שיעור בוקר 13.09.20 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 476, "מאמר לסיום הזוהר"

קריין: "מאמר לסיום הזוהר", "כתבי בעל הסולם", עמ' 476, טור א', דבר המתחיל "היוצא מדברינו"

"היוצא מדברינו, שדורנו זה, הוא הדור של ימות המשיח. ולפיכך, זכינו לגאולת ארצנו הקדושה, מידי הנכרים. גם זכינו להתגלות ספר הזהר, שהוא תחילת קיום הכתוב "ומלאה הארץ דעה את ה'", "ולא ילמד עוד..., כי כולם ידעו אותי, למקטנם ועד גדולם".

אבל, בשתי אלה זכינו, רק בבחינת נתינה מהקב"ה. אבל אנו לידינו עוד לא קבלנו כלום, אלא שניתנה לנו הזדמנות בזה, להתחיל בעבודת השי"ת, לעסוק בתורה ובמצוות לשמה, שאז נזכה להצלחה גדולה, ככל המובטח לדורו של המשיח, מה שלא ידעו כל הדורות שלפנינו. ואז נזכה לזמן הקבלה של שתי אלה: "שלימות ההשגה" ו"הגאולה השלימה"."

מה שקורה לנו בעולם הזה זו העתקה בלבד מהמצבים הרוחניים. ולכן האמת שזה לא חשוב מה קורה כאן נניח עם ישראל, מדינת ישראל, הקרקע הזאת שאנחנו חיים עליה וכולי וכולי. במיוחד בדורנו, בדור האחרון שהכול צריך להתקיים רק בכוונה, ולא במעשה, כמו שאנחנו מדברים על בית המקדש, שאנחנו צריכים לבנות את הפרצוף הרוחני השלם הזה שכולל את כל הנבראים, את כל הנשמות, את כל מה שהבורא ברא, שכל הרצון שהבורא ברא, כולו יהיה מכוון בעל מנת להשפיע זה לזה ואליו.

לכן אנחנו לא מדברים על מצבים מסוימים שקורים כאן, אנחנו לא מחלקים את מדינת ישראל, ועם ישראל, מי שגר כאן, ולא גר כאן, ובכלל, לזה אנחנו לא מתייחסים בכלל. אני לא חושב שכתוצאה מזה יהיה משהו שיתרחש בעולם הזה, כי כולנו מתעלים ומתעלים לקראת רוחניות, ועוברים למצב הרוחני, כמו שהוא כותב. תחפשו איפה בעל הסולם כותב שהעולם הזה עולה לדרגת העולם העליון.

ולכן כשאתם שומעים כאן על ארץ ישראל, עם ישראל, על בטוח שהכוונה היא למושגים הרוחניים שעומדים אחרי המילים האלו, לפי ענף ושורש, אנחנו כבר חוזרים לשורש.

"והנה ביארנו היטב, תשובת חז"ל על הקושיה: איך אפשר להדבק בו, שאמרו, שפירושו "הדבק במדותיו"? - שהוא צודק מב' טעמים:

א. כי דביקות הרוחנית, אינה בקירוב מקום, אלא בהשוואת הצורה.

ב. כיון שלא נפרדה הנשמה מעצמותו ית', אלא בסבת הרצון לקבל, שהטביע בה הבורא ית', א"כ אחר שהפריד הרצון לקבל ממנה, חזרה מאליה בדביקות הקדומה בעצמותו ית'.

אמנם, כל זה להלכה. אבל למעשה, עוד לא תרצו כלום עם הפירוש "הדבק במידותיו", שפירושו להפריד את הרצון לקבל, המוטבע בטבע בריאתו, ולבא לרצון להשפיע, שהוא היפך טבעו.

ומה שביארנו, שהטובע בנהר, צריך להחזיק החבל בחזקה. ומטרם שעוסק בתו"מ לשמה, באופן "שלא ישוב לכסלו עוד", אינו נחשב שמחזיק החבל בחזקה, שוב חזרה הקושיה למקומה: מאין יקח חומר דלק, להתייגע בכל לבבו ומאודו, רק כדי לעשות נ"ר ליוצרו? כי אין אדם יכול לעשות תנועה, בלי שום תועלת לעצמו. כמו המכונה, שאינה יכולה לעבוד, בלי חומר דלק. ואם לא יהיה שום תועלת לעצמו, אלא רק לנ"ר ליוצרו, אין לו חומר דלק לעבודה.

