שיעור בוקר 15.03.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", מאמר "השלום"

1. קריין: מאמר "השלום" של בעל הסולם, אנחנו נמצאים בתוך תת פרק "גלגל שינוי הצורה", הגענו לדיבור המתחיל "ואלה הם דברי רבי עקיבא".

"ואלה הם דברי רבי עקיבא: "הפנקס פתוח, והיד כותבת".

כי כל מצב אשר, איזה דור נתון בו, מדומה כמו פנקס. וכל עושי רשע, מדומים כמו ידים כותבות. כי כל רשעה ורשעה, נחקקת ונרשמת בהפנקס, עד שמתקבצות לידי חשבון, שאין הצבור יכול עוד להמצא בו. אשר אז, מהרסים מצב הרע הזה, ומסתדרים תחת מצב יותר רצוי, כמבואר.

הרי, אשר כל מעשה ומעשה, בא בחשבון, ונרשמים בהפנקס. דהיינו, בהמצב, כאמור.

ואומר: "כל הרוצה ללות יבא וילוה".

כלומר, מי שמאמין, שאין עולם הזה, בבחינת חנות פתוחה, על הפקר בלי בעל בית. אלא, שיש כאן בעל הבית חנוני, עומד בחנותו, ותובע מכל לוקח, שיתן לו את מחיר הרצוי, בשביל הסחורה, שלוקח מהחנות. דהיינו, שישתדל בעבודתו ית', במשך זמן כלכלתו מאותה החנות, באופן הרצוי ובטוח, להגיע למטרת הבריאה, כחפצו ית'.

והנה, אדם כזה, נבחן, אשר הוא "רוצה ללות". כלומר, עוד בטרם שהוא פושט את ידו, ליקח מה מעולם הזה, שהוא החנות, הרי הוא נוטל זה מבחינת הלואה, על מנת לשלם מחירו הקצוב. דהיינו, שמקבל על עצמו, לעבוד ולהגיע למטרתו ית', במשך ימי כלכלתו מהחנות. באופן, שמבטיח נאמנה, ליפרע את חובו. דהיינו, על ידי ביאתו אל המטרה הרצויה. ועל כן, הוא מכונה בשם "הרוצה ללות". דהיינו, שמשתעבד לפרוע ולשלם."

לכן אנחנו רואים שיש בעולמנו קבוצה קטנה, ואפילו אנשים בודדים, שמוכנים לקחת על עצמם את העניין הזה שהם לוקחים מהעולם בדיוק לפי מה שהם יכולים להחזיר, זאת אומרת משתמשים בתנאים שהם נמצאים בהם כדי להגיע להשתוות הצורה עם הבורא.

יש כאלה שלא מרגישים את זה בכלל, שלא סיפרו להם, לא אמרו להם, יש כאלה שמשתדלים לעשות, ויש כאלה שכבר הגיעו להשתדלות הזאת, ולפי ההשתדלות הם משווים את עצמם עם הבורא ואז נמצאים בדרגות רוחניות למיניהן.

"ומצייר לנו רבי עקיבא, ב' סוגי אנשים:

סוג האחד, הם מבחינת "חנות פתוחה", שחושבים את עולם הזה, כמו חנות פתוחה, בלי שום בעל הבית חנוני. ועליהם אומר: "הפנקס פתוח, והיד כותבת". דהיינו, אע"פ שהמה אינם רואים שום חשבון, מכל מקום כל מעשיהם בספר נכתבים, כמבואר לעיל. שזהו ע"י חוק ההתפתחות, המוטבע בהבריאה בעל כרחה של האנושיות. אשר מעשי הרשעים, בעצמם מולידים, בעל כרחם, מעשים הטובים, כמו שמבואר לעיל." כן.

"וסוג השני של האנושיות, הוא מכונה בשם "הרוצים ללות". אשר המה מתחשבים עם בעל הבית. ובעת שלוקחים מה מהחנות, אינם לוקחים רק מבחינת הלואה, שמבטיחים להחנוני לשלם לו, את מחירו הקצוב, דהיינו לזכות על ידה להמטרה התכליתית. ועליהם אומר: "כל הרוצה ללות, יבא וילוה"."

