שיעור בוקר 15.06.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך ב', עמ' 1224,

מאמר "מהו, ואברהם זקן בא בימים, בעבודה"

קריין: ספר "כתבי רב"ש" כרך ב', עמ' 1224, מאמר "מהו, ואברהם זקן בא בימים, בעבודה".

המאמר הוא מאוד מיוחד, ויש לנו תמיד שאלה, למה, מתי אנחנו נגיע, נגלה, מתי הבורא יתגלה? וכאן הוא מסביר לנו שזה תלוי בהרבה ימים שאנחנו צריכים לאסוף את כל ההתרשמויות שלנו בכל המצבים, שאנחנו אפילו לא כל כך מבינים מה שאנחנו עוברים, אבל הם צריכים לעבור עלינו כמו בתינוקות, בילדים קטנים, זה לוקח שנים. והם לא יודעים מה קורה איתם אבל לאט לאט מתווספת בהם כל ההתרשמות הנכונה מהחיים ואז הם מתחילים להיות חכמים ומבינים וכך גם מוגנים. ואז, רק אז אנחנו מקבלים אישור להיכנס להרגשת העולם העליון ולהבין את החיים הרוחניים שלנו.

אבל בעצם אנחנו צריכים להבין שכל יום ויום אנחנו נמצאים בדרך לזה והכול תלוי בהשתתפות שלנו.

מהו, ואברהם זקן בא בימים, בעבודה

תשנ"א - מאמר ח'
1990/91 - מאמר 8

"הזה"ק וישב (ובהסולם אות ג') וזה לשונו, "טוב ילד מסכן וחכם ממלך זקן וכסיל. טוב ילד, זהו היצר הטוב, שהוא ילד, מימים מועטים עם האדם, כי מי"ג שנים ואילך הוא עם האדם. ממלך זקן, זהו היצר הרע, שהוא נקרא מלך ושליט בעולם על בני אדם. זקן וכסיל, הוא ודאי זקן, שמיום שהאדם נולד ויצא לאויר העולם, הוא נמצא עם האדם, ועל כן הוא מלך זקן וכסיל. אבל טוב ילד, הדא הוא דכתיב "נער הייתי וגם זקנתי", וזהו נער, שהוא ילד מסכן, שאין לו מעצמו כלום. ולמה נקרא נער. הוא משום שיש לו חידוש הלבנה, שהיא מתחדש תמיד, והוא תמיד ילד", עד כאן לשונו.

מדברי הזה"ק משמע, ש"זקן" הוא מראה על יצר הרע. מה שאין כן יצר טוב נקרא "ילד". אם כן מהו הפירוש "ואברהם זקן בא בימים". מה בא להשמיענו, בזה שאומר "ואברהם זקן". איזה מעלה יש כאן באברהם זקן בא בימים, שמשמע, שהכתוב מדבר משבחו של אברהם.

הזה"ק בהקדמת ספר הזהר (דף ק"מ ובהסולם אות ק"מ) אומר שם על הכתוב, "יום ליום יביע אומר, ולילה ללילה יחווה דעת". אומר וזה לשונו, "מטרם גמר התיקון, דהיינו מטרם שהכשרנו את הכלי קבלה שלנו, לקבל רק על מנת להשפיע נחת רוח ליוצרנו, ולא לטובת עצמנו, נקראת המלכות בשם אילנא דטוב ורע. כי המלכות היא הנהגת העולם, לפי מעשה בני אדם.

על כן מוכרחים לקבל הנהגת טוב ורע מהמלכות, שהנהגה זו מכשירה אותנו, סוף כל סוף לתקן כלי קבלה שלנו. והנה הנהגת טוב ורע, גורמת לנו הרבה פעמים עליות וירידות, ושכל עליה נחשבת משום זה ליום בפני עצמו, כי מסיבת הירידה הגדולה, שהיתה לו בינתים, בהיותו "תוהה על הראשונות", נמצא בעת עליה כקטן שנולד. הרי שבכל עליה הוא כמתחיל מחדש לעבוד את ה'. ועל כן נחשבת כל עליה ליום מיוחד. ועל דרך זה כל ירידה נחשבת לילה מיוחד".

ובהאמור יש לפרש מה ששאלנו, מה שכתוב "ואברהם זקן בא בימים", מהו השבח של אברהם זקן. התשובה היא "בא בימים". כלומר, יש זקן, שהוא מצב אחד ונמשך זמן הרבה. לכן אריכת הזמן עושה את המצב הזה לזקן, כמו שכתוב בזה"ק, "למה נקרא יצר הרע זקן". ואומר, מטעם אריכת הזמן, "שמיום שנולד ויצא לאויר העולם, הוא נמצא עם האדם", כלומר אין שום שינוי במצבו, אלא מיום שנולד הוא באותו מצב, שנקרא מלך זקן וכסיל.

ויש לשאול, הלא הוא מלאך, כמו שכתוב "כי מלאכיו יצווה לך לשמרך בכל דרכיך". ומפרש הזה"ק, שהכוונה על יצר טוב ויצר הרע. ואיך אפשר לומר, שהוא כסיל.

התשובה היא, כי כל מלאך נקרא על שם התפקיד. לכן, היות שהיצר הרע הוא מכניס רוח שטות באדם, כמו שאמרו חז"ל, "אין אדם חוטא אלא שנכנסה בו רוח שטות", לכן על שם זה נקרא היצר הרע "כסיל". אולם הוא תמיד באותו תפקיד, היינו שמכניס רוח שטות בבני אדם. לכן הוא נקרא "מלך זקן וכסיל".

אמנם בקדושה, כשהאדם מתחיל לעבוד בדרך להגיע לידי דבקות בה', היינו שכל מעשיו יהיו לשם שמים, אז האדם צריך להגיע מקודם להכרת הרע, היינו שידע את שיעור הרע שיש בו, כמו שאמרו חז"ל, "אצל רשעים היצר הרע נדמה להם כחוט השערה. מה שאין כן לגבי צדיקים, נדמה להם כהר גבוה". מטעם, שאין מגלים לאדם את הרע שיש בו, לא יותר, מכפי שיש לו טוב, מטעם, שהטוב ורע צריכים להיות מאוזנים, שרק אז שייך לומר בחירה. כמו שאמרו חז"ל, "לעולם יראה אדם עצמו חציו חייב וחציו זכאי". לכן אלו אנשים, שרוצים להגיע לעבודה דלהשפיע, נוהג בהם עליות וירידות, כנ"ל בדברי הזה"ק, שמפרש "יום ליום יביע אומר, ולילה ללילה יחווה דעת".

נמצא, שבחינת הזקן של העובד בעל מנת להשפיע, אינו זקן מטעם אריכת הזמן של מצב אחד, אלא זקן, מטעם שיש לו הרבה ימים והרבה לילות. לכן אומר "ואברהם זקן בא בימים". יהיה פירושו "בא בימים": "וה' ברך את אברהם בכל". מהו "בכל". היינו, היות שהיו לו הרבה ימים, כלומר שבטח היו באמצע הרבה לילות. אם אין לילות באמצע, אי אפשר להיות הרבה ימים. וה' ברך את אברהם "בכל", היינו, שגם הלילות נתברכו אצלו. וזה נקרא "וה' ברך את אברהם בכל".

ובהאמור יש לפרש מה שכתוב "אבל טוב ילד", כמו שכתוב "נער הייתי וגם זקנתי". כלומר, שגם "אני" זקנתי, "אני" נשאר נער. וזהו מטעם כנ"ל, היות שסדר העבודה הוא, בזמן שהאדם צריך לקבל על עצמו בחינת אמונה למעלה מהדעת, והיות שהגוף מתנגד לזה, לכן עבודה זו היא עבודה יומית. היינו, שכל יום ויום יש לאדם לקבל על עצמו בחינת אמונה, ולא מספיק מה שקיבל על עצמו אתמול, כמו שכתוב (תבוא שלישי) "היום הזה ה' אלקיך מצוך לעשות". ופירש רש"י, בכל יום יהיו בעיניך כחדשים, כאילו בו ביום, נצטווית עליהם.

נמצא, שכל יום ויום הוא בחינה בפני עצמה, כנ"ל, מטעם שכל יום הוא נער, והוא צריך להתחיל מחדש את הקבלת מלכות שמים. וזהו כמו שאומר האר"י הקדוש (שער הכוונות דף ס"א) וזה לשונו, "בכל תפלה ותפלה נכנסים המוחין, ואחר התפלה חוזרים ומסתלקים. וראוי שתדע, כי הענין אינו כפשוטו, לומר, שהמוחין עצמם שבאים, הם הם מסתלקים, והם הם שחוזרים ובאים בכל תפלה. אבל הענין הוא, כי בכל תפלה ותפלה באים מוחין חדשים".

