שיעור בוקר 23.02.22 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", הקדמה לתלמוד עשר הספירות,

עמ' 769, אותיות א'-ט'

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", הקדמה לתלמוד עשר הספירות, עמ' 769.

דיברתי עם כמה אנשים והם המליצו ללמוד את ההקדמה לתלמוד עשר הספירות. זו הקדמה ארוכה וקשה, אבל על ידה אנחנו נבין ונרגיש יותר מה זה נקרא "למעלה מהדעת", "לשמה", איך מגיעים לרוחניות, איך אנחנו נכנסים, דנים ונמצאים בה. ההקדמה ממש מביאה אותנו לזה ולכן נעבור אותה.

אני מקווה שיהיו שאלות ענייניות כי ההקדמה ארוכה וכדאי לנו לחשוב בכל זאת איך אנחנו עוברים אותה ולא עומדים על כל קטע וקטע, אלא בכללות נבין את הגישה שבעל הסולם מאיר לנו כאן.

קריין: הקדמה לתלמוד עשר הספירות, אות א'.

הקדמה לתלמוד עשר הספירות

אות א'

"בריש מלים, מצאתי לי צורך גדול, לפוצץ מחיצת ברזל, המצויה ומפסקת, בינינו לבין חכמת הקבלה, מעת חורבן הבית ואילך, עד דורנו זה", הוא אומר שיש בינינו לבין חכמת הקבלה מחיצת ברזל, קיר ממש, שאי אפשר לעבור אותו אבל חייבים. איך ולמה? "שהכבידה עלינו במדה חמורה מאד, ומעוררת פחד, שלא תשתכח ח"ו מישראל" כלומר, יש כאן אפשרות לעבור את הקיר הזה ולהגיע לתכלית, להבנה ולהרגשה של כל המציאות, של החיים שלנו, ולפני ואחרי החיים שלנו, ואם לא נעשה את זה, אז השיטה הזו יכולה לגמרי להיעלם. "והנה, כשאני מתחיל לדבר, על לב מי שהוא, אודות העסק בלימוד הזה, הנה היא,

שאלתו הראשונה: למה לי לדעת, כמה מלאכים בשמים, וכיצד נקראים בשמותיהם", אדם חושב שחכמת הקבלה מדברת על משהו שנמצא אי שם, בשמיים, על מלאכים, על שמות לכל מיני דברים, כלומר זה לא שייך לו לכן "למה לי לדעת".

הוא ממשיך ושואל עוד שאלות השייכות יותר לאלה שלומדים כל מיני ספרים אחרים, ספרי תורה אחרים.

"[האם לא אוכל, לקיים כל התורה כולה, בפרטיה ודקדוקיה, בלי ידיעות הללו?

שנית ישאל: הלא כבר קבעו חכמים, שצריכים מתחילה, למלאות כריסו בש"ס ובפוסקים. ומי הוא, שיוכל לרמות את עצמו, שכבר גמר כל התורה הנגלית, ורק תורת הנסתר חסרה לו?

שלישית, הוא מפחד, שלא יחמיץ ח"ו, מחמת העסק הזה. כי כבר קרו מקרים, שנטו מדרך התורה, בסבת העסק בקבלה. וא"כ הצרה הזאת, למה לי? ומי פתי יכניס את עצמו בסכנה, על לא דבר?

רביעית: אפילו החובבים את הלימוד הזה, אינם מתירים אותה, אלא לקדושים משרתי אל, ו"לא כל הרוצה ליטול את השם, יבא ויטול"?

חמישית, והוא העיקר: כי קיימא לן בכל ספק, אשר פוק חזי מאי עמא דבר, ועיני הרואות, שבני תורה שבדורי, כולם המה עמי בדעה אחת, ושומטים ידיהם מלימוד הנסתר, וגם מיעצים לשואליהם, שבלי שום פקפוק, מוטב ללמוד דף גמרא, במקום העסק הזה"?]¹

אות ב'

"אכן, אם נשים לבנו, להשיב רק על שאלה אחת, מפורסמת מאד, בטוח אנכי, שכל השאלות והספיקות הללו, יתעלמו מן האופק, ותביט אל מקומם, ואינם. והיינו, השאלה הזעומה, הנשאלת מכל בני ירד, שהיא: מהו הטעם בחיינו?", כלומר חכמת הקבלה צריכה לתת לנו תשובה על שאלה אחת פשוטה וישירה, "מה הטעם בחיינו?".

"כלומר, מספר שנות חיינו הללו, העולים לנו ביוקר כל כך, דהיינו מרבית היסורים והמכאובים, שאנו סובלים בעדם, בכדי להשלימם על אחריתם, הנה, מי הוא הנהנה מהם? או ביתר דיוק: למי אני מהנה?" כלומר בשביל מה אנחנו סובלים כל כך בחיים שלנו, מה הטעם מהחיים האלו, מה טעם מהסבל הזה ולמה זה בנוי כך.

"והן אמת, שכבר נלאו חוקרי הדורות, להרהר בזה. ואין צריך לומר, בדורנו זה, שלא ירצה מי שהוא, אפילו להעלותה על הדעת. עם כל זה, עצם השאלה בעינה עומדת, בכל תוקפה ומרירותה, שהרי לעתים, היא פוגשת אותנו בלתי קרוא, ומנקרת את מוחינו, ומשפילתנו עד עפר, בטרם שנצליח למצוא, התחבולה הידועה, דהיינו, להסחף בלי דעת, בזרמי החיים, כדאתמול."

ככול שהאנושות מתפתחת יותר, כך גם הסבל מתרבה, וכל אחד נכנס לכל מיני בעיות שיש לכל העולם ונכלל עם כל העולם בבעיות. ומחיים לחיים, מדור לדור אנחנו רואים שדאגות האדם, חוסר השקט שיש לו, פנימי וחיצוני, פיסי ונפשי, רק מתגבר. אם כך, למה זה נקרא "התפתחות", הרי זו התפתחות רעה ולא התפתחות טובה, ומה יש לאדם היום לעומת מה שהיה לו לפני כמה מאות שנה? היו אז הרבה יותר אנשים שחיו יחסית בשקט, ברוגע, והיום אנחנו רואים ערים גדולות, מדינות, מלחמות, ואין שום מוצא מזה, מה לעשות?

אז הוא מסביר למה החיים האלה כך מסודרים ומה יהיה מהם. ככול שנתקדם, אומנם אנחנו רוצים לצייר לפנינו חיים מפותחים, עם טכניקה, טכנולוגיה וכל מיני דברים, אבל אנחנו יודעים שככול שהכול יותר מתפתח יש לנו מזה עוד ועוד צרות ובעיות גם פרטיות וגם כלליות.

לכן הפתרון שאנחנו בינתיים מוצאים הוא שנמשיך את החיים, שיהיה היום כמו אתמול ומחר כמו היום, וכך פחות נחשוב, "מוסיף דעת מוסיף מכאוב". זה נקרא "להסחף בלי דעת, בזרמי החיים, כדאתמול."

אות ג'

"אכן, לפתרון חידה סתומה זו, דיבר הכתוב: "טעמו וראו, כי טוב ה'". כי מקימי התורה והמצות כהלכתן, המה הטועמים טעם החיים. והמה הרואים ומעידים "כי טוב ה'", כמ"ש חז"ל, שברא העולמות, כדי להיטיב לנבראיו, כי מדרך הטוב להיטיב."

