סדרת שיעורים בנושא: בעל הסולם - undefined
שיעור בוקר 03.12.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 394, מאמר "הערבות",
אותיות כ"א-כ"ב
-
קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 394, מאמר "הערבות", אות כ"א.
אות כ"א
"ואלה הם דברי רבי אלעזר ברבי שמעון, באמרו: "העולם נידון אחר רובו וכו'". שכונתו על תפקיד האומה הישראלית, להכשיר את העולם להזדככות מסוים, עד שיהיו ראויים לקבל עליהם את עבדותו ית', לא פחות משהיו ישראל עצמם ראויים, בעת קבלת התורה, שזה נקרא בלשון חז"ל, שכבר השיגו רוב זכיות. באופן, שהמה מכריעים על כף חובה, שהיא אהבה עצמית המזוהמת.
ומובן, שאם הכף של זכיות, שהוא ההבנה הגבוה בטיב אהבת זולתו, הוא רבה ועולה על כף החובה המזוהמת, נעשו מוכשרים להכרעה ולהסכמה, ולאמור "נעשה ונשמע", כמו שאמרו ישראל. מה שאין כן קודם זה, דהיינו בטרם שזוכים לרוב זכיות, אז ודאי האהבה עצמיות מכריע, שימאנו לקבל עולו ית'.
וזה אמרו: "עשה מצוה אחת, אשריו שהכריע את עצמו, ואת כל העולם, לכף זכות". כלומר, כי סוף סוף מצטרף חלקו הפרטי של היחיד מישראל, בשיעור ההכרעה הסופית. כמו השוקל שומשמין, ומוסיף והולך על כף המאזנים אחת אחת, עד שגומר ההכרעה. הרי ודאי כל אחת נותנת חלקה בהכרעה זו, שבלעדה היה ההכרעה בלתי נגמרת.
ועל דרך זה אומר על מעשה היחיד מישראל, שמכריע את כל העולם כולו לכף זכות. כי בזמן שנגמר הדבר, והוכרעה הכף זכות של העולם כולו, הרי לכל יחיד ויחיד חלק בהכרעה הזו. שלולא מעשיו, היה ההכרעה חסרה.
והנך מוצא, אשר ר' אלעזר ברבי שמעון, אינו חולק על המאמר חז"ל, "שכל ישראל ערבים זה לזה". אלא ר' אלעזר ברבי שמעון מדבר לענין התיקון של כל העולם, העתיד לבא, וחז"ל מדברים בהוה, אשר רק ישראל בלבד קבלו עליהם את התורה."
שאלה: בעל הסולם כותב "תפקיד האומה הישראלית, להכשיר את העולם להזדככות מסוים". אנחנו אומרים שהאומה הישראלית בגשמיות אלו אנשים שהולכים ישר-אל, עם הקבוצה שהולכת לבורא.
כן.
תלמיד: נניח שאותה אומה עשתה את העבודה שלה, למה ששאר העולם יעשה את הקפיצה הזאת? איך זה יקרה?
מפני שחלק מהאנושות שנקרא "אומה ישראלית" עושה את זה, אז זה מעורר את כל האנושות גם להגיע לאותה הכרעה.
תלמיד: כמה אלפי אנשים שהיום לומדים, אם הם יעשו את הדבר הזה, אז האם העולם כבר בהכרח ילך אחריהם?
כך הוא כותב פחות או יותר, אני לא יודע אם כמה אלפים או צריכים להיות יותר, ואם בדור הזה או בדור הבא, אבל כך זה נשמע.
שאלה: הוא כותב "ומובן, שאם הכף של זכיות, שהוא ההבנה הגבוה בטיב אהבת זולתו, הוא רבה ועולה על כף החובה המזוהמת, נעשו מוכשרים להכרעה ולהסכמה, ולאמור "נעשה ונשמע". יש פה תנאי, שחייב להיות קודם כף זכויות מלאה.
יש כאן הרבה תנאים, הוא לא כותב על כולם. אבל אנחנו צריכים להבין שצריכה להיות הסכמה כללית פחות או יותר, הכנה מצד האומה הזאת, ואז זה ישנה את האיזון בעולם.
תלמיד: אבל הוא כותב במפורש שיש תנאים. התנאי הוא שאם תהיה כף הזכות מלאה, אז אפשר להגיד "נעשה ונשמע", לפני זה אי אפשר להסכים.
לי נראה שמה שלא עושה השכל עושה הזמן. אנחנו מתקרבים למצב שבסופו של דבר האנושות תתחיל להבין שאין ברירה ואנחנו חייבים לדרוש את התיקון השלם.
