שיעור בוקר 01.01.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

נושא: ביטול והכנעה

ביטול והכנעה – קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: קטעים נבחרים מהמקורות בנושא "ביטול והכנעה".

לָמה זה כל כך חשוב לנו ביטול והכנעה, מפני שזה בעצם מסמל לנו מעבר משליטה תחת האגו שלנו לשליטה תחת כוח ההשפעה והאהבה והחיבור של הבורא. ושתי השליטות האלה הן או יצר טוב או יצר רע, וכך אנחנו כל פעם הולכים מכאן לכאן, ירידה עלייה, ירידה עלייה, כדי בהתקשרות, בהשוואה, במדידה ביניהן, למצוא את עצמנו. ואת עצמנו אנחנו מוצאים לא ביצר הרע, וגם לא ביצר הטוב, כי אנחנו נעלמים שם, אלא אנחנו צריכים לראות את עצמנו שאנחנו נמצאים באמצע, שיש לנו איזו אישיות, זהות משלנו. איך יכול להיות דבר כזה? וזה דווקא על ידי שאנחנו נכללים בעשירייה, כי בעשירייה יש לנו יכולת לקנות את המעמד שלנו שאנחנו נהיה בני אדם, כולנו דמות אדם ועצמאות. לכן על ידי הערבות בינינו, על ידי החיבור בינינו, אנחנו מגיעים לאותו צלם ודמות, לידי מצב שאנחנו יכולים להיקרא "אדם".

ולכן ככל שאנחנו מתקדמים ברוחניות, אדם בעצם מתחיל להרגיש את עצמו פחות ופחות בטוח, מבין, מרגיש, עומד על דעתו. בניגוד לעולם הזה הוא רואה אנשים, כל אחד עם הדעה שלו, או ישנם כאלה גם בחכמת הקבלה, שמתקדמים רק לפי השכל ולא לפי השגת המהות של הצורה הרוחנית, אז הם בטוחים, הם יודעים, הם מבינים, כתוב כאן כך ושם כך. ואדם שהוא לא נמצא באיזה מצב גשמי, בהמי, אלא משתוקק לפי הטבע של הנשמה שלו לרוחניות, הוא מרגיש את עצמו בדרך כלל, הרבה פעמים אפילו ביום אחד, מבולבל, נעלם, כאילו לא יודע איפה הוא נמצא בדיוק, כאילו נאבדה לו הדרך. הוא מרגיש את עצמו בחוסר אונים, כמו ילד קטן, שאם נעלמים כולם, אז הוא לא יודע, הוא בוכה, יכול לעמוד באמצע חדר ולבכות כך, שנעלם בעולם הגדול ולא מרגיש שהוא קשור למציאות.

אלו רגעים נפלאים באמת בדרך שלנו, מפני שאנחנו במצבים האלה לאט לאט מתחילים לזכור, או יותר נכון לקבל מלמעלה, מהכוח העליון, מהמטפל שלנו, שאנחנו נמצאים בתוך החברה, בתוך עשירייה. ואז אני פתאום מרגיש את עצמי, שממש מגיע משיח שמושך אותי מכל חוסר האונים, ממצב שאני לא יודע מה לעשות, לאן לצאת, לאן לברוח, לאן להפנות את עצמי, לא במוח, לא בלב, ולא כלום, ממש ריקנות כזאת ואין לי שום יסוד.

וכאן אנחנו פתאום נזכרים שיש לנו חברה. כך הבורא, בצורה כזאת, נותן לנו כיוון נכון, שאתה רוצה להיות בן אדם, אתה רוצה לגדול, בבקשה, זו הדמות הבאה, זו הצורה הבאה שלך. שאתה הרגשת עכשיו שאתה מאבד את עצמך זה נכון וזה טוב, עכשיו איפה אתה? אתה זה עשירייה, תתכלל, תעלם שם, פשוט תימצא רק שם, רק איתם, ועל ידי המאמץ הזה אתה תרגיש שאתה מקבל את עצמך, שאתה מרגיש את העולם, שאתה מרגיש את הכול, אבל בתוך עשירייה. מחוצה לה זה לא שייך, כל הדברים האלה זה [לא שייך], אלא בתוך העשירייה, כמה שאתה מרגיש אותם, כמה שאתה איתם מייצב את המצב הנכון, דרך זה אתה תיכנס לעולם החדש, לעולם הרוחני.

במיוחד בימינו, שאנחנו נמצאים, עוברים את התפר מהגבול, מהעולם הקודם, מהעולם הישן, מהעולם האינדיבידואלי, לעולם שאנחנו הולכים לחבר אותו לעולם האינטגרלי, לעולם השלם. ושבעולם הקודם כל מקובל ומקובל, או בקבוצה קטנה, היו מגלים את הכוח העליון, עכשיו אנחנו מגיעים למצב שאין ברירה, אנחנו נתחבר יחד. אנחנו נרגיש את עצמנו אחרת, בחוסר אונים, ורק שאנחנו מתחברים עם החברים אנחנו מוצאים את העוגן וההגה, והרכב הנכון לנוע לקראת המטרה.

