שיעור צהריים 25.11.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 577, מאמרי "שמעתי",

מאמר ס"א. "וסביביו נשערה מאד"

סא. וסביביו נשערה מאד

שמעתי ט' ניסן תש"ח

"על פסוק "וסביביו נשערה מאד" דרשו חז"ל, שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה. ושאל: "מדוע מגיע להם עונש גדול, אם הם צדיקים באופן כללי"?

והענין הוא, שכל הגבולים, שמדברים במציאות העולמות, הכל הוא בערך המקבלים. היינו ע"י שהתחתון עושה לעצמו איזה הגבלה וצמצום, נשאר כך למטה. משום שכך מסכימים למעלה, לכל מה שהתחתונים עושים, בשיעור זה נמשך השפע למטה. לכן התחתון, עם המחשבה דיבור ומעשה שלו, גורם שכך מלמעלה ימשך השפע למטה.

נמצא לפי זה, אם התחתון, על מחשבה דיבור מעשה קלה, נחשב אצלו כאילו עשה מעשה גדולה. למשל, על הפסק רגע בדביקות ה', נחשב אצלו כאילו עבר על איסור דאורייתא, החמור שבחמורות. אזי גם למעלה מסכימים לדעתו של התחתון. ונחשב זה למעלה, כאילו הוא עבר באמת על איסור חמור. נמצא לפי זה, שהצדיק אומר, שהקב"ה מדקדק עמו על חוט השערה. וכפי שהתחתון אומר, כן מסכימים עמו למעלה.

ובזמן שהתחתון לא מרגיש איסור קל, שיהיה חמור כמו איסור חמור, גם כן מלמעלה לא מחשיבין את הדברים הקלים, שעובר עליהם, שיהיו נחשבים לאיסורים גדולים. נמצא, שעם אדם כזה נוהגים עמו כאילו הוא היה אדם קטן. היינו המצות שלו הם נחשבים לבחינת קטנים, וכמו כן העבירות שלו נבחנים לקטנים. ששניהם נשקלים במשקל אחד, והוא בכלל נבחן לאדם קטן.

מה שאין כן מי שחושב את הדברים קלים, ואומר שהקב"ה מדקדק עליהם כחוט השערה, הוא נבחן לאדם גדול, שהן העבירות שלו הם גדולים, והן המצות שלו הם גדולים.

ולפי התענוג שהאדם מרגיש בעשיית המצוה, באותו שיעור הוא יכול להרגיש יסורים בעשיית העבירה.

ואמר על זה משל: לאדם שעשה איזה עבירה חמורה נגד המלוכה, ודנו אותו לעשרים שנות מאסר עם עבודת פרך, ומקום המאסר הוא מחוץ להמדינה, באיזה מקום נידח בעולם. ותיכף הוציאו לפועל את הפסק דינו, ושלחו אותו למקום נידח בקצה תבל.

ושם מצא עוד אנשים, שנחייבו מצד המלוכה להיות שם כמוהו. אבל הוא נחלה במחלת השכחה, ושכח, שיש לו אשה, וילדים, ואנשים ידידים, ומכירים. והוא חושב אז, שכל העולם אינו יותר מכפי שרואה את המקום נידח ועם האנשים שנמצאים שמה, וכך נולד שם. ויותר הוא לא יודע.

נמצא, שהאמת שלו היא לפי הרגשתו, מה שהוא מרגיש עכשיו, ואין לו שום התחשבות עם המציאות האמיתי, רק לפי ידיעתו והרגשתו.

ושם למדו עמו חוקים ודינים, בכדי לדעת שעוד הפעם לא יעבור על חוקים, וישמור את עצמו מכל אלו העבירות שכתוב שם בהחוקים, ולידע איך לתקן מעשיו, בכדי שיוציאו אותו משם. וכשהוא למד בספרי חוקי המלך, ראה, שמי שהוא עובר על עבירה זו למשל, שולחים אותו לארץ גזירה רחוק מישוב העולם. והוא מתפעל מהעונש החמור הזה, ויש לו תרעומות, מדוע נתנו עונשים כל כך גדולים.

אבל אף פעם לא יעלה בדעתו, שהוא בעצמו, הוא מהעובר על חוקי המדינה, וכבר דנו אותו בחומר הדין, וכבר הוציאו את פסק דינו לפועל. וכיון שהוא חלה במחלת השכחה, אף פעם לא ירגיש את מציאותו האמיתי.