זאת אומרת, שהאדם, אף על פי שכל יום הוא מתחיל מחדש, אין הפירוש, שמתחיל מאותו מקום שהתחיל. אלא "בא בימים", יש לו הרבה ימים חדשים. נמצא ש"נער הייתי וגם זקנתי". כלומר שהזקנה איננה ממצב אחד, שהמצב הזה היה לו באריכת הזמן, אלא זקן נקרא בקדושה, שיש לו אריכת הזמן, עם הרבה חידושים, היינו שגם זה שזקנתי בא מהרבה יום של בחינת נער, היינו ילד. אם כן יהיה הפירוש "נער הייתי גם זקנתי" הוא רק מבחינת הרבה זמנים של "נער". מזה נעשה "זקן".

וזה שאומר "וזהו נער, שהוא ילד מסכן, שאין לו מעצמו כלום". היינו, היות שכל עבודה, מה שהיא רק להשפיע לה' ולא לתועלת עצמו, עבודה זו היא נגד הגוף, שהוא רוצה לעבוד דוקא לתועלת עצמו ולא לתועלת ה'. אז האדם רואה, שאחר כל עליה יש לו תיכף ירידה, כנ"ל, שמזה בא לו ענין של "ימים" ו"לילות".

וזה נמשך עד שהאדם בא לידי החלטה, שאין בידו לעשות שום דבר. כי הוא רואה, שכל מה שהוא עושה בכדי להתקדם, הוא רואה את ההיפך, שכל פעם יש לו יותר רע. ואז הוא בא לידי מצב, שאומר "אם ה' לא יבנה בית, שוא עמלו בוניו בו". לכן, בזמן שהאדם זוכה, שהבורא נותן לו את הרצון להשפיע, היינו שהוא כבר זכה, שכל מעשיו הוא יכול לעשות לשם שמים, אז הוא רואה, שהוא "ילד". היינו, שאין יותר כח מילד, היינו שאין לו מעצמו כלום, כלומר, מכח עצמו לא השיג כלום, אלא הכל נתן לו הבורא.

ורואה אז, שגם הירידות נתן לו הבורא. ומעצמו אין לו שום דבר. וזה שאומר "ולמה נקרא נער, הוא משום שיש לו חידוש הלבנה". כלומר, כמו שהלבנה, אין לה אור מעצמה, אלא מה שמקבלת מהשמש, כן האדם, בזמן שהוא זוכה לדביקות ה', הוא רואה, שאין לו שום דבר מכח עצמו, אלא הכל נתן לו הבורא, והוא תמיד "ילד". היינו, בכל מצב ומצב שהוא בא, הוא בבחינת "ילד", היינו שאינו עושה דבר, רק מה שנותנים לילד, זה יש לו. ומעצמו אינו מסוגל לשום דבר. לכן האדם צריך תמיד לבקש, שהבורא יתן לו כוחות, להתגבר בעבודה, והאדם מצד עצמו אינו מסוגל לשום דבר.

ובהאמור יש לפרש מה שכתוב (לך לך חמישי) "והאמין בה' ויחשבה לו צדקה". ולכאורה זה קשה להבין, מהו השבח של אברהם, בזה שהוא האמין בה'. הלא כל אדם, אם היתה לו התגלות אלקות, וה' היה מדבר אליו, מי לא היה מאמין בה'. ויש לפרש כנ"ל, היינו לאחר שאברהם ראה, שאין בידו שום כח מעצמו, לזכות לשום דבר שבקדושה, מאחר שהרצון לקבל הוא השולט, כמו שכתוב שהוא נקרא "מלך זקן וכסיל", ולצאת משליטתו, ולזכות לדביקות ה', אין כח בידו, לכן כתוב באופן כללי "והאמין בה', ויחשבה לו לצדקה".

כלומר, זה שאברהם היה יכול לזכות לבחינת אמונה, זהו רק צדקה מה', שהבורא עשה עמו צדקה, והוציאו משליטת המלך זקן וכסיל, שהוא המתנגד לבחינת אמונה למעלה מהדעת. ואב-רם הוא היה רוצה ללכת דוקא למעלה מהדעת, כנ"ל, שהיא בחינת "רועי מקנה אברהם" (כמו שכתוב במאמר ה', תשנ"א).

וכל הגוף מתנגד לזה. לכן שה' נתן לו את הכח של אמונה למעלה מהדעת, לכן חשב אברהם לזה, היינו לזה שזכה לאמונה, כמו שכתוב "והאמין בה'", היינו מה שהיה יכול להאמין בה', לו, להקב"ה. לצדקה, שהקב"ה עשה עמו צדקה, בזה שנתן לאברהם את כח האמונה.

אולם בסדר העבודה אנו רואים, שיש עליות וירידות. ובזמן עליה, היינו בזמן שהוא מרגיש את החשיבות, מה שהוא מרגיש, שהוא נמצא מקורב לה', ומרגיש קצת את חשיבות וגדלות ה', ורוצה להיבטל אליו, מחמת שמרגיש קצת אהבת ה', ורוצה להיבטל אליו כנר בפני אבוקה. ואז, במצב הזה, הוא לא זוכר, שהיה לו פעם מצב של ירידה. ועוד יותר מזה, הוא לא רוצה לזכור, שיש דבר כזה, הנקרא מצב של ירידה. והוא משתוקק שהמצב של עליה יהיה אצלו בקביעות.

אבל בסופו של דבר האדם מקבל ירידה. ולפעמים הוא נופל כל כך למצב של שפלות, ואומר, שאין מציאות, שיהיה באפשרות, שהאדם יוכל לעשות משהו לתועלת הבורא. וכשעולה על דעתו, הלא צריכים לעבוד ולקיים תו"מ לשם שמים, ומדוע אני לא רוצה לעשות כך. אז האדם נותן לעצמו תשובה אמיתית, לפי דעתו של אדם, אין מה להשיב על תשובה זו. כי האדם, היינו הרצון לקבל שבאדם, שהוא השולט בזמן הירידה, אומר, שגם הוא מוכן לעשות הכל לשם שמים, רק בתנאי, אם אני אדע מה שהרצון לקבל שלי ירויח מזה.

כלומר, שהוא מוכן לעבוד לתועלת ה', רק על תנאי, שהתועלת עצמו תרויח מזה. נמצא, שבזמן עליה, שאז, אם מסתכל על הירידות, מה שהוא מקבל כל פעם, הוא בעצמו מתפעל, איך אפשר דבר כזה, היינו, שיהיה כל כך מרחק בין עליות לירידות, כרחוק שמים לארץ. כלומר, שבזמן עליה הוא חושב, שהוא כבר נמצא בשמים, כלומר, שכבר אין לו שום שייכות לגשמיות, ומהיום והלאה כל עסקו בעולם הזה יהיה רק מה שנוגע לרוחניות, ועל גשמיות הוא אפילו ברוגז על הבורא, מדוע נתן לנו גשמיות, להתעסק בענינים גשמיים, שנצטרך לתת על דברים אלו זמן ויגיעה, איך להשיג את הגשמיות.

והאדם לא מבין אז, לאיזה צורך הבורא ברא זה. ונראה בעיני האדם לדבר מיותר כל העולם הגשמי. ויחד עם כל החשבונות הטובים ביותר, פתאום הוא מקבל ירידה, ונופל לארץ. לפעמים הוא נמצא בזמן הירידה, מחוסר הכרה בכלל, שהוא שכח מענין רוחניות בכלל. ולפעמים, כשהוא כן זוכר שיש רוחניות במציאות, אבל הוא רואה, שזה הוא לא בשבילו.

אמנם יש להבין, למה הבורא נותן לנו את הירידות האלו. זאת אומרת, מקודם האדם צריך להאמין, שהירידות האלו, הבורא נותן לנו. ואח"כ שואל האדם, לאיזה צורך נתן לי הבורא את הירידות. כלומר, בזמן שהאדם מאמין, שהבורא שולח לו זה, ובטח הירידות באות לאדם, לאחר שהיה לו מצב של עליה, והוא ביקש מהבורא שיקרב אותו. והוא מאמין, שה' הוא שומע תפלה.

ומה קיבל האדם על תפלתו, האדם חושב, שבטח אחר התפלה הוא יקבל עליה בדרגה, יותר מהמצב שבו הוא נמצא בעת התפלה. ולבסוף, הבורא נתן לו מצב יותר גרוע, מכפי שהיה מטרם שהתפלל לה'. והתשובה היא, כמו שאומר אאמו"ר זצ"ל, שיש ענין "כיתרון האור מתוך החושך". ואמר, שאין האדם יכול להעריך את חשיבות האור, ולדעת איך לשמור אותו, אלא מתוך החושך. אז האדם יכול להבחין את המרחק בין האור לחושך.

ויש לפרש דבריו בדרך משל, כשנותן אחד לחבירו מתנה, השוה בעיני המקבל מאה שקל, אז המקבל שמח בזה, שחבירו מעריך אותו, ושולח לו מתנה, והוא מקבל זה בשמחה גדולה. אולם, אם אח"כ נודע להמקבל מתנה, שהיא שוה עשרת אלפים שקל, יש כאן להבין, איזו שמחה המקבל מתנה שמח עתה, ואיך נקבע בלבו גדלות אהבה להנותן מתנה, ואיך האדם שומר את המתנה, שלא יגנבו לו את המתנה.

