שיעור בוקר 11.06.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בכל יום יהיו בעיניך כחדשים - קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: קטעים נבחרים מהמקורות בנושא - בכל יום יהיו בעיניך כחדשים.

כל יום ויום ואפילו לא כל יום ויום אלא כמה פעמים ביום, בכל רגע ורגע אנחנו מקבלים התעוררות, הזדמנות לעורר עוד ועוד את חלקי הכלים השבורים, ניצוצין, להעלות אותם מהשבירה, מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע. וכאן האדם שוכח מה הוא צריך לעשות, הוא נמצא בתוך הרגשה שהמצב שלו לא משביע רצון, שהוא מנותק מהכול, לא יודע בדיוק איפה הוא נמצא, במה הוא נמצא, בשביל מה הוא נמצא.

וכאן זו העבודה שלו, עבודה בהכנה, שהוא צריך לארגן לעצמו כמה שיותר ברור את המצב שנמצא בו, שזה מצב של שבירה, ומצב של שבירה שמנותק מהחלקים השבורים האחרים שאלה החברים שלו, העשירייה, ובכלל אולי כל אותם הנבראים שהוא יכול לתאר לעצמו, ואיך הוא מתאר אותם מתחברים בצורה פנימית כאיש אחד בלב אחד, זאת אומרת שרצון אחד יהיה ביניהם וכולו כולו אך ורק כדי להתקרב לבורא, לכלול את הבורא איתם. זו בעצם העבודה התמידית שלנו.

וכאן אם אנחנו עושים ביקורת על עצמנו, אנחנו רואים עד כמה אנחנו שוכחים, מתנתקים מהמשימה הזאת שכולה צריכה להיות בלהתחבר בינינו ובחיבור בינינו לגלות את הבורא, לדרוש את הבורא, להשפיע לבורא. זה נקרא "ישראל אורייתא קודשא בריך הוא חד הוא". אנחנו שוכחים את זה, לא נמצאים בזה כי אין כאן עדיין עניין של "איש את רעהו יעזורו", מצד אחד. ומצד שני, בכל רגע מתגלות רשימות חדשות וכולן שבורות, ולכן לא יכול להיות שאני אשתוקק לדבר אמת, שאני בכלל אהיה מכוון לדבר אמת, אלא תמיד זה יהיה רק לכיוון האגו שלי, ככה זה מלכתחילה.

לכן אנחנו צריכים לקבוע לעצמנו אפילו בדרגה הגשמית תורנויות לעורר את האחרים, להזכיר זה לזה איך אנחנו צריכים להיות מכוונים, עד כמה ניתן דוגמה אחד לשני בצורה פיזית, מוחשית, בחושים ובמחשבות, בתפילות וברצונות שלנו, אחרת נבלה את כל זמן ההכנה שלנו, נמשוך את התקופה הזאת לשנים רבות. כי אנחנו חייבים לברר מה שייך לשורש נשמתו של כל אחד ואחד ושל כולנו יחד. ואנחנו גם צריכים לא לשכוח שבהשתדלות להתחבר בינינו, אנחנו בעצם מבררים את כל הכלים שישנם בעולם, באנושות.

שזה לא סתם חבר לפניי, אלא החבר הזה מביא לי אולי עוד מיליארד אנשים שעומדים אחריו או עוד הרבה יותר מזה נשמות, ואני שהולך להתחבר עם העשירייה שלי אני צריך להבין שכך אני בעצם מתחבר עם כל הנשמות בעולם, עם כל הברואים ודרכם לבורא, ובעצם אם אני מגיע להזדהות, לחיבור השלם עם העשירייה שלי, אני לא אצטרך אחרי זה לעשות אותה העבודה עם כל הנבראים, הם כולם יהיו כלולים בתוך החברים שלי.

אז בואו נשתדל כמה שאפשר יותר להתחבר יחד ולהבין שדווקא "בכל יום יהיו בעיניך כחדשים", הכוונה היא שאני מגלה בכל יום עבודה חדשה בחיבור בינינו, בריחוק חדש שלא היה קודם, וכך יותר ויותר נמשיך בינינו בכל מיני אופנים. העיקר בכל זאת זה כמה פעמים ביום שאנחנו מקבלים איזו פנייה מהקבוצה, שצריכים להיות מחוברים, שצריכים להיות מלוכדים, שצריכים להיות יותר קרובים זה לזה למרות השכחה, זאת אומרת למרות האגו שפעל בינינו בינתיים בהפסקות מפעם לפעם, ועוד ועוד לראות עד כמה העבודה שלנו היא דווקא בזה.

אנחנו תמיד בורחים לפי האגו שלנו שמסיט אותנו הצידה ואז אנחנו חושבים על כל מיני מחשבות אחרות, מתארים רוחניות לא בתוך הכלי שלו שזה חיבור, וזו בעיה. הדבר העיקרי שהוא הפוך מהאגו שלנו, כנגד האגו שלנו שזה חיבור עד האהבה, הוא נמצא הכי רחוק מאיתנו ולכן דווקא אותו אנחנו שוכחים.

אז "כל יום שיהיו בעיניך כחדשים" קודם כל מדובר שכל יום ויום, כל פעם ופעם שאתה מתעורר, אתה מתחיל עוד יותר ויותר להבין עד כמה הריחוק שלך חדש מהעשירייה, מהקבוצה, עד כמה אתה לא חושב על זה, "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו" שכל פעם אנחנו מתרחקים עוד יותר ויותר כאילו שלא היה ריחוק כזה אף פעם, וזה באמת לא היה אף פעם, זה תמיד חדש. אז אנחנו צריכים להשתדל בכל זאת לעזור אחד לשני כי בזה תלויה ההצלחה שלנו.

קריין: קטעים נבחרים מהמקורות בנושא "בכל יום יהיו בעיניך כחדשים", אנחנו בקטע מספר 8.

"אמרו חז"ל "בכל יום יהיו בעיניך כחדשים, כאלו קבלתים היום מהר סיני, כאלו בו ביום נצטווית עליהם". יש כאן ב' מובנים:

א. כמו שאז היתה להם הכנה לקבלת התורה, כמו כן בכל יום האדם צריך הכנה לקבלת התו"מ, שע"י ההכנה יכולים להגיע להשיגה. מה שאין כן שהאדם עושה בלי הכנה, אלא מחמת רגילות, ע"י זה אין האדם זוכה למטרת הבריאה. הגם שגם זהו דבר גדול, אבל במקום שיכול להכנס ע"י זה לדרגת "דע אלקי אביך", שבטח זהו ישר להמטרה, שלכן אמרו, "יהיו בעיניו כחדשים", שע"י זה יזכה לדביקות ה'.

ב. שאם לא "יהיו בעיניו כחדשים", וזה יהיה אצלו "כמצות אנשים מלומדה", היינו מצד הרגילות, אז הוא כבר לא יכול לקיים את התו"מ מבחינת למעלה מהדעת, כי ע"י זה שהוא עובד למעלה מהדעת, הוא מוכשר אח"כ לזכות לדעת דקדושה."

(הרב"ש. מאמר 40 "מהו, בכל יום יהיו בעיניך כחדשים, בעבודה" 1989)

שוב.

קריין: שוב, קטע 8.