כלומר, בסך הכול יש פתרון, אבל הפתרון הוא לגלות את הכוח העליון, "טעמו וראו כי טוב ה'". אם אנחנו מגלים אותו, אז אנחנו רואים את החיים שלנו מקצה ועד קצה דרך כל התפתחות הטבע, ואז אנחנו מבינים ורואים למה הכול קורה ומסתכלים אחרת על מה שקורה. בזה שאנחנו פותחים את העיניים אנחנו משתנים בעצמנו, ובראייה החדשה אנחנו רואים שהעולם הוא לא כמו שנראה לנו מלכתחילה.

"אבל ודאי, מי שעדיין לא טעם, את החיים של קיום תורה ומצוות", כלומר, לא רואה את כל הפעולות שבבריאה מתחילתן ועד סופן, בשביל מה זה קרה, למה זה קורה, איך זה בנוי ולאיזו מטרה צריך להביא אותנו, "הוא לא יכול להבין ולהרגיש "כי טוב ה'", שכל הטבע בעצם פועל לטובתו, "כדברי חז"ל, אשר כל הכונה של השי"ת, בבראו אותו, היתה רק להיטיב לו". כלומר, אנחנו בעצם מלכתחילה הגענו לעולם כדי ליהנות ממנו, כדי להתפתח, כדי להתכלל עם כל הטוב שיש בבריאה, ובבריאה יש רק טוב. אבל אנחנו רואים את זה אחרת, לכן אנחנו באים ולומדים איך בכל זאת להגיע לצורה האמיתית של המציאות.

"וע"כ, אין לו עצה אחרת, אלא לילך ולקיים, התורה והמצות כהלכתם". צריכים לבדוק מה זה נקרא "תורה", מה זה נקרא "מצוות", ובהתאם לזה מה זה אומר לקיים אותם, כי על ידי הקיום שלהם אנחנו מגיעים לחיים נצחיים, שלמים ולכל טוב.

"וז"ש בתורה (פרשת נצבים): "ראה, נתתי לפניך היום, את החיים ואת הטוב, ואת המות ואת הרע". כלומר, בטרם נתינת התורה", עדיין לא הגיע אליה, כלומר, לא מבין ולא מרגיש את כל המערכת הנכונה של הטבע, "לא היו לפנינו, אלא המות והרע. פירוש, כמ"ש חז"ל, שהרשעים בחייהם נקראים "מתים", משום שטוב מותם מחייהם, להיות היסורים והמכאובים, שסובלים בשביל השגת קיום חייהם, עולה פי כמה מרובה, על קצת התענוג, שמרגישים בחיים הללו.

אמנם עתה, שזכינו לתורה ומצות", אם אנחנו מקיימים את חוקי הטבע האמיתיים שנקראים "תורה ומצוות", כלומר, נתינה, השפעה וחיבור, "אשר בקיומה, אנחנו זוכים בחיים האמתיים, השמחים ומשמחים לבעליהן, כמ"ש: "טעמו וראו כי טוב ה'". וע"כ אומר הכתוב: "ראה, נתתי לפניכם היום, את החיים והטוב", מה שלא היה לכם, במציאות כלל, קודם נתינת התורה.

וזהו שמסיים הכתוב: "ובחרת בחיים, למען תחיה אתה וזרעך". שלכאורה הלשון מכופל: ובחרת בחיים, למען תחיה. אלא הכונה על החיים, בקיום תורה ומצוות". כלומר, לקיים את חוקי הטבע בצורה אמיתית זה נקרא חוקי תורה ומצוות. זה חיבור ומה שלמדנו קודם. "שאז חיים באמת. משא"כ חיים בלי תורה ומצוות, המה קשים ממות.

וז"ש חז"ל: "רשעים בחייהם נקראים מתים", כמבואר. וז"ש הכתוב: "למען תחיה אתה וזרעך". כלומר, שחיים בלי תורה, לא לבד, שאין בהם הנאה של כלום לבעלים, אלא, גם אינו יכול להנות לאחרים. כלומר, אפילו בבנים שמוליד, אין לו נחת. להיות גם חיי הבנים האלו, קשים ממות." זה מה שאנחנו רואים מדור לדור, שממשיכים ואף אחד לא נהנה, מולידים בנים, רוצים שיהיה להם יותר טוב, אבל הכול ממשיך כמו שהיה. ממש בקושי, בכוח אנחנו ממשיכים את החיים שלנו עד שבסופו של דבר מזדקנים ומתים ואף אחד לא רואה שום מטרה או שום סוף טוב. "ואיזו מתנה הוא מנחיל להם?

אמנם, החי בתורה ומצוות, לא רק שזכה, ליהנות מחייו עצמו, הוא שמח עוד להוליד בנים, ולהנחילם מהחיים הטובים הללו". מי שמקיים את חוקי הטבע בצורה אמיתית, רוחנית, אז הוא רואה עולם אחר, וכול מה שיוצא ממנו, מה שמוליד, בזה הוא גם רואה עד כמה יש לו את גילוי הטבע הנצחי, השלם, והוא בעצמו גם נעשה חלק ממנו. "וז"ש: "למען תחיה אתה וזרעך", כי יש לו תענוג נוסף, בחיים של בניו, שהוא היה הגורם להם".

שאלה: כל מה שמניע את בעל הסולם, זה הצורך הגדול לפוצץ את מחיצת ברזל.

כן.

תלמיד: מהי בדיוק?

אנחנו לא יודעים, אנחנו לא מרגישים שיש משהו שמפריע לנו לראות את האמת, כי לשם כך כבר צריך לראות את האמת במקצת במשהו. אין לי נטייה לאמת, למצב אמיתי, לחיים אמיתיים. אני לא ראיתי, אני לא מרגיש שיש משהו מעבר למה שיש לי כאן, עכשיו.

ולכן אנחנו נמצאים במצב של לא לכאן ולא לכאן, דרגת חי. זאת אומרת שאיך שאני נולד ואיך שאני חי, באותו עדר שבו אני נמצא, כך אני מתקדם עם כולם בחיים שלנו, ואין כאן שום דבר מיוחד. בזה אין הבדל בין אדם לבהמה, כך כולם מתקיימים.

אבל יש אפשרות לעלות למעלה מהרמה הגשמית הבהמית לרמה אחרת, ואנחנו קודם כל נדע שיש קיום אחר, חיים אחרים. כי את החיים האלה כולם יכולים להשיג, ובסופו של דבר כולם משיגים. וישנה שיטה איך להגיע לחיים שהם למעלה מהחיים האלה, אז בואו נגיע לזה, פשוט מאוד, בואו אנחנו נגלה את החיים האלה. זה מה שהוא אומר. וכדי להעלות את האדם מדרגת חי לדרגת אדם, הדומה לבורא, לכן הוא נקרא "אדם", יש לנו שיטה שנקראת "חכמת הקבלה", איך לקבל את ההתפתחות ולהגיע לדרגת הבורא. זה מה שאנחנו לומדים.

שאלה: הוא כותב שברוחניות אנחנו נהנים מהחיים שלנו והוא כותב על תענוג נוסף, שיש לזה סיבה מיוחדת.

