שיעור בוקר 14.02.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", "הקדמה לספר הזוהר", עמ' 443,

אותיות מ"ב – מ"ג

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 443, "הקדמה לספר הזוהר". אות מ"ב.

אנחנו כבר רואים שההקדמה הזאת היא הקדמה מיוחדת, והיא באמת מסבירה לנו דברים בצורה מאוד כוללת, כללית ודואגת להגיש לנו מערכת אינטגרלית של הבריאה.

נמשיך ונדאג עד כמה אנחנו קולטים את זה ברגש ובשכל, והעיקר ביחד בכלי המשותף שלנו.

קריין: "הקדמה לספר הזוהר", אות מ"ב.

אות מ"ב

"והנה נתבארו ה' עולמות, שהם כוללים כל המציאות הרוחנית, הנמשכת מא"ס ב"ה עד עוה"ז. אמנם, הם כלולים זה מזה. ויש, בכל עולם מהם, כללות ה' העולמות, כנ"ל ה' ספירות כח"ב תו"מ, שבהן מלובשים ה' אורות נרנח"י, שהן כנגד ה' העולמות, כנ"ל.

ומלבד ה' הספירות, כח"ב תו"מ, שבכל עולם ועולם, יש גם ד' בחינות, דצח"מ רוחניים, אשר:

א. נשמת האדם - היא בחינת מדבר אשר שם,

ב. ובחינות החי - הן המלאכים שבאותו עולם,

ג. ובחינות הצומח - נקראות בשם לבושים,

ד. ובחינות הדומם - נקראות בשם היכלות.

ונבחנות כמלבישות זו את זו.

כי בחינת המדבר, שהיא נשמות בני אדם - מלבישות על ה' ספירות, כח"ב תו"מ, שהן אלקיות, שבאותו עולם (וענין י' הספירות, שהן אלקיות, יתבאר להלן, ב"המבוא לספר הזוהר").

ובחינות החי, שהן המלאכים - מלבישות על הנשמות.

והצומח, שהם הלבושים - מלבישים על המלאכים.

ובחינות הדומם, שהן היכלות - מסבבות על כולם.

וענין ההתלבשות הזו, משוערת בענין, שהם משמשים זה לזה, ומתפתחים זה מזה, כעין שבארנו בדצח"מ הגשמיים שבעוה"ז (לעיל, אות ל"ה-ל"ח). וכמו שאמרנו שם, שג' הבחינות, דומם צומח חי, לא יצאו בשביל עצמם, אלא רק שתוכל הבחי"ד, להתפתח ולהתעלות על ידיהן, שהיא מין האדם.

וע"כ, אין תפקידן, אלא לשמש את האדם ולהועילו. כן הוא בכל העולמות הרוחניים, אשר הג' בחינות, דומם צומח וחי, אשר שם, לא יצאו שם, אלא כדי לשמש ולהועיל, את בחינת המדבר, אשר שם, שהיא נשמת האדם. ע"כ נבחן, שכולם מלבישים על נשמת האדם. שפירושו, לתועלתו."

אני לא שומע מכם תגובות, אז אני לא יודע עד כמה זה מובן או לא מובן, מקובל עליכם או לא. אתם בכל זאת שומעים את דברי בעל הסולם על המערכת שמנהלת אותנו, מטפלת בנו, שכל הזמן ממש מסדרת אותנו, ואנחנו צריכים להרגיש שאנחנו נמצאים תחתיה, את זה בעצם אנחנו צריכים לגלות.

אנחנו רוצים לגלות משהו, אז קודם כל שתתגלה המערכת שמטפלת בנו, משנה, מפעילה אותנו. אז בואו נחשוב עליה, איך אנחנו יכולים לזהות אותה וכך להתקדם בתפיסה רוחנית.

שאלה: מה זה אומר שארבע הדרגות האלו מתלבשות בנשמתו של האדם?

יש כזה משפט, "הכול בא מהדומם". כמו שאנחנו לומדים בהתפתחות הרצון לקבל, שהוא מגיע יש מאין, שונה במשהו מהרצון להשפיע, ועל ידי השפעת הרצון להשפיע עליו הוא מתפתח ברצון לקבל שלו, ואז ההתפתחות שלו מגיעה דרך הדרגות מדומם לצומח, לחי ולמדבר.

דרגות דומם, צומח, חי ומדבר נקראות היכלות, לבושים, מלאכים ונשמות. זה לא חשוב אם נתבלבל או לא נזכור את זה, אלו ארבע דרגות התפתחות הרצון לקבל, שנקראות גם בחינות שורש, א', ב', ג', ד'. יש עוד הרבה שמות, תלוי מה אנחנו רוצים לברר מהמושג הזה שנקרא "רצון לקבל".

שאלה: אנחנו רק צריכים להרגיש, זה נכון?

אנחנו צריכים להרגיש את הדברים האלה וגם להבין. כשתהיה לנו השגה, היא תהיה כלולה מרגש ומשכל.

שאלה: על מנת להרגיש ולהבין את זה נכון, איך לתאר לעצמי את התכונות של הבורא?

אנחנו נראה את זה, אנחנו נגלה את זה ואז נבין. בינתיים אנחנו לא מרגישים, אז מה שנדבר על זה יהיה לא נכון. אנחנו צריכים ללמוד את ההקדמה הזו כמו שאנחנו לומדים "פתיחה לחכמת הקבלה", כמו שאנחנו נלמד "תלמוד עשר הספירות" וכמו שלמדנו אותו בעבר.

