שיעור בוקר 23.10.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ו', חלק ט"ז,

דף א' תתקל"ד, עמ' 1944, "ג' העולמות בריאה יצירה ועשיה"

אותיות צ"ז – צ"ח

קריין: אנחנו קוראים ב"תלמוד עשר הספירות", כרך ו', חלק ט"ז, בדף א' תתקמ"ד, עמוד 1944, "ג' העולמות בריאה יצירה ועשיה", אנחנו נמצאים באות צ"ז דברי האר"י.

קריין: אות צ"ז.

אות צ"ז

"ולכן כונתינו ביום שבת להעלות העולמות אל מקומם האמתי כבראשונה, ולא להורידם למטה חוץ לתחום שבת, וזהו סוד רחצתי את רגלי איככה אטנפם. ועל כן אין לצאת בשבת מחוץ לתחום, כי הוא יוצא אל מקום הקליפות, במקום ששם עומדת העשיה בימי החול עתה אחר חטאו של אדם, וכמבואר אצלנו במשנת הקיטע יוצא בק"ב שלו, וגם בתקונין לעיל דף ק"ז ע"א."

זאת אומרת העולמות בעת שנבראו הם היו מחזה דיצירה ומעלה, ממקום חזה דיצירה ומעלה. אחר כך לקראת השבת היתה עליה והם עלו למעלה מפרסא, חוץ מו' תחתונות דיצירה. אחרי החטא, ירדו למקומם הנכון, הנוכחי, שזה סיום של עולם העשיה, מקום העשיה וזה בעצם מה שנשאר. התחום נשאר תחום שבת, שאם העולמות עולים לאצילות אז המקום הזה מפרסא עד חזה דיצירה הוא נשאר כתחום שבת, שהוא כולל בתוכו ו' ראשונות דמקום הבריאה, שזה עיבורו של עיר של האצילות, של מלכות דאצילות שנקראת עיר או גן עדן, ומחזה דמקום הבריאה עד חזה דמקום היצירה, שם זה עוד אלפיים אמה, תחום שבת.

אז יש לנו עיבורו של עיר ותחום שבת, שזה שש ועשר, שש עשרה ספירות עד חזה דיצירה, שאפילו שכל העולמות עולים לאצילות אבל יש הארת האצילות גם למטה מזה והקליפות לא יכולות לעלות למעלה מחזה דיצירה. אבל מחזה דיצירה ומטה שם זה מדור הקליפות, שם הם כן יכולות להיות, לא מגיעה לשם הארת האצילות. עוד נראה מה אנחנו מקבלים מזה, גם לטוב וגם לרע כביכול.

קריין: אות צ"ח, דברי האר"י.

אות צ"ח

"והנה כל ירידת העולמות במדרגה הזאת הוא בימי החול, אבל בערב שבת מתחילים לעלות. וכן הם הולכים ועולין מדרגה אחר מדרגה עד מנחת שבת, כמבואר אצלנו במקומו. ואמנם הדבר בקיצור הוא כך, כי מסוף שעה חמישית של יום הששי, מתחילין העולמות עליה אחר עליה, עד שנמצא, כי בחזרת תפלת מוסף דיום שבת, העולמות הם במצב שהיו בעת שנברא אדם הראשון שהוא הבחינה הראשונה משלשה בחינות הנ"ל. אשר ששה תחתונות דעשיה הם במקום שהם ששה ראשונות דיצירה בימי החול. ונמצאים ארבעה עשר ספירות אחרונות שהם ארבעה אחרונות דיצירה ועשר ספירות דעשיה פנויים וריקנים."

בעצם דיברנו על זה. רק כאן הוא מדבר על העליות והירידות. כשהעולמות נבראו הם עמדו מחזה דיצירה ומעלה, אחר כך עלו עשר ספירות בעלייה הראשונה של ערב שבת, וירדו עד הסיום של כל מקום העשיה, ואחר כך, עכשיו, עולים ויורדים בהתאם לזה. אז יש לנו כמה עליות, עלייה של ערב שבת, עלייה של שבת בוקר, אנחנו עוד נלמד, זה קריאת שמע בלילה, וקריאת שמע דשחרית ואחר כך בתפילות עד מוסף ואחר כך מנחה דשבת, עלייה גדולה, ואחר כך כבר ישנה ירידה.

תלמיד: עלייה וירידה של עולמות זה בהכרח עלייה וירידה של נשמת אדם הראשון? זה מקביל?

