שיעור בוקר 05.12.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 154, הקדמה לפתיחה לחכמת הקבלה אותיות ג'-ו'

קריין: "כתבי בעל הסולם", עמ' 154, "הקדמה לפתיחה לחכמת הקבלה"

אות ג'

"והתשובה על זה איתא בע"ח שהוא כדי להוציא לאור שלמות פעולותיו (ע"ח ענף א') ויש אמנם להבין איך אפשר זה שמהשלם יצאו פעולות בלתי שלמות עד שיהיו צריכים להשלימם ע"י פועל ומעשה שבעולם הזה. והענין הוא כי יש להבחין בהנשמות בחינת אור ובחינת כלי, כי עצם הנשמות שנבראו הוא הכלי שבהם, וכל השפע שחשב ית' להנותם ולענגם הוא האור שבהם. כי מאחר שחשב ית' להנותם הרי עשה אותם בהכרח בבחינת רצון לקבל הנאתו, שהרי לפי מידת הרצון לקבל את השפע כן יגדל ההנאה והתענוג. ותדע שהרצון לקבל ההוא הוא כל עצמותה של הנשמה מבחינה התחדשות ויציאת יש מאין, ונבחן לבחינת כלי של הנשמה. ובחי' ההנאה והשפע נבחן לבחינת אור של הנשמה הנמשך יש מיש מעצמותו."

תלמיד: בעל הסולם אומר "ותדע שהרצון לקבל ההוא הוא כל עצמותה של הנשמה מבחינה התחדשות ויציאת יש מאין". על איזה "רצון לקבל ההוא" הוא מדבר?

על הרצון לקבל שהנברא מרגיש שנמצא בו ורוצה למלא אותו.

תלמיד: אני מרגיש שכביכול יש פה שני רצונות לקבל. הוא מדבר על רצון לקבל שאנחנו נמצאים בו כרגע, ועל הרצון לקבל שהבורא כביכול רוצה שנגיע אליו, כדי שנקבל ממנו את כל השפע.

כן.

תלמיד: מה אנחנו צריכים להבין מכך שאנחנו צריכים להגיע לרצון לקבל ההוא? מה זה בדיוק הרצון לקבל ההוא?

צריכים לפתח את הרצון לקבל שבנו, שאנחנו מרגישים, שהוא אך ורק ישתוקק לבורא, ישתדל להידבק בו ולקבל ממנו, למשוך ממנו את האור, את הכוח הפנימי שיש בבורא, כדי שנקבל אותו ועל ידי זה נידבק בבורא. זו העבודה שלנו.

תלמיד: מה בדיוק אנחנו צריכים בשביל להגיע לרצון לקבל הזה, למשוך את המאור הזה כל הזמן בשביל להרגיש את השפע בינינו?

האור הזה נמצא, רק שאנחנו לא מרגישים אותו בחושים שאיתם נולדנו, ואנחנו צריכים לפתח עוד חוש מיוחד שנקרא רצון לקבל כלפי האור הזה.

תלמיד: איך מפתחים את החוש השישי הזה, כי נולדנו עם חמישה חושים בסיסיים שלנו, ואנחנו צריכים לרכוש את החוש המיוחד הזה. איך רוכשים אותו?

על ידי זה שמשתדלים להיות בפָנים לבורא, לחפש אותו, להגדיל אותו, לקרב אותו, וכך נתקרב.

תלמיד: איך מגדילים את הבורא כל הזמן? איך אנחנו רואים בינינו את גדלותו?

זה המאמץ שאדם צריך לעשות על עצמו כדי לחשוב על הזמן על הבורא ולתאר שהוא נמצא בשליטה שלו, וכך הוא יראה שהקשר שלו עם הבורא כל הזמן גדל. גם עניין ההפצה, ככל שיותר אנשים בעולם ירצו לצאת משליטת ההסתרה, זה יעזור לכל אחד ואחד ולכולם יחד לגלות את הבורא.

תלמיד: ההפצה היום לא מבוצעת כמו שצריך?

אני לא יודע, כנראה שלא. אם היינו מצליחים בהפצה, אז היינו מגלים שהבורא נמצא ואנחנו קיימים בו ואלו כל החיים שלנו.

תלמיד: אמרת פעם שהפצה נכונה ואמיתית צריכה לבוא מתוך הקשר בינינו קודם כל.

כן.

תלמיד: גם אתמול דיברנו על כך שאנחנו לא מחכים לתאריך של הכנס אלא הולכים ישירות למטרה הזאת, ורוצים להגיע אליה אפילו מחר, מחרתיים. איך עושים את הדבר הזה? אומרים, תפילה, שהתפילה צריכה לבוא מתוך חיסרון אמיתי, מבפנים. איך מגיעים לחיסרון האמיתי הזה, שנרגיש שזה מה שאנחנו צריכים ואין שום דבר אחר?

