גם הבחנות, ואמנם הן יותר מתקדמות אבל עדיין בכל זאת כל ההבחנות האלה נמצאות במסגרת על מנת לקבל. זו עדיין לא רוחניות.
שאלה: איך העשירייה שלי תדע או תרגיש שהגענו לקדושה "ברוך הוא חד הוא"?
על ידי זה שתקבלו את ההרגשה הזאת שאתם נמצאים בשליטת הבורא. והוא מסדר וממלא אתכם.
שאלה: כבר הרבה זמן אנחנו מדברים על רשימות אבל יש דברים בסיסיים שלא מובנים לי. רציתי לדעת מה מייצר רשימה, למה היא מיוצרת, ולמה מיוצרת רשימה מסוימת?
אנחנו לא יודעים את זה, זה יוצא לנו מתוך השבירה שהייתה באדם הראשון, ומתוך האור העליון שמשפיע על כולנו, ובהתאם להתקדמות שלנו, אנחנו קובעים איזה רשימות יתעוררו בנו, בכל העשיריות, ובכל אדם ואדם בהתאם לזה. החשבון הזה הוא חשבון מאוד מאוד מורכב, ואנחנו לא נכנסים אליו. העבודה שלנו בינתיים היא רק להתקרב, ולהבין מה המימוש נכון של הרשימות.
שאלה: כשהיינו בעולם הפיזי היה לנו קושי פיזי לקיים את המסגרת, את תורנויות, להחזיק תפקידים בבק"ל, והתפילה הייתה יוצאת כאילו מאליה, היינו מותשים. איך בעולם הווירטואלי אפשר להציב שלב חדש של דבקות, שיהיה לפנינו, שאנחנו לא משיגים את זה?
תנסו לעבוד על הפצה, ועל קליטת חברים חדשים. הפצה יכולה להיות להפיץ את חכמת הקבלה ברבים סתם כך בכל העולם, היא יכולה להיות בזה שאתם מארגנים קבוצות חדשות, לימודים חדשים, ועל זה ודאי שצריך לדבר עם הנהלת העמותה, ולהשתדל להשתתף בזה.
מצד הנשים יש יותר נכונות לזה מאשר מצד הגברים, וזה חסר לנו מאוד. אנחנו בכל זאת מתקדמים יחד, וכמה שכל מדרגה ומדרגה שצריכה להתגלות, תתחלק ליותר הרבה משתתפים, ליותר מהפעמים הקודמות, יהיה לנו יותר ויותר קל ללכת ממדרגה למדרגה.
לכן כל אחד צריך להיות מעוניין לעורר את האנשים, גם בצורה אישית, אפילו אם הם לא יהיו אחר כך איתנו, ולא ירצו ללמוד בצורה עקבית כמונו, אלא יתעניינו קצת, ידעו על מטרת הבריאה, מה קורה עכשיו בעולם, למה אנחנו עוברים כאלו מצבים, לקדם אותם בכל זאת לתפיסה הנכונה של המציאות. בזה אנחנו מאוד מאוד מקלים גם על הדרך שלנו.
שאלה: האם כדי לעורר את הבורא זה מספיק אם מדברים על המצב הבא שאנחנו רוצים, ועל כך שאנחנו מבינים באיזה מצב אנחנו נמצאים כרגע, או מספיק שאנחנו נפגשים ומחכים לתשובה?
יש לכם זמן ביום לדבר קצת ביניכם, אחרי השיעור אתם נשארים ומדברים? אתם צריכים לקבוע מה העיקר באותו יום, וזה הנושא שעליו אתם חושבים, כל אחד בזמן הפנוי שלו, וכולכם יחד כשאתם מתאספים כמה פעמים ביום, וכך אתם תממשו את השיעור, והעיקר זה יהיה איך אנחנו מתחברים לפי השיעור ששמענו בעוצמה, בסגנון, יותר מאשר אתמול, וכך נתקדם, ונתקדם מהר.
גם כך אנו מגיעים עכשיו לכאלו מצבים שלא ציפיתי שכבר יגיעו, באמת. קצב ההתקדמות של היום מהיר הרבה יותר ממה שהיה נניח לפני ארבעים, שלושים, עשרים שנה, עשר שנים. אני התחלתי לפני ארבעים שנה נגיד, וזה לגמרי, לגמרי, לא דומה למה שיש היום. אז בואו נשתמש בכל זירוז הזמן וכך נקדם את עצמנו.
שאלה: הנושא של כל הקטעים שאנחנו לומדים עכשיו הוא "לרומם את עצמו", אז למה אתה מדבר בעיקר על לרומם את התפילה, להרים תפילה, ולא להרים את עצמו?
אני לא חושב שאנחנו צריכים לרומם את עצמנו כמו בעולם הזה. אנחנו מרגישים מיום ליום שאנחנו יותר ויותר שקועים ברצון לקבל, כמה יותר ויותר קשה לנו להתקרב זה לזה, ולמרות שאנחנו עושים כל מיני פעולות חיבור, אלו פעולות חיצוניות, ובפנימיות אנחנו עדיין לא מרגישים שיש איזה חיבור, איזה מגע רגשי בין הלבבות. זה לא יכול להיות אלא אם האור העליון יעשה לנו את המצב הזה, זה ממש נס ששני חלקים שבורים מתאחדים יחד, מתאחים יחד.
לכן אנחנו מדברים על איך אנחנו יכולים לגלות יותר נטייה לחיבור, לראות את מצב החיבור כטוב, לראות את המצב שבו אנחנו מקבלים את החיבור כפרס. ולמרות שבינתיים אנחנו מגלים כל פעם יחד עם זה, כמה אנחנו רחוקים מהחיבור, שגם זה יהיה בשבילנו כפרס, כי זה גילוי הרע, אז דווקא "בגילוי הרשעים המתגלים" אנחנו מתקדמים למטרה, לזה אני מתכוון.
