שיעור בוקר 16.01.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"תלמוד עשר הספירות", כרך ו', חלק ט"ז, דף ב'עו, עמ' 2076,

"ג' עולמות בריאה יצירה ועשיה", "לוח השאלות לענינים",

שאלות רפ"א – רפ"ג

קריין: ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ו', חלק ט"ז, דף ב'עו, "לוח השאלות לענינים", שאלה רפ"א. השאלה רפ"א בעמ' ב'עו, והתשובה בעמ' ב'פה.

קריין: שאלה רפ"א.

"רפא) למה העשיה שמקודם החטא בבחינת עצה"ד טו"ר, מאחר שהיתה כבר באצילות."

קריין: תשובה רפ"א בעמ' ב'פה בטור ב'.

"רפא) הגם שבחינה השלישית בע"ש בין הערבים, היו כבר כל העשיה באצילות פב"פ עם היצירה, שהיה אז בחינת ז"א, עכ"ז כלפי חול היה זה עוד בבחינת אב"א. והוא כי אין העשיה יכולה להתברר כולה עד בחינת פב"פ, כי אם ע"י המ"ן דמלכות, וכל הבירורים שנעשו אז, היו רק על מ"ן דאמא בלבד. פירוש: כי עיקר כל התיקון שנעשה בעולם האצילות, היה ענין הגניזה דמלכות ברדל"א, שע"כ גם בעת ירידת ה"ת לפה אינה למלכות רק ליסוד דמלכות, הנכללת עם מלכות דאמא, ועי"ז נשמרים המוחין שלא יתפשטו למטה מפרסא. אמנם זהו ג"כ סבה, שהל"ב האבן אינם יכולים לקבל שום תיקון במשך הגניזו דמלכות להיותם בחינת ל"ב המלכיות של הז"ת דנקודים, וע"כ למ"ן דנוקבא הן צריכים, והיא גנוזה ברדל"א, ואין עליה זווג מטרם גמר התיקון. ולכן עולם העשיה שהיא בחינת מלכות, לא יכלה להתברר מבחינת מ"ן דאמא, רק הד"ר שלה, אבל הז"ת שלה קבלו אז רק הארת אחוריהם ביתה מאמא, כלומר, שאור אמא היה מסתיר את האחורים אלו דעשיה שלא נבררו, שלא יהיה בהם אחיזה אל החיצונים, שה"ס התיקון של אב"א ופניהם מגולים כלפי חוץ. ונמצא שבאחורים אלו דעשיה, נאחזים כל הקליפות דל"ב האבן, אלא אור אמא שומר עליהם מפני החיצונים. וכן היה בבחינה השלישית דע"ש בין הערבים, שע"י אור השבת ששמר על העשיה יכלה לעלות כולה לאצילות בקומה שוה עם היצירה, אמנם עוד היה נשאר האחורים שלה בלי בירור, והקליפות עוד אחוזים שם בין הדבקים. הרי שהגם שכבר היה העשיה בעולם אצילות, מ"מ עוד היה בה טו"ר, היינו השורש של ל"ב האבן שאינו נברר אלא על המ"ן של המלכות, שזה יהיה רק לע"ל בעת שתתגלה המלכות ממקום הרדל"א. (א' תתק"כ ד"ה ואע"פ)."

קריין: שוב שאלה רפ"א.

"רפא) למה העשיה שמקודם החטא בבחינת עצה"ד טו"ר, מאחר שהיתה כבר באצילות."

