שיעור בוקר 10.10.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"התכללות" - קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא "התכללות" - קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מספר 3.

"הגוף עם איבריו - אחד הם. וכללות הגוף, מחליף מחשבות והרגשים, על כל איבר פרטי שלו. למשל, אם כללות הגוף חושב, שאיבר אחד ממנו, ישמשו ויענג אותו, מיד אותו האיבר יודע מחשבתו, וממציא לו התענוג שחושב. וכן אם איזה איבר, חושב ומרגיש שצר לו המקום שהוא נמצא בו, מיד יודע כללות הגוף מחשבתו והרגשתו, ומעבירו למקום הנוח לו.

אומנם אם קרה, ואיזה איבר נחתך מן הגוף, אז הם נעשים לשתי רשויות נפרדות, וכללות הגוף, כבר אינו יודע צרכיו של אותו האיבר הנפרד. והאיבר, אינו יודע עוד מחשבותיו של הגוף, שיוכל לשמש אותו ולהועיל לו.

ואם יבוא הרופא, ויחבר את האיבר לגוף, כמקודם לכן, הנה חוזר האיבר לדעת מחשבותיו וצרכיו של כללות הגוף. וכללות הגוף חוזר לדעת צרכיו של האיבר."

(בעל הסולם. "מאמר לסיום הזוהר")

כן. כתוב בצורה פשוטה.

שאלה: אין לי שאלות ישירות על המשל עצמו, אני אנסה ללכת לנמשל - להרגיש את החברים בקבוצה, להרגיש את עצמנו כגוף אחד. מה זה שאיבר אחד מרגיש איבר אחר, מה זה שחבר מרגיש חבר אחר?

בכל החושים שיש לאדם הוא יכול להרגיש אדם אחר. קשה לתאר את זה אבל אנחנו צריכים להאמין שככה זה.

תלמיד: האם אני באמת יכול להרגיש חבר או שאני מרגיש את עצמי?

לא. אתה מרגיש את עצמך ובתוך הדמות הזאת אתה גם יכול להרגיש התלבשות של החבר.

תלמיד: מהי אותה התלבשות של החבר שלא הייתה בי קודם?

קודם לא הרגשת, לא התייחסת, לא ייחסת את החבר לעצמך, מה שאין כן עכשיו, מפני שאתה מרגיש את עצמך ואיך הוא משפיע עליך, אתה יכול לעשות כאן איזו פעולה שעל ידה אתה מקבל את ההתרשמות שלו בך ואתה יכול להמשיך עם זה.

תלמיד: איזו התרשמות מהחבר אני יכול להרגיש, האם זו לא השלכה של הרצונות האגואיסטים שלי?

יכול להיות.

תלמיד: איזה חבר אני מרגיש? אני מרגיש את עצמי, חוץ מזה מה עוד יש לאדם?

יכול להיות שאתה רוצה להרגיש לא את עצמך אלא את החבר, איך הוא ללא שום קשר אליך, ואז אתה באמת משיג את אישיותו.

תלמיד: איך להרגיש את החבר במנותק בעצמי? אני לא מבין איך להרגיש ישות של משהו אחר שלא דרכי, שלא דרך הכלים שלי, הרצונות שלי, כמשהו נקי?

זה קשה, אבל זה אפשרי.

תלמיד: כשאומרים להצטער בצער חברו או לשמוח בשמחת חברו, איזה צער אני מרגיש, של החבר או את הצער שלי, מה היה קורה אם אני הייתי במצב הזה?

כאן אתה כבר רואה לפי המילים שלך שאנחנו צריכים לעשות כמה פעולות כדי להגיע לתוצאה. אנחנו צריכים להרגיש את דמות החבר בתוך הרצונות שלנו, שלי, ואחר כך להשתדל לנתק אותם, להפריד ביניהם, ולבטל [ולהבדיל] את דמות החבר מתוך הכלים שלי.

תלמיד: מה זו דמות החבר שאין בי, הדמות שלו, נקי?

