שיעור בוקר 23.10.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 250, "בית שער הכונות",

פרק ד', דברי האר"י אות מ"ה, פירוש אור פשוט לאות מ"ה

קריין: "כתבי בעל הסולם", "בית שער הכונות", עמ' 250. פרק ד' אות מ"ה בדברי האר"י.

אות מ"ה

"ומתחילה לא נתקנו עד שיצא הדר מלך הח', שם הוי"ה, הוא תולדות היסוד דא"ק, מילה שניתנה בשמיני, והוא הדרת פנים זקן, והוליד טיפת הלובן הנק' חסדים, והטיל במ"ן דמלכות שבו, שהיא טפת אודם, ארץ אדום, וכדין עלמין אתתקנו, שהם ז' מלכים הכוללים הי"ס דאצילות, כי הראשון כולל ג"ר, וכדין עלמא אתבסם בזווג יסוד ומלכות דא"ק. וזהו ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים, שיתף רחמים בדין, ואז נתקן האצילות. גם המלכות עצמה דא"ק שהיא ראשית דאצילות, והיא עתיק יומין, נתקנה טיפת אודם שלה, ועליה נאמר באד"ר דקל"ה ע"א, כל רישא דעמא דלא אתתקן איהו בקדמיתא לית עמא מתתקן."

קריין: עמוד ר"נ טור א' אות מ"ה.

פירוש אור פשוט לאות מ"ה

"הדר מלך הח' שם הוי"ה הוא תולדות היסוד דא"ק וכו' והוליד טפת הלובן וכו' והטיל במ"ן דמלכות שבו: כי כל העולמות יצאו מתנה"י דא"ק, דהיינו מסוד השיתוף דמדת הרחמים בדין שנעשה שם, כמ"ש הרב לעיל שיצאו מה' זעירא דא"ק, כמ"ש בדיבור הסמוך. אמנם בע"ס דאצילות הראשונות שיצאו בעולם הנקודים, לא הספיק השיתוף הזה דמדת הרחמים אלא לג"ר דתנה"י דא"ק, דהיינו לג"ר דנקודים המלבישים לג"ר דתנה"י דא"ק, וע"כ רק ג"ר יצאו בתיקון קוין, אבל לז"ת דנקודים לא הספיק השיתוף הזה והם יצאו זה תחת זה בלי תיקון קוין, כמ"ש בשער הנקודים בע"ח, ע"ש. ולפיכך נשברו ז"ת דנקודים ולא נתקיימו אלא ג"ר לבד. אמנם אח"כ ע"י עלית מ"ן מחדש מתנה"י דא"ק לס"ג דא"ק, נעשה השיתוף דמדת הרחמים גם בז"ת דתנה"י דא"ק, ואז נולד ויצא קו מכריע גם בשלישים אמצעים דנה"י דא"ק הנק' יסוד מלך השמיני. באופן שבנקודים לא נתקן תיקון קוין אלא בשלישים עליונים דנה"י דא"ק, שבזה נתתקן יסוד הנוקבא ה' זעירא, כי יסוד הנוקבא הוא בשלישים עליונים דתנה"י. אבל ביסוד דזכר לא היה עוד שום תיקון, כי הוא בחינת שלישים אמצעים דתנה"י, וע"כ ז"ת דנקודים שיצאו ע"י יסוד דא"ק שהשפיע ו' ונקודה לג"ר דנקודים, שהוא בחינת יסוד הנוקבא כנ"ל, הנה הם לא יכלו להתקיים, כי ביסוד דא"ק עוד לא היה תיקון קוין הבא ע"י שיתוף מה"ר בדין, וע"כ נשברו אלו הז"ת, וזה שרומז הרב (באות מ"ד) בראשית ברא אלקים שהיא מלכות דא"ק הנקראת אלקים. כלומר שבנקודים מטרם שנתקן היסוד דא"ק בבחינת השיתוף, לא שלט שם אלא השם אלקים, שהוא בחינת דין. אבל אח"כ כשנעשה עלית מ"ן וזווג חדש לצורך אצילות, וגם בחינת ז"ת דאצילות נתקנו בתיקון קוין, דהיינו בשלישים אמצעים של תנה"י דא"ק, אז יצא הדר שה"ס יסוד דא"ק, והוא שם הוי"ה שהיא מדת הרחמים. כי אלקים יורה על מדת הדין והוי"ה יורה על מדת הרחמים. ונתבאר, שבנקודים לא נתקן אלא יסוד הנוקבא, אבל בעולם אצילות נתקן גם יסוד הזכר. וזה ענין עמוק, והוא נתבאר היטב באורך בספר תע"ס חלק י' מתשובה פ"ח עד תשובה צ"ג, ואכמ"ל.

