שיעור בוקר 09.04.2022 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן -אחרי עריכה

פסח - קטעים נבחרים מן המקורות

הייתי אומר שכשאדם מתחיל להרגיש שהוא נמצא בגלות, זה כבר שלב מאוד רציני בהתפתחות הרוחנית שלו, זה אומר שיש כאן כוח עליון השולט עליו, מגביל אותו, מטפל בו בכל מיני הגבלות, צורות מיוחדות, וליחס של הבורא אליו האדם קורא "גלות". זה לא שאין בורא בעולמו, יש והוא מסדר לו מצב הנקרא גלות, מצב של בניית הכלי, החיסרון לגאולה, לגילוי הבורא והאדם צריך להתייחס למצב הזה באמת ברצינות, כי אין גאולה ללא גלות אותה הרגיש ועבר האדם קודם ויצא ממנה בהצלחה. לכן ההבדל בין גולה לגאולה הוא באות א', אלופו של עולם, הסמל של הבורא, ולכן מה שחסר לנו בגלות זה רק גילוי הבורא. אבל את כל הכלים, ההבחנות, הרצונות, האכזבות, כול מה שאנחנו עוברים במשך הגלות, אנחנו מגלים בתוכנו, מרגישים במה נמצאים, ולכל הדברים האלה צריך רק להוסיף את גילוי הבורא וכתוצאה מכך יהיה לנו כבר העולם הרוחני, גאולה.

לכן צריך להתייחס לגלות בצורה רצינית, כי בתקופת הגלות אנחנו קונים כלים ואחר כך כשמסיימים אותה הכלים האלה מוכנים שיתגלה בהם האור העליון, הבורא, ואז אנחנו נמצאים באמת בגאולה. מצב מאוד רציני, מתקדם וכדאי לנו לשים לב אליו, כי כל מה שנעבור אחר כך בשלבי ההתפתחות אחרי היציאה מהאגו שלנו זו התעלות למעלה מהאגו עד גובה גמר התיקון. ולכן, ככול שנרגיש כל מיני הבחנות בתוך הגלות, נוכל אחר כך לברר, להרגיש, לטעום אותן בגאולה. כי לא יכול להיות שיתגלה משהו מחוצה לגלות, כל אופני גילוי הבורא יהיו אך ורק על הכלים האלו, הכוחות, המחשבות שנגלה קודם כל בגלות, ואז נגיע אליהם בגאולה. וההבדל בין גלות לגאולה ייתן לנו את עוצמת הכלי, עוצמת הגילוי, וכתוצאה מזה ייתן לנו שמחה והרגשת הגאולה.

שאלה: מה זה אומר שאנחנו מגלים את הגלות ומוסיפים לה את האות א', את גילוי הבורא?

א' זה נקרא "אלופו של עולם", הבורא שמתגלה בתוך החושך, בתוך חוסר ההבנה, חוסר האונים, חוסר הכוחות. נותן לנו הבנה, הרגשה איפה אנחנו נמצאים, מה אנחנו יכולים לעשות ואיך יחד עם הבורא נוכל לעשות מעצמנו אדם, הדומה לבורא. הכול מתגלה ביחס בין גלות לגאולה, כי הבורא מופיע מאחורי החושך. החושך עצמו הוא לא סתם, אלא מידות הסתרת הבורא המיוצבות כך שבהן נרגיש אחר כך דווקא את גילוי הבורא, כיתרון אור על פני חושך. זאת אומרת גם את החושך אנחנו חייבים, כי בתוך החושך הזה כמו בתוך הכלי, בתוך התבנית, מתגלה האור העליון שממלא את התבנית הזאת. בצורה כזאת אנחנו מגלים אותו, בכל מיני אופנים, אחרת לא נוכל לגלות. האור העליון ממלא את כל המציאות סביבנו, אבל הוא לא מורגש. רק בתנאי שיש לנו כלי הבורא ממלא אותו, ודווקא לפי גבולות הכלי, ההגבלות, ההבחנות בו, אנחנו יכולים לגלות את הבורא. דווקא לפי הגבולות שאנחנו מייצבים בו בזמן הגלות.

שאלה: חמשת החושים שלנו מכוילים לקבל את השפע הנמצא מחוצה לנו אז איך נפלה עלינו כזאת צרה?

שום דבר לא קרה סתם, הכול בכוונה, כמו שכתוב "סוף מעשה במחשבה תחילה", הסוף צריך להתגלות כך שנשיג את כל הבריאה והבורא בלי יוצא מן הכלל, התנאי לגילוי כל הבריאה לנברא מחייב את הבריאה להיבנות בצורה כזאת שצריך להסתיר את האור העליון ולעשות השתוות או התחברות, התכללות בין האור לכלי, כי דווקא לפי הכלים נגלה את האורות והאורות יסובבו את הכלים, והכול כדי שהבורא יתגלה בנו במלואו. זה לא שמשהו קרה במקרה, זו מערכת שלמה שקיימת בשלמות מלכתחילה. מהבורא לא יכול לצאת שום דבר מקולקל, אבל כלפינו אחר כך יש ירידה של 125 מדרגות ועוד כל מיני הסתרות כדי שנגלה את הדברים האלה בהדרגה. בכל פעם שנגלה משהו, ממנו נוכל לגלות עוד יותר ועוד יותר. בכל פעם לפי הכמות והאיכות, אותם המצבים שנגלה יתנו לנו אפשרות לעלות.

שאלה: האם אפשר לומר שהגלות היא הסתר רגיל, יחיד, וכל העבודה שלנו היא להתחבר יחד כדי לעבור את המחסום הזה, לצאת?

כן. אפשר להגיד.

קריין: מגלות לגאולה, קטע 122. כותב רב"ש:

מגלות לגאולה

"אי אפשר לצאת מגלות מצרים מטרם שנכנסים בגלות. שרק אז שייך לומר שיוצאים מהגלות.

ולזה מספר לנו בעל ההגדה שאנחנו צריכין לדעת שמתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו, היינו שהיו בגלות תחת שליטת עובדי עבודה זרה - ורק אז קירב הקב"ה את אבותינו. מה שאם כן אם לא היו מרגישים שהם מונחים תחת שליטת עובדי עבודה זרה לא שייך לומר שהקב"ה קירב אותם. שרק בזמן שהאדם מרוחק מהקב"ה שייך לומר שהקב"ה מקרב אותו. כי תמיד צריך להיות ההעדר קודם להויה, שענין העדר הוא הכלי, וההויה הוא האור הממלא את ההעדר והחושך."

(הרב"ש. אגרת ס"ו)

אנחנו חייבים להתקדם תמיד בצעדים קטנים, ככול שנהיה מסוגלים לסבול את האור והחושך. מהעדר להוי"ה, מהעדר להוי"ה. קודם חיסרון, גילוי החיסרון, ובחיסרון הזה אנחנו מגלים בדיוק מה אנחנו רוצים. אנחנו לא רוצים סתם מילוי אלא להתמלא בכוח ההשפעה, כדי להשפיע לעליון, לדרגה יותר עליונה שזה הבורא. וכך ממדרגה למדרגה אנחנו מתקדמים.

שאלה: זה כאילו קצת מוזר, כי הרי אין העדר ממש על כוח השפעה, כי הוא מעולם לא היה נוכח. מה זאת אומרת שהוא נעדר?

לא. הכול התחיל מזה שהאור העליון היה ממלא את כל המציאות, ואחר כך האור העליון נסתר והצמצום הזה מתחיל לבנות מדרגות איך להתקרב למילוי, לאור שהיה בו קודם, האור הוא הראשון.

תלמיד: זה מבחינת המערכת אבל מבחינת האדם שעובד עכשיו?

האדם נמצא באמצע הבריאה, מה הוא יודע, מה הוא מבין. אז מסבירים לו מאיפה הבריאה התחילה.

תלמיד: השאלה היא מה זאת אומרת שיש העדר?

כשאנחנו מתקדמים, אז בכל דבר שמתקדמים אנחנו חייבים קודם לגלות חיסרון. כי אם לא נגלה חיסרון, לא נגלה מילוי. כתוב שהאור העליון נמצא במנוחה מוחלטת וממלא את הכול, כלומר הבעיה היא הכלי, אנחנו לא יכולים לגלות את האור העליון, אין לנו כלים. אנחנו צריכים לאט לאט לגלות את הכלים שלנו ואז נגלה שאנחנו נמצאים כבר בתוך האור, ולפי הכלי האור ימלא את הכלי, כי עם האור אין בעיה. זו בעצם העבודה שלנו, רק לגלות את החיסרון.

