שיעור בוקר 11.01.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", הקדמה לספר הזוהר, עמ' 441

אותיות ל"ד - ל"ח

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמוד ,441 מאמר "הקדמה לספר הזוהר". אות ל"ד.

אות ל"ד

"ובכדי להכין את בריותיו, שתוכלנה להגיע, למדרגה, הרמה והנשאה הנזכרת, רצה הקב"ה לפעול זה, על סדר ד' מדרגות, המתפתחות, אחת מחברתה, הנקראות, דומם צומח חי מדבר.

והן באמת, ד' בחינות של הרצון לקבל, שכל עולם ועולם מעולמות עליונים, מתחלק בהן. כי אע"פ, שעיקר החפץ הוא, בבהי"ד של הרצון לקבל, אמנם אי אפשר, שתתגלה בחי"ד בבת אחת, אלא בכח ג' בחינות, הקודמות לה, שהיא מתגלית ומתפתחת, בהן ועל ידיהן, לאט לאט, עד שנשלמה בכל צורתה שבבחי"ד, כמבואר בתע"ס, חלק א', אות נ', ד"ה "וטעם"".

אות ל"ה

"והנה, בחי"א של הרצון לקבל, הנקרא "דומם", שהיא תחילת גילוי של הרצון לקבל, בעוה"ז הגשמי. אין שם, אלא כח תנועה, כולל לכל מין הדומם. אבל בפרטים שלו, אינה ניכרת לעין, שום תנועה. כי הרצון לקבל, מוליד צרכים. והצרכים, מולידים תנועות, מספיקות, עד כדי להשיג את הצורך. וכיון שהרצון לקבל, הוא במדה מועטת, אינו שולט רק על הכלל כולו, בבת אחת, ואינה ניכרת שליטתו על הפרטים".

הרצון לקבל הוא הקובע מה הוא מרגיש, באיזה מרחב סביבו הוא מרגיש, והוא נותן שמות לכל מה שהוא מרגיש. כלומר הרצון לקבל בעצמו הוא הקובע את העולם, כי למעלה מהגבולות שלו הוא לא משיג ולכן בשבילו זה לא קיים. לכן העולם של הרצון לקבל בצורת הדומם סגור במסגרת, בגבולות הדומם. זה כמו שאנחנו רואים על תינוקות, העולם שלהם מאוד מוגבל, הם לא רואים מעבר לעולם שלהם, וזה מספיק וטוב להם וכך הם מתקיימים.

כך גם אנחנו נמצאים בעולמנו, במוגבלות שלנו אנחנו קובעים גבולות לעולם שלנו ואומרים שמעבר לזה אין. זה כמו שפעם חשבנו שכדור הארץ שטוח ואחר כך חשבנו שכל היקום הוא ספירה שלמעלה ממנה אין כלום וזה כבר הגבול, כך אנחנו חושבים על כל העולמות שלנו, על העולם שלנו, רק במידה שאנחנו משיגים. נקווה שעוד מעט נוכל לפתוח את הגבולות, ואז נבין באיזה עולם באמת אנחנו נמצאים.

שאלה: הוא כותב "ובכדי להכין את בריותיו, שתוכלנה להגיע, למדרגה, הרמה והנשאה הנזכרת, רצה הקב"ה לפעול זה, על סדר ד' מדרגות". מה זה סדר מדרגות ולמה צריך אותו?

כמו שאנחנו רואים שהילדים מתפתחים בדרגות שלהם, כיתה א', ב', ג' , ד', בגן ילדים, בבית ספר, באוניברסיטה, כך אנחנו רואים שכל אדם גדל.

תלמיד: האם גם באדם עצמו יש דומם, צומח, חי, מדבר?

אני לא יודע למה אתה מתכוון במילים דומם, צומח, חי, מדבר. אלו ארבע דרגות של השגה.

תלמיד: האם בהתפתחות שלנו בחוכמת הקבלה יש את ארבעת הדרגות האלה עד שמתקדמים לרוחניות?

כן.

תלמיד: מה זה דומם באדם בתחילת ההתפתחות שלו?