"אמרו חז"ל "בכל יום יהיו בעיניך כחדשים, כאלו קבלתים היום מהר סיני, כאלו בו ביום נצטווית עליהם". יש כאן ב' מובנים:

א. כמו שאז היתה להם הכנה לקבלת התורה, כמו כן בכל יום האדם צריך הכנה לקבלת התו"מ," זאת אומרת הרגשת הגלות. כמו שהיו אז ב"גלות מצרים" מה שנקרא והרגישו עד כמה הם נמצאים בכל האגו שלהם עד הסוף, ממש עד המדרגה התחתונה ולכן כל כך רצו לצאת ממנה, כך אנחנו צריכים היום לתאר לעצמנו עד כמה כולנו נמצאים בשבי של האגו שלנו, של הרצון לקבל, כמה שלא מסוגלים לצאת ממנו, וזה התנאי לקבלת התורה, לקבלת הכוח העליון שיוציא אותנו מעל מנת לקבל. אחרת אנחנו רוצים כל מיני דברים אחרים.

אנחנו צריכים לראות לפנינו מה אנחנו מקבלים על ידי התורה שדווקא אליה אנחנו משתוקקים. האם אנחנו משתוקקים למאור המחזיר למוטב, זאת אומרת לכוח שייתן לנו תכונת השפעה, או שאנחנו רוצים משהו אחר, זאת השאלה. אז אם אנחנו נרצה רק את זה, רק להיות המשפיע, רק שזה יכאב לנו, אז אנחנו נקבל, נזכה לקבלת התורה.

"שע"י ההכנה יכולים להגיע להשיגה. מה שאין כן שהאדם עושה בלי הכנה, אלא מחמת רגילות, ע"י זה אין האדם זוכה למטרת הבריאה. הגם שגם זהו דבר גדול, אבל במקום שיכול להכנס ע"י זה לדרגת "דע אלקי אביך", שבטח זהו ישר להמטרה, שלכן אמרו, "יהיו בעיניו כחדשים", שע"י זה יזכה לדביקות ה'.

ב. שאם לא "יהיו בעיניו כחדשים", וזה יהיה אצלו "כמצות אנשים מלומדה", היינו מצד הרגילות, אז הוא כבר לא יכול לקיים את התו"מ מבחינת למעלה מהדעת, כי ע"י זה שהוא עובד למעלה מהדעת, הוא מוכשר אח"כ לזכות לדעת דקדושה."

(הרב"ש. מאמר 40 "מהו, בכל יום יהיו בעיניך כחדשים, בעבודה" 1989)

שאלה: מהי המדרגה הזאת "דע את ה' אלוהיך"?

הדרגה הקודמת נקראת "אב" לעומת הדרגה הנוכחית שהיא נקראת "בן". אז אני צריך להשיג את מה שהיה לי ומה שעכשיו התבהר לי, ושתי המדרגות האלה צריכות להיות קשורות. מתוך זה אני מגיע להכרת התהליך שאני עובר, לקבלת התוכנה שהבורא רוצה שאני אקבל ושאני גם אשלוט על התיקונים שלי.

שאלה: מתוך הקטע שקראנו יש כזו התרשמות שהרגל הוא משהו רע, וכנראה צריך לעבוד באיזו צורה אחרת. אז איך צריך לעבוד אם ההרגל הזה לא טוב לעבודה?

הרגל זה דבר לא כל כך טוב כי אנחנו מתרגלים להסתכל על כול הדברים האלה בצורה מסוימת ולא רואים בזה חידושים, ובאמת כל רגע ורגע אנחנו ברשימות חדשות. ולכן אנחנו צריכים ממש להילחם נגד השגרה, נגד ההרגל, הרגילות, ולא לפעול בשום צורה בצורה אוטומטית מתוך ההרגל, אלא חשוב לנו בכל רגע ורגע לזהות את הרשימות החדשות, הדברים החדשים, היחסים החדשים, הדרישות החדשות אלינו ואז אנחנו כך נתקדם.

אם אנחנו לא מזהים שום דבר חדש אנחנו נמצאים במיתה. ברוחניות "חיים" זה נקרא שיש לך התגלות של רשימות חדשות כל פעם ופעם, ואם הרשימות לא מתגלות, אתה לא מזהה אותן, אז זה נקרא שאתה לא חי.

שאלה: מה ההבדל בין הרגל, לבין להכין את עצמנו לקבלת התורה?

ההרגל טוב בצורה מכאנית. מה שיש לנו בעולם הזה, ההרגל הוא טוב, זה נקרא "עולם כמנהגו נוהג", ואז אנחנו צריכים לעשות אותו סדר היום, אותם הדברים מיום ליום, מפעם לפעם, ואם אנחנו משנים אותם צריכים לחשוב טוב טוב האם יש בזה נחיצות.

מה שאין כן, ברוחניות "ויהיו בעיניך כחדשים", זאת אומרת שאתה צריך לזהות כל פעם רשימות חדשות, רצונות חדשים, תנאים חדשים ואז מתוכם להתקדם. אתה יכול להגיד מה יכול להיות כאן חדש? היחס שלך, הוא יכול להיות חדש. אם אתה משתדל לזהות במצבים שלך, בכל זאת כל פעם שמשהו מתחדש כלפיך בצורה פנימית אישית שלך, אז אתה תתקדם.

שאלה: הבנתי שאני צריך לצלול כל יום מחדש לתחתית תחושת השפלות הזו של הרצון לקבל, ואני שואל איך עושים את זה כל יום מחדש?

לא, אני לא אומר שאתה צריך דווקא לרדת עד התחתית, וזה כל יום וחייב להיות. יכול להיות שיהיו לך גם משימות אחרות, אתה לא צריך להוריד בכוח את עצמך עד התחתית של האגו שלך, הרצון לקבל וכן הלאה, לא. אני התכוונתי שאנחנו צריכים להשתדל להיות מוכנים לקבל התגלות חדשה, רשימות חדשות, יחס חדש, ולאחוז בשני הקצוות אם אפשר, גם בקצה התחתון וגם בקצה העליון, כי גילוי האור הוא מתוך החושך, ולכן אנחנו לא צריכים לעזוב את שני הקצוות. כי בקצה אחד זה לא טוב להחזיק, אנשים מיואשים מחזיקים בקצה התחתון, הילדים הקטנים בדרך כלל כשהם שמחים הם נמצאים בקצה העליון, או שבוכים בקצה התחתון.

אדם שהוא הולך נכון, הוא הולך בג' קווים, זאת אומרת ימין, שמאל ואמצע. שהוא נמצא בדבקות עם הבורא מצד אחד כמה שאפשר, הוא גם מעורר את הרשימות שפועלות לפירוד בינו לבין הבורא, זה מהצד השני, והוא משתדל להרכיב משני המצבים האלו משהו באמצע שהולך בקו האמצעי, כל הזמן הוא רוצה לחבר את כל המצבים שלו יחד [שיהיו] מכוונים לבורא, גם מהצד הרע, גם מהצד הטוב, כי מסדר את כל הדברים האלה שהם באים ממקור אחד.

שאלה: הרגשה של חוסר בושה בינינו, נגיד חבר לא קם לשיעור, לא מתחבר, "כבר מכירים אותי", בהתחלה היה בינינו ניסיון להרשים ולחדש אחד לשני, עכשיו מה עושים?

מה עושים אני לא יודע, תראו מה שרב"ש מציע לכם ובאמת אין לי מה להציע יותר, תנסו בעשירייה כל מיני דברים אבל בזהירות כדי לא לדחוק את החברים. יש לכל אחד ואחד, מה להגיד, מצבים שונים, תנאם שונים, אבל העיקר שאדם ירגיש התחייבות. נגיד, אני יכול לא לבוא לשיעור או לא? תגידו לי.

