שיעור בוקר 07.08.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ביטול כהכנה לעיבור – קטעים נבחרים מן המקורות

אנחנו כל פעם משתדלים למצוא עוד ועוד מקורות, קטעים שיכולים להסביר לנו עוד ועוד מה זה נקרא להיות ב"הכנה לעיבור", ולראות גם בהכנה הזאת מצבים שבהם אנחנו יכולים לייצב את עצמנו נכון, מצבים שהם ממש אתגר ועבודה רוחנית. זה מצב מאוד קשה כי אנחנו לא מחוברים וצריכים להתחבר בינינו להיות עוּבר רוחני, להיות אותו גרעין שסביבו נוכל, כל האנושות גם להתחבר. ולכן העבודה הזאת היא עבודה מאוד מאוד לא פשוטה כי אנחנו פעם ראשונה מתחילים לעבוד עם השכל הגשמי, הארצי, אבל בצורה רוחנית עם הרצונות לקבל שלנו. גם הרצון להשפיע שלנו זה הרצון לקבל שרק עובד בצורה כאילו הוא משפיע. את כל התכונות האלה אנחנו צריכים למיין ולברר ולסדר בצורה כזאת שהן איכשהו יהיו מוכנות לקבל את צורת ההשפעה.

וזה לא נראה לנו, אנחנו לא רואים את זה, אנחנו לא רואים דוגמאות כאלה מרוחניות. יש כאן בעיה, איך לעשות זאת, איך נעבור מעולם לעולם? אם לא היינו יודעים איך להיוולד, איך להוליד, אז איך היינו יכולים להמציא כזה דבר? תתארו שאתם מגיעים לאיזה כוכב אחר, לאיזו פלנטה אחרת ומסתכלים על היצורים שנמצאים שם, ואתם לא יודעים על ידי מה הם מתרבים, איך הם קיימים, איך הם מולידים? וכן הלאה. אתם לא יודעים איך יקרה כך שמהם יהיו עוד ועוד ועוד התפתחויות. למה שהדור הראשון לא יהיה גם הדור האחרון שיתפתח ויתפתח, ולא יצטרך להוליד עוד דורות על גבי דורות? הם צריכים פשוט להתפתח עד שיתקנו את עצמם וזהו. מה קורה כאן?

בקיצור יש כאן תהליך מאוד מאוד מורכב. וזה לא מתוך שהבורא מבלבל אותנו ודאי, אלא הכול יוצא מתוך נקודת התחלת הבריאה ונקודת סוף הבריאה, כי כדי לחבר את שתי הנקודות האלה ולעשות ביניהן קו התפתחות, אנחנו צריכים דווקא לראות ש"סוף מעשה" יהיה "במחשבה תחילה", ואז מתוך שתי הנקודות האלה נולד כל קו ההתפתחות, אנחנו והתהליך שאנחנו עוברים וכל השינויים שאנחנו מרגישים על עצמנו. פלא איך שזה קורה. ואנחנו צריכים לגלות את הפלאים האלה על עצמנו ולקיים אותם בעצמנו, להבין, להשיג, להרגיש. לכן הכניסה למחקר הזה והעבודה הזאת שאנחנו עושים על עצמנו [לא פשוטה], כי אנחנו בעצמנו מבצעים ומתוך זה אנחנו מתקדמים, כמו שכתוב "ממעשיך הכרנוך", אנחנו צריכים כך לעשות על עצמנו. לכן לא פשוט לנו אפילו להכיר את צורת העבודה הרוחנית, להיות מוכנים לה, לגשת נכון אליה. זה מה שאנחנו משתדלים לעשות בביטול להכנה לעיבור.

בואו נקרא את הקטעים האלה וכמה שאפשר נתכלל בהם יחד מתוך הרצון, כי אנחנו ממש נמצאים במצב כמו שראינו בסרט לפני השיעור הזה, כמה אותו זירעון רוצה להיכנס יותר ויותר לעליון ולהידבק בו ולהתכלל בו. ולמרות הרבה מאוד קשיים שהעליון עושה לו כביכול, אבל כל הקשיים האלה דווקא נותנים את הצורה הנכונה לתחתון, לרצון שלו, הם מנקים ומחזקים אותו, עושים לו צורה נכונה שהוא כן יוכל להיכנס לתוך העליון ויתחיל שם לגדול. זה ממש מאבק בין הנברא לבורא כי מלכות רוצה להתקשר לבינה, ואלה שתי צורות הפוכות.

קריין: ביטול כהכנה לעיבור, קטע מספר 1, כותב הרב"ש.