בכל השגה ובכל פרט של השגה יש את ארבע הדרגות האלו.

תלמיד: מה זה דומם באדם?

דומם זה כשאדם מרגיש שזה מה שקיים עוד לפני שהדבר זז, לפני שהוא רואה את התכונות הפנימיות של הדבר הזה, ולפני שהוא נכלל עימו בהתקשרות מיוחדת בהשפעה הדדית. כלומר הוא תופס את הדבר הזה בפני עצמו.

תלמיד: האם ההתפתחות שלנו היא להגיע למדבר?

כן, ודומם זו ההתפתחות הראשונה.

שאלה: האם כל ארבעת המדרגות, ארבעת השלבים, חייבים תמיד לצאת, או שבאיזשהו שלב כולם יהפכו לדרגת המדבר? האם תמיד צריך להישאר דומם, צומח, חי, מדבר, או בסוף כולם יהפכו להיות דרגת המדבר?

כל האנושות וכל מה שהיא משיגה עוברת בהדרגה לדרגה הכי גבוהה וכולנו נכללים בבורא.

שאלה: האם אנחנו כבר דומם?

אפשר להגיד שאנחנו כבר דומם.

שאלה: הוא כותב על עולמות, עולמות עליונים, תחתונים, עולם גשמי, עולם רוחני. האם אתה יכול לעשות לנו סדר מה הם העולמות, איך להסתכל על הדברים בצורה נכונה?

הרצון לקבל שלנו שמתפתח מראה לנו כל פעם גבולות חדשים במציאות שאנחנו תופסים, לגבולות האלה אנחנו קוראים עולמות. מפני שהמבנה שלנו כלול מארבע דרגות של התפתחות הרצון לקבל, א', ב', ג', ד', לכן אנחנו תופסים את העולם, כלומר את הסביבה שכביכול קיימת סביבנו גם בארבע דרגות, דרגות א', ב', ג', ד', 1, 2, 3, 4. כך אנחנו תופסים.

מפני שלפי כוונת הבורא התנתקנו זה מזה, כלומר פעם היינו כגוף אחד ועכשיו אנחנו הרבה גופים קטנים, אז כל אחד מאיתנו מרגיש, משיג את העולם אחרת, את המציאות אחרת. המטרה שלנו לחזור שוב לגוף אחד כך שכולנו דבוקים ממש כמו חתיכות פלסטלינה יחד ולא מחולקים לחתיכות קטנות. בצורה כזאת מתחילים להרגיש מציאות אחת חדשה שהיא אמיתית, שיש בה כוח עליון שמנהל אותה, מחזיק אותה, ואין הרבה כוחות כמו שכל חלק וחלק הרגיש. זו העבודה שלנו וזו המטרה שלנו בהתפתחות.

שאלה: בסעיף ל"ה מדובר על בחינה א' של הרצון לקבל. איפה בעולם הגשמי בחינה א' הזו, איך אני מתחיל את העבודה?

אנחנו מתחילים את העבודה שלנו מהמצב שאנחנו נמצאים בו, אין לנו משהו אחר לעשות, וכך אנחנו עולים בהשגה שלנו. רק תבינו מה קרה, היינו גוש אחד, התחלקנו על ידי המפץ, בוא נגיד, להרבה מאוד חלקים, ועכשיו ככל שאנחנו משתדלים לחזור כך אנחנו מתחילים להרגיש, לקבל את הרגשת הכוח האחד והכרה והבנה והשגה שלו ככוח יותר ויותר מיוחד.

כל ההיסטוריה שלנו, כל המציאות שלנו היום, עם כל המלחמות, עם כל הבעיות, כל זה כדי להביא אותנו להבנה ולהכרה שחייבים להיות מאוחדים יחד, ולזה הטבע דוחף אותנו. לכן ככל שאנחנו מתקרבים אחד לאחר יחד כולנו, ככל שמרגישים שצריכים להיות יותר ויותר מאוחדים, כך נתחיל להבין את הכוח הפנימי שמנהל אותנו, שמקרב וממלא אותנו, וכך נשיג את המציאות האמיתית.