ולכל אחד ואחד יש כאלה לפעמים מצבים, שהוא לא יכול והוא לא רוצה, שהוא לא מסוגל, שאולי חולה, או משהו, "הלכתי לישון יותר מאוחר, לא ישנתי בכלל, מה אני אעשה, אולי אני אשן עכשיו ואחר כך אני אלמד את שיעור במקום לבוא אליו ולהיות כל השיעור בתרדמה. אני מבין את כל הדברים האלה אבל בכל זאת לשבת עם החברים באותו זמן ולשמוע שיעור זה חשוב יותר מלהתעמק בו ולהבין אותו בשכל צלול. זה לא חשוב, השכל כאן לא עשה כלום, המאמץ שלי שאני למרות שאני מת לישון, בכל זאת יושב יחד עם החברים, המאמץ הזה הוא מקנה לך את הרוחניות.

על זה כתוב. "לא החכם לומד". אנחנו צריכים להרגיש עד כמה שבכל זאת בלבבות, בנטיות אנחנו יותר ויותר מחוברים, ויותר ויותר מגיעים לבורא כחבילה אחת. ואז אנחנו נקבל ממנו את ההתגלות שלו וההתקרבות אליו.

שאלה: רב"ש כותב פה שיש שני מובנים. מובן אחד זה ההכנה, לגלות עד כמה צריך את התורה דווקא, ממש לגלות את זה ברצון, ובצד השני הוא אומר שדווקא למעלה מהדעת. זה לא מסתדר לי, כי אם דווקא צריך להבין כמה צריך את התורה, אז איך הולכים מקיימים אותה למעלה מהדעת?

אז בתוך השכל אתה מבין מה שאתה צריך, והקיום הוא במה שאתה עושה עם זה, זה כבר למעלה מהדעת, כבר על מנת להשפיע.

תלמיד: אבל אם אני מבין שאני צריך את זה, איך אני יכול ללכת ולעשות למעלה מזה?

למה לא? אתה עכשיו לא יכול ללמוד לפחות או לדבר על זה שכל התורה היא כולה בעל מנת להשפיע, זאת אומרת למעלה מדעתך האגואיסטית?

תלמיד: זהו, שזה לא. זה נשמע שכאילו זה לא דעת אגואיסטית, שדווקא יש צורך בתורה, בלהשפיע, בחיבור, ואז צריך למעלה מזה? איך?

לזה אתה מתכוון. שאני צריך תורה, אני צריך כוח שמעלה אותי למעלה מהאגו שלי.

תלמיד: נכון. וזה זו השפעה, לרצות שיהיה כוח השפעה.

כן.

תלמיד: ואז הוא כותב שצריך ללכת למעלה מהדעת.

כן.

תלמיד: אז מה זה הלמעלה מזה, אם כבר יש את הצורך לחיבור, להשפעה?

לא, לממש את זה. אתה מתקשה באות ב'.

תלמיד: כן.

ב. שאם לא "יהיו בעיניו כחדשים", וזה יהיה אצלו "כמצות אנשים מלומדה", היינו מצד הרגילות, אז הוא כבר לא יכול לקיים את התו"מ מבחינת למעלה מהדעת," זה ברור, ולכן הבורא מעורר בנו כל יום ויום קושי חדש. אנחנו מרגישים שאנחנו חייבים להתגבר, חייבים לענות על השאלה "בשביל מה אני צריך?", "מה יש לי מזה?" וכן הלאה. כי ע"י זה שהוא עובד למעלה מהדעת, הוא מוכשר אח"כ לזכות לדעת דקדושה.", שהיא כולה בעל מנת להשפיע.

תלמיד: כלומר, חידוש הצורך הזה כל פעם?

הסכמה אפילו.

שאלה: האם ההכנה העיקרית, העבודה העיקרית שלנו היא בלחדד ולברר בקביעות תפילה נכונה?

כן, אפשר להגיד. בסך הכול, כמו שאנחנו כבר למדנו, את הכול משיגים רק בכוח התפילה.

שאלה: איך לעשות פעולות בעשירייה כדי לא להישאר בהרגלים, איך אנחנו בכלל מזהים מתי נכנסים להרגל?

איך לעשות פעולות כאלו שאנחנו לא ניכנס להרגל? זה תלוי בנו, איך אנחנו מעוררים את עצמנו, איך אנחנו מגלים חסרונות חדשים, נטיות. הבורא עושה לנו הפרעות חדשות כל יום ויום, כל רגע ורגע אפילו בחיים שלנו. כל החיים שלנו, גם הגשמיים, למה כולם כך מסודרים? הרי הם כולם באים מלמעלה, גם החיים הגשמיים, האופי הגשמי וכול מה שיש לנו בעולם הזה, דומם, צומח, חי ומדבר, אנחנו כולנו משתלשלים מאין סוף. הבורא מסדר לנו את כל היחסים הגשמיים בינינו ואת כל תהליך החיים שלנו, הכול כדי שאנחנו נראה גם בזה כל פעם חידושים, כל פעם הבחנות חדשות.

כך גם ברוחניות. אנחנו צריכים לראות שהיחס לכל רגע מחדש, "והיו בעיניך כחדשים", הוא גם לגשמיות וגם לרוחניות. חשוב לנו ודאי שההבחנות הרוחניות הן מתחדשות, אבל גם הגשמיות הן מתחדשות. החיים בעולם שלנו, ביקום שלנו, על פני כדור הארץ ואיתנו, עד החיים הפרטיים של כל אחד, כל הרגעים האלו שאנחנו עוברים, והמציאות שאנחנו תופסים, שהיא גם אנחנו, לא שהיא קיימת מחוצה לנו, כל זה כדי שאנחנו נוכל לחבר כל רגע ורגע לבורא שממנו זה יוצא, ומתחלק לשני חלקים, העולם הרוחני והעולם הגשמי, לכל מיני עוד אופנים, אבל זה הכול כדי שהכול יתחבר אליו. לכן חשוב לנו מאוד להגיע למצב שהכול בעצם מחובר ומכוון לכוח העליון, זה העיקר.

שאלה: האם ניתן להתעורר בבוקר במצב של אדם או של מדבר, האם אנחנו יכולים לקום במצב כזה בבוקר?

אני מבין שהיית רוצה את זה, לקום כבר בהרגשת העולם הרוחני. אתה יכול בטח להרגיש לפעמים שאתה נמצא בזה, אבל אנחנו נתקדם עוד יותר ואז תגיד "אני לא רוצה לקבל דבר רוחני מוכן, כי אין בזה עשייה מצידי. אני רוצה לקבל מהבורא רק כוחות, אם אני מבקש ובמידה שאני מבקש, ועם הכוחות האלה אוכל לקדם את עצמי. אני רוצה לנהל את ההתקדמות שלי, את הרוחניות שלי, את העולם הרוחני שלי, אני רוצה לבנות, אני רוצה לבנות את הבורא, שהוא יהיה בי. זאת אומרת, לחבר את החלקים השבורים שלי, כי בעצם בזה אני מחבר את כל המציאות השבורה יחד, ואני כאדם הראשון מקים אותה. זה מה שאני רוצה לעשות, ואז אהיה מול הבורא ואקבל אותו, ואהיה כמו "אורח ובעל הבית", בדבקות שלמה זה בזה".

אני לא הייתי רוצה לקום בגמר התיקון, אני רוצה להרגיש שיש לי חיסרון כל כך גדול, שאני מבין מה זה נקרא "גמר התיקון" ואני רוצה אותו. ואני אהיה מוכן אז, לפי הרצון הזה, לחבק את כל הדומם, צומח, חי ובני אדם במיוחד, את כולם, ולהביא אותם, את כולם לדבקות ההיא. אבל לקבל מהמוכן זה לא טוב, זה דוחה. גם מה אוכל להרגיש אם אקבל מוכן דבר כזה, מה יהיה לי מזה? זה כמו שאתה מקבל בלי רעבון איזו ארוחה יפה, טובה. חס ושלום, נניח אדם חולה מאוד, מביאים לו כל מיני דברים שהוא כל כך אהב אותם, הוא אפילו לא מרגיש טעם שפעם היה נהנה כל כך. זה כמו שהיה פעם נהוג, לפני שהורגים בן אדם, תולים אותו או משהו, היו נותנים לו ארוחה יפה, טובה, ואתה חושב שהוא כן נהנה מהארוחה הזו? אני לא רוצה עוד לספר דוגמאות כאלה.