זה מקביל, זה משפיע זה על זה. עליה או ירידת העולמות היא משפיעה על נשמת אדם הראשון כי נשמת אדם הראשון זו תוצאה מהעולמות. אמנם נשמת אדם הראשון היא הבחינה היותר פנימית, שיש שם "חלק א-לוה ממעל" מה שנקרא, מה שאין בעולמות, עולמות זה מערכות. אז המערכות האלה הן עולות, יורדות. כמו שיש בעולם שלנו, דומם, צומח, חי ויש איזה יצור שהוא מאוד מיוחד שנקרא "אדם". מה המיוחד שיש באדם? כוח יצירה שאין בחיה. ולכן מצד אחד אתה יכול להגיד, יש דומם צומח חי, שאל את הרופאים, שאל את הביולוגים, הזיאולוגים, כולם יגידו לך, אין הבדל. אדם, אדם, חיה, חיה. אלא יש בו משהו, פסיכולוגי אפשר להגיד, אבל יש בו משהו מיוחד.

בעולם שלנו זה מתבטא בזה שאדם מתפתח, לא עם הטבע הסובב, אלא למעלה מהטבע. הוא יוצר, בונה, מה שלא היה קודם, מה שאין כן, אתה יכול להגיד "לא, גם החיות, תראה איך שהן חיות, איך שהן חכמות, איך שהן בונות לעצמן בית, איך שהן עושות הרבה". אבל הכול על ידי אינסטינקטים שבהן, אינסטינקטים. רק ההתאמה בין האינסטינקט והסביבה, היא מכוונת את החיה בכל מקום איך יותר נכון להשתלב בטבע שיהיה לה נוח, אבל זה בעצם הכול.

החיה גם פועלת אך ורק כדי שיהיה לה נוח, משאין כן האדם לא. יש לו איזה כוח הרסני, הוא לא פועל שיהיה לו נוח, אלא יש לו דחף לפתח, להבין, כוח יצירה. זה חלק אלוה ממעל. מזה שהבורא הוא הבורא כך באדם יש אותו הניצוץ, אותו הכוח. הניצוץ הזה יכול לעבוד במסגרת העולם הזה בלבד, ויכול לעבוד גם לקראת העולם העליון. שאדם בונה, מסדר לעצמו את העולם העליון, את מקומו בעולם העליון, לא רק בעולם הזה.

אבל גם בגשמיות וגם ברוחניות, האדם הוא תוצאה מהסביבה מלכתחילה. הוא נולד מהעולמות ברוחניות, ונולד מהדומם, צומח, חי, בעולם הגשמי שלנו, בגשמיות. אבל אחרי שנולד ומתפתח, זאת אומרת שקם על הרגלים שלו, אפשר להגיד כך, אז הוא עובר את נקודת הלידה שלו ומתחיל לשפר את העולם. וגם ברוחניות אותו דבר, זאת אומרת מרגע מסוים והלאה, לאחר שהעולמות, עולמות אבי"ע גידלו את האדם, האדם מתחיל לא רק להשתלב בהם מעצמו אלא מתחיל כבר להשפיע עליהם.

ההשפעה היא על ידי העלאת מ"ן. וודאי שדרך העולמות הוא מתקשר לכוח שנמצא בתוך העולמות עם הבורא, והעולמות הם מעלימים את הבורא והאדם עושה כאלה פעולות שהוא מגלה את הבורא דווקא על ידי העלמה, שזה נותן לו כוח התפתחות, העלמה גורמת להתפתחות. ואז כשהוא עולה למעלה מהעלמה הוא מתחיל להתקשר עם הכוח שמוליד ומפתח אותו, ואז הוא נמצא במצב שהוא מתקשר עם הבורא ומשפר את העולמות. מעלה אותם, מפעיל אותם, משתמש בהם.

זאת אומרת היחס בין האדם והעולמות והבורא הוא יחס דינמי, יש בזה הרבה עליות, ירידות, יחסים ביניהם, הבורא נסתר יותר, נסתר פחות, על ידי העולמות, על ידי האדם שמסתיר אותו וכן הלאה. זאת אומרת, שלושת המרכיבים האלה הם כל הזמן נמצאים בשינוי היחסים ביניהם. וכל זה כדי שאדם על ידי העולמות יגיע למצב שהוא משתווה עם הבורא, והעולמות במקום להעלים מגלים את הבורא. כך אנחנו צריכים, אבל הרבה מצבים, וכל זה בהתאם לאדם בלבד.

