בכחול - עצות פרקטיות מדברי הרב.

*טעימות נבחרות משיעור בוקר 22.9.2022*

מצוות הקלדות וטעימות.

*ראש השנה – אגודה אחת*

1. העיקר בשבילנו זה החיבור, ומתוכו אנחנו יכולים לקבל את כל הכוחות, ולתוך החיבור אנחנו יכולים להיכנס ושם בטוח להיות נשמרים מכל הכוחות הזרים, כוחות הפירוד שכל הזמן פועלים עלינו מיצר הרע של כל אחד והכללי שלנו. לכן אין לנו יותר מה לעשות אלא להיות כאגודה אחת. דווקא מזה אנחנו מתחילים את ההתקדמות שלנו, את הנטייה שלנו לתיקון. את כל התיקונים אנחנו יכולים לספור, למדוד, לשקול רק לפי מידת הקשר בינינו, כמה הוא פנימי, נפשי, לבבי, כאיש אחד בלב אחד, חזרה לצורה של אדם הראשון לפני החטא.

2. ש: איך דרך חוזרים לצורה של האדם הראשון?
   ר: אנחנו בעשירייה יכולים להגיע למצב שאנחנו מחוברים ברצונות, בלבבות, במחשבות שלנו, להיות ממש כגוף אחד, כל אחד מרגיש את השני, כל אחד דואג לשני, כל אחד בעד השני. אנחנו, כמו שמסביר לנו בעל הסולם, נמצאים *בסירה אחת* וכולנו מרגישים שכל ההתקדמות שלנו, ההצלה שלנו, זה כי אנחנו מרגישים את הסירה הזאת ככלי הכללי שלנו. כל אחד ואחד צריך לדאוג איך למלא את התפקיד שלו ואיך להציל את החברים. אנו קשורים כך, מתקשרים יחד ונמצאים *בכוח הערבות*, ואז הבורא ממלא את הכלי שלנו, את החיסרון שלנו, את התשוקה שלנו להיות בערבות. כך נתקדם יותר ויותר, עד שנרגיש באמת שאנחנו מחוברים.
   
   *החיבור הזה לא עובר אצלנו דרך השכל וחשבון, אלא הוא נעשה כמו שבגוף אחד האיברים מרגישים זה את זה וכל איבר פועל בעד האחרים בלי לעשות חשבונות מה אני, אלא בצורה אינסטינקטיבית. זה קורה לנו דרך הבורא, אנחנו כך מתקשרים, מקושרים זה עם זה ואפילו לא מרגישים שזה שלך או שלי או שלו, אלא כולם מרגישים את עצמנו כאגודה אחת*. ככל שאנחנו מתקשרים, כך יש 125 מדרגות בהתקשרות בינינו ואנחנו מרגישים את הכוח הכללי שפועל בנו, הוא נקרא הבורא שלנו.

3. ש: מי עושה את הדין הזה?
   ר: *כל אחד שופט את עצמו כמה הוא נכלל בקשר הכללי של עשירייה ונמצא בה כערב עבור כולם. הוא רואה שכולם נמצאים בחיבור יפה, נכון, ורק הוא אחראי על כל העשירייה שהיא תהיה בהרמוניה, כאיש אחד בלב אחד. כמו איברים בגוף בריא* שכל איבר מרגיש כמה הוא צריך להיות כלול באחרים, עוזר לאחרים, תומך ועובד עבור האחרים. *כך אנחנו צריכים להרגיש בעשירייה שלנו, לא במילים יפות, אפילו שגם אותן צריכים בינתיים, אלא ממש במאמצים פנימיים, אני מרגיש שהחברים ואני נמצאים ממש במכונה אחת שכולה עובדת בצורה אינטגרלית, מושלמת*.

4. .... אנחנו רוצים להתחבר כך שכולנו מתחברים כלפי מרכז העשירייה ואין כאן גדול וקטן, אלא כולנו נמצאים בעשירייה בשווה ממש. שוויון כזה מגיע על ידי דאגה הדדית שהסירה שלנו לא תתהפך על ידי כל מיני הפרעות ומכות שהבורא מעביר עליה. על ידי זה שאנחנו דואגים לסירה הכללית, כך אנחנו מגיעים לאגודה ומצילים את עצמנו מהכוחות הרעים למיניהם שבאים מהבורא כדי לחייב אותנו לייצב את עצמנו. כך מתגלה החיבור בנינו והבורא בתוכו.