אי אפשר להתקרב לתיקון אלא על שתי רגליים, פעם מגלים רע, ופעם מגלים טוב, פעם ריחוק יותר גדול, פעם קירוב יותר גדול. ותמיד זה כך, החושך והאור הולכים יחד, ואנחנו כמו יום ולילה, מגיעים ביממה שלמה שכוללת את החושך והאור.
לכן לא להתפעל, ולהתרגל לזה שאנחנו באים בשני המצבים הללו, ודווקא כל האומנות שלנו היא כמה אנחנו מחברים את שני המצבים האלו יחד, ועד כמה אנחנו מסוגלים לעבוד יותר יחד עם שניהם. דווקא יחד, לא פעם בזה ופעם בזה, שפעם אני בוכה, ופעם צוחק, כמו ילד קטן. לא, אנחנו רואים שאדם יותר בוגר, אין לו שינויי מצבים כאלו, הוא יותר מיושב ויודע לחבר את המצבים השונים יחד, כך גם אנחנו ברוחניות.
שאלה: איך אנחנו יכולים להגיע לתפילה או תחינה עבור משהו שלא טעמנו והרגשנו במעבר?
כך זה כל הזמן בחיים שלנו, גם הגשמיים. יש משהו שלא טעמנו, לא הכרנו, ועכשיו זה מתגלה בידיעה או בהרגשה. כן, כך גם ברוחניות. רק ברוחניות זה יותר תלוי בכמה שאנחנו מתקשרים, מתקרבים, ונכללים זה עם זה.
שאלה: אתה מסביר לנו הסברים מסוימים ובסוף ההסבר אתה אומר, "זה עדיין לא רוחניות". האם אנחנו יכולים באיזשהו אופן להרגיש או להכיר פעולה שהיא בכל זאת נמצאת בתחתית הסולם, בתחילת הסולם לרוחניות?
הדברים שעליהם אנחנו מדברים עכשיו, הם כבר ממש תחתית הסולם, הם תחילת הסולם, אבל הם עדיין לא מביאים לנו הבחנות רוחניות. רק תבינו שאנחנו מדברים על זה שאנחנו רוצים להיות בהשפעה. ולעשות פעולת השפעה, ושאני אשתדל לעשות כך שהיא לא תהיה קשורה אלי בשום צורה. ואם אני אעשה את הפעולה הזאת וארגיש שהצלחתי, אז השאלה שלי היא, האם ההצלחה הזאת היא הצלחה רוחנית או עדיין גשמית? זו השאלה.
אז אני אשמח מזה שאני יכול לעשות פעולת השפעה, ויש לי מזה איזה תענוג. זה נקרא "להשפיע על מנת לקבל", וזה עדיין נמצא במסגרת, בשטח של הרצון לקבל, אמנם שדרכו אני כבר מתקרב להשפעה ממש.
לכן אני מסביר לכם איפה אנחנו נמצאים. וככול שנשתדל ונשתדל לעשות כאלו תרגילים, ונרצה שיהיה לנו טוב מזה שאנחנו משפיעים, בזה אנחנו נתקרב להשפעה, ונוכל להיות אפילו ללא שום תגובה, ללא שום תשלום, ושכר על פעולת ההשפעה. וזה כבר על ידי המאור המחזיר למוטב.
גם עכשיו זה בכל זאת נפעל על ידי המאור המחזיר למוטב, אבל אז אנחנו כבר נרגיש שאנחנו נמצאים בשליטת הכוח העליון עלינו. נתקדם ותראו. ממש תוך כמה ימים, וכבר אתם רוצים לקפוץ לכאלו מצבים? זה טוב. אני שמח שככה זה קורה, ואתם כביכול מוכנים לזה.
אבל בואו נשתדל במשך היום כל הזמן לחטט במצבים האלו. מה זה נקרא להיות משפיע ולקבל מזה תענוג? מה זה נקרא שאני מרגיש את החברים, ואת העולם שהוא הכלי שלי? שהכול זה עשר הספירות שלי, ואני מרגיש ממש תענוג משה שאני מקרב אותם יחד ומגיש אותם לבורא? בקיצור, אנחנו צריכים להמחיש את זה.
שאלה: אמרת קודם שאנחנו צריכים להגיע לתפילה שהיא יותר יחד, יותר למטרה. היה לנו בירור בעשירייה איך אנחנו פונים יותר חד לבורא, יותר מבורר, ובבירור הזה נתקלנו ממש בקיר. האם יש לך עצה, איך באמת נגיע ליותר חיסרון אחד, פנייה אחת ברורה?
תברר לי יותר את הבעיה.
תלמיד: בכל בוקר אחרי השיעור אנחנו מעלים, מחברים תפילה לבורא. לפני זה אנחנו רוצים לברר שאנחנו יותר בחיסרון אחד, בפנייה חדה. ואנחנו כל פעם מרגישים שלכל אחד יש את התפילה שלו וביחד יש איזו אסופה של משפטים. איך אנחנו באמת מתקרבים לתפילה שהיא יותר יחד, אחת, תפילה אחת ברורה לבורא?
אתם צריכים להשתדל לעשות בעצמכם ולבקש את הבורא. כמה שאתם מגלים שאתם לא מסוגלים, יפה מאוד, לזה צריכים בעצם להגיע. אבל אתם לא יכולים לבקש שהבורא יסדר לכם את הקשר לפני שאתם מרגישים עד כמה אתם לא מסוגלים להגיע לקשר, כי התפילה שלכם לא תהיה תפילה שלמה.
