שיעור בוקר 31.07.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ט"ו באב: יום האהבה – קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: שיעור בנושא ט"ו באב: יום האהבה – קטעים נבחרים מהמקורות, קטע מס' 8.

"יש תפילה, היינו שה' יתברך יעזור לו בזה שירגיש את אהבת חברו ושחברו יהיה קרוב ללבו" .

(הרב"ש. אגרת מ')

שאלה: כתוב שהוא "ירגיש את אהבת חברו", הוא לא צריך להרגיש אהבה כלפי חברו?

"יש תפילה, היינו שה' יתברך יעזור לו בזה שירגיש את אהבת חברו ושחברו יהיה קרוב ללבו". כלומר, יש לי תפילה לבורא שיעזור לי להרגיש איך החברים אוהבים אותי ואיך אני אוהב אותם.

תלמיד: זה מה שאני צריך לבקש, להרגיש שהחברים אוהבים אותי?

כן.

תלמיד: זה לא אגואיסטי?

לא אגואיסטי, אנחנו לא מדברים על רמה כזאת אגואיסטית.

תלמיד: אז למה הכוונה?

בלי זה שארגיש אהבה מהם, קשה לי להיות באהבה כלפיהם.

תלמיד: מה הופך את הבקשה הזאת לבקשה נכונה? כולם מבקשים שיאהבו אותם, ורב"ש כותב בכמה מקומות, לא שהחברים יאהבו אותי אלא שאני אוהב את החברים.

כן, נכון.

תלמיד: אז מה הוא מסביר לנו פה?

הוא מסביר לנו שכדי לאהוב את האחרים לפחות במשהו אתה צריך להרגיש שהם אוהבים אותך. חייב להיות כאן משהו הדדי, אם לא יהיה איזה מגע, הניצוץ החיצון ביותר, אז לא יכול להיות שתתפתח כאן איזו תחילת אהבה.

תלמיד: ולמה הדבר הזה הוא נסתר?

כדי שאדם יתחיל מאפס ממש, שיגלה את כוח האהבה מהסתרה.

תלמיד: למה האדם לא רוצה להרגיש שהחברים אוהבים אותו?

זה בגלל האגו שלו, כנראה שהוא מפחד שאז יצטרך להחזיר להם את זה.

תלמיד: אז כשהוא מבקש פה שהבורא יעזור לו להרגיש שהחברים אוהבים אותו, מה חסר לו? במה הוא צריך להיפתח כלפיהם כדי שהוא יאפשר להם לאהוב אותו?

הוא צריך לפתוח להם את ליבו, ואז ירגיש איך הם כן רוצים למלא את ליבו, אבל הוא חייב לפתוח את הלב שלו.

תלמיד: מה זאת הפעולה הזו לפתוח את הלב, מה הוא צריך לעשות מצידו?

להתקרב אליהם.

תלמיד: הוא צריך להיות מוכן להחזיר להם, לכן הוא לא פותח את עצמו אליהם?

הוא לא מסוגל עדיין.

שאלה: אהבת חברים כלפיי זה משהו שקיים מלכתחילה, רק שאני לא מרגיש את זה?

אנחנו יכולים להתפלפל אלף שנה, צריכים לקרוא מה שכתוב ולהשתדל להידמות לזה. אחרת אנחנו נסתובב כמו כלב אחרי זנבו.

"יש תפילה, היינו שה' יתברך יעזור לו בזה שירגיש את אהבת חברו ושחברו יהיה קרוב ללבו". זאת תפילה, אני אצטרך להפעיל אותה, אם אני רוצה או לא רוצה זה לא חשוב. ואם אני קרוב לזה או רחוק זה לא חשוב, אני צריך להגיע לזה, שהבורא יעזור לי שאני ארגיש את החברים, את ליבם, כמו את עצמי ואת ליבי.

קריין: קטע 9.

"צריכים לזכור שהחברה נתיסדה על בסיס של אהבת הזולת; היינו שכל אחד ואחד יקבל מהחברה אהבת הזולת, ושנאת עצמותו. ובזה שרואה שחבירו משתדל בביטול את עצמותו, ובאהבת הזולת, זה גורם שכל אחד יהיה נכלל מכוונת חבירו. נמצא, שאם החברה מבוסס למשל על עשרה חברים, אז כל אחד יהיה נכלל מעשרה כוחות, שעוסקים בביטול עצמיותו ושנאה לעצמו, ולאהבת הזולת". 

