שיעורי בוקר 28.03.20 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן -אחרי עריכה

ספר פסח ע' 92, כתבי רב"ש, כרך א', עמ' 138

מאמר "הראני את כבודך"

קריין: ספר פסח עמוד 92, מאמר רב"ש "הראני את כבודך", המאמר מופיע גם כתבי רב"ש כרך א' עמ' 138.

הראני את כבודך

תשמ"ה - מאמר כ"ו
1984/85 - מאמר 26

"ויאמר "הראני את כבודך, והסירותי את כפי, וראית את אחורי, ופני לא יראו" (שמות ל"ג). ויש להבין, מה מרמזת לנו את השאלה של משה רבנו עליו השלום, והתשובה של הקב"ה בנוגע לעבודה שלנו.

הנה האדם, כשמתחיל להכנס לעבודת ה', הוא משתוקק לראות את כבוד ה'.

היינו, בזמן שה' מאיר לו, זאת אומרת, בזמן שיש לו טעם בתורה ובמצות ומשתוקק לרוחניות, אז הוא יכול לעסוק בעבודת הקודש, ואז הוא יודע בעצמו, שהולך בדרך ה', ומרגיש את עצמו, שהוא מרים מעם, שכל הכלל מגושם, ורק הוא יודע ומבין, מה זה רוחניות.

והיות שידוע שאמרו חז"ל (אבות פרק ד', ד') "רבי לויטס איש יבנה אומר, מאוד מאוד הוי שפל רוח". לכן יש לו עבודה גדולה, שימצא בעצמו איזה חסרון, שיכול לומר, שהוא שפל. אבל היות שמצוה לקיים מאמר חז"ל, אז לוקח את זה למעלה מהדעת, ואומר, בטח שעדיין הוא לא שלם.

וכמו כן יש זמן אחוריים, היינו, שלא מאיר לו את החשק לתורה ולמצות, ולא מרגיש חסרון בזה שאין לו תשוקה לדביקות ה'. ובמצב של אחוריים האדם יכול לראות עצמו, היינו את מצבו האמיתי, איך הוא, אם עוד הוא רואה שהוא מרים מעם, והוא צריך אז לעבוד על שפלות, לקבל על עצמו המצוה של שפלות למעלה מהדעת, ומסתכל על אנשים אחרים, שהם עומדים במצב של ירידה ברוחניות, והוא במצב עליה. נמצא, שרק בזמן אחוריים הוא יכול לראות האמת, מה שאין כן בזמן הפנים הוא יכול לרמות את עצמו.

אבל גם במדרגת אחוריים יש הרבה הבחנות. כי אם האדם כבר נכנס בעבודה של אמת, היינו בדרך שצריכים לעבוד בעל מנת להשפיע, שרק אז מתחילים להרגיש את מצבים אמיתיים של אחוריים. כי אז לפעמים באה תמונה של אחוריים, שהוא רואה הנפילה שלו, הגם שהיה לו מצב של פנים, לפני הנפילה למצב שבו הוא נמצא. אבל עכשיו, זה שהוא רואה, שאין לו שום תשוקה לא לתורה ומצות, ולא לתפילה, וכדומה, והוא מרגיש, שהוא עכשיו ככלי ריק, שאין לו שום לחלוחית מעבודת ה'. נוסף לזה, הוא רואה בעצמו, כאילו אף פעם לא עבד עבודת הקודש, ובכלל הוא לא יודע עכשיו מה זה עבודת ה'.

ולפעמים הוא בא לידי חשכות, שאם הוא מתחיל לדבר עם עצמו, שצריכים להכנס לעבודה, וזה לא תכלית, להישאר בלי שום תכלית בחיים, אז נדמה לו, שהוא מדבר לעצמו דבר חדש, שאף פעם לא שמע מענינים רוחניים. ואז הוא מתפלא על עצמו, איך אפשר להיות הרגשה כזאת, שהוא נמצא עכשיו במצב של מתחיל, שאף פעם לא עסק בעבודה, בו בזמן שנשאר קצת רשימו בזכרונו, שהיה חשב את עצמו, שהוא היה תמיד בין המתקדמים בעבודה, ופתאום הכל נשכח מלבו, והוא זוכר זה רק כמו בחלום.

נמצא, שהוא רואה את מצבו האמיתי רק בזמן של אחוריים. וזהו "וראית את אחורי ופני לא יראו". ואז יש לו כבר מקום לעבודה, היינו לבקש מה', שיקרבו אליו, ויגלה לו את הארת פנים שלו, שאז הוא בא לידי תשובה "עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לכסלו עוד".

ועיין בהקדמה לתע"ס (אות נ"ג, נ"ד) וזה לשונו, "וצריכים לדעת, שכל ענין העבודה בקיום התורה והמצות בדרך הבחירה, נוהגת בעיקר בב' בחינות של השגחה המוסתרת, ועל זמן הזה, אומר בן הא הא, "לפום צערא אגרא". שהיות שהשגחתו יתברך אינה גלויה, ואי אפשר לראותו יתברך אלא בהסתר פנים, דהיינו רק דרך אחוריו. אמנם אחרי שרואה ה' יתברך, שהאדם השלים מידת יגיעתו, וגמר מה שהיה עליו לעשות בכח בחירתו והתחזקותו באמונת ה' יתברך, אז עוזר לו ה' יתברך, וזוכה להשגת השגחה הגלויה, דהיינו לגילוי פנים.

