שיעור בוקר 07.08.2019 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", "פתיחה לחכמת הקבלה", עמ' 200,

אותיות קע"ה – קע"ח

קריין: "כתבי בעל הסולם", עמ' 200, "פתיחה לחכמת הקבלה", אות קע"ה.

אות קע"ה

"והנה נתבאר, שמבחינת הקביעות אין בכל העולמות והפרצופים שבהם רק בחינת ו"ק בלי ראש, כל אחד כפי בחינתו, כי אפילו הנר"ן דצדיקים אינם אלא בחינת ו"ק, כי הגם שיש להם ג"ר דנשמה מעולם הבריאה, עכ"ז ג"ר אלו, נחשבים רק בבחינת ו"ק בערך עולם האצילות, מטעם שהם בחינת אור חסדים הנפרשים מחכמה כנ"ל. וכן פרצופי אצילות, אע"פ שיש ג"ר בראשים שלהם, מ"מ כיון שאינם מאירים לגופין, הם נחשבים רק לבחינת ו"ק. וכל המוחין המגיעים לעולמות, שהם יותר מבחינת ו"ק, אינם אלא ע"י המ"ן שמעלים הצדיקים. אמנם המוחין האלו לא יוכלו להתקבל בפרצופין, זולת דרך עלית התחתון למקום העליון, כמו שנתבאר. והוא מטעם, כי אע"פ שהם נחשבים לבחינת השלמת הע"ס דמין הב', מ"מ, כלפי הגופין והז"ת עצמם עוד הם נחשבים לבירורי אח"פ דמין הא', דהיינו שאינם נשלמים במקומם עצמם, אלא רק כשהם נמצאים במקום העליון. (כנ"ל באות קמ"ב). ולפיכך, לא יוכלו ה"פ אצילות לקבל נשמה חיה יחידה דא"ק, זולת בעת שהם עולים ומלבישים אותם. וכן הנר"ן וג' עולמות בי"ע, לא יוכלו לקבל נר"ן דאצילות, זולת רק בעת שהם עולים ומלבישים לישסו"ת וזו"ן דאצילות. עש"ה. כי אלו האח"פ דמין הב' השייכים לז"ת, שיש להם התפשטות ממעלה למטה, למקום הז"ת, לא יתבררו רק בגמר התיקון, כנ"ל. ולפיכך בעת שהג' עולמות בי"ע עולים ומלבישים לישסו"ת וזו"ן דאצילות, נמצא אז, שמקומם הקבוע מפרסא ולמטה, נשאר ריקן לגמרי מכל אור קדושה. ויש שם הפרש בין מחזה ולמעלה דעולם היצירה, לבין מחזה ולמטה שלו, כי נתבאר לעיל, שמחזה ולמטה דעולם היצירה, הוא מקום הקבוע רק לקליפות, (כנ"ל באות קמ"ט), אלא מסבת פגם חטאו של אדה"ר, ירדו ד"ת דיצירה דקדושה וע"ס דעשיה דקדושה ונתלבשו שם. (כנ"ל באות קנ"ו). ולפיכך בעת עליות בי"ע לאצילות, נמצא שמחזה דיצירה ולמעלה, אין שם לא קדושה ולא קליפות, אבל מחזה דיצירה ולמטה, יש שם קליפות. כי שם המדור שלהם."

אומר לנו בעל הסולם שכל התיקונים שלנו עד גמר התיקון, לא כולל גמר התיקון, כל התיקונים הם בעליה. זאת אומרת, אח"פ דעליה, אח"פ לא אמיתי, כלים דקבלה לא אמיתיים, לא ממש בחינה ד'. אלא עד כמה שכלים דקבלה יכולים להתכלל בכלים דהשפעה. זה הבדל גדול מאוד ממה שצריך להיות מתוקן.

רק להבין שהתיקון צריך להיות שבְמקום של עולמות בי"ע יאיר האור, כי שם הכלים האמיתיים, אגואיסטיים כאלה הגרועים ביותר, ועד גמר התיקון לא יכול להיות ששם בכלל יהיה איזה אור, אלא הכלים יכולים לעלות לעולם האצילות. קודם כל, עולם הבריאה עולה לנוקבא דאצילות, אחר כך עולם הבריאה עולה לזעיר אנפין דאצילות, ואז במקום נוקבא דאצילות עולה עולם היצירה. אחר כך עולם הבריאה עולה לישסו"ת, ז"ת דבינה דאצילות, ואז עולם היצירה עולה לזעיר אנפין דאצילות, ועולם העשייה למלכות דאצילות. וכך כל עולמות בי"ע הם עולים למעלה מפרסא, ושם הם משלימים את פרצופי אצילות ולמעלה מפרסא הם יכולים לקבל הארה.

מה שאין כן, למטה במקומם, כשהם עוזבים את המקום הזה, שם נשאר מקום ריק, ולא יכול להאיר שם שום דבר. ישנה תוספת הארה הקטנה, אבל זה ממטה למעלה, חסדים. יש בזה תיקונים גדולים, אנחנו נלמד את זה אולי פעם. בעל הסולם לא מפרש את זה, בכתבי האר"י זה ישנו, שם יש כל מיני צורות של שמים, אולי נלמד. יש שם הכנות לתיקונים שיבואו בגמר התיקון.

אבל מה שכן חשוב לנו, שכל התיקונים הם באח"פ דעליה, בכלים שעולים, ולכן כל העבודה שלנו היא איך להתחבר בינינו ולעליון. ובזה אנחנו יכולים להשיג כוח שמעלה אותנו, כוח שממלא, שמתקן אותנו.

שאלה: מה זה נקרא שעולמות בי"ע מלבישים את הישסו"ת? הם נעשים חיצונים?

לא עולמות, עולם. עולם הבריאה מלביש את ישסו"ת. זו העלייה המקסימלית, המרבית שלו, כי הוא לא יכול אחרת. הוא גם כנגד הישסו"ת, הוא גם בתכונות הבינה, אז העליה שלו היא לישסו"ת. מה זאת אומרת שהוא מלביש? שהוא מקבל תכונות כאלו שהוא יכול להזדהות עם חיצוניות דישסו"ת, ולכן הוא מזדהה עימו. זה נקרא "מלביש". משיג במשהו תכונות של העליון, והוא והעליון נעשים כאחד, שאחד משלים את השני.

ישסו"ת רוצה להשפיע ועולם הבריאה שעולה לשם הוא מעלה את הכלים שלו. אמנם הכלים דקבלה שלו זה לא כלים דקבלה אמיתיים, זה רק ביטוי של כלים דקבלה, כי עולם הבריאה שייך לבינה, אבל בכל זאת, כשהוא עולה לישסו"ת, יש לישסו"ת תוספת.

שאלה: הוא נעשה חיצוני לישסו"ת?

כן, ודאי שחיצון, מתלבש עליו. הוא מוסיף לישסו"ת עביות וישסו"ת יכול לעבוד עם העביות הזאת בדרגה שלו בזה שמתבטל אליו. עלייה זה קודם כל ביטול. אני מבטל את עצמי כלפי העליון, ובזה העליון מעלה אותי, ולפי מידת הביטול שלי, אני מתלבש על העליון, הוא נותן לי את התיקון הזה. וכשאני מתלבש על העליון, אז אני מבין אותו, מרגיש אותו, משיג אותו במשהו בצורה חיצונה. זאת אומרת, אני לא ממש נמצא במקומו. אפילו שכך לפעמים כותבים, אנחנו צריכים להבין ש"התחתון העולה לעליון נעשה כמוהו", זה כמוהו ולא הוא בעצמו.

זאת אומרת, זו בכל זאת השגה בצורה חיצונה. בכלים של עולם הבריאה נגיד שעולה לישסו"ת, הוא משיג את זה בכלים שלו המתוקנים, אבל זה טבעו. כי סך הכול עולם הבריאה זה ו"ק מישסו"ת. כמו שעולם היצירה זה ו"ק מזעיר אנפין, ועולם העשייה ו"ק ממלכות.

שאלה: איך מתלבש עולם על ספירה? הרי עולם מכיל הרבה יותר פרטים מספירה?

עשר ספירות, וגם ישסו"ת זה עשר ספירות. זה רק נקרא "עולם", אבל מה זה עולם? עולם הבריאה זה חמישה פרצופים? אז מה ההבדל בין חמישה פרצופים לבין חמש ספירות? בגודל?

כל עולם הבריאה יכול להיכנס לאלפית של הישסו"ת. כך ההבדל בין המדרגות, שאין שום דמיון בין המדרגה התחתונה לעליונה, שהיא יכולה במשהו להחליף אותו, להיות במקומו. זאת אומרת, אנחנו רק אומרים שמה שמשותף ביניהם זה התכונות. אבל מה זה תכונות? אם לאדם גדול, חכם, ממש חכם א-לוהי יש ראש, ולתינוק שנולד יש עכשיו ראש, אתה יכול להשוות ביניהם? אנחנו אומרים ראש עולה לראש, שאם הוא יקבל משהו, הוא יקבל מהראש של העליון, אבל לא שיכולים להשוות.

לכן כל העולם שלנו, כמו שכותב בעל הסולם, זה כגרגיר חול לעומת יקום שלם. זה באמת כך, אי אפשר לתאר. כי ההבחנות האיכותיות הן כאלו, שזה לא יכול להיות אחרת.

נגיד כלב, זו חיה חכמה יחסית. אבל תיקח תינוק בן שנה לעומת כלב בן עשר שנים. בכל זאת, הכלב פועל רק לפי אינסטינקטים ומה שהוא מכיר ולא יותר. ותינוק מפתח כל פעם את עצמו, והולך, ומשיג, ונכנס לכל דבר. זו גישה מדרגת החי או מדרגת האדם, זה ההבדל.

דחף להשיג את הכוח הפועל בנפעל, זה מה שאין בדרגת חי. לכן העולמות, זה שעולה למעלה הוא בכלל נעלם שם. זה רק נקרא "עולמות", אבל בעצם זה הבחנות.

אין לי כל כך מילים.

