שיעור בוקר 12.07.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך א', עמ' 773,

מאמר "מהי העזרה בעבודה, שיבקש מה'"

אנחנו רואים שרב"ש כתב דווקא לאנשים שרוצים להיכנס לקשר עם הבורא, לגלות אותו, להבין אותו, ללמוד ממנו בצורה ישירה. רק לזה הוא שם לב ומביא אותנו לדאוג רק לדבר אחד - מה העזרה בעבודה שיבקש מה', מה הבורא יכול לתת ורוצה לתת, על ידי מה אדם מגיע לבקשה נכונה וכן הלאה, הכול בקשר בין האדם והבורא. לכן אנחנו צריכים לשים לב, שאין לנו עוד מקומות, עוד כיוונים, לאן אנחנו פונים, מה אנחנו עושים, אלא רק לפנות לבורא ולבקש ממנו, וככל שהבקשות שלנו יהיו בהתאם לרצון שלו, כך נצליח במשימתנו.

קריין: כתבי רב"ש כרך א', עמ' 773, מאמר "מהי העזרה בעבודה שיבקש מה'".

מהי העזרה בעבודה, שיבקש מה'

תשמ"ח - מאמר ל"ה
1987/88 - מאמר 35

"חז"ל (קידושין) אמרו וזה לשונם "אמר רבי יצחק, יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום. ואמר רבי שמעון בן לוי, יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש המיתו, ואלמלא הקב"ה עוזרו, אין יכול לו, שנאמר, אלקים לא יעזבנו בידו". וכמו כן אמרו (שבת ק"ד) "הבא לטהר, מסייעין אותו"."

זאת אומרת, הרצון לקבל של אדם, היצר הרע, בנוי בצורה כזאת שהוא יכול להמית את האדם, ובאמת הוא רוצה בזה, מבקש להמיתו. אבל מצד שני יש לאדם אפשרות להתמודד נגד הכוח הזה שרוצה ממש להמית אותו, כלומר לגרום לו מיתה רוחנית, אדם כן יכול לא לתת לו לשלוט עליו, לבקש מהבורא ולהצליח. על זה נדבר, איך לבצע את זה.

"ויש להבין, מהו הסיוע שאדם צריך לבקש מלמעלה, שיעזרו לו. זה ברור, שבמקום שאדם מרגיש חולשה, שם הוא צריך להתחזקות. כדוגמת ילד שהוא חלש בהבנה, אביו משתדל לשכור למי שהוא, ולשלם לו, בכדי שיעזור לבנו, שיהיה שוה עם כל הילדים שבבית הספר. או שיודע, שהבן שלו חלש במידות, הוא מדבר עם המשגיח של הישיבה, שיעודד אותו, ולחזקו, שלא יפול המצב רוח שלו, מזה ששאר הילדים הם יותר בעלי מידות, והוא נכשל תמיד במידות, ויש לו רגש נחיתות מזה.

לכן אנו צריכים לומר גם כן בעבודת ה', במקום שהאדם רואה שהוא חלש, על חלק הזה הוא צריך לבקש עזרה מלמעלה. כמו שאמרו חז"ל "הבא לטהר מסייעין אותו". ומלשון חז"ל שאמרו "הבא לטהר", משמע כאילו שכל החולשה בעבודה היא דוקא על טהרה, שרק זה אינו בידי אדם, והוא נצרך לעזרה. וחז"ל הבטיחו, שמי שבא לטהר, והוא רואה שאין זה בידו להתגבר, על זה אמרו, שהאדם אל יתבהל ואל יברח מהמערכה, ואל יסתכל על מה שאיננו בידו להגיע לטהרה, אלא האדם צריך להאמין, שה' יתן לו עזרה.

אולם גם זה יש להבין, מדוע ה' עשה כך. כלומר, הלא יש כאן דבר בלתי מובן, היות שזה בסתירה לזה. היות מצד אחד אומרים לנו "הבא לטהר". משמע מכאן, שהאדם מוכרח להתחיל בעבודת הטהרה. ואח"כ אמרו "ואלמלא הקב"ה עוזרו, אין יכול לו". משמע מכאן, שאין לאדם בחירה לנצח את הרע שלו, כמו שאמרו חז"ל, שבלי עזרה מה', אין בידו של אדם להתגבר עליו.

משמע, שהקב"ה לא נתן כח לאדם, שיוכל להתגבר על הרע. אלא דוקא ה' נותן לו כח התגברות. אם כן לאיזו תועלת האדם צריך להתחיל, הלא האדם יכול לומר, בין כך ובין כך העבודה שלו לא שוה כלום, שאין בידי להתגבר, בשביל מה אני צריך להתחיל בעבודה, אלא אני אחכה, עד שה' יתן לי כח התגברות מלמעלה, אז אני אכנס בעבודה, ולמה לי לעבוד בחינם. אלא האדם מבין, או שה' יתן לו כח, שכן יוכל להתגבר על הרע, או שה' יתחיל ויגמור את העבודה. וכבר דברנו מזה במאמרים הקודמים.