"רפא) הגם שבחינה השלישית בע"ש בין הערבים, היו כבר כל העשיה באצילות פב"פ עם היצירה, שהיה אז בחינת ז"א, עכ"ז כלפי חול היה זה עוד בבחינת אב"א. והוא כי אין העשיה יכולה להתברר כולה עד בחינת פב"פ, כי אם ע"י המ"ן דמלכות, וכל הבירורים שנעשו אז, היו רק על מ"ן דאמא בלבד." זאת אומרת, הבינה הייתה מאירה מלמעלה בתכונות דלהשפיע שלה על המלכות, על העשיה, ואז כל הבחינות של העשיה הן יכולות להיתקן חוץ ממלכות, חוץ מרצון לקבל ממש. כי בינה יכולה להאיר ויכולה להשפיע כוח החסדים, אבל כוח החסדים לא עובד על המלכות. ולכן אפילו שהעשיה עלתה לאצילות וכאילו הכול מגיע לתיקן השלם, אבל המלכות נשארת שם לא מתוקנת, כי על ידי האור דאמא היא לא יכולה להיתקן.

אבל כל יתר הבחינות למעלה ממלכות ודאי שהן קיבלו הארה מאמא, אור חסדים, והן בעצמן שייכות לכלים דהשפעה. אין בעיה, הן תוקנו אפילו על ידי אתערותא דלעילא הזאת. מה שאין כן המלכות, אם אנחנו מדברים על התיקון השלם שלה, היא צריכה להעלות מ"ן דעצמה, מ"ן דמלכות, וזה לא יכול לקרות בינתיים. ומה אז? "פירוש: כי עיקר כל התיקון שנעשה בעולם האצילות, היה ענין הגניזה דמלכות ברדל"א, שע"כ גם בעת ירידת ה"ת לפה אינה למלכות רק ליסוד דמלכות, הנכללת עם מלכות דאמא," זאת אומרת לא מגלים כלי קבלה אמיתי, ד' דד', מלכות דמלכות, אלא רק עד כמה שהיא נכללת מט' ראשונות, או ט' ראשונות יכולות להתכלל בה, אז בהתכללות הזאת כן אפשר לגלות הכול ולתקן, ולקבל שם גילוי הא-לוהות, המאור המחזיר למוטב וגם אור עליון, אבל מלכות דמלכות לא. אנחנו בכלל לא מבינים איך היא מיתקנת, אבל ברור שממנה לא יכול לעלות שום צורך לתיקון. זה רצון לקבל שהבורא ברא מהכתר, ממחשבת הבריאה, ולכן הוא לגמרי הפוך ולא יכול להתכלל ולא יכול להבין ולא כלום. זאת אומרת זו "נקודה שחורה", יש מושג כזה גם בפיסיקה, זה נקרא "חור שחור". "ועי"ז נשמרים המוחין שלא יתפשטו למטה מפרסא. אמנם זהו ג"כ סבה, שהל"ב האבן אינם יכולים לקבל שום תיקון במשך הגניזו דמלכות להיותם בחינת ל"ב המלכיות של הז"ת דנקודים, וע"כ למ"ן דנוקבא הן צריכים, והיא גנוזה ברדל"א, ואין עליה זווג מטרם גמר התיקון."

שאלה: מה זה הדבר הזה, "כי עיקר כל התיקון שנעשה בעולם האצילות, היה ענין הגניזה דמלכות ברדל"א". ממתי יש תיקון בעולם האצילות?

אני אגיד לך. מה היה לפני עולם האצילות?

תלמיד: עולם אין סוף, לא היה שם שום דבר.

עולם אצילות יצא אחרי עולם אין סוף? לפני עולם אצילות היה עולם הנקודים. מה היה בעולם הנקודים?

תלמיד: אחרי זה היתה שבירה.

למה הייתה שבירה?

תלמיד: לצרכי תיקון.

לא, אני לא שואל לשם מה, אלא למה, בעקבות מה הייתה שבירה? מה הסיבה לשבירה?

תלמיד: בגלל ג'/ד' שירדו מתחת לפרסא.

בקיצור, כי את בחינה ד' בעצמה חשבו שאפשר לתקן. שכדי להגיע לגמר התיקון, בואו נבקש עכשיו מאור המחזיר למוטב, ושיתקבל האור, ואנחנו נתקן את עצמנו ונמלא את עצמנו על מנת להשפיע. היה רצון להגיע לגמר התיקון. למה הרצון הזה לא התקיים?