(הרב"ש. מאמר 2 "בענין אהבת חברים" 1984)

שאלה: למה לא מספיק להיות עסוק באהבת החבר, והוא גם צריך לשנוא את עצמו?

יש לנו שני כוחות, אהבה ושנאה, ואני צריך לכוון את כולם להתחברות לזולת. ולכן במידה שאני דואג להיות מחובר באהבה עם הזולת, אני צריך להיות בדאגה לשנאת עצמו.

תלמיד: האהבה לא מכסה, לא מבטלת את השנאה?

לא, כי אלה שני מקורות שונים, שתי מטרות שונות.

שאלה: אני רואה שיש דאגה, יש תמיכה, יש אמונה שאני אגיע לחברים, שיום יבוא ואתקרב אליהם, אבל מה זה נקרא להרגיש את האהבה הפנימית, האמיתית של הקבוצה שנסתרת ממני?

הייתי אומר שזה מאימא, אם אתה זוכר. יש כזה מצב שאהבה של אימא היא נצחית, היא לא יכולה להיעלם, היא לא יכולה להשתנות, זה נקרא אהבה נצחית.

תלמיד: האם יש גבול לעומק של האהבה הזו?

לא, אין גבול לאהבה כזאת, אלא רק למי שמסוגל לעלות למעלה ממנה לחכמה וכתר.

שאלה: מה אנחנו אמורים לשנוא בעצמנו?

את האגו שהבורא ברא, שאנחנו כולנו נמצאים ברצון לקבל האגואיסטי.

שאלה: איך להראות לחברות שאני משתדלת בביטול עצמי?

בפועל, שאני מוכנה לשרת אותם. אני מוכנה לשרת אותם אף על פי שזה על חשבוני אולי, כאילו.

שאלה: הרב״ש כותב פה, ש"זה גורם שכל אחד יהיה נכלל מכוונת חבירו". אנחנו כל הזמן מדברים על רצון חברו, חסרון חברו, מה זאת כוונת חברו?

כוונה להשפיע. אנחנו מתחברים בינינו בכוונות להשפיע זה אל זה, ומתוך זה לבורא.

תלמיד: מה זה אומר ש"אחד יהיה נכלל מכוונת חבירו"?

שכל אחד יהיה נכלל מכוונת חברו להשפיע. וכך אנחנו מגיעים לכוונה אחת, השפעה אחת.

תלמיד: אני יכול לתאר שיש רצון לחבר, הוא רוצה להגיע לאותה מטרה, לתכונת ההשפעה, לבורא, לדבקות. יש לחבר חסרון, אני רואה את זה בפעולות שלו, בדיבור שלו, אבל כוונה זה משהו נסתר, איך אני יכול להיות נכלל בכוונה של החבר?

על ידי פעולות, תפילות, רצונות, חיבורים איתם, אנחנו מתחילים להרגיש את כוונת החבר.

תלמיד: ובסופו של דבר החיבור שלנו בכוונה, לא ברצון?

ברצון. הכיוון של הרצון נקרא כוונה.

שאלה: הרבה פעמים כשקוראים על אהבה בכתבים האלה אין הרגשה, יש אפילו קצת טעם תפל כזה, למרות שאהבה היא כוח חזק. אתמול הייתה ישיבת חברים כזו חמה והרגשנו אהבה, אבל כשאתה קורא את הטקסטים זה לא מורגש. זה אני או שזה כך?

זה כך.

תלמיד: אז מה עושים?

יש זמנים לכאן זמנים לכאן וצריכים להמשיך. התקופות האלה עוברות והן מולידות מצבים חדשים.

קריין: קטע מס' 10 אומר הרב"ש.

"על ידי שחיקת הלבבות, אפילו שיהיו של איתנים, כל אחד מוציא חמימות מקירות לבו, והחמימות גורמת לנצוצי אהבה, עד שמתרקם מזה לבוש של אהבה, ושניהם מתכסים בשמיכה אחת, היינו שאהבה אחת מסבבת ומקפת את שניהם, כי ידוע שדבקות מחברת שני דברים לאחד. 