אנחנו שמשיגים את מהות הבריאה, מטרת הבריאה, רואים את כל התהליך מתחילתו ועד סופו, ואנחנו יוצאים מגדר החיים הגשמיים שלנו, ונניח שחיים מאה שנה, אנחנו יכולים לראות את כל המציאות בכלל למעלה ממושג הזמן. לא שאלף שנה לכל כיוון, אחורה וקדימה, אלא אנחנו יוצאים מההגבלות של הזמן, התנועה, המקום, למימד אחר, ששם אין הגבלות כאלה. ומשם אנחנו יכולים לראות את מהות המציאות, מטרת החיים, לראות שזה לא נגמר אלא קיים באופן נצחי ואיך אנחנו מתחילים להשתלב בזה.

שאלה: כאן בעל הסולם כותב "לטעום כי טוב השם" ניתן על ידי תורה ומצוות, והוא לא כותב "על ידי לימוד תורת הקבלה", למה?

אבל אנחנו לא יכולים להגיע ללימוד תורה, כי "תורה" כלומר כל חוקי הטבע הרוחניים נקראים תורה, ו"מצוות" זה כל אותן צורות ההתקשרות שלנו לאור העליון שמפתח אותנו. זה נקרא תורה ומצוות. "כי נר מצווה ותורה אור.."², שמדברים רק על איך לקבל את האורות הקטנים שהם יפתחו אותנו, יחנכו אותנו. זה נקרא מצוות, אורות בדידים, ותורה היא האור הכללי, האור המקיף. אנחנו עוד נקרא על זה.

שאלה: מה זה בכלל אומר, לטעום כמה הבורא נפלא?

טעמים שאנחנו מקבלים בקבלה נקראים "אור פנימי" או "טעמים". טעמים, זה אור שמתפשט בתוך הנשמה מפה ולמטה בתוך הגוף של הנשמה. רצון שרוצה להיות בהשפעה לבורא, בהזדהות עם הבורא, מקבל מילוי, אור בתוכו. ואז הרצון מתמלא באור, והאור בונה, מפרמט את הרצון הזה כך שהוא נעשה דומה לאור. זה נקרא "חשכה כאורה יאיר".

ואז בתוך אותו רצון מתחילים להרגיש מה זה אור, מהן הפעולות שלו, המהות שלו, זה נקרא "גלוי הבורא לנברא".

תלמיד: הוא גם מסביר בהמשך ש"תבחר בחיים". הוא מדבר על כך שמשמעות החיים דווקא בזה, כדי לטעום כמה טוב ה'?

מהות החיים, מטרת החיים שלנו להביא את עצמנו למצב שכל הרצונות שלנו יתפתחו בלי גבול, גם הטובים, גם הרעים, לכל הכיוונים שייפתחו ויתפתחו בצורה כזאת שיוכלו לקבל את כל האור העליון בתוכם, והאור העליון יסדר אותם וימלא אותם, יפרמט אותם, כדי שכל הרצונות האלה יהיו גם בעל מנת להשפיע. זה נקרא "חשכה כאורה יאיר".

שאלה: צריך לנסות להרגיע את השאלה "מה הטעם בחיים?" או שזה טוב שיש אותה?

לא, אנחנו צריכים לחפש מה הטעם בחיים. בסופו של דבר את הטעם בחיים אנחנו משיגים על ידי הטעמים, אלו האורות שבאים מלמעלה ומתפשטים בתוך הפרצוף ברצון של הנברא. ככל שהנברא יכול לפרמט, לסדר את הרצון שלו בהתאם לאור, לפי השתוות הצורה בין הרצון לבין האור שנכנס לתוך הרצון וממלא אותו, ואז חלק מהאור שנכנס וממלא את הרצון נקרא "טעמים".

תלמיד: לפעמים אני מרגיש שאם נתעסק בתורה גם נכנס לאיזו זרימה כזאת בחיים ולא נשאל את השאלה, לא נתעסק במהות הקיום.

להתעסק בתורה זה נקרא להתעסק במשהו שנותן לך אפשרות לקבל את האור העליון. כי תורה היא האור העליון. האם אתה עושה תיקונים על הרצון שלך כדי לקבל את האור העליון? זה נקרא לעשות מצוות, היינו פעולות שעל ידן הרצון שלך יתאים לאור.

שאלה: מה יכול לשמור על אדם לא להיכנס לזרמי החיים בחזרה?

קבוצה. ולא שום דבר מחוץ מזה. לכן כתוב "או חברותא או מיתותא", או חברה או מוות.

תלמיד: כי אנחנו רואים שגם בתוך קבוצה אדם יכול להיסחף בזרמי החיים.

אבל אולי הוא לפחות סוחב את עצמו עם הקבוצה, ואז נמצא איתם יחד באיזו ערבות שלאט לאט מוציאה אותו מהשגרה הגשמית ומכניסה אותו יותר ויותר לשגרה הרוחנית, והיא מביאה אותו כבר לפעולות עצמאיות.

תשאלו, בהקדמה זאת אני מאוד סבלני לענות על כל דבר.

שאלה: יש כאן חשש מכך שאנחנו יכולים ליפול , לסטות מדרך התורה?

לא, אם אנחנו נמצאים בלימוד, ובעבודה בקבוצה, אנחנו לא יכולים ליפול. הקבוצה שומרת עלינו, כי הקבוצה נמצאת בכל זאת בידיים של הבורא, ולכן אנחנו לא ניפול. העיקר לשמור על שני הדברים הללו, להיות בקבוצה, וללמוד יום יום את השיעורים שלנו, ואז לא ניפול.

ודאי שכדי להיות בקבוצה, וללמוד את השיעורים אנחנו צריכים להשקיע כוחות, זה נכון. אבל גם הקבוצה וגם השיעורים עוזרים לנו לקבל את הכוחות האלה כדי להמשיך.

שאלה: בטקסט נאמר שהמתים זוכים רק לסבל וייסורים בחייהם, ולכם הם נקראים מתים. האם אתה יכול להסביר טוב יותר את המושג הזה, כי חשבתי שהרשעים הם אלו שיוצרים סבל לאחרים וכאן הוא אומר שהרשעים רק סובלים.

רשעים הם אלו שמקללים את החיים שלהם, כי הם לא מוצאים בהם תכלית, לכן, בזה שכך הם מתייחסים להזדמנות לגדול ולחיות, הם נקראים מתים. זה לא שהם מתים, אלא היחס שלהם לחיים, שממשיכים היום כמו אתמול רק כדי לשרוד, רק כדי להתקיים, נקרא מוות.

שאלה: בעל הסולם מדבר כאן על שאלה המרירה הזו שאמורה לערער בן אדם שעסוק בהרבה דברים אחרים. איך אנחנו יכולים להביא את טעם החיים, להציג אותו לפני אנשים בזמן שלאנשים האלו טעם החיים דווקא נמצא בהרבה דברים אחרים?

אנחנו לא מדברים על האנשים שיש להם במה למלא את החיים, שייהנו מהחיים. אנחנו מדברים עם אנשים שבהתאם להתפתחות הפנימית שלהם לא יכולים למצוא משהו בחיים, אין להם ממה ליהנות. תמיד אפשר לעסוק בזה, ובזה אבל סך הכול יש להם הרגשה פנימית שאין לי מה לעשות, אני ממש לא מוצא מילוי לרצון הפנימי שלי בחיים האלו.