אז לבקש, לבקש מהבורא עזרה, אבל לפני זה להשתדל ולהשתדל לעשות לבד. כמו תינוק. תלמדו מהתינוק, מהילד הקטן, כמה שהוא רוצה, רוצה ומזיע ועושה, ואחר כך הוא בוכה שלא מצליח, ואז אתם עוזרים לו. לפני זה אסור לעזור לו, צריכים שיהיה לו חיסרון לעזרה. שילמד מזה איך הפעולות האלו הן צריכות להתגלות בעולם. שאנחנו עושים משהו, רואים שלא מצליחים, ושהבורא עשה את זה בכוונה שאנחנו נפנה אליו וניצור עימו קשר.
אחרת איך אנחנו נזדקק לו? ודאי שאנחנו יכולים מראש להגיד "אנחנו צריכים לפנות לבורא, העיקר זה הקשר עימו", אבל אין צורך. מזה שאנחנו משתדלים לעשות בעצמנו, מזה יהיה לנו צורך לפנות לבורא. זה נקרא "וייאנחו בני ישראל מהעבודה ותעל שוועתם אל האלוהים", רק בצורה כזאת. ואז אנחנו מקבלים עזרה, תשובה.
שאלה: לגבי הרשימו, זו תוכנית העבודה שלנו לתפילה, זה ממחיש לנו את החיסרון שלנו. מה זה מכיל, את החיבור שהיה קיים ועכשיו מתגלה? זה צריך לכוון אותנו לבניית הבורא, לעבודה המשותפת. מה מכילות הרשימות האלה שיכולות לעזור לנו לחיבור בעשירייה וגם כלפי התחושות שאנחנו מפתחים כלפי חברים בעולם?
אנחנו פועלים לפי הרשימות שמתגלות בנו ומכוונות אותנו מה לעשות על ידי גילוי החיסרון בנו. כל העבודה שלנו היא מתגלה על ידי הרשימות. אלו כאלו רשימות אינפורמציה, אינפורמטיביות, שהן מתגלות בנו, ואז אנחנו מרגישים מה חסר לנו וכך אנחנו מתקדמים, כך אנחנו מתקרבים.
עכשיו זה לא כל כך נותן לך שום דבר שאתה מדבר על זה שאתה נפעל על ידי הרשימות. אנחנו נפעלים כך כולם, כל העולם, גם דומם, צומח, חי, גם הם מתפתחים על ידי הרשימות. כולם. העיקר זה לעבוד לחיבור, ואז אנחנו מזרזים את יציאת הרשימות החדשות.
תלמיד: האם זה יכול לעורר אצלנו תחושות של קרבה כלפי חלקי רצון, חלקי חברים מסוימים, קצת יותר, קצת פחות וככה לדלג?
אני לא יודע איזה רשימות יהיו, אני צריך לעבוד על החיבור. אלו ככה ואלו ככה, וזה כאן, אני לא רוצה לקבוע. הרשימו שיתגלה כל פעם יקבע לי את המצב. אני לא הולך עכשיו לברר כאילו שיש לפניי ערימה של רשימות לפי איזה רשימות אני אעבוד ברגע הבא, אני לא יודע, ולא יכול לדעת, ואף פעם לא אדע, כי זה שייך לכל הכלי דאדם הראשון.
אף אחד מאיתנו לא מתעורר בגלל שהוא כזה מוצלח או לא מוצלח, אנחנו מתעוררים בגלל שכל הכלי הכללי הזה צריך להגיע למצב המתוקן, ולכן בזה כל אחד מתעורר ובסגנון שמתעורר, כמה שזה צריך לכל הכלי. ולכן משם מגיע הצורך בהתעוררות רשימות אלו או אלו או אלו. ולכן פתאום איזה אדם שחי עכשיו בהונולולו מתעורר לחכמת הקבלה, לחיבור, ומישהו מאיתנו מקבל הכבדת הלב וכן הלאה. אנחנו לא יודעים. אנחנו יודעים "מה שבכוחך לעשות תעשה". זה הכול, זה הכלל. תעשה מה שאתה מסוגל לחיבור בינינו ולפנייה לבורא.
שאלה: איך אנחנו יכולים להגיע לצורך להשפיע יותר כשהתפילות שלנו לחיבור לא נענות?
אנחנו צריכים לשמוע מה שמקובלים אומרים. כל תפילה ותפילה היא מצטרפת לתפילה אחת גדולה שהיא פורצת את הגדר בינינו לבורא ואז זה נשמע. אבל בפעם אחת ודאי שלא. התפילה יש לה כוח חלש. היא צריכה להתחזק. יש לה כיוון לא בדיוק מבורר. היא צריכה להיות יותר מבוררת ומכוונת לבורא. היא צריכה להיות מסודרת לאורך התפילה, מה אנחנו מבקשים, בשביל מה, כמה אנחנו מחוברים בשביל זה, למי רוצים להתחבר, מה רוצים להשיג?
זאת אומרת, בתפילה אתה בעצם מברר את כל היחס שלך לבריאה, לתיקון הכללי של כל האדם הראשון. ולכן זה לא יכול להיות שייבנה בך בבת אחת. אלא ההפך.
הבורא שם לנו כל מיני מכשולים כדי שאנחנו נברר בדרך לתפילה הנכונה כל מיני הבחנות וכך אנחנו נגיע למצב שאנחנו בדיוק יודעים על מה מבקשים, את מי מבקשים, מה צריכים לקבל וכן הלאה.
שאלה: מהי התוצאה היא תהיה אמיתית, נכונה, כי נראה שאדם לא מסוגל לעבוד בלי תוצאה. אז מהי התוצאה הנכונה, עבור מה האדם צריך לעבוד? לאיזו תוצאה הוא צריך לצפות גם כלפי האדם הפרטי, הקבוצה, כלפי העולם כולו?