וזה פירוש "וסביביו נשערה מאד", שהאדם צריך לעשות חשבון נפש על כל צעד ושעל, שהוא בעצמו עבר על מצות המלך, וכבר גרשוהו מהישוב.

וע"י רבוי מעשים טובים, מתחיל לפעול אצלו מח הזכרון. ומתחיל להרגיש, איך שהוא נתרחק כל כך ממקום ישוב העולם. ומתחיל לעסוק בתשובה, עד שמוציאים אותו משם ומחזירים אותו למקום ישוב. והרגשה זו בא דוקא ע"י עבודת האדם. ומתחיל להרגיש, איך שהוא נתרחק ממקום מקורו ושורשו, עד שזוכה לדביקות ה'."

שאלה: מה זאת אומרת שמלמעלה מסכימים לכל מה שהתחתונים עושים? מה פתאום מתחשבים בתחתונים?

מתחשבים בתחתונים, בוודאי. ראית פעם אדם שעושה עבירות מהתורה ומקבל עונש? לא. אז מה אתה שואל?

תלמיד: בכל זאת הוא כותב שהתחתון עם המחשבה, הדיבור והמעשה שלו קובע איך העליון יתייחס אליו.

כן, זה בדיוק. אין כפיה ברוחניות.

תלמיד: איפה החוקים של העליון פה?

זה אחד מהחוקים של העליון. לפי איך שהאדם קובע, הוא קובע לעצמו את אורח החיים שלו. הוא לא רואה התנגדות מלמעלה, אלא מה שיהיה אחר כך, אחרי 120, זה משהו אחר, אבל בינתיים איך שהוא בוחר כך עושים עמו.

שאלה: איך אדם מתרפא מאותה מחלת שכחה?

זה כאשר הוא נמצא בסביבה שמחזירה אותו להתנהגות נכונה. אבל אם לא, אז הוא לא יודע.

שאלה: כתוב "ומתחיל להרגיש, איך שהוא נתרחק ממקום מקורו ושורשו". מאיפה ההבחנה הזאת שאתה רחוק מהשורש?

היא מגיעה על ידי הסביבה. אתה מקבל דוגמה מהסביבה איך לעומתם אתה מתנהג. לפי זה אתה רואה עד כמה אתה מתרחק מהשורש.

תלמיד: מה זה להיות רחוק מהשורש? במה זה מתבטא?

על מנת להשפיע, על מנת לאהוב, להיות בחיבור, זה מה שאתה מזהה.

תלמיד: אתה מזהה שאתה רחוק מזה.

כן.

שאלה: ומה זה אומר שזה השורש, שזה המקום שלנו שממנו אנחנו רחוקים?

השורש שלנו - כולנו באים משורש אחד, כולנו נמצאים "כאיש אחד בלב אחד", כך נולדנו, מזה אנחנו באים. אחר כך על ידי השבירה, על ידי כל העבירות והשבירות התרחקנו, ועכשיו אנחנו מקבלים הזדמנות לחזור.

תלמיד: האם השורש שלנו הוא הבורא?

כן.

תלמיד: האם להרגיש שאנחנו רחוקים ממנו זה חשוב בשביל ההתפתחות שלנו?

למי שזה חשוב, ולמי שזה לא חשוב.

תלמיד: הדוגמה פה היא שהאדם איבד את ההכרה.

אם הוא מאבד את ההכרה, אז הוא לא מרגיש שהוא רחוק מהשורש.

תלמיד: ואז תחילת ההתפתחות שלו היא שלאט לאט "ע"י עבודת האדם. ומתחיל להרגיש, איך שהוא נתרחק ממקום מקורו ושורשו".

כן.

תלמיד: האם העבודה צריכה להביא אותנו להכרת הריחוק מהשורש?

מהשורש. זה שאנחנו מתחילים להתקרב זה אל זה, שאנחנו רוצים להיות יותר קרובים, להיות יחד, על ידי זה מרגישים יותר ויותר עד כמה אנחנו רחוקים מהשורש שלנו.

תלמיד: מהו השורש שלנו?

השורש שלנו הוא הבורא.

תלמיד: מה מרגישים כשמתחילים להכיר בזה שרחוקים?

שרחוקים מהבורא במידה שרחוקים זה מזה.

שאלה: בעל הסולם כותב "מי שחושב את הדברים קלים, ואומר שהקב"ה מדקדק עליהם כחוט השערה, הוא נבחן לאדם גדול, שהן העבירות שלו הם גדולים, והן המצות שלו הם גדולים". מה ההבדל בין אדם גדול לאדם קטן?