שאלה: מה זה כלי שלם ואיך אנחנו מרגישים אותו בעשירייה?

כלי שלם הוא כוונה מעל הרצון שהיא כולה מכוונת על מנת להשפיע. כלומר היא מוכנה להפעיל את הרצון כך שכל העבודה שלו, כל הטעמים שהוא מגלה, כל מה שיש לו יהיה בכוונה להשפיע נחת רוח לבורא, למקור האור. לכן כל העבודה שלו היא להגיע למקור האור על ידי האור, ובקבלת האור להשפיע נחת רוח למקור האור, היינו לבורא. אנחנו מקבלים את האור לא כדי ליהנות אלא כדי להנות לבורא.

תלמיד: איך מרגישים את המצב הזה בעשירייה?

בעשירייה מגלים את זה בכך שאני דואג לחברים יותר מאשר לעצמי. אם אני מכווָן בצורה כזאת, אז זה נכון שאני מכוון לבורא ולא לעצמי.

תלמיד: האם אנחנו מרגישים את זה כמצב החושך הגדול ביותר או להיפך?

אני לא יכול להגיד. מה זה חושך גם זאת שאלה. יכול להיות שאני לא מרגיש אור אבל בשבילי המצב הזה הוא גם לא חושך, כי אני נמצא בכוונה ובנטייה מיוחדת מתוך הרגשת החושך, ואז התהליך שאני עובר הוא בשבילי מלא אור פנימי, מלא אור. כי בכלים הרגילים, ברצון לקבל אני מרגיש חושך, ובכלים ההפוכים מהרגילים אני מרגיש אור. לכן אורתא זה לילה אבל מהמילה אור.

שאלה: מתי נעשה אצל הנברא המהפך מקבלה לעצמו לקבלה כדי להנות לבורא, לעשות לו נחת רוח?

זו כבר דרגה גבוהה מאוד, זה לקבל על מנת להשפיע, זה כבר אחרי מצרים, אחרי הרבה תיקונים. קודם כל זה צמצום, אחר כך להשפיע על מנת להשפיע ואחר כך לקבל על מנת להשפיע.

תלמיד: אבל המושג הזה להנות לבורא לא קיים אצל הנברא מלכתחילה.

מלכתחילה ודאי שלא, אין לנו כוונה כזאת. אנחנו נולדנו רק עם כוונה להנות לעצמנו, ואנחנו מרגישים את הדברים האלה, הם נמצאים בנו מלכתחילה כלולים בתוך הגוף שנולד.

תלמיד: העבודה שלנו היא להגיע לעשות נחת רוח לבורא, מאיפה נוצר בתוך האדם חיסרון כזה?

על ידי האור העליון, אנחנו לא מסוגלים לעשות עם זה שום דבר.

תלמיד: אני מלכתחילה לא מבקש לעשות לו נחת רוח, אני מקבל את זה כתוצאה מאיזו עבודה.

נכון. אבל אתה מזמין זאת, אתה רוצה להיות בזה.

תלמיד: האם אני מבקש את זה, רוצה להשיג את זה?

שום דבר רוחני אנחנו לא מסוגלים סתם כך לעשות, לקבל או לבנות, אלא אך רק על ידי בקשה מהבורא אנחנו נקבל תכונה עליונה, תכונה רוחנית.

תלמיד:, מאיפה יש לי חיסרון לתכונה העליונה הזאת?

מתוך כך שהבורא משפיע, מעורר בנו כל מיני רצונות, כוונות, הבחנות, כלפי החברים וכלפי הבריאה, וכך אנחנו מגיעים למצב ש"רוצה אני".

שאלה: איך זה יכול להיות שיש כאלה שמקבלים דחיות כך שיוצאים מהדרך?

הכלי של אדם הראשון שכולל את כל הרצונות מתחלק על ידי השבירה להרבה מאוד חלקים. מהחלקים הזכים ביותר שקרובים לעל מנת להשפיע, אומנם הם רצון לקבל, עד החלקים הגסים ביותר שלא מבינים ובכלל לא יודעים מה רוצים מהם, כך שאדם הוא כמעט בהמה.

אנחנו אומרים ש"אדם ובהמה תושיע ה'". שאנחנו כן יכולים להתקדם על ידי מה שאומרים לנו, כלומר עבודה בקבוצה, לימוד והשתתפות בכל הפעולות שאנחנו עושים, ולאט לאט זה מוציא את האדם מגלות לחירות ומחושך לאור, לגילוי העולם הרוחני, לגילוי הבורא. זו הדרך שלנו, כך עושים.

יש כאלו שלפי שורש נשמתם בהתחלקות של נשמת אדם הראשון הם יותר זכים, ויש כאלו שהם יותר גסים. בהתאם לזה האנשים שונים גם לפי עוצמת הנשמה, העביות שלה, וגם לפי האופי שלה, לפי המרכיבים של הספירות הפרטיות שבכל נשמה ונשמה. לכן הנשמות הן שונות ואנחנו צריכים להכיר בזה, להבין בזה ולהשלים זה את זה.

תלמיד: עד איפה העשירייה עם כוח הערבות שלה יכולה למשוך את החבר שיש לו דחיות?

היא חייבת לתת את כל הכוח כדי למשוך אותו ככל האפשר. רק בתנאי שרואים שזה לא לטובתו ולא לטובתם עוזבים אותו ומרימים ידיים, אבל זה הדבר האחרון ביותר.

שאלה: כשמגלים בצורה מאוד חדה כמה רחוקים מהבורא אבל בהרגשה לא מצליחים לשמוח מזה, איך מכניסים להרגשה שמחה מכך שרחוקים מהבורא?

כשמרגישים שרחוקים מהבורא צריכים לעשות את כל הפעולות כדי להתקרב. דבר ראשון זה להכניע את עצמו כלפי החברים, דבר שני זה לקבוע מה שנקרא "עתים לתורה" ולהתקדם, חוץ מזה "מה שלא עושה השכל עושה הזמן". יש תקופות כאלה בחיים, אומנם אדם נמצא במערכת לימוד חכמת הקבלה, אבל הוא עושה את זה בצורה יותר רחוקה ממטרת הלימוד, ואחר כך בצורה קרובה יותר, ושוב, יש כל מיני זמנים.

תלמיד: נראה לי שהרבה חברים מתרחקים כי חסרה להם השמחה וההתלהבות. איך יוצרים את זה?

צריכים לדאוג. אם אתם לא תדאגו לעצמכם אף אחד לא ידאג לכם. אם מתרחקים, אני לא יכול לעשות שום דבר יותר ממה שאני עושה, אל תחכו שייצא משהו, לא אני ולא הבורא יכולים להתקרב אליכם. אתם צריכים לחפש לפי מה שכתוב, לפי מה שלמדנו, מה אתם יכולים לייעץ לעצמכם, הכול נמצא לפניכם. אני לא רואה שהמצב כל כך גרוע, זה שאתה נמצא במצב אישי גרוע אל תחשוב שכולם כמוך.

קריין: 123. כותב רב"ש:

"הנה זמן הגאולה ממשמש ובא, ועלינו מוטל להכין יותר את עצמנו לאור הגאולה, שהוא היציאה מעבדות לחירות. וזה ידוע, שאי אפשר לצאת מהגלות, מטרם שנמצאים בגלות. וזה ידוע שהתורה הקדושה היא נצחית ונוהגת בכל דור ודור. וכמו כן אנו אומרים בהגדה, בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים.

לכן צריכים לדעת את ענין הגלות, אשר בו אנו נמצאים. וכל דור ודור צריך לצאת מהגלות המר הזה, מהו."

(הרב"ש. 936. "זמן הגאולה")

שאלה: האם אפשר להפוך את החיסרון הגשמי לחיסרון רוחני?

בעיקרון כן.

שאלה: האם כל דור ודור הוא מדרגה חדשה?

כן.

תלמיד: אם כך, זה תהליך מתמשך, אנחנו תמיד נכנסים לגלות מגלים את הגלות, יוצאים, חוזרים לגלות, עד שמגיעים למדרגה האחרונה.

נכון.

תלמיד: האם אנחנו צריכים להסתכל על זה כך, שברגע שאתה מסיים את הגלות מהמדרגה הזאת עדיין לא סיימת, אתה שוב תמצא את עצמך בגלות?

כן, אבל יש הבדלים בין המדרגות. כל פעם אני מגיע למדרגה עליונה יותר, ואז הגלות שהייתי בה נעלמת, ואני מקבל בזה איזו התקדמות. אנחנו עוד נלמד מהי התקדמות במצרים, איך עוברים ימים, שנים, מדרגות, קשרים בין האנשים, התרחקות, התקרבות, יחסים עם הקליפות וביניהן. אנחנו נלמד את זה, זאת העבודה שלנו, אלה החיים שלנו.