ובו בזמן שמתחילים להרגיש את אהבת חברו, תיכף מתעוררת בו בחינת שמחה ותענוג. כי זה שחברו אוהבו זה דבר חדש אצלו, כי תמיד הוא יודע שרק הוא לבדו דואג עבור שלומו וטובתו, אבל ברגע שמגלה שחברו דואג עבורו זה מעורר בו שמחה שאין לשערה, וכבר אינו יכול לדאוג עבור עצמו." 

(הרב"ש. אגרת מ')

שאלה: איך מגלים את הדאגה והאהבה שיש לחברים כלפיי?

תנסה להתייחס אליהם באהבה ואז תרגיש האם יש אהבה מצידם אליך.

תלמיד: אני מנסה, אני יודע שהם כן דואגים לי ואוהבים וחושבים עלי, אבל זה לא משחרר אותי, כמו שהוא אומר פה - מהדאגה על עצמי. הוא מדגיש את העניין הזה שאתה צריך לגלות שהם דואגים עבורך ואז אתה משתחרר מהדאגה על עצמך.

נכון.

תלמיד: איך אני משנה את הידיעה הזאת לגילוי, להרגשה ממש.

להרגשה. כן, זה מה שצריכים.

תלמיד: איך אני הופך את הדבר הזה?

יחד עם החברים ובתפילה לבורא. אבל העיקר יחד עם החברים.

תלמיד: לשאול אותם? לבקש?

לא. להרגיש שכולם דואגים לכולם ואז אתה תיכנס לתוך בועת האש הזו וכך תתקדם.

תלמיד: אני מנסה, בזמן שאתה מדבר, לחשוב איך היום הפגישות שלנו יהיו אחרת, מה אנחנו נעשה אחרת? כי כל מה שאתה אומר זה מה שקורה בפועל בפגישות, כל עשירייה עושה אותו דבר, מה אנחנו צריכים להוסיף?

לא יודע. אם אתם כבר מרגישים שאין לכם מה להוסיף אתם צריכים להתפלל. כי אם כבר נראה לכם שהגעתם עד הסיום של גילוי האהבה ביניכם אז איפה הבורא בפנים, איפה הכלי העולמי כולו, השכינה?

שאלה: מהי השחיקה של הלבבות?

בצורה מכאנית אנחנו מבינים מהי שחיקת הלבבות. איך אנחנו מגיעים לכזאת שחיקה שיוצאים ממנה ניצוצי אש וחום והתלהבות? לא יודע מה להגיד לך. פעם כך היו מדליקים את המדורה, לפני אלפי שנים, זה נקרא שחיקת הלבבות.

תלמיד: אפשר להגיד שבכל פעם שאני מנסה לאהוב את החבר, מתאמץ על פני הדחייה, זו שחיקה?

אם אנחנו מתאמצים להיות קשורים זה לזה, אפילו כדי להתחבר על פני הניצוצות שיוצאים משחיקת לב האבן, בזה אנחנו מגיעים לאש שבוערת בתוך ליבנו וכך ומגלים את כוח הבורא כלפינו.

שאלה: שמעתי שאמרת להפעיל תפילה, אנחנו אומרים שהכול מושג בכוח התפילה, איך התפילה משנה את המציאות?

זה שעל ידי תפילה אפשר להשיג את הכול, אלה מילים יפות שעל ידן אפשר לדחות את כל העניין, שאין יותר מתפילה וכולי, אבל אנחנו צריכים בכל זאת להרגיש, כל העניין זה הרגשה. מה זה נקרא שאנחנו מתחברים בינינו ובהרגשה משותפת אנחנו מגיעים לצעקה לבורא, מי אנחנו אז.

שאלה: האם התפילה משנה את מערך הכוחות הפנימיים או הכוחות החיצוניים באדם?

תפילה זה הדבר הכי פנימי.

שאלה: בדרך כלל מה שהוא מתאר פה קורה כל פעם עם חבר אחד. איך להיות נכלל מעשרה כוחות? איך להיות נכלל מכל הכוחות של החברים, שכל אחד יהיה נכלל?

שכל אחד ירצה להתכלל עם כל אחד אחר, אז נרגיש שכולנו נכללים יחד, ומתוך זה אנחנו נגלה מושג אחד, זה הבורא האחד, שזה החיבור, המקור של כל המציאות הוא אחד.

תלמיד: איך בתוך ההתכללות הזאת שאני נכלל עכשיו מעשרה כוחות של החברים, מגיעים לאחד?

