שיעור בוקר 22.02.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ממשיכים את הכנס בעלייה – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: קטעים נבחרים מן המקורות בנושא "ממשיכים את הכנס בעלייה".

"יש הרבה אנשים בעולם, שלא ניתן להם הכח לעבוד עבודת הקודש אפילו בתכלית הפשיטות, אפילו שלא בכוונה ושלא לשמה, אפילו שלא לשמה דשלא לשמה, אפילו הכנה דהכנה של התלבשות דקדושה - והוא כן זכה, שניתן לו רצון ומחשבה, שעל כל פנים יעבוד עבודת הקודש לפרקים, אפילו בתכלית הפשיטות שאפשר להיות - ואם הוא יכול להעריך את חשיבות שבדבר, ולפי חשיבות שהוא מחשיב את עבודת הקודש, בשיעור הזה הוא צריך לתת שבח והודיה על זה.

כי זה אמת, היינו שאין אנחנו מסוגלים להעריך את חשיבות, מה שיכולים לפעמים לקיים מצות ה' אפילו בלי שום כוונה. ואז הוא בא לידי הרגש רוממות ושמחת הלב. וע"י השבח והודיה שנותן על זה, מתרחב ההרגשות ומתפעל מכל נקודה ונקודה של עבודת הקודש, ומכיר את העבדות של מי הוא עובד. ועל ידי זה הוא עולה מעלה מעלה.

וזה סוד מה שכתוב "מודה אני לפניך על החסד שעשית עמדי", היינו על העבר. ועל ידי זה תיכף הוא יכול לומר בבטיחות והוא אומר "ועל אשר אתה עתיד לעשות עמדי"."

(בעל הסולם. "שמעתי". כ"ו. "העתיד של האדם תלוי וקשור בהודאה על העבר")

אלה המילים של בעל הסולם, אנחנו מוצאים אותן בספר "שמעתי" - העתיד של האדם תלוי וקשור בהודיה על העבר. זה נובע מתנאי, שכל מה שאדם עובר - עבר, הווה, עתיד, הוא חייב להיות קשור לבורא עם כל הפנימיות שלו, וכך בהדרגה הוא מתחיל לגלות את הכלי האמיתי שלו במערכת הרוחנית.

תלמיד: כתוב שבזכות ההודיה והשבח האדם מגלה של מי העבודה שהוא מקיים. מה צריכה להיות ההודיה כדי שנגלה את הבורא שאת העבודה שלו אנחנו מקיימים?

אנחנו חייבים להגיע למצב שבו כל מה שנמצא לפנינו אנחנו מרגישים, מאמינים בו, מכירים אותו. כי כל זה שייך לבורא ומגיע אלינו דווקא ממנו, במקרה הזה אנחנו מתחילים להרגיש את עצמנו בהדרגתיות נמצאים בתוכו וכך מתחברים לנצח.

תלמיד: איך לגלות בעבודה שאנחנו עושים שאנחנו נמצאים בבורא?

דווקא בעבודה הזו, בפעולות האלה, במאמצים האלה, אנחנו חייבים לגלות את הקשר הקבוע והמוחלט שלנו אתו, זה מה שהאדם צריך להשיג. אנחנו מקווים להשיג את זה כתוצאה מהמאמצים שלנו, בין היתר בזכות היותנו כאן.

תלמיד: נניח שחבר משתתף בתורנויות, עושה משהו בשביל חבר אחר, איך בפעולות האלה הוא מגלה את הבורא?

יש פעולות ויש כוונות. ברוחניות, כלומר בחכמת הקבלה הכול נקבע על ידי הכוונה. אנחנו צריכים כל הזמן להיות מכוונים לבורא, ואם מופיעה לנו הזדמנות לספוג את כל ההתרשמות מהכלי שלנו, אנחנו לוקחים את כל זה ואז, ההשפעה של גילוי עלינו הבורא מתחזקת במידה שבה אנחנו מסוגלים לאחד בתוכנו את החברים ככל שאנחנו משתדלים להיות באחד שלם ובשלם הזה לגלות את הבורא.