על ידי ההשפעה ההדדית שיש בינינו, שיכולה להיות בינינו, שנָראה לכל אחד ואחד שבמסגרת שלנו, כל אחד מאיתנו יתרשם מהחבר, מהחברים, מכולם, כך שבזמן יחסית קצר נוכל לגלות בתוכנו באמת רצון חזק לגילוי הבורא.

קריין: קטע ד', אות ד'.

אות ד'

"ביאור הדברים. כי בריאה פירושו התחדשות דבר מה שלא היה מקודם שהוא הנבחן ליש מאין, אמנם איך נצייר זה שיהיה דבר מה שאינו כלול בו ית'. הלא כל יכול וכוללם יחד, וכן אין לך נותן מה שאין בו. ובאמור אשר כלל כל הבריאה שברא ית' אינו אלא בחינת הכלים של הנשמות שהוא הרצון לקבל, מובן זה היטב, שהרי הכרח הוא שאינו כלול ח"ו מהרצון לקבל כי ממי יקבל. וא"כ הוא בריאה חדשה ממש שלא היה אף זכר ממנו מקודם לכן, וע"כ נבחן ליש מאין."

תלמיד: הרצון לקבל הוא משהו שקיים או שהוא רק חיסרון לאור?

מה ההבדל?

תלמיד: כי אם הוא רק חיסרון לאור, אז כל התכונות שלו הן תכונות מכך שחסר לו האור, והוא לא באמת קיים. ואם הוא משהו שקיים, אז יש לו כל מיני תכונות אולי, כל מיני דברים.

הבורא ברא רצון לקבל והוא כל הטבע של הנברא, ואנחנו צריכים לגלות אותו בכל המקרים ולהשלים אותו.

תלמיד: יש לרצון לקבל ממשות בלי אור?

לא, הוא לא קיים בלי אור. אם אין אור אז אין כלום מהנברא, כולל הרצון.

תלמיד: אפשר להגיד שמה שיש ברצון לקבל זה רק זה שהוא רוצה לקבל, זו תכונה כזאת שרוצה לקבל את האור, זה מה שיש שם?

כן.

תלמיד: אנחנו גם לומדים בהמשך שיש בתוך הרצון לקבל כל מיני מדרגות וכל מיני רמות.

כן.

תלמיד: זה מפני שיש מדרגות ורמות באור, לא בגלל המדרגות והרמות ברצון לקבל. זה נכון להגיד כך?

כן.

תלמיד: אז מה זה העולם הזה שלנו, שאנחנו מרגישים שהוא קיים, החפצים, האנשים?

יש בכל זאת רצון לקבל בדרגה כזאת, שהוא לא מגלה את עצמו אלא משהו מהפעולות שלו. העולם שלנו זה גילוי הפעולות של הרצון לקבל.

תלמיד: הפעולות של הרצון לקבל, זאת אומרת הפעולות של החיסרון לאור? אפשר להגיד את כך?

לא, אי אפשר להגיד כך כי זה לא גלוי לאנשים והם לא מקבלים את זה בצורה כזאת.

תלמיד: בתחילת אות ג', בעל הסולם כותב שהבורא רצה "להוציא לאור שלמות פעולותיו". כתוב אפילו שלמות פעולותיו, שמותיו כינוייו. מה זה אומר?

שהבורא רוצה להתגלות כלפי הנבראים.

תלמיד: זה מתחיל במילה "תשובה", והשאלה שהייתה בסוף האות הקודמת, אות ב', היא "ולפי"ז יש לשאול למה ברא העולמות צמצום אחר צמצום עד לעוה"ז העכור" וכולי, ואז הוא עונה שהוא רצה להוציא לאור שלמות פעולותיו. כאילו הבורא פועל הפוך, הוא עושה צמצומים.

הוא עשה צמצומים ואחר כך מגלה את המציאות הזאת לנברא בצורה הפוכה.

תלמיד: לכאורה אם מישהו רוצה להוציא לאור שלמות פעולותיו או לתת לנבראים הוא צריך לעשות הפוך, הוא צריך להסיר את הצמצומים, לתת להם, ופה הוא כאילו עושה הפוך.

לא, הוא צריך ללמד אותם איך לגלות אותו, איך להבין אותו ולכן כך זה נעשה.

תלמיד: איך הצמצום מלמד אותנו?

אנחנו מרגישים את הצמצומים ורוצים לגלות אותם, לפתור אותם, וכך מתקדמים.

תלמיד: בעל הסולם אומר לנו פה שיש דבר כזה שנקרא אור ואין בו רצון לקבל בכלל, והבריאה כולה היא רק רצון לקבל.

כן.

תלמיד: אז איך אנחנו צריכים להתייחס לדבר כזה, שאין לנו שום תכונה שלו?

אין, מה לעשות. הבורא שייצב את הכול, עשה את הכול, חשב שזה מה שאנחנו צריכים להרגיש וכך להתפתח. רק בצורה כזאת נגיע לרצון לקבל השלם, שהוא יוכל לפתוח לפניו את כל הבריאה.

תלמיד: כן, אבל כל התפיסה שלנו היא מצד הרצון לקבל.

כן.