נמצא לפי הנ"ל, שהתחלת העבודה בדרך האמת, היא בבחינת האחוריים. וזהו בכדי שהאדם יכין לעצמו כלים, ששם ישכון אור ה'. וכלים נקראים רצונות. זאת אומרת, שמטרם שהאדם עובר את בחינת האחוריים, אין הוא יודע, שצריך שה' יעזור לו, אלא חושב שהוא בכוחות עצמו יכול להגיע לשלימותו, ולא צריך לעזרת ה' באופן יוצא מהכלל.

אלא שיודע ומאמין, כנוהג בישראל, הגם שהאדם רואה, שהשכל מחייב, שהאדם הוא עושה, מכל מקום הוא מאמין, שה' עזר לו להשיג את מבוקשיו. מה שאין כן בעבודה דלהשפיע, האדם רואה, שהשכל אומר לו, שאין בידו להגיע לדרגת השפעה, אלא יושב ומצפה, שה' יעזור לו. נמצא, שרק זה נקרא, שהוא נצרך לה'. וזה נקרא כלי ורצון.

כי דרך האמת נקראת "לשמה", היינו שעושה הכל בעל מנת להשפיע נחת רוח לה'. ואז באה לו התנגדות הגוף, שטוען, שהוא מבין, שכל עבודתו היא למלאות לכלי הגוף, שהיא בחינת אהבה עצמית. ואז מתחיל האדם להבין, שאין בידו ללכת נגד הגוף. ואז הוא נצרך לעזרת ה'. וזה נקרא, שכבר יש לו כלי, היינו רצון וצורך שהבורא ימלא אותו. ואז מתקיים בו מה שאמרו חז"ל "הבא לטהר מסייעין אותו" (זהר נח ובהסולם אות ס"ג) וזה לשונו, "אתא בר נש, אם האדם בא לטהר, עוזרים אותו עם נשמה קדושה, ומטהרים אותו, ומקדשים אותו, ונקרא קדוש".

הרי אנו רואים, מטרם שיש לו כלי, לא יכולים לתת לו אור. אלא לאחר שנקבע בלבו, שצריך עזרה מאת הקב"ה, אז הוא מקבל עזרה, כנ"ל, שדוקא בעת שבא לטהר, ורואה שלא יכול, אז הוא מקבל מלמעלה נשמה קדושה, שהוא אור, המתייחס לו לעזור לו, שתהיה לו היכולת ללכת קדימה, ולנצח את הכלי קבלה שלו, שיוכל להשתמש עמהם בעל מנת להשפיע לה'.

וזה יש לפרש מה שכתוב "שלום שלום לרחוק ולקרוב". כי שלום מראה על שלימות המחלוקת, כי המחלוקת היא כמו שאמרו חז"ל "לעולם ירגיז אדם יצר הרע על יצר טוב". ופירש רש"י, שיעשה עמו מלחמה. האדם חושב, כי רק בזמן, שהוא מרגיש עצמו קרוב לה', אז הוא בבחינת השלימות, שנראה אצלו, שהוא כבר זכה לבחינת פנים. אבל בזמן שהוא מרגיש עצמו שהוא מרוחק מה', אז הוא חושב, שאינו הולך על מסלול השלימות.

אז אומרים "שלום שלום", היינו בחינת שלום שה' אומר. כמו שכתוב (תהילים פ"ה) "אשמעה מה ידבר האל ה', כי ידבר שלום אל עמו, ואל חסידיו, ואל ישובו לכסלה". המאמר הזה, צריכים להאמין כי ה' אומר "שלום" גם בזמן שהוא (האדם) מרגיש, שהוא מרוחק מה'. כי מי נתן לו להבין, שהוא עכשיו מרוחק יותר מזמן אחר. כי בדרך כלל האדם מתחיל להרגיש שהוא מרוחק, בזמן שהוא מרבה בתורה ומצות, ושרוצה ללכת יותר על דרך האמת, אז הוא רואה, שהוא יותר מרוחק. נמצא, לפי הכלל "מצוה גוררת מצוה", אם כן הוא היה צריך להרגיש שהוא יותר מקורב.

אלא כנ"ל, שהקב"ה מקרבו, בזה שמראה לו את האמת, בכדי שיתן תשומת לב לעזרת ה'. היינו, שמראה לו, שאין אדם מסוגל לנצח את המלחמה בלי עזרת ה'. נמצא, בזמן המרוחק (שהאדם מרגיש שהוא מרוחק), שהיא בחינת אחוריים, אז הוא הזמן של התקרבות לה'." התקרבות לה'."

שאלה: רב"ש אומר, נמצא שרק בזמן אחוריים הוא יכול לראות את האמת, מה שאין כן בזמן הפנים, הוא יכול לרמות את עצמו. אתה יכול להסביר את המשפט הזה?

מה נקרא אחוריים? הוא לא רואה ואין לו קשר עם הבורא, הוא רק מאמין שכנראה יש לו קשר. ובזמן הפנים, הכול ברור לו. מה אתה שואל על שניהם?