"תחילת הכניסה לעבודת ה', הוא בחינת עיבור, היינו שמבטל את בחינת עצמותו, ונכנס בעיבור לבטן האם, כמו שכתוב: "שמע בני מוסר אביך, ואל תיטוש אמך". וזהו מלשון "כי אֵם לבינה תקרא", היינו שמבטל את אהבה עצמית המכונה "מלכות" שבחינתה המקורי היא נקראת רצון לקבל בעמ"נ לקבל, ונכנס לבחינת כלים דהשפעה המכונה בחינת "בינה".

והאדם צריך להאמין, שטרם שנולד היינו מטרם שירדה הנשמה בהגוף היתה הנשמה דבוקה בו ית', ועכשיו הוא משתוקק לחזור ולהדבק כמו שהיה לפני ירידתה, זה נקרא "עיבור" היינו שמבטל את עצמותו לגמרי."

(הרב"ש. מאמר 31 "ענין יניקה, ועיבור" 1986)

שאלה: אנחנו שומעים הרבה את המשפט הזה "שמע בני מוסר אביך, ואל תיטוש אמך". וזהו מלשון "כי אֵם לבינה תקרא". מה אומר המשפט הזה בעצם?

שאתה מקבל מלמעלה שני כוחות, כוח המעכב וכוח המצייר ושני הכוחות האלה נותנים לך צורה הדומה לבורא. כוח הבינה וכוח החכמה פועלים עליך, אתה מבטל את עצמך כחלק ממלכות ורוצה להידמות לכתר, אז פעולת הביטול וההתאמה לכתר הם בזה שאתה רוצה לקבל את כוחות בינה וחכמה, וששני הכוחות האלה יצטיירו בך בצורה הנכונה ואז הם יעשו ממך אדם הדומה לכתר, הדומה לבורא.

תלמיד: למה אדם צריך להאמין "שטרם שנולד היינו מטרם שירדה הנשמה בהגוף היתה הנשמה דבוקה בו ית'"?

אם אתה יודע, אז אתה יודע, אנחנו לא יודעים. מאיפה אתה יודע? זה כדי שנשתדל להגיע לשורש הנשמה על ידי הפעולות שלנו.

שאלה: אחרי כל קטע שאנחנו קוראים אתה רק מבין כמה אתה בכלל לא נמצא.

רגע, אתה לא מבין כמה אנחנו נמצאים במצב גבוה, אתה עכשיו נכנס לבורא בתוך עובר.

תלמיד: כל התיאוריה הזאת מקסימה, זרע ורחם ודופן, אבל כלום לא שווה אם לא עברת את הטסט בסוף. זה לא הולך, אין כוחות, כמה שתשבור את העצמות בגוף זה לא יעבוד.

זה לא נכון. זה מפני שאתה לא מבטל את עצמך כך שהבורא יפעל עליך בכל הכוחות שלו מלמעלה. אתה צריך לתת לו ביטול מלמטה.

תלמיד: אני מבטל.

לא, לא. צריכים יותר ויותר עד שמגיעים לביטול השלם ואז תוכל להיכנס בבורא, בבינה מה שנקרא. כתר חוכמה ובינה זה ג"ר, זה החלק העליון, חלק הבורא שפועל מהכתר שלו דרך כוחות חוכמה ובינה עלינו. ואם אתה מבטל את עצמך, אז אתה מתחיל להיכנס לאזור שבו פועלים שני הכוחות האלה עליך ועושים ממך צורה הדומה לבורא.

תלמיד: אני צריך את הכוח הזה לבטל, ואין לי. ואז אני רואה כמה אני מתנגד.

תעשה את כל הפעולות שאפשר ותבקש מהבורא שיבטל לך את האגו שלך. תתפלל שתרצה וכשתעמוד בנקודה שאתה ממש מה שנקרא "בין שמיים וארץ" תבקש למעלה מהשכל שלך בכל זאת להתבטל כלפיו. וכאן אתה צריך את עזרת הקבוצה, אין לנו שום אפשרות אחרת. אנחנו צריכים להבין שלשם כך הבורא שבר את הרצון לקבל לחתיכות ואתה רואה את בני העולם, בני האדם, שכולם כך יכולים על ידי ההתחברות ביניהם להגיע לביטול לבורא. יש לנו כאן בעולם הזה את כל התנאים, ואם נבטל את עצמנו כל אחד כלפי האחרים, נו כלפי האחרים, כלפי כל העולם זה [יותר מדי], אבל כלפי העשירייה, אז נוכל לדרוש מהבורא "תן לנו אפשרות להתחבר בינינו עד כדי כך שנרגיש מה זה נקרא חיבור" כי הרגשת החיבור היא כבר כוח רוחני, היא כבר כוח הבינה.