אנחנו מדברים על הגובה. ככל שהוא מעריך את החברה, את הבורא, את המעשים והמצוות, לפי זה אנחנו מודדים את הגובה שלו.

תלמידה: אבל הוא כותב שהתחתון לא מרגיש איסור חמור בעבודה שהוא עושה. מה השינוי ביחס של אדם גדול ושל אדם קטן, האם בעשייה שלנו כלפי החברים?

אדם קטן לא מרגיש שהוא רחוק מהבורא, רחוק מהחברה, וכך הוא מתנהג. אדם גדול ההיפך, אצלו הכול בגדול.

שאלה: לכאורה לפי המאמר אין לאדם אינטרס לשפוט את עצמו, כי אז הבורא שופט אותו באותה מידה. ואז במאמר כתוב שגם המצוות שלו נחשבות לגדולות. אבל לשפוט את עצמי לרעה, באותה פעולה זו גם שפיטה וגם מצווה אם אני מצליחה להתפלל לתיקון. האם באותה פעולה אדם יכול גם לשפוט את עצמו וגם להגדיל את המצוות שלו, וזה האינטרס?

גם וגם. הוא צריך לחשוב על כל הזדמנות לעשות מצווה או להתרחק מעבירה כדבר גדול. ושישים לב לזה.

תלמידה: אנחנו כל הזמן אומרים שקודם זו המצווה ולאחריה העבירה, קודם מצוות וכפועל יוצא זו העבירה. והמאמר דווקא מדבר על לחפש קודם את המצוות.

קודם כל אנחנו צריכים להתרחק מעבירות, ואחר כך להשתדל לעשות פעולות שנקראות מצוות.

שאלה: כתוב "וזה פירוש "וסביביו נשערה מאד", שהאדם צריך לעשות חשבון נפש על כל צעד ושעל, שהוא בעצמו עבר על מצות המלך, וכבר גרשוהו מהישוב". האם האדם צריך לעשות חשבון נפש באופן אישי?

קודם כל באופן אישי.

תלמידה: האם אפשר להביא את הבירור הזה לעשירייה?

כן. אבל אם הוא עושה את זה בחשבון הנפש האישי שלו, אז זה משפיע על כל עשירייה גם אם הוא לא מדבר על זה.

שאלה: מה הם שלבי ההחלמה ממחלת השכחה?

שאתה נמצא בחברה ואתה מקבל מהם דוגמה.

תלמיד: האם לפני גמר התיקון יכול להיות מצב שהאדם יודע שהוא בשכחה והוא יודע שהוא צריך לחזור?

לא, אין דבר כזה לפני גמר תיקון. איזה תיקון יכול להיות אם הוא נמצא בשכחה?

תלמיד: כלומר שלבי התעוררות ממחלת השכחה הם כל הזמן בפעימות, חיבור לחברה - נזכרים, ניתוק מהחברה - שוב מחלה.

כן. חוץ מזה יכול להיות שהוא יודע שהוא לא נמצא בדרך הנכונה אבל לא אכפת לו, כאילו שכח, שוכח לעשות חשבונות, כבר רגיל לזה.

תלמיד: הוא יודע שלא נמצא ומסכים עם זה?

כן, למה לא? כך רובם.

תלמיד: אני מדבר על התהליך שאנחנו עוברים לא על רובם.

גם אנחנו שעוברים יש לנו כאלה זמנים, ועוד איך.

תלמיד: איך מצמצמים את הזמנים האלה?

על ידי הלחץ של החברים. החברה צריכה לדאוג לעצמה. אם היא לא תדאג, אז היא אבודה. החברים צריכים ללחוץ זה על זה, להראות דוגמאות זה לזה, לדבר על זה, ולא לתת לאף אחד להסתובב, לברוח. זו כל התועלת מהחברה.

תלמיד: אם לא, אז ברירת המחדל היא לחזור חזרה למחלת השכחה ולשקוע שם.

כן. יכול להיות עוד יותר מזה, שאני מקבל דוגמאות רעות מהחברה.

שאלה: אילו חשבונות אנחנו שוכחים לעשות?

על זה תדברו ביחד ביניכם ותרשמו אפילו, אולי יהיו כאלה שתצטרכו לחזור עליהם יום יום וכך זה יתקיים.

תלמיד: אבל מהו הנושא שאותו מחשבנים? מה צריך לבדוק בחשבונות, בבדיקות?

כל מה ששייך למצוות. קודם כל זה כל מה ששייך לחיבור, לאחריות, שאין דבר כזה שאחד לא דואג לאחר, וכן הלאה.