והמטרה היא כבר נמצאת בסוף הדרך הסלולה לפנינו, וכל הדרך היא חיבור חיבור חיבור יותר ויותר ויותר בעשירייה. וכך אני מגיע למצב של חוסר אונים, לגמרי לגמרי בחוסר ביטחון, ולא מבין איפה אני קיים, בשביל מה ולָמה, גם העולם שלנו כולו מגיע לזה לאט לאט, אבל אני במיוחד.

ואז אני, שמאתר שכל ההתקדמות שלי היא רק בחיבור בקבוצה, הכול ברור לפַנַֹי, נפתח, והכול נמצא בדרך סלולה, ואין לי שום דרישה חוץ מלהתחבר עם החברים ולהרגיש מתוך החיבור שלנו ביטחון, שזה מופיע מתוך הבורא שנמצא שם בפנים, עוד נסתר בתוכנו, אבל לאט לאט מתקרב ומתגלה, מפני שאני נזכרתי בחיבור, הוא הזכיר לי את זה, וכך אנחנו מתקדמים.

ולכן אני כל כך שמח שאני תלוי בחברה שלנו, ובעיגול הקטן שלי, בעשירייה שלי, וכל הדרך בעצם היא דרך די פשוטה. רק במידה שאני מבטל את עצמי כלפי העשירייה, במידה הזאת אני מתקדם למטרה. אז יש לי דברים ברורים והכול בידיים שלי, ואז אני שמח שמצאתי את זה, וכך אני מגיע ממצב שאני לגמרי הרגשתי את עצמי ש"מי אני, מה אני, איפה אני", כמו תינוק שהולך לאיבוד, ואיפה החיים שלי, בכלל כלום, מהאפס המוחלט, ופתאום אני מגיע לזה שהכול נמצא, הכול לפַנַי והכול מוכן, ואין שום דבר חוץ מהחברים, כמו שכותב רב"ש, ובהם אני מוצא את הכול.

וההבדל הזה בין התינוק שמוצא את עצמו שכאילו עזבו אותו ואז כל העולם נעלם, אבוד, לבין המצב שאני נזכר בחברים, נזכר בעשירייה, וכל הביטחון וכל העתיד, וכל העולם שנמצא בהם, ואני ממש רוכש את כל העולם, ההבדל הזה הוא עצום והוא מאוד קרוב. המצבים האלה הם קרובים זה לזה ולכן אנחנו צריכים כל פעם להתפעל ולהתרשם משני המצבים הקוטביים האלה, ולראות עד כמה הם מכוונים אותנו יותר ויותר למטרה. אנחנו תמיד צריכים להרגיש את עצמנו בחוסר ביטחון כשנמצאים מחוץ לחברה בתוך האגו שלנו, בתוך השאלות האלה שאין לנו מה לעשות איתם, ואת הביטחון והשמחה, והמילוי והאושר כשאני נמצא בקשר עם העשירייה, ולכיוון הזה פנימה, רק שם אני מוצא את העתיד הטוב שלי.

ואחר כך נצטרך עוד לעבוד איך מצורה אגואיסטית שרכשתי את הביטחון, איך אני מעביר לצורת ההשפעה. אבל לפחות את הנקודה הזאת, הצורך בחברה הקטנה שלי שבה נמצאת הנשמה שלי שאני מוצא אותה, ואני מוצא אותה מפני שהבורא מאיר בה במשהו, זה בעצם המצב שאני צריך להשתדל לעבור ולהתרשם, לזכור וכך להתקדם. והמצבים האלה, חוסר האונים, חוסר הביטחון מחוץ לעשירייה, שממש "טוב לי מותי מחיי", וההתקשרות לעשירייה שאין שום צורך בכלום חוץ מזה, רק להרגיש את עצמי עם החברים, והבורא בינינו באהבה חלוטה, בהשפעה ללא גבול, אלה בעצם שני המצבים שאנחנו צריכים להתרשם מהם.

לכן בואו נשתדל לחשוב על זה שבחוסר אונים, בכל דבר שלילי שאנחנו מרגישים, אנחנו צריכים לזכור, להבין, לעזור אחד לשני, להזכיר שבעצם כל המצבים השליליים הם מניתוק מהעשירייה וכל המצבים החיוביים יכולים להיות רק בתוך החיבור בעשירייה, עד כדי כך שפשוט "חולת אהבה אני" כמו שכתוב. זה צריך להיות.

שאלה: המצב הזה של חוסר אונים יכול להיות משהו שיעזור לנו להתחזק עוד יותר בעשירייה?

ודאי שכמה שיש לי הרגשת חוסר אונים בקיום שלי, לפי זה אני מרגיש כמה הקבוצה היא גלגל הצלה. זה אותו חבל שזורקים למי שטובע בנהר. מה זאת אומרת ש"טובע בנהר"? בזה שהתנתק מהקבוצה. אבל גם הקבוצה צריכה להבין שאם האדם הולך לאיבוד אז אנחנו צריכים לעבוד עליו אם הוא היה חבר, או שהוא פשוט אורח בלתי קרוא.

לכן אנחנו צריכים להשתדל לעבוד על כל חבר וחבר שיהיה קשור לקבוצה, שיהיה קשור לאהבה, לתמיכה, לחיבור, שגם הוא תומך בעשירייה וגם העשירייה תומכת בו, בכל אחד ואחד. אבל ודאי שהפער הזה בין חוסר האונים, ויש לנו הרבה מצבים כאלה, בלבולים, שאנחנו אפילו מאבדים את הרציונליות שבחיים, אנחנו לא מבינים את הערכים בשביל מה ולמה הם, כל זה כדי להביא אותנו ליתר חיבור בעשירייה, ושאנחנו נדע איך נחזק את עצמנו בה.