יהיה בסדר, אני מבטיח לך, רק להמשיך. אתה רואה שאנחנו פועלים בעולם כזה שכל התנאים החיצוניים עוזרים לנו. כל העולם, כל מה שיש בעולם כבר לא מושך, העולם הזה כבר לא נותן לי שום פיתוי שארצה לרוץ אחרי משהו. אני מיום ליום מגלה כמה הוא אפסי וכמה הוא בעצמו נמצא בצניחה חופשית.

שאלה: האם שני הכוחות האלה שדיברת עליהם הם יראה ואהבה ואם כן, איך זה עובד?

לא, אני לא רוצה להתבלבל עכשיו בזה. יש כאלה שיותר חושבים כך, יש כאלה שעוד לא, אנחנו נלמד את זה בצורה עקבית. אפשר להגיד שזה כמין פחד ואהבה, אבל גם לפחד וגם לאהבה יש הרבה ביטויים ולכן בוא נלך לפי הפסוקים. אני מאוד מבקש נלך לפי מה שכתוב, כי אחרת נפרוץ לכל מיני כיוונים, לכן אני לא כל כך נותן לכולם לשאול.

שאלה: מה זה אומר לבטל את כל מהותו באופן מוחלט כדי להתעבר ברחם אימו ולהגיע לתכונת הבינה?

אנחנו לא יודעים מה זה ולא יודעים מתי זה מגיע אבל בכל פעם שאני עומד בפרשת דרכים לשמוע את עצמי, את האגו שלי או לשמוע את הבורא, את הרצון להשפיע, להתחבר לקבוצה, ללמוד, אז אני צריך כאן באמת להרגיש כמה אני עכשיו נמצא בנקודת ההכרעה ולמי לשייך את עצמי. אני לא עובּר שמשייך את עצמי לבורא, כך שזה ברור לנו כמו בסרט, אבל בכל זאת אני מקדם את עצמי לחיבור, לקבוצה וללימוד ובצורה כזאת אני מתקדם. בוא נגיד כך, שאנחנו כבר נמצאים בדרך ואם נמשיך כך, אז בטוח נגיע להתקשרות לדופן הרחם, נמצא שם את מקום ההתפתחות הרוחנית שלנו ונתחיל להתפתח. ואז כבר נרגיש שאנחנו נמצאים בתוך האימא, בתוך הרחם, בתוך הבינה, עובר במעי אימו רואה מסוף העולם ועד סופו, אנחנו נתחיל כבר להרגיש מה פועל עלינו, ודאי לפי מידת הביטול שלנו.

קריין: קטע מספר 2, כותב רב"ש.

""עיבור", היינו שעובר מבחינתו עצמו, לבחינת רשותו של הקב"ה," אתם רואים שוב, עיבור זה תהליך שהאדם עובר מרשות עצמו לרשותו של הבורא. הוא מבטל את עצמו לגמרי מעצמו ומוסר את עצמו לגמרי לבורא, ודאי לפי אותו רצון לקבל שמתגלה בו. הוא קטן, אבל בכל זאת מכל וכל. "אבל זה הוא זמני, פירוש שהוא באמת רוצה לבטל את עצמו לעולמים, אבל הוא לא יכול להאמין שיהיה עכשיו ביטול לעולמים היות שהיה כבר הרבה פעמים שהוא היה חשב שיהיה כך, אבל אח"כ ירד מדרגתו, ונפל למקום אשפה."

זה קורה עם כל אחד ואחד, כל אחד מגיע למצב שהוא מאוד רוצה להתבטל כלפי הבורא ולאבד את עצמו לגמרי ושלא יישאר ממנו כלום, אבל אחר כך שוב חוזר הרצון לקבל ושוב האדם רואה שהוא שוכח את הבריאה ולא יכול לקבוע ונופל שוב לכל מיני רצונות אגואיסטים ומקיים אותם והם שולטים עליו, וכך זה עוד ועוד ועוד.

"אבל הוא לא צריך לדאוג מה נאכל למחר, היינו, שבטח הוא יפול אח"כ מדרגתו, כי זה מחוסר אמונה אלא צריכים להאמין ישועת ה' כהרף עין, נמצא כיון שהוא מבטל עצמו לשעתו, ורצה להשאר כך בתמידיות נמצא שיש לו ערך של עיבור." 

(הרב"ש. מאמר 31 "ענין יניקה, ועיבור" 1986)

זאת אומרת, כמו שראינו כמה טיפת הזרע חודרת וחודרת עד שמגיעה ומתחילה להתקשר כבר בצורה קבועה לאם שלה, יש לה כל מיני מאבקים והתקדמות ומביאים אותה לשם. כך אנחנו צריכים לראות את עצמנו, שהעיקר זה לא לעזוב וללכת נגד כל ההפרעות ודווקא על ידי זה אנחנו מגיעים למקום המיועד לנו. אנחנו לא יודעים איזה מקום ולמה הוא מיועד דווקא לנו ולמה אליו אנחנו צריכים להידבק, כול זה נחשב ונחתם מראש ואנחנו כך צריכים לעשות.