אין דבר כזה, אם אתה מרגיש אותו אז הוא התלבש בך.

תלמיד: ואם הוא התלבש בי?

אז זה כבר לא הוא ולא אתה, אלא משהו שבאמצע.

תלמיד: מה התלבש בי? מראש אני טוען שזה בעצם כבר היה בי, אני כבר מראש תפסתי בכלים כאלה את הדמות הזאת.

לא. אם אתה תפסת אותו והבאת אותו להתלבשות בך, זה כבר לא שלו ולא שלך.

תלמיד: מה לא היה בי לפני שעכשיו התלבש בי כדמות של החבר, מה החידוש הזה שיש בי עכשיו בתפיסה?

דמותו.

תלמיד: מה דמותו?

זה האופי שלו, היחסים שלו, כל מה שלא הרגשת קודם ומרגיש עכשיו.

תלמיד: ואין בי את מה שיש בו?

לא, אין.

תלמיד: בשביל מה אני צריך את מה שיש בו?

הבורא סידר כך שיהיה לנו קשר בינינו.

תלמיד: כדי ליצור בינינו קשר אני צריך את מה שיש בו?

כדי ליצור, כדי שנראה את הקשר הזה כדבר הכרחי שעל ידו אנחנו יכולים להגיע למטרת הבריאה.

תלמיד: ודמות החבר שמתלבשת בי זה דבר חדש בעצם, זה התכללות?

כן.

תלמיד: יש תרגילים איך לצאת מעצמנו ולהלביש את דמות החבר בתוכנו?

זה כל מה שאנחנו לומדים.

תלמיד: איך אני מביא את עצמי ליותר הזדהות עם חבר? אם אני מרגיש שאין לי איזו אמפטיה, אין לי הרגשה כלפי החבר, אני לא מרגיש את הצער שלו על אף שאולי כולם כן מצטערים איתו, אני לא מרגיש את השמחה שלו על אף שאולי כולם שמחים איתו, אני אדיש למצב, איך אני מביא את עצמי להרגשה כשאין לי הרגשה כזאת?

זה חסר לכל אחד, אפילו לאדם הכי רגיש בכל זאת אין את זה. איך אנחנו צריכים לנהוג במקרה כזה? להתפלל, לבקש. לבקש שהבורא יקרב בינינו, שיפתח לנו לב החבר.

תלמיד: ואם אני מרגיש שאני הופך להיות יותר אדיש למה שעובר על החברים, אני פשוט יותר ויותר קהה חושים כלפי מה שקורה להם, מה אני יכול לעשות?

נתנו לך מלכתחילה, עוד לפני השאלות האלה, קשר עם החברים, אתה צריך להשתדל לעורר את הקשר הזה בכל התכונות שלך.

שאלה: אפשר להבין מה זה להזדהות עם צער חברו או שמחת חברו, אבל לא הבנתי איך להפריד את דמות החבר מהכלים שלי?

עוד לא דיברנו על זה, עוד נדבר.

שאלה: כשמדברים על אהבה זה שינוי ביחס שלי למישהו אחר, לכולם או לבריאה. כשמדברים על התכללות, זה עדיין רק שינוי שבי, כלומר האם יש משהו הדדי בהתכללות, או שזה עדיין רק שינוי ביחס שלי, שאני איכשהו כולל משהו בתוכי? האם אני תלוי בזה שהחבר גם יכלול אותי או שאני יכול לכלול אותו בלי שהוא ישתתף?

המצב השני הוא בסדר.

תלמיד: שאני רק אכלול אותו?

כן.

שאלה: בתור איבר נפרד מהגוף אני יכול להשתתף עם החבר בשמחתו, אבל איך לשאת כאב של החבר? אני רוצה לעזור לחבר לשאת את הכאב שלו, אבל אני לא יודע איך לקחת ממנו את הכאב ובאמת להקל עליו. אני מרגיש שאני לא יכול, כי זה לא כאב שלי, אני רוצה להיות שותף ולא יכול.

אז תפנה אליו ותשתדלו לחבר את הכלים. לי אין מה להוסיף.