והנמשל הוא, בזמן שהאדם קיבל התעוררות מלמעלה, שהבורא מקרב אותו אליו, והאדם מרגיש קצת חשיבות, בזה שהוא מרגיש, שהוא מדבר עתה עם הבורא, אולם אין האדם יכול לקבל את השמחה האמיתית מהתקרבות זו, מטעם שהוא עוד לא יודע להעריך את גדלות וחשיבות של הבורא, שיוכל לקבל את השמחה והעונג, מזה שהבורא מדבר אליו.

והסיבה היא כנ"ל "כיתרון האור מתוך החושך", היות שאין האדם מרגיש יסורים, מזה שהוא מרוחק מה', ממילא אין הוא יכול להעריך את גודל וחשיבות של מצב, שהוא מקורב לה'. וגם אין האדם יכול להעריך את היסורים של התרחקות מה', אם אף פעם לא הרגיש, מה זה התקרבות לה'. לכן סדר העבודה הולך על ב' רגליים, היינו ימין ושמאל, כמו שאמרו חז"ל (סוטה מ"ז) "לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת".

ימין נקרא שלימות. היינו בזמן עליה, שהאדם מרגיש, שהוא עכשיו מקורב לה', ואז יש לו חיות ושמחה, והוא חי אז בעולם שכולו טוב. ואח"כ מלמעלה רוצים, שהוא ירגיש את החשיבות, מזה שה' קירב אותו אליו, שיוכל להנות ולשמוח, לא כפי שהאדם מחשיב זה, על דרך משל הנ"ל, למאה שקל. לכן, כשמקבל ירידה, והוא מרגיש יסורים, מזה שנמצא בירידה, הגם בזמן הירידה לא תמיד מרגיש על המקום שהוא בבחינת הירידה.

כלומר, אם האדם ירד מדרגתו ואין לו יסורים מזה שנפל, אין זה נקרא "נפילה". כי מי יודע שנפל, אם האדם לא מרגיש. אלא זה דומה לאדם, שנפצע בתאונת דרכים, ולא מרגיש שנפל תחת המכונה, מטעם שהוא מחוסר הכרה. מי יודע שנפל תחת האוטו - משא, רק אנשים מבחוץ. אבל מה הוא מרגיש מזה, שאנשים אחרים רואים, שהוא מחוסר הכרה.

כמו כן ברוחניות, שקיבל ירידה. מלמעלה יודעים זה. אבל האדם, לאחר התאוששות, הוא בא לידי הכרה, שנמצא במצב ירידה. ואז מתחיל סדר חדש, ומלמעלה נותנים לו עוד הפעם עליה, ואח"כ עוד הפעם ירידה. ומזה האדם מקבל ההבחנה בין אור לחושך. ומזה האדם מקבל אותיות, איך להחשיב את זה, מה שה' מקרב אותו. ועל ידי זה ידע, איך לשמור עצמו, שלא יפול שום דבר להקליפות, היינו לכלי קבלה שלו. היות שהוא יודע, מה שמפסיד. מטעם, "כיתרון האור מתוך החושך". וזהו ענין ירידות ועליות, שהאדם צריך לעבור את המצבים האלו.

ומי שהוא חכם, והוא רוצה להרויח זמן, אין הוא מחכה עד שיקבל ירידה מלמעלה. אלא, בזמן שהוא נמצא בזמן עליה, ורוצה לקבל את החשיבות של המצב של התקרבות לה', אז הוא מתחיל לצייר לעצמו, מהו מצב של ירידה. היינו, איך הוא קיבל יסורים, מזה שהוא היה מרוחק מה'. ועתה, איך הוא מרגיש, שהוא מקורב לה'. נמצא, שגם בזמן עליה, הוא לומד את ההבחנות, כאילו הוא היה במצב הירידה, ויכול אז לעשות חישוב, להבחין בין עליה לירידה.

והוא יקבל אז תמונה של היתרון בין אור לחושך. כי יכול לעשות ציור, איך שהוא היה פעם במצב של ירידה, והיה חושב, שכל ענין עבודה דלהשפיע, לא שייך אליו, ועד כמה שהוא סבל מהמצבים האלו, שהיה רוצה לברוח מהמערכה, ורק ממקום אחד, היה לו לקבל איזה הרוחה, היינו רק מתקוה אחת, שהיה חושב, מתי אני אוכל ללכת לישון, שאז הוא יברח מכל המצבים של האי סבלנות, שהיה מרגיש, שהעולם חשך בעדו.

ועתה, בזמן עליה, הוא רואה הכל אחרת. והוא רוצה אז רק לעבוד לתועלת ה'. ועל תועלת עצמו אינו דואג עכשיו. ומכל אלה החשבונות, שהוא יעשה בזמן עליה, נמצא, שהוא מקבל עכשיו מקום, שיוכל להבחין בין אור לחושך. ואין הוא צריך להמתין, עד שיתנו לו מלמעלה את מצב של ירידה.

ובהאמור יש לפרש מה שאמרו חז"ל (שבת קנ"ב) "אדלא אבידנא בחישנא". פירש רש"י, "אחר מה שלא נאבד ממני, אני מפשפש מרוב זקנה, אני הולך שחוח, ומנענע ונראה, כמו שמבקש דבר הנאבד לו". ויש להבין זה על דרך העבודה, מה בא זה ללמדנו. אלא כנ"ל, שאדם זקן נקרא, שהוא בחינת חכם, היינו הוא רוצה להיות תלמיד חכם.

כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, שהקב"ה נקרא חכם, והוא דרכו להשפיע. וכשהאדם רוצה ללמוד מדרכיו, היינו גם כן להיות משפיע, האדם הזה נקרא "תלמיד של חכם". האדם הזה אינו מחכה עד שיקבל ירידה, ואז הוא הולך לבקש שיעלו אותו חזרה, היינו, שנאבד ממנו את מצב של העליה, ומבקש שיעלהו שוב למעלה. אלא, מטרם שנאבד לו המצב של עליה, כבר הוא מחפש, כאילו כבר נאבד לו. וע"י זה הוא מרויח זמן. נמצא, שמבחינת ירידות יש מקום להאדם לעלות ולקבל מקום להבחין את היתרון בין אור לחושך."

שאלה: חלק ניכר מהמאמר הרב"ש מסביר שבירידה אדם צריך להרגיש ייסורים, הוא אפילו כותב שם, אם לא מרגיש ייסורים זה לא נקרא נפילה", וזה לא סתם, זה כדי שיקבל קירוב אז ירגיש חשיבות בזה, ובסוף המאמר אומר שבכלל לא צריך ירידות, אלא האדם עצמו יכול להתייחס לעלייה כירידה ואז הוא חוסך לעצמו זמן. זה לא ברור, הרי חייבים בכל זאת לעבור ירידות ולהבין.

אנחנו חייבים לעבור עליות וירידות שוב ושוב אבל השאלה, איך אנחנו מקבלים מהן סך הכול את ההתרשמות הנכונה, מה זה נקרא להתקרב לבורא דרך קבוצה, חברים, חברה, אנושות, ואיך אני קובע על ידי העבודה שלנו עם הקבוצה שאני הולך להתקרב. זה מה שאנחנו לומדים וזה מה שהוא מסביר לנו כאן.

שאלה: מה זה בעצם עליות וירידות?

עליות וירידות זה שאנחנו קובעים עד כמה נראה לנו שאנחנו קרובים או רחוקים מהבורא.

שאלה: איזו תפילה יעילה יותר, תפילה מתוך מצב של ירידה או עלייה?

מתוך מצב שאני מבקש על התיקון כדי להשפיע לזולת ובזה להידמות לבורא ולהתקרב אליו.

שאלה: אם אדם כבר זמן רב לא הרגיש עלייה ממשית, האם זה מסמן על משהו בעבודה?

לא הייתי אומר שמצבים של האדם מסמנים משהו בדרכו. לא. בדרך כלל ודאי שאנחנו כך חושבים וקובעים, אבל יכול להיות שזה לגמרי לא נכון.

שאלה: למה מקובלים אומרים שכל ירידה היא למעשה עלייה?

כי כדי לעלות לתיקונים אנחנו צריכים לעבור הרבה ירידות ועליות, ירידות ועליות ולאסוף אותן יחד ולעשות מהן סך הכול סיכום נכון לדרכנו.

שאלה: מיהו תלמיד חכם וכיצד להפוך להיות תלמיד חכם?

תלמיד חכם זה מי שלומד מהבורא, כי הבורא זה נקרא "חכם".

שאלה: רב"ש נותן עצה, שאדם נמצא בעלייה לעשות חשבון על מצבי ירידה קודמים. מה זה נותן לאדם, איך זה מקדם אותו לרוחניות?

בזמן שאדם נמצא בעלייה, זאת אומרת שיש לו יכולת להרגיש את מצבו האמיתי, מה שהיה לו, מה שעבר לעומת מה שיש לו עכשיו, ולכן הוא יכול להחליט מהמצב שעכשיו הוא מקורב יותר לאור, לבורא מה עליו לעשות, איך להתקדם הלאה.

שאלה: איך לשמור עצמי שלא ייפול שום דבר לקליפות?