שאלה: מכיוון תפיסת המציאות, אם התחלנו כאחד ונפרדנו בתפיסה, נפרדנו בהרגשה, ואנחנו חיים במציאות הנפרדת הזאת בכל הדרגות, איך בכל זאת יש לנו בסיס משותף, איך אנחנו רואים אותם דברים במציאות הזאת? יש בינינו הסכמה, זה צבע אדום, זאת זברה, זה כיסא, איך קורית ההסכמה הזאת?

זו לא שייך להסכמה, אנחנו היינו שייכים להרגשה אחת, להבנה אחת, לתפיסה אחת. במפץ הגדול התרחקנו זה מזה בצורה יחסית ולא גדולה, בכל זאת נשארנו בתפיסה כללית אחידה, כולנו מבינים פחות או יותר איפה אנחנו קיימים, על ידי מה וכן הלאה.

כשאנחנו מתחילים להתחבר בינינו, זה מה שאנחנו צריכים לתקן. כי הדבר העיקרי שקרה לנו הוא שקיבלנו רצון לקבל שונה בכל אחד, ובזה בעיקר הייתה הפריצה, החלוקה, בזה שהרצון לקבל בכל אחד הוא שונה ונמצא באנטגוניזם לאחר, הרצונות שלנו כבר לא מחוברים, הם לא מרגישים שיש ביניהם משהו משותף, וזה מה שקובע לנו את כל המציאות שבעולם הזה.

אם מחברים את כל הרצונות שלנו יחד, אז אנחנו חוזרים לאותה מציאות אחת כמו שהייתה קודם, כי אין עוד מה לתקן. לכן אנחנו מתחברים לפי מה שכתוב בחכמת הקבלה, שחייבים לקבוע עשיריות, ועל ידי העשיריות אנחנו נרגיש כמה אנחנו יכולים להרוויח כשאנחנו מתחברים, ושעשירייה היא המבנה הקטן ביותר שנותן לנו הבנה של החיבור, ומתוך זה אנחנו מגיעים לתיקון העולם.

אנחנו מתחילים להבין שאם אנחנו מתחברים לעשירייה ושם נכללים יחד ומוסיפים אלו לאלו, אז אנחנו מתחילים להשיג מציאות חדשה שלא הייתה קודם, וכך אנחנו הולכים וגדלים.

תלמיד: מצד אחד אחד אנחנו אומרים שאנחנו לא מחוברים, אנחנו שבורים, כל אחד ברצון אחר, תופס מציאות אחרת, רואה אחרת. מצד אחר, אנחנו נמצאים בעשירייה, ובעולם הזה כביכול יש לנו הרבה מאוד נקודות מגע. אני יכול לבוא לחבר, לדבר איתו על משהו, אנחנו מבינים זה את זה, רואים את אותם דברים כביכול.

דרך הרצון האגואיסטי.

תלמיד: אז אנחנו כן מחוברים ברצון האגואיסטי?

ברצון האגואיסטי אנחנו מחוברים, אני מבין את האחר במידה שהרצון האגואיסטי שלי מרשה לי.

תלמיד: זאת אומרת, אם אני צמא למים אז המים שאני צמא להם והמים שהחבר צמא להם הם אותם מים? יש לנו איזה קשר סביב המים האלה, כי זה מילוי אגואיסטי ששנינו רוצים?

כן.

תלמיד: אז איפה אנחנו לא מחוברים?

ברצון למסור את זה אחד לאחר, לא במים עצמם.

תלמיד: בהשפעה, בכוונה הזאת, שם אנחנו לא מחוברים?

כן.

תלמיד: ואם אנחנו מתחברים בכוונה אז מה שנמסר גם משתנה?

במה שנמסר אתם מוסרים כבר את המילוי. אתה רוצה שהמילוי שלך יהיה כמו המילוי שלו, והמילוי שלו יהיה כמו המילוי שלך, אז אתם מתחברים במילוי.

תלמיד: וכל הדברים שהיום אנחנו מתחברים סביבם, שותים מים, אוכלים משהו ביחד, זה חיבור אגואיסטי?