שאלה: בעל הסולם כותב ש"ע"י רבוי מעשים טובים, מתחיל לפעול אצלו מח הזכרון." אילו מעשים טובים?

הדאגה לחברים. מה יש לו עוד לעשות?

תלמיד: איך בכלל להתחיל לעשות מעשים טובים כשהוא נמצא בשכחה?

כשהוא נמצא בשכחה, אז הוא יודע שיש לפניו בכל זאת חברים, לא יכול להיות שכולם נמצאים בשכחה, ועל ידי זה שמתחיל בפעולות כדי להתחבר איתם הוא מעורר את כולם.

תלמיד: כשאדם נמצא במצב שכחה, כמו במשל שהוא נתן, מה הוא מסוגל לעשות?

הוא יכול לעשות הכול, כי הוא שכח מכל החוקים.

תלמיד: אז מה בכוחו לעשות כדי להתחיל להחזיר את אותו מוח זיכרון?

רק להיות קרוב יותר לחברים. אין לו שום דבר, הוא לא יודע בשביל מה ולמה וכלום, אלא רק את זה הוא יודע. הוא מקבל מהם דוגמא מזה שהם קרובים זה לזה, וכך מתוך הראייה הזאת הוא גם רוצה להתקרב אליהם.

שאלה: איך להגיע להרגשה ומודעות שכל מה שקורה בעולם העליון והתחתון קורה רק לצורך התיקון שלנו?

תדברו על זה ביניכם ותראו עד כמה זה נכנס למוח ולעצבים, לכל המבנה של כל אחד ואחד.

שאלה: האם תפילה עבור החברים, עבור העשירייה, נחשבת כדאגה?

כן.

תלמיד: מה עוד אפשר להוסיף פיזית?

את זה שאני רוצה לעורר את כולם לחיבור ביניהם ועם הבורא. זה כולל את כל המצוות.

שאלה: איך לעבוד נכון עם דוגמאות שליליות מהסביבה, שלפעמים משפיעות עלינו יותר מאשר הדוגמאות החיוביות ומרחיקות מהמקור?

אנחנו משתדלים לא לראות אותן, לפי הכלל "על כל פשעים תכסה אהבה".

שאלה: כל יום אני יותר ויותר מודע שאני נמצא רחוק יותר מהחברים ויש בינינו מרחק גדול, למרות שהם מגובשים ביניהם. במה המצב הזה תלוי? כמה זמן הוא יימשך? האם הוא יימשך עד סוף הדרך ואני כל הזמן ארגיש את עצמי רחוק?

כל עוד לא תתקן את המרחק בינך לבין הקבוצה.

תלמיד: איך עושים את זה?

אני לא יודע.

שאלה: כתוב שנוהגים בו כאדם קטן, האם ככל שהבורא נותן יותר ייסורים ויותר ניסיונות, כך האדם צדיק יותר?

בגדול כן.

שאלה: נאמר עכשיו שאם אני מקבל דוגמה שלילית, רעה מהקבוצה, אז זה יכול לזרוק אותי למצב השכחה. איך אני יכול לקבל דוגמה רעה מהחברה אם הם כולם מתוקנים ובלמעלה מהדעת אני רואה אותם כמתוקנים? אני לא יכול לקבל מהם דוגמה שלילית.

אז אין לך אפשרות כזאת, אתה מקבל רק דוגמאות טובות.

שאלה: מחלת השכחה היא שכביכול היה פעם מצב טוב ועכשיו יש בעיה בזיכרון ולא זוכרים את זה. לאיזה מצב טוב שהיה בעבר צריך להתגעגע?

פעם הוא היה בחיבור עם החברים, בחיבור עם הבורא, איכשהו השתוקק לעשות פעולות לשם עליית הדרגה הרוחנית שלו, ועכשיו זה לא חשוב לו כביכול. זה נקרא שנפל למחלת שכחה.

תלמיד: נראה בדרך שלנו שכל המצבים באים בשביל לקדם אותנו קדימה, ואנחנו צריכים לשאול מה המצב הבא שלנו ולא להתגעגע אחורה.

אל תחשוב שכך זה הולך.

תלמיד: לדוגמה, יש לי ילדים גדולים, ואני מחכה שהם ייצאו מהבית ויקימו משפחות ויגדלו ילדים. שיתפתחו כבר, שלא ייתקעו אצלי עד גיל ארבעים ויעשו את אותו דבר שעשו כבני עשרים. איך בדרך שלנו נראה המצב הרצוי הבא שלנו? לאיזה מצב אנחנו צריכים להשתוקק?