אנחנו לא יכולים להגיד מראש ש-אלו הקליפות וזו הקדושה, לא יכולים. אלא אנחנו יכולים להיות ככל האפשר יותר דבוקים בחברה, בקבוצה. זה מה שממליצים לנו מקובלים ועל זה כתוב בהרבה מקומות. זאת אומרת איך לא ליפול זה ברור לנו, יש בזה גם כמה וכמה תנאים ואנחנו צריכים להרגיש אותם, אבל זו העבודה, להיות קשור לסביבה ויחד עם הסביבה להשתדל לנוע.

שאלה: כתוב ש"המלכות היא הנהגת העולם, לפי מעשה בני אדם." מה הכוונה

מלכות זה רצון לקבל שבעשר הספירות, וככל שהרצונות לקבל מתקרבים ביניהם ונכנעים כלפי הכוח העליון, אז הם מקבלים מזה את הדרגה הרוחנית שלהם, את התכונות של המלכות. ולכן אנחנו כך מתחשבים בדרגת הפרצוף, דרגת האדם.

תלמיד: וזה קשור למעשים? כי אנחנו לומדים שהכול בכוונה ברוחניות.

כן. מעשים זה נקרא כוונה.

תלמיד: כתוב ש"מהירידות האדם מקבל אותיות", איך להחשיב את זה, במה ה' מקרב אותו? מה הכוונה שהוא מקבל אותיות?

"אותיות" זה נקרא סימנים. "אות" זה סימן. אדם מקבל כל מיני סימנים מהעבודה שלו, מהניסיון שלו, ומזה הוא רוכש הבנה והרגשה וניסיון, כמו שכתוב "אין חכם כבעל ניסיון". וכך הוא יתקדם, ויהיה לו מספיק ניסיון כמו לילד קטן. ככל שהוא רוכש יותר ניסיון בחיים הקטנים שלו, לפי זה אנחנו מתייחסים אליו, סומכים עליו.

שאלה: הוא כותב פה שהעבודה של אמונה זה עבודה יומיומית, שכל יום הוא צריך לבקש אמונה.

כן.

שאלה: מה זה הדבר הזה שכל יום אתה עובד על האמונה?

זה דבר לא כל כך ברור, מה זה "כל יום" ואם "כל חצי יום או יום", אלא אני צריך לראות שאני נמצא באותו יחס המתגבר בקשר עם החברים ובקשר עם הבורא כמו שהייתי קודם, לאותו כיוון.

שאלה: האם קומת האדם יכולה להימדד ביכולת שלו להחזיק את הפער בין ירידה לעלייה, בין אור לחושך? כלומר לא להיות במצב אחד אלא תמיד בשניהם?

לא. במה שנותנים לאדם, נותנים לו או הרגשת עלייה או רגשת ירידה, אתה יכול לקרוא לזה אור או חושך בצורה ישירה וגם בצורה הפוכה. אנחנו לא יכולים לפי זה לקבוע בדיוק מה קורה. אם זה קורה עכשיו לפי המצב שלי אז אני צריך רק לדעת דבר אחד, להשתדל כל הזמן להיות בעלייה.

תלמיד: להשתדל.

להשתדל, ודאי. זאת אומרת, להרגיש את עצמי שאני רוצה, יכול או לא יכול אבל עושה מאמצים להיות עוד יותר קרוב לבורא דרך הקבוצה.

שאלה: מה זה לחפש חיסרון? אנחנו מדברים פה על אריכות הזמן. באריכות הזמן הוא נותן שני מצבים, יש מצב אחד של אריכות הזמן שזה מלך זקן וכסיל שהוא מושך זמן, מאריך זמן, ויש אריכות הזמן שאז הוא זוכה כביכול, הפוך, זוכה כנער, זאת אומרת אלה שני מצבים.

נברר את זה.

שאלה: הוא כותב פה "אלא, בזמן שהוא נמצא בזמן עליה, ורוצה לקבל את החשיבות של המצב של התקרבות לה', אז הוא מתחיל לצייר לעצמו", מה הכלי הזה, שהוא לצייר לעצמו רק אם הוא חכם?

מה הוא מרגיש במצב הנוכחי מתוך זה שהוא קרוב לבורא.

תלמיד: הוא מתחיל לצייר לעצמו מהו מצב של ירידה, אז איך זה שמשהו שהוא מצייר במוח יכול להשפיע על הרצון לקבל להשתנות במשהו?

ודאי שכן. תלוי איך אתה מצייר.

תלמיד: איך להשתמש בעצה הזאת שקיבלנו במקום הזה, שאדם צריך לצייר לעצמו?

אדם צריך לצייר לעצמו שהוא נמצא במצב או עלייה או ירידה.

שאלה: אז לצייר לעצמי שזה גרוע להיות במצב ירידה, מה זה נותן לי?

זה נותן לך אפשרות להכיר את הרע שאתה עכשיו נמצא בו ולהתחיל לעלות. להשתדל, להתפלל, לעשות מאמץ, לעלות למצב יותר טוב.

תלמיד: ולמה הוא כותב גם שהוא מרוויח זמן?

כי הוא עושה את זה בעצמו, הוא לא מחכה עד שהבורא יתחיל לעבוד עליו, להראות לו את המצב כרע, אלא הוא בעצמו מייצב את המצב הזה כרע.

תלמיד: אז בכלי הזה אנחנו יכולים להשתמש לא רק לצייר את הירידה, הוא יכול לצייר לעצמו את חשיבות החברים כשלא רואים אותם ועוד.

אבל הוא חושב על זה.

תלמיד: גם לזה אפשר להשתמש בכלי הזה, לצייר לעצמו?

נכון.

שאלה: אני הבנתי שכל הטעם בירידה זה שאני מתנתק, ומהניתוק הזה אני מרוויח משהו.

כו, הירידה היא טובה ומיועדת לכך שאנחנו נתנתק מהרצון לקבל שלנו.

תלמיד: ואיך כשאני מצייר לעצמי את הירידה זה מביא לי רווח?

אתה יכול בעצמך לצייר את הירידה. אומנם אתה עוד לא נמצא בה ממש, אבל לצייר אותה כך שאתה תרצה להתנתק מהמצב הנוכחי ולבקש מהבורא תיקון, הארה, שהיא תציל אותך, תעלה אותך למעלה.

שאלה: את העליות והירידות עושה הבורא, אז מה בשליטה שלנו, מה אנחנו עושים בעצמנו?

אנחנו לא שולטים בעליות וירידות הן מגיעות לנו מהבורא, אלא שבכל המצבים האלה אני רוצה לקבוע שאני רוצה להיות בדבקות עד כמה שאני מסוגל.

תלמיד: דבקות זה להגיד שאין עוד מלבדו, שהוא עושה הכול?

כן. ולהיות דבוק בו, להשתדל בכל מצב.

שאלה: אמרת שהירידות זה בשביל שאנחנו נתנתק מהרצון לקבל שלנו. כשאנחנו נמצאים במצב עלייה, אנחנו מרגישים את זה ברצון לקבל, וכשאנחנו משתדלים לצייר לעצמנו את מצב הירידה בזמן מצב העלייה, זה המאמץ שלנו להתנתק מהרצון לקבל?

כן, יכולים.

שאלה: מה זה חידוש הלבנה בעבודה שלנו?

חידוש הלבנה זה חידוש החודש. "חודש" זה חדש, חידוש שאנחנו מרגישים בזה איזשהו יחס חדש בינינו לעבודה הרוחנית לבורא.

תלמיד: אבל הוא אומר, כמה שאני יותר נצמד לבורא, מתקרב אליו, אני מרגיש בלי כוחות. אני צריך כל פעם לבקש את כוח ההתגברות?

כן.

תלמיד: אז מה בעצם אני עושה בפעולה הזאת?

כשהלבנה מגיעה לליקוי שלה, אז אנחנו מבינים שמרגע זה והלאה אנחנו יכולים להתחיל לגדול, כי אנחנו שייכים ללבנה.

תלמיד: אפשר להגיד שזה למשוך כל פעם את המאור, בזה שאני מבקש כוח התגברות?

כן, ודאי.

שאלה: איך האדם יכול לבדוק את עצמו אם הוא נמצא בירידה?

בדרך כלל לפי הרגשת האדם. אם הוא יכול להצדיק את הבורא, לברך אותו, להרגיש את החברים קרובים אליו ושהוא רוצה לעזור ולתמוך בהם וכך להתקדם עד גמר כל התיקונים שלו, זה נקרא שהוא נמצא בעלייה. וההיפך זה בירידה.

שאלה: שמענו פעמים רבות שכאשר האדם רואה הבדל גדול בין ירידה לעלייה, אז דווקא שם נגלה לו הבורא. אני לא זוכר אם קראנו דבר כזה במאמרי בעל הסולם והרב"ש, מה ההבדל האיכותי?

נמשיך ונראה.

תלמיד: אברהם כזקן שהולך ומחפש איך לעלות. למה דווקא על אברהם כתוב "הזקן הזה"?

אברהם מסמל את הקבוצה שמורכבת מכל האנושות ומתקדמת כלפי הבורא. הוא ראש הקבוצה שנקראת "ישר אל".