והתשובה היא, היות ש"אין אור בלי כלי, אין מילוי בלי חסרון", לכן מוכרח האדם להתחיל בעבודת הטהרה. כי ידוע כלל, ולא לשכוח, שיש סדר עבודה, שהוא הפוך מדעת בעלי בתים, שהוא דעת תורה. כי עבודת הטהרה שייכת דוקא אצל בני תורה. ובני תורה נקראים דוקא אלו, שרוצים להגיע לדרגת תורה, המכונה בדברי חז"ל, ש"אין התורה מתקיימת, אלא במי שממית עצמו עליה".

שההסבר הוא של "ממית עצמו עליה", שמבטל את עצמותו, שהיא בחינת אהבה עצמית. והוא רוצה להגיע לבחינת דביקות, שענינו הוא השתוות הצורה, שזה נקרא "טהרה", שהוא מטהר עצמו מכלי קבלה לעצמו. וזה נקרא "ממית עצמו עליה".

וזה כמו שכתוב "וטהר לבנו לעבדך באמת", שטהרת הלב תהיה, שעבודה שלנו תהיה על דרך האמת, כלומר בעל מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו. שקר נקרא, שהאדם אומר, שהוא עובד ה', ובאמת הוא עובד לתועלת עצמו ולא לתועלת ה'. ו"בני תורה" נקראים, אלו שהם מבינים, שכדאי להשיג בחינת התורה. כי אין התורה יכולה להיות במקום ששורה בחינת פירוד, כידוע, שתועלת עצמו הוא עושה פירוד בין האדם להבורא. לכן הם רוצים לבטל את רשות עצמם, ולזכות לבחינת דביקות בה', ולזכות לבחינת תורה, הנקראת "שמותיו של הקב"ה", שהיא נקראת בחינת "להטיב לנבראיו", שההטבה הזו נקראת בחינת "תורה". ולשלימות הזו האדם צריך להגיע, מטעם שזו היתה מחשבתו יתברך. (ואנו אומרים כך מטעם "ממעשיך הכרונך"). לכן הם אומרו, שזוהי מטרת הבריאה "להטיב לנבראיו". וכל זמן שהאדם עוד לא הגיע לזה, נבחן שהאדם עדיין לא הגיע לשלימותו.

אולם יש להבין, מדוע משמע, שעיקר העזרה היא דוקא על בחינת טהרה. ומדוע לא אומרים על קיום המצות בכלל, ולימוד התורה בכלל. ואין הדגשה הזאת בפירוש ש"אלמלא אין הקב"ה עוזרו".

ומצד אחד משמע, במה שאמרו "יצרו של אדם", משמע, שעל קיום בכלל תורה ומצות היצר מתגבר, והקב"ה עוזרו. ומצד השני הם אומרים "הבא לטהר מסייעין אותו". משמע, שדוקא על בחינת טהרה דוקא הוא מקבל עזרה.

אמנם באמת על כל הדברים האדם צריך עזרה מה'. אבל יש להבחין בבחינת עבודה של הכלל לעבודת הפרט. כי עבודת הפרט היא, שכל המעשים שלהם יהיו רק בעמ"נ להשפיע ולא לתועלת עצמו. שזהו ממש נגד הטבע, שהבורא ברא את הבריאה, שהם ישתוקקו לקבל טוב ועונג, שהנאה תהיה בזה, שממלאים את חסרונם עם טוב ועונג.

שבעולמות עליונים נקרא זה "עולם אין סוף". שפירוש, שהרצון לקבל לא עשה סוף על השפע, כלומר, שיגיד, שאני לא רוצה לקבל מטעם השתוות הצורה. שעוד לא היה ענין זה בכלל. אלא אנו לומדים, שאח"כ נעשה תיקון זה מצד התחתון, שהתחתון רוצה בהשתוות הצורה. נעשה איסור, שאסור לקבל שפע עליון בכלים דקבלה. אלא אח"כ ע"י תיקונים מיוחדים, נעשה ענין, שגם בכלים דקבלה, גם כן יאיר אור התענוג.