התוצאה שאני מצפה שהיא תהיה, שאנחנו נרגיש שנמצאים ברצון אחד, מה שנקרא בלב אחד. ושאנחנו פותחים את הלב הזה לבורא, והוא מסדר את הלב שלנו המשותף, רצונות שלנו יחד בצורה כזאת, שהוא יכול למלאות אותם בכוח השפעה. ואז אנחנו על ידי כוח השפעה הזה, מתחילים לעבוד אליו כמו שהוא כלפינו.
שאלה: אנחנו מדברים על פנייה מדויקת יותר לבורא, זה תמיד מלווה בהתנגדות וחוסר אמונה יותר מפעולה קודמת?
לא. מגיע זמן, מצב, שאני מאוד מרוצה שיש לי קשר לבורא, ושהוא עונה, לא עונה, לא חשוב באיזה מה. אבל אפילו זה שאני מכוון אליו, שאני חושב עליו, זה כבר בשבילי המצב הרצוי.
תלמיד: אז אין לי התנגדות? הכול וגם הרצון לקבל, הכול תומך בפעולה הזו?
כן.
שאלה: הפעולה הזאת שעושים אותה והיא בהשפעה, באמת מרגישים שזה נכון, אחרי זה אתה לוקח קצת זמן ואתה מרגיש שזה נכון, ואתה מרגיש יותר את הבורא כביכול. יחד עם זאת, בפעולת קבלה אתה מרגיש את המילוי ישר, ולפי עוצמת המילוי אחרי זה גם עוצמת הנפילה. בגשמיות כל מקום שאתה נופל או חוטף מכה, אתה באופן אוטומטי כבר שומר ממנו מרחק ואתה לא מתקרב. מדוע כאן בדרך אתה מסוגל לחזור לאותו מילוי ישיר מידי פעם?
אנחנו צריכים להמשיך, יש לכם הרבה טענות ושאלות אני מבין, אבל זה לא יעזור. אנחנו צריכים להמשיך ובדרך אנחנו מבררים את הדברים. כמו שאתה נכנסת לאיזו עבודה, אז אתה לא יכול להכיר אותה מיד, אתה עובד, עובד, "אין חכם כבעל ניסיון", ואז אתה מתחיל לקבל כל מיני הבחנות. וככה לא.
שאלה: קודם אמרת שאתה מרגיש שאנחנו מתקדמים מאוד. לאיזה מצב בדיוק אנחנו קרובים?
לזה שאנחנו נגיע למצב שפעולת השפעה בינינו, הוא יהיה אצלנו כרצוי וכשכר, כפרס, ואנחנו נתחיל לעבוד בעל מנת להשפיע. אנחנו נעלה למצב כזה שנתינה, השפעה, יורגש בי כמו שעכשיו מורגשת בי קבלה.
תלמיד: וזה בסדר שאנחנו נהיה שם עם צפייה לזה כשכר?
כן, זה השכר. למה שכר זה לא טוב? המטרה, למה לא. אני רוצה שיהיה לי שכר מזה שאני אוכל להשפיע לכולם ולהיות קרוב בזה לבורא, זה השכר שלי.
תלמיד: כן אבל אמרת שזה יכול להיות להשפיע על מנת לקבל, אז אני מנסה להבין.
כן, בדרך זה יהיה ככה, להשפיע על מנת לקבל. אבל עכשיו, אין לך אפילו את זה.
תלמיד: כלומר קודם לפתח את היכולת שלנו להשפעה?
לא. אנחנו הולכים לקראת השפעה, וזה שאנחנו נגלה בדרך שנעים לנו להיות המשפיעים לפעמים, לא תמיד, לפעמים, זה לזה ולבורא, זה עדיין נמצא במסגרת הרצון לקבל. שהרצון לקבל נותן לנו הרגשה טובה בזה שאנחנו נותנים, משפיעים. זה כמו אמא כלפי התינוק, זה עדיין לא למעלה מהרצון לקבל. נמשיך ונכיר בזה בדרך. אל תסחבו אותי קדימה, אני לא אלך איתכם, אני יודע איך מתקדמים.
תלמיד: יש משהו ספציפי שאנחנו צריכים להתמקד בו כדי לממש את זה?
אתם צריכים במשך היום להמשיך לדבר על מה שדיברנו בבוקר.
שאלה: האם זו תוכנית עבודה מדויקת, ברורה, גלויה?
כן, ברור שכל התהליך שאנחנו צריכים לעבור הוא ברור מראש. רק מאיפה אפשר לדעת אותו? כשילד נכנס לכיתה א' ויש לפניו נגיד עוד את כל בית הספר, עוד עשר שנים ללמוד, הוא יכול לעכל את זה? לא, כך אנחנו.
קריין: קטע מספר 19.
"רק אלה אנשים שאומרים שהם רוצים לברוח מהעבודה, אבל אין להם לאן ללכת, היות שמשום דבר אין הם יכולים לקבל סיפוק, אלו אנשים לא זזים מעבודה. והגם שיש להם עליות וירידות, אבל הם לא מתייאשים. וזהו כמו שכתוב "ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו, ותעל שועתם אל האלקים מן העבודה". כלומר, שהיו צועקים מן העבודה, בזה שלא מתקדמים בעבודת ה', שיוכלו לעבוד בעל מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו. ואז הם זכו ליציאת מצרים, הנקראת בבחינת עבודה "יציאה משליטת הרצון לקבל ולהכנס בעבודה של להשפיע"."