יש שני סוגי אנשים, ודאי שרובם בכלל לא מבינים על מה מדובר, וחושבים שהחנות פתוחה ואפשר להיכנס, זאת אומרת להשתמש בכל הבריאה ככל האפשר, גם בצורה גשמית וגם בצורה רוחנית, במידה שהם מבינים בזה ובזה. הם פשוט מנצלים את כל כדור הארץ, וזה את זה ביחסים ביניהם, על ידי זה שכל אחד חושב עד כמה יהיה לו טוב מזה לפי האגו הקטן והמקולקל שלו.

ויש כאלה שלא, הם כבר מבינים שיש כאן חשבון מצד הטבע, כמו שכל העולם מתחיל איכשהו לחשוב לכיוון זה, שאי אפשר לקחת כל מה שבא לנו אלא עלינו להגיע למצב מגיעים שאנחנו צריכים להחזיר, לשלם, אחרת עוד מעט לא יהיה לנו ממה לחיות, כדור הארץ שלנו הוא לא אינסופי.

זה ילמד אותנו שאנחנו צריכים להתייחס נכון לטבע, ואחר כך להתייחס נכון לבורא. הלימוד הזה יהיה לימוד קשה אבל אין ברירה, כך האנושות תגיע למצב שהיא תתחיל להבין שיש כאן חשבון, חשבון מאוד מאוד קפדני, קשה, מדויק, ושייך אלינו, אנחנו צריכים לכסות על כל זה, על כל דבר שאנחנו משתמשים בו, אנחנו צריכים להחזיר.

שאלה: במאמר כתוב הפנקס פתוח, היד רושמת. עד כמה חשוב בעבודה שלנו בעשירייה לרשום את הכול או להדפיס? האם יש משהו רוחני בלהדפיס את זה באותיות, במילים, או מספיק לדבר על זה?

כפי שתסכימו ביניכם. זה לאו דווקא חייב להיות שתכתבו איזה הסכמים ביניכם, מספיק אפילו שתדברו ביניכם. זה לא חשוב עד כמה הדברים יהיו כתובים, כי אחר כך תצטרכו להתחיל לברר למה התכוונתם בכתיבה הזאת, וזה לא כדאי. כדאי כל פעם להתקדם בדברים קטנים, במידה שהם מובנים לכם ואותם לסכם, לא יותר מזה. ובנושאים שאתם לא יכולים לסכם, שבינתיים הם עמוקים וגורמים למחלוקת, אתם לא עושים את זה, וכך תתקדמו.

שאלה: בעל הסולם אומר שיש פה שני סוגי אנשים, הוא אומר שאלו שרוצים ללוות הם המתחשבים בבעל הבית, ויש את אלו שלא מתחשבים בבעל הבית. מיהם שני סוגי האנשים האלה?

יש סוג אחד שהם מקובלים, כי הם מרגישים שהם מקבלים את הכול מהכוח העליון, ועל ידי זה שהם מקבלים מהכוח העליון יש להם הזדמנות להיכנס למגע עם הכוח העליון ולהשתוות הצורה. כמו שאתה שואל בחנות, "כמה זה עולה לי?" ומסכים לשלם, ואז אתה מקבל ובעל הבית מקבל, וכך יש ביניכם קשר. אתה נותן לו מה שהוא רוצה, והוא נותן לך מה שאתה רוצה. בכאלו מקרים אנחנו יכולים להיכנס לקשר עם הבורא - אנחנו מקבלים ממנו מה שאנחנו חושבים שטוב לנו, ומוכנים לתת לו, לשלם לו. אנחנו משלמים לבורא ביגיעה נגד האגו שלנו, ומקבלים ממנו כוחות שיכולים לעבוד איתם למעלה מהאגו שלנו, מסך.

תלמידים: לאיזו קבוצה משתייכים בני ברוך?

ודאי שאנחנו משתייכים לאלו שרוצים לשלם, אנחנו רוצים להיות בקשר עם בעל הבית. כי החצי השני של האנשים לא מרגישים בכלל שיש חנות פתוחה, שצריכים להיכנס ואפשר לקבל, ועל מה שאתה מקבל אתה חייב לשלם, להשלים את הקבלה שלך. אנשים לא מרגישים את זה.