שאלה: לפני שלמדנו על ההתכללות הייתי בטוח שההתכללות שלי עם החברים תלמד אותי להתבטל, ומאז שהתחלנו ללמוד לפני כמה ימים על התכללות אני שומע שלפני ההתכללות צריך לבוא ביטול. האם הביטול הוא לפני ההתכללות?

כן.

שאלה: אשאל שאלה של מתחיל אבל זה כדי להבהיר את הנקודה. יש אנשים מאוד רגישים לפי הטבע שלהם, הם ממש יכולים להרגיש את הכאב שלך, לתאר לך אותו, להרגיש אפילו מה אתה חושב. יש כאלה שאפילו הופכים את זה למקצוע. מה יש למקובל בהרגשת הזולת, שאין להם?

למקובל יש הרגשת הפנימיות שלהם, הרצון שלהם, מאיפה הוא נובע ולאן הוא נמשך.

תלמיד: זו הרגשה, או כבר תובנה של התהליכים?

בין זה לזה. הכול תלוי באדם עצמו, עד כמה הוא נמצא בחקירה, בחיטוט, ביישום הדברים האלה.

תלמיד: למה לפני הרגישות צריך את אטימות הלב? למה תמיד קודם באה אטימות ואחר כך פתיחה? למה אי אפשר להיפתח בהדרגה?

כי כל דרגה, כל השגה ברוחניות, היא בפני עצמה.

תלמיד: מה זה אומר?

שזה לא אותו כלי שהיה קודם, צריך להיות זיווג חדש, התפתחות האור מחדש, בכל העשרה כלים וכן הלאה.

תלמיד: וההרגשה של כללות הגוף שכבר האיברים מחוברים, היא הדבר שאנחנו צריכים לשאוף אליו? להרגיש את כללות הגוף?

כן.

שאלה: אני לא יכול לזהות איפה אני, איפה התכונות שלי, בכל היחסים עם החברים אני מרגיש את תכונות החברים. האם אני אוכל לזהות את התכונות שלי או שהן כללות כל התכונות של החברים?

זה לא כל כך חשוב אם אלה התכונות שלך או לא שלך, הדבר העיקרי שהבורא רוצה הוא שאתה תברר דרכן, ולכן מעלה אותן בך.

תלמיד: אז אין לי מה לחפש מה התכונות שלי?

לא.

שאלה: מה ההבדל בעבודה שלנו, כשמדברים על חיבור בין גופים או נשמות, מה הביטוי של זה? בקטע שקראנו בעל הסולם דיבר על גוף.

הכוונה לרצונות.

תלמיד: אבל אנחנו לומדים שאנחנו לא מתחברים ברצונות.

בכל זאת מתחברים, משפיעים זה על זה.

תלמיד: אופני ההשפעה זה כבר התיקון של הרצון, של הגוף?

כן.

תלמיד: וכשמדברים על הגוף, זה מה שאמרת עכשיו?

כן.

שאלה: אחרי שלוקחים את הכאב של החבר, איך עולים משם ולא נשארים עם החבר בתוך הכאב? איך לעלות ביחד עמו?

מתחברים עימו, מחבקים אותו ומעלים את שנינו יחד מאותו המקום, בור, עד שמרגישים שיכולים לעשות זיווג על אותו רצון שגילינו, עם אותו האור שהתגלה.

שאלה: אם חבר מרוחק, לא שותף לפעולות העשירייה, לשיעורי הבוקר, אבל לא נמצא ב"צא", אני לא יכול לדעת מה חסר לו בעבודה, כמו יתר החברים. אני יכול לשער שחסרה חשיבות, שיש לו רגשות אשם, שהוא מרגיש כמו עם מינוס גדול בבנק שלא יכול לסגור את הפער. אבל ביחס שלי אליו, העבודה שלי כפולה, אני גם חותר בשתי ידיים עם החברים בעבודה, וגם מוודא שהחבל לאותו חבר, לגלגל ההצלה שהוא נמצא בו, מעוגן אצלי טוב. האם אני אמור לשים לב לזה כל הזמן או שאני אמור בזמן החתירה עם החברים, שתהיה לי נקודה פעילה בלב ואני כאילו שולח אותו על המים, כדי שלעתיד אמצא שוב את הקשר איתו?