שאלה: מה הסימן שאדם מצליח לבטל את עצמו, אפילו בצורה זמנית, לרשותו של הקדוש ברוך הוא?

שהוא נמצא למעלה מהאגו שלו ומוכן לממש כל מה שהוא צריך למען הקבוצה ודרכה לבורא, זה הסימן, סימן בפועל, אבל זה כנגד אותה הפרעה שהייתה לו. נגיד רצה ללכת לישון והוא חייב לקום לשיעור, יש לו אפשרות לעסוק במשהו מעניין, היינו מעניין לאגו שלו, והוא עוזב את זה וחוזר לנושא של השיעורים שלנו. זאת אומרת, זה עניין של מלחמה פנימית בתוך האדם. וכמה שהוא יותר ויותר מרגיש את עצמו במשך היום והלילה במאבקים האלו, ממש נמצא במקום כזה חד שאין לכאן או לשם שום אפשרות, אז בזה הוא רואה כמה הוא חלש, לא מסוגל, כמה הוא נופל, כמה אין לו ברירה וכך הבורא מסדר לנו כדי שאנחנו נצטרך אותו. ורק על ידי כך שהוא ייתן לנו כוחות, תמיכה, נוכל להחליט שהרצון לקבל שלנו הוא האויב, השונא שלנו, ואנחנו רוצים להיות דבוקים רק ברצון להשפיע. זה נקרא להתעלות למעלה ממה שמרגישים עכשיו, שנעים וטוב לעסוק במשהו ברצון לקבל ועוזבים את זה ועוסקים במשהו לא נעים, וכך אדם מתחיל לראות איך זה עובד. זה נקרא שהוא עושה עוד צעד ועוד צעד לתוך הרחם, עד שמגיע לחיבור.

שאלה: לפי הסרט ולפי מה שאנחנו יודעים לביצית שבאימא יש חסרון לארח, לקלוט את הזרע, אבל אומרים שיש שלוש מאות מיליון זרעים שיוצאים לדרך, למסע הזה, ואחד מגיע, מי נותן את החיסרון באמת, החיסרון הגדול להיקלט כעובר?

ודאי שזה הבורא, וזה נקרא בחירה חופשית של האדם, אבל ודאי שהכול מסודר מלמעלה, ואם אנחנו משתתפים מלמטה אז מתחילה להיות הדדיות כזאת בינינו לבורא וכך אנחנו מתקדמים, אפילו באותה ההכנה לכניסה לעיבור.

תלמיד: ומי אחראי על התפתחות העובר, בינה, האימא, או העובר עצמו, מה התפקיד של העובר? רק להתבטל?

רק להתבטל. זה לא פשוט רק להתבטל.

שאלה: בעבר בעבודה בעשירייה התקדמנו בעיקר בעליות וירידות ועכשיו נראה שעיקרון העבודה הוא בביטול בלבד, האם זה נכון?

אני לא יודע למה אתה מתכוון "בהתקדמנו בעליות וירידות", אבל ודאי שגם עכשיו ישנן עליות וירידות, אולי לא בהבחנות רוחניות, אלא בהבחנות של מצב רוח, בהרגשת אנחנו, יותר קרובים או יותר רחוקים מהבורא, כי גם את הבורא אנחנו מתארים כמשהו נעים וטוב, ואני לא חושב שהבורא הוא נעים וטוב, כי אלה פעולות השפעה, נתינה, הן לא נעימות וטובות. זאת אומרת, אנחנו מציירים לעצמנו שקר. לכן אנחנו צריכים להשתדל ללכת לפי מה שכתוב עכשיו. אל תסחב איתך יחד את מה שהיה קודם, היית בכל מיני ציורים, תעזוב אותם, קח ציורים חדשים, ואחר כך תראה איך זה יוצא מזה.

שאלה: כרגע דעתי מוסחת על ידי כל מיני מחשבות מעצבנות שמקשות על ההקשבה לשיעור, ובמקום לחשוב על ההפרעות אני משתדל לומר לעצמי "אין עוד מלבדו" ומנסה שוב ושוב. האם זו הגישה הנכונה לביטול?

כן.

שאלה: מה זה להתאמץ להתבטל בזמן השיעור, כלפי מה מתבטלים בשיעור?

כלפי הקבוצה, כולם רוצים לשמוע יחד עם הקבוצה "כאיש אחד בלב אחד" מה קורה עם השיעור ורוצים לבטא אותה הגישה, אותה הפעולה שהשיעור מסביר לנו.