והתשובה היא, שכל משיג רוממותו ית', כראוי, הרי ההשפעה, שהוא משפיע אליו, מתהפכת להיות קבלה," כמו בדוגמה של חתן וכלה, שבמקום שהוא נותן לה טבעת, היא נותנת לו משהו וזה נחשב כאילו הוא נתן לה. כי הוא הסכים לקבל ממנה, ועד כמה שהוא גדול ממנה, אז הקבלה שלו היא כמו נתינה. "כמו"ש במסכת קידושין (דף ז ע"א), באדם חשוב, שהאשה נותנת לו כסף, ונחשב לה לקבלה, ומתקדשת.

וכך הוא אצל השי"ת: שאם משיג רוממותו ית', אין לך קבלה יותר חשובה מנ"ר ליוצרו. והוא די מספיק לחומר דלק, לעמול ולהתייגע, בכל לבו ונפשו ומאודו, כדי לעשות נ"ר אליו ית'."

זאת אומרת, יש לנו רק בעיה אחת, להרגיש את גדלות הבורא, עם מי יש לנו עסק.

"אבל זה ברור, שאם עוד לא השיג רוממותו ית', כראוי, הנה השפעת נ"ר להשי"ת, לא נחשב אליו לקבלה, בשיעור שימסור כל לבבו ונפשו ומאודו להשי"ת. ולפיכך בכל פעם, שיתכוון באמת רק לעשות נ"ר ליוצרו, ולא לתועלת עצמו, יאבד תיכף כח העבודה לגמרי. כי נשאר כמו מכונה בלי חומר דלק. כי אין אדם יכול להזיז אבר, בלי שיפיק מזה איזה תועלת לעצמו. ומכש"כ יגיעה כ"כ גדולה, כמדת מסירת נפשו ומאודו, כפי המחוייב בתורה, שאין ספק, שלא יוכל לעשות זאת, בלי שיפיק איזה קבלת הנאה לעצמו.

ובאמת השגת רוממותו ית', בשיעור שההשפעה תהפך לקבלה, כמו שאמרו באדם חשוב, אינו דבר קשה כלל. והכל יודעים גדלות הבורא ית', שברא הכל ומבלה הכל, בלי ראשית ובלי אחרית, שלרוממותו אין קץ ותכלית.

אלא הקושי שבדבר, הוא, כי ערך הרוממות, אינו תלוי ביחיד, אלא בסביבה."

שאלה: לא נעים להגיד לך, אבל זה נשמע לי פנטוז, הוא אומר "להדבק במדותיו", אני יכול להידבק בבורא? אני הפוך ממנו.

לא, בבורא זה נקרא "להדבק במדותיו".

תלמיד: מה זה "במדותיו"?

מדותיו, נגיד שהמנהל שלך בעבודה הוא גנב גדול, ואתה רוצה להיות כמוהו, אז אתה נעשה גנב קטן.

תלמיד: הוא אומר "שפירושו להפריד את הרצון לקבל, המוטבע בטבע בריאתו, ולבא לרצון להשפיע, שהוא היפך טבעו." כשאני קורא את זה, אני אומר לעצמי, איך אני אגיד תודה? זה נשמע לי פינטוז אמיתי, איך אני יכול להגיע למידות של הבורא?

לא לגמרי אלא לאט לאט, מהקל לכבד, אתה מגיע להשפעה ולאהבה לזולת, ובזה אתה משתווה עם הבורא.

תלמיד: מה באמת מהות הפעולה, ואיך אני יודע שאני באמת אגיע לשם? כי זה נשמע לגמרי הפוך.

תבדוק את עצמך לפי כמה שאתה אוהב את הזולת, אתה מגלה שהבורא יותר מתגלה אליך, כי אתה בונה בזה את דמות הבורא.

תלמיד: אבל אני מנסה לחשוב, המידות שלי פתאום נהפכות למידות של הבורא? אני יכול להגיע לרמה שלו?

כן, זה נקרא ויהי שם ה', צורת הבורא תהיה עליך.

תלמיד: ואז הוא אומר מלאה הארץ דעה את ה' ולא ילמד עוד שלוש נקודות.

כן, שכל הרצון לקבל שנקרא הארץ יקבל צורת השפעה ואהבה.

תלמיד: ואז כולם ידעו אותי מקטנם ועד גדלם, מהקטנים ועד הגדולים, גם הילדים הקטנים ידעו את זה?