תלמיד: למה זה בעצם נקרא דור ולא מדרגה?

חיי אדם זה נקרא "דור", כמו בעולם שלנו, כך גם תקופה מסוימת ברוחניות נקראת "דור".

שאלה: יש כזאת הרגשה, כמו ילד שמאבד עניין באיזה צעצוע, שגם לנו יש כזה יחס כלפי חומרי הלימוד, הקטעים. איך להתעלות בצורה נכונה מעל זה?

צריך להחזיק בשיניים. חייבים להיכנס לתוך הלימוד וממש להיכנס לתוך הפסוקים, לאו דווקא אלו שאנחנו לומדים, אבל חייבים כל הזמן להיות בזה, לחרוש את זה ממש, וכך נתקדם.

שאלה: אומרים שליהודי טוב בדרך. האם מותר ליהנות בדרך או שזה מצב מסוכן?

אנחנו צריכים ליהנות מכל רגע ורגע שבו נמצאים בדרך, כי זו דרך שהיא מגלות לגאולה, מעבדות בתוך הרצון לקבל לחירות מהרצון לקבל. לכן צריכים להרגיש עד כמה אנחנו שמחים בכל רגע להתרומם עוד ועוד, וזה קורה לכל אחד בלי יוצא מן הכלל. אנחנו מתרוממים מרגע לרגע מעל הרצון לקבל שלנו רק עדיין לא מרגישים את זה, כי עוד לא יצאנו ממנו.

תלמיד: בדרך אני מגלה יותר מה אני לא רוצה מאשר מה אני כן רוצה. אני מרגיש נניח שלהימצא ברצון לקבל את זה אני לא רוצה, אבל אני עדיין לא מרגיש מה מצפה לי בהשפעה, אין הבחנות.

בסדר, אז אתה נמצא באמצע הדרך, אתה חייב להמשיך. לא שאתה רואה כבר את המטרה והיא מושכת אותך ואתה שמח שאתה מתקדם אליה. אתה גם לא כל כך רואה שאתה מתרחק מהמצב הראשון שלך כשהיית כולך שקוע בתוך הרצון לקבל, אלא אתה באמצע, בדרך. לכן אנחנו צריכים חיזוק הדדי של החברים, לימוד, לעשות כל מיני פעולות, כדי לתת לעצמנו הרגשה שאנחנו בכל זאת מתקדמים. אבל כשאתה הולך במדבר וחוצה את המדבר ויש לפניך ואחריך עוד קילומטרים של חול, אז מה אתה יכול לעשות? שום דבר, רק להמשיך.

שאלה: אם מצד אחד יש מצב מורכב, לא פשוט עבור משה, ומצד אחר יש עבורו ניצחון, אז איפה הרחמים של הבורא ששומר עלינו בדרך?

שוב תשאל, "איפה הרחמים של הבורא ששומר עלינו בדרך?". מה פתאום אתה צריך את הרחמים האלה ואתה דורש אותם? האם אומרים לך שאתה חייב לדרוש רחמים? אתה חייב קודם כל לבצע את מה שאתה חייב, לגלות את המצב שאתה נמצא בגלות ואיך אתה מגיב אליו.

כשאתה מגלה את המצב מצידך ומהבורא, מה קורה בנקודת הדרך שלך שבה אתה נמצא, רק אז אתה יכול לחשוב מה אתה יכול להוסיף לזה - או שאדרוש מהבורא משהו, או מעצמי, או משניהם, וכך אתקדם. אבל לפני שאתה מברר את המצב, וחוץ מבירור המצב אתה מברר את הפעולות שלך, אתה יכול לשבת כמו באמצע המדבר ולא יקרה לך כלום, חוץ משתתייבש ותמות.

שאלה: אני מרגיש שאני מאוד מרוחק מכל הקטעים האלה שאנחנו קוראים. כדי שאוכל לחוות, להרגיש את מה שמתואר פה חייבים לנקוט באיזה אמצעים, פעולות. מה אפשר לעשות כדי להתחבר למאמרים האלה?

אני נמצא עכשיו במצב שאני לא מרגיש את הבורא, הבורא נסתר. מה אני יכול לעשות כדי לגלות אותו? אומרים לי, אתה יכול לגלות אותו רק בתנאי שיהיו לך כלים לגילוי שלו. כלי לגילוי הבורא הוא כלי של השפעה, בכלי של קבלה אתה תקבל חושך, גלות, הרגשת בית סוהר. אם אתה רוצה שזה יהפוך להיות כלי לגילוי הבורא, לאור, אז אתה צריך לשנות את הכלים שלך.

תנסה לעשות את זה. זה מה שאנחנו לומדים, איך אנחנו משנים את הכלים שלנו מכלי קבלה לכלי השפעה, ואז נגלה שאנחנו נמצאים כבר באיזה מילוי מהבורא.

שאלה: איך אנחנו יכולים להבין שנכנסנו לגלות, להבין את המשמעות של זה, להרגיש את הטעם המר שלה?

רק על ידי זה שאנחנו עובדים חזק יותר בין החברים. הגלות מורגשת בינינו כחוסר הרגשה, כחוסר טעמים, כחוסר פעולות, זה כדי לזרז את ההתקרבות בינינו.

שאלה: ציינת לפני זה על אדם שנמצא במדבר ומסתכל אחורה וקדימה ורואה רק חול ואין לו שום תקווה. זה מאוד מתחבר למצבים שאדם עובר בדרך, ואם הוא לבד במדבר, אז אין לו שום סיכוי לצאת. מורגש בעשירייה שיש חבר בעליה, יש חבר בירידה, אבל אנחנו לא עוברים את המצבים יחד. איך להגיע למצב הזה שכולנו בגלות ויחד בתמיכה הדדית יוצאים מהגלות?

אנחנו לא מסוגלים להתקדם אלא אם כן בחיבור בינינו, אף אחד לא יכול לצאת לבד. את זה צריכים לדעת. עלינו לעשות כל מיני פעולות, והפעולות האלה הן לא פשוטות, קשות, ולפעמים הן אפילו מרחיקות בינינו כדי שנוסיף קשר בינינו, כך אנחנו מתקדמים. התקופה היא הכי לא נוחה, הכי קשה, הכי לא נעימה.

קריין: 124.

"בכדי שנגיע לארץ חמדה טובה ורחבה, מוכרחים מקודם לעבור את השלב של עשיית הכלים כנ"ל, היינו להיות בארץ מצרים, ולראות שהם עבדים, שעובדים לפרעה מלך מצרים, והיסורי הגלות מביאים להם צורך להתפלל לה', שיוציאו מהגלות, כמו שנאמר (שמות שלישי) "ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו, ותעל שועתם אל אלקים". נמצא, שהגלות היא בחינת כלי, והגאולה היא האור והשפע."

(הרב"ש. מאמר 6 "ענין בטחון" 1986)

קריין: 125.

"בזמן הגאולה מרגישים, שהגלות היתה כולה מרור. מה שאין כן לפני הגאולה, עוד לא יכולים לדעת שהגלות היא כל כך מרור. וזהו "כיתרון האור מן החושך", שבזמן שרואים את האור, אז יכולים לראות את החושך. שזה סוד "אם אין דעת, (שהדעת עדיין בגלות), הבדלה מנין"."

(הרב"ש. 91. "כולו מרור")

אי אפשר באמת להכיר שנמצאים בגלות אלא אך ורק כשבא קצת אור הגאולה, ואז אנחנו מתחילים להרגיש שהיינו בגלות. זו הבעיה, בלעדי האור הזה הגלות היא כל כך מסוכנת ואנחנו יכולים להישאר בה ולא לרצות לצאת, כי אין מלמעלה, אין מקדימה משהו שמושך, שמאיר.

קריין: 126, כותב בעל הסולם.

"במדה שבני ישראל חשבו שמצרים מעבידים אותם ומטרידים אותם מעבדות ה', באותה מדה היו באמת בגלות מצרים, וכל הטרחא של הגואל, לא היתה אלא לגלות להם שאין כאן כח אחר מעורב, ו"אני ולא שליח", כי אין שום כח זולתו. שזה היה באמת אור הגאולה."