תלמיד: אם חבר אומר שהוא בנפילה, איך אני יכול לעזור לו כך שהוא יבין שבשבילו זו אפשרות לעליה גדולה יותר?

ודאי שכן, אתם צריכים לדבר על זה ביניכם בעשירייה, בלי לשים לב אליו, שהוא יתכלל לאט לאט עם זה. אבל אתם צריכים לדבר על זה שאין ירידה אלא נפילה מתוך הקשר בעשירייה, ואין עלייה אלא העלייה היא בקשר בעשירייה, עד שמתגלה שם הבורא. כי האור מאיר מתוך ההתקשרות ביניכם, האור הרוחני, אור הביטחון מאיר רק מתוך זה. אם אתם מקבלים איזה ביטחון, איזה חוזק ממצבים אחרים זו לא רוחניות. תבדקו ותראו.

שאלה: איך מתוך מצב היראה האדם יכול להרגיש יומיום שהוא כלול לחלוטין בתוך העשירייה?

אני חושב שאנחנו צריכים להגיע למצב שבכל רגע ורגע שאני נמצא בחוסר התמצאות בחיים שלי, במשפחה, בחיים שלי בעבודה, עם עצמי, וברוחניות ודאי, אני צריך להבין שכל הדברים האלה מגיעים אלי מתוך זה שאני לא מוצא את עצמי במרכז העשירייה, שאני לא נכלל בהם, שאני לא מתבטל בהם, שאני לא מקבל דרכם השראה מלמעלה, מהבורא.

והבורא בכוונה כל פעם מסתיר את עצמו עוד יותר אחרי העשירייה, ולכן גם העשירייה לא מושכת אותי כי הבורא נסתר אחריה יותר רחוק. וזה הכול כדי שאני אעדיף אהבת הבריות על פני אהבת ה', שאני יותר ארצה להתחבר איתם בהשפעה הדדית כי זה השביל הבטוח, המצבים הבטוחים שאני אתקדם קודם לחיבור איתם ורק כשאני מייצב נכון את היחס שלי איתם, אז אני אבנה בזה דמות הבורא בצורה הנכונה. אני אבנה בזה כלי הנכון לגילוי הבורא.

לכן קודם אני צריך להיות קשור לעשירייה וכמה שיותר נכון לייצב את היחסים שלי איתם בצורה לבבית, פנימית. ואחר כך אני בזה מגיע לגילוי הבורא, שאין לבורא לאן לברוח מזה שבניתי דרך העשירייה מקום לגילוי שלו, שבזה הוא אומר "ניצחוני בניי". רק בצורה כזאת שאני מגיע לעשירייה ואני מתקשר אליה בצורה שבטוח זה כמה שיותר קרוב לצורת הבורא, אז אין לו ברירה והוא לא יכול לברוח, הוא אומר "ניצחוני בני" ואני מתגלה. כך אנחנו צריכים להזמין אותו לגילוי.

שאלה: עשינו ישיבת חברים כי באיטליה זה יום מיוחד, זה ראש השנה שלנו וחלק מהחברים שלנו לא הגיעו. השאלה שלי היא איפה טעינו? למה החברים האלו לא היו איתנו? כי יש לנו רצון גדול מאוד שהחברים תמיד יתכללו איתנו.

אני לא יכול לדון חברים במצבים מיוחדים שקורים בזמנים ובימים מיוחדים. יכול להיות שיש להם מנהגים מיוחדים שהם לא יכולים לעזוב את המשפחה, וזה דווקא ראש השנה או סילבסטר או שזה קשור לכל מיני סימנים. ולכן אני לא דן אותם במצבים כאלו כי הם קשורים למשפחה, הם קשורים להתחייבויות שלהם כמו אזרחים. אולי הם היו צריכים להיות בעבודה כדי להשתתף שם באיזו שמחה. ככה זה.

אני זוכר שעבדתי ברוסיה והייתי צריך להשתתף בכל מיני חגים כאלו, ובוודאי שבמקרה כזה לא הייתי יכול להגיע לישיבת חברים. אז החברים צריכים להבין אותי שאין לי ברירה, אם אני רוצה או לא רוצה אני חייב במשהו להיות בתוך מסגרת העבודה, או בתוך במסגרת המשפחה שאדם חייב.

לכן אסור לנו בימים כאלו לחייב את החברים שיזרקו את הכול ויבואו אלינו. אנחנו גם עושים בזה פרסום לא טוב לתנועה שלנו, שאנחנו בזה רוצים להרוס את כל יתר המנהגים והימים המיוחדים שיש לכל החברים. לכן אני לא מתייחס בכאלה דברים בדרישה לאף אחד. וגם אם יהיו לנו היום פחות חברים מאתמול או משלשום וכולי, זה לא כל כך מפריע לי, כי אני מבין שאתמול הם חגגו וזה לא שייך לדת אלא זה שייך למנהג, וצריכים להבין אותם שהם חייבים את זה לחברה שלהם, למשפחה, לעבודה.

