שיעור בוקר 24.12.19 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך א', "מה לדרוש מאסיפת חברים", עמ' 750

"אצלנו באהבת חברים. בזמן שהאדם צריך לדון את החברים לכף זכות, זהו יגיעה גדולה, ולא כל אחד מוכן לזה. ויש לפעמים מצב יותר גרוע, היינו שיש לפעמים, שאדם רואה, שחבירו מזלזל בו. ועוד יותר מזה, כי שמע עוד לשון הרע, כלומר ששמע מחבר אחד, שהוא אמר עליו, שהחבר הזה, הנקרא, פלוני, אמר דברים, שלא יפה שחברים ידברו אחד על השני. והוא צריך להכניע את עצמו, ולדון אותו לכף זכות. וזוהי יגיעה גדולה מאוד. נמצא, ע"י היגיעה הוא נותן תשלום, שעוד יותר חשוב מתשלום של כסף.

אולם אם האדם מדבר עליו לשון הרע, מאיפה יקח החבר שלו כח לאהוב אותו, הלא בטח שהוא שונא אותו, אחרת לא היה מדבר עליו לשון הרע. אם כן מהי התועלת, שהוא יכניע עצמו וידון אותו לכף זכות.

התשובה היא, שענין אהבת חברים, שבנויה על בסיס של אהבת הזולת, שע"י זה יכולים להגיע לאהבת ה', הוא ענין הפוך מה שמקובל באהבת חברים. שפירושו, שענין אהבת הזולת, אין הפירוש, שהחברים יאהבו אותי. אלא, שאני צריך לאהוב את החברים. אם כן לא משנה זה שהחבר מדבר עליו לשון הרע, שבטח יש לו עליו שנאה. אלא האדם הרוצה לקנות אהבת חברים מטעם אהבת הזולת, האדם הזה הוא צריך תיקון, שיאהב את השני.

לכן בזמן שהאדם נותן את היגיעה ודן אותו לכף זכות, זוהי סגולה, שע"י היגיעה מה שהאדם נותן, נקרא זה "אתערותא דלתתא", ונותנים לו מלמעלה כח, שתהיה לו היכולת לאהוב את כל החברים בלי יוצא מהכלל.

וזה נקרא "קנה לך חבר", שהאדם צריך לתת יגיעה בכדי להשיג אהבת הזולת. וזה נקרא "יגיעה", היות שהוא צריך לעבוד למעלה מהדעת. כי מצד השכל, איך אפשר לדון את השני לכף זכות, בו בעת שהשכל מראה לו את פרצופו האמיתי של חבירו, שהוא שונא אותו. אם כן מה יש לו להגיד להגוף על זה, מדוע הוא צריך להכניע עצמו בפני חבירו.

התשובה היא, היות שהוא רוצה להגיע לידי דביקות בה', הנקרא "השתוות הצורה", כלומר, לא לחשוב על תועלת עצמו, אם כן מהו ענין של הכנעה, שזה דבר קשה. הסיבה היא, משום שצריך לבטל את ערך עצמו, וכל החיים שלו, שהוא רוצה לחיות, יהיה רק על חשבון, בזה שהוא יכול לעבוד לתועלת הזולת, החל אהבת הזולת בין אדם לחבירו עד אהבת ה'.

אם כן אדרבה, כאן המקום שהוא יכול לומר, שכל המעשה שהוא עושה, אין כאן שום נגיעה עצמית. כי השכל מחייב, שהחברים צריכים לאהוב אותו, והוא מתגבר על הדעת שלו, והולך למעלה מהדעת, ואומר, בשבילי לא כדאי לחיות. והגם שלא תמיד האדם במדרגה זו, שתהיה לו היכולת לומר כך, אבל על כל פנים זהו בהמטרה של העבודה. לכן יש לו כבר מה להשיב להגוף."

שאלה: זו לא כל כך שאלה, אבל יש מצב שאתה שואל משהו, ויש עשרה אנשים ועשרה כיוונים, לא מדברים על אחד.

כל אחד מדבר לכיוון שלו.