(בעל הסולם. אגרת י"ד)

אנחנו צריכים להשיג, לגלות שכל הגלות גם מגיעה מהבורא, והבורא מסדר לנו את כל השלבים, ואת והימים והלילות של הגלות. ואחרי שאנחנו משיגים ומרגישים את זה, מסכימים ומבינים שהגלות גם שייכת לבורא, שהגלות היא בעצם דבר הכרחי, אז אנחנו יכולים להתחיל להתרומם ממנה. כי הגלות לא יוצאת מפרעה, אלא מאותו בורא שמסדר לנו את עומק הכלים, שאותם אנחנו צריכים להכיר, להבין, להרגיש עד כמה הכלים האלה הם רעים, מסוכנים, מעוררים פחד וחרדה, בלבול וחוסר אונים וכל מה שרק אפשר. והכול בא מהבורא כדי לתת לנו את ההרגשה הזאת של התרחקות וניתוק ממנו, וכשאנחנו סופגים את כל הדברים האלה, אנחנו כבר יכולים להתחיל לצאת מהגלות.

שאלה: מתוק לנו לעבוד את פרעה, אז איך לשנוא את המצב הזה של הגלות?

בהתחלה אנחנו לא מרגישים שנמצאים בגלות, בהתחלה אנחנו אוהבים את העבודה הזאת שאנחנו עושים, יש לנו בזה תוספת ברגש, בשכל, אנחנו לומדים את חכמת הקבלה ומתחברים בינינו, ויחסית הכול עובר בנוח. אבל אחר כך אנחנו מתחילים להרגיש עד כמה העבודה הזו רעה לנו, דוחה אותנו מהמטרה, מהשפעה, ואז אנחנו מתחילים להרגיש שזו באמת גלות, עד שעושים את כל הפעולות כדי לצאת ממנה, והפעולה העיקרית היא שאנחנו ביחד צועקים לבורא "הצילו".

שאלה: האם יש בתפילה מושג כזה כמו מסך וצמצום, כלומר, בתפילה צריך לא לבקש על עצמך אלא רק על העשירייה, וכך כל אחד עושה את העבודה שלו בעשירייה?

אני לא יכול להתעמק יותר, פשוט תדברו על זה ביניכם.

קריין: 127.

""ישראל שגלו שכינה עמהם", שפירושו שאם האדם מגיע לידי ירידה, גם הרוחניות אצלו בבחינת ירידה. ולפי הכלל, "מצוה גוררת מצוה", מדוע הוא בא לידי ירידה. תשובה, שמלמעלה נותנים לו ירידה, בכדי שהוא ירגיש שהוא נמצא בגלות, ושיבקש רחמים שיוציאו אותו מהגלות, שזה נקרא גאולה. ואי אפשר להיות גאולה אם אין שם גלות קודם."

(הרב"ש. 71. "ענין גלות")

רב"ש מסביר לנו במשפט אחד כל מה שקורה לנו.

נקרא שוב.

""ישראל שגלו שכינה עמהם", שפירושו שאם האדם מגיע לידי ירידה, גם הרוחניות אצלו בבחינת ירידה. ולפי הכלל, "מצוה גוררת מצוה", מדוע הוא בא לידי ירידה. תשובה, שמלמעלה נותנים לו ירידה, בכדי שהוא ירגיש שהוא נמצא בגלות, ושיבקש רחמים שיוציאו אותו מהגלות, שזה נקרא גאולה. ואי אפשר להיות גאולה אם אין שם גלות קודם."

(הרב"ש. 71. "ענין גלות")

שאלה: על איזה מצווה מדובר כאן שהיא צריכה להוביל למצווה אחרת?

רק חיבור בינינו, ומתוך חיבור בינינו חיבור עם הבורא, רק על זה מדובר. אנחנו צריכים לדאוג לחיבור בינינו, למדוד את עצמנו וכך להתקדם.

קריין: 128.

"טרם שמרגישין את הגלות אי אפשר לגאול. ובזמן שהולכין בהמ"ט, אז מרגישין את הגלות." "מ"ט" זה נקרא מ"ט שערי טומאה. ככל שאדם מרגיש שהוא נמצא ברצון לקבל יותר גרוע, יותר רחוק מהבורא, כך נראה לו שהוא אף פעם לא יכול לצאת מהגלות, זאת ההרגשה שלו. "ובשער הנו"ן השם ית' גואל. ואין חילוק בין "גולה" ל"גאולה" אלא ב"א", שהוא סוד אלופו של עולם. לכן גם הגלות, אם אין האדם משיג כראוי, חסר לו מהמדרגה."

(בעל הסולם. "שמעתי". ר"ד. "מטרת העבודה - ב'")

שוב.

קריין: שוב 128.

"טרם שמרגישין את הגלות אי אפשר לגאול. ובזמן שהולכין בהמ"ט, אז מרגישין את הגלות. ובשער הנו"ן השם ית' גואל. ואין חילוק בין "גולה" ל"גאולה" אלא ב"א", שהוא סוד אלופו של עולם. לכן גם הגלות, אם אין האדם משיג כראוי, חסר לו מהמדרגה."

(בעל הסולם. "שמעתי". ר"ד. "מטרת העבודה - ב'")

כי זה לא נקרא שהוא נמצא בגלות. זאת אומרת, אנחנו חייבים להרגיש את הניתוק בינינו ואת הניתוק שלנו מהבורא שזו בעצם הגלות, בצורה השלמה, ואז אנחנו זוכים לגאולה. ודאי שבבת אחת אנחנו לא יכולים לעשות את זה, אבל פעם אחר פעם, בכל המדרגות, אנחנו מתקדמים לזה שמרגישים יותר חושך וניתוק, וחוסר כוח, העיקר זה חוסר כוח לצאת וגם חוסר רצון לצאת, אנחנו כבר מוכנים להישאר כמו שאנחנו, וממש מגיעים למצב שאנחנו מותשים לגמרי, ואז באה הגאולה.

שאלה: איך לקבוע האם הגענו למידה שלמה כדי לצאת מהגלות?

אם היית משיג מה שצריך כדי לצאת מהגלות היית זוכה ליציאה מהגלות. לפני זה כתוב "כל מה שבידך בכוחך לעשות תעשה".

שאלה: על מה אדם צועק לבורא שחסר לו, הרי הוא יכול לעשות פעולות לטובת החברים והקבוצה כמעט בכל מצב, אז על מה הצעקה?

צעקה שלא מסוגל לעשות פעולות כאלה.

תלמיד: אז הוא מבקש כוח לעשות פעולה.

שיבקש, אם יכול לבקש שיבקש.

תלמיד: מה זה המצב של גלות שהוא כל כך דרמטי שהבורא מוביל אותו אליו?

"מצב גלות" - אני מגלה בכל מדרגה שאני נמצא ועולה ממצב למצב, ממדרגה למדרגה - אני רוצה לעשות חיבור עם החברים ויחד איתם חיבור עם הבורא, ולא מסוגל. לא שאני דורש שזה יתממש ואני אראה, אלא שאני אעשה את זה. את זה אני עדיין לא מגלה. לא רוצה לעלות, לא רוצה להתחבר איתם, כל מיני צורות מתגלות לי שאני לא מצליח להתקרב לגאולה. וכאן אנחנו צריכים לראות את המצבים שלנו, "איש את רעהו יעזורו", ולדרוש מהבורא שיעזור לנו. לאדם אחד הוא לא עוזר, אלא כשאנחנו מתחברים הוא כן עוזר לנו, ואנחנו צריכים על זה לדבר ולבקש.

שאלה: על מה האדם למעשה צריך להתפלל, לקבל את האור או לקבל את הרגשת הגלות?

תלוי באיזה מצב הוא נמצא. יותר נכון לבקש חיבור עם החברים, ואז לפי מידת החיבור או הניתוק הוא יראה באיזה מצב הוא נמצא כלפי הגלות או הגאולה.

שאלה: ב-127 כתוב שאדם צריך לבקש רחמים שיוציאו אותו מהגלות. פעם אמרנו שאדם צריך לבקש רחמים לפני שהוא נכנס למצב, אז איך זה מסתדר?

תבקש ככה וככה ותראה איך זה מסתדר. אתם שואלים דברים תיאורטיים. אתה ביקשת גם על זה וגם על זה ולא הסתדר לך?

תלמיד: למדנו שלפני שאדם נכנס למצב, ויודעים שמצב גלות וירידה זה מצב מחויב, אז לפני שהוא נכנס הוא צריך לבקש רחמים, שהבורא יעזור לו.

אם אני לא נכנס למצב הזה אז איך אני אבקש רחמים שהבורא יעזור לי, איך אני אבקש?

תלמיד: כשאני כבר נמצא במצב של ירידה, אז כבר מאוחר לבקש רחמים.