תלמיד: והוא אומר, תדעו לכם, מה שאתם מקבלים זה תענוג, זה אור, שהוא, המקור שלו אין לו שום תכונה של רצון לקבל, אין בו כלום.

תלמיד: אם כך, זה לא משהו שאפשר לתפוס אותו.

כן, אבל אנחנו תופסים אותו בתוך זה שלא משתמשים בו, אנחנו לא רוצים להשתמש ברצון לקבל, ואז מתחילים להתקרב אליו מצד ההשפעה, בהשוואתנו אליו.

תלמיד: נכון, אבל עדיין כשאנחנו רוצים להידמות אליו זה גם סוג של תענוג, להידמות אליו.

כן.

תלמיד: כי אנחנו בנויים מחומר שהוא רצון לקבל, הוא מבין רק תענוג.

כן.

תלמיד: אז מה ההבדל בין התענוג הזה של להידמות אליו לכל תענוג אחר?

כי להידמות לבורא זו בחירה של הנברא. ולכן כשאנחנו מחליטים שאנחנו כן רוצים להידמות לו, אז מהות הפעולות שלנו מתהפכת, ואנחנו לא רצים אחרי השגת מילויים, תענוגים, אלא על ידי תכונת המאור, להיטיב לנבראיו.

תלמיד: אני שומע מדבריך שהנקודה של להיכנס לשמה שאנחנו עוסקים בה עכשיו, בעצם הנקודה העיקרית היא לבחור בזה.

אנחנו צריכים לבחור בזה שנתקדם לצורת המשפיע.

תלמיד: בחירה היא בין שתי אלטרנטיבות, כן?

כן, בין הרצון לקבל לרצון להשפיע.

תלמיד: ואת הבחירה הזאת אנחנו צריכים כל הזמן לחדש בינינו?

כן. ורק כלפי זה הבורא נותן לנו כל פעם מצבים חדשים.

תלמיד: זאת אומרת, הוא מספר לנו על תכונה שאין לנו כדי שאנחנו נפָתח בנו את הרצון לבחור בה.

כן.

תלמיד: איך להבין את המושג "לגרום נחת רוח לבורא"?

לגרום נחת רוח לבורא אנחנו יכולים אם אנחנו יודעים בדיוק מה הוא רצונו, ויכולים למלא את רצונו.

תלמיד: נחכה שנלמד, אני לא מבין איך זה נתפס שם בכלל, כי אין לו רצון לקבל, זאת אומרת, אני לא יכול להסתכל על ילד ואימא כדוגמה לכך, או משהו כזה.

אם אתה רוצה לגלות את הבורא כדי להיטיב לו, לעשות משהו בשבילו, אז אתה כבר עושה צעד לקראת זה.

קריין: אות ה'.

אות ה'

"ויש לדעת, שהחיבור ופירוד הנוהג ברוחניים אינו אלא בהשואת הצורה ובשינוי הצורה, כי אם ב' רוחניים הם בצורה אחת הרי הם מחוברים יחד והם אחד ולא שנים. שהרי אין מה שיבדילם זה מזה, ואי אפשר להבחינם לשנים זולת בהמצא שינוי צורה מזה לזה. וכן לפי מדת גודלה של השתנות הצורה ביניהם כן שיעור התרחקותם זה מזה, עד שאם הם נמצאים בהפכיות הצורה זה מזה אז נבחנים רחוקים כרחוק מזרח ממערב, דהיינו בתכלית המרחק המצוייר לנו בהמציאות."

תלמיד: לא מובן על מה הוא מדבר, שב' הרוחניים הם בצורה אחת, אז הם כאחד, על איזה ב' רוחניים הוא מדבר?

לא חשוב, הנברא זה נקרא שיש בו רצון לקבל. אז יש לך שניים, והרצונות לקבל ביניהם קרובים זה לזה, או אפילו שווים זה לזה, אז הם הופכים להיות לאחד. זה מה שהוא אומר, שההבדל בין הרצונות מבדיל בין הנבראים.

תלמיד: כן, אבל הוא אומר "ב' רוחניים בצורה אחת", האם זה אומר שהרצון לקבל נמצא באותה צורה כמו הרצון להשפיע, יכול להיות דבר כזה?

לא.

תלמיד: אז מי הם ב' הרוחניים?

אני לא יודע איך לתאר לך את זה. רצון להשפיע זה נקרא "רוחני".

תלמיד: נגיד בעשירייה לדוגמה, החברים צריכים להיות באיזו השתוות הצורה ביניהם?

רצוי.

תלמיד: ומה זה נקרא שנמצאים במקום אחד? אם הם מתקרבים ברצון שלהם, בהשתוקקות שלהם להשפיע, הם נמצאים במקום אחד.

כן.

תלמיד: ולא מדברים על מקום גשמי.

כן.

שאלה: אז מה זה נקרא שאנחנו נמצאים במקום אחד?

אז אתם נמצאים ברצון אחד.

תלמיד: המקום זה הרצון אחד.

כן.