שאלה: איך העליות והירידות של העולמות משפיעות עלינו? האם אנחנו יכולים איכשהו להשתמש בזה להתקדמות שלנו?

אנחנו עכשיו עוד לא יכולים לדבר על זה, כדי לא להתבלבל. יש עליות וירידות פרטיות, כלפי אנשים מיוחדים שנמצאים בקשר אישי מיוחד עם הבורא. ודאי שזה גם משפיע, אבל בצורה מסוימת על כל יתר המציאות. יש עליות וירידות במצב הכללי, כלפי האנושות. עליות וירידות ישנן כלפי אותם האנשים שנמצאים בדרכם לגילוי הבורא, שהוא מקרב אותם, אצלם העליות והירידות הן מסוג אחר. את זה צריכים ללמוד, זה לא פשוט. אבל הם קשורים זה לזה, הם קשורים.

אנחנו רואים שאפילו במערכת האסטרונומית, יש שמש, ירח, כדור הארץ, עוד כל מיני גורמים שאנחנו בדרך כלל לא מבינים, לא מכירים אותם, לא מקבלים אותם בחשבון, אבל הם גם נמצאים בהשפעה עלינו, ומשפיעים דרך השמש או דרך הירח על כדור הארץ. או ההיפך. בקיצור, יש כאן מערכות, כולן מערכות אינטגרליות שמשפיעות בצורה הדדית.

כך אנחנו, אנחנו תלויים בעולם והעולם תלוי בנו. זאת אומרת, אנחנו תלויים באנושות והאנושות תלויה בנו ובאותן הנשמות שכבר נמצאות בניתוק מהעולם הזה, זאת אומרת, שכאילו לא מופיעות בגוף, ולנו נדמה שאנחנו מופיעים בגוף, את זה עוד נלמד.

שאלה: מה זאת אומרת שהעולם עולה וגורם בכך למקום שהוא עוזב להיות ריק?

אין מקום ריק בעולם, אלא המקום הזה נשאר עכשיו בלי השפעה כמו שהייתה בו קודם. תוספת ההשפעה שהייתה בו קודם נעלמה, זה נקרא שהעולם שהיה במקום הזה עלה, ויכול להיות שבמקום הזה מופיעה עכשיו השפעה אחרת. אין מקום ללא השפעה, המקום בעצמו זו השפעה.

יש מקום העולמות, שכמו שדיברנו לא פעם זה כלים דנקודות דס"ג, צמצום א'. אחר כך הצטמצמו לצמצום ב', אבל בכל זאת אלה כלים גבוהים מאוד, כלים דבינה שהצטמצמו בגלל שרוצים להתחבר עם המלכות. צריכים עוד לדבר על זה, שהצמצום הזה פועל עליהם לגריעותא למליאותא, מה קורה כאן, אבל זה המקום. המקום הזה יכול לעלות ויכול לרדת, כי זה נקודות דס"ג. הפרצוף יכול לעלות ולרדת, זה המקום.

אחר כך בתוך המקום הזה בא עולם הנקודים ונשבר, אבל בכל זאת "אין העדר ברוחני"¹. זאת אומרת במקום הזה גם מופיע משהו מאותם המצבים שהיו בו קודם. כי עולם הנקודים, חוץ מזה שגרם ביציאתו ושבירתו לעולמות אבי"ע, היה גם ממלא את נקודות דס"ג מצומצמים.

אחרי זה המקום מתמלא על ידי עולמות אבי"ע. עולמות אבי"ע הם בכל זאת עולמות, אלה כלים שנבררו משבירת הכלים של עולם הנקודים. ובגלל שבכלים של נקודות דס"ג נעשה צמצום ב' שמחלק את הכלים דבינה לכל מיני חלקים, ג"ר דבינה, ז"ת דבינה, זעיר אנפין, מלכות, שהם בכל זאת תכונות הבינה, לכן העולמות שייכים לכלים דבינה. אמנם מעורבת שם המלכות, מקטינה, משנה קצת את תכונות בינה, אבל זו בכל זאת בינה.

ואז עולמות אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, המקומות האלה הם מקומות של כלים דהשפעה והם בדרגה יותר גבוהה מהנשמות שבאות לשם, שבורות, מתוקנות למיניהן. אנחנו לא מרגישים את העולמות, כמו שאנחנו לא מרגישים את העולם הזה, איפה שאנחנו נמצאים, אנחנו לא מרגישים את המערכת. אנחנו יכולים רק לחקור ולהגיד שזה קשור לזה וזה קשור לזה, אנחנו משפיעים כך ומערכת העולם משפיעה עלינו כך, אבל שאנחנו ממש מרגישים את זה כמו שאני מרגיש את החברים, משהו שנמצא כאן, זה לא.