תלמיד: ברגע שלאדם יש קשר עם האחוריים, הוא כבר כביכול מרגיש את הבורא בצורה הפוכה?

הוא מרגיש את האחוריים של הבורא. הבורא מתייחס אליו בצורה טובה כרגיל, אבל האדם מרגיש את זה דרך האחוריים, מפני שהוא כך נמצא באחוריים כלפי הבורא.

תלמיד: האם האחוריים זה דרגה רוחנית, או לא?

הכול רוחניות. אני לא מבין אותך.

תלמיד: הוא הפוך אלי.

זה לא חשוב שהוא הפוך, גם הפוך זה רוחני.

תלמיד: מה זה אחוריים, אלה צרות?

אחוריים זה שאני לא יכול לגלות עכשיו, לפי היחסים שלי כרגע עם הבורא, לא יכול לגלות את ההתנהגות שלו בצורה נכונה, ישרה. אז מה?

תלמיד: איך אני הופך את האחוריים לפנים, זה מה שאני רוצה, לא?

למה אתה רוצה את זה?

תלמיד: כי פנים נשמע לי יותר סימפטי מאחוריים.

סימפטי. אם אתה רוצה סימפטי, אתה תקבל אחוריים עוד פחות מגולים. מה זאת אומרת? לכן אתה נמצא, אם נמצא, אתה נמצא באחוריים.

תלמיד: הוא אומר "וכמו כן יש זמן אחוריים, היינו, שלא מאיר לו את החשק לתורה ולמצות, ולא מרגיש חסרון בזה שאין לו תשוקה לדביקות ה'."

כן. כדי שיהיה חשק לתורה ולמצוות, זאת אומרת לפעולות שעל ידן אתה מתקשר לבורא, אז כדי שיהיה לך חשק, אתה צריך כבר להיות באיזו פעולה נכונה.

אתה רוצה שיהיה לך קשר לתורה ולמצוות?

תלמיד: כן.

כן?

תלמיד: בטח.

מה מפריע לך? "תורה ומצוות" נקרא פעולות השפעה כלפי אהבת הזולת שאתה עושה בכל ההזדמנויות שניתנות לך. אז מה הבעיה?

תלמיד: מצב הווירוס הזה וכל מה שקורה בעולם, זה נקרא מצב אחוריים כלפינו?

זה איך שכל אחד מקבל.

תלמיד: באופן כללי כשרואים דבר כזה, אסון כזה.

אין באופן כללי, כלפי כל אחד ואחד זה אחרת. אני לא רואה בזה אחוריים, אני רואה בזה תרופה, אתה רואה בזה מכה. אז מה אפשר לעשות?

תלמיד: זה מה שאני שואל.

אין מה לעשות, רק לתקן את עצמך.

תלמיד: אם אני משתנה, אני לא אראה את הווירוס?

אתה תראה אותו כתרופה לאנושות, כמו שדברנו היום לפני שעה בערך, שהווירוס מגיע ואומר לנו, אל תהיו מחוברים בצורה אגואיסטית, תתרחקו זה מזה. עכשיו כשאתם מרוחקים תתחילו ליצור קשר חדש ביניכם, וירטואלי, שאתם תראו עד כמה אתם משתמשים זה בזה בצורה אגואיסטית. תנתקו את סוגי קשר כאלה, תהיו יותר מחוברים זה עם זה בצורה יפה וטובה, תשירו יחד, ולא שאחד שר וכל האחרים לא רוצים בכלל להכיר בזה.

תלמיד: אנשים שואלים אותי, איך זה שאתה אומר שאם מתנהגים טוב יותר אחד לשני, הווירוס ייעלם?

אני חושב שאנחנו כבר מתנהגים טוב יותר אחד לשני. אתה מתקרב למישהו יותר משני מטר? נניח שלא.

תלמיד: ממש לא.

אתה יוצא לעבודה?

תלמיד: כרגע לא.

לא, יופי, אתה כבר לא עושה נזק לאחרים. ועוד ועוד דברים. יש פחות זבל בעולם כתוצאה מזה שאתה יושב ולא עושה כלום. זה טוב, הווירוס מנקה את העולם, הוא ממש אוכל את כל הפסולת ומשאיר דברים נקיים. אני בעד שהוא יישאר.

תלמיד: אוי ואבוי.

מה אוי ואבוי? תאר לעצמך דבר כזה, הווירוס נשאר, אין לנו כנגדו שום תרופה, אלא הוא נשאר. אנחנו צריכים עכשיו להתרגל לחיות בתנאים חדשים. האם לא נתרגל, לא נבנה מערכות נכונות? נבנה. רק מה, יהיו מערכות כאלה שנבדוק בהן, שאם אנחנו רוצים נניח להזיק זה לזה, אז כל מי שרוצה להזיק מקבל היזק בעצמו פי כמה.

תלמיד: אין לך דאגה לכלכלה, שכל העולם יתמוטט כלכלית?

לא. העולם שאנחנו בנינו, אני מתפלל שהוא יתמוטט.

תלמיד: למה?

