שיעור 29.12.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

יום איחוד עולמי לרגל חנוכה - "ניסים קורים כשמתחברים"

קריין: שיעור בנושא - יום איחוד לרגל החנוכה "ניסים קורים כשמתחברים". קטע מספר 1.

"חנוכה היה נס רוחני, וברוחניות צריכים לשאול מה, אחרת לא מרגישים את הנס, לכן אמרו "מאי חנוכה", בכדי שכל אחד ישאל את ענין הנס של רוחניות. היינו, בכדי שידע מקודם את ענין גלות רוחנית, ואחר כך יכול לזכות לגאולה הרוחנית. ומשום זה צריכים לפרסם זאת ברבים, כדי לתת התענינות לכל אחד ואחד, אחרת אין מרגישים לא את הגלות ולא את הגאולה."

(הרב"ש. אגרת ס"ח)

קודם צריכים להרגיש את הגלות, אותו מצב שבו אנחנו נמצאים לפני הגאולה, לפני חנוכה, שזו יציאה מהגלות הרוחנית, זהו נס רוחני. לכן אנחנו צריכים קודם כל להרגיש גלות. לתת לכל העניינים שלנו, לכל אחד ואחד, להרגיש את הגלות. ובמידה שמרגישים את הגלות, מאיפה היא, למה היא, אנחנו נזכה ונרגיש את הגאולה. זה בעצם כל החג הזה.

זה חג מאוד גדול, מדובר על הנס שמגיע אלינו מהשמיים, מלמעלה, מהבורא, כוח מיוחד, שאז אנחנו כן יכולים להתעלות למעלה מהחיים שלנו עד כדי כך שנזכה לחיים רוחניים. הכול יתגלה ונזכה לזה.

חנוכה זה נס רוחני. אנחנו חייבים להרגיש קודם את הגלות, שאין לנו שום קשר עם הרוחניות, ואז נרצה לעלות מהמצב הזה לגאולה ונזכה לגאולה הרוחנית. משום זה אנחנו מאחלים לכל אחד ולכולנו יחד להגיע לגאולה הרוחנית. גאולה רוחנית היא גילוי הבורא, האור העליון שמאיר לכולם, שאז נזכה כולנו יחד לצאת מהגלות.

תלמיד: יש הרבה הרגשות שבהן מרגישים כמו גלות. איך נדע שנמצאים בגלות רוחנית ואנחנו צריכים את הגאולה?

גלות זו הרגשה שחסרה לנו רוחניות. רוחניות היא הרגשת הבורא. זה שאנחנו מרגישים שאין לנו רוחניות, שאין לנו את הרגשת הבורא, זה נקרא שנמצאים בגלות. איך אנחנו יכולים לצאת? ככל שאנחנו רוצים לצאת מהגלות, ולא רוצים חוץ מזה שום דבר אלא רק שהבורא יופיע בחיים שלנו, אז נקרא שאנחנו צריכים את הגאולה. ההבדל בין גלות וגאולה הוא באות א', גאולה, שזו הופעת הבורא בתוך עמו ישראל.

קריין: קטע מספר 2.

"דבר שהוא למעלה מהטבע נקרא בחינת נס. וכל הנסים נקראים על שמו של הקדוש ברוך הוא, היינו שזהו נבחן לבחינת אתערותא דלעילא, ולא אתערותא דלתתא, כי התחתון אין ביכולתו לעשות דבר שהוא למעלה מהטבע, אבל בכדי שיעשו לו נס, האדם צריך להתפלל, שיעשו לו נס."

(הרב"ש. 638. "יצרו של אדם")

ייצרו של אדם מתגבר עליו יום יום ורוצה למשוך אותו מהרוחניות. אנחנו צריכים להשתדל דווקא לעורר בנו את האתערותא דלתתא מה שנקרא. שמתוך העולם הזה, מתוך המקום הכי נמוך, הכי גרוע, הכי חשוך שלנו, אנחנו פונים לבורא ורוצים שבזה שהוא יתגלה בינינו, ייתן לנו אפשרות להרגיש אותו, להכיר אותו, וכך נזכה לגאולה.

לכן יש לנו יצר הרע, יצר הטוב, ועלינו להעביר את עצמנו מיצר הרע ליצר הטוב. כך יתגלה הבורא וימשוך אותנו ממצבנו שנקרא גלות. התגלות הבורא היא בכך שאנחנו נמצאים בחושך והוא מתגלה לנו בצורה השלמה, זה נקרא גאולה. ההבדל בין גלות לגאולה הוא באות א', שזה הרמז על "אלופו של עולם", על הבורא.

תלמידה: רב"ש מדבר באופן ברור אל אדם אחד. האם דבר כזה יכול לתפוס גם בימינו?

התורה תמיד פונה לאדם, לא לקבוצה, לא לעשירייה, אלא לאדם. וודאי שכל מה שנאמר תופס גם בימינו.

תלמיד: האם יש מקום גם לבקשה אישית לנס?

ודאי שכן.

תלמידה: מה זו הגאולה? מה זה אומר בחיים העכשוויים, בחיים האישיים שלנו?

קודם כל זה לא חשוב באיזה זמן אנחנו נמצאים, אם זה לפני אלפיים, שלושת אלפים שנה, או בעוד זמן, אלא גאולה זו הופעת הבורא, הכוח שלו, ההשפעה שלו, בינינו. כולנו מתחילים להרגיש עד כמה חסר לנו להיות בהשפעה הדדית, בחיבור הדדי, ורק זה חסר לנו.

