שיעור בוקר 20.05.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 170, פתיחה לחכמת הקבלה,

אות ל"ג

קריין: כתבי בעל הסולם, עמ' 170, פתיחה לחכמת הקבלה, המשך מאות ל"ג.

למדנו איתכם איך שהאור העליון שפועל על הרצון לקבל הוא עושה ממנו לאט לאט את הכלי. איך הוא עושה את זה? הוא פועל, בונה את הרצון לקבל, וזה נקרא חכמה (ראו שרטוט מס' 1). אחר כך מתוך זה שהוא פועל הלאה, הרצון לקבל רוצה להיות משפיע, אז הוא מקבל אור החסדים. וכך אנחנו עוברים עד שאנחנו מגיעים למצב שיש לנו כלי אחד. כלי אחד, זאת אומרת, רצון לקבל שאנחנו רוצים להשתמש בו.

שרטוט מס' 1

ברצון לקבל יש דרגות של 0, 1, 2, 3 ו-4 או מה שאנחנו אומרים, בחינת שורש, א', ב', ג', ד' (ראו שרטוט מס' 2). והרצון לקבל הזה הוא עובד עם המסך. האור נכנס לתוך הרצון לקבל ואז הרצון לקבל דוחה אותו בחזרה, זה דבר אחד. ודבר שני, אחרי שהוא דוחה אותו הוא גם מלביש אותו עד איזה גובה שיכול להלביש. ואז לפי הגובה הזה, עד כמה שהוא יכול להלביש אותו, לפי זה הוא מקבל אותו בפנים בדיוק לפי הדחייה שעשה. זאת אומרת, כמה שעשה כאן (ראו חץ ירוק כלפי מעלה בשרטוט מס' 2), אז כאן (ראו חץ ירוק כלפי מטה בשרטוט מס' 2) הוא מקבל. זו כבר קבלה בתוך הגוף מתוך הרצון לקבל.

שרטוט מס' 2

זה מה שבעל הסולם אומר באות ל"ג.

"ועתה נבאר ענין הביטוש דאו"פ ואו"מ", אור פנימי ואור מקיף. אחרי שהוא מקבל כאן זה נקרא אור פנימי (ראו או"פ בשרטוט מס' 3), ואז אותו חלק שלא יכול לקבל הוא יוצא ונעשה כאור מקיף, ואז יש לנו ביטוש, אור פנימי ואור מקיף הם מבטשים כאן בגבול הזה שנעשה [בטבור], הם רוצים לבטל את הגבול, שסך הכול הרצון שמתפשט מהפה עד הטבור, הוא יקבל יותר. שאת כל אותו עודף האור הזה שלא קיבל, שיקבל אותו גם. זה העניין שבעל הבית לוחץ על האורח ודורש מהאורח שיקבל. והאורח לא רוצה לקבל, הוא מסרב, הוא אומר, כאן זה יהיה הסוף של הקבלה שלי (ראו "סוף" בשרטוט מס' 3), וחוץ מזה אני מזדכך. הוא מעלה את עצמו, מסרב לקבל, וכל האור שקיבל, הוא הולך החוצה. זה נקרא שהאור פנימי מסתלק.

שרטוט מס' 3

אני קורא שוב אות ל"ג.

אות ל"ג

"ועתה נבאר ענין הביטוש דאו"פ ואו"מ זה בזה, המביא להזדככות המסך", שהמסך הזה שעומד בטבור, הוא מזדכך ועולה בחזרה לפה דראש, איפה שנעשה זיווג דהכאה, "ולאבידת בחינה אחרונה דעביות." זאת אומרת, אם היתה לנו עביות בחינה ד', אז הוא מאבד את העביות הזאת, ד', וחוזר ל-0 ואחר כך מתחיל לעבוד בפרצוף הבא (ראו שרטוט מס' 4). וכבר יש לו את הפעולה הבאה שהוא עובד עימה בבחינה ג', יש לו פרצוף פחות שמתחיל להיות מהפה דפרצוף הקודם ועומד עד הטבור של פרצוף הקודם. סך הכול הפרצוף השני, ע"ב, הוא פרצוף כזה קטן לעומת הפרצוף הראשון, גלגלתא. אם בגלגלתא זה היה ד' עביות, אז בע"ב זה ג' עביות.