מתוך זה שאתם רוצים להתחבר יחד כדי שלא יהיה הבדל ביניכם, שאתם תרגישו שאתם נמצאים במרכז אחד, בכוח אחד שפועל עליכם, ואתם רוצים רק דבר אחד - אהבה שתמחק את כל ההבדלים ותלחץ אתכם יחד למצב אחד.

שאלה: אז ההתכללות שלנו אחד באחר בעצם מביאה אותנו למצב של אחד?

כן. שם בפנים נמצא הבורא ומחכה לכם עד שתדרשו אותו ממש מכל הלב האחד.

שאלה: למה הרב"ש משתמש במושג הזה "שחיקת הלבבות"? הוא היה יכול לכתוב ששנינו, אני והחבר מסתכלים לאותו כיוון.

לא, זה לא על ידי זה שמסתכלים לאיזה כיוון, אלא שאתם ממש שוחקים את הלבבות. ואז מתוך זה שיש בכל אחד ואחד משהו שהוא לא כמו באחר, מתוך זה יוצאים ניצוצות האש. וזה מה שאתם רוצים בעצם, להשיג ניצוצות אש מתוך גילוי של חוסר עדיין, מתוך גילוי השינויים שעדיין יש בכם. מתוך זה אתם מגלים את אש האהבה שלא יכולה להתגלות אלא על פני הניגוד שביניכם, שכל אחד הוא ל"ב האבן ממש, ורק מתוך שניים, שכל אחד מהם הוא ל"ב האבן, יכולים להתחבר באש האהבה.

כאן עיקר העבודה, להגיע מהר ככל האפשר לזה שאנחנו מתחילים לעבוד בינינו כמו עם אבנים, שכל אחד הוא קשה אבל מוכן להוציא מעצמו ניצוצי אהבה עם החברים, בעזרתם, ועל ידי המאמץ שלו. תתארו לעצמכם שכל האבנים עוברות עליכם ומוציאות ניצוצות אהבה.

קריין: קטע 11.

"כל מתנה שנותן לחברו [...] הוא כמו כדור שעושה חלל באבן. הגם שהכדור הראשון אינו עושה באבן אלא שריטה בעלמא, אבל הכדור השני, כשפוגע באותו מקום, כבר עושה חריץ, והשלישי עושה נקב. 

ועל ידי הכדורים שהוא מרבה לקלוע, אזי הנקב מתפתח ונעשה מקום חלל בלב האבן של חברו, שבו מתקבצים כל המתנות, ומכל מתנה ומתנה נעשה ניצוצי אהבה, עד שמתקבצים כל ניצוצי האהבה בחלל לב האבן, ונעשה מזה שלהבת. כי ההבדל בין ניצוץ לשלהבת הוא בזה, כי במקום שיש אהבה, יש שם גילוי לחוץ, היינו גילוי לכל העמים שאש האהבה בוערת בו. ואש האהבה שורפת את כל הפשעים שפוגשים על אם הדרך".

(הרב"ש. אגרת מ')

שאלה: המתנות שאנחנו נותנים לחברים או מקבלים מהחברים צריכות להיות גלויות?

לאו דווקא.

תלמיד: אז איך אני יכול להעריך את המתנה שאני מקבל מהם?

אם אתה יכול לפתוח, לגלות, בבקשה תגלה, ואז יש סיכוי שגם הם יגלו. כתוב, "הנותן מתנה לחברו חייב להודיעו", אבל גם "מתן בסתר" זה בסדר.

תלמיד: אנחנו לומדים מכל הכתבים שגם כשאני מקבל מהחבר מתנה אני צריך להגדיל את החבר בשביל ליהנות מהמתנה הזאת, בשביל שיהיה לי ערך כלפי מה שאני מקבל.

נראה שיש במתנה משהו עיקרי, שאני צריך תמיד לעבוד על המתנה שאני נותן או מקבל?

זו חתיכת הלב שלך שאתה מוסר.

שאלה: מה ההבדל בין שחיקת הלבבות שאנחנו מרגישים בינינו ובין השלהבת הזו שעולה מתוך הניצוצים?

הכול תלוי בהבנה שלנו במה אנחנו נמצאים, במה אנחנו עוסקים. זאת אומרת, זו יכולה להיות באמת שלהבת גדולה וזה יכול להיות ניצוץ קטן, אבל הכול תלוי בבן אדם, מאיזה עומק הלב הוא מוציא את המגע עם הזולת.

(סוף השיעור)