תלמידה: זו הרגשת הביחד עם אנשים אחרים.

כן.

תלמידה: זה לא בן אדם לבד עם הבורא, אלא הרגשה שכולנו יחד באותה סירה.

זה בטוח. אבל גם אם אדם לבד מרגיש כך ומתפלל, גם זה מתקבל.

תלמיד: הוא כותב שצריכים לפרסם את זה ברבים. עכשיו כשאנחנו כאן רבים, האם יש לנו יותר הזדמנות לגלות שאנחנו בגלות ובגאולה?

כן.

תלמיד: איך?

אנחנו מתפללים על זה שחסר לנו חיבור, זו הרגשת הגלות, ואנחנו רוצים להגיע למצב של גאולה, כלומר שנגיע לזה שכולנו נהיה מחוברים. זה כל ההבדל בין גלות לגאולה. הופעת הבורא בתוך עם ישראל, מהגלות לגאולה, מביאה את כל העם גם מהגלות לגאולה.

קריין: קטע מספר 3.

"נס נקרא, מה שאינו בידי אדם, שישיג את הדבר. כלומר, שבידי אדם אין הדבר באפשרות להשיג, אלא שצריך להיות נס מן השמים, שרק באופן כזה נקרא "נס"."

(הרב"ש. מאמר 11 "מהו, שנר חנוכה מניחה בשמאל, בעבודה" 1990)

זה לא חשוב באיזה מצב, באיזה זמנים אנחנו נמצאים. אלא העיקר שצריך לקרות איתנו זה הנס, אליו אנחנו מכוונים, מתפללים, ואותו רוצים להשיג. הוא כותב, "אלא שצריך להיות נס מן השמים, שרק באופן כזה נקרא "נס"". אנחנו צריכים להבין שזה שאנחנו לא מבינים איך זה קורה, איך אנחנו מקבלים את הנס, איך על ידו אנחנו מתעלים בדרגות הרוחניות, זה לא חשוב לנו, אלא חשוב לנו שאנחנו קוראים לנס. לכן אין כאן שום תירוצים אחרים, אלא רק לבקש שהנס יקרה.

תלמיד: האם זה שאנחנו פה עכשיו זה נס?

לא. אתם הייתם כאן גם לפני שבוע ולפני חודש, ולא קראנו לאסיפה שלנו נס.

תלמיד: מה יהיה הנס? מה צריכים לבקש עכשיו?

יש נס חנוכה ויש נס פורים. נס חנוכה הוא שאנחנו מכוונים את עצמנו לזה שאנחנו מתחברים בינינו, ועל ידי החיבור בינינו מבקשים מהבורא שיופיע, שיקשור בינינו כאיש אחד בלב אחד. ואז נוכל להרגיש שאנחנו מתעלים מעל הגלות, זוכים לגאולה, וזה נקרא נס.

תלמיד: האם זה יעזור אם ניקח את הדברים שלך וננסה יחד עכשיו ממש לעורר את הלב בתפילה פנימית?

זה מה שמובטח לנו, שאם באמת נרצה יחד להתחבר כדי מהלב שלנו לחבר את התפילה שלנו יחד לבורא, אז זה יקרה.

תלמיד: קראנו עכשיו שזה נקרא נס רק אם זה נס מהשמיים. מהו נס מהשמיים?

נס מהשמיים, זה כאשר אנחנו מבקשים מהבורא שהוא יעשה איזו פעולה שאנחנו לא מסוגלים לעשות.

תלמיד: מה התפקיד שלנו כדי שנוכל לחייב את הבורא שיעשה את הנס הזה?

להפעיל את בקשתנו.

תלמיד: להגיע לתפילה משותפת.

כן.

תלמידה: המילה נס בגימטרייה היא 110. בגימטרייה קטנה זה 2, אני והבורא. זה מה שרציתי להגיד.

בסדר, אני לא יודע בכמה זה מוסיף לנו.

תלמידה: מוסיף לחיבור. לבד אין נס, רק בחיבור.

נכון.

תלמיד: בבקשה שלי לבורא לחיבור או לכל פעולה אחרת, התחושה שלי היא בושה. אני לא יכול לגשת, אני מרגיש איזו מניעה או בושה לדרוש דבר כזה בכלל.

למה?

תלמיד: זה עניין של הרגשה. אני מרגיש שאני רוצה מאוד, אבל אני לא מסוגל לתת את הפוש הזה מצד הבושה או היראה, אני לא יודע בדיוק איך לקרוא לזה, אבל זה המקום.

טוב, זו באמת הרגשה מובנת, אבל בכל זאת תנסה להפעיל אותה.

תלמיד: אנחנו מבינים שאנחנו צריכים לייצר תפילה משותפת. בפועל כל פעם כשאנחנו מתכנסים עולה הנקודה הזאת, איך אנחנו מעלים מ"ן. יש הרבה פעמים בכנסים שלנו שאנחנו שרים יחד בכוונה פנימית, ואלה הרגעים הכי חזקים בכנס לטעמי. איך אנחנו עכשיו בפועל מייצרים את התפילה הזאת? כולנו פה בשביל זה.

בבקשה. אתה מציע דברים כאלה, זאת אומרת אתה מוכן להפעיל את בקשתך לבורא, לשמיים, אז תתחיל ותסחוב אותנו.