את כל הדברים האלה אנחנו לומדים בתור סגולה, כדי שהלימוד יעזור לנו להרגיש את הדברים האלה. ההרגשה היא העיקר, כי זה הכלי שלנו, רצון. מה שנמצא בתוך הרצון נקרא הרגשה. לכן אנחנו נצטרך להרגיש את כל ההבחנות הללו, היכלות, לבושים, מלאכים ונשמות כדי שעל ידן הרצון שלנו יתפתח ויקבל כל מיני פורמטים, צורות של דומם, צומח, חי ומדבר או היכלות, לבושים, מלאכים ונשמות, וכך אנחנו נכיר בזה. בלי שנרגיש לא נוכל לעשות עם זה שום דבר, זה יהיה סתם לימוד בעלמא בלי השגה, וזו פילוסופיה, זו מיסטיקה.

לכן אנחנו צריכים לגלות את הדברים האלה בכלי שלנו. הכלי שלנו זה רצון לקבל שמקבל תיקון, פירמוט כזה כך שהוא יכול להרגיש בצורה הדרגתית את ההבחנות הרוחניות הללו, הוא מקבל את הצורות האלה של היכלות, לבושים, מלאכים, נשמות. וכשהוא מקבל את הצורות האלה, כשהאור העליון המחזיר למוטב מפרמט את הרצון לקבל שלנו, הרצון לקבל שלנו נראה לנו בצורה מסוימת שהיא היכלות, בצורה אחרת שהיא לבושים, בעוד צורה שהיא מלאכים, ובצורה עוד יותר עליונה שהיא נשמות.

אבל סך הכול זה רצון לקבל שמקבל כל מיני צורות כאלו, וכשהצורות האלה יתחברו אחר כך כולן יחד אז נגיע לרצון אחד, כוונה אחת והאור העליון שיתגלה בו יהיה כבורא אחד. אבל משיגים את זה בהדרגה ובחלקים. ולכן בעל הסולם כותב כאן, שכל החלקים האלו תומכים זה בזה. שבחינת החי שאלו המלאכים, מתלבשים על הנשמות, ובחינת הצומח שאלו הלבושים, מלבישים על המלאכים.

זה כמו שאנחנו רואים את הפרצופים האלה של גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן, שהם כולם מלבישים את הגלגלתא, ובצורה כזאת מבררים את האורות שבגלגלתא. כל האורות באים מהגלגלתא, אבל בגלגלתא הם לא מבוררים בצורה כזאת כמו שהם מבוררים אחר כך בע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן. כי האור הקטן ביותר שיש בגלגלתא, אור אחד, מתפצל אחר כך בע"ב לחמישה אורות, ובס"ג גם לחמישה אורות.

זאת אומרת התוספות האלה שנקראות לבושים על הפרצוף הפנימי הן כדי לברר מה שיש בפרצוף הפנימי. ולכן כביכול יוצא לנו שההיכלות הם הדבר הגס מכולם, אבל בהם מתבררים האורות הקטנים שבפרצופים הקודמים לא יכולים להתברר.

יש כאן הרבה דברים. זה מתברר מתוך ההשגה, מתוך כך שזה יתגלה בנו, רק צריך להבין שבעל הסולם מסביר לנו כאן בכללות עד כמה חמישה חלקים שיש ברצון מקבלים שמות מיניהם ואורות שמתגלים בהם, ובסך הכול הם מבררים לנו את השפעת הבורא עלינו, וכל זה כדי להביא אותנו לדרגת התפתחות בדרגת המדבר.

כמו שתינוק מתפתח, ולפני התינוק יש עוד כל מיני צורות התפתחות של דומם, צומח וחי, ואחר כך בצורת המדבר הוא מתפתח מטיפת הזרע של דרגת האדם, נולד וגדל וכן הלאה, אבל כל זה מפני שהוא תוצאה מהתפתחות של אלפי פרצופים, כמו שבגשמיות יש התפתחות מאותן צורות של דומם צומח וחי במשך אלפי דורות. אפילו בהתפתחות ברחם אנחנו עוברים כל מיני צורות כאלה שדומות לדגים, לדינוזאורים אולי, שאנחנו מתפתחים בהן עד שמגיעים לדרגת האדם ומתפתחים כמו בני אדם.

לכן בעל הסולם מסביר לנו כאן בעצם איך אנחנו כוללים בתוכנו את כל הטבע ומפתחים את צורות הטבע שבנו עד לדרגה שנכיר בה את האלוהות, "א-להים" בגימטרייה "הטבע".

שאלה: במה בדיוק אנחנו עוזרים בכל הדרגות האלה?

כל העבודה שלנו היא כדי שנתייחד ונתכלל וככול שנעזור זה לזה אז כל אחד מאיתנו וכולנו יחד נוכל להגיע לצורת אדם אחד המבריח מקצה לקצה הכולל בתוכו את כל העולמות, את כל הפרצופים, הספירות, והוא, המבנה הזה, בביטוי שלו כלפי הכוח העליון ממש דומה לכוח העליון ומתייחד עימו בדבקות.

תלמיד: כשאנחנו מעלים מ"ן האורות עולים מעלה וכך גם התפילות שלנו עוברות דרך כל המערכות, האם זה נכון?

כן. הכול עובד כך. יפה שאתה קושר את כולם יחד, כך הכול עובד. בסך הכול אנחנו צריכים לדאוג שתהיה לנו בכל פעם תמונה כללית יותר ויותר מובנת, קרובה אלינו, מורכבת.

שאלה: אז במושגים האלה של מלאכים, היכלות ולבושים אנחנו נתקלים ברגש?

אלה אותן השגות רוחניות, חלקים מפרצופים, פרצופים, ספירות, שמתבהרים לנו כרצונות ורגשות. הרצונות שלנו מקבלים כל מיני צורות של השפעה, דרגות עביות, מסך, אור חוזר, וכול הצורות האלה מתחברות ביניהן כדי להיות יותר בהשפעה לבורא. וכך אנחנו לומדים ממה אנחנו מרכיבים, כמו שדיברנו על הרכבת אוטו מפלסטיק, צעצועים כאלה של ילדים, כך בעצם אנחנו משתתפים בהרכבת כל המציאות שנעשית על ידי החיבור בינינו. העבודה שלנו כל הזמן היא רק בחיבור.