וזהו ביום עשות הוי"ה אלקים ארץ ושמים שיתף רחמים בדין: כי בשיתוף א' הנעשה בעולם הנקודים לא נתקיימו שם השמים וארץ שהם ז"ת, משום שיצאו משם אלקים בלבד, דהיינו שהיה חסר תיקון קוין בשלישים אמצעים דנה"י, וז"ת יצאו בלי שיתוף מדת הרחמים בדין, כי בהם לא נשתתפה המלכות בבינה, רק בג"ר דנקודים לבד, וע"כ נשברו הז"ת. וז"ס מתחילה עלה במחשבה לברוא את העולם במדת הדין, דהיינו מלכות במקומה בלי שיתופה עם הבינה, וראה שאין העולם מתקיים כי ז"ת נשברו ושמים וארץ לא נתקיימו, ע"כ נעשה זווג חדש שתיקן את השיתוף דמה"ר גם בז"ת שה"ס יסוד דא"ק, כנ"ל, ואז נגלה שם הוי"ה אלקים על הבריאה, בסו"ה ביום עשות הוי"ה אלקים ארץ ושמים ואז נתקיימו, וז"ש "וכדין עלמין אתבסמו".

המלכות עצמה דא"ק שהיא ראשית דאצילות והיא עתיק יומין נתקנה טפת אודם שלה: רומז בזה על המלכות האמיתית דא"ק מטרם שנתמעטה, שהיא בסוד ה' גדולה, ולא ה' זעירא דהבראם, שהיא עצמה נתלבשה ונתקנה בג"ר דע"י הנקרא רדל"א, ונתקנה שם בסוד הגניזו, שלא להתגלות באצילות זולת בבחינת ה' זעירא, הנקראת טפת אודם. וז"ש שנתקנה טפת אודם שלה, כי מלכות הכלולה בבינה נקראת ארץ אדום, כנודע. ומתיקון רדל"א ואילך, לא נעשה עוד שום זווג על מלכות דבחי"ד שאינה משותפת במדת הרחמים. גם לע"ל לא תתגלה אלא ממקום רדל"א עצמה, בסו"ה אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה. וז"ס התיקון דרישא דעמא שאומר כאן הרב ואכמ"ל. וכבר נתבאר זה בתע"ס בחלק י"ג."

שאלה: כתוב, "וזהו ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים, שיתף רחמים בדין, ואז נתקן האצילות." למדנו שבעולם האצילות הכול כבר נברא. אז איך אפשר לתקן את עולם האצילות בדין ורחמים? מה הסדר פה?

כל מטרת הבריאה היא לבנות מערכת שתתקן את הרצון לקבל שיהיה בכוונה על מנת להשפיע. את הרצון לקבל אנחנו לא יכולים לתקן, הוא לא מקולקל ולא מתוקן, הוא פועל כמו שהוא. אבל אם אנחנו רוצים שיעבוד בכוונה בעל מנת להשפיע, אז אנחנו צריכים לבנות מערכת, מיקסר, שיערבב את הרצון לקבל עם הכוונה בעל מנת להשפיע בצורה, במידה שהם יוכלו לחיות יחד, לעבוד יחד, ולהביא את הבריאה, אומנם היא כולה ביסודה עם כוונה על מנת לקבל, לזה שהיא תהיה עם כוונה בעל מנת להשפיע.

זה מה שאנחנו לומדים, איך הבורא הכין את מערכת עולם האצילות, כשבאצילות מיתקנים רצון לקבל עם כוונה על מנת להשפיע. ואז כל הרצונות שמתבהרים מהשבירה, ושבירה חייבת להיות אחרת זה יהיה רצון לקבל אחד גדול וכולו על מנת לקבל, אבל על ידי השבירה נכנסו ניצוצין של השפעה לתוך הרצון לקבל והרצון לקבל נעשה כבר מעורב עם הכוונה על מנת להשפיע. ואז אפשר בפעולות הדרגתיות לתקן את הרצון לקבל עם הכוונה על מנת להשפיע וכך להביא את כול הרצון לקבל לתיקון.

תלמיד: בהמשך כתוב "כי כל העולמות יצאו מתנה"י דא"ק, דהיינו מסוד השיתוף דמדת הרחמים בדין שנעשה שם". מה זאת אומרת מידת הדין?

רצון לקבל שהוא כולו רוצה לקבל נעשה כאן מעורב עם כוונה על מנת להשפיע, וכך על ידי שני הכוחות המנוגדים האלה לאט לאט הם מגיעים לתיקון.

תלמיד: כלומר כל העניין הוא העבודה שלנו, זה לא משהו קיים.