תלמיד: בואו נניח זרוע אחד על חברו ונרגיש כאחד. נאמץ את לבנו כי בשביל זה אנחנו פה. נשקיט את כל הסחות הדעת, נחייך פנימה, ומהלב שלנו נרגיש את מי שלידנו. ביחד כאיש אחד בלב אחד, מתוך כל ניסיונות החיים שלנו בלימוד, ברצון, מתוך הבנה שרק הבורא יכול להביא לנו את הנס הגדול הזה, את הגאולה, את ההרגשה שלו בינינו, נבקש עכשיו כאיש אחד בלב אחד, "אנחנו כלי אחד, תשרה בינינו". אין לנו כוח להיות בכוח ההשפעה שלך, להיות באהבה, בנתינה, ברצון אחד לעשות לך נחת רוח.

קריין: קטע מס' 4.

"הרוחניות היא בגלות תחת הגשמיות. ואין יכולת בידי אדם לצאת מגלות זו, ורק הקב"ה יכול להוציאו, כמו שאמרו חז"ל: "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש המיתו ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו", מזה אנו רואים שרק הקב"ה יכול לעזור. לכן נקרא זה נס."

(הרב"ש. אגרת ס"ח)

תלמיד: איזה מצב קודם או איזה שלב צריך שיהיה לאדם כדי שיביא אותו למצב שהוא יבקש מהבורא? צריך משהו קודם לזה, מה התנאי?

התנאי הפשוט הוא, שהוא כנראה כבר ניסה הרבה פעמים ולא זכה לשום דבר, ואז יש לו כוח ויסוד לבקש.

תלמיד: מה זאת אומרת ניסה? למה הכוונה?

ניסה לבקש, ניסה להתפלל, ניסה להגיע למשהו, ורואה שכל הפניות שלו הן עולות לחלל.

תלמיד: נראה לי שיש עוד נתון שחסר כאן. הרבה מבקשים, אני מבקש שנים, איך אני יודע אם אני מבקש נכון?

אנחנו רוצים לבקש על נס חנוכה. אדם צריך להתפלל ולבקש שיהיה לו נס, שיתגלה הבורא שמחבר את כולנו ומושך את כולנו יחד אליו. זה מה שקראנו.

תלמיד: לפי מה שאתה רואה, האם אנחנו קרובים לנס הזה?

אנחנו קרובים לתפילה אחת. אם באמת נרצה לגלות בלבנו שאנחנו כן רוצים חיבור, ובעזרה הדדית נתמוך בכל החברים שלנו יחד, אז זה יקרה.

תלמידה: כדי שנרגיש שאנחנו צריכים להתפלל, האם כל אחד מרגיש את הנס הזה לבד, או שאנחנו צריכים להרגיש אותו יחד?

אפילו כל אחד לחוד.

תלמידה: באחת האזעקות, רציתי לסגור את החלון של הממד ונצבטה לי היד, כמובן שהייתי בבית חולים ועשו לי תפרים. אבל מה שחשוב הוא שבאותו רגע הרגשתי את הבורא, הרגשתי שזה נס, הרגשתי מחוברת לעשירייה ברמה שביקשתי מהן תפילה. האם הבורא רצה להגיד לי בזה משהו? הרגשתי שהבורא רוצה ממני משהו ואני לא יודעת מה.

הבורא רוצה רק דבר אחד, שנרצה להתחבר, שנזמין את כולם לחיבור שלנו, גברים, נשים, שהחיבור הזה יתקיים, ובו ניישם את החג שלנו.

תלמידה: האם ממני היה נדרש באותו רגע משהו?

כרגיל, כמו מכולנו. בגלל שנפצעת באצבע הקטנה, אז אין יותר ממה שהרגשת.

תלמידה: איך אני מוציאה את המחשבות והרצונות שלי מהכוח אל הפועל? יש לי מחשבות רבות להשפעה, ואני מרגישה תקועה ולא מצליחה להוציא אותן לפועל. מה עושים?

מתחברים, מתחברות יחד, חברים, חברות, ואז מתוך החיבור מבינים נכון יותר איך להגיע ליישום הבקשה.

תלמידה: האם היציאה מהגלות היא יציאה חד פעמית, או זה קורה כל פעם במדרגה חדשה?

זו יציאה חד פעמית.

תלמידה: האם זה יכול לקרות גם בצורה פרטית, או רק בצורה כללית?

גם וגם.

תלמידה: האם זה תלוי גם בתפיסת המציאות שלנו?

כן.

תלמיד: להיכנס ללשמה, האם זה נס?

להיכנס ללשמה זה נס.

תלמיד: נס זה מה שאני לא יכול לעשות או לא יכול להבין.

גם וגם.

תלמיד: אני לא יכול להיכנס ללשמה, אבל אני מבין את התהליך הזה. אם אני מבין שהוא יעשה לפי הבקשה שלנו, אז בשבילי זה לא נס.

זה בכל זאת נס.

תלמידה: אם אדם חולה מאוד והוא מתפלל לקדוש ברוך הוא, כלומר מתקיימת ההתניה של תפילה, והוא גם מרגיש חיבור לכל עם ישראל, ואם זה תלמיד קבלה, אז הוא מחובר לעשירייה, ומתרחש מבחינתו נס והוא מבריא, או אדם ניצל מתאונה והוא התפלל לפני הנסיעה, האם זה לא נס?

זה נס.