מערכות הכוונה היא הקשר, רשת הקשר בינינו שמקשרת אותנו יחד, שמפעילה אותנו, שאנחנו פועלים עליה ומפעילים אותה והיא משתנה, שיש הדדיות, אינטראקציה כזאת ביני לבין המציאות. לא, לא ברור לי, לא קורה כאן משהו מגולה. זה קשר האדם עם העולמות. לאט לאט אנחנו משיגים את זה ומתחילים על ידי זה לעבוד, לשלוט במציאות. ועל ידי שליטה בקשר שלנו עם המקום, "משנה מקום משנה מזל", אנחנו כבר מתחילים לעבוד על עליות וירידות. אבל הכול למעלה מהדעת, כמו שלמדנו קודם, כך זה נעשה. בהתאם לזה אנחנו כבר מתחילים לשלוט על הגורל שלנו, על השערות, על תיקוני רישא דיקנא. זה הקשר עם העולם.

שאלה: למה הייתה עליית העולמות, מה גרם לעליית העולמות?

שאלה טובה. מפני שיש תחילת הבריאה וסוף הבריאה, וסוף הבריאה מחייב את כל הפעולות. זאת התשובה שתזכרו אותה, היא נכונה לכל דבר. "למה אני מרגיש עכשיו כך?" כי סוף הבריאה מחייב אותך. "למה הגבתי על זה כך ומגיב כך או כך?" כי סוף הבריאה מחייב אותך. "יכולתי להגיב אחרת?" יש בחירה חופשית, או כך או כך, קצת במשהו, אבל בסופו של דבר, סוף הבריאה מחייב.

לכן אנחנו לא יכולים לדבר על האדם, כשיצאה הנשמה והייתה עדיין מלאך, זאת אומרת נמצאת בשליטה שלמה של המערכת ואחר כך המערכת שוברת אותה, כמו שכתוב "באה אליו בעלילה", בהיסח דעת, לא ידע מה הוא עושה. כמו ילד קטן שאומר "זה נשבר בעצמו, מה אתם רוצים ממני?" והוא צודק, הוא לא מבין את סיבה ומסובב, אלא "כל הפוסל במומו פוסל"², לכן הוא נשבר.

אחרי שהוא נשבר והמערכת מתחילה לתקן, היא מתחילה לתקן גם את העולמות בהתאם לאדם שנשבר, שהעולמות יהיו מתאימים לאדם, למערכת השבורה הזאת שנמצאת בו. יוצא כך שבתוך עולמות אבי"ע שהם רק עולים ויורדים, אין בהם כבר שבירה, כלום, אבל הם מהכלים השבורים של עולם הנקודים, ולכן הם יכולים להבין, להרגיש, להיות בהתקשרות עם אדם הראשון. ואדם הראשון אחרי העולמות האלה מתחיל להיתקן, לא בעצמו, אלא יש כאן הרבה דברים שהוא צריך להיות בהם.

המערכת הכי קרובה אליו שמתחילה עכשיו להיתקן היא נקראת "העולם הזה" שנמצא בקליפה קטנה ומסביבו מתייצבת מערכת שנקראת "העולם הזה". כשהמערכת הזאת התייצבה, אז אדם מתחיל לקבל התעוררות ללמוד את המערכת ולהתקשר אליה. התעוררות שלילית ודאי כי הוא אגואיסט, הוא צריך דקירות כדי להשתלב במערכת, וכך הוא מתקדם. זה כבר אנחנו שמתפתחים בעולמנו כאן.

יש על זה הרבה מה ללמוד, מערכות מאוד מורכבות, כל מיני מסכים ווילונות, הרבה מערכות, אבל אנחנו כבר נכיר אותן אחר כך מלמעלה, כי אנחנו כבר מתקשרים לכוחות יותר עליונים מהם.

שאלה: נניח שעולם הבריאה היתקן באצילות, מה מאלץ אותו שוב לרדת מתחת לפרסא?