שאלה: בפסקה האחרונה של הטקסט נאמר, "אלא, מטרם שנאבד לו המצב של עליה, כבר הוא מחפש, כאילו כבר נאבד לו. האם ניתן להשוות את זה עם "אני מעיר את השחר ולא השחר מעיר אותי"?

זה קרוב אבל זה לא אותו דבר, תנסה עוד לחשוב על זה.

תלמיד: האם אנחנו תמיד יכולים לשמר את החיפוש הזה, כמו שהזקן מחפש באדמה כל הזמן חסרונות?

כן, אנחנו צריכים כך לחפש, במה אנחנו יכולים במידות שלנו, בתכונות שלנו להשתמש כדי להתקרב בינינו ולבורא.

שאלה: למה בתפילות שלנו מזכירים את אברהם, את אהרון ועוד, ומשבצים אותם בתפילות?

אלה לא בני אדם אלא תכונות שאנחנו צריכים לגלות אותן, ואנחנו מגלים אותן בבניית כל קבוצה ו3כל עשירייה. וכשאנחנו הולכים בדרך, אנחנו מבררים את ההבחנות הללו, אברהם, יצחק, יעקב, משה, יוסף, דוד, וכן הלאה, לכן אלה לא בני אדם, אלא שמות.

שאלה: האם זה בסדר תמיד לרצות להיות בעלייה, למרות שהעבודה שלנו היא בירידות ועליות?

יותר נכון אנחנו צריכים לראות את עצמנו בהתקרבות ההדדית בינינו, ומביננו לבורא.

שאלה: הבורא נותן לאדם הרגשה שהעבודה היא לא בשבילו, אם כך, איך האדם יכול להמשיך ולהישאר בעבודה למרות ההרגשה הזאת?

ודאי שהעבודה הזאת היא לא בשבילי, כי אני נמצא עדיין בעל מנת לקבל, ובשנאה לכל מיני הבחנות שבעולמנו. אבל דווקא בגלל זה העבודה הזאת היא בשבילי, שאני אתקן את עצמי ואחבר את עצמי לכל ההבחנות שאני מגלה במציאות.

שאלה: כתוב במאמר שבמצב העלייה על האדם לתאר לעצמו מהו מצב הירידה על מנת לרכוש את אותם הכלים ואז הוא יוכל להבדיל בין אור לחושך. איך להבדיל, להבחין בין שני המצבים אור וחושך?

אני חושב שצריך לתאר לעצמנו את הצורות ההפוכות מאלו שיש לנו כרגע. צורות הפוכות, דבר והיפוכו, כמו שרב"ש אומר שהאדם תמיד צריך ללכת בדבר והיפוכו אחרת לא יהיו לו הבחנות.

תלמיד: כשהחברים מחוברים ואני מרגיש איזשהו קשר איתם, איזו עלייה פנימית, האם עלי לחשוב ולתאר לעצמי איך אני נפלט ונמצא במחשבות זרות, עוסק במעשים זרים?

כן, גם בצורה כזאת אתה צריך לתאר מה יכול להיות. ודווקא כשאתה נמצא בקשר עם החברים, ובאיזה כיוון נכון להתקרב אליהם, אתה צריך גם לראות דברים הפוכים, וכך על ידי ימין ושמאל אתה תתקדם.

תלמיד: זה כמו תוספת בקו שמאל?

כן.

תלמיד: תמיד לימדת אותנו שאנחנו לא מושכים קו שמאל, אנחנו הולכים תמיד כלפי העלייה .

לא, אנחנו צריכים לראות גם את ימין וגם את שמאל, עליות וירידות, אנחנו צריכים לראות איך כל הדברים האלה פועלים עלינו בכל מצב ומצב.

תלמיד: איך לעשות את זה כניסיון משותף של העשירייה, איך לדבר על זה נכון?

אנחנו נדבר על זה.

שאלה: מה המשמעות שהיצר הטוב הוא ילד שמקבל צדקה מהבורא? על מה מדובר? האם תמיד הוא בהתחלה הוא ילד ואז הוא גדל?

כן.

תלמיד: כשאנחנו רוצים להשפיע אנחנו רוצים להיות גדולים כמו הבורא?

נגיד.

תלמיד: המאמר מתחיל מכך שעדיף ילד קטן ומסכן מאשר מלך זקן וכסיל.

כן.

תלמיד: איך אפשר להגדיר את המצב הזה של ילד?

שאנחנו יכולים כל פעם ללכת קדימה, להתקדם, להרגיש שמפעילים עלינו כוחות ורוצים לקדם אותנו, מטפלים בנו.

תלמיד: האדם שואל במאמר כמו מתוך הרגשה, מדוע הבורא ברא את העולם הזה.

כן.

תלמיד: מה היחס שצריך להיות לנו למה שנקרא "העולם הזה"?

העולם הזה הוא הסביבה שבה דרך התכונות הבהמיות שלי אני מרגיש את עצמי כקיים, ומהנקודה הזאת, מההרגשה הזאת והלאה, כבר מתחילים להתפתח.

תלמיד: הרבה פעמים ככל שאנחנו במאמץ להתקרב לחברים, להתקדם בדרך הרוחנית, העולם הזה מצטייר כהפרעה, יש התנגשות בין העולמות. מה היחס הנכון של כל חבר כלפי מה שהוא רואה כהתנגשות? האם להילחם?

אני לא רואה את העולם הזה כהתנגשות, אני רואה בו סדר כוחות, שילוב כוחות, שאני חייב לקבוע יחסים נכונים אליהם. הם כולם מסודרים בצורה כזאת כדי ליישר אותי מדרגה לדרגה, מדרגה לדרגה.

תלמיד: אז העולם הזה אפילו מקדם אותך?

ודאי, בזה אין ספק, הבורא לא ברא שום דבר כנגד, ואם הוא כן ברא זה כדי שאנחנו נראה שאנחנו נמצאים באיזו תכונה לא נכונה וחייבים להתרחק ממנה.

תלמיד: אני פשוט רואה לפעמים חברים שמנסים בכוח ללכת נגד כל מיני תופעות כמו עייפות ובריאות, ואני מרגיש שאני צריך לשמור עליהם, אני אחראי עליהם שלא יגרם להם נזק. אני קורא לזה תופעות של העולם הזה, אבל אני מבין עכשיו שהן צריכות לקדם אותנו.

כן ולא. אנחנו צריכים ללמוד גם איך לעבוד נגד עייפות הגוף ועצלות ועוד כל מיני דברים.

תלמיד: אבל אם אני רוצה לשמור על החבר שלא יגזים, כי בכל זאת זה יכול לעבוד הפוך, ואם הוא יגזים אז הוא לא יעבוד נכון.

הכי טוב זה לחזק אותו, לתת לו דוגמה טובה. תשתדל.

תלמיד: אני אשתדל.

תן דוגמה, אין יותר טוב מדוגמה.

שאלה: אמרת בהתחלה שצריכים לקבל התרשמות נכונה מה זה להתקרב לבורא קבוצה, חברים. לאדם שהולך בדרך יש מין מצב כזה שהוא לא מתייחס יותר לעליות או לירידות. הוא מרגיש וחווה אותן, אבל הוא לא ממש מתייחס אליהן. מהי ההתרשמות הנכונה שצריכים לקבל מהעליות ומהירידות?

צריכים להתרשם מכך שגם אלו וגם אלו פועלות עלינו נכון, ואנחנו צריכים לשלב אותן יחד ולהתקדם. אי אפשר ללכת רק על רגל ימין בלי רגל שמאל, וההיפך.

תלמיד: הרב"ש כותב בהמשך המאמר שהאדם מגיע לאיזה סוג של החלטה מסוימת שהוא רואה שלא משנה מה הוא יעשה, הבורא צריך לעזור לו. ואז אם הוא זכה והבורא נתן, אז יכול להמשיך בעבודה.

כן.

תלמיד: מהי הזכייה הזאת?

הזכייה היא שהבורא עוזר להתגבר על היצר הרע.

תלמיד: ואני יכול לעזור לבורא בזה, בלזכות?

רק לתת לו את כל התנאים שהוא יוכל לעזור לך. בזה שאתה מתחבר עם העשירייה, בזה שאתה תומך בחברים, אתה כביכול נותן לבורא דוגמה למה אתה מצפה ממנו.

שאלה: כתוב במאמר "אלא, מטרם שנאבד לו המצב של עליה, כבר הוא מחפש, כאילו כבר נאבד לו." מה זה אומר לחפש את העליה כאילו כבר איבד אותה?

שהוא מתחיל לעבוד על החיבור עם החברים ועל העלייה שהוא משתדל לבצע, כבר עכשיו כשהוא עדיין נמצא בירידה.

תלמיד: בהמשך הציטוט כתוב "כאילו כבר נאבד לו. וע"י זה הוא מרויח זמן." מה זה מרוויח זמן?

שהוא לא מחכה עד שיזרקו אותו מלמעלה ועד שהוא יגלה את זה, אלא כבר עכשיו הוא משתדל לייצב מצב שממנו והלאה הוא יכול להמשיך לעלות.