תלמידה: בקבוצה שלנו "קבלה לעם", קל להרגיש מחוברים, והאמת היא שכולם באים לפה מראש עם כוונה להתחבר עם לב פתוח. מה קורה עם החברה שבחוץ? אני מדברת על מעגל המשפחה, החברים ומעגלים יותר גדולים. איפה זה מעמיד אותנו?

זה מעמיד אותנו בשאלה, האם אנחנו עושים משהו כדי לפרוץ את המעגל שלנו ומשתדלים לחבר עוד ועוד עיגולים לתוך המעגל. אז נצליח.

תלמידה: מה מסמל אור המנורה מבחינה רוחנית?

היא מסמלת את האור.

תלמיד: האם יש קשר בין נס חנוכה לגאולה?

ודאי. זה אותו כוח, רק שמתחברים בצורה לא שלמה, בינתיים.

תלמידה: אתה אומר שאנחנו עכשיו בגלות. האם להיות בגלות זה העונש לקראת השמחה להגיע לגאולה?

כן.

תלמידה: האם במצב של נס חנוכה אפשר לבקש את נס פורים? האם זה מצב שמשתנה בכל מדרגה, מין פינג פונג כזה?

לא.

תלמיד: אתמול אמרת שצריך לבוא ולהתחבר עם כולם, לקבוע איתם יחד משענת, מקום לגילוי, כדי שהוא ייפתח לנו שערי שמיים. מה זה אומר שהבורא פותח שערי שמיים?

נזכה ונראה.

תלמיד: האם זה קשור לכך שאנחנו מבקשים כוח לפתוח את הלב?

כן. ודאי שהשערים האלה הם בלב.

תלמיד: האם זה אמור להיות על כלי שלם, כולל הכלי עולמי?

אני לא יודע, תלוי למה נזכה.

תלמיד: חנוכה זה נס רוחני. היום התכנסנו ליום איחוד משמעותי. על מה עלינו לשים לב רגשית כדי שלא נפספס את נס החנוכה?

אנחנו צריכים להתקשר בלב אחד, ברצון אחד, ולהעלות את עצמנו למעלה מהמקום שלנו.

תלמידה: הגעתי לכאן היום עם תחושת דחיפות גדולה, הרגשה שהעם שלנו ממש צריך אותנו, יש מצוקה גדולה, ואנחנו חייבים "לתת בראש" כמו שאומרים, אנחנו לא יכולים לפספס את ההזדמנות של המפגש הזה. אני רוצה לבקש מכל החברים, בואו נפתח את הלב שלנו ונכניס אחד את האחר לתוך הלבבות שלנו.

זה מאוד חשוב. נשתדל להתחבר אליך, לתפילה כזאת.

תלמידה: אנחנו עשירייה חדשה, והרגשנו שהכי חשוב לנו זה לחבר תפילה משותפת שאנחנו אומרות פעמיים ביום בשעות מסוימות יחד כל אחת. מה הכי חשוב בתפילה, האם זו הכוונה, או משהו אחר שאתה יכול להגיד לנו?

הכוונה היא לחיבור יחד בלב אחד ועם הבורא יחד. כך שכולנו נהיה מחוברים, ובלב אחד גם הבורא יתלבש בנו. זה מה שאנחנו צריכים, זו המטרה וסוף כל הימים הטובים שמגיעים אלינו. נקווה שנזכה לזה - חיבור יחד בתוך הלבבות ללב אחד.

תלמידה: האם זה לא נס מה שקורה פה, זו לא התפילה של המקובל הענק בעל הסולם, של רב"ש ושלך, שכולם מחוברים ויש אהבה ותפילה חזקה? איך את הנס הזה לקחת קדימה כדי שעוד דור יזכה לזה?

אנחנו צריכים מלב ללב, לב ללב, לקשור כך את כל הלבבות יחד. ואז בתוכם נרגיש מאוחדים עם הבורא, ובנוסף נרגיש בזה את התיקון הסופי של כל הבריאה.

קריין: קטע 5, כותב רב"ש.

"האדם צריך "להדליק", לעשות מעשים עד שתהא "שלהבת עולה מאליה", ולא מכוחו של אדם, אלא "מאליה" הוא פירושו "מכוחו של ה'"."

(הרב"ש. מאמר 24 "מהו הנסתרות לה' והנגלות לנו, בעבודה" 1988)

תלמידה: קורים לנו ניסים גדולים וקטנים, האם אפשר לשתף אנשים בנס שקרה לנו, או שעלינו לשמור אותו בצניעות בלב כי זה קשר עם אלוהים?

אם השיתוף לא גורם להצטברות בני אדם, לחיבור ביניהם, אז יותר טוב לא לספר, לא להוציא את זה החוצה.

תלמידה: אני רואה במה שקורה בעשירייה נס, האם אני יכולה להשתמש בנס הזה בחיי היום יום?

תלוי על מה את מדברת, אני לא יודע.

תלמידה: קרה לי קושי מסוים, וחשבתי על כל אחת ואחת בעשירייה שלי, דמיינתי אותן והתגברתי על הקושי בזכותן. האם אני יכולה להשתמש בזה בחיי היום יום?

כנראה שכן.

תלמיד: איך אפשר לגמרי להרגיש גלות ביום של איחוד?

אולי ביום כזה אי אפשר, זה מתנגש. אבל יש לך ימים אחרים.