ובזה יש הבחנות רבות. מצד אחד אומר הזה"ק, שיש "נהירו דקיק", שהוא אור דק שמאיר בתוך הקליפות. ורק מצד חטא עץ הדעת נפלו לקליפות הרבה ניצוצות, שמהם נעשה אבי"ע דקליפות. ומזה נמשך לנו, שאנו מבחינים בעבודה שלנו שלוש הבחנות:

א. מצוה

ב. רשות

ג. עבירה

וכל ג' בחינות אלו נוהגים בבחינת המעשה, הנקרא "מעשה המצות". וגם יש בזה בחינת תורה בבחינת "מעשה, שהוא לדעת איך לקיים מעשי מצות". וגם יש בחינת תורה שנקראת גם כן בבחינת "מעשה, שהוא קיום התורה".

אולם יש גם כן בחינת כוונה, שהיא, מהי הסיבה שהוא מקיים תורה ומצות. כלומר, מהו שמחייב אותו לקיים תו"מ. והכוונה הזו מתחלקת לב' בחינות:

א. לשם תמורה, המכונה "שכר ועונש". כלומר, שהשכר ועונש נאמרו על התמורה. זאת אומרת, שאם הוא יקיים תו"מ, התמורה שלו יהיה שכר, שיקבלו תמורתו דברים טובים. שהוא גם כן מתחלק בב' הבחנות:

א. שכר בעולם הזה, שיהיה לו טוב

ב. שבעולם הבא, שיהיה לו טוב

וב' אלו נקראים "שלא לשמה", מסיבת, שהסיבה המחייבו לקיים תו"מ, היא תועלת עצמו. כלומר, זה שהוא מתייגע לעסוק בתו"מ, הוא בכדי לקבל תמורת זה דבר טוב. זאת אומרת, אחרי עבודתו הוא יקבל שכר. וכל מעשה ומעשה שהוא עושה, נכנס בחשבון שלו, ומקבל אח"כ שכר על כל פעולה ופעולה שהוא עשה, ושום דבר לא הולך ריקם, אלא הכל בא בחשבון. והוא מאמין באמונת חכמים, שאמרו "ונאמן בעל מלאכתך, שישלם לך שכר פעולתך".

וזה נקרא "שלא לשמה", כמו שאומר בזה"ק (הקדמת הזהר דף קפ"ה, ובהסולם אות ק"צ) וזה לשונו "היראה מפורשת לשלוש בחינות. שתים מהן, אין בהן שורש כראוי. ואחת היא שורש היראה. יש אדם שירא מהקב"ה, בשביל שיחיו בניו ולא ימותו, או ירא מעונש גופו, או מעונש כספו. ועל כן הוא ירא אותו תמיד. נמצא, שהיראה, שהוא ירא מהקב"ה, לא שם אותה לשורש, כי תועלת עצמו היא השורש. והיראה היא תולדה ממנה. ויש אדם, הירא מפני הקב"ה, משום שירא מעונש עולם ההוא ומעונש של הגיהנום. שתי מיני יראות האלו, אינן עיקר היראה ושורשה.

היראה, שהיא עיקר, הוא שאדם ירא מפני אדונו, משום שהוא רב ושליט. דהיינו, שיירא מה' יתברך, משום שהוא גדול, ומושל בכל, שכל העולמות שברא, הן העליונים והן התחתונים, נחשבים לפניו כלא כלום, שאינם מוסיפים משהו על מהותו יתברך".

ובהאמור אנו רואים, שיש הבדל עצום בין הכלל להפרט. זאת אומרת, ש"פרט" נקרא, שהעבודה הזו לא שייכת להכלל, אלא לאנשים פרטיים, שיש להם נטיה להאמת, שהם משתוקקים להגיע לדרגת "שכל מעשיך יהיו לשם שמים", שפירושו, שהם רוצים לשמש את המלך מסיבת "דאיהו רב ושליט". ואין הם רוצים לשום תמורה, אלא זה שהם משמשים את המלך, כלומר שהם מקיימים תו"מ, מסיבת שגדלות הבורא היא המחייבת אותם לקיים תו"מ, ולא לתועלת עצמם.

נמצא, אצל אנשים האלו, שהם רוצים לעבוד רק לשמה, גם בהם שייך שכר ועונש. כי גם עליהם אמרו חז"ל, שהאדם צריך להאמין בשכר ועונש. ולפי זה, מהו ההבדל בין שכר ועונש דשלא לשמה, לשכר ועונש באלו אנשים, שרוצים ללכת בלשמה.

והתשובה היא, שאנו צריכים להבין, מה זה "שכר" ומה זה "עונש". כי כולם יודעים, ששכר הוא דבר טוב ועונש הוא דבר רע. אי לזאת יוצא, כי להאנשים שעובדים לתועלת עצמם, נקרא "טוב", אם הוא מקבל תמורת עבודתו דבר, שהרצון לקבל יהנה מזה, ושהוא אומר, שכדאי לתת עבודה תמורת הדברים טובים, שהוא יקבל. ו"עונש" נקרא פשוט מה שאומר, שחבל שלא עסקתי בתו"מ, כי הפסדתי את השכר, ועוד קבלתי עונש, היינו דבר שאני סובל מזה יסורים.