שאלה: תוכל להסביר מה זה אח"פ דעליה?

מה זה אח"פ דעליה? היו לי כלים דקבלה וכלים דהשפעה, כולי עשר ספירות. פתאום נכנסתי למצב שאני לא יכול לעבוד עם כלים דקבלה. זאת אומרת, לקבל על מנת להשפיע אני לא מסוגל. אני נגיד בודק את עצמי, או שעוזרים לי, לא חשוב, אבל אני רואה שאני לא יכול להשתמש בכלים האלה יותר, לא מסוגל. לקבל על מנת להשפיע, אין לי כוח, אני מיד נופל לעל מנת לקבל.

אנחנו רואים את זה גם מהחיים שלנו. שיש לך לפעמים כוונות יפות, טובות, לעשות כל מיני דברים לחברה, להפצה, על מנת להשפיע, להכול, אבל כשאתה מגיע לעניין, אז אתה, כמו שאני רואה אותך, מתעצל. מעדיף לשכב, לשבת, ככה לשכוח על זה. זאת אומרת, מה מהכוונות והמחשבות היפות שהיו? כשהגיע תענוג מהמנוחה, התענוג הזה כובש אותך, וכל התוכניות היפות עפות.

מה אפשר לעשות? אפשר להתכלל בעליון, ובצורה כזאת להצליח. איך? אני נכלל בקבוצה, פשוט מאוד. מה זה עוזר לי? אני מקבל מהם הארה, תמיכה. וכך זה בכל דבר ודבר, אנחנו לא מסוגלים. למה כל המקובלים אומרים על האיחוד, על הקבוצה, על החיבור שזה התיקון? כי אף אחד לא יכול לבד להתגבר על הרצון לקבל שלו, אפילו הקטן ביותר. כי הרצון לקבל שלו הקטן ביותר הוא נשבר, נבדל, התחלק מהרצון לקבל הגדול שהיה באדם הראשון, ושם היו תומכים זה בזה ומלאים באור הכללי שהבורא היה ממלא את הכלים המאוחדים. אבל כשהפסיקו להיות מאוחדים, אז כוח הבורא הוא דווקא מפריד, האור העליון פועל הפוך.

זאת אומרת, אין לנו ברירה, אלא להשתמש באח"פ דעליה. שאני נכלל בעליון, שזו חברה, גלגלתא ועיניים, כלים דהשפעה. למה הם כלים דהשפעה? כי אם אני מתייחס אליהם כמו שהם נמצאים בהשפעה, אז הם נמצאים בהשפעה לעומתי. אני בונה אותם בצורה כזאת, לא שהם כאלו. זאת אומרת, אם אתה מסתכל מבחוץ על הקבוצה, כולם אגואיסטים, כולם רשעים. אבל אם אדם מסתכל עליהם בצורה כזאת שאני רוצה להתכלל בהם, אני רוצה להיות מסור להם, אני פועל דרכם, אז מיד הוא מגלה שם שיש כוח עליון, כוח השפעה.

תלמיד: כל כולו מתבטל לעליון?

כן. מאיפה הוא יודע אם כולו או לא כולו? הוא לא מכיר את עצמו. אף אדם לא מכיר את עצמו. הוא גם לא מכיר את מקומו, איפה הוא. ככה, איכשהו. אבל זה אח"פ דעליה.

תלמיד: בעצם כל הפרצוף עולה לאח"פ?

הרצונות שלי שנכללים בקבוצה, זה נקרא שאני נמצא באח"פ דעליה. אני מעלה את הכלים דקבלה שלי ונכלל בכלים דעשירייה, שזה כלים דהשפעה. העשירייה נבחנת אצלי ככלים דהשפעה, כלים דעליון. העליון תמיד בהשפעה לעומתי.

זה התיקון. אין לנו תיקונים אחרים. סך הכול.

תלמיד: עולם האצילות נברא כדי לתקן את השבירה.

נכון.

שאלה: אז למה העלייה היא מקסימום עד ישסו"ת?

אין לך יותר את מי להעלות. אוזן, חוטם, פה, זה מה שיש לך להעלות. ז"ת דבינה, זעיר אנפין ומלכות הם כלים דקבלה שנמצאים בכלל במציאות. עוד מד' בחינות דאור ישר יש לך שורש, בחינת שורש, א' וחצי ב', זה כלים שמגיעים מלמעלה. כשבחינה ב', בינה, מתחילה להוליד את הזעיר אנפין, אז החצי התחתון של בינה זה הרחם שלה, איפה שהיא מפתחת את עצמה, אומרת "אני רוצה בכל זאת לבנות רצון לקבל", זה כבר ז"ת דבינה, והיא בונה את זעיר אנפין, בחינה ג', וממנו את בחינה ד'.

זאת אומרת יש לנו כתר, חכמה, ג"ר דבינה שהם כלים דהשפעה, ז"ת דבינה, זעיר אנפין, מלכות שהם כלים דקבלה, וביניהם הפסק, חתך, פרסא. לכן התיקון הוא שאי אפשר לתקן כלים דקבלה במקומם אלא זה יהיה רק בגמר התיקון, לכן אפשר לתקן אותם רק בהתכללות בעליון. אנחנו עוד נלמד למה צריכים דווקא תיקון כזה, מה יש בזה, למה בטיפין טיפין אני לא יכול לתקן ז"ת דבינה, זעיר אנפין ומלכות? מה זה נקרא שאני לא יכול לתקן את הרצון לקבל במקומו? מה זה בהתכללות בעליון, בזה שהוא מתבטל כלפי העליון, שהוא נכלל שם, שהוא נמס שם, ממש נעלם, מה התיקונים שבזה?

בפשטות זה מפני שהוא מתקשר בזה לעניין השפעה, לעל מנת להשפיע, נכלל בבורא, נותן לבורא אפשרות לעבוד עליו, הוא רוצה להיכנס כעובר בתוך העליון, הוא כזירעון שרוצה להגיע לרחם ולהיכנס לביצית, ממש כך, זה אח"פ דעליה.

תלמיד: אז ישסו"ת זה התיקון של התחתון ואז בגמר התיקון "רב פעלים מקבצאל" משלים את כל עולם האצילות?

איך זה יהיה בגמר התיקון אנחנו לא יודעים, אולי עוד נלמד קצת על זה, אחרי שכל האח"פ דעליה יעלו בהדרגה ויתכללו בעולם האצילות בפעולת רב פעלים מקבצאל, יישאר למטה רק לב האבן שלא יכול לעלות, לא יכול להתכלל אבל אנחנו נרגיש שאנחנו לא יכולים לתקן אותם ואז ההכרה הזאת, של מה זה לב האבן לעומת הכלים שיכולים להתכלל בבורא, בתכונות העליונות, בתכונות דהשפעה, תפעל כך שיותר מזה אנחנו לא צריכים.

כמו שהוא כותב, אנחנו לא צריכים לתקן את הרע אלא להכיר אותו, כי בזה שאתה מכיר אתה סולד ממנו ובזה הוא כבר ניתקן, זה התיקון שלו, שאני שונא אותו עד כדי כך. אם אין בו שום פירוט ממני, שום דבר, שום פירור, שום רצון לקבל, זה נקרא שהשנאה שלי אליו היא כזאת שחותכת אותי מלב האבן ואז זה מספיק, והוא כבר ניתקן מלמעלה.

גם בתיקונים הקודמים ללב האבן אנחנו לא צריכים לתקן את הרע אלא לשנוא אותו, בדרך כלל זה רע לנו לשנוא את הרע כי אנחנו לא אוהבים את העניין הזה, אלה עצבים, אלה מתחים, אבל בצורה עניינית לשנוא את הרע זה כל התיקון, זה נקרא שאתה כבר נפרד.

שאלה: אני מנסה להבין יותר טוב מה המהות של ו"ק, מה הכוונה שהעולמות בבחינת ו"ק?

ו"ק זה נקרא שאין לו ראש, ו"ק זה נקרא שיש לו רק אורות נפש רוח, ו"ק זה נקרא שאין לו מסך לעבוד עם כלים דקבלה אלא רק עם כלים דהשפעה, ו"ק זה נקרא ו' קצוות שזה זעיר אנפין, שאין לו ראש והוא קטן, ו"ק זה סימן, סמל, ביטוי לכל מיני מצבים לא גמורים, חלשים.

שאלה: בעל הסולם מזכיר את אדם הראשון ואת חטאו, רק בשביל להסביר זאת אולי כסיבה לעמידת עולמות. ובכלל הוא מסביר מצבים שונים איך העולמות עומדים אבל על אדם הראשון הוא לא מדבר.

פעם פתחתי תיק כזה גדול, קלסר, שהיה כתוב עליו, "אדם הראשון" והתחלתי לאסוף כל מיני חומרים עליו, יש גם ספר שמישהו, סתם, אדם שלא מבין כל כך, אסף מכל מיני ספרים קטעים על אדם הראשון. אבל המקובלים מדברים על זה כאילו זה ככה, בין היתר, ללא בירור ממש, מפני שהם לא רוצים לבלבל אנשים, לא רוצים לבלבל תלמידים. אנחנו עדיין חושבים שאנחנו לומדים חכמה ועל ידי החכמה הזאת נבין משהו, אנחנו כלום לא נבין אלא רק, מה נוכל לעשות כדי שהאור יתלבש בנו, רק מתוך זה, "ממעשיך הכרנוך" בלבד ולכן אין על מה להצטער.

אני זוכר את עצמי, הייתי ממש רץ כדי להבין מה זה. על מערכת העולמות אנחנו לומדים כל כך בקפדנות עם כל כך הרבה פרטים ועל אדם הראשון שצריך להיות ונמצא באמצע המערכת לא לומדים עליו, כאילו זה לא כל כך חשוב, שוכחים ממנו, הוא קיים אי שם ומתמלא באור ונשבר ואומרים לנו, זה כאילו כמו בעולם הנקודים, מה זה "כאילו כמו בעולם הנקודים"? אני לא יודע שום דבר עליו, מה המהות שלו? מה המהות של חווה? זאת אומרת הרצון לקבל שבו, ומה הוא? הוא ט' ראשונות וחווה היא מלכות שלו? איך מבדילים? איך עושים? איך הקטנות שלו, הגדלות? שום דבר, אומרים, זה דומה לזה, למשהו, וזהו.