אז בואו נתייחס בהבנה נכונה לכל החברים שלנו. העיקר בשבילנו שעל פני כל הדברים האלה, אנחנו לא מבטלים שום דבר, אנחנו רק בונים קשר בעשיריות ובכל האנושות שהקשר הזה יהיה אך ורק ידידותי, בחום, באהבה, בחיבור, עד שאנחנו מגלים שם את הכוח העליון, כוח האהבה והחיבור שנקרא "בורא".

שאלה: בלי ביטול והכנעה אנחנו לא יכולים להתאחד, קשה להגיע לזה גם בעשירייה. איך כחלק מהדור האחרון להעביר את זה לאנושות?

אנחנו לא יכולים להעביר את זה לאנושות, כי בינתיים אין לנו בעצמנו, בתוכנו את הכוחות האלו, לכן תעזבו את האנושות. כמה פעמים אמרתי לכם, תעזבו את האנושות, אתם לא יכולים להעביר להם כלום כי אין לכם מה. מה תעביר? אתה יכול לעשות רק פרסום בידע, בשכל, להסביר להם על מה מדברת חוכמת הקבלה ושהם יתקרבו כמו שאתם התקרבתם, לא יותר מזה.

הם עוד לא מוכנים לקבל שום כוח פנימי ושום מטרה רוחנית, אלא תסבירו להם בצורה טכנית על מה חוכמת הקבלה מדברת, איך אנחנו צריכים לקשור בינינו, להתקשר כדי לגלות את הכוח הפנימי שנמצא בטבע, שבתוך היקום שלנו יש עוד הרבה כוחות יותר פנימיים ואנחנו צריכים לגלות אותם. וזה הגילוי, אם אנחנו מדומם, צומח, חי מגיעים לדרגת המדבר, ובדרגת המדבר אנחנו רוצים להתקשר בינינו, אז אנחנו פורצים לפנימיות של היקום, לפנימיות של הטבע, ושם אנחנו מתחילים לגלות את הכוח הפנימי של הטבע, שזה נקרא "בורא".

ונקרא בורא מתוך "בוא וראה", תבוא, תגלה, תבין ותשתמש בזה. זאת אומרת, אנחנו כמו מדע, רק המדע פועל מתוך הבנות, רגשות, מתוך כל מה שיש באדם. ולאדם יש רגש ושכל ועל ידיו אנחנו צריכים לחקור את הטבע עד שאנחנו מגיעים למרכז, איפה שהטבע הזה פועל, לכוח הכי פנימי שלו. ואחר כך, מתוך זה אנחנו מתחילים בעצמנו יחד עם אותו כוח לתקן את כל הטבע, זה כבר שלב יותר מתקדם.

אבל אל תתחילו להסביר לאנשים את מה שהם לא מסוגלים לתפוס ובכלל לא מעניין אותם, זה מה שאני שומע שוב ושוב, תפסיקו להראות שאתם חכמים ותשקיעו יותר בעשיריות. ודווקא בזה אתם לא רוצים להתעסק.

שאלה: יוצא מההסבר שלך, שכל מה שקורה לנו בחיים מתחיל להיות בפועל לפי הקשר של האדם עם העשירייה שלו.

כן, דרך הקשר של האדם עם העשירייה, דווקא דרך זה בלבד, בלבד! הוא מתחיל להכיר את המציאות האמיתית. הוא נכנס לתוך הטבע הפנימי ושם הוא מגלה את כוחות הטבע וסך כול הכוח היסודי שלו שזה הבורא.

תלמיד: מה יש בחיבור עם העשירייה שגורם לכזאת השפעה על המציאות של האדם?

כל המציאות נובעת מהעשירייה, כל המציאות זו העשירייה בעצמה, עשר ולא תשע ולא אחד עשרה, ככה המבנה של כל המציאות. רק ניתן לנו לעבוד עם המציאות הזאת בצורה מצומצמת, שתהיה לנו אפשרות להתחיל להיכנס לפיקסל הזה אחד, כדי אחר כך לבנות את עצמנו ולהתקשר נכון לכל המציאות היותר גלובלית. זאת אומרת, להרחיב את הפיקסל שלנו, את העשירייה שלנו, במילים אחרות, לכלול בה את כל יתר צורות וכוחות הטבע.

תלמיד: אבל למה היחס שלי לעשירייה משנה לי את המציאות?

כי זה היחס לבורא, לכן מאהבת הבריות לאהבת ה', איך אחרת? אם אתה לא משתנה בזה שאתה משווה את עצמך לעשירייה כך שאתה נכלל בה, שאתה פשוט מתבטל בה וכן הלאה, אם אתה לא עושה את זה, איך אתה מתקרב לטבע, לבורא שנמצא במרכז עשירייה?

תלמיד: אבל מה קרה שפתאום החשבון עם האדם הוא לפי הקשר שלו עם העשירייה?