תלמיד: אנחנו בונים את החיבור בינינו בעשירייה, מה בדיוק מתווסף לשם? מה באופן איכותי משתנה שם על מנת שנעבור מדרגת נשמות להיכלות?

עמקות וכללות ההשגה. בשביל מה ולמה זה? מאיזו ולאיזו מטרה? אנחנו מתחילים לראות מהקצה אל הקצה של כל הבריאה, כמה הבורא סידר אותה וכמה כל פרט ופרט קשור לפרטים אחרים ותומך בהם, וכמה כל זה עוזר לנו לגלות את האלוהות, את השלמות של הבורא. כל זה במידה שנשיג את השלמות הזאת.

שאלה: מה ההבדל בין התפתחות להתלבשות? כשאנחנו מדברים על התפתחות אנחנו אומרים דומם, צומח, חי, מדבר, וכשאנחנו מדברים על התלבשות, אנחנו אומרים שעל המדבר מתלבש החי, אחר כך צומח וכולי.

זה תמיד ככה, כל ההשגות שלנו הן מחיבור והתלבשות בין ההבחנות. אנחנו לא כל כך נכנסים לבירור של כל הבחן והבחן שיש בנשמה, במלאך, בצומח, בדומם, זאת אומרת, בלבושים והיכלות, אלא יותר ויותר מבררים את הקשר ביניהם, זה העיקר. כמה יש תמיכה, התקשרות הדדית, כי מזה בעצם יש לנו חכמה.

כמו בעולם שלנו, לדוגמה, מה זה מספר? סימן. אבל כשאתה נכנס למספרים, כמה שאתה מחלק אותם, עובד איתם, קובע את החוקיות שיש ביניהם במערכות אינטגראליות, דיפרנציאליות, בכל מיני דברים, אז מתוך ההתחברות, התכללות שבהם, יש לך כבר כל מיני צורות כמו צורות פורייה, מספרי פיבונצ'י וכן הלאה. אז אנחנו פתאום לומדים לא על המספר עצמו, אלא מה החוכמה שבין המספרים. נצטרך למצוא כאן מילים, זה בעצם נותן לנו קשר בין חלקי הבריאה, תלות ביניהם, ומזה באה לנו חכמה. יש לנו עניין של השגת הדבר בתוכו, והשגת החיבור בין הדברים. גם בזה וגם בזה יש עמקות גדולה ואנחנו נכיר את זה מתוך העבודה שלנו.

אבל בכל זאת העיקר בשבילנו הוא החיבור בין הדברים, כי מהחיבור בין הדברים אנחנו לומדים על העמקות של כל דבר ודבר שאותו אנחנו לא יכולים להשיג בצורה ישירה, כי שם האלוהות. אנחנו משיגים את האלוהות מתוך העבודה והעיסוק והבירור בחיבור בין הדברים. אנחנו נעבוד בזה, אל תדאגו, זה לא רחוק. מזה נבין למה כל הבריאה מגיעה אלינו בצורה כזאת, למה אנחנו מגלים אותה דווקא בצורה כזאת, ולמה דווקא בצורה כזאת היא נותנת לנו שלמות של כל המציאות. זה מאוד מעניין, ממלא את האדם, ממלא את הנשמה שלו.

שאלה: בסוף ההתפתחות של הרצון לקבל בארבע הדרגות, בעל הסולם לא מדבר על המוות של הגוף הפיזי, כאילו המוות שלו חסר השפעה. האם זה באמת כך?

אפשר להגיד שאין שום קשר בין ההשגה הרוחנית למוות הגשמי. ודאי שכדאי לנו להשתמש בחיים הגשמיים שלנו כמה שאפשר יותר, כדי להשיג יותר ויותר מה שאפשר בעולם הזה, בעוד אנחנו חיים, אבל באמת העניין הוא ההתקשרות שלנו בינינו, כמה מהר נוכל להרכיב את מערכת הקשר בינינו ונתחיל להרגיש שם את החיים הרוחניים, הנצחיים, השלמים, זה מה שצריך להיות חשוב לנו. וכל הדרגות הקודמות שאנחנו עוברים, אפילו עכשיו בגופים, כל המצבים הללו הם בעצם בסך הכול כעניין הנותן לנו לפתח את עצמנו במקצת, אבל ודאי שכל החיים הם בהשגת המדרגות הרוחניות.

שאלה: בעל הסולם כותב שבכל העולם יש ה' ספירות שזה אלוהיות, ויש ד' בחינות שזה דווקא נשמות בני אדם המלבישות על הספירות, והבחינות האחרות מלבישות על הנשמות. האם יש קשר לאלוהות רק עם הנשמות, לרמות אחרות אין קשר לאלוהות?

כל הבחינות האלה נכללות אלו באלו עד שנגיע מהדומם לצומח לחי ולמדבר. זאת אומרת, דרך היכלות, לבושים ומלאכים לצורות המדבר, שהן נשמות בני אדם ומנשמות בני אדם נגיע לאלוהות. ודאי שהאלוהות שולטת בכל הדרגות האלה, אבל אנחנו מגיעים להתקשרות לאלוהות רק דרך הלבושים העליונים, שזה נקרא "נשמת האדם".

הם כולם לבושים. היכלות, הם לבושים על הרצון, הלבושים בעצמם, הצומח, מתלבשים על ההיכלות, ומלאכים זה חי, ודרגת האדם, נשמת האדם, זה כבר מדבר. לכן לבושים על לבושים. ומה הם הלבושים האלה? באיזה רצון לקבל יותר גדול אני יכול לעבוד בעל מנת להשפיע, זה ההבדל. כמו שאנחנו לומדים מהפרצופים, שורש, א', ב', ג', ד'. כשאנחנו מגיעים לדרגה ד' אז ממנה אנחנו כבר מגלים ומתקשרים לאלוהות. קודם אמנם גם היינו קשורים לאלוהות, אבל לא יכולנו להרגיש את זה, להיות מקושרים ממש.