זה תלוי במה שאתה עושה. הכול תלוי באדם עצמו, למה שהוא נמשך. עם הילדים, אז הטבע האגואיסטי שלך, החומרי, רוצה שהם יגדלו וייצאו מהבית ויהיו עצמאים. ברוחניות זה לאו דווקא כך. כאן ללא מאמץ אתה לא יכול לעשות שום דבר.

תלמיד: איזה סוג מאמץ מביא את המצב הבא?

מאמץ בחיבור, שעל ידי החיבור מתגלה יותר אור עליון והוא מאיר על כולם, על מי שקרוב אליו, וכך אנשים עולים במדרגות מעלה מעלה.

שאלה: האם אפשר לייחס את השכחה לרצון לקבל לעצמו?

כן.

שאלה: אם אני מרגישה על עצמי את כל הסימנים של מחלת השכחה, וכל יום אני מחזיקה בקבוצה, ברב, בשיעורים, אבל עדיין לא חוזר אליי הזיכרון, אני לא מצליחה להבין שאני מנותקת יותר מהבורא. האם יש איזו גישה פנימית יותר לזה כדי לחזור לזיכרון?

לא, רק בקשה מהבורא.

תלמידה: אני מתפללת אבל אני לא מרגישה שמשהו חסר, או שזה כבר חיסרון האמונה?

אם את לא מרגישה, אז זה לא טוב, זה אומר שאין לך קשר עם החברים.

שאלה: האם מצב של שכחה יכול להיות גלגול, שאדם צריך לעלות מדרגה שהוא לא מספיק לתקן?

כן.

שאלה: איך אנחנו יכולים לתקן בעשירייה את הקשרים שלנו בצורה כזאת שהם יהיו קשרים טובים, שנעביר את הקשר הזה ואת חום הלב שלנו לכל העולם ולכל ישראל?

אתן צריכות להתקרב בקבוצה אחת לחברתה וממש להשתדל עוד ועוד להיות חברות טובות, ממש בכלי אחד. אין יותר מה לעשות.

שאלה: אמרת שאני צריך לחבר את החברים ומהחברים לבורא ואלה כל המצוות. מה ההגדרה של מצווה ברוחניות? והאם אני צריך לבצע אותן כדי להצליח לחבר?

מצווה ברוחניות זאת השפעה דרך בני אדם לבורא. זה נקרא מצווה.

שאלה: תהליך השכחה הזה, האם כל אדם צריך לעבור אותו, או שאפשר להימנע מזה בעבודה?

בעשירייה ניתן להימנע.

שאלה: מה העשירייה מרוויחה אם כל הזמן נרגיש שאנחנו כבר נידונים והדין כבר יצא לפועל?

אתם תתוקנו.

שאלה: מאז שהתחילה המלחמה יש לי שכחה מוגברת, יותר ממה שהוא כותב פה. לא רק שאני שוכח שאני עושה חטאים אלא מתווספים. מאז המלחמה אני לא יכול לשמוע את קבוצות טורקיה, הייתי מוציא אותם אבל אתה לא תעשה את זה. מה עושים עם מצב כזה?

אני לא אעשה כזה דבר לאף אחד, אפילו שיתקשרו אלינו עם שאלות מעזה, מכל מקום שיהיה.

תלמיד: האם לכל דבר שיגידו לך אתה תאמין, שאוהבים אותך?

התפקיד שלי ללמד כל אדם שבעולם פנייה לאהוב, לאהוב את הזולת, כי זה בעצם החוק הכללי שבתורה.

תלמיד: אבל יש גם מידה כנגד מידה.

לא, קודם כל כך, ואחר כך כבר יש לדון.

תלמיד: השכחה המוגברת, מה עושים במצב כזה? בבוקר שאלתי אותך מה צריך בשביל להיות במשבצת התלמיד, אז ברוב הסעיפים שנתת אני לא עומד. אבל זה מתווסף, נהיה יותר גרוע.

אני חושב שכל הבעיה שלנו שאנחנו בינינו נמצאים בשנאה, בדחייה, בריחוק, בעבירות, וזה מה שעובר לאנשים בכל העולם, לכל האנושות, ולכן כל האנושות כך מתייחסת אלינו בחזרה. לכן אנחנו צריכים להשתדל לאהוב את כולם ככל האפשר. אבל אם בא אליך מישהו שרוצה להזיק לך, אז תקום לפניו ותתגבר עליו, כמו שכתוב בתורה. אבל סתם? לא, אסור לנו לשנוא. אתה עושה בזה עבירה גדולה.