שאלה: מה יכול לעזור לאדם להיתפס בעשירייה?

כל הזמן לחזור למצב שאנחנו חייבים לאחוז בעשירייה, וזה קשה מאוד, וכל פעם יהיה יותר ויותר קשה, כל פעם יהיו דחיות יותר ויותר. עכשיו לא מתגלות בינינו דחיות אמיתיות, שזו השנאה, היא לא מתגלה. אנחנו צריכים להבין שהיא תתגלה כשנוכל להתמודד עימה, וכך אנחנו בכל זאת צריכים להתקדם.

תלמיד: ישנן איזה פעולות שאנחנו יכולים לעשות עם עיניים עצומות גם כשאנחנו לא מודעים למה שקורה לנו, אבל מבצעים פעולות?

לא, אל תרגיע את עצמך שאתה כאילו נמצא במצבים טובים ועושה דברים טובים, לא, זה רק על ידי הכוונה. הכול נמדד לפי הכוונה, לפי מחשבה שהיא קודמת למעשה.

שאלה: ענית לחבר שרצה להגיע לדבקות, אבל אמרת שהניסיון להגיע לדבקות זו העבודה. אפשר לברר קצת את העניין הזה? אני לא מבין את זה.

אני גם לא מבין אותך. ודאי שכל העבודה שלנו היא מניסיונות להגיע לדבקות בכל מצב ומצב שהבורא מייצב לפנינו, זו העבודה שלנו. אנחנו צריכים להבין בכל רגע ורגע שזה בא מהבורא, המצב הזה בא מהבורא, הרגע בא מהבורא, ואנחנו צריכים לקבוע על ידי הנתון הזה שנמצא בתוך הרגע הזה, איך אנחנו דבוקים בו.

שאלה: מהו הדבר הטוב ביותר שיעזור לאדם כדי לא להתחבר עם הרגלים זרים, נניח בהכנה לשיעור?

אני צריך להתכלל עם החברים שלי בנטייה שלהם לחיבור, וגם בעצם להרגיש במשהו באיזו דחייה מהחיבור הם נמצאים, כדי לעזור לכולנו להתעלות מעל הדחיות הללו, וכך איש את רעהו יעזורו. איך אני יכול לעזור לחבר אם אני לא משתתף במה שהוא נמצא? כך זה קורה. לכן אנחנו צריכים להיות גם ברע וגם בטוב, כמה שיותר יחד. אבל, אני אף פעם לא צריך לעזוב את המצב שלי אם אני הולך לעזור לאחרים, שיהיה לי כוח חיבור עם הבורא, עם מרכז העשירייה, אם אני הולך לעזור למישהו שנופל נניח.

קריין: קטע מספר 9.

"ודרשו חז"ל "כל יום יהיה בעינך כחדשים, כאילו היום נצטווית עליהם". נמצא, שכל יום הוא התחלה מחדש. לכן כשמתחיל בקו אחד, הוא צריך להיות בשמחה מזה שיש לו זכיה לקיים תורת ה'.

ואח"כ הוא עובר לבחינת כוונה. היינו לעשות בקורת, עד כמה שיש לו צורך לעשות הכל שיהיה לשם שמים. ואז מתחילה העבודה אמיתית. כי אז הוא רואה, שאין לו אף אבר אחד, שירצה לעשות משהו לשם שמים. זה כבר נקרא "קו שמאל". כמאמר חז"ל "שמאל דוחה", היינו שהוא רואה, עד כמה שהוא מרוחק מה'. והוא צריך להאמין, שה' דחה אותו, מטעם שעל ידי זה הוא יתאמץ לתת כוחות יותר גדולים."

(הרב"ש. מאמר 45 "מהו "הנסתרות לה' אלקינו" בעבודה" 1990)

שאלה: איך מתבטא רשימו, מה בצורת הביטוי שלו?

רשימו זה מה שיש בנו. יש בנו איזה נתון, נגיד כמו במחשב. אתה קונה מחשב, אין בו שום דבר, אתה מכניס בו תוכנה, ואחר כך לתוך התוכנה אתה מכניס נתונים. והנתונים האלה הם אלה שבעצם מייצבים לתוך המחשב איזו תמונה נגיד, צורת מצב, ככה אנחנו בנויים.

ומה שמתעורר בנו הוא, יש בנו כבר חומרה, זה אנחנו בצורת חי, בהמה, ובתוכה יש תוכנה שנקראת "אדם", שצריכה להביא אותנו לדרגת הדבקות בבורא. ובתוכנה הזאת אנחנו מקבלים נתונים, "רשימות", מה שנקרא. התוכנה מעבדת את הרשימות ועובדת לפי מה שהיא עכשיו קיבלה.

אבל יש בזה גם נתון שנקרא מרכיב חופשי שלנו, בחירה חופשית, שאנחנו בוחרים אותו, שאנחנו רוצים שהתוכנה תעבוד דווקא בצורת ההשפעה ולא בצורת הקבלה. וכך אנחנו מתקדמים, כך אנחנו מפעילים את עצמנו, את החיים שלנו.

שאלה: כשאנחנו לא מרגישים שכל יום הוא יום חדש, וזה כבר נעשה להרגל, מה אנחנו צריכים לעשות, האם ללכת למעלה מהדעת, להאמין שזה ככה או לברר את העבודה הזאת עם העשירייה?

אני צריך לבקר את ההרגשה שלי, האם אני באמת מסכים עם מה שיש לי? איפה ההתקדמות שלי? איפה החברים? איפה בתוך החברים הרגשת הקשר עם הבורא? איך אני מייצב את עצמי, שזה נקרא ישראל, ותורה שזה כל הקבוצה שלי שמחוברת, וקדוש ברוך הוא זה הבורא שנמצא בזה. איך אני מחבר את שלושת המרכיבים האלה כאחד? ישראל, אורייתא, קודשא בריך הוא חד, איך אני עושה את זה? על זה אני בעצם חושב.

אני זוכר בתחילת דרכי הייתי אפילו כותב על כף היד, שיהיה לי סימן, שעל זה אני צריך לחשוב, "ישראל, אורייתא, קודשא בריך הוא חד הוא". ואז אני נגיד נוסע, אני מסתכל על זה, אני עושה משהו, יש את זה תמיד לפני כתוב על היד. במקום לרשום ישראל. רב"ש אמר לי, תכתוב מיכאל, זה השם שלי. אמר לי תכתוב, מיכאל - תורה, זאת אומרת שיטה, ובורא כאחד. את זה אתה צריך להשתדל לסדר בכל מיני אופנים, בכל מיני נתונים כך שזה כאחד.

שאלה: אני שם שעון מעורר, שם אותו כל שעה אבל עדיין אני רואה שזה לא עובד, גם לא במשך היום. הוא מזכיר לי, הוא מצלצל, אבל אין בפנים את הפעולה הנוספת שתאפשר לי באמת להתגבר ולאבחן את המצבים כמו שעכשיו אתה הסברת. מאיפה הכוחות האלה? היכולת לנתח ולאבחן?

אם אני במשך היום, 10 פעמים ביום מתוך 15 פעמים, מזהה שאני לא חושב על רוחניות ובכלל, אפילו שאני מתעורר על ידי איזו סיבה חיצונית, שעון מעורר או קטע שאני פתאום שומע וכן הלאה, אם אני מתעורר ואני רואה שאני לא נמצא בזה, על ידי זה בכל זאת אני מגיע לתפילה. בזה שאני לא רוצה ולא רוצה ולא רוצה, ולא בזה, ולא בזה, אבל אחר כך זה מצטבר ואני מתפרץ בבקשה לבורא שייתן לי תנאים נכונים להיות קרוב יותר לחיבור.