תלמיד: כי התגלה ל"ב האבן.

למה ל"ב האבן התגלה ולא היתקן? אני שואל קצת בערמומיות. הם רצו לעשות תיקון, הם חשבו שהם יכולים לקבל על מנת להשפיע. מה קרה, למה הם לא יכלו לדעת שהם יקבלו עכשיו על מנת לקבל?

תלמיד: כדי שתהיה שבירה, כדי שאפשר יהיה לעשות התכללות, כדי שכל התיקון אחר כך יתקיים.

נכון. כי כאן עדיין לא נגלה מה שנקרא "שורש לתיקון הנרצה". זאת אומרת צריכים לגלות קודם את החיסרון. עד כמה הרצון הזה שצריך להיות בעל מנת להשפיע, עד כמה הוא באמת על מנת לקבל ולא רוצה שום דבר, אף פעם.

עכשיו אני אשאל עוד קצת בפנים, מה שלא בדיוק כתוב. ואיך אנחנו באמת עושים תיקון? ל"ב האבן בעצמו יהיה פעם מתוקן? לא. אז איך אנחנו מגיעים לזה? מה עזרו החכמים בזקנתם? מה זה עוזר, מה עוזרת השבירה?

תלמיד: השאיפה להגיע לתיקון ל"ב האבן.

אז נתקדם עוד קצת, בסדר. זה שאנחנו יכולים לתקן את כל השבירה חוץ ממלכות ואחר כך מתוך המלכות נברא עוד פרצוף שנקרא "אדם הראשון", ובפרצוף הזה מתחילים לתקן, למה דווקא אדם הראשון מתקן את העולמות? מה יש בו, שהוא מביא את המלכות דמלכות לתיקון?

או ההיפך, למה אנחנו צריכים לבנות כזאת מערכת סביבתית, סביב הנשמה שנקראת אדם הראשון, שהמערכת הזאת תהיה כולה קשורה לבורא חוץ מהמלכות שלה, ואדם הראשון יעבור שבירה ויתקן גם את עצמו ועל ידו את כל העולמות, חוץ ממלכות כנראה, או שגם מלכות מיתקנת? למה אדם הראשון כן יכול לתקן את המלכות? ואיך?

האם בו לא קיימת מלכות שהיא כולה הפוכה מהבורא ולא יכולה להתכלל עם שום תכונת השפעה? גם בו יש. האם באדם הראשון אין מלכות שהיא לגמרי מנותקת מכל הכלים דהשפעה? זה שהוא נולד כמלאך זה לא חשוב, הוא נולד כך. הוא היה בהסתרה לפני השבירה.

תלמיד: אין לו רצון לקבל?

אני חשבתי קצת לקפוץ, אבל נתקדם כרגיל.

קריין: שוב שאלה רפ"א.

"רפא) למה העשיה שמקודם החטא בבחינת עצה"ד טו"ר, מאחר שהיתה כבר באצילות."

קריין: תשובה רפ"א בעמ' ב'פה.