מה לעשות, בשביל מה לחיות, בשביל מה חיים? ואז בחיפושים שלהם הם מגיעים לשאלות האלו, בשביל מה חיים, מה שנות החיים וכן הלאה, וזה אומר שמה שאנחנו צריכים זה "ובחרת בחיים".

מה הם החיים אמיתיים? להגיע לחיים הנצחיים שפותחים לך את כל המציאות, שאתה רואה מקצה ועד קצה, ואתה כבר בנוי בצורה כזאת שמה שאתה מקבל ממלא אותך ללא שום הגבלה, ולא משאיר לך שום שאלה, כי לפי זה אתה בנוי, ואז מגלים את הבורא.

שאלה: השאלה מה הטעם בחיים מופיעה רק בתחילת הדרך, או שהיא מלווה אותנו עד גמר התיקון?

עד גמר התיקון, כי שם אתה מקבל את התשובה השלמה לשאלה הזאת "מה הטעם בחיים", כי האורות והטעמים שנכנסים, ממלאים אותך בנשמה המתוקנת, הם טעם החיים, כשהבורא מתלבש בתוך הנברא ללא שום הגבלה.

שאלה: בסוף סעיף 3 כתוב שיש לאדם תענוג בבנים שלו, מה זה אומר?

אלה כל אותן המחשבות והרצונות שאנחנו באים ומפתחים בנו יותר ויותר, הם נקראים הבנים שלנו. אם עכשיו אני אב, מה שייוולד ממני יקרא בן, אז אני לא אתייאש מאותם הרצונות, תכונות, מחשבות, בעיות, כל מה שיהיה לי מחר, כי הם מגיעים מאותה זרימה שלי למהות הבריאה, למטרת החיים, לכן אני רק אתקדם על ידם, ולא אתייאש ואצטער על כך שעסקתי בזה.

אות ד'

"ובאמור, תבין דברי חז"ל, על הכתוב: "ובחרת בחיים", הנ"ל (עי' שם בפירוש רש"י ז"ל), וז"ל: אני מורה לכם, שתבחרו בחלק החיים, כאדם האומר לבנו: "בחר לך, חלק יפה בנחלתי". ומעמידו על החלק היפה. ואומר לו: "את זה ברור לך?"

ועל זה נאמר: "ה' מנת חלקי וכוסי, אתה תומך גורלי, הנחת ידי על הגורל הטוב, לומר: "את זה, קח לך". זאת אומרת הבורא צריך להוביל את האדם, כל אחד וכולנו בסופו של דבר לגורל הטוב.

"שלכאורה, הדברים תמוהים, כי הכתוב אומר "ובחרת בחיים", שהמשמעות היא, שהאדם בוחר מעצמו. והם אומרים, שמעמידו על החלק היפה. א"כ, כבר אין כאן בחירה?" אנחנו נמצאים בשאלה הזאת, או שאני בוחר לעצמי כל רגע ורגע, כל דרך, כל צעד ושעל, או שהבורא מסדר לי את הדברים? איך אני משווה בין שני הדברים האלה, בחירה חופשית בכל מקום. "ולא עוד, אלא שאומרים, אשר השי"ת, מניח ידו של אדם, על גורל הטוב. וזה מפליא מאד, דא"כ, היכן הבחירה שבאדם?" גם את זה אנחנו תמיד שואלים, האם הכול בא מלמעלה, או משהו תלוי בנו? חצי, רבע, שליש, במשהו אנחנו משתתפים בגורל שלנו, או שהכול כבר ידוע למעלה, ורק אנחנו לא יודעים, ולכן החיים האלו נראים לנו כל כך קשים.

אנחנו כמו תינוק שנותנים לו להסתובב בחדר, ושומרים עליו מרחוק לראות מה קורה, אבל הוא חושב שהוא לבד, ועושה שם כאילו מה שבא לו, שכחו אותי בבית. זה כך או לא, וכאן אנחנו לא מבינים בדיוק מה קורה, כי בחיים שלנו יש רגעים שנראה לי שאני פועל, ויש רגעים שאני חושב שהכול מתגלגל עלי מלמעלה.

"ובמבואר, תבין דבריהם כמשמעם. כי אמת הדבר ונכון מאד, שהשי"ת בעצמו, מניח ידו של אדם, על גורל הטוב, דהיינו, על ידי שנותן לו, חיי נחת ועונג, בתוך החיים הגשמיים, המלאים יסורים ומכאובים וריקנים מכל תוכן. שבהכרח, נעתק האדם ובורח מהם, בזמן, שיראה לו, אפילו כמציץ מן החרכים, איזה מקום שלוה, להמלט שמה, מהחיים האלו, הקשים ממות. שאין לך, הנחת ידו של אדם, מצדו ית', גדולה מזו.

ודבר הבחירה של האדם, היא רק לענין החיזוק. כי ודאי, עבודה גדולה ויגיעה רבה יש כאן, עד שיזכך גופו, ויוכל לקיים התורה ומצוות כהלכתם," גופו, כוונה לרצון לקבל שלו שיזכה אותו מכל הכוונות על מנת לקבל, מכל האגו שלו, ואז הוא יוכל לעשות את כל הפעולות על מנת להשפיע דרך הזולת לבורא "דהיינו, לא להנאת עצמו, אלא כדי להשפיע נחת רוח ליוצרו, שנקרא "לשמה". שרק באופן זה, זוכה לחיי אושר ונועם, המלווים עם קיום התורה.

ובטרם שמגיע לזכוך הזה, נוהג ודאי בחירה, להתחזק בדרך הטוב, בכל מיני אמצעים ותחבולות. ויעשה, כל מה שתמצא ידו, לעשות בכחו, עד שיגמור את מלאכת הזכוך. ולא יפול ח"ו, תחת משאו באמצע הדרך." אלו דברים שקשה לקיים, אבל הם פשוטים להבנה.

שאלה: בפסקה האחרונה בטור א', הוא כותב "ובמבואר תבין שה' יתברך שם את גורלו של האדם על הגורל הטוב וזה שנותן לו חיי צער בעולם הזה בתוך החיים גשמיים המלאי ייסורים ומכאובים וריקניים מכל תוכן", זאת אומרת הבורא בנה את המערכת ככה שהבן אדם יגיע בסוף לקיר, ואז הוא כאילו פונה אליו, בא לקבלה, בא לקבוצה, ככה זה הכול בנוי? שבן אדם יסבול ואחר כך יגיע לשאול מה המשמעות בחיים? זה כל החסד שהוא עושה עמנו?

אתה שואל נכון, הבורא לא ברא את הסבל במיוחד, אלא כדי ללמד את האדם, כמו שאנחנו מלמדים את הילדים, ועם כל האהבה שיש לנו אליהם, אנחנו מגבילים אותם, מכניסים אותם למקום צר, ככה אפשר וככה אי אפשר, תראה זה בסדר, וזה לא בסדר וכן הלאה. על ידי זה הם מקבלים ניסיון, ולומדים איך להתייחס נכון לחיים.

תלמיד: כאילו בכך שהוא מכניס אותנו לכאלה מצבים, כאילו הוא שם את היד שלנו על גורל הטוב, זה הטוב שהוא עושה איתנו?