תלמיד: בעל הסולם אומר פה שמתחייבים להחזיר את ההלוואה.

כן.

תלמיד: מה זה אומר שצריכים להחזיר את ההלוואה?

שאתה יכול לקבל אפילו שאין לך עכשיו במה לשלם, אבל אתה מתחייב להחזיר אחר כך.

תלמיד: מה זאת אומרת מתחייב להחזיר, מה אני מחזיר?

אתה מבקש מהבורא כוחות להשפיע, וכשתוכל על ידם לבצע פעולות השפעה, אז אתה מחזיר אותן לבורא, מתכוון אליו.

תלמיד: האם בכל מקרה נצליח להחזיר את ההלוואה או שיש מצבים שאי אפשר להחזיר את ההלוואה?

אנחנו נחזיר, בזה אין בעיה, השאלה היא עד כמה אנחנו מסכימים להחזיר את ההלוואה לפי ההתפתחות שלנו.

תלמיד: מה הכוונה שמסכימים להחזיר את ההלוואה?

עד כמה לפי ההתפתחות שלנו אנחנו מוכנים להסכים ולקבל כוחות מהבורא כדי לבצע על ידם פעולות השפעה.

תלמיד: יש תנאים לזה?

יש תנאים, אחרת הבורא לא נותן לנו כוח להשפיע.

תלמיד: מה התנאי הבסיסי?

שאני אחזיר. שבכוח ההשפעה שאני אקבל מהבורא אני אשתמש על מנת להשפיע, זה כוח של צמצום מסך ואור חוזר, ואני מחזיר לבורא במה שאני מבצע על ידי הכוח הזה.

תלמיד: וזה לוקח זמן, זאת אומרת אתה לא מקבל את זה מיד כדי להחזיר את ההלוואה?

נגיד.

שאלה: בחנות אפשר לקנות גם תענוגים לרצון לקבל וגם כוחות השפעה?

נגיד שכן. קבוצה אחת קונה תענוגים, למעשה לא קונה אלא לוקחת תענוגים. וקבוצה אחרת לוקחת כוחות להשפיע ומבצעת פעולות השפעה. זאת אומרת יש שתי מטרות אפשריות עבור מי שנכנס לחנות. בקבוצה הראשונה האדם לוקח לעצמו ככל האפשר, והוא חושב שאפשר לקחת מכל המדפים וכל מה שאפשר, כל עוד הקבוצה שהוא נמצא בה מרשה לו, וגורמים כמו המשטרה, בתי משפט וכן הלאה לא מגבילים אותו. ובקבוצה שניה נמצאים המקובלים, הם רוצים לקבל רק כוחות השפעה ועל ידי כוחות ההשפעה לעשות חשבון ולהחזיר לבעל הבית.

שאלה: לגבי אותה קבוצה שמראש אומרת שאין חנווני, אני בא ולוקח מה שאני רוצה והולך, האם יש איזו דרך שבה אנשים יכולים להבין שהם בחנות ויש חנווני ויש פנקס?

לאט לאט הם מקבלים כזאת דעה על ידי מכות או על ידי כל מיני עבודות עליהם, כמוך, כמו כולנו, כולנו מגיעים מקבוצה של פושעים ולאט לאט מתקרבים להבנה שיש כאן חנות ובעל הבית.

תלמיד: השאלה אם אפשר להבין את זה ללא המון סבל. כי אני רואה שלפעמים אני מדבר עם אנשים ואם האדם לא סבל מספיק קשה מאוד לדבר איתו.

אלו כבר עניינים של הפצה, אנחנו מדברים על שתי קבוצות ויש לנו שתי קבוצות. קבוצה ראשונה היא "בני ברוך" שמבינה שיש חשבון עם בעל הבית ורוצה להשתמש בכוחות ההשפעה רק על ידי זה שהיא מקבלת ומחזירה. אנחנו רוצים לקבל מהבורא כוח השפעה מלמעלה, ועל ידי כוח ההשפעה לעבוד עם הרצון לקבל שלנו כדי לעשות ממנו מערכת השפעה. זה מה שיש לנו.