תלמיד: כן. ומשהו כואב בפנים, יש הרגשה שצריכה להיות עזרה מלמעלה. כל המילים, כל התפילות שלנו לא חוזרות.

לא תקבלו עזרה מלמעלה עד שתבקשו.

תלמיד: זאת הנקודה, הרגשה שאנחנו לא רוצים לגעת בנקודה שכואב.

מה לעשות?

תלמיד: תפילה בפנים, לא במילים. תפילה משותפת, אבל אם אנחנו מדברים על משהו שכואב, שממש כולם מרגישים שזה כואב, בנקודה הזאת רק הבורא יכול לטפל.

אתם מאתרים את ההפרעה? זו אותה ההפרעה לכל אחד ואחד, ל"ב האבן. הלב לא רוצה להרגיש את השני, לא מסוגל, לא מוכן, הבורא עושה את זה, הוא עומד שם ולא נותן לכם להתחבר, עד שתבקשו כמו שצריך. הוא המפריע, "בראתי יצר רע", אז אתם חייבים לשכנע אותו, ממש לצעוק ולעשות כל דבר. זה נקרא "נצחוני בני". אתם עומדים מול זה, נשאר לכם רק לתת מכה משותפת ולשכנע אותו. הוא מחכה, מצפה, אבל מחזיק, והוא סובל יותר מכם. צריך לחשוב כמו בזמן מלחמה. איך אנחנו עושים את זה? איך מטכסים עצות ומחברים כוחות, הכול כדי לשכנע, לבקש, לבכות, לנדנד כל הזמן. אבל כל הזמן להרגיש שהוא המפריע, הוא העומד ולא נותן. ולכן במשך עשרים וארבע שעות, אתם צריכים לחשוב על זה. כל הזמן יחד. אתם לא מרגישים אחד את השני, בסדר. אבל את אותה הנקודה המשותפת אתם כן יכולים להרגיש, שהוא המפריע, הוא מפריע לחיבור. ובחיבור אתם משיגים את הכול. שם תחילת הנשמה.

תלמיד: יש בנו איזה קרע גדול בין לקרוא דברי אמת כאלה שהם אבסולוטיים, של חייך לא שווים, שאתה צריך להצדיק את החבר ששונא אותך, לבין המצב שאנחנו מרגישים, שאנחנו לא מסוגלים אפילו להתקרב לזה. זה מרגיש כמו, הנה עוד סנטימטר.

אתה יכול לחשוב במשך היום על זה שאתם לא יכולים לפרוץ את המחסום? זה נקרא "לפרוץ את המחסום", שהבורא הוא העומד, אתה צריך לשכנע אותו, הוא לא אויב שלך בעצם אלא המחזיק את התנאי הזה. אז בחיבור, בערבות, בעזרה הדדית, במשהו, כל הזמן, זה נקרא "לדופקים בתשובה". צריכים כל הזמן לדפוק לאותה הנקודה.

תלמיד: כשיש הרגשה שאתה משתדל לעשות בכוחות שלך, בכוחות של החברים, איזו פעולה ולא מצליח בה, האגו נוטה להתייאש מהמערכה. להגיד "זה לא בשבילי. זה רק ליחידי סגולה".

נכון.

תלמיד: אני לא ראוי. כאילו אין לי טענות לבורא.

אף אחד לא ראוי. אף אחד. "וכל הגדול מחברו ייצרו גדול ממנו." אבל, למרות שמתייאשים עוזרים אחד לשני, ושוב קמים, ושוב קמים. אתה לא צריך לחשוב על עצמך, על הייאוש שלך. אתה צריך לחשוב איך אתה מעורר את לב החברים, על זה תחשוב, ואז לא יהיו לך בעיות. אם את חולה ואחרים חולים, אם תתחיל לטפל בהם לא תרגיש שאתה חולה. כמו עם ילדים, יש לך ילדים, אתה צריך לטפל בהם, אתה לא שם לב לכך שאתה חולה וכך אתה מבריא. אין לי מה להגיד. לי לא נשאר כלום.