כן, ודאי שזה הטוב, כי כך מלמד אותנו להיות חופשיים, להיות למעלה מהטבע. מטרת הבורא בבריאה זה לברוא נברא שיהיה כמוהו. איך אפשר לעשות משהו כמוהו, כמו הבורא, אם הבורא זה הכול? אנחנו עוד נדבר על זה, עוד נגיע לזה.

אבל רק תבינו מה הבעיה של טוב ומטיב כשהוא רוצה להטיב למישהו, לעשות טוב למישהו, ואין למי. איך הוא בונה את הנברא, כדי שהנברא ישיג בעצמו את הטוב ולא יקבל את זה ממנו, שלא יהיה פגם בהרגשת הטוב. שהוא בעצמו מרוויח, מצליח, וכשהוא מגלה את הבורא, הוא לא יראה שבעצם הוא לגמרי תלוי בבורא, אלא הוא יגלה את הבורא באותה דרגה, באותה צורה, גובה, גודל, שגם הוא יכול לעשות משהו כמו הבורא. שירגיש אותו כשותף.

שאלה: ההבדל בין תענוג לסבל הוא לפי ההגדרה שאם אתה בורח מחידושים, אז אתה נכנס לייסורים, ואם אתה מושך אותם, אז זה תענוג?

כן, זה נכון. אם אנחנו בעצמנו נמשכים לחידושים, לפעולות, אז כל הפעולות האלה הן לטוב, לתענוג עבורנו, ואם אנחנו לא רוצים את הפעולות האלה, אז הן בשבילנו כסבל. עד שמגלים שכל הפעולות שהבורא נתן לנו הן אך ורק תענוג.

שאלה: כתוב שהבחירה היא רק בלהתחזק. מה זה אומר להתחזק ומה אנחנו מחזקים בעצם?

הבורא אומר לנו, זו הדרך הטובה, אתה צריך להתחבר על מנת להשפיע עד שאתה מגיע לאהבת הבריות, ומאהבת הבריות עד שאתה מגיע לאהבת הבורא, ועל ידי כל זה אתה הופך בעצם את כל הבריאה ומתחיל לראות שהיא קיימת בך, אתה מגיע למצב שיש לך גוף שלם, אתה שלם, וכל הבריאה נמצאת בך. זאת אומרת, אתה מגיע ממש לדבקות בבורא, להיות כמוהו. זוהי מטרת ההתפתחות.

שאלה: הבורא שם ידו של האדם על הגורל הטוב. מה התפקיד של הבורא בהפצה ומה התפקיד שלי?

הבורא מתחיל את הבריאה ואנחנו צריכים להמשיך ולסיים בכל דבר ודבר.

תלמיד: בימינו אנחנו מחויבים לספר לכולם שיש דבר כזה שנקרא "חיים"?

אני לא יודע מה אתה רוצה להגיד בזה.

תלמיד: ההקדמה מעלה הרבה שאלות ביחס להפצה ואני לא יודע באיזה אוזן לשמוע את ההקדמה, האם בתור אדם שלומד והוא חבר בעשירייה, או כמישהו שמסתכל עם הפנים החוצה. איך לשמוע אותה?

אנחנו לומדים את כל החומר של בעל הסולם. "הקדמה לתלמוד עשר הספירות" היא הקדמה מאוד מתקדמת, לא פשוטה, אבל מי שלומד אותה מתחיל להבין את עומקי הבריאה ואת הגישה לגלות אותה. צריכים סבלנות, זה לא פשוט.

שאלה: נראה ש"בחרת בחיים" זה אפילו בעולם הגשמי. האם זה נכון?

גם בעולם הגשמי אנחנו צריכים לסדר את החיים שלנו כך שהם יעזרו לנו לעסוק בהתפתחות הרוחנית.

אות ה'

"וע"פ המתבאר, תבין דברי חז"ל במסכת אבות: "כך היא דרכה של תורה: פת במלח תאכל, ומים במשורה תשתה, ועל הארץ תישן, וחיי צער תחיה, ובתורה אתה עמל. אם אתה עושה כן, אשריך וטוב לך: אשריך בעולם הזה, וטוב לך בעולם הבא".

ויש לשאול, על דבריהם אלו: מה נשתנתה חכמת התורה, משאר חכמות העולם, שאינן צריכות לסיגופים הללו ולחיי צער, אלא העמל לבד, מספיק לגמרי, בחכמות הללו, לזכות בהן, וחכמת התורה, אע"פ שאנו עמלים בה במדה רבה, עדיין אינו מספיק לזכות בה, זולת על ידי הסיגופים של "פת במלח וחיי צער וכו'"?

וסיומם של הדברים, מפליא עוד יותר, שאמרו: "אם אתה עושה כן, אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא". כי בשלמא בעולם הבא, אפשר שיהיה טוב לי. אכן בעוה"ז, בעת שאני מסגף עצמי, באכילה ושתיה ושינה ואני חי בצער רב, יאמרו על חיים כאלו: "אשריך בעולם הזה". הכאלו חיים, "מאושרים" יקראו, במובן שבעולם הזה"?

יש כאן שאלות. אומרים כך, אתה צריך ללמוד תורה, היא צריכה ללמד אותך איך להתנהג כדי לפתוח את כל העולמות. כי החיים האלה הם חיים קצרים, הם כמין הזדמנות לעבור ליד משהו ולתפוס, כמו שאתה עובר ליד מדפים ותופס מהמדף משהו שכדאי לך. אלו בעצם החיים. אז צריכים ללמוד מה כדאי לתפוס מהמדף, איך תופסים את זה, ואחר כך גם איך משתמשים בזה, כי אתה צריך לדעת בשביל מה תפסת. אלו בעצם החיים, "פת במלח תאכל, ומים במשורה תשתה, ועל הארץ תישן", זאת אומרת, שהחיים שלך יהיו כמו שיהיו, זה לא חשוב. העיקר שתרכוש את שיטת הקיום בעולם הרוחני, שתגלה את העולם הרוחני וכבר תחיה בו במשך החיים האלה. ואז החיים שאתה תופס "כאן ועכשיו", כבר נקראים "עולם הבא".

שאלה: מהלידה יש הרבה הגבלות וכל החיים מנסים להיפטר מהן, אבל יש רק יותר הגבלות. מה הם הגבולות האלה? בשביל מה הם נועדו, והאם אנחנו חוצים אותם בעצמנו?

כל מה שיש לנו בחיים האלה באמת מכוון אותנו לחיפוש מהות החיים. מתקדמים לזה לאט, במשך כל הדורות, בצער גדול, אבל מה שיש בחיים זה כדי לקדם אותנו למהות החיים.

שאלה: למה כדי לראות את כל המציאות צריך להגיע לחיים נצחיים?

כי אז אתה לא רואה את המציאות כולה.

תלמיד: האם יש הבדל בין לימוד תורה לבין לימוד חכמת הקבלה?

זה אותו דבר, רק ללימוד התורה משייכים כל מיני דברים שהם לא בדיוק תורה. תורה זה האורות שיוצאים מהכוח העליון כלפי האדם. אם האדם לומד איך לקבל את האורות האלו, איך להתפתח על ידם, איך להדמות להם, אז נקרא שהוא "לומד תורה".