תלמיד: איך מגיעים לזה שיהיה לנו תנאי כזה, שתהיה לנו הסכמה כזאת שבאמת נסכים, נעשה ונשמע?
נעשה, ואז נראה איך אנחנו מגיעים לזה או לא מגיעים. יכול להיות שניפול מזה ושוב נסכים, שוב נתקרב זה אל זה.
תלמיד: ה"נעשה" אלו פעולות של חיבור בינינו מעל הכול.
כן.
שאלה: את הקטע הזה הוא מסיים, "נעשו מוכשרים להכרעה ולהסכמה, ולאמור "נעשה ונשמע", כמו שאמרו ישראל". הוא כותב פה על אומות העולם, איך הם אמורים ללכת אחרי ישראל. והוא כותב, שכף הזכות שהם צריכים להגיע היא הבנה בטיב אהבת זולתו, שאז הם יוכלו להגיד כמו ישראל "נעשה ונשמע". אנחנו יודעים שהעבודה של ישראל זו עבודה אחרת, היא "ואהבת לרעך כמוך", והיא יותר מלאהוב את זולתו, יש כאן הבדל. מה זו "אהבת זולתו" שהעולם צריך להגיע אליה?
שאנחנו מדמיינים לעצמנו שעתיד כל האנושות זה להיות כאיש אחד בלב אחד, ברצון אחד, ואנחנו צריכים לעשות מאמצים להגיע לזה.
שאלה: אנחנו רואים היום שבחוץ כולם מדברים על לאהוב את השונה, לאהוב את האחר, אבל לכל אחת מהקבוצות האלה יש את סוג האהבה שלה, והיא רוצה לכפות את האהבה שלה על אנשים אחרים שיאהבו כמוה. איך אנחנו מגיעים למצב שאנחנו מביאים את כל העולם לאותו כוונון של "איש אחד בלב אחד", של אותו קו מדייק?
על ידי המאור המחזיר למוטב. אנחנו צריכים לעשות מה שמוטל עלינו ולצפות שהבורא יעשה מה שמוטל עליו.
שאלה: בהנחה שלכל אדם יש נקודה שבלב, מה זה אומר "אומה ישראלית"? מה ההבדל בין החלק הזה לחלק האחר אם לכולם יש נקודה שבלב?
אני לא יודע מה להגיד לך, ודאי שבסופו של דבר יש בכל לב נקודה שבלב שהיא קשורה לבורא, שהוא בעצם יצר ויצב את המצבים האלה. אני חושב שבסופו של דבר כל האנושות, כמו שכתוב, "וכולם ידעו אותי למקטנם ועד גדלם", "וביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים". אם "לכל העמים", אז כנראה שלכולם, רק יש הבדל, קודם ואחר כך.
תלמיד: כתוב שישראל יתפשט על כל העולם.
כן.
תלמיד: אז מה זה שתחילה האומה הישראלית? כי או שבכולם זה אמור להתפשט ויש הדרגתיות או שאין הדרגתיות.
יש הדרגתיות, ודאי. זה כתוב בהרבה מקומות.
תלמיד: אז מה זה שקודם האומה הישראלית צריכה לממש את זה ולאחר מכן זה מתפשט?
זה מגיע מהנקודה המרכזית של כל המציאות - בני אברהם, יצחק ויעקב.
תלמיד: מה זו ההדרגתיות הזאת שקודם יש את ישראל ואחרי זה יש את אומות העולם, שזה מתפשט אליהם?
מלכתחילה זה לא עניין אמורפי כזה, שיש בכולם אותו דבר, אלא יש הבדל בין מרכז ופריפריה נגיד. לכן כלפי כל אומות העולם הקבוצה הזאת שנקראת ישר-אל, "ישראל", היא קיבלה שם כזה מפני שיש לה רצון לקבל שהוא יותר בהשתוקקות לחיבור ולדבקות בבורא.
תלמיד: כשאנחנו מדברים בצורה רוחנית, אז ברור מה זה אומר שקודם ישראל מקבל תיקון ואז זה מתפשט בשאר הרצונות של האדם. אבל כשאנחנו מדברים בעולם הגשמי שלנו, כשאנחנו רוצים לאפיין איך זה יקרה מבחינה הדרגתית, כי אנחנו עובדים עם בני אדם, עם יחידים, אז לא ברור האם כל אדם בעולם הוא אומות העולם או ישראל. לכן בצורה גשמית לא ברור איך זה מקבל צורה.
כמו שכתוב בתורה זה די ברור, איך שזה היה באבות, בבנים, בכל הסיבוב שלהם שהם עשו. אתה שואל על הקשר בין גשמיות ורוחניות?