שאלה: מה צריכה להיות התגובה הראשונה של אדם שמגלה שהוא נמצא בירידה?

תפילה.

שאלה: מה הקשר בין רשימות לעליות וירידות?

לפי הרשימות שיש בנו, שכבר התגלו ועתידים להתגלות, לפי הרשימות האלה אנחנו פוסעים במדרגות.

שאלה: לפי מה בודקים את היחס המתגבר לבורא ולחברה, מה אמצעי הבדיקה שיש לנו?

אמצעי הבדיקה הם מה שאנחנו יכולים לברר בינינו בקבוצה, שאנחנו מקבלים אותם הנתונים ומיישמים אותם בעשירייה, ומתוך זה מתחילים לשאול.

שאלה: האם נכון להגיד שאם העלייה היא עליית יתר אז מגיעים לשבירה ואם הירידה היא ירידת יתר אז מגיעים לבושה?

זו פילוסופיה.

שאלה: לפי הכתוב נשמע שהאדם מצייר לעצמו איך הוא קיבל ייסורים מהריחוק מהבורא בירידה הקודמת שהייתה לו. האם זה נכון? כי בדרך כלל אנחנו לא מפשפשים בעבר.

למעשה אנחנו לא מתרחקים מהבורא. אנחנו צריכים להבין שכל ההתרשמות שלנו בתהליך הלימוד וההליכה, הכול כדי שנוכל יותר ויותר להבין את הבורא. אז העיקר להמשיך, כמו שכתוב "חוץ מצא".

שאלה: לגבי במצב של עלייה לצייר מצב של ירידה כדי להתקדם. האם במצב של עלייה אדם צריך להיזכר איך הוא היה פעם בירידה או שהוא צריך לנסות במצב עלייה לראות אותה כירידה כי יש משהו יותר גבוה מזה?

לא. אני מבין את זה כך - אנחנו צריכים למצב הנוכחי, שזה יחסית עלייה, לצרף לזה מצב שאני זוכר כירידה ולהשתדל להשתמש בשניהם, שזו כבר תהיה עלייה פלוס.

תלמיד: זאת אומרת, להיזכר במצב קודם שהייתה לי ירידה ולצרף אותו למצב הנוכחי.

כן. ללמוד מזה, מה שנקרא.

שאלה: הוא בדרך כלל כותב על איך האדם נמצא במצבים של ירידה ומגיע לתפילה וכמעט ולא מדברים על העבודה בזמן שהאדם מרגיש קרוב והוא צריך לצייר לעצמו את מצב הירידה.

איך להגיע לתיאור רגשי שיביא לו את אותן התוצאות של מצב ירידה אמיתי? צריכה להיות איזו עוצמה בתיאור הזה שהוא נמצא בזמן העלייה ומצייר לעצמו את הירידה, שזה יוליד לו תפילה, שיוליד לו רגשות.

תן דוגמה.

תלמיד: אדם נמצא עכשיו בזמן ירידה, מעריך את החברים, מעריך את הדרך, מעריך את הרב, מעריך את לימוד. הוא מסתכל על עצמו, אתמול לא העריך את החברים, לא העריך את הרב, לא העריך את הדרך, לא העריך כלום.

כן.

תלמיד: מה הוא אומר לעצמו? זה שקיבלתי עכשיו עלייה, קירבה, חשיבות, זה לא בזכות עצמי זה הבורא נתן לי.

כן.

תלמיד: התוצאה - שאני צריך להעריך את העלייה, לא כמו מאה שקל אלא כמו עשרת אלפיים שקל. כמו שהוא נותן בדוגמה של "כיתרון האור מתוך החושך".

כן. נגיד.

תלמיד: איך אני מגיע להגדלה של החשיבות במצב שאני עכשיו מרגיש עלייה וכאילו הבורא קירב אותי. איך עכשיו אני מגיע להתפעלות כזאת רגשית?

אתה לא יכול להגיע להתפעלות סתם כך שאתה תלחץ על איזה כפתור. אתה צריך להגיע להתפעלות מזה שאתה מקבל את ההתפעלות מהסביבה. מאיפה תיקח התפעלות?

תלמיד: זאת אחת הבעיות. בזמן העלייה כאילו האדם מרגיש כוח.

כי זה נותנים לו מלמעלה.

תלמיד: בשונה ממצב הירידה שבו הוא מרגיש אפס. ואז ברור לו, שאם הוא לא תלוי בסביבה ובאיזו עזרה מלמעלה, אז הוא לא יעשה כלום.

אז נותנים לו ירידה כדי שהוא ימצא במצב הזה כוחות.

תלמיד: נותנים לו ירידה?

כן, כדי שתמצא כוחות.

תלמיד: יופי, זה מובן. כי זה מאוד רגשי.

אז איך הוא עושה את זה?

תלמיד: השאלהאיך הוא עושה את זה בזמן העלייה? איך הוא מגיע לאותן הבחנות עכשיו שהוא תלוי בסביבה ובלי תפילה הוא כלום לא יעשה ואין לו שום כוחות מעצמו.

כן.

תלמיד: בזמן שהוא מלא כוחות עכשיו בזמן העלייה.

כן

תלמיד: והוא מרגיש את עצמו לא תלוי בסביבה כי יש לו כוחות מעצמו. איך עכשיו הוא יגיע לאותן הבחנות של שמים וארץ?

זאת אומרת שהוא לא יכול להתבטל.

תלמיד: הוא לא יכול להתבטל, הוא לא יכול להגיע לתפילה באמת, מרגיש את עצמו כאילו הוא בעצמו פועל.

אז מה? מה לעשות לו?

תלמיד: כן, מה העצה כאן? הוא אומר שמי שחכם יכול להשתמש בזה.

אני לא יודע בדיוק את הציור שלך, אבל נראה לו שהוא חייב לבטל את עצמו כלפי הסביבה.

תלמיד: כשהוא נמצא בירידה אז אין לו בעיה כביכול לבטל את עצמו כי גם כך הוא אפס.

כי הוא לא מבטל את עצמו, הוא כבר נמצא בזה.

תלמיד: בדיוק.

אז זה לא נקרא שהוא מבטל.

תלמיד: אז איך ממצב של עלייה הוא מגיע לצורך כזה רגשי של ביטול שהוא תלוי בסביבה לגמרי שאין לו שום כוחות מעצמו?

רק על ידי הלימוד שהוא ירגיש עד כמה שחסר לו אור.

תלמיד: מה זאת אומרת לימוד?

לימוד, שהוא יפתח את הספר שיתחיל לברר איפה הוא נמצא ואיפה הוא צריך להיות ואז הוא יתקדם.

תלמיד: אז יש פה עוד אמצעי שהוא לפתוח עכשיו את הספר, כי הוא דיבר לצייר לעצמו שהוא במצב ירידה.

כן, אז לעומת מה הוא יעשה את זה?

תלמיד: לא יודע, דיברנו על זה כאילו לעומת מצב הירידה הקודם.

לא, הוא צריך לראות את עצמו במצב הירידה לעומת המצב של העלייה.

תלמיד: עכשיו הוא נמצא בעלייה הוא פותח ספר.

בעלייה?

תלמיד: כן, אנחנו מדברים על העבודה בזמן העלייה עכשיו.

הרב: כן?

תלמיד: הוא פותח ספר.

כן?

תלמיד: מה הוא רואה שם שעכשיו יביא לו תפילה, וביטול?

הוא רוצה להבין את המצב שבו הוא נמצא עד פרטי הפרטים. איפה הוא נמצא, מה זה נקרא וכן הלאה.

תלמיד: והספר הזה יעזור לו?

איפה הוא יכול עוד לקחת פרטים מהמצב הנוכחי?

תלמיד: כאילו מה שהוא מתאר לעצמו זה מה שהוא כתב פה שהוא מתאר לעצמו איך הוא היה אתמול בחוסר חשיבות.

אני לא חושב שהוא כל כך יכול להיכנס לאתמול. נגיד שהוא נכנס לאתמול ורואה עד כמה שאתמול הוא היה בדרגה פחות מהיום, ומה הלאה?

תלמיד: זאת השאלה, איך הוא מגיע לתיאור כזה רגשי שמוליד לו תפילה מוליד לו ביטול?

אבל לעומת עכשיו הוא נמצא במצב יותר גרוע או יותר טוב?

תלמיד: יותר טוב.

אז איך הוא יכול להתפלל?

תלמיד: זאת השאלה?

זאת השאלה. פשוט מאוד, אז הוא צריך אם כך לפנות לחברים. כל התיקון הוא רק עד כמה שאני דבוק בחברה ועל ידי זה אני מתקן את המצב שלי הפרטי.

תלמיד: אבל איך להגיע למצב שהוא זקוק לחברים תלוי בחברים, מתבטל כלפי החברים, נכנע?

אבל אם הוא רואה שהוא לא מסוגל לעשות שום דבר.

תלמיד: אבל הוא לא מרגיש את עצמו עכשיו שהוא לא מסוגל לעשות שום דבר. להיפך, הוא מרגיש את עצמו שהוא בבהירות והוא בחשיבות?