"רפא) הגם שבחינה השלישית בע"ש בין הערבים, היו כבר כל העשיה באצילות פב"פ עם היצירה, שהיה אז בחינת ז"א, עכ"ז כלפי חול היה זה עוד בבחינת אב"א. והוא כי אין העשיה יכולה להתברר כולה עד בחינת פב"פ, כי אם ע"י המ"ן דמלכות, וכל הבירורים שנעשו אז, היו רק על מ"ן דאמא בלבד. פירוש: כי עיקר כל התיקון שנעשה בעולם האצילות, היה ענין הגניזה דמלכות ברדל"א, שע"כ גם בעת ירידת ה"ת לפה אינה למלכות רק ליסוד דמלכות, הנכללת עם מלכות דאמא, ועי"ז נשמרים המוחין שלא יתפשטו למטה מפרסא. אמנם זהו ג"כ סבה, שהל"ב האבן אינם יכולים לקבל שום תיקון במשך הגניזו דמלכות להיותם בחינת ל"ב המלכיות של הז"ת דנקודים, וע"כ למ"ן דנוקבא הן צריכים, והיא גנוזה ברדל"א, ואין עליה זווג מטרם גמר התיקון. ולכן עולם העשיה שהיא בחינת מלכות, לא יכלה להתברר מבחינת מ"ן דאמא, רק הד"ר שלה, אבל הז"ת שלה קבלו אז רק הארת אחוריהם ביתה מאמא, כלומר, שאור אמא היה מסתיר את האחורים אלו דעשיה שלא נבררו, שלא יהיה בהם אחיזה אל החיצונים, שה"ס התיקון של אב"א ופניהם מגולים כלפי חוץ. ונמצא שבאחורים אלו דעשיה, נאחזים כל הקליפות דל"ב האבן, אלא אור אמא שומר עליהם מפני החיצונים. וכן היה בבחינה השלישית דע"ש בין הערבים, שע"י אור השבת ששמר על העשיה יכלה לעלות כולה לאצילות בקומה שוה עם היצירה, אמנם עוד היה נשאר האחורים שלה בלי בירור, והקליפות עוד אחוזים שם בין הדבקים. הרי שהגם שכבר היה העשיה בעולם אצילות, מ"מ עוד היה בה טו"ר, היינו השורש של ל"ב האבן שאינו נברר אלא על המ"ן של המלכות, שזה יהיה רק לע"ל בעת שתתגלה המלכות ממקום הרדל"א. (א' תתק"כ ד"ה ואע"פ)."

אתם יכולים לתאר את העניין שבכל זאת עולם העשיה עולה לאצילות עם המלכות שלה שהיא כולה קליפה, והאור דאמא מקיף אותה, תופס אותה, שומר, עוטף אותה בחסדים שלה, ואז היא לא יכולה להתפרץ.

תלמיד: מגן.

אור האמא מגן עליה, כן.

שאלה: זה לא ברור, איך הוא מגן עליה?

מגן עליה. מה אור החסדים עושה? אני רוצה לבלוע את כל העולם. מגיע אלי אור החסדים, מה הוא עושה?

תלמיד: נותן לי איזשהו סיפוק, תענוג.

בזה שאני משפיע, שאני לא רוצה. סך הכול זה עניין של איזון הכוחות.

תלמיד: אבל הוא יכול לעשות את זה על המלכות של עשיה?

אור החסדים יכול לעשות זאת. אבל לא לתקן, אלא רק להקפיא בוא נגיד. כמו שיש לך מוגלה אבל היא נמצאת עדיין באיזה כיס, עד שהיא מתבשלת שם ואז צריכים [להוציא].

תלמיד: אז כאילו עשיה עולה לאצילות, אבל היא לא באמת פועלת.

לא, אי אפשר להגיד שהיא עולה לאצילות, שקליפה עולה לאצילות. אלא כל המנגנון הזה עולה לאצילות, והיא, מפני שהיא עטופה בתוך חסדים דאמא, אז היא לא משפיעה, היא לא מפריעה, היא כאילו לא פועלת. אבל כשמגיע זמנה אז היא מקבלת את התיקון. אחרי העליה הזאת שמתברר לה שרק היא נמצאת הלא מתוקנת, אחר כך מגיע מאור המחזיר למוטב, רב פעלים מקבציאל, והוא מתקן אותה. אבל גם זה לא מובן, מראש דאצילות מתגלה זיווג מיוחד, עם אור מיוחד.

תלמיד: ומה היא מרוויחה מזה שהיא עולה אבל היא כאילו קפואה כזאת, עטופה.