ככה. כבר דברנו הרבה פעמים על זה היום, שכל מה שבנינו זה רק כדי להרוס את העולם, כדי להרוס את המשפחה, להרוס את בני האדם. תראו איזה ילדים יש לנו, איזה משפחות יש לנו, איזה אויר, איזו קרקע, איזה אוקיאנוסים, ימים, הכול. מה עשינו? כשקבלנו קצת כוח בידינו במשך מאה השנה האחרונות, עשינו מכדור הארץ פשוט מזבלה. ואתה רוצה לחזור ולהמשיך, אני לא חושב שכדור הארץ מוכן לסבול את זה יותר.

תלמיד: לאיזה חיים נחזור?

אנחנו לא נחזור, שכח מזה, אנחנו לא חוזרים. אנחנו באים לעולם חדש.

תלמיד: מה זה נקרא אצלך עולם חדש?

עולם חדש זה שכולנו נצטרך להתייחס זה לזה בצורה ידידותית. אני מבין שקשה לך, אתה איש גדול. אין ברירה, אם אתה רוצה לשרוד, אתה חייב להתייחס לכולם בצורה ידידותית. אם אתה רוצה להמשיך בתעשייה, לפחות במה שאתה חייב, אתה צריך לסדר את כל התעשייה בצורה שאתה משתמש רק כמה שאתה צריך ולא יותר. זה "לא יגונה ולא ישובח", אתה באמצע בין שניהם, לא יותר ולא פחות. לא פחות מפני שאסור לך להגביל את עצמך, אתה צריך לתת לחיים שלך, לקרובים שלך, לכולם, את מה שהם צריכים, אבל לא יותר מזה.

תלמיד: איפה הקבלה נכנסת לתמונה?

הקבלה בדיוק מסבירה לך באיזה תכונות פנימיות, אנושיות, רוחניות, אתה צריך להיות, כדי לקבוע את היחס הנכון שלך לטבע. הטבע נקרא א-להים.

תלמיד: איך אני צריך להתייחס?

יוצא שאפילו הפועל הפשוט, לא חשוב מי ומה, שחיים בעולם שלנו, אם הם חיים, חייבים לדעת את חוכמת הקבלה, חייבים לדעת איך לתקן את עצמם, חייבים לדעת איך הם מתנהגים זה עם זה, כי בלי זה הם לא יכולים לחיות, כי הם צריכים להתייחס נכון לכל הטבע, למערכת הזאת שנקראת הטבע.

נקווה שזה השפיע קצת. תכתוב על זה מאמר יפה, תכניס אותו לאיזו חוברת שלכם, שהאחרים יקראו, תכניס אותם לדיון סביב זה, משהו. החיים שלך הולכים, עוד מעט תמות, לא נשאר ממך שום דבר בעולם הזה, איזה תיקון, משהו.

תלמיד: אנשים שכביכול נמצאים בסביבה חברתית גבוהה, אני מדבר על זה ומסביר להם, אבל הם אומרים לי "אתה עם הפנטוזים שלך".

תכתוב, לא לדבר. תכתוב בצורה כזאת שיהיו שם הוכחות למה שאתה אומר, כך שהם לא יכולים לברוח. אני מוכן לבדוק את מה שאתה כותב ולעזור לך עוד יותר לדייק אם צריך.

תלמיד: ואז אתה חושב שזה ישפיע עליהם?

תעשה לפחות את שלך. גם אני עושה כך. אני אחראי על מה שאחר כך יהיה? אני עושה מה שאני יכול לעשות, ו"ה' יגמור בעדי".

קריין: בעיתון "האֻמה" בעל הסולם כותב:

"שמדת האגואיזם, הטבוע בכל בריה, הוא תנאי מחויב בעצם קיומו של הבריה, שבלעדיו לא היתה כלל עצם נבדל וקיים לפי עצמה. ועם זה, אין זאת צריך לסתור כלום למדת האלטרואיזם שבהאדם. רק הצורך הוא להציב גבולים חזקים ביניהם: חוק האגואיזם מחויב להשמר בכל תוקף רק בשיעור זה שנוגע לקיום המינימלי, וכל העודף על שיעור ההוא, הרשות נתונה לוותר עליו לטובת זולתו."

תראה עד כמה זה כתוב יפה, פשוט והכול מובן. תשתמש באגו שלך רק בצורה רציונלית, שאתה לא פוגע באף אחד ואתה בזה גורם טוב. כי אי אפשר להיות מינוס בלי פלוס או פלוס בלי מינוס.

איזה יופי, הכול מסתדר. אנחנו עכשיו בתחילת היום, אתה תראה עד סוף היום כמה דברים עוד יקרו לקראת התיקונים, ומחר ומחרתיים, כל יום יותר ויותר. ותהיה לך מערכת יותר בולטת, יותר ברורה, ואתה צריך להוציא את זה לעולם ולהסביר לעולם מה שקורה, "רבותי, תראו מה שקורה כאן". תן להם לפתוח את העיניים, הם יגידו לך תודה. כי אתה לא מסלף שום דבר, אתה מסביר להם פשוט מה שקורה. רוצים, שיקבלו, לא רוצים, לא. אבל אם אתה אומר בצורה הגיונית, אז יש תוקף לדברים, יש מקום למה שאתה אומר.