תלמידה: אמרת שנס אינו בידי אדם אלא בידי הבורא. ככול שאני מבינה, כדי שיקרה נס חנוכה עלינו להתחבר ולהעלות תפילה מלמטה למעלה, אז הנה אנחנו פה והתחברנו, מה אישית לבקש מהבורא, איזה נס עבור החברות בעשירייה? כי בשבילי נס הוא הכול, גם גילוי הבורא, גם גאולה, גם חיבור, גם אהבה. מה ספציפית אני צריכה לבקש עבורן כדי שהן ירגישו את נס החנוכה?

את צריכה לחטט בפנים מה בדיוק את רוצה בכל הבקשות שלך ובקשה אחת להעלות למעלה.

תלמידה: מה מכל מה שאמרתי עכשיו הכי חשוב?

את זה את צריכה להחליט.

תלמיד: בקטע הוא אומר שאדם צריך לעשות מעשים עד שהשלהבת תעלה מאליה. מה המעשים שעלינו לעשות כדי שהשלהבת תעלה יותר?

מעשים של חיבור. להוסיף עוד ועוד חיבורים עד שזה יתחיל להידלק מעצמו.

קריין: אני כל כך מתפעל, אני חושב שאחד הניסים הכי גלוי, ממש מוחשי, יום יומי לכולנו הוא הכלי העולמי. פשוט חברים וחברות שלנו מכל כך הרבה מקומות, דתות, לאומים, זמנים שונים, תראה איזה התאספויות, טורקיה, בולגריה, בכל מקום החברים נוסעים, מתאספים, זה פשוט מדהים.

תלמיד: לאיזה חיסרון צריך להגיע כדי שנתפלל והנס יקרה?

להיות בלב אחד, שום דבר חוץ מזה. להתכנס לרצון אחד ושם בחיבוק נשיג הכול.

תלמידה: יש הרגשה שכל מי שנמצא עכשיו במקום הזה, מכל הכלי העולמי, מכל הערים והמדינות כבר מאוד מחובר, אנחנו מרגישים את הקשר הזה בינינו והתפילה חזקה מאוד ומורגשת, תפילה שהקשר ילך ויתחזק. איזו תפילה אנחנו יכולים להוסיף כדי שהנס שהבורא נותן יתגלה בכל העולם? כבר יש קשר בינינו אבל על מה להתפלל שנראה נס גם בעולם הסובב אותנו?

קריין: אני חושב שנענה על השאלה הזו בתפילה משותפת עם שיר של הלהקה.

קריין: קטע מספר 6 כותב רב"ש.

"יש בכל אחד מהם ניצוצין של אהבת הזולת. אלא שהניצוץ לא היה יכול להדליק את אור האהבה, שיאיר בכל הפרט. לכן הסכימו אז, שע"י התחברותם יחד אז, מכל הנצוצין ביחד יעשה שלהבת אחת גדולה."

(הרב"ש. מאמר 9 "לעולם ימכור אדם קורות ביתו" 1984)

תלמידה: האם זה בכלל אפשרי לשאת תפילה מכל הלב שהיא לא אגואיסטית?

כנראה שכן. על זה מדברים החכמים. בכך שאנחנו מתחברים, אז דווקא על ידי החיבור כל אחד יוצא מהאגו הקטן שלו ומתחבר לכולם, ויחד איתם הוא יכול להפעיל את התפילה שלו כך שכולם יוצאים מהגלות.

תלמידה: כשאני מתפללת עבור החברים, למשל הייתה לנו בהתחלה תפילה והתפללתי שלחברים יהיה כוח השפעה, עדיין אני מרגישה שזה עבור עצמי. איך יוצאים מהלופ הזה?

את מגלה את האמת. למרות שאת מתפללת לפי החיבור עם הכלל, עדיין התפילה שלך היא תפילת יחיד.

תלמידה: כשאני מבקשת מהבורא שיעזור לי, שיהיו לי כוחות להתפלל עבור החברים ולא בצורה אגואיסטית, גם שם אני מרגישה שזה עבורי.

את ניסית?

תלמידה: כן.

זאת אומרת, את חושבת שבינתיים את לא יכולה לצאת מהאגו הצר שלך.

תלמידה: כן.

מה עושים?

תלמידה: אני חושבת שרק החברות יכולות לעזור.

יש לך כאלה?

תלמידה: כן.

ביקשת?

תלמידה: לא היום, אבל כשאני במצבים קשים אני כן מבקשת.

תנסי עוד פעם.

תלמידה: אם אני נמצאת בחושך ויש לי עשירייה, יש לי חברות שהן באור, ואני מצליחה להחזיק בקצה החוט הזה, האם זה נס?

זה תלוי איך את מקבלת את זה.

תלמידה: אני מקבלת את זה לגמרי כנס.

אז מצוין, תמשיכי בזה.

תלמיד: בקטע שקראנו רב"ש כותב ב"התחברתם". מה זה ב"התחברותם"? במה מתחברים?

בזה שכל אחד מחפש חברים שהוא יכול להיות מחובר ביניהם ועם אותה פעולה שהם רוצים לקיים.

תלמיד: יש לי עשירייה, ואני מרגיש שבעשירייה שלי יש בקשה אחת, דרישה אחת לחיבור. אנחנו כאן עכשיו עשירייה אחת בתוך קהל גדול. איך הדבר הזה מצטרף לבחירה אחת, לבקשה אחת? כל אחד הוא רצון לקבל, לכל אחד יש את הסיפור והבעיה שלו שהוא מרגיש על הבשר שלו. איך אנחנו מתנתקים מכל הכאבים שלנו ומתרכזים לבקשה אחת?