כל המערכת מרוויחה מזה שיש הבדל בינה לבין כל יתר התכונות. כי כל יתר התכונות הן מעלות מ"ן והם רוצות לעלות, והיא בעצמה, היא רק לא מפריעה מפני שהיא מטופלת במלכות דאמא.

תלמיד: והיא מתרשמת באיזו צורה מהמצב הזה?

התרשמות מזה שאחר כך יש לך תיקון שלה, שדווקא בעלייתה לאצילות בצורה כזאת, מורגש מה ההבדל בינה לבין כל יתר החלקים, ואז רואים שמגיע לה תיקון. אלה הבחנות לפני גמר התיקון.

קריין: שאלה רפ"ב, השאלה בעמ' ב'עו.

"רפב) מה"פ שהעשיה היה נוגעת ואינה נוגעת בארץ שלנו, הלא מקום ג' העולמות בי"ע מפריד ביניהם."

מדובר שכל בי"ע עלתה לאצילות.

קריין: תשובה רפ"ב.

"רפב) נגיעה פירושה השואת הצורה, ומתוך שהאחורים דעשיה עוד לא היה נברר אז, כי למ"ן דנוקבא צריכים, ועוד נמצא שם בין הדבקים אחיזה אל הקליפות דל"ב האבן, נמצא עוד העשיה אב"א, דהיינו שמשומרת ונסתרת באור האחורים דאמא. וז"ס נוגעת ואינו נוגעת בהאי עלמא, כי מצד הארת אור אמא, נמצאת רחוקה מעוה"ז ג' עולמות, כי ע"י אור אמא עלתה לאצילות. אבל מצד אחיזת חיצונים בין הדבקים, ששם השורש דל"ב האבן, הרי היא נוגעת בארץ שלנו, שהיא שמרי הקליפות דל"ב האבן, ואם היה מגולה זה, היתה נפלה לסיום רגלי א"ק ונוגעת בארץ שלנו. (א' תתק"כ ד"ה וזה)."

יש לי שאלה. תגידו לי בבקשה, מה יותר טוב, לראות חברים כיפים, כטובים, כידידותיים, או לראות אותם שהם לא טובים, לא יפים? בקיצור, מה יותר טוב, מה יותר מועיל? ואם כן, למה?

תלמיד: האופציה השנייה.

לא יפים.

תלמיד: כן.

למה לא יפים זה יותר טוב?

תלמיד: כי הצעקה לבורא יותר חזקה במצב כזה.

מה הצעקה?

תלמיד: תעשה בי שאני אראה אותם כמו שאתה רואה אותם.

לא הבנתי.

תלמיד: תתקן את התכונות שלי ככה, שאני אראה את החברים באור ההשפעה, כמו שאתה רואה אותם באור ההשפעה.

כמו שהבורא רואה.

תלמיד: כן.

למה אני כך יכול לבקש?

תלמיד: התאמצתי בחיבור והתגלה לי המצב הזה.

שאתה שונא אותם, או לא אוהב אותם.

תלמיד: כן. אז יש בי חיסרון שכבר יש לו "בשר".

יש לך חיסרון. למה אתה מתפלל?

תלמיד: אני מבין שאני בפירוד ואני מבין שאני בשינוי צורה.

ממי?

תלמיד: מהבורא. דרך החברים התגלה לי המצב הזה, ומתוך המצב הזה אני צועק.

זה קצת.

תלמיד: יש לך הזדמנות לעשות כוח התגברות על המצב שאתה נמצא בו. וזאת כל העבודה.

מה זה אומר לי שאני רואה לפנָי חבר מעשירייה ובאיזושהי צורה הוא דוחה אותי, אפילו במקצת?

תלמיד: אמרת אתמול גם בשיעור זוהר, שזה אני. מה שאני רואה בו זה אני.