שוב אני קורא:

"ועתה נבאר ענין הביטוש דאו"פ ואו"מ זה בזה, המביא להזדככות המסך ולאבידת בחינה אחרונה דעביות." במקום ד', ג'. "כי בהיות ב' האורות הללו", שיש כאן אור פנימי ואור מקיף הם "הפוכים זה מזה, וקשורים יחד שניהם במסך שבמלכות דראש א"ק," המסך הזה שעומד כאן בפה דראש, הוא גם סיבה לאור פנימי והוא גם סיבה לאור מקיף. ולכן כשהמסך הזה יורד אחר כך מהפה לטבור מגביל כאן את קבלת האור, אז האור פנימי והאור מקיף קשורים למסך הזה, הם נמצאים כאן יחד ומבטשים במסך הזה ודורשים ממנו שיקבל הלאה, "ע"כ מבטשים ומכים זה בזה. פירוש, כי אותו זווג דהכאה הנעשה בפה דראש א"ק," בפה דראש, "דהיינו במסך שבמלכות דראש, הנקראת פה, שהיה הסבה להלבשת אור פנימי דא"ק ע"י האו"ח שהעלה (כנ"ל אות יד.) הנה הוא ג"כ הסבה ליציאת האו"מ דא"ק," כמו שדיברנו. גם האור פנימי וגם האור מקיף, שניהם נעשו על ידי המסך הזה, על אותה הכאה שהייתה לנו כאן בראש. והנה הוא גם כן "הסבה ליציאת האו"מ דא"ק, כי מחמת שעיכב על אור א"ס מלהתלבש בבחי"ד, יצא האור לחוץ בבחינת או"מ," שלא רוצה יותר לקבל, אז יוצא עודף כאור מקיף, "דהיינו כל אותו חלק האור שהאו"ח אינו יכול להלבישו כמו הבחי"ד עצמה, הוא יצא ונעשה לאו"מ, כנ"ל בדיבור הסמוך. הרי שהמסך שבפה הוא סבה שוה לאור מקיף כמו לאו"פ."

שרטוט מס' 4

קריין: שוב אות ל"ג.

אות ל"ג

"ועתה נבאר ענין הביטוש דאו"פ ואו"מ זה בזה, המביא להזדככות המסך ולאבידת בחינה אחרונה דעביות. כי בהיות ב' האורות הללו הפוכים זה מזה, וקשורים יחד שניהם במסך שבמלכות דראש א"ק, ע"כ מבטשים ומכים זה בזה. פירוש, כי אותו זווג דהכאה הנעשה בפה דראש א"ק, דהיינו במסך שבמלכות דראש, הנקראת פה, שהיה הסבה להלבשת אור פנימי דא"ק ע"י האו"ח שהעלה (כנ"ל אות יד.) הנה הוא ג"כ הסבה ליציאת האו"מ דא"ק, כי מחמת שעיכב על אור א"ס מלהתלבש בבחי"ד, יצא האור לחוץ בבחינת או"מ, דהיינו כל אותו חלק האור שהאו"ח אינו יכול להלבישו כמו הבחי"ד עצמה, הוא יצא ונעשה לאו"מ, כנ"ל בדיבור הסמוך. הרי שהמסך שבפה הוא סבה שוה לאור מקיף כמו לאו"פ."

שאלה: האור המקיף זה כל האור שלא נכנס בקו? האם זה בכלל כל האור?

האור הישר שמגיע לנו שווה אור פנימי ואור מקיף (ראו שרטוט מס' 5). כל האור שמגיע לפרצוף, עכשיו על ידי המסך דפה דראש, הוא מתחלק לשני אורות. אור שמקבלים פנימה זה נקרא "אור פנימי", ואור שנמצא מבחוץ שנקרא "אור מקיף".

תלמיד: מה שמבלבל אותי, כשאנחנו אומרים שהנתונים של גלגלתא זה ד'/ד' של עביות ומסך. זה אומר שזה רצון שלם, אבל עדיין נשאר סוף, כלומר חלק שהוא לא ממלא. אולי זו שאלה טפשית אבל אני לא מבין למה זה כך.

יש רצון לקבל גדול, אבל מסך יש לי פחות מרצון לקבל. בכמה הוא פחות? ציירנו אתמול, שהעיגול זה ה-100% וכמה הוא מקבל מ-100%? הוא מקבל סקטור קטן, שהוא כמו קו, את זה הוא מקבל בלבד, והשאר זה מקום ריק (ראו שרטוט מס' 5).