שאלה: איך ניתן לעשות בירור למי אנו מהנים אם אנחנו כבולים ברצון לקבל?

אנחנו צריכים לדעת, אנחנו צריכים להתפתח עד כדי כך שנראה למי אנו מהנים. זו מטרת ההתפתחות.

שאלה: מאחר שאין לנו עצה אחרת אלא לשמור תורה ומצוות כהלכה, מה זה בעצם קיום תורה ומצוות כהלכה?

לקבל את כל האורות העליונים על מנת להשפיע בהדרגה מהאור הקטן ביותר עד אור אינסוף.

שאלה: מה עלינו לעשות כדי להרגיש יותר טעם בחיים?

אנחנו יכולים להרגיש יותר טעם בחיים על ידי זה שאנחנו מתקנים את עצמנו, ואז נוכל לקבל את האורות העליונים בתוך הכלים שלנו, והאורות האלה יקראו "טעמים", "טעמי תורה", טעם החיים.

שאלה: האם השאלה "מה הטעם בחיים" צריכה להישאר עד גמר התיקון? ולמה אחרי שנים של לימוד חכמת הקבלה אני מרגישה שהשאלה הזו נעלמה ממני?

כי את לא עובדת על זה. אנחנו צריכים כל יום ויום להתחיל את היום עם השאלה "מה הטעם בחיים?".

שאלה: אם נהיה מאושרים בעולם הרוחני, האם גם בחיינו הגשמיים נהיה מאושרים?

אני חושב שאז החיים הגשמיים יהיו כמלווים אותנו, ונתייחס אליהם בצורה נורמלית, כך שהם לא יתפסו לנו את כל האופק אלא נדע מה היחס הנכון בין רוחניות וגשמיות. אבל ודאי שבזה גם נרוויח בחיים הגשמיים.

שאלה: כתוב, "ראה, נתתי לפניך היום, את החיים ואת הטוב, ואת המות ואת הרע". מדוע הבורא הטוב נותן את הרע?

הוא נותן את הטוב, הוא תמיד טוב ומטיב, אבל לפי התיקונים שלנו אנחנו יכולים לראות את היחס הטוב שלו כדבר לא טוב. זה כמו שילד לא מרוצה מזה שאמא דורשת ממנו משהו, כי חושב שהיא זו שרוצה, ולא שזה לטובתו.

שאלה: מדוע העשירייה והשיעורים הם כמו תרופה למצבים האלה של המוות?

כי על ידי העבודה בקבוצה והשיעורים אנחנו מושכים את האורות העליונים, והם פועלים עלינו ומתקנים אותנו עוד ועוד עד שנהיה ראויים לקבל את האור העליון שנקרא "חיים".

קריין: אות ו'.

אות ו'

"אמנם, לפי המבואר לעיל, אשר עסק התורה וקיום המצוות, כהלכתן, בתנאם החמור, שהוא, בכדי להשפיע נחת רוח ליוצרו, ולא לצורך הנאתו עצמו - אי אפשר לבא לזה, אלא בדרך העבודה הגדולה וביגיעה רבה בזכוך הגוף".

אפשר להגיע להרגשת העולם האמיתי, לא העולם שנראה לנו בחושים הגשמיים שלנו, אפשר לדעת לפתוח את הלב והמוח כך שנדע מסוף העולם ועד סופו מה קורה, איפה באמת אנחנו חיים, ולא להישאר במצב שכולו חשוך וסתום ונסתר מאיתנו. אפשר לבוא לזה, אבל בתנאי שנתקן את הכלים שלנו. איך אנחנו מביאים את האור שיאיר לנו במקום שאנחנו נמצאים, במקום החושך, ושנראה אותו? אומר בעל הסולם שלבוא לזה אפשר "בדרך עבודה גדולה וביגיעה רבה בזיכוך הגוף", גוף הכוונה לרצון שלנו, תיקון האגו שלנו. אז איך אנחנו מתקנים אותו?

"והתחבולה הראשונה היא: להרגיל עצמו, שלא לקבל כלום להנאתו", בצורה פשוטה, אתה רוצה להידמות לכוח הרוחני, לחוק הרוחני, אז אל תקבל כלום, כי שם יש צמצום על הרצון לקבל, החוקים הרוחניים לא פועלים כדי לקבל משהו לעצמם, אלא או לא לקבל, או לפעול מחוץ להם, למישהו. "אפילו בדברים המותרים והמוכרחים, שבצרכי קיום גופו". זה החוק הרוחני. כמו שהעולם שלנו כולו עובד על ספיגה, על קבלה, על משיכה, על מילוי עצמי, כך העולם הרוחני פועל לפי חוק הפוך, נתינה, דאגה לזולת בלבד מחוץ לעצמי. "שהם: אכילה ושתיה ושינה, וכדומה מהכרחיים". אפילו בזה אסור לך לעסוק אם אתה רוצה להיות כחלק רוחני בבריאה. "באופן, שיסלק את עצמו לגמרי, מכל הנאה, המלווה לו אפילו בהכרח, בדרך ההספקה של קיום חייו. עד שחיי צער, יחיה פשוטו כמשמעו.

ואז, אחר שכבר התרגל בזה, וכבר אין בגופו, שום רצון לקבל הנאה כל שהיא לעצמו, אפשר לו, מעתה, לעסוק בתורה ולקיים המצוות ג"כ בדרך הזה, דהיינו, בכדי להשפיע נחת רוח ליוצרו, ולא להנאת עצמו במשהו.

וכשזוכה בזה, אז זוכה לטעום, את החיים המאושרים, המלאים מכל טוב ועונג, בלי פגם של צער כל שהוא, המתגלים בעסק התורה והמצוה לשמה. כמו שרבי מאיר אומר (אבות פ"ו): "כל העוסק בתורה לשמה, זוכה לדברים הרבה. ולא עוד, אלא שכל העולם כולו כדאי לו וכו'. ומתגלין לו רזי תורה, ונעשה כמעין המתגבר וכו'", עש"ה.

ועליו הכתוב אומר: "טעמו וראו, כי טוב ה'", כמבואר לעיל, שהטועם טעם, העוסק בתורה ומצות לשמה, הוא הזוכה ורואה, בעצמו, את כוונת הבריאה, שהיא, רק להיטיב לנבראיו, כי מדרך הטוב להיטיב, והוא השש ושמח, במספר שנות החיים, שהעניק לו השי"ת, וכל העולם כולו כדאי לו" .

שאלה: האדם מנתק את עצמו מהתענוג על ידי כך שהוא מתמקד בכוונה? איך עושים את זה בדיוק?

האדם לא יכול לנתק את עצמו מתענוג, אלא אם הוא מרגיש שיש לו נטייה לדעת את מהות החיים, בשביל מה חיים, אז הוא צריך לעסוק בכל מיני פעולות שמביאות לו הארה מלמעלה, והאור העליון הזה שישפיע עליו בזמן שהוא מתחבר עם החברים, בזמן שהוא לומד, האור הזה יתקן את האדם וימשוך אותו יותר ויותר לחיים רוחניים. כך זה נעשה, לא בכוח אלא על ידי השפעת האור העליון. לכן אנחנו צריכים להשתדל ככל האפשר להיות בחיבור החברתי ובחיבור הלימודי.