מה שאין כן אלו אנשים, שרוצים לעבוד לתועלת ה', לכן הזמן שיש להם כח לעבוד להשפיע ולא לקבל לעצמם, זה נקרא אצלם "שכר". ובזמן, שהם משוקעים באהבה עצמית, זה נקרא אצלם "עונש". אמנם השכר ועונש אינו אמור על התמורה, כמו באלו של שלא לשמה. נמצא, בעבודה דלשמה, שהיא נגד הטבע שלנו, זה נקרא "טהרה". והיות שזה אינו בידי אדם, על זה אמרו חז"ל "אלמלא אין הקב"ה עוזרו, אין יכול לו".

מה שאינו כן בשלא לשמה, שהיא בבחינת הטבע, אין צורך לומר "אלמלא אין הקב"ה עוזרו, אינו יכול לו", היות שלא לשמה אינו נגד הטבע. כלומר, שהיא עבודת הכלל, הנקרא "קו אחד", שאין להם שום מושג יותר משכר של עולם הזה, או שכר של עולם הבא.

והיות שזה שייך לאהבה עצמית, כלומר שהם מבינים, שכדאי לוותר על תענוגים בעולם הזה, שהוא עולם עובר, שתמורת זה תהיה להם "היכולת לאכול את שור הבר והלויתן", לכן יש הרבה אנשים, שעובדים בקו אחד, שיכולים לסגף עצמם בעולם הזה, בכדי שיקבלו תמורת זה תענוגים בעולם הבא, שהוא עולם נצחי. ולכן אין הם צריכים לעזרת ה', אלא הם רואים, שהם בעצמם בעלי עבודה. וכשהם מסתכלים על הכלל ישראל, במצב זה הם מרגישים עצמם לבחירי עם.

מה שאין כן אלו שרוצים לעבוד בעל מנת להשפיע, אלו אנשים, כשהם מסתכלים על הכלל ישראל, אז מרגישים עצמם, שהם יותר גרועים ויותר שפלים מהכלל. כי הם מרגישים את הרע שבהם, שהוא הרצון לקבל לעצמו, שהוא השולט, ואין הם מסוגלים לצאת מאהבה עצמית. ותמיד הם מסתכלים על עבודתם, עד כמה שהשקיעו עבודה, בכדי שתהיה להם היכולת לעבוד בעל מנת להשפיע, ותמיד מראים להם מלמעלה, איך שהם מרוחקים מזה מצד הטבע, והם רואים, שהם מלוכלכים מכל וכל, ולטהרה הם צריכים. היות שהם הולכים בשני קוין, אז הם רואים את האמת.

לכן האדם הזה, בכדי שלא יברח מהמערכה, אומרים לו האמת, שאין זה בכוחנו לנצח את היצר הרע. אלא "אלמלא אין הקב"ה עוזרו, אין יכול לו". לכן אמרו בלשון "הבא לטהר מסייעין אותו". ולא אמרו סתם שנותנים לו עזרה. וזהו מסיבת, שדוקא בטהרה האדם רואה, שאין בידו ללכת בדרך, שכל מעשיך יהיו לשם שמים. נמצא, שאין הוא צריך להאמין למעלה מהדעת בזה, ש"אלמלא הקב"ה עוזרו, אין יכול לו". היות שהוא רואה את האמת, שאין הוא מסוגל לצאת מאהבה עצמית. ולכן הרבה פעמים בא האדם לידי יאוש, והוא צריך להתגברות גדולה, להאמין למעלה מהדעת, שהקב"ה כן יכול לעזור לו לצאת מאהבה עצמית.

מה שאין כן אלו אנשים שהולכין בקו אחד, הוא ממש להיפך, האדם רואה בתוך הדעת, שהוא מתגבר על היצר הרע שלו, ולא צריך לשום עזרה מה', שיעזור לו לקיים את התו"מ. אלא היות שחז"ל אמרו "אלמלא אין הקב"ה עוזרו, אין יכול לו", לכן הוא מאמין למעלה מהדעת, שהקב"ה עזר לו. אבל הוא בתוך הדעת, הוא יודע, שיש לו כח להתגבר על היצר הרע שלו. ואין הוא דומה לשאר אנשים שישנם בכלל ישראל, שהם שפלים. והוא מרגיש עצמו, שהוא מורם מעם.

ובהאמור יוצא, שבענין "הקב"ה עוזרו" יש הבחן גדול, בין אלו שהולכין בקו אחד, לאלו שהם הולכין על ב' קוים. כי אלו שהולכין בקו אחד, הם רואים, שהם עושים הכל, אלא זה שה' צריך לתת עזרה, את זה הם לא רואים, אלא שמאמינים למעלה מהדעת, שה' עזר להם.