לפי האופי שלי אני לא מוותר על אף אחד, אפילו הכי מרוחק. אם הוא יצא אז יצא, מדי פעם אני נזכר בו ומתפלל. אבל החבר שאני מזמין לסעודה, היצר בפנים אומר לי שהוא לא יבוא, ולמרות זאת אני ממש מתכוון ומרגיש שהנה יש הזדמנות גדולה וכן יש אפשרות שהוא יבוא. האם אני חייב להמשיך עוד ועוד לעשות את הזימונים האלה או לשחרר ולצפות שיקנה את עולמו בשעה אחת פתאום והוא יופיע וישב איתנו?

איך הוא יקנה?

תלמיד: ככל שאוסיף בזה מאמץ, מתוך הבנה שאפילו אם אני לא משיג מזה כלום, הכניסה והיציאה שלו מכשירים בעצם את המציאות הזו של החברים והבורא שמקיים את החיבור הזה להקים את השכינה מהעפר, ולכן דווקא כלפי חבר שמרוחק, אני חייב תמיד להוסיף עוד קצת מאמץ.

בסדר, זה נכון.

תלמיד: זה דבר שחשוב שנדבר עליו בעשירייה?

כן, זה מוצא חן בעיני הבורא.

שאלה: התכללות היא כאשר אני מצרף לעצמי את הרצונות של החברים ומעביר את התענוג לרצונות החברים, ואז אני נהנה באותם הרצונות שצירפתי לעצמי?

התכללות היא כאשר יש ביניכם פעולות משותפות שבהן מתחברים הרצונות שלכם, וברצונות המשותפים האלה, אתם יכולים להעביר פעולה רוחנית.

תלמיד: לפני כן שמעתי ממך שאפילו אם החבר לא משתתף בזה אני יכול לחבר את הרצונות שלו ולהדביק אותו אליי.

תלמיד: אני יכול בעצם ליהנות ברצונות של החברים עם הרצונות שלהם הפכו לשלי, אני עושה צמצום על הרצונות שלי ומעביר תענוג לרצונות שלהם כביכול?

למה לא יכול להיות כאן רצון משותף?

תלמיד: אין לי עוד שותפים, אבל אני מצרף לעצמי את הרצונות שלו והוא מצרף אליו את הרצונות שלי, האם זה "תינוק" משותף?

זה לא חשוב, מה אתה רוצה להגיד?

תלמיד: בסופו של דבר התענוג הזה הרי מגיע מהבורא, האם כך אני מגלה כמה הבורא אוהב את החברים ובזה אני מגלה את אהבתי אליו ואת אהבתו אליי?

נניח שכן.

שאלה: מה יש בתוך החבר חוץ מהתכונות הגשמיות שלו, שאני רוצה להתחבר אליו? שאני חייב להתחבר אליו?

כל התכונות. כל התכונות, כל היחס שלו לאחרים, לבורא, את זה אין לך, אתה רוצה גם על ידי הכלים האלו להתקרב לבורא.

שאלה: האם כדי להגיע לאהבת החברים צריכים להגיע קודם להרגשת החברים, להרגיש את החבר?

אין דבר כזה, פשוט הרגשת החברים וזהו.

תלמיד: כדי להגיע להרגשת החברים צריך קודם לעשות ביטול?

כן.

תלמיד: במה להתרכז? יש חיסרון להיות בכל השלבים האלה, האם להתרכז בביטול?

העיקר להתבטל.

שאלה: בעל הסולם מדבר בטקסט שקראנו על הרגשת כללות הגוף.

כן.

תלמיד: יש יחס בין אדם לחבר, האם כללות הגוף זה היחס של האדם לחבר ולעוד חבר ולעוד חבר וכך הגוף נבנה, או שיש משהו נוסף על הרגשת החברים שהוא כבר הרגשת כללות הגוף?