תלמיד: מדובר על השגה, נכון?

כן, ודאי.

תלמיד: ולא יכולה להיות בחינה אחת בלי בחינות אחרות, הכול מקושר, אי אפשר לדבר בנפרד?

לא. עשר ולא תשע, עשר ולא אחד עשרה. חייב להיות, אפילו אם אנחנו הולכים לדרגה הכי קטנה, גם שם יש עשר דרגות. אין דבר שקיים אם לא יהיו בו עשרה. רק אנחנו לא יכולים להבדיל. כמו בעולם שלנו, אנחנו צריכים איזה נפח ואז אנחנו יכולים לחקור אותו, לדבר עליו, לראות אותו.

כך גם ברוחניות. וככל שמתקדמים אנחנו יכולים להיכנס כבר למחקר יותר פנימי. זאת אומרת, יכולים להבדיל את כל ההבחנות בצורות הנמוכות ביותר. ואז אנחנו יותר ויותר מגלים את האוניברסליות של הבריאה, עמקות של הבריאה, קשר בין כל החלקים.

שאלה: האם אנחנו נתנסה כולנו בצורות השונות כמו בעשירייה, או חלק מהחברים יגלו צורות מסוימות ואחרים יגלו אחרות?

כל אחד מגלה מה שמסוגל לגלות לפי שורש הנשמה שלו ועוצמת ההתקשרות שלו לאחרים. וכך אנחנו בהתקשרות בינינו נגלה את הכול.

אנחנו מיועדים, מכוונים להתקשרות כללית כולנו בכולם עד כדי כך שזה ייקרא "אדם", "אדם הראשון" שברא הבורא. כביכול עשה העתקה מעצמו, העתקה שלימה ואנחנו צריכים לחזור לאותה הצורה אבל ביגיעה שלנו, במאמץ שלנו.

יהיה לנו ברור מה קורה בכל חלק וחלק ובכל ההתכללות בין החלקים. ולכן על ידי שאנחנו מחברים את עצמנו אנחנו כאילו חוקרים את הבורא. אנחנו מחברים את החלקים בינינו אז אנחנו מרגישים ממה הבורא מורכב, מה הוא כולל.

לכן כתוב "אתם עשיתם אותי". זה כל הייחודיות שיש בבריאה. הבורא ברא מערכת כזאת שאנחנו יכולים להיות לגמרי מנותקים, תחתונים, עשה אותנו מאפס, כדי שאנחנו נוכל להשיג אותו, להרכיב אותו, להכיר בו בכל האופנים שיש בו. זה נקרא להגיע ל"דבקות השלימה".

שאלה: למה אנחנו כל כך מנותקים שאפילו לא מרגישים שום דבר מהעולם הרוחני? מה שמורגש לנו מהעולם הרוחני זה רק פחד וחרדות. למה זה כל כך רחוק מאתנו?

כדי להכיר את הדבר אתה חייב להיות מנותק ממנו לגמרי, לגמרי. לא שייך, לא קשור אליו בכלום. ואז להתחיל להכיר אותו מהצורה ההפוכה של הדבר הזה. ולהתחיל לקשור דומה והפוך, דומה והפוך. כמו להתקרב על שתי רגליים, שמאל ימין, שמאל ימין.

וכך טיפה, טיפה כל פעם, רגע רגע, מילמטר, מילמטר וכך להתקדם במחקר שלך, בהכרות שלך. כך אתה תוכל להרכיב, לבנות את הבורא בך. אתה כביכול מתבטל כלפיו באמונה למעלה מהדעת, אתה רוצה להיטמע בו, לקחת ממנו איזו העתקה ולהעתיק את זה עליך.

ושוב לקחת איזו העתקה באמונה למעלה מהדעת ושוב להעתיק אליך. וכך כל פעם אתה הולך בגיחות כאלו. זו העבודה שלנו. הצעדים האלה נקראים "מדרגות ההשגה".

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים לדאוג שתהיה לנו תמונה כללית יותר קרובה אלינו. מה זה אותה תמונה כללית, למה אני צריך לדאוג?

אנחנו צריכים לדאוג שכל התמונות הפרטיות שאנחנו מרכיבים - יתכללו בתמונה הכללית שבה מתבהרת לנו צורת הבורא. האהבה הכללית שלו לכולם, וכמה כולם מצטרפים לאותה תמונה, ואפילו אלה שלא קשורים לזה מתחילים להיראות לנו יותר ויותר מתחברים ומתקשרים.

וכך אנחנו מגיעים בדאגה שלנו לתמונה הכללית, האינטגרלית למצב שמתקרבים לבורא. לבורא אנחנו מתקרבים בצורה שרוצים לכלול בתוך מושג הבורא את כל הבריאה. כמו שהוא אומר כאן, דומם, צומח, חי, מדבר, או מלאכים, לבושים, היכלות ובני אדם, שהכול יהיה בתוך אותה צורה. הגישה צריכה להיות כזאת.

ולא לפחד שאנחנו לא זוכרים שמות. אין יותר מעשר ספירות. השמות האלה רק נותנים לנו איזו דרגה איפה נמצאות עשר הספירות, פרצופים. אבל בעצם זה עשר ספירות וזהו.

שאלה: האם אני מבין נכון שהעולמות הם עם מערכת חוקים של גילוי והסתרה על הבורא, והדומם, צומח, חי ומדבר אלו כבר מערכות של התקשרות עם אותם החוקים?

כן. אפשר כך להגיד. אתה צודק.

שאלה: האם להתלבש בחבר אומר לפעול לתועלת החבר?

כן. להתלבש בחבר, לעזור לו, לתמוך בו בכמה שאפשר זה נקרא "להידבק בחבר".