את זה אני אמרתי, נכון. זאת אומרת, לא לשכוח שמה שאנחנו רואים, אנחנו רואים את ההעתקה מהתכונות הפנימיות שלנו. רק אתה לא יכול לשנוא משהו בך, אלא כשזה נמצא בחוץ אז אתה [שונא]. לכן לא לשכוח את זה.

קריין: שאלה רפ"ג.

"רפג) למה בבחינת הא' דע"ש, היה הז"א באו"א, ומיצירה לא עלה רק הד"ר, והשש תחתונות היו בבריאה."

קריין: תשובה רפג.

"רפג) מתוך שאו"א הפנימים נגנזו, ע"כ אין עלית ז"א לא"א נחשב רק לו"ק דחיה, ולכן לא הועילו המוחין האלו רק להעלות את הד"ר דיצירה לאצילות, אבל לא להז"ת שלו, כי הז"ת דיצירה שהם בחינת גוף, הרי הוא צריך לבחינת ג"ר דחיה, המושפעים ממעלה למטה, אבל הו"ק דחיה אינם מקבלים רק מבחינת ממטה למעלה לבד. (אות נ"ו)."

זאת אומרת, לא מספיק שמגיע מאור לזעיר אנפין כדי שיעלה לגמרי לאבא ואימא, ומעולם היצירה שיעלה כולו לאצילות. כי האור שמתגלה הוא לא מעלה את כל הכלים דקבלה לתיקון.

קריין: שוב שאלה.

"רפג) למה בבחינת הא' דע"ש, היה הז"א באו"א, ומיצירה לא עלה רק הד"ר, והשש תחתונות היו בבריאה."

קריין: תשובה.

"רפג) מתוך שאו"א הפנימים נגנזו, ע"כ אין עלית ז"א לא"א נחשב רק לו"ק דחיה, ולכן לא הועילו המוחין האלו רק להעלות את הד"ר דיצירה לאצילות, אבל לא להז"ת שלו, כי הז"ת דיצירה שהם בחינת גוף, הרי הוא צריך לבחינת ג"ר דחיה, המושפעים ממעלה למטה, אבל הו"ק דחיה אינם מקבלים רק מבחינת ממטה למעלה לבד. (אות נ"ו)."

בכללות, מגיע מלמעלה אור, מראש דאצילות, מאריך אנפין, ראש דאצילות זה אריך אנפין, כי עתיק הוא נעתק מהאצילות, הוא רק מעבר, המקשר בין האצילות לא"ק. ולכן אריך אנפין יש בו תיקון שזה נקרא "גניזת אבא ואימא פנימיים". שחכמה ובינה שבראש דאריך אנפין הם לא פועלים בצורה השלימה כדי לגרום לאח"פ דעליה לא לטפל במלכות עצמה. כי בעקבותיה הייתה השבירה לפני זה בעולם הנקודים.

ולכן, זעיר אנפין שעולה לאבא ואימא, ואבא ואימא עולים לאריך אנפין, אז הזיווג שהם גורמים לאריך אנפין הוא לא זיווג שלם. הוא על הארת החכמה, אבל כזאת שלא מתקנת את כלים דקבלה, אלא רק מועילה להעלות אותם לאצילות ושם בהתכללות בכלים דהשפעה להיתקן.

ולכן, עולם היצירה כשהוא עולה לזעיר אנפין שזה בחינתו, הוא לא יכול לעלות כולו, אלא עולה רק בגלגלתא עיניים שלו, חב"ד חג"ת דכלים וחג"ת נה"י דאורות, אבל הכלים דנה"י שלו לא יכולים לעלות, להצטרף בצורה ישירה לכלים דגלגלתא ועיניים. זאת אומרת, עולם היצירה רק חלקית נכנס לאצילות ומשתתף שם בתיקונים.