אני לא יודע למה אתה מתכוון בקטנים וגדולים. כל אחד ואחד, כל רצון ורצון לקבל יהיה מתוקן בעל מנת להשפיע. אם אתה שואל על הקטנים ממש, כן, מהתכללות של הגדולים והקטנים, כולם יהיו מכוונים בעל מנת להשפיע, ואנחנו נתקן את הדברים האלה זה לזה וזה לזה, כך שאפילו הילדים כבר יוולדו בצורת ההשפעה, אנחנו נשפיע עליהם בצורה כזאת.

תלמיד: אז הנה, הייתה תקופה שבה זה כן היה, בזמנו, בתקופת בית המקדש הילדים היו בהשפעה? זאת אומרת גם נשים וגם ילדים או שזה רק פינטוז?

כתוב כך, שאפילו ילדים בני שש ידעו, מדן עד באר שבע, זאת אומרת מצפון לדרום בכל ארץ ישראל, ידעו את חוקי קדושה וטהרה, טומאה וטהרה, זאת אומרת, מה זה על מנת לקבל ומה זה על מנת להשפיע.

תלמיד: ואז באה הנפילה, ועכשיו עוד פעם חוזרים לשם.

נקווה שאנחנו נחזור לזה.

קריין:

"ובאמת השגת רוממותו ית', בשיעור שההשפעה תהפך לקבלה, כמו שאמרו באדם חשוב, אינו דבר קשה כלל. והכל יודעים גדלות הבורא ית', שברא הכל ומבלה הכל, בלי ראשית ובלי אחרית, שלרוממותו אין קץ ותכלית." זאת אומרת מה מפריע לנו להרגיש את כוח הבורא, את גדלות הבורא ואז אנחנו נעשה את כל הפעולות בצורה נכונה, נסדר את כל החיים שלנו בצורה נכונה, בלי פנדמיה, בלי כל הבעיות והצרות? מה מפריע לנו אם יש כוח כל כך גדול בטבע ואנחנו יכולים להשתמש בו? אלא הבעיה היא שאנחנו יכולים להשתמש בו רק דרך החיבור שלנו, זו הבעיה.

"אלא הקושי שבדבר, הוא, כי ערך הרוממות, אינו תלוי ביחיד, אלא בסביבה. למשל, אפילו אם האדם מלא מעלות טובות, אם לא יחשבוהו הסביבה, ולא יכבדוהו, אדם כזה ימצא תמיד נכה רוח, ולא יוכל להתגאות במעלותיו, אעפ"י שאינו מסופק באמיתותם." זאת אומרת אף אחד מאיתנו לא מסוגל לבד להגיע לפעולת השפעה, אם הוא לא יגלה את הכוח הטוב, הבורא. והוא ויכול לגלות אותו רק בתנאי שהוא מחובר לסביבה שנותנת לו את הכרת גדלות הבורא.

"ולהיפך מזה: אדם, שאין לו מעלה כלל, אלא הסביבה יכבדוהו, כמו שיש לו מעלות מרובות, האדם הזה יהיה מלא גאות רוח, כי ערך החשיבות והרוממות ניתנה לגמרי לרשות הסביבה.

ובשעה שאדם רואה, איך הסביבה שלו, מקילים ראש בעבודתו ית', ואינם מעריכים רוממותו כראוי - אין האחד יכול להתגבר על הסביבה, וגם הוא אינו יכול להשיג רוממותו ית', אלא שמיקל ראשו בעת עבודתו כמוהם. וכיון שאין לו הבסיס של השגת רוממותו ית', מובן מאליו, שלא יוכל לעבוד להשפיע נ"ר ליוצרו ולא לתועלת עצמו. כי אין לו חומר דלק ליגיעה. ו"לא יגעת ומצאת, אל תאמין". ואין לו שום עצה, אלא או לעבוד לתועלת עצמו, או שלא לעבוד כלום. כי השפעת נ"ר ליוצרו, לא ישמש לו, כמו קבלה ממש." הוא לא ירגיש בזה התרוממות, כוחות, דחף, כי הסביבה לא מספקת לו את זה, ומאיפה האדם יכול לקחת?

"ובזה תבין הכתוב: "ברוב עם הדרת מלך". כי ערך הרוממות בא מן הסביבה בב' תנאים:

א. במדת ההערכה של הסביבה.

ב. במדת גדלה של הסביבה, וע"כ ברוב עם הדרת מלך.