שאלה: איך נוכל להגיע ולהרגיש את העולמות האלה אם הם בתוכנו?

אנחנו נגלה אותם שהם בתוכנו. הכול נמצא באדם, אנחנו מרגישים את זה אך ורק כשזה מתגלה בנו. בנו הכוונה לא בכל אחד ואחד אלא בתוך החיבור בינינו. חייב להיות חיבור מינימלי בינינו שהוא של עשירייה, או אפילו שניים שלושה אנשים, אבל אם הם מתחברים בצורה נכונה, אז הם מתחילים לגלות את המבנה הרוחני.

שאלה: אלו תנאים חייב אדם למלא לפני שהוא משתוקק להתחבר עם החברים?

לפני שהגענו ללימוד הזה כבר למדנו על זה. אנחנו יכולים לפתוח שוב את המאמרים האלה שבהם כתוב שכל אחד צריך לתאר את עצמו כאפס כלפי עשירייה, שכולם נכללים כאחד, במושג אחד, וכן הלאה. מה השאלות האלה? ברור שכל אחד צריך לחדש את זה בכל הזמן הפנוי שלו.

שאלה: כיצד יתגלו התובנות בעשירייה שעליהן אנחנו לומדים עכשיו?

לפי המאמץ שלנו. אין לי יותר מה להגיד. לפי המאמץ שלנו להגיע לחיבור, כשבחיבור רוצים לגלות את הבורא.

שאלה: למה כדי להרכיב את העולם הרוחני אנחנו מתחילים מבחינה ד' שהיא העבה ביותר?

אנחנו תמיד מדברים מהמלכות, ותמיד לומדים ומשיגים במלכות, ואין יותר ממלכות שבה אנחנו משיגים את האלוהות בדרגות יותר עליונות מהמלכות, כלומר קודם דומם, אחר כך צומח, אחר כך מדבר. אבל תמיד מדובר במלכות.

שאלה: איזו גישה צריכה להיות לנו בבירור השמות האלה?

אני לא חושב שאנחנו צריכים להתבלבל בשמות האלה. העיקר בשבילנו לדעת שזה מה שצריך לגלות לפי מידת הקשר בינינו. אם אנחנו מתקשרים נכון בלבבות שלנו, "כאיש אחד בלב אחד", אז לפי מה שיתגלה יהיה לנו ברור איפה אנחנו נמצאים. ייפתחו לנו תאים במוח ובלב ונוכל להרגיש את הבריאה, ואחר כך מתוך ההרגשה נבין את הבריאה. קודם זה הרגש. רצון זה רגש. ואחר כך מכך שחלקי הרצון מתפעלים זה מזה ומתחברים זה עם זה, מתוך ההתחברות שביניהם יבוא לנו השכל.

לכן אם אנחנו לא מתקשרים בכל מיני חיבורים, אז לא נשיג כלום. במידה שנתקשר נוכל מתוך החיבורים שלנו להתחיל להכיר את מהות החיבורים, עוצמת החיבורים, אופני החיבורים, ומתוך זה יהיה לנו רגש ושכל.

שאלה: איך בעצם להתייחס לחומר הזה אם לא מרגישים כלום ולא קולטים כלום?

לא מרגישים ולא קולטים כלום מפני שלא רוצים להתחבר. כאן אנחנו כבר נכנסים לפתח של השגת חכמת הקבלה ולא נוכל להשיג אם לא נביא כלי. הכלי שלנו צריך להיות מחובר מכל מיני רצונות שונים שלא רוצים להתחבר וכן עושים מאמץ כדי להתחבר, ובחיבור הזה מגלים את מהות החיבור שהיא בעצם הבורא.

שאלה: האם אפשר להגיד שחמשת העולמות אלו רמות של אהבה?

כן, ודאי. כל מה שאנחנו משיגים אנחנו משיגים בחיבור על פני הפירוד, או באהבה על פני השנאה.

שאלה: כתוב "נשמות בני אדם מלבישות על ה' ספירות כח"ב תו"ם". מה זה אומר "מלבישות"?

מכסות, כלומר, משיגות.

קריין: אות מ"ג.

אות מ"ג

"והנה האדם, בעת שנולד, יש לו תכף, בחינת נפש דקדושה. ולא נפש ממש, אלא בחינת אחורים של הנפש, שפירושו, בחינה אחרונה שלה, המכונה, מפאת קטנותה, בשם "נקודה".

והיא מלובשת בלב האדם, כלומר, בבחינת רצון לקבל שבו, המתגלה בעיקרו, בלבו של אדם.

ודע הכלל הזה, שכל, הנוהג בכלל המציאות כולו, נוהג בכל עולם, ואפילו בכל חלק קטן, שאך אפשר להפרט, שיש באותו עולם. באופן, כמו שיש ה' עולמות בכלל המציאות, שהם ה' ספירות כח"ב תו"מ, כנ"ל, כן יש ה' ספירות כח"ב תו"מ בכל עולם ועולם. וכן יש ה' ספירות, בכל חלק קטן, שבאותו עולם.

והנה אמרנו, שעוה"ז נחלק על דצח"מ. והם, כנגד ד' הספירות חו"ב תו"מ כי:

א. דומם - נגד מלכות,

ב. וצומח - נגד תפארת,

ג. וחי - נגד בינה,

ד. ומדבר - נגד חכמה,

ה. והשורש של כולם - הוא נגד כתר.

אמנם, כאמור, שאפילו פרט אחד, מכל מין ומין שבדצח"מ, יש בו ג"כ ד' בחינות דצח"מ. באופן, שגם בפרט אחד, שבמין המדבר, דהיינו אפילו באדם אחד, יש בו ג"כ דצח"מ, שהם ד' חלקי הרצון לקבל שבו, שבהם מלובשת הנקודה מן הנפש דקדושה".