זה עדיין אגואיסטי, ודאי. אבל לאט לאט, על ידי הפעולות החיצוניות האלה, אנחנו מתקרבים, מתחילים לחשוב אחרת.

תלמיד: אז מה ההבדל בין החיבור האגואיסטי שיש לנו עכשיו, שאנחנו נהנים, אוכלים ביחד אותו אוכל, שותים אותו משקה, כביכול מחוברים סביב משהו, לבין החיבור שעליו מדברים המקובלים, חיבור יותר עמוק מזה? מהו החיבור היותר עמוק, במילוי?

החיבור במילוי זה חיבור ברצון, שאני רוצה להתחבר עם הרצון שלך לאותו המילוי ויחד לקבל אותו בכלי אחד משותף. שאני ואתה מתחברים יחד בכלי פנימי שלנו.

תלמיד: שלא נמצא אצל אף אחד מאיתנו אלא רק בקשר בינינו?

רק ביחד.

תלמיד: ואז הכלי הזה הוא משהו חדש וגם המילוי שמורגש בו חדש?

כן.

שאלה: האם ארבע הדרגות האלה צריכות כל פעם להתפצל לעוד ארבע דרגות, כלומר, מדומם יוצא שוב דומם, צומח, חי, מדבר וכך הלאה, ואיך אפשר לזרז את יציאת הדרגות האלה?

לא, אנחנו לא צריכים לדאוג ליצירת הדרגות האלה, אנחנו צריכים ההיפך, לחבר את כל הדרגות האלה יחד לדרגות יותר כוללות. אנחנו לא צריכים לעבוד על יצירת הדרגות, על לחתוך אותן עוד ועוד. ההיפך, אנחנו צריכים לחבר את כל הדרגות האלה יחד כדי שתראה לפנינו הצורה האמיתית של היקום, של העולם, שהוא לא מחולק לאלפי מצבים, אלא שיש רק מצב אחד - רצון לקבל וכנגדו רצון להשפיע, הבורא, ושהם הולכים ומתקרבים.

שאלה: האם המצב שאליו אנחנו שואפים להגיע הוא להרגיש איזו תכונה קולקטיבית משותפת שאנחנו לא יכולים להרגיש אותה כל אחד בנפרד אלא רק ביחד אנחנו יכולים ליצור הרגשה משותפת, כמו רכוש משותף, כמו תכונה משותפת שאנחנו אוחזים אותה יחד?

נכון, זה מה שאנחנו רוצים, לחבר את עצמנו יחד כדי לראות את כל המציאות כאחד. שאין עוד חוץ מבורא אחד ואדם אחד והכול כאחד. ואחר כך גם הבורא והאדם מתחברים יחד לאחד, בדבקות השלמה.

שאלה: לגבי הנושא של שלבי ההתפתחות, האם יש קשר בין י"ג שנה לבין רמות דומם, צומח, חי, עד שמגיעים למדבר?

לא, אין שום קשר.

תלמיד: אם כך, איך אני יכול להסביר לעצמי את הקושי להתחבר עם חברים על אף הנחיצות וכל ההסברים שאנחנו מקבלים מדי יום?

אל תסביר שום דבר, אלא בינתיים תתקדם, כי אתה עדיין מבולבל, ואפילו י"ג שנה אתה הולך ומפרש וזה לא נכון.

שאלה: האם לדרגת הדומם יש סוף או שהיא כל הזמן מתרחבת, כלומר ארבע בחינות דאור ישר מולידות בה בכל רגע בחינות חדשות?

אתה רוצה להגיד כך, ככל שאנחנו נכנסים פנימה ללימוד, אז כל פריט ופריט מתחלק לעוד ארבעה, וכל אחד מהם לעוד ארבעה וכן הלאה. וודאי שיש בזה משהו, אפשר כך לחקור, אבל אנחנו לא רוצים את זה, אנחנו רוצים להגיע לבורא שהוא כוח כללי אחד שממלא את כול המציאות. לכן אנחנו צריכים להרגיש את כל המציאות שהיא אחת וממלא אותה בורא אחד, ואנחנו מגלים את התמונה הזאת כתמונה אחת. ואם רוצים לראות פרטים, אז אנחנו יכולים לראות, אבל בשביל זה אנחנו לא צריכים לצאת מהתמונה הכללית.