לא יודע מה להגיד לך. תשאל אותו אדם מה הוא מרגיש, לְמה הוא נמשך, לאיזה חיסרון בחבר הוא רוצה להידבק, באיזה רצון הוא רוצה לממש את הקשר ביניהם.

תלמיד: זה בינו לבין החבר, לבין משהו גבוה יותר שיש ביניהם?

כן.

תלמיד: ואז יש לו יחס לחבר אחר שדרכו הוא מגלה עוד תכונות?

כן, וכן הלאה.

תלמיד: האם מהאוסף הזה של החברים, נקרא לזה עשירייה לצורך העניין, יש משהו חדש שנקרא כללות הגוף או שכבר בין חבר לחבר נמצאת כללות הגוף?

בדרך כלל כללות הגוף זה הרצון הכללי, המשותף בין שניים או יותר.

תלמיד: מה מוסיף ה"יותר" הזה, מה מוסיפים עוד חברים בתוך הרגשת כללות הגוף?

זה יותר גדול, יותר עשיר בכל מיני תוצאות, תופעות.

תלמיד: זאת אומרת, לא מספיק יחס לחבר אחד?

לא.

תלמיד: מזה בא צורך לעוד הרגשה?

כן.

שאלה: בעל הסולם נותן דוגמה של האיבר שנדבק בגוף ואז עובר בעצם הדם וכל המידע מהגוף אל אותו איבר. בהתכללות זה נשמע קצת אחרת, זה לא נשמע הכרחי ממש כמו דם שמחייה בפועל את הגוף. מה בעצם עובר בפועל בינינו בהתכללות, מה הדבר הזה שמגיע אל האדם?

בהתכללות עובר בין השניים מה שכל אחד רוצה למסור לאחר.

תלמיד: כלפי הגוף שאנחנו מנסים לרקום בינינו בעשירייה, מה החברים מעבירים אחד לאחר, מה הדבר הזה שגורם להם כביכול להידבק?

השתתפות, התקשרות, התכללות.

תלמיד: אני אשאל אולי מכיוון אחר. באיברים בגוף האדם יש צינורות שמעבירים את הדם, מה הם אותם צינורות שקיימים בינינו?

אלו צינורות שמקשרים בינינו, ועל ידם כולנו מקבלים אותו דם שלא היה בנו קודם, ומתחילים להיות קשורים בדם הזה יחד, ואז יכולים לעלות מהדרגה הזאת שבה כולנו יחד, אחד, למדרגות יותר גבוהות, יותר מיוחדות.

תלמיד: לפני שאנחנו בונים אותו מסך משותף שאיתו אפשר לבנות מדרגות יותר גדולות, איך האדם יכול להתחבר לצינור הזה, מה אני צריך לעשות כדי לא רק להתחבר ולהתכלל עם החברים, אלא שזה יהיה קבוע?

מה תלוי באדם? עד כמה הוא מתקשר לאחרים?

תלמיד: איך לא רק להתכלל כל פעם עוד קצת, אלא שהקשר הזה יהיה באופן קבוע?

אין דבר כזה קבוע, כל פעם אלו קשרים חדשים, קישורים חדשים, וכך אדם יותר ויותר נכלל מכולם.

שאלה: אנחנו כל הזמן מנסים להתבטל, להתכלל. נגיד היום יש לנו ישיבת התוועדות בעשירייה, נשב, ננסה להתבטל, ננסה להתכלל, אבל ההרגשה היא תמיד מטושטשת, אתה לא באמת מבין אם הצלחתי או לא הצלחתי. האם כשאדם מצליח להתבטל באמת בפעם הראשונה, האם הוא מרגיש משהו אחר או שזה קורה לאט לאט במשך הזמן?

בהתחלה זה הולך לאט לאט, ואחר כך זה יכול להיות בצעדים יותר גדולים.