תלמיד: זה דבר נורמלי?

כן. לא להפסיק, לא להפסיק לנדנד ולדרוש כמו ילדים קטנים שדורשים את מה שהם רוצים. אמנם שהם רוצים איזו שטות וזורקים זאת אחרי רגע, בכל זאת תראה עד כמה הם דורשים, תלמד מהם.

שאלה: לפי העצה של רב"ש להחליף את ישראל בשם מיכאל.

הוא אמר לי לעשות כך, כי זה השם שלי.

שאלה: כן, ברור. שמישהו משיג את המצב שאני, התורה והבורא חד הם, איך אני יכול לעשות נחת לבורא, זה כאילו שאני נותן נחת לעצמי?

תנסה על פני כל ההפרעות שהוא עושה בינך לבינו בכל זאת להיות בנטייה אליו כמה שאתה יכול. זה הוא שעושה את ההפרעות ביניכם ורוצה שאתה תגלה, למרות כל ההפרעות, למרות שאתה כמעט שלא מרגיש ולא מבין, וכלום אין לך, ואתה עייף וייגע ואין לך שום דבר, בכל זאת להראות קצת שאתה בכל זאת רוצה, או ההיפך, אתה יכול להתרגז. העיקר רק להיות ביחס אליו, לבורא. לא חשוב כל כך אם תהיה ביחס טוב אליו או ביחס רע אליו, העיקר שאליו.

שאלה: העניין של הצורך לשם שמיים, איך אנחנו מחזיקים בו ברגע שאנחנו ממשים רצון. כי ברגע שאני ממש רצון זה נכנס להנאה, אני תמיד נהנה מזה, איך אני הופך את זה לרצון לשם שמיים?

זאת אומרת, אתה מאבד את המטרה מתוך זה שאתה מתמלא באיזו הרגשה יפה.

תלמיד: בדיוק, נכון. איך אני הופך את זה לשם שמיים? אני שם לי תזכורות, יש לי הכול על העיניים, כאן כתוב, אבל ברגע שהרצון מתמלא, אני לא מצליח.

האם אתה באותו רגע, אתה מבין באיזה מצב אתה נמצא?

תלמיד: כן.

תנסה להתפלל.

תלמיד: באותה שנייה, מה התפילה שצריכה להיות?

שהבורא ייתן לך כוח להיות למעלה מהרגש הנעים הזה. שיהיה לך נעים מהדבקות בו, ולא מזה שהרצון האגואיסטי שלך מתמלא בתענוג.

שאלה: מהם ההרגלים הטובים שהופכים לטבע שני, ומה ההבדלים בין שגרה להרגל שהופך לטבע שני?

זה מאוד רחב ועמוק מה שאתה שואל. תשאל בצורה יותר ברורה.

תלמיד: אילו הרגלים מתוך כל ההרגלים הופכים לטבע שני? איך הרגל הופך להיות טבע שני ולא סתם הרגל פשוט?

הרגל נעשה טבע שני, זה מה שאני רוצה להרגיל את עצמי כל הזמן לחשוב לטובת החברים ודרכם לטובת הבורא, אז ההרגל הזה נעשה טבע שני. זה מביא לי "מסך", כוח התגברות על הרצון האגואיסטי שלי שמכוון אלי, לטובתי, ובמקום זה אני רוכש כוח השפעה, כוח שהווקטור שלו, הכיוון שלו הוא לטובת העשירייה ולטובת הבורא. זה רק על ידי ההרגל.

שאלה: למה הוא כותב פה שעבודה בביקורת וקו שמאל זאת עבודה אמיתית?

אלא מה? כי העבודה בביקורת ובקו שמאל, זאת אומרת, שאני לא רוצה לקבל בצורה אגואיסטית מה שמתגלה בי, אלא אני רוצה להתחיל לבקר, לבדוק, למדוד, להרגיש הכול בדחייה ממני, בצורה כמה שיותר לטובת הזולת, לטובת האנושות, לטובת הבורא. על ידי זה אני בונה את הכלי הרוחני שלי. זאת אומרת, כשמגיעה איזו הרגשה או מחשבה אני מיד צריך לבדוק אותה לאיזה כיוון היא מכוונת. אני שם את עצמי באפס, כמו במחוגה של המאזניים, או אלי או לאחרים. והאחרים, זאת אומרת דרך העשירייה לבורא, או אלי, ואני צריך לראות שזה יכול להיות או לכאן או לכאן אבל בטוח. ואז כשאני בודק את זה, אני צריך לראות איך אני יכול לסובב את כיוון המחשבה, הרצון, הפעולה והתוצאה מהפעולה שזה יהיה מכוון מחוצה לי.

מחוצה לי זה נקרא לרוחניות, לרוחניות שלי. וכמה שאני ודאי אגלה שאני לא מסוגל לזה, שאני מאוד חלש, ואין לי לזה שום נטייה, וגם המחשבה הזאת היא כמו איזושהי מחשבה מוזרה, שמה פתאום אני רוצה את זה, אחר כך אני אגלה שזה הבורא עושה לי. ואז אני צריך להתפלל שבכל זאת תהיה לי אפשרות לסובב את הדברים האלה לכיוון מחוצה לי.

איך יכול להיות מחוצה לי? אני בכלל לא מרגיש אותם, הם לא נמצאים באינטרסים שלי, הם לא נמצאים בשדה הראיה שלי, אני לא מזהה אותם שנמצאים לפניי, לא העשירייה, לא האנושות ולא הבורא. ואז לאט לאט על ידי כאלה בירורים, אני מגיע למצב שאין לי ברירה, אני חייב בכל זאת את זה לבצע. ואז, פעם אחר פעם, בכל זאת אני אוכל להתייצב במצב של תפילה.

שאלה: מאיפה לוקחים עוד כוחות התגברות, גאווה בדרכי ה', מחיל אל חיל?

הכול מאותו מקור, מהבורא. אין לך שום אפשרות אחרת. מאיפה תיקח כוחות? מה יש לך אם לא מהבורא? גם היצר הרע, גם היצר הטוב, גם דברים רעים, גם דברים טובים, מה שיש לך זה הכול מהבורא. רק כאן עכשיו נותנים לך אפשרות למיין את כל מה שיש בך, ולהגיד לבורא, "אני מהיום והלאה רוצה לקבל רק דברים כאלו. תן לי כוחות השפעה, תן לי מחשבות להשפיע, תן לי משהו". מהיום והלאה תהיה בעל הבית על עצמך, אתה אמנם תלוי בו, תקבל הכול ממנו, אבל אתה רוצה לקבוע שדווקא אתה רוצה להיות כמוהו.

תלמיד: אבל איפה השותפות פה? מה, כל התיקונים הם רק כאפות לפנים, ככה מתנהלים, כל הזמן לגלות כמה אתה יותר חלש? איפה השותפות כאן? הרי בראת נברא, לא?

השותפות בזה שאתה מבקש ממנו ודורש, ובסופו של דבר מקבל. הבורא נותן לך את כל הדברים הרעים, זה נקרא "בראתי יצר רע", בכל מצב ומצב שהוא עושה לך, הוא נותן לך דברים רעים, ונותן לך גם שיטה, איך אתה על ידי יחס חדש אליו תדרוש ממנו דברים טובים. תדרוש ממנו.

תלמיד: אני מבקש, אבל כשאתה מבקש, מי אומר לך שתקבל את מה שאתה רוצה לקבל?