עולם הבריאה ובכלל כל העולמות עולים על ידי האור העליון, שמאיר עליהם מעולם אין סוף דרך אדם קדמון, דרך פרצוף ס"ג שמאיר עליהם אור למעלה מטבור, ללמטה מטבור הכללי. ומתוך האור הזה, בהשפעתו, כל העולמות עולים וכל העולמות יורדים. עליית וירידת העולמות יכולה להיגרם על ידי אור אין סוף שמאיר עליהם ממלכות דאין סוף. זה נקרא אתערותא דלעילא, התעוררות מלמעלה. ויכולה להיות עליית העולמות על ידי זה שהנשמות, אדם הראשון מה שנקרא, נשמות אדם הראשון הן מבקשות עלייה, תיקון ואז העולמות חייבים להעלות את החיסרון הזה, מ"ן למלכות דאין סוף, וממלכות דאין סוף יורד האור ומעלה את העולמות.

זאת אומרת תמיד עליית העולמות נעשית על ידי אור שמאיר ממלכות דאין סוף על מערכות אבי"ע. אבל השאלה היא, אם זה בהקדם של מ"ן מהנשמות, שאז זה נקרא "אתערותא דלתתא", או שזה על ידי התכנית הכללית, להביא את כולם לגמר התיקון, התכנית הכללית שנמצאת במלכות דאין סוף, שזה נקרא "אתערותא דלעילא". יש בזה גם הבדלים גדולים, מאיפה החיסרון, מלמעלה או מלמטה. זה ההבדל בין בעיתו לאחישנה, דרך קצרה או דרך ארוכה וכן הלאה.

שאלה: איך ההסתר מפתח את האדם, מה זה המנגנון הזה?

ההסתר מפתח את האדם מפני שההסתרה פועלת עלינו, כמו שהיא פועלת עלינו עכשיו בעולם הזה. כשאני מרגיש את ההסתרה, אני מרגיש אותה כייסורים, כי מה נסתר? נסתר הכוח הטוב, ואז זה מעורר אותי לחפש מצב יותר טוב מההסתרה. ואז אני מחפש, כך אני הגעתי לקבוצה, כך אני יושב כאן בשלוש בלילה, וכן הלאה. למה? ייסורים, חוסר האור, זאת ההסתרה.

שאלה: כשמופיעים ייסורים גשמיים, כלומר פחדים בגשמיות, אני צריך להחליף אותם ביראה רוחנית? האם לא לחשוב על זה, למחוק את זה, או שזה צריך להישאר? איך אנחנו עובדים בתוך המערכת הזאת עם הפחדים שלנו?

אני מבין אותך, בסדר גמור. כשבאים פחדים וחרדות לאדם, קודם כל, יש כזה מאמר שאז הוא צריך להיזכר ש"אין עוד מלבדו".

תלמיד: "שמעתי" קל"ח זה מאמר "עניין יראה ופחד שבא לפעמים לאדם".

מאמר קל"ח ב"שמעתי". אז בלי כאלה הרגשות שליליות שאנחנו בעצם כל הזמן מרגישים, אנחנו לא יכולים להתקדם. וברוך ה' המערכת העליונה, הבורא, כל הזמן דואג לנענע אותנו ולשלוח לנו כאלה התעוררויות שליליות. הבעיה בהתעוררות חיובית, שאנחנו מתחילים להתגאות, אנחנו מתחילים להירגע. שאנחנו לא מתקדמים על ידי ההתעוררות החיובית, וזה משפיע עלינו לרעה, כי אז האגו שלנו מיד מתחיל להשתולל.

מה שאין כן, אם אנחנו מקבלים ייסורים, אנחנו מיד חושבים איך לברוח מהם, ומה לעשות, ולמה זה מגיע לי וכולי. יוצא שעד שהרצון האגואיסטי לא מקבל איזה מרכיב של הרצון להשפיע, הוא יכול להתקדם רק על ידי הייסורים. ואם לא על ידי הייסורים, אז בבקשה, נותנים לך הזדמנות. איזו [הזדמנות] שהיא לא על ידי הייסורים? על ידי גדלות הבורא שאתה מגלה בקבוצה. זה לא ייסורים, יחסית לא ייסורים, כי בכל זאת אתה צריך לעסוק בגדלות הבורא שבשבילך זה לא כל כך תענוג בינתיים, לכן אתה לא עוסק בזה בדרך כלל.