כל ארבע הדרגות האלו הן כאן (חלק צבוע באדום בעיגול בשרטוט מס' 5). זה הפרצוף, גלגלתא נגיד, כלי.

תלמיד: "סוף" זה כל השאר במעגל.

לא, גם הסוף הוא בגלגלתא. הראש, התוך והסוף, הכול בתוך גלגלתא, בתוך הקו. אחר כך אנחנו נלמד איך שזה מתגלגל. יש בזה הרבה שאלות ונלמד. לא פשוט אבל נראה.

שרטוט מס' 5

שאלה: המונח "מלביש" מבלבל אותי כל הזמן. מה מלביש את מה?

אור חוזר מלביש את האור ישר. כוונת הנברא מתלבשת על מה שהוא מקבל מהבורא.

שאלה: אם הסוף לא מקבל שום אור, האם יש שם הרגשה? איך הוא מתקיים? איך הוא רוצה להמשיך להתקיים?

הוא לא מקבל ב"סוף" שום דבר (ראו X בשרטוט מס' 6), מפני שהוא רוצה להיות דבוק בבורא. ולכן יש שם דבקות גם, יש שם הארה מזה שהוא דבוק. אבל דבוק בזה שהוא משייך את עצמו לבורא, לא יכול לקבל ממנו שום דבר.

שרטוט מס' 6

שאלה: מהו אותו המנגנון ששולח את האור מקיף בראש, האם זה הראש או האור עצמו, אור ישר?

כל המנגנון שאחראי על כל האורות שבפרצוף זה ראש הפרצוף. ראש הפרצוף הוא קובע את הכול, אחרי הראש אין לנו מה לחשוב. מה שיש בראש מתפשט בתוך וסוף, מתפשט בגוף.

תלמיד: אחרי שיש חישוב, קבלת אור פנימי, הראש בעצמו מבין שחלק אני לא יכול לקבל והוא שולח את האור הזה כאור מקיף?

כן.

שאלה: האם תוכל להסביר את החלק הזה שכתוב שהמסך שנמצא בפה הוא הסיבה לכך שהאור המקיף הופך להיות לאור פנימי?

כתוב, "המסך שנמצא בפה הוא סיבה גם לאור פנימי וגם לאור מקיף". כך כתוב אצלך? המסך שבפה הוא סיבה שווה גם לאור פנימי וגם לאור מקיף. כי על ידי המסך שהוא עושה, הוא מחלק את האור שבא אליו, אור ישר, הוא מחלק אותו לאור שנכנס פנימה, אור פנימי ואור שלא יכול לקבל פנימה, שיוצא החוצה, אור מקיף, וכל זה על ידי המסך שעומד בפה דראש.

ולכן כשמגיעים שני האורות האלו, גם אור פנימי מגיע עד הטבור, וגם אור מקיף מגיע עד הטבור, כי טבור מגביל אותם ולא נותן להם יותר להתפשט, אז שניהם נמצאים כאן [בטבור], שני האורות האלה, והם מכים במסך ומחייבים אותו להזדכך. את זה אנחנו נלמד בשיעור הבא.

שאלה: פעולת הדחייה של האור החוזר עוד איכשהו מובנת, אבל מה זו הלבשה? איך מתבצעת ההלבשה?

אנחנו עדיין לא דיברנו כאן. הלבשה זה נקרא השגה, שהאור החוזר נגיד בראש, הוא מלביש את האור הישר שיש כאן (ראו שרטוט מס' 6). זה אנחנו עוד נלמד.

שאלה: איך זה ייתכן שמסך מסוגל לדחות את כל האור אין סוף ומצד שני לקבל רק אור דק, למה יש כזה פער?

לדחות זו לא בעיה, הוא מסרב, הוא לא רוצה לקבל. אבל לקבל על מנת להשפיע זה הרבה יותר קשה, ואז הוא בודק כמה. יוצא, שכל העיגול מסרב לקבל לעצמו, ולקבל בשביל בעל הבית יכול רק קו דק וכל היתר נשאר ריק.

תלמיד: איך זה ייתכן שקו דק כל כך בונה אותו בסופו של דבר לקבל את כל האור?

לא, הוא לא מקבל יותר, קו דק בלבד.

תלמיד: בגמר התיקון, איך זה יכול להיות שכזה קו דק בונה אותו לקבל בגמר התיקון את הכול?