תקבל יותר ויותר ויותר, תאמין לי. אבל אלה החיים שלנו, זה העולם הזה, החיים האלה. אתה מקבל כאן הזדמנות, ואתה קיבלת אותה ממיליארדי אנשים, אתה קיבלת הזדמנות לפנות לבורא ולדרוש ממנו רק דברים טובים. "מה שיש לך, תן לי", כך תגיד לו, "מה שיש לך, תן לי. מה שאתה חושב שזה טוב, תן לי". דבר איתו בצורה פשוטה. כתוב, "שלא יהיה לך אל זר". תתייחס אליו כמו לחבר, "אני רוצה שאתה תיתן לי מה שאתה חושב שזה טוב. אני לא יודע, לא מבין מה זה טוב, ותעזוב אותי. תן וזהו". אל תרד ממנו, כמו ילד קטן, ואתה תראה שאתה תצליח. דווקא יש לך נשמה טובה, הבורא רוצה.

תלמיד: אני צריך כוחות. הגישה הזאת כל פעם לבקש, ואז עוד פעם לשבת שעתיים כמו איזה מטומטם בשיעור זה כבר נמאס.

נמאס? תחשוב איפה אתה יכול לקבל עוד כוחות כדי לשכנע את הבורא לעזור לך. בסך הכול איזה כוח אתה צריך? כוח שכנוע. שאתה תבוא אליו ואתה תדרוש. אז תנסה בפירורים, עוד פירור, עוד פירור ועוד פירור במשך היום לאסוף אותם, לאסוף אותם, ועד שזה יקרה.

תלמיד: זה מה שאני לא מבין, למה צריך כוח שכנוע? הרי בראת, לא? קלקלת, הרסת.

לא, הבורא הוא מאוד קנאי, הוא רוצה שאתה תרצה אותו בלבד ולא שום דבר אחר. אתה לא יכול לבוא אליו ולהגיד "טוב, אני רוצה לקבל ממך זה, וזה, וזה" ואחרי שתי דקות אתה כבר מפנה אליו את הגב ועוסק במשהו אחר, זה לא הולך, הוא מאוד מאוד רגיש לדברים האלה. אתה צריך לבוא אליו ברצון שלם אחד, רק לדבקות אליו, זה מה שאתה רוצה, תנסה. האופי שלו הוא אופי מאוד מאוד קשה. אפילו מבחורות אתה שומע כמה שהן רוצות שאתה תהיה קשור רק אליה נגיד, למישהי מיוחדת, ואל תסתכל על אף אישה אחרת בחיים שלך, רק היא קיימת, נגיד האישה שאתה נמצא איתה. זה אתה יודע. הבורא מאוד מאוד קנאי, מאוד, זאת אומרת, דורש רק קשר עימו.

שאלה: דיברת על הקו הזה האם הוא בתוכך או מחוצה לך. האם אני מבלבל את זה עם עבודה בג' קווים?

אל תתבלבל בינתיים עם ג' קווים, שום דבר, אתה צריך רק דרך הקבוצה להגיע לבורא. זהו. תאחוז בשתי הנקודות האלה. אני שצריך להתחבר לקבוצה ולבורא שבתוך הקבוצה, אחרת אני אטעה. אין לפניי שום מכשירים של ניווט, שאני יודע איך לנסוע, דרך, כלום, יש לי רק שני פרמטרים, קבוצה, ואחרי הקבוצה הבורא, וכך אני צריך לראות. וכל הזמן ככה, כל הזמן שיהיה בדיוק מכוון אחד על השני, הבורא בתוך הקבוצה.

שאלה: האם חשיבות המטרה וגדלות החברים, מספיקה כדי לראות, שכל יום יהיו לך כחדשים?

כן, זה הבורא מסדר שיהיו לך כל יום כחדשים לפי התוכנית שלו. יכול להיות שאתה עושה הרבה דברים, ומגיע לך באמת הרבה שינויים, אבל יחד עם זה, אתה צריך להרגיש שכאילו לא משתנה בך כלום, אז הבורא נותן לך הרגשה כזאת. זאת אומרת, ההרגשה שלנו היא לא בדיוק כתוצאה מהצלחה של אתמול נגיד, יש בזה הרבה נתונים. העיקר להבין שזה בא מהבורא והתגובה חייבת להיות דרך הקבוצה אליו.

שאלה: אנחנו אמורים לבקש דרך החברים, או לבקש מהבורא עבור החברים?

אנחנו צריכים לבקש מהבורא עבור החברים. אם אני רוצה כלים דהשפעה להתקדם לבורא, אז איך אני מבטא את הכלים דהשפעה בצורה מכוונת, ברורה, נכונה? אני מבקש מהבורא עבור החברים.

ואז אני פונה לבורא, וכשאני פונה לבורא, אני פונה עבור החברים, אז אני מתנתק מעצמי ופונה אליו ומבקש עבורם. אני בזה כבר ממש בונה את האווירה הרוחנית, הפנייה הרוחנית, העולם הרוחני, בזה שאני פונה לבורא ועבור החברים. אין לך צורה רוחנית שאתה יכול לייצב אותה יותר ברור.

שאלה: למדנו שאנחנו מקבלים כוח מהעשירייה. השאלה אם לבקש מהבורא, זה אותו הדבר, כמו לבקש ממרכז העשירייה?

זה לא אותו הדבר, תברר עד כמה שזה שונה ואיך אתה פונה למרכז העשירייה. איך אתה מזהה שיש לך עשירייה ויש לה מרכז, שזה כוח משותף, ואתה פונה אליו. אתה צריך לייצב את הכוח הזה, כי ככה לא ברור אם הוא קיים או לא קיים. זה לא פשוט.

שאלה: בגילוי האור מתוך החושך, זה הכרה בפעולות של הבורא, כמו שאני נמצא בתוך הצגה, כשהבורא הוא הבמאי ואני המשתתף והצופה?

כן.

שאלה: איך אני מודד את המצב שלי כשאני נכנס לשיעור?

תסתכל על החברים ותראה את מצבך האישי כלפיהם, איך אתה מרגיש.

שאלה: אני, תורה ובורא, נשמע כמו שחקן תסריט ובמאי. עכשיו אם הכול אחד, זאת אומרת, שאני יכול בעצם להיות הבמאי של הסרט של החיים שלי, שותף שווה עם הבורא?

כן.

שאלה: מצד אחד יש תחושה שהכול תלוי לחלוטין בבקשה מהבורא והוא קנאי, ודורש את כל תשומת הלב אליו, אחרת זה לא עובד. מצד שני, יש הרגשה שעשית כבר את הכול. והצעקה, ממש הדרישה הזו, שאתה רוצה אך ורק את הקשר איתו, ושום דבר אחר לא חשוב לך, מאיפה להוליד את זה? לפעמיים זה קורה, אבל האמת, שלרוב זה לא קורה.

תתאר לעצמך שאתה נמצא בקשר עם הבורא, כמו עם אישה, כמו עם המשפחה. לא יודע איך להגיד, אבל אתה כל הזמן קשור, וכל הזמן חייב להיות בשאלות ותשובות. ובכל הפניות, ובכל המצבים שלך, בעיקר במצבים הפנימיים המחשבות והרצונות, אתה כל הזמן חייב להיות בקשר עימו. תנסה להיות כל הזמן בקשר עם הבורא ב"מוח ולב" מה שנקרא, ואז תראה עד כמה שיש לך עוד להוסיף.

תלמיד: אבל הרי כאן הכוונה, היא לא לחשוב בצורה תיאורטית, שכלית, אלא מתוך הלב, בכנות.

תנסה בינתיים כמה שאתה מסוגל.

