שיעור בוקר 08.05.20253 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

הכנה לכנס "קבלה לעם" העולמי "מתחבים לאין עוד מלבדו" מאי 2025

קטעים נבחרים מן המקורות, שיעור 1 - אין עוד מלבדו

קריין: אנחנו בשיעור הכנה לכנס "קבלה לעם" העולמי, "מתחברים לאין עוד מלבדו" מאי 2025. נקרא קטעים מתוך השיעור הראשון, אין עוד מלבדו, קטע מס' 3.

"במחשבה אחת נאצלה ונבראה כל המציאות הזו, עליונים ותחתונים יחד, עד ככלות הכל בגמר התיקון. אשר אותה המחשבה היחידה, היא הפועלת את הכל, והיא עצם כל הפעולות, והיא מקבלת התכלית, והיא מהותה של היגיעה, והיא עצמה מציאות כל השלימות והשכר המקווה."

(בעל הסולם. "תלמוד עשר הספירות", חלק א', הסתכלות פנימית, פרק א', אות ח')

זאת אומרת, מחשבה אחת של הבורא עושה את הכול, מתחילה ומסיימת את כל התהליך שהנבראים צריכים לעבור, הכול נמצא בה.

תלמיד: מה זה אומר שהיא גם המציאות וגם השכר המקווה?

שהיא כוללת הכול, חוץ מרצון הבורא, שרוצה שיהיה כך. כל היתר נכלל במחשבה הזאת בעצמה והיא מתחילה וגומרת את כל מחשבתו של הבורא.

תלמיד: זאת מציאות שהמקובל משיג?

זאת מציאות שיוצאת מהבורא ובה, בתוכה, מתקיימים הנבראים.

תלמיד: אז למה היא נקראת "השכר המקווה"?

היא כוללת את הכול.

תלמיד: היא כוללת את הכול עבור מי שמשיג אותה?

כן.

תלמיד: למה זה נקרא שכר? יש בזה תענוג? מה יש בזה שנקרא "השכר המקווה"?

השכר המקווה, אני חושב שזה מה שאנחנו משיגים בהדרגה, בסוף.

תלמיד: ומה יש בשכר הזה שהוא מקווה, שרוצים אותו?

בוא נשיג.

תלמיד: בעל הסולם כותב לנו שזה שכר מקווה, אז לֶמה לקוות בשכר הזה?

שהוא כולל הכול. כל הפעולות, כל התוצאות מהן, הכול מכווַן לגמר התיקון.

קריין: קטע מספר 4, אומר הרב"ש.

"הנה ידוע ש"מלא כל הארץ כבודו", וכך צריך כל אדם להאמין, כמו שכתוב: "את השמים ואת הארץ אני מלא". אלא שהקב"ה עשה את ההסתרה שלא יכולים לראות את זה מטעם כדי שיהיה מקום בחירה, ואז יש מקום אמונה - להאמין שהקב"ה "ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין". ולאחר שהאדם עוסק בתורה ומצוות ומקיים את מצות הבחירה, אז מגלה הקב"ה את עצמו לאדם ואז רואה שהקב"ה הוא השולט על העולם.

נמצא, שאז עושה האדם את המלך שישלוט עליו, זאת אומרת שהאדם מרגיש את הקב"ה שהוא השולט על כל העולם, וזה נקרא שהאדם עושה את ה' למלך עליו. כי כל זמן שהאדם לא בא לידי הרגשה כזאת, נמצא שמלכותו של ה' היא בהסתרה."

(הרב"ש. אגרת ע"ו)

תלמיד: מה זה אומר ש"האדם עושה את ה' למלך עליו"?

שאלה טובה מאוד. זאת אומרת, זה לא מספיק שהבורא הכין לנו את הכול, את הבריאה והתפתחותה ואת כל מה שקורה ויקרה, אלא חשוב שכאן ישנה עבודת האדם, שהוא צריך ללמוד את הבורא ולהעלות אותו למציאות עליונה, לעשות אותו למלך על עצמו. אז אדם משתדל ללמוד את הבריאה בכל המדרגות שלה ומתוך זה הוא מגיע למצב, ליכולת, לחבר את הכול לכוח עליון, ואז הוא רואה שהכוח העליון זה הבורא.

תלמיד: מהי בדיוק "מצוות הבחירה"? בעל הסולם אומר שזה התנאי להמליך את המלך.

מצוות הבחירה היא שאם אני הולך נכון לתוך העולם שאני נברא בו, אני מגלה בהדרגה את הכוח שמנהל את העולם ואני מרגיש שאני חייב להשתחוות לפניו.

תלמיד: למה קוראים לזה מצווה? חשבתי שהבחירה היא חלק מהעבודה שלנו, להיות כל הזמן בהתגברות, לבחור להיצמד לבורא, לכוח העליון, לתכונה שלו. למה בעל הסולם כותב פה שזו מצווה?

מפני שזה מצוּוֶה עלינו.

תלמיד: מה זה אומר שהאדם מגלה שהבורא שולט בכל?

האדם בהתקרבות שלו לטבע מגלה שיש כוח עליון אחד שסובב את הכול, כולל האדם, וזה מה שהאדם משיג.

תלמיד: אנחנו עסוקים רוב היום בלנסות להתחבר אחד לאחר. איך בפעולה הזאת שאנחנו מתקרבים זה לזה, נגלה את הכוח העליון שסובב את הכול ושולט בכל? איך זה קשור לזה?

אנחנו צריכים לגלות את הכוח העליון מתוך החיבור בינינו.

תלמיד: מתוך זה שאני מתקרב לחברים אני מתחיל להרגיש את הכוח הזה?

כן. מתוך השלבים, שאתה רוצה להתחבר איתם, שאתה מנסה להיות יותר מקושר איתם, שאתה מרגיש אותם יותר מקורבים אליך, מכל השלבים האלה אתה רואה שהבורא הכין לנו את זה, ומתוך זה אנחנו משיגים את הבורא.

תלמיד: איזה דין וחשבון אדם יכול לתת לעצמו כדי לגלות שהוא מתקרב יותר לחברים? מה זה אומר שאני מתקרב יותר לחברים?

ככל שאתה מרגיש שכל העבודה שלך היא לגלות אותם החברים ולהתקרב אליהם, להתחבר אליהם, לראות אותם כמתקרבים לייחוד עם הבורא, על ידי כך שהם גם מצרפים את עצמם יחד, וכל כוונתם היא לגלות במרכז החיבור ביניהם את הבורא. אין דרך אחרת.

תלמיד: העבודה עם החברים היא עבודה שמלאה בפעולות, שיחות, מפגשים. בחודשים האחרונים אנחנו מחפשים דרך להגדיל את האיכות של העבודה הזו, ולא רק לעשות עוד ועוד פעולות. מה יכול להיות חידוד של האיכות דווקא, לא של הכמות?

חידוד של האיכות מעלה את העבודה הפרטית של האדם למעלה מכל יתר חלקי ומטרות העבודה, ומעלה את האדם למעלה מהכול. כי הוא בעצם עושה צעדים לקראת השתוות הצורה עם הבורא, וכשהיא מגיעה אליו, אפילו במידה הקטנה ביותר, מתוך זה שהוא נדבק בבורא, הוא מתחיל לעלות אליו.

תלמיד: האם בכל פעולה שאני עושה כלפי החברים, אני צריך לתת לעצמי דין וחשבון ולהגיד לעצמי, "עכשיו אני משתדל להיות דומה לבורא", לא שאני במאה אחוז יודע מה זה אומר, אבל זאת הסיבה שאני בכלל עושה את הפעולה הזאת?

כן.

תלמיד: הכוונה הזאת שתרכב על הפעולה, האם היא תקרב אותי ואותנו אליו?

כן, ודאי. זה מה שמקרב אותנו לכוח העליון.

תלמיד: האם יש איזו דרך שבה אנחנו יכולים לעזור זה לזה כדי להשיג את האיכות היותר גבוהה הזאת?

אנחנו צריכים לעשות כאלו תרגילים, ואנחנו עושים אותם. אבל זו דרך, זה לא צעד אחד לממש איזו כוונה. לכן אנחנו יותר ויותר לומדים את זה ומקווים שניכנס להכיר את הדברים.

תלמיד: היום בערב אנחנו נפגשים, עושים סעודה יחד. האם יש איזו עצה לתרגיל שמתאים לנו עכשיו לקראת הכנס, לקראת כל הפעולות שאנחנו עושים, שאולי כדאי שנתאמן עליו, משהו שייתן לנו את החידוד של האיכות?

אני לא יכול להמליץ לכם, אבל אתם צריכים לחפש.

תלמיד: שמעתי שבהתקרבות שלו לטבע האדם מגלה שיש כוח עליון.

כן.

תלמיד: מה זו התקרבות לטבע?

התקרבות לטבע של המשפיע.

תלמיד: האם ההתקרבות לטבע של המשפיע היא לבבית או מחשבתית?

גם וגם.

תלמיד: למדנו קודם על מחשבת הבריאה, שיש רק מחשבה אחת. הכוח העליון שממלא את הכול וסובב את הכול, האם הגילוי שלו זה גילוי של מחשבת הבריאה?

כן.

תלמיד: אז למה אנחנו לומדים שיש את רצונו להיטיב לנבראיו? הרי רצון הוא לא מחשבה.

הוא מחשבת הבורא.

תלמיד: רצונו להיטיב לנבראיו ומחשבת הבריאה זה אותו דבר?

כן.

תלמיד: האם גם האדם צריך להגיע למצב כזה שהשכל והרגש אצלו הם אחד?

כן.

תלמיד: בציטוט הזה כתוב בדיוק מתי הבורא מגלה את עצמו לאדם. כתוב, "ולאחר שהאדם עוסק בתורה ומצוות ומקיים את מצות הבחירה, אז מגלה הקב"ה את עצמו לאדם ואז רואה שהקב"ה הוא השולט על העולם". מה זה "לאחר" שהאדם עוסק בתורה ומצוות?

הוא נמצא בעסק של תורה ומצוות, ועל ידן הוא מתכוון להתקרב לבורא.

תלמיד: אז בכל העסק, הכוונה פה היא הכי חשובה.

כן.

תלמיד: ועוד כתוב "ומקיים את מצות הבחירה". מה זה "מקיים"?

מקיים, זה אומר שהוא עושה אותה במידה שבמצוות הבחירה נמצא כוח המכוון אותו.

תלמיד: גם הוא מכוון לזה.

כן.

תלמיד: מה זאת מצוות הבחירה?

מצוות הבחירה היא, שמכל מה שעולה לאדם בלב ובמוח הוא בוחר רק דבר אחד, איך להתקרב לבורא, להתכלל בבורא.

תלמיד: כשהאדם מרגיש שהבורא הוא השולט על כל העולם ומשפיע רק טוב לכולם, זה הוא מרגיש את הבורא ואיך הבורא משפיע על העולם. אבל כשהוא מסתכל על בחינת עצמיותו, הוא לא מרגיש שהוא חלק מהטוב הזה, הטוב הזה לא מתקיים בתוכו, אז איך הוא מתקדם? האם הוא תמיד יצטרך להישאר נפרד מהבורא בבחינה הזאת, שהוא לא משפיע כמוהו?

מתוך זה הוא מפתח בעצמו, בתוך תוכו, כוונה להגיע למצב כזה.

תלמיד: זו צורת ההתפתחות שלו אחר כך?

כן.

תלמיד: למה אנחנו צריכים את הטוב ומיטיב, למה לא מספיקה גדלות הבורא, שלמות ונטייה לשלמות?

זה כולל. הגילוי הזה שהבורא הוא טוב ומיטיב, כשהנברא פותח את כוונת הבורא ומטרת הבורא מתחילה ועד הסוף, זה גורם לכך שהבורא כלפי הנברא יהיה גלוי.

תלמיד: איך זה לא מסתיר את ההרמוניה? כאילו הטוב ומיטיב קונה אותי.

בזה שאדם מרגיש את כוונת הבורא, שזה רק לטובת האדם כדי להביא אותו למעלה מכל הנבראים, אז זה מושך את האדם למצב שהוא חייב לבחור בבורא כבמקור הטוב ומיטיב היחידי מכל הבריאה, וזה מה שעושה קירוב ביניהם.

תלמיד: כתוב, "אז מגלה הקב"ה את עצמו לאדם ואז רואה שהקב"ה הוא השולט על העולם. נמצא, שאז עושה האדם את המלך שישלוט עליו". הבורא מתגלה לאדם והוא רואה שזו המציאות היחידה, ואז האדם עושה שהבורא ישלוט עליו. הרי הוא כבר מגלה את זה, נפתח לו שזו המציאות היחידה שקיימת, אז איזו פעולה האדם יכול לעשות מצידו להשלים את הפעולה הזו?

האדם צריך לכוון לבורא שנמצא במרכז הפעולה הזאת, ודרכה הבורא מעורר את האדם ומגלה בו את נקודת החיבור.

תלמיד: אחרי שההסתרה יורדת והבורא מתגלה לאדם, חוץ מזה שהאדם שם את השליטה של הבורא עליו, איזה עוד פעולות הוא צריך לעשות? מה זה נקרא לשים את הבורא מעליי? הוא מעליי בכל מקרה, גיליתי את זה.

לא, אין דבר כזה בכל מקרה. אלא האדם צריך לפתוח את כל החושים, את כל מה שהוא מרגיש מהבריאה מלמעלה, כי כל זה מגלה לו את הבורא.

תלמיד: זה כמו איזו שלהבת גדולה שמדליקה את השלהבות הקטנות. מה השלהבת הקטנה יכולה להוסיף לשלהבת הגדולה, או מה התפקיד שלה? הוא נדלק, הוא מחובר, מה ההמשך?

על ידי הפעולה הקטנה הזאת מכל הפעולות שבבריאה, האדם מתחבר לבורא.

תלמיד: הוא כותב שבמחשבה אחת נבראה כל המציאות, וגם כל סדר המחשבות כבר ערוך לנו. איך אדם מקדים ומזהה מה הבורא רוצה ממנו בצעד הבא, במצב הבא?

אדם רוצה לגלות את הבורא בכל מצב ומצב שהוא עובר. זה שהמצבים האלו מבלבלים ומסתירים אותו, הוא לא מתחשב בהם בזה. הוא מתחשב בכך שהם בסופו של דבר מגלים לו את הבורא.

תלמיד: אם כל הבריאה כבר ערוכה, מסודרת, סדר המחשבות כבר קיים, הכול כבר קיים, האדם רק מגלה, אז איך הוא מגלה או מזהה מה הבורא רוצה ממנו קונקרטית, לא באופן כללי, חיבור וגילוי הבורא, אלא משהו מיוחד שיהיה במצב הבא שהוא מצפה ממנו?

אתה רוצה כאן לסיים עם השאלה מה הבורא רוצה מהאדם. הבורא רוצה מהאדם דווקא שהוא יהיה דבוק בו, בבורא, בכל המצבים בלי יוצא מן הכלל.

תלמיד: זו פעולה גורפת. האדם תמיד מגיב למצבים שהבורא מעביר אותו, והתפקיד שלו להידבק בו.

כן.

תלמיד: זה ברור. אבל האם האדם יכול לזהות משהו מיוחד עוד קודם, הוא יכול לעשות איזו פעולה קודמת?

לראות שבזה יש לך כאן התקרבות למצב שבו אתה תהיה כנברא כלפי הבורא.

תלמיד: ומאיפה האדם מגלה נחיצות לזה?

ממצבו.

תלמיד: מה יש במצבו שנותן לו גיוס כוחות פנימי להידבק בבורא?

מלכתחילה כל הדרך שלו מלמדת אותו שיש כאן גילוי מצד הבורא כלפיו יותר ויותר. ואז כשהוא מגיע עכשיו לגילוי הבורא, הוא רואה שבעצם כל הדרך, כל מצב ומצב, מלאים ביחסים של הבורא כלפיו, ובזה הוא רואה שמסיים את העלייה שלו.

תלמיד: הוא מתאר מצב שהשלמות היא מלוא כל הארץ כבודו. מה זה כבוד ה'?

זה כשהבורא מתגלה בכל הבריאה, בכל המצבים, בכל הפעולות שלה, כך שאין לך פעולה מיותרת, אלא הכול בכוונה כלפי הנבראים.

תלמיד: האם זה מכובד בעיניי הנבראים?

ודאי.

תלמיד: אז למה לא נאמר מלוא כל הארץ שליטתו, או מלוא כל הארץ קיומו, מה יש בכבוד שהוא הדגש?

בכבוד יש חלק של האדם בזה. האדם מגלה את זה, ומקרב את עצמו לזה.

תלמיד: ואז הוא אומר שבגלל שזה מוסתר, אז אנחנו צריכים אמונה כדי להגיע לזה.

כן.

תלמיד: איך האמונה בונה בנו את כבוד ה'?

אמונה בונה בנו את כבוד הבורא מפני שעל ידי חיפוש באמונה, בכל פעולות הבורא, אנחנו מחפשים ומגלים בכמה עוד אנחנו יכולים להעלות את הבורא מעלינו, וזה מה שמביא אותנו לדבקות האמיתית בבורא.

תלמיד: זו בעצם העבודה שלנו בעשירייה או בקבוצה, להעלות את הבורא מעלינו כל הזמן.

כן.

תלמיד: שמעתי קודם שאם האדם הולך לתוך העולם, הוא מגלה שיש כוח ואז הוא משתחווה לפניו. מה זה "ללכת לתוך העולם"?

לראות איך כל הפעולות, של כל הנבראים בכל העולם, הולכות בקו אחד, להביא את כל הנבראים לחיבור, לגלות מתוכן את עצם החיבור, וכך יגדלו.

תלמיד: איך אדם בודק את עצמו בכל רגעי חייו שהוא מקיים את מקום הבחירה?

הוא כל הזמן נמצא בספקות, בשאלות. הוא לא מקים את עצמו בכוחות עצמו. בסופו של דבר הוא מחפש רק דבר אחד, איך להעלות את הבורא ולהחזיק אותו בצורה כזו שהבורא יהיה תמיד מעליו.

תלמיד: איך אותו בירור פנימי שאדם עושה בתוך עצמו, שמעלה הרבה שאלות וספקות, מביא אותו למצב שהוא מעלה את הבורא מעליו?

כי הוא רואה שבכל הדרך, הבורא הוא שמעלה אותו ממצב למצב, וכך בסופו של דבר הוא מגלה.

תלמיד: ובזמן שיש הסתרה, מה תפקיד העשירייה כלפי האדם כדי לייצב את עצמו נכון לפני המלך?

העשירייה צריכה במיוחד לבנות מעגל כזה, שהאדם דרכו יהיה מכוון לבורא.

תלמיד: מה זה אומר "להעלות את הבורא מעלי"?

שבכל הפעולות, במחשבות שלך, הוא יהיה הראשון.

תלמיד: הרגשת הבורא מעלי מורגשת כמשהו מופשט, מחוץ לי. איך מצב כזה מופשט הופך למציאות של אדם?

את הבורא שנמצא לפניך, מעליך, אתה צריך להעלות להרגשתך כעליון וכל הזמן להתחיל ממנו, ואז תגלה שבאמת הוא המקור לכל המצבים.

תלמיד: ואז זאת מציאות ממש של דבקות?

כן.

תלמיד: זה מצב אחד?

זה בכל המצבים שתעבור. העיקר שהבורא יהיה בדיוק באמצע, במקור.

תלמיד: איזה סוג של חיבור ועבודה פנימית צריכים להיות לנו כדי לראות שהכוח העליון הוא הבורא?

אנחנו צריכים להשתדל להיות קשורים לכל החברים שלנו, בכל המציאות, ולדחוף אותם יחד איתנו, כך שכולנו נהיה בפעולה כלפי הבורא.

תלמיד: מה זה אומר להתכלל בבורא? איך לעשות זאת?

להתכלל בבורא זה נקרא לקבל ממנו כוחות ואת הערכים שעל ידם אני מרגיש את העולם כמוהו. זה נקרא להתכלל.

קריין: קטע מספר 5.

"חוץ מגופו של האדם נמצא רק השם ית'. כי מעיקר הבריאה, שהאדם נקרא נברא, הוא רק בערך עצמו. שהקב"ה רוצה בכך, שהאדם ירגיש את עצמו למציאות נפרד הימנו ית'. אבל חוץ מזה, הכל הוא "מלא כל הארץ כבודו"."

(בעל הסולם. "שמעתי". ס"ז. "סור מרע")

תלמיד: בעל הסולם אומר פה שהבורא רוצה שהאדם ירגיש את עצמו נפרד, ומצד שני הוא אומר "מלא כל הארץ כבודו". מה נשאר מצד האדם שהוא נפרד ובמה הוא נכלל בבורא?

הוא נפרד בכך שיש לו רצונות לא מתוקנים שמושכים אותו כביכול הצידה. והוא נכלל בזה שכל אותם הרצונות המקולקלים, שלא מכוונים נכון, עוברים תיקון.

תלמיד: התהליך שהם עוברים תיקון, נראה כביכול, אני בכוונה אומר כך, שהוא נגד רצון הבורא?

כן.

תלמיד: כי רצון הבורא שהאדם יהיה נפרד.

ודאי.

תלמיד: האדם נלחם להגיע ל"אין עוד מלבדו", אז הוא נלחם נגד הבורא, נגד רצון הבורא?

נאמר, הבורא כך סידר. מלכתחילה כל הבריאה היא נגד הבורא, כי כולה במצב של בר, חוץ מהבורא.

תלמיד: איך משתנה היחס בתהליך הזה? ברור שבהתחלה שום דבר לא מתוקן בנברא, זה מה שהוא מגלה. ואחר כך כשכבר יש בו משהו מתוקן, איך נשאר היחס של "אין עוד מלבדו" שאליו אנחנו רוצים להגיע?

לאין עוד מלבדו אנחנו מגיעים בהשגת הבריאה לאט לאט, בהדרגה. אז נפתח לנו העניין הזה של הבורא, להיטיב לנבראיו, אין עוד מלבדו וכן הלאה.

תלמיד: הנברא מייחס פחות ופחות דברים לעצמו ויותר לבורא? זה התהליך?

כן, חוץ מהבחירה החופשית.

תלמיד: זאת הבחירה, שהוא מייחס דברים לבורא ולא לעצמו?

כן.

תלמיד: בעל הסולם כותב בסוף ש"מלא הארץ כבודו". כשהאדם מגיע לתפיסה של אין עוד מלבדו, מה הוא תופס בסוף? הוא תופס את הבורא, את כבודו וגדלותו? מה מתמלא במציאות?

זה תלוי באיזה מצב הוא נמצא, באיזו מדרגה הוא נמצא ולכן אי אפשר לומר שממצב כזה הוא צריך לעלות דווקא למצב הבא כזה.

תלמיד: אז מה משיגים? מה נחשב לאדם השגה?

האדם משיג שאין עוד מלבדו בסופו של דבר.

תלמיד: האם "אין עוד מלבדו" ו"מלא כל הארץ כבודו" זה אותו דבר?

לא, אל תכניס אותי לזה.

תלמיד: האם האדם משיג את הבורא במציאות או משיג את גדלות הבורא, את הכבוד של הבורא?

הגדלות של הבורא והכבוד של הבורא והפעולות של הבורא. זה לא מצביע על הבורא עצמו, אלא זה היחס שלו כלפי נבראים.

תלמיד: אז מה נדרש כדי להשיג את הבורא עצמו או שההשגה היא תמיד רק ברמה של גדלות וכבוד?

לא. היא מסתיימת בזה שהאדם משיג את הבורא שהוא נכלל בבורא ומרגיש שזאת סוף ההשגה.

תלמיד: האם עד אז הוא משיג רק את הגדלות שלו?

כל מיני היוצאות ממנה.

תלמיד: מה משתנה במציאות של האדם שמשיג את הבורא, מה זה המציאות שבתוכה יש בורא?

אלו צורות המציאות שהאדם משיג ומרגיש שהן פועלות מצד הבורא, ויש להן מקום בבריאה בכל המציאות.

תלמיד: האם כדי להשיג את הבורא אתה משיג את הפעולות שלו, מה זה נקרא שאתה משיג את הבורא?

דרך הפעולות שלו אנחנו משיגים את הבורא.

תלמיד: בדיוק בעוד שבועיים יש לנו כנס "מתחברים לאין עוד מלבדו". חברים נמצאים כבר בהכנה, קוראים את קטעי המקור, בכל החזיתות כבר נערכים לסעודות, לישיבות, לשיעורים וכולי. האם תוכל לדייק אותנו יותר מצד ההכנה, שיהיה יותר מהרגילות הקבועה של הכנה לכנס?

אני לא חושב שאתם לא מוכנים לכנס, אתם כן מוכנים. ומה שאתם צריכים זה לחבר את המחשבות יחד ולמלא אותם בתשוקת הלב שלכם.

תלמיד: מה הפעולה כאן, מה זה לחבר את המחשבות?

לחבר את המחשבות על מה שאנחנו קוראים. נגיד קראנו קטע מספר 5, אז רוצים לחבר מה שיש בתנאי של קטע 5.

תלמיד: מה זו הפעולה של לחבר מחשבות?

כל מחשבה ומחשבה יש לה כבדות של עצמה ומטרה של עצמה והכבדות הזאת והכוח להגיע על ידה לבורא, בבורא, אז את הכבדות הזאת אנחנו רוצים להזיז מהמקום שהיא לא תפריע לנו. אותו כוח שאנחנו מוכנים להשקיע כדי להזיז את הכוונה למקום, אז אנחנו רוצים לפעול נגד אותו הכוח.

תלמיד: לי יש מחשבה. לכל אחד מהחברים כאן יש מחשבות והבורא שולח לאדם את כל המחשבות.

כן.

תלמיד: מהי פעולת החיבור של המחשבות? איך מחברים מחשבות?

ברצון.

תלמיד: מה הפעולה מצד האדם? הבורא שולח לו מחשבה והוא מבקש להידבק בבורא ששולח.

הוא רוצה להיות דבוק בחברים כדי לכוון אותם לבורא בצורה הטובה ביותר.

תלמיד: אמרת שאנחנו מוכנים לכנס.

כן.

תלמיד: לֶמה אנחנו מוכנים?

אני לא רוצה להיכנס לזה.

תלמיד: שמעתי אותך אומר שאנחנו רוצים להרגיש כל מחשבה עם תשוקת הלב. מה זה אומר?

בתחילה מתגלה המחשבה, ואחר כך היא פועלת. ואנחנו רוצים להרגיש לא את המחשבה אלא את הסיכום שלה, למה היא מכוונת, מה היא רוצה מאיתנו, איזו צורה אני צריך לקבל על ידי שהמחשבה תפעל בי.

תלמיד: מה זה נקרא להרגיש את זה עם "תשוקת הלב", עם רצון הלב, מה אנחנו מחפשים כאן?

מה אנחנו מחפשים? להרגיש את הלב, לאן הוא צריך להסתובב, ואיך אנחנו נעשה את זה, ומה זה המצב שאנחנו אז נמלא.

תלמיד: איך לחזק ולהעצים את תשוקת הלב, את רצון הלב?

זה בעיקר ככל שיהיו כולם באמת נכללים בשאלה.

תלמיד: לגבי החיבור, אני רואה שכל אדם, יש לו את העצמיות שלו והוא מוכן לקבל כוחות רק דרך מה שהוא. אם הוא יקבל כוחות או עזרה ממישהו אחר, הוא גם יצטרך לקבל אותו כחלק ממנו. כמו כשהבורא משפיע לנו, אז אנחנו גם מקבלים את הקשר לבורא. ככה גם בין בני אדם, אף אחד לא רוצה לקבל לתוכו מישהו אחר, ולכן גם את העזרה הוא לא רוצה לקבל.

ואני חושב על החיבור, אם אנחנו צריכים להיות ב"איש את רעהו יעזורו", האם צריכים לשבור את זה? איך אנחנו עובדים עם המחיצות הטבעיות האלה שיש לכל אדם כדי שיוכל לקבל עזרה, ובשביל מה אנחנו מקבלים את זה בכלל? זאת אומרת, העניין הזה פה לא ברור איך אנחנו נכללים אחד מחברו אם אנחנו לא מוכנים לקבל עזרה זה מזה?

אבל יש ביניכם עשיריות, כל מיני קבוצות התחברות, וזה מה שצריך לעזור לכם להתקרב זה אל זה.

תלמיד: אז כשמתקרבים מרגישים את המחיצה. בעניין הדחייה אתה עוד לא יודע אם אתה רוצה להיכנס לזה, אבל המחיצה הזאת, מה עושים איתה? אני לא מוכן לקבל עזרה מהאחר, כי אני כבר מרגיש שזה אומר שאני אצטרך להכניס אותו פנימה לתוכי, אני אתן לו מקום להיכנס אל תוך הלב שלי, ושם תהיה דחייה. אז כן להתגבר על זה? יש איזו עבודה אחרת? מה עושים מתוך זה שאנחנו כל אחד ישות ויש לו בורא משלו? לחבר את הבורא ביחד? איך עושים את זה?

איך עושים את זה? זאת אומרת, איך מבטלים את הדחייה?

תלמיד: קודם כל השאלה אם באמת צריך לבטל אותה או שיש פה חיבור מעל הפרטים? או שאם אני אפתח, אני אאבד את הפרטיות שלי, אני אקבל לתוכי בני אדם אחרים, ישויות אחרות, צורות חדשות, צורות אחרות, ואז אני מאבד את עצמי. ללכת לכיוון הזה?

לא.

תלמיד: זאת אומרת, לכן אני מתעכב על איך לעשות, ושואל, אז מה כן לעשות?

כל צורות החיבור שיכולות לקיים את האיכות.

תלמיד: בלי לפגוע בפרט. זאת אומרת, יש כביכול מקום שבו אנחנו כן יכולים להתחבר וזה לא פוגע בפרטיות שלו כל אחד?

כן, אבל בדרך כלל הם משחקים במשהו אחר, בזה שצריכים להיות מחוברים, ודאי שזה נגד רצון הלב, אבל מקבלים תמורת זה שכר מאוד גבוה.

תלמיד: אז בסופו של דבר כן, אבל רק דרך הרגשת השכר?

זה לא נכון, האנושות עדיין לא יכולה לגלות את המטמון הזה.

תלמיד: פה הוא כותב שהבורא בנה את הבריאה נפרדת מהמציאות שלו, וזה לא מובן כי אם בוא נגיד יש לי ילדים, אני אוהב אותם, אני לא שולח אותם סתם לצד השני של העולם ואני אגיד להם אני אוהב אתכם. כמו שיודעים הבורא שם אותנו בעולם הכי למטה ואמר שאני בהשפעה כלפיכם אבל אתם לא תרגישו את זה. מה הוא דורש מהנברא ואיך הנברא צריך להתייחס לזה?

הבורא לא רוצה הרבה, וקודם כל לא רוצה לבלבל אותנו, אנחנו בעצמנו מבלבלים את עצמנו, אנחנו המבולבלים. הבורא רוצה שאנחנו מאותו מצב שנמצאים, נעשה בו נקודת התחלה חדשה, ונלך רק בכוחות שלנו נגד הכוחות שלו, ואז כל אחד בסופו של דבר יתקדם בייצוב פרטי שלו. וכך אנחנו ודאי שנפריד את עצמנו כל אחד מהזולת, ואחר כך כשאנחנו נתקרב לבורא, נשתדל להתחבר בינינו. בינתיים חסר לנו כוח הוויתור, כוח החיבור, כוח ההתאמה בינינו, ואנחנו חייבים עכשיו להידמות זה לזה, ולכן זה השלב הראשון.

תלמיד: מה זה באמת גילוי הבורא?

גילוי הבורא זה כוח שמסוגל להחזיק אותנו יותר מהבריאה, ולזה אנחנו חייבים להגיע.

תלמיד: אמרת גילוי הבורא זה כוח שמסוגל להחזיק אותנו יותר מהבריאה. כשאתה מדבר על בריאה אתה מתכוון לכוחות הדחייה?

לא בלבד.

תלמיד: אז למה הכוונה?

בריאה זה כוחות שנמצאים סך הכול בעולמנו, שהבורא ייצב אותם, ואנחנו צריכים להמתיק ולעבוד איתם.

תלמיד: ומתוך ההמתקה והעבודה בסופו של דבר יתגלה הבורא?

כן.

תלמיד: והבורא זה כוח עזר, כוח חיובי, כאילו מצאת משהו טוב.

כן.

תלמיד: אז כל הדרך עד לשם זה לא משהו טוב, ולא מורגש כטוב, וזה העניין של העבודה מעל הדעת?

זה לא בדיוק, אבל נגיד שכך.

תלמיד: לזה הוא קורא מצוות הבחירה, כל הדרך הזאת עד לגילוי, זאת אומרת אדם כל פעם מחדש צריך לבחור מעל ההרגשה, כנגד ההרגשה?

כן.

תלמיד: אתמול אחרי השיעור הבורא לקח אליו חבר שלנו שהמון שנים בדרך, אחד החברים שהקימו את קבוצת סנטיאגו, חבר מאד מסור, משלם תמיד, עבד המון בהפצה, היו לו הרבה תלמידים במערכות הלימוד שלנו, השקיע ימים ולילות בחברה. והשאיר את החברים עם בור מאד גדול.

אנחנו מדברים שבכל מצב צריכה להיות התחלה חדשה, שנלך בכל הכוחות שלנו נגד הכוחות שלו. אז למה הבורא לוקח כאלה חברים, ואיך אנחנו פה צריכים לעבוד עם זה כחברה, חבר שאפילו עכשיו, לכנס, היה לו תפקיד מאד משמעותי, ריכז את כל נושא התוכן, ויש בור מאוד עמוק לכל החברים, לכל הכלי הלטיני, לכלי העולמי.

אני מבין.

תלמיד: איך לעבוד עם כזאת החלטה של הבורא, איך להתקרב אליו דווקא פה?

להשתדל להיות קשורים בינינו, וקשורים עם הבורא בלהצדיק אותו בכל זאת. כנראה שלחבר הזה, צורת תפקידו בעולם נגמרה.

(סוף השיעור)