שיעור בוקר 03.07.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

העבודה בעליות וירידות – קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: אנחנו לומדים את הנושא שלנו "עבודה בעליות וירידות", נקרא קטעים נבחרים מהמקורות בנושא "עבודה בעליות וירידות".

אני אשתדל לקרוא ולהסביר, כי באמת הנושא הוא מאוד חשוב. הוא גם מאוד מרגש, כי אנחנו נמצאים כל פעם בעליות וירידות ואיך אנחנו צריכים לעבוד איתן, גם בעליות ובירידות, להוציא מהן מקסימום תועלת. וכמו גלגל, אומנם חצי מתקדם קדימה, וחצי מתקדם אחורה, איך אנחנו יכולים לעבוד עם שני החלקים האלה כך, שגם העליות וגם הירידות ודווקא במיוחד הירידות, יקדמו אותנו.

כי סך הכול מה שאנחנו צריכים זה חיסרון. השפע נמצא סביבנו, "כבודו מלא עולם" מה שנקרא, האור הוא אין סוף, רק את החיסרון אליו אנחנו צריכים. ולכן דווקא הירידות, אם אנחנו משתמשים בהן נכון, אנחנו מגלים את החיסרון בצורה נכונה ואז בא, מגיע האור, מתקן את החיסרון שיהיה מתאים לגילוי האור בו, וכך אנחנו מתקדמים כל פעם.

לכן אנחנו צריכים לכבד מאוד את הירידות ולהבין שדווקא בהן אנחנו מגלים את הכלי הנכון להתקרבות לבורא. לכן העבודה בעליות ישנה גם כן, אבל עיקר העבודה היא בירידות, מה שנקרא "בלילות". ומי שמכין את עצמו לזה, הוא מרוויח בזמן, בקצב וגם בטיב ההתקדמות. כי זה כמו שאנחנו רואים מכל מיני כתבי מקובלים, מ"תהילים" של דוד המלך, עד כמה המקובלים היו תמיד לומדים ועושים איזו עבודת חיבור דווקא בלילות, לילות גשמיים, אסטרונומיים, כסמל של העבודה שלנו בחושך. כשאנחנו רוצים להעלות את הכלים השבורים מאדם הראשון ולצרף אותם לחיבור בינינו, ולהכין מהם מקום לתיקון שנעשה על ידי האור ולמילוי, זו העבודה.

לכן בעצם בניגוד לכל העולם, וגם בניגוד למתחילים שלא כל כך אוהבים את הניתוקים והירידות, אנחנו שמתקדמים, צריכים יותר ויותר להרגיש עד כמה דווקא בירידות יש טעם מיוחד. כמו שאין אוכל בלי תבלינים, אי אפשר לאכול בלי מלח, בלי פלפל, בלי כל מיני תוספות, כך אנחנו צריכים להבין שדווקא התוספות האלה שאנחנו מוסיפים מהחסרונות שלנו, הן נותנות טעם לאור ודווקא הן, הן שעושות את האור מורגש פי תר"ך פעמים יותר מאשר בלי הכניסה שלנו לחושך.

ולכן אנחנו צריכים לשים לב איך לעבוד בירידות, בחושך, במצב שאנחנו בהתחלה לא כל כך מרגישים שיש בזה תועלת, שיותר טוב היה בלי ירידות, בלי בעיות, בלי חושך, בלי פירוד, בלי אכזבה, אבל אחר כך אנחנו מתחילים כן להעריך את המצבים האלו, כי דווקא על ידם, דווקא כשעוברים דרך המצבים האלו אנחנו מרגישים טעמים מיוחדים, כניסות מיוחדות שמחזיקים יותר נכון באור כטוב, כי נקודות החושך האלה, מצבי החושך האלה, נותנים לנו טעמים באור, אחרת זה סתם אור ללא שום טעם.

כמו שתיקחו נגיד משהו מתוק, סתם מתוק, במאה אחוז מתוק, אי אפשר לאכול אותו. מה שאין כן, כמו שאתם יודעים, כשעושים עוגות, מוסיפים לשם רום, קוניאק, כל מיני כאלה אפילו דברים חריפים, מלח, פלפל כדי לעדן את טעם המתיקות, כי כמו שאנחנו כבר לומדים, אי אפשר לטעום את האור בלי החושך, יתרון האור הוא דווקא מתוך החושך.

לכן העבודה בעליות וירידות צריכה להיות כל הזמן, כל הזמן כך בזה אחרי זה. כמה שאנחנו יכולים להבליט את החושך, להרגיש בו חסרונות, להרגיש בו כל מיני הבחנות כאילו שליליות, דווקא על ידי זה אנחנו יותר יכולים לגלות את האור כטוב. והטוב שמגלים באור, הוא דווקא בא בגלל שטעמנו את החושך.

לכן אנחנו כשמשתוקקים למצב הסופי, המושלם, גמר התיקון, בדרך אנחנו צריכים לגלות את כל החושך שיש, שהבורא הכין לנו דווקא בשבירת הכלי דאדם הראשון, זה מה שהוא עשה, זה מה שהכין לנו, ועל ידי שאנחנו מגלים כל פעם עוד יותר ועוד יותר רשימות מהשבירה, על ידי זה אנחנו יותר ויותר יכולים להרגיש טעמים, כל מיני הבחנות שבאור ביחס הבורא אלינו.

בואו אנחנו נתחיל את הפסוקים האלה ונראה מה שכותבים על זה רב"ש, בעל הסולם.

"כל דבר שהאדם רוצה לטעום איזה סטעם שהוא, אם כדאי שהוא ישתמש עמו, הוא מוכרח ללמוד אחד מהשני, כמו שכתוב "כיתרון האור מתוך החושך". כמו שאין האדם מסוגל להנות מהמנוחה, אם הוא לא יודע מה זה עייפות.

לכן מוכרח האדם לעבור תהליך של עליות וירידות. אבל לא להתפעל מהירידות, אלא הוא צריך להתאמץ, שלא יברח מהמערכה. לכן, הגם בזמן העבודה, הוא מוכרח לדעת, שהם שני דברים. אבל בסוף העבודה, הוא רואה, שהאור והחושך הם כמו שני רגליים" כמו דבר אחד כי הם משלימים זה את זה, "המביאים את האדם להמטרה."

(הרב"ש. מאמר 34 "מהו יום ולילה, בעבודה" 1988)

תקרא שוב.

קריין: קטע מס' 1.

"כל דבר שהאדם רוצה לטעום איזה טעם שהוא, אם כדאי שהוא ישתמש עמו, הוא מוכרח ללמוד אחד מהשני, כמו שכתוב "כיתרון האור מתוך החושך". כמו שאין האדם מסוגל להנות מהמנוחה, אם הוא לא יודע מה זה עייפות.

לכן מוכרח האדם לעבור תהליך של עליות וירידות. אבל לא להתפעל מהירידות, אלא הוא צריך להתאמץ, שלא יברח מהמערכה. לכן, הגם בזמן העבודה, הוא מוכרח לדעת, שהם שני דברים. אבל בסוף העבודה, הוא רואה, שהאור והחושך הם כמו שני רגליים המביאים את האדם להמטרה."

(הרב"ש. מאמר 34 "מהו יום ולילה, בעבודה" 1988)

שאלה: איך בכל זאת כשאתה נמצא בירידה, באמת להגיע אל הטעם של העליה, לגילוי של הבורא, של האור?

קודם כל, זה תלוי בגודל הנשמה, גדולה או קטנה, זאת אומרת אם יש לאדם כלי גדול או כלי קטן. אנחנו לא יכולים למדוד את זה כל אחד בעצמו, וכל שכן להשוות את הכלים שלנו, מה אני בין החברים ובין עשירייה לעשירייה. אנחנו עוד לא יכולים לעשות את זה, אחר כך נראה איך אנחנו יכולים למדוד ולהשוות ולהכיר בזה, ולעבוד עם זה בהשלמה הדדית.

לכן אין לנו ברירה, אנחנו צריכים לקבל את המצבים שלנו, ולהחזיק את עצמנו שבכל מצב ומצב שיש בינינו, ושיש לכל אחד ואחד בצורה פרטית, כל המצבים האלה מוכרחים להתגלות בדרך לגמר התיקון, ולכן מה שניתן לנו זה רק לזרז את ההתפתחות שלנו. וזה תלוי בכמה ש"איש את רעהו יעזורו", ככל שנתקרב זה אל זה, לפי זה אנחנו מהר מאוד נדע איך לממש את המצבים האלה, גם העליות וגם הירידות, ולגרום לכך שאנחנו נתקרב ונתחבר גם על ידי העליות וגם על ידי הירידות.

זה כמו שבעולם שלנו אנחנו מבינים שלא יכול להיות אחד ללא השני. קחו חשמל, מגנט, מכל כוחות הטבע, משיכה, דחייה, כל מיני דברים, לא יכול להיות כוח אחד אם לא עומד כנגדו, אחריו, הכוח השני. גם אצלנו, ואנחנו צריכים להבין את זה, לא כמו ילדים קטנים, שיכול להיות רק מתוק, זה בלתי אפשרי. אנחנו מבינים שזה חייב להיות גם עם דבר שכנגדו. כמו שכתוב, שכל דבר שמתברר הוא מתבאר רק מדבר שכנגדו, ודווקא כששניהם משלימים זה את זה, אז אנחנו יכולים להבין מה זה אור ומה זה חושך, אחרת לא היינו מזהים בכלל אף אחד מהם.

תלמיד: כן, אבל כשמתגלית לך ירידה, איך אפשר לתאר את השיטה היעילה ביותר להשתמש בירידה?

השיטה הכי טובה לעבוד בזמן הירידה היא שאני מתחיל להעריך את הירידה ומקבל אותה כמו את העליה. שיתרון האור מתוך החושך, ולכן לחושך יש תפקיד לא פחות מהאור, ואני מתייחס לשניהם בצורה יצירתית, לא יכול להיות אחד ללא השני. ולכן המצבים שאני עובר בחושך צריכים להיות בשבילי מצבים שאני דווקא מבין בהם יותר, מרגיש בהם יותר, אני מתחיל לראות יותר את עבודת הבורא עלי, לָמה הוא עושה את זה עלי, מה הוא עושה, מה הוא רוצה? ואני מתחיל ליהנות מהמצבים האלה של חושך ממש כמו באור.

אנחנו רואים שיום ולילה, לפי חכמת הקבלה היממה מתחילה מהערב, "ויהי ערב ויהיה בוקר יום אחד". אז קודם כל תמיד כל מצב מתחיל מחושך, מלילה, מזה שהאדם לא מקבל את האור. למה לא מקבל את האור? כי מתגלים בו כלים חדשים שבורים, כי אנחנו כולנו תוצאות משבירת אדם הראשון, ואז הכלים האלה שמתגלים מביאים לנו חושך. ואנחנו צריכים לארגן את החושך הזה בתוכנו, ולהכין את היחס שלנו לחושך כך שדרך החושך נתחיל לראות את האור.

כי אין באמת חושך, הכול מלא אור, רק מתוך זה שכדור הארץ מסתובב סביב השמש, כדור הארץ זה הרצון, "ארץ" זה רצון, הוא מסתיר מאיתנו את האור ואחר כך מגלה. כך זה גם ברוחניות, אנחנו מקבלים את החושך מפני שיש תוספת רצון לקבל שמתגלה, בזה אחר זה, בזה אחר זה. אז כשמתגלה רצון לקבל יותר גדול אנחנו מרגישים חושך, אנחנו מתייחסים אליו נכון ואז הופכים אותו ליום חדש, לאור חדש. ושוב כשאנחנו משתמשים בו במלואו אז מגיע שוב חושך, אבל זה כבר חושך חדש, לילה חדש, ואנחנו שוב מכינים את עצמנו ליום חדש. וכך מחושך לאור, מחושך לאור, זאת העבודה שלנו.

תלמיד: אז אנחנו יכולים בתור מקובלים או תלמידי מקובלים לסובב את כדור הארץ?

זה תלוי בנו, ודאי. כתוב שישראל ממהרים את הזמנים, "מקדשים את הזמנים". כך כתוב. שהכול תלוי בנו. עד שאנחנו מגיעים למצב שאין הבדל בין חושך לאור, אלא הכול יום אחד.

תלמיד: מה זאת אומרת שאין הבדל?

אם הגעתי לתיקונים, אז אין בשבילי חושך ואור, אלא הכול יום אחד, הכול אור אחד, אור אין סוף.

תלמיד: האם זה בגלל שאנחנו מקבלים את החושך והאור באותה צורה, או שהמהירות כל כך מהירה?