מי הוא האדם אם הוא לא נכלל בעשיריה? הוא לא אדם אם הוא לא הגיע לצורה מינימלית של להיקרא אדם בזה, שהוא משחזר את החלקים שנשבר מהאדם הראשון והוא מביא את עצמו לצורה המינימלית הראשונה, שהוא מתחבר עם העשיריה שלו. הבורא עשה בצורה הפוכה, הוא ברא את המערכת הכללית, אחר כך צמצם אותה, שבר אותה, הכין לנו את זה, ואנחנו מתוך השבירה צריכים להקים בחזרה את המערכת הזאת, את מנגנון הזה וכך אנחנו מגיעים לאותו מצב שנקרא אדם. כך אנחנו לא בני אדם, אנחנו עדיין רק מחפשים איך להגיע לדרגת האדם. הדומה לבורא בצורה מינימלית זה, שאני מתקשר עם עשיריה שלי ובונה איתם מערכת מינימלית בהשפעה הדדית בינינו.

תלמיד: מה הפעולה? איך אני מתחיל לעבוד בפועל עם העשיריה?

מתוך זה שאני מרגיש שאני הולך לאיבוד, כמו שהתחלתי את השיחה לפני חצי שעה, ואני מרגיש שאין לי שום קשר לחיים, למהות החיים, למטרת החיים. לא לדברים הטובים ולא לדברים הרעים, אלא אני פשוט נמצא באיזשהו מצב מעורפל לגמרי.

והמצב המעורפל הזה, תסתכלו על האנושות איך שהבורא מקדם אותם, את כולם לאותו מצב, אני אומר לכם, אני רואה את זה במו עיני, כך זה קורה לפני. תראה איך שהוא עושה את זה. זה מה שהוא עושה עם כולם. תדבר עם אנשים ברחוב, עם גדולים ועם קטנים, חכמים, טיפשים, לא חשוב עם מי, אף אחד לא יודע איפה הוא נמצא. רק עדיין ההרגשה הזאת, איפה אנחנו נמצאים, לאן אנחנו, איך לחיות, הם רוצים לקשור את עצמם לחיים הקודמים, שהכול היה ברור, אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות.

אבל כבר אין דבר כזה, הם כבר מרגישים שהם מאבדים את הדברים האלה. כאילו העולם הגשמי שהיה כל כך ברור, בולט, מושך, מעורר, נעלם, מאבד את כוח המשיכה, מאבד משהו שהיה מייצב את כל החיים, ועכשיו פחות ופחות. אנשים כביכול יוצאים, למה יש כאלה תהלוכות, כל מיני התפרצויות? אנשים מחפשים במה אפשר לאחוז בחיים, ואין במה לאחוז, כי הכול, הכול נעלם. אנחנו רואים, הערכים של כל החיים שלנו כולם נופלים.

מה הערך להיות ראש ממשלה, ראש מפלגה, ראש תנועה או משהו? מה הרווח להיות גדול, מדען מכובד? אין, הכול עובר, לכן אנשים נמצאים בחוסר אונים. זה קצת דומה כבר לאותו תינוק שמרגיש ששכחו אותו. ואז משכחו אותי, הם גם יוכלו לקלוט, כמו שאתם רצוי שתקלטו את העניין פשוט, שבקבוצה אתם יכולים לתפוס את העוגן, אחרת לא. כך הבורא מלמד אותנו.

לכן חשוב לנו להרגיש בכל רגע ורגע בחיים עד כמה אנחנו מאבדים את יסוד החיים, ולא יודעים מה לעשות, לאן, מה, ובשביל מה, ושאנחנו נחזור לעוגן שלנו, שזאת הקבוצה. שאם אני נמצא איתם, אני צריך להרגיש שזהו, זה המקום הכי בטוח, ואני מוכן להשקיע בהם את כול מה שאני מסוגל, רק להיות בתוכם. כי בתוכם, דווקא בקשר איתם, אני מגיע לחוף מבטחים, לחוף האוקיאנוס הזה הנורא, ממש.

תלמיד: איך מתחילים לחיות את החיים כך, שאני כל הזמן להסתובב עם העשיריה איתי?

לא כל הזמן, אני מתנתק ומתחבר, מתנתק ומתחבר, כך אני בונה בתוכי את הדמות הזאת. אבל אפילו בזמן שאני נמצא איתם פיזית או לא נמצא איתם פיזית, איפה שאנחנו עושים יחד משהו או לא, אני תמיד מרגיש עד כמה שאני עדיין לא מחובר, עד כמה שעדיין יש לי רצון לברוח מהם, וכן הלאה. וכל הגדול מחברו, יצרו גדול ממנו, אתה תראה עד כמה אתה כל הזמן תחשוב, "אולי אני לא אבוא היום", "אני מרגיש לא טוב", "יש לי הזדמנות", "יש לי סיבה להגיד להם שאני לא יכול", וכן הלאה. את כל הדברים האלה, אתם תראו יותר ויותר.

תלמיד: זה ברור, זה כל הזמן קורה. אני דווקא שואל על הזמנים שאני צריך לחזור אליהם פיזית, אלא שאני לא צריך לחזור אליהם פיזית, אלא כל אחד נמצא בפינה שלו. איך בזמנים כאלה אנחנו עדיין פועלים, חיים מתוך העשיריה, לוקחים אותה איתנו כך, שזה חלק בלתי נפרד ממך, איך אתה כל הזמן נמצא בתוך העשיריה, איך אתה כל הזמן חי אותה?