שאלה: קודם לכן תיארת מאוד יפה איך אנחנו משיגים את כל התובנות האלה. כשאני למעלה מהדעת מתכלל ומשיג איזו מידה של הבורא, האם אני כל פעם משיג את כל הדרגות?

שאלת יפה מאוד, שאלת נכון. תמיד אנחנו משיגים את הכול, לא יכול להיות שרק חלק נשיג. ברוחניות בכלל יש עשר ספירות, כמו שכתוב עשר ולא תשע, עשר ולא אחת עשרה, אבל מה שאנחנו יכולים לאתר זה דבר קטן.

לדוגמה, לילד קטן יש את כל חמשת החושים, אבל מה הוא תופס מהמציאות? משהו שאדם מבוגר תופס כביכול באצבע הקטנה, והילד מסתכל ורוצה להכיר הכול. תמיד אנחנו עובדים עם כל החושים שלנו, אבל מה שמקבלים אנחנו מקבלים דרך העיניים או האף או הפה, בדרגות, אבל תמיד זה עשר ולא תשע, עשר ולא אחת עשרה.

תלמיד: אבל בגיחה הזאת אנחנו מנסים להיכנס לאיזושהי מדרגה יחד עם החברים, מה זה אומר שאני משיג את הכול?

אתה כל פעם משיג תמונה כללית אבל במידה שאתה מסוגל לפענח אותה, להכיר בה. שוב אני אומר, אתה לוקח את הילד קטן שלך ואתם יוצאים לרחוב, הוא רואה בתים, מכוניות, כלב קטן, חתול, כל מיני דברים, הוא תופס משהו מזה אבל חלק קטן מאוד, ויש דברים שהוא בכלל לא מזהה, לא תופס אותם. גם ברוחניות, כשאנחנו מתחילים להשיג, אומנם עוברות לפנינו כל הצורות, אם אפשר כך להגיד ברוחניות, אבל אנחנו תופסים כמו ילד קטן משהו מאוד מאוד קטן ששייך לקליטה שלנו.

תלמיד: האם עבורנו זו איזו אווירה כללית, שדה כללי של כל העשירייה והקשר שלנו?

כן. אחר כך נגלה שרק במידת הקשר בינינו נוכל לתפוס את המציאות הכללית. ככל שמתחברים בינינו כך מתחברים למציאות הכללית, יכולים להכיר אותה יותר, להיכנס בה יותר לעומק.

שאלה: באיזו דרגה של העולם נמצא מקובל, האם הוא נמצא בדרגת המדבר?

אדם שמשיג לפחות במשהו את העולם הרוחני הוא נקרא כבר מקובל. בדרך כלל אנחנו מתחילים לחקור את זה כלפי דרגת הבינה, כשיש לו כבר יכולת לעבוד עם כלים דהשפעה שלו, ועל ידי שמנהל אותם, משנה אותם, עובד איתם, יש לו שינויים בהשגה. על זה מדובר, שהוא כביכול כבר נמצא כקטן בעולם שלנו. זה כמו ילד שהולך לבית ספר, וגדל לאורך שנות הלימוד שלו בבית ספר.

שאלה: לְמה בעל הסולם מתכוון כשאומר "דהיינו אפילו באדם אחד, יש בו ג"כ דצח"מ, שהם ד' חלקי הרצון לקבל שבו, שבהם מלובשת הנקודה מן הנפש דקדושה." מה זה ארבעת חלקים של הרצון לקבל?

אנחנו לומדים שהרצון לקבל, כשהוא מגיע כיש מאין הנמצא באותו האור שיצא מהבורא ונקרא בחינת שורש, ממנו הרצון לקבל מתפתח, בדרגות א' ב' ג' ד'. ובחינה ד' זה כבר רצון לקבל שאנחנו קוראים לו "תחילת הנברא". וההבדל בין זה לזה הוא שבבחינה ד' הרצון לקבל מרגיש שהוא מנותק מבחינת שורש, מהבורא, ועומד בפני עצמו, ורוצה לקבוע בעצמו את החיים שלו, את המעמד שלו, ולכן עושה צמצום, מסך, אור חוזר, והוא הולך להשיג את הבורא שלו.

תלמיד: הרצון לקבל שהולך ונבנה רק בבחינה ד' הוא נהיה רצון שלם?

רצון לקבל נעשה רצון שלם אחרי שבירה ותיקון.

תלמיד: ספירה ד', הכוונה.

לא. ספירה ד' עדיין זה לא רצון לקבל שלם, זה תחילת הרצון לקבל, תחילת גילוי הרצון לקבל.

שאלה: כתוב שכשאדם נולד הוא נמצא באחוריים ד'קדושה, אחוריים של נפש שזה נקרא "נקודה קטנה", שמלובש בלב האדם, ברצונות שלו. מה זה נקרא שהנקודה מלובשת בלב האדם?

"מלובש בלב האדם" זה נקרא הרגשה כללית של חיסרון, אז הרצון לקבל שמלובש בלב האדם, כלומר הוא מגיע למצב שהאדם מרגיש שחסר לו משהו.

שאלה: אנחנו משיגים הכול בקו, אז מה זה הרגשה של עולם?

"קו" זה נקרא לפי מידה ומשקל. גם "עולם" זה מהמילה העלם והסתר, שזה מידה. אנחנו הכול משיגים לפי מידת ההתאמה שלנו למשפיע. ולכן זה נקרא "קו" או "עולם", הכול משיגים לפי האור החוזר שלנו.

תלמיד: אם כל פרט במציאות מורכב מעשר ספירות, הוא כאילו שלם, על איזה בסיס הם מתקשרים?

הם לא יכולים להשיג משהו אם הם לא מתקשרים. ההתקשרות היא לפני ההשגה. ההשגה היא תוצאה מההתקשרות.