אבל יש פעולות חיוביות, שאנחנו יכולים לפתח אותן ולהתקדם על ידן ללא ייסורים. כי ייסורים אנחנו לא יכולים להזמין על עצמנו. אם אנחנו חושבים שאנחנו מזמינים איזה ייסורים, זה שקר, זה לא יכול להיות, אלא אני מרמה את עצמי. לכן אחרי כל האמצעים, שאני יכול להגיד לעצמי, "אז במה אני אעסוק? אולי אני אלמד מהבוקר עד הלילה", סך הכול זה התכללות בקבוצה, להעלות את הקבוצה למעלה, להעלות את הבורא על ידי הקבוצה למעלה, וכמה שאני מעלה אותם, זו הדרך שאני יכול להתקדם בה, דרך ללא ייסורים. אבל חוץ מזה, רק ייסורים יכולים להזיז אותי מהמקום.

שאלה: שאלה בנוגע לאיך ללמוד תע"ס. אני מרגיש שמורכב מאוד להבין משהו בגלל כל הסטריאוטיפים השונים שקיימים בתוך המונחים, עלייה, ירידה, נפילות, לילה, יום, דברים כאלה. זה איכשהו מתקשר מאוד לכל העולם הגשמי. איך אפשר בעצם להימנע מזה, או להתמודד עם זה?

אתה לא יכול להימנע, ואתה לא יכול להתמודד עם זה. רק לאט לאט במשך הזמן. אל תתאמץ, במשך הזמן זה יתיישב, ויקבל את הצורה הנכונה לאט לאט, תן לאור לעבוד. ואם אתה חושב שעל ידי מאמץ שכלי או רגשי אתה יכול לעשות זאת, זה לא נכון. פשוט תשמע עוד יותר ועוד יותר. תעשה כל מיני ציורים, שרטוטים, זה עוזר. אבל לא לחשוב שזה יעבור מהיום למחר.

אנחנו נמצאים במערכת של העולם הזה, היא שולטת עלינו, קשה לנו מאוד להתנתק ממנה. כשאני שומע "בוקר", "לילה", "יום", כל מיני מונחים כאלה, בהתחלה אני חושב על מה שאני רגיל לחשוב בעולם הזה, ולאט לאט אחר כך אני פתאום מתחיל לראות שלא, שאני חושב על משהו אחר. כשאתה בא לשיעור ופותח ספר, אתה מחליף את המסך, אתה רואה תמונה אחרת, מונחים רוחניים. אתה מדבר עם בן אדם על מזג האוויר, על משהו, אתה נכנס למסך שלו, לתמונה שלו. כך זה, שני עולמות.

שאלה: איך החיבור בינינו משפיע על העולמות? נאמר שישראל גבוהים מכל העולמות, איך להשתמש בכוח החיבור בינינו כדי לזרז את תיקון העולם?

אתה אמרת בעצמך שישראל פועלים על העולמות, רק ישראל. מי זה ישראל? בני אדם שמתחברים ביניהם, ומהווים מתוך החיבור שלהם קבוצה, שיש שם רצון אחד, מטרה אחת, המאמצים שלהם מתחברים איכשהו יחד. זה נקרא "ישר א-ל". למה ישראל? כי הם רוצים להידמות לבורא בצורת הקשר ביניהם. אלו האנשים שכך מתחברים, הם פועלים על העולמות. תשתדלו.

שאלה: אפשר להסביר עוד פעם מה זה עלייה וירידה של העולמות, הרי אין תנועה ברוחני?

למה אין תנועה ברוחניות?

תלמיד: אין תנועה.

איפה יש כזה דבר? לא. רוחניות לא יכולה להיעדר, "אין העדר ברוחניות". אם הייתה איזו צורה, היא נשארת ובאה תמורתה, לא תמורתה אפילו, עליה כאילו, מתלבשת צורה חדשה. אז עליות העולמות, ירידות העולמות, כל הזמן זה נמצא. כל רגע, במה הרגע הזה שונה מרגע הקודם? אתה מרגיש אחרת, מסביבך משהו השתנה, מאיפה זה? כל הזמן יש שינויים, כל הזמן, "אין רגע דומה לחברתה".

לכן מאיפה זה מגיע? בדרך כלל על ידי אתערותא דלעילא. אתה יכול להגיד, "רגע, על ידי אתערותא דלעילא מגיעים 99% מהשינויים, ואנחנו אולי עושים רק 1% מהשינויים, וזו העבודה שלנו בכל העולמות?" כן. "ועל ידי זה אנחנו נעשים דומים לבורא?" כן. "איך יכול להיות? כל השינויים באים מלמעלה, אני רק מגיב עליהם לפעמים, קצת, חלק מהנשמות בלבד?" כן, זה מספיק.