אני לא יכול להיות כל הזמן, כמה אני יכול להסביר. אני לא יכול להיות כל הזמן בעשיריה, אלא דווקא ההפך. מזה שאני יוצא מהעשיריה, מתוך זה לפעמים אני נזכר שמאין ברירה, אני חייב. ומתי אני חייב, מתי שהיצר הרע, שזה העזר כנגדו, מצייר לי כאלה מצבים בחוסר אונים, בחוסר ביטחון, שאז ממילא אני נזכר בעשיריה. הבורא מסדר לי את זה כבר כך במפנים.

שאלה: לא ברור כל כך הקשר בין האנושות לעשיריה. מה אנחנו צריכים ללמוד עכשיו ממצב האנושות הנוכחי כלפי העשיריה שלנו, או שאלה רק שני תהליכים מקבילים ועלינו רק להיות מודעים לכך?

תהליכים מקבילים, אבל בצורה אחרת. כי האנושות שייכת לאח"פ ואנחנו לגלגלתא ועיניים. ולכן העבודה איתנו היא בצורה יותר קפדנית, יותר מהירה, יותר חדה בכל המצבים. עם האנושות זה אחרת, שם זה מתרחש קודם בצורה גשמית, אצלנו יותר בצורה רוחנית. עוד נדבר עד כמה אנחנו צריכים להשלים את זה.

אבל גם האנושות מגיעה לכאלה מצבים שהיא בעצם צריכה לשאול, בזמן הקרוב זה, זה יהיה, בשביל מה חיים, למה חיים, מה אני יכול לעשות, לאן בכלל אנחנו צריכים ללכת, הם ירגישו את עצמם בחוסר אונים. לאט לאט, זה אותם השלבים כמונו, אבל בדרגה יותר פחותה, ואז הם ישאלו את עצמם, מה איתנו. המבוכה הזאת תביא אותם למצב שקודם כל הם ירצו לשמוע מאיתנו קצת יותר, ולא לזלזל כמו עכשיו. והם ירצו להבין גם את התשובה שלנו, שהפתרון הוא בזה שהם ירצו להתחבר. אבל "ירצו להתחבר" אצלם אין דוגמה כזאת להתחבר, אלא זו תהיה דוגמה משלנו.

שאלה: עכשיו אנחנו בשלב של להתגבש יותר בעשיריות, האם יש לנו מה ללמוד כרגע ממה שהאנושות עוברת או רק להיערך כלפי יציאה אליהם בעתיד הקרוב?

מה שאנחנו צריכים לעבוד כלפיהם, זה כמו שעשינו קודם, לדבר בצורה כללית על מטרת הבריאה והתהליך שאליו צריכים להגיע בלי לשתף אותם בתחושות הפנימיות שלנו.

תלמיד: מה מהאנושות כלפינו?

מהם רק צריכים לראות שעד כמה שהם נכנסים יותר לחוסר אונים, אנחנו צריכים להכין את עצמנו מהר מאוד להיות בשבילם כמגדלור, משהו שמושך אותם, משהו שמאיר להם, כמו שהיום יש ווייז ((waze במכוניות. אנחנו צריכים להראות להם את הדרך ולסדר כך את עצמנו שהם יבינו שכן, זו באמת המפה האחת האמיתית וכל היתר רק מבלבל אותם.

שאלה: כשאני מגדיל את החברים בעיניים שלי ואני מתרכז בחיבור, המשטינים למיניהם מתעוררים בי והם הורסים את המחשבות שלי על ידי זה שהם משתמשים ברצון לקבל שלי, ואז אני מוצא את עצמי במצב של מלחמה. מה צריכה להיות הגישה שלי במצב של מלחמה?

הגישה צריכה להיות להילחם איתם ולחזק את עצמך בתוך העשירייה. לא להילחם נגד ההפרעות למיניהן, לא יודע מהן, אלא רק להתרכז בתוך חיבור עם החברים למטרה, לאיחוד. זה הכול.

שאלה: אם אנחנו לא צריכים להראות לעולם החיצון את החכמה שלנו אלא לעבוד רק בתוך העשירייה, מה הגישה הנכונה שלנו כלפי ההפצה?

אנחנו צריכים לספר להם לפי חכמת הקבלה איך העולם בנוי, איך הוא מתנהג, ושאנחנו צריכים לחזור למערכת של אדם הראשון, שאנחנו כולנו מתקרבים ומתחברים בינינו. את כל זה אנחנו צריכים להסביר להם, שזו החובה של כל האנושות.

אבל אסור לנו לבלבל אותם ולהסביר להם את העבודה הרוחנית הפנימית שלנו. אסור לנו את זה לעשות. אנחנו לא הולכים לסדר אותם לעשיריות, אנחנו פשוט רוצים להביא להם את התמונה הכללית, המפה הכללית איך העולם בנוי ושהוא צריך להיות קשור למערכת אחת, לקשר יפה בין כל בני האדם. זה הכול.

שאם נתקרב לזה אז מתוך ההתקרבות שלנו אנחנו נגיע לחיים יותר טובים, כי זה מה שהם מצפים, זה מה שהם רוצים. וחיים יותר טובים, הם כוללים גם גילוי מערכת הבריאה, שיש בתוך בני האדם היום רצון גם לגלות איפה אני נמצא וכן הלאה, אז במשהו גם את זה.

דברים כלליים, לא עבודה רוחנית. כי את זה הם לא יבינו, הם יגידו שאתה פשוט הזוי.

