שיעור בוקר 12.07.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

חשיבות ההשתתפות בפעולות חברתיות -

קטעים נבחרים מן המקורות

תפיסת המציאות תלויה בחשיבות, והחשיבות תלויה מאוד בכמה האדם מסוגל להשקיע ובכמה הוא באמת נמשך לזה. אפשר להעלות את החשיבות בכל מיני צורות, אנחנו נדבר על זה, סך הכול יש לנו ארבעה פסוקים.

קריין: חשיבות ההשתתפות בהכנה לשיעור, קטע מספר 1, מתוך "פרי צדיק".

""חסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת ומתפללים, כדי שיכוונו את ליבם למקום" (משנה ברכות ה, א). ולשון כיוון, הוא ישרות הלב, והוא ליישר הלב, שלא יהיה פזור בתאוות וחמדות עניני עולם הזה, רק שיהיה מכוון ומיושר לאביו שבשמים."

("פרי צדיק". פרשת וישב)

זאת אומרת, צריכים ממש לעשות ניקוי מכל המחשבות, הרצונות, החשבונות, מה שלא יהיה, כך שהיושר שיוצא מאדם הוא בדיוק מכוון לבורא. בצורה כזאת יש סיכוי שאדם יעבור את כל המרחק הזה שיש בינו לבורא, ויוכל לפתוח את הכול.

תלמיד: הרב הזכיר עכשיו את היושר שיוצא מהאדם לבורא.

כן.

תלמיד: מהו היושר הזה?

יושר זו הנטייה שיש מהאדם לבורא, שהיא עוברת דרך כל מיני תנאים, שאדם חושב כך מלכתחילה וכך יהיה גם בסוף, וכך הוא עולה ישר להיכל ה'.

תלמיד: את הנטייה הזאת צריך לנקות?

כן. צריך להגביר אותה ולנקות אותה.

תלמיד: איך אדם מנקה את המחשבות שלו?

כנראה שאפשר לעשות זאת.

תלמיד: אני רואה שמיום ליום אני לא שולט במחשבות שלי. יש איזו מחשבה שמגיעה, ועכשיו צריך להתמודד איתה. מה זה אומר לנקות את המחשבות שלי?

מפני שהמחשבות מגיעות לאדם ונתפסות באדם, אנחנו נדרשים לנקות את עצמנו ממחשבות, מכל מיני דברים שיכולים להזיז אותנו מדרך ישרה וקצרה להשגת הבורא.

תלמיד: אני רואה ש-99% מהמחשבות שרצות לי בראש הן על עצמי, זה רצון לקבל.

כן.

תלמיד: האם לנקות את המחשבה זה להתפלל לבורא שייתן לי דבקות בו, שייתן לי חיבור? האם זה נקרא לנקות את המחשבה או שיש פעולה אחרת שממש מתייחסת למחשבה הספציפית הזאת שהגיעה אליי?

אני לא יודע, אבל כנראה שזה כל דבר שיכול להיות כהפרעה לקו הישר.

תלמיד: יוצא שרוב הזמן אני במין הפרעה. אם כך אני מתייחס למציאות אז כל החיים הם פחות או יותר הפרעה.

כן.

תלמיד: איך מנצלים את ההפרעה הזאת כדי לחזור לקו הישר? האם זה רק קשר עם הבורא, מין כרוז כזה, "הנה באה לי מחשבה, הבורא שלח לי אותה, אז עכשיו אני צריך להיות בקשר איתו"? או שיש משמעות למחשבה הספציפית הזאת, להפרעה הספציפית הזאת שבאה? איך אני מפענח מה הוא רוצה להגיד לי?

אני לא יודע. אתה צודק, יש הפרעות שאפשר להזיז, לדחות אותן, ויש הפרעות שאי אפשר.

תלמיד: אני עושה פה הכללה, אבל יש הפרעות שקשורות לרצון לקבל של האדם, ויש הפרעות שקשורות לעבודה עם החברים, לקשר בינינו.

כן.

תלמיד: ההפרעות בקשר בינינו גורמות לי סבל, אני לא אוהב אותן, הן מפריעות לי, מעציב אותי שבכלל יש לי כאלה מחשבות לא יפות על הדרך ועל החברים ועל מה שקורה. מה אני יכול לעשות עם סוג ההפרעות הזה ואיך להתגבר עליהן?