תלמיד: אנחנו עושים הרבה מאמצים, ושעות, ופעולות. ובהתחלה כשמתחילים איזה גל חדש, יש איזו התרוממות רוח. "איזה יופי אנחנו מצליחים לעשות". עוד משהו, לקרוא ביחד. וכשעובר הזמן אתה רואה שזה כמו מסמרים שקוברים אותך באדמה, כי אתה רואה שאתה כמו גופה. עושה את הפעולות האלה ולא בא לך בכלל.

כן, ומה לעשות?

תלמיד: אין גרם אחד של שמחה בעבודה הזאת. כל מה שאתה עושה רק משפיל אותך עוד יותר.

אתם לא גברים. מה זה? יש שמחה גדולה במאבק. תלוי עם מי אתה מתאבק, כמו שמסופר על יעקוב, שהתאבק עם שערו של עשיו. זה האחוריים של הבורא. מה זה? אבל אין ברירה, או שאתה עוזב הכול והולך לפנסיה, אני אומר לך ברצינות, בשביל מה ככה לסבול? או שאנחנו עושים משהו.

שאלה: אם פה במהלך השיעור בנוכחותך, אנחנו אפילו לא מצליחים להגיע לתפילה משותפת, אפילו לא לגבש מילים למשפט אחד, אז איך במהלך היום נצליח לעשות משהו?

לא, אתם צריכים כאן להכין את התפילה למשך היום. כאן. עכשיו. אתם יוצאים מכאן ויודעים מה לעשות, דיברנו על זה. והנוכחות שלי היא רק כדי לדחוף אתכם לחשוב על זה, אבל במשך היום אתם מדברים על דברים שלגמרי לא שייכים לתפילה. אתם צריכים רק את התפילה. רק בקשה, דרישה, אבל מכוונת מתוך העשירייה לבורא. ישראל, אורייתא, קודשא בריך הוא, אתם לא מבצעים. מתוך העשירייה לפנות אליו, שום דבר לא צריך יותר. כלום. כל ההפרעות הם רק בזה, וכל ההצלחה היא רק בזה, אם אתה מסדר את הדברים האלה יחד, הם פורצים.

שאלה: מה זה אומר בזמן השיעור לסדר את התפילה למשך היום?

ככה כבר דיברתי על זה כמה פעמים.

שאלה: כן. אני גם שמעתי כמה פעמים, אבל מה זה אומר בפועל?

אני לא יודע, אבל עם מה אתם יוצאים מהשיעור לעשרים שעות?

תלמיד: יוצאים עם הרבה.

זו חכמה. זה לא חשוב.

תלמיד: בסדר. עם זה יוצאים.

זה כלום. אתם צריכים לצאת בדרישה לבורא. רק את זה. אחרת היום בוזבז.

שאלה: מה זאת אומרת לצאת עם דרישה לבורא?

שאתם יודעים מה אנחנו, העשירייה, דורשים היום מהבורא. שברור לנו בינינו מה אנחנו עושים. אתם רוצים? אנחנו נסיים את השיעור רבע שעה קודם ואתם תשבו את רבע השעה הזו ותסכמו עם מה לצאת ליום.

תלמיד: גם זה קורה היום. בסדר. אני פשוט לא תופס במה היום יהיה שונה מאתמול.

בתפילה.

תלמיד: חוץ מהכאב על זה שאין יכולת.

כאב חדש?

תלמיד: כן. כאב עוד יותר.

יופי.

תלמיד: על זה שלא מצליחים לממש.

מצוין. תראה מה שהבורא עושה לך. גם על זה להודות, וגם מתוך הכאב הזה לפנות אליו. אתם מכאן נכנסים לדו שיח. ממנו יש לכם את הכאב. אז תענו לו, מה אתם רוצים.

תלמיד: אבל מה זה להתפלל ביחד?

יחד?

תלמיד: כן. מה זה להתפלל ביחד?

יחד זה שאתם מבינים שאתם פונים לבורא אחד, ואמנם כל אחד מעצמו, אבל כל אחד עם אותה הבקשה. אתם לא מרגישים עדיין שאתם מחוברים. אתם תתחברו לבורא באותה הבקשה.