(הרב"ש. מאמר 34 "מהו, אוכל פירותיהם בעוה"ז והקרן קיימת לעוה"ב, בעבודה" 1991)
זאת אומרת, זה שדיברנו שאנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו רוצים להשפיע ולא יכולים בזה להתקדם כל כך, ואז אנחנו צועקים ורואים שלא זזים, מצד שני אין לנו ברירה, אנחנו לא מתייאשים. זאת אומרת, מצד אחד אנחנו לא יכולים לצאת ממצרים כי הרצון לקבל שלנו, פרעה מחזיק אותנו בפנים, מצד שני, אנחנו כן רוצים לברוח מהשליטה הזאת אבל לא מסוגלים, ואז אנחנו נמצאים בין שני הכוחות האלו שזה בעצם הבורא, גם בצורת הרצון לקבל הגדול, וגם בצורת הרצון להשפיע שמחוצה למצרים, אנחנו נמצאים בין שני הכוחות האלה וצועקים.
ומהצעקה הזאת שאנחנו לא מתקדמים בעבודה הרוחנית, זאת אומרת, לקראת השפעה, לקראת חיבור והשפעה, שרק עכשיו התחלנו אולי להרגיש שזה עומד לפנינו, כשלא יכולים להגיע לעל מנת להשפיע, ודווקא על מנת להשפיע לבורא דרך החיבור בינינו, אז אחרי שאנחנו עומדים וצועקים ולא זזים, אנחנו זוכים לזה שהבורא מוציא אותנו ממצרים, מהרצון לקבל. כך זה קורה, זה מה שעומד לפנינו. כל התהליך הזה לא צריך להיות ארוך, לא צריך להיות גדול ומסובך, הוא צריך להתבהר יותר ויותר מיום ליום.
שאלה: נשמע לפי הקטע הזה שכביכול רצוי להגיע למצב שאתה רק רוצה לברוח מהדרך, אבל אתה לא יכול.
כן. לא לברוח, גם לברוח הייתי רוצה אבל לא יכול, וגם להתקדם אבל לא יכול. וכשאני ממשיך, אני מרגיש שאני נמצא בין שני הכוחות האלו והם מחזיקים אותי, ואז אני צועק מתוך הקבוצה, מתוך הכלי הכללי העולמי שלנו, אני צועק. ונרגיש בזה את ההשתתפות של כל הכלי, של כל האנושות, שמה שהאנושות צועקת על הפנדמיה, על כל מיני בעיות שלהם, כלכליות, בריאות, כל מה שיש, לא חשוב, נרגיש עד כמה הם גם מצטרפים אלינו. כי הם לא יכולים להרגיש יותר מבעיות ארציות, גשמיות, אבל זה יצטרף אלינו ואנחנו נוכל להעלות גם את הרשימות שלהם יחד איתנו לבורא, ולצעוק כנציגים שלהם.
תלמיד: אם הכול בגדר של רצון לקבל וכל מצב שאנחנו נמצאים בו, כל מצב הוא פסול, מה זה באמת להשפיע, להגיע לעל מנת להשפיע לבורא?
זה להשתמש ברצון לקבל בצורה נכונה. הרצון לקבל בעצמו לא פסול, הפסול זה שאני משתמש בו לטובת עצמי ולא לטובת הזולת או הבורא.
תלמיד: אבל אני לא מרגיש משהו אחר, אני רק מכיר את זה.
בסדר, אז תצטרך להכיר גם בשיטה אחרת שאתה עובד לטובת הזולת. שהזולת הוא כל האנושות, הקבוצה, כל האנושות והבורא.
שאלה: ופה אני עובר מעבודה על מנת לקבל שבאמת אולי היא תהפוך להיות לעבודה על מנת להשפיע?
כל העבודה שלך, המאמצים שלך שעכשיו הם בעל מנת לקבל לעצמו, יהיו בעל מנת להשפיע לזולת, וזה נקרא עבודה למעלה מהדעת, למעלה מהרצון לקבל. שזה גם בתוך הרצון לקבל אתה מבצע, אבל לא לטובת הרצון אלא לטובת הזולת.
שאלה: ואיך לא עובדים לטובת הרצון איך עובדים רק לטובת הזולת להרגיש משהו ברצון?
זה יבוא אתה תרגיש. אי אפשר להסביר.
שאלה: בחלק שכתוב שצועקים מן העבודה, "ויאנחו בני ישראל מן העבודה", את זה עוד אפשר לתאר לעצמך, אבל שהיו זועקים שלא יכולים להשפיע נחת רוח לבורא או להשפיע לבורא, זה לא ברור. איך אפשר לזעוק מזה שאי אפשר להשפיע לבורא?
אבל זה שיכול להיות שאנחנו נבכה מזה שאנחנו לא יכולים להשפיע לזולת, את זה אתה כן יכול לתאר לעצמך? נניח שאתה רוצה לעזור לחברים וזה בשבילך מאוד חשוב ומתפתחים בך כלים שאתה דואג להם יותר מאשר לעצמך, ואז אתה בוכה למה אתה לא יכול לעזור להם, אין לך כוחות, אין לך אפשרויות, הזדמנויות. אז אחרי זה עומד הבורא ואז אתה גם מפתח מהשפעה לזולת השפעה אליו.
תלמיד: זאת אומרת מלכתחילה אני משפיע לזולת ואז לבורא?
כן, ודאי. זה כתוב "מאהבת הבריות לאהבת ה'".
שאלה: אז מי באמת נאנח או זועק מהעבודה?
מי שיש לפניו מטרה ברורה והוא מרגיש שלא מסוגל להשיגה.
שאלה: איך אפשר להתפלל אם אין לנו עדיין חיסרון?
אנחנו צריכים יחד לדבר בינינו מהו החיסרון הנכון. ואפילו שאין לנו את החיסרון הזה, אנחנו מתפללים על זה שאין לנו חיסרון ומבקשים שיהיה לנו חיסרון. זה נקרא "תפילה לפני התפילה", חיסרון שיהיה חיסרון.
קריין: קטע מספר 20.