תעשה מה שמוטל עליך, אתה על ידי זה מזיז את כל העולמות. זה מספיק. תראה מה שהאדם הקטן שבעולם הזה עושה עם כדור הארץ, הוא עוד מעט יפוצץ אותו. את עוצמת העבודה שלנו אנחנו לא מכירים. בשבילנו עוצמה זה הוריקנים, התפרצות הר געש, עוד משהו. לא, אנחנו משפיעים על ידי הכוונה, וכוונה אחת משנה את הכול מקצה לקצה. אבל הכוונה צריכה להיות משותפת מבני אדם שמסכימים לכוונה אחת, ולמטרה אחת. ואז בזה, כמו שכתוב, הצדיקים בונים את העולמות, ומחריבים את העולמות.

שאלה: מה שונה פרצוף אדם הראשון שמתלבש בפרצוף אחר, למשל ממלכות שמתלבש בזעיר אנפין. מה הייחוד של פרצוף האדם הראשון?

לא יודע. תגיד לי מה ההבדל בינך לבין חתול או כלב? תגיד, איזה הבדל יש?

תלמיד: לא הרבה.

לא הרבה, את זה אנחנו רואים. אבל בכל זאת, מה כן? יש הבדל מהותי. שכל יש לך ויש לו, רגשות יש להם יותר ממך, חושים וכן הלאה. מה השוני המהותי?

תלמיד: אולי אפשרות בחירה?

יפה. רק זאת הנקודה, במי לבחור? תחת מי להיות? למי להידמות? אין לחיות שאלה כזו. חתול לא חושב, "איך אני אדמה את עצמי לבעל הבית? ועוד נגד הטבע שלי?". רק תחשוב, מה השוני בינך לבין החתול. אבל חוץ מזה? לא. בקלטות של רב"ש הוא אומר מה ההבדל בין החיה לאדם. איזה הבדל? כל ההבדל הוא פנימי, למי אני רוצה להיות שייך? אז חתול לבעל הבית שלו, ואתה צריך למצוא את בעל הבית שלך.

שאלה: אנחנו לומדים שיש פה כמה מצבים. מצב אחד שאדם הראשון נברא בחזה דיצירה, מצב שני, שאדם הראשון עולה לחזה דבריאה, ואז אנחנו אומרים שהוא נשבר, ויורד עד לסוף העשייה. הרי התכלית שלנו זה להכיר את הבורא דווקא מתוך ההיפוך, דווקא מתוך גילוי הרע, אז למה הוא לא נברא מלכתחילה מסיום עולם העשייה וזהו? מה המצבים האלה השונים?

אם הוא לא היה נולד מהול, נולד מלאך, מה הוא היה אז עושה? קודם כל זה לפי סדר המדרגה ככה הוא נולד, אחרי עולם הנקודים, אחרי שהרשימות מהשבירה עלו לראש דס"ג, א'/שורש מצומצם, והתחילו לבנות עולמות אצילות, בריאה, יצירה, עשייה. ואחר כך ממלכות דאצילות שעלתה לאבא ואימא דאצילות, נולד הפרצוף המיוחד הזה, המורכב, אנחנו עוד לא רואים מאיפה הוא בכלל נולד, על איזה רשימות הוא יצא, פרצוף אדם הראשון. והוא צריך להיות קודם כל בדרגת הבינה, ואחר כך הוא נופל למלכות.

כתוב שכל דבר שמתחיל הוא חייב להיות קודם מימין ואחר כך לשמאל, ואחר כך שוב משמאל לימין. רב"ש כותב על זה. אתה לא יכול להבדיל את השמאל אם אתה לא תימצא קודם בימין. כדי לראות חושך אתה צריך שיהיה לך קצת אור, אחרת אתה לא תזהה שאתה בחושך. תדבר עם אנשים שהם עיוורים מלידה, הם מסתדרים בחיים. קשה להם עם העולם המודרני, עם כל מה שאנחנו בנינו כי זה לא טבעי, אבל בעולם הטבעי, אם הם היו חיים ביער או בשדה לפי טבע האדם, הם לא היו מרגישים שום בעיה.

חסרים לנו הרבה חושים, אנחנו לא יודעים שחסרים. להוסיף מיקרוסקופים, טלסקופים על הגוף שלי זה לא נקרא חושים, זה רק הרחבת החושים שלי. אבל עוד חושים אני לא יודע. תראה איך עם להוסיף חוש אחד אני לא מסתדר.