מה שאין כן אלו שהולכין על ב' קוים, הם רואים, שאין הם מסוגלים לעשות כלום. ועל עזרה שה' נותן, הם צריכים לתת יגיעה גדולה, להתאמץ ולומר, שה' כן יכול לעזור להם. ובזמן שהם יוצאים משליטת היצר, אז הם רואים בתוך הדעת, שה' עזר להם. ואחרת הם היו תחת שליטת היצר לעולמים."

שאלה: מה הם שני הקווים שמוזכרים במאמר?

ימין ושמאל, מדובר כאן על קו של חיבור וקו של ניתוק. יש לזה הרבה פירושים, קו של חסד וקו של רחמים ודין ביניהם. שני קווים הם לאו דווקא חיבור או ניתוק, אלא יש אפשרויות שונות בקשר ביניהם.

שאלה: מקריאה במאמר אני מזהה את עצמי במשהו ב"שלא לשמה", אני רוצה להגיע לעבודה "לשמה" ומבין שצריך את הבורא, אבל אני לא מקבל כלים מהמאמר. עם מה אנחנו צריכים לצאת מהמאמר הזה?

שבאמת עזרת הבורא היא הכרחית והיא קובעת איך נצליח בעבודתנו. שכל העבודה שלנו היא בחיבור בינינו, זה לא כתוב במאמר הזה אבל קראנו את זה במאמרים סמוכים, ואנחנו צריכים להבין שההצלחה תלויה במידה שאנחנו מחוברים בינינו ובמידה שנתחבר לבורא לבקש ממנו עזרה.

רק בתנאי הזה, שנצליח להתחבר בינינו, להרגיש עד כמה חוסר כוח חיבור יש לנו, ונפנה לבורא שיעזור לנו בכוח החיבור, רק כך נוכל להצליח, ויהיה לנו חיבור גם בקשר בינינו, וגם בקשר בינינו לבורא.

תלמיד: בתחילת המאמר כתוב שאדם צריך לבטל את עצמותו. למה הכוונה?

לבטל את עצמותו, זאת אומרת שהוא בעצמו קודם כל לא חושב שההצלחה תלויה בו. ההצלחה תלויה עד כמה הוא יתלה את עצמו בבורא ושהוא יהיה תלוי בעזרת ה'. זה דבר אחד. ויש עוד כמה דברים, עד כמה הוא יתחבר לחברים, עד כמה הוא והחברים יחד יתחברו לבורא, עד כמה הם ידרשו מהבורא שיעזור להם. סביב זה כל העניין של ההצלחה הרוחנית.

שאלה: כתוב "הבא לטהר, מסייעין אותו". לא כתוב הבא לבקש מסייעין לו, ומורגש שבפעולה "לבוא לבורא", יש הרבה יותר מאשר לבקש במילים. מה זה "לבוא לבורא"?

לבוא לבורא זה כשאדם רוצה ללמוד את עבודת ה'. כשהוא רוצה שהבורא יראה לו את כל הצעדים שהוא צריך לעבור בהם, ילמד אותו, כך שהאדם יוכל לעשות כל צעד ושעל בדרך מעצמו לבורא עד הדבקות השלמה.

תלמיד: כשרב"ש כותב "האדם תופס את הבורא כגדול ומושל בכל וזה מביא להרגשת יראה". מהי היראה הזאת, איך היא באה לידי ביטוי?

כשאדם מגלה שהבורא שולט בכל הטבע ואין עוד מלבדו ורק בו כולנו תלויים, זה השלב הראשון. השלב השני הוא שאדם מגלה שבאמת אין עוד מטרה חוץ מלהנות את הבורא, למצוא חן בעיניו, וזה יקר לו מכל. כלומר הוא רוצה לקיים את חוקי הבורא בכל מחיר, לא חשוב באיזה תנאים, העיקר שהוא מקיים אותם, כי בזה הוא עושה נחת רוח לבורא.

שאלה: במאמר כתוב שיש ההבדל בין אדם שהולך בקו אחד לבין אדם שהולך בב' קווים. במצב אחד אני יכול להיות בקו אחד, במצב אחר אני כביכול בשני קווים. כתוב שבקו אחד האדם מרגיש שהוא עושה הכול בעצמו, ואחרי זה הוא רואה למעלה מהדעת שהבורא הוא זה שעזר לו. לפעמים זה מורגש כך, אבל לפעמים זה מורגש שאתה לא יכול לעשות כלום בעצמך וצריך עזרה מהבורא. אז מה העבודה שלנו, בקו אחד או בשניים? או גם וגם.

העבודה שלנו בג' קווים.

תלמיד: לא כתוב על זה שם.