לבקש.

תלמיד: האם אני מבקש מהבורא "קח ממני את ההפרעה" או "תן לי חיבור"? מה אני מבקש?

כל דבר. כל דבר שיכול לקרב אותך לבורא ולהעמיד אותך פנים בפנים עם הבורא.

תלמיד: נאמר פה ש"חסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת ומתפללים שיכוונו את ליבם למקום." מהי הבקשה הזאת או התפילה הזאת?

"לב" זה רצון האדם. ככל שאדם עובד על הרצון שלו שהוא יהיה מכוון לבורא, קשור אליו, מוכן לקבל אותו, זה נקרא "עבודה שבלב", וקודם כל את זה חשוב לעשות.

תלמיד: האם זאת הכנה לשיעור או לפעולה כלשהי?

גם לשיעור וגם לכל פעולה שהאדם רוצה להצליח בה.

תלמיד: מה ההבדל בין הכנה לשיעור לבין השיעור עצמו?

גם עכשיו כשאנחנו בשיעור כולנו צריכים לכוון את עצמנו לחיבור בינינו.

תלמיד: האם יש הבדל בין ההכנה לבין הביצוע עצמו בשיעור?

כן. אחנו צריכים להיות בהכנה, וחוץ מזה להוסיף להכנה עוד נטייה להיות בחיבור.

תלמיד: גם בהכנה וגם בשיעור עצמו?

כן.

תלמיד: אנחנו באים היום עשרים דקות, חצי שעה לפני השיעור, עושים הכנה ואז מתחיל השיעור. בעצם צריך להיות באותה מגמה, גם בהכנה וגם בשיעור. מה ההבדל ביניהם?

ההבדל ביניהם הוא שההכנה היא גם בקשר בינינו, וסך הכול אתה בונה בזה מין בניין, תנאי אחד, שאתה רוצה להכניס בו את עצמך ואת הבורא ואת התנאים, כל מה שאתה חושב שחשוב.

תלמיד: האם יש מצב שאדם אומר, "ההכנה הצליחה. אפשר להתחיל את השיעור"? לא לפי זמנים אלא לפי הרגשה?

זה כבר תלוי באדם.

תלמיד: האם יש קשר בין חיסרון לבין מחשבה הבאה בעקבות החיסרון?

ודאי שמחשבה צריכה להיות כתוצאה מהתפשטות החיסרון.

תלמיד: בניקיון המחשבה אפשר להיעזר בסביבה?

כן.

תלמיד: האם בהכנה אנחנו צריכים להכין את עצמנו בחיסרון נכון לשיעור?

כן.

תלמיד: כפי שהוא כותב כאן, כשאדם קם לפנות בוקר לשיעור הוא יכול להיות מפוזר, להיות בתאוות, חמדות, בענייני העולם הזה. מה הוא יכול לעשות כשמתרוצצות במוחו כל הזמן מחשבות כאלה המושכות אותו מליישר את עצמו לבורא?

כן. יכול להיות שכך עובר במוחו, אבל עליו לחפש בכל החומר שלמד ומשם יוכל להוציא את אותו יהלום, אותה מחשבה מיוחדת, יחס מיוחד, וכך להמשיך.

תלמיד: מאיפה פתאום הוא מעלה, מלטש בתוכו את היהלום הזה?

מתוך שהוא נמצא בזה, כבר רגיל, הרגיל את עצמו ואז קל לו להיות בזה.

תלמיד: ואם במהלך השיעור יש בו עדיין מחשבות זרות וענייני העולם הזה מושכים אותו, האם זה חומר לעבודה בזמן השיעור או שהוא צריך לשים זאת בצד?

לא. אם אנחנו מדברים על אותו דבר הוא לא יכול לשים זאת בצד אלא להשתדל להתנתק מכול חומר המסיט אותו מהמחשבה על חיבור, ובכוח לקדם עצמו לחיבור.

תלמיד: אז להתנתק מהמחשבות האלה או לעבוד איתן לכיוון מסוים?

הפתרון למחשבות האלה הוא להיות כמה שיותר מול הבורא, קרוב אליו, ובלי הפסק לקצר לנקודת המיקשה בבורא.

תלמידה: למדנו שהכלי נבנה בזמן ירידה. אם אני מתנגדת לירידה, האם זה ניקוי המחשבה?

יכול להיות.