תלמיד: באות ג', על איזה פעולות בלתי שלמות שיצאו מהבורא מדבר בעל הסולם, מה בלתי שלם בפעולותיו?

בלתי שלם בבורא זו בריאת הרצון לקבל שבנברא, אם אנחנו לא מקבלים בחשבון את המטרה שלו, את הצורה שהוא צריך לקבל על ידי התיקונים, אז כך אפשר להגיד.

תלמיד: אבל מלכתחילה הבורא ברא את הרצון לקבל כדי שנוכל לתקנו.

בסדר, כל זה ברור, אבל אם לא לקחת את זה בחשבון, אז הרצון לקבל הוא הנולד בפגם.

קריין: אות ו'.

אות ו'

"והנה בהבורא ית' לית מחשבה תפיסא ביה כלל וכלל, ואין לנו בו ח"ו שום הגה או מלה. אמנם מבחינת ממעשיך הכרנוך, יש לנו להבין בו ית', שהוא בבחי' רצון להשפיע, שהרי ברא הכל בכדי להנות לנבראיו, ולהשפיע לנו מטובו ית'. ולפי"ז נמצאים הנשמות בבחינת הפכיות הצורה אליו ית' שהרי הוא כולו רק להשפיע ואין בו ח"ו רצון לקבל משהו, והנשמות נטבעו ברצון לקבל לעצמם, כנ"ל, שאין הפכיות הצורה רחוקה מזו. ונמצא אם היו הנשמות נשארים בפועל בבחינת הרצון לקבל, היו נשארים נפרדים ממנו ית' ח"ו לעולמי עד."

תלמיד: קודם אמרת שהגילוי של הבורא הוא לא במילוי של הרצון לקבל, אלא דווקא בכך שהנברא מבין את רצונו להיטיב אליו, משהו כזה, שהנברא בעצם לא מתמלא אלא איכשהו קולט את זה שהאור רוצה למלא אותו.

כן.

תלמיד: תוכל אולי קצת לפתוח את זה, מה זה בעצם אומר?

אנחנו עוד נדבר על כך הרבה. אבל בינתיים נדע שהרצון להשפיע של הבורא, הוא בדיוק הפוך מהרצון לקבל שבנברא.

תלמיד: האם נכון להגיד שהנברא קרוב יותר לבורא דווקא כשהוא לא מתמלא?

לא, למה?

תלמיד: כי אם הוא מתמלא, איפה יש רצון, איפה הוא דומה? הוא הפוך בדיוק.

הנברא נמצא ברצון לקבל שלו, וכשהוא מתחיל לעורר את הרצון להשפיע הוא מרגיש שזו באמת צורה הפוכה ממנו, וכדי לממש אותה הוא צריך לעשות על עצמו צמצום, לצמצם את הרצון לקבל שבו ולהשתדל לגלות צורה הפוכה, רצון להשפיע. ואם הוא מצליח, לפי הרצון להשפיע כשהוא משתווה לבורא, אז נקרא שהוא מתקרב לבורא ומרגיש אותו.

תלמיד: מה זה מילוי של רצון להשפיע?

המילוי של הרצון להשפיע הוא אותה מנת האור שהוא משיג כשהוא מתקרב לבורא.

תלמיד: זו לא מנת אור שהוא מקבל לתוכו, אלא דווקא מנת האור של הידמות או משהו כזה?

לא. אני לא מסובב שום דבר. אותו רצון לקבל שהיה לו, עכשיו הוא מימש אותו בכך שהוא מקבל את האור שהיה, נגיד, בהסתרה, שהוא מקבל אותו על מנת להשפיע.

תלמיד: אנחנו לומדים את המודל הזה כבר שנים רבות, ובכל זאת זה לא נתפס.

כי זה לא נמצא בחושים שלנו.

תלמיד: מה אפשר לעשות כדי להתחיל לטעום מעט את ההבחנות האלה, לא ברמה שכלית, כי ברמה השכלית הן נמצאות בשרטוטים ובעניינים אחרים, אנחנו מכירים את זה. איך אפשר להתחיל לטעום את זה?

רק לנסות.

תלמיד: מה אני יכול לנסות עם החברים כדי לטעום את זה?

לעבוד עם הרצון לקבל והרצון להשפיע, עד כמה אתה מגלה אותם בך, לעבוד איתם עם החברים.

תלמיד: איך אני עובד עם הרצון להשפיע עם החברים? ביום יום כשאנחנו רוצים לעשות תרגיל כזה בעשירייה, איך נעשה את זה?

תנסה לעשות להם משהו ששייך לרצון להשפיע. תעשה מה ששייך לרצון לקבל, תראה את ההבדל ביניהם ואיך אתה יכול להגדיל או להקטין את הרצון הזה ואת הרצון הזה. תעשה תרגילים כאלו.

תלמיד: מה זה נקרא לצמצם את הרצון לקבל?

לצמצם את הרצון לקבל זה נקרא לא להשתמש בו במלואו.