הוא יכול לעזור לחברה?

תלמיד: מה זה?

זו חובה. הוא יכול להתכלל בחברה, הוא יכול לעזור לחברה?

תלמיד: כנראה שהוא יכול. אבל הבעיה היא שהוא יכול לעשות את זה בלי תפילה. כי יש לו עכשיו חשיבות.

אז אין מה לעשות. לפי מה שאתה מצייר אין מה לעשות זה יעבור תוך כמה דקות אולי קצת יותר, אז הוא ירגיש שבעצם הוא ריק.

תלמיד: זה מה שקורה, ואז הוא בעצם לא משתמש במצב הזה. לא השתמש בו?

הוא לא יכול יותר להשתמש במצב שנמצא עכשיו.

תלמיד: אז איך כן, כי פה הוא מדבר שאפשר. הוא אומר שמישהו חכם יכול לצייר לעצמו בזמן העלייה גם איך היה בזמן הירידה ובזה ירוויח זמן?

זה שיצייר לעצמו, זה לא שייתן לו כוחות להתקדמות ממש.

תלמיד: אז מה העצה להתקדמות בזמן העלייה?

רק העבודה יחד עם העשירייה ופנייה לבורא, אתה נמצא בעליה הרי.

תלמיד: מה העבודה בהתקרבות לעשירייה ופניה לבורא בזמן עליה?

שאתה מבקש כוחות עוד יותר ועוד יותר, כי אתה רוצה לחזק את כולם, אתה רוצה להעלות את כולם, אתה ממש רוצה לחבק את כולם ולהעלות אותם לבורא על הידיים שלך.

תלמיד: ואיך אני עושה את זה באמת מתוך תפילה מתוך כוחות לא של עצמי?

רק אם אתה פונה לבורא.

תלמיד: אמרת פשוט עוד עצה על העניין הזה של לפתוח ספר וכלפי זה למדוד את עצמו?

כן.

תלמיד: מה היא התוספת הזאת?

זה שאתה תדע באיזה מצב אתה נמצא.

תלמיד: לא חשוב איפה אני עכשיו פותח ספר.

בעיניים עצומות.

תלמיד: פותח ואז אני שואל את עצמי מה? מה העבודה שאני עושה מול הספר בזמן העלייה?

תקרא מה שנפתח.

תלמיד: אבל איך מתוך זה אני אגיע ליתרון האור מתוך החושך?

תראה מה שאתה קורא. תנסה.

שאלה: בזה שאנחנו מציירים את מצב הירידה בזמן העלייה, אנחנו בעצם מצדיקים את הבורא על המצב הקודם שהיה לנו?

כן.

תלמיד: ובעצם כשאנחנו מציירים את זה אנחנו בעצם מזמינים ממנו את התזכורת הזאת, זה לא שאני עושה את זה. זו מין תפילה כזאת. נכון?

כן.

שאלה: רב"ש מתאר מצב שהאדם כל הזמן אקטיבי ונמצא בדרישה גם במצב של ירידות וגם במצב של עליות, ומתוך זה הוא לומד ומתקדם עד שזה מצטבר אצלו להיות זקן שבא בימים. אני מרגיש שרוב הזמן אנחנו נמצאים דווקא במאבק באדישות, במאבק להיות בכלל במשחק, להיות בדרישה מול הבורא, לזהות את הירידה או את העליה, ורוב הזמן יש איזה טשטוש והשלמה עם המצב. במאמר יש כל הזמן אקטיביות, יש כל הזמן דרמה, עליה, ירידה ואתה נמצא בדיאלוג הזה מול הבורא, אבל אין התייחסות להרגשה שרוב הזמן אנחנו נמצאים במצב הביניים, שהבורא נותן את הטשטוש והעייפות הזאת, ואנחנו נשחקים. איך לצאת מההשלמה עם המצב הזה?

אני לא רואה את זה כך, אני גם לא מבין למה אתם מרגישים, כמו שאני שומע לפעמים, הרגשה של ייאוש, חוסר כוחות וחוסר מצב רוח. אני מבין אם זה קורה לפעמים, ראיתי זאת באנשים שנמצאו בדרגות רוחניות, כי חייבות להיות עליות וירידות, אבל זה לא צריך להימשך כל כך הרבה זמן. עליכם להיות מוכנים ולהכין את עצמכם מראש לירידות כאלה וחייבת להיות רוח בחברה כדי שכל פעם תוכלו לתדלק את עצמכם.

שאלה: אדם מקבל עליה אבל הוא לא מקבל אותה בשביל עצמו אלא בשביל העשירייה והכלל.

כן.

תלמיד: עכשיו הוא חייב להעביר, לעורר, לעודד ולחזק את העשירייה ככל האפשר כי אחרת מה הוא עשה, בשביל מה הוא קיבל את זה?

נכון.

תלמיד: בנוסף, כדי לעודד את החברים, הוא חייב להבין איפה החברים נמצאים, ואיפה הוא היה לפני רגע. אם הוא לא יצייר לעצמו באיזה מצב אחר הוא היה לפני רגע, אז איך הוא יכול לפנות אליהם, איך הוא יכול לשמח אותם, זה לא עובד כך. הוא צריך להרגיש אותם, להיות עם החברים, להעלות אותם, לכן הוא צריך לזכור שגם הוא היה לפני רגע במצב כזה. וכדי לא לאבד את זה הוא חייב לפתוח ספר, ולהבין מתוכו את המצב הכולל שלו, של החברה ושל הכול. אני מנסה לסכם את מה ששמענו עכשיו מתוך התשובות שלך. מצב של עליה זו הזדמנות נהדרת להעביר את זה לחברים ולברר על ידי הספר איפה אנחנו באמת נמצאים.

בסדר.

שאלה: אני רק רוצה להדגיש שגם יש הרבה שמחה מקריאת מאמרי רב"ש. במאמר רב"ש כותב על חידוש הלבנה, וכשאנחנו הולכים בדרך לא פעם תופס אותנו השכל שתוקף ושואל שאלות על הדברים הרוחניים. איך אתה עברת מהשכל לאמונה למעלה מהדעת?

אנחנו צריכים שכל כדי להבין בפשטות את מה שכתוב, כמו מצלמה שמצלמת, אבל אחר כך עלינו לעבוד על כך בלב, להעביר מהעיניים ומהמוח אל הלב, ולהתחיל להרגיש את המצב שהוא מתאר. כך אני מבין.

שאלה: נראה לי שהעליות והירידות אצל האדם לא בהכרח מבוררות נכון, זאת אומרת אדם יכול לחשוב שהוא בעליה והוא בכלל בירידה והפוך. נראה לי שאם אדם נמצא בהשגה, אז הוא עובר מצבים כמו המצבים שמתוארים ב"פתיחה" או בתע"ס, למשל המצב של אח"פ דעליון וכל מיני מצבים שהאדם מרגיש בהם חושך ובעצם הוא נכנס לדרגה חדשה והוא בעליה, אבל הוא נמצא בהסתרה, הוא לא יודע איפה הוא נמצא. כשאנחנו קוראים את הדברים האלה ואנחנו זורמים עם אותו מקובל שעבר את כל המצבים האלה, איך אנחנו מזדהים איתו?

אתה שואל איך אני יכול להגיד על המצב שבו אני נמצא אם זאת עליה או ירידה? זו שאלה לכולם.

שאלה: אמרת שכשאתה מתחבר עם העשירייה, כשאתה תומך בחברים, אתה כביכול נותן דוגמה לבורא. לאיזו דוגמה אתה מצפה ממנו?

נעזוב את זה בינתיים.

שאלה: האם ירידה זו נפילה לתוך הרצון של העליון, האם זו הרגשה של התאמה עם רצון הבורא וחיפוש הרצון הבא שלו?

אפשר להגיד, אבל זה כבר חצי פילוסופיה.

שאלה: כתוב בקטע 227, "והוא ביקש מהבורא שיקרב אותו. והוא מאמין, שה' הוא שומע תפלה. ומה קיבל האדם על תפלתו, האדם חושב, שבטח אחר התפלה הוא יקבל עליה בדרגה, יותר מהמצב שבו הוא נמצא בעת התפלה. ולבסוף, הבורא נתן לו מצב יותר גרוע".

איך אדם יכול להתפלל עבור חברו או על עצמו שהבורא יקרב אותו, אם הוא יודע מלכתחילה שהבורא ייתן לו מצב יותר גרוע?

הבורא נותן לכל אחד מצבים יותר גרועים כדי שהאדם ילמד איך לצאת מהם.

תלמיד: האם זה לא מפריע לאדם לפנות לבורא לפני הפעולה אם הוא יודע שזו תהיה תוצאה?

אם הוא אדם נבון אז הוא לא מתפעל מזה שהבורא זורק אותו כדי שהוא יצא משם.

תלמיד: האם זה לא מפריע לבקש עבור החבר שהבורא יקרב אותו, אפילו שהוא יודע שהבורא ייתן לחבר מצב יותר גרוע?

לא.