תלמיד: כשאדם מגיע לכאן, לאולם, החברים כבר נמצאים בהכנה ויש השפעה גדולה מאוד. איך להשתלב בצורה נכונה בהכנה של שאר החברים?

כלומר איך אני יכול להיות קשור לכל החברים שכבר נמצאים לפניי בהפצה, בהשפעה, באיזו קירבה? אני צריך באמת, גם לפני שאני הולך לישון, גם מרגע שאני קם, אפילו מתוך שינה, כבר לבדוק את עצמי איפה אני נמצא וכך להצליח.

תלמיד: וכשאנחנו כבר נמצאים כאן כולנו ביחד, איך לשלב את הקשר עם החברים לזה שהלב צריך להיות ישר לבורא?

יש כאן כמה עצות מה לעשות עם המחשבות, הרצונות וכל מה שקורה באדם. ככל שנתקרב, נעבוד ונלחץ על זה, נראה שאנחנו יכולים לכוון ישירות לבורא את כול מה שנברא בנו.

תלמיד: לפעמים, כשאני מנסה להתחבר לחברים אני מתעסק רק בזה ושוכח את הבורא. או הפוך, אני מנסה להתחבר לבורא, לתכונת ההשפעה, וכאילו שוכח את החברים. איך לחבר את שתי הנקודות?

אני חושב שלחבר את עצמי, כל כולי, לחברים ודרכם לבורא, זה בעצם הפתרון הנכון.

תלמיד: קודם להתחבר לחברים שיהיה כלי?

כן.

תלמידה: שמעתי שאנחנו צריכים להרגיש יותר קרובים ואפילו להיות פנים בפנים עם הבורא. מה זה אומר?

זה אומר, שאנחנו תולים בו את כל המצבים ושינויי המצבים שלנו, ורק בזה רוצים לראות את הפתרון שלנו.

תלמידה: כמו כן שמעתי שדרך החיבור עם הקבוצה אנחנו מרגישים חיבור לבורא. איפה נכנס כאן החיבור לרב?

אני חושב שאם אני מכוּון לבורא אז כל המצבים שלי, הנכללים בזה, קושרים אותי ישירות גם למטרה.

תלמידה: האם בהכנה לשיעור עלינו לכוון להרגשה שאנחנו קבוצה אחת מכוּונת? אני וכל אחד צריכים להרגיש כך?

כל מי שיכול.

תלמיד: הבורא בכוונה מבלבל את האדם כך שהוא לא ימצא אותו מאחורי ההפרעות. ואז כאילו יש כוחות אחרים המשפיעים עליו, חברים, סביבה חיצונית וכו'. למה זה בא כך בצורה ישירה, שלא נזהה את הבורא מאחורי ההפרעות האלה?

אנחנו צריכים לברר זאת, לשאול כמה שאלות שאחריהן יהיה לנו ברור יותר למה אנחנו מקבלים דווקא הפרעה כזאת כעזרה שעל ידה עלינו לכוון את עצמנו.

תלמיד: מה אדם צריך מצידו כדי לברר שהפרעה כזאת מגיעה מהבורא, איזה כלי יש לו לברר ולקשור את עצמו לבורא?

הוא צריך לקשור עצמו לבורא באופן שעל ידי ההפרעות האלה, כשהוא מתגבר עליהן עוד ועוד, הוא מתקרב לבורא.

תלמיד: אבל מלכתחילה הבורא בכוונה לא נותן לאדם לקשור את ההפרעה אליו.

כן. אז מה?

תלמיד: אז יוצא שאדם, במקום לקשור את עצמו לבורא מתעסק בהפרעה עצמה, לא מבין שהיא אמצעי.

הוא צריך להוסיף לזה עוד קצת יגיעה.

תלמיד: מהי היגיעה? איך אדם שהנטייה שלו היא לקשור עצמו להפרעה במקום לבורא, צריך להוסיף כדי לפתור את הבעיה?

כתוב כאן, "חסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת ומתפללים, כדי שיכוונו את ליבם למקום" (משנה ברכות ה, א). ולשון כיוון, הוא ישרות הלב," זאת אומרת, ליישר את הלב "והוא ליישר הלב, שלא יהיה פזור בתאוות וחמדות עניני עולם הזה, רק שיהיה מכוון ומיושר לאביו שבשמים." 