תלמיד: הוא כותב כאן "הרצון לקבל רוצה לקבל את השפע". אם הרצון לקבל נחתך מהרצון להשפיע, אז איך הוא מרגיש את השפע שהוא רוצה לקבל?

זה לא שייך אחד לאחר.

תלמיד: אם הרצון לקבל והרצון להשפיע הם בהופכיות הצורה אז איך הרצון לקבל רוצה לקבל את השפע של הרצון להשפיע?

הרצון לקבל רוצה לקבל את השפע, כן. מה מפריע?

תלמיד: אם הם בהופכיות הצורה הם לא מרגישים אחד את השני.

לא.

תלמיד: איך הרצון לקבל מרגיש את השפע?

זה ממש נמצא מולו והוא מרגיש שזה חסר לו. הרצון לקבל מרגיש שחסר לו השפע, האור, והוא רוצה לקבל אותו.

תלמיד: על מה עושה צמצום?

זה כבר פועל יוצא מזה.

תלמיד: האם היחס שלנו לאור שמתקבל כתוצאה מהמאמץ, אמור להיות ביחס לאיזה כוח שיכול לשמש אותי לפעולה?

כן. האור יכול לתת לנו כוח ושכל. כוח שכלי וכוח מעשי שנוכל לכוון את עצמנו לאיזו פעולה.

תלמיד: האם גם לזה הוא משמש אותנו כמילוי? זה מורגש בנו גם כמילוי וגם ככוח

או שצריך להגביל את העניין של המילוי?

האור יכול גם למלא אותנו ולספק אותנו.

תלמיד: אז אין פה מה להגביל את המילוי.

אנחנו יכולים להגדיל גם את המילוי על ידי הפעולות.

תלמיד: שאלתי על להגביל.

להגביל גם יכולים.

תלמיד: אז מתי ככה, מתי ככה?

זו כבר עבודה.

תלמיד: מה קושר בין הבורא לבין הנברא בשינוי הצורה ביניהם?

בשינוי הצורה ביניהם הקשר הוא מה שהנברא רוצה לקבל, המילוי לרצון לקבל שלו, נמצא בבורא. ומה שהבורא רוצה מהנברא שהנברא יעבוד עם אותו רצון לקבל שמתגלה בו ויתקרב להשתוות הצורה עם הבורא.

תלמיד: מה היסוד המשותף ביניהם במצב של שינוי צורה?

במצב של שינוי צורה הקשר ביניהם זה ששניהם יכולים להנות מהאור.

תלמיד: זה הדבר המשותף.

כן.

תלמיד: אז מה הפוך כאן?

הפוך שהנברא יכול לקבל את האור מהבורא, וגם הפוך מהנברא שיכול לא לקבל כדי להשפיע נגד רצונו.

תלמיד: יש קשר ביניהם גם בחוסר השתוות הצורה, יש פה קשר?

כן.

תלמיד: איך מהמצב ההפוך ביותר, אני מתחיל להתקרב אליו? ממה, מאיפה?

אתה מתחיל להתקרב מהמצב ההפוך?

תלמיד: מה זה אומר? איך אני מתחיל להתקרב אליו במצב חדש והפוך ממנו?

זה בתנאי שאתה מתחיל להרגיש שהרצון לקבל פועל לא לטובתך, מה שנקרא "הכרת הרע".

תלמיד: ואז כשאני מרגיש שאני הפוך ממנו ושזה לא לטובתי, מה התהליך הבא שקורה בי?

אתה לא רוצה לקבל, לא רוצה להשתמש ברצון לקבל, כדי בפועל לא להיות הפוך מהבורא.

תלמיד: אז השתוות הצורה באה מזה שאני לא רוצה להיות בחוסר השתוות הצורה, לא רוצה לסבול?

נגיד.

תלמיד: האם ההופכיות היא הקבלה או שהוא לא משפיע לבורא?

ההופכיות היא לפי הצורה, אחד עובד ברצון לקבל, והאחר עובד ברצון להשפיע.

תלמיד: אז לא לקבל, זה עדיין לא להיות בהשתוות הצורה, זה רק לא להיות בהופכיות, כאילו יש פה רק חלק.

כן.

תלמיד: אבל אז בעל הסולם כותב שעצם זה שהוא רצון לקבל, זו ההופכיות. איך להבין את זה? לא להיות בדביקות המלאה זה נקרא כבר הופכיות?

לא להיות בדביקות המלאה, אי אפשר להגיד שזה המצב השלם, הסופי.

תלמיד: כדי להגיע להשתוות הצורה, הנברא בוחר לא לקבל, אפשר לומר כך? זה סגנון עבודה אחד, לעומת סגנון אחר, כדי לקבל על מנת להשפיע לבורא, הוא חייב לעבור דרך השלב של לא לקבל?

כן.

תלמיד: למה? מה יש בשלב הזה שיביא אותו לדביקות, להשתוות הצורה?

לנברא אין הרבה אפשרויות, רק עבודה עם הרצון לקבל שלו, שבו הוא מודד איפה הוא נמצא כלפי הבורא, כלפי המשפיע ואז יוצא לו או לקבל וליהנות, או לא לקבל וליהנות, אלה בעצם שתי האפשרויות.