ובכלל, על כל פרט ופרט שמתקנים כלים דקבלה, אח"פים, אז באצילות רק אח"פ דעליה קורה. וגם מלכות נגנזה ברדל"א, גניזת אבא ואימא פנימיים, זאת אומרת שאין תיקון על כלים דקבלה האמיתיים על התכללותם גם בט' ראשונות, אלא זו רק התכללות מיוחדת מאוד.

לכן זה נקרא עניין של "שערות", של פרצופים מיוחדים, שדרכם האורות משפיעים מלמעלה למטה בצורה כזאת שהם לא נוגעים לרצונות שבהם הרצון לקבל ממש נמצא בצורה כלשהי.

שאלה: בשביל מה צריך את כל הרוחניות הזו, אני צריך רק לאהוב אותם, לא?

אני לא מדבר על "תלמוד עשר הספירות". אם הרוחניות לא מושכת, זאת אומרת, אתה לא שואל את עצמך "בשביל מה אתה חי" אבל אתה מרגיש שאתה חייב כתשובה לגלות את מהות החיים, מטרת החיים, שאתה לא תלך סתם כך למות כמו כולם, אתה רוצה להשיג משהו, אתה רוצה לדעת, אתה רוצה להתחבר עם הבריאה, עם מהות הבריאה, עם הכול. אתה לא רוצה להתאבד, נניח לכן אתה הגעת לחכמת הקבלה.

אפשר להגיד כך. הבורא רוצה שאתה תתקרב אליו אז הוא תפס אותך באוזן והביא אותך לכאן, רק אתה חשבת שאתה בעצמך מחפש. עכשיו הוא רוצה לאט לאט לגלות לך, אם אתה רוצה או לא רוצה, הוא כאילו נותן לך הרגשה כזאת, "בשביל מה אני צריך את זה? מה יש לי מזה? לא רוצה. לקום בלילה, לשלם ביגיעה, בכל מיני דברים, בלבול, בלגן, במקום ללכת בערב לבלות ובבוקר לישון כמו שצריך. הוא נותן לך את הקושיות האלה לאט לאט יותר ויותר.

יש כאלו ששומעים את הקושיות האלה ובורחים. יש כאלו, באמת בזכות הבורא הכול נעשה, הוא מחזיק אותם קצת, נותן להם עוד כוח, עוד כוח, עוד הזדמנות, ואז הם מרגישים שהם צריכים להתחזק, וצריכים לעשות איזה פעולות כדי לא לברוח.

ולכן, כל החיים שלנו כך מסודרים, החיים הגשמיים, שאנחנו נחליט צריכים או לא, את הרוחניות הזאת, צריכים להכיר את הבורא או לא. אז כשאתה שואל "בשביל מה לי את זה"? אתה צריך לענות בשביל מה לך את זה.

הקבלה מסבירה שאם אתה רוצה או לא רוצה, אתה תצטרך להשיג. אתה תצטרך להכיר וזה לא יברח ממך. אבל יש כאלו שאומרים "לא. אני אעשה מאמץ. אני בעצמי ארצה את זה לעשות". ויש כאלה שאומרים, "מתי שיבוא, יבוא. בינתיים אני אעשה חיים". אז תחליט, אתה עושה חיים או אתה עושה מוות?

תלמיד: הכוונה היא שכל העבודה זה שאני צריך לאהוב אותם, לספק אותם, מה הקשר בין זה לדברים האלה? מאתיים ספרים, כל התסבוך הזה. בשביל מה, אני צריך רק לאהוב אותם, לא?

נכון. האמת שהתיקון מתבצע בזה שאתה צריך לאהוב אותם האנשים שהבורא הכניס אותך אליהם. ואם אתה עובד על הרצון לקבל שלך לתקן אותו בקשר איתם, אז אתה מגלה את כל מה שכתוב בספר הזה. כל מה שכתוב כאן. אתה מתחיל להרגיש את הקשרים ביניכם, בינך והעשירייה, אתה צריך להרגיש אותם ככל העולמות, ככל המלכות דאין סוף. כל מה שהבורא ברא, מתגלה בקבוצה, הכול.