5. *אנחנו צריכים להבין שרק על ידי חיבור בינינו אנחנו יכולים לייצב את עצמנו, את כל הסירה הגדולה הזאת. היא כמו תיבת נוח שנמצאת בים סוער, ואנחנו יכולים לייצב את עצמנו. כל העולם ירגיש את שהים נרגע ושאנחנו יכולים לצאת ליבשה ולהתחיל לבנות חיים נכונים וטובים בחיבור בינינו, כעם אחד, אגודה אחת, אנושות אחת. זה יקרה בקרוב*.

6. *שכר מצווה, מצווה. אנחנו מגיעים למצב שלקיים את החיבור, נגד הרצון שלי, זה בעצם המעשה הכי טוב וגדול שאני רוצה שיקרה. אני לא דורש שום שכר, רק לקיים את החיבור הזה*. נגיד, לסחוב מזוודה בלי לחשוב על השכר באותה דוגמא שלה האדם שתופס מזוודה של אדם גדול שהגיע וכן הלאה. זאת אומרת שכר מצווה, מצווה. יש עניין של שכר מצווה לדעת את המצווה. נדבר על ההבדל ביניהם.

7. ש: אני מרגיש שאני צריך ערבות מכל חבר...
   ר: נכון ואני שמח לשמוע זאת, אני רואה עליכם כי אתם משתתפים יחד ומרגישים, גם בגלל הקורונה או עוד מכל מיני סיבות שפתאום חסרים כמה אנשים, אתם מרגישים כמה שאתם תלויים זה בזה. *אני ממליץ לכל חברים שלנו בכל העולם בכל זאת לעורר את החיבור בינינו בצורה פנימית יותר, שנרגיש כמה אנחנו תלויים זה בזה, ושנרגיש את הסירה הכללית הגדולה, לא הקטנה של עשיריה או אפילו פחות מעשירייה שיש לכל אחד ואחד. אנחנו מתחברים יותר ויותר וצריכים אנחנו להגיע למצב שתהיה לנו ממש אוניה גדולה כמו שנוח בנה. כולנו נכנסים בה עם כל הכוחות שלנו, דומם צומח חי מדבר שבכל אחד ובכולנו יחד, אנחנו סוגרים שם את עצמנו והמבול שיקרה בחוץ לא יפגע בנו. אנחנו צריכים להיות דווקא מקושרים, וכל המבול החיצון הוא רק כדי שנעשה חיבור יותר משמעותי, פנימי. כך נגיע למצב שבאמת תתגלה עשירייה שבה הבורא יכול להתחיל להתגלות לעולם כולו*.
   
   ש: איך החזרה למפגשים פיזיים מגבירה את החיבור פנימי בינינו?
   ר: כי *אתם כבר לא מי שהייתם פעם כשעזבתם את המקום. היום כל אחד אחר, וגם החיבור אחר והנכונות שלכם לחיבור היא אחרת. זה העיקר, אתם מרגישים שיש ביניכם קשר פנימי שלא תלוי גם בכל אחד ואחד, אלא מלמעלה מנהלים אותנו כאגודה אחת יותר מקודם*. לא שזה ממש סוף החיבור, אבל אתם כבר נמשכים לזה, נמצאים בכלי אחד.
   
   אני שמח לשמוע, אני רואה את זה וכך נמשיך יחד. *אתם תרגישו נטייה, השתוקקות לחיבור, לנוכחות של החברים איתכם יחד. בלי זה אני כאילו לא מרגיש את עצמי נמצא במשהו. איפה הם? כמו יוסף שהיה מחפש את האחים, איפה הם רועים? אני רוצה להיות איתם. כך אנחנו יותר ויותר ניכנס לחיבור*.
   
   *אלה דברים מדהימים שקורים לנו אחרי אלפי שנים. בני אדם שבעולם הזה, רגילים, פשוטים, שונים, זרים, מתחברים והבורא מתחיל לאסוף אותם ולעשות מהם אנושות חדשה*.

8. ש: כל אחד צריך למלא תפקיד שלו. מה אני צריך לעשות …?
   ר: *תסתכל על החברים, אם אתה יכול לראות איך הם משתוקקים להתחבר ביניהם בצורה חיצונה, אם אתה יכול להרגיש איך הם משתוקקים לצורה פנימית, קח את זה כדוגמא ותעשה*.
   
   אתה לוקח דוגמא ממה שאנחנו קוראים, ומתוך קריאה הזאת אתה משתדל ללמוד איך להתחבר עם כולם.
   