והמקובלים הם פיקחים, סמוך עליהם, הם יודעים מה לטובתנו ולכן דברים כאלה שהם קרובים ועיקריים להשגה לא נותנים לנו, קודם כל שלא תסתפק בידיעה, מי שיודע זה לא תיקון, יש לך המון אנשים שיודעים. ראיתי שהגיעו לרב"ש לפעמים אנשים שלמדו את תלמוד עשר הספירות, גם הבן הגדול שלו שמואל אשל"ג, שהיה אחריו אדמו"ר כמה שנים ונפטר, יש לו שני בנים, הבן הקטן יחזקאל עדיין חי, אז שמואל אשל"ג פעם דיבר עם בעל הסולם, עם סבא שלו, ובעל הסולם סיפר לו מה זה נקרא "עבודה רוחנית", הסיפור ידוע, רב"ש סיפר לי וגם למילר ולעוד כמה אנשים, הוא רצה שנדע את הסיפור, הוא אמר שבעל הסולם הסביר לו קצת מה זה נקרא עבודה רוחנית, עד כמה האדם צריך לבטל את עצמו ושמואל שהיה ילד, אולי בן 15, אולי אפילו פחות, אמר לסבא, אני לא מבין איך זה יכול להיות. את זה הוא תפס ומאז הפסיק לקרוא וללמוד כל דבר ששייך לעבודה רוחנית, למשל את הספר "שמעתי" שהדפסתי, לפני זה הוא קרא כל מיני מאמרים. מדברים כאלה הוא סלד ולא למד, אבל את תלמוד עשר הספירות הוא כן [למד].

הוא כמשגיח כשרות היה נוסע לכל מיני מקומות בחו"ל, לארגנטינה, לכל מיני מקומות שהיו מבצעים שחיטה ושם עבד, ואתה יודע מה זה משגיח כשרות, הוא מגיע, שלום, מה נשמע? מסתכל, הכול בסדר, איך הסכינים? איך זה? והולך וכך יש לו יום שלם פנוי והוא יושב ולומד, הוא היה כזה למדן. אז אנשים אחרים למדו גמרא, תלמוד בבלי, והוא למד את תלמוד עשר הספירות, הוא אהב וידע את זה מאוד מאוד, זאת אומרת כל דבר שהיית שואל אותו הוא היה שולף [תשובה] מיד מהשרוול וידע את זה יותר מרב"ש. הוא היה שקוע בכל הדברים האלה מפני שרצה ללמוד, אהב את החכמה ללא שום קשר לעבודה הרוחנית, אז יש כאלה שאוהבים חכמה.

ראיתי מישהו מבר אילן, טוני לביא, שעשה דוקטורט על "הפתיחה". זאת לא חכמה לקחת מהפתיחה ולהכניס לשם, מי יבדוק ומי יודע את הדברים? הוא דווקא עשה בשכל, גמר את זה מהר וזהו. יש אנשים שמאוד אוהבים את זה, וראיתי דרך רב"ש כמה מקובלים אחרים שבכלל לא ידעו ולא פתחו את תלמוד עשר הספירות, הם למדו כל מיני ספרים אחרים. העיקר זאת העבודה הפנימית. ותגיד להם אח"פ דעליה, אח"פ דירידה, הם יודעים את הדברים האלה, מה צריך לבצע, אבל שזה נקרא בדיוק כך או אחרת, אני לא בטוח שהם נמצאו באותו מילון משותף עם כולם, זה כמו שאתה יכול להכיר את כול המציאות של העולם הזה בלי לדעת איך אתה מכנה כל דבר ודבר.

שאלה: אז בעצם איך הופכים את העבודה הזאת בשכל לעבודה רוחנית?

בביטול עצמי, אין לי משהו חדש לספר לך.

תלמיד: אתה אומר לנו את זה כל הזמן, אבל החברים פה כל הזמן מנסים להבין את זה כמו מתמטיקה והראש עובד בקטע המתמטי ולאו דווקא כדי למשוך את האור המחזיר למוטב.

אם אתה לא חושב על מאור המחזיר למוטב [זה חבל].

תלמיד: איך אתה יכול לחשוב גם על זה וגם על זה? ברגע שאני מתעסק בזה אני רק מנסה להבין בצורה מתמטית מה זה פה, פרצופים, אצילות. איך אתה יכול לעשות את שני הדברים בבת אחת אלא אם כן הוא כתב את זה לבעלי השגה, שזה משהו אחר.

אף אחד לא אומר לך שאתה צריך להבין ולזכור את הדברים, תאר לעצמך, נתנו לך לקרוא טקסט בסינית, כמו שהיו אנשים אצל בעל הסולם שלא ידעו יידיש והוא דיבר ביידיש בשיעורים שלו. כמה אנשים כאן יודעים יידיש? כמעט אף אחד.

אז בעל הסולם אמר לא נורא, שיישב וישמע והוא יקבל בדיוק אותה מנת אור מקיף המחזיר למוטב, כמו אחרים ואולי עוד יותר. כי הוא יודע שהוא לא יודע והוא לא ממלא את השכל שלו בדברים שהוא כאילו מבין אותם. כמו ששואלים אותי עכשיו "מה אם אח"פ דעלייה?" תשמע קלטות של רב"ש ותראה. הוא מסובב את זה ככה וככה ולא נכנס אף פעם לאיזה עומק.

תלמיד: אני מנסה קצת להבין פחות או יותר בשכל שלי.

את התמונה הכללית טוב שנדע, כי בכל זאת זה איכשהו עוזר. אבל להיכנס לפרטים אתה לא תדע.

תלמיד: שמתי לב גם שהפסקת לשרטט.

הפסקתי לשרטט כי אני רוצה שאתם יותר תעבירו דרך הרגש והשרטוט כאילו ממלא לך את העין וזהו, זה מובן לך. אתה רואה זה זעיר אנפין, וזה ישסו"ת וזה עולה לכאן, שני סנטימטר ימינה וזה שמאלה. אז ברור. אתה לא מפרש מה זה נקרא, באיזה אבחנות זה עולה ימינה וזה שמאלה. אתה יודע כמה שרטוטים היו לי? אבל אני לא רוצה להמשיך לעשות עם הקבוצה הזאת אותו הדבר. עשינו מספיק הכנות, אנחנו צריכים להביא את זה לרגש.

תלמיד: אז בוא תנסה לעזור לי להרגיש את זה ברגש, הוא כותב פה. "וכן פרצופי אצילות, אע"פ שיש ג"ר בראשים שלהם, מ"מ כיון שאינם מאירים לגופין, הם נחשבים רק לבחינת ו"ק." אתה אמרת קודם שו"ק זה דבר לא מושלם.

לא מושלם.

תלמיד: ואז הוא אומר, "וכל המוחין המגיעים לעולמות, שהם יותר מבחינת ו"ק, אינם אלא ע"י המ"ן שמעלים הצדיקים." מה פתאום הקשר של מ"ן לצדיקים?

כי אחרת הם לא יעלו. מה פתאום שעולמות בי"ע יעלו לאצילות בלי חיסרון? אז צריכים לפתח חיסרון. מי יכול להביא להם חיסרון? העולמות הם עולמות, זה ברזל, זו אבן, זה כלום, זה דומם. מה זה עולים, למה שתעלה המערכת? מישהו שמביא לה חיסרון, רוצה לקבל דרכה התגלות האלוקות, כדי שיהיו לו כוחות, שיוכל לעלות ולהשפיע. הכול תלוי רק באדם. "אדם" נקרא בכללות נר"ן דצדיקים.

תלמיד: איך זה פתאום עובד?

יש לך מערכת, לא אכפת לי איזו מערכת, יש בורא, מערכת ונברא. ואם הנברא מבקש דרך המערכת, שהוא רוצה לקבל מהבורא כוחות התיקון, הבורא דרך המערכת נותן לנברא את כוחות התיקון. מה השאלה?

תלמיד: ואז הוא משלים את הו"ק.

לא אכפת לי ו"ק או ג"ר.

תלמיד: זה נשמע כמו שני דברים שלא קשורים אחד לשני. פתאום מ"ן, פתאום מה שהצדיקים מעלים, עושים השלמות לו"ק. זה לא ברור לי, פתאום גוף וגוף.

לא ברור לך בגלל שאתה מתבלבל בעצמך. החיסרון שמעלה האדם דרך המערכת, אצלנו זה מתבטא בעשירייה, בחברה, זה עולה לבורא ואז הבורא, הכוח העליון שעוטף ומקיף את כל המערכת הזאת, פועל דרך מערכת על האדם. עד כמה שאתה נכלל במערכת ודורש תיקון, והתיקון שלך הוא להיות כלול בתוך המערכת, ודרך המערכת להעלות חיסרון לבורא כדי לעשות לו בזה נחת רוח, שיוכל בחזרה מהמ"ן שלך להשפיע מ"ד לכל המערכת, שכולם ייהנו מזה, כולם יידבקו, כולם יתקשרו ויתקרבו לבורא, אם אתה מעלה את זה, אז כך זה פועל עליך בחזרה.

ובזה אין לך שום פרוטקציה ואיזה תנאים, חוץ מהחיסרון שלך. ואין בזה כלום, אם אתה רוצה להבין את המערכת, היא כמו ברזל, קודם כל. אתה יכול לבכות, לא תקבל כלום.

תלמיד: זה כבר מ"ן של צדיקים, זאת אומרת אם אתה לא צדיק אתה עדיין לא יכול בכלל להפעיל את המערכת.

"צדיק" נקרא מי שרוצה להצדיק את הבורא.

שאלה: דברת על הרגשות, ענית לחבר מה זה אח"פ דעליה. היום אדם מרגיש כך ומחר משהו אחר.