שאלה: אם החבר נמצא בדרך הרבה שנים והוא במאבק פנימי ולא מסוגל לבחור בין החיים הפרטיים לבין חיי העשירייה, האם החובה שלנו לעזור לו בזה?

אם אדם עדיין נמצא בתחילת הכניסה שלו לעשירייה אנחנו צריכים להשתדל לעזור לו בכמה שאפשר בצורה עדינה, לא לדרוש ממנו יותר מדי אלא לתת לו מקום. להבין שכמו שבמשפחה יש זקנים, יש שנמצאים בגיל העמידה, בגיל יותר צעיר ותינוקות, יש מקום לכל אחד ואחד, כך זה באנושות כולה וכך גם בעשירייה זה יכול להיות.

אנחנו רוצים שבעשירייה יהיו כולם אנשים עם וותק, עם ניסיון רוחני וכן הלאה. לא נכון, צריך להיות הכול. והעבודה שלנו דווקא בעזרה, "איש את רעהו יעזורו" בתוך העשירייה, היא עוזרת לכולם, לא רק לאלו שלא יודעים והם מתחילים, אלא גם לאלו שמתקדמים. לא יכול להיות זה בלי זה. ודווקא קשר בין המבינים, ותיקים למתחילים, הוא צריך להיות יותר חזק מכל יתר הקשרים, כמו שיש יחס בין התינוקות וסבים וסבתות.

שאלה: מה עוזר לנו בעשירייה להסביר את המצב העתידי שלנו של ביטחון ושמחה?

זה נותן לנו עוגן, כוח, דרך סלולה להתקדם למטרת הבריאה.

שאלה: במהלך היום כשאני בעבודה הפנימית שלי כל הזמן חוזר לעשירייה, האם החברים שלי בעשירייה מקבלים משהו מהמאמצים שלי?

הם מקבלים כל מה שאתה מכניס לעשירייה. מהרגשת חוסר הביטחון, חוסר אונים, ייאוש, עד הרגשת השמחה וחיבור וביטחון שאתה מקבל כשאתה חוזר לעשירייה. הכול הם מקבלים וזה נמצא בתוך העשירייה. כל אחד ואחד מוסיף את הדברים האלה לכלי המשותף של העשירייה.

שאלה: יש לי עשירייה דוברת רוסית אבל אני בעצמי נכלל יותר טוב בשיעור כשאני שומע אותו בעברית. האם אני צריך להתבטל בפני העשירייה כדי להיות גם בזה איתם יחד?

קשה לי לענות על זה כי באמת יש הרבה יותר מידע והרגשה והתקרבות דרך עברית, אבל אם האדם נמצא עם העשירייה יחד אז אני לא יודע מה להגיד. אני מרגיש את עצמי יותר בטוח ודאי בעברית, כי בחכמת הקבלה זו השפה שלי, אבל אני לא יכול להמליץ כך או כך. כי זה קשור בעשירייה, אם הוא ידבר נניח ברוסית אז הוא יהיה קשור לעשירייה. אם יתנתק מרוסית אז הוא יהיה מנותק מהעשירייה, זה בכל זאת ישפיע מאוד. לכן הוא צריך להחליט.

אם בעשירייה יש הרבה אנשים ורק הוא מדבר בעברית אז כדאי לו לעבור לעשירייה שמדברת בעברית, שהוא יצטרף אליהם. אולי, הכול בחירה חופשית שלו. אבל רצוי שאדם יהיה בעשירייה שהיא הכי קרובה לשפת האם שלו, או לעברית. אני מכיר כמה עשיריות שלא יודעות עברית, שהם משתדלים בכוח בכל זאת לעבור לעברית. בסופו של דבר זה יכול להועיל אבל זה קשה מאוד.

שאלה: מה צריך להיות ההבדל בהרגשה בין מציאות גשמית לבין מציאות רוחנית?

כשאתה תרגיש אז אתה תראה מה ההבדל. אין לי תשובה על זה. מציאות גשמית אתה מרגיש בעצבים שלך, בכלי הקליטה האגואיסטים שלך. מציאות רוחנית אתה מרגיש בכלי קליטה רוחניים שלך בעל מנת להשפיע, באור חוזר.

שאלה: אם רוב האנושות רואה אותנו כהזויים, איך היא תתוקן בסופו של דבר?

זה יתוקן משני הצדדים. מצד אחד אנחנו נוכל להסביר יותר ויותר מי אנחנו, מצד שני האנושות תראה שהם הזויים וטיפשים ולא מבינים בשביל מה חיים ולאן הם מתקדמים. וכך באיזשהו מקום יתקרבו אלינו. אנחנו צריכים להתקרב אליהם כמו מורים כלפי הילדים, אבל הם יתקרבו אלינו בהבנה שדווקא בנו יש כוח, הבנה, מטרה.

שאלה: מה יגרום להם לראות את זה פתאום?

מה יגרום? ההשפעה העליונה, התקדמות כולנו, גם הם וגם אנחנו. מיום ליום אנחנו מתקדמים יותר ויותר למימוש מהות החיים.

שאלה: פעם אם היה קורה משהו הייתי בטוח באיך שאני מגיב, במה שאני עושה. והיום אני יודע שאני נמצא בהשפעת האגו באופן מוחלט, אז אני לא יודע איך להגיב. לפעמים אני בוחר לא להגיב בכלל.