תלמיד: איך אפשר לחבר מבנה שהוא כל הזמן מתפתח, מתחדש ומתרחב? הבריאה כל הזמן מתרחבת לעוד ארבע בחינות, האם יש לנו יכולת לחבר את זה?

עלינו רק להתחבר, ובהתחברות שלנו אנחנו משיגים מעצמנו את מידת הדיוק המכסימלית, ואז אנחנו רואים את המציאות בצורה אמיתית. שום דבר אנחנו לא צריכים לעשות עם המציאות החיצונית, אנחנו צריכים לעשות תיקונים על התכונות שלנו.

שאלה: נוצרת לאחרונה הגדרה חדשה כזו של חיבור שהיא פחות בהתקרבות בינינו כמו שאנחנו כרגע, אלא יותר ביטול של המחיצות שבינינו. האם חיבור הוא ביטול המחיצות שבינינו יותר מאשר ההתקרבות?

האם ביטול המחיצות זה לא התקרבות?

תלמידה: זו שאלה, כי יש יותר מרחב בינינו, כביכול נעלמת המחיצה אבל אני לא מרגישה שיש התקרבות. אני לא יודעת אם זה מדויק.

זו לא הגדרה מדויקת, ואני לא רואה מקום לזה.

שאלה: אם אנחנו מתחברים בינינו, אז אנחנו בונים את הבורא בינינו ועוברים למדרגה שהיא כוללת יותר. ברגע שאנחנו מגיעים למדרגת אדם, האם אנחנו מכילים את כל מדרגת החי, כל פרט שלנו מכיל את מדרגת החי?

כל מדרגה כוללת בתוכה את כל המדרגות התחתונות יותר.

תלמיד: מה עלינו לעשות ביחס למדרגות הקודמות?

שום דבר, הן נכללות בנו.

שאלה: האם בכדי לתפוס את המציאות האמיתית עלינו רק לשנות את החשיבות ממציאות גשמית למציאות רוחנית?

לא. שום דבר לא חשוב לנו, הדבר היחיד שכן חשוב לנו הוא להתחבר בצורה כזאת שנוכל לראות את העולם מתוך החיבור בינינו.

שאלה: אמרת שאנחנו מתפתחים כתוצאה משבירה, מהתרחקות, ממפץ גדול. האם אפשר להגיד שהמפץ הגדול הזה הוא תוצאה או גילוי של שבירת נשמת אדם הראשון?

כן, אפשר להגיד.

תלמיד: כשמתחילה אחר כך ההתפתחות של כל העולם הגשמי, האם הכוח המפתח הפנימי נמצא שם, הכוח של הבורא, עם איזושהי מחשבה?

ודאי שבכל מה שקורה יש את מחשבת הבורא והוא מנהל את הכול.

תלמיד: בכדי להסביר את זה לקהל הרחב, מנקודת המבט הזאת, בתוך הכוח שאוסף את האטומים והמולקולות, קיים שם כוח נוסף שהאדם לא מגלה אבל הוא כוח שמאחד את כל היסודות האלה. איך אדם שכבר התרגל לראות את התוצאות הגשמיות של השבירה, איך הוא יכול ללמוד לאתר את הכוח הפנימי שפועל?

הוא יכול ללמוד את זה רק לפי השיטה שלנו. את כוח הבורא הוא לא יכול להשיג. זה מה שמשיגים כל המדענים, הם רואים תהליכים, הם יכולים לרשום אותם, אפילו למצוא קשר יחסי ביניהם, יחסי, לא אמיתי, אבל שום דבר חוץ מזה. כי הם לא משיגים את הכוח האחד שמפעיל את הכול. הם יכולים אפילו להגיד שיש איזה מניע כללי ששייך לכולם, אבל לגלות אותו, הם לא יכולים.

תלמיד: אז איפה נמצא הכוח המפעיל, שמביא לתנועה?

בכל מקום, הוא נמצא בכל מקום, הבורא ממלא את הכול. אין הגדרה שמכאן ועד כאן הוא נמצא ולא יותר, הוא נמצא בכל מקום.