תלמיד: כן, כי כשאנחנו עובדים בהפצה או כשאנחנו מנסים לחשוב מי אנחנו לעומת שאר האנשים, אז הבעיה דווקא כאן מתעוררות. כי לכולם יש נקודה שבלב, לכאורה ישראל זה עניין רוחני וזה יכול להיות אצל כל אחד, אבל כשאני מסתכל על אדם, אני לא יודע להגיד אם הוא אומה ישראלית או לא, ואז יש פה בלבול. אפילו בעשירייה זה אותו דבר, יש לכל אחד מאיתנו גם את זה וגם את זה, וגם לכל העולם לכאורה צריך להיות גם את זה וגם את זה.
לא יודע, אבל מי שמגיע ללימוד חכמת הקבלה, אז הוא מגיע מפני שמלווה אותו הנקודה שבלב.
תלמיד: זה בגלל שהיא כבר התעוררה.
כן.
תלמיד: האם אפשר להגדיר שהאומה הישראלית בעולם שלנו אלו אותם אנשים שהתעוררה בהם הנקודה שבלב והם מחפשים?
כן.
שאלה: הבקשה היא על הגדלה של האמונה. אם מישהו מסתכל על עצמו כקטן מול כל העולם, אז עדיין כל אחד שעושה מצווה קובע את הזכות של העולם כולו. וגם המכות שיגיעו, הם לא יגיעו קודם כל לאנושות, הם יגיעו אלינו. איך אנחנו יכולים להגדיל את האמונה שכל אחד חשוב, שכל פעולה היא חשובה?
לקיים ערבות.
תלמיד: איך אנחנו מגדילים את היראה? איך אנחנו מחזיקים את התחושה שקיימת כרגע מתוך הקריאה?
תקרא את מה שבעל הסולם כותב. "ערבות" ו"מתן תורה" אלו שני מאמרים שצריכים להסביר לכל אחד מה צריך לעשות.
תלמיד: איך אנחנו מחזקים זה את זה בתחושה הזאת?
זה גם כתוב בהרבה מקומות.
תלמיד: זו החשיבות הכי גבוהה שלנו כרגע.
כן.
שאלה: אנחנו נמצאים בתחילת הדור האחרון, האם על ידי התיקון שלנו אנחנו יכולים גם להגיע לסוף הדור האחרון ולכל התיקון השלם?
כנראה שכן.
אות כ"ב
"וזהו שמסתייע ר' אלעזר ברבי שמעון מהמקרא: "וחוטא אחד יאביד טובה הרבה". כי כבר נתבאר לעיל באות כ', אשר הרגש התפעלות, המגיע לאדם בעסק המצות בין אדם למקום, הוא שוה לגמרי עם הרגש ההתפעלות, המגיע לו בעת עסק המצות שבין אדם לחבירו.
כי כל המצות מחויב לעשותם לשמה, בלי שום תקוה של אהבה עצמיית. כלומר, שאין שום הארה ותקוה חוזרת אליו, על ידי טרחתו זו, מתשלום גמול או כבוד וכדומה. אשר כאן, בנקודה הגבוה הזאת, מתחברים אהבת ה' ואהבת חבירו לאחת ממש, כנ"ל במאמר "מתן תורה", אות ט"ו. נמצא, שהוא פועל בזה שיעור מסויים של התקדמות, בהסולם של אהבת זולתו, בכל בני העולם בכללם.
כי מדרגה זו, שאותו היחיד גרם במעשיו, אם מדה גדולה או מדה קטנה, סוף סוף נמצאת מצטרפת לעתיד, בהכרעת העולם לכף זכות, כי גם חלקו הוכנס ומצטרף שם להכרעה. כנ"ל אות כ', עיין שם היטב, בהמשל של שוקל שומשמין, בעושה עבירה אחת, שמשמעה, שלא יכול להתגבר ולכבוש את האהבה עצמיית המזוהמת, ועל כן פרץ בגנבה וכדומה.
שנמצא, מכריע את עצמו ואת העולם כולו לכף חובה. כי בגילוי זוהמתה של אהבה עצמיית, הרי הטבע השפלה של הבריאה חוזרת ומתחזקת. ונמצא, שהוא גורע שיעור מסוים, מתוך ההכרעה, לכף זכות הסופית. בדומה, כמו שאחד חוזר ונוטל מן הכף מאזנים, אותו השומשמין היחידה, שחבירו הניח שם. שנמצא, אשר בשיעור זה, חוזר ומגביה מעט את הכף של חובה למעלה. ונמצא שהוא מחזיר את העולם אחורנית.