אז מה?

תלמיד: איך אפשר לשמור את כל השינויים בצורה חיובית?

אל תשמור.

תלמיד: לא לשמור?

לא. מרגע לרגע כל רגע האדם חדש. אל תשמור שום דבר, אל תזכור שום דבר.

תלמיד: איך אפשר לדעת שכל השינויים חיוביים?

כל שינוי הוא חיובי.

תלמיד: אפילו אם האדם מרגיש רע.

לא חשוב. רע זה בטוח טוב. אם אתה נמצא בקבוצה שפועלת בכללות, אם אתה נמצא קשור לטקסטים, אם אתה שומע כל בוקר איזה שיעור, שאלות ותשובות, מתקשר לחברים שלך בקבוצה קטנה יותר בעשירייה, אז אתה נמצא בתהליך. וודאי שזה תלוי בהתקשרות, מה שתלוי בך זה רק בהתקשרות, המאמץ להתקשר זה החשוב. יש לך אפשרויות להיות בקשר בטלפון במשך היום, לשמוע בערב אולי משהו, בבוקר ללמוד, שיעור בוקר זה העיקר, יש דברים.

אות קע"ו

"משום זה בקביעות בפרצופין, כי תלוים במעשי התחתונים, ובעת שהם מקלקלים מעשיהם נמצאים המוחין מסתלקים כנ"ל (באות קס"ב עש"ה). אמנם המוחין דקביעות שבפרצופין שנתקנו מכח המאציל עצמו לא יארע בהם שום שינוי לעולם, שהרי אינם מתגדלים ע"י התחתונים, ולכן אינם נפגמים על ידיהם. כנ"ל."

יש מצב שנקרא "קבוע", נפש רוח, נפש רוח דרוח, מה ששייך לקטנות, מה ששייך לקיום, שנותן לנשמה להתקיים. היא קיימת. כל היתר, העליות והירידות הן כבר תלויות בתחתונים. למה לא כל פעם עליות? בגלל שחייב להיות כל פעם גילוי הרע גדול יותר. לכן אין ירידות באמת, זאת אומרת האדם לא מאבד את מה שהיה לו, אלא נראה לו שהוא מאבד בגלל שהירידה הנוכחית היא יותר מהעלייה הקודמת ואז נראה לו שהוא קיבל איזה "אאוט" כזה לגמרי, לא מבין, לא מרגיש, מבולבל. כולם עברו את זה באיזו צורה, ולפנינו עוד כאלה מצבים. אבל רק צריכים להבין ששום דבר לא נעלם, הכול נרשם והכול נמצא בנו. רק הירידה הנוכחית היא יותר מכל העליות והירידות הקודמות ולכן היא מכבה את זה, ואז אנחנו כך עולים ויורדים.

שאלה: אמרת שלשנוא את הרע זו כבר התחלה, מה זה לשנוא את הרע?

בחוכמת הקבלה אף הרגשה לא מגיעה בצורה אחידה, בוא נגיד, תמיד זה דבר והיפוכו. אני שונא את הרע, ואני מודה, מודע וקשור לרע ומבין שאני בלעדיו לא יכול. אני משתדל שהרגשת הרע לא תמחק לי את הכרת הגדלות שיש ברע. אלא "בראתי יצר הרע", אני חייב לראות בזה מלאך שהבורא שולח, רצון שלילי, כביכול שלילי שעוזר לי להתקדם ולהתעלות, ואני מקבל אותו בשמחה וצריך לברך על הרע כמו על הטוב. אותו יצר הרע שאתה רואה שסובב ומסובב אותך ולא נותן לך אפשרות לעשות שום דבר וכל הזמן חוזר ודוקר לך את המוח, אתה צריך לראות בזה את פעולת הבורא שממש בצורה כזאת הוא מחנך אותך, הוא מלטש אותך.

תלמיד: איך נכון להתנהג עם זה, עם גילוי הרע הזה, עם האגו?

מצד אחד בכבוד, כי זה הכוח העליון, זה כוח הבורא, יצר הרע, זה הפרעה, זה ההפוך מהבורא, אלה שני צדדים של המטבע, ואתה צריך כך להתייחס אליו. הכי נכון זה שאתה עולה בצורה ניטרלית ומסתכל על הרע כמו על הטוב, כך, אתה בין שניהם, ואז אתה בעל הבית. אתה לוקח כמה שאתה יכול מצד אחד, מהצד השני ובונה קו אמצעי, ואתה הגיבור. ב"למנצח על שושנים" בעל הסולם כותב את זה.

שאלה: מהחלקים האחרונים שאנחנו לומדים אני נמצא באיזה בלבול, איך המערכת פתאום נותנת לתחתונים לקבוע את ההתקדמות שלה?

כי האח"פ לא מבורר, ועל האח"פ צריכים להוסיף רצון לקבל מהתחתונים כדי לדרוש שהאח"פ יעלה למעלה ויהיו יחד עשר ספירות. גלגלתא עיניים דעליון נמצאים בתיקון ואח"פ דתחתון יעלו לגלגלתא ועיניים דעליון לפי בקשה שלי, ואז עשר הספירות האלה הן יהיו מכוונות אליי. אני בניתי אותן ואז אני מבקש או מעביר דרכן גם מלמטה למעלה, גם מלמעלה למטה, מ"ן ומ"ד. כך זה עובד. אני מעלה את האח"פ הפרטי שלי ומחבר אותו לגלגלתא ועיניים.

תלמיד: אני מבין את זה וזה מה שאני לא מצליח להבין, מה פתאום התחתון קובע לכל המערכת איך היא תתקדם?

את זה עוד נלמד כשנלמד על אדם הראשון. לכן ישנה כל ההכנה הזאת מלמעלה למטה, שאין אח"פ אמיתי וכל האח"פ תלוי באדם. וגם האדם מורכב מלב האבן שלו ומהתכונות שהוא יכול לתקן, ובמידה שהוא מברר ומעלה את התכונות שהוא מתקן, במידה הזאת הוא מחייב את האח"פ דעולמות להתחיל לעבוד בשבילו, לעלות.

תלמיד: באות שקראנו עכשיו הוא מדבר על "במעשה התחתונים". איזה מעשים התחתונים עושים, יש משהו שהתחתון מחליט לעשות בעצמו?

התחתון דורש את כוח התיקון ואז הוא משפיע על אח"פ דעולמות שיעלו לאצילות ואז באצילות יהיה לו אור חכמה, במידה והתחתון מבקש, והתחתון יקבל מאור החכמה הזה כוח כדי לתקן את עצמו. עוד יותר מזה, כשהתחתון, האדם, מעלה את האח"פ מבי"ע לאצילות, אח"פ דעליה, הוא נכלל באותו אח"פ דעליה. אין כאן כלים שאתה מעביר קוביות ממקום למקום, אתה מעביר את הרצון שלך, ההשתוקקות שלך, אתה נכלל בזה. אם יש לך רצון להתכלל במשהו, אתה נמצא בזה, זה לא עניין של מרחק, זה עניין של רצון. אני רוצה להיתּקן, אז אני חייב שהעליון ייתן לי את זה, אני מבקש ממנו. הבקשה הזאת מחייבת את האח"פ לעלות ולהתכלל בגלגלתא ועיניים שכבר נמצאים באצילות.

תלמיד: ומה פתאום שהתחתון ירצה להיתקן? הוא לא רוצה להיתקן, רוצה להישאר מקולקל. זה מה שאני לא מצליח להבין פה.

על זה אין לי מה להגיד לך, אני מצטער. זה שאחד רוצה להיתקן והשני רוצה להיות מקולקל והשלישי בכלל לא אכפת לו מזה אלא מצפה לכדורגל בשבת, זה מגיע לו כך מלמעלה לפי המערכת הכללית שכך מיתּקנת.

תלמיד: זאת אומרת יש פה כן איזה כוח מהמערכת הכללית שעובד על התחתונים ומביא להם באיזו צורה את הרצון.

וודאי. האור העליון כל פעם מוסיף עוד קצת ועוד קצת את ההארה שלו, ומתוך זה שהוא מוסיף מתעוררים חלקי הנשמות השבורות וכך מתחילים להתברר ולדרוש. מאיפה קמת היום והגעת לכאן ולא נשארת במיטה?

תלמיד: קמתי לפה היום כי הקימו אותי, זה כבר די ברור לי.

לא, במה שהקימו אותך הייתה גם השתתפות שלך. בפעם הראשונה הקימו אותך, זה נקרא שהבורא מביא את האדם לגורל הטוב. אבל אחר כך "קח לך", אתה צריך בעצמך להתחיל לסדר את ההתעוררות למחרת.

תלמיד: מה אני הבאתי מעצמי?

רק בקבוצה, אתה תלוי רק בזה, כי האור מקיף מגיע משם. מתי שתתחיל להתקשר אליהם בצורה כברצון אחד אז יהיה לך כבר אור פנימי.

שאלה: אני לא מבין איפה בדיוק נקודת המגע בין האדם לעולם.

איזה עולם?

תלמיד: העולמות.

הרוחניים?

תלמיד: כן.

הרצון.

תלמיד: במה בדיוק זה מחובר, איפה הקשר ביניהם, בין זה לזה? כי אני מבין שזו מערכת אחת, וזו מערכת שנייה, איפה הקשר בין שתי המערכות האלה?

אנחנו נמצאים במערכת והחיסרון שלנו מעורר אותה. אתה מבקש שאני אצייר לך את זה על ידי איזה פרצופים? אני לא אוכל. אלה פרצופים ומערכות שאנחנו עוד לא למדנו. למדנו אותם במשהו, אבל זה גם שמות כאלו שאתם לא מכירים. אלה מן מערכות שקושרות אותנו למערכת עליונה. חלק מהן קליפה, חלק מהו קרובות לקדושה. על חלק מזה הוא מדבר ב"בית שער הכוונות", ב"עץ חיים" של האר"י, ישנם כאלה מאמרים שאפשר לקרוא, אבל זה לא ייתן לנו כלום.