וקבוצה שניה שבכלל לא מבינה ולא חושבת, היא חושבת שנכנסים ומוצצים מכדור את הארץ את כל מה שיש בו והכול שלנו, אין לנו חשבון עם בעל הבית. והבורא סידר את זה בצורה כזאת כדי שהם יגדלו ויבינו ולאט לאט יתקרבו לזה.

תלמיד: האם המטרה של המקובלים שרוצים כוחות השפעה לעבור בחנות ולצאת ממנה או להישאר בחנות ולעבוד בה, להיות חלק?

המטרה היא לעבוד עד שאת כל מה שיש בחנות אתה קונה בעל מנת להשפיע.

תלמיד: זו המטרה בעצם?

כן, ודאי. המטרה היא להשתמש בכל המציאות, גם בעולם הזה ובעיקר בעולמות רוחניים, להשתמש בכל מה שיש בעל מנת להשפיע. כמו שהבורא משפיע עליך דרך כל המציאות הזאת, אתה בחזרה משפיע אליו דרך כל המציאות הזאת.

תלמיד: זאת אומרת אלה שגונבים בעצם לא מגיעים לקבל את הדברים הטובים מהחנות, הם לוקחים את הדברים הכי פשוטים?

רק כדי למלא את האגו שלהם, אלו הדברים הנמוכים ביותר, הקטנים ביותר.

שאלה: האם בעשירייה ההשתדלות לאהוב את החברים יחד עם הדחיה והאגו שמתגלה זה התשלום לבעל הבית?

חלקי. עוד נראה תשלומים.

שאלה: איך מגיעים למצב שרוצים ללוות מהחנווני?

אני רוצה לקבל כוחות השפעה, זה נקרא "רוצה ללוות". מה אני יכול לקחת מהבורא, מבעל הבית? רק מה שיש לו, ויש לו רק כוח השפעה ואהבה. מה שאין כן, בכל החנות שיש כאן, אני רואה את כל התענוגים של העולם הזה שאני יכול לקבל בצורה אגואיסטית, אז אני לוקח. זאת אומרת הראשון נכנס ולוקח מה שיש על כל המדפים וממלא את הסל שלו והולך, והשני לא מחפש את כל התענוגים של העולם הזה כדי למלא בהם את הסל, הוא מחפש כוחות השפעה, איך הוא יכול לקנות אותם, ואז בעל הבית נותן לו את זה.

תלמיד: איך אפשר להרגיש שזה בסדר להלוות מבעל הבית?

לפי הכוונה שלך, מה אתה רוצה בזה שאתה לוקח מבעל הבית. או שאתה לוקח ממנו את הדברים שנחוצים לך כדי לחיות ועל זה אין חשבון, כי לפי החלק הבהמי שבך אתה לא בעל הבית, הבהמה חייבת להתקיים, במסגרת של מה שנחוץ לה אתה חייב לקחת ואין על זה חשבון. אם אתה לוקח למעלה מזה, כבר יש על זה חשבון אפילו שאתה לוקח לחיים הגשמיים שלך. ולמעלה מזה, אם אתה רוצה כוחות השפעה, אז כבר יש לך חשבון עם בעל הבית.

תלמיד: זאת השאלה, איך אני עושה את החשבון הנכון שאני לא לוקח יותר מידי או שאני לא גונב?

לפי הכוונה, על מנת לקבל או על מנת להשפיע.

תלמיד: איך אני מברר את הכוונה הזאת שהיא באמת נכונה, שאני באמת לוקח בכמות המדויקת כדי להיות בהשפעה?

אם אתה יכול להיות יחד עם הפעולה שלך גם בדבקות עם הבורא, אז כוונתך על מנת להשפיע.

תלמיד: זה קורה דרך העשירייה?

דרך העשירייה, דרך כל המציאות. ודאי.

שאלה: מהי הערבות שאנחנו נחזיר את החוב שלנו?

הבורא הוא בעל הבית, ויוצא שאתה לא סתם נכנס לחנות ולוקח משהו, אלא כשאתה נמצא לפני החנות ומחוץ לחנות, איפה שאתה לא נמצא, אתה נמצא בחנות שלו, אתה לא יכול לברוח ממנו. ולכן בכל רגע ובכל מקום אתה גונב או משלם, והוא עושה איתך חשבון.