שאלה: שמעתי שדיברת על פנייה אישית לבורא, שאני צריך להגיע לבורא עם רצון מרוכז, מכוון. ומה קורה עם החברים שלי בעשירייה? אני צריך לחבר משהו בתוכי, או לאסוף פיזית את החברים לשיעור?

הכול, גם פיזית. אני צריך לחבר את החברים יחד וגם להתפלל עבורם, וגם לחשוב עבורם. אני צריך לחשוב על כל הדברים האלה, כדי שבסופו של דבר נהיה כולנו יחד ועם הבורא.

קריין: קטע מספר 10.

"אם כוונתם היא לעשות נחת להבורא, הרי זה גורם, שאם הם רוצים להוסיף עבודה, הם נצרכים להוסיף בגדלות הבורא, כי כפי שיעור גדלותו יתברך, בשיעור זה הם יכולים להיבטל אליו ולעשות את כל מעשיהם רק לשם שמים. וזה כמו שאומר בזה"ק על פסוק "נודע בשערים בעלה", שכל אחד ואחד "לפום מה דמשער בלביה". אי לזאת, אלו אנשים שרוצים לעבוד לשם שמים, בכדי שיהיה להם חומרי דלק לעבודה, הם צריכים כל יום להשתדל להשיג בחינת אמונה בגדלות ה', היות שגדלות ה' זו שמחייבת אותם לעבוד בשבילו. וזהו כל התענוג שיש להם בעבודתם.

(הרב"ש. מאמר 15 "מהו, שהצדיקים ניכרים ע"י הרשעים, בעבודה" 1989)

זאת אומרת כל רגע ורגע, כל יום ויום הם צריכים לבדוק, שהאמונה בבורא תהיה להם יותר גדולה ואז הם יוכלו לבצע את הפעולות שלהם בצורה נכונה.

שאלה: אני בן אדם שנעלב מהר ומתייאש מהר. מתישהו אני יכול להבין, להתרגל ליחס הזה של הבורא?

אי אפשר להתרגל ליחס שלו. הוא יודע איך לסובב אותך כך, שאתה לא תוכל להיות רגיל אליו. זה לא כמו שאתה עם אשתך, או אפילו עם החברים, שאתה רגיל כבר אליהם ואתה כבר בונה איזה מגן בקשר אליהם, כאן אין אדפטר כזה, מתאם, להתקשר לבורא, אתה צריך לבנות אותו כל פעם מחדש ואתה צריך להשתנות בזה.

שאלה: לבקש מהבורא "תן לי" זה פשוט, גם "תן לנו" בעיקרון זה לא מסובך, אבל תן להם, לחברים פה הקושי המרכזי. אז מה בכל זאת לעשות כשאני רוצה לבקש מהבורא עבור עצמי, ואין לי כוח לבקש מהלב בכנות עבור החברים?

צריכים בכל זאת לבקש עבור החברים, אמנם זה מלאכותי, זה נקרא מלא לשמה, מגיעים לשמה. ובכל זאת, אם אתה כבר נזכר שטוב לבקש עבור החברים, ולא עבור עצמך, אם אתה כבר לא שקוע לגמרי בעצמך, גם בזה תרגיש שבאה לך עזרה מלמעלה. זה הבורא שנתן לך את המחשבה, אמנם אתה חושב על עצמך, אבל אולי כדאי לחשוב על החברים. זו כבר עזרה גדולה מלמעלה, אתה צריך להודות על זה לבורא, ולבקש ממנו, שיחליף לך את המחשבה על עצמך, במחשבה על החברים. מצוין.

אם אדם זוכר את החברים בזמן שהוא חושב על עצמו, זה עוד מעט יעבור, כי כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו, ויבואו אליך מחשבות שיהיו רק על עצמך.

שאלה: כתוב בקטע "שאם הם רוצים להוסיף עבודה, הם נצרכים להוסיף בגדלות הבורא, כי כפי שיעור גדלותו יתברך, בשיעור זה הם יכולים להיבטל אליו ולעשות את כל מעשיהם רק לשם שמים." רב מה זה להוסיף בגדלות הבורא?

כמה שאפשר להתרשם דרך הקבוצה, עד כמה הבורא גדול בעיניהם, שהוא יותר גדול בעיניהם מאשר בעיני.

קריין: קטע 11.

"פירש רש"י, בכל יום יהא בעיניך חדשים, כאילו בו ביום נצטוית עליהם. ויש להבין, איך אדם יכול לעשות שיהיו חדשים, כאילו בו ביום נצטוית, הלא מושבע ועומד מהר סיני. ובכדי להבין זה צריכים להקדים לדעת את הכלל, שכל דבר נמדד לפי גודל המֵצָוה. היינו לפי גודל וחשיבות של נותן התורה, כך גודלה של התורה. 

לכן כל יום שהאדם מקבל עליו מלכות שמים, ולפי גודל האמונה בו יתברך, כך גדלה מעלת תורה. לכן לפי מה שהאדם משיג בגדלות ה', כך מתחדשת התורה אצלו. נמצא לפי זה, שכל פעם יש לו תורה חדשה, היינו שיש לו כל פעם נותן אחר. וממילא התורה, הנמשכת ממנו יתברך, נבחנת לתורה חדשה." 

(הרב"ש. 468. "היום הזה ה' אלקיך מצוך")

אין לי כל כך מה להגיד, רב"ש אומר לנו איפה אנחנו נמצאים, ולמה זה נקרא שיש לנו תורה חדשה. כי אנחנו משתנים, הרשימות משתנות, ולכן מה שאנחנו מגלים, אנו מגלים על ידי כוחות חדשים מלמעלה, ויש לנו תורה חדשה.

שאלה: גדלות הבורא גדלה לפי הניסיונות שלי להתחבר אם יוצא לי, אני רואה שאני לא מצליח, מתייאש, מגלה את הרע, ומופיעה שנאה לכוונה לעצמי, כך גדלה גדלות הבורא?

כן, גדלות הבורא מתגלה מכל ההבחנות, גם מהרע, גם מהטוב, ובעיקר מהקשר בין המצבים הטובים והרעים. כך אנחנו מרגישים את זה. כך סך הכול אנחנו מתרשמים, מתפעלים ממנו, עד כמה הוא מסוגל לעשות את כל הפעולות, עד כמה הוא פוליטיקאי גדול ויודע לסובב אותנו, לחנך אותנו, לסדר אותנו דרך כל המצבים שנראים לנו הכי גרועים, או הכי טובים, בכל דבר ודבר כך הוא משתדל לחנך אותנו.

בינתיים אין לי מילים, צריכים להיות כבעלי ניסיון כדי להשיג את יחס הבורא אלינו. איך הוא מסדר לנו את כל החיים, בכל רגע ורגע דברים יפים טובים, וההיפך כביכול. זה רק מתוך הניסיון.

קריין: קטע 12.

 "האדם מחויב לחזק את עצמו בכל פעם מחדש, לבלי להיות נסוג אחור ממלחמה הזאת, ולבלי ליאש את עצמו בשום אופן, כי ודאי במלחמה הזאת אין רואין עדין בחוש מי המנצח, כי עדין המלחמה ארוכה מאד והגלות מתגבר, ועל כל אחד עובר מה שעובר, אף על פי כן, כל זמן שאוחזין עדין הכלי זין בידינו, ועיקר הכלי זין שלנו הוא תפלה, וכל זמן שאין אנו מיאשין עצמנו ממלחמה הזאת, חס ושלום, ואוחזין עדין הכלי מלחמה, בודאי אנחנו מנצחים, כי כל זמן שהאדם מחזק את עצמו בתפלה וצעקה לה' ית' הוא בכלל מנצח את המלחמה, כי זה עיקר הנצחון." 