שאלה: הוא כותב פה, "אבל אח"כ ירד מדרגתו, ונפל למקום אשפה."  אמרת לפני שתי דקות שהכי חשוב לא לעזוב את הקבוצה. מה אנחנו עושים אם מישהו בקבוצה, בעשירייה, שאומר אני רוצה לעזוב, לעבור לקבוצה אחרת, איך אנחנו צריכים להתייחס לזה, הוא חלק מאיתנו, מה צריכים לעשות?

קודם כל לשאול למה הוא רוצה לעזוב אותנו.

תלמיד: כי אנחנו לא מספקים אותו.

אז לחשוב למה אנחנו לא מספקים.

תלמיד: אז איך להתנהג איתו, לתת לו לעזוב?

יכול להיות שאתה צריך להתנהג אחרת עם עצמך ועם הקבוצה שלך בפנים, ואז הוא לא יעזוב.

תלמיד: זאת אומרת, אנחנו אשמים שהוא רוצה לעזוב?

יכול להיות שכן, תבדקו, קודם כל צריך לבדוק את זה.

שאלה: מתוך שני התנאים של הביטול לפי רב"ש, לראות את החברים הכי גדולים ואת עצמי הכי קטן, האם לראות את עצמי הכי קטן זה אומר לבקש לראות שהם מממשים לימודים יותר טוב ממני?

כן. אני רואה איך שהם מדברים, איך שהם קולטים את השיעור. לפי מה אני יכול עוד לבדוק? לפי כמה שהם מסורים, כמה שהם באים כל פעם בזמן, לפי זה אני רואה שהם גדולים.

אני אגיד לך עוד יותר, אתם לא רואים עלי אבל כשאני שומע את השאלות שלכם, אני שומע שאלות גדולות, חכמות שמגיעות מאנשים גדולים הרבה יותר ממני, וכך אני שומע אותן. תראו מה שאומר רבי יוסי בן קיסמא, ממש כך אנחנו נראה את זה, כמה שמתקדמים יותר, החברים נראים הרבה יותר חכמים ושלמים.

שאלה: איך אתה עושה את זה?

אני לא עושה את זה, אני פשוט מרגיש את זה כך.

תלמיד: איך זה יכול להיות שאתה מרגיש אותנו יותר גדולים ממך?

זה לא שייך למה שאתם, זה שייך למה שאני רואה.

תלמיד: איך עושים את זה?

זה לא אומר על הגדלות שלכם, זה אומר על איך שאני רואה אתכם. הילד שאימא מרימה אותו מעל ראשה, שהוא הכי גדול, הכי חכם, הכי יפה, הכי הכי הכי, זה בגלל שהילד כך? זה היחס של אימא שבונה אותו כך בעיניה.

שאלה: כיצד לשמוע ולהבין ולדבר אם אנחנו ברחם האם?

האם אנחנו ברחם האם? אנחנו בדרך לתוך רחם האם, כדי להדביק את עצמנו בתוך הרחם למקום שבו אנחנו נתפתח.

תלמיד: איך לשמוע אם אנחנו בתוך הרחם?

אני לא יודע מה זה איך לשמוע.

יש לנו כניסה ומקום שבו יש רחם, אני מצייר את זה בצורה מאוד פרימיטיבית, ויש את צוואר הרחם. ואז הזרע מגיע מאבא ונכנס לתוך האימא, ובתוך האימא הוא צריך לעבור עוד הרבה פעולות כדי להגיע למקום שבו הזרע מתחיל להתפתח (ראו שרטוט). אנחנו צריכים להבין שאנחנו כבר נמצאים כאן באיזו דרך, אבל יש תנאים מיוחדים מאוד כדי להיכנס לתוך הרחם, כי בתוך הרחם ההתפתחות היא כבר הרבה יותר קשה, חמורה, יש הרבה מאוד התנגדות ובירור.

כמו שאנחנו מבינים שיש מיליוני זירעונים וכל אחד צריך לעבור את העבודה שלו. ואף אחד לא נעלם, צריכים את כולם, למרות שבסופו של דבר מתפתח אחד ממאה מיליון, אבל כל היתר חוץ ממנו גם הם עושים את הפעולות ומעוררים את הרחם ועושים קשר בין הרחם לאותו הזרעון. זה נקרא שהאדם העתידי הזה, אפשר להתייחס אליו כמו לאדם, הוא זקוק לכל העולם. שכל העולם, כל באי עולם, הם משתתפים בהתפתחות הרוחנית שלו, בלידה הרוחנית שלו, ואחר כך כשהוא מתפתח ויוצא החוצה.

אנחנו צריכים לראות שכל החברים נמצאים עימו בתוך הרחם, זה כול המכלול הזה, אבל כל באי עולם בסך הכול צריכים להיות גם קשורים להתפתחות של אותו העובר. ולכן לא יכול להיות שבזמן הזה יתפתח מישהו שלא שייך לזמן הזה, אלא כל באי עולם שהם בעצמם בסך הכול ממערכת כללית של אדם הראשון, הם קובעים מי עכשיו ייוולד.