"האדם צריך לרחמים גדולים, שלא יברח מהמערכה. והגם שהאדם משתמש עם העצות מה שאמרו חז"ל "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין", אבל האדם אומר, שכבר השתמש עם העצה הזו כמה פעמים, ולא עוזר לו.
וגם אומר, שכבר השתמש עם העצה של "הבא לטהר מסייעין אותו", וכאילו כל אלו העצות הן לא בשבילו. אם כן הוא לא יודע מה לעשות. ואז הוא המצב הכי גרוע אצל האדם, היינו שהוא רוצה לברוח מהמצבים האלו. אבל אין לו לאן לברוח. ואז הוא סובל יסורים, מזה שהוא נמצא בין יאוש למצב של בטחון. אבל האדם אומר אז, לאן אפנה.
ואז אין שום עצה אלא לתת תפלה. והתפלה הזו היא גם כן בלי שום בטחון. נמצא, שאז הוא צריך לתת תפלה, שיאמין, שה' כן שומע תפלה, וכל מה שהאדם מרגיש במצבים האלו, הוא לטובתו."
(הרב"ש. מאמר 38 "מהו, כוס של ברכה צריך להיות מלא, בעבודה" 1990)
שאלה: איך אנחנו יכולים לדעת שאנחנו משפיעים בצורה נכונה? מהו הדימוי הזה של הדרגה הרצויה, של המצב הרצוי?
המצב הרצוי שאנחנו מוסרים את עצמנו לטיפול העליון של הבורא, ומה שהוא יעשה זה שיעשה. האמת שאנחנו לא דורשים שום דבר, כלום אני לא דורש ממנו, כאילו שאני מחייב את הבורא שאתה חייב לעשות לי כך וכך. אלא אני פשוט נכנע כלפי הכוח העליון הזה. אני מאמין שהבורא הוא שולט בכול, הוא מסדר את הכול, זה כוח אחד שפועל בכל הבריאה, ולכן אני מוסר את עצמי לפי עצות המקובלים מה שצריך להיות, ומה שיהיה יהיה. אני לא דורש מהיום למחר שום שינוי בעצם. מצד שני אני בעצם צריך לגלות את החיסרון שיהיה יותר ויותר כוח השפעה, התקרבות וכן הלאה. אבל אפילו שלא יהיה לי כלום ואני אשאר במצב הזה, אני גם מסכים, העיקר שאני לא אצא מהמערכה. אני מסכים לעבוד כמו עבד הבורא, שלא מקבל חוץ מזה שום דבר, חוץ מיכולת להמשיך בעבדות. ואז נקרא שאנחנו באמת מגיעים מיציאת מצרים שעובדים אצל פרעה, ליציאה החוצה שאנחנו מתחילים להיות עבדי ה', עבד ה'.
אנחנו צריכים לתאר לעצמנו איך זה קורה, ואיך אנחנו מסדרים את עצמנו שאין לי שאלה, ומעכשיו ועד סוף החיים אני צריך כך לכוון את עצמי. אם אני מכוון את עצמי כך, הבורא מתחיל להתייחס אליי אחרת, זאת אומרת האור העליון כבר מתחיל להשפיע עליי לפי התכונה שלי. אני מוכן להיות בנצחיות כמוהו, בכל מצב שיהיה, לא חשוב, וכבר לפי זה הוא מתקרב אליי ומאיר עליי, וכך אני משתנה.
התכונה שאני אומר לו שאני לא דורש שום דבר, התכונה הזאת היא חפץ חסד, תכונת הבינה, שלא רוצה לעצמה כלום. אחרי זה היא רק רוצה שתהיה לה אפשרות להשפיע. וכך אנחנו מתקדמים.
תלמיד: בתוך תכונת ההשפעה הזו, מהי התחושה שאני אמור להרגיש עם החברים בעשירייה?
שאתם נמצאים בצורה הדדית מחוברים זה עם זה, ואין ביניכם שום רצון אחר אלא רק בצורה כזאת לשייך את עצמכם לבורא, ושהבורא יעשה איתכם מה שהוא רוצה, לא חשוב מה. זו בדיוק תכונת הבינה שהיא נמצאת למעלה ממלכות, זאת תכונת האמונה שהיא למעלה ממלכות, למעלה הדעת.
בזה אנחנו כבר מגיעים למצב שהבורא לפי גודל האמונה, כמה שאנחנו מעלים את עצמנו למעלה מהרצון לקבל, למעלה מהמלכות, אז אנחנו יכולים להרגיש מה זה נקרא להיות בתכונת ההשפעה, בעולם העליון. ואנחנו לא יכולים לקלקל שום דבר, לא בעולם העליון ולא בנו, כי אנחנו לא רוצים שום דבר, לא חשוב לנו להישאר במצב הזה או בכלל. בזה אנחנו רוכשים את תכונת החופש. זה נקרא "להיות עם חופשי בארצנו", ברצון שלנו. זה רצון אגואיסטי, אבל אנחנו רוכשים חופש ממנו, מתעלים מעליו לדרגה הבינה למעלה ממלכות.
שאלה: מהי תפילה, ואיך אנחנו יכולים להבין אותה?
תפילה היא פנייה לבורא מתוך העשירייה, מתוך הקבוצה, שהיא מעוררת בדרגה עליונה חיסרון להשפיע למי שמבצע את התפילה.
קריין: קטע 21.
"בעיקר צריכים להשתדל, שיהיה להאדם רצון חזק להשיג את הרצון להשפיע, ולהתגבר על הרצון לקבל. ופירושו של רצון חזק הוא, שרצון חזק נמדד לפי ריבוי השהיות והמנוחות שבינתיים. כלומר, ההפסק זמן שבין התגברות להתגברות. שיש לפעמים, שהאדם מקבל הפסק באמצע, היינו ירידה. וירידה זו יכול להיות הפסק של רגע, או שעה, או יום, חודש. ואח"כ שוב מתחיל לעבוד בענין התגברות על הרצון לקבל, ולהשתדל להשיג את הרצון דלהשפיע. ורצון חזק נקרא, שההפסק אינו לוקח אצלו הרבה זמן, ותיכף נתעורר שוב לעבודה."