אתה מדבר כמו ארכיטקט. מתגלה יום בלבד, אור בלבד, מפני שאנחנו מתעלים מעל הרצון לקבל, מעל כדור הארץ, ושם זה רק אור.

שאלה: מה ההבדל בין ירידה שנגרמת כתוצאה ממילוי בצורה ישירה, לבין ירידה שמגיעה כתוצאה מהתקדמות נכונה?

אנחנו לא יודעים מאיפה ולמה באה ירידה, אבל אנחנו יכולים לזרז את הזמנים. זאת אומרת גם לקרב את הירידות החדשות שעליהן יהיו עליות חדשות, וכך זה יהיה. אבל על ידי מה אנחנו יכולים לגרום לעליה וירידה, בדיוק, זאת אומרת לא בדרך כלל אלא בדיוק, אנחנו לא יודעים, כי זה תלוי ברשימות שצריכות להתגלות. וזה גם תלוי בזמנים כלליים, בקבוצה, בעשיריות אחרות הסמוכות לנו וכן הלאה.

שאלה: מה זה נקרא להבליט את החושך, ואיך אנחנו עובדים איתו נכון בעשירייה?

יש לכם מספיק מאמרי רב"ש שהוא כותב על זה. אנחנו צריכים להתייחס לחושך כמו לאור, וקודם כל לקבל את המצבים האלה, שהם מגיעים מהבורא. ולכן אם אני מתייחס ישירות למקור, לבורא, אז לא צריך להיות חשוב לי מה אני מקבל ממנו, או חושך או אור, העיקר שאני משתמש במה שאני מקבל ממנו, כך כדי להתקדם אליו.

תלמיד: ומה זה נקרא להבליט אותו, להגדיל אותו כביכול?

להגדיל את מה?

תלמיד: את החושך.

אני פשוט נותן לחושך חשיבות לא פחות מהאור.

שאלה: רב"ש כותב לנו שעליה וירידה הן שתי רגליים שמובילות למטרה. מה המטרה שאדם צריך לשים לפניו בכל מצב שמתגלה?

שהוא יתעלה מעל החושך והאור כך שהעיקר בשבילו זה הקשר לבורא, עם המקור. שהבורא הוא המקור לחושך ולאור, ואני רוצה על ידי הרגשת החושך והאור להתקשר אליו. ואז בשבילי לא חשוב אם זה חושך או אור, העיקר שאני כל הזמן מכווָן למקור שלהם, לבורא.

שאלה: כתוב, "כל דבר שאדם רוצה לטעם איזה טעם שהוא". מה זה הטעם הזה בדיוק, איך אני יודע איזה טעם לבקש, להוסיף?

כל דבר שאדם רוצה לטעום איזה שהוא טעם, אם כדאי להשתמש עימו, הוא מוכרח ללמוד אחד מהשני. זה תמיד כך, "כיתרון אור מתוך חושך", זאת אומרת, זה בעיקר מה שאנחנו צריכים, זה העניין, כמו שאין אדם מסוגל ליהנות מהמנוחה, אם לא יודע מה זו עייפות. לכן אנחנו נמצאים בחילוף המצבים, ריחוק קירוב, ריחוק קירוב, כך הבורא כל הזמן עוסק איתנו.

כמו שאנחנו מלמדים נניח ילד קטן ללכת, שמים אותו לפַנינו, מחזיקים אותו בידיים, הוא בקושי עומד, אבל אנחנו רוצים שהוא יתחיל ללכת, אז אנחנו עוזבים אותו ומזיזים את עצמנו ממנו, ואז אין לו ברירה הוא עומד ובוכה, אבל מאין ברירה הוא עושה איזה צעד קדימה ותופס את הידיים שלנו. אנחנו שוב עוזבים אותו ומזיזים אחורה, אין לו ברירה והוא שוב הולך קדימה. בדיוק כמו שאנחנו מלמדים את הילדים, כך אנחנו, כך הבורא מלמד אותנו.

שאלה: למה החושך עבור המקובל הופך לחשוב יותר מהאור?

מפני שבחושך מתגלים כל מיני חסרונות נכונים שמבדילים אותנו מהבורא, מביננו ומהבורא ואז אנחנו יכולים לתקן אותם ולהתקרב. אי אפשר בלי חושך, אני לא יודע לאן אני מתקרב, מה צריכים לתקן, איפה התנועות שאני צריך לעשות בתוכי כדי להיות יותר מחובר עם החברים ועם הבורא.

לכן הרגשת החושך היא הכרחית ודווקא מקובלים ידועים שעושים עבודה בלילות. יש בלילה משמרות, ובלילה אנחנו בונים את הכלים שלנו לאור, וכשהכלים שלנו בנויים, מוכנים, אז האור מתגלה בהם וזה נקרא "יום".

זאת אומרת, אין יום ואין לילה, אנחנו נמצאים בעולם שהוא כולו אור, הבורא נמצא וממלא את כל המציאות. זה לא כמו אור השמש שאנחנו רואים את השמש או לא, אלא אנחנו נמצאים במצב שהוא כולו אור, ואז מגיע חושך מתוך זה שאנחנו לא יכולים לגלות את האור מחוסר הכלים שלנו. ואם אנחנו מכינים את הכלים שלנו, אז אנחנו מתחילים לאט לאט לראות שהאור קיים ואנחנו קיימים בו, וזה תחילת היום, ואנחנו עוברים כך את הרגשת האור כיום. ואחר כך שוב מתגלות רשימות חדשות מקולקלות ולאט לאט, זה כמו שהשמש שוקעת, אנחנו נכנסים לערב וללילה.

ושוב אנחנו מתקנים את הכלים השבורים שלנו שהתגלו עכשיו בסוף היום, ומכינים את עצמנו ליום הבא. ואז כשאנחנו הכנו אותם, אנחנו מגלים שוב את האור, יום של מחרת, וכך אנחנו מתקדמים. זאת אומרת, אנחנו קובעים, כל אחד, כל עשירייה קובעת לעצמה מתי זה יום ומתי זה חושך, מתי זה לילה ומתי זה יום. כך זה.

שאלה: האם ההרגשה של העלייה יכולה להביא נזק להתקדמות שלנו, ואם כן מה עלינו לעשות?

רק דבר אחד יכול להביא נזק להתקדמות שלנו, זה שאנחנו לא מספיקים להתחבר בינינו. כשמתגלה איזה ריחוק בינינו בכל מיני צורות ואופנים, אנחנו צריכים מיד לעבוד עליו כדי לסלק אותו, לסלק זאת אומרת להיות מעליו, להכניס את הריחוק הזה דווקא לתוך העבודה שלנו, שאנחנו מכסים אותו עם החיבור, וכך את כל הרחוקים שמתגלים אנחנו מכסים אותם בחיבורים בינינו.

שאלה: האם ההרגשה של פחד ממצבי חושך זו גם הבחנה שמגיעה על ידי האור?

כן, ודאי שזה מגיע על ידי האור. בעצם אין חושך, האחוריים של האור, הצורה הפוכה של האור זה נקרא "חושך". יש שתי שפות בחכמת הקבלה, עברית וארמית, בעברית אור זה נקרא "יום", "אור", ובארמית "אורתא", שזה גם כמו אור, אבל בגלל שזו שפה הפוכה אז זה לילה.

זאת אומרת, אין הבדל, אלא רק כלפי האדם איך שהוא מקבל. ארמית זה בא מצד הכלים, והעברית באה מצד האור, ושתיהן עובדות כך עלינו.

שאלה: מה הן ההשלכות כלפי חבר שבורח מהמערכה?

הוא לא נמצא לא בעליות ולא בירידות שלנו, אלא כאילו נפל מההתקדמות הזאת. אנחנו צריכים איכשהו לעזור לו לא לגמרי ליפול, לראות אותו כחולה, כמו שלא יכול לעשות משהו בינתיים, אבל להשאיר לו מקום. כמה שאפשר אנחנו משאירים לו מקום, ואם הוא ירצה לחזור שיחזור. רק בתנאי שהוא לא מפריע, שממש לא רוצה להזיק לנו. אם הוא רוצה להזיק לעשירייה, אז אנחנו כבר מפסיקים איתו כל קשר.

שאלה: מה לא עשיתי נכון אם ביקשתי מדרגה חדשה, והיה לי כוח לבקש רק בצורה מכאנית, ויש הרגשה כזאת שנפלתי לרמת בהמה?

לא על זה אתה צריך להתפלל, אתה צריך להתפלל רק עבור החיבור עם החברים ולא עבור שום דבר אחר, כי זה הכלי שבו אתה תגלה את המדרגה הבאה שלך, אל תשכח מהכלי.

שאלה: מורגש שרק כאשר יש לחצים ופחדים חזקים ממש בכלים של העולם הזה, רק אז אני מוצא נחיצות וצורך ממש להתקשר בצורה שלמה עם העשירייה, עם הבורא, ובשנייה שיורדים הלחצים נאבדת אותה הנחיצות והחיסרון הנכון. זה יוצר הרגשה מאוד מפחידה שבזה אני מזמין כל הזמן לחצים מהעולם הזה כי רק אז יש הזדמנות לקשר עם בורא ועם חברים?

זה עדיין חוסר קשר, חוסר אמונה, זה יבוא, רק להמשיך ולהמשיך כמה שיותר בתדירות.

שאלה: אני שם לב שבעבודה שלנו כ- 90% מהזמן אני נמצא באיזה מצב ביניים, לא עליה ולא ירידה, איך בצורה מושכלת לקדם את עצמי מהמצב הזה?

אני מבין אותך, כאלו מצבים נמצאים ועוד יבואו, ואני ממליץ לעשות את זה על ידי קשר מכאני עם החברים, ועל ידי הפצה, על ידי זה שתהיה לך איזו קבוצה שאתה מסביר שם מה היא חכמת הקבלה ואתה מושך אנשים להתקרב לזה. על ידי זה אתה תוכל לזרז את הזמנים, ולשנות אותם כך שכל זמן, כל מצב הוא יהיה בולט. אבל אם אתה לבד או הקשר ביניכם הוא חלש, אז אתם כאילו תלויים באוויר.

קריין: קטע מספר 2.

"האדם צריך לתת תשומת לב על זה, ולהאמין, שה' מטפל עמו, ומדריכו ללכת בהמסלול המוביל להיכל המלך. נמצא, שהוא צריך לשמוח בזה, שה' משגיח עליו, ונותן לו גם הירידות. כלומר, שהאדם צריך להאמין, כמו שהאדם יכול להבין, שה' נותן לו את העליות, שזה בודאי אין האדם יכול לומר, שהוא בעצמו מקבל את העליות, אלא שה' רוצה לקרב אותו, לכן הוא נותן לו העליות. כמו כן האדם צריך להאמין, שגם הירידות נותן לו ה', בגלל זה שהוא רוצה לקרבו." 

(הרב"ש. מאמר 6 "מתי האדם צריך להשתמש עם גאוה, בעבודה" 1990)

אני רואה שזה ברור, אבל זה אומר הרבה, זאת אומרת גם עליות וגם ירידות, אני משייך לבורא, ואם אני מרגיש באחד מהם יותר מהשני, זה סימן שהרצון לקבל שלי עדיין מכוון אותי למצב יותר נוח, שיש שם יותר תענוג. ואם אני מתקן את הרצון לקבל, אז אין עליות וירידות, הכול זה מצב של חיבור עם הבורא.

שאלה: קודם שמענו שכל עשירייה צריכה להחליט בעצמה האם היא בעליה או בירידה, השאלה איך היא עושה את הבירור הזה, איך היא מגיעה להחלטה הזו?

קודם כל שהאדם יידע בדיוק באיזה מצב הוא נמצא, ואם יש קשר ביניהם אז הם כבר יכולים לדבר על המצב המשותף ביניהם. אבל אם אין קשר ביניהם, אז מילים לא יעזרו, הם לא יכולים להתקרב על ידי זה שידברו. אנחנו לא נמצאים באיזה חיבור כמו בממשלה, או באיזה מקום שאנחנו עושים איזו אסיפה ועל ידי זה [מבררים], אנחנו צריכים פשוט להרגיש שאנחנו נמצאים יחד במצבים האלו, במאמצים שלנו, בעליות, בירידות, ולכן הדיבורים לא כל כך עוזרים, זה צריך להתבהר מההרגשה המשותפת שלנו. השאלה שלך היא לא מציאותית ברוחניות, היא מציאותית כשאתה יושב עם אשתך או עם הקרובים שלך או בעבודה איכשהו, ואתם מדברים על היחסים ביניכם. ברוחניות זה לא כך, ברוחניות מתוך זה שאנחנו משתוקקים למטרה אחת, לסגנון אחד, אנחנו מתחילים להרגיש שבזה נמצאים. ההרגשה המשותפת צריכה להתבהר בינינו, אחרת אלה סתם יהיו מילים.