אני לא יכול להסכים. "וייאנחו בני ישראל מהעבודה", מתי זה, לא בירידה?

שאלה: הוא אומר "לכן גם הגלות, אם אין האדם משיג כראוי, חסר לו מהמדרגה." הגלות עצמה, מתי אדם צריך להשיג אותה, האם האדם יודע שהוא בגלות?

אנחנו מדברים כלפי אדם המשיג.

תלמיד: מה זה אדם המשיג?

מה שהאדם מרגיש. אם הוא לא מרגיש שהוא נמצא בגלות מהרוחניות, מאהבת החברים, מהשפעה לבורא, אז הוא לא נמצא בגלות.

תלמיד: אני יושב בעשירייה ולא מרגיש שאני בגלות. איך אני מרגיש ביום יום שאני נמצא בגלות, מי צריך להזכיר לי את זה?

אתה נמצא בקשר עם החברים?

תלמיד: בוודאי בקשר עם החברים.

אתה מרגיש שאתה נמצא ממש מחובר אליהם?

תלמיד: מחובר והכול, ואני לא מרגיש שאני בגלות. מה זאת אומרת להרגיש גלות?

מה זה נקרא גלות, ומה זה נקרא גאולה?

תלמיד: גאולה וגלות, גלות שאני מרגיש שאני מנותק מהחברים שלי ואני בכלל לא מרגיש את הבורא ואני לא יכול להשיג אותו.

יופי, זה נקרא גלות. עכשיו אתה מרגיש מזה שרע לך, מר לך?

תלמיד: רע לי מאוד, לא רק רע לי, רע מאוד.

אז אתה מתפלל שאתה רוצה להתחבר אליהם עד שתרגיש שאתם מחוברים יחד, וזה מתוק?

תלמיד: אני מתפלל יחד אבל אני עדיין לא מרגיש שזה מתוק.

אז צריכים להתפלל, לבקש, אפילו שאתה לא רוצה כל כך.

תלמיד: להיפך, אני כן רוצה.

אז תבקש .תבקש בלי סוף, בלי הפסקה, עד שזה יתגלה.

תלמיד: ובסוף זה מתגלה?

אז נדבר. אם מתגלה שאתה נמצא בניתוק מהם ומר לך, רע לך, אז כבר אתה מרגיש את הגלות בכוח.

תלמיד: זאת אומרת, לא צריך לנסות להזכיר אחד לשני. חברים, אנחנו לא נמצאים בחיבור אמיתי. אני מנסה להבין איך אפשר באמת להזכיר, לעזור אחד לשני. אני לא מבין שאני עדיין בגלות. איך אפשר לעזור אחד לשני, בעבודה היומיומית, לא בבוקר כשלומדים ושומעים אותך?

כמו שהוא אמר בפסוק הקודם, ולפני עוד שני פסוקים. אתם צריכים לגלות שאתם לא מחוברים ושזה יכאב לכם. ועל זה תבקשו מהבורא שיחבר אותכם ושיתגלה בחיבור ביניכם. יש דבר שאנחנו מבקשים על הכלים, זאת אומרת, שהבורא יחבר אותנו. ויש מצב שאנחנו כבר מבקשים ממנו שיתגלה בנו, שאנחנו כבר מחוברים במשהו. ומשתדלים לבקש שהבורא יתגלה, לא לי אלא אני מבקש שיתגלה לחברים. ואז מתוך זה שכך אנחנו מבקשים מהבורא שיתגלה בחברים, ולא לי. ואז יוצא שעל ידי זה אנחנו מגיעים כבר לעל מנת להשפיע.

תלמיד: האם זאת עבודת הפרך שכל הזמן מדברים עליה?

כן. מצרים זה כשמגלים לנו כמה אנחנו מנותקים, ושאנחנו צריכים לבקש חיבור כדי לגלות בו את הבורא וכדי לעשות לו נחת רוח.

תלמיד: האם צריך להגיע לייאוש?

זה בדרך, הייאוש לא חשוב. המטרה שלנו צריכה להיות כזאת - לגלות שאנחנו מנותקים, כלומר לגלות את הגלות, לבקש מהבורא שיחבר בינינו באהבה, ולרצות שיתגלה בקשר בינינו, כדי שבכך שאנחנו בונים את השכינה נעשה לו נחת רוח.

זו לא בעיה. תרשמו לפניכם את כל הפעולות האלה לפי הסדר, תתחילו לבקש, תתחילו להסביר זה לזה, לדבר על זה יחד, ותראו איך אתם יכולים לגלות מהר את הכלי הזה ואת הבורא שנמצא ביניכם, וכך תצאו ממצרים. מהי יציאה ממצרים? שאתם מגלים את הבורא בקשר ביניכם.

שאלה: אמרת שאני צריך להביא את התוספת שלי, האם התוספת היא כל רגע ורגע לשאול למה ומה?

שיהיה כך.

שאלה: מה זה אומר שיש כמה חברים בעשירייה שסובלים מאותה הבעיה בחיים הגשמיים?

צריכים כרגיל, כמו שהמקובלים מייעצים, רק יתר חיבור כי זו התרופה לכל דבר.

תלמיד: האם זה לא אומר משהו לגבי העבודה שלנו יחד?

יכול להיות שכן, אבל אני לא רוצה להיכנס לכל הבירורים האלה.

שאלה: בקטע 127 כתוב שמצווה גוררת מצווה. למה ההרגשה בגלות היא בשמחה?

אפילו כשאני מגלה שאני נמצא בגלות, רחוק מהבורא, אני שמח מפני שזהו גילוי שהבורא נמצא ורחוק ממני, אז למה זה לא צריך להביא לי שמחה? אני בדרך אליו וזה חלק מהדרך שאני תמיד מתקדם בשמאל ימין, שמאל ימין.

שאלה: אם יש חבר בעשירייה שעובר מצב של גלות, עד כמה אנחנו יכולים באמת לגשת למצב הזה ולטפל בו?

אתם צריכים רק להתחבר ביניכם ולהתפלל יחד על ההתקדמות בדרך. לא להתחיל לחטט בכל חבר וחבר, אלא רק להתחבר לתפילה ולהתפלל לבורא.

שאלה: הרב"ש כותב במאמרי החברה שצריך להגיע לשנאה לרצון לקבל. איך לעשות זאת, האם זאת עבודה אינדיבידואלית או בעשיריה?

היא תבוא, השנאה הזאת תגיע על ידי המאור המחזיר למוטב. אתם צריכים לעבוד רק על הדברים הטובים, להתחבר ביניכם ולצעוק לבורא ככל שאפשר, אבל בדרך אתם תגלו את האהבה לחיבור, את השנאה לפירוד וכן הלאה.

קריין: כותב רב"ש, 129.

"כשמרגיש את הגלות, אז צועק "מן המצר קראתי יה, ענני במרחב יה", שענין "רחב" פירושו, כידוע, רחב בחסדים, שה' עוזר לו עם מידת חסדים, כלומר, שנותן לו כלים דהשפעה. 

וזה נקרא, שיוצא מגלות מצרים, ונכנס לגאולה, בזה שעתה הוא כבר יכול לעבוד בעמ"נ להשפיע, כי כבר מרגיש את חשיבות של גדלות הבורא, מזה שיש לו כלים דהשפעה, הנקראים "השתוות הצורה", היות שבזמן שהקב"ה נותן לו את ההרחבה של כלים דהשפעה, נעבר ממנו הצמצום וההסתר, שהיה לו מכח שליטת קליפת מצרים, עם השאלות והשליטות שלהם." 

(הרב"ש. מאמר 11 "מהו הב' הבחנות שלפני לשמה" 1988)

שאלה: שאלה פרקטית, כשאתה מרגיש חיבור עם החברים בעשיריה, ועם אחד או שניים מהם אין את החיבור הזה וזה כואב, האם זאת הגלות? איך לבקש כאן, איך לעבוד, האם בצורה ספציפית עם אותו חבר, או לכוון למרכז העשיריה?

בינתיים להיות מכוון בעיקר למרכז העשיריה, ואחר כך לאט לאט כל החברים האלה שאתה לא יכול כל כך להיות איתם בקשר אישי הם יתקרבו.

שאלה: האם ישראל נעשו לעם במצרים, או רק אחרי היציאה?

ביציאה ממצרים, כי במצרים אי אפשר להיות בחיבור. עם נקרא כשמחוברים, ובמצרים הם עדיין לא יכולים להתחבר אלא רק משיגים שהם לא מחוברים ולכן רצים לגאולה.

תלמיד: האם במצרים אין כלי?