עוד לא סיימת את הלימוד, אתה עוד תשמע את זה.

שאלה: מה הם התיקונים המיוחדים שנעשים כך שגם בכלים דקבלה מקבלים את אור התענוג?

כלים דקבלה הם כלים שרוצים לקבל. לפי החוק הרוחני, אנחנו יכולים לעבוד רק בעל מנת להשפיע, ואם זה על מנת להשפיע, אז איך יכול להיות שנצליח? כאן יש לנו עבודה, אנחנו כן יכולים לקבל בעל מנת להשפיע. הבורא לא רוצה ליהנות, הוא לא צריך ליהנות, אין לו כלים דקבלה לקבל בהם וליהנות חס ושלום, אבל בנבראים הוא כן ברא רצון לקבל והוא כן רוצה שהנבראים ייהנו.

אז כשאנחנו מגיעים למצב שאין לנו שום עניין בהנאה עצמית, אנחנו עוברים להנאה שהיא לקבל בשביל הבורא. במידה שאנחנו נהנים, אנחנו משייכים את זה לבורא. זה נקרא "כוונה על מנת להשפיע", ובכך אנחנו יכולים להגיע לתיקונים גדולים. שכל מה שאנחנו צריכים לקבל, יהיה רק כדי להשפיע בכך נחת רוח לבורא, הפוך מהטבע שקיבלנו מלכתחילה, וזה כל עניין העבודה שלנו.

שאלה: איך אנחנו מזהים מצב של חולשה בטהרה שממנו צריך לבקש עזרה?

אני לא יודע בדיוק למה אתה קושר מצב של חולשה בטהרה, אבל בדרך אנחנו עוברים מצבים של חולשה מכוחות עצמנו וטהרה בזה שאנחנו מקבלים מלמעלה את כוח המסך, שעל ידו אנחנו מטוהרים ברצון לקבל שלנו, ויכולים לעבוד עימו בכוונה על מנת להשפיע.

שאלה: אני מבין שבשני קווים האדם משתוקק לדבקות ומבין שלא מסוגל בעצמו וחייב את עזרת ה' אז מתפלל. ובקו אחד הוא מרגיש שיש לו כוחות, שהוא עושה בעצמו ולא מרגיש באמת את הנחיצות לעזרה.

כן, בקו אחד הוא עובד לפי הטבע שלו.

תלמיד: אז מה המעבר? אם אין נחיצות לעזרה, איך להתעורר למצב שכן יש נחיצות לעזרה?

האדם כבר צריך להיכנס לחברה כזאת שתשפיע לו דוגמאות איך לעבוד נכון עם הכוח העליון. אם אין לו חברה כזאת, אז הוא יכול להיות בכל חברה אחרת, ואפילו שלומדים בה כאילו ספרים נכונים, אבל לא מגלים את הטבע שלהם ולא מתקדמים לבורא. אולי חושבים שכן, אבל זו כבר בעיה.

תלמיד: מה הוא מקבל מהחברה הזאת שמעורר בו את הנחיצות לעזרה?

חיסרון, הוא רואה שאחרים יותר קרובים זה לזה באמת, לא במילים יפות, הוא רואה שמטרת הלימוד שלהם היא להתקרב ביניהם ואחר כך לבורא, ושיש להם עוד מטרה ללימוד, שכל אחד רוצה להשיג חיסרון בכך שהוא רוצה להידבק לבורא וכל הזמן להרגיש בכך עלייה יותר ויותר.

שאלה: ענית קודם שלבוא לבורא, זה לבוא אליו כדי שהבורא ילמד אותו איך להתקרב אליו. איך הבורא מלמד את האדם?

בכל רגע ורגע אנחנו לומדים מהבורא, אבל לא מרגישים את זה. אם אדם שם לב שבכל רגע ורגע הוא נמצא בשליטת הבורא אז הוא מתחיל לברר מה בדיוק הוא מקבל ממנו, מהבורא, ובהתאם לזה הוא מגיב.

תלמיד: הוא צריך בכל רגע ורגע לבוא לבורא, ולבוא לבורא זה לבקש מהבורא?

לבוא לבורא זה לבקש מהבורא.

תלמיד: ומה נדרש ממנו כדי שהבקשה שלו תצליח?

שהכיוון שלו בהתפתחות וכיוון הבורא בהתפתחות שלו, יהיו לפחות קרובים זה לזה.

תלמיד: האם בבקשה זה אחד או אפס, או יש גם באמצע עוד אפשרויות?

זה לא אחד או אפס, אלא יש מידות בהתקרבות.

שאלה: ציינת שאנחנו צריכים להגיע למצב שאת כל ההנאות שלנו אנחנו משייכים לבורא. איזה שינוי כלי הקבלה שלנו עוברים אם אנחנו משייכים את התענוג לבורא?