צריכים לחשוב. אבל קודם לחשוב, אחר כך להחליט, ורק אחר כך לבצע.

תלמיד: השלבים האלה של חשיבה, החלטה, ביצוע, האם זה היום, בזמן הזה?

כן, ודאי.

תלמידה: הבורא נותן לנו מצב מסוים, לוחץ עלינו, זה נס שהוא נותן לנו את הלחץ הזה כי מכך אני יכולה להתחיל להתפלל. אני מתחילה לבכות כמו תינוק ויכולה לצעוק עבור עצמי, אבל כשאני מנסה לבקש עבור כולם מתוך הכאב הזה, אני מיד מקבלת הסחת דעת. מה עליי לחפש? במה להחזיק כדי שהתפילה הזאת תמשיך?

להמשיך.

תלמידה: אמרת קודם שאנחנו קרובים לתפילה משותפת. האם התפילה המשותפת תעשה שינוי במיליארדים שחיים על כדור הארץ, או שינוי יהיה רק בתפיסת המציאות שלנו?

לא, זה משתנה בכל צורות המציאות.

תלמידה: האם מצב כזה היה פעם לפנינו בהיסטוריה?

נניח שכן.

תלמידה: אם אנחנו מגיעים לתפילה משותפת ומשפיעים על כל העולם, האם הדרך שאנחנו ממשיכים מהנקודה הזאת תהיה כבר עם כל העולם?

לא. זה בכל זאת יהיה עם מי שנמצא בליבנו.

תלמיד: ענית עכשיו לחבר, לחשוב, להחליט ולבצע. האם אתה יכול להרחיב מה זה לחשוב, להחליט ולבצע?

מה שבינתיים האדם תמיד עושה. הוא נכנס לתוך הרצונות שלו, המחשבות שלו, הוא מסובב אותם איך שהוא חושב, ואז הוא משתדל לבצע.

תלמיד: אבל זו תהיה חשיבה והחלטה אגואיסטית.

זה תלוי ברצון שלו.

תלמיד: האם זאת לא צריכה להיות החלטה של עשירייה?

זה תלוי איך הוא חושב. מה אתה יכול לעשות.

תלמיד: אנחנו מדברים כל הזמן על חיבור, ברור שחיבור זה דבר גדול מאוד, זה נס, אבל גם לקבוצת פושעים שמתחברים קורה נס כזה. כמה בבקשה שלנו, אפילו בתת הכרה, נחוצה מטרת החיבור? חיבור הוא אמצעי, אנחנו רוצים שעל ידי החיבור יפתח ערוץ קשר עם הבורא כדי שנוכל לעשות לו נחת רוח. כמה נחוץ החלק הזה בבקשה שלנו, לא רק חיבור, אלא למה אנחנו רוצים חיבור?

אני לא יכול להגיד כמה זה נחוץ, אני לא יכול לשקול. זה הולך דרך הלבבות שלכם.

תלמיד: אם אנחנו רק רוצים להתחבר, אז קורה משהו, אבל אם אין את מטרת החיבור, אז אנחנו לא יכולים להתקרב אליו.

נכון.

תלמיד: איך מחברים נס עם עשיית נחת רוח לבורא?

אתם רוצים לעשות נחת רוח לבורא באיזו פעולה, ולכן אתם מתחברים ביניכם ומתפללים על זה שהחיבור שלכם יהיה מעשי.

תלמיד: האם אפשר תוך כדי התפילה גם לבקש שתהיה נחת רוח?

כן.

תלמידה: אנחנו צריכים להתחבר ללב אחד, לרצון אחד. הרצון שבו עלינו להתחבר, האם הוא שאנחנו מתחברים בשביל להשפיע לבורא בפועל, ועל זה צריכים לבקש, שכולנו נקבל את הרצון הזה?

כן.

תלמיד: איך בא לידי ביטוי נס החיבור בהתגברות על חילוקי הדעת הפנימיים והחיצוניים?

כאשר מתחברים, צריכים להשתדל להגיע לשורש אחד - מאיפה מגיעה אלינו אותה הפעולה, ולאיזו פעולה אנחנו צריכים להגיע.

תלמידה: השלהבת מורכבת מהשמן והפתילה. אנחנו רוצים לעשות נחת רוח לבורא. אנחנו רצון לקבל, כך הוא ברא אותנו. אנחנו שונים לחלוטין זה מזה, אבל הוא רוצה להתגלות ואנחנו רוצים בכל זאת לעזור לו. איך אנחנו יכולים את הכוח הקטן לרומם למעלה ולבקש לחבר את כולנו, שהוא יתלבש בנו ויידלק האור, והאור הזה יאיר את כולם ואת כל העולם?

איך אנחנו יכולים? בזה שאנחנו רוצים להתחבר יחד, כך שכל אחד כלול מכולם, ובזה יהיה מקום לבורא להתלבש בנו ולהתגלות על ידינו.

תלמידה: אנחנו מאוד מאוד רוצים, והחברים מאוד מנסים.

אז עוד קצת מאמץ.

תלמידה: איך לדייק את הבקשה מהבורא כדי שיפעל עלינו? מה לבקש בדיוק?

לבקש שכולכם רוצים להיות יחד בכלי אחד ולהתכלל בו, בבורא.

תלמיד: האם אנחנו מחוברים עכשיו?

ככה ככה. באמת.

תלמיד: כי אנחנו כל הזמן שומעים שצריך להתחבר. אם כן, אז זה בסדר, ואם לא, האם אפשר לקבל הדרכה?