תלמיד: כל עוד הם לא מתקשרים, הם בעצם לא משיגים את עשר הספירות הפרטיות שלהם?

שום דבר לא משיגים לפני שמתקשרים. מה אנחנו משיגים? כלום. למה לא משיגים? כי לא מתקשרים. כי כל ההשגה היא בהתקשרות. כרגיל, זה הבלבול של כולם, כי לא רוצים לחשוב על התקשרות.

שאלה: האם אפשר להגיד שנפש דקדושה זה הנקודה שבלב והנשמה זה הנשמה של הרצון להשפיע?

זה לא רצון להשפיע, זה רצון לקבל שקיבל על עצמו צורת השפעה. רצון להשפיע זה הבורא בלבד. תמיד. רק הוא. רצון לקבל שמקבל על עצמו תיקונים ועובד כאילו שהוא רצון להשפיע, זה "נברא" והרצון הזה נקרא "נשמה". ולפי השתוות הצורה בין הנשמה לבורא, הנשמה מתחילה להרגיש אותו, להגיע לדבקות בו.

תלמיד: האם נפש זה נשמה פרטית ונשמה זה נשמה כללית?

לא. אנחנו לא יכולים לגלות שום דבר אם אנחנו לא מתחברים בינינו. נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה זה מידת הקשר בינינו, עוצמת הקשר בינינו, רק אז אנחנו משיגים את הבורא בכאלו עוצמות, אורות נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה.

שאלה: איך אנחנו מתחברים כיוון שבטבע אנחנו רואים את זה בכל מקום ובמדע גם אפשר להבין, אבל איך בני אדם מתחברים?

על ידי זה שהם מגלים הכרחיות להתחבר כדי להשיג מטרה חשובה, והמטרה החשובה הזאת היא מורגשת בהם כמשהו ששווה לשלם עליו בוויתור של עצמו. אני מוכן לוותר על עצמי, על האגו שלי, על הנוחיות שלי, כדי להתחבר לזולת, כי אך ורק בחיבור עימו, אני משיג את הבורא. אני מתעלה מעל האגו שלי וכך אני משיג צורה הפוכה ממני, את הנשמה שלי.

שאלה: מזה אפשר להגיד שקשר זה חדירה של תכונות אחד לשני?

כן.

תלמיד: חדירה מלאה תהיה דביקות?

כן.

שאלה: אנחנו אומרים שמחוצה לי נמצא הבורא אבל מה קורה עם התכונות?

במידה שאנחנו מתקשרים בינינו, אנחנו מגלים מקום לגילוי הבורא. אנחנו בונים את המקום לגילוי הבורא מתוך הרצונות האגואיסטים שלנו שאנחנו מחברים אותם ביניהם. לכן כתוב "אתם עשיתם אותי", אנחנו בונים מקום ושם מתגלה האיחוד בינינו מעל הניתוק שזה צורת הבורא. ורק בצורה כזאת אנחנו יכולים לגלות אותו, כי אנחנו כנבראים לא יכולים לגלות משהו אחד, אלא אחד על פני האחר, חיבור על פני הניתוק, שחור על גבי לבן, אחרת לא נראה שחור ולא לבן, אלא רק זה לעומת זה, כך מגיעה לנבראים ההשגה.

שאלה: הוא כותב "והנה האדם, בעת שנולד, יש לו תכף, בחינת נפש דקדושה." וממשיך, "המכונה, מפאת קטנותה, בשם "נקודה"." לפי מה שכתוב כאן, מתי מתגלה באדם הנקודה שבלב?

מתי שנולד.

תלמיד: ברוחניות?

ברוחניות, מתי נולד ברוחניות? כשהתחבר עם הזולת. שני רצונות שהם מחוברים ביניהם, שהם אגואיסטים אבל מסוגלים לוותר על האגו שלהם ולהתחבר, הם כבר בונים בזה כלי.

תלמיד: בנו יש עכשיו נקודה שבלב?

אם אתה מחובר בצורה כזאת עם מישהו אז כנראה שכן, ואז הקשר ביניכם נקרא נקודה. שכל אחד אגואיסט גדול, אבל יכול לוותר על האגו שלו כדי לפחות בנקודה אחת להיות מקושר עם החבר.

תלמיד: ולמה אנחנו אומרים שמתעוררת באדם הנקודה שבלב ואז הוא מגיע ללמוד את חכמת הקבלה?

זה אחוריים דנפש דקדושה, זה כשהבורא מעורר בכם את הרצון להגיע לזה, זה מלמעלה. אבל אנחנו צריכים אחר כך לעבוד כדי להגיע לחיבור אפילו נקודתי.

תלמיד: אבל הוא אומר שרק כשהוא נולד זה נקרא בחינת אחוריים של הנפש.

זה נקרא שאדם נולד.

תלמיד: אז מה יש בנו עכשיו?

בהמה.

תלמיד: אז למה אנחנו נמשכים לחיבור לחכמת הקבלה?

בגלל שיש לנו בכל זאת הארת האחוריים.

תלמיד: והנקודה הזאת מה המהות שלה?

רצון לקבל, כלום, רצון לקבל שמוכן להיות בוויתור על עצמו, בחיבור עם הזולת כדי להגיע לצורת השפעה שהיא נקראת בורא.

שאלה: האם החיבור תלוי רק בי או גם בחברים?

החיבור תלוי בכולם, ככל שיש לך סביבה יותר גדולה שלוחצת ומקשרת ביניכם, אתה תצליח.

תלמיד: מה עשה רבי יוסי בן קיסמא שרצה להתחבר?

הוא עשה עם התלמידים שלו סביבה נכונה והם עזרו זה אלו לאלו וגם לרבי יוסי בעצמו להיות מחוברים.

שאלה: אתה אומר שאנחנו לא משיגים שום דבר כי אנו לא מתחברים. מה הם הקשרים הלא נכונים בינינו שמרחיקים אותנו מחיבור?