תלמיד: העיקר תמיד לחפש את ההשתוות בכוונות, ורק כשאני מתמקד בזה ויש לי מגע, אז יש כוח שיכול להעלות אותי, ולפעמים אני מצליח לתפוס אותו ואז הוא חומק ממני, האם זה צריך להביא אותי לדבקות תמידית או הניתוקים?

ניתוקים צריכים להיות כדי להדאיג אותך, כדי שלא תהיה בטוח שיהיה לך מגע עם הבורא, שתצא מהרגשת העולם הזה בלבד ותתחיל להרגיש את העולם העליון. לכן כל משימתנו היא להתעלות מעל עצמנו ולהיכנס להרגשת הבורא.

תלמיד: לפעמים אני מצליח ומתרחשת העלייה הזו, אבל אז אני נזכר בכך שאדם לא יכול להיות מעל העיגול שלו, אז הוא יכול להיות בטוח שגם המעגל שלו עולה יחד אתו.

אדם כל הזמן מקבל הזדמנות להתעלות במדרגה אחת מעל זו שהוא היה בה בעבר, לזה אנחנו צריכים להיות מוכנים, אני רוצה להרגיש את זה בליבי, בדעתי, כדי להרגיש כך את המגע עם הבורא.

תלמיד: וככל שיותר מתקרבים לזה, כך יש יותר יראה כלפי זה?

בדרך כלל כן.

תלמידה: בשביל לעלות צריך להרגיש את הכאב שלי, או את הכאב של האחרים?

את הכאב שלך.

תלמידה: מה לעשות עכשיו עם האור שקיבלנו כאן, האם צריך לעשות איזה חשבון? אם נביא הכול לעשירייה שלנו, פשוט נחנוק אותה, אם נחזיר את האור הזה לעולם, האם הוא מוכן לקבל אותו, או שעלינו לסמוך על הבורא ולהחזיר לו את כל מאה אחוז מהאור, שקיבלנו?

לא צריך להחזיר לבורא כלום. החיפושים האלה של מה אני יכולה לקחת מפה כדי לתת לבורא, הן לא פעולות נכונות. הבורא רוצה לראות אותנו בפעולות רוחניות נכונות, והפעולות האלה הן כאלה שאנחנו צריכים להתחבר ובכלי החיבור המשותף שלנו לגלות אותו, את ההשתוקקות שלו למשוך אותנו אליו. זה מה שאנחנו צריכים לאסוף, להביא אליו ויחד אתו להמשיך בדרך הזו.

תלמיד: אני רוצה לנצל את ההזדמנות כדי להודות לך כי אתה מאוד חשוב עבורי. האמת שהבורא נתן לנו במתנה מורה ענק. אני מודה לך ללא גבול כי אתה כל כך חשוב בדרך הרוחנית שלי. כשהייתי בצ'ילה ושאלתי אותך שאלה וענית לי, מאז התחלתי להרגיש מה אני צריך לחפש ומה אני לא צריך לחפש. ובכל הדרך אתה כיוונת אותי, הובלת אותי בדרך הנכונה. תודה רבה, תודה אין סופית.

תודה.

תלמיד: האם הבורא רוצה שאנחנו נגיע ללשמה, כי נראה שנעצרנו בשער ללשמה ויש איזו הרגשה של פחד ומחשבה שאם הבורא היה רוצה שניכנס, הוא היה בטח עוזר לנו להיכנס.

הבורא לא עוצר אף אחד, ואנחנו צריכים להבין שאפילו אם אנחנו לא מרגישים את העזרה שלו, את הדחיפות שלו, אנחנו בכל זאת מתקדמים והכול רק עבודה שלו. ואנחנו צריכים רק לקבל את כל המצבים האלו כמשיכה ממנו, שהוא מושך אותנו.

תלמיד: אם בן אדם לפעמים מרגיש לא טוב, הוא לא בשמחה, איך הוא יכול לעורר שוב את הרגשת השמחה או ההתרגשות?