תלמיד: האם מגיע שלב שאדם מרגיש שהוא הצליח ב-100% להתבטל ולהתכלל, והוא מרגיש משהו חדש?

כנראה שכן.

שאלה: האם איבר זה עשירייה?

איבר זה כבר לא עשירייה, זה יותר מעשירייה.

תלמיד: והרגשת הקשר הראשון של מי שמחובר לאיבר הזה היא דווקא הרגשה עד כמה הוא חתוך מהגוף?

כן.

תלמיד: וזה החיבור הראשון בינינו?

כן.

שאלה: האם כללות הגוף זו הבריאה?

זה לא כל הבריאה אבל זה חלק מכל הבריאה.

תלמיד: האם כל השגה בדבקות לחברים ולבורא עוברת לרשות הבריאה?

כן.

שאלה: אם הצלחתי להתלבש בתוך החבר, ואני מצליח להרגיש את הפנימיות, מה ההשפעה של החבר הזה עליי ולהיפך?

אם התחברתי עם החבר והוא התחבר אלי, אז אנחנו נמצאים בהתלבשות הזאת כגוף אחד. אין לי עוד מה להוסיף.

שאלה: יש חברים שיש להם תכונה בולטת מאוד מאוד מטרתית, למשל יש חבר שכל הזמן גדלות הרב חיה אצלו, יש חבר שכל הזמן גדלות הבורא חיה אצלו, יש חבר אחר שההפצה היא כל חייו, וחבר אחר שנמצא במסירות נפש בעבודה בשביל החברים. כל חבר חי את התכונה המיוחדת שלו, רואים עליו שזה מה שהוא. איך נבנה גוף מהתכונות הנפלאות האלה של החברים?

זה כמו שאנחנו מתחברים בינינו, כך אנחנו בונים מזה גוף אחד שכולל את כל הרצונות הרוחניים.

תלמיד: בגוף יש משהו חי, יש אינטראקציה בין האברים שלו, יש התמסרות הדדית.

גם אצלנו אנחנו נגלה, ועוד איזו אינטראקציה, אי אפשר לתאר עד כמה זה יתגלה.

תלמיד: צריך פשוט להידבק לתכונות היפות של החברים?

כן, לעבוד איתן ככל האפשר ולראות לפנינו אותו הגוף שאנחנו בונים.

שאלה: אנחנו עכשיו לומדים מתהליך מהפכני שמשני כלים שונים נולד כלי מאוחד, אחד, זה משהו חדש לגמרי, זה כבר קשר רוחני כנראה בעשירייה, שמסתם חיבור כמו קומנדו, ואם נולד קשר כזה בין חברים זה כבר התחלת הרוחניות. זה נכון?

נכון.

תלמיד: אז יש אנלוגיה שנגיד דומם הוא מלא בכל האטומים שמחוברים כביכול למסות גדולות, אבל זה חיבור סתם והמעבר שאנחנו עכשיו לומדים, זה מעבר מדומם לחי, לדרגה ראשונה של חי, אפשר להגיד ככה?

אפשר.

שאלה: אני הבנתי שחיבור והתכללות זה שני דברים שונים, כך הסברת.

כן.

תלמיד: כדי להתחבר אנחנו עושים הרבה תרגילים, יש לנו סעודה, ישיבת חברים, וכדי לעשות התכללות צריך לעשות משהו שונה או שממשיכים אותו דבר?

דרך זה מגיעים להתכללות.

תלמיד: זאת אומרת בחיצוניות אין איזו פעולה או תרגיל שיכול לעזור לנו יותר להתכלל?

לא, פעולות אחרות אין.

תלמיד: אז איך זה יקרה?

זה יקרה מתוך זה שאנחנו רוצים להיות כלולים יחד ברצון אחד, בכוונה אחת, במטרה אחת, במחשבה אחת.

תלמיד: זאת אומרת זו הדרגה הבאה של החיבור, התכללות?

התכללות, כן.