במצרים עדיין אין כלי שלם, יש רק גילוי של הכלי השבור.

תלמיד: אם סדר היציאה ממצרים הוא לפי סדר המדרגה כמו שכתוב 400 שנה, אז איך זה קורה, יש כלי שכל פעם מתגלה ואז מתרוקן?

הפירוד שביניהם מתגלה עוד ועוד עד שהם משיגים שהם לא מסוגלים לגמרי לכלום, הם צועקים ומרגישים את החושך שהוא חושך מצרים, ואז הבורא פותח להם את הדרך לחיבור וכך הם מתחילים לצאת.

תלמיד: מה מתגלה כל פעם בדרך ליציאה ממצרים?

בתוך מצרים מתגלה עד כמה הם לא מסוגלים להיות בחיבור, עד שהצעקה הופכת להיות למשהו נורא. בתוך החושך הזה הם מתחילים לברוח ממצרים, כי אין ברירה אלא חייבים לברוח, וזהו ליל יציאת מצרים. כשיוצאים, ואחרי כל הפעולות שעוד עושים מחוץ למצרים שהן קריעת ים סוף ועוד, אז מתחילים להתחבר. את הנחיצות לחיבור הם מקבלים במצרים ואת היכולת להתחבר הם מקבלים כבר מחוץ למצרים.

תלמיד: אנחנו לומדים שאין אור בלי כלי, אין הוויה בלי העדר, אז איך כל פעם יש אור שמתגלה במצרים?

איפה יש לך אור במצרים? במצרים יש לך רק התגלות החושך.

תלמיד: אבל צריכה להיות התגלות החושך כלפי האור, לא?

לא, אני יודע רק דבר אחד, במצרים מתגלה חושך, "חושך מצרים" זה שלא יכולים להיות מחוברים, לא יכולים להשפיע זה אל זה ולבורא.

תלמיד: אבל כלפי מה החושך מתגלה?

כלפי האדם שרוצה לצאת מהחושך.

תלמיד: אבל הוא חייב איזו הארה כדי לנסות לצאת מהחושך, לא?

אז יש להם הארה קטנה אבל זה רק כדי להבדיל את החושך מן האור, אולי על זה אתה שואל.

תלמיד: אז הארה הזאת נתפסת ככלי? איפה קיימת הארה הזאת אם אין כלי שלם עדיין?

איך יכול להיות כלי שלם במצרים? מתגלה להם חיסרון שהם לא מחוברים, שבחוסר החיבור שלהם הם גם לא יכולים להרגיש ולגלות את הבורא כדי לעשות לו נחת רוח. ההרגשה שלהם היא ההרגשה הכי נבזית, ואז הם צועקים "אנחנו רוצים לצאת מהמצב הזה שבשבילינו הוא חושך", המצב הזה נקרא "חושך", לא שזה חושך מבחינה פיזית, לילה, לא. הם מרגישים שהם נמצאים בתוך חוסר יכולת לעשות חיבור ביניהם ולהתחבר לבורא כי כל התהליך הוא כלפי החיבור ביניהם ועם הבורא, אז צועקים שלא מסוגלים, זה נקרא שיש "חושך מצרים", ו"ליל יציאת מצרים", זה מה שמתגלה. ואז נפתחת להם הזדמנות להתחבר כדי יחד לצאת ממצרים, לברוח מהלילה הזה, מהחושך הזה. חושך זה כשלא יכולים להתחבר. זה נקרא "חושך". ואז הם בורחים. הם בורחים מחוסר יכולת להתחבר כי זה בשבילם חושך, ומוות, ולילה.

שאלה: אני מרגיש כאילו אני עיוור, אני לא מרגיש שום דבר, מה אני צריך לעשות כדי להתגבר על זה?

לתפוס את החברים שלך לחבק אותם ולהיות יחד איתם כמו תינוק שבא למישהו גדול ותופס אותו בבגד ולא עוזב אותו. הגדול גובהו שני מטר והתינוק חצי מטר, רבע מהגדול, והוא תופס את הגדול ולא עוזב אותו כי בשבילו זה כל העוגן. כך אנחנו צריכים להיות בינינו כי הבורא נמצא בינינו, איך אנחנו מגיעים אליו, איך אנחנו תופסים אותו? בזה שתופסים כל אחד ואחד. לזה צריכים להגיע.

כל החושך והצרות שאנחנו עוברים, חוסר האונים כשלא יכולים, אין כוחות, כל הדברים האלה הם כדי להביא אותנו להכרחיות, לחיבור בינינו, כמו שאנחנו תופסים את האיש הגדול וצועקים לבורא, כך צריכים להתחבר.

שאלה: בקטע 119 מדובר על צמצום. אנחנו עושים את הצמצום בעשירייה על מנת לקבל במטרה להשפיע?

לא, אנחנו עוד לא יכולים לעשות צמצומים, כאן מדובר רק על חוסר יכולת להתחבר.

שאלה: מה האיזון בין המצב שבו אנחנו עובדים בעשירייה ובחכמת הקבלה לבין הגלות המתמשכת הזאת בעולם החיצוני שאיתו אנחנו נמצאים במגע כל יום?

תעזבו את העולם החיצוני, אל תתחילו עכשיו לבלבל בין זה לזה כי אתם ממש לא מבררים עדיין את המצב הרוחני שבו אתם נמצאים, ואתם לא יודעים מה קורה בעולם החיצוני שם, ואתם רוצים כבר להתחיל להשוות זה עם זה. אנחנו מדברים רק על העולם הפנימי שלנו, איך אנחנו יכולים להתחבר בינינו, לגלות חושך בחוסר חיבור בינינו, ולדרוש יציאה. והיציאה היא לא בזה שיהיה אור מאיר, אלא היציאה היא בזה שאנחנו נוכל להתחבר ולהרגיש את המצב הזה כאור, ואת זה אנחנו רוצים להגיש לבורא.

שאלה: אני בחור צעיר ולכן יש לי הרבה יותר זמן של מגע עם העולם החיצוני ואני רואה שהמחשבות האלה משפיעות עלי. איך אני יכול להשתמש במה שקורה בחוץ כדי לשפר את מצב העשירייה וללכת קדימה?

אתה תקלקל גם את עצמך וגם את העשירייה אם אתה תתחיל לחבר את שני הדברים האלה, שני העולמות יחד, גם העולם החיצוני וגם העולם הפנימי שלך בעשירייה, כי אתה לא מכיר את זה ולא מכיר את זה ולא נמצא בצורה רצינית בטוחה באף מצב. אני אומר לך ברצינות, תזהר אחרת לא יעזור לך כלום. אנחנו עכשיו לומדים חומר שהוא מאוד מאוד יסודי, זה יסוד לכל הדרך שלנו, ואם אתה לא תופס אותו נכון, אתה תהיה מבולבל אחר כך לאורך כל הדרך.

שאלה: אני חושב שמה שהחבר שואל, שאלה שגם צפה מקודם, זה איך להפוך את החסרונות מהגשמיות לחסרון רוחני, איך למנף את זה?

אני לא הייתי ממליץ לעשות את זה עכשיו, לא, אלא רק חוסר חיבור בעשירייה לגילוי הבורא זה בשבילנו עכשיו הנקודה, המצב העיקרי. שום דבר חוץ מזה אני לא רוצה. מה קורה שם במלחמות, בכל מיני בעיות, לא אכפת לי כלום, אני מסתכל רק על זה, כי כאן אנחנו נמצאים בנקודה מאוד מאוד קריטית.

זה כמו שאנחנו לומדים בתורה על מה שמדובר כאן כשנמצאים במצרים, לפני היציאה ממצרים יש מצב מאוד מאוד עדין, הוא מסוכן, כי יכולים להישאר ברצון לקבל לעולם ועד, ולהמשיך לחיות ככה והכול בסדר. אלא מי שיוצא ממצרים הם אלו שיודעים להתחבר ולצעוק, ואז הבורא מוציא אותם, כמו שכתוב. ולכן אנחנו לא מתבלבלים בשום נתונים אחרים, רק בתוך הקבוצה עד כמה שאנחנו מחוברים, או בחוסר חיבור, ופונים לבורא שייתן לנו חיבור כזה שאנחנו יוצאים ממצרים, זאת אומרת, יוצאים מתחת שליטת האגו שלנו, ונכנסים תחת שליטת הבורא, תחת כוח ההשפעה. מגיעים ל"לשמה", מגיעים לעל מנת להשפיע. זה מצב מאוד מאוד חשוב, עוברים מעולם לעולם, מתעלים מדרגת על מנת לקבל לדרגת על מנת להשפיע. אי אפשר כאן לתאר כל דבר אחר שייצא יחד עם זה, כי לא נמצא קרוב.