את זה אנחנו לומדים, והרבה פעמים קוראים את זה שאדם אסור לו להרגיש שהוא לא שמח, שיש לו איזה בעיות, אלא ההיפך, הוא צריך הכול להעביר דרך עצמו דרך הבורא ולהחזיר את עצמו תמיד למצב של שמחה.

תלמידה: האם אפשר לתפוס שהבורא טוב ומטיב גם אם לא מתעוררת באדם תחושה של הודיה?

כן.

תלמידה: אמרת קודם שאפילו אם אני לא מרגישה שהבורא עובד עלי, אנחנו בכל זאת מתקדמים. אם אני לא תופסת את זה, אם אני לא מרגישה שהבורא שולט עלי, איך לראות שאני מתקדמת?

את זה אי אפשר לראות. זה רק בצורה שאת רוצה להמשיך משהו חדש ואז את חוזרת למצב שמרגישה שהבורא בכל מיני מצבים דוחף אותך קדימה.

תלמידה: תודה שאתה מקרב אותנו להרגשה של המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים. בדרך כלל אחרי הכנס אנחנו אומרים שלא צריך להחזיק במה שהרגשנו, אבל משום מה הפעם יש רצון להחזיק במה שהשגנו, בהרגשה של האיחוד.

אתם מתחילים להרגיש את הכלי הכללי ולקבל ממנו אור מקיף. הוא מתחיל להעלות אתכם, להגן עליכם ולהחזיק בתוכו. לכן החל מהכנס הזה ואילך מאוד חשוב להתחיל לעשות בעצמכם אילו צעדים בעולם הרוחני, בקשר הרוחני.

יש לכן עשיריות, יש לכן חיבור ביניכן, בכל מדינה יש אולי כשלושים עשיריות, ואני מוכן לבקר אתכן, מוכן להעביר באינטרנט מכאן שיעורים, כך שהכול תלוי בכן, במידה שבה תתארגנו.

תלמיד: אנחנו נשתדל לעשות כל מה שתלוי בנו כדי לשרת את המלך.

כן.

תלמיד: בקטע שמעתי שעל האדם להודות על העבר וגם על העתיד. קורה הרבה פעמים שהחבר מבקש משהו מהבורא, אחר כך קורה משהו איתו והוא לא מסוגל להודות. אתה מסתכל מהצד וחושב האם זה לא מה שבאמת ביקשת? אותו דבר איתי, בדרך כלל אני לא רואה את התשובה של הבורא בצורה נכונה ולא מסוגל להודות. איך לעזור זה לזה לשמוע נכון את התשובה של הבורא ולהודות?

כדי להבין נכון את תשובת הבורא הייתי ממליץ לחשוב שקיבלת תשובה, גם אם אתה לא מבין אותה. תחשוב שהבורא מפַנה לפניך את כל הדרכים שמובילות אליו. אתם יכולים להתקרב אליו, לפנות אליו, לדרוש ממנו, אבל למעשה זה יקרה כשתצברו את המאמצים שלכם, את הבקשות שלכם ותעלו את כל זה לבורא. אז הוא יענה לכם.

תלמיד: זה מרגיש כמו שכר, ואם אין לי את השכר אז אולי זה כלי, מה צריך לעשות כדי להודות על העבר?

אם מופיעה בי כזאת תחושה של הודיה לבורא ומה שהוא עושה לי עכשיו, לא נשאר לי שום דבר חוץ מלהרכין את ראשי בפניו ולהתמסר אליו שימשיך ויעשה איתי כך גם בהמשך.

תלמיד: לפני הכנס שמעתי איזה בעיות יש לחברים, וביקשתי מהבורא לעבור את המצבים האלה במקומם. והרגשתי ששמעו אותי בצורה קונקרטית. אבל חשבתי שאצליח להתמודד עם זה. בבוקר התעוררתי הודיתי לבורא שהוא העיר אותי, ובמהלך היום החלפתי המון מצבים כשהתפללתי אליו. בסופו של דבר נתקלתי במצב שעד כדי כך הרגשתי כובד שהייתי חייב לצאת ליער ופשוט לצעוק, לבכות. לא ידעתי איך להתפלל אליו כדי שהפעם יעזור לי, ולא קיבלתי תשובה. אני ניסיתי לשמר, להגן, על העשירייה וכדי לא להעמיס עליהם אפילו לא הגעתי לפגישות עשירייה, והיו לי מחשבות לעזוב כי הרגשתי שאני לא שם, שאני האגואיסט הכי הכי גמור שיכול להיות בעולם הזה.