שרטוט

שאלה: במצב שאני מבטל את עצמי אני רואה את החברים כגדולים, כמו שתיארת בהרגשתך, אבל מה שאני רואה לאחר מכן זה כאילו שאני רוצה לברוח, כי הם גדולים עד כדי כך ואני קטן ויש רצון לברוח. מה עושים עם זה?

להתבטל, ואז אתה נמצא יחד איתם. אז מה אם הם גדולים? כמה שתתקדם יותר הם ייראו לך עוד יותר גדולים ואתה עוד יותר קטן, ואל תפחד מזה. בסך הכול יש לך אז קרש קפיצה לבורא, שאתה מתבטל בהם ויכול בתוך הביטול הזה לקבל התרשמות מהבורא.

תלמיד: כך אני עושה, מתבטל ורואה אותם כגדולים, מנסה לעזור להם בזה, ואני מרגיש את הכלים שלהם כקלים, הם נכנסים לי ללב ומאוד טוב לי איתם. זה מצב נכון?

אם אתה מתבטל, מה שאתה מרגיש זה נכון.

שאלה: אמרת שבזמן הכניסה לעיבור כל אחד מקבל כל מיני הכוונות מהבורא, כדי לסדר אותו בצורה נכונה לכניסה לעיבור. איך אנחנו צריכים לעזור לחברים שמקבלים עכשיו כל מיני הכוונות ונמצאים בכל מיני מצבים? איך אני מתפלל עבור החבר, כדי שיקבל את ההכוונה הזאת בצורה נכונה, ולראות את ההפרעה שלו כהפרעה שלי? תיתן לי כיוון, כוונה.

הכיוון הוא חיבור. אין לי יותר, רק חיבור, וצריכים לחדש אותו כל פעם ופעם יותר ויותר.

תלמיד: כן, אבל אם אני רואה שחבר נמצא באיזה מצב שהוא סובל ולא מסוגל לצאת ממנו, מה היחס שלי כלפי החבר? איך אני בתפילה שלי, בכוונה שלי, ביחסים בינינו צריך להתייחס לזה?

אני לא יודע איך אתה יכול לעזור, אבל אתה חייב לחפש איך אתה עוזר. יכול להיות שאתה יכול לעזור לו בצורה גשמית במשהו, אבל העיקר זה בתפילה שלך לבורא בעזרה הרוחנית.

תלמיד: זה בדיוק מה שאני שואל, מה התפילה, מה הכוונה שלנו כלפי החבר שנמצא בכל מיני מצבים?

לבקש מהבורא שיעזור. ודאי שאתם לא יכולים לבד, שהבורא יעזור. אתם מבקשים והבורא עושה, בזה "איש את רעהו יעזורו".

תלמיד: אבל יעזור במה?

זה עניין של הבורא מה שהוא יעשה, עליכם לבקש ולא להגיד לבורא מה הוא צריך לעשות.

שאלה: לָמה תהליך הביטול יכול להיות לפעמים כואב ולא רק קורה בשמחה?

ודאי שהביטול הוא כואב ולא בשמחה, כי אני צריך לבטל את עצמי, אני צריך לדחות ממני את התענוגים, איזה מעשה יפה וטוב שממלא את האגו שלי, ובמקום זה להתחיל לעסוק באיזו פעולת ההשפעה שאין לי מזה שום טעם. איך אני יכול להיות מרוצה מזה? אני יכול להיות מרוצה רק אם בתוך הפעולה הזאת אני מתקרב לבורא, אבל בינתיים אני לא מרגיש בזה תועלת, לא מרגיש תוצאות.

שאלה: דיברת עכשיו על כך שלא צריך לומר לבורא מה לעשות, אבל בתחילת השיעור אתה חזרת כמה פעמים על כך שעיבור זה כשהוא מסכים עם הבורא, בביטול כלפי הבורא. האם יהיה נכון שאנחנו כעשירייה נבקש שהבורא יעשה איתנו את מה שהוא רוצה?

כן, בדיוק כך.

שאלה: אמרת שכל באי עולם קובעים מי עכשיו ייוולד, מה זה אומר?

שבסך הכול כל האווירה שאדם נולד בה, גם בעולם שלנו וגם ברוחניות, היא קובעת איזה סוג אדם הם רוצים שייצא, שזה מתוך הרשימות שעכשיו מתגלות בתהליך התיקון של אדם הראשון, של כל המערכת.