שאלה: ראיתי אותך כשאתה נמצא בסעודה, או כשאתה עושה פעולות אחרות, אתה נניח לוקח ביס ואתה נמצא בכוונה, וגם אמרת לנו שלא נרגיש שום טעם באוכל אלא הכול יעשה רק דרך הכוונה. האם זה קשור למה שאנחנו מדברים כאן?

זה קשור ולא קשור. כל אחד ואחד מאיתנו לפעמים נמצא במצבים כאלה, נניח בלחצים פנימיים, כך שהוא לא מרגיש טעמים במה שהוא אוכל. וההיפך, ככל שהוא רעב יותר, כך הוא מרגיש טעם. הדברים האלה לא כל כך נתונים לנו לבירור, אלה דברים גשמיים, אבל על ידי זה שאנחנו משתתפים בחיבור בינינו בקבוצה ובלימוד יחד, לאט לאט הכלים שלנו משתנים כבר בצורה רוחנית.

שאלה: בעל הסולם מתאר כאן את האסקטיזם.

זה לא אסקטיזם³, זה לא שאנחנו נעשים נזירים, אסור לנו לעשות את זה, אנחנו צריכים לעשות תיקונים על ידי האור העליון ולא על ידי זה שאני ניכנס לאיזו דיאטה. אסור לעשות דיאטה, משהו שהאדם עושה בכוח. אם הרופא אומר לי לא לאכול מתוק, אז אני לא אוכל מתוק, אבל זה לא נקרא שאני מקדם את עצמי לרוחניות. אלא כל ההתקדמות לרוחניות היא בדרך כלל אך ורק על ידי השפעת האור המחזיר למוטב, האור העליון משפיע על האדם והאדם משתנה. לכן אנחנו צריכים בעיקר לעשות את כל הפעולות שמעוררות את המאור מלמעלה, והוא ישפיע עלינו ויחזירנו למוטב, לטוב, להשפעה.

שאלה: איך אנחנו יכולים למשוך את המאור כדי שאני אוכל להמשיך לתמוך בחברים שלי בדרך?

עכשיו אני לא רוצה להתפזר לכל מיני כיוונים איך לבצע, אנחנו לומדים מה שבעל הסולם כותב, איך לבצע אנחנו עוד נלמד. אי אפשר כאן לפתח את השיטה מהמקום שאנחנו עומדים.

שאלה: אם הרצון לקבל לא מקבל וזה מתקבל כחושך, אז צריך פשוט להחליף בין קבלה לבין השפעה לבורא?

אנחנו צריכים לדייק יותר ויותר בפנייה לבורא ואז בטוח נלך נכון.

שאלה: כתוב "כל העוסק בתורה לשמה, זוכה לדברים הרבה". מה המושג הזה, לאיזה דברים הוא זוכה?

הוא זוכה לכול. הוא זוכה לראות את העולם הזה, העולם הבא, כל המציאות מקצה עד קצה. הוא זוכה להיות באותו מקום כמו הבורא.

תלמיד: וכשהוא לא בשמה עדיין, הוא זוכה במשהו?

כשהוא בלא לשמה, הוא לא זוכה לכלום.

תלמיד: אז למה הוא זוכה?

הוא זוכה בזה שהוא נמצא בדרך, ואיכשהו ממה שעבר הוא מבין את הדרך, אבל לא את המציאות.

שאלה: גם בצורה של הספיגה, של הקבלה, וגם בהשפעה יש ייסורים, ולא ברור למה בעל הסולם כותב שרק בלשמה זוכה לחיי אושר ונועם. מה יש דווקא בלשמה?

כנראה שהוא יודע, נגיע ל"לשמה" אז נדבר. אני לא יכול לדבר על דברים שאנחנו עדיין לא טועמים.

תלמיד: גם בדרך אנחנו חווים את הייסורים בין אם בקבלה ובין אם עובדים בלהשפיע.

זה תלוי בכוונה שלך. אם אתה רוצה להגיע להשפעה ועושה פעולות כדי להגיע להשפעה, אז אתה כבר לא נמצא בייסורים. לא יכול להיות שמי שמשתוקק למשהו נמצא בייסורים. יש לו ייסורים אחרים, יש לו ייסורים שעוד לא הגיע לזה, אבל לא שהוא נמצא בחיים ללא מוצא, ללא מטרה. יש לו למה להימשך, הוא חי מהעתיד.

שאלה: אמרת שישנן הרבה דרכים למקום, כלומר הרבה דרכים למשוך את האור המחזיר למוטב?

לכל אחד יש סגנון משלו, מתוך שורש נשמתו.

קריין: אות ז'.

אות ז'

"עתה תבין, את שני הצדדים, שבמטבע של העסק בתורה ומצות:

כי צד הא' - הוא דרכה של תורה. כלומר, ההכנה הרבה, שהאדם צריך להכין את טהרת גופו, בטרם שיזכה, לעצם קיום התורה והמצות. ואז בהכרח, שעוסק בתורה ומצות שלא לשמה, אלא בתערובות של להנאתו עצמו, שהרי, עדיין לא הספיק לזכך ולטהר את גופו, מהרצון לקבל הנאות, מהבלי העולם הזה. ובעת הזאת, מוטל עליו, לחיות חיי צער ולעמול בתורה, כנ"ל במשנה. אכן, אחר שגמר והשלים, את דרכה של תורה, וכבר זכך גופו, ומוכשר לקיים התורה והמצות לשמה, בכדי להשפיע נחת רוח ליוצרו, הרי הוא בא לצד השני של המטבע - שהוא חיי עונג ושלוה רבה, שעליה היתה כונת הבריאה "להיטיב לנבראיו". דהיינו, החיים המאושרים ביותר, שבעוה"ז ועוה"ב."

אתם רואים, הוא עונה לכם בדיוק על אותה השאלה, "מתי חיים?" חיים אחרי שמשיגים את הצד השני של המטבע. זאת אומרת שתיקנתם את הכלים שלכם ובאותם הכלים אתם מרגישים את כול המציאות מקצה ועד קצה, ואז הכול ברור והכול מובן ואתם נכללים יחד עם הבורא בכל מה שיש בו. יש לכם גם העולם הזה וגם העולם הבא, כל הדברים האלה מתקיימים בכם.

קריין: אות ח'.

אות ח'

"והנה נתבאר היטב, ההפרש הגדול, בין חכמת התורה לשאר חכמות העולם: כי שאר חכמות העולם, אין השגתן מטיבה כלל, את החיים שבעוה"ז. כי אפילו הספקה בעלמא לא יתנו לו, בעד המכאובים והיסורים, שהולך וסובל במשך ימי חייו. ע"כ אינו מוכרח לתקן גופו, ודי לו בעמל שנותן בעדם. כמו כל קניני העולם הזה, הנקנים על ידי יגיעה ועמל עליהם.

משא"כ עסק התורה והמצות, שכל ענינם הוא, להכשיר את האדם, שיהיה ראוי לקבל, כל אותו הטוב, שבכונת הבריאה "להיטיב לנבראיו", ע"כ ודאי, שצריך לזכך גופו, שיהיה ראוי וכדאי, לאותו הטוב האלקי."