שאלה: העשירייה שלנו כל יום אחרי השיעור מבקשת מהבורא לכרות אתנו ברית כדי שנוכל להחזיק בברית הזו משיעור לשיעור. זה מצב נורמאלי או שעדיף שלא נעשה את זה, שלא נזמין את הבורא אל תוך הברית, או בכלל, מה היחס לברית עם הבורא?

כל פנייה לבורא זה טוב. כל פנייה לבורא, לא חשוב איך צועקים. כמו שכתוב שם, אפילו מי שנמצא במרתף לשדוד בנק, הוא גם מתוך זה שנמצא במצוקה וברצון חזק להצליח, פונה לבורא טוב, טוב. זה טוב. פנייה לבורא זה הכול.

אבל אחרי שאתם איכשהו מתרגלים לפנות אליו, תנסו לחדד את הפנייה עד כמה שתהיה יותר נכונה. מה אתם מבקשים, האם אתם מבקשים יחד באמת? לברר את הבקשה, לברר למי אתם פונים, מה אתם מצפים שיקרה? וכן הלאה. כל המרכיבים של הפנייה. זה בסדר. דווקא אני מרגיש שאתם מתקדמים.

תלמיד: האם זה נכון שהמטרה שלנו היא להימצא במשך היום ביראה?

אתם צריכים לברר בדיוק. מה זה "ביראה", אני לא יודע. אתם צריכים לחבר משפט או אפילו כמה משפטים, יותר טוב כמה משפטים, כי משפט אחד זה יהיה סלוגן סתם. אתם צריכים לחבר כמה משפטים ואיתם בדיוק לפנות לבורא. שכל אחד ירגיש בלב וכולם יחד ירגישו שעם זה הם פונים לבורא. נקודה.

שאלה: הבקשה המשותפת צריכה להיות משהו שאנחנו בונים ביחד, ויכול להיות שחבר אחד ירכיב את התפילה וכל היתר יקבלו אותה?

לא. הבורא לא שומע אחד. אחד לא שומע. לפחות שניים, וזה גם על תנאי. את העשירייה שומע בטוח. עשירייה כאחד. ברוחניות אחד זה עשרה שמחוברים כאחד.

שאלה: קודם כל תודה רבה על שיעור כזה ועל ההתקדמות העוצמתית הזו. אתה אמרת שאנחנו צריכים להתחבר סביב כמה משפטים. הבקשה שאנחנו בונים בעשירייה צריכה להיות פשוטה ככל שאפשר? אנחנו יכולים לא סתם סביב מילה אחת להתחבר או רגש אחד משותף. מה התפילה, הבקשה הזאת צריכה לכלול?

אנחנו צריכים לחבר קטעים שמדברים על תפילה. לא סביב. אלא איך היא צריכה להיות בנויה, איך היא צריכה להיות מכוונת, מתוך מי היא צריכה לצאת. דברים נקודתיים ברורים בדרך. סתם על תפילה, יש אלף ספרים.

שאלה: אתה אמרת להתחבר סביב כמה משפטים, בבקשה. אז אידיאלית מהי אותה בקשה. אני מבקש על החברים שכולנו נרגיש את תכונת ההשפעה של הבורא. אבל אם אנחנו עכשיו נרשום את זה בטקסט, מה זה אומר שאנחנו מבקשים, כל אחד?

אתם צריכים לדבר ביניכם, שירשום כל אחד, ואחר כך כל אחד יסביר לאחרים למה הוא מתכוון בפניה לבורא. ואחר כך תקראו מה הרב"ש מתכוון בפניה לבורא. יש לו על זה הרבה מאמרים, איך לפנות, למי פונים, עם מה פונים, מה מבקשים כדי להיכנס למגע עם הבורא, וכך אתם תתחילו להרגיש איפה אתם מקבלים ממש מגע עימו, חיבור עימו, ויכולים לצפות לתגובה.