שאלה: האם נכון לחשוב שאם אני חושב על העשירייה ועל הבורא זו עליה, ואם אני לא חושב זו ירידה?

אפשר להגיד גם כך, זה ודאי אחד מהסימנים.

שאלה: רציתי לשאול לגבי תרגיל שנתת לבחון את המצב של העשירייה, וראינו שכולנו כל הזמן או בירידה או בעליה. איך להבין את זה, את התוצאה הזו, כשבעיקרון בעשירייה חלק צריך להיות בעליה וחלק צריך להיות בירידה?

זה אחר כך. אם אנחנו עובדים בינינו ומשתוקקים כל הזמן להיות בעליה, כך שאפילו בירידות שלנו אנחנו מתחילים להתחשב בהן כעליה, אז יוצא שאנחנו משלימים זה את זה וכך אנחנו מתגלגלים, כמו גלגל. זה נקרא שאנחנו עושים כבר גלגולים בינינו, יחד, שאם אנחנו מתחברים במצבים האלו, אז חלק למעלה, חלק למטה, חלק בכל מצב, אבל אנחנו יחד מסתובבים, אנחנו יחד נמשכים לאותה מטרה, אנחנו משלימים זה את זה בהרגשה, בהבנה, במטרה המשותפת.

שאלה: יכול להיות שיש בעשירייה חברים שהאופי הפנימי שלהם יותר מותאם לעבודה בירידות, ויש כאלה שהאופי יותר מותאם לעבודה בעליות?

זה נמצא כך, אפילו בעשיריות שלמות, אבל עדיין מוקדם לנו לברר זאת. זה יתגלה ואז אנחנו נדבר על זה.

שאלה: לגבי הירידה, ירידה זה עניין של הרגשה או זה עניין של הבנה? כי אני יכול להרגיש רע, אבל רב"ש אומר שזה דווקא טוב, זה סימן להתקדמות. איך אני קובע שאני בירידה, או אני בעליה, אם אני בכלל צריך לעשות את הקביעה הזאת?

זה שרב"ש כותב, זה רב"ש כותב, אבל איך אתה קובע, בשבילך זו עליה או ירידה?

תלמיד: זו השאלה.

לא, זו לא שאלה. העבודה שלנו להפוך את החושך לאור, ולעשות עבודה דווקא בלילות, להכין את הכלים. במידה שאנחנו מכינים את הכלים שלנו לאור, אנחנו מתחילים להרגיש בהם אור. אין לילה ויום כמו שאצלנו על פני כדור הארץ, שאנחנו מסתובבים סביב הציר שלנו, ואז יש לנו יום ולילה, תלוי באיזה צד אנחנו נמצאים כלפי השמש, אלא כאן אנחנו צריכים לעשות את העבודה המשותפת שלנו.

שאם אנחנו קובעים שהמצב שלנו זה דבקות, וכמה שהיה חושך אנחנו הופכים אותו לכלים של דבקות, אז אנחנו נכנסים ליום, לאור, "וחשכה כאורה יאיר", כך כתוב שצריך להיות. ואין חושך, אין לילה, אלא הכול זה יום, יום אחד לה'.

תלמיד: אני יכול להרגיש טוב, ולא כל כך לחשוב עכשיו על החברים, ובעצם באמת אני מנותק, יש דברים אחרים שממלאים אותי. ואני יכול להרגיש רע, גם בלי קשר לעשירייה. אז איך אני קובע אם אני בעליה, בירידה?

אתה צריך להחליט איפה אתה נמצא, בתוך הבהמה שלך, שהיא רוצה להיות במלונה ורק להרגיש שטוב לה, או שאתה רוצה להיות בנשמה שלך, ואז להרגיש שטוב לך בתנאי שאתה לא מרגיש את החושך, אלא רק את האור, מפני שאתה מקבל את זה מהבורא. וזה לא בגלל שיש חושך ויש אור, אלא בגלל שאתה מקבל את זה מהבורא, אז בשבילך הכול אור.

תלמיד: אז זו החלטה שהיא כולה בשכל, זה מנותק מההרגשה?

אני חושב שזה רק בהרגשה. אתה חושב שזה בשכל, שיהיה בינתיים בשכל. אני בכלל לא מבין איך אפשר לדבר על השכל בחכמת הקבלה, אם הכלי שלנו זה רצון.

שאלה: נדמה שאולי לא הבנתי, שאני לא מקבל בצורה נכונה את העליות והירידות, כיון שברגע שאני מרגיש את הקשר שלי עם העשירייה, באותו רגע מתגלה לי שאני שקוע לחלוטין ברצון לקבל שלי. מהו הכיוון הנכון כאן, האמיתי?

חיבור בעשירייה והכוונה עם העשירייה לבורא, זה הכיוון הנכון והטוב, ואני משתדל להיות במצב הזה, בכיוון הזה כל הזמן, למרות כל הרשימות השונות, המצבים השונים שעוברים עלי.

שאלה: האם עלינו להגיע למצב שהירידה מורגשת מחוצה לנו כמו מדען שחוקר תופעה מחוצה לו, או דווקא להיכנס פנימה ולהתכלל במצב?

רק בתוכנו, כל חכמת הקבלה זה לימוד ההרגשה, שהרצון לקבל של האדם עובר. אין יותר מה שנמצא במציאות אלא רצון, ואנחנו לומדים רק על חילופי הרצון ומה שאנחנו מרגישים בשינויים הללו.

שאלה: רב"ש פותח את הקטע וכותב, "האדם צריך לתת תשומת לב על זה, ולהאמין, שה' מטפל עמו, ומדריכו ללכת בהמסלול המוביל להיכל המלך". האם יש עצה איך לתת יותר תשומת לב?

רק על ידי הסביבה.

תלמיד: זה כללי, זה ברור לנו, אבל איך?

אין, "הכול במחשבה יתבררו", אם אנחנו חושבים בעשירייה כמה שכל אחד יכול, בכל הזמן הפנוי שיש לו, מתי שהוא מסוגל לרכז את עצמו עם העשירייה למטרה, אז הבורא מסדר לנו כאלו מצבים, שאנחנו בכל הזמן הנכון, בוא נגיד, נהיה מרוכזים לזה ונתקדם. אין מה לעשות, זה הכול.

שאלה: האם המסלול הנכון, המוביל להיכל המלך, הוא בעצם שאני שמח בכך שאני מקבל מהבורא את הירידות, ורק על ידי כך אני יכול להתקדם?

כן.

קריין: לפני שנקריא את הקטע אני חייב להגיד מילת הודיה למתרגמים, כי בכל זאת תרגמנו מסמך מקורות, מעכשיו לעכשיו, אז חייבים להגיד תודה למתרגמים שהתגייסו במסירות מאחורי הקלעים ואפשרו לנו ללמוד מסמך מקורות שבלעדיו לא היינו יכולים ללמוד. תודה רבה ונמשיך. קטע מספר 3, כותב רב"ש.

"בכל התחלה, האדם מוכרח להתחיל מחדש את קבלת מלכות שמים, ואינו מספיק מזה שהיה לו אתמול בחינת אמונה בה'. לכן כל בחינת קבלת מלכות שמים, נבחנת לבחינה חדשה, היינו שמקבל עתה חלק מחלל הפנוי, שהיה ריק ממלכות שמים, ומכניס את מקום הריק, וממלא אותו עם מלכות שמים. נמצא, שהוא בירר עתה דבר חדש, מה שלא היה מטרם שלקח את המקום ריק, ומילא אותו עם מלכות שמים. וזה נקרא, שהעלה ניצוץ חדש לתוך הקדושה, עד שמרוב עליות הוא מעלה תמיד ניצוצין מחלל הפנוי לתוך הקדושה, נמצא, שמכל ירידה וירידה, הוא בא לידי התחלה חדשה, ומעלה נצוצות חדשים." 

(הרב"ש. מאמר 6 "מהו רועי מקנה אברם ורועי מקנה לוט, בעבודה" 1991)

שאלה: מה זה אומר "מלכות עליונה", איך אנחנו מעלים לשם את המקום הריק הזה?

יש מלכות דבינה, ויש מלכות דמלכות, ואנחנו צריכים להעלות ממלכות דמלכות למלכות של בינה. מלכות זה שליטה, שליטה של רצון לקבל זה המלכות, שליטה של רצון להשפיע זה בינה, וכך אנחנו צריכים להעלות את כל הרצונות שלנו שמתגלים בנו, להשפעה.

תלמיד: ואיך אנחנו עושים את זה?

אנחנו עושים את זה על ידי זה שאנחנו מתחברים בינינו ומתפללים, מבקשים מהבורא שישפיע אור על החיבור בינינו. אם אין חיבור אין מה לבקש, אבל במידה שאנחנו מתחברים, אנחנו מבקשים שעל החיבור הזה בינינו ישפיע אור, ואז הוא משפיע את האור על החיבור בינינו שאנחנו מבקשים, זה נקרא להעלות תפילה, ואז אנחנו מרגישים חיבור שהוא ביצע, ובתוך החיבור הזה אנחנו מתחילים לגלות כוח השפעה, שזה בעצם הבורא.

שאלה: לפי הקטע אנחנו צריכים להעלות תפילה, ואנחנו אחרי כל שיעור כותבים תפילה, האם זה נכון שאלו שנמצאים בעליה הם מודים, ואלה שנמצאים בירידה הם מבקשים, אפשר לעבוד בצורה כזאת?

בטח שניתן לעשות זאת, וטוב שתעשו ככה. כל קבוצה, כל עשירייה מעלה משהו משלה. אל תדאגו, לבורא אין תור, הוא עובד עם אין סוף כניסות. כל אחד שמעלה תפילה, כבר יש לו מגע עם הבורא. הבורא בעצם מרגיש שתי פניות, או פניה עם בקשה, או פניה עם הודיה. אז אנחנו צריכים להיות באחת מהן, ויכול להיות בשתיהן יחד, אבל פניה לבורא זה הדבר היחידי שבזה אנחנו פועלים. ועל ידי זה יכולים לשנות את המצבים שלנו, להתקדם לתיקון.

שאלה: האם יש קשר ישיר בין העליות והירידות הרוחניות שלנו, לבין המצבים שאנחנו עוברים או חווים בעולם הגשמי שלנו?

את זה אנחנו נלמד אבל לא עכשיו. ודאי שיש קשר אבל ללמוד את הקשר אנחנו יכולים רק אחרי שאנחנו נשלוט בעליות, בירידות, בכל המצבים שלנו, על ידי הקשר בינינו ועל ידי קשר שלנו עם הבורא. אז נתחיל ללמוד את הדבר הזה, את המנגנון הזה, גם בצורה פרקטית. זה יבוא, זה לימוד מאוד מיוחד, מאוד יפה, אני מאוד משתוקק לזה בעצמי, כי לא הייתי בקבוצה שיכולה ללמוד את זה בצורה מעשית, ולשנות בצורה מעשית את מעשה בראשית. זה נקרא שהצדיק מתפלל והקב"ה מקיים. נקווה שנגיע לזה, הכול תלוי בכם. זה לא דבר "פנטסטי", לגמרי לא מציאותי, לא, אנחנו יכולים להגיע לזה.

שאלה: קראנו על ניצוצין, מה זה ניצוצין ואיך מתקנים אותם?

ניצוצין זה חלקי הרצונות שאנחנו צריכים לברר ולחבר אותם לאור, ואז כל אחד מהם הופך להיות לכלי, וחיבור הניצוצין בונה לנו כלי ממש נכון.

שאלה: לגבי הרגשת אור וחושך, ברור שאנחנו מרגישים אור וחושך עדיין בכלים דקבלה שלנו, אז האם ברגע שיש לנו ירידה, ויש כבר כלים דהשפעה, אנחנו יכולים להרגיש שם אור?

אור שמורגש בכלים דהשפעה זה אור רוחני, וחושך שמורגש בכלים זה חושך רוחני. על זה אנחנו מדברים.

תלמיד: אז ברגע שיש ירידה, באיזה כלים אנחנו מרגישים חושך?

בכלים דקבלה שלנו, רק שהם נמצאים עכשיו בעל מנת לקבל.

תלמיד: זאת אומרת, בכלים דקבלה שיהיו על מנת להשפיע, אנחנו נרגיש אור?

כן. אבל אין כלים אחרים, אין כלים לא דקבלה. כלי זה רצון לקבל, אלא הכוונה על מנת לקבל מביאה לנו חושך, הרגשת החושך, וכוונה על מנת להשפיע מביאה לנו הרגשת האור. אבל הרצון הוא תמיד רצון לקבל, רצון ליהנות, בזה הוא לא משתנה.