מה שאנחנו כאן לומדים, אנחנו בינתיים לא יודעים. אבל מזמנים את האורות, מושכים את האורות, והם מעוררים לנו, מבררים לנו יותר כל מיני אופנים בקבוצה. איזה קשרים יש לנו ואיך אני מתקשר אליהם, והם משפיעים עלי, והכול מתחיל להיות יותר ויותר מתברר.

שאלה: אז התיקון הוא פשוט, וכל זה, זה כל הבלגן שבא אחרי זה?

זה לא בלגן. כאן מדברים דווקא לא בבלגן. סך הכול, יש לך עניין פשוט, להגיע ממצב כמו שאתה נמצא עכשיו בעשירייה למצב שאתה נכלל איתם, והם בך, ואתה בהם, וכולם מגיעים לעשירייה אמיתית. אין הבדל ביניכם, ואתם לא מרגישים בכלל שיש ביניכם משהו. וגם הגופים לא קיימים והעולם הזה לא קיים. קיימים רק היחסים ביניכם כהיחס המיוחד שנקרא "בורא", וזהו, חוץ מזה אין כלום. לכזה מצב צריכים להגיע.

אבל בדרך שאתם מגיעים, אתם מבררים כל מיני יחסים. אני שונא אותו, אוהב אותו, הוא דוחף, הוא ככה, הוא ככה, הוא ככה. באים אחר כך מקובלים ומתחילים לספר לך בצורה יותר מדעית, נניח, בצורה יותר ברורה, מבוססת, מדויקת, שמדובר על הרצון שלך, ואיך הרצון לקבל עובר תיקונים, הוא כבר יכול להיות אפילו בחיבור עם אחרים. הם קוראים לחיבור הזה "השפעה" וכן הלאה.

אבל באמת, העיקר בשבילם זה להביא אותך להרגשת העשירייה הראשונה, שזה נקרא "פרצוף". ואז אתה נמצא בהרגשת הפרצוף, ואתה מתחיל לעבוד. כבר יש לפניך את הספר עוד יותר ברור, הם מסבירים לך את כל זה. אין בספר הזה יותר ממה שקורה בבריאה, ואין בבריאה יותר, אפשר להגיד, יש, אבל ממה שקורה בספר.

סך הכול, אתה רואה את "תלמוד עשר הספירות". זהו. מדברים איך אתה תתקשר לחברים שלך שיהיו ביניכם עשר התקשרויות, עשר הספירות שבהן יתגלה הבורא. למה עשר ולא אחד? כי כך אנחנו תופסים את הבורא הפועל עלינו בעשרה אופנים. ואיך אנחנו בהתאם לזה מפתחים את עצמנו לפנות אליו בעשרה אופנים. אנחנו ברצון לקבל והוא ברצון להשפיע. ככה זה עובד.

שאלה: אלה כל מיני תופעות אחרי שאתה מגיע איתם לחיבור?

אלה תופעות שיתגלו אחר כך בעשירייה. אבל בזה שאתה לומד ורוצה בכל זאת לדעת קצת ממה שכתוב כאן, אתה מעורר אור מקיף.

תלמיד: העניין הוא, שאין עבודה עם הדברים האלה.

כמה שאתה פחות מבין זה יותר טוב.

תלמיד: לא עניין שמבין. בכלל כאילו, אין לי מה לעשות עם הדברים האלה.

יש, לקרוא. סתם לקרוא ולחשוב איך זה יעבוד עלי, איך זה יטפל בי, יתקן אותי, זה הכול. "לא החכם לומד." זה לגמרי לא תלוי ברמת ההבנה בספר. זה סתם כדי איכשהו להתקשר. אבל מי שיותר מבין, יש לו בעיה יותר גדולה, כי הוא חושב שכבר רכש מה שצריך.

(סוף השיעור)