בסופו של דבר באתי לעשירייה ואמרתי "חברים, אני בירידה, אני לא מסוגל יותר תעזרו לי. אני מוכן ליפול לידיים של הבורא ומבקש מכם עזרה". ובאותו ערב הם תמכו בי כל כך, שזה הדבר הכי חזק שהרגשתי בעומק הירידה, את האהבה של החברים.

אני מנסה להוציא תפילה מהשכל אבל אני רוצה שהיא תצא מהלב, ולא יודע איך להתפלל לבורא בכאלה מצבים.

במצבים כאלה צריך לעצור את כל התחושות הפנימיות שלי ולעלות אותם לבורא. זאת תהיה הפעולה הכי נכונה והכי נאמנה. אבל כעיקרון תכתוב, תכתוב באינטרנט, תכתוב מכתבים בשפה הרוסית, בשפות אחרות.

תלמידה: אני רוצה ממש להודות לך שנתת לנו הכול. כשאני עומדת על אדמת הארץ אני אפילו רוצה לרקוד. מהי ההגדרה של העבד או משרת הבורא?

יש הרבה מדרגות. מאדם שלא מרגיש שום דבר בחיים שלו, כמו למשל ילד קטן, ועד למדרגות הגדולות. בדרך הוא מתפטר מהאגו, מכול האחריות שלו על הכול, ועולה מעלה מעלה כדי לעשות משהו אך ורק למען הבורא. זאת העלייה שלו. צריכים להמשיך ולהבין שבדרך אנחנו נצטרך לעבוד על הרבה שינויים, שכל שינוי במשהו מזיז אותנו עד שאנחנו נגיע לרצון כולו להשפיע.

תלמיד: האדם עובר בדרך הרבה מצבים, ירידות עליות, וגם בכנס אנחנו עברנו מצבים שונים. ובכנס זה מאוד שונה, בכנס אנחנו יכולים לעבור ירידות מאוד עמוקות וזה לא נמשך זמן רב בכלל, זה עובר מהר. בעבודה שלנו ביומיום, ירידה קטנה יכולה להרגיש מאוד כבדה ולמשך זמן רב. איך מתמודדים עם זה?

איך לקצר את הזמנים? הכי טוב שאדם יכול לעשות כדי לקצר את הזמן שלו בעליות או בירידות, זה פשוט להתכלל בעשירייה שלו. ואני כאן לא כל כך שומע על העשירייה. אנחנו מדברים על כל מיני דברים, כמו איך לדבר עם הבורא, אבל עשירייה זה היסוד שלנו, זה הרוחניות שהבורא נתן לאדם. אנחנו לא כל כך שמים לב לכך, וזה לא טוב. לכן צריך לארגן יותר חזק את העשירייה וממנה והלאה לפנות לבורא.

תלמיד: אם אדם מוצא את עצמו בעבודה יומיומית בשגרה, שאין לו כוונה בעבודה, הוא צריך להיות מודאג מזה ולעשות עם זה משהו?

הוא צריך להיות מודאג אבל הוא צריך גם להיות כולו בהודיה לבורא. כי בזה שהבורא לא נותן לו הרגשת הודיה יש לו סיבה לחקור את המצב ולעלות בעצמו שאלה לבורא, למה הוא עושה איתי כך.

תלמידה: מה זה נקרא להגיע לחיבור בפנימיות שלנו ואיך זה קשור ל-למצוא את הבורא בפנימיות שלנו?

אפשר להגיד שזה אותו דבר. את סוגרת את המעגל הזה מחיצוניות לפנימיות וההיפך, מפנימיות לחיצוניות, אבל באיזו נקודה את פוגשת אותו העיגול שהוא יסתובב נגד כיוון השעון, ובעד כיוון השעון, לא חשוב, וכך את מוצאת את עצמך.