תלמיד: לא ברור לי איך להסביר את זה לאדם.

אל תסביר. תבין שיש דברים שלא תוכל להסביר למישהו אחר, כי האדם לא יכול לתפוס את זה שיש כוח שממלא את הכול, הוא לא יכול. מה יצא לך מזה שתגיד לו את זה? אתה יכול להסביר, אבל כולם כבר שמעו את זה.

תלמיד: אז אנחנו מסבירים שזה לא חסר אונים, יש תקווה, יש מחשבה בכל התוכנית, יש מטרה סופית להתפתחות הזאת. גם אתה דיברת על זה עם מדענים בפיזיקה קוונטית,] והסברת את הגישה.

זה יחסי. אני לימדתי באקדמיה, במכון לפילוסופיה, באקדמיה הרוסית למדעים שבה קבלתי את הדוקטורט שלי. הייתי בכל מיני מקומות של מדענים אבל זה לא משנה, כי יש להם שיטה אחרת, ולכן הם לא יכולים להפנים את זה. לא יכולים.

שאלה: אם אנחנו מתחילים להסתכל על העולם מתוך החיבור שלנו, לראות אותו בתוך החיבור, לראות שזו זרימה אחת. אז יש סוגים אחרים של חיבורים, אנחנו צריכים לראות איך אנחנו מחוברים חלקית, בצורה שלמה, או בדרגות שונות של חיבור?

זה לא משנה, כי הכול נמצא באותה המערכת, ואין כאן שום חידוש.

שאלה: האם ניתן לומר שי"ג שנה זה גבול של תענוג מסוים בגשמיות?

אין שום דבר במה שאמרת, כמו שאין י"ג שנה. זאת פשוט נקודה שבעל הסולם קבע. אין לה שום יחס בין הקיום הגופני שלנו לבין איזה מדידות רוחניות. את יכולה להשיג 15 שנה, 20 שנה, 25 שנה, ובכל זאת ברוחניות להיות בחשבונות אחרים לגמרי. אין בזה שום דבר. שאלתי על זה במדויק את רב"ש, וככה הוא ענה לי.

תלמידה: אבל בכל זאת זו נקודה שסופרים ממנה, לא חשוב המספר, למה זה נחשב, לאיזו נקודת משבר?

זאת יכולה להיות נקודת מפנה רק בהתפתחות הגוף הבהמי.

שאלה: מה זה אומר לתפוס את המציאות דרך החיבור שלנו?

שאם נתחבר בינינו, דרך החיבור בינינו נראה את העולם בצורה אמיתית. מה המצב שלו, מה הדרגה שלו, ומה הערך שלו כלפי העולמות הרוחניים.

שאלה: אמרת שקשה לאנשים לקבל את זה, מה קשה להם לקבל?

כשדיברנו על הדרגות האלה, מה זה אומר שאדם בגיל 13 משיג את ההתפתחות שלו. תקשיב לזה שוב, אם אתה רוצה.

שאלה: מה צריכה להיות הגישה שלנו לגילוי הבורא ולתפיסת המציאות? האם אנחנו צריכים לראות בכל הדרגות שמדובר עליהן כאן כוחות, ולהתמקד בלנסות לאתר את החוקים שפועלים בין הכוחות הללו?

כן, צריכים לברר את זה.

שאלה: האם תמיד העבודה על התכונות שלנו היא זו שתעזור לנו להבחין בארבע בחינות, או שיהיו גם מצבים שבהם נוכל לעשות את ההשוואה מתוך התפיסה שלנו את ארבע הבחינות, ורק אז לתקן את התכונות שלנו?

נכון להשוות את עצמנו לארבע בחינות, ואחר כך כבר להיכנס לחקירות יותר פנימיות.

שאלה: איך אפשר להשתמש בדומם, צומח, חי, מדבר? הוא מחולק, אבל בעצם הוא גם באיזו זרימה של התפתחות. אז איך אנחנו יכולים לעשות שימוש בדרגות האלה כדי להגיע לתמונה אחת שלמה? האם התמונה השלמה צריכה להיות בראייה הפנימית שלנו, בתחושה הפנימית שלנו, האם שם היא צריכה לבוא לידי מימוש?