תלמיד: האם אני צריך לקחת את הכוחות המחברים כי לכל אחד, כמו שאמר חבר, יש משהו מיוחד שאני יכול לקחת מזה דוגמה ואיכשהו להתכלל, הראשון טוב בלדבר על גדלות הרב, השני בגדלות ההפצה, השלישי כל הזמן מדבר בגדלות הבורא, ויש לו מילים לזה. אז כדי לקחת את הכוחות ולהתכלל, אולי צריך יותר התקשרות עם החברים האלו בצורה כזו, או שזה קורה בעצמו?

אם אתה נכלל נגיד עם חבר אחד אז דרך זה אתה נכלל עם כללות הקבוצה, וכשאתה מאחד את כללות הקבוצה אז אתה ממשיך עם זה עוד.

תלמיד: זאת אומרת איך זה עובד, נגיד עכשיו אני מבין שחשוב להתכלל עם החברים בזמן שחבר שואל שאלה.

כן.

תלמיד: ודרכו אני מתכלל עם כל העשירייה שלו למרות שאין לי שום קשר עם החברים בעשירייה שלו, אפילו לא יודע מי הם.

כן.

תלמיד: אז דרכו אני מקבל, וככה כל אחד ואחד?

כן.

תלמיד: אחת מהדרכים היא למשל בזמן שיעור כש מתכללים עם השאלות, בזמן ישיבת חברים גם, קם חבר והוא אומר משהו ואני יכול להתכלל. השאלה האם יש עוד משהו?

בכל הזדמנויות שאתה מתחבר, אתה מתחבר עם הרבה מאוד נקודות בכל הקבוצה, ובסופו של דבר זה הופך להיות ככדור.

תלמיד: נראה שרוב הזמן זה הכול בתת הכרה.

אפילו אם ה בתת ההכרה, משם זה יעלה להכרה.

שאלה: אם אני רוצה להרגיש את החבר, אז אני צריך קודם לבטל משהו מעצמי.

כן.

תלמיד: מה התנאי לביטול של משהו מעצמי? מהי הדרך הכי קצרה לבטל משהו מעצמי?

כשאתה נמצא בקשר עם החברים, ולפי הנושא, לפי הלימוד, לפי מה שאתם נמצאים, אתה יכול או רוצה לבטל את עצמך, אז כנגד זה, באותה מידה, אתה מרגיש לאיזה מצב אתה עולה.

תלמיד: האם יש איזה מכניזם, איזה טריגר שאני יכול להשתמש בו? גם כשאנחנו קוראים בתע"ס או בזוהר ואנחנו רוצים להתחבר למחבר, אז יש משהו שמאפשר לבטל את עצמנו, ואז כל מה שהוא רוצה לתת לנו זורם אלינו. ויש שאני לא מתבטל, ואז הטקסט נשאר סתום. אותו דבר בהרגשה עם החבר, לפעמים אני אטום אליו, ולפעמים אני כולי עם דמעות והתרגשות מהמילים של החבר. מה האמצעי הכי אפקטיבי להגיע לבטל את עצמי ולהתרגש מהחבר? כי אם לא, אז אין לי שום התכללות, אין לי שום הרגשה של החבר, אני כאילו אטום. איך הכי טוב להרגיש את החבר?

לעבוד על חשיבות, שהדברים האלה הם הכי חשובים. ואנחנו רוצים שרק בדברים האלה אנחנו כל הזמן נתקשר בחזרה בצורה חדשה, כל רגע ושנייה.

שאלה: יש חברים שהם יותר בולטים, שואלים, פעילים, קל יותר להתכלל איתם, כי הם יותר מבטאים את עצמם, קל יותר לגלוש על משהו שם. אבל מה לגבי חברים שקטים כמו דגים, אתה לא יודע אפילו מה הולך שם, איך אתה מתכלל עם חבר כזה?

אני מרגיש את החברים האלה, הייתי אומר, לא פחות מאלה שצועקים ובולטים, כי הרצון שלהם בולט יותר. דווקא השתקנים האלה הם מביאים בהירות.