שאלה: אני מסכים לחלוטין שהווירוס הזה הוא ברכה עבורנו. החברים אף פעם לא הרגישו כל כך קרובים זה לזה, אבל למה אנחנו עדיין מדברים על הווירוס? למה אנחנו לא מדברים על השפל הכלכלי המלא, שעוד מעט כל התשתיות הבסיסיות ביותר יהרסו ואז כבר יהיה מאוחר להעביר איזה מסר. כי כשאנשים יותר מדי בהלם, נניח שלא יהיה להם אוכל כי התשתית נהרסת, אז אדם כבר לא יהיה מסוגל לספוג שום דבר. מה היא האסטרטגיה שלנו, ההתקפה שלנו?

האסטרטגיה שלנו היא לשבת בבית, "שב ואל תעשה עדיף". ואל תפחד עבור האנושות, יש כוח עליון שבסופו של דבר יסדר את הכול. אם צריך, הוא ייתן לנו רצונות ואנחנו נרוץ ונעשה, אם לא יעשה את זה, אל תעשה בעצמך, "שב ואל תעשה". זה דבר אחד. דבר שני, אנחנו לא צריכים להציל שום דבר. אני מחכה עד שהווירוס הזה יגמור את כל הזבל, ואנחנו נוכל לחזור לחיים בגובה שאנחנו באמת חייבים אותם כדי לקיים את הבהמה שלנו, וכל היתר אנחנו נעסוק בנשמה שלנו. כדי להגיע לחיים נורמאליים לבהמה שלנו, לא צריכים הרבה.

עכשיו אומרים ש- 20% מהתעשייה כבר נהרסה או יצאה מכלל פעולה. כשהיא תגיע בערך ל-80% שהיא יוצאת מכלל פעולה, אז פחות או יותר זה מה שאנחנו צריכים. היא לא צריכה יותר להיות מ-20%. ואז אנחנו צריכים לסדר אותה בצורה נכונה שהיא תעבוד רק לדברים הכרחיים, חיוניים. וכל היתר אתה יודע לאן זה הולך? למערכת החינוך, מהתינוקות וליותר ויותר גדולים עד גיל הזהב ממש. חינוך, איך לחנך את האדם לקשר הדדי בהתאמה לטבע אינטגרלי.

ואז החיים יהיו אחרים. זה נקרא "עולמך תראה בחייך". אתה תרגיש בחיים האלו את העולם הבא. לא יהיה לך עניין של חיים ומוות שאתה לא יודע איך להספיק ומה לעשות, כן ולא, שום דבר. ראיית העולם העליון, העולם הבא, היא תעזור לך להיות פשוט רגוע בעולם הזה, שאתה לא צריך לגנוב ולתפוס לכולם, להרוג את אלו, להזיז את אלו, לא, הכול יהיה בסדר, האגו שלך יהיה מרוצה.

אתה לא צריך כאן לדבר על זה שאתה חייב להפוך את האגו שלך לעל מנת להשפיע. תעזוב את זה. את זה האנושות לא מבינה ולא תבין ולא צריכים. אלא צריכים רק לדעת איך בצורה רציונלית להתייחס לחיים, לכדור הארץ הקטן הזה.

תלמיד: אתה אומר שההזדמנות שלנו להפצה תגדל ולא שהיא תקטע פתאום ונכנס לאיזה מצב שהוא לא טוב עבורנו מבחינת ההפצה?

ודאי שיהיה יותר טוב. זה בלי ספק שיהיה לנו יותר טוב בהפצה, אנשים ישמעו אותנו יותר. גם היום שומעים יותר, כי אתה מסביר בצורה הגיונית בשביל מה אנחנו קיבלנו את הווירוס, שיש בזה צורך מצד הטבע. הטבע לא מאשים אף פעם, וגם כשמגיב הוא מגיב לא כדי להזיק או משהו, אלא רק כדי לרפאות. זה הטבע. זה יכול להיות צונאמי, הר געש או מה, אז יוצאים לחצים, יש התפרצות או עוד משהו, זה תמיד לרפוי.

תפסיקו להסתכל על כל דבר שאתם לא מרוצים בצורה הקטנה האגואיסטית שלכם, כי אתם לא יכולים לתפוס את התופעה. תפסיקו לחשוב שזה רע, זה לא רע. הטבע חייב כך לעשות, בפרט שזה כתגובה על השימוש הלא טוב שלנו בבחירה החופשית שלנו. ניתנה לנו בחירה חופשית, אנחנו השתמשנו בה לא טוב, הטבע עושה תיקון.

תלמיד: זאת אומרת אנחנו, בני ברוך, מתחברים עכשיו מעבירים את הכנס הווירטואלי של פסח, יוצאים לדרגה חדשה שאנחנו בה מרגישים חזק מאוד זה את זה, ובמקביל ממשיכים את ההפצה שאנחנו עושים כרגע. זה נכון?

כן, בדיוק. תשתדלו לארגן כל אחד ואחד לערב פסח את מה שאתם צריכים, כדי לשבת יחד עם כולם בצורה וירטואלית בשולחן אחד. ואנחנו נשיר ונבצע את כל סדר הפסח עם הסבר, עם שירים, ואז נבין מה עלינו לעשות כדי לצאת ממצרים ולהיות עם חופשי מהאגו שלנו, ולהיכנס ישר-אל לארץ ישראל. נעשה את זה. תתכוננו לזה.