ודאי שכן, גם התחושה הפנימית שלנו צריכה להשתנות ולבוא למימוש חדש. אנחנו צריכים להשתדל להיות בשני העולמות, בעולם הזה, ובעולם הרוחני, ובשניהם אנחנו צריכים להתמצא.

תלמיד: האם אנחנו צריכים להזדהות עם ארבעת הדרגות האלה, של דומם, צומח, חי, ומדבר?

אנחנו לא צריכים, אבל הן מתעוררות בנו, ומלמדות אותנו מה אנחנו צריכים להיות. זה לא שאנחנו מכוונים את עצמנו, אלא הרוחניות מכוונת אותנו.

תלמיד: נניח שאנחנו קוראים בזוהר, ואז אנחנו עוברים דרך המצבים האלה בצורה אוטומטית, ולא צריכים לנסות להתעכב על דרגת הדומם, צומח, חי, ומדבר. אז מה העבודה שלנו עם הדרגות הנפרדות האלה?

הן קיימות בנו, כי הן כל פעם כבר כוללות בתוכן את הדרגות היותר גבוהות. מכל דרגה קטנה צומחת דרגה יותר גדולה. כך אנחנו מתפתחים.

תלמיד: אז בעצם הן מכוונות אותנו לשלמות, ואנחנו מבינים שאנחנו צריכים להגיע לשלמות. לתחושה שלמה, לתפיסת מציאות של שלמות, ודרך תפיסת המציאות הזאת, המשותפת, השלמה אנחנו רואים שיש גם כוחות, רגשות ומערכות שפועלות עלינו. האם זאת פחות או יותר צורת העבודה?

כן.

שאלה: האם עלינו לכוון את עצמנו לאהבה כמו כל המערכת בכדי לאהוב כל חלק קטנטן מהמערכת הזאת בכדי להתקדם, ומה יחשב לאהבה?

אני מקבל על עצמי את כל המציאות שאני מרגיש ואני רוצה שיהיה לי, כוח אהבה, חיבור לכולם, כדי שאני אוכל לתקן את הכול, למלא את הכול, לסדר את הכול עד המצב המתוקן הסופי.

שאלה: האם אפשר להגיד שמה שאנחנו מכנים כהתפתחות ברצון לקבל זה למעשה גילויים של השפעה?

כן.

קריין: שוב ל"ה.

אות ל"ה

"והנה, בחי"א של הרצון לקבל, הנקרא "דומם", שהיא תחילת גילוי של הרצון לקבל, בעוה"ז הגשמי. אין שם, אלא כח תנועה, כולל לכל מין הדומם. אבל בפרטים שלו, אינה ניכרת לעין, שום תנועה. כי הרצון לקבל, מוליד צרכים. והצרכים, מולידים תנועות, מספיקות, עד כדי להשיג את הצורך. וכיון שהרצון לקבל, הוא במדה מועטת, אינו שולט רק על הכלל כולו, בבת אחת, ואינה ניכרת שליטתו על הפרטים."

שאלה: כשאנחנו מתבוננים על החלק הדומם, אנו מסתכלים על זה כמו חלק מאדם או שאנחנו מסתכלים על הדומם שהוא יסוד לזה?

יש רמת הדומם מפני שגם בעולם שלנו יש חפצים דוממים, אז גם ברוחניות יש כוח הדומם שאין לו שום תנועה מעצמו, הוא לא יכול להוליד שום דבר.

בלי פילוסופיה פשוט דומם וזהו, כמו חתיכת אבן או חתיכת אדמה, זה לא חשוב מה. אין לו תנועה מעצמו, כי אין לו רצון לקבל יותר מלהחזיק את עצמו במשהו וכך להיות.