על מה אנחנו דיברנו היום? מה אדם צריך לעשות בכל מקרים שלו בחיים כשהוא מרגיש שאין לו ביטחון, שהוא לא יודע מה לעשות? בשביל מה המקרים האלו מתעוררים בנו?

תלמיד: פונים לעשירייה, לשאול.

אז מה אתה שואל?

שאלה: אז האם כך אני מחליף את השכל שלי לשכל של עשירייה?

אתה עם השכל שלך נכלל בעשירייה, שכל השכל שלך הוא כדי להתכלל בעשירייה.

שאלה: מה זה בדיוק להתבטל בפני העשירייה, מה אני מבטל? לפעמים חבר אומר"בוא נעשה ככה" אבל זה לא נראה לי.

לא אכפת לי מה הם אומרים, שהם יקראו את מאמרי רב"ש, שם מסבירים איך להתכלל בעשירייה. נקודה, זהו.

שאלה: תיארת בתחילת השיעור שאדם מרגיש שמחה מזה שהוא תלוי בחברה, ושהוא מצא עכשיו את החברים שלו ויש לו את הכל. ממה השמחה בתלות הזאת?

בזה שהרגשתי לפני זה שאני תלוי באוויר, ועכשיו אני מרגיש שיש לי דרך, מטרה, תמיכה, שאני נמצא במקום בטוח שאיתה אני מגיע למטרת החיים. לכן זה מביא לי שמחה. מדברים על דברים גשמיים בכלל, עוד לא על מנת להשפיע וכלום, רק על מצב שלנו ממש, שכך אנחנו מתחילים להתכלל בעשירייה.

שאלה: אני רוצה לשתף פעולה מעשית כשהחברים נמצאים בעשירייה דוברת רוסית.

אני לא שייך לזה, אני לא מבין בזה, אני לא נכלל בכל העניין הזה של סדר קבוצות, של כך או אחרת. בזה אתה צריך לפנות למנהלים שלנו, יש כמה אנשים שמנהלים את זה. אני שייך רק לשיעור הבוקר, לתוכן שיעור בוקר, זה הכל.

ואם אני שומע שיש קבוצות שמתנהגות כך או כך נגד מה שחכמת הקבלה דורשת, אז אני מדבר על זה, אחרת לא הייתי מדבר בכלל.

שאלה: הבנתי שלמען ההפצה לעם אנחנו צריכים לדבר על מבנה העולם ולא על החוויות הפנימיות. אז יכולה להיות הפצה לעם בצורה שאנחנו נסביר את החזון החדש של העולם, איך הפילוסופיה החדשה של העולם צריכה להיות?

אני לא יודע על "הפילוסופיה של העולם", אני יודע שהעולם זקוק פשוט לדעת לאן הוא זז, שיהיה לו יותר בטוח, יותר מובן מה קורה אתו, ואת זה אנחנו צריכים להסביר. שעל ידי הטבע הכללי, כוח הטבע הכללי, אנחנו מתקדמים לצורה אינטגרלית, שכולנו נצטרך במוקדם או במאוחר, ולפי קצב השינויים שבחברה זה יכול להיות בקרוב מאוד, שאנחנו נאלץ להתחבר יחד לחברה אחידה. כמו שהטבע בדומם, צומח, חי, כולם קשורים בכולם, גם אנחנו צריכים להבין שאנחנו כולנו קשורים בכולם.

רק שבדומם, צומח וחי זה מתקיים על ידי כוחות הטבע בצורה הכרחית, ואצלנו צריך שזה יתקיים בכוחות שלנו מתוך הבנה, מתוך ההרגשה, מתוך זה שאנחנו משקיעים בזה הרבה כוחות לבנות קשרים טובים בינינו. וכך נגיע למצב הטוב.

אנחנו בזה לא נכנסים, כמו שכותב בעל הסולם, בשום התמודדות נגד דתות, לא נגד אמונות, לא נגד פילוסופיות, נגד כלום, אנחנו רק אומרים שהכוח הפנימי של הטבע שהתחיל מפיזור החומר במפץ הגדול נגיד, הוא פועל כך שכל החומר לאט לאט לאט מתחבר ונכנס לאיזה מערכת אחידה שהכוחות קשורים בה יותר ויותר ביניהם. וזה שייך במיוחד לחברה האנושית, שאנחנו נצטרך להגיע מכל הבלגן הזה לאט לאט להבנה שאין לנו ברירה, אלא לבנות חברה שבה כולנו קשורים זה לזה בצורה טובה.

זה מה שאנחנו צריכים להסביר. ושזה כוח הטבע, חוק הטבע. ושלא בא לנו לעשות כך או אחרת, אלא מפני שאם תקבלו את כוח הטבע, אז תתקדמו בצורה טובה, ואם לא תקבלו אז תתקדמו גם כן, אבל על ידי לחצים, מכות ומלחמות. זה הכול.

שאלה: האם ההפצה שאנחנו עשינו בחודשים האחרונים באיטליה, הפצה של חכמת החיבור, זה נקרא גישה נכונה לתיקון האנושות?

אני לא יודע מה עשיתם, אל תשאל אותי על זה. אני לא יודע, את זה אתה צריך לשאול את אלו שמנהלים אותך.

(סוף השיעור)