תלמיד: הסתיים הכנס ואנחנו מדברים על הודיה לבורא. נזכרתי שלפני כמה זמן נתת לנו תרגיל, שכשאני הולך לישון עליי להודות לבורא, "מודה לך על כל מה שנתת לי בעבר, על מה שאתה נותן לי עכשיו ועל מה שתיתן לי בעתיד". במהלך כמה חודשים עשיתי את התרגיל הזה והבנתי שזה זיוף, שזו לא אמת. כלומר ראיתי שאני שונא את מה שהוא נתן לי ונותן לי, ולא גם היה מובן מה לעשות עם זה. אני שש עשרה שנה בקבוצה, אני משקיע הרבה, מרגיש שאני בשימוש ושירות הבורא בנאמנות, וברגע שהתחלתי לעשות את התרגיל, פתאום גיליתי שאני שונא את כל מה שהוא נותן לי, ופעם ראשונה היה חשוב לי שאני לא מסכים עם זה. איך ניתן להודות בכנות מהלב ולא בצורה מכאנית?

ואם היית מגלה שאתה באמת נמצא במצבים ותחושות הפוכות לבורא, איך אז זה היה? הוא יצר אותך עם כל מה שיש בך, ועכשיו הוא נותן לך מילויים, ואתה לא רק מסרב להם, אלא אתה מוכן לברוח מהם. מה לעשות?

תלמיד: אני רואה שכדי להודות לבורא זה גם תיקון שצריך לקבל. כלומר, לפני כן חשבתי שאני מודה לבורא, וברגע שהתחלתי לעשות את התרגיל הרגשתי שאני שונא את מה שהוא נותן לי, שאני שונא את זה שהוא לא נותן לי. איך יכול להיות שאני מקלל את מי שאני משרת? הגעתי למשבר ולהבנה שאני לא בשמחה ולא בהודיה. אבל המורה שלי אומר שעליי להודות לבורא, וככל שאני מנסה, כך אני מגלה שאני לא נמצא בהודיה, ואז אני במבוי סתום ולא מבין איך להודות באמת, או להמשיך את הפעולה בצורה מכאנית.

הייתי מייעץ לך לבטא את כל התחושות שלך, כנראה הן בעיקרן שליליות מהשגחת הבורא כלפיך.

תלמיד: לאן לבטא? לבטא בעשיריה, איפה?

לאן לבטא? במחשבות שלך, במילים שלך, אפשר בתוכך, זה לא משנה איך. העיקר שתהיה מוכן לחתום מתחת לזה. תדפיס במחשב.

תלמיד: יש רושם שאנחנו לא סתם לומדים את הקטעים האלה, ושיש שלב מסוים שאחריו אין יותר התקדמות בלי שמחה והודיה. זה לא אמת שאתה עובד את הבורא אם אתה לא בשמחה והודיה, אלא בשלב מסוים אתה חייב להתקדם רק בשמחה והודיה. האם יכולה להיות החלטה שאנחנו בעשירייה נבקש את התיקון הזה, ונגיד "אנחנו לא מסוגלים להודות לך, תן לנו את הכוח להודות, תן לנו את התיקון שנוכל להודות לך"?

כמובן שאנחנו יכולים, הבורא מצפה לזה וזה מאוד חשוב.

תלמיד: כלומר, הודיה ושמחה לבורא זה גם תיקון, גם את זה צריך לבקש.

זה לא גם, זה התיקון.

תלמיד: אמרת שאנחנו צריכים להגיע למצב שבו העולם החיצוני יהיה טריוויאלי, ומה שחשוב שנרצה להיות בדבקות בבורא בכל רגע. איך אנחנו, שעוד לא הגענו למצב שלך, יכולים להעלות את העבודה הזאת לשיא החשיבות בתוך העשירייה כשאנחנו חוזרים עכשיו הביתה, כשחלק מאיתנו מרגיש ממש מת רוחנית? איך אנחנו מעבירים את זה לחברים שלנו?