שאלה: הרב"ש כותב באחד המאמרים שאדם שמוכן לבטל את עצמו, פעם אחת הוא מוכן לוותר על תענוגים מיותרים ופעם אחת הוא מוכן לוותר על מציאותו לגמרי. האם זה קשור לעיבור?

זה שייך לעיבור, כן. כשאדם מבטל את עצמו, מוותר על כול מה שיש לו, רק להיות דבוק יותר דרך הקבוצה בבורא, זה נקרא "דרך כניסה לעיבור".

שאלה: אפשר עוד על ה"לא צריך לדאוג מה נאכל למחר"?

ודאי שכן. אחרת איזה ביטול זה, אם אני לא מבטל את עצמי מכל מיני דאגות? אבל לא שאני מבטל את עצמי כדי לא להרגיש דאגות.

תלמיד: למה אדם צריך לדאוג ולמה הוא לא צריך לדאוג? אנחנו רואים שגם לרב יש הרבה דאגה, נניח על עתיד העולם וכן הלאה,

אני נמצא בדאגה איך אנחנו כולנו מתבטלים כלפי הבורא. כל העולם, כל האנושות, כל היקום, איך אנחנו מתבטלים כלפי כוח ההשפעה של העליון, שזה נקרא "הבורא", שיעשה מאיתנו מה שהוא צריך, צורת גמר תיקון, צורת הדור האחרון.

תלמיד: אז מה זה נקרא שהוא לא דואג למה שהוא יאכל מחר?

אני אישית ודאי שלא. אני דואג שהתכנית של הבורא, הרצון של הבורא, יתממש.

תלמיד: אז דאגה לעתיד היא רק כלפי הזולת.

כלפי הבורא, זה הקובע. רצון הבורא אני רוצה שיתממש. לכן אני דוחף את כולם, משתדל למשוך את כולם לאותה הצורה שנקראת "גמר תיקון".

קריין: קטע מספר 3, כותב רב"ש,

"האדם בזמן שהוא יכול לבטל את עצמו, בקצת זמן ובזמן זה הוא אומר אני רוצה עכשיו לבטל עצמי לקדושה, היינו לא לחשוב עכשיו על אהבה עצמית, אלא שהוא רוצה עכשיו לעשות נחת רוח להקב"ה.

והוא מאמין למעלה מהדעת אף על פי שהוא עוד לא מרגיש שום דבר, הוא למעלה מהדעת שהקב"ה הוא שומע תפלת כל פה, ולפניו קטן וגדול שוים, וכמו שהוא יכול להושיע לגדול שבגדולים, כמו כן הוא יכול לעזור לקטן שבקטנים. וזה נקרא בחינת "עיבור", היינו שעובר מבחינתו עצמו, לבחינת רשותו של הקב"ה."

(הרב"ש. מאמר 31 "ענין יניקה, ועיבור" 1986)

אני מקווה שאתם תעברו על זה גם במשך היום ותראו כאן אולי עוד דברים, אבל אם אתם עוברים ויש לכם שאלות, אז תרשמו אותם ואנחנו נברר אותם. אנחנו צריכים לחשוב גם על אלו שלא נמצאים איתנו ושיבואו אחר כך, ובכלל על כל האנושות, שתצטרך אולי גם בכל זאת לשאול על המצבים הללו.

קריין: 4, מתוך "שמעתי" מ"ב, אומר בעל הסולם,

"כתוב "בטל רצונך מפני רצונו". היינו לבטל את הרצון לקבל שבך, מפני הרצון להשפיע, שהוא רצונו של ה'. זאת אומרת, שהאדם יבטל אהבה עצמית מפני אהבת ה', שזה נקרא שיבטל את עצמו לה', שזה נקרא בחינת דביקות. ואח"כ ה' יכול להאיר בתוך הרצון לקבל שלך, מפני שהוא כבר מתוקן בבחינת מקבל בעמ"נ להשפיע. וזה שאומר "כדי שיבטל רצונו מפני רצונך". שפירושו, שה' מבטל את רצונו, היינו סוד הצמצום, שהיה מטעם שינוי צורה. מה שאין כן עכשיו, שכבר יש השתוות הצורה, לכן יש עכשיו התפשטות האור להרצון של התחתון, שקבל תיקון בעל מנת להשפיע, כי זהו מטרת הבריאה להטיב לנבראיו, ועתה יכול זה לצאת לפועל."

(בעל הסולם. "שמעתי". מ"ב. "מהו, שראשי תיבות אלול "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה")

שאלה: בקטעים 1 עד 3 שקראנו היה כתוב על אמונה. אדם צריך להאמין מעל הדעת שהבורא יכול להושיע, וגם שהנשמה היתה פעם כולה מחוברת. מה הקשר בין ביטול לאמונה הזאת?