תלמיד: אם הוא מקבל ונהנה זה הפוך, אם הוא לא מקבל ונהנה, איך הוא יכול משם לצאת? כי זו לא ההשתוות המלאה.

נכון.

תלמיד: איך הוא מגיע לקבל על מנת להשפיע? איך זה מביא אותו לשם בכלל?

אנחנו רואים שהוא לומד את זה מצורות האור שעובר בכלי.

תלמיד: איזו צורה מקדמת את הנברא לקבל על מנת להשפיע?

הרצון לקבל שמקבל את השפע, נמצא ממלא את עצמו, אף על פי שנמצא בהופכיות הצורה לבורא. הרצון לקבל שלא מקבל את השפע, מרגיש את עצמו הפוך מהבורא וריק. הרצון לקבל מגיע להשתוות הצורה בכך שלמרות שהוא רוצה לקבל את האור, לא מקבל אותו ואז מקבל הארה, את אור החסדים. הוא מקבל סיפוק בכך שהוא הפוך מהרצון לקבל לעצמו, והעלה את עצמו להשתוות עם הבורא. כמו שהבורא לא מקבל כלום, גם הוא לא מקבל כלום.

תלמיד: מה המוטיבציה מכאן להמשיך?

המוטיבציה מזה היא להידמות, להתקרב לבורא,ומזה יש לו אור חסדים.

תלמיד: ובאור חכמה אין לו איך לגעת? הרצון מגיע אליו למעלה, זה עוד חידוש?

אחרי שהוא נמצא באור החסדים, הוא יכול לפתוח את עצמו להיות כלי לקבלת אור החכמה.

תלמיד: אמרת שהבורא מלמד אותנו יותר ויותר את הרצון להשפיע, אז מה זה "ממעשיך הכרנוך"? מהם המעשים בינינו שבהם אנחנו לומדים את הרצון להשפיע"

אנחנו נותנים לבורא מקום, שיראה לנו את עצמו ומתוך זה אנחנו לומדים אותו.

תלמיד: נתינת מקום לבורא זה מתוך הצמצום שאנחנו עושים?

אני לומד את הבורא מכל השלבים, מזה שהוא ברא אותי, מילא אותי, וצמצם אותי, מכל זה אני לומד אותו.

תלמיד: הוא כותב "וכן לפי מדת גודלה של השתנות הצורה ביניהם". איך אנחנו לומדים את הבורא, דרך שינוי הצורה בינינו, ההתרחקות וההתקרבות?

זה בורא בנו כלים, את הרצון לקבל. אם אני פעם קיבלתי ואחר כך צמצמתי את עצמי ועכשיו אני מחליט שאני לא פותח את עצמי לגמרי, אלא רק באיזה חלק, אז אני כבר לומד מה יש בתוך החלק שמילאתי בי, לבין החלק שלא מילאתי. וכך אני לומד להבחין בין הרצון לקבל לרצון להשפיע.

תלמיד: האם חלק מהלמידה לרכוש את הרצון להשפיע, אנחנו חייבים לממש בקשר בינינו בעשירייה?

עוד לא. איך תשתמש בו?

תלמיד: אמרת לנו לעשות תרגילים עם החברים, כביכול להתנהג כמו שהבורא מתנהג אתנו. איך אני יודע שאני רוכש עוד ועוד את הרצון להשפיע, איך אני מממש את זה?

עכשיו אתה יכול להשתמש ברצון להשפיע רק בצורה שלילית, שאתה לא רוצה להשתמש בו. ומתוך זה אתה מתחיל להבין, איך אתה צריך לעמוד מול הבורא.

תלמיד: אם לא קיבלתי את המאור, איך אני מגדיל את הכלים כדי להתקרב אליו? להיות כמוהו במקצת להשפיע?

כדי להתקרב לבורא ולהיות משפיע, אתה צריך להיות בשינוי צורה. כלומר אתה יכול לעורר בתוכך רצון לקבל, שהרצון לקבל הזה יהיה בשליטתך ואז תתחיל להשתמש בו, והשימוש הזה נקרא שאתה מקבל על מנת להשפיע.

תלמיד: אז אתה אומר שאני צריך לשלוט ברצון שלי וחייב לממש אותו עם חברים? אין לי אפשרות אחרת. איך לעשות את המימוש הזה כמו שהבורא מלמד אותי?

בשימוש עם החברים.

תלמיד: אז אני יכול לעשות קצת מהדבר הזה מול החברים? מקודם אמרת לי לא לעשות את זה כרגע מול החברים, אלא רק בצורה שלילית.

עכשיו כבר כן.

תלמיד: מצד האדם יש דבר כזה יותר קרוב, פחות קרוב, או שזה משהו דיסקרטי?

לא, פחות קרוב, יותר קרוב, הכול נמצא.

תלמיד: לא שהוא דבוק או לא דבוק, הוא יכול למדוד אם אני יותר קרוב?

כן.