תקנו יין, תקנו מצות, "לחם עוני" זה נקרא. אתם יכולים בבית לעשות את זה. יש לך מחבת, אתה לוקח קמח וקצת מים, מערבב את זה ושופך על המחבת, בלי שמן, בלי חמאה, ואז יוצא לך לחם כזה שאין בו שום דבר חוץ מקמח ומים. זה נקרא "מצה".

תלמיד: בקהילה היהודית כאן יש הרבה מצות. אז אנחנו יוצאים ממצרים וסוחבים אחרינו את כל האנושות.

לכו לבית כנסת או למקום שהו היהודים נמצאים, תקנו שם מצות, יין, לא יותר מזה, לא צריכים יותר. כל היתר יש בחברה הרגילה.

אני מקווה שקבוצת המידע שלנו, צריכה לפרסם לכולם מה אנחנו צריכים לסעודה הסמלית הזאת של יציאת מצרים, שאנחנו נעשה אותה. צריכים להסביר לכולם, מתי אנחנו עושים, באיזו צורה אנחנו עושים, ומה צריך להיות על השולחן, מה אנחנו שרים, מה אנחנו עושים. בקיצור, לעשות את הדברים האלה יפה וטוב. תכתבו לכולם מה צריך לעשות וכך יהיה. נעשה בזה סימנים ליציאת מצרים. זה מאוד עובד, זה מאוד עוזר.

כי זה לא עניין של קמח ומים, זה עניין של הרצון שלנו. סביב הסימנים החיצוניים האלה מהעולם הזה, העיקר זה הרצון שלנו, שאנחנו רוצים לצאת מהאגו, להתעלות בחיבור בינינו, להיות עם חופשי. עם חופשי זה מהאגו שלנו להיות עם חופשי, לברוח, להתעלות מעל האגו, ואז להתחבר עם הבורא. זה כל העניין של פסח. פסח, אנחנו עושים כביכול צעד גדול קדימה מהעולם הזה ליציאה לעולם הבא, לעולם הרוחני. בואו נתחיל כך לעשות.

שאלה: בתהילים כתוב שהאמת מארץ תצמח. כמה שאנחנו יותר עוסקים באמת, כך יש יותר סתירות. האם האמת זו הסכמה עם הבורא, זאת האמת?

אמת זו הסכמה עם הבורא, כן.

שאלה: לגבי מה שאנחנו מדברים על כך שאנשים אמורים ללמוד לחיות עם ההכרחיות. אם מסתכלים, רואים שהרוב המכריע של האנושות חיים בחוסר, אפילו לא סוגרים את החודש, ויש אפילו מאות של מיליונים שמתים מרעב. זה גם מתקשר קצת עם משהו שפעם קראתי באיזה פוסט שלך לגבי צפון קוריאה, שאמרת שלא על הלחם לבדו יחיה האדם. אם כך למי אנחנו פונים? במסר שלנו אנחנו אומרים שאנשים צריכים לחיות בהכרחיות, והאנשים האלה בקושי חיים את ההכרחיות, יש להם פחות מהכרחיות, אז איך אפשר להביא את המסר שלנו לאנשים האלה שאפילו אין להם הכרחיות?

הכרחיות תהיה לכולם, מפני שדווקא על ההכרחיות הגשמית אנחנו נדאג לכולם. הכרחיות תהיה לך ולכולם, כי אתה חותך את כל הדבר שהוא לא שייך להכרחיות, לא מייצר אותו, לא עוסק עימו, אז תהיה הכרחיות לכולם, אל תדאג. זו דאגה ממש טיפשית. בעולם שלנו יש לך שפע בכל דבר, העניין הוא רק קשר בין בני אדם שלא נותן לנו לספק לכל אחד ואחד כמה שכל אחד צריך בצורה הנורמאלית. זה הכול.

שאלה: מה זאת אומרת לקבל על עצמו את המצווה של שפלות למעלה מהדעת?

כי אני, לפי מה שאני מרגיש את עצמי, רואה את עצמי חכם, מוצלח, אני מרגיש את עצמי יותר מאחרים, לפחות לא פחות. אז מה קורה? באה מצווה [שאומרת], אתה חייב לעשות מעצמך שפל, אתה חייב להקטין את עצמך לפני כולם, אתה חייב להיות הכי הכי הכי נמוך ואחרון, ובצורה כזאת תצטרף לכולם ותשתדל לעזור לכולם. זה מצד אחד. מצד שני יש מצווה אחרת, שאם אתה באמת גדול, תשתמש בכל הגדלות שלך כדי למשוך אותם קדימה. כמו ההורים שהם גדולים, אבל כלפי הילדים הם יודעים ממש למחוק את עצמם רק לטובת הקטן.