אנחנו נמצאים בשלב של הדור האחרון, מצד אחד בכל אחד מאיתנו יש אגו מאוד גדול שמסית אותנו מכל הכיוונים מהחיבור, ולעומתו אנחנו כן רוצים להגיע למטרה. ואז יש התנגשות בין הרצון לגלות את הבורא, לבין האמצעי איך לגלות את הבורא.

אנחנו לא מוכנים לשלם על הכרטיס לחיבור עם הבורא, כי לשלם עליו יש לשלם באגו שלנו, את זה אנחנו לא רוצים, וזו הבעיה. כך זה יהיה, עוד ועוד רצון לגילוי הבורא, עוד ועוד צרות שרק גילוי הבורא יפתור אותנו מהן, וגם החיבור שזו הבעיה הגדולה ביותר. אבל בסופו של דבר זה יסתדר.

אבל האמת, הכול תלוי בנו, עד כמה נממש, וכמה שיותר מהר נממש את החיבור בינינו ואת גילוי הבורא, כי משם תהיה תחילת גילוי הבורא לכל העולם. זאת אומרת אנחנו בעצם מחזיקים את הצלת העולם מהטבע האגואיסטי שלו, אנחנו בעצמנו מחזיקים את זה, אנחנו האשמים.

שאלה: אתה כל הזמן מזכיר לנו שאנחנו לא רוצים חיבור, לא רוצים קשר, אבל אנחנו משתדלים ומנסים ככל יכולתנו. בטוח שיש עוד הרבה מה לעשות, אבל אם ילד קטן רוצה להיות מדען, הוא עושה כל מה שהוא יכול כדי להיות מדען. אז למה אנחנו כל הזמן מוכיחים את עצמנו על חוסר החיבור? זה מבלבל כי אנחנו מקדישים את חיינו לכל מה שאתה ממליץ, אבל נראה כאילו אנחנו תקועים וכאילו יש תחושה שמוכיחים אותנו על משהו שאנחנו לא עושים?

כתשובה על מה שאתה אומר חברי, אני יכול להגיד רק את מה ששמעתי מרב"ש, "למה לא ביקשת?", חסרה תפילה לבורא.

שאלה: שמעתי שאמרת שהאדם זה לא מה שהוא מרגיש, אלא איך הוא מגיב להרגשות שלו. האם אנחנו לא צריכים להתחבר ברגשות שלנו, להחליף רגשות, אלא להתחבר ברצונות הרצויים, שאנחנו רוצים שיהיו לנו, בהם להתחבר?

כן, אמרתי שנכוון את עצמנו להשגת הבורא, ובדרך לזה אנחנו חייבים לוותר על עצמנו ולהתחבר יחד, כי הבורא זה סך הכול "בוא וראה". אנחנו מרכיבים אותו מתוך הוויתורים בינינו. כי האור העליון, מתלבש בתוך הוויתורים שלנו זה אל זה, ונותן לנו את צורת האיחוד, הקשר נותן לנו את צורת הבורא.

שאלה: האם תוכל להסביר בבקשה את ארבעת השלבים או את ארבעת הבחינות של הרצון לקבל?

יש לנו המון שיעורים על בחינת שורש א' ב' ג' ד', אנחנו לומדים את זה בשיעורים הראשונים של "הפתיחה" עברנו על זה המון פעמים.

מתרגם: אני חושב שהוא מתכוון לדומם, צומח, חי, מדבר, שמוזכר באות מ"ג.

על זה אין הרבה חומר, השמות הללו מוזכרים בזוהר, אנחנו לא משתמשים בהם הרבה, אנחנו משתמשים יותר בבחינות שורש א' ב' ג' ד'.

שאלה: איך התפילה תעבור מהשכל אל הלב?

איך תפילה עוברת מהשכל ללב? קודם כל אנחנו מרכיבים את התפילה גם בלב וגם בשכל, מרכיבים אותה ברגש ובשכל. השכל עוזר לנו לחבר את הרצונות, הכוונות, התשוקות שלנו, הוא מאפשר לברר את הדברים. השכל הוא סך הכול שליח, הוא עוזר של הלב, הוא רק כוח עזר, העיקר בכל זאת מתברר בתוך הלב.

שאלה: כתוב שהעולם הזה נחלק על דצח"מ. מה זה העולם הזה ובמה הוא שונה מהעולם הפיזי הגשמי?

העולם הזה אפילו הפיזי הגשמי גם נחלק לדצח"מ, כמו שאנחנו רואים.

שאלה: למה יש לי רצון חזק יותר להידבק בבורא מאשר להתחבר בעשירייה, מאיפה זה בא, איך אני יכול לתקן את זה?

כי הרצון האגואיסטי שלך אומר לך ששם אתה יכול לקבל משהו, ומהחברים אין לך מה לקבל. לכן אתה רוצה להתחבר עם הבורא יותר מאשר עם החברים. אבל זה בכלל לא נכון, דווקא מהחברים, דרך החברים, אתה מקבל את הרוחניות, ובלעדיהם אפס.

שאלה: איך דווקא החיבור עם החבר בעשירייה, פותח לי את הנקודה שבלב שבה אנו משיגים את כל העולמות והבורא?

בחיבור שלך עם החבר, באמצע בין החיבורים ביניכם, אתם מגלים את הבורא. הבורא לא נמצא בך, ולא נמצא בחבר, הוא נמצא ביניכם.

שאלה: מה זה הבחינות של דומם צומח וחי בהתקשרות בינינו, איך הן משרתות את דרגת המדבר בעשירייה?

הן בונות אותו. כמו בעולם שלנו, הכול מתחיל מהדומם, אחר כך בא הצומח, אחר כך בא החי ורק אחר כך בא האדם ומתפתח אחרון. כך גם ברוחניות, היסוד הוא מהדומם.

(סוף השיעור)