תלמיד: אז במה מודדים?

מודדים בכך שנמצאים בשדה הזה של התקרבות והתרחקות, לפי זה מודדים.

תלמיד: או שהוא מקבל או שמשפיע?

לא, יש או מקבל או משפיע ובאיזו מידה מקבל ובאיזו מידה משפיע.

תלמיד: אז במה אדם יכול למדוד?

יש לו כלים.

תלמיד: איך אדם מתוכו מזהה את צורת האור שעוברת בו? הוא צריך להגיע להשתוות, אז איך הוא מזהה את ה-כנגד?

הכול נמדד לפי ההשוואה, ההשתוות, ההבדלים.

תלמיד: לפי ההבדלים, מה יש בי? יש בי רק רצון לקבל, כוונה על מנת לקבל.

למה?

תלמיד: אני שואל איך אני מזהה את הדבר ההפוך, את צורת האור?

אתה מזדהה עם האור העליון ברצון שלו, אתה יכול להזדהות עם הרצון שלך, עם הכלי שלך, אתה יכול להשוות את הרצון שלך, עם האור שממלא אותך.

תלמיד: איך אני מזהה את האור שממלא, את האור שבונה, את מה שפועל?

אנחנו תמיד מודדים את האור אך ורק לפי הכלים.

תלמיד: אז אנחנו לא בהופכיות מלאה ממנו?

יכול להיות שכן, יכול להיות שלא. אתה צודק, אם אנחנו בהפכיות הצורה השלמה, אז אין לנו מול מי למדוד את עצמנו, אבל מגיעים לזה.

תלמיד: ומה אני צריך ללמוד מפעולות הבורא עליי?

כל מיני פעולות השפעה, מה הוא עושה כדי להביא אותך להשפעה.

תלמיד: להתבונן בפעולות האלה, לעשות משהו נגד? מה אני צריך לעשות עם מה שעובר עליי?

להתבונן ולהשתדל להתאים את עצמך לזה.

תלמיד: יש הרבה שאלות מהאינטרנט על הזיהוי. כיצד ניתן לתלמיד לזהות את רצון הבורא להשפיע בעולם שמסביבנו?

מצד הבורא או מצד הנברא?

תלמיד: מצד הנברא, מצד התלמיד, מצד העובד.

איך אפשר לזהות את מידת ההשפעה?

תלמיד: את רצון הבורא להשפיע מסביבנו? לדייק אותו.

למה רצון הבורא, ואתה אומר לי על הנברא.

תלמיד: איך הנברא מזהה את הרצון הנכון להשפיע ולא לוקח רצונות?

מתוך זה שהוא משתדל להשפיע לבורא, כמו שהוא מרגיש שהבורא משפיע לו, ובצורה כזאת הוא לומד את צורות הבורא ביחס לעצמו.

תלמיד: מה זה אומר לקבל כדי להשפיע, מה נוכל להשפיע לחבר שלנו?

להשפיע לו דוגמה. אין לנו כוחות שהם למעלה מעולמנו, אלא כשאנחנו נותנים לחבר דוגמה, איזשהו כוח תמיכה, אז בזה אנחנו עוזרים לו והוא יכול גם להיות כמונו.

תלמיד: שמעתי שאנחנו יכולים למדוד את האור לפי הכלי שלנו. איך אנחנו יכולים להרחיב ולתאר את הכלי שלנו?

את זה אנחנו עוד לא יכולים.

תלמיד: אם אדם כבר מבין שלא כדאי לו לקבל לעצמו, אפילו לא רוצה לקבל לעצמו, אפילו פונה לבורא ומבקש ועדיין לא יכול לא לקבל לעצמו. מה הוא יכול לעשות? ולמה זה לא מצליח?

זה לא מצליח מפני שעדיין אין לו כוח צמצום ומסך.

תלמיד: מה ההבדל בין לרצות להפסיק לקבל לעצמו, לבין לקבל כוח כזה?

אדם שיש לו כוח לקבל על מנת להשפיע זה כבר משהו אחר, הוא כבר נמצא בפעולה רוחנית. מה שאין כן אדם שלא יכול את זה לבצע, אז הוא נמצא בקטנות.

תלמיד: מתי הבורא נותן לאדם יכולת לעשות פעולה כזאת?

לפי רצון האדם.

תלמיד: אז יש לאדם רצון. ואפילו רוצה רק להפסיק לקבל לעצמו, אבל כמה שהוא מחליט זה לא עובד. אז מה חסר לו לאדם כזה?

אין לו מטרה. המטרה שלו היא סגורה בו, האדם רוצה רק לא לקבל ומצמצם את עצמו.

תלמיד: אפילו לא מצליח לצמצם.

בקיצור הוא צריך לראות על ידי איזה פעולות הוא יעשה נחת רוח לסביבה.

תלמיד: אפילו בלי לצמצמם רק פעולות?

כן.

תלמיד: ואז בסוף הוא מקבל כמו מתנה?

לא מתנה, בינתיים שינסה את זה.