היציאה ממצרים זאת הנקודה שאתם יוצאים מהעולם הזה ונכנסים לעולם העליון, לעולם הבא. ואתם עוד רוצים לקשור זה עם זה ולעזור למישהו לעשות משהו, אין אפשרות, תחתכו את הכול. כמו שביציאת מצרים, חותכים, מתנתקים מהרצון לקבל ולא רוצים להיות איתו יותר בקשר. נקודה.

אחרי שאתם כבר רוכשים כלים דהשפעה, כלים של בינה, אתם יכולים להיות בדרגה הרוחנית שלהם, וגם לרדת למטה ולתפוס עוד חברים ואולי עוד קבוצות ולהעלות אותם למעלה, אבל זה אחרי שאתם תהיו כבר בדרגה הרוחנית.

תלמיד: תודה.

תיזהר.

שאלה: אמרת להיאחז, לתפוס בבורא ושצריך ממש לזחול, לטפס ולאחוז בעשירייה. אנחנו לא מצליחים לתפוס את הבורא, הוא נעלם מיד ואנחנו נופלים. איך כל הזמן להחזיק בבורא בתהליך הזה אם הוא נעלם?

הבורא לא נעלם, הוא נמצא בתוך העשירייה. אם אתה מחזיק בעשירייה באמת, אז אתה מחזיק בבורא, כך זה בנוי. על ידי זה שאתה מחזיק בעשירייה, אז דרכה בטוח שאתה מחזיק בבורא.

שאלה: ענית קודם שאנחנו צריכים להיזהר מלערבב את הגשמיות עם הרוחניות, אבל אני בעצמי הרי מורכב מכל החומריות, הגשמיות הזו. נאמר גם במאמרים, שיש כלי וגם במצרים אנחנו מייצרים את הכלי הזה. איך ללמוד לחלק את זה דווקא בעשירייה? אולי אנחנו לא מצליחים כי אנחנו איכשהו מערבבים את הגשמיות שלנו עם העבודה הרוחנית שלנו בעשירייה. איך ללמוד להפריד בין השניים?

זה תלוי כמה אנחנו חושבים על המצב הרוחני שצריך להתגלות בתוך החיבור בעשירייה. אומנם כל פעם אנחנו דוחים ולא רוצים לחשוב על זה ומעבירים את המצבים האלה לכל מיני צורות אחרות, אבל אנחנו צריכים שוב ושוב לחזור למצב פשוט - הקשר בינינו חייב לגלות לנו את הקשר עם הבורא. הבורא חייב להיות מושג בתוך הקשר בינינו כממלא את הקשר בינינו, אנחנו ככלי והוא כאור הממלא את הכלי. תחשבו על זה עוד ועוד ותראו שזה אפשרי.

שאלה: אמרת שיוצא ממצרים מי שיודע להתאחד ולצעוק, האם הצעקה צריכה להיות פרטית או שצריך לברר אותה?

הצעקה צריכה להיות מכולם יחד ועל דבר אחד, על החיבור בינינו ועם הבורא כדי לתת לו בזה אפשרות להתגלות בנו ולעשות לו נחת רוח.

שאלה: האם תוכל לתאר את התהליך של האיחוד, של החיבור, איך לפנות אליו, עם איזה מחשבות?

לא, את זה אתם צריכים לכתוב. דיברנו כמה פעמים שאתם צריכים לחזור נגיד פעם בחודש למצב שאתם כותבים תוכנית חיבור בקבוצה לקראת גילוי הבורא בה.

שאלה: בעשירייה אנחנו עובדים על החיבור, ובזמן שאנחנו עובדים עליו אנחנו מסוגלים לבנות כלי. האם גם לאנשים שהם לא ישר-אל יש כלי והם רק לא מודעים אליו?

כעקרון כן, בכל אחד יש כלי כזה. אבל הכול תלוי בגילוי, עד כמה הכלי בשל.

שאלה: הנפילה והעלייה הן בנות הלוויה הקבועות שלנו בלימוד. מה המיוחד בגלות מצרים, במה היא שונה מירידות רגילות בדרך?

אנחנו מגלים במצרים שהכול תלוי בחיבור בינינו ושאנחנו לא מסוגלים להתחבר, ואז אנחנו דורשים את נוכחות הבורא שיחבר בינינו. תחילת החיבור בינינו מתרחשת במצרים.

שאלה: הבנתי שחושך מצרים זה כאב, אבל כשכואב לאדם הוא חושב רק על הכאב שלו, הוא לא חושב על החבר שגם לו כואב משהו. נכון שכולם צועקים ברגע הזה, אבל איך לקשור את הכאב הזה לאיזשהו כדור צמר אחד משותף כדי שתיווצר צעקה אחת משותפת?

תנסו לדבר על זה ולקרוא בכתבי הרב"ש, אולי תקראו מאמרים שלמים ולא רק קטעים ותראו שזה קורה. אל תפחדו להתבלבל, אתם יכולים אפילו לקרוא ספר תורה. תתחילו לקרוא בו, אני בטוח שהוא נמצא בכל השפות, יש שם כל מיני תנאים ודברים קטנים שכותבים עליהם ושנצטרך לגלות. אלו אופני הקשר בינינו לכלי אחד, רק על זה כתוב.

שאלה: אמרת שכשאנחנו באים להתחבר, אז אנחנו צריכים לתאר מצב שהבורא מתגלה בחיבור בינינו. מה זה לתאר שהבורא מתגלה בחיבור?

כוח החיבור וכוח האהבה שמתגלה במאמץ בינינו נקרא "בורא".

שאלה: אמרת שפעם בחודש אנחנו צריכים לבנות תכנית חיבור לעשירייה איך מגלים את הבורא.

אם אתם רוצים לעשות כך. שאלו אותי איך אנחנו מבינים את תוכנית החיבור, אז תדברו על זה.

תלמיד: אילו עקרונות צריכים להיות לתוכנית החיבור הזו?

כל חכמת הקבלה היא תכנית החיבור בין הכלים השבורים כדי לחבר אותם לכלי אחד.

תלמיד: כשאנחנו מנסים לבנות תוכנית, אז בדרך כלל אנחנו לוקחים איזו דוגמה ממשהו. לנו יש את העבודה שלנו, אבל בתוכנית שמים אבני דרך, ופה קצת יותר מורכב לשים כאלו דברים.

אתה צודק במשהו, חשבתי שפשוט תתחילו לעשות זאת ממה שאתם יודעים וממה שיש בידכם, ואחר כך תתחילו לגלות עוד ועוד אמצעים.

תלמיד: נעשה, בסדר גמור.

תתחילו לבד, ואחר כך גם אני אולי אכנס לזה.

שאלה: כשעשירייה נמצאת בין חסרונות למותרות לבין נטיות לחשיבות הרוחניות, האם היא במשהו נמצאת במצרים?

ככל שהיא מבינה שהיא נמצאת בכלי שבור, כך היא נמצאת במצרים.

שאלה: לפעמים אתה אומר לבקש מהבורא שיתגלה בינינו, ולפעמים אתה אומר לבקש שהוא יתגלה בחברים ולא בי. איך זה מסתדר יחד?

תלוי בעבודה שלי, לפעמים אני צריך כך ולפעמים אחרת, הכול כדי להתקדם בחיבור הכללי בינינו ועם הבורא.

שאלה: מדוע להיות עבד לפרעה זו גלות, אבל להיות עבד לבורא זו לא גלות? הרי בשניהם אני עבד. מתי לא אהיה עבד לאף אחד מהם?

להיות עבד לרצון לקבל זה עבד פרעה. להיות עבד לרצון להשפיע זה עבד ה', זה הכוח העליון, זו הדרגה הכי גבוהה. משה נקרא "עבד ה'". כדי להיות עבד לפרעה אני לא צריך לעשות שום מאמצים כי מטעם הטבע שלי אני כך נברא, נולד וקיים. לעומת זאת, כדי להיות עבד לה' אני צריך לעשות הרבה פעולות ומאמצים, לקבל כוח מלמעלה לבטל את עצמי כלפי כוח ההשפעה וכוח הבינה, וזו כבר דרגת עבד שאני משיג בכלים שלי. זה ההבדל.

שאלה: הטבע שלנו לא זקוק לחיבור והבורא נחוץ לנו רק כשיש לנו חסרונות גשמיים. מה מעורר את האדם לבקש מהבורא לצאת ממצרים, איזה מוטיב?