פשוט עוד ועוד וככול האפשר יותר ויותר להיות מכוון ישירות לבורא. והקשר הזה צריך להיות כמה שיותר ישר.

תלמיד: הבורא משנה לנו את התנאים כל רגע ורגע. כשאנחנו עובדים בעשירייה, אנחנו רואים כל הזמן בקשר בינינו שהתנאים משתנים. איך אנחנו מאלצים את הבורא לשנות את התנאים לכיוון הנכון?

אני חושב שאין לנו ברירה, אלא כשאנחנו פונים לבורא, אנחנו דורשים ממנו להתקשר אלינו בכיוון אחד. ואז נרגיש שהבורא לא משנה את ההתנהגות שלו איתנו, אלא רק רוצה לקשור איתנו קשר ישיר וישר.

תלמיד: זה מורגש כמו איזה טיל במסלול שיש לו כל הזמן נטיות ימינה שמאלה, ואנחנו צריכים לקחת את המנוע הזה ולישר אותו כל הזמן. מה אנחנו צריכים לעשות במאמץ המשותף שלנו כדי לראות שאנחנו בכיוון הנכון?

צריכים להיות קשורים בלב אחד, וכולנו יחד להיות מכוונים לבורא אחד.

תלמיד: האם זה בתפילה משותפת?

כן.

תלמיד: האם הרגשת הבורא היא תמיד דרך לבושים?

בדרך כלל.

תלמיד: יש מצבים שאתה יכול גם להרגיש בלי לבוש, וזו כבר לא תהיה אשליה.

בדרך כלל זו אשליה.

תלמיד: האם ההתכווננות הזאת שאנחנו מתכוונים אל הבורא היא דרך הטוב והמטיב, דרך הלבושים?

כן.

תלמיד: איזה הרגל אתה ממליץ לפתח לפני תפילה או שיעור, כדי שאדם יצליח לפתוח וליישר את הלב?

אני ממליץ להיות מקושר לבורא עם כל הלב של האדם, וזה מה שהאדם צריך לשמור.

קריין: קטע מספר 2.

"צריך לכוון לפני לימוד התורה את הסיבה, שבשבילה הוא לומד עכשיו תורה. כי כל מעשה צריך להיות איזה מטרה, שהיא הסיבה, שעושה עתה המעשה. וזהו כמו שאמרו חז"ל "תפלה בלי כוונה, כגוף בלי נשמה". לכן מטרם שהוא הולך ללמוד תורה, הוא צריך להכין את הכוונה."

(הרב"ש. מאמר 12 "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'" 1988)

להכין את הכוונה לפני הלימוד, זה בעצם הפתרון שאני כן אשמור את עצמי קשור לבורא דרך הלימוד.

תלמיד: איך אדם מכין כוונה?

מכל הסיבות, מכל המקרים שמתעוררים בו לבורא, הוא משתדל להבין, להרגיש, לתפוס את היחס לבורא הכי קצר.

תלמיד: מה קובע את התוצאות שהאדם יוציא מהשיעור?

שבסך הכול גם הכוונות, היחס של האדם ללימוד ולחומר שלמד, כל זה קושר אותו לבורא אחד.

תלמיד: האם הכוונה של האדם קובעת מה תהיה התוצאה מהשיעור?

כן, ודאי.

תלמיד: למה דווקא הכוונה קובעת?

מה עוד יכול להיות?

תלמיד: האדם גם עשה פעולה, הוא בא לשיעור.

זה כמו שאתה פועל במשהו בעולם הזה, זה לא משנה הרבה.

תלמיד: על זה אני שואל, למה דווקא הכוונות קובעות באמת את התוצאות?

כי הן יוצאות מעומק הלב.

תלמיד: האם הכוונה היא יותר חזקה מהרצון של האדם, אם היא יוצאת מעומק הלב?

כן.

תלמיד: איך אתה מכוון את הכוונה שלך כך שתהיה באמת כוונה נכונה?

אני חושב שכוונה היא המחשבה הכי פנימית שאדם יכול להוציא מעצמו ולמשוך אותה לבורא.

תלמיד: אבל איך אתה מתחבר לאותה מחשבה פנימית? אני מנסה לברר איך אתה באמת נמצא בכוונה לפני הפעולות שאתה עושה.