מה שאנחנו לומדים זה בצורה פשוטה ואמתית, שמעוררים חיסרון והחיסרון עובד. ומה אכפת לי דרך איזה מכשירי קשר זה עובר? כמו שאתה מתקשר בטלפון, אתה יודע איך שזה עובד? זה עובר דרך אלפי מערכות עד שזה מגיע למי שאתה מתקשר. מה זה חשוב? יש מומחים שמרכיבים את זה, עושים את זה. אתה משתתף בזה בכך שאתה משלם.

גם כאן, הבורא סידר את כל המערכות, אנחנו משלמים על המערכת ביגיעה שלנו ואז זה מתגלה. כמו שילדים, כמו שתינוקות גדלים בעולם, הם מבינים איפה הם? עד גמר התיקון תכלית הידיעה שלא תדע. שלא נדע. רק בגמר התיקון שהכול מתגלה לעיני כל, רק אז אתה יכול לראות איך שזה קורה, אבל זה מפני שאתה תהיה מוכן לקבל את מה שיתגלה לך. אם זה עכשיו היה מתגלה היית בורח.

אות קע"ז

"ולא יקשה לך, הרי א"א דב"ן הוא נבחן לכתר דאצילות, ואו"א לע"ב, (כנ"ל באות ק"ל), כי א"א הוא מחצית הכתר התחתונה דב"ן ואו"א הם מחצית התחתונה דחו"ב דנקודים, וא"כ הבחינה שכנגדו דא"א בא"ק, היה צריך להיות פרצוף הכתר דא"ק, והבחינה שכנגדם דאו"א בא"ק היה צריך להיות ע"ב דא"ק. והתשובה היא, כי פרצופי הב"ן הן נוקבין, שאין להם שום קבלה מעצמם, אלא רק מה שהזכרים, שהם פרצופי המ"ה, משפיעים להם. ולפיכך, כל אלו ההבחנות שבעליות, שפירושם השגת מוחין מהעליון, נבחנים רק בהזכרים, שהם פרצופי המ"ה, וכיון שא"א דמ"ה אין לו מבחינת כתר כלום, אלא רק קומת חכמה בלבד, ואו"א דמ"ה אין להם מבחינת חכמה כלום, אלא קומת בינה בלבד, (כנ"ל קכ"ו) ע"כ נבחן הבחינה שכנגדם בא"ק: ע"ב דא"ק לא"א, וס"ג דא"ק לאו"א. ופרצוף הכתר דא"ק מתיחס רק לעתיק בלבד, שלקח כל הקומת כתר דמ"ה. כנ"ל."

אפילו אם אנחנו לא מבינים את מה שהוא אומר כאן בדיוק, אז אפשר רק להבין את זה בהשוואה, שכנגד גלגלתא יש לנו עתיק, כנגד ע"ב יש לנו אריך אנפין, כנגד ס"ג יש לנו אבא ואימא, וישסו"ת שכולל שם וזו"ן דזו"ן.

אפשר להגיד את זה בצורה יותר פשוטה, מפני שאין מלכות אמתית, אז אין גם כתר אמתי. עתיק נעתק מהשגה. הוא קיים על חשבון העליון, אבל אין עתיק, אין כתר באצילות כי אין לו מלכות אמתית, ולכן זה מלכות מלאכותית וכתר מלאכותי כביכול. אבל הוא מסביר את זה בצורה מערכתית יותר קשה.

אות קע"ח

"גם צריך שתבחין בהאמור, כי סולם המדרגות כפי שהם בהמוחין דקביעות, אינו משתנה לעולם בסבת כל העליות הנ"ל, שהרי נתבאר לעיל (באות קס"א). שסבת כל אלו העליות, הם מפאת שהנר"ן דצדיקים העומדים בבי"ע, אי אפשר להם לקבל משהו, מטרם שכל הפרצופין העליונים מעבירים אותה להם מא"ס ב"ה, שבשיעור הזה נמצאים העליונים עצמם, עד א"ס ב"ה, מתגדלים ועולים גם הם, כל אחד להעליון שלהם. (עש"ה כל ההמשך)." זה נקרא שסולם המדרגות לא משתנה, שאם יש חיסרון מלמטה, והוא מעלה משהו, אז כל הפרצופים, כל המדרגות שלפניו גם חייבים לעלות. "ונמצא, שבשיעור התעלות מדרגה אחת, כן מחויבים להתעלות כל המדרגות כולן, עד א"ס ב"ה, כי למשל, בהתעלות הזו"ן ממצבם הקבוע, שהוא למטה מטבור דא"א, ומלביש מחזה ולמטה דא"א, הרי גם א"א נתעלה באותה העת במדרגה אחת ממצבו הקבוע, שהיה מפה דעתיק ולמטה, ומלביש לג"ר דעתיק, שאחריו מתעלים גם מדרגות הפרטיות שלו, כי החג"ת שלו, עלו למקום ג"ר הקבועות, והמחזה עד הטבור שלו, עלו למקום חג"ת הקבועים, והמטבור ולמטה שלו, עלו למקום המחזה עד הטבור. אשר לפי זה נמצא הזו"ן שעלה למקום מחזה עד הטבור דא"א הקבוע, שהוא עדיין למטה מטבור דא"א, שהרי בעת הזאת כבר עלה גם הלמטה מטבור דא"א למקום המחזה עד הטבור (עי' באילן ציור ד' ששם תראה עליות הזו"ן בערך הקבוע דה"פ דאצילות, שעולה ומלביש בעת השגת נשמה, לג"ר דישסו"ת, שעל גבי מפה ולמטה דאו"א, שעל גבי מחזה ולמטה דא"א). אמנם גם כל פרצופי אצילות עולים בעת הזאת, (כמו שתראה באילן בציור ז' בעת השגת נשמה) לכן תמצא שם את הזו"ן עדיין מלביש מפה ולמטה דישסו"ת, שעל גבי מחזה ולמטה דאו"א, שעל גבי מטבור ולמטה דא"א, הרי שסולם המדרגות לא נשתנה כלום מחמת העליה. ועד"ז בכל מיני העליות. (ע"ש באילן בכל הציורים, מציור הג' עד סופו)."

אם סולם המדרגות לא משתנה, אז כמו שקבלתי מהעליון, כך גם עכשיו אני מקבל, והעליון מקבל מהעליון, ומהעליון, ומהעליון, אלא כלפי מה אנחנו מתעלים? כלפי מה שהיה קודם? זאת אומרת קודם היה סולם, ועכשיו הסולם כולו זז מדרגה אחת, ואז אני בסולם שעכשיו זז, מקבל מהמדרגה הקודמת שהיא יותר גבוהה, ממה שהייתה. זאת אומרת אני מקבל מהעליון שלי, לא שהוא העליון שלי, אלא שהוא מתלבש על המדרגה הקודמת היותר גבוהה. אני נמצא במדרגה אחת, והעליון שלי נמצא במדרגה שתיים, אם אני עליתי עכשיו במקום העליון, העליון עולה לדרגה שלוש, אז הוא מקבל מדרגה שלוש ומעביר לשתיים. בצורה כזאת זה יוצא. אנחנו עוד נלמד על זה.

תלמיד: יש סעיף שנקשר גם לסעיף הקודם, הוא אומר "שסבת כל אלו העליות, הם מפאת שהנר"ן דצדיקים העומדים בבי"ע, אי אפשר להם לקבל משהו, מטרם שכל הפרצופין העליונים מעבירים אותה להם מא"ס". אני עכשיו מבין את התשובה שלך מקודם, זה רק עניין של רצון? זאת אומרת זה לא משנה איפה אתה נמצא, רק הרצון מפעיל את המערכת?

הרצון הנכון. כן.

תלמיד: מה זה הרצון הנכון?

הרצון הנכון זה שאני רוצה לקבל את האור מאין סוף כדי להשפיע בזה נחת רוח לבורא, כי הוא רוצה שאני אתקן ואתמלא באורו.

תלמיד: כשתלמיד שואל אותך משהו, ואתה לא עונה לו עד הסוף, כאילו אתה נתקע באמצע, האם התלמיד גורם לפגם?

אני אף פעם לא עונה, בינינו.

תלמיד: אנחנו רוצים לשאול אותך משהו, אתה נעצר באמצע, אתה לא עונה עד הסוף.

גם כשאני עונה, זה לא זה.

תלמיד: זה נקרא שהתלמיד יוצר פגם?

אנחנו לא לומדים בשביל לדעת, אני צריך לגרות אותך שאתה תמשיך עוד ועוד, לבוא לשיעורים, להתחבר לעשירייה, לדרוש את האיחוד, ודרך הכוח לאיחוד, את המילוי לאיחוד וכן הלאה. זה מה שאנחנו צריכים.

תלמיד: זה לא פגם שתלמיד גורם בזה שהוא לא יודע?

נניח שאתה מגיע לשיעור, אתה לומד ואומר "היום אני למדתי אח"פ דעליה, הבנתי אותו עד הסוף, איזו חכמה, איזה יופי, איך זה פותח לי, אני מרגיש בראש שהכול הסתדר", ומה יצא לך חוץ מפגם?

תלמיד: האגו מתנפח.

אפילו אם הוא לא מתנפח, הוא סותם אותך, מה זה סותם? כי אתה הגעת לשיעור, ואולי היית לפני השיעור בחיסרון, בתסכול, "מה איתי, מתי ואיך, ולמה כן, ולמה לא", ואחרי השיעור, אתה אומר "כמה שמילאתי את עצמי", זהו, ואתה יוצא כמו מפח זבל, מלא, מסריח, ומה התועלת?

תלמיד: לפעמים אני ככה נפגע, יוצא החוצה, הראש מלא, מה שהיה, איזה על הפנים, אני אמרתי ככה, הוא ענה לי ככה?

אם אתה נכנס לשיעור עם החיסרון, ויוצא משיעור עם חיסרון עוד יותר גדול, זה שיעור.

תלמיד: מה זה חיסרון גדול, שאתה כאילו פגוע?

מה זה פגוע?

תלמיד: לא יודע.