וזה אמרו: "וחוטא אחד יאביד טובה הרבה". שבשביל, שלא יכול להתאפק על תאותו הקטנטנה, גרם לדחיפה אחורנית לרוחניותו של העולם כולו."
שאלה: מה משקל היגיעה של אדם פרטי כדי להשיג את הערבות או להשיג את ה"לשמה", ומה המשקל של החברה שצריכה לתת לו ערבות כדי להשיג את ה"לשמה", את המטרה?
באיזה מאזניים לשקול? פי תר"ך פעמים?
תלמיד: מצד אחד הוא כותב שהכול תלוי במצווה שכל פרט שם, בשומשום שלו, ומצד אחר יש קשר בין כל האנשים שנמצאים באותו תהליך, שאחד שם שומשום, והאחר יכול להוריד לו את השומשום.
כן.
תלמיד: יש פה הדדיות בין הפרט לבין החברה.
העיקר הוא ההדדיות כמו שאתה אומר, זה נכון. אנחנו צריכים להגיע למצב שרק בתמיכה הדדית אנחנו יכולים לקיים את חוק הערבות.
תלמיד: לעומת זאת האדם צריך להגיד שהכול תלוי בו, שהוא צריך לשים את השומשום.
בסדר, אבל זה עוד לא אומר כלום. מתי השומשום שלי מגיע לצלחת שבמשקולת ומצטרף? רק כשכולם מקבלים את הכלי הזה ומשתדלים להעלות עליו את השומשומים שלהם.
תלמיד: על מה צריך להיות עיקר תשומת הלב של האדם בעבודה, האם על היגיעה הפרטית שלו?
על הקשר עם כולם.
תלמיד: מה זה העניין הזה של הקשר?
שכל היגיעה שלהם תתמוך זה בזה, עד שכולם יתחברו ויעלו למדרגה אחת, ללב אחד, "כאיש אחד בלב אחד", לצלחת אחת.
תלמיד: האם אדם צריך להביא בחשבון פה את העניין של יגיעה משותפת?
כן.
תלמיד: אם הוא בעצמו שם את החלק שלו, איך הוא מביא זאת בחשבון?
אני לא חושב שהוא יכול לשים את החלק שלו בלי שהוא מושך את כולם לזה.
תלמיד: האם התפקיד של האדם למשוך את כולם לזה?
כן.
תלמיד: האם זה נקרא שהוא שם שומשום?
כן.
תלמיד: ומה זה אומר למשוך את כולם?
זה נקרא למשוך את כולם.
תלמיד: האם לגרום להם גם לשים את השומשום, להתקדם לאותה המטרה, וזה נקרא שהוא מתקדם?
כן. אחרת מה התועלת?
שאלה: בעבודה בעשירייה יש שלושה מצבים. מצב ראשון, שכולנו מרגישים אותם מצבים של עליה וירידה. מצב שני, שאני מרגיש שהעשירייה בעלייה ואני בירידה. מצב שלישי, שאני מרגיש שאני בעלייה והם בירידה. במצב השלישי, כשאנחנו נמצאים בערבות, האם האדם צריך להתגונן בפני השפעת העשירייה? אם אני נמצא עכשיו בעליה ואני מרגיש שהעשירייה נמצאת בהיחלשות, כי יש מצבים שאתה בא, נכלל ואתה יורד, איך להתגונן נגד ההשפעה של העשירייה במקרה כזה?
אני חושב שהעבודה מלכתחילה צריכה להיות בקבוצה, שכולם מעוררים את כולם ומחזיקים זה את זה וכך מתקדמים יחד.
תלמיד: ואם אתה מרגיש שמושכים אותך כלפי מטה?
אז אתה יודע שאם תתנתק מהם, אפילו שהם נמצאים במצב יותר גרוע ממה שחשבת, בכל זאת בניתוק מהם אתה מאבד קשר, מאבד כוח, ואז לא כדאי לך.
שאלה: האם יש בכלל מצב שאדם מסתכל ורואה שהעשירייה שלו מקלקלת לו, הורסת לו, לוקחת אותו אחורה?
יכול להיות שכן, יש כאלה שמתלוננים.
תלמיד: זה בטוח שכן, אבל האם העבודה של האדם במצב הזה צריכה להיות מול העשירייה, או בתפילה לבורא לגבי איך שהוא רואה את המצב?
העיקר זה מול עשירייה.
תלמיד: נניח שאני מסתכל על העשירייה ורואה שזה מושב לצים, מה זה אומר? מה אני צריך לעשות?
אם אתה מסתכל על העשירייה וקובע שזה מושב לצים ולכן אתה זורק אותם וממשיך ללכת לבד, אז זו בעיה.