יש לנו כאן שני חלקים, חלק העבודה ואחרי זה מקבלים את הקבלה, את מה שהרווחנו. אנחנו ניקינו את הכלי קבלה שלנו, ואנחנו יכולים לקבל בכל חמשת החושים, בכל הנרנח"י ולראות את כול העולם הרוחני שנמצא וממלא אותנו ללא שום הגבלה. ואז אנחנו מרגישים את עצמנו בייחוד עם הבורא, כי נרנח"י זה הבורא, וכך אנחנו מגיעים למצב שזה שלנו, זה אנחנו.

קריין: אות ט'.

אות ט'

"גם נתבאר היטב, מה שאומרת המשנה: "אם אתה עושה כן, אשריך בעוה"ז". כי בכונה גמורה דייקו זאת, להורות, כי חיי העולם הזה, המאושרים, אינם מוכנים, אלא רק למי שהשלים את דרכה של תורה. באופן, שענין הסיגופים, של אכילה שתיה שינה וחיי צער, האמורים כאן, המה נוהגים, רק בעת היותו, בדרכה של תורה. כי על כן, דייקו ואמרו "כך היא דרכה של תורה".

ואחר שגמר דרך זו, של שלא לשמה, בחיי צער וסיגופים, מסיימת המשנה: "אשריך בעוה"ז", כי תזכה לאותו האושר והטוב, שבכונת הבריאה. וכל העולם כולו, יהיה כדאי לך. דהיינו, אפילו העוה"ז. ומכל שכן, לעולם הבא."

שאלה: בלימוד הקבלה אנחנו קצת מתנתקים מהחיים הגשמיים, מרגישים חוסר נחת רוח בהם. איך למצוא את השילוב הנכון בין רוחני לגשמי כדי להרגיש את מלוא החיים?

בכל דבר שאנחנו עוסקים, גם לא בחכמת הקבלה, גם בהובי, החיים משתנים וכך בכל דבר אחר שאני עוסק הוא יקבל איזה צבע אחר. ולכן לא פלא שכאשר אנחנו עוסקים בחכמת הקבלה החיים שלנו משתנים ואנחנו נסתכל על כל חלק בחיים שלנו בזווית אחרת. אבל לאט בחוכמת אם תמשיכו בצורה עקבית, וחכמת הקבלה תכנס לחיים שלכם כמרכיב קבוע, תראו שזה דווקא מוסיף לחיים בכול, ובלי חכמת הקבלה החיים נראים לגמרי לא שלמים.

שאלה: איך לשנות את הסבל הגשמי לסבל רוחני?

אנחנו צריכים לחשוב על זה, כי כלפי הבורא אין הבדל בין הגשמיות לרוחניות, אלא אנחנו המבדילים, וכמה שנראה שהבורא שולט בכל החיים שלנו, גם בגשמיות וגם ברוחניות ולא נבדיל ונחלק את החיים שלנו לשניים, כך גם נרגיש את החיים כמכלול אחד.

שאלה: איך זה יכול להיות, שאנחנו חיים את העולם הבא כאן בעולם הזה?

כשנגיע תראו שזה כך. אין העולם הזה ואין העולם הבא, יש תפיסה. האדם תופס ככה את החיים. אז אנחנו נשנה את התפיסה שלנו, נעשה אותה יותר אוניברסלית, שכוללת גם מה שאנחנו תופסים ברצון לקבל שלנו וגם מה שנתפוס ברצון להשפיע שלנו, ואז יהיו לנו שני עולמות.

שאלה: האם מחיצת הברזל הוא נכס חשוב ביותר, שהאדם משיג בחיים האלה?

מחיצת הברזל זה דבר חשוב, וחשוב שנוכל לאתר את הגבול הזה ולחזק אותו ואחר כך אפילו עד שנבטל אותו. עוד נדבר על זה.

שאלה: מה טמון בכל הרצונות כמו אוכל ושינה, שהם יכולים לעמוד מול הרוחניות של האדם?

אין הבדל בין גשמיות לרוחניות, אלא איך אנחנו מתייחסים לזה. יכולים לאכול ולישון וזה יהיה רוחני ויכולים לעשות כל מיני פעולות כביכול רוחניות, אבל הן יהיו גשמיות. הכול תלוי ביחס האדם, בכוונת האדם.

שאלה: האם באמת אפשר להפסיק לקבל משהו לעצמנו, האור יעזור לנו בזה?

כל מה שיש בנו על מנת לקבל, ועל מנת להשפיע ובכלל כול מה שמתרחש, עושה האור בלבד. ולכן עלינו לדעת רק איך לנהל את האור, למשוך אותו שיעשה בנו תיקונים. זה מה שאנחנו לומדים וצריכים.

שאלה: הוא כותב, "התחבולה הראשונה שהוא נותן, זה להרגיל עצמו שלא לקבל כלום להנאה שלו" גם במותרות וגם בהכרחי?

כן.

תלמיד: אבל אנחנו תמיד אומרים, אוכל, שינה, שתייה, זה הכרח שלא יגונה ולא ישובח, ולא עוסקים בזה.

אבל לא שאתה מקבל את זה כדי ליהנות, אלא אתה מקבל את זה כדי לחיות.

תלמיד: מותר לי ליהנות כשאני אוכל וישן?

לא, מותר לך את זה לקבל וליהנות, מפני שאתה חי כדי להשיג תכונת ההשפעה. כי הרצון הוא רצון אחד, אתה יכול לחלק אותו לעל מנת להשפיע ולעל מנת לקבל, לכל מיני דברים, אבל הבורא ברא רצון אחד. זה נקרא "כל הלבבות דורש ה'".

תלמיד: אני רוצה לשאול על ההקדמה, כי אנחנו כאילו רצים עליה.

אנחנו עברנו עשרה חלקים, והחלקים האלה הם די מובנים, הם צריכים להיות קלים, אני חושב שאין שום בעיה לעבור עליהם בסקירה אחת. סך הכול אנחנו מתכנתים את עצמנו לראות הלאה את ההקדמה. אבל בחלקים האלה לא היה לנו חידוש של ממש, אלא סידרנו את עצמנו ביחס לפרקים הבאים. הפרקים הבאים יהיו כבר יותר שייכים להקדמה לתע"ס. גם לא ראיתי שהיו הרבה שאלות, והאנשים קיבלו את הדברים האלה יחסית ברורים ולא היה בהם חידוש ממש.

תלמיד: אתה רוצה להתעמק יותר ויותר בחלקים האלה?

לא.

תלמיד: או לרוץ על זה?

יהיו חלקים שאנחנו נצטרך לעמוד עליהם, אבל איפה שלא צריכים אנחנו עוברים. אנחנו צריכים סך הכול לעבור על כתבי בעל הסולם ועיקרי הרב"ש, כדי לפרמט את עצמנו וכך להתקדם. זה בונה אותנו, אתה לא מלמד ילד בן שנה את כל החכמה, אתה צריך לפרוס אותה להרבה שנים, ולתת אותה במנות קטנות. אותו הדבר כאן, אפשר לדון על כל קטע שאנחנו עכשיו עברנו הרבה זמן לעומק, אבל לנו זה לא יוסיף.

(סוף השיעור)

---

1. לא הוקרא↩

2. כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר (משלי ו כג) ↩

3. אַסְקֶטִיזְם, פְּרִישׁוּת, סַגְפָנוּת, נְזִירוּת↩