איך אתה מעביר את זה לאגו כזה קטן? נפגע, לא נפגע.

תלמיד: אני אגיד לך, לפעמים אתה נכנס עם מצב רוח לשיעור ואתה יוצא מהשיעור בלי מצב רוח, מה זה אומר?

שום דבר לא אומר, אומר שאתה מתחשב במצב הרוח שלך.

תלמיד: מה זה נקרא שיעור מוצלח? מה זה נקרא שאני יוצא משיעור בצורה מוצלחת?

מוצלחת שרוצה אני, רוצה אני, רוצה להתחבר, רוצה להשיג את הבורא, כדי לגרום לו בזה נחת רוח, לא לדעת, "וידע אדם את חווה", זאת אומרת להתחבר.

תלמיד: ואז צריך להיות עם מצב רוח טוב?

אתה צריך להיות במצב רוח טוב שאין לך מצב רוח.

תלמיד: הכול הפוך על הפוך.

כן, שהאגו שלך לא מלא, אבל אתה יודע איך לכוון אותו.

שאלה: רוצה להגיד שקבלתי הרבה התפעלות על מה שאנחנו קוראים עכשיו, והודיה לבעל הסולם, ממש, אני לא מבין מה אנחנו מדברים, אבל אני רק מבקש עבור החברים, וההרגשה שהוא מדבר על אנחנו, שזה משהו חי, זה לא רק בספר.

יש לנו צילומים שצלמנו אותו לפני עשר או מתי שהוא בשנים, אני לא חושב שיש כאן אדם שהשתנה כל כך קיצוני כמוהו, אני מקנא בו, באמת.

שאלה: מכול מה שאנחנו לומדים, אני לומד שאני לעולם לא אהיה האבא שלי, מה שכן, אני אהיה אבא לילדים שלי, הילדים שלי יהיו הורים לנכדים שלי, הנכדים שלי יהיו הורים לנינים שלי. האם זה כך?

כן ולא. כי המטרה שלנו להשיג את האבא.

תלמיד: גם, אנחנו לומדים ביחד שהיררכיה רוחנית לא לעולם, אלא עד גמר תיקון, לא תשתנה, ואולי בכלל, אתה תגיד לי אם זה כך או לא.

לא משתנה.

תלמיד: לא תשתנה?

לא, סולם המדרגות לא משתנה.

בגמר התיקון זה חוזר לעיגול. אני לא יכול להגיד אז באיזו צורה זה יהיה. זאת אומרת זה יהיה כתוב שיהיה זיווג רב פעלים מקבציאל שמקבץ את כל הזיווגים שנעשו בזה אחר זה במשך ששת אלפי שנים, זאת אומרת בכול המדרגות, וכול המדרגות האלה הם הופכות להיות לעיגול. זאת אומרת, קו הופך להיות לעיגול.

תלמיד: אם ככה, אני הנכד שלך עד גמר תיקון.

לא.

תלמיד: ואולי גם אחר כך?.

לא. כולם מגיעים למצב שאין יותר קודם ונמשך. והכול הופך להיות לממש לצורה עגולה, אין רבי שמעון ואני ואתה ובעל הסולם, ואיזה שמעון מן השוק, אין. בגמר התיקון זה חייב להיות התכללות כל כך אידיאלית, מושלמת, שאין קטן וגדול, וגם אני חושב שנעלמים הקודם ונמשך.

תלמיד: אם ככה, זה סותר את ההגדרה שההיררכיה הרוחנית לא משתנית.

למה?

תלמיד: זה פשוט יותר.

מה שאנחנו לומדים, אנחנו לומדים, לא כולל גמר התיקון, זה הכול.

תלמיד: אז זה הכול פתוח?

כן.

תלמיד: האם לערב קריאת קטעים כמו טוויטר או כמו "שמעתי", כמו דברים אחרים כדי לדון ביחד.

לא. אם אתם מדברים על הטוויטר שלי, אז אני כותב שם כדי שאתם במשך היום קצת תחזרו למשהו, למה שכתוב. ודאי שזה לא נושא לשיעור. זה יכול להיות מקסימום אולי איזה טוויט מוצלח נושא לשיחה ביניכם במשך היום, באמצע יום שם לחמש דקות.

תלמיד: אז לגבי שיחות הזום של העשירייה, אם אפשר בשיחות האלה לקרוא כאלה טקסטים ולדבר עליהם והאם זה לא אומר שאנחנו רודפים אחרי ידע או משהו כזה.

אני לא יודע, תלוי מה. אני לא כותב כל כך על ידע בטוויטר, אם כן זה אקטואליה שם או משהו, לא יודע. אבל זה לא לשיעור.

שאלה: לא מזמן עברנו את הנושא של גדלות דמין הא' וגדלות דמין הב' וכאן היא בעת עליית עולמות אבי"ע הוא רק מתאר את זה בקצרה, ונראה כאילו אין פה לא גדלות דמין הא' ולא גדלות דמין הב', פשוט קטנות קטנות קטנות והופ כולם עלו פתאום.

עוד מעט, עוד מעט הוא יזכיר לנו את זה, יותר קרוב לסוף. אתה צודק. אני מבין שאתה משתוקק שוב לגדלות הב', אבל זה יבוא.

שאלה: אנחנו לומדים על המערכת ועליית העולמות כרגע, וזה נקרא שמה המערכת עולה בזכות נר"ן דצדיקים, אבל עוד לא נולד האדם הראשון אז מה הכוונה נר"ן דצדיקים שאין עוד אדם?

לא, אנחנו לומדים איך שהמערכת אמורה להתקיים והיא נוסדה בקטנות, זה מצב קבוע, נפש, רוח בכח"ב, זו"ן לא נפעלים אלא יש רק אח"פ דעלייה, זו"ן לא אמיתיים אלא אלה שיכולים להתעלות מלמטה מפרסא ללמעלה מפרסא ולהתכלל מבריאה, מיצירה, מעשיה באצילות ואז באצילות יש לנו תוספת האור שנקרא גדלות. רק בצורה כזאת אנחנו יכולים להגיע לגילוי, לגדלות, להתקדמות. על זה הוא מסביר לנו.

תלמיד: בכלל לא דיברנו על שנולד אדם ופתאום מופיע נחת נר"ן צדיקים, כאילו אדם המצדיק.

אז מה? ודאי שמדובר על החסרונות שהם יבואו מלמטה. מה זה נולד אדם אני לא יודע מה אתה מתכוון אדם. אדם זה גם איזה פרצוף, שאחרי כל העולמות אז מלכות דאצילות עולה לאבא ואימא דאצילות ועושה שם זיווג ומזה נולד פרצוף מיוחד שנקרא "אדם", רק השאלה היא במה הפרצוף הזה מיוחד. אז מיוחד הוא בזה שמלכות שנכללת באבא ואמא הפעם, היא מעלה לשם חיסרון מיוחד, פנימי יותר ולכן זה נקרא "אדם". ואז הפרצוף הזה הוא עובר כל מיני מצבים, נשבר כמו שבעולם הנקודים, ואז צריכים לתקן אותו. כדי לתקן אותו, אז חלקים שלו, עוברים כל מיני תהליכים של סינון, של מיון, על ידי אור ע"ב ס"ג, על ידי כל מיני המערכות. ואז הוא מתחיל להעלות מ"ן לתיקון שלו.

הרצונות האלה שמתעלים כדי לעורר את העולמות לתקן אותו, להביא לו מאור המחזיר למוטב, להביא לו אור התיקון וכולי, החסרונות האלה שהוא מעלה זה נקרא נר"ן דצדיקים, לא יותר מנר"ן. ואז, אנחנו נלמד את זה.

תלמיד: היה נראה לי שיש פעולה שהמערכת קוראת לה בשם נר"ן דצדיקים, עושה את הפעולה, ואז לאחר שהיא עשתה את כל ההכנה מופיע אדם, ואז נר"ן דצדיקים זה כשיש אדם כבר במערכת.

אני מבין את מה שאתה אומר, אבל אנחנו נלמד את זה ואתה תראה שכל זה מדובר כבר על אדם שכך פועל. אבל נר"ן דצדיקים אנחנו קוראים גם כן במוחין שמתגלים במערכת בעליות, שהם בכל זאת מתעוררים מלמעלה. המערכת נמצאת במצב קבוע של סטנד ביי, והיא דורשת חיסרון, רק על ידי חיסרון יש לך אור נוסף, אור של תיקון, אור של חיבור. ולכן זה לא יכול לבוא מהמערכת עצמה אחרי שהיא הגיעה למצב הקבוע שלה, והכול נמצא בנפש רוח דרוח, זאת אומרת בקטנות, זהו, ואין יותר מזה. עכשיו הכול רק תלוי בהעלאת מ"ן על ידי מעשיי התחתונים. אנחנו נלמד, נתקרב לזה ונלמד.

אבל השאלה, שאלה נכונה. כי מצד אחד כתוב לנו נר"ן דצדיקים, איפה הם, אנחנו עוד לא יודעים מי הם, מה הם? מצד שני עוד לא התחלנו ללמוד על אדם הראשון, השבירה שלו והתיקון שלו.

שאלה: איך אנחנו מגיעים לרצון הנכון בעשירייה כדי לבקש את כוח התיקון?

זה צריך להיות רצון אחד, של כולנו, כל העשרה, שכל אחד מהעשרה דואג לאחרים שהם יהיו מחוברים. ולא מספיק שיהיו מחוברים, שיהיו מחוברים כל אחד בביטול של עצמו ובלקבל מאחרים התעוררות. ולבטל את המטרה שלו, מטרת החיים שלו, ולקבל מאחרים את מטרת החיים שלהם. אם בצורה כזאת אני נכלל בהם וכך כולנו יחד אז אנחנו עשירייה.

וכל מה שאנחנו עושים בזה, זה לא שאני מבטל את עצמי כדי למלאות את האחרים, לעזור להם, אלא כדי שאנחנו כולנו יחד, זה כבר שלב ב' של התיקון, נעשה נחת רוח לבורא. בזה שאנחנו כאלו, שביטלנו כל אחד את עצמו, ועכשיו מבטלים את כולנו יחד, את כולנו, כדי שהבורא יוכל לשרות בינינו, לקבל אותנו ככלי לגילוי שלו.