שאלה: בעולם שלנו אם אנחנו לוקחים יש הרגשה של בושה. ברוחניות זה גם עובד כך?

הבושה העיקרית מתגלה בעולם הרוחני. בעולם שלנו זו לא בושה, בעולם שלנו זה פחד מזה שיתפסו אותך גונב. זו לא הבושה שעליה מדובר ברוחניות.

קריין: פסקה "ואם תאמר".

"ואם תאמר, מהו החילוק:

בין סוג האחד, אשר מטרה התכליתית, מתחייבת, ובא להם, מתוך חוק ההתפתחות.

ובין סוג השני, אשר מטרה התכליתית, מגעת להם, על ידי השתעבדות עצמית לעבודתו ית'.

הלא, סוף סוף, שתיהם שוים בהשגת המטרה?

ועל זה ממשיך ואומר: "והגבאים מחזירין תמיד, בכל יום, ונפרעים מן האדם, מדעתו, ושלא מדעתו".

כלומר, אמת היא, אשר אלו ואלו, משלמים חובם בשוה, לשיעורין, בכל יום ויום, וכשם, שהכחות הסגוליים, שמופיעים על ידי העסק בעבודתו ית', נבחנים לגבאים נאמנים, הגובים החוב לשיעורין תדיר, דבר יום ביומו, עד שנפרע על מלואו, כן ממש כחות האיתנים, המוטבעים בחוק ההתפתחות, נבחנים גם כן לגבאים נאמנים, הגובים החוב לשיעורין, תדיר, דבר יום ביומו, עד שנפרע על מלואו. שזה אמרו: "והגבאים מחזירים תדיר בכל יום ונפרעים מן האדם"."

אין לנו ברירה, אנחנו נשלם גם כך וגם כך, אלא העניין הוא באדם עצמו, מדובר על האדם, על המצפון שלו, על הנקודה שבלב שלו, עד כמה למרות כל החשבונות ועל אף שבעל הבית רואה ומסדר הכול הוא מסדר את עצמו כלפי הבורא בצורה ישרה, אמיתית ותמידית. בצורה שהוא לא בורח מהבורא במצבים ובזמנים מסוימים כאילו שהבורא לא מנהל את העולם, ואחר כך הבורא כן מנהל את העולם, כאן כל העבודה שלנו במיוחד.

שאלה: מי הם הגבאים שמחזרים בכל יום?

אלו כוחות הטבע שפועלים עלינו ומחייבים אותנו, או שמכבידים את ליבנו וכך עוזרים לנו, או שהם מכבידים את ליבנו ובזה לא עוזרים לנו, אבל הם עובדים על הלב שלנו שנרצה או לא נרצה להתקדם כך או כך, לעל מנת לקבל או לעל מנת להשפיע.

תלמיד: פשוט יוצא לפי מה שכותב כאן בעל הסולם שאני צריך לשלם על הכול, על כל תענוג בחנות הזאת, אבל זה לא אותו הדבר כמו מה שהגבאים גובים, אני הרי צריך לתת לבורא.

כוחות הטבע שפועלים עלינו מבצעים את פקודות הבורא ובצורות כאלה הם מקרבים אותנו לעל מנת להשפיע, וכך אנחנו מתקדמים.

שאלה: עבר יום וקיבלתי משהו, איך אני יכול לדעת ששילמתי על זה?

אך ורק לפי הכוונה שלך ומה שמתגלה לך ברצונות שלך, במחשבות שלך, לפי זה אתה יכול לראות את היחס שלך עם הבורא.

תלמיד: ואם משהו לא התגלה.

מה שלא מגולה הוא לא מגולה, מאיתנו דורשים עבודה לפי מה שהבורא מגלה לנו.

שאלה: מה זה אומר להיות במוכנות לקבל מהחנות?

לשלם עבור מה שמקבלים. זאת אומרת לקבל כוחות ולהשתמש בהם על מנת להשפיע.

שאלה: איך בתוך הקבוצה, מתייחסים לה שמישהו ממלא את רצונותיו על חשבון הקבוצה?