שאלה: תודה גדולה לצוות הטכני של פתח תקווה עבור המערכת החדשה שהם עכשיו הכניסו לעבודה. כל אחד ואחד יכול להיכנס לכל חדר ולעשות קבוצת מיקוד. אני זוכר שבכנס האחרון היה דבר כזה שכל פעם העשיריות התחלפו, ועכשיו אנחנו פה הרבה מדינות, ויש עכשיו סגר וכל אחד בחדר שלו. אז השאלה היא, האם אפשר לעשות עכשיו כנס וירטואלי כזה, שהעשיריות יהיו מעורבבות בכל העולם לפי שפות. כנס וירטואלי כזה שכל אחד נמצא בחדרו, נראה לי שזו ההזדמנות הכי טובה שיש להתחבר ועוד יותר להתקרב זה לזה. בוא נעשה מאמץ מרוכז כזה ונעשה עוד קפיצה קדימה. מה אתה חושב על זה?

אני חושב שהגיע הזמן שאתם כולכם תחשבו על זה, תתפללו על זה, תתקשרו לאנשים שאחראים על כל חוטי הקשר האלה בינינו, גלקסי, עוד כל מיני צורות, אני לא יודע בדיוק. אני לא יכול יותר לעשות בזה כלום כי אני גם לא מבין בזה, וגם זו העבודה שלכם. אתם צריכים לדאוג לרשת קשר ביניכם. אני משתדל כמה שאפשר. אתם צריכים לפנות למחלקת התחזוקה ולשאול מה אתם צריכים כדי לעשות קשר יפה וטוב, אפילו לא רק בינינו, אלא בכל מיני וריאציות שלנו שאנחנו יכולים להיות מקושרים, וגם עם כל העולם.

אם מחר רוצים עוד מיליון אנשים להצטרף אלינו, מה נעשה? בדרך כלל כך עושות החברות האלה שרוצות להרוס לך את הקשר, אז הן מתקשרות אליך בצורה כזאת שאתה נופל. אז מה אנחנו צריכים לעשות כדי שזה לא יקרה לנו, אלא ההפך, שנקבל עוד מיליון משתמשים שיהיו קשורים אלינו, שיכנסו לכל מיני צורות, לפי שפות, לפי מקומות, וכולי. תתקשרו לאחראי ותשאלו אותו מה הוא צריך. אתה צריך מומחים? אולי נמצא מומחים בכל מיני מדינות שלנו, אולי יש בינינו מומחים. אתה צריך כסף? תגיד כמה כסף אתה צריך, ואולי נאסוף, כל אחד 5 או 10 דולר, לא יודע כמה, אבל יכול להיות שזה יספיק להקמת המערכת החדשה. תתחילו לעבוד בזה, כי זה החיים שלכם. זה מה שקושר אתכם יחד ולבורא. לכן למערכת הזאת צריכים לדאוג.

אני מקווה שאתם מבינים את זה, ומרגע זה והלאה אני יותר לא אדבר על זה. אני הפסקתי. כבר היום לא רציתי לדבר, אלא אתם שואלים. אבל אני לא אצעק יותר ולא כלום, אני גמרתי. הטיפול שלי בזה הסתיים, עכשיו אתם.

שאלה: כשאנחנו מסבירים לאנשים על הכוח שמפעיל את הכול וגורם לכול, אנחנו אומרים שהטבע וא‑לוקים זה אותו דבר. איך זה שזה אותו דבר, אם הבורא זה משהו כזה נשגב, וכמדברים על הטבע, אנחנו מדברים על דאגות של דומם, צומח, חי?

לא, אנחנו מדברים על הכוח שפועל בכל צורות הטבע, גם בנו. והכוח הזה הוא מארגן את הכול, והוא רוצה להביא את כל צורות הטבע, דומם, צומח, חי ובני אדם, לצורה כזאת שכולם קשורים יחד בצורה הרמונית וגם עימו, עם הכוח הזה בעצמו. זו התוכנית שלו. ולפי התוכנית הזאת אנחנו צריכים להתקדם.

שאלה: אנחנו עושים כל כך הרבה הפצה, ואני מרגיש את הצורך כשאני עושה הפצה, כשאני כותב מאמר, בכל פעולה שאני עושה, להרגיש שהקבוצה עושה את זה ביחד איתי. איך אני יכול להרגיש את הקבוצה דרכי? איך אני יכול להרגיש שמתי שאני עושה את הפעולה אני עושה אותה ביחד עם הקבוצה?

תנסה לעשות פעולה יחד עם הקבוצה. תנסה כל הזמן להיות יחד איתם, תדבר איתם כל הזמן, כמה שאפשר תהיה בקשר. עד שיתהוו בך כל מיני כאלה רגשות שאתה תכיר אותם יותר, איך הם מקושרים, איך הם מדברים, עושים משהו, מחליטים משהו, ואז עם הרגשות האלה תוכל גם להתקשר אליהם ותהיה לך כבר גישה נכונה אליהם. אתה צריך להתחיל לקבל איתם איזשהם רגשות משותפים.

שאלה: האם הכוח העליון שפועל על האנושות בכל מיני צורות, מושפע מהכוונה שבכול פעולה שאנחנו עושים?

ודאי, ועוד איך. אם אתה לא מושפע, הבורא מושפע עד הסוף, אנחנו אפילו לא יודעים עד כמה, מכל מה שיש בנו. כי אנחנו נמצאים בו, עם כל הפנימיות והחיצוניות שלי אני נמצא בו, והוא מקבל ממני את כל הדברים, אני אפילו לא מכיר ולא יודע מה. כך אני נמצא בתוך המערכת, גם אתה, וכל אחד.

