שיעור צהריים 13.08.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך ג', אסופת "דרגות הסולם",

עמ' 1899. מאמר 566. "להפיל זרעם בגוים"

קריין: ספר כתבי רב"ש ג', עמוד 1899. מאמר 566 של הרב"ש, "להפיל זרעם בגוים".

להפיל זרעם בגוים

""ותשא כל העדה ויתנו את קולם, זה שאומר הכתוב, נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה, אותו קול שבכיתם גרם לכם להיות שנואים... אותה שעה נגזרה על בית המקדש שתחרב, כדי שיגלו ישראל לבין האומות, שכן הכתוב אומר, וישא ידו להם להפיל אותם במדבר, ולהפיל זרעם בגוים, ולזרותם בארצות, נשיאות יד כנגד נשיאות קול" (מדרש רבה שלח ט"ז).

להבין את כל הנ"ל על דרך העבודה, יש לפרש ענין בית המקדש. הנה בזמן, שהאדם זוכה לשעתו להארה דקדושה, נקרא זה שנכנס לבית המקדש.

וחורבן בית המקדש הוא בזמן שלוקחים ממנו בחזרה את ההארה. והחורבן בא בזמן שהאדם חוטא, היינו בזמן שמשתמש עם הארה זו עבור שיהנה ממנה בליבא, או שמקבל ממנה סמיכה במוחא, אזי היא מסתלקת ממנו.

יש קול ה' ויש קול של תחתון, הנקרא, קולה, או קולם. "קול ה'" הוא בזמן שהוא מדבר, רק כדי שיהיה מזה נחת רוח למעלה. קול התחתון הוא, שהדבור הוא בשביל שיהיה נחת רוח לאדם. וזה שכתוב, "ויתנו את קולם". כמו כן, "נתנה עלי בקולה", זהו שגרם את כל החורבן.

ובזמן החורבן, בית המקדש אינו נשאר על מקומו, היינו כמו המצב, שהיה לו לפני שזכה לבית המקדש, אלא יותר גרוע, כי יש כלל, אם האדם אינו עולה אז הוא יורד.

לכן מחמת החטא, חוץ מזה שלוקחים ממנו מה שנתנו לו, אלא מענישים אותו גם כן, שזה נקרא, שגלו לבין האומות, שנופלים תחת התאוות ורצוניות של האומות העולם. וזה פירוש, וישא ידו להפיל אותם במדבר, שאין שם מקום ישוב הדעת של קדושה.

"ולהפיל זרעם בגוים", הכוחות, שנקרא זרעם, הוא עבור התאוות הגוים, שלא יכול לעשות שום עבודה, אלא בשביל שיהיה מזה הנאה לגוף, שהוא בחינת גוים.

"ולזרותם בארצות", שכל מחשבותיהם הוא מפוזר לחשוב מה שעמי הארץ חושבים. וזה שאמרו, "נשיאות יד כנגד נשיאות קול", שהם חטאו רק בקול, שהיה להם מחשבה לטובה עצמם. אבל היה להם החשק להיות בקדושה.

אבל כנגד זה היה נשיאות יד, היינו שנפלו יותר למטה, שאין להם חשק רק לדברים גשמיים. אבל זהו לצורך תיקון, כי אחרת לא היו מרגישים את החסרון, שצריכים לתקן המעשים, אלא שהיו מסתפקים במיעוט, היינו במצב שהיה לפני שזכו להארה, היו מסכימים להישאר כך.

אבל כשנופלים יותר למטה, אז יש תקווה, שסוף כל סוף, החי יתן אל לבו ולעשות תשובה ויבנה בחזרה את בנין בית המקדש."

מאמר מאוד יפה, מאוד מרגש.

שאלה: מה זה אומר להשתמש נכון ברע לא כדי לקבל תענוג בלב, ולא כדי לקבל סמיכה בשכל?

לחשוב רק על התיקון של הכלי המשותף, של הנשמה הכללית, שנקרא "בית המקדש". זה לא איזה בניין שבונים שם בירושלים, אלא זאת הנשמה המשותפת שלנו שבה אנחנו מתחברים. ומכל הנשמות הפרטיות, כי היא מורכבת מכל הנשמות הפרטיות, בתוכה אנחנו מכינים מקום לבורא בכל אחד מהלבבות.

תלמידה: להחזיק את הרע הזה, אני מבינה שזה בעזרת התפילה, ועכשיו אמרת שזו תפילה על תיקון.

כן.

תלמידה: האם זה רק על תיקון או שאנחנו צריכים להיות גם בשבח הבורא?

תיקון, דבקות הלבבות, זה מה שאנחנו עושים. אנחנו צריכים לחבר את כל הרצונות הפרטיים שלנו לרצון אחד, ואותו ימלא הבורא.

שאלה: הרע הזה שמאירים לנו במקום שצריכים תיקון, האם זה כמו שהסברת לנו פעם שזה כמו חדר מלא אבק, וכל עוד לא נכנסת קרן אור לא רואים את האבק?