קריין: אני עוד פעם פונה ללהקה.

תדריך אותם איך להתחבר.

קריין: קטע מספר 7.

"האדם צריך להרגיל עצמו בכל דבר ודבר, לעשות השוואה בין זמן של יסורים לזמן תענוג, ולתת ברכה על הנס, שהוציא אותו מהיסורים למצב של תענוג. ובזה תהיה לו היכולת לתת תודה לה', ולקבל הנאה בכלים החדשים, ממה שנתווספו לו עכשיו, בזמן שהוא שוקל את הב' זמנים זה לזה. ומזה האדם יכול להתקדם בעבודה. וזהו כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, לא חשוב מה האדם מקבל מהבורא, אם זה דבר גדול או דבר קטן. אלא חשוב עד כמה שהאדם נותן תודה להבורא. בשיעור התודה שהאדם נותן, בשיעור זה מתגדלת הנתינה, מה שהבורא נתן. לכן מוטל על האדם להיזהר לתת תודה רבה, היינו להעריך את מתנתו יתברך, בכדי שיוכל להתקרב להבורא. 

(הרב"ש, מאמר 15 "מהו הברכה "שעשה לי נס במקום הזה" בעבודה"(1991

ככל שאנחנו יכולים להודות, להגיד תודה, ויחד עם זה לבקש סליחה, לפי זה אנחנו יכולים להתחבר לבורא, וגם הבורא יוכל לקרב אותנו אליו.

תלמידה: במחשבה שיש ניסים בכל דקה, בכל שנייה, הכול זה נס, ואולי אנחנו לא רואים את זה, האם זה נכון לחשוב שניסים בגילוי זה גילוי הבורא בתפיסת המציאות? אני אתן דוגמה, תפילה לחיילים שיראו את הניסים בגילוי, כי יש הרבה ניסים, גם בכל הקושי שאנחנו חווים, האם לראות נס בכל דבר זה גילוי הבורא, או התקרבות לבורא?

כן.

תלמידה: האם גם העולם עובר את התהליך של הכרת הרע? אם כן, אז מה אנחנו צריכים לבקש? והאם יש טעם בכלל לבקש אם מדובר בתהליך חיוני?

זה לא חשוב מה קורה עם העולם ואיתנו, אלא חשוב מה אנחנו, איך אנחנו מרגישים את כל המצבים שאנחנו עוברים.

תלמיד: אמרת שלפי ההודיה אנחנו יכולים להתחבר לבורא, להתקרב אליו. אני מעריך שזה לא סתם להגיד תודה, זה משהו פנימי עמוק. מהי אותה הודיה שהוא כותב כאן?

עד כמה אנחנו יכולים להודות לבורא על כך שבכל הפניות, הבקשות והתפילות שלנו, אנחנו בכל זאת מתקרבים אליו יותר ויותר ומגלים את היחס שלו אלינו כטוב ומיטיב.

תלמיד: למדנו בשיעור שכל פעולה מצד הבורא כלפינו נקראת נס. מהו הנס הכי גדול שהיית רוצה לראות בחייך?

אני לא אגזים אם אומר שאני רוצה שכל עם ישראל ייכנס לקשר עם הבורא.

קריין: קטע מספר 8.

"כתוב "לך נאה לשבח". היינו אנו מודים ומשבחים אותך על הטובות שקבלנו ממך. וזה הוא כמו שאמרו חז"ל "לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואח"כ יתפלל" (ברכות ל"ב). והטעם הוא, כי מי שמאמין שהקב"ה הוא רחום וחנון, ויש לו רצון להטיב לבריות, אז יש מקום לתפילה. לכן מוכרחים מקודם לסדר שבחו של הקב"ה. זאת אומרת, שהאדם בעצמו צריך לסדר שבחו של מקום. אין הכוונה שהקב"ה יראה, שהאדם משבח אותו. כי אין הקב"ה נצרך לבריות. אלא שהאדם בעצמו הוא יראה את שבחו של הקב"ה. ואח"כ הוא יכול לבקש ממנו, שיעזור גם לו, כיון שמדרכו להטיב לנבראיו." 

(הרב"ש. מאמר 13 "מעוז צור ישועתי" 1985)

תלמיד: בגשמיות מאוד קל להגיד תודה, קל לי להגיד תודה על זה שיש לי גוף, שאני בריא, שיש לי משפחה, חברים. ברוחניות אני מרגיש שיותר קשה לי להגיד תודה, וכשאני פוגש את החברים פה, אני ממש מתאמץ. האם גם בצורה של הודיה אני צריך להתאמץ להודות, או רק כאשר אני מרגיש איזה קשר עם הבורא, אז להודות?

תחשוב, ואז תשתדל לסדר את התפילה.

תלמיד: מדובר פה על הודיה, ואנחנו יודעים שלהודיה יש אינספור דברים. האם אתה יכול במילים שלך לתת הסבר מה יש בהודיה לבורא שיוצרת כלים גדולים אצל האדם?

האדם מגלה את עצמו כמקבל מהבורא, וזה מה שמעמיד את האדם במצבו הנכון. כל היתר זה בתוך הבקשות שלו.

תלמיד: בקטע שקראנו הוא כותב שהבורא לא נצרך לבריות, ולפני שמתפללים צריך לסדר את שבחו בפניו. אבל משתמע מהקטע שהכוונה היא לסדר שבחו בלב ולאו דווקא במילים כלפי חוץ. מה זה לסדר שבחו של הבורא?