תלמיד: אז מה זה חושך רוחני?

חושך רוחני זה שאני בכלים שלי מרגיש שאני נמצא בעל מנת לקבל.

שאלה: אם יש לי מעט מדי עליות וירידות, ואני רוצה להגביר את הקצב, האם אני יכול להשתמש בעליות והירידות של הקבוצה, או של הכלי העולמי, או של האנושות אפילו, כדי להתקדם יותר מהר?

ודאי שאתה יכול. אם יש לך קשר עם הקבוצה, אז אתה על ידי זה מתקדם. אני לא מבין בכלל את השאלה.

תלמיד: נגיד עליות וירידות של האנושות, זה משהו שאפשר להשתמש בו כדי להתקדם, או שזה לא קשור?

אתה לא יכול, אין לך שום קשר לזה. רק בפנטזיות שלך, נראה לך שאתה קשור אליהם. על ידי מה? אתה נמצא איתם בכלי משותף, אתה מרגיש את הכאב שלהם, אתה שמח בשמחה שלהם, אתה רוצה להעלות אותם, להציל אותם?

תלמיד: אולי על ידי הפצה, אולי הפצה עוזרת לדבר הזה?

הפצה עוזרת, אבל זה עוד רחוק, אתה עדיין חושב איך אתה תרוויח על ידי הקשר שלך עם האנושות, ולא איך אתה יכול לגרום התקדמות לאנושות, לקרב את האנושות לבורא. אתה חושב איך אתה תתקרב, וזה קצת הבדל.

שאלה: מה זה נקרא שכל ירידה היא התחלה חדשה?

כמו שאנחנו מתחילים ללמוד את זה מ"ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד", שירידה היא לא ירידה אלא התגלות, תחילת התגלות הרשימות השבורות מהמדרגה הבאה. אז רשימות מתגלות מהמצב הבא, יותר ויותר, וכך אנחנו נכנסים ללילה, כאילו לחושך, יותר ויותר, עד שאנחנו מתחילים לעבוד עם החושך הזה. למרות שזה חושך אנחנו רוצים להיות בקשר עם המקור שלו, שזה הבורא, כמו שכתוב "לך יום אף לך לילה", וכך אנחנו מעבדים נכון את החושך עד שמגיעים לאור.

שבאותם הכלים שהם היו מקולקלים, שהרגשנו בהם את החושך, לילה, אנחנו מתחילים להתייחס אליהם אחרת, מתחילים להתפלל, לבקש תיקונים, ואז מגיעים תיקונים לאותם הכלים, ואז בהם, בתיקון שלהם אנחנו מרגישים את היום, את האור, כך זה קורה.

זאת אומרת, אותם הכלים שהיו חושך, הופכים להיות ליום, אחר כך במקומם מתגלים עוד פעם כלים חדשים, רשימות שבורות, ואנחנו שוב מתחילים להרגיש את החושך, מתקנים אותם, ומגיעים למצב שבכלים האלה מגלים את האור, מגלים את היום. הכול זה כך, פליפ פלופ, בצורה כזאת אנחנו עוברים, לילה יום, לילה יום, אבל מתחילים הכול מהלילה. "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד", מפני שאנחנו כולנו תוצאות מהשבירה, וכל מדרגה מתגלה מהשבירה.

תלמיד: אבל בירידה, מה קורה בדיוק לכלי?

בירידה אנחנו מרגישים עד כמה אנחנו רחוקים זה מזה ומהבורא.

תלמיד: כן, אבל מה קורה לכלי, זאת אומרת, למה אתה צריך ירידה כדי שיהיה כלי?

אני לא מבין את השאלה, בכלל את המשפט אני לא מבין. תחזור.

תלמיד: רב"ש כותב שכל ירידה היא התחלה חדשה, אז שאלתי למה כדי שתהיה התחלה חדשה צריך להתחיל מירידה?

מתגלות רשימות חדשות מהשבירה, מהשבירה יש לנו מלא רשימות, ממש כמו שק עם הרבה מאוד רשימות (ראו שרטוט), ואז הן מתגלות. האור משפיע עליהן ואז הן מתחילות להתעלות בהדרגה. זה נקרא שינוי הזמנים, בזה אנחנו חיים, אין יותר, זה מה שקורה. עד שאנחנו נרוקן את כל השק, שכל הרשימות יעלו למודעות ולהרגשה שלנו, למוח וללב, ואז אנחנו נממש את כל הרשימות האלה ויהיה גמר תיקון.

תלמיד: אז לפי השרטוט מה זה ירידה?

ירידה זה שמתגלות רשימות חדשות. בא רשימו והוא מעלה את עצמו למודעות שלי (ראו שרטוט), להרגשה שלי, ואז אני חי את הרשימו הזה, אני חי אותו. בהתחלה אני חי אותו כירידה, ואחר כך אני מתחיל להתייחס אליו כעליה.

תלמיד: מה ההבדל בין זה שאני מתייחס אליו כירידה לבין זה שאני מתייחס אליו כעליה?

במצב של ירידה אני חש את הרשימו הזה, את העביות שלו, עד כמה אני רחוק, עד כמה אני נמצא בחושך, בכל מיני מובנים. רע לי, גם זה חושך, וכשאני רחוק מהחברים זה חושך אחר, וכשאני רחוק מהבורא זה עוד חושך אחר, כל מיני צורות החושך, וברוחניות יש הרבה.

אם אני מתחיל לאבחן את הכלי שלי, לעשות לו דיאגנוזה במה אני חולה בתוך הרצון שלי, אני מגלה שם הרבה מאוד מקורות חולי, ואז את כל הדברים האלה אני מעלה לבורא שיתקן, ועל ידם אני מגיע לחיבור ביני לחברים, חיבור ביני לכל הכלי של בני ברוך, חיבור ביני לכל הכלי העולמי, אני מתחשב עם כולם, ובסופו של דבר את כל הדברים האלה אני מרכז ופונה לבורא, כדי לגרום לו נחת רוח.

שרטוט

תלמיד: אז מה זו בדיוק העליה? ירידה זה ברור, אבל מה זו העליה?

העליה היא שאני יכול על ידי הרשימות השבורות האלו שהתגלו בי, אני יכול לעשות במקסימום שאני מסוגל חיבור עם כל הכלים השבורים, מהעיגול הקרוב אלי, לעיגולים הרחוקים, זאת אומרת מהעשירייה לבני ברוך, לכלי הכללי, לאנושות כולה, ואת כל זה להעלות לבורא שיתקן. ועל זה כתוב, "והייתה לה' המלוכה והיה ה' למלך על כל הארץ". ככה זה.

שאלה: איך לקבוע את המצב הכללי של העשירייה, אם אנחנו עובדים דרך הרגשות שלנו ולא מדברים על זה בגלוי?

מה זה לא מדברים על זה בגלוי? אנחנו בכל זאת מבינים זה את זה, מדברים לפעמים, זה לא אסור. זה שאנחנו רוצים להראות זה לזה כמה שאנחנו משתוקקים לאהבה, אז כתוב שאנחנו צריכים להראות. אסור לנו רק להחליש זה את זה, להביא מילים של זלזול, אי אכפתיות, אבל לעורר את החברים אנחנו חייבים, ולכן כל אחד שמזהה עד כמה הוא נמצא במצב מרומם דווקא על ידי הקבוצה, הוא צריך להגיד את זה, הוא צריך לנענע את הקבוצה, להוסיף להם מצב רוח. למה שלא?

איך אני עושה את זה לפניכם יום יום, מאיפה אתם יודעים באיזה מצב אני עכשיו נמצא? האם אצלי הכול יום, הכול אור, הכול טוב ויפה? אבל אני חייב כך להופיע לפניכם, וכך כל אחד ואחד. זה נקרא "איש את רעהו יעזרו", ועל ידי זה אנחנו מתקדמים.

שאלה: איך חבר צריך להשפיע על חבר אחר שנמצא בירידה, כדי שההשתוקקות של החבר שנמצא בירידה כלפי הבורא תגדל, ויהיה לו הרבה רצון להגביר ביגיעה?

אני לא כל כך מבין את השאלה כי יש כאן בלבול בין כמה מצבים. אני צריך לראות כל חבר וחבר, עד כמה אני יכול להוסיף לו התעוררות, התרוממות, מצב רוח טוב, שמחה, גדלות המטרה, ומתוך זה גדלות החברה, גדלות החיבור בינינו וכן הלאה כמה שיותר.

ישנם אנשים שמדברים על זה יותר וישנם אנשים שמדברים על זה פחות, זה גם תלוי באדם, במצבים שאדם עובר. אבל אסור לנו לדבר על דברים שהם לא מעלים את החברים והעשירייה ובכלל את כל הקבוצה שלנו והעבודה שלנו, אלא רק לצורך זה אני צריך לעבוד. ולכן אסור לדבר על דברים שהם יכולים לגרום לאיזו ירידה. אפילו שזה אמת, אבל מה זה חשוב, אני לא מחפש את האמת באיזה מצב אנחנו נמצאים, אני מחפש את העלייה כל הזמן.

שאלה: איך החברים בעשירייה יכולים להרוויח מהמצבים שלי בעליות וירידות? איך אני יכול לכוון את המצבים האלה כך שהחברים יקבלו מזה את התועלת ולא אני?

למה לא אתה? אתה כלול איתם יחד כי זה כלי כללי. אני לא יכול לא לחשוב על עצמי, האם אני מוציא את עצמי מהכלי הזה? מהסירה שלנו? אני חייב להיות יחד איתם בכלי הזה ואז ודאי שאנחנו פועלים כל אחד כלפי השני, כולם כלפי כולם. אבל לא להוציא את עצמו. זה מצב לא אמיתי שאתה לא חושב על עצמך, אתה חייב לחשוב גם על עצמך. זה כך גם בתפילה שאנחנו מתפללים "על אלו ועל אלו ועל אלו ועלינו". בסוף זה "ועלינו", ככה כתוב בסידור התפילות.

שאלה: הרשימות מתגלות כל הזמן ואני לא מרגיש שאני מספיק לעבד אותן. האם יש איזה סדר בגילוי הרשימות והאם יש קשר בין עליות וירידות?

הרשימות מתגלות לפי סדר השבירה מקל לכבד, לפי הכלל "מעלים בקודש ולא מורידים בקודש", ולכן אנחנו צריכים כך לעבוד. אני לא עובר לרשימו הבא אם לא תיקנתי את הרשימו הקודם. לכן אל תחשוב שאתה צריך למהר לתקן את הרשימו אחרת אתה לא מספיק והם בורחים ממך ומתקדמים. הרשימות לא מתקדמות לאף מקום, אתה תצטרך לעבור אותן ולתקן אותן אחת אחת. לכן אל תתעצל ותתקן מה שיש לך בכל רגע שזה מתגלה.

שאלה: במצב של בלבול ואיבוד שליטה האם זה עליה או ירידה? ומה הן הפעולות שלי כדי להתקדם למצב הבא בצורה יעילה?

אנחנו לא מתחשבים כל כך בהרגשה מקרית שיש לי, שאני מבולבל, שאני מבין פחות או יותר, או עצוב או שמח, לא כל כך. אנחנו מתחשבים רק עד כמה אני יכול את כל המצבים האלה לחבר לעשירייה ולבורא. כי זה המימוש הנכון, בכל יתר הפניות והסיבובים שאני אעשה אני רק אבלבל את עצמי ולא אתקן שום דבר.

לכן כל העבודה שלי, ברגע שאני מרגיש מצב חדש, אני רוצה את המצב הזה לקשור לעשירייה, להתחבר עם המצב הזה לעשירייה ויחד עם העשירייה לבורא, לא לבד אלא עם העשירייה יחד לבורא, ואז אני כבר מרגיש את עצמי שאני נמצא במצב הנכון, שאני מממש את המצב שלי נכון. אז קודם כל את זה, פשוט לברוח עם העשירייה לבורא כמו שתינוק רץ לאימא שלידה בטוח טוב לו, ושום מימוש אחר אני לא רוצה.

שאלה: אנחנו קוראים מזמורי תהילים בתרגום שלך, וכתוב שדוד המלך אומר "אני, בשבילי". אנחנו הרי יודעים שהוא כלל בתוכו את כל ישראל, אז איך להזדהות נכון? כלומר איך להתפלל על הנשמה שלנו כך שהיא תכלול בתוכה את כולם?