אנחנו לא עושים שום עבודה, אנחנו רק מבקשים שהבורא יעשה את העבודה. אין לנו לא כוח, לא מוח ולא כלום כדי לעשות את העבודה הזאת, אלא כל ההשתתפות שלנו היא רק בתפילה.

תלמיד: בזה מסתיים העניין?

בזה מסתיים העניין. אבל התפילה צריכה להיות כשאתה מבין, מכיר, מרגיש שאתה חייב לשתף דין ורחמים, ושרק על ידי העבודה שלך הם יכולים להתחבר ולהגיע לתיקון הדדי.

תלמיד: מה הכי חשוב בעבודה שלנו על מנת ליצור את מידת הרחמים בדין?

הכנעה.

תלמיד: ביטול והכנעה.

כן.

תלמיד: ואם קשה לי ואני לא יכול להצליח לעשות את זה, אז מה עושים?

סימן שיש לך יצר רע גדול, ואתה צריך לעשות את זה לפי הגודל שלו.

תלמיד: זה ניתן לעשות.

ניתן, ודאי, לכל אחד.

שאלה: למה ג"ר מקבל תיקון דרך הקווים ולעומת זאת ז"ת נשבר והוא מתוקן על ידי מ"ן?

כי את ג"ר יותר קל לתקן ואת ז"ת יותר קשה כי שם יש רצונות יותר אגואיסטים. אז יש הבדל בתיקון כל ספירה וספירה, כל חלק וחלק מהפרצוף. גם בזמן הנפילה, כשהם נשברו, אז כל מה שהיה גבוה נפל יותר נמוך, ואז הם מיתקנים בצורה שזה תלוי בזה, כלומר אתה לא יכול לתקן משהו למעלה אם אתה לא מתקן משהו למטה, ולא מתקן ימין אם אתה לא ניתקן בשמאל, ולכן התיקונים הם תיקונים מאוד רבגוניים. עוד נלמד את זה על עצמנו.

שאלה: אמרת שנלמד את זה על עצמנו, ואני קורא עכשיו את הטקסט ובעל הסולם כותב כאן בצורה מאוד מעניינת שבזיווג חדש "נעשה השיתוף דמדת הרחמים גם בז"ת," כלומר ביסוד עולם אדם קדמון. כשהמקובל קורא טקסט כזה, מה זה אומר שהוא עובר את המצבים האלה על עצמו? האם זה מצב שהוא מרגיש בעשירייה? מה הוא עושה עם המצב הזה?

הוא מרגיש שזה מה שקורה בו, מה שמתרחש בו.

שאלה: דיברנו על חשיבות התפילה, אבל נאמר שהיא צריכה להיות כזו שאני צריך להבין, להרגיש משהו. מה אפשר לעשות כשאתה לא מבין ולא מרגיש בעת הלימוד? מה צריכה להיות העמדה שלי כלפי התפילה הזאת?

להשתדל להתחבר עם החברים ולהתחבר עם הטקסט ולבקש מהבורא שתבוא עליך קצת יותר הבנה, הרגשה, ושאתה תתכלל בזה.

תלמיד: יוצא שאני מבקש על עצמי.

לא, אתה רוצה להתכלל בהם.

שאלה: האם תכונות נשים וגברים נקבעות מתחילת הבריאה?

כן.

תלמיד: האם התכונות האלה של זכר ונקבה הן שייכות לקבלה והשפעה?

אני לא יודע על מה אתה בדיוק מדבר, אם על גברים ונשים שבעולם שלנו, אז כולם כבהמות.

תלמיד: הכוונה לזכר ונקבה.

אני לא יודע למה אתה מתכוון, אני יודע שאי אפשר לחלק גברים ונשים למה שאנחנו רואים בעיניים שלנו. אם אנחנו מדברים חכמת הקבלה, אז אלו תכונות רוחניות.

שאלה: מה מיוחד במלך השמיני?

הוא מלך המלכות, מלך הדר, וגם אותו מתקנים, רק מתקנים אותו בשילוב מיוחד עם המלכים האחרים.

תלמיד: האם זה "תיקון קוין"?

ודאי שעל ידי "תיקון קוין", כל העבודה שלנו בתיקון של השבירה היא "תיקון קוין".

תלמיד: מה זה "תיקון קוין"?

את זה נצטרך ללמוד. "תיקון קוין", זה שיש קו ימין, שמאל ואמצע, כך כל הספירות מתחלקות, בכל ספירה יש ג' קווים, ובמערכת, בעשירייה, זאת אומרת בנשמה יש ג' קווים, ואנחנו צריכים כל פעם להביא בחשבון את הקווים האלה עד כמה הם משתלבים ביניהם. כי כל קו נמצא בנטייה לטיבו, או לדין, או לרחמים, או למשפט.

(סוף השיעור)