עד כמה שאנחנו מבטלים את האגו שלנו, עד כמה שיכולים באיזו עוצמה להתחבר בינינו, במידה הזאת הבורא יכול בעוצמתו בהתאם לזה להתגלות בנו. ואנחנו צריכים אז לקבל את זה בעל מנת להשפיע, לעשות על זה מסך, צמצום מסך אור חוזר, ולעשות בזה זיווג דהכאה, ולקבל את הבורא בקשר בינינו, זה כבר יהיה הפרצוף שלנו.

שאלה: ג' העליות של העולמות זה משהו שקרה, או משהו שהוא מספר שיקרה?

אני לא יכול להגיד לך, אם זה קרה או מה שיקרה, אנחנו מדברים על זה במושגים של זמן שלא קיימים ברוחניות. ברוחניות אין זמן, ברוחניות הכול תלוי בהשגה שלך. מה זאת רוחניות? בסך הכול איזו מערכת שהיא קיימת כלפיך, כלפי מה שאתה משיג. לכן האם זה היה, האם זה יהיה, יקרה, בצורה אמיתית אין מקום לשאלה. אבל לעת עתה בוא נגיד למתחילים, אז ודאי שמה שאנחנו לומדים זה עומד לקרות איתנו כשאנחנו נגיע לרוחניות. מי שכבר הגיע לזה, כבר נכלל בזה, הוא כבר נמצא בזה, ומי שעוד לא הגיע אז הוא יבוא אלינו וגם כן יעלה לרוחניות, כך זה יקרה.

תלמיד: ברגע שמסיימים את ג' העליות זה גמר התיקון?

אם כולנו נעשה את הג' עליות בכל מיני התכללויות בינינו שהמערכת תדרוש מאיתנו, כי יש בזה הרבה סגנונות, אני מחובר עם אלו ועם אלו ועם אלו, אנחנו צריכים להגיע להתכללות הכללית, הגלובלית אינטגרלית, אז אחרי זה כן, גמר התיקון הכללי. זאת אומרת מלמעלה למטה, לא באח"פ דעלייה אלא באח"פ דירידה.

עכשיו אתה יכול להגיד זה קיים או לא קיים? ודאי שזה כבר קיים, אין זמן ברוחניות, אז מתי זה כן ולא, בשבילנו מתי שאנחנו נגלה את זה. אל תדאג, אתה ישנו שם, כבר נמצא שם, ובצורה יותר יפה ממה שאתה.

שאלה: נתת דוגמה על תלמידי בעל הסולם שלא ידעו אידיש והם למדו, התקדמו ונכנסו לעולם הרוחני. האם כדאי גם לנו כתלמידים שלך להשתדל לשמוע באזניות שפה זרה, נגיד ספרדית, אנגלית או עברית בזמן הפתיחה, לא להבין כלום, אלא רק לפנות למאור, לבורא, לעשירייה?

לא, לא לשים מכשול שהבורא לא מסדר לנו, זה לא נכון, אני לא צריך. אז תגיד ככה, בוא נעשה כמו המקובלים הקדמונים שלא היה להם מה לאכול, לא היה מה ללבוש, והם חיו בלי הסקה, היו בצרות כאלה גדולות, ועסקו בלימוד ובמסירות נפש, בוא אנחנו נעשה כך, לא, אסור את זה לעשות, אסור. יש כאלה אתה יודע במנזרים, בכל מיני מקומות, שמכניסים למצבים כאלו. וזה מה שכותב בעל הסולם ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", שזה היה כך נהוג, "פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל, אם אתה עושה כן, אשריך וטוב לך".

אבל מרגע שיש לנו את המאור המחזיר למוטב, זה סימן שאתה עברת את השלב הזה בתיקון הכללי, ואתה לא רשאי להתעסק מהצמצום להשיג את הבורא, אלא דווקא מהמאור המחזיר למוטב. אל תשנה את האמצעים, פעם זה היה אחד מהאמצעים להיות בצמצום, ברעב, בקור וכן הלאה, ועכשיו האמצעי הוא המאור המחזיר למוטב בלבד. לכן אתה יכול לאכול עשר פעמים ביום, להתלבש בלבושים יפים, לישון על פוך ומה שאתה רוצה, זה לא ישנה לך שום דבר, אתה מושך את המאור המחזיר למוטב יהיה, לא לא.

וחוץ מזה כל היתר זה יבוא. זאת אומרת, לא על ידי כך שאתה תעשה איזה פעולות בעולם הזה בכלל, אלא כל הפעולות הן להשתוקק להשפעה, לחיבור, לבורא, ומה שתקבל משם תקבל. יכול להיות שאתה תקבל מצב כזה וסיטואציה כזאת שאתה באמת תישן על הארץ, מי יודע, זה הכול בידי שמים.

שאלה: אם בעשירייה חבר הביע רצון אתמול, שאם הוא לא מגיע לשיעור שיבואו לעזור לו, כי הוא דורש ערבות מהעשירייה. והיום בבוקר הוא לא קם לשיעור, מה העשירייה אמורה לעשות? האם שניים צריכים לקום מהשולחן ולנסוע אליו הביתה ולהביא אותו?

פעם אחת הייתי עושה, אבל אם זה חוזר עוד ועוד, לא.

תלמיד: ומי בעשירייה צריך לצאת, הגבאי צריך לצאת עם עוד מישהו, חייבים לצאת שניים, או רק אחד יכול לצאת?

לא, רצוי שניים, "אחד מחזיק ושני מרביץ".

שאלה: אמרת קודם שטוב לבוא עם חיסרון גדול ושאנחנו יוצאים מהשיעור בלי החיסרון הזה. הייתה הרגשה של דבקות אין סופית עם חיסרון מחוצה לי, אבל זה לא החיסרון שלי.

זה לא חשוב, אם אני קיבלתי את החיסרון הזה מהקבוצה זה שלי. מה זה נקרא חיסרון שלי או לא שלי? אף פעם הוא לא שלי, מאיפה אני יודע שאני רוצה משהו? אני מסתכל על העולם, אני רוצה את זה ואת זה ואת זה, זה נקרא שאני רוצה? זה הם הפנטו אותי בזה שאני רוצה. אף פעם החיסרון לא שלי, החיסרון שלי זה כמו שיש לתינוק, ממש להתקיים בזה שהוא אוכל, שותה, ישן ומשחק, זה החסרונות שלי, כל יתר החסרונות זה מהעולם הסובב. אז אני צריך במקום העולם הסובב שתהיה לי קבוצה, שהקבוצה תכניס לי בכוח את החיסרון הנכון, זה מה שאני רוצה.

תלמיד: רציתי להשתמש בחיסרון כדי לתת התפעלות לחברים כהכנה לכנס, והרגשתי תענוג מכך שהחברים התחילו לשים לב ולדבר על איזה חיסרון גדול יש לי, ואז זה כאילו הפריד בינינו. איך לשחזר או ליצור שוב את ההזדמנות לפנות או להשתמש בחיסרון הזה?

אני לא יודע, אני יודע שכתוב שתוך רגע אדם יכול להשיג.

תלמיד: "ישועת ה' כהרף עין".

"ישועת ה' כהרף עין" כן, אבל יש עוד משהו, "יש רוכש עולמו בשעה אחת" ועוד כאלה, תמצא, זה מאוד חשוב לנו לכנסים. אדם שמגיע לכנס, נכלל עם כולם ופשוט נעלם שם, ממש כמו שאתה זורק חתיכת חמאה למרק חם וכך זה מתפזר, אתה לא רואה אותה, אם האדם מגיע בצורה כזאת שהוא נעלם בתוך הכנס ורוצה רק לספוג מהם, לספוג מהם, ולהיטמע בהם, הוא בונה בזה את הכלי. כמה שיקבל בתוך הכלי בזמן הכנס, זה לא כל כך חשוב, העיקר שהוא נכלל, זה לא נעלם, זה כבר לנצח, זה מה שהוא צריך לעשות, לכן כנס זה כל כך חשוב.

תאמינו לי שעד כמה שאתם רוצים לבוא לכנס, אני רוצה פי אלף יותר, כי אני יודע כמה שאני מרוויח. אבל מרוויח דווקא מלבוא ולשתות, ממש כך, למצוץ מכולם את ההשתוקקות, את הרצון, את הבלבולים, את ההתפעלות, כל מה שיש. זו חובה, זו הזדמנות, כי החיבור, האיחוד זה כל התיקון שלנו, ובזמן הכנס יש לך כאלו רגעים שאתה תופס אותם, אתה בולע אותם, זהו, הרווחת. לכן צריכים מאוד להתכונן.

ובהזדמנות הזאת אני בכל זאת אומר שמי שמסוגל לבוא לא חשוב באיזה מחיר, לא חשוב באיזה תנאים, שיבדוק טוב אם הוא מוותר על הכנס. אני לא חושב שכדאי, אני לא רואה כנסים יותר חזקים ועוצמתיים כאלו שמיועדים לקהל דוברי רוסית כמו כנס מולדובה. אז לבוא כולם, אני מדבר על דוברי הרוסית מכל העולם.

שאלה: אמרת שהקבוצה צריכה לתת חיסרון בכוח, אבל אם יש לנו כזאת עשירייה מיוחדת, אפשר להבין את זה מילולית, אז השאלה מה זה אומר שהקבוצה צריכה לתת חיסרון בכוח, שלא נבין את זה מילולית?

שאפילו אם אף אחד מהעשירייה לא מגיע עם התעוררות, אלא כולם שבורים בכל מיני צורות, אחד מהפסד כספי, אחד מהבריאות, השני מאיזו בעיה שיש לו שם עם חמתו, עוד משהו ועוד משהו, וכך כל אחד בחוסר אונים, בחוסר עתיד, לא חסרות לנו סיבות, אבל כשהוא מגיע ונמצא בשיעור, הוא מתגבר למעלה מזה, חובה לשחק למעלה מזה, ועד כמה שהוא נמצא אז בעומק, והוא יכול להתעלות, זה כל הרווח.