דוד המלך הוא מלכות הכללית ולכן ספר תהילים שהוא כתב,Psalm , מקובל על כל האנושות וכולם קוראים אותו, לא רק היהודים, מפני שבזה הוא מייצב את היחס של האדם לבורא ומהמצב הכי תחתון, ממלכות עצמה עד הכתר, ולכן אין ביטוי של מלכות יותר שלמה ונכונה כלפי הבורא אלא מתוך תהילים. בעל הסולם היה אומר על תהילים שזה "אור ללא כלי", ממש כך. לכן טוב שאתם קוראים.

פעם הייתי במצב כזה שהיה לי קצת זמן ועברתי על תהילים ופישטתי אותו, תסלחו לי על הביטוי הזה, אם אפשר להגיד דבר כזה ואם אפשר להתייחס כך לתהילים. אבל עשיתי את זה כי לא הייתה לי ברירה אלא לקרב אותו למתחילים שלא יודעים עברית ומדברים רק ברוסית, בצורה כזאת כדי שיבינו קצת על מה מדובר. אז הרשיתי לעצמי לקלקל את המילים הקדושות האלה של דוד המלך. כדאי לקרוא אבל להבין שזו קצת טעימה ממה שנמצא שם. הפסוקים מאוד עמוקים, זו ממש חכמת הקבלה בצורה השלמה שמלכות מתקשרת לכתר.

שאלה: בגשמיות כשמגיע חושך אנחנו הולכים לישון, נכנסים למצב ללא הכרה, למצב המתנה ורק אור היום מעיר אותנו. האם קורה משהו דומה גם ברוחניות? ואם כן איך עובדים עם זה?

כשמגיע רשימו חדש מקולקל אנחנו נמצאים במצב שנקרא "תרדמה", חושך ושינה. מפני שאנחנו נמצאים בחוסר אור אז לא יכולים כל כך לברר את הדברים וכל שכן לתקן אותם, ולכן המצב הזה נקרא "לילה". אנחנו נמצאים במצב שאנחנו לא כל כך רואים את המצבים שלנו ולכן זה נקרא "תרדמה", "שינה", וזה המצב ברוחניות. אין לילה כמו שאנחנו מתנתקים מהחיים שלנו, אנחנו מתנתקים ברוחניות מהחיים האקטיביים הרוחניים על מנת להשפיע וכן הלאה, אבל זה מה שנקרא אצלנו "לילה, חושך ושינה".

שאלה: למה הכוונה שאותו מקום ריק מתמלא במלכות שמיים?

רשימו זה חיסרון שאנחנו צריכים לעבד אותו ולגלות אותו, שאנחנו רוצים מהחיסרון הזה לעבוד לא כלפי עצמנו אלא כלפי הבורא. ואז אנחנו מתחברים בינינו, מבקשים מהבורא שיעזור לנו לתקן את הרשימו שמהרשימו יהיה כלי, חיסרון לבורא, זאת אומרת להשפיע לבורא. להשפיע לבורא אני יכול רק בדבר אחד, אם אני מקבל בעל מנת להשפיע. אז אנחנו מבקשים מהבורא שיהיה לנו כוח חיבור, על כוח החיבור שיהיה לנו כוח המסך, ושנוכל לקבל את האור בצורה כזאת שהוא יהיה בעל מנת להשפיע, שיהיה לנו חשבון נכון. את כל הדברים האלה אנחנו עושים בחיבור בינינו ובפניה לבורא, זו הכנה לפעולה הרוחנית הנכונה.

כשאנחנו הופכים את המצב הזה על ידי חיבור בינינו ועם הבורא לתיקון הכלי אז אנחנו מגלים את האור העליון, זה נקרא שאנחנו "מגיעים לבוקר", מתוך הלילה לבוקר, ומתחילים לקבל בתוכנו אור עליון שיותר ויותר ממלא אותנו, ועד שהוא עובר על כל הכלי, מתקן אותו וממלא אותו, זה נקרא שאנחנו "עוברים את שעות היום", עד שגמרנו את העבודה הזאת ומתגלות רשימות מהשבירה, רשימות חדשות, ואז נקרא שאנחנו "נכנסים ליממה חדשה", ללילה.

שאלה: שמענו שרשימו זה חיסרון, רצון לא מתוקן, יש קשר בין הרשימו הפרטי לרשימו של העשירייה? יש איזה קשר לתהליך הזה שבו הם מתעוררים?

כן, זה נכון שיש כאן קשר ואנחנו נגלה אחר כך את הקשר הזה. כשיהיה בינינו באמת חיבור לעשירייה הנכונה אז כל אחד ואחד יגלה למה הוא שייך לאנשים האלה, אם אפשר להגיד אנשים, לרשימות האלו, ולתהליך שהעשירייה עוברת. הכול נדע, אין מקרה.

תלמיד: אז כל השק הזה של הרשימות שציירת קודם משותף לעשיריות או שהוא משותף לכל העשירייה העולמית?

הוא משותף לכל הכלי דאדם הראשון.

תלמיד: ולנו, לכל קבוצת בני ברוך יש איזה שק אחד משותף כזה?

ודאי. והדברים האלה עוד יתגלו עד כמה הכול מבושל, גם הכללי וגם הפרטי, ועוד פרטי דפרטי וכן הלאה.

שאלה: אנחנו צריכים בעשירייה להגיע למצב ולהרגשה שאנחנו חולים ושבלי רופא, בלי האור, לא נצליח לצאת ממצבנו? התחושה הזאת של המחלה צריכה להיות מורגשת?

כן, צריכה להיות הרגשה שאנחנו חולים ושיש רופא שזה האור העליון, הבורא, והוא יכול להביא לנו את הרפואה. שבחיבור בין הכלים, אף כלי מאיתנו לא פגום, הפגיעה היא בשבירה בינינו, בקשר בינינו. לכן לפעמים אדם רוצה לתקן את עצמו, אבל זה לא נכון. כי הבורא שבר את הקשר בינינו, הסדק בינינו נעשה בין כולם לכולם, וזאת הבעיה, את זה אנחנו צריכים לתקן, רק את הקשר בינינו. אף אחד לא צריך לתקן את עצמו בפני עצמו בצורה אישית, אינדיבידואלית, לא, הבעיה היא התקשרויות בינינו. נקווה שנתקן את זה, אין תיקונים אחרים.

שאלה: בזמן ההרגשה אדם מרגיש לא טוב, נכון?

תלוי באיזו הרגשה.

תלמיד: זאת אומרת, נניח שיש לו מגוון רגשות שליליים כלפי החברים, כלפי הבורא, כלפי הדרך. הוא מרגיש שפל, הוא מרגיש כועס, הוא מרגיש דחייה. על זה אני מדבר.

כן, יכול להיות. אני רק לא מבין, כל המצבים השליליים האלה שאתה אומר שמהם הוא מרגיש לא טוב, הוא צריך להפנות אותם לבורא. בסופו של דבר יש לו מקור אחד בלבד.

תלמיד: זו בדיוק השאלה, הוא משייך את זה לבורא, הוא אומר לעצמו, "אוקי, זה מגיע מהבורא והוא טוב ומיטיב". ואז הוא כביכול ביצע פעולה של שיוך לאין עוד מלבדו ולבורא וכן הלאה, אבל ההרגשה לא השתנתה.

לא, היא כבר משתנה בזה. קודם כל, אם אני קושר את זה לבורא שאין עוד מלבדו, והוא טוב ומיטיב כמו שכתוב, והוא משפיע עלי, מוריד עלי את המצב הזה, אז כבר המצב, למרות שאני מרגיש שהוא לא טוב, אבל הוא בעצמו טוב, זה גילוי המחלה.

תלמיד: אז הוא מבין את זה בשכל ולפעמים באמת רק בפעולה הזאת שזה מגיע מהבורא, כבר יש איזה מיתוק. אבל הרבה פעמים לא, וההרגשה עדיין נשארת רעה.

גם זה מגיע מהבורא. כי אם האדם יגיד, "אה, זה בסדר, זה מגיע מהבורא" ויפסיק לשים לב לזה, אז מה יהיה התיקון?

תלמיד: בדיוק, זה מה שאני שואל, כי אם עדיין הוא נמצא בהרגשה רעה, הוא כאילו מרשיע את הבורא ועדיין בירידה.

לא, הוא מרשיע את עצמו ולא את הבורא. הוא מרשיע את עצמו שהוא לא מגיב נכון על גילוי השבירה שהבורא מגלה.

תלמיד: הרי מה שאני מרגיש, זה המצב שלי כלפי הבורא. אם אני מרגיש רע, אני בירידה, אני לא מצדיק את הבורא.

אז מה?

תלמיד: הרי צריכים להיות כל הזמן בשמחה ובהתרוממות ובהתעלות גם על פני המצבים האלה.

להשתדל, אבל יחד עם זה אם בכל זאת הרע לא עובר ממך ואתה מרגיש רע, אז אתה נמצא בזה בינתיים. ודאי שזה מצב לגיטימי כשנמצאים בתחילת הדרך. ברור שאדם נמצא בהרגשה רעה והוא לא יכול להתעלות ממנה, הוא עדיין לא יכול להגיד על הבורא שהוא טוב ומיטיב, הוא מתלונן. או שהוא אומר כאילו לבורא "נכון, אני מגלה שזה רע, ואני רע, אבל, אבל, אבל", זאת אומרת, הוא משייך בכל זאת את כל הדברים האלה לכוח עליון, שהבורא מגלה את זה. עד שלאט לאט אנחנו מגיעים למצב כזה שאין רע, ולא מגיע רע מהבורא, ואין באדם את הרע, אלא הבורא רק מגלה הזדמנות עוד ועוד להתקרב אליו, אבל בהדרגה.

אני מוכן להסביר את זה שוב בכל מיני צורות, אם תשאלו אחרת.

שאלה: אמרת באיזשהו הסבר עכשיו "עשירייה נכונה", מה זה אומר עשירייה נכונה?

עשירייה נכונה, זה מה שרב"ש כותב שאנחנו צריכים להיות כך מחוברים. אם אנחנו משתוקקים להיות מחוברים כמו שרב"ש כותב לנו במאמרי החברה, נקרא שאנחנו עשירייה נכונה. וודאי שכל פעם אנחנו משפרים את עצמנו.

תלמיד: חוץ מחיבור, אנחנו צריכים כל הזמן לדאוג להיות קשורים עם הבורא, לפנות אליו, הודיה, בקשה?

גם זה נמצא בתוך החיבור, כן. להיות קשורים בינינו ולהיות קשורים בינינו לבורא.

שאלה: לפי הקטע, מה זה נקרא להעלות?

להעלות זה נקרא שהוא פונה לבורא דרך עשירייה.

שאלה: כיצד עשירייה עובדת נכון עם חיסרון של חבר, עם ירידה של חבר?

היא עוזרת לו, כמו שרב"ש כותב "איש את רעהו יעזורו", אז נקרא שהיא עובדת נכון.

שאלה: למה אדם צריך לשאוף להפוך חושך לאור, מה חסר לו בחושך?

חסר לו בחושך אור, שזה נקרא אור השפעה לבורא.

קריין: קטע מספר 4. כותב בעל הסולם.

"אם הירידה לצורך עליה היא. היא נחשבת עליה ולא ירידה, ובאמת הירידה עצמה, היא העליה, כי אותיות התפילה עצמם מתמלאים משפע, ובתפילה קצרה, יקצר השפע, כי יחסרו אותיות."

(בעל הסולם. אגרת כ"ה)

קריין: 5. כותב רב"ש.

"הירידה, שקבל, הוא לטובתו, כנ"ל שיש לו טיפול מיוחד, שהורידו ממצבו, שהיה חושב, שיש לו קצת שלימות. וזה ניכר, מזה שהוא מסכים להשאר כך במצב הנוכחי כל ימי חייו. מה שאין כן עתה, כשהוא רואה, שהוא מרוחק מרוחניות, כנ"ל, אז הוא מתחיל לחשוב "מה באמת רוצים ממני, ומה עלי מוטל לעשות, ולאיזה מטרה אני צריך להגיע". ורואה את עצמו, שאין בידו שום כח לעבודה. ומוציא עצמו במצב של "בין שמים וארץ". ורק האדם יכול להתחזק, שרק הקב"ה יכול לעזור, מה שאין כן הוא מצד עצמו, אבד. ועל זה נאמר (ישעיה מ', ל"א) "וקוי ה' יחליפו כח", היינו אלה אנשים המקווים לה'". פירוש, שהם רואים, שאין אחר בעולם, שיכול לעזור להם יחליפו כח חדש בכל עת. נמצא, שהירידה זו היא דוקא עליה. היינו, שעל ידי ירידה זו, שמה שהם מרגישים, זה נותן להם לעלות בדרגה, היות ש"אין אור בלי כלי"."