אתם עדיין נמצאים ועוד תימצאו זמן מה תחת ההשפעה הישירה של הבורא, ההשגחה שלו, לכן קחו את זה לתשומת ליבכם. כל מה שיקרה לכם, הכול מגיע מהשפעה מלמעלה. תנסו לכתוב את המילים הכי בולטות, את הפניות לבורא, ולהפוך אותן למילות מפתח בשביל עצמכם. משם והלאה נתקדם ביחד.

תלמיד: שמעתי שאמרת שהחל מהכנס הזה ואילך עלינו להתמקד יותר בעשירייה, לנסות לחפש, לעשות צעדים רוחניים בתוך העשירייה.

כן.

תלמיד: האם אתה יכול לכוון אותנו מה העבודה שלנו עכשיו אחרי הכנס בעשירייה ובכלל?

אנחנו מגלים שהשפעה לבורא היא דרך העשירייה, לכן כך אנחנו צריכים לעשות. בצורה כזאת, בדרך הזו אנחנו צריכים ללמוד להשפיע עליו והוא מצידו עלינו, זה נקרא "אני לדודי ודודי לי", שכולנו מכוונים לבורא אחד, ומאותו בורא אחד מקבלים השפעה על כולנו. כך נגיע למצב שכל אחד וכולנו יחד מגיעים לכיסא הכבוד, מגיעים לבורא.

תלמיד: מורגש שהפרט הולך ומיטשטש, ומורגשת יותר עשירייה, זה הדבר.

נכון.

תלמיד: מה הוא אותו כיסא הכבוד שאתה מנסה לבטא?

על כיסא הכבוד אתם יכולים לקרוא בחוכמת הקבלה.

תלמיד: במשך יומיים עברנו יחד רכבת הרים של מצבים. אתה יכול לנסות לסכם מה עברנו, מה קיבלנו?

מה עברנו ומה קיבלנו? עברנו נחיצות בחיבור, נחיצות בתפילה שצריכה להיות מכוונת אך ורק לכיסא הכבוד, למקום הבורא. אנחנו עכשיו בעצם מסיימים את הכנס, אבל זה לא שסוגרים את הדרך, אלא ההיפך, יש לנו מהיום והלאה דרך צלחה, צריכים להצליח בהתקשרות שלנו לבורא ובפנייתנו אליו, והוא חייב לעזור לנו להצליח.

תלמיד: אמרת שיש לפנינו דרך צלחה בפנייה שלנו לבורא. מה יבטיח שנצליח בדרך הזאת? או שהיא כבר מובטחת לנו, ואין עלינו איזו חובה. מה עלינו לעשות עכשיו כדי להצליח בדרך מהכנס הזה ואילך?

להצליח מהכנס הזה והלאה, אנחנו יכולים אך ורק בתנאי שבכל רגע נזכה להארה מיוחדת שמגיעה אלינו מהבורא, ומתפשטת על כל הנטיות, הנתיבות, של ההארה.

תלמיד: וכשאמרת שאנחנו צריכים לעשות צעדים עצמאיים בעולם הרוחני, מה זה אומר לעשות צעד עצמאי דווקא כשנכנסים למערכת יותר מקושרת, אינטגרלית, תלותית?

זה מפני שבסך הכול אנחנו צריכים להרגיש שכולנו נמצאים בכלי אחד.

תלמיד: איזו עצמאות יש, למי?

לכל אחד.

תלמיד: עצמאות במה?

עצמאות בכול. וככל שמתקדמים יותר, מרגישים שהעצמאות עוטפת אותנו מכל הצדדים.

תלמיד: קודם כל אני רוצה להודות לך על כל מה שאתה נותן לנו. אתמול ראינו סרטון שבו אמרת שאתה מחויב לרב שלך, לרב"ש, להמשיך את דרכו. דיברנו עם חברים, וברשות הקהל הקדוש שכאן אני מרגיש שאנחנו רוצים להתחייב, ולהכריז שאנחנו רוצים להמשיך את דרכך, ורוצים לשמח בזה את הבורא. ואני בטוח שגם העולם ירגיש את כל מה שעשית, ונעשה ביחד.