שאלה: כתוב במאמר "וכשהוא למד בספרי חוקי המלך, ראה, שמי שהוא עובר על עבירה זו למשל, שולחים אותו לארץ גזירה רחוק מישוב העולם". האם אנחנו יכולים להרגיש את מקום הישוב הזה, אפילו לזמן קצר בעודנו בעולם הזה?

כן.

שאלה: האם שכחה קורית כשאנחנו מקבלים מילוי וצריכים להתרוקן כדי להגיע לדרגה הבאה?

כן.

שאלה: האם את מצב השכחה הבורא נותן לנו, או שאנחנו יוצרים את המצב הזה?

אנחנו מעוררים את התופעות האלה.

שאלה: איזו פעולה תהיה נכונה בעבודה שלנו, האם להביא לעשירייה את החיסרון שלי ולבקש מהעשירייה עזרה, או בחיצוניות להביע רק דאגה לעשירייה ובפנים לבקש עזרה מהבורא?

לחבר את העשירייה וביחד לבקש עזרה.

תלמידה: האם צריך לדבר על החיסרון הזה בעשירייה?

כן, בוודאי.

שאלה: האם יש שאלות שכדאי לברר בעשירייה לפני שמעלים אותן לפני הכלי העולמי, או קודם לברר חסרונות עם החברים?

לפעמים עושים כך, אבל איך שנוח לכם.

תלמידה: רציתי להודות לכל החברים שלנו כולל קבוצת טורקיה המדהימים, שמפגינים מסירות ודבקות, גם בדרך וגם ברב למרות כל הדברים שהם ניצבים מולם, אותה דוגמה נתנו קבוצות רוסיה ואוקרינה. מה שהם עוברים אני לא בטוחה שהרבה מאיתנו היו עוברים וממשיכים בדבקות ומסירות כזאת כלפי רב.

תודה. אנחנו כולנו איתך.

שאלה: אמרת שתפילה לחברות היא גם סוג של דאגה להן. איך אני יכולה בתוך התפילה שלי למדוד שבכל יום הדאגה שלי עבור החברות גדולה יותר ומלב פתוח יותר?

קשה למדוד, כי הכלים האלה נסתרים מאתנו בינתיים, אבל אם את מדברת עם החברות שלך, אז תהיה לך יותר ויותר הרגשה איפה את נמצאת, אם יותר קרוב למצב הנכון והטוב או לא.

תלמידה: אם אני באופן זמני לא מרגישה אם אני מתקרבת או מתרחקת, אני מתפללת אבל אני לא מרגישה איפה אני נמצאת, מה לעשות?

להתפלל ולבקש.

תלמידה: יחד עם העשירייה?

לבד, עם העשירייה. ודאי שעדיף עם העשירייה.

שאלה: כאשר יש הרגשה של ריחוק, מופיעה איתה הרגשת שחרור ממתח ומלחץ, וזה מרגיש כמו מנוחה. אם זה רק במוח, ברור שכאן צריך תפילה, אבל זה כמעט קרב אבוד מראש לרצות לצאת מהרגשת המנוחה. מה עושים?

להמשיך, עד שמצליחים.

תלמידה: מה הן מצוות גדולות ומצוות קטנות.

אין הבדל בין מצווה גדולה למצווה קטנה. כל המצוות הן אותו דבר, אלא שיש מצוות שהן כלפי בני אדם, והן העיקריות, ויש מצוות אחרות, שהן כלפי האדם עצמו או כלפי משהו אחר. אלה מצוות משניות.

שאלה: במידה שמתגלות העבירות ידועות גם הכוונות, וזה נותן לנו מקום, לא רק לתשובה, אלא גם כנקודת מוצא לבקש על הכוונה הנכונה?

כן.

תלמידה: גם יש שם יראה כדי שלא נחזור לבצע את אותן העבירות.

כן. זה מכוון אותנו נכון.

תלמידה: ואם כך, אולי זה הרגע לעשות ברית עם הבורא, באותה נקודה?

בבקשה, הבורא מוכן לכל דבר בכל רגע.

שאלה: אנחנו יכולים להימנע ממצב השכחה רק שאנחנו עובדים בהשפעה ובהגברת המעשים הטובים בעשירייה?

כן.

תלמידה: אז לָמה בכל זאת המצבים האלה קורים? אנחנו הרי עובדים בעשירייה.