(הרב"ש. מאמר 29 "לשמה ושלא לשמה" 1986)

זה קטע מאוד חזק, אני ממליץ לקרוא אותו כמה פעמים ממש כל יום ויום.

שאלה: מה זה שאותיות מתמלאות באור?

לא, אני לא רוצה לדבר על זה. אנחנו עוד לא הגענו לזה, זה רק יבלבל אותנו. תנסה להרגיש מה אומר לך כל קטע וקטע, ועל התוכן שלו תשאל, ולא על אותיות שמתמלאות באורות, זה לא חשוב לנו עכשיו, לא את זה מבררים.

שאלה: בקטע 4 הוא מדבר על תפילה קצרה. מה זה תפילה קצרה לעומת תפילה ארוכה?

זה מעומק הבקשה. תפילה קצרה זה "אוי", תפילה ארוכה היא שאתה מסביר למה ואיך, מה אתה רוצה מהמצב, איך אתה מרגיש אותו וכן הלאה. זה ההבדל. אם זה באמת משפיע על האדם אז הוא מפתח פנייה לקבוצה ולבורא בצורה כזאת שנעשית תפילה ארוכה.

שאלה: כתוב בפסקה שרק הבורא יכול לעזור. איך הבורא עוזר?

איך הבורא עוזר? זה לא חשוב לי כל כך. יש לו כל מיני דרכים, אבל זה שהוא עוזר בטוח, ועל כל פנייה ותפילה הוא מגיב. ואפילו שאתה מדבר ופונה אליו עם השטויות שלך בכל זאת הוא לא סוגר את עצמו, אלא מגיב על כל דבר ודבר. אנחנו נמצאים כאן במערכת, רק שתבינו, זו מערכת. אם כלפי המערכת הזאת אתה באמת מפעיל רצון אז אתה מפעיל את המערכת על ידי הרצון שלך.

אתה לא כותב למישהו כמו לבן אדם שהוא צריך להתרשם וכן ולא או משהו. אם אתה נכנס עם החיסרון שלך למערכת אז היא מגיבה ואתה צריך להרגיש את התגובה הזאת. אם אתה לא בונה את עצמך להשפיע על המערכת אז היא לא מגיבה, ואז אתה לא מרגיש כאילו שום דבר. אבל זה לא נכון. היא גם בכל זאת מגיבה, רק בצורה כזאת שאתה תרגיש שהיא לא מגיבה. וזה יעורר אותך בכל זאת עוד ועוד להוסיף בפנייה שלך.

שאלה: האם עלי להרגיש רע כשאני בירידה?

לא. להרגיש שמחה מירידה כמו בעלייה, כי אתה מבין שעכשיו מתגלים לך רצונות חדשים מהשבירה, שהבורא הכין עוד מתחילת הבריאה ששבר את הכלי של אדם הראשון. ועכשיו הכלים האלה מתגלים כשבורים ואנחנו מרגישים בגילוי שלהם שזה מקולקל, זה מקולקל וזה לא טוב וזה לא טוב. זה ברור שכך צריך להיות. אנחנו מבינים את זה ולכן מתייחסים לזה בצורה רצינית, בוגרת.

לכן אנחנו לא מתרגזים על זה ולא מתפעלים מזה. אנחנו דווקא מאוד מרוצים מזה שמתגלים מצבים חדשים, שבורים, שאותם אנחנו יכולים עכשיו בינינו לארגן בעשירייה ולהעלות אותם לתיקון הבורא. שהבורא יתקן. כל המצבים האלה הם מגלים בינינו פירוד, אגו בכל אחד ואחד, חוסר הבנה, חוסר הרגשה משותפת. אנחנו מבקשים מהבורא שיתקן את זה. זה הכול.

שאלה: איך אני יודע שסיימתי את זמן התפילה ולא שעצרתי באמצע?

בעצם תפילה אנחנו מסיימים מתי שאנחנו מקבלים מה שאנחנו מבקשים. אחרת איך אני עוזב את התפילה? איך אני עוזב את הפנייה לבורא? אני כל הזמן נמצא בתפילה, כמו שכתוב "הלוואי שיתפלל כל היום". אין לנו עוד מה לעשות בחיים שלנו, רק לגלות את הכלים השבורים ולעלות אותם לתיקון לבורא. והבורא מתקן אותם וממלא אותם, עד גמר התיקון. זו כל חכמת הקבלה. החכמה איך לקבל מהבורא תיקון ואחר כך מילוי.

שאלה: ירידה היא ניתוק מהבורא. אם כן, מה זה נקרא ירידה לצורך עלייה? האם אני מתנתק מהבורא בכדי להתחבר אתו מחדש?

אתה לא מזמין ניתוק מהבורא, רק חיבור. ואם אתה לא רואה שאתה מנותק אז אתה צריך לבדוק את עצמך ואולי לבקש מהבורא שיגלה איפה אתה לא מספיק מחובר לאחרים. שגם באור שלו אתה מגלה עד כמה יש לך חוסר חיבור עם החברים. ואז אתה תראה על מה לבקש. זה נקרא "אור ע"ב ס"ג", מה שאנחנו לומדים בחכמת הקבלה. שהוא מגיע ומאיר לנו ומביא לנו הרגשת החיסרון בבניית הכלי, בחיבור בכלים.

תלמיד: הניתוק אפשר להגיד שהוא ניתוק מהעשירייה, מהחברה?

ניתוק מעשירייה וגם בהתאם לזה ניתוק מהבורא.

תלמיד: זה העניין שאני לא כל כך מבין. מה זה נקרא ירידה?

ירידה זה נקרא מהערכה שלך כלפי כוח העליון. שקודם היה לך חשוב וקרוב, ואתה מתפעל עליו ומתפלא ממנו, ועכשיו אין לך את זה. הרגשת הבורא נעלמה. אתה לא מעריך אותו, אתה לא משתוקק אליו. זו הירידה. מתגלות רשימות חדשות מהשבירה ואתה עדיין לא מרגיש שאתה צריך לעבד אותם, אלא נמצא בצורה כזאת, תרדמה. מוכן ללכת לישון.

תלמיד: זה לא נקרא הסתרה?

להסתרה יש הרבה אופנים. גם זאת הסתרה ודאי. אבל ישנה הסתרה שהיא מקדמת את האדם ויישנה הסתרה שהיא כביכול מרחיקה, מזמינה מהאדם התעוררות. כמו שלמדנו "דומה דודי לצבי".

שאלה: כשאתה שוכב, נגיד, ואין לך כוחות. אתה מבין הכול, יכול אפילו לחשוב, אולי אפילו לבקש על החברים, אבל אין לך כוח לזוז, לעשות משהו. זו עלייה, או ירידה?

תלוי כלפי מה אתה מודד. אם אתה מודד כלפי גדלות הבורא, הבורא בדברים האלה הוא גדול בעינייך, או קטן? לפי זה תמדוד. זה עניין אישי.

שאלה: מה זה אומר לשמוח מהירידות, אבל לא להתרשם מהן?

אני לא יודע איך להגיד את זה. גם זה וגם זה צריך להיות. אני שמח מהירידות, מהנפילות מפני שבזה מתגלה הכלי החדש. אני שמח מזה שיש לי הזדמנות עכשיו לעלות מתוך המצב הזה למצב החיבור, בירור ותיקון. אבל ביני לבין עצמי אני יכול להיות במצב שאני נמצא באיזו מבוכה.

שאני לא יכול לעשות עם עצמי כלום, ולא לבקש, ואפילו לא רואה את המצב שלי, רק מישהו שקיבל מכה על הראש, שנמצא בחוסר הכרה. אז כאן יכולים להיות גם כאלו מצבים באמצע.

שאלה: תודה על הבירור המיוחד היום. בקטע 4 מדובר על תפילה קצרה. הרבה פעמים שבסוף השיעור אנחנו מחברים תפילה, אז יש מצבים שכל אחד בעשירייה מוסיף משהו, וכותבים איזו תפילה ככה שזה אוסף של כל מה שאמרו החברים, או שאנחנו לוקחים את כל מה שאמרו החברים ומנסים להוציא משפט אחד מאוד ממוקד. זה אמנם יותר קצר לכאורה יוצא, אבל מאוד ממוקד להמשך היום לעבוד עם הדרישה הזאת. מה יותר נכון לנו לעבודה?

תנסו גם זה וגם זה ותחליטו. יש בזה הרבה אופנים, ולכל עשירייה ולכל אדם זה יכול להיות שונה. "אין חכם כבעל ניסיון". וכל אחד לפי הניסיון שלו. לכן "אין כפיה ברוחניות". כל אחד צריך לנסות ולקבל מה שיש לטובתו ואחר כך לבדוק. יכול להיות שמשתנה, וגם הגישה שלו וההחלטה שלו גם משתנים.

תלמיד: ומה משמעות הביטוי "תפילה קצרה"?

תפילה קצרה שהוא שואל לא על הרבה פרטים, אלא רק על עיקרון אחד. זאת אומרת, אין לו עדיין כלי מספיק מבורר, ולכן האור שיתקן את הכלי הזה וימלא אותו יהיה בהתאם לזה אור חלש.

תלמיד: בשיעור בוקר הרבה פעמים אנחנו מתפקדים בנושא אחד. ובתפילה בסיכום השיעור אנחנו משתדלים שהיא תהיה קשורה לנושא של השיעור באמת, לא להתפזר להרבה נושאים כדי לעזור לנו לברר יותר במשך היום את אותו נושא שהתחלנו בשיעור. האם זה נכון לעבוד ככה?

אני גם על זה לא רוצה כבר כל כך להגיד, כי אתם שומעים יום יום ממני שיעורים, שעתיים וחצי כל יום, אז תחליטו לבד לפי מה שאתם חושבים, לפי מה שאתם קוראים, שומעים. אם אתם תחברו את כול הדברים האלה בקבוצה ותדונו, אני מראש מסכים עם מה שאתם תעשו.

תלמיד: אנחנו מרגישים שבשיעור אתה רוצה לתת לנו איזה נושא מיוחד שמתאים עכשיו לדרגת ההתפתחות שלנו. אז באותו יום אנחנו צריכים להתמקד באותו נושא?

כן. על זה כבר דברתי הרבה פעמים, שעל שיעור בוקר אנחנו חוזרים במשך היום על שיעור בוקר.

אין כאן מה לשאול. דברתי, ואני חושב שזה חייב להיות ברור לכולם.

שאלה: כשאני רואה שהחבר שלי בירידה, האם זה בגלל חוסר ההשפעה מצידי?

לא. כל אחד ואחד יש לו חשבון גם כללי, וגם פרטי. אנחנו לא יכולים כאלה לעשות חשבונות. אנחנו גם לא צריכים כל כך לחטט בכל הדברים האלה. כשאנחנו התחלקנו והתרחקנו על ידי שבירת הכלי דאדם הראשון, אז הכול הייתה פעולת הבורא מראש. ולכן אני לא יכול להעניש כאילו, אין לי מה להגיד על אף אחד שהוא אשם במצב שלי. אין. חוץ מהבורא שהכין את הדברים האלה מראש כדי אחר כך לעזור לנו לתקן אותם ולעלות למצב אין סופי וכולו טוב.

לכן אנחנו לא, לא משייכים לאף אחד, לאף חבר שום דבר רע. אלא הכול מגיע ומשתלשל מכוח אחד שעשה את השבירה ובשבירה מתגלים כל הליקויים.

שאלה: אני מבין שהירידות מועילות לי בדרך. זה ברור. האם ניתן על ידי חיבור יתר בקבוצה, בעשירייה למנוע את הירידות החדות או שזה לא כדאי לעשות?

אנחנו לא קובעים כמות ואיכות הירידות. כמו כן, גם כמות ואיכות העליות. מפני שהכול תלוי עד כמה אנחנו מוכנים ומסוגלים לחיבור.

תלמיד: אז הירידות קבועות כבר ברשימות? הרשימות באות עם הירידות? זאת אומרת, ניתן לשנות את הירידות האלה או לא ניתן לשנות על ידי חיבור?

אם מתגלה הרשימו, אז ברשימו הזה גם נכלל כל העניין של התיקון. אנחנו רק צריכים להזמין בתפילה שלנו, בפניה שלנו, במאמץ שלנו את המאור המחזיר למוטב, אבל לא שאנחנו מתקנים. אנחנו מזמינים את המאור והוא מתקן.

תלמיד: אני תמיד שואל את עצמי, האם על ידי חיבור ניתן למנוע את המכות שבאות עלינו?

בחיבור ניתן למנוע את המכות כי אנחנו יכולים להכין את עצמנו בצורה כזאת שמה שמתגלה לא יתגלה כמכה אלא כריפוי, כדבר הכרחי.