נלמד בגמר התיקון אז תשאל. אין דבר כזה, גם בגמר התיקון נראה איך אנחנו מקבלים, זה לא פשוט. יש עוד שבירות בדרך, יש עוד הרבה דברים שעכשיו אני לא יכול להעביר לך. אם היה אפשר במשפט אחד לענות, הייתי עונה. אבל בסופו של דבר מגיעים לזה שמקבלים הכול על מנת להשפיע ב-100%, אבל זה על ידי המון פעולות נוספות שכאן אין להן מקום. ממה שלמדנו, צמצום, מסך, אור חוזר, קבלה על מנת להשפיע, זה לא הולך, יש עוד הרבה פעולות נוספות, צמצום ב', שבירה ואדם הראשון. אבל מה שכן, המטרה היא לקבל את כל האור אין סוף שצריך למלאות את העיגול, לקבל אותו בתור קו.

שאלה: לפי השרטוט, בראש הדרגה של שורש/א' זה אומר שגם השורש מתחלק לשכל קטן ושכל גדול?

זה לא לעכשיו. אולי בשיעור הבא. אתה צודק, יש שם חלוקה.

שאלה: המסך מזדכך, מה זה אומר?

המסך מזדכך זה נקרא שהוא מאבד את כוח ההתנגדות שלו ולכן כבר יוצא מלקבל על מנת להשפיע, אלא לגמרי לגמרי מזדכך ונעשה ניטרלי, לא נמצא במגע עם האור. אם אני יושב מול בעל הבית ובעל הבית לוחץ עלי שאני אקבל ואקבל יותר ויותר, כמה שאני יכול לקבל בעל מנת להשפיע לטובתו ולא לטובת עצמי אני מקבל. אבל אם אני מרגיש שאין לי כוח התנגדות ואם אני אקבל זה יהיה לטובת עצמי, אז אני מפסיק וזה נקרא שהמסך מזדכך, נעשה יותר דק.

שאלה: אמרת שיש אור ישר שזה כמו חלק מאור אין סוף, הוא כלול מאור פנימי פלוס אור מקיף. במקרה הנ"ל איפה האור החוזר, איפה הוא כלול באור הפנימי?

יש לנו אור פנימי ויש לנו אור מקיף. אור חוזר הוא לא נמצא באור אין סוף, אלא הוא בא כתוצאה מהמסך שדוחה את האור שרוצה להיכנס בו. ולכן אור חוזר זה תוצאה מהכלי. מה שאין כן אור פנימי ואור מקיף הם תוצאה מאור ישר.

תלמיד: שרטטת את המסך הירוק מעל פה דראש.

לא, זה סתם. זה גבול שעד כאן אני מרגיש שאני יכול לקבל (ראו שרטוט מס' 6). את החלק הזה של האור [מתחת לגבול] שמגיע אליי אני יכול לקבל, ואת החלק הזה של האור [מעל הגבול] אני לא יכול לקבל. אז את החלק הזה שאני מקבל, אני מכניס אותו פנימה, מקבל. ואת החלק הזה שאני לא מקבל, איפה הוא נמצא? הוא נמצא אצלי כאן בסוף. אני לא מקבל אותו, אני רק דוחה אותו.

תלמיד: יש לזה איזשהו שם מיוחד.

לכל חלק ולכל אור יש שמות, אנחנו עוד נעבוד על זה. לכל חלק וחלק. תיכנס לפתיחה, יש שם כמה פתיחות, חמש שש פתיחות עם שרטוטים, עם הסברים, עם הכול. פעם עברתי על הכול, לכן אני אומר שהיום אני כבר זקן, אין לי כוח לעבור על זה, אבל זה נמצא. הכול נמצא בארכיון שלנו מהשיעורים שנתתי פעם, עם השמות, עם הכול. אתם לא יודעים עד כמה יש שם, כל חכמת הקבלה בכל מיני צורות שציירתי אותן.

חוץ מזה, את השיעורים האלו יש בכל השפות, אז בבקשה תכנסו כל אחד בשפה שלו ותתחילו ללמוד. ואז כל השיעורים שלנו כאן יהיו כתשובות על השאלות כשלא יהיה מובן משהו. להיכנס לכל הדברים האלה אני אעשה את זה בכל זאת, חצי שעה בבוקר כל בוקר אנחנו נעשה, אבל זה לא מספיק. תכנסו אתם ותראו מה שיש.

(סוף השיעור)