שורש הנשמה שיש באדם דורש ממנו לצאת מהמצב שהוא נמצא בשליטת פרעה, בשליטת הטבע. כשאדם רוצה לצאת מהטבע שלו זה נקרא שפונה לבורא וצועק, וזה מגיע אליו מתוך שורש הנשמה.

שאלה: מהי עשירייה שיוצאת מהגלות? איך לתאר את זה נכון?

היא נמצאת בדבקות עם הבורא באיזו צורה, באיזו מידה. היא מרגישה את הבורא, הבורא מתגלה בה. העשירייה הזאת מתקרבת לידיעה של כל המציאות. היא יכולה להשפיע לאחרים מתוך כוח העשירייה. מגלה בתוכה את הכוח העליון ואז היא מרגישה בתוכה את כל המציאות שמתגלה כמו בכלי, והיא מבינה מה קורה בכל המציאות. העשירייה שמגלה את הבורא מגלה את הכול, היא רואה מסוף העולם ועד סופו.

שאלה: מהם הכלים שעלינו לבנות בזמן הגלות?

בזמן הגלות אנחנו צריכים לבנות חיסרון לגאולה, לגילוי הבורא בנו. שימלא אותנו, שיקשור בינינו.

שאלה: האם לאורך כל הדרך הרוחנית נרגיש כניסות ויציאות מהגלות?

כן, זה הפלא שיקרה וזה טוב מה שיש. כי דווקא בהתקרבות והתרחקות, בכניסה ויציאה, בזה אנחנו מרגישים את השינויים, את החיים, את הדופק של החיים הרוחניים.

שאלה: ממה סובל אדם שנמצא בגלות? מזה שאין לו תכונת ההשפעה, או מזה שזה דבר שפל בעיניו?

זה תלוי על מי אנחנו מדברים. אדם שנמצא בגלות סובל מכך שנמצא בגלות, זה הכול. ושלא מרגיש שהוא נמצא בגלות אז הוא לא נמצא. הכול מדובר רק כלפי הרגשת האדם.

שאלה: מאיפה מגיעה נחיצות לחיבור? איך קורה המעבר הזה בין חושך לצורך לחיבור?

הצורך לחיבור מגיע לנו מההדרכה בחכמת הקבלה, וודאי שאנחנו לא צריכים ולא רוצים את החיבור בינינו, אבל אין לנו ברירה. לאט, לאט אנחנו לומדים ופועלים בינינו, אומנם שלא רוצים להיות כל כך קרובים זה לזה. אבל לאט, לאט אנחנו מגלים שכן צריכים להיות מחוברים, והרוחניות מתגלה רק בתוך החיבור בינינו. ככל שאנחנו שונים, שכל אחד ואחד יותר אגואיסט מקודם ויותר אגואיסט מאחרים, ויחד עם זה ככל שמתחברים בינינו ,זה מדבר על עוצמת הקשר בינינו. ולפי עוצמת הקשר הזה אנחנו מגלים את הבורא.

עשירייה שיש לה עשרה אנשים וכל אחד בולט, אז אנחנו מגלים ברשת הזאת את דמות הבורא שסך הכול כלול מעשרה. אנחנו עוד יותר נעשים אגואיסטיים, ויחד עם זה עוד יותר מתקשרים בינינו לכן אנחנו מגלים את דמות הבורא בצורה עוד יותר מקודם.

שאלה: אמרת שאם אין קדימה משהו מאיר, אז יש סכנה שנישאר בגלות. מה צריך להאיר לנו מקדימה?

אנחנו צריכים לתאר לעצמנו את כוח החיבור, את כוח ההשפעה, את כוח האהבה, שהוא נמצא לפנינו, מתגלה לפנינו וכך אנחנו יכולים להתקדם. וזה בעצם המגדלור שלנו.

תלמיד: זה משהו שהקבוצה יכולה לייצר באופן מלאכותי?

כן, היא חייבת לתאר לעצמה.

שאלה: האם היציאה מהגלות היא שהאדם מייחס הכול לבורא וכבר לא רואה את פרעה והמצרים שמעבידים אותו?

כן, אנחנו צריכים לתת הגדרות יותר מדויקות לפרעה ולבורא. זאת אומרת אותו כוח הפוך של הבורא זה נקרא פרעה. ודווקא על ידי הפנים והאחוריים של הבורא, כפי שמסביר לנו ב"אחור וקדם צרתני", כך אנחנו מגיעים לגילוי המצב שלנו האמיתי ומתקרבים לגאולה. שבגאולה מתחברים לנו גם חושך וגם אור יחד, "חשכה כאורה יאיר". דווקא על ידי החשכה אנחנו רואים יותר אור.

שאלה: האם אפשר לצאת מהגלות גם כשמרגישים שעדיין לא מגיע לנו, או שלא עשינו עדיין את הכול?

זה לא תלוי בנו. זה לא שאני עכשיו פותח דלת ויוצא, אלא אם יש לי בפנים תכונות כאלה שאני מתאים לעולם העליון אז אני יוצא לעולם העליון הזה, מתחיל להרגיש אותו שאני כבר נמצא בו. ואם אני לא נמצא בתכונות קשור לעולם העליון אז אני לא יוצא. זה בלתי אפשרי שיהיה. זה רק לפי השתוות הצורה. זה החוק.

שאלה: מהו המצב שאדם מרגיש שהוא כבר רוצה לצאת ממצרים מתוך זה שאין לו חיבור עם החברים, ואין לו כוח לעשות את זה?

אם אין לו חיבור עם החברים? אז איך הוא יוצא? לבד אי אפשר לצאת ממצרים, רק בתוך קבוצה שכולה מחוברת, שכל אחד תומך באחרים, שכל אחד נמצא באחרים. הייתי אומר כך, כשכל אחד יוצא ממצרים כדי לשרת את האחרים, אז רק בצורה כזאת הוא מוכן ליציאה ממצרים. אתן שומעות? אם אני נמצא בקבוצה ואני יוצא ממצרים כדי להציל את עצמי, אני נשאר במצרים ואין לי שום סיכוי לצאת. אם אני רוצה לצאת ממצרים כדי להציל את החברים שלי, אז אני יוצא.

זה אך ורק התנאי שאי אפשר לעבור אותו. אחרת, בשביל מה אתה יוצא? אתה רוצה לצאת לעולם הרוחני? בשביל מה אתם רוצים את האור? כתוב זה חושך ולא אור.

שאלה: אם לא כל החברות בעשירייה מרגישות שלא מסוגלות להגיע לחיבור צריך לדבר על זה בינינו?

תדברו ביניכן, ותנסו לשכנע את החברות בכל זאת צריכות לחשוב על היציאה לרוחניות יחד. ומי שלא, לא. אז רק חלק מהקבוצה יוצא וחלק לא.

שאלה: האם הכנה לקבלת האור זה אומר להיות מודעים לזה שאנחנו צריכים לגלות את כל החושך כולו?

כן.

שאלה: אם אני מרגישה גלות זה אומר שאני לא מחוברת?

ודאי. כי אם היית מחוברת היית מרגישה שבחברות שלך יש אור והן כבר נמצאות מחוצה למצרים. לא בגלל שהן בעצמן. את זה אנחנו לא יכולים להגיד, אלא בגלל שאת כך משייכת להן את הרוחניות.

כמו שרבי יוסי בן קסמא היה עם התלמידים שלו, שהוא למד מהם, דרכם. הם היו קטנים מאוד, אבל כשהוא ביטל את עצמו הוא קבל דרכם את כל הרוחניות. כך זה ברוחניות. לא כמו אצלנו בגשמיות.

שאלה: איך לעשות בירור בעשירייה לגבי מצב הגלות כך שזה יקדם אותנו ולא לשקוע בקו שמאל?

להזכיר זה לזה, לדבר במשך היום עוד כמה פעמים. רצוי לעבור על הפסוקים שלמדנו בבוקר. הם מאוד רציניים ונכונים. וכך אנחנו נתקדם. לא לתת לעצמך להתנתק להרבה זמן, להרבה שעות, או במחשבות רחוקות מהדרך שלנו.

שאלה: איך אדם בעשירייה יודע שהשיג את מלוא עומק הגלות?

אנחנו משיגים את זה לאט לאט, כי האמת, את הגלות משיגים רק אחרי שיוצאים מהגלות. בתוך הגלות אי אפשר להשיג את הגלות ממש, אלא כשבורחים ממצרים, הולכים לקראת גמר התיקון, אז אנחנו מתחילים להשיג את הכלים של מצרים והכלים של הגאולה.

(סוף השיעור)