התגובה תבוא בתנאי שאתם מבקשים דברים נכונים. לא כמו שאומר רב"ש שהוא מבקש לנקות עם סיכה בעין. אלא מבקשים דברים נכונים, רוחניים, בריאים, לפי המדרגה שלהם. לא קופצים "רוצים גמר התיקון" משהו שגם לא מבינים. אלא מה שנמצא לפי הדרגה שלהם. צריכים לברר. אבל בלי זה לא יהיה כלום.

יש לנו דבר פשוט מאוד, עשירייה מכאנית, כאילו גשמית, נמצאת? נמצאת. זה כבר טוב, הבורא אסף אותנו. עכשיו אנחנו צריכים רק מהעשירייה הגשמית לבנות איכשהו רצון אחד, עם הבנה אחת, מודעות אחת, הסכמה כמו קולקטיב, כמו איזו חברה בחוץ, ולהשתדל מהם לעשות כוח שפונה לבורא ומשכנע אותו לעזור.

ואז בכוח הזה שאנחנו פונים, ויחד עם זה מרגישים גם את התגובה. פונים, מרגישים תגובה וצריכים להיות ערים לתגובה. כי בטוח אנחנו מקבלים כל פעם תגובות, אבל אנחנו לא מודעים לזה. מחשבות, רצונות, כל מה שקורה בנו, שאני פונה לבורא, אני מרגיש מה קורה לי. זו התגובה שלו. לא קורה לי כלום חוץ מהתגובה שלו, אני תוצאה ממנו. ואז בצורה כזאת אני נכנס לדו שיח, אני מעלה את הרגישות שלי בלדבר עימו. תנסו.

שאלה: מה זאת אומרת לקבל החלטה ביחד כמו קולקטיב? זה שורש הבעיה.

למה שורש הבעיה?

תלמיד: כי על זה חברים פה מדברים. וגם אצלנו בעשירייה היה מאוד מורגש, שדווקא להגיע להרגשה משותפת.

הרגשה זה משהו אחר. לבקשה.

תלמיד: בקשה אחת שתהיה מוסכמת על כולם. אותה בקשה, שכולם יתכללו באותו רצון אחד משותף.

פותחים מאמר של רב"ש וכולנו נכללים ממה שהוא כותב. זה המורה שלנו. זה הכול. לא ברור מה הוא כותב?

תלמיד: ברור מה שהוא כותב.

חייבים להתקרב לרצון שלו.

תלמיד: כל אחד מבין את הרצון הזה מתוך הכלים הפרטיים שלו.

בסדר. זה ייתקן, אני לא חושב שיהיו שם חילוקי דעות גדולים, הוא כותב בצורה מעשית.

תלמיד: אז אתה ממליץ שנפתח מאמר של רב"ש?

כן.

תלמיד: נרגיש את מה שהוא דורש מהבורא, נתחבר לדרישה שלו לבורא?

כן, אני לא רוצה לקבל דעה של אף אחד, אני רוצה לקבל את הדעה שלו.

תלמיד: ומתוך זה נלמד בעצמנו איך לבקש?

אני רוצה לבקש את מה שהוא מבקש.

תלמיד: בסדר, אבל איך אנחנו נלמד לבקש כעשירייה, ישנם עשרה אנשים שצריכים בכל זאת לעשות איזו פעולה של ביטול אחד כלפי השני?

אז בבקשה, שיבטלו את עצמם כלפי המורה, כלפי רב"ש, "מתי יגיעו מעשיי למעשי אבותיי". אני רוצה את זה, יכול להיות שאני לא מסוגל, אבל אני רוצה. "רוצה", רוצה לרצות, זו תפילה לפני תפילה. איך שלא יהיה אני רוצה לראות רק תוצאה אחת, שכל הזמן נמצאים בחיסרון כלפי הבורא, וכל הזמן טרודים במה לבקש. זו העבודה, מזה הוא נהנה, זה כבר לעשות נחת רוח. כי מכל הפניות האחרות שיש לך אתה פונה אליו, אתה תולה בו את הכול, אתה מתכוון, אתה נמצא בערגה אליו.