כן.

שאלה: גם במאמר הזה וגם במאמרים שלמדנו בבוקר יש את העניין של חשיבות הערבות ההדדית, שמדובר על כל העם, אין פה השגחה פרטית אלא זו ממש אחריות הדדית מאוד מאוד חזקה. איך הנושא הזה מתבטא בעשירייה? האם העשירייה צריכה כל הזמן להיות ביחד כדי להתקדם?

כן. העשירייה צריכה להיות כמה שיותר יחד, ולראות איך היא יכולה להתקדם לנשמה הכללית.

תלמידה: בבוקר היה העניין שהם לא הגיעו בזמן, שבעל הסולם ראה רק שניים, שלושה מהם. ואנחנו שומעים את זה גם מהאר"י שלא הגיעו לירושלים כי היה חסר. האם אנחנו צריכים להבין שרק אם כל העשירייה משתתפת וכל העשירייה בערבות, אז אנחנו יכולים להתקדם צעד אחד קדימה?

כן.

שאלה: אני מרגישה כמו חוטאת, אבל בכל זאת כשאנחנו מבקשים, הבורא עונה, וזה קושר אותנו אל האהבה שלו, ואז אנחנו מרגישים יותר אהבה בתוכנו. האם האהבה הזאת שאנחנו מרגישים בתוכנו היא בעצם האהבה שלו?

ודאי שהיא שלו.

שאלה: האם הנשמה הכללית מרגישה כשאנחנו מפנים מקום לבורא? והאם המאמץ הזה לא הולך לאיבוד?

לא, הוא לא הולך לאיבוד.

תלמידה: והנשמה הכללית מרגישה את המקום שאנחנו משאירים?

כן.

שאלה: האם הסיבה לכך שאני חווה ירידות והפרעות היא בגלל שאני לא מצליחה לעשות את העבודה כמו שאתה מלמד אותנו, כמו שבעל הסולם מורה לנו?

כן.

שאלה: בסוף המאמר כתוב שהבורא לא נותן לנו לממש את הרצון שלנו, תמיד נשאר חיסרון, תמיד יש השתוקקות בסוף היום. כשאנחנו מרגישים את ההפרעות, כשאנחנו נופלים, האם זה בגלל שאנחנו עושים משהו לא בסדר, או זה הבורא שיוצר לנו את העבודה בצורה כזו?

זה יכול להיות גם כך וגם כך. אבל הפרעות באות מהבורא, הן עוברות דרכו והוא חותם, נותן אישור לזה שההפרעות האלה יבואו אלינו. כי דווקא על ידי ההפרעות אנחנו נתקדם לרוחניות.

שאלה: מה קרה, האם עד עכשיו הבורא שמע את התפילות ואת קול התחתון, ואילו עכשיו הוא מקבל את ההחלטה על שבירה?

כי כשאנחנו קטנים, אז הכול טוב, וכשדורשים מאיתנו יותר, אנחנו לא יכולים, ולכן נעשית שבירה.

שאלה: איך ליישב את הקונפליקט הפנימי, שמצד אחד אני צריכה לבקש על הכלל, ומצד אחר אין כלום מחוץ לי, הכול בתוכי. מי זה הכלל הזה שאני מבקשת עבורו?

הוא גם נמצא בתוך הנשמה שלך. הנשמה שלך מתחלקת לכלל ולפרט.

שאלה: בתחילת המאמר נאמר ש"נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה". מה זו הטעות הזאת בתפילה להעלות את הקול שבגלל זה הבורא יכול לשנוא?

זה לדרוש יותר ממה שמגיע לך, או יתר על כן, כשאת רוצה לשלוט על עצמך ועל אחרים.

שאלה: חבר שאל, איך אפשר מלב העשירייה להעלות תפילה, ואמרת לתאר את כל הצער שמרגיש הבורא מזה שאנחנו לא קשורים בינינו ואיתו. מה אפשר לעשות כדי שהיום הזה משנה לשנה יהיה ליום חג?

יום חג, זה טוב מאוד. תהפכי את עצמך מ-מקבלת למשפיעה, משונאת את הזולת לאוהבת את האחרים, והיום הזה יהפוך ליום חג.

שאלה: כתוב "וחורבן בית המקדש הוא בזמן שלוקחים ממנו בחזרה את ההארה". תמיד חורבן הכלל מתחיל מחורבן הפרט. מה אפשר לייעץ לאדם שנכנס למערכת שלנו ומרגיש מצב כזה, מה הוא צריך לעשות?

הוא עוד לא יכול להתפלל, אין לו עדיין על מה, איך ולמי, אין לו שום מרכיבים לתפילה אמיתית, לכן לא צריך לדרוש ממנו כלום. שיקשיב, שיהיה נוכח, ולאט לאט האור המקיף יתחיל לעבוד עליו והוא ישתפר.

תלמידה: האור מפתח את חשיבות הסביבה.

כן.

(סוף השיעור)