תלמיד: אבל איך אתה מרגיש את הרצון הזה? כי כשאני מתכלל, אני מתכלל בשאלה של החבר, בזה שהוא מדבר על פעולה כלשהי, אני יכול גם להתכלל מדוגמה כמובן. אבל אם אדם יושב ושותק, אז איך אני מתכלל איתו שלא דרך דיבור?

דרך כל מיני תכונות, תנועות, מילים, משהו.

תלמיד: האם אני צריך להיות עם החבר באותו מרחב כדי להתכלל איתו?

רצוי שהוא יהיה איתנו, כן.

תלמיד: הכוונה במהלך היום.

לא, במהלך היום זה לא חשוב.

תלמיד: האם אני יכול לחשוב על חבר ובזה אני כבר מתכלל איתו, עצם המחשבה שלי עליו?

כן.

תלמיד: התכללות היא הרבה יותר גבוהה מחיבור.

כן.

תלמיד: אז למה אנחנו אומרים שחיבור הוא הפתרון לכל? בעצם ההתכללות היא פתרון לכל.

כך אנחנו אומרים.

שאלה: בעולם הזה קשר בין אנשים, ביולוגי או מצפוני או זה שהם מתקרבים ביניהם, זה מה שמביא אותם לרגישות זה אל זה בצורה כזו או אחרת. כשאנחנו מתקרבים בינינו בעשירייה ואני מרגיש את החבר ורגיש אליו יותר, איך אנחנו יודעים שהרגישות הזו מביאה אותנו להתקדמות רוחנית, וזה לא עניין של מצפון או דברים כמו מהעולם הזה?

כי כאן, ביסודו של החיבור בינינו, פועל הרצון הפנימי של האדם שרוצה להשיג את מטרתו בחיים, ולכן בשבילו זה יקר מאוד.

תלמיד: כלומר זו המטרה שמלכתחילה אנחנו באים לקשר.

כן.

שאלה: האם אני יכול לקבוע או לוודא שאם אני מתחבר עם החברים, אז אני מתחבר רק עם התכונה הנקייה, עם הכוונה הנקייה, וכל השאר נחתך מהחיבור?

לא. אם אתה כך יכול לעשות, אז ודאי שתעשה. אבל אם אתה לא יכול, לא מרגיש עדיין באיזו מידת נקיות נמצאת איזו תכונה שבך, אז זה לא יקרה.

תלמיד: האם יש משהו שאפשר לעשות כהכנה לפעולת החיבור בשביל לחתוך את הכוונה המלוכלכת ושרק הנקייה תיכנס לפעולה?

לא. צריכים לעשות תרגילים עם כולם, עם כל החברים.

שאלה: האם אפשר להגיד שהתכללות זאת הסיבה שמקובל צריך לעבוד, כי הוא צריך לצאת לעולם ולהיות מקושר? כי גם שם הוא מתכלל.

לא, מקובל בדרך כלל לא יוצא לעולם כדי להתקשר.

תלמיד: אבל עדיין יש לנו התכללות עם העולם, אתה חי בעולם, או שההפך אתה יכול לעשות תרגילים.

אתה לא כל כך מתקשר לעולם.

תלמיד: למה? כל אחד פה יוצא עכשיו לעבודה, הוא בלית ברירה נמצא בקשר עם אנשים, עם החדשות.

זה לא אותו קשר שעליו אנחנו מדברים.

תלמיד: אבל זה עדיין משפיע.

זה משפיע.

תלמיד: זו גם התכללות.

כן.

תלמיד: האם בכוחו של אדם יש אפשרות לעצור את ההתכללות הזו?

יש אפשרות להתנגד לזה, כן. אנחנו עוד מעט נעבור על זה.

שאלה: האם יש קשר בין התכללות למטרה הסופית לתועלת ה', זה משהו שהוא יכול לקרב, לקדם אותנו לזה, להרגיש את זה יותר?

כן. וזה חייב להיות אחד בתוך שני.

תלמיד: האם זה צריך להיות המניע הראשוני, אחד בתוך השני?

כן.

(סוף השיעור)