לכן צריכים קודם אור ואחר כך לראות את החושך, כיתרון האור מתוך החושך, אבל קודם צריך להיות כך. ולכן כל דבר שאני הולך לחקור בחיים שלי אני חייב קודם כל ללכת לימין. דרך אגב זה מוסר. אני מסתכל עליך, בא לי לעשות עליך ביקורת. אני עוצר את עצמי, הולך לימין, "אבל יש לו צ'ופצ'יק יפה, יש לו חיוך נחמד, הוא גם יודע לנגן על ההרמוניקה שלו ועוד כל מיני דברים". מה עוד אני יכול להגיד עליך טוב? משהו. אחר כך אני יכול להגיע לביקורת, אבל בלשמור את הדברים הטובים. תמיד כך, כי אחרת שמאל אנחנו לא יודעים לברר. אחרת ממש מדבר האגו שלי בלבד.

שאלה: האדם הראשון נולד מהול, הוא היה כולו להשפיע. איך יכול להיות ששש הספירות של העשיה שבו שהגיעו לפרסא, הסתבר שהן לא יכולות לעלות למעלה.

אם הוא היה מחכה, זאת הייתה אתערותא דלעילא. בשעה חמישית התחילו העולמות לעלות ואז הם עלו עשר מדרגות, ונשארו למטה שש תחתונות דעשיה ורגליים דנשמת אדם הראשון, תנהי"ם. אם הוא היה מחכה עד כניסת השבת ממש, שבת זה נקרא שכל העולמות עולים לאצילות, אז הוא היה עולה איתם וכולו כולו היה על מנת להשפיע. אבל בגלל שעל התנהי"ם שלו הוא לא קיבל כוח השפעה מאצילות, כי הן נמצאות, התנה"ים שלו, הספירות האלו למטה מפרסא, אז כשהוא התחיל לקבל על מנת להשפיע, בגלל שהספירות האלו נמצאות למעלה מפרסא, קיבל בהן על מנת לקבל.

תלמיד: זאת אומרת, זו הייתה פעולה שלו טרם הזמן.

טרם הזמן. כך כתוב. רצה מהר לקדש את עצמו, להיות כולו בעל מנת להשפיע.

שאלה: מה ההבדל בין שיש סתם הפרדה והפרדה בשטח והפרדה בין העולמות?

יש לנו ברוחניות הרבה מאוד שינויים. ספירות מתחלקות כל אחת לעשר ולעשר ככה עד אין סוף. והספירות שמתחברות הן מתחברות עם עשירייה, כל הספירות של העשירייה מתחברות יחד והן הופכות לספירה אחת במערכת יותר גדולה, ששם מתחברות עשיריות כל אחת לעשירייה מסוימת וכן הלאה. זאת אומרת אנחנו בסך הכול מתחברים כולנו לעשר הספירות המקוריות של אדם הראשון. והעשר האלה כשהן מתחלקות לעשר ולעשר וכן הלאה ויש כאלו מלא, אנחנו קוראים לזה מדרגות, לא אזורים ולא עולמות. אם אנחנו מדברים על נשמת אדם הראשון, אנחנו מדברים רק על העשירייה.

שאלה: במשך לימוד תע"ס זה חשוב לבקש שהאור ישפיע על החברים ושהם ירגישו שהאור משפיע? זה יותר חשוב מאשר זה שאני אחשוב אם אני יכול להתמצא בזה?

חשוב לנו שאנחנו נלמד את התע"ס אפילו רק אות אחת למעלה, אבל כולנו נדבר וכולנו נתכלל וכולנו נהיה יחד. מתוך זה שאנחנו נתאסף יחד אנחנו נמשוך את האור עלינו. מתוך זה שאנחנו נקרא כמה דפים, כלום לא יישאר, שום דבר לא יישאר.

לבנות את הכלים הפנימיים ולהבין את התע"ס בתוך הנשמה, מבנה העולמות, מבנה הנשמות, אנחנו יכולים רק מתוך הקשר בינינו. לכן אני אשמח מאוד אם אנחנו כך כמו שהיום ועוד יותר מזה, נעשה כאלה שיעורים, שכולם ישתתפו בזה, ממש.

(סוף השיעור)

mlt_o_rav_2018-10-23_lesson_bs-tes-16_n1_p2_6EjAmkBt

---

1. "אין שינוי והעדר ברוחני" ("כתבי בעל הסולם", מאמר "פתיחה לחכמת הקבלה", אות ל"ב)↩

2. "שכל הפוסל, במומו הוא פוסל" (ספר קדושה, הלכות איסורי ביאה, פרק ט"ז)↩