שאלה: אנחנו עכשיו נמצאים בכזה מצב שיש שבוע עד הפסח, הקבוצה בעלייה מאוד גדולה, בחיבור מאוד חזק, רוצה לצאת ממצרים, ואנחנו כבר חיים לפי הכלל ש"אין עוד מלבדו" והוא "טוב ומיטיב". איך אנחנו כקבוצה יכולים לבקש עזרה מהבורא?

כל הזמן בלי הפסקה תבקש עזרה מהבורא עבור הקבוצה. אם אתה מבקש עזרה מהבורא עבור הקבוצה, אתה יכול לבקש תמיד, מכל מצב, ואתה אף פעם לא תטעה. אפילו שהם צריכים את זה, לא צריכים את זה, לא חשוב, אם אתה דואג להם, תמיד זה מתקבל, תמיד זו הפנייה הכי טובה ותמיד זה מעלה גם אותך איתם יחד.

שאלה: יש לי שאלה לגבי המאמר "מטרת החברה". רב"ש אומר כאן לא להשתמש בכלי קבלה, והשאלה היא, אם אנחנו לא משיגים את אותה יראה, זה אומר שאנחנו לא מעורבים מספיק בשיעורים, לא משתתפים נכון בשיעורים? שאנחנו אולי לומדים בשביל השכֶל, ולא לומדים בשביל לקבל את המאור המחזיר למוטב, ואז אנחנו לא נקראים ראש ומושכים למטה את כל האנושות?

אמרת הכול נכון חוץ מדבר אחד, אנחנו כן ראש, ואנחנו מושכים את כל האנושות, ואנחנו מתקדמים, והכול מתקדם בסדר, ואתם יחד עם כולם. באמת, להיות קצת יותר אופטימי, אל תהיה בספקות, תעשה, פחות תחשוב יותר תעשה. תעשה זאת אומרת, תפרסם, תפרסם כמה שיותר. יש לכם מדינה גדולה, יפה, רומניה, תפרסם כמה שאפשר, כמה שאפשר, אתה תראה בכמה אתה עוזר בזה לאנשים בזמן של וירוס הקורונה הזה במיוחד.

שאלה: בעל הסולם מתאר איך צריכה להיראות החברה העתידית, והוא נותן עקרונות שצריכים להיות בחברה העתידית. עכשיו בזמן הווירוס והמשבר הכלכלי כולם שואלים מה הולך לקרות. האם אנחנו קרובים לאותה חברה שבעל הסולם מתאר? והאם עלינו לקדם את אותם העקרונות כדי לבנות מחדש את הכלכלה, ולצאת מהבעיה שאנחנו נמצאים בה? והאם אנחנו צריכים להשתמש במושג קומוניזם אלטרואיסטי, כי המילה הזאת קומוניזם דוחה אנשים?

אתה צודק, אנחנו צריכים להיות מאוד מאוד זהירים בהפצה שלנו בשימוש בכל המילים האלה, קומוניזם, סוציאליזם, יהדות, ישראל, תורה, כל הדברים האלה. כל מה שדוחה בני אדם, בזה אנחנו לא משתמשים. צריכים להשתמש בכל מיני מילים אחרות, יותר נעימות, מושכות את האדם, אחר כך הוא יקבל שכֶל, רגש, אחר כך הוא יבין שזה עניין של הגדרה בלבד. אבל בהתחלה זה מאוד מאוד מפריע, אני זוכר איך שזה הפריע לי גם כן.

לכן תשתדלו להשתמש במילים נכונות, לא כמו שבחכמת קבלה, אלא שאנשים יבינו את השיטה, את העיקרון וזהו, חוץ מזה שום דבר. דבר על הרצון לקבל, רצון להשפיע, קשר הדדי של כולנו יחד עם כוח הטבע, דברים כאלה שכל אדם ואדם יבין שאתה מדבר לעניין על העולם הזה. ולא דתי, לא יהודי בכלל, את זה כולם שונאים. דבר בצורה נכונה, פחות תשתמש במילים שאתה שומע כאן מאיתנו, אלא במילים שהעם שלך, שאתה מפזר לו את הידיעה הזאת, מכיר, מבין, ומוכן לקבל אותם בצורה יפה.

שאלה: אמרת שהאדם צריך לקבל את המינימום שהוא צריך שיחזיק אותו, איך אני יכול לדעת מה הגבול שלי?

אתה יכול לאכול 10 מנות. נגיד בבוקר 5 מנות בארוחת בוקר, בצהרים 10 מנות בארוחת צהרים, ועוד ועוד. אם אתה רוצה תאכל, זה לא נקרא שאתה עושה איזו עבירה, שאתה מתרחק מרוחניות, לא.

אתה יכול לישון 10 שעות, 15 שעות, אתה בזה לא פוגע ברוחניות. אתה פוגע ברוחניות רק בתנאי שאתה עושה את זה על חשבון הזולת, בלבד. אז אין לך שום בעיה בהתנהגות הנורמאלית שלך.

(סוף השיעור)