שאלה: כשיוצאים מהירידה אני מגיע למצב של יציבות. מה זה המצב הזה של יציבות ואיך אני יכול לקשור את זה לבורא בדיוק ברגע הזה?

"מצב יציב" זה נקרא שאני עובר עליות וירידות בכל מיני אופנים, אבל אני תמיד במקסימום משתדל להיות קשור לקבוצה ולבורא כך שכל השינויים שאני עובר הם כמעט מיד מיתקנים על ידי החיבור שלי הכמעט קבוע לקבוצה ולבורא. כך אני משתדל לעשות.

קריין: קטע 6. כותב רב"ש.

"האדם צריך להאמין, שזה שקבל ירידה, הוא מטעם שזרקו אותו מלמעלה. לכן הוא נפל לשפלות כזאת. אז הוא יכול לעבוד על עצמו, לתקן תיקונים, שלא יבוא עוד הפעם לידי נפילה, כי הוא צריך להאמין, שהירידה היא תיקון בשבילו."

(הרב"ש. מאמר 43 "מהו, לא תיטע לך אשרה אצל מזבח, בעבודה" 1990)

זאת אומרת, יהיו נפילות, יהיו בעיות, אבל תמיד זה תיקונים. כי תראו מה שרב"ש כותב, "האדם צריך להאמין, שזה שקבל ירידה, הוא מטעם שזרקו אותו מלמעלה." תראה איך שהוא משתמש במילים האלה. והוא מאוד מדייק במילים כאן. "לכן הוא נפל לשפלות כזאת." שזרקו אותו מלמעלה. "אז הוא יכול לעבוד על עצמו, לתקן תיקונים, שלא יבוא עוד הפעם לידי נפילה," אז הנפילה היא בזה שנפל או בזה שהוא מרגיש שזאת הנפילה והפילו אותו. כי הוא צריך להאמין, שהירידה היא תיקון בשבילו." ואם הוא יתייחס נכון לירידה הוא יראה שזו לא ירידה. שהירידה בעצמה היא ממש העלייה. "מעלים בקודש ולא מורידים בקודש" והכול תלוי ביחס האדם, הוא שמח בירידות לא פחות מהעליות.

שאלה: מה זה אומר ש"הוא יכול לעבוד על עצמו לתקן תיקונים"? אתמול בשיעור אמרת בצורה נורא יפה ונחרצת שאף אחד לא מתקן את עצמו.

כן.

תלמיד: אז מה זה שהאדם עובד על עצמו לתקן תיקונים שהרב"ש כותב פה?

שהוא מתקשר לאחרים, ומזמין בקשר ביניהם את המאור המחזיר למוטב, וכך האור מגיע ומקשר אותם וממלא ביניהם את המקום.

תלמיד: אז במצב הזה של הירידה אין בעצם תיקון אחר חוץ מלרוץ אל החברים?

כל התיקונים שלנו זה רק בקשר בינינו. לא באף אחד. אני רוצה לתקן את עצמי. איך אני מתקן את עצמי? אין במה לתקן. אין שום דבר באף אחד. זאת אומרת, אתה אגואיסט, נכון. אתה שונא את כולם, אתה מרחיק את כולם מעצמך, הכול בסדר, רק אין בך מה לתקן. תתחיל להתקשר לאחרים ותראה עד כמה כאן יש לך כל כך הרבה נושא לתיקון.

תלמיד: אבל גם פה כשהוא מתקשר לאחרים, אם החברים לא יבקשו עליו הוא לא יתוקן. הם גורמים לתיקון שלו.

"איש את רעהו יעזרו".

שאלה: תעשה לי קצת סדר בדברים, כי אצלנו למשל נהוג כשחבר עובר מצבים הוא כותב לנו בעשירייה, "אני עובר מצבים, מבקש את מחשבת העשירייה". מה אני אמור לעשות עם זה שכואב לי שכואב לו, האם להגיד לו "אנחנו בשמחה שהבורא מטפל בנו"? בפועל, במה אני יכול לעזור? איך אני יכול להשתתף במחשבת העשירייה?

אם זה חבר שהוא נמצא בקשר אתכם, ומשתתף בשיעורים, ובעוד כל מיני אספות שלכם וכן הלאה, אז אתם צריכים לקבוע ביניכם שאתם מזכירים בכל מיני פעולות שלכם שאתם חושבים עליו. זה במקרה, חס ושלום, אם הוא חולה, או שהוא בריא, אבל יש לו איזה בעיות, או שאנחנו פשוט רוצים כך לבקש עבור כל חבר וחבר. זה אפשרי.

תלמיד: כל חבר אמור להגיב באופן אישי, או אולי רק מתוך החיבור?

הייתי אומר שאתם יחד פשוט צריכים להזכיר ביחד לפני הלימודים שאתם רוצים ללמוד לשם החבר הזה. שהוא יקבל את הכוונות הבורא בצורה יותר מיוחדת, יותר רכה. אני לא יודע במה יש שם בעיות.

אבל אלה דברים שבדרך כלל, אם אנחנו רוצים להתחבר, אם אנחנו נמשכים לחיבור, אם אנחנו מתפללים יחד שהחיבור יצליח, אז אין כאן כביכול עוד יותר מה להוסיף, אין, כי אנחנו רוצים לכלול בזה את כל העולם, את כל האנשים, את כל הנשמות.

שאלה: העלייה מגיעה במקום הירידה או שזה משהו שמתווסף?

העלייה מגיעה במקום הירידה. במקום השינוי שהבורא מטפל בך, שאתה הרגשת אותו כירידה, אז אתה מרגיש עכשיו אותו שינוי כעליה, כי אתה השתנית, אתה שינית את היחס שלך.

שאלה: הרבה פעמים ישנה הרגשה שאנחנו נופלים לאותו מקום. אתה תמיד היית אומר שאין דבר כזה שנופלים לאותו מקום, תמיד זה מצב אחר. איך אתה יודע אם תקנת או לא את המצב, אם אתה רואה את אותן תוצאות כל הזמן?

העיקר בשבילי זה לא איפה שאני מתקדם ועד כמה, אלא שאני כל הזמן מרגיש את עצמי מתקדם. כי אני לא יכול לבדוק. אני רק רוצה לראות שהמצבים שלי כל הזמן משתנים ואני כל הזמן נמצא בהתחברות יתר עם הקבוצה ובכיוון יותר מדויק למטרת הבריאה, לחיבור הכללי.

סך הכול, זה מה שאנחנו עושים. אנחנו מהעשירייה שלנו רוצים להגיע לחיבור בתוך העשירייה שלנו ולחיבור בכל העשיריות, בכל הכלי העולמי, בכל הנשמות, סך הכול על זה אנחנו צריכים לדבר. ולפי עוצמת החיבור בינינו, נטיית החיבור בינינו, לפי זה אנחנו מכינים מקום לגילוי הבורא. לכן המערכת היא די פשוטה, יש שם הרבה דברים בפנים, אבל את זה כבר תשאיר לאור, תשאיר לבורא, כמו שנאמר "כל התורה דבר קל הוא".

תלמיד: אבל איך אתה עושה את הבדיקה בסוף, אם ההרגשה היא אותו דבר זה סימן שלא התקדמת?

אני לא עושה בדיקה ולא רוצה לעשות בדיקה, אני רק רוצה להיות בכיוון הנכון, במשיכה נכונה, וחוץ מזה שום דבר לא אכפת לי.

שאלה: אמרנו שאדם לא צריך לתקן את עצמו, ואם שמעתי נכון, אפילו אמרת שזה ברור שאדם הוא אגואיסט ודוחה את כולם וכן הלאה. אז מה ההבדל בין לתקן את עצמי לבין לתקן את החיבור שלי לאחרים, אני לא צריך לתקן את הדחייה מכולם?

זה נקרא לתקן את עצמו, שאני מתקן את כל החיבורים שלי לכל האנושות, לכל הנשמות, לכל הכלים. זה נקרא שאני מתקן את עצמי. שבי בתוכי אין מה לעשות, כל הכלים שלי איפה שאני רואה אותם מקולקלים, אגואיסטים, שבורים, זה הכול בפריפריה שלי כאילו, איפה שמחוצה לגוף, כמו שאנחנו לומדים ב"בית שער הכוונות" במיוחד, איפה נמצאות הקליפות? מחוצה לגוף.

תלמיד: אולי אפשר לתת דוגמה של מה לא צריך לתקן? כי זה מאוד מבלבל. מה בדיוק אני צריך לא לתקן?

אני לא צריך לתקן שום תכונה שבי, שבי, אני צריך לתקן רק את כל התכונות שלי בקשר לזולת.

תלמיד: נגיד, אני נדחה מהחברים, מה זאת אומרת שאני צריך לתקן את הדחייה שלי מהחברים?

אתה צריך להתחבר אליהם, לפתח כל מיני כאלה חושים, נטיות, פעולות שאתה מתחבר איתם, אחרת זה לא ילך. זה לוקח הרבה זמן, אני יודע על עצמי, ובכל זאת אתה מגיע למצב שזה התיקונים, חוץ מזה כלום. הבורא הוא שבר, הוא קרע את הכלי דאדם הראשון לחלקים, לגזרים, ואנחנו צריכים לבקש ממנו שיחבר אותנו בחזרה.

תלמיד: והתכונות שבי שאני לא צריך לתקן, האם הכוונה לאופי שלי?

אתה גם לא יכול לתקן אותן, גם הבורא לא עומד לתקן אותן בכלל, זה לא ניתן לתיקון. ומה שיש לך בפנים שאתה עכשיו מרגיש, זה גם תוצאה מזה שנקרעו הקשרים בינך לאחרים, לכן אתה מרגיש אולי שאתה מקולקל. אבל לא שבאמת יש לך משהו לתקן בפני עצמך, לא, אלא אך ורק את הקשרים בינינו. כל אחד כפריט, כאלמנט של הכלי דאדם הראשון, הוא בפני עצמו בסדר, אבל כלפי האחרים, שם מה קורה? לכן כל התיקון הוא רק בחיבור בינינו. ואם אדם דואג לעצמו מיהו, מהו, זה רק אגואיסט, הוא עוד יותר מגדיל את האגו שלו.

תלמיד: לדאוג ליחס טוב לאחרים, אפשר להגיד שזה תיקון של איך אני מחובר איתם, שאני ביחס טוב אליהם?

כן.

שאלה: להמשיך את הבירור בשביל שזה יהיה יותר קונקרטי. נניח שלאדם יש תכונת אופי שהוא עצלן, הוא עצל מטבעו, והעצלות הזאת יכולה לפגוע לו בדרך, הוא מתעצל בדרך.

"שב ואל תעשה עדיף".

תלמיד: אבל יש לו פוטנציאל מבוזבז, הוא יכול להיות יותר חרוץ בעשייה הרוחנית, אבל הוא לא, בגלל הטבע שלו.

לפני שהוא מברר איפה הוא יכול לממש את עצמו, שלא יעשה כלום. כמו שאנחנו לומדים מבעל הסולם שהוא כותב, שכל הצרות שבעולם הן מאנשים שעושים מה בכך. כל מערכת הטבע לא דורשת מאיתנו שום דבר, חוץ מהחיבור שבינינו.

תלמיד: אז נניח שהאדם כבר מברר עם עצמו ויודע מה הוא צריך לעשות, בזמן הפנוי שלו להתקשר לחברים, ואפילו לדוגמה, בערב יש מפגש חיבור של סוף היום, סיכום עם העשירייה והוא מתעצל, הוא מעדיף להתבטל על הספה או לעשות משהו. זאת לכאורה תכונת טבע, האופי שלו.

כן, יש כאלה שרצים לכאלה דברים ויש כאלה שנמנעים.

תלמיד: אז יש תיקון על התכונה הזאת או לא?

לא, את התכונות עצמן הוא לא יכול לתקן, רק על ידי הגברת החשיבות. אבל הגברת החשיבות היא גם מגיעה על ידי האור. זאת אומרת זה אותו תיקון, על ידי התפילה.

שאלה: האם העשירייה יכולה למנוע שיהיו ירידות?

לא, חס ושלום, זה חוסר התקדמות שלא יהיו ירידות. עליות וירידות חייבות להיות לסירוגין בזו אחר זו, זו אחר זו, כמה שיותר מהר וכמה שיותר גדולות. לא לפחד מהירידות. אני מבין שבהתחלה זה מאוד לא נעים, עד שאדם קובע שכל הירידות הן כמו עליות מגיעות מלמעלה ואין בהן שום דבר, רק לקבוע את מידת הקלקול שבכלי שכבר היה ועכשיו מתגלה, ואז אנחנו צריכים רק לבקש שבמקום זה יהיה תיקון. וצריכים לשמוח בגילוי, כמו שכותב בעל הסולם "שמח אני ברשעים שמתגלים, כי אלו שלא מתגלים הם באפס תקוה, ואם הם מתגלים, לזה גורם קדושת היום". לכן כך אנחנו צריכים להתייחס לזה.