בגלל שאנחנו לא מחזיקים עצמנו במצב הטוב, האגו שלנו מתגבר ואנחנו שוב נופלים לתוכו.

שאלה: מה לעשות כאשר אנחנו מראים דוגמה טובה בעשירייה, אבל זה מעורר כעס?

קחו את זה בחשבון.

שאלה: המאמר נקרא "וסביביו נשערה מאד". האם יהיה נכון לומר, שהשערה זה אור הבורא שמקיף אותנו ואנחנו לא מצליחים לקבל אותו נכון?

כן.

שאלה: כתוב כאן, שכשאדם אפילו לרגע אחד מפסיק את הקשר עם הבורא זה נחשב בשבילו שהוא עבר את האיסור הכי חמור, אז גם מלמעלה מסכימים עם המחשבה של התחתון. מה זה אומר שגם מלמעלה מסכימים?

כלומר, עד כמה אדם מעריך את המעשים שלו לחיוב או לשלילה, לפי זה מעריכים את המעשים שלו מלמעלה.

שאלה: מה אומרת התגובה הזאת מלמעלה, מה זה שמקרבים אותו?

מקרבים, מרחיקים, ודאי, הוא כאילו קובע לעצמו את המדרגה שאליה הוא עולה או יורד.

שאלה: יוצא, שככל שאדם רואה את העבירה שלו כגדולה יותר זה קובע את כוח התפילה שלו?

כן.

שאלה: איך אני יכולה לעזור לחברה אם אני לא בטוחה בכוונה הנכונה שלי? אני מבינה שיש את האגו שלי ואני לא תמיד צודקת.

על ידי דוגמה את יכולה לעזור לה.

תלמידה: זה לא עוזר לה, אני לא רואה שהיא מתחילה להתכלל בעשירייה כתוצאה מהדוגמה.

אז לדבר עם העשירייה, שכל העשירייה תתחיל להשפיע עליה.

שאלה: אני הרבה חושבת על מה אתה היית אומר כשאני עושה איזה פעולה. האם זה נכון, או שצריך לנסות להרגיש את הלב שלי?

צריך לנסות להרגיש את הלב, אותי, את העשירייה.

שאלה: כתוב במאמר שהודות למעשים הטובים הוא מתגבר על כוח השכחה. שאדם נמצא בשכחה הוא לא מסוגל לעשות מעשים טובים, העשירייה צריכה להוציא אותו למעשים האלה?

כן.

שאלה: האם אפשר לומר שהרגש הוא החיים, ושכל ללא רגש זה מוות?

תגידי, אפשר להגיד כל דבר.

שאלה: לגבי העיקרון שהוא אומר, שהתחתון עושה הגבלה למטה וככה מתייחסים אליו מלמעלה. אם לדוגמה אני לוקח על עצמי להתחיל להצטרף לאיזשהו מפגש עשירייה שעד היום לא קרה, אפשר להגיד שרק מעכשיו ההצטרפות או אי ההצטרפות שלי למפגש הזה תחשב מצווה או עבירה?

לא, קודם אתה היית נוכח בעשירייה.

תלמיד: כן, אבל נאמר שלקחתי על עצמי משהו, אפילו לא עשירייה, יש נגיד תפילה של הכלי העולמי כל יום בשלוש, עד היום לא הייתי מצטרף לזה, או כל דבר כשאני אילו מוסיף.

לְמה שהיה נהוג בעשירייה שלך ולא הצטרפת אליהם עד היום?

תלמיד: בדוגמה הזאת, כן.

כמה יש לך עבירות.

שאלה: אני מנסה להבין את העיקרון שמתייחסים אלי כקטן או כגדול לפי היחס שלי. עד היום הייתי בא בארבע לשיעור, לא ברבע לשלוש. אז עד היום איך התייחסו אלי מלמעלה, וזה היה נראה לי בסדר, לעומת שאני לוקח על עצמי משהו, איזו יגיעה שלא לקחתי עד היום?

אני לא הייתי משווה אחד עם האחר, כי איך אתה יודע, גודל מצווה וגודל עבירה, אבל אתה חייב להגיע ברבע לשלוש, לפני השיעור, ולהשתתף יחד איתם בהכנה לשיעור, זה מאוד חשוב.

שאלה: איך אני אמור להצדיק חבר אחרי שאני רואה שהוא לא מתנהג כמו שקבענו בעשיריה? כי אנחנו תמיד חייבים להצדיק, לא לדון אותו לכף חובה.

לגשת אליו בסבלנות ולהשתדל להחזיר אותו בתשובה.