(בעל הסולם. "שמעתי". י"ט. "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה")
את הרצון אנחנו מודדים לפי ההפסקות, עד כמה האדם נמצא בירידה, בנפילה, באיזו הפסקה. ואם ההפסקות הן קצרות, סימן שיש לו רצון חזק. אבל הפסקות חייבות שיקרו, ואין בזה שום בעיה, ואין מה להתבייש שאנחנו נמצאים בחולשה, בחוסר אונים, בהתייאשות, זה לא חשוב, העיקר "חוץ מצא" כמו שכתוב, שאני לא עוזב.
אני מחזיק בחברים והחברים מחזיקים אותי, ובכל זאת אני חוזר. וההפסקות האלה שיהיו כמה שיותר קצרות, שאני מכין את עצמי לזה. הכי טוב לשמור שהפסקות הן יהיו קצרות בזה שאני מסדר לעצמי איזו עבודה, שהעבודה הזאת היא מחברת אותי להפצה, למשהו. ואז עבודה בקבוצה, עבודה בהפצה, בזה שאני מתרגם, בזה שאני מדפיס דברים, זה מאוד מאוד מלמד ודאי את המתחילים. כל דבר ודבר שאני עושה בצורה כזאת זה מאוד מחזיק אותי. אנשים שמתעסקים בזה הם מתקדמים הכי בטוח.
שאלה: מה קובע במה תלוי הזמן של ההפסק ואיך מקצרים אותו?
הכול תלוי בעשירייה. עד כמה אתם עוזרים זה לזה, עד כמה יש ביניכם כוח הערבות "איש את רעהו יעזורו"1. אתם יכולים להתקדם עד כדי כך שכמעט ולא תרגישו שיש הפסקות. ממש כך. עוד ועוד ועוד תתכללו ותתחברו ותלכו. ודווקא יש לנו כל ההזדמנויות מהשמיים שאנחנו נתקדם בצורה כזאת שנתקדם ללא הפסקה. כמעט ולא הפסקות. ההפסקות גם יכנסו לתהליך ההתקדמות.
שאלה: האם זה יעזור בהפסקות, אם אנחנו נזהה שהן משפיעות לרעה על חיינו, והאם זה יעזור לתכנן מראש לעשות את ההפסקות במחזורים שאנחנו רואים, האם זה איכשהו יעשה הבדל?
לא. אנחנו לא יודעים איזה טיב של הפסקה תהיה לנו, של התקררות שלנו, התרחקות שלנו. אנחנו לא יודעים לזהות, כי זה לפי הרשימות שמתגלות מהשבירה בינינו. וכל פעם רשימות חדשות. לכן אנחנו לא יכולים מראש להגיד באיזה מצב של ירידה, נפילה, ריחוק, ניתוק אנחנו נהיה.
אלא אנחנו צריכים רק לחזק את הקשר בינינו, להכניס את עצמנו כמה שאפשר לעבודה מכאנית. נגיד שאנחנו מתרגמים, אנחנו עושים משהו, אנחנו אולי נותנים שיעורים לאיזה קבוצות חדשות, חיצוניות, כל מיני דברים כאלה שאנחנו מארגנים בינינו לעשות בהפצה מחוצה לעשירייה, זה עוזר לנו להחזיק את העשירייה, ואז ההפסקות לא יהיו ארוכות. אנחנו רואים שכך זה קורה.
שאלה: האם פחד מצרות גשמיות, כל מיני בעיות, זה גם יכול לשמש כדחף להתעורר לעבודה או שלא כדאי לחשוב על דברים כאלה בכלל?
לא כדאי לחשוב על הדברים האלה. אם הם מתעוררים, אז מה לעשות? צריכים להתעלות למעלה מהם, אבל לא לחשוב על הבעיות הגשמיות כי הן כולן תוצאות מבעיות רוחניות. ולהשתדל להתעלות גם למעלה מהבעיות הרוחניות כל פעם בחיבור ובכוח השפעה. אנחנו יכולים בזמננו, בזמן הדור האחרון ממש להתקדם מעלייה לעלייה, מעלייה לעלייה, שהעלייה הקודמת אנחנו יכולים כמעט מיד לראות שזו לא עלייה אלא רק מדרגה שממנה והלאה אני יכול לעלות עוד יותר.
שאלה: האם מצב של שמחה צריך להגיע מהמצב שאני יכול להתגבר על כל מצב ולא להתכוון להיות בשמחה בשביל שתהיה לי יכולת להתגבר על המצבים?
אני רוצה יחד עם החברים תמיד להגיע למצב שלמרות שאנחנו רואים שלא משיגים מה שרוצים אבל יש לנו שמחה מזה שאנחנו יחד. שהחיבור בינינו ימתיק כל מצב ומצב שנראה לנו שאנחנו לא משיגים רוחניות. כי סך הכול העיקר בשבילנו זה להגיע לחיבור, והרוחניות מתגלה בחיבור בינינו. שאנחנו נראה לא מה שאנחנו מקבלים בתוך החיבור, אלא עד כמה החיבור שלנו נעשה יותר ויותר עוצמתי.
קריין: קטע מספר 22.
"הגם שידוע לו, שהעצה לצאת ממצב הירידה היא תפלה, אולם אין לו אז כל כח להתפלל. והגם שיש כלל, שכל מה שחסר לאדם, יש לו להתפלל לה', אם כן גם על זה שאינו יכול להתפלל, הוא צריך להתפלל. אבל לפעמים גם על זה אין כח להתפלל. לכן האדם במצב הזה הוא בירידה גמורה.