אם זה כמו תינוק, חבר חדש, אז אנחנו צריכים לחכות עד שהוא יגדל. אם הוא כבר לא תינוק, זאת אומרת לא חבר חדש, אנחנו צריכים לדרוש ממנו שישתתף בקבוצה בצורה נכונה - נותן ומקבל ובזה נעשה חבר לכולם, מתחבר לכולם.

שאלה: אנשים שסובלים הרבה, זה בגלל שיש להם חוב גדול עם בעל החנות?

לאו דווקא, אנחנו לא יודעים בדיוק את החשבונות.

תלמיד: האם בעל החנות יכול לגרום לך לשלם תחילה, כדי לראות כמה אתה יכול לקבל מהחנות?

יש מצבים כאלה. בוודאי שאנחנו צריכים להכין את עצמנו לפני שמגיעים לחשבון עם הבורא, בחיבורים בינינו ובוויתור כלפי החברים בקבוצה. כדי להתחבר בינינו בקבוצה, אנחנו מכינים את עצמנו לפנייה לבורא, כי בלי זה אין מה לפנות אליו הוא לא שומע, לא מסתכל ולא רואה אותך. ואם לפי התנאים שהוא עיצב לפניך, אתה יכול להיות מחובר עם החברים ואחר כך לבוא אליו ואתה לא מתחבר עם החברים, אז אין לך במה לבוא אליו, ולכן אין מה לעשות, יש חוקים ברורים.

שאלה: איך קבוצה בודקת את עצמה אם היא מתחשבת עם בעל הבית?

קבוצה מבינה, טובה ומתחשבת עם הבעל הבית, זה כשהיא מתחברת ומתוך החיבור פונה בתפילה אחת לבעל הבית, ומבקשת ממנו כוחות ועם הכוחות האלה שוב פונה אליו ומבקשת חיבור, ומבקשת התקדמות, מבקשת עבודה, שיתגלה להם מה שהם צריכים לעשות ביניהם, כדי להתקרב לבורא יחד.

תלמיד: ברגעים אלה נשות קייב, מבקשות את תפילת הכלי העולמי עבור השלום, ההפגזה בקייב התגברה כעת.

אנחנו צריכים עם כל הנשים שנמצאות בלחצים מהמלחמה, להשתדל להיות איתן, עם שני הצדדים שסובלים בלב ונפש, כי כולם סובלים במלחמה. הארגון שלנו צריך לחשוב על השלום הכללי שיהיה לשני החלקים. שלא יהיו מנוגדים, אלא במידה שיכולים להתעלות למעלה מהניגוד ולהיות מחוברים וכך נוכל מצידנו לסייע למצב. נקווה שזה יגמר מהר ובצורה ששני הצדדים יהיו שלמים עם זה.

קריין: אנחנו בפסקה "אמנם יש ביניהם חילוק"

"אמנם, יש ביניהם חילוק, ומרחק רב. דהיינו: "מדעתו ושלא מדעתו". אשר סוג האחד, אשר חובם נגבה, ע"י הגבאים של ההתפתחות, נמצאים פורעים חובם "שלא מדעתם". אלא הגלים סוערים, ובאים עליהם, על ידי רוח החזק של התפתחות, הדוחפים אותם מאחוריהם, ומכריחים הבריות לפסוע קדימה. הרי שהחוב נפרע בעל כרחם, ביסורין גדולים, על ידי הגילויים של כחות הרע, הדוחפים אותם ויז-א-טערגא [ויז-א-טערגא: כח הדוחה לאיזה דבר מאחוריו], בדחיפה מאחוריהם.

אולם הסוג השני, פורעים חובם, שהוא השגת המטרה "מדעתם", מרצונם עצמם, בהיותם חוזרים אחרי העבודות הסגוליות, הממהרות את התפתחות חוש הכרת הרע, על דרך שנתבאר במאמר "מהות הדת ומטרתה", שעל ידי העבודה הזו, נמצאים מרויחים שנים:

ריוח אחד, שהכחות הללו, המתגלות מתוך עבודתו ית', נמצאים ערוכים לפניהם, בבחינת כח המושך, בדמות חשק מאגנטי, (מבחינת ויז-א-פראנטא [ויז-א-פראנטא: כח המושך לאיזה דבר מלפניו], שהמה אצים ונמשכים אחריו מרצונם, מחשקם, על פי רוח האהבה. ואין צריך לומר, שנשללים מכל צער ויסורין, כמו הסוג הראשון.