   אנחנו נמצאים במצבים שהופכים להיות למצבים פרקטיים לבניית הכלי לגילוי הבורא. כל הקבוצות, חלקי הקבוצות, לא חשוב, אבל כולנו מתחילים להיות בכלי אחד כללי שאפילו שכלול מכל מיני חלקים וגם עדיין לא בחיבור ביניהם בדיוק, אבל *דווקא שנמשכים, למרות השפות, למרות הריחוק, למרות חוסר הבנה והאגו שבכל אחד, ודחייה. מפני שאנחנו כך על זה משתדלים להתגבר, מסכימים אפילו להתגבר, תהיה לנו עוד מעט באמת דרגת הגילוי, תהיה לנו שנה חדשה, מצב חדש*.

9. *אנחנו באמת מתקדמים קדימה מהר מאוד, אבל אל תחשוב שזה מהר מדי. הכל זה לפי סך המאמץ הכללי של הכלי. כל חלק וחלק יכול להרגיש שהוא נמשך קדימה אפילו יותר ממה שהוא משקיע, וזה נכון, זה באמת כך*, מפני שאנחנו חלקים מאוד מאוד רחוקים זה מזה בשפות, במנטליות, בכל מיני דברים. אבל כשאנחנו מתחברים כדי להגיע למשהו משותף, בזה הכוח שלנו דווקא גדול ומושך אותנו קדימה. הפירוד פועל דווקא לאיחוד ולהתקדמות. לכן *אני רואה שאנחנו יכולים להשיג בזמן קצר כבר תופעות רוחניות ממש*.

10. ש: מה הכוח שמניע אותך אם אין לך שכר?
    ר: שכר כן, וודאי, בלי שכר אדם לא יכול. אבל מהו סוג השכר? *כשאנחנו אומרים שאין שכר, אין שכר לאגו שלנו. אני רוצה לראות את כולם מחוברים, אהובים, נמצאים באגודה אחת שהבורא ממלא אותם ושמח מהם. זה השכר שלי*.
    
    ש: איפה השכר הזה מורגש?
    ר: בתוכי, בתוך אותו הרצון החדש שמתגלה בי מתוך זה שאני מתחיל לקבל כלים דהשפעה.

11. ש: איך אני מחזק את החיבור הפנימי במהלך היום…?
    ר: *תנסה לבנות בך את התבנית של כל הקבוצה. אני רוצה להרגיש את כל החברים, כמו שכותב רב"ש, שעומדים בליבי. אני רוצה שהם יהיו כך בתוך ליבי מחוברים, ובסופו של דבר אני רוצה שזה יהיה הלב שלי. כך אני רוצה להתקדם ומבקש את הבורא שיחבר אותם יחד יותר ויותר, ושימלא את הלב שלי עם אהבה כזו. כך אני רוצה להרגיש, ואת את הלב שלי שכך יתוקן אני רוצה לפתוח להם, לשפוך אליהם, להתחבר איתם*.

12. צריכים לתת בקשה נכונה. ודאי שמה שיקרה, יקרה בעזרת הבורא, אבל זה יקרה בתנאי שאתה תבקש כמו שצריך. לשם כך אתה צריך להתבטל כלפי החברים, להתכלל בהם, לבקש מהם, לא במילים אלא לעשות כל מה שהם ירצו. הם גם ירצו לעזור לך. *כשאתם כך תתכללו זה בזה, תגיעו לחיסרון אחד למטרה אחת ולאמצעי אחד, לבקשה אחת, תפילה אחת, אז כשתבקשו, תקבלו תשובה*.

13. ש: איך לכלול את הצורך לתשובה בכל העשירייה?
    ר: לדבר על כך, להתפלל יחד, להתקשר יחד עד שלכולם יהיה מובן מהו הצורך שלנו לתשובה, מהי תשובה, למי לפנות ובמה זה יכול לעזור לנו לעלות לדרגה הרוחנית.

*חלק 2 – עיתון האומה*

14. כל הנטייה שלנו צריכה להיות למשוך אחרינו כל בבל, כמו שרצה אברהם, אנחנו בעצם הולכים בעקבותיו. זה שמבינים, לא מבינים, רוצים, לא רוצים, זה המצב העכשווי שממנו אנחנו מתחילים את דרכנו. לכן צריכים קודם כל לחנך את עצמנו, ומעלינו לפזר את הידיעה הזאת לכל אומות העולם על מה שאנחנו עושים היום, מתחילים לעשות היום. כך נראה איך שהבורא יעזור לנו בזה.