שאלה: היום נאמר שאיך שאני מעריך את הבורא זה סימן לירידה, אם אני מתחיל לבחון אותו.

הירידה שלי, אם אני מרגיש שאני נמצא בירידה, זה מפני שאני לא מספיק מעריך את הבורא. כי אם הייתי מעריך אותו יותר, הייתי מרגיש במקום ירידה אפילו עלייה, יכול להיות. אז מה השאלה? אני לא רואה כאן שאלה.

שאלה: מצד אחד כתוב שהוא צריך להאמין שהירידה היא תיקון בשבילו, ואמרת שאפילו לשמוח בירידה. מצד שני כתוב בקטע שהוא צריך לעבוד על עצמו לתקן תיקונים שלא יבוא עוד הפעם לידי נפילה.

לא, שהנפילות יהיו, אבל הוא יקבל אותן כל פעם בצורה יותר בוגרת. אבל בלי ירידות אי אפשר. אבל כל ירידה וירידה יכולה להיות או ממושכת, שלוקחת את כל הכוחות של האדם, מתישה אותו במשך חודש, או יכולה לעבור ככפאו שד, זאת אומרת, כמו עקיצה קטנה, והוא מיד משתמש בעקיצה הזאת ומתקן. הכול תלוי ביחס האדם, איך הוא מרגיש את הירידה, איך הוא מצדיק את הירידה.

תלמיד: זה אחרי שהירידה הגיעה, אבל לפני אין לנו מאמץ לעשות?

לפני זה הוא צריך להכין את עצמו שאם מגיעה ירידה, כמו שעכשיו אנחנו לומדים, אז הוא יודע איך להתייחס אליה. שעל ידי החיבור עם החברים, על ידי השיעורים, על ידי החומר שהוא לומד הוא מכין את עצמו לקבל את הירידה בצורה נכונה, ואז הוא אפילו מצפה לירידה כמו לעלייה.

מה הבעיה בירידה? שאני מאבד טעם? כי מתגלה כלי חדש והוא מקולקל. שאני לא יכול להיות שמח? אני יכול להיות שמח רק בצורה הפוכה, אחרת. ודווקא אני יכול להיות שמח, ולא שהאור העליון מגיע ומדגדג אותי ואז אני שמח. אני שמח מזה שאני משיג את פעולת האור מה שהוא עושה לי.

שאלה: אני לא מצליח לתפוס איך התיקון לכל בעיה פרטית שמתגלה לי כחושך הוא דרך העשירייה. האם החיבור הוא אמצעי לשייך ולהצדיק את הבורא או שהחיבור הוא המטרה בעצמה?

אנחנו לא יכולים לתקן שום מצב, אלא רק על ידי חיבור בינינו. כי כל המצבים שלנו שמתגלים, פרטיים או יותר כללים, הם כולם תוצאות מהשבירה, משבירת הקשר שהיה באדם הראשון בין כל חלקי הנשמה שלו, כל חלקי הכלי שלו. ולכן אם אנחנו לא מגיעים לחיבור בינינו על פני כל מיני מצבים שמתגלים, אנחנו לא מתקנים. כל תיקון הוא בחיבור.

שאלה: המצבים של עליות וירידות, לא תמיד אנחנו מעריכים באותו רגע נכון, ובדיעבד מבינים שלמשל הרגשה שאתה בירידה היית בעליה והפוך. מהי נקודת האפס שאני יכול להעריך, ומי יכול לעזור לי להעריך את המצב הנכון בעבודה?

ההבדל בין עליה לירידה הוא בשינוי מפלוס למינוס, איך אתה מעריך את יחס הבורא אליך. אם אתה מעריך אותו פתאום כרע, זו ירידה. אם אתה מעריך אותו עדיין כטוב, זו עליה וכן הלאה. הכול תלוי באדם, עד כמה הוא מכין את עצמו ועד כמה הוא מתקן את עצמו על ידי האחרים.

יש כאן הרבה דברים. אתה יכול להכין את עצמך ואז תתקדמו יחד. או שתיקנת את עצמך ולכן בכל המצבים הפרטיים שמתגלים לך אתה יכול איכשהו מהר לצאת לתיקון, להצדיק את הבורא על זה שגילה לך את הרע, שזה כבר היה מזמן ולכן הוא עושה לך טובה שמגלה לך את השבירה, כאילו את המחלה, ואז אתה מבקש על הריפוי. ויכול להיות אחרת, שאתה משקיע בקבוצה יותר, והקבוצה גם מטפלת בכל המצבים שיש בך. יש כאן שילוב של כמה דברים, או אתה, או קבוצה, או הקשר עם הבורא. תשתדלו להיות חזקים בכולם.

שאלה: הוא כותב בקטע שאדם מרגיש שהוא אבוד ורק הקדוש ברוך הוא יכול לעזור לו ושזרקו אותו מהשמיים.

מצב מצוין.

תלמיד: במצב הזה אין בי היגיון ואין בי מילים, יש בי צעקה פנימית ודמעות.

לא. זה לא אותו מצב. מה הוא אומר? מה עכשיו קראת? הוא יודע שהוא נמצא מול הבורא, והבורא מזמין בו את המצב הזה. נכון?

תלמיד: כן.

כתוב "האדם צריך להאמין, שזה שקבל ירידה, הוא מטעם שזרקו אותו מלמעלה. לכן הוא נפל לשפלות כזאת. אז הוא יכול לעבוד על עצמו, לתקן תיקונים," מה זאת אומרת? שלא יבוא עוד הפעם לידי נפילה, כי הוא צריך להאמין, שהירידה היא תיקון בשבילו."

אם הוא נמצא במצב כזה, מה רע בזה?

תלמיד: אין בי היגיון ואין בי מילים לבטא בתפילה איך לצאת מהמצב הזה ובאיזה מצב אני נמצא. יש בי צעקה פנימית וכאב עצום בפנים, אני לא יודע איך לצאת מהמצב, אני מבקש על נס.

ממה יש לך כאב?

תלמיד: יש לי כאב מהפירוד, שזרקו אותי.

ממה, בקבוצה?

תלמיד: כן.

הקבוצה לא רוצה אותך?

תלמיד: כן, זרקו אותי מלמעלה.

את זה אני לא מבין, מה זה מלמעלה? הבורא נותן לך הרגשה שהחברים לא רוצים אותך?

תלמיד: כן, שיש סכנה שאני לא אהיה בדרך.

אני לא תופס את זה, זה מצב מאוד פרטי, צריכים לברר את זה.

תלמיד: אני שואל איך אדם שנמצא בכאב גדול יכול לבקש על נס? אני לא יודע איך לפתור את המצב.

אני גם לא יודע לפתור כי אני לא מבין את המצב הזה. אני לא מבין, לא יכול להגיד לך שום דבר. צריכים לברר, תברר. תדבר עם אותם האנשים בצורה רצינית ביניכם בעשירייה ותסגרו את המצב. אולי באמת עשית להם איזה עוול כזה שהם לא רוצים עכשיו להיות איתך בקשר? יכול להיות. תבדוק.

תלמיד: הנקודה שאני שואל עליה היא ברגע שאני קטונתי, שאני לא יודע איך לבקש, אני לא יודע איך להתפלל.

אם אתה לא יודע שום דבר אז תצא מהעשירייה ואתה לא שייך לעבודה הרוחנית. או שאתה לוקח על עצמך אחריות ומבצע משהו או שכלום. אתה לא יכול להיות גם בפנים וגם בחוץ.

תלמיד: אני לא שואל על עבודה ועל עבודה בעשירייה ולקחת על עצמי אחריות, אני שואל על הבקשה, על בקשת התפילה, איך אני מבקש בצורה נכונה שיקרה נס ושהמצב ישתנה?

נס לא יקרה, זה אני מבטיח לך. אין ניסים. ובשביל מה לנו ניסים, אנחנו צריכים תיקונים לפי הרשימות שמתגלות.

תברר את כל הדברים האלה בקבוצה, אני מוכן לשמוע. אבל באמת יש כאן בעיה, אתה צריך אולי עזרה מאחד מהחברים שילווה אותך קצת עוד ועוד, כי אני רואה שהבעיות האלה הן נמשכות.

שאלה: יוצא שכמעט בכל מאמר של רב"ש ובעל הסולם כתוב שהבורא יגמור ורק אודות לבורא וחסדי ה'. בדיוק זה מה שמבלבל את האדם, גורם לו ליפול. מה אני צריך לדעת על זה? אולי מטרתית עדיף שאני לא אדע שהבורא יסיים, כי אם אני יודע את זה אז האחריות מיד נעלמת כי הבורא יסיים. אני לא מצליח להבין את העניין הזה.

ודאי שהכול עושה הבורא, זה הכוח היחידי שאין עוד מלבדו שפועל בכל מה שיש. המקובלים לא מסתירים את זה, הם דווקא מגלים את זה לכולם. חוץ מזה הם מסבירים לנו איך אנחנו יכולים לפנות לאותו כוח אחד שהוא פועל בכל המציאות, שאין עוד מלבדו, ושאותו כוח יתקן אותנו, שהפניות שלנו אליו זה מה שאנחנו צריכים לעשות. איך אנחנו נעבוד נכון אם הם לא יסבירו לנו שהבורא עושה הכול?

אם אנחנו לא נדע שהבורא עושה הכול, אנחנו כמו מטומטמים, שזו כל האנושות כולה, כולם מטומטמים, עושים כל מיני פעולות בעולם הזה וחושבים שמזה יכול להיות טוב. מזה שום דבר לא יכול להיות טוב, כי על ידי כל הפעולות שלנו שאנחנו כאן למטה עושים כמו ג'וקים קטנים, אנחנו בסופו של דבר מגיעים לייאוש, שאין לנו מה לעשות אלא רק לבקש שהבורא יעשה את הכול, "ה' יגמור בעדי".

אז דווקא ההיפך ממה שאתה אומר, אני חייב לדעת שהבורא עושה את הכול, ורק הפנייה שלנו ביחד שאנחנו מתחברים ודורשים ממנו, בזה אנחנו מפעילים אותו. כך אנחנו יכולים להפעיל אותו, כך הוא מתקן אותנו. איך מתקן? אנחנו לא יודעים בדיוק, כי את המחשבות שלו אנחנו לא משיגים, רק אחרי התיקונים. אבל עכשיו אנחנו מבקשים מהמצב השבור ולכן אי אפשר להבין אותו, רק לבקש.

תלמיד: אנחנו יכולים להשתמש נגיד בקטעים שבהם מדובר על העבודה שלנו כשאנחנו רוצים לתכנן את הירידה הזאת, ובקטעים שבהם כתוב שהבורא יסיים בשלב המתאים לכך. רק להבין את סדר ישיבת החברים או ההתאספות.

אני באמת לא מבין מה שאתה אומר. אנחנו כל הזמן לומדים מהי העבודה שלנו, שהיא בבקשה לבורא שהוא יעשה תיקונים. והעבודה שלנו היא מתחילה מזה שאנחנו מרגישים את הקלקולים, וכל הקלקולים הם בחוסר חיבור בינינו, וכל העבודה שלנו היא בפנייה לבורא, בלשכנע, לבקש אותו שיתקן את החיבור בינינו. אין יותר מה לעשות. זה שאתה רוצה לפי השכל שלך להגיע למערכת ולחבר כך וכך נשמות ולפי זה כך לעשות, זה עניינך, תעשה מה שאתה רוצה, רק תדע שהכול שקר.

שאלה: את הנפילות אנחנו מבינים ותופסים כמשהו טוב, כי הבורא פועל עלינו ההיפך. אם אני מבין נכון, הירידות צריכות לנבוע מתוך התנועה שלנו לקראת החיבור ולא מזה שעכשיו באופן מלאכותי אנחנו יוצרים את הירידות האלה, אלא מתוך התקדמות לחיבור, לאהבה הדדית הן מופיעות לבד, נכון?

כן, נכון. מתוך זה שאנחנו מתקדמים לאיזו מטרה אנחנו הולכים על שתי הרגליים, שמאל ימין, שמאל ימין. שמאל זה נקרא שאני מברר מה חסר לי כדי להתקדם נכון בימין. וכך אני מצרף כל פעם, מה שאני מגלה חיסרון, שבירה בשמאל, אני מתקן אותה בחיבור בימין. שוב מגלה שבירה בשמאל, שוב מתקן אותה בימין. וכך אנחנו מתקדמים.

(סוף השיעור)