זאת אומרת, שאני בצורה פשוטה, כמו שעכשיו אני נמצא, אני צריך לקבל את הדברים האלה כאילו קיימים. אמנם אני לא יודע, לא מבין, אבל ככה זה. אני מקבל אותם ופועל בזה. ללא שום קשר לחיים שלי הגשמיים, סך הכול רק כלפי הרוחניות. עוד נדבר על זה.

תלמיד: דיברת על ביטול, כאילו אין תנאים מוקדמים בביטול. ופה זה נשמע כמו מין תנאים, צריך להאמין ככה וככה?

כן, בביטול אין לנו תנאים. אנחנו פשוט צריכים לבטל את עצמנו מכל וכל, לפי מה שהבורא מציג לנו. בדרך כלל זה קורה כשאתה נמצא בפרשת דרכים, ללכת או בכוח השפעה, או בכוח קבלה. מה אתה עכשיו בוחר לעצמך, במה להתעסק. לבצע את פעולת החיבור, או פעולת הלימוד, או פעולות אחרות גשמיות.

תגיד לי בבקשה, מה אתם ממליצים כנושא לסדנה?

תלמיד: בדיוק מה שדיברנו כל השיעור, הנושא של הביטול לעליון. זה גם יהיה הנושא של הסעודה שלנו. זה הנושא של החיים שלנו. זה כל מה שאנחנו מתעסקים בו עכשיו. כניסה לעיבור דרך הביטול לעליון.

אז מה השאלה שאנחנו עכשיו צריכים לדון עליה כולנו יחד?

תלמיד: ראינו את הסרטון של איך זה קורה בגשמיות. ואנחנו רוצים לדעת איך זה קורה אצלנו ברוחניות. איזה תהליך בצורה רגשית עובר איתנו בעשיריות. איך אנחנו עושים את העבודה של הכניסה לתוך הביצית, לתוך הרחם, איך אנחנו מתבטלים כלפי העליון.

רק על ידי הביטול. כמו שאתה לא יודע מה אתה עושה בזמן שאתה עושה ילדים. אתה לא יודע, אתה עושה, בגלל שזה אינסטינקט. כך אנחנו צריכים לעשות את הפעולות שלנו הרוחניות כדי להתכלל כעובר רוחני בתוך הרחם הרוחני. מה אנחנו צריכים לעשות שאנחנו חלקי המלכות, כשאנחנו מתחברים יחד כולנו, זה נקרא דרך הזעיר אנפין, שזה קו ונכנסים לבינה, לאמא ושם מתחילים להתפתח. איך אנחנו צריכים להיות מבוטלים, ואיך אנחנו צריכים אז להגיע למצב שמתוך כל הביטול שלנו, אחד כלפי השני, ולבורא, איך אנחנו יכולים להגיע למצב של עובר.

יש לנו כאן הרבה שאלות. האם בזה אני מאבד את עצמיותי ומרגיש רק עשיריה, או שאמנם אני מבטל את עצמי, אבל אני מתחיל על ידי זה דווקא לפתח את עצמי יותר ויותר. ואז בעשיריה, אני מתפתח כשנמצא בה. או שיחד איתה אנחנו מגיעים לאיזו שותפות שאין יותר אני וחברים, אלא רק חברים קיימים ואני איתם יחד, כמו שכותב רב"ש. מה קורה בנו בזמן שאנחנו הולכים לקראת העיבור. ודאי שהביטול צריך להיות שלם, כמו שאנחנו קראנו. אבל מה קורה מהתוצאה הזאת איתנו? אמנם זה מבלבל אותנו. האם אתה יכול לפרמט את השאלה?

שאלה: מה קורה איתנו בזמן שאנחנו נכנסים לעיבור?

ומבטלים את עצמנו לגמרי, כל אחד כלפי העשיריה, ודרך העשיריה כלפי הבורא.

אז שוב תחזור על זה, ומזה נתחיל את הסדנה.

תלמיד: מה קורה איתנו שאנחנו מבטלים את עצמנו כלפי העשיריה, או דרך עשיריה כלפי הבורא?

בסדר. מקצר, אבל גם זה מספיק. אז בני ברוך העולמי, נעשה על זה סדנה, ונמשיך עד שיעור הצהרים, עד כמה שאפשר יותר ויתר בחיבור, ובפעולת החיבור בינינו. שנרגיש שאנחנו באמת כל הזמן, כל אחד ואחד, רוצה לבטל את עצמו ולהתקשר לאחרים, לכל האחים שלנו שבכל העולם. דרך העשיריה, אבל בעצם בכל הקבוצה שלנו הגדולה. זו בעצם גם עשיריה אחת.

סדנה

קריין: איך אנחנו מבטלים את עצמנו לגמרי, כל אחד כלפי העשיריה, ודרך העשיריה כלפי הבורא?

*

(סוף השיעור)