ובשביל גודל הקושי שבדבר, יעצו לנו חז"ל: "עשה לך רב וקנה לך חבר". דהיינו, שהאדם יבחר לעצמו, אדם חשוב ומפורסם, שיהיה לו לרב, שממנו יוכל לבוא לעסק תו"מ, ע"מ להשפיע נ"ר ליוצרו. כי ב' הקלות יש לרבו:

א. שמתוך שהוא אדם חשוב, הרי התלמיד יכול להשפיע לו נ"ר, על בסיס רוממותו של רבו, כי ההשפעה נהפכה לו לקבלה, שהוא חומר דלק טבעי, שיוכל להרבות מעשי ההשפעה בכל פעם. ואחר שהתרגל, בעסק ההשפעה אצל רבו, הוא יכול להעבירו, גם לעסק תו"מ לשמה, כלפי הקב"ה, כי הרגל נעשה טבע.

ב. כי השואת הצורה להקב"ה, אינה מועילה, אם אינה לנצח, דהיינו: "עד שיעיד עליו, יודע תעלומות, שלא ישוב לכסלו עוד". משא"כ השוואת הצורה לרבו, מתוך שרבו הוא בעולם הזה, בתוך הזמן, מועילה השואת הצורה אליו, אפילו היא רק זמנית".

שאלה: האם אפשר להתחיל לעשות נחת רוח לבורא גם אם אין כוונה בהתחלה?

ודאי, אתה משתתף בכל מיני פעולות של החברה, עושה הפצה, ובזה אתה מפיץ את שם הבורא בכל העולם, את התכנית שלו בכל העולם, זו נחת רוח לבורא בצורה ישירה. הוא רוצה להתגלות בכולם, אתה מפיץ לכולם את הידיעה הזאת, מקרב את כל האנושות אליו, בבקשה, הכול פתוח לפניך.

שאלה: כשהוא נולד הוא רואה שהטבע יפה, והכול מושלם, למה זה לא מספיק כדי לקבל גדלות הבורא? ולמה הסביבה צריכה להביא לו את זה?

מה זה שייך? אדם לא יכול לקבל גדלות הבורא אם אין לו כלי. הוא צריך סביבה, כי עם הסביבה ביחד הוא בונה את הכלי. הכלי הרוחני זה על מנת להשפיע, על מנת להשפיע אנחנו יכולים לעשות אם אנחנו מחברים עשרה אגואיסטים יחד, וכולם משתדלים להשפיע זה על זה. אז יש לך עביות, שזה האגו שלהם, ולמעלה מהאגו צמצום ומסך, זה השתדלות להשפיע זה לזה, ובצורה כזאת הבורא יכול להתגלות.

תלמיד: מה זה הגדלות הבורא רוחנית שאני צריך לקבל?

עוצמת האור העליון שמתגלה בתוך הכלי, שאתה במאמץ שלך, בחיבור שלך עם החברים נותן לו מקום להתגלות. ולפי עוצמת הגילוי שלו אתה אומר הוא גדול או קטן, ובאיזה סגנון.

תלמיד: אז זה משהו פנימי לגמרי, זו לא הגדלות של אנשים רגילים, כמו הטבע, זה משהו מאוד פנימי.

בודאי, זו הצורה האמיתית שלו. ואיך שאנחנו מרגישים את הטבע, זה סתם, זה דומם, זו ההופעה שלו בצורת דומם. דרך אגב אנחנו יכולים להשפיע גם על זה. אם אנחנו מעלים את עצמנו לדרגה רוחנית, אנחנו מהדרגה הרוחנית יכולים להשפיע לדרגה הגשמית, כי זה אותו הבורא. ואז על ידי התיקונים שלנו בדרגה יותר עליונה, נשפיע על תיקונים טבעיים בדרגה שלנו, בדרגה הגופנית.

תלמיד: רב"ש אומר שכשאדם מגיע לסדר ישיבת התוועדות הוא צריך לדרוש שיהיה לו מזונות.

כן.

תלמיד: הוא צריך לדרוש שכר. למה הוא מתכוון? מה אני יכול לבקש מהבורא, אני יכול להגיד לו תן לי להרגיש את הגדלות שלך, תן לי להרגיש בחשיבות שלך?

ודאי, גם את זה, גם גדלות וגם חשיבות חברים, כל דבר. אתה יכול לפנות לבורא עם כל דבר כי בו המקור גם לכוח הטוב וגם לכוח הרע.

תלמיד: זה לא נקרא שאני מעמיד לו תנאי בעל מנת לקבל, תן לי גדלות שלך אחרת אני לא יכול לעשות כלום?