לפני פעולה אני לא יכול לחשוב על כוונה. אני קודם כל מבליט את הכוונה, מעלה אותה, ומסובב אותה כלפי הבורא, שרק אותה אני רוצה למלאות. אין יותר כלום, אם עשיתי את זה נכון, אז ודאי שעל ידי המעשים שלי אני צריך להתקרב לבורא.

תלמיד: נשמע שדיוק הכוונה וכל המאמצים האלה הם מעשה פרטי של האדם. אני מדייק את הכוונה, אני מחדד אותה, מעלה אותה. האם זה באמת כך, אני עושה את הפעולה הזאת?

כן.

תלמיד: איפה החברים פה?

אין. מפני שאם אני רוצה לעשות פעולה כללית קבוצתית נניח, אז אני צריך מראש לדאוג לחיבור של החברים, ורק מזה אני יכול להרגיש עד כמה אני אצליח בזה.

תלמיד: במה החברים שלי עוזרים לי לדייק את הכוונה לבורא?

החברים יכולים לעזור לי להעלות את חשיבות הכוונה. חוץ מחשיבות הכוונה לא הייתי אומר יותר כלום.

תלמיד: זאת אומרת, החברים נותנים לי חשיבות, אני נותן לחברים חשיבות, אבל הכוונה היא פרטית של האדם.

כן.

תלמיד: יש רגעים שאני מאוד מרוכז בשיעור, ותשומת הלב שלי ממש ממוקדת על החומר, על המאור, על הדרישה. ויש רגעים שאני לגמרי יוצא מריכוז, הכול בורח, אני לא יודע איפה אני נמצא. זה לא שאני במחשבות זרות, אני פשוט לא מרוכז במה שאתה אומר, במה שכתוב. במה תלויה עוצמת הריכוז ותשומת הלב של האדם במהלך השיעור?

עוצמת הריכוז של האדם בלימוד, בכוונה בזמן הלימוד, תלויה אך ורק בזה שהאדם יהיה קשור לבורא.

תלמיד: אדם שמגיע לשיעור ולא מצליח להחזיק בכוונה, האם נכון להגיד שאפילו שכר הליכה לא בידו?

לא. יש לו שכר הליכה, הוא בכל זאת עשה איזה פעולות עם הרגליים. השאלה כמה הוא היה קשור עם הראש ועם הלב.

תלמיד: מה הערך שנותנת הכנה טובה לשיעור עצמו?

גובה.

תלמיד: במה ההכנה משפיעה על האור, ומאפשרת לו להאיר?

ההכנה בקשר עם החברים ועם הבורא להיות כולנו יחד, מכינה מקום לבורא שיתפשט ביניהם ויקשור אותם יחד.

תלמיד: מה הייתה תפילתו של הרב"ש, על מה הוא התפלל, איזו הכנה הוא עשה?

אני לא יכול להגיד. שואלים אותי על מה הייתה תפילתו של הרב"ש. אין לי כאלה נתונים בלב.

תלמידה: אם הכוונה בלימוד התורה לא טהורה, האם הלימוד עדיין יכול לרומם אותנו, או שהשפעתו מושפעת לחלוטין מהכוונה?

התוצאה מהמאמצים שאנחנו מוציאים מעצמנו, מעלים אותם, הם כולם תוצאה מהכוונה.

תלמידה: אנחנו צריכים לכוון את עצמנו לבורא. מה ההבדל בין לכוון את עצמנו לבורא בזמן שיעור, לבין לכוון את עצמנו לבורא כל היום?

מה ההבדל? הבדל בכל התנאים האלה.

תלמידה: מָה בעצם קורה בשיעור?

בשיעור זה בשיעור, לפי נושא השיעור, לפי המצב שלך, קשר עם חברות וכן הלאה.

תלמידה: מה זה נקרא שעברנו שיעור מוצלח?

שיעור מוצלח זה שגילינו נושא, והתעמקנו בו ככל האפשר יותר ויותר. וניסינו לסגל את עצמנו גם לזה וכך התקדמנו.

תלמיד: אנחנו מכוונים את עצמנו להיות ישר-אל, זו ההכנה שלנו. כמו שלמדנו בפתיחה – ראש, תוך, סוף - הסוף הוא כל ההפרעות, כל המחשבות, כל מה שמתגלה לנו בחיי היומיום, ואנחנו כל פעם צריכים לקשור את זה לראש לישר-אל, לי ראש, להיות ממש הראש של ההנהגה. האם זו ההכנה שלנו וכל העבודה שלנו לעשות?