תודה רבה. אז בטוח שנצליח.

תלמיד: מה הקשר בין הודיה לבורא, והודיה לרב?

הודיה לבורא היא נצחית ושלמה, והודיה לרבו, היא עד כמה הוא משיג את רבו.

תלמיד: כשבן אדם מרגיש הודיה לבורא על המצבים שהוא קיבל, מה הסיבה שהוא מקבל מצבים הכי קשים כלפי אותו מצב?

זה כדי שהוא ישתדל לעלות יותר. אם הוא יתחיל להרגיש הקלה בדרך, איך הוא ייתן עוד קצת, ועוד קצת כוחות כדי להצליח? לכן נותנים לו בכל פעם מכשולים יותר גדולים.

תלמיד: לפעמים אנחנו מרגישים בלופ, אני עובר איזה מצב, ואני בהודיה לזה, אבל אני מרגיש שאותו מצב בא שוב, ועכשיו זה יותר קשה. כאילו התגברתי על זה, ועכשיו אני מול אותו מצב בצורה יותר קשה. למה הלופ הזה?

אתם תראו שזה נכון, ואמת, וכך צריך להיות.

תלמידה: אנחנו לומדים על לאהבת ה' מאהבת החברים, ושאנחנו לומדים את חכמת הבורא ממך. אם אנחנו נעבור מהכלי שלך כדי להשיג את חכמת הבורא, מה הפעילויות הבסיסיות שאנחנו צריכים לעשות כדי להשיג את זה?

רק חיבור ביניכם. רק חיבור ביניכם.

תלמידה: במהלך הכנס אנחנו באמת עוברים כל מיני הרגשות, וככל שהרגשות כל כך חזקים ואנחנו באמת בתוך ההרגשות האלו, הקשר בין החברים כאילו נמצא בצד. זה בצד, הבן אדם לא מתעסק עם זה. איך אני יכולה לשכנע את עצמי שכל מה שאני מרגישה לא חשוב, ואני צריכה להתמקד רק בקשר בינינו, כך שכל הזמן החבר שלי יהיה הראשון.

כן, האמת שאת צודקת.

תלמידה: איך לעשות את זה, איך לשכנע את עצמי, שזה יהיה ככה?

לחשוב על זה, כל הזמן לדבר על זה עד שתרגישי שזה יוצא מהלב שלך.

תלמיד: אתמול אמרת שצריך לברר את האהבה. כל הזמן דיברנו שקודם יש לנו ערבות, ואחר כך אהבה, כאילו שהערבות זה הכלי, ואהבה זה האור. וחשבתי מה זה ערבות? שזה מה שנותן לי אפשרות כדי להרגיש את האחר, כאילו אני מרגיש את עצמי, וזה הקשר הבסיסי.

כן.

תלמיד: אז קודם יש לי עשירייה, יש חברים מהעשירייה שלי כאן. אני אוהב את החברים שלי, ואני צעיר, אז אהבתי גם הרבה נשים. אבל אני מרגיש שקודם אני אוהב אנשים, אבל אחר כך אני מתחיל לאהוב את האהבה. אני אוהב את תהליך האהבה.

בסדר.

תלמיד: ומה שבורא נותן לי או לא נותן, זה העניין של הבורא, זה החשבון של הבורא, זה לא התפקיד שלי. אבל אם הוא נותן לי אפשרות כדי לתת לו משהו, ואני לא הצלחתי, זו יראה גדולה.

אני מבין.

תלמיד: ואני באמת לא יודע מה אני צריך לעשות.

זה יתוקן לאט לאט בדרך, בצורה הדרגתית.

תודה לכם חברים וחברות, תודה רבה על שהייתם כאן, השתתפתם, נתתם יגיעה בלימודים, בהתחברות, בכל דבר. אלו דברים שאין להם שיעור, הם אף פעם לא נעלמים, הם נכנסים לחומר, והחומר סופג אותם ומשתנה על ידם. לכן ההשפעה שלכם היא גדולה מאוד, ובאמת יש במה לקנא בכם.

(סוף השיעור)