איך נקרא אני, שאני משייך תענוג לבורא?

תלמיד: זו לא השאלה. אנחנו תמיד אומרים שרק הכוונה משתנה והרצון נשאר אותו רצון, אבל אם אנחנו משייכים את התענוג לבורא נראה שגם הרצון עצמו משתנה, שהוא גם עובר שינוי?

נראה.

תלמיד: אז מה השינוי שהוא עובר?

עוד לא הגענו לזה.

שאלה: רב"ש אומר "אולם יש גם כן בחינת כוונה, שהיא, מהי הסיבה שהוא מקיים תורה ומצות. כלומר, מהו שמחייב אותו לקיים תו"מ". אני מבין מהפסוק הזה שברגע שיש לך כוונה, המעשה כבר נמשך אוטומטית. זאת אומרת אם יש לנו איזה חופש בחירה, אז אולי הוא בבחירת הכוונה עצמה. זה נכון?

נכון.

תלמיד: אז איך אנחנו בוחרים את הכוונה הנכונה, הוא מראה לנו שאנחנו רוצים ליהנות אותו, ליהנות את עצמנו, איך אנחנו מבצעים את הבחירה הזאת?

למדנו על זה הרבה, שכוונות אנחנו מתקנים על ידי החיבור בינינו, ואחר כך מבנינו לבורא.

תלמיד: חיבור זו פעולה?

כן.

תלמיד: אז אנחנו מבקשים בלבנו שהפעולה הזאת תהיה למען בחירת הכוונה הנכונה?

כן.

שאלה: אמרת שכדי שחבר יקבל כוחות, הוא צריך לראות שהחברים מחוברים זה לזה וזה ייתן לו חיסרון?

כן.

תלמיד: הבעיה היא שהאגו שלי מצדיק את עצמי, אני מקטין את החברים, אני לא רואה אותם כמחוברים יותר, אני יכול לספר לעצמי כל מיני סיפורים והצדקות וזה עוצר אותי מלקבל חיסרון. איך שוברים את המנגנון הזה כך שיהיה אפשרי לראות שהחברים מחוברים, ואתה מחוץ לעסק ואתה בבעיה?

כן, אבל במשך הזמן אנחנו מרגישים שלא מצליחים ולא מתקדמים בקשר עם החברים, בקשר עם הבורא, ואז אנחנו מתחילים להתייאש, פונים לבורא והוא עוזר לנו.

תלמיד: אז כשאני בא לבדוק את עצמי, מהי בדיוק הנקודה שבה אני בוחן את ההצלחה שלי או את הכישלון שלי?

יש לך כמה נקודות. נקודה ראשונה, עד כמה אתה מחובר עם החברים. כי בסך הכול במדרגה העליונה ממך אתה צריך להיות מחובר עם החברים על פני כל הרגשת הניתוק שיש לך עכשיו. ככל שתגלה ניתוק ותתקן אותו, כך תעלה למדרגה הבאה, וכך בכל מדרגה ומדרגה. לכן זו העבודה שלנו, אין לנו עוד כלים בידיים כדי לעלות ממצב למצב אלא רק על ידי זה שנעבוד עם החברים יחד כדי לבנות את העליות האלה לכל אחד ולכולם יחד.

תלמיד: זאת אומרת, אם אני רוצה לבדוק אם אני מצליח בעבודה או לא, אם אני מתקדם או לא, עליי לבדוק איפה אני עומד בקשר עם החברים, נגיד היום לעומת אתמול. זה נכון?

רצוי.

שאלה: האם להזכיר לעצמי כל רגע שאני תחת שליטת הבורא הופך להיות מתישהו טבע שני?

כן, גם זה נכון.

שאלה: איך להבדיל בין רצון אמיתי שמכוון לבורא לבין משחק של הרצון לקבל, שמתוך הרצון לקבל אני כביכול מכוון לבורא?

אנחנו צריכים לבחור את הכיוון הנכון ולהתקדם בו כל הזמן, עד כדי כך שלא נדאג לשום דבר אחר. כלומר, בחיים הרוחניים, לא בחיים הרגילים, זה מה שאנחנו צריכים לעשות.

שאלה: למה הבורא שהוא טוב ומיטיב מחנך אותנו דווקא על ידי יראה, פחד?

זה מתאים לכלים שלנו, כלים דקבלה, כי רק על ידי יראה אנחנו יכולים ללמוד איך לעבוד איתם בצורה נכונה. חוץ מפחד אין לנו משהו שיכול לכוון אותנו נכון. יש לנו הרבה סוגי פחדים ואין דבר שמשפיע על הרצון לקבל שלנו יותר מפחד.

 

שאלה: מה ההבדל בין תשובה מצד האדם ובין "ה' יגמור בעדי"?