כן.

תלמידה: השיעור התחיל בזה שתפיסת המציאות תלויה בחשיבות. בזמן ירידה אני מבררת עד איזה גבול אני יכולה לרדת. זה תלוי במושגים שהשכל שלי נתקל בהם ואני לא יכולה להמשיך בעבודה והבורא צריך להשלים. האם יש שם בחירה בין חוסר כוחות לבין חשיבות?

יכול להיות.

תלמיד: האם בהכנה האדם צריך להגיע למצב שווה עם כל החברים לפני שהוא נכנס לשיעור?

לא.

תלמיד: להגיע לאיזה שלמות.

לא.

תלמיד: זאת אומרת אם יש לו יחס שונה עם כל חבר.

לא להתעסק בזה.

תלמיד: לא להתעסק בזה, אפילו שלפעמים הפערים האלה הם דווקא מעוררים אותו.

אפילו.

תלמיד: זאת אומרת לנסות להיות מעל זה כל הזמן.

כן.

תלמיד: מה זה המעל?

אני לא יודע למה אתה מתכוון, אבל ההתחלה שלך לא טובה.

תלמידה: לפעמים כשאדם לא יכול להגיע לשיעור, אפילו אם זה קורה פעם או פעמיים, מצד אחד זה מנתק אותו, אבל מצד אחר זה מאוד מגדיל אצלו את חשיבות המטרה, חשיבות הקבוצה. איך אפשר לשמור על החשיבות גם כשמגיעים יום יום לשיעור?

על ידי הדיבורים שרוצים לברר כמה זה חשוב.

תלמיד: מה הדבר הטוב ביותר שאדם יכול לעשות כדי לכייל את עצמו נכון ולצאת עם כוונה ליום?

אין לי עצות ברורות.

תלמיד: ענית קודם ששיעור מוצלח אפשר למדוד לפי כמה נכנסו לעומק שלו בעצמנו, ואיך התקדמנו בזה ואיבדנו את עצמנו בתוך זה. בכנס האחרון היו שלושה שיעורים. היה שיעור ראשון אמרת שהוא מאוד מוצלח, על השיעור השני אמרת שיש איזו בעיה, ושיעור שלישי אמרת ששוב היה שיעור מוצלח. האם אנחנו גם צריכים להגיע בעצמנו, ככלי אחד, להבחנות כאלה כמו שלרב יש? שהיה לנו שיעור מוצלח? שעבדנו מספיק חזק בשיעור? או הכנו את עצמנו מספיק טוב?

להשתדל שיהיה כל שיעור, שיעור מוצלח. זהו, אין לי יותר מה להוסיף.

תלמיד: אתה רואה שיהיה לנו בסוף איזשהו כלי שלנו שאנחנו בתוכו נוכל לקבל הבחנות כאלה?

בלי ספק.

תלמידה: שמעתי שאמרת שמכל הסיבות ומכל המקרים שמתעוררים בו הוא משתדל להבין, להרגיש, לתפוס, את היחס לבורא הכי קצר. כשאנחנו בסביבה שלנו זה קצת יותר קל לקשור דברים לבורא. כשאנחנו בחברה החיצונית, שזה רוב שעות היום, זה מאוד קשה. אדם יכול לחליף את הסביבה הפנימית שלו כשהוא בחוץ?

לא.

תלמידה: אז מה עושים?

משתדלים לא לצאת מהקשר שיש לנו.

תלמידה: איזה קשר?

קשר בין החברות, חברות וחברים, כן, להיות בזה.

תלמידה: איך מחזיקים קשר פנימי כשאנחנו בסביבה חיצונית?

אין לי מילים לבטא את זה. אבל ברור שהקשר הפנימי מחזיק אותנו.

תלמיד: אמרת שהפתרון למחשבות המפריעות זה להיות יותר קרובים לבורא. ובעצם כל עצה שאתה נותן לגבי הכנה, זה יותר קשר עם הבורא. איך אני מגיע להכנה וקושר את עצמי לבורא כדי לפתור את זה?

רק תפילה. פנייה לבורא.

תלמיד: מה צריכה להיות התפילה כדי שבאמת נתקשר אליו?

מתוך תפילה עם החברים, אתם כולם מתפללים לבורא ומבקשים ממנו.

(סוף השיעור)