("משיבת נפש". אות מ')

זאת אומרת לא לשים לב לכל מיני דברים שיש באמצע, אמנם אנחנו שמים לב, אבל לא להתרשם, לא להתפעל מהם כדי שהם לא יגרמו לנו לסטייה בכיוון, אלא לקחת אותם בחשבון ולהמשיך, להמשיך, זה בעצם מה שאנחנו צריכים.

שאלה: האם יכולה להיות פעולה לא נכונה עם כוונה נכונה, ואם כן מה זה בא ללמד אותנו?

אין לבורא כוונות לא נכונות או כן נכונות, כי אצלו הכול מוגדר בין מצבים של שבירה ותיקון. ולכן כל המצבים שבין השבירה לתיקון עוברים אחד, אחד, שום דבר לא יכול להשתנות, ושום דבר לא יכול להתבטל, אנחנו לא יכולים להתבלבל כאן, אלו דברים מוגדרים. לכן מצד הבורא כל הפעולות קיימות לפי השוואת הצורות של הכלי השבור, והכלי השלם.

שאלה: רב"ש כותב כאן שהנשק העיקרי שלנו זו תפילה האם יש עוד נשקים אחרים?

לא, לא. רק פנייה לבורא זה בעצם מה שעוזר לנו ואין יותר, אין. מה אתה יכול להגיד עוד? אם לא הבורא אז מי עוד, יש עוד כוח אחר שקובע משהו? לא. ואם זה הבורא, אז חוץ מפנייה אליו אתה רוצה להוסיף עוד משהו, כאילו שאתה יודע מה? זאת אומרת זה צריך להיות רק פנייה לבורא ובצורת השפעה טהורה שאני לא רוצה כלום חוץ מכך שתיתן לי כוח השפעה. זה התנאי היחידי שלי, חוץ ממנו, חוץ מהתנאי הזה, אז כאילו שאני קובע וזה לא טוב, זה לא נכון, זה לא יכול להיות, כי אתה לא יודע מה צריך להיות. זה כולו בהשפעה.

ולכן חוץ מפנייה לבורא בלבד ובקשה על כוח השפעה בלבד ומתוך שזה לא שלך אלא מתוך העשירייה בלבד, אתה יכול לפנות. זה נקרא "ישראל אורייתא קודשא בריך הוא חד הוא". "ישראל" זה אדם שנמצא בתוך עשירייה, "אורייתא" זה שהוא רוצה את כל אותם כוחות ההשפעה שהבורא יכול לתת לו, ו"קודשא בריך הוא" זה הבורא, ואנחנו רוצים שהם יהיו כאחד. זהו. כשמתקבצים כאחד זה נקרא שאנחנו נמצאים בגמר התיקון עם כל החסרונות שלנו ועם כל המקורות של הבורא, הכול מתחבר במצב של ישראל אורייתא קודשא בריך הוא, אחד. גמר תיקון.

שאלה: אנחנו שומעים שוב ושוב את השיעור במהלך היום, וזה כבר כמו הרגל. מה אנחנו צריכים למשוך, לקחת מהשיעור, בשמיעה החוזרת הזאת?

לא כמה שאתה מבין או לא מבין בשכל, אלא עד כמה שאתה רוצה שזה יתממש בך.

שאלה: כשהנשק העיקרי שלנו זאת התפילה, וכל עוד לא התייאשנו מהמלחמה הזאת, אנחנו כן צריכים להגיע לייאוש?

ודאי שכן, כי אתה עם האגו שלך חושב ש"אני אמלוך, אני אקבע, אני אעשה, שאני ואני" ובעצם אתה צריך להגיע למצב הפוך, שרק בורא קובע ואתה צריך להיכנע בפניו.

שאלה: מה זה אומר שהוא קנאי?

קנאי, שהוא מקנא. שהוא לא יכול לסבול שאתה פונה לכוח אחר, שכאילו נמצא חוץ ממנו במציאות, ובזה מתגלה הקנאה שלו. היא לא בגלל שאתה פונה למישהו אחר, אלא מפני שאתה חושב שיש עוד למי לפנות.

קריין: קטע 13.

"מי שלא זכה לאהבתו ית', כל מה שפעל בעבודתו בטהרת הנפש ביום האתמול, נמצא כמו נשרף כליל ביום מחר. וכל יום וכל רגע, צריך להתחיל מחדש, כמו שלא פעל כלום מימיו. ואז "ויאנחו בני ישראל מן העבודה". כי ראו בעליל, שאינם מוכשרים לעולם, שיצמח מה מעבודתם עצמם. ועל כן היתה אנחתם ותפלתם בשלמות כראוי, ועל כן "ותעל שועתם" וכו'. כי השי"ת שומע תפלה, ורק לתפלה שלמה הוא מחכה."

(בעל הסולם. אגרת נ"ז)

אז מהי התפילה השלמה? שאני לא מסוגל לכלום ואני לא יכול להגיע בכוחות עצמי לשום דבר, חוץ מדבר אחד, שאם אני משתדל בכל מה שניתן לי להגיע למשהו, אני מגיע לייאוש הסופי ומשם אני מפעיל את התפילה האמיתית, ואז הבורא יענה על התפילה הזאת. זה מה שנקרא ש"ראו בעליל, שאינם מוכשרים לעולם, שיצמח מה מעבודתם עצמם. ועל כן היתה אנחתם ותפילתם בשלמות". זאת אומרת, כשאדם רואה שאין כלום שיכול לעזור לו ואין לו שום סיכוי להצליח, אבל את זה הוא יודע ולזה הוא מגיע אחרי עבודה גדולה, אז הוא צועק באמת "הצילו!" ומקבל עזרה, "ותעל שועתם". "כי ה' שומע תפלה, ורק לתפלה שלמה הוא מחכה."

קריין: 14.

"אם הקדוש ברוך הוא ברא את העולם, אין כבר שום חידוש, אלא רק מקיים אותו. או שנבראו עולמות חדשים, כמאמר חז"ל "צדיקים בונים עולמות בכל יום". אם כן אין הקדוש ברוך הוא בורא דברים חדשים.

ועל זה באה התשובה, שגם עכשיו הוא מזווג זווגים, היינו שגם עכשיו הוא בורא עולמות חדשים ונשמות חדשות. אלא שגם זה תלוי רק בנו, שניתנה לנו הבחירה לזווג זווגים."

(הרב"ש. 234. "מציאות וקיום המציאות")

זאת אומרת, במידה שבני אדם מעלים חסרונות, זאת אומרת אפילו בדרגות הגשמיות מעלים חסרונות, בהתאם לזה יש שינוים בכל העולמות והבורא "מחדש מעשה בראשית בכל יום ויום".

שאלה: אנחנו לומדים "בכל יום יהיו בעיניך כחדשים", שהתורה כל יום תורה חדשה, הבורא כל יום זה בורא חדש. איך אני בורח מהאשליה הזאת שאני מול הבורא, קובע למעשה מה יהיה? וזאת אשליה כי החיבור מחויב בעשירייה. איך בורחים מהאשליה הזאת?

למרות שחיבור תלוי גם בעשירייה והעשירייה כוללת את כל הנשמות, אבל בעצם היא כולה תלויה בך. ולכן אל תגיד שזה לא תלוי בך, זה תלוי בך כי אתה קשור לעשירייה והעשירייה כוללת את כל הנשמות, ככה זה. תסדר את התמונה בצורה השלמה.

שאלה: מהו הקריטריון לראות את גדלות הבורא בעיני, ולא דרך האגו?

הקריטריון הוא אבחון כזה שהבורא הוא הגדול בעיניי, בזה שאני דואג שכבוד הבורא יגדל בכל המציאות, בכל העולם.

(סוף השיעור)