תלמיד: איך אני מתייחס לאותה עבירה שנעשתה?

תעזור לו לתקן אותה.

תלמיד: זה יחשב לתיקון?

כן.

שאלה: אמרת שהבעיה שלנו היא שאנחנו נמצאים בריחוק, בשנאה ובפירוד בינינו. מה אנחנו צריכים לעשות כדי להרגיש את זה יותר, כדי לסבול מזה יותר ולהוציא מזה תפילה?

אתן צריכות להשתדל להיות כאישה אחת, כולכן יחד, ולעזור ככל האפשר כל אחת לאחרות.

תלמידה: אני אדייק, אם אדם נמצא במצב והוא לא מרגיש בצורה חזקה את השנאה, את הפירוד שיש בינו לבין העשירייה, מה הוא צריך לעשות במצב הזה?

להשתדל להיות מחוברות ממש בלב אחד. תשתדלו.

שאלה: האם אנחנו יכולות להגיע לכזה חיבור בעשירייה שאפילו מאחורי החיוך החיצוני של החברה נרגיש את המצב האמיתי שלה, את מצב השכחה ולעזור לה?

בוודאי.

תלמידה: מה יש לנו חוץ מדוגמה אישית, תפילה, לתת עצה לחברה?

זה כל מה שיש. יש לך מספיק גם בראש וגם בלב כדי לעשות חיבור שלם.

שאלה: במאמר מדובר על מחלת השכחה, איך לצאת ממחלת השכחה ולעבור להתקפה?

הכול על ידי הקבוצה, לבד אף אחד לא יכול להציל את עצמו. אדם חייב להשתדל לצאת מהקשר הרע ולהתחבר לקשר הטוב עם החברים, ובזה הוא מבטיח את העתיד הטוב שלו.

שאלה: צדיק ואדם קטן מרגישים בצורה שונה את יחס הבורא לפעולות שהוא עושה, הבורא מקפיד יותר עם הצדיק כחוט השערה. אנחנו לפעמים צדיקים, לפעמים רשעים, יותר רשעים מאשר צדיקים, אבל בכל זאת אנחנו צריכים להרגיש שכולנו כאחד וליצור יחס שווה למעשים שלנו, איך לעשות את זה בעשירייה?

אך ורק על ידי החיבור שלך בעשירייה למעלה מכל התנאים תוכלי להרגיש איזה חיבור צריך להיות. אך ורק בצורה כזאת, על ידי החיבור מעל לכל התנאים.

תלמידה: כלומר הדבר הכי חשוב זה חיבור בעשירייה.

כן. וככל שיש לך יותר בעיות בחיבור, להבין שזה מגיע מהבורא ובכל זאת צריך להתחבר למעלה מהבעיות האלה.

שאלה: יש לי הרגשה שכשהבורא נותן לאגו שלי לגדול, אז אני מרגישה יותר חיבור ודאגה בעשירייה, האם זה נכון?

כן, תמשיכי.

שאלה: אם חברה נותנת דוגמה לא נכונה, איך אני צריכה להתייחס לדוגמה הזאת, האם כל העשירייה צריכה לדעת על זה, או שעדיף לי לא לראות את זה ולא להתמקד בזה?

לא, שכולן יראו וכולן ידונו וכולן יתוקנו.

תלמידה: מה העבודה שלי כאן כשאני רואה את החברה שלי שנותנת דוגמה לא נכונה?

כך צריך, שכולן ידונו.

תלמידה: איך לעשות את העבודה?

לדון עם כל העשירייה.

שאלה: מה מחשיבים מלמעלה, האם הערכה עצמית או הערכת הקבוצה כלפיך?

הערכת הקבוצה.

שאלה: האם חיבור בעשירייה זה כשאני מחבר את כל החסרונות בעשירייה ומתקן אותם, ובצורה מתוקנת על ידי תפילה מבקש לחבר אותנו?

כן.

שאלה: הבעיה העיקרית שלנו שאנחנו לא מרגישים את הנותן, כדי להשיג ולהרגיש את הנותן בעשירייה עלינו לעורר את הנקודה שבלב. האם זה נכון שהיא תחבר אותנו, שכל הזמן נוכל לקבל תענוג ולהרגיש את נותן התענוג כדי לפעול נכון במעשים שלנו?

לא, שתמיד תרגישו תענוג, שתרגישו את הנותן, כך לא יקרה. את המצב הזה עליכם להשיג באותה מידה שבעצמכם תהיו הנותנים.

(סוף השיעור)