אות ל"ו

"נוסף עליו, "הצומח", שהוא בחי"ב של הרצון לקבל. שמדתו כבר גדולה יותר, ממדתו שבדומם. והרצון לקבל שבו, שולט בכל פרט ופרט, מהפרטים שלו. כי כל פרט, יש לו תנועה פרטית לעצמו, שמתפשט לארכו ולרחבו, ומתנועע למקום זריחת השמש. וכן ניכר בהם, ענין של אכילה ושתיה והוצאת הפסולת, לכל פרט ופרט. ועכ"ז, עוד לא נמצא בהם, הרגש חפשי פרטי, לכל אחד."

אות ל"ז

"נוסף עליו מין "החי", שהוא בחי"ג של הרצון לקבל. ומדתו כבר נשלמה במדה מרובה. שהרצון לקבל הזה, כבר מוליד, בכל פרט ופרט, הרגש חפשי פרטי, שהוא החיים המיוחדים, לכל פרט, באופן משונה מחברו. אמנם עדיין, אין בהם הרגש זולתו. והיינו, שאין בהם שום הכנה, להצטער בצרת חברו או לשמוח בשמחת חברו, וכדומה."

אות ל"ח

"נוסף על כולם, מין "האדם". שהוא בחי"ד של הרצון לקבל. והיא כבר במדתו השלמה הסופית. הרי הרצון לקבל שבו, פועל בו, גם הרגש זולתו. ואם תרצה לידע, בדיוק נמרץ, כמה הוא ההפרש, מבחי"ג של הרצון לקבל, שבמין "החי", עד הבחי"ד של הרצון לקבל, שבמין "האדם", אומר לך, שהוא, כמו ערך בריה אחת של המציאות, כלפי כל המציאות כולו.

כי הרצון לקבל שבמין "החי", החסר מהרגש זולתו, לא יוכל להוליד חסרונות וצרכים אליו, רק בשיעור, המוטבע באותה הבריה בלבדה. משא"כ האדם, שיש לו גם הרגש זולתו, נמצא חסר גם בכל מה שיש לזולתו, ומתמלא קנאה, לרכוש לו כל הישות, שנמצאת בזולתו. ואם יש לו מנה, רוצה מאתים. וכן נמצאים חסרונותיו וצרכיו, הולכים ומתרבים, עד שהוא רוצה לבלוע כל הישות, שבעולם כולו."

שאלה: כתוב בטקסט שהרגש זולתו נמצא רק בדרגת האדם. איפה הרוחניות בדרגות הקודמות אם אין שם הרגשת הזולת?

ברמה הרוחנית, הרגשת הזולת היא הרגשה כבר לא בדרגת בני אדם אלא בדרגת הבורא.

שאלה: בכל הדרגות שקיימות בעולם החומרי, המוח שלנו, המחשבה שלנו, יש לנו איזו תולדה מהרצון, מהשכל שלנו. אבל בכל זאת השכל הוא בהמי. איך אנחנו קשורים ברמה הרוחנית, אם אין לנו את השכל?

אתה לא יכול להשיג את זה. אנחנו לא מסוגלים מהשכל הגשמי, להבין איפה נמצא החלק הרוחני שבנו. פשוט מאוד.

תלמיד: אבל באיחוד אנחנו יכולים לאתר?

אם אנחנו נשיג חיבור נכון רוחני בינינו, אז שם אנחנו נגלה.

שאלה: הקנאה הזאת שאנחנו רחוקים ולא יכולים להיות איתכם בערב איחוד פיזית ממש מכרסמת בנו, יש לה מקום, זו קנאה טובה, יש בה איזה משהו חיובי?

כן, קנאה זה כוח חזק ואם היא חיובית אז ודאי שהיא מובילה להתקדמות טובה. צריכים לקנא בכל החברים ולחשוב שהם נמצאים קדימה וגם הם מצפים לך, שתצטרף אליהם ותלכו יחד אז בבקשה תרוץ אחרי כולם.

שאלה: לגבי ההצטרפות הזאת, ההשתתפות הפיזית של החברים מהכלי הישראלי עוזרת לחברים בכלי העולמי שלא יכולים להגיע פיזית?

כן לפחות ככה, אבל ככל האפשר להצטרף זה רצוי.

תלמיד: תודה רב. חברים בואו אם יש לכם הזדמנות .

אני מחכה לכולם.

(סוף השיעור)