שאלה: עדיין, כשאני שומע תשעה כיוונים כביכול, תשע דעות שונות מהחברים, ברגע זה אני אמור לרצות שכל הדעות האלה יהיו כמו הדעה שלי או שהכול יתהפך לדעה אחת?

אני לא מבין מה אתם מדברים. בתשע פניות לבורא מה אני רוצה ממנו? איזה פניות, תן לי את רשימת הפניות האלה, אני לא מאמין שיש דבר כזה. מה, אחד מבקש כסף, השני כבוד, השלישי בריאות, הרביעי בילוי, אני לא יודע. איזה תשע פניות יש לכם?

תלמיד: לא, מילים שונות.

מילים, עזוב אותי ממילים, אני לא מדבר על מילים, אני מדבר על התוכן. מילים כל אחד יכול להגיד בשפה אחרת או במילים אחרות, אבל בתוכן, מה אנחנו רוצים מהבורא? אנחנו רוצים ממנו רק דבר אחד, "חיבור", שאנחנו נהיה קודם כל מחוברים, מתוך החיבור שיעשה, "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו". מזה שיחבר אותנו, אז נרגיש מה אנחנו צריכים הלאה. מה אנחנו אז נרצה? חיבור עוד יותר גדול, עוד מתגבר, וכך כל פעם יותר ויותר, כלום חוץ מזה, ואת כל זה הוא צריך לעשות, לכן השם שלו נקרא "שלום".

תלמיד: בזה שהוא צריך לעשות נכלל גם "אין עוד מלבדו?"

הכול, ודאי, אם אתם פונים רק אליו אז אין עוד מלבדו.

שאלה: האם אפשר להתפלל עבור החברים שזקוקים לתמיכה שלנו? בקבוצה שלנו יש חברים שהם חולים מאוד וגם קבוצת יפן עוברת תקופה קשה?

אתם יכולים לפנות לבורא ולבקש עבור החברים, זו תפילה מכובדת מאוד, טובה מאוד ויפה מאוד. אבל בפניה לבורא, לא להתעסק קבוצה בקבוצה, זה במקרים גשמיים מאוד מסוימים. אבל בדרך כלל מה שיכול לעזור זו פניה לבורא לעזרה לחבר.

שאלה: כדי שניצור בתוכנו אותה תפילה שלמה, חסרה לנו גדלות הבורא, אנחנו מקבלים את זה ממך, אבל איך אנחנו בעצמנו יכולים לעשות את הגדלות שלו כזו שהיא תיתן כוחות התגברות? זו הבעיה שלנו עד כמה שאני מרגיש אותה.

גם על זה צריכה להיות תפילה. שאתה רוצה "תגלה לי כבודך", אתה רוצה להרגיש. בלי שהוא מגלה את עצמו, הוא נותן לך הרגשה שהוא גדול, אתה פתאום מתחיל כך להרגיש, אז אתה רוצה את זה, שיעשה לך כך שתשומת הלב שלך תהיה תמיד מכוונת אליו. תחבר את זה, תרשום את זה כתפילה ותגיד את זה כמה פעמים ביום יחד עם החברים שלך ותצליח.

שאלה: מה זה לפנות לבורא, איך אני צריך לתאר לעצמי שאני באמת פונה לבורא?

לפנות לבורא, אתם אחר כך תתחילו להרגיש, אני מבין עד כמה זה עדיין מעורפל. לפנות לבורא זה שאתה מתאר את עצמך שאתה נמצא תחת ספֵירה שמכסה אותך וקובעת הכול, ואז אתה פונה לאותו רצון, לאותו כוח של הספירה הזאת. למה אני קורא לזה ספירה? כי היא מחברת ומנהלת את כל החיים שלך עד הפרט האחרון, עד למולקולה הקטנה ביותר בתוך הגוף שלך, הכול נמצא בכוח הזה שמנהל את הכול ואתה פונה אליו. אתה פונה בצורה מסוימת, אתה רוצה שבמה שתלוי הקיום שלך, לעשות את הקיום שלך, את החיים שלך בהתאם לכוח הזה, להיות בהרמוניה עימו.

(סוף השיעור)