אולם שלפעמים אדם מדרדר והולך, עד שבא למצב, שהוא כבר שוכח ואינו מרגיש שהוא נמצא בירידה. וכמו שדברנו מזה כמה פעמים, שהאדם נופל כל כך למטה, עד שנשאר מחוסר הכרה. כלומר, שאין לו אז את ההכרה שהוא נמצא "בשאול תחתיות". רק לאחר כך, כשהוא מתאושש, הוא רואה, איך שהוא נמצא בתחתית השפלות, ואין לו כח אפילו להתפלל.
אולם האדם צריך אז להתגבר ולהתחזק ולומר, עתה אני יכול לומר בפה מלא "שיר המעלות, ממעמקים קראתיך ה'"."
(הרב"ש. מאמר 12 "מהי סעודת חתן" 1989)
שאלה: איך אנחנו עולים מעליה לעליה, שעשירייה מרגישה שהיא נמצאת בסיכום של החיבור שלה ויש רצון שלם ויש התגברות ויודעים שצריכה להיות ירידה לצורך עליה, אז איך אנחנו רוכשים את הכלים הבאים, החדשים, בלי ליפול? כאילו מדלגים על הנפילה.
שאלה טובה, יפה, נכונה. אנחנו כבר למדנו, האם אנחנו השגנו במה שאנחנו עכשיו נמצאים בחיבור בינינו שאנחנו באמת יכולים להגיד שהוא שלם, מלא, האם אנחנו מחוברים, במידה שאנחנו מחוברים בינינו, גם עם הבורא? האם אנחנו נמצאים באמת בהשפעה הדדית כזאת שאנחנו לא רואים מה יש עוד להוסיף? או שאנחנו נהנים מזה שאנחנו נמצאים במצב כזה, מהמצב עצמו. או שאנחנו נהנים מזה שאנחנו נמצאים בדרך, אז נהנים בדרך אפילו שאנחנו עוד לא השגנו מה שצריכים להשיג, אבל אנחנו שמחים בזה שאנחנו נמצאים בהתקדמות בדרך.
זאת אומרת, יש כאן להבדיל בין מצוי לבין רצוי. ולכן אם אנחנו נמצאים יחד ומדברים על המצב שלנו, אז אנחנו יכולים בהחלט להבחין שבמצב שלנו יש לנו עוד מה להוסיף. תנסו, דברו על זה, ותראו.
שאלה: התפילה. אנחנו כל יום מחברים תפילה אחרי השיעור. גם עכשיו קראנו על התפילה. אני אישית מרגיש שאיכשהו החדות שלה הולכת לאיבוד, הכאב שבה מתמוסס. אז איך אפשר להגיע למצב בעשירייה שזו תהיה הפסגה של המאמץ, שתהיה איזו תשוקה בתוך התפילות?
אתה מדבר יפה וטוב אבל תדע שזה לא פשוט להרכיב תפילה. ויום יום וכל פעם יותר ויותר זה לא פשוט. טוב לי לשמוע, נעים לי לשמוע, אני שמח שאתם עובדים על זה יום יום בקבוצה שלכם ואתם כן משתדלים לחבר תפילה, אבל זה יהיה יותר ויותר קשה. כי אתם מתקדמים, קבוצה טובה ואנשים שונים, וכן זה יהיה פעם מאוד קשה למצוא מה עוד אנחנו צריכים, איפה עוד אנחנו נמצאים? מה עוד אנחנו יכולים לדרוש, לבקש, איפה עוד יש לנו מקומות חיבור בינינו? זה יהיה קשה וקשה יותר ויותר. עד שאתם גם בשביל זה תפנו לבורא, שהבורא יתן לנו תפילה, שהוא יפתח לנו את הלב וייתן לנו תפילה, כך כתוב.
ואז אנחנו נרגיש שהחיסרון הזה בא מלמעלה ולא מאיתנו. וזה טוב שאנחנו עובדים לפי חיסרון של הבורא. איך לדרוש ממנו את החיסרון שלו? שאנחנו מסכימים לקבל את החיסרון שלו כחיסרון שלנו. אנחנו מוכנים לעבוד לפי החיסרון שלו. כמו שאנחנו עובדים נגיד אצל בעל הבית, הוא אומר לנו משהו, אנחנו מבצעים. כך גם החיסרון שאנחנו רוצים לגלות מהבורא. זה רשימו של המצב הבא, זה רק ממנו. וטוב שאנחנו עכשיו נמצאים במצב שאנחנו לא יודעים על מה עוד אפשר לבקש. כאילו על דברים טריוויאלים שהיו קודם, ביקשנו והתרגלנו אליהם. עכשיו אני רוצה לדעת בקבוצה ל-מה אנחנו באמת יכולים להימשך?
אז בהצלחה. תדרשו את זה ממנו. ותראו, הבורא מסדר תפילה בלב של כל אחד ואחד, ואז תרגישו שיש לכם תפילה משותפת.
שאלה: יש כאילו שתי גישות לתפילה. אחת שהתפילה צריכה להיות כמה שיותר מבוררת, ומכוונת, ומסודרת ולהגיד לבורא איפה בדיוק מקולקל ולדרוש ולבקש. גישה שניה, כאילו שאנחנו לא דורשים בכלל שום דבר חוץ מלהסכים למצב, להיכנע להיות עבדים, רק רוצים למסור את עצמנו לטיפול העליון. אז איך לשלב את זה?
אתם תמשיכו. אני לא יכול להגיד אפילו איזו עצה ברורה שתהיה מובנת לכולם. אתם תמשיכו ואנחנו נברר יותר.
(סוף השיעור)
-
"איש את-רעהו, יעזרו" (ישעיהו, מ"א, ו')↩