תלמיד: כשאני רואה את הדבר הזה ואני יודע שהתפיסה שלי פסולה, אז מה העבודה מול העשירייה?
תחשוב, תקרא בכתבי רב"ש בכל מיני מקומות מה האדם צריך לעשות, עד כמה האדם צריך להשפיל את עצמו ולהתפלל שהבורא יעזור לו. זו בעיה.
שאלה: האם אפשר לחשוב כך שאם אנחנו מתקנים את עצמנו ככל שאנחנו מתחברים יותר, כך אנחנו מאזנים את מה שקורה סביבנו בעולם הגשמי?
כן.
שאלה: איך לראות ולקבל את כל נפח העבודה שלנו, את כל זרעי השומשום האלה של החברים ולאסוף אותם לתפילה אחת? זה היום השלישי שאנחנו מקיימים את ההנחיות שלך, אספנו את הלבבות שלנו לתוך סלסלה אחת ואנחנו לוחצים אותם יחד. מה עוד חסר כדי להגיע לתפילה אמיתית?
להגיע לתפילה אמיתית זה אומר לפנות לבורא, לשכנע אותו, להתחנן בפניו שיראה לנו עד כמה אנחנו תלויים וקשורים זה בזה, ושרק הוא יכול לעשות את התיקון בכלי שלנו, כדי שכל הלבבות המפורדים האלה יתחברו יחד ויצא לב אחד. אנחנו לא צריכים יותר שום דבר. תבקשו ממנו את זה.
תלמיד: מה יהיה הסימן של החיבור בינינו, שהגענו אליו, שהתקדמנו בעבודה?
אתם תרגישו שאתם נמצאים ברצון אחד, לקראת מטרה אחת, בהשתוקקות אחת.
שאלה: אנחנו רוצים להגיע לחיבור ולבנות ערבות, אבל רואים שאלו רק מילים, אנחנו לא לוקחים אחריות כשצריך. מתי אדם מגיע לנקודת שבירה שאז הוא מתחיל לעבוד כמו שצריך?
מתי שהוא מתייאש, מתי שהוא רואה שהוא לא מסוגל להגיע לזה לבד, וגם החברים, עם כל הכבוד להם, לא יכולים לעזור לו. אלא רק הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו מחבר אותם, ואז הם יכולים להגיע לאותו מצב שכולם מחוברים.
שאלה: איך אנחנו יכולים לאזן בפנים את כל ההשפעות של הסביבה שלנו באופן שאני לא מפספס שום השפעה?
רק על ידי זה שאני מחזיק בחברים, וכשאנחנו מתחברים, מתחבקים, אז ברור, בטוח שהבורא גם ישמור עלינו וכך לא נפספס שום דבר מהחיבור.
שאלה: האם כשנשיג ערבות בעשירייה, אז נרגיש במרכז הבריאה?
כן. כשנשיג ערבות בעשירייה, אנחנו נרגיש ערבות. זה מה שכדאי לנו לעשות.
שאלה: כתוב כאן שהוא מעורר בכך מידה מסוימת של התקדמות בסולם אהבת הזולת שהוא מקדם בה את כל בני העולם. איך עושים כך שבאמת בני אדם ירגישו את המידה של אהבת הזולת?
זה תלוי במידת החיבור והמאמצים שלנו. אם אני יודע שאני נמצא דבוק יחד עם מי שמשתוקק גם לחיבור, אז אנחנו עובדים כך יחד, וזה באמת יהיה כך.
תלמיד: אבל איך זה עובר לכל בני האדם בעולם? האם הם יוכלו להרגיש את זה כך דרכנו?
פתאום דעתם, רצונם, המחשבות שלהם, הכול משתנה.
תלמיד: באיזה ערוצים זה עובר מאתנו אליהם? אנחנו עובדים בעשירייה, לא אומרים להם שום דבר, ואז פתאום הם ירגישו?
כך עושה הבורא. העיקר לא להתייאש. עוד ועוד, "יום ליום יביע אומר".
שאלה: אתמול למדנו שאנחנו מתקנים רק את אותו חלק של הרצונות שנמצאים בתוכי לפי שורש הנשמה שלי. האם אפשר לומר שזו בדיוק הערבות שלי כלפי החברים?
כן.
תלמידה: איך אני מתייחסת לחלקים האלו בתוכי שהאחרים צריכים לתקן, או שאין לי קשר לזה?
במידה שאת רוצה לתקן את האחרים מתוכך, להחזיק אותם בערבות, באותה מידה את מחייבת את כולם בעולם גם לנטות לכיוון הזה, זה נקרא "הכרעה".
(סוף השיעור)