האדם צריך להגיע למצב שהוא מבין שעם כל העבודה שלו, הבורא בכל זאת צריך לחתום על כל פעולה ופעולה שהוא עושה, ובלי עזרת ה' ודאי שהוא לא יכול לעשות שום פעולה קטנה ביותר. ולכן אנחנו אומרים שרק הבורא הוא הפועל, וברגע שהאדם מסכים עם זה שהבורא פועל וכך הוא צריך לפעול, הוא רואה שבאמת כך הבורא עושה, ולו אין כאן יותר מה לעשות.

 

שאלה: האם אנחנו צריכים להגיע לאהוב את העבודה ואז נרגיש את גדלות הבורא או שגדלות הבורא תגיע כתוצאה?

אנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו אוהבים את העבודה, ואפילו שייראה לאדם שהוא יכול לקבל תוצאה ללא עבודה, הוא לא ירצה בזה, כי לבצע עבודה מביא לו תענוג מיוחד.

שאלה: מה זה אומר שהבורא חותם על פעולה?

שהוא מסכים, שהוא רוצה בזה, שזה הכרחי לאדם ולו, לבורא, ובצורה כזאת אנחנו מתקדמים.

 

תלמיד: איך אני בודק אם הוא מסכים עם מה שאני עושה?

אתה מרגיש שגם הבורא הולך איתך יחד.

  

תלמיד: אמרת שהבורא צריך להראות את המדרגות, את הדרך שאנחנו צריכים לעבור, איך הוא יראה לי את הדרך שאני צריך לעבור?

הוא מכוון אותנו באיזו דרך ללכת. אין צעד אחד שאנחנו עושים בעצמנו אלא רק לפי הוראתו של הבורא. הוא עושה עבורנו את הצעדים האלה, מעמיד אותנו במקום הזה, במקום אחר, ואנחנו לומדים מהצעדים האלה מה טוב, מה לא, ואיך אנחנו צריכים להיות בעתיד.

 

תלמיד: איך הוא יכול ללמד אותי מה לעשות בעתיד, הוא מראה לי תמונה כלשהי?

לא, כמו שאימא ואבא מלמדים ילד איך צריך לעשות ומה לא לעשות, אותו דבר הבורא מלמד אותנו.

 

שאלה: כתוב במאמר שהם רוצים לשרת, לעבוד את הבורא מפני שהוא גדול ושולט בכל, ואנחנו גם אומרים שצריך לשרת את הבורא כדי לתת לו תענוג, האם אלו מדרגות שונות?

המדרגה העליונה ביותר שאליה אנחנו צריכים להשתוקק היא להיות דומים לבורא. מהפעולה הקטנה ביותר עד הגדולה ביותר, זה מה שאנחנו צריכים לעשות.

 

תלמיד: ובכל זאת, אם חומר הדלק שלי הוא גדלות הבורא, זה עדיין לא לשמה או שזה כבר לשמה?

זה יכול להיות גם לא לשמה וגם לשמה, תלוי איך אתה מגדיר את הגדלות, עוד נדבר על זה.

 

שאלה: איך אני יכול לדעת שאני מהנה את הבורא?

מהלימוד, מהמאמרים אנחנו לומדים מה טוב לבורא, מה הוא רוצה, למה הוא מצפה מאיתנו, ולפי זה אנחנו רואים עד כמה אנחנו יכולים לקיים את רצונו או לא.

  

שאלה: כשקו שמאל שואל "מי ומה" אנחנו נותנים לו בשיניים, אבל לפעמים קו שמאל אומר שהבורא צודק, מה עושים אז?

להתקרב במקסימום לבורא דרך החברים ולא להתבלבל בינתיים עם הקווים, ימין, שמאל, אמצע. להיות במקסימום התקרבות לבורא דרך החברים, כל עוד לא התגלו הקווים שבהם אנחנו צריכים לפעול.

 

שאלה: במה קיימים האנשים שעובדים בשני קווים, בזה שהם מעלים מ"ן ומקבלים מ"ד?

נגיד שכן.

 

תלמידה: ואם יש שלב בהתפתחות העשירייה שעדיין לא מרגישים שמקבלים מ"ד אבל מתחברים ומקבלים את הכוחות להתקדם, אפשר להגיד שזה כבר מ"ד מהבורא?

בינתיים שיהיה כך.

 

שאלה: האם חייבת להיות אמונה והאם אפשר להמשיך בדרך בלי אמונה?

בלי אמונה אי אפשר להמשיך, אמונה זה כוח רוחני שעל ידו אני מתפתח. אם אין לי כוח אמונה, זאת אומרת השפעה, חיבור, וזה מתבצע כך, אז אני לא אוכל להתקדם.

 

(סוף השיעור)