15. ש: מהי הרגשת הלאומיות שצריכה להיות בקרב ישראל?
    ר: אנחנו חייבים להבין מה הייעוד שלנו, מה יש בידינו ומה אנחנו חייבים לפרסם ולברר לכל בני העולם. אחרת הבורא יחייב אותנו בכל מיני צורות רעות, יחייב. זה שאנחנו לא לומדים בינתיים מהמכות שעוברות עלינו, זה רק אומר שיהיו מכות יותר גדולות אם לא נעשה מה שמוטל עלינו.
    
    ש: מכות.. זו התקופה שהאנושות עכשיו נמצאת לפניה?
    ר: האנושות מקבלת מכות, לחצים גדולים בקיומה, כדי להתקיים וכדי לברר באיזה כיוון להתקיים. זה לא עניין של התפתחות טכנולוגית וכלכלית, אלא יותר ויותר שהיא תלויה בהתפתחות היחסים בין בני האדם בהתפתחות האנושית. כאן באמת היא תרגיש שזו הבעיה העיקרית. מה אנחנו יכולים לעשות כדי להינצל מפחד של מלחמת אטומית ומכל מיני בעיות, מחלות שמגיעות כ-10 מכות מצרים עכשיו עלינו? כאן הבעיה, *איך אנחנו יכולים להסביר לאנושות שכל הדברים האלה תלויים בכמה אנחנו בורחים ממצרים, בורחים מהאגו שלנו, מתעלים מעליו. רק בזה תלויה ההצלה שלנו מכל הרע*.
    
    ש: לקראת גל של מכות, איך אפשר להקדים תרופה למכה?
    ר: על ידי הפרסום, אין יותר. כמו שיונה יוצא וצועק שעוד מעט עוד מעט, עד ששומעים אותו.

16. למה דאגה להכרחיות של האדם נקראת אגואיזם?
    ר: הכל זה אגואיזם, כל הטבע חוץ מהבורא זה אגואיזם, והוא מסודר בצורה כזאת שדואג בעצמו. בעל הסולם כותב שהאדם דואג לעצמו בצורה מינימלית, שלא דואג יותר חוץ מלעצמו, לקרובים, לילדים וכן הלאה, ולא חושב איך לגנוב מאחרים, עד שמתפתח בצורה כזאת שרוצה לבלוע כל העולם. אז איפה שהוא מגיע ליותר מקיומו עצמו, זה האגואיזם הנורמלי, אנחנו אומרים בהמי. עד אז לא נקרא שהוא סותר משהו ששייך לרוחניות. מה שאין כן, יתר מזה אנחנו כבר צריכים תיקון.

17. אנחנו צריכים להסביר שתיקון העולם הוא דווקא בחיבור, שבמקום מלחמה חייבים להפעיל את כוחות החיבור, ורק כך נראה איך אנחנו מגיעים לעולם הטוב. הכוחות הרעים והמנוגדים שאנחנו מגלים בינינו פועלים על כל הטבע, ואנחנו נראה כמה אנחנו גורמים לחוסר איזון לכדור הארץ, לכל הטבע, לכל האקלים, לכל דבר ודבר. זה לא ייתן לנו לחיות, לא ייתן לנו להתקיים, מפני שאנחנו עושים את הניגודים האלו דווקא בחיבור בינינו ובחוסר חיבור בינינו. לכן *אין לנו על מי להתלונן אלא רק על עצמנו. ביחס, בשנאה, בתחרות בינינו אנחנו מעוררים את כוחות הטבע והם מתחילים להשתולל וממש לחזור עלינו במכות*.

18. ש: בעל הסולם כותב שצריך לשמור על הקו האמצעי בין האלטרואיזם ואגואיזם. מהו?
    ר: האמצע הזה הוא הכרת הרע. אם אני משתמש באגו שלי, אני צריך להשתמש בו בצורה מסוימת, בדרגות דומם צומח חי כדי לקיים את עצמי. אבל למעלה מזה אני כבר משתמש בכוח השפעה, בכוח החיבור בין כולם.

19. ש: האם אפשר להגיד שהרעיון של החינוך הלאומי יהיה דוגמא לעולם..?
    ר: אדרבא, אנחנו יכולים ומנסים לפרסם זאת ככל האפשר לכולם מאיפה תבוא דרגת התפתחות יותר גבוהה. אנחנו מצפים זאת מכולם, *כל אחד יכול לקבל את זה ולהיות ממש אור לכל העולם. מצידי אין שום הגבלה, בבקשה, קחו את הכל ותממשו את הכל, כמה שאפשר*.

20. מ