עד שהוא מזמין מכל החברים חיוך ויחס יפה וחום ששורה בקבוצה דווקא בעקבותיו, זה חובה. נניח אתמול אני לא הרגשתי טוב, לא יכולתי להעביר שיעור, אני אפילו לא שמעתי מה שאנחנו קוראים, ממש כך זה היה, לא הייתי מפוקס בכלל, אז הצטערתי אחר כך, איך יכול להיות שאני לא יכול להעביר שיעור, שאני לא יכול לתת, שאנשים לא מתפעלים. אני חושב שכל אחד כך צריך להיות, ולא רק אני בגלל שאני המלמד כאן. התוצאה הרוחנית תלויה יותר בכל אחד מכם מאשר בי, אני אומר לכם, היא תלויה בכל אחד יותר ממני.

שאלה: כבר מזמן נערכת ההכנה לכנס דוברי הרוסית במולדובה, ואחריו יש עוד כנס באירופה, ואנחנו כל הזמן אומרים שאם כנס זה הכנס משותף שלנו, של כל קבוצת בני ברוך הגדולה, אין הרגשה שהכנס במולדובה זה הכנס המשותף הגדול שלנו, של כל הקבוצה הכללית.

לא, כנס מולדובה זה רק כנס לרוסים מאזור מזרח אירופה. נירנברג לא שייכת לזה, אין לכם צורך לבוא לכנס מולדובה אלא לכנס בבולגריה. אם שאלת קיבלת תשובה.

שאלה: לגבי מה שאמרת שהתכללות זה באמת כמו חמאה שנמסה, איך נניח אירופה וקבוצות אחרות יכולות להתכלל בכנס הזה, אפילו אם לא נגיע פיזית? נניח אני חי באירופה, ואני דובר רוסית, ומאוד חשוב לי הכנס הזה, אבל התחושה היא כאילו אנחנו מתכוננים לכנס האירופי, כאילו הכנס של דוברי הרוסית לא קיים.

אני לא יודע מה שיקרה עם אירופה. יקרה מה שיקרה, גם מבחינת השוק המשותף, גם מבחינת הבלגן המשותף, גם מבחינת הקבוצה המשותפת, לא יודע. נניח קבוצת איטליה הזמינה אותי.

תלמיד: זה מפגש עם הקבוצה.

כן, זה מפגש אינטימי שלי וקבוצת איטליה, אז אני נוסע לאיטליה. עם האיטלקים יש לי כבר מזמן איזו מערכת יחסים מיוחדת, אז אני חושב שהם כבר לא יבואו לאירופה, נכון?

תלמיד: יבואו לאירופה, עד האחרון שבהם יבואו לכנס בבולגריה, בטח שיבואו.

יבואו?

תלמיד: ברור.

כן, טוב, אז באמת זו כבר התקדמות. יפה, כל הכבוד לאיטליה. ומה עם נירנברג? אתם באים?

תלמיד: אנחנו באים גם למולדובה, גם לפה וגם לשם.

אז מה השאלה?

תלמיד: בקבוצות באירופה יש מעט מאוד מרכזים פיזיים, איך להעלות כזו חשיבות לכנס מולדובה כך שזה גם כנס שלנו וחייבים להתאסף פיזית ולא לצפות שם בכל מיני חלונות וירטואליים על הספה הנוחה בבית?

אני לא יודע מה להגיד לך. קודם כל יש בהרבה קבוצות באירופה דוברי רוסית, אז אולי שהם יבואו גם למולדובה, אולי שכולם יבואו, אין דבר כזה שאסור. אבל אנחנו בונים כנס אירופאי שהוא באמת כדי לאחד את קבוצות אירופה, ובאיזושהי צורה לתת להם קשר. כי על פני כל הפשעים האלו שהם נמצאים בניתוק ביניהם, אם הם יעשו קצת מאמץ הם כולם יעלו, תהיה קפיצה רוחנית, ולא רק להם אלא בכל העולם.

אנחנו לא שמים לב ומשום מה אנחנו לא כל כך מבינים מה זו אירופה, שהיא כל כך יורדת עכשיו מהבמה ההיסטורית ובכלל האנושית, אבל כל הזמן היא הייתה סוחבת אחריה את כל האנושות, זה היה ממש כך. כל מה שקרה לנו וכל מה שיש לנו, זה הכול מאירופה. מיוון, מאיטליה, מספרד, מגרמניה, מאנגליה, מכל המדינות האלו ועוד מסביב, יש לנו את כל מה שיש לאנושות. אני מדבר מבחינה חומרית, מבחינה רוחנית זה מגיע מישראל, מכל הדתות. לכן אמנם אירופה יורדת עכשיו מהבמה, וזה חובה שכך זה יקרה, זה לפי קריאת הזמן, אין מה לעשות, היא תאבד את כל מה שהיה לה והיא כבר בדרך, בנסיגה משמעותית, אבל זה מפני שבמקום אירופה תעלה קבוצה אחרת, לא אירופה המשותפת הזאת.

אלא קבוצה שהיא יכולה לתת פנים חדשות לאירופה. ואני מקווה שאנחנו בכל זאת ניתן לזה לפחות איזה יסוד בכנס בולגריה, אחרת זה מעבר שיהיה קשה לכל העולם. עד כמה שאתם תהיו חזקים בלהתקשר ביניכם, ולתת לגמרי כיוון ההתפתחות לכל אירופה, התפתחות רוחנית, לא חשוב שמבינים אתכם או לא, שומעים עליכם או לא, אם אתם תהיו מאוחדים אז דרככם לכל אירופה יגיע הכוח וכל האירופאים יתחילו פתאום לדבר אחרת, לחשוב אחרת, להבין בכלל אחרת מה קורה עם האבולוציה שלהם, שאלפי שנים הם היו כאלה מפותחים והכול, ועכשיו תראה מה שקורה.

זה לא מן הסתם, מה שקורה עכשיו באירופה זה כבר כתוב במקורות שלנו. על הפלישה של האסלאם באירופה, על מה שיקרה אחר כך, הכול כתוב. רק אתם יכולים לזרז את הזמנים ולהביא אותם בצורה יותר נוחה, טובה. ולכן בכנס כשאתם תתכנסו ותתחברו, ובאיזשהו צורה למעלה מכוחות הפירוד שיש בכם אתם בכל זאת תתחברו, אז תשיגו ממש כוח גדול מאוד, חיבור. ודרך החיבור אתם תביאו ממש כוחות חדשים.

כוח רוחני אחד קטן, גרם אחד, הוא יותר מכל הכוחות האלה שיש לכם שם. אז בבקשה לחשוב על החיבור של הקבוצות האירופאיות, ולי לא אכפת אם זה יהיה במולדובה או שזה יהיה בבולגריה, אבל העיקר שיהיה חיבור. כי בזה תלוי העתיד, גם שלכם וגם של כל האנושות.

תלמיד: אני ממש בוער, מתפוצץ מהחשיבות הזאת. אני רוצה מאוד לזרז את התהליך הזה באירופה, אני רוצה לראות שהכנס במולדובה, בעבור כל חבר בודד באירופה, וכל נקודה בעולם, יהיה חשוב עד כדי כך לפחות כמו כל שיעור בוקר. איך אני אוכל לראות שהכנס במולדובה חשוב גם לי, כדי שאני אוכל להגיע, מדובר על חבר באירופה, למרכז פיסית. כי אותו חיבור של 1000 אנשים שיתאספו שם, אם יוכלו להגיע דוברי הרוסית, זה כזה כוח שבלי תמיכה בו אני לא אוכל לבנות משהו.

האמת, בינינו, אני הייתי רוצה לראות את כל הרוסים מאירופה, שיבואו לכנס במולדובה. כי אני חושב שדווקא הרוסים שבאירופה יכולים להיות אותו גרעין שסביבו יתאחדו כל יתר הקבוצות באירופה. כי אחרת האירופאיים, אנחנו יודעים, זו בעיה של חיבור. וכל קבוצה שהיא קמה אחר כך מתפרקת, מה לעשות.

זו בעיה. אם המהפכה הרוסית הייתה מתפשטת בכל אירופה, היו כובשים נניח את אירופה ל-50 שנה, משהו כזה, והיו מעמידים אותם שם כל אחד כמו שצריך, היום היינו רואים שם אנשים אחרים, שמוכנים להתחבר, שמוכנים ללמוד, וכך בלי הקדמה של שלטון הקג"ב, זה לא הולך.

תלמיד: אנחנו אוהבים מאוד קבוצה אחת באירופה כיוון שהם דומים במידת מה אלינו. כמו שבמוסקבה אין חברים שגדלו כאן, גם באותה קבוצה, קבוצת רומא, יש חבר מצרפת, חבר מצ'ילה, חבר מרומניה, כזה ערבוב. החברים בונים עכשיו קבוצה פיסית ואנחנו מאוד תומכים בתהליך הזה, ובמסגרת ההכנה לכנס במולדובה, ביום ראשון מיד אחרי שיעור הבוקר, נארגן סעודה משותפת גדולה, יחד עם הקבוצה הפיסית ברומא. ובכלל אנחנו מזמינים את כל החברים באירופה להצטרף לתהליך הזה, על מנת שיחד נוכל לספוג את הרוח האירופית המשותפת הזאת, ולמרות שהכנס יהיה דובר רוסית, לעשות אותו לכנס עולמי דובר רוסית. אז גם אותך אנחנו מזמינים, אם יהיו לך כמה דקות ביום ראשון לאחר השיעור.

אני אשמח. תזכירו לי שוב ואני אשתתף. סיימנו את הנושא. בכל זאת תשעה באב, קודם כל לומדים תמיד מה שהזמן קובע, ולא מה שאנחנו בעצמנו, אלא אם כן זה מאין ברירה.

(סוף השיעור)