וריוח השני, שהמה ממהרים להם התכלית הרצוי. כי המה הם הצדיקים והנביאים, הזוכים ומשיגים את המטרה, בכל דור ודור, כמבואר לעיל במאמר "מהותה של תורת הקבלה [מהות חכמת הקבלה]"."

כבר דיברנו על זה הרבה, שיש שני סוגי אנשים, סוגי נשמות. יש כאלה שכבר מוכנים לתיקונם ולהתקדמות לפי חוקי הטבע הרוחניים, ויש כאלה שלא, והם עדיין מנוהלים על ידי האגו שלהם וכך הם מתקדמים. אז אנחנו נמצאים באמצע, אנחנו יוצאים מהאגו שלנו לאט לאט, רוצים לעורר עלינו את כוחות הטבע העליונים, ושהם יקדמו אותנו עד כמה שאפשר, וכך נקווה שנגיע למצב שנתכלל עם הכוחות הרוחניים והם ישפיעו עלינו, יתכללו אותנו, יתקנו אותנו וככה נתחבר ונשתנה.

שאלה: איך אוכל להחזיר משהו שרכשתי, אם יש מקרים שאני לא מבין מה רכשתי?

אתה צריך להמשיך לפי הקבוצה שלך, אין לך חשבון לעצמך אלא רק לקבוצה, ובתוך הקבוצה כמה שאתה פועל כלפי הבורא – את זה אתה צריך למדוד, מה רכשת ומה לא רכשת.

שאלה: במה אנחנו משלמים, מה גובים מאיתנו? באיזו צורה? האם זה סבל?

אנחנו משלמים בהשפעה הדדית בינינו לחברים, כי בצורה כזאת אנחנו ממשיכים את כוח הבורא להשפיע לחברים שלנו, בכל אותם הכוחות שאנחנו יכולים לעזור זה לזה להדמות לבורא. זה בעצם התשלום שלנו כלפי הבורא, כשאנחנו רוצים להיות כמוהו - לפי זה נקרא "אדם" ה"דומה לבורא".

שאלה: איך בסופו של יום אפשר לסכם, איך יישמנו את השיעור? כמה חוב החזרנו?

לפי כמה שאתם משפיעים זה לזה, יכולים להתקרב זה אל זה, להרגיש שאתם נמצאים באיזשהו כלי אחד, רצון אחד, לב אחד - וכך אתם יכולים לסכם מה השגתם.

שאלה: מה ההגדרה של חברי העשירייה בחנות הזאת?

חברי עשירייה הם אלו שמתחברים יחד, ומהרצון המשותף מגיעים לתשלום לבורא, ומקבלים את הגילוי שלו בצמצום, מסך בתוך העביות, שכבר מכוונת על מנת להשפיע לו. זה התשלום המשותף. בקיצור, אצלנו מצידינו, זה נקרא "צמצום", "מסך", "אור חוזר" ובו מתגלה כבר הבורא כשכר, כתשלום. זו בעצם העבודה שלנו, הפעולה שלנו.

קריין: מה סיכום השיעור?

שאנחנו צריכים להשתדל לברר, איך בחיבור בינינו אנחנו בונים את הרצון המשותף, שעל ידו אנחנו מגיעים לבורא, ועד כדי שבהשתתפות בינינו לבורא אנחנו מגיעים לעל מנת להשפיע, או לבקשה, שיהיה לנו כוח על מנת להשפיע.

הבורא מאיר לנו ומתוך זה שהוא מאיר לנו, אנחנו מגיעים לפעולה רוחנית, כשהבורא מתלבש בתוך ההשפעה שלנו אליו. וכך צריך להיות הסיכום מהשיעור, או תמיד מהיום שלנו, מה השגנו בזה שבנינו לבורא כלי חדש לגילוי.

שיהיה לכם יום טוב, והעיקר כמו שדיברנו מתחילת השיעור ועד כה, "על כל הפשעים תכסה אהבה". כל טוב.

(סוף השיעור)