זה נקרא לתת לו מקום בבריאה, שהוא מסדר את כל היחסים בינו אלינו ומאיתנו אליו.

תלמיד: יש לסדר את שבחו של הקדוש ברוך הוא, להגיד תודה ולבקש סליחה כל יום על כל הזדמנויות שהוא נותן לנו. לא לחכות להרגשה, להתחזק באמונה, כי שלמה המלך אמר שהקדוש ברוך הוא סידר שיראו מלפניו, כלומר הוא נמצא איתנו בכל מקום, והכול הזדמנויות ומתנות. האם לבקש סליחה על כל הפעמים שהזלתי דמעות וחשבתי שאין דבר שנקרא טוב ומיטיב, שזה גילוי הרע, ותמיד הכול היה לטובתי?

כן.

קריין: קטע מספר 9.

"צריך שכל איש ידע ויבין, שבתוך תוכו דולק נר, ואין נרו שלו כנר חברו, ואין איש שאין לו נר. וצריך שכל איש ידע ויבין, שעליו לעמול ולגלות את אור הנר ברבים, ולהדליקו לאבוקה גדולה ולהאיר את העולם כולו."

(הרב קוק)

תלמיד: לימדת אותנו שמי שרחוק הוא קרוב. אני מרגיש שכולנו נרוויח אם נקציב את הזמן שנשאר בשיעור לכלי העולמי, נתפעל, נשמע, נתחבר איתם, וניתן להם לשאול שאלות.

טוב, בסדר.

תלמידה: גלות היא כאשר דוחים אותך כי אתה האגואיסט הכי גדול, ונס זה כאשר הבורא נותן הזדמנות להתחבר ולהתקדם. אני רוצה להודות לבורא על שנתן לי את העשירייה שלי, ושכל אחד דרך הבורא ירגיש שהוא טוב ומיטיב דרך ליבו, ויעביר את זה לכל היתר. חג שמח לכולם.

חג שמח גם לך ולכולכם.

תלמיד: מה ההבדל בין הודיה לפני מצב נס חנוכה לבין הודיה אחרי שמקבלים את הנס?

ברור שלפני הנס אנחנו מכוונים לאותו נס שהבורא יכול למסור לנו. אחרי הנס זה שהבורא כבר עשה איתנו את הנס הזה, לכן אנחנו רק יכולים להתקרב אליו ולהודות לו.

תלמיד: הרב קוק כותב שאדם צריך להתייגע כדי לגלות את הנר לכולם ולהפוך אותו לשלהבת גדולה שתאיר את כל העולם. לפעמים אנחנו מרגישים מנותקים מהחיבור, מרוחקים מאוד, ולהאיר לכל העולם נשמע כמשהו רחוק עוד יותר, כמעט כבלתי אפשרי. איך אפשר להשתמש בחיסרון של העולם כדי להיות מסוגלים לממש את זה, להאיר גם לעולם?

להיות מחוברים, ומכולם יחד להשתדל לעלות לחיבור הכללי.

תלמידה: יש הרבה הודיה עכשיו, איך אנחנו יכולים להעביר אותה?

אני חושב שבלי מילים. אם נתחבק ונתייחס כך מלב אל לב, אז זה יהיה בדיוק הדבר הנכון.

תלמיד: אמרת שהנס שהיית רוצה לראות הוא שכל עם ישראל ייכנס לקשר עם הבורא. למי התכוונת במושג "עם ישראל"?

כל אלה שיכולים להתחבר בלב אחד נקראים "עם ישראל", בלי קשר למי הם ומה הם.

תלמיד: כשאנחנו עושים את המאמץ הזה ומתחברים ונפגשים פיזית, במה זה תורם לכך שנהיה ראויים לנס הזה מלמעלה? איך אנחנו יכולים להיות ראויים לנס?

להיות מחוברים יחד כך שהנס שמגיע מהבורא יתפזר בינינו, בכולנו. זה נקרא להיות ראויים לנס.

תלמיד: אמרת שאנחנו צריכים להתחבר גם בלי מילים. איך זה יכול להיות שנעשה את זה עכשיו, נתחבר בלבבות בלי מילים, כולנו יחד ברגע הזה?

זה יכול להיות בדיוק נכון. כי אם נשתדל עכשיו להיות מחוברים יחד בלב אחד, אז נצליח להגיע לחיבור כזה שהאור העליון יתפשט עלינו וימלא אותנו בצורה שווה.

תלמיד: אנחנו מתקרבים לקראת סופו של השיעור, ויש לנו במהלך היום עוד הרבה נושאים של חיבור בינינו, הפסקות, סעודות. איך לחדש תפילה בכל רגע? איך לא להחמיץ הזדמנות? איך להיות כל הזמן על הנקודה?

נראה לי באמת שאנחנו כבר עשינו את הכול, בכל היתר נשאר לנו רק להעלות את הלב שלנו מחובר כאחד לבורא אחד. ואז נקבל ממנו יחס כזה, שבתוך היחס שלו בנו נוכל לגלות גם עולם אינסוף.

אני מבקש מכולכם לא להתנתק מכל החברים והחברות בכלי העולמי שנמצא מחוץ לאולם הזה, ונרגיש שהם נמצאים יחד איתנו, את זה אפשר להוסיף. חוץ מזה הכול בסדר גמור, יש לי ממש תענוג גדול מזה שאני מרגיש את האספה הזאת. תודה לכם.

(סוף השיעור)