תלמיד: אבל את זה אנחנו עושים. אנחנו בסביבה כזאת, שכולם משתדלים, כולנו עושים את זה כל הזמן ועדיין לא מגיע השריר הזה, שהאדם יוכל בהחלטה שרירותית להפסיק לקבל. איפה השריר הזה? למה הוא לא עובד?

נחשוב.

תלמיד: נאמר שעשירייה נמצאת לקראת פעולה משותפת, סעודת חמישי בערב וכשאתה מסתכל על החברים אתה רואה שכל אחד מהם נמצא לפחות בלהשפיע על מנת להשפיע. זאת אומרת הוא בא לעשות ממש טוב לחברים בלי שום כוונה לטובת עצמו. מה הופך את הפעולה הזו לפעולה מתוקנת שהיא לקבל על מנת להשפיע? זאת אומרת שהיא מדביקה אותנו לקשר עם העליון?

מהי המטרה שלך?

תלמיד: לעשות טוב לחברים.

ואתה רוצה לעשות את זה על ידי מה?

תלמיד: על ידי פעולות, יכול להיות שלהכין את הסעודה, יכול להיות לסדר. דרך הפעולות עצמן.

כן.

תלמיד: כשהמטרה היא בהמשך עשיית נחת רוח, כלומר זה גם נמצא לפני העיניים של החברים.

כן.

תלמיד: ומרגיש שזה בא להשפיע על מנת להשפיע, אבל איפה התוספת הזו שהיא הופכת את זה ממש לפעולה מתוקנת?

כשאתה תעלה את הפעולה הזאת לאיזה גובה של השפעה לזולת, ואחר כך מתוך זה לאיזה גובה של השפעה לבורא.

תוכל את זה לעשות?

תלמיד: על פניו בשכל נראה שזו המשוואה שנמצאת מול העיניים וגם בפעולה עצמה. אבל איפה זה ממש בא לידי ביטוי, שהפעולה הזאת הופכת להיות למתוקנת?

אנחנו נדבר על זה, זה עוד חסר לנו.

תלמיד: בעולם שלנו כביכול הגשמי, אני יכול לעשות פעולות לקראת חבר למרות שאני לא רוצה, ואפילו נגיד יש לי דחייה ואני מרגיש מרוחק ממנו. האם אני יכול פיזית להתקרב וזאת האפשרות שלי לעשות פעולות ובהן למשוך מאור?

כן.

תלמיד: לפי מה שהוא כותב פה ברוחניות זה לא ככה. אין אפשרות כביכול להתקרב אם יש בינינו איזשהו שינוי בצורה או בתכונות.

כן.

תלמיד: אז איך ברוחניות כביכול עושים פעולות של התקדמות?

ברוחניות פעולות של התקרבות אנחנו עושים על ידי מעשים. כשאני רואה מה חסר לחבר, מה הוא צריך כדי להצליח להתחבר.

תלמיד: אז זה עדיין במישור של העולם הזה?

כן.

תלמיד: כל הפעולות שאני עושה?

כן.

תלמיד: זאת אומרת, אם לא הייתה המציאות הזו, שהבורא שינה פה כביכול את החוקים, לא הייתה לי אפשרות להתקרב?

לא. זה כל הצורך שבעולם הזה.

תלמיד: מותר לי לראות מה חסר לחבר ובזה שאני נותן לו, לחייב אותו להיות קשור אלי?

לא יודע מה אתה אומר.

תלמיד: אני רואה שלחבר חסר משהו, ואני רואה שיש לי יכולת למלא לו את החיסרון הזה. אז אני מחויב לתת לו, אבל יכול להיות שהמצב הזה שאני ממלא אותו, הוא קושר אותו אלי, כובל אותו אלי. מותר לעשות דבר כזה, או להיזהר שם?

אתה צריך להחליט.

תלמיד: לפי מה?

לפי איך שאתה מבין.

תלמיד: אם הכוונה שלי היא באמת להיטיב לחבר ולהיות בזה קשור לבורא, אבל עדיין אני מרגיש שיכול להיות שאני כובל אותו, שאני מונע ממנו.

כן, לכן תחליט. תפנה לבורא תבקש ממנו לדעת, לקבל הסבר.

תלמיד: אבל זה נכון להתייחס לזה בזהירות?

כן, זה ברור.

תלמיד: הטבע של האדם זה קבלה, אבל הוא מתחיל פתאום להשפיע, האם אני עדיין אתקיים כשאני אשנה את הטבע שלי, עדיין אהיה קיים כשאני משפיע?

אם אני מקבל כוח מיוחד מלמעלה שנותן לי אפשרות להשפיע, אז ודאי שאני צריך להשתמש בזה ולעלות לדרגה.

תלמיד: אני כנברא הטבע שלי זה קבלה.

כן.

תלמיד: ואם אני פתאום הופך את הטבע ואני רק משפיע ולא מקבל, אני עדיין מתקיים במצב הזה כנברא?

כן. עד שאתה תגלה שאתה לא מ קבל בלי להשפיע.

(סוף השיעור)