שאלה: למדנו שבזמן העלייה כדי לעלות עוד יותר, אנחנו צריכים להתחבר לחברה ולהיטיב איתם, לחשוב איך אני יכול להוסיף בחיבור, בהטבה לחברה. וגם למדנו עכשיו במאמר שבמצב העלייה אנחנו צריכים להיזכר בזמן הירידה שהייתה לנו ובזה לעלות עוד יותר, עם הירידה הקודמת כביכול. אם אך איך אנחנו בוחרים לפעול בזמן העלייה, ביתר דבקות לחברה או בלהיזכר במצב הירידה?

תמיד ביתר דבקות בחברה.

שאלה: מה הכוונה "שבכל תפילה ותפילה, המוחין נכנסים ואחרי התפילה המוחין מסתלקים ואז מגיעים מוחין חדשים"? מהי ההשפעה הזאת של המוחין, ואיך אנחנו יכולים למקסם אותה בעשירייה שלנו?

מתוך היחס המשותף בינינו לבורא אנחנו מעוררים את המוחין, את האור העליון שמשפיע על הכלים שלנו.

שאלה: אנחנו יודעים שצריכים לראות כל מצב כחדש, "ויהיו בעינך כחדשים", אם כך למה רב"ש מזמין אותנו כשאנחנו במצב עלייה, לצייר לעצמינו איך היינו בזמן הירידה? למה במקום לראות כל מצב כחדש, רב"ש אומר, לך אחורה לזמן הירידה ותיזכר איך היית שם?

כי אז תראה איך הבורא פועל עליך, פשוט מאוד.

שאלה: כאשר אדם מקבל ירידה, לוקחים לו את הרצון לרוחניות, לתקופה ארוכה, והאדם משתדל ועושה מאמצים להידבק לחברה ולא יכול לעשות עם זה שום דבר. בסופו של דבר כוחותיו עוזבים אותו, והוא מסכים עם המצב הזה, עם המצב שהבורא לקח לו את הרצון. האם זה נכון וזו בחירה נכונה של האדם?

ודאי שלא. האדם חייב בכל זאת להמשיך "כשור לעול וחמור למשא" על אף שאין לו רגש, והקבוצה חייבת לעזור.

שאלה: נתת עצה לקרוא מקורות כשאדם בעלייה, ואולי אפשר לחבר את כל הדברים האלה ביחד. ברגע שאדם קורא מקורות הוא מגלה מצב מאוד גבוה, ובהשוואה לעלייה הזאת הוא מגלה שהוא במצב די נמוך עדיין, ואז הוא מחבר את הרגשת הירידה וזה נותן לו דווקא חומר להתקדמות.

בסדר. תנסו, ואחר כך תספרו לנו.

שאלה: אני מבינה שגם העלייה וגם הירידה באות לטובתנו בתהליך ההתקדמות. איך אנחנו יכולים להשתמש בהן בצורה הכי טובה כדי להתקדם נכון?

תמיד להדבק לבורא דרך החברים, דרך הקבוצה ולכוון את כל זה למטרת הבריאה, לדבקות שלמה בין כולם לכולם.

שאלה: אנחנו בדרך כלל אומרים שאנחנו צריכים לדמיין שיש לנו כבר את כוח ההשפעה, שאנחנו נמצאים כבר בחברה מתוקנת בשביל הגילוי. כאן יש חידוש כביכול, רב"ש אומר לנו לדמיין מצב של ירידה. מה המשמעות? שאנחנו צריכים להיות תמיד ביראה?

נבדוק את עצמנו.

שאלה: בקשר לבירור הזה, רב"ש מכסה לנו פה את כל האפשרויות כדי שכל הזמן ננצל במקסימום את הזמן. כשאדם נמצא בעלייה הוא מרגיש בעננים, ובמצב הזה הוא יכול קודם כל להזרים כוחות לעשירייה, להזרים כוחות לכולם, הוא יכול לעשות במקביל הרבה דברים. והוא יכול גם לצייר את מצב הירידה אפילו מהמצב הזה של הגדלות, כי הוא מבין שהוא גרגיר של חול אפילו במצב הזה. הוא יכול בהחלט לתאר דבר כזה ולחזור לתאר את הירידה בעת העלייה הזאת וכבר להתחיל להתפלל מתוך הגרגיר של חול, מתוך זה שאני כל כך קטן גם כשאני במצב של עלייה, וזה כבר, אני מתאר לעצמי, סוג של הכנה לירידה שתבוא.

לא צריכים לחשוב על הירידה שתבוא, זו גישה לא נכונה. רק על עליות.

תלמיד: זה ברור, אבל כדי לתכנן את העלייה הנוספת שתבוא, אני בא בזמן העלייה מתוך המצב הזה.

בסדר, טוב.

שאלה: בזמן הירידה אדם כאילו מלווה כוח השפעה מהבורא, ובזמן העלייה צריך להחזיר את החוב. האם האדם קובע איזה סכום הוא צריך להחזיר, או שהוא צריך להחזיר הכול כל עוד לא נגמרים הכוחות?

אדם צריך לעבוד בכל הכוחות שלו כדי לקבל על מנת להשפיע. זאת אומרת גם בקבלה, גם בהשפעה, בכל האפשרויות שיש לו הוא חייב להשפיע.

תלמיד: האם יש מצב שאדם מתחיל להרגיש את החוב, את המצב עצמו כמתנה?

ודאי, זה בדיוק לקבל על מנת להשפיע.

שאלה: מתי עשירייה יכולה לברר חוויה כמו ירידה או עלייה? מהם הקריטריונים לבדיקה נכונה של עלייה מזיקה וירידה שימושית?

האדם צריך לשבת עם החברים יחד ולדבר על זה, ואז יהיה להם יותר מובן באיזה מצב הם נמצאים.

תלמיד: אם כך זה לא משנה אם אני בירידה או עלייה, כדאי לברר את זה?

זה לא משנה, גם זה וגם זה טוב.

שאלה: האם אפשר לומר שהזקן שהולך שחוח מחפש איפה הוא עוד לא שלם עם הבורא והעשירייה?

הוא מחפש.

תלמיד: הוא מחפש איפה הוא עדיין לא שלם?

כן, לכן הוא מחפש.

שאלה: האם אני צריך להיות מאושר יותר במצב הירידה מאשר במצב העלייה?

לא. אני צריך למדוד את המצב שלי, עד כמה אני קשור לקבוצה ולחיבור שבה, ומהחיבור שבה כולנו מכוונים את עצמנו לחיבור עם הבורא.

שאלה: בזמן עלייה צריך תמיד להשתדל לראות את אלו שלא זכו לעלות וסובלים מייסורים כי לא קיבלו אור וכך להרגיש את הכאב שלהם?

כן.

שאלה: רב"ש כותב פה שהטוב והרע צריכים להיות מאוזנים. איך מגיעים לזה?

עכשיו אנחנו ודאי לא יכולים, אבל אחר כך, אם זה מכוון על מנת להשפיע, אז מה זה חשוב לי אם זה טוב או רע? העיקר שאני מכוון את שניהם על מנת להשפיע.

תלמיד: ורק בשביל זה העליות והירידות?

כן.

שאלה: איך מהעליות ומהירידות אנחנו לומדים להיות דומים לבורא? איך דרך עליות וירידות הבורא מלמד אותנו להיות דומים לו?

אנחנו רוצים להיות בדבקות ללא קשר למצב הפרטי שלנו. עליות, ירידות, לא חשוב, העיקר שאנחנו נמשכים לבורא.

תלמיד: בזה שמעתיקים את המצב הפרטי למצב העשירייה, זאת אומרת יוצאים מהמצב הפרטי למצב העשירייה או החברה, אנחנו נהיים דומים במשהו לבורא?

תלוי איזה מצבים, אבל בעצם כן.

תלמיד: אני מדבר על המגמה, לא על מצב פרטי מסוים.

המגמה היא שעליי להשתמש בכל מצב ומצב כדי לגרום בזה התקרבות של כולם לבורא.

תלמיד: ומה אנחנו לומדים מזה עליו או על פעולותיו?

שהוא תמיד נותן לנו הזדמנות לזה.

תלמיד: זאת אומרת, כל מה שקורה בחיים הוא בעצם הזדמנות להתקרב לחברה?

כן.

תלמיד: צריך להסתכל לאחור ואז אתה רואה איך הבורא משפיע עליך, פועל עליך. אבל קראנו שאסור להסתכל אחורה, כמו אשת לוט.

לא חשוב, כדי ללמוד איך להסתכל קדימה, צריך לפעמים להסתכל אחורה.

שאלה: איך לעבוד עם השכל כאשר הוא מתחיל להפריע ונותן לי תשובות אוטומטיות ואומר לי דברים שאני לא רוצה?

את צריכה להקשיב יותר לחברות, ולא יהיו לך בעיות.

שאלה: לפי הטקסט ימין פירושו שלמות. מה הפירוש של שמאל, והאם השילוב של שניהם יכול להיחשב כחוכמה?

כן, השילוב של שניהם, חסדים וחכמה, נותן לאור חכמה להתלבש בכלים, ברצון לקבל.

(סוף השיעור)