לא, ודאי שלא, הוא מלכתחילה ברא אותך כך שאתה לא תוכל לעשות שום דבר אלא כדי לפנות אליו ולכן הוא ברא את הדברים האלה בצורה כזאת שאתה תהיה כל הזמן תלוי בו, זה נקרא שאתה מגיע לדבקות בו. אז אני מגלה שאני בלעדיו לא יכול לעשות כלום, זה נקרא שאני מגלה שהוא חסר לי בכל רגע ואז אני כל הזמן פונה אליו ודורש, ודורש, ודורש ואז אני מגלה בדרישה הזאת כלים שבהם הוא יתגלה, ויתגלה, ויתגלה. וכך אנחנו מגיעים לדבקות, אלא אתה חושב שאתה מגלה בעצמך שאתה, לבד מסוגל למשהו?

תלמיד: לא, יש כאילו פחד שזה לא יהיה שאני אגואיסט, "אם אתה תיתן לי את הגדלות שלך, את החשיבות שלך..".

תלוי בשביל מה אתה מבקש, המטרה היא בשביל מה אתה מבקש גדלות, כוחות, כל מה שאתה רוצה, בשביל מה? אם זה כדי להשפיע נחת רוח דרך חברים אליו בחזרה, זה מתקבל.

שאלה: קודם בשיעור דיברנו על זה שאדם לא צריך לתלות את עצמו באחרים אם נראה לו שהם לא רוצים להגיע למטרה, הוא כן יכול להגיע כי "כל הפוסל במומו פוסל".

זה תקופה מאוד מאוד התחלתית, א שלפחות ככה שיתנהג.

תלמיד: כי פה הוא כותב "ובשעה שאדם רואה, איך הסביבה שלו, מקילים ראש בעבודתו ית', ואינם מעריכים רוממותו כראוי - אין האחד יכול להתגבר על הסביבה, וגם הוא אינו יכול להשיג רוממותו ית'".

נכון, זה ברור, גם זה התנאי.

תלמיד: או שהאדם אומר שהסביבה שלי היא "כל הפוסל במומו פוסל" ובעצם אני יכול להגיע למטרה גם אם נראה לי שהם מקלים ראש?

לא, אני פונה לבורא, אני לא אומר שאנחנו מגיעים למטרה אבל אני יכול לפנות לבורא ולבקש ממנו כוחות שיעזור לי לעבוד עם החברים.

תלמיד: אז גם במצב הזה שנראה לי שהם מקילים ראש, עדיין מה אני יכול לבקש מהבורא?

לפנות לבורא אני יכול בפרט שאני מבקש ממנו כוחות לעבוד עם החברים ולעשות מהם קבוצה השלמה.

תלמיד: גם דיברנו פה על העניין של השפעת נחת רוח על בסיס רוממתו של רבו, שיכול לעשות מעשה השפעה לרבו, מה זה אומר?

מה שהוא חושב שטוב לרבו, שרבו ישמח מזה שהוא נותן לו, מביא לו, משרת אותו. זה ידוע בדת, בחסידות, בכל דבר.

תלמיד: ומה זה אצלנו?

אצלנו לא להביא לי מתנות, וכלום, אלא להתייחס לרבו גם כבורא. הכול לבורא.

תלמיד: אבל פה הוא אומר שדווקא בגלל שרבו נמצא בעולם הזה, הוא יכול לעשות את ההשפעה אפילו שהיא לא קבועה.

לקבוצה, לחברים, אותי תעזבו בשקט, תנו לי לחיות ככה, אחרת אני אצטרך לעשות משהו בשבילך, להביא לך רוחניות, להביא לך הכרות עם הבורא, אני לא רוצה את זה.

תלמיד: אבל יש פה אמצעי, אני לא כל כך מבין, אם אני אעשה השפעה לחברים לאו דווקא שאני אקבל מזה, כל העניין שרבו הוא חשוב בעיניי ואז אני יכול לעשות פעולות שהן עדיין בבחינת קבלה.

אתה רוצה לעשות לי טוב?

תלמיד: כן.

תעשה, תלמד כל בוקר, תעשה ישיבות חברים ביום, תבוא לשיעור ערב, תעסוק בהפצה, בדבקות חברים, בכל מה שקשור לבניית החברה ומילוי שלה באור העליון, זהו. זה מה שאתה יכול לעשות לי כטוב, חוץ מזה יש לי